אני אבוד
אני סובל
אני נושא כאב מיום ליום.
אני מוצף חרדה
לא מפסיק לבכות
כבר לא רואה ערך
לא רואה משמעות
אני מטשטש את החושים כדי לברוח מהמציאות
בודדתי את עצמי
זאת בחירה שלי לאורך כל הדרך
אני לא מאמין שהאנשים הקרובים אליי יכולים לעור
הפכתי למוגבל
נהייתי פגיע
והימים האחרונים עוברים עליי באופן קשה במיוחד
אני מפוחד
מעצמי יותר מהכל
אני מאוס בעיניי
מנותק מהחוויות הכי בסיסיות
מנותק מאלוקים
אני דוחה את כולם
מתבוסס במחשבות שרודפות אותי
יום ולילה
אין לי אלוקים
אין לי אמונה
אין צוהר בליבי לחמלה
אני קמל
אין בי כוחות לקחת אחריות
אני מחולל
בגוף ובנפש
אני רוצה לצרוח
ואני לא רוצה לשמוע מילה
לא מעצמי
ולא מאף אחד אחר
האוזניים שלי ניצלות בלחשושי השטנה האלה
אני מכור
בהימור בין השטן לאלוקים
אני לא רוצה יותר בכלום
אין לי עניין בהצלחה
רק קח ממני את הסבל
אני מתגולל בעולם בביזיון
ממקום למקום
מן הפח אל הפחת
קח אותי לגיהנום
להישרף בצואה רותחת
רק קח ממני את הבחירה
את תחושת האשמה
שאני זה שהורס את חיי במו ידיי
תן לי לעבור בין כל הדוקטורים בעולם
יגידו אתה ככה ואתה ככה
כל הפסיכולוגים
יגידו תעשה ככה תעשה ככה
לא עשיתי כמוטל עליי?
הנשמה שלי כבר חרוכה עקורה
נפש עקרה
למה אלוקים?
למה העמדת אותי בניסיון שאני לא יכול לעמוד בו?
בחיים ללא נחמה
הדמעות שלי עצמן יורדות בחטא ופשע
נסתלק ממני צלם אלוקים
וירדה עליי חשכת עולם
