א. תמיד היה כמה מחזורים לפניי.

ב. תחושה חזקה. ואי הופעת ווסת.

ג. תלוי בהריון. בין שבוע 4 לשבוע 7.

ד. לא השפיע. בראשונים הפסקתי להניק כי זה היה הדיעה הרווחת אז. עם הקטנים הנקתי טנדם. (חיכיתי שהילד יפסיק מעצמו. לא קרה.)

אז השאלות הראשונות לא רלוונטיות.

לגבי ד-

בהריון השני, נגמר לי החלב בחודש שישי בערך, כשהיונקת היתה בת שנה ותשע.

בשאר ההריונות, לא ראיתי השפעה.

זה רלוונטי גם מה היה הגיל של היונק.

יש הבדל בין הנקה של תינוק קטן,שיונק הרבה, להנקה בגיל גדול יותר, שזה רק תוספת ולא ממש נצרך.

א. לא ידעתי שאני מבייצת ולכן גיליתי על ההריון ממש מאוחר , הרגשתי שהירידה במשקל נעצרת והתחלתי לחשוד בבועות בבטן (התחלה של תנועות..)

ב. עייפות פסיכית וחצ'קונים, קישרתי רק בדיעבד

ג. מאוחר.. סוף חודש רביעי

ד. בעיקרון לא השפיע, אבל הפסקתי בצורה יזומה אחרי שגיליתי 

לק"י

1. תמיד קיבלתי מחזור כמה פעמים, ורק אז הגיע הריון.

2. איחור במחזור. למרות שהרבה פעמים היה לי מחזור לא סדיר בהנקה.

3. נראה לי בשבועות 4-6.

4. בשלב מסויים היתה לי רגישות במקום וכאב לי להניק (לפחות בחלק מההריונות).

א. קיבלתי וסת קבועה 9 חודשים קודם

ב. חיכינו לזה ורצינו. היו בחילות

ג. ביום האיחור

ד. הפסקתי אחרי כמה ימים, הייתי חלשה וגם ככה אמביוולנטית לגבי המשך ההנקה (היה בן 1.7)

א. כבר היה לי מחזור- משובש זוועה, הביוץ באותו חודש היה עם תופעות מאד ברורות שהבנתי רק לאחר זמן. ומבחינתי המחזור כבר יכל להגיע ולא, אז בדקתי ובבדיקה השלישית יצא חיובי

2. בבדיקה עוד לא, מהר מאד הם הגיעו

3. שבוע 4

4. אצלי ההנקה השפיע על ההיריון. הוא כבר היה ממש גדול היונק המתוק שלי ולא הרפה, כך שלא הרגשתי שינוי. אבל הרגשתי שעם החלב הוא שואב לי את האנרגיה.... מה שכן זה מנע לי בחילות. כשהפסקתי להניק הם הגיעו בגדול

א. לא ידעתי. גיליתי בבדיקה ביתית.

ב. כן, תסמינים רגילים של עייפות, בחילות, כאבי השתרשות...

ג. לפי אול' גיל הריון די בהתחלה. כנראה בשבוע 5. אין לדעת באמת...

ד. הגדול עדיין יונק ב"ה, חודש שמיני

א. הקאות התייבשיות התעלפויות

ואז גם איחור במחזור (זה כן היה אחרי כמה פעמים שקיבלתי וסת בהנקה)

ב. כנל... מלפני האיחור כבר הייתי גמורה וחלשה ברמה קיומית והקאתי מלא..

ג. אממ לא זוכרת שבוע, אבל לפני איחור.. זה שבוע 4 בערך?

ד. האמת לא הרגשתי שהשפיע מאוד אבל כן רציתי להפסיק כדי להקל על הגוף במה שאפשר....

נכנסתי בתקופה של מחזןר סדיר, אבך תמיד זיהיתי ביוץ ראשון בהנקה (שב"ה לא הריתי בו אחרת היו לי 100 ילדים)

ההירון לא השפיע מאד

בעיקר רגישות בפטמות שעברה אחרי כמה שבועות.

הפסקתי הנקה בין חודש שלישי לשביעי (בהריונות השונים).

א. לא הייתי מגלה כנראה כזה מהר אם לא היה מתחיל דימום (בהתחלה חשבתי שזה מחזור אבל זה היה הרבה יותר ארוך), הייתה לי תחושה שאני מבייצת כי בד"כ אני מזהה ביוץ וזיהיתי משהו, אבל בגלל שהנקתי ממש מלא לא כ"כ התייחסתי לזה...

ב. הייתה רגישות בפטמות ברמה שכשהילד ינק הייתי מנתקת אותו כל שתי דקות כי ממש כאב לי, גם החלב התחיל להתמעט, וכמובן עייפות שבחיים שלי לא הרגשתי... אבל שוב לא ברמה שהייתי מקשרת להריון, אולי בעתיד אם יקרה שוב תוך כדי הנקה אז זה יקפיץ לי נורה. 

ג. אני חושבת שבוע 5 בערך אולי 6, די מיד אחרי זה כבר ראו דופק בא"ס בטני אז מאמינה שסביבות 6.

ד. הפסקתי מיד כשגיליתי על ההריון בגלל הדימום אבל כנראה שבכל מקרה הייתי מפסיקה כי לא עמדתי בעייפות הזאת וגם החלב מאוד התמעט עוד לפני שגיליתי אפילו. 

א- נכנסתי להריון כשכבר חזרו מחזורים סדירים אז ידעתי שמבייצת

ב- איחור

ג- שבוע 3-4, כי שוב, זה היה כשהיו מחזורים סדירים

ד- בפעם הראשונה הפסקתי להניק כי זה קצת הציק לי, רגישות בפטמות וכו, בפעם השניה פשוט הרגשתי שהיונקת סתם מוצצת ולא יוצא חלב. בשילוב זה שכבר הייתה בת שנה ושמונה בערך הרגשתי שזה סבבה להפסיק לה

ב. היו תסמינים רגילים שהכרתי מהרעיון קודם, ובעיקר תחושה..

ג. שבוע 7

ד. ממשיכה לינוק כרגיל הנקה מלאה (כרגע בשבוע 14)

א' וב'- היו כמה מחזורים קודם אבל זיהיתי את הביוץ הראשון שלי בהנקה גם אצל הגדול וגם אצל השני, זיהיתי גם את כל הביוצים אחר כך אז ידעתי בדיוק מתי האיחור ומתי אפשר לבדוק.

ג'- שבוע 4

ד'- אצל הגדול היה דימומים אז מיד הפסקתי להניק טוטאלי בבת אחת, בסוף מסתבר שזה היה הריון לא תקין בלי קשר להנקה, ויכולתי להמשיך להניק. נשארתי בלי הריון ובלי הנקה אבל ההריון הבא הגיע מאוד מהר ברוך ה'. אצל השני המשכתי להניק עד שזה התיש אותי אז הפסקתי בערך בחודש שלישי.

יש ילדים שאסור לחסן אותם בגלל בעיות במערכת החיסון שלהם או של אדם קרוב, ככה שהחיסון הנוסף הזה מגן גם עליהם.

אני מסכימה אתך שזה מאוד מרגיז שיש הורים שמסתמכים על חיסון העדר ולכן לא מחסנים את הילדים שלהם, אבל חבל בגלל זה לא להגן על מי שבאמת לא יכול להתחסן.

זה ל"ע חולי סרטן בזמן כימותרפיה או מחלות שמדכאות מערכת חיסונית וכו'.

אבל במצבים כאלה גם צינון יכול לסכן אותם... אז הם גם ככה מאוד נזהרים לא להיחשף לאנשים.

במידה והיה לילדים שלי איזשהו קשר עם ילד כזה, אז ברור.

יש גבול כמה אפשר להתבודד, גם ככה חולי סרטן בסיכון מוגבר לדיכאון. יצא לי לראות חולי סרטן גם בחתונות ובבתי כנסת.

באתר משרד הבריאות ובאתר של מדעת.

למיטב ידיעתי המנת פוליו חי מוחלש שניתנת בטיפות היא היחידה שניתנת בשביל חיסון עדר.

אנחנו גם לא נתנו אותה בגלל מדוכאי חיסון במשפחה שעלולים להידבק בתקופה הראשונה (נותנים אותה בשביל חיסון עדר אבל למשך 6 שבועות אסור לפגוש מדוכאי חיסון וזה לא היה רלוונטי עבורנו כשמדובר על חיסון שהוא לא באמת עבור הילד עצמו)

זה חיסון שחשוב לחברה אבל לא לאדם הפרטי שמקבל אותו. החברה מוזמנת להתחסן 😊

וואלה אז את אומרת שבדקת וחוץ מהטיפות פוליו, כל השאר זה לילד עצמו?

וחיסנת בהכל חוץ מהטיפות הללו?

היה אחד שהתלבטתי התייעצתי עם רופאים כמה זה חשוב, מישהו עזר לי לבדוק בcdc כמה התופעות לוואי (שזה מה שהפחיד אותי שם) נפוצות וכמה הסיכון המועט שלהן שווה למול הסכנות שבמחלה הספציפית. בסוף בחרתי לתת הכל חוץ מהטיפות של הפוליו (את המומת ברור וכמובן שנותנת)

אכפת לך לשתף איזה אחד זה?

או בפרטי...

זה חיסון יחסית חדש לדעתי כלומר לא הכרתי אותו ולא את המחלה אז גם לא הכרתי את רמת החשיבות (לעומת פוליו או חצבת נגיד שזה ממש היה לי ברור כמה חשוב). קראתי על תופעות הלוואי כולל הקיצוניות וקצת נלחצתי, ניסיתי להבין מה הסטטיסטיקה שלהן וגם כמה המחלה עצמה מסוכנת. אז ביררתי משני הכיוונים האלה, בסוף גסטרו ילדים אמר לי שחד משמעית ההמלצה היא לחסן.

אם אני זוכרת נכון, אל תתפסי אותי במילה, זו היתה נשמעת לי מחלה פחות קשה מרוב אלה שמחסנים אליהן, אבל עדיין כזו שעדיף לא להיתקל בה בלשון המעטה.

האמת שלגבי אבעבועות גם היתה לי טיפה התלבטות כי גדלתי עם האמירה של עדיף לחלות ולסיים עם זה ולא להצטרך חיסונים. זה כנראה השתנה אבל בתור ילדה שמעתי שמי שלא חולה צריך להתחסן כל שנה או משהו כזה.

אבל הבנתי שזה (כבר?) לא נכון, ובגלל שהחיסון מגן גם משלבקת שהיא מחלה יותר קשה מהאבעבועות של הילדים אז העדפתי לחסן אותם ולסיים.

אבל בכל מקרה 2 החיסונים האלה הם עבור הילדים ולא עבור הסביבה

רוטה.

אני זוכרת שהייתי בהרצאה פעם של ראש מחלקת מחלות כרוניות בילדים בהדסה, והוא סיפר שהוא שומע כל הזמן הורים שאומרים על חיסון רוטה: "זה כולה מחלת שלשולים.... שטויות"

והוא אמר שאם הם רק היו יודעים כמה סיבוכים מסכני חיים יכולים להיות מזה... הם לא היו מעיזים לזלזל ככה.

והאמת שלצערי גם יצא לנו להכיר מקרוב כי אחיין שלי נדבק כשהוא היה בן שבועיים, והתאשפז בטיפול נמרץ... ב"ה יצא מזה בנס.

לא יודעת בת כמה את אבל אני מכירה אישית אנשים שחלו בפוליו ונשארו צולעים, וזה אלה שהחלימו.. וגם הרבה מחלות אחרות שתודה לאל היום יש להן חיסונים אלה מחלות שכולנו יודעים בדיוק מה קורה כשחולים בהן וכמה הן נוראות.

רוטה זה מחלה שבקלות יכולה לעבור מתחת לרדאר, בכלל לא שמעתי עליה ואז כשמציבים אותה באותה שורה עם המחלות האחרות זה נשמע לי כמו עוד חיסון לשפעת (שזה גם משהו שאני לא נותנת). בגלל זה באמת ישבתי וחקרתי כמה זה חשוב..

וגם מבחינת תופעות לוואי את קוראת תופעות של צהבת וזה כזה אוקיי כאב מקומי נגיד. ואז רוטה - כאבי בטן, עוד כמה, והתפשלות מעיים. והייתי כזה - וואי לחסן ילד ואז לגלות שהוא קיבל מזה התשלות מעיים נשמע לי נורא ואיום! כמה גרועה המחלה הזאת שהחיסון שווה את זה...

עד כמה נשטפו טוב

לק"י

באחד ההריונות באמת המליצו לי, שאם אני אוכלת בחוץ, לא לאכול סלטים. רק אוכל שבושל טוב

וזה נשמע לי מוזר מאוד.

זו פסיקה שגם מופיעה בשו"ת של מכון פועה

גם אני אישית לא שמעתי על זה עד עכשיו.

דיני פרישה בזמן לקיחת פרימולוט נור - מכון פועה

וואי אני רותחת!!

כל-כך מחזיקה ממכון פועה

באמת

שהם בודקים ולא פוסקים סתם

ופתאום מאיפה זה הגיע...

כמובן חשוב לי להדגיש -

מאמינה וסומכת על ההלכה

מה שהלכה - זאת ההלכה, כמובן, גם אם אני לא מבינה

הקושי שלי הוא בפסיקות על גבי ההלכה

שאני כבר לא יודעת מה אמיתי ומה החמרות שאני לא בנויה אליהן

כי כנראה שיגיע הווסת

מילא בדיקה

אפילו אחת ליום - הייתי מבינה את ההוראה הזאת

ז''א חצי יממה או יממה שלמה.

זה ממה שאני למדתי על דיני פרושה, לא מכירה ספציפית לפרימולט מור, אבל זה ההלכה של פרישה

איזה שלוקחת הורמונים נחשבת מסולקת דמים אז היא לא צריכה לחשוש בימים הרגילים ובעונותהרגילות

אבל ברגע שמפסיקים את הכדור, אחרי 48 שעות מתחילים לחשוש שתגיע ווסת אלא אם כן יש לאישה חזקה אחרת.

אישית הרבה פעמים המחזור הגיע לי תוך יומיים אז זה ממש הגיוני עיני

ואם יש לך כבר קביעות שאת מקבלת יותר מאוחר, את יכולה לבקש מרב פסיקה אישית מתי להתחיל לפרוש.

גם גלולות זה ככה

אני לוקחת גלולות מסוג אחר, אבל בגלל שאני מחברת חפיסות הגוף עלול להגיב שונה בכל פעם, ולכן הרב שדיברתי איתו אמר לי שבמשך הזמן שאמורה להתחיל הווסת (לפי מה שכתוב בהוראות של הגלולה) נאסרים לקיום יחסים.

אבל זה הרב שלי לפי הפסיקה שלי

אם מתאפשר

ולא במכון פועה שעושים עבודת קודש אבל הפסיקה שלהם יותר גנרית ולא פרטנית לסיטואציה. ומהניסיון שלי רב שלכם עדיף בזה, שמכיר אתכם ויודע לשאול את השאלות הנכונות.

אם את יודעת באופן וודאי על עצמך שלוקח לך שבוע מאז סיום הכדורים עד שתגיע הווסת, תשאלי רב אם יש סיכוי שתוכלי לספור ימי פרישה ממועד הווסת הצפוי.

הכדורים דוחים את המחזור מעבר למועד הצפוי, וכשמפסיקים אותם הוא אמור להגיע תוך יומיים.

אף פעם לא נתקלת במושג של ימי פרישה? זה שונה מלהיאסר בצורה רגילה. זה מאוד הגיוני שהמועד הצופי לקבלת הווסת יהיה יום פרישה. זו פעם ראשונה שאת לוקחת פרימולוט נור ונתקלת בסיטואציה הזו?

באופן כללי, אני רואה כאן גישה ממורמרת על ההלכה, שחבל להחזיק בה ובעיקר גורמת לך סבל.

הלכות טהרת המשפחה הן ממש לא משהו שהמציאו חבורה של רבנים יושבים בחדר חשוך וחושבים איך לדפוק נשים ולסבך להן את החיים.

אני חושבת שהדרך הכי פשוטה להבין את זה היא פשוט ללמוד את ההלכה. אולי תחפשי קורס הדרכת כלות, או תקבעי חברותא עם בעלך, (בהנחה שיש לו רקע ישיבתי ללמוד ברצינות יותר מ"לא נשמע לי ההלכה הזו") כדי שתביני לפחות בצורה בסיסית מה המנגנון, איך הוא עובד, מה השיקולים.

תראי כמה קופצים מעל הרים וגבעות בין האיזון העדין של לטהר אישה לבעלה, שלום בית ופרו ורבו מצד אחד שהוא בהחלט חשוב ומשמעותי, ולבין הצד הלא פחות חשוב של איסור כרת של בעילת נידה והרחקות מהאיסור החמור הזה.

אף אחד לא נגדך, ודווקא מי שלא בקי באיסורים הללו עלול להחמיר יותר מידי ולהקל בשלום בית, אלו נושאים מאוד מסובכים ומאוד עדינים שדורשים שנים של שימוש תלמידי חכמים בשביל להיות בטוח ביכולת הפסיקה בהם.

לגבי מה שכתבת בהמשך. מה הכוונה פוסקים סתם? יש למכון מכון פוע"ה כמה רבנים בקו ההלכה והם בהחלט ממליצים לא ליפול כל פעם על רב אחר אלא לפתוח תיק מסודר אצל רב אחד שיכיר את ההסטוריה, ותדעו איפה למד ומי היו רבותיו והאם שיטת הפסיקה שלו מתאימה לפסיקה בבית שלכם.

ומעבר לזה, זה באמת מקרה בסיסי של קביעת ימי פרישה. פורשים מיחסים וממגע מיני שעלול לגרום לזה מהתאריך שהמחזור צפוי ועד שהווסת תגיע. בקביעה רגילה זה מבוסס על הפעם האחרונה שקבלת ביום או בלילה פורשים רק בתארכי קביעת ווסת ביום או בלילה לפי עונת הפרישה שלך. בכדורים בגלל שהם מוחקים את ההתיחסות לווסת הקודמת פורשים גם ביום וגם בלילה. המחזור באמת אמור להגיע בזמן הזה. שוב, זה לא שהם יושבים וחושבים איך לעצבן ולדפוק אותך. ממליצה ללמוד את ההלכות בצורה מעמיקה ככל האפשר ולהבין את ההגיון שמאחוריהן. חבל על העצבים.

לא נכון להציג את זה לגמרי ככה.

נכון שהממסד התורמים וההלכתי לא בא לדפוק נשים, אין ספק.

עדיין יש כמה גישות בהלכות טהרה וזה משנה הכל ממש.

אנחנו יש לנו רב שממש מקצועי בטהרה, יש לו כולל טהרה שהוא מסמיך רבנים, ואנחנו שואלים אותו מאז החתונה.

לא היה לנו כמעט מקרים שנאסרנו מכתמים, וכמעט תמיד הצליח להתיר.

פעם אחת מרוב ההמלצות פה התקשרתי למכון פועה במקום אליו,

הייתי ההנקה עם סרט טענות כתמים שלא תיגמר בשנה הקרובה.

והרב שענה לי אמר לי ללכת עם תחתון בהיר לוודא שתקין כל הזמן.

היה נשמע לי מרחיק לכת, כי ברור שניאסר ככה ולא נצליח להיטהר לעולם.

התקשרתי אחר כבוד לרב שלנו, אמרתי לו מה אמרו לי ממכון פועה והסברתי את הסיטואציה כמו שהזכרתי שם.

אמר לי בשום אופן לא ללכת עם תחתון בהיר, חסר סיכוי להישאר בשפיות עם שנה של איסורים.

ולא נפסיק הנקה בגלל זה.

אמר לשים תחתון כהה רק שחור, עם תחתונית שחורה מעל. לעצום עיניים בשירותים, לנגב במגבת כהה.

כל עוד זה לא מגיע למצב של להחליף לפד, וזה נשאר כתמים רק, או שראיתי על בהיר בטעות, הכל בסדר לגמרי וברוגע.

השם רוצה שנהיה יחד. לא מחפש להפריד אותנו.

השאלה כמה מכירים את ההלכה ואת האפשרויות להתיר וכמה יש נרווים או פחות.

בעלי לאחרונה הסביר לי שיש מחלוקת בגמרא האם הולכים בשיטה של לחשוש ולבדוק ולוודא או שעושים הכל להתיר.

היה חשוב לי להגיד את זה. כי כששואלים והגישה היא לבדוק - הרבה יותר קשה להכיל את זה או לא לצבור כעס על הממסד הרבני. זה מטריף להיות אסורים מלא.

יודעת שצריך רב קבוע, והגישה קבועה, ולא לעבור כל יום מישהו אחר, אבל חושבת שלגמרי אפשר לבדוק בגמרא את הסוגיה ולהחליט אם הולכים באופן קבוע לרב שפוסק בגישה של לתת לזוגות כמה שיותר אפשרות להתיר ולא לעשות בדיקות נוספות.

לק"י

למשל זכור לי שהם פוסקים שאפשר ללכת עם תחתונית בשבעה נקיים, דוקא כי היא לא מקבלת טומאה.

כתבת נכון, רק שלתת אותם כדוגמא זה לא נכון בהכרח.

וכמו שטארקו אמרה, שיש עדיפות לרב אחד שכבר מכיר ויודע את ההסטוריה שלכם וכו'.

וגם אם לא, צריך לפרט הכל הכל לרב, שיוכל לפסוק באופן פרטני. ולא לתת רק פסיקה כללית.

מאשר לטהר אותה

כלומר

בזמן הטהרה יש הרבה יותר אפשרות לא להאסר

מאשר אישה נידה שמנסה להיטהר (גם שם יש היום הרבה דרכים אבל עדיין..)

לכן פוסקים עושים הכל כדי לא לאסור אישה סתם

לפי הפסיקה שלך זה רק שחור וכו

אם היית אומרת לרב במכון שזו הפסיקה שלכם הוא היה עונה לך תשובה שמתאימה לך.

מאחר ושאלת בלי לפרט על הפסיקה שלכם הוא העריך שאת מעוניינת בפביקה של המכון.

לדעת המכון צבעוני בהיר לא אוסר אם יש כתמים.

וגם הניגוב בנייר לא אוסר במקרה של כתם ולפי הפסיקה שלך כנראה שזה כן אוסר

לק"י

אז לא להיות יחד 24 שעות, לכן כנראה המליצו על תחתון בהיר, כדי לדעת מה קורה בלי להיאסר.

אבל אני מסכימה. שזו לא פסיקה מרחיקת לכת בכלל.

מעריכה

בדיוק לאחרונה נפל לי אסימון

שככל שהרב יותר בקיא בעניין מסויים -

יהיה לו יותר קל להתיר

ולהיפך, מי שלא בקיא - יהיה לו יותר קל לאסור

התובנה הזאת עזרה לי מאוד בעקבות פסיקות באמת הזויות שקיבלתי בחיי

וההבנה שהרבנים אליהם פנינו לא היו מספיק בקיאים בנושא

ומנגד - אני לא הייתי מספיק בהירה בנתונים (כמה קשה לי נפשית לדוגמא)

לכן כשמגיעה הלכה כזאת שלא הכרתי (בואי, אנחנו נשואים מעל עשור)

זה ישר מלחיץ אותו ואני פונה לפה כדי לבדוק שעוד נשים מכירות

ושאין פה פשוט מקרה שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך...

אני מופתעת מההחלטיות שלך שהווסת מגיעה תוך יומיים

אמנם לא לקחתי הרבה פעמים בחיי פרימולוט אבל במעט שכן זה מעולם לא לקח יומיים. לפחות ארבעה

אדייק שההלכה לא הייתה ימי פרישה - ימי פרישה אני מכירה כמובן, יש עונה ובה פורשים.

ההלכה הייתה מיומיים אחרי שסיימתי פרימולוט עד שהווסת מגיע.... לא עונה אחת או שתיים, תתארי לך שהווסת מגיעה שבוע אחרי ואנחנו אסורים בביאה ארבעה ימים ככה אוטומטית בלי לבדוק כלום...

זה לא נשמע לי רוח ההלכה בכלל

אבל באמת שמחתי לשמוע שעוד נשים מכירות את האירוע

דבר ראשון יש בעיה רפואית וכדאי לבדוק הריון או מה בדיוק הבעיה.

כתוב בהוראות של הכדור שהווסת אמורה להגיע תוך 2-4 ימים. משם מגיע ההלכה הזו.

בעלי אמר שהדין בכדורים הוא לפי "פרישת מעשה", כלומר מעשה שהאישה עושה שידוע שיביא ווסת וצריך לפרוש, גם ביום וגם בלילה, ממתי שהווסת אמורה לקרות. ידוע שהכדורים מביאים ווסת תוך מינימום יומיים אז זה הזמן שחוששים שתהיה ווסת וצריך לפרוש.

אם אחרי יותר מ4 ימים לא תגיע וסת את בהחלט יכולה לשאול רב ויש סיכוי סביר שיתיר לך להפסיק את הפרישה. (וגם לראות רופא, אלא אם כן את י6דעת שזה נורמלי אצלך).

זה פשוט לא סביר שהווסת תאחר שבוע אחרי הפרימולט נוא, אם זה יקרה תשאלי רב ותפרטי שזה המקרה. הוראות כלליות לרוב הנשים לא מתאימות למקרים יוצאים מהכלל. בשביל זה בדיוק קיימת שאלת רב.

חוסר הדיוק במונחים מעלה לי שאלה. איך שאלת את הרב? התקשרת לקו ההלכה ולא אמרת כמה זמן בדרך כלל יש לך עד שמגיע ווסת עם הפרימולוט נור? שוב, כדאי שתקבעו רב קבוע ותבררו את הקו ההלכתי שלו, גם בתוך המכון. הרבנים המשיבים לא מגיעים כולם מבית מדרש אחד ויש הבדלים בפסיקה בניהם.

שוב, לגבי מושג "רוח ההלכה". זה מושג שאפשר לערער איתו על כל הלכה בלי שום חשבון. ("זה באמת רוח ההלכה שאני אשים כיסוי ראש שלא נוח לי איתו?" ושאלות כאלו)

ההלכה והתורה שה' נתן לנו לא ניתנו כדי שיהיה לנו כיף ונעים בתור המטרה הראשית. קיום המצוות תלוי בהתחשבות בשיקולים מציאותיים, אבל זה לא משהו שאפשר להגיע אליו בלי לעבור דרך המערכת ההלכתית והשיקולים וההלכתיים, לא סתם לבוא ולומר "זה נראה לי הזוי". אני באמת חושבת שלימוד גם אם לא ברמה של כולל נידה יכול לתת הבנה בסיסית איך המערכת הזו עובדת ולא לפעול מהבטן.

זה הרבה פעמים פשוט פרופיל הורמונלי שונה

גוף האדם הוא לא מכונה

וכמו שיש אורכי וסתות ואורכי מחזור שונים

ככה גם זה לעיתים משתנה בהתאם לכל מיני עניינים הורמונליים של האישה.

שוב, אם באמת המקרה שלה שתקבל הנחיות בהתאם למקרה.

ואין לי בדרך כלל.

בפעם פעמיים שלקחתי בחיי - לקח לפחות 4 ימים לווסת להגיע

מהרופאה שלי ורבנית (חברה) שהתייעצתי אתה - שתיהן אמרו שחמישה ימים זה נורמאלי

לכן הופתעתי מהקביעה שלך שזה יומיים

כמו שטארקו כתבה -

הקושי הוא מהחוסר הבנה לפעמים שהגוף הוא לא מכונה והוא משתנה מאחת לשניה

זה קצת כמו שאמרו לי שווסת זה חמישה ימים ואם יש לך יותר אז את צריכה ללכת לרופא ולבדוק ולעשות הכל כדי לקצר...

זה פשוט לא נכון. ניסיתי כל-כך הרבה עד שהבנתי שבגוף שלי זה פשוט לא נכון, אצלי ווסת היא 7 ימים ויהי מה

מבינה?

וסליחה שאני אומרת אבל נשמה, קצת נסחפת עם השמוס

סך הכל הפתיע לשמוע את ההלכה

וביקשתי לשמוע אם זה מוכר

אני מקיימת הלכה מאה אחוז בין אם הבנתי ובין אם לא

פרימולוט שלרוב לא לוקחים קבוע זה לא לפי הרוב אלא חוששים בימים שעשוי להופיע המחזור.

אישה שלוקחת גלולות קבוע ויודעת בדיוק באיזה יום מהפסקת הגלולות היא מקבלת כבר צריכה לחשוש רק לימים האלה

של היועצות בערב.

כי הן היו עולות ממש מהר על זה שאצלך זה 4 ימים.

דרך אגב גם לגבי פרישה כשיש מקום צורך גדול כדאי לעשות שאלת רב כי ההלכה מכירה ביוצא לדרך שמותר לו לשמש בימי פרישה.

אפ הגוף כמו מכונה היה מתחיל לדמם בדיוק 48 שעות אחרי הגלולה האחרונה לא היית צריכה בכלל לפרוש אלא רק כמה דקות לפני המועד של תחילת הדימום

מכיוון שיש הבדלים ואנחנו לא רוצים להגיע למצב של יחסים ומגיע דימום, אז פורשים ומכיוון שהזמן המינימלי הוא 48 שעות אז זה זמן תחילת הפרישה

אבל נראה לי עדיף להתחיל אחרי המקווה ליתר ביטחון, ועד אז אולי להשתמש בנרות

אחרת את עלולה להתקע עם דימוי הסתגלות שלא מאפשרים לעשות בדיקות גם כמה שבועות...

שאלה 1

אני לקחתי דיאמילה, אמור להיות אותו דבר כמו סרזט

היו לי כתמונים ממש בקטנה בהתחלה, לא אוסרים, אבל לדעתי עדיף לך לחכות לאחרי המקווה

שאלה 2

לי יש אינפנטי מון, מכבסת מלא, מתפרק כולו בשלימות לכביסה.

מאמינה שבטוח אפשר לפרק את כולו, תנסי לחפש סרטון באינטרנט

אבל קחי בחשבון שהכתמים מתחילים אחרי שבוע

שלוקחים,לא מיד והם דימומי הסתגלות ויותר קל כשהם מתחיליםמאחרינשאת כבר טהורה

אני הייתי ממליצה לך להתחיל לקראת הטבילה יותר ולא להתחיל אחריה כי ככה יהיו לך פחות ימים שאת לא מוגנת ומצד שני הכתמים לא מתחילים אחרי יומיים אלא יותר

לק"י

אבל אין לך דרך לדעת מה יהיה אצלך, ולכן אני גם ממליצה להתחיל אחרי המקווה.

אם את לא מצליחה להכיל את זה, תקבעי כללים חדשים.

למשל, מי שרוצה לאפות יכול רק בחמישי, אם הם גדולים, אז רק כשאת לא במטבח.

כללים כאלה שיקלו עלייך, לא צריך להיצמד לגבולות השפיות שלנו עם הילדים, מה שמחרפן, לא חייב להכיל.

אותי מטבח לא מחרפן, אבל יש סוגי משחקים שגומרים לי את הסבלנות ממש, הם כבר יודעים שאיתי לא. כל אחת והגבולות שלה ויש זמני איכות בתחומים אחרים.

גם בעלי יודע. אני מסיימת ואז הוא נכנס, או להפך.

ועם הילדים בכללל.... אמאל'ה על הבלאגן... הם עובדים על מקום נקי ככה יותר קל לנקות אחריהם. בעיקרון הם אמורים לנקות אחריהם אבל זה כמובן לא מתקרב לניקיון ... וכמובן רק כשיש לי מוזה לשטויות, מבחינתי זה כמו לתת להם לצייר בגואש, ממש לא כל יום, ורק עם מספיק אנרגיה בשבילם.

בני 9 6.5 ו4.

ובדכ ממש יש לי סבלנות.

פשוט שמתי לב שבשישי אני קצרה מאד.

מה גם שהם בבית בשישי ורבים חצי מהיום צרחות אז עוד יותר

נרגעתי ואמרתי להם מעכשיו אין יותר לבשל איתי בשישיבע"ה.

רוצים בישולים- באמצע שבוע בשמחה.

מבאס אותי שזה ככה אבל עדיף להם מאשר שאהיה עצבנית

העיקר שאת תהיי ברוגע זה הכי חשוב. .אגב, הרבה פעמים בשישי אני מביאה לכם חתיכת בצק, אני עושה את החלות בשיש והם מתעסקים הבצק בשולחן. ממש לא לידי 🫣 עושים להם צורות בכיף... שאר הבישולים ביום אחר.

היום בבוקר היה לי רק ילד אחד ער אז נתתי לו לשפוך איתי חומרים לעוגה אבל זה פשוט ובלי בלאגן.

והם רצו לעשות כמוני

ואז רצו למרוח ביצה

ואז קיבלו שומשום שחור שמו. אח"כ גילו שיש שומשום לבן התעצבנו למה לא גיליתי להם.

אח"כשפכו את הביצה על השולחן והרצפה. שגעון

אני מאוד מזדהה איתך... (ולנו יש מטבח גדול דווקא)

זה פוגש אותך בעוד מקומות בחיים שקשה לך שמתקרבים אלייך?

דווקא לא לוקחת ללב וכאלה.

מלבד חרדות שיש לי.

פשוט לא יכולה שמתקרבים אלי זה מחרפן🤦‍♀️

כאילו שנמצאים לי בטריטוריה.

כשנוח לאמא - גם לשאר המשפחה טוב יותר.

אז כמו שכתבו פה - לא לבשל כשהם בסביבה. אני אישית מעדיפה לבשל בחמישי בלילה, כשכולם ישנים (או לא מסתובבים במטבח).

עבודה במטבח דורשת אנרגיה וסבלנות

ואז לא נשאר סבלנות לילדים

כשהילד רוצה לבשל איתי

זה רק דברים פשוטים שלא דורשים סבלנות

בציפייה שדברים ישתבשו

ישפך/ יתלכלך

ובזהירות יתר

מהאש/ סכין

כשהילדים היו קטנים אני הייתי מאפשרת להם להשתתף בבישול אפיה רק בזמנים פחות לחוצים,

חמישי או שישי על הבוקר בקיץ.

ומעבירה את הכנת החלות לסלון שהוא יותר מרווח וככה יש פחות סיכוי שישפך ואם ישפך יותר קל לנקות.

גם היום כשהילדים שלי כבר מתבגרים ובוגרים אני מתחרפנת כשהם איתי במטבח ביום שישי, למרות שיש חלקים שלמים בתפריט שלגמרי באחריותם, אני כן מאפשרת להם לאפות ולבשל אבל משתדלת לחלק את הזמן כך שאני אהיה בעיסוקים אחרים כשהם במטבח.

משום מה חשבתי שמדובר בילדים קטנים

אבל ברור לי שזה דורש המון סבלנות. לזה שישפכו דברים, שיתלכלך, שייקח יותר זמן ממה שלוקח לבד, שהן יריבו מי שופכת מה לקערה.

ולכן אני עושה את זה רק בזמנים שיש לי את הפניות והסבלנות לזה.

אם לא אני אומרת להן שהיום אני עושה לבד. אם ממש מתעקשות- יכולות לעמוד בצד ולהסתכל.

ואם גם לוויכוח אין לי כח אז משתדלת מראש לכוון לזמן שהן לא נמצאות בסביבה (ישנות/ מסגרות וכו')

אין מצב שאני מבשלת במטבח נקי, ואז לא קרה כלום אם נשפך משהו

אני גם הייתי מאוד מאוד נפגעת.

בכללי לגבי אחותך את יכולה לא לסמוך עליה.

לי יש במשפחה כאלו שאני יודעת שאני לא מספרת להם דברים אישיים כי הכל עובר הלאה.

אפשר לסנן את מי אנחנו משתפים ומי לא.

אני חושבת שאולי כדאי לשלוח להן הודעה ששמעת אותן מדברות עלייך והיה לך מאוד אכפת.

זה יתן להן את הפתח להתנצל ולבקש סליחה.

וקצת ירגיע את הפגיעה שלך.

לא חוויתי משהו כזה ממש, אבל כן חוויתי דברים שעירערו לי את כל הקרקע מתחת לרגליים אז מבינה ממש את התחושה...

אני במקומך הייתי לוקחת קצת את הזמן כדי לחשוב כשאני קצת נרגעת איך להגיב. אבל לא הייתי שומרת בלב. הייתי פותחת בהמשך ששמעתי. אבל מתוך מחשבה איך להגיב..

חיבוק גדול!

לפי מה שהכרתי המדריכים שם ממש טובים והמטפלים עצמם בלמידה ומקבלים הדרכה וליווי צמוד. חלקם יהיו טובים יותר מאחרים.

לי זה נשמע שאם יש קושי כלכלי משתלם לנסות.

מציעה לשאול מראש אם הם נותנים להחליף מטפל במידה ואתם לא מתחברים למטפל שנתנו לכם.

אם יש לך שאלה ספיציפית אוכל לשאול אותה.

או לפחות בעבר הלא רחוק למדה וטיפלה דרכם.

אם תרצי אוכל לתת לך מספר שלה