זה לא מעט.

אם את רוצה לבדוק בוודאות (יחסית) אז אפשר ללכת לא"ס אצל רופא נשים.

בכל אופן - השיקולים צריכים להיות בעיקר תלויים יותר ביכולת וברצון שלך עכשיו, בלי לתכנן תכנונים עתידיים.

מבחינה פיזית - את מסוגלת לחוות עכשיו היריון וגידול של תיניק? ומהבחינה הנפשית?

אם את מגלה עכשיו היריון בהפתעה - איך תרגישי?

אחרי שתעני על השאלות האלה עם עצמך תוכלי להגיע יותר למסקנה הנכונה לך כרגע...

לא לאחוז הבעיות שעלול לעלות עם הגיל.

והשאלה אם אלה שסיימו ללדת בגיל 40 עשו את זה בגלל הגיל או מכיוון שהגיעו למספר הילדים הרצוי מבחינתן...

מבחינתך - כן היית מנסה ללדת שוב, לא?

(האמת שאני מכירה סביבי לא מעט שילדו אחרי גיל 40 או נראה שרוצות ללדת אחרי גיל 40...)

אני לא חושבת שארצה להרות בגיל 43, 44

גם מבחינת הבריאות שלי

וגם מבחינת בריאות העובר

וגם מעוד בחינות..

אחד מהם בפרופיל הורמונלי רגיל

אחד דורש בדיקת דם עם אישור מיוחד

ואחד עם אולטרסאונד בתחילת המחזור.

צריך לפחות שניים כדי לדעת באופן אמין יחסית מה הרזרבה. וגם רזרבה נמוכה לא מחייבת קושי בכניסה להריון. 

רוב הנשים הפוריות שלהן יורדת משמעותית בסביבות גיל 40, ובדיקה עכשיו לא אומרת כלום מה יהיה המצב עוד 6 שנים

(אלא אם כן המצב לא טוב כבר עכשיו...)

וזה לא קשור לרזרבה שחלתית אלא למגוון סיבות אחרות

גם אני וגם גיסתי עם מספר ילדים מכובד וכניסה להריונות בצ'יק לא הצלחנו ללדת אחרי גיל 36 למרות שרצינו מאד . אצלי בוודאות לא קשור לרזרבה שחלתית ולפי פרופיל הורמונלי עדיין פוריה מאד

שבמצב תקין אישה יולדת את רוב הילדים עד גיל 30.

בכל אופן לידה בין 40 ל45 זה דבר לא קל בריאותית

אגב אני מכירה כמה נשים שעוד לפני 40 הגוף לא נכנס יותר להריון

מתייחסים לגיל 35 כאיזשהו קו משמעותי של ירידה בפוריות.

וכפי הידוע לי, הממוצע לסיום הפוריות לגמרי הוא גיל 44. ( גם אם אחריו ממשיך מחזור)

35 הפוריות יורדת בצורה משמעותית

הסיכוי להספיק להיכנס לכמה הריונות ספונטניים בשנים הקרובות הוא לא מאד גדול

כדאי להתאים את התכנון בהתאם 

כמובן, אבל באמת שאין דבר כזה זמן מתאים ותמיד יהיו שיקולים למה לא..

השאלה מה גובר על מה

מודה שאני בגילך ועוד לא הגעתי ל"זמן שמתאים" אחרי 2 ילדים סהכ. לדעתי מה שמנצח זה רצון/ שכל.

אם יש חוסר רצון מובהק עד רתיעה אז לדעתי פחות כדאי להיכנס לזה. אבל אם זה חוסר רצון שמלווה בהבנה שזה מה שאני בסהכ רוצה אבל יש לי סיבות להימנע, אפשר כנראה ללכת על זה ולהבין שזו תקופה שתהיה קצת יותר מורכבת ומאתגרת אבל המטרה הסופית תהיה שווה את זה

החלטות טובות❤️

זה ממש לא סוף הפוריות.

לא יודעת כמה הריונות את עוד מתכננת אבל להיכנס להריון מלחץ לא נראה לי נכון,עדיף לחכות שתרצי ויהיה מתאים 

34 זה צעיר והכל מונח לפנייך.
ילדתי אחרי הגיל הזה ב"ה עוד מספר ילדים
לא הייתי נלחצת מגיל 35
כן הייתי מגיל 37-38 עם יד על הדופק לתכנון נכון ומדויק בשבילי.

וצריך לקחת בחשבון, שיכולה להיות המתנה כלשהי להריון ואת זה אי אפשר לדעת, מה שמאוד מבאס.

אני יותר צעירה ממך אבל זה לא משנה..

הנקודה היא לדעתי, ויש הרבה חולקים.. שאי אפשר לתכנן גודל משפחה.

אפשר לרצות הריון, אפשר לרצות עוד ילד, אפשר אפילו לעשות השתדלות בשביל זה כזו או אחרת.

זה לא בידינו. מפתחות ילודה הם בידי ה'.

וכן, אי אפשר לצייר את החיים.

חלמתי על משפחה גדולה יותר ממה שבוודאות תהיה לי.

כרגע ההבנה עם כל הכאב שיש לי על זה בלב שזה לא נכון לנו. לא יודעת אם יהיו לי עוד ילדים...

המטרה היא לא איקס ילדים אלא להמשיך ולהאיר את העולם.

אני חיה בסביבה של משפחות ברוכות מאד וצפופות מטבע הדברים, הסברתי פעם לדמות קרובה שדוקא בשל הערך שיש בעיני להבאת חיים לעולם, לילודה, אני מעריכה פי כממה ממנה כל ילד שילדתי כבר, שכבר כאן ושגם הוא זקוק לי.

מעריכה גם את הצרכים הרגשיים, הפיזיים הרוחניים של הנמשה לשי כי אני אדם בפני עצמו ולא רק צינור לעוד דור...

ומתוך כל המכלול הזה והאמונה שלי בקב"ה השאלה היחידה שאני שואלת זה האם יש כרגע סיבה להתערב בתהליך האלוקי הזה.

למניעה או לטיפולי פוריות.

כרגע, בנקודת הזמן הזו על ציר חיי, כן. ולכן אמנע.

או כרגע, הרצון והיכולת לשי מוכנים מאד אבל ההריון לא מגיע ולכן פונה לבירור פוריות.

מה תהיה התוצאה בסוף? וואלה זה כל כך שלו.

אם את מרגיהש כשירה להריון כרגע- מצוין.

אם את מרגישה שלא- זה בסדר. נתנו לנו כלים לשם כך...

נניח תחליטי שאת רוצה עוד איקס ילדים עד גיל ארבעים, נו מה...

חברה טובה שלי אמא לחמישה ילדים מהפריות. חמישה צפופים מאד, שנולדו בטווח זמן של 5 שנים )יש תאומים( אחרי כמה וכמה שנות נישואים. בגיל 30 ילדה את האחרון.

בגיל 45- גלתה הריון טבעי. )שהסתיים בשבוע 12(

אז מה בידינו? לא תכנוני עתיד

לא תמונות חיים שלמות.

לבחון עכשיו את מה שאפשר, ולהשליך על ה' יהבינו.

מכירה ניףישם שסיימו להרות בגיל 35

מכירה נחם שהרו בגיל 42 פלוס אפילו, וההריונות הללו היו עבורם קלים במיוחד, והסתיימו בתינוקות מתוקים ובריאים והחזירו את האמהות אחרוה בגלגל הזמן.

להגיד בגיל 28 אני רוצה ללדת 6 ילדים עד גיל 40- וואלה בעיני אין פה כלום חוץ משיקוף של ילדותיות מסוימת, אולי תום כזה, שמאמין שאני כבר יודעת הכל. חוויתי הכל..

את הבכור שלי הנקתי שנתיים וחצי והיה כיף ממש. ההנקה גם מנעה לי באופן טבעי וכבר ראיתי קדימה את כל החיים.

אצל השלישי מסיבה רפואית נאלצתי להפסיק הנקה בגיל 7 חודשים, להתחיל מניעה, להכנס להריון לא מתוכנן עם המניעה- נו מה.

זה לא אומר שלא הייתי צריכה למנוע

זה לא אומר שלא נכון ויפה היה החלום על הנקות ממושכות לכל הילדים כי זה באמת היה לי כיף מאד

זה אומר רק שילודה היא מפתח נתון בידי שמיים...

ולכן לא מתערבים כן או לא בגלל תוכנית לעוד עשור אלא בגלל ההווה, שזה ורק זה מה שגלוי לנו.

)אם לא מתאים לך הריון עכשיו בכלל, ובוער בך הרצון לשמפחה גדולה, הייתי שוקלת בירור פוריות ושימור ביציות הרבה לפני להכניס את עצמי עכיו להריון שלא נכון להווה שלנו(

מקווה לא לקבל עגבניות.

זו השקפת עולם שנבטה בי במךש השנים מתוך חוויה אישית, זה בסדר גמור לא להסכים.

אבל היא מתכתבת יפה עם הרבה ערכים שגדלתי עליהם אז מרהש לעצמי להציע אותה כאן

ואמיצה.

הכי אהבתי את המשפט הזה:

"להגיד בגיל 28 אני רוצה ללדת 6 ילדים עד גיל 40- וואלה בעיני אין פה כלום חוץ משיקוף של ילדותיות מסוימת, אולי תום כזה, שמאמין שאני כבר יודעת הכל. חוויתי הכל.."

תודה לך!

קודם כל, וכאן אני כן מסכימה, ברור שהנחת המוצא היא שחפתח הילודה לא בידיים שלנו והכל בידי שמים. זה דבר ראשון.

אבל בהמשך, יש חשיבות גם למבט כללי ולמרחוק. כמובן, תוך הבנה וקבלה שתוכניות יכולות להשתנות. אם יש לי נניח שאיפה ללדת 10 ילדים, אני אשתדל לא למנוע לתקופות מאוד ארוכות, כי זה חשוב לי. אפילו שכרגע יש לי רק 3 ואני צעירה. ואם בהמשך דברים ישתנו? אז ישתנו, ונפעל בהתאם. אבל אם אני מסתכלת רק על הכביסה והטיטולים שיש לי עכשיו, בלי להרים עיניים לחזון ולשאיפות זה מאוד מחליש.

אז כן, מה שבידיים שלי אני אתכנן, גם לטווח רחוק, ומה שלא, אשאיר לרבש"ע.

אבל אני לא אמנע מכל הערכה של המציאות שנים קדימה "כי אי אפשר לדעת מה יקרה"

שאני לא מונעת כי סבבה לי לחכות

אני שוקלת אם עכישו זה בכוחות שלי להיפתח לעוד הריון או לא.

זה כן, אני קצת כופרת במושג הזה תכנון משפחה...

כי אני מרגישה שזה גדול ממני בכמה מידות.

ושוב מקבלת כל מי שלא מסכימה גם אני חשבתי אחרת פשוט בתוך הדיון הזה על השיקולים בתכנון רציתי להביא גם את המקום הזה, שפשוט לא מרגי ששיש דבר כזה באמת.

אי אפשר לתכנן גודל משפחה,

גם כי זה לא תלוי רק בנו, יש שותף שלישי

וגם כי החיים לא תמיד צפויים ולא תמיד יש את הכוחות או הפניות.

אבל כן אפשר לחלום, ואם חולמים על משהו, אז גם טוב ונכון לנסות להגשים אותו, כמובן לא להיות ראש בקיר על החלום גם כשזה לא מתאים, אבל כן לנסות לכוון את החיים שלנו לכיוון מסוים

ודרך אגב זה לא רק בהקשר הזה אלא בכל תחום בחיים, אי אפשר לתכנן קריירה ואי אפשר לתכנן זוגיות אבל כן אפשר לחלום את כל הדברים האלו, לנסות להגשים וגם להיות עם גמישות ולדעת שלפעמים חלומות כבר לא מותאמים והם צריכים להשתנות.

דרך אגב הרבה פעמים בחברה שהילודה בה מאוד צפופה ויש משפחות ברוכות גם כן לא מתכננים משפחה, אלא פשוט יולדים בלי הפסקה.

לחלום משפחה לעומת זאת בעיני זה כן לחלום על ציור עתידי של כמה ילדים פחות. או יותר אני רוצה, לדעת ששנות הפוריות הטובות הן עד גיל 40 (עם ירידה משמעותית סביב גיל 35..), ושאחכ זה הרבה פחות קל ופשוט, ועם הנתונים האלו  לדעת פחות או יותר כל כמה זמן כדי ללדת

ואחכ לחיות את החיים, ולשים לב תוך כדי החיים שלא ממשיכים רק מכח האנרציה אלא כי הרצון עדין קיים

ולשים לב לילדים שיש

ולשים לב לכוחות שלנו ולרצונות שלנו

ולהיות בהמון הקשבה פנימה

אבל כל זה לא מתוך מחיקה של החלום, אולי לפעמים עדכון שלו,  אבל החלום הוא טוב 

אם יש לך "מעט" ילדים והקטן כבר בן 2-3, ולא תרגישי מוכנה להריון נוסף בשנה הקרובה,

אז צריך לשאול על מה הרצון לעוד כמה ילדים מבוסס..

ואם יש לך יחסית הרבה ילדים לגיל 34, או שהקטן ממש קטן עדיין, אז קחי קצת את הזמן, עדיף ילד אחד פחות מהמספר שיש בראש (למרות שכתבת שאין מספר אבל את כן רוצה עוד כמה) ולגדל אותם מתוך כוחות ויכולת,

מאשר להספיק "עוד אחד" במחיר שכל השנים הקרובות יהיו בתחושת מרתון.

התחברתי ממש למה שכתבת שלא ללדת מתוך תחושת מרתון

אני היפראמזיסית.
בת 35, עם 5 ילדים כאשר בין הלידות האחרונות 4 שנים. מפעם לפעם מנעתי יותר זמן,
מתוך הבנה שהגוף שלי חווה טראומה בהריון ואני חייבת זמן להתאוששות, בעיקר נפשית.
הייתי הרבה זמן בתחושת אבל ממש, שכנראה אף פעם לא תהיה לי משפחה גדולה כמו שרציתי.
מרגישה כמוך את השעון מתקתק... כאשר מבחינתי גם לא רוצה ללדת אחרי גיל 40...

בדיוק עכשיו הפסקתי מניעה מתוך רצון גדול לעוד תינוק. לידה אחרונה לפני 3 שנים...
אבל מבינה שאין לי יכולת לתכנן הרבה קדימה, ואלו נתוני החיים שלי.

אני מרגחשה שבקצה זה שאלה של איך להסתכל על זה.

האם כרגע מתאים לי הריון

או בהסתכלות אחרת. לתכנן משפחה וילודה...

לא יודעת....

עזרתן לי מאד

מה דבעיקא מחשיש אותי זה הפחד שיש לי שיקולים זרים שמערבבים. כמו לא נעים מהבוס לצאת לחלד

זה עוזר להתכוונן להחלטות מתאימות

אם את בת 34 ורוצה עוד ילד, אז זה לא לחוץ, אבל אם את מרגישה שאת רוצה עוד הרבה ילדים, אז כדי לתכנן אולי קצת אחרת.

אני יכולה לשתף שאני מגיל צעיר רציתי הרבה ילדים, ככל שילדתי הרצון הזה שאולי התחיל כרצון של ילדה התגבש כרצון ודרך חיים של אשה בוגרת שבונה את החיים לאור הרצון הזה בשילוב עם השקעה בפיתוח קריירה משמעותית.

בעיני לא נכון רק לזרום, צריך לחשוב ולבחון, לראות האם החלום מתאים למציאות ואם לא, מה משנים אבל כן נכון לחשוב את זה

תרגישי טוב!

לק"י

סתם. מבינה שהגבת לי בטעות במקום לפותחת.

כדי להגיב על הודעה ספציפית, את לוחצת על לחצן "תגובה" שבאותה הודעה.

אני רוצה איזה כדור או משו

אז אם את בכל מקרה צריכה לקנות, נשמע ששווה להגיע ולשאול את הרוקחים. כי כנראה שזה מותר.

יש מצב את מעתיקה את הטקסט?

מותר ורמוקס בגיל הזה?

לק"י

להבנתי, רוב הסיכויים שזה ייעלם לבד.

שיכול לעזור?

ניסינו להסתכל עם פנס בלילה ולא ראינו כלום

אבל האמת אני לא ממש יודעת מה אני אמורה לראות

חיפשתי תזוזה

אבל ממליצים לשים גוש של משחה סמיכה בפי הטבעת.

לנו הרופא רשם מינון נמוך יותר לפי משקל גוף של התינוק. אבל הוא נתן רק כשממש ראיתי תולעת, לפני זה כשאמרתי שלא ראיתי וזה בטוח תולעים הוא אמר שהוא לא רושם

בסוף צריך להידבק ממישהו.

אם התארחתם עם ילדים שפחות שומרים על הגיינה אז אולי אולי היא אכלה משהו, וגם אז הסיכוי שזה מיד יופיע,

לא יודעת.

בד"כ נדבקים בשירותים, ארגז חול, אחים שהשהייה איתם ממושכת.

תינוקת עם טיטול (בכורה?) שהייתה בסביבת בוגרים

פחות סביר

הרבה יותר סביר שזה מערכת העיכול שהכבידה עליה.

לא הייתי מביאה סתם וורמוקס במצב הזה

אלא אם תראי סימנים יותר אופייניים.

(כמו אי שקט בלילה ורוגע ביום)

לגבי מה רואים, זה כמו חוט לבן דק שזז.

היא כן הייתה בחברת ילדים קטנים בשבת

אבל באמת היא תמיד עם טיטול וגופיה עם תיק תק אז אין לה איך להכניס ידיים

הגיוני שזה היה באמת בבטן

היא קמה עם טיטול מלא ממש

לטיטול זה מדביק, לא מידבק.

ככה שמאוד הגיוני שתינוקת בגיל שלה תידבק אבל לא תדביק. אז אם היתה בחברת גדולים ממנה יש לה סיכוי להידבק.

להפריד את המיטות

ולהעביר למזרון רק מי שבא אליך למיטה

ולבעלי מאוד מציק

מבינה אותך ומבינה גם אותו.

מתסכל ממש!

חיבוק ❤️❤️

מקווה שתצליחו למצוא פתרון בקלות.

נראה לי צריך לדבר ביניכם בזמן רגוע מה היחס של כל אחד מכם לנושא. מה חשוב לכל אחד מכם. ואיך מתקדמים ביחד. וייעוץ שינה זאת אופציה לגמרי הגיונית ולגיטימית. זה מפריע לך כבר המון זמן ומשפיע על איכות החיים שלך. שווה להשקיע בזה גם סכום משמעותי של כסף. מה שכן, אם הנושא לא מפריע לו צריך לדבר מראש- כמה הוא מוכן להשקיע ולהיות שותף בתהליך הזה בשבילך או שאת תעשי את עיקר התהליך אם זה לגיטימי בעינייך.

(נגיד אצלינו בעלי ישן ממש חזק בלילה ויצא שעשיתי את רוב תהליכי הרגלי השינה בעיקר לבד)

אז אם הם באים, אני מוודאת שהם ישנים רק איתו/עליו ומרחיקה אותם ממני.

אבל האמת שעם השנים גם הוא למד שזה פחות נוח לישון עם ילד במיטה, אז עכשיו הוא פחות מאפשר את זה, ומקסימום מרשה לישון בשמיכה על הרצפה לידינו... (הוא פשוט יותר מדי עייף בשביל לקום להחזיר אותם...)

בכל אופן, זה עניין שצריך לדבר עליו בצורה נעימה ולא מתחמקת בזמנים רגועים, לא באמצע הלילה כשזה קורה, וגם לא בבוקר הלחוץ... מקווה שתמצאו את הזמן, ותגיעו להחלטות משותפות שיהיו טובות לשניכם❤️

אבל אני עם בעלך

מעדיפה לישון רציף עם ילדים במיטה במקום לקום בלילה..

אם זה לא מפריע לו- שישן איתם.

הם לא ישארו שם עד הבר מצווה הכל בסדר 

אולי הוא מאמין שככה יותר נכון להתנהל?

דיברתם על זה?

יש לכם אפשרות לשוחח בזמן רגוע, בנחת על מה אתם רוצים מבחינת חינוך הילדים? בשינה וגם בנושאים אחרים.

אם הוא לא רואה עין בעין איתך אז יהיה קשה לגייס אותו לשינוי ובטח שדברים לא ישתנו, ממש כדאי להתחיל מהחלטות משותפות

הילדים פשוט באים רק אליו

וזה לא מפריע לי

ואני לא מוכרת כחננה בגדול....

יותר קל לי להישאר לישון איתם במקום להחזיר ואני ממש משתדלת שלא יעברו לצד של בעלי.

כשהוא חוטף בעיטה (מילד, לא ממני 😅) הוא קם ומחזיר אותו למיטה.

לא דווח על כעסים עד כה.

אתם צריכים לדבר ולהחליט ביחד מה מתאים לכם.

ואם זה כל כך מפריע לך, לא יעזור שאת תחזירי אותם למיטה?

המצב הבריא הוא שהילדים צריכים לישון במיטה שלהם. אם תציגו עמדה אחת. הילדים יבינו שאין חור ברשת. וצריך להישאר במיטה.

שביום הראשון זה 10, ביום השני 20,

וככה עולים כל יום עד שמגיעים ל 60 ועם זה נשארים יותר זמן.

תראי גם לפי הצורך של התינוק.

יש איזו נוסחה לא?

הם עולים בהדרגה

בגלל שקשה להכין במדויק כמויות קטנות

הכנתי בהתחלה 30

והוא אכל כמה שהוא רצה

כשהתחיל לגמור את ה30 עברתי להכין 60 וכך הלאה

חשוב להאכיל בבקבוק עם פטמה מותאמת ולהחזיק את הבקבוק במאוזן

כדי שלא תהיה זרימה חזקה ואכילת יתר

בנתיים מכינה 60 וזורקת

אני הייתי מכינה כמות של שני בקבוקים שומרת חצי במקרר לארוחה הבאה.

לי זה היה קל למדוד חצי

אם זה קשה ואין כפית ייעודית אז צריך להכין 60 ולזרוק

אל דאגה הם אוכלים בהתחלה קצת ככה שזה לא בזבוז גדול 

אפשר לבקש כפית של 30 ושלחים לך בחינם בדואר.

בטלפון קצרצר.

נתתי רק תמל מגיל 0 וככה עשיתי. באמת עם הראשון זה היה קצת מלחיץ, מה אם זה לא מדויק מאה אחוז, ועם השנים והילדים הרגשתי יותר בטוחה בעצמי.

מאד עזרה לי גם ההבנה שבאמת באמת אין דיוק של 100 אחוז - קחי בקבוקים של שתי חברות שונות, תמלאי באחד 100 מל מים בלבד ותעבירי לבקבוק של החברה השניה ותראי שונות קטנה. אז אם המדידה של המים היא לא קריטית במל אחד לכאן או לכאן, חייב להיות שגם עשירית גרם אבקה לכאן או לכאן לא תשנה.

אבל כמובן שכל אחת תעשה מה שהיא רואה לנכון 

אם נותנים בבית חולים 15

לפי מה שזכור לי שהגענו הביתה כבר אכלו 30 סיסי אפילו 40 סיסי  בכייף

נתקעו על 60 סיסי בחודש הראשון..

כשחוזרים הביתה זה כבר 40 מל, ואחכ עולים ל60.

תאכילי לאט בנחת, והוא אמור להפסיק מעצמו כששבע. לי אמרו שאינדיקציה טובה לכמה הוא צריך זה שישאר 10-20 מל בבקבוק

ברביעי, ואז השתחררתי בשישי.

פעם ראשונה שלא מניקה 

וקצת אבודה בקטע הזה של תמ"ל

(יצא לי לתת אבל לילדים גדולים שז יותר ממתק מאשר אוכל. ופה היא כל כך קטנה שזה מלחיץ)

כנראה שהיתה לה קפיצת גדילה הלילה כי אכלה מלא אבל עכשיו נרגעה ו'חזרה לעצמה'

מרגששש

בשעה טובה!!

תגדלי אותה בנחת שמחה ובריאות בע"ה!!

רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.

אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב. 

הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן

אםשר פשוט לבקש?

אבל כתבו פה נשים שיש בחלק מהמקומות ערכה לבדיקה עצמית, כלומר שאת עושה את הפעולה הפיזית לבד. אז מן הסתם זו אופציה ללא ספקולום….

והרופא  נצנה לי ערכה לעשות בעצמי.

היא גם הסבירה לי שלא צריך דווקא את צוואר הרחם, אלא מכל איזור הנרתיק.

וגם ראיתי שכבר יש ערכות שעושים לבד

(צריך להגיע לצוואר אז אם הוא אחורי יתכן וזה יותר קל לרופא עם ספקולום. אם עושים לבד בעמידה זה יותר בקלות)

תנסי לבקש, אין דבר כזה שבכללית אין. כולם מחזיקים את זה למיטב ידיעתי.

הרופאה בעצמה אמרה לי שכדאי לי לעשות את הביתי כי היא הרבה פחות פולשנית מהבדיקה שהרופאים עושים.

בהצלחה!

והם מגיעים ממש עד לרחם. לא יודעת למה באמת הם עושים את המעמיק אם אפשר אחרת

הבדיקה הביתית היא פשוט להכניס ולסובב, מאד עדין.

זוכרת שנוגעים עם מן מברשת בפנים. לא זוכרת שהיה עמוק. 

להליכה עם מוזיקה אהובה באוזניות

(מישהו אחר עם הילדים)

לשבת על שפת הים (או מקום אהוב אחר) בלי או עם מוזיקה (למצוא לזה זמן)

ליצור זמנים ביום שלא צריך לעשות בהם כלום (כולל לא לשמור על הילדים) עצם השחרור מנקה את הנפש

לדבר עם אנשים שעושים טוב

לכתוב (לעצמך)

על דברים טובים

על דברים שמפריעים

בעיניי זה בסיסי

לפני חיפוש אחר תחביב

תמיד יש מגבלות שמורידות את החשק. את הלא כבר יש לך.

החכמה היא לנצח את המגבלות, לגרום לכך שיהיה אפשרי.

לראות משחקי השף יכול למלא, ויכול ליצור ריקנות.

אם בעקבות הצפייה נפתחו לך רעיונות, יש לך השראה, מוטיבציה, משמעות- מעולה.

אם סתם הגיע הזמן לישון- לא טוב.

אם את צריכה דרבון ממליצה על הפודקאסט "חשיבה פורצת דרך" או פרקים מ"חושבים טוב"

ודברים בסגנון הזה.

מזמינה הרבה סוגים מאלי אקספרס וזה ממש נחמד. כל מיני סוגים של רקמה, לגו להרכבה, בניית מיניאטורות...

מקלחת זה זמן שקט לעצמי

אבל- אם התחושה שלך בכללי היא שאין לך כוח לכלום, וגם כשאת כן עושה משהו לעצמך זה ממלא לזמן קצר או לא ממלא בכלל, הייתי בודקת קודם כל בכיוון של דיכאון...

תדעי לך שאני גם הייתי במקום הזה שאין לי תחביבים ואני לא אוהבת שום דבר

וכל היום עושה רק דברים שאני "חייבת" ולא דברים שאני רוצה

ממש בכח פיתחתי לעצמי תחביבים ותחומי עניין

אני חושבת שזה סופר סופר סופר חשוב.

ואותי אישית הציל מדיכאון (כלומר הייתי בדיכאון וזה עזר לי להרים ת'ראש מעל המים)

אין דבר כזה אין לי כשרונות. עובדה, רק בהודעת פתיחה שלך ציינת שלושה: בישול, ניקיון וריקוד

אגב זה לא צריך להיות משהו שאת טובה בו, זה צריך להיות משהו שממלא אותך.

יכולה לתת לך רעיונות מאצלי מה עשיתי אבל לדעתי זה צריך לבוא ממך

וממש ממש לשים על זה דגש.

זה חשוב וקריטי וזה בריאות נפשית להתעסק בתחביבים.

מוזיקה ואני מתחילה לתקתקקק ואין סיפוק כמו זה.

חוץ מזה-

בישול, כתיבה, לצאת עם חברה לסיבוב או גלידה, לדבר בטלפון עם חברה, לשבת מול הים, בקיץ גם לשחות.

אפשר להזמין ערכות של צביעה לפי מספרים או תמונת יהלומים, ולא צריך כישרון לזה. זה פשוט לעשות לפי ההוראות.

אפשר לקבוע זמן עם חברה, או ללכת לחוג.

דווקא בלילה ישן ממש טוב

וכל היום בכה מכאבים.

היתה לו יציאה די רכה בליל שבת, לכן עצירות לא נשמע לי...

קיבלתם הפניה לצילום מרופא ילדים?

ממש תודה!

להיות ביחד עם עצירות .

כן , קיבלנו הפניה מרופא ילדים כי באנו אליו פעם שניה אחרי כמה ימים של כאבי בטן. הוא גם נתן בדיקת דם . בצילום ממש ראו גזים.

עם ילדה אחרת לפני כמה שנים בהתחלה גם חשב וירוס ולא עבר , רק החמיר . עשינו בדיקת דם , התברר שהייתה דלקת רצינית. 

בכ"א כדאי ללכת לרופא לשלול משהו אחר.

לנו אןמנם זה היה בלילה אבל לא ראיתי תולעים והיה מלא בכי וצרחות בלילה, החלטנו בהמלצת רופאה כן לנסות ורמוקס ובאמת באותו לילה היא נרגעה פלאים.

זה מקרה שונה אבל הייתי מנסה

גם הבן שלי באותו תקופה היה לא רגוע בכלל במהלך היום גם לו נתתי ורמוקס יחד עם הילדה וגם הוא ממש נרגע, אז כנראה שכן היה להם

שירגיש טוב! 

אצלנו זה ממש תולעים

חבל, הייתי מביאה ורמוקס כבר לפני שבועיים.

אצלנו זה בסוף התברר כן כעצירות. וזה החמיר ככ שהלכנו באמצע הלילה לטרם שהפנו למיון ובטשוטוש הוציאו לילד אבני צואה.

הוא גם אומר לכם שקשה לו לעשות קקי.

אני הייתי מנסה לתת נורמלקס. זה יחסית טבעי ואפשר בלי מרשם

אצלנו הבן שלי ממש התפתל מכאבי בטן כמה פעמים ביום, גם חשב בחלק מהמפעמים שצריך להתפנות אבל לא יצא כלום.

רק אחרי ערב לביבות שהיה לנו הוא אמר שעכשיו אחרי שהאירוע עבר כבר לא כואבת לו הבטן.

אולי זה המקרה גם אצלכם. 

לק"י

ונותנת הפניות חדשות.

אם אין תורים, בעיני גם לא נורא להגיע פעם בחודשיים.

והרופא אמר לי לעשות בדיוק את אותו מעקב כמו בהריון הראשון....