זה לא מעט.

אם את רוצה לבדוק בוודאות (יחסית) אז אפשר ללכת לא"ס אצל רופא נשים.

בכל אופן - השיקולים צריכים להיות בעיקר תלויים יותר ביכולת וברצון שלך עכשיו, בלי לתכנן תכנונים עתידיים.

מבחינה פיזית - את מסוגלת לחוות עכשיו היריון וגידול של תיניק? ומהבחינה הנפשית?

אם את מגלה עכשיו היריון בהפתעה - איך תרגישי?

אחרי שתעני על השאלות האלה עם עצמך תוכלי להגיע יותר למסקנה הנכונה לך כרגע...

לא לאחוז הבעיות שעלול לעלות עם הגיל.

והשאלה אם אלה שסיימו ללדת בגיל 40 עשו את זה בגלל הגיל או מכיוון שהגיעו למספר הילדים הרצוי מבחינתן...

מבחינתך - כן היית מנסה ללדת שוב, לא?

(האמת שאני מכירה סביבי לא מעט שילדו אחרי גיל 40 או נראה שרוצות ללדת אחרי גיל 40...)

אני לא חושבת שארצה להרות בגיל 43, 44

גם מבחינת הבריאות שלי

וגם מבחינת בריאות העובר

וגם מעוד בחינות..

אחד מהם בפרופיל הורמונלי רגיל

אחד דורש בדיקת דם עם אישור מיוחד

ואחד עם אולטרסאונד בתחילת המחזור.

צריך לפחות שניים כדי לדעת באופן אמין יחסית מה הרזרבה. וגם רזרבה נמוכה לא מחייבת קושי בכניסה להריון. 

רוב הנשים הפוריות שלהן יורדת משמעותית בסביבות גיל 40, ובדיקה עכשיו לא אומרת כלום מה יהיה המצב עוד 6 שנים

(אלא אם כן המצב לא טוב כבר עכשיו...)

וזה לא קשור לרזרבה שחלתית אלא למגוון סיבות אחרות

גם אני וגם גיסתי עם מספר ילדים מכובד וכניסה להריונות בצ'יק לא הצלחנו ללדת אחרי גיל 36 למרות שרצינו מאד . אצלי בוודאות לא קשור לרזרבה שחלתית ולפי פרופיל הורמונלי עדיין פוריה מאד

שבמצב תקין אישה יולדת את רוב הילדים עד גיל 30.

בכל אופן לידה בין 40 ל45 זה דבר לא קל בריאותית

אגב אני מכירה כמה נשים שעוד לפני 40 הגוף לא נכנס יותר להריון

מתייחסים לגיל 35 כאיזשהו קו משמעותי של ירידה בפוריות.

וכפי הידוע לי, הממוצע לסיום הפוריות לגמרי הוא גיל 44. ( גם אם אחריו ממשיך מחזור)

35 הפוריות יורדת בצורה משמעותית

הסיכוי להספיק להיכנס לכמה הריונות ספונטניים בשנים הקרובות הוא לא מאד גדול

כדאי להתאים את התכנון בהתאם 

כמובן, אבל באמת שאין דבר כזה זמן מתאים ותמיד יהיו שיקולים למה לא..

השאלה מה גובר על מה

מודה שאני בגילך ועוד לא הגעתי ל"זמן שמתאים" אחרי 2 ילדים סהכ. לדעתי מה שמנצח זה רצון/ שכל.

אם יש חוסר רצון מובהק עד רתיעה אז לדעתי פחות כדאי להיכנס לזה. אבל אם זה חוסר רצון שמלווה בהבנה שזה מה שאני בסהכ רוצה אבל יש לי סיבות להימנע, אפשר כנראה ללכת על זה ולהבין שזו תקופה שתהיה קצת יותר מורכבת ומאתגרת אבל המטרה הסופית תהיה שווה את זה

החלטות טובות❤️

זה ממש לא סוף הפוריות.

לא יודעת כמה הריונות את עוד מתכננת אבל להיכנס להריון מלחץ לא נראה לי נכון,עדיף לחכות שתרצי ויהיה מתאים 

34 זה צעיר והכל מונח לפנייך.
ילדתי אחרי הגיל הזה ב"ה עוד מספר ילדים
לא הייתי נלחצת מגיל 35
כן הייתי מגיל 37-38 עם יד על הדופק לתכנון נכון ומדויק בשבילי.

וצריך לקחת בחשבון, שיכולה להיות המתנה כלשהי להריון ואת זה אי אפשר לדעת, מה שמאוד מבאס.

אני יותר צעירה ממך אבל זה לא משנה..

הנקודה היא לדעתי, ויש הרבה חולקים.. שאי אפשר לתכנן גודל משפחה.

אפשר לרצות הריון, אפשר לרצות עוד ילד, אפשר אפילו לעשות השתדלות בשביל זה כזו או אחרת.

זה לא בידינו. מפתחות ילודה הם בידי ה'.

וכן, אי אפשר לצייר את החיים.

חלמתי על משפחה גדולה יותר ממה שבוודאות תהיה לי.

כרגע ההבנה עם כל הכאב שיש לי על זה בלב שזה לא נכון לנו. לא יודעת אם יהיו לי עוד ילדים...

המטרה היא לא איקס ילדים אלא להמשיך ולהאיר את העולם.

אני חיה בסביבה של משפחות ברוכות מאד וצפופות מטבע הדברים, הסברתי פעם לדמות קרובה שדוקא בשל הערך שיש בעיני להבאת חיים לעולם, לילודה, אני מעריכה פי כממה ממנה כל ילד שילדתי כבר, שכבר כאן ושגם הוא זקוק לי.

מעריכה גם את הצרכים הרגשיים, הפיזיים הרוחניים של הנמשה לשי כי אני אדם בפני עצמו ולא רק צינור לעוד דור...

ומתוך כל המכלול הזה והאמונה שלי בקב"ה השאלה היחידה שאני שואלת זה האם יש כרגע סיבה להתערב בתהליך האלוקי הזה.

למניעה או לטיפולי פוריות.

כרגע, בנקודת הזמן הזו על ציר חיי, כן. ולכן אמנע.

או כרגע, הרצון והיכולת לשי מוכנים מאד אבל ההריון לא מגיע ולכן פונה לבירור פוריות.

מה תהיה התוצאה בסוף? וואלה זה כל כך שלו.

אם את מרגיהש כשירה להריון כרגע- מצוין.

אם את מרגישה שלא- זה בסדר. נתנו לנו כלים לשם כך...

נניח תחליטי שאת רוצה עוד איקס ילדים עד גיל ארבעים, נו מה...

חברה טובה שלי אמא לחמישה ילדים מהפריות. חמישה צפופים מאד, שנולדו בטווח זמן של 5 שנים )יש תאומים( אחרי כמה וכמה שנות נישואים. בגיל 30 ילדה את האחרון.

בגיל 45- גלתה הריון טבעי. )שהסתיים בשבוע 12(

אז מה בידינו? לא תכנוני עתיד

לא תמונות חיים שלמות.

לבחון עכשיו את מה שאפשר, ולהשליך על ה' יהבינו.

מכירה ניףישם שסיימו להרות בגיל 35

מכירה נחם שהרו בגיל 42 פלוס אפילו, וההריונות הללו היו עבורם קלים במיוחד, והסתיימו בתינוקות מתוקים ובריאים והחזירו את האמהות אחרוה בגלגל הזמן.

להגיד בגיל 28 אני רוצה ללדת 6 ילדים עד גיל 40- וואלה בעיני אין פה כלום חוץ משיקוף של ילדותיות מסוימת, אולי תום כזה, שמאמין שאני כבר יודעת הכל. חוויתי הכל..

את הבכור שלי הנקתי שנתיים וחצי והיה כיף ממש. ההנקה גם מנעה לי באופן טבעי וכבר ראיתי קדימה את כל החיים.

אצל השלישי מסיבה רפואית נאלצתי להפסיק הנקה בגיל 7 חודשים, להתחיל מניעה, להכנס להריון לא מתוכנן עם המניעה- נו מה.

זה לא אומר שלא הייתי צריכה למנוע

זה לא אומר שלא נכון ויפה היה החלום על הנקות ממושכות לכל הילדים כי זה באמת היה לי כיף מאד

זה אומר רק שילודה היא מפתח נתון בידי שמיים...

ולכן לא מתערבים כן או לא בגלל תוכנית לעוד עשור אלא בגלל ההווה, שזה ורק זה מה שגלוי לנו.

)אם לא מתאים לך הריון עכשיו בכלל, ובוער בך הרצון לשמפחה גדולה, הייתי שוקלת בירור פוריות ושימור ביציות הרבה לפני להכניס את עצמי עכיו להריון שלא נכון להווה שלנו(

מקווה לא לקבל עגבניות.

זו השקפת עולם שנבטה בי במךש השנים מתוך חוויה אישית, זה בסדר גמור לא להסכים.

אבל היא מתכתבת יפה עם הרבה ערכים שגדלתי עליהם אז מרהש לעצמי להציע אותה כאן

ואמיצה.

הכי אהבתי את המשפט הזה:

"להגיד בגיל 28 אני רוצה ללדת 6 ילדים עד גיל 40- וואלה בעיני אין פה כלום חוץ משיקוף של ילדותיות מסוימת, אולי תום כזה, שמאמין שאני כבר יודעת הכל. חוויתי הכל.."

תודה לך!

קודם כל, וכאן אני כן מסכימה, ברור שהנחת המוצא היא שחפתח הילודה לא בידיים שלנו והכל בידי שמים. זה דבר ראשון.

אבל בהמשך, יש חשיבות גם למבט כללי ולמרחוק. כמובן, תוך הבנה וקבלה שתוכניות יכולות להשתנות. אם יש לי נניח שאיפה ללדת 10 ילדים, אני אשתדל לא למנוע לתקופות מאוד ארוכות, כי זה חשוב לי. אפילו שכרגע יש לי רק 3 ואני צעירה. ואם בהמשך דברים ישתנו? אז ישתנו, ונפעל בהתאם. אבל אם אני מסתכלת רק על הכביסה והטיטולים שיש לי עכשיו, בלי להרים עיניים לחזון ולשאיפות זה מאוד מחליש.

אז כן, מה שבידיים שלי אני אתכנן, גם לטווח רחוק, ומה שלא, אשאיר לרבש"ע.

אבל אני לא אמנע מכל הערכה של המציאות שנים קדימה "כי אי אפשר לדעת מה יקרה"

שאני לא מונעת כי סבבה לי לחכות

אני שוקלת אם עכישו זה בכוחות שלי להיפתח לעוד הריון או לא.

זה כן, אני קצת כופרת במושג הזה תכנון משפחה...

כי אני מרגישה שזה גדול ממני בכמה מידות.

ושוב מקבלת כל מי שלא מסכימה גם אני חשבתי אחרת פשוט בתוך הדיון הזה על השיקולים בתכנון רציתי להביא גם את המקום הזה, שפשוט לא מרגי ששיש דבר כזה באמת.

אי אפשר לתכנן גודל משפחה,

גם כי זה לא תלוי רק בנו, יש שותף שלישי

וגם כי החיים לא תמיד צפויים ולא תמיד יש את הכוחות או הפניות.

אבל כן אפשר לחלום, ואם חולמים על משהו, אז גם טוב ונכון לנסות להגשים אותו, כמובן לא להיות ראש בקיר על החלום גם כשזה לא מתאים, אבל כן לנסות לכוון את החיים שלנו לכיוון מסוים

ודרך אגב זה לא רק בהקשר הזה אלא בכל תחום בחיים, אי אפשר לתכנן קריירה ואי אפשר לתכנן זוגיות אבל כן אפשר לחלום את כל הדברים האלו, לנסות להגשים וגם להיות עם גמישות ולדעת שלפעמים חלומות כבר לא מותאמים והם צריכים להשתנות.

דרך אגב הרבה פעמים בחברה שהילודה בה מאוד צפופה ויש משפחות ברוכות גם כן לא מתכננים משפחה, אלא פשוט יולדים בלי הפסקה.

לחלום משפחה לעומת זאת בעיני זה כן לחלום על ציור עתידי של כמה ילדים פחות. או יותר אני רוצה, לדעת ששנות הפוריות הטובות הן עד גיל 40 (עם ירידה משמעותית סביב גיל 35..), ושאחכ זה הרבה פחות קל ופשוט, ועם הנתונים האלו  לדעת פחות או יותר כל כמה זמן כדי ללדת

ואחכ לחיות את החיים, ולשים לב תוך כדי החיים שלא ממשיכים רק מכח האנרציה אלא כי הרצון עדין קיים

ולשים לב לילדים שיש

ולשים לב לכוחות שלנו ולרצונות שלנו

ולהיות בהמון הקשבה פנימה

אבל כל זה לא מתוך מחיקה של החלום, אולי לפעמים עדכון שלו,  אבל החלום הוא טוב 

אם יש לך "מעט" ילדים והקטן כבר בן 2-3, ולא תרגישי מוכנה להריון נוסף בשנה הקרובה,

אז צריך לשאול על מה הרצון לעוד כמה ילדים מבוסס..

ואם יש לך יחסית הרבה ילדים לגיל 34, או שהקטן ממש קטן עדיין, אז קחי קצת את הזמן, עדיף ילד אחד פחות מהמספר שיש בראש (למרות שכתבת שאין מספר אבל את כן רוצה עוד כמה) ולגדל אותם מתוך כוחות ויכולת,

מאשר להספיק "עוד אחד" במחיר שכל השנים הקרובות יהיו בתחושת מרתון.

התחברתי ממש למה שכתבת שלא ללדת מתוך תחושת מרתון

אני היפראמזיסית.
בת 35, עם 5 ילדים כאשר בין הלידות האחרונות 4 שנים. מפעם לפעם מנעתי יותר זמן,
מתוך הבנה שהגוף שלי חווה טראומה בהריון ואני חייבת זמן להתאוששות, בעיקר נפשית.
הייתי הרבה זמן בתחושת אבל ממש, שכנראה אף פעם לא תהיה לי משפחה גדולה כמו שרציתי.
מרגישה כמוך את השעון מתקתק... כאשר מבחינתי גם לא רוצה ללדת אחרי גיל 40...

בדיוק עכשיו הפסקתי מניעה מתוך רצון גדול לעוד תינוק. לידה אחרונה לפני 3 שנים...
אבל מבינה שאין לי יכולת לתכנן הרבה קדימה, ואלו נתוני החיים שלי.

אני מרגחשה שבקצה זה שאלה של איך להסתכל על זה.

האם כרגע מתאים לי הריון

או בהסתכלות אחרת. לתכנן משפחה וילודה...

לא יודעת....

עזרתן לי מאד

מה דבעיקא מחשיש אותי זה הפחד שיש לי שיקולים זרים שמערבבים. כמו לא נעים מהבוס לצאת לחלד

זה עוזר להתכוונן להחלטות מתאימות

אם את בת 34 ורוצה עוד ילד, אז זה לא לחוץ, אבל אם את מרגישה שאת רוצה עוד הרבה ילדים, אז כדי לתכנן אולי קצת אחרת.

אני יכולה לשתף שאני מגיל צעיר רציתי הרבה ילדים, ככל שילדתי הרצון הזה שאולי התחיל כרצון של ילדה התגבש כרצון ודרך חיים של אשה בוגרת שבונה את החיים לאור הרצון הזה בשילוב עם השקעה בפיתוח קריירה משמעותית.

בעיני לא נכון רק לזרום, צריך לחשוב ולבחון, לראות האם החלום מתאים למציאות ואם לא, מה משנים אבל כן נכון לחשוב את זה

עונה בתור צוות פרא רפואי בגן עיכוב התפתחותי(כבר לא קוראים לגנים גן שפתי)

קודם כל יפה שהעירייה נותנת אופציה בדרך כלל פשוט משבצים.

אם אתם גרים רחוק אתם זכאים להסעה לגן ככה שלהסיע לא תצטרכו..

בקשר לחופשות, זה לפי משרד החינוך ובשניהם לא אמור להיות גן בלג בעומר וכו'..(אלא אם את רושמת לצהרון ..)

אם בגן הרחוק יש צוות טוב כמו שאמרת עדיף שם.

גן שיש בו עכברים בחוץ והכל מוזנח אני אישית לא הייתי שולחת. כדאי להתלונן לעירייה אסור לילדים להיות במקום כזה שבור והרוס. 

לק"י

זה התחיל לפני שנתיים- שלוש.

השנה ושנה שעברה היה חופש בל"ג בעומר בגלל ההסכם עם המורים. אבל משנה הבאה אמורים להיות שוב לימודים.

(יש חופש בין יום כיפור לסוכות).

להסתמך על בעלי. יש לו הרבה ימי עבודה מחוץ לעיר וזה בעייתי להסתמך עליו מה גם שיש לי עוד קטנה לשים במעון בצד השני של העיר

אין לנו עזרה מאף אחד זה רק אני ובעלי בסיפור פה

א. אני צריכה לשחרר ממש ולא יקרה כלום אם הוא ילך בהסעה

ב. זה ידרוש ממני עוד עומס ולחץ בנוסף למה שקיים עליי אבל מנגד יתן לי שקט נפשי שהוא במקום טוב 

לגן המרוחק אני יהיה זכאית להסעה אבל לא מסוגלת נפשית לשלוח אותו ככה. ההסעות של החנ"מ פה בעיר כמו שוק, המלווה מזרזת את הילדים תמיד וילדים קטנים כמו גיל 3 קשה לעמוד בקצב שלה (רואה את זה כל בוקר איך מתנהל) תהרגי אותי לא מסוגלת..

בגן הקרוב יותר יש צהרון שאני ירשום אבל עדיין באסרו חג ולג בעומר (אולי עוד ימים) אין גן בכלל. בגני עירייה אחרים כן יש בימים האלה.

הגן הקרוב הוא אומנם של עירייה אבל זה של בעלות פרטית (חרדית) ולכן זה נראה ככה אבל לצוות לא מעניין קצת לסדר את הגן/חצר משהו? מטריף אותי, מצד שני כולם מרוצים מהצוות שם ויש צוות פרא רפואי מלא מה שאין בכל הגנים

ושוב, בגן המרוחק לא בטוח שיהיה צהרון בתוך הגן ואז לוקחים אותו לגן אחר ומאוד חוששת מזה

ומפה אני לא יודעת להחליט.

בעלי עובד עירייה אז יש לנו פרוטקציה שם חחח

מי שלא רואה בעיניים לא מבין

איך לא מפריע למטפלות ולצוות לא יודעת

הרבה פעמים אם תלכי בקיץ לגנים את תראי בלאגן.. זה השלב.

כדאי לשמוע מהורים איך זה במהלך השנה

מדובר בגן חרדי שלא שייך לרשות ובגלל זה המקום נראה ככה

הגן המרוחק יותר זה ממלכתי דתי עם מבנה כמו שצריך

יש הבדל בין גן קטן, מתקנים לא עדכניים, הרבה ציוד אבל ילדים יכולים להתפתח וללמוד בו

לעומת גן שבו יש חוסר תקינות בטיחותית,

עכברים זה מפגע בריאותי, חפצים שלא מתאימים לילדים ונגישים אליהם, רהיטים שבורים שעלולים לסכן אותם וכו'

לענ''ד אפשר לברר מאיפה בדיוק נובעת המוזנחות אצל הורים ששלחו לשם. 

תנסי לסדר הסעות.

אם לא מסתדר הסעות הייתי שוקלת אפילו מעבר דירה.

תחשבי על השנים הבאות גם.

איפה הוא יקבל מענה יותר מסודר? והילדה?

הייתי שוקלת לעבור למקום עם יותר שירותים שהם יקבלו.

או מתניידת במוניות.

לגבי הצהרון זה ממש ברוך, מקווה שיסתדר צהרון בתוך הגן ולא טרטורים כל יום.

לק"י

השבוע כדי לפזר ולאסוף בזמן.

בהצלחה בהחלטה!

כל יום? בהסעה כמובן

יהיה לי קשוח לעקוב כל יום שהוא הגיע לצהרון והכל בסדר

פה בגן ליד יש צהרון בתוך הגן

וואי איזה תסכול 

אין צהרון בגן צמוד?

אצלינו בגנים, במשך הרבה זמן היה צהרון משותף. ובצהריים העבירו את הילדים לגן הצמוד.

אבל אם הצוות טוב ויש יותר פלוס בגן הזה ממינןס

כדאי לך לשקול את זה

בכל מקרה עבודת חיינו בתור אימהות זה לשחרר,

לא הכל יכול להיות בשליטה שלנו כל הזמן,הלוואי וזה היה כך.

אז זה או לשחרר את הגן הרחוק והפלןסים והמינוסים שלו

או לשחרר את הגן הקרוב והפלוסים והמינוסים שלו.

אבל וזה אבל גדול עד כמה שהבנתי הילד שלך רגיש יחסית.בגן נקי ומסודר סביר להניח שיהיו פחות הדבקות,

זה קריטי בחורף לא לעכשיו,

אולי שווה לך לקחת את זה בחשבון.

מה כתוב במכתב? על מה החוב?

האם חלק מהחוב זה ריבית והצמדה?

תיכנסי לאתר שלהם ותנסי להבין כמה שיותר מידע

ממש הזיה.

זה מבאס אותי כל כך.

אני מפרנסת יחידה (בעלי אברך), מרוויחה סכום כל כך נמוך, ופתאום כזה מכתב הזוי

ואני משלמת להם כל חודש את דמי הביטוח!

המכתב ממש מבולגן, לא הבנתי ממנו כלום חוץ מהשורה התחתונה.

והפקידה אמרה שאפשר להסביר לי רק אם אגיע פיזית לסניף.

אוף אוף אוף.

את עצמאית או שכירה?

לדעתי אל תילחצי,

בעיניי ככל הנראה מדובר בבעיה של חוסר דיווח

ואם תסדירו כמו שצריך את הדיווחים הסכום יקטן משמעותית/ ייבטל

תסדירי נשימה,

עבור מי המכתב? את או בעלך?

מי שהמכתב ממוען לו, תיכנסי לאזור האישי בביטוח לאומי ותבדקי חודש חודש מה רשום הסטטוס בביטוח לאומי

1. עוד לא לשלם! כי על ריביות הם מוותרים בד"כ אם משלמים את החוב מידי.

2. תרימי שיחת טלפון לרו"ח שלך/למנהל חשבונות שאת בקשר איתו. אישית חושבת שגם אם אין לך רו"ח, תנסי להרים טלפון למישהו מהמקצוע תנסי להבין, יש להם נסיון עם זה בד"כ.

3. תבדקי אם הם נותנים לשלם את זה בתשלומים

ועם סכום כפול

זה היה מלחיץ ממש

אבל אז ערערנו וזה בוטל, הכל

ההבדל הוא ששנינו שכירים אז לא באמת היתה סיבה שיהיה לנו פתאום חוב כזה וכנראה בגלל זה זה היה די פשוט.

בכל מקרה, באמת אל תשלומי עדיין, תבדקי איך ניתן לערער

שיהיה בקלות ובידיים מלאות.

חח לא יודעת לשאלתך, אני הערתי אותו רועדת עם המקלון. 

יפה לך על האיפוק..

בשעה טובה ומוצלחת!!!

תחזרי לספר איך הייתה התגובה שלו 😁

מרגש ממש!

שיהיה הריון תקין וקל שיסתיים בידיים מלאות ותינוק בריא!💐♥️

מרגש ממש

שיהיה בקלות בבריאות ובידיים מלאות

אין על צ'אט ג'י פי טי

המליץ שאני אדפיס מסמך רישמי של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עם הודעה על "אישור בקשה לתוספת בנייה ואכלוס דייר משנה"

ואז כתוב מועד אכלוס צפוי, תנאי שכירות, הדרישות מהדייר הראשי (הוא😂) כמו אספקת מזון מיוחד ב3 בלילה וכו'.

ולמטה כתוב שהעסקה סופית ואינה ניתנת לביטול, החזרה או החלפה🤣

ותודה על כל הברכות החמות! אמן ואמן. הלב מתקשה להכיל את הטוב הזה🩷

שיהיה בשעה טובההההה ובקלות!!!!

תעדכני איך הוא הגיב

אז הוא טיפה חייך ואז קלט במה מדובר והתרגש עד דמעות... 

יצא טוב שהוא עובד היום מהבית חחחח

איך היתה הלידה?

אילה מהמם בעיניי. לא הייתי קוראת בשם שיוצר אצלי קונוטציה שלילית

אני חושבת שהשאלה היא אם יש לך עוד אופציות

וגם, אולי אפשר לחכות עוד כמה ימים עד לקריאת השם

תנסי בינתיים לראות אם השם מתחבר לך לתינוקת ואם הקונוטציה השלילית קצת מתעמעמת

כמו שאמרת, בעיקרון זה ממש ממש לא קשור

ואני אישית מכירה בנות בשם תמר (וגם איילה) שהן מהממות, מוכשרות, חברותיות וכו' וכו'

זה בעיקר התחושות שהשם הזה עושה לך.

השם השני גם שם טוב

ויפה

אז למה ללכת למה שאת יודעת שייצור לך תסביך מסויים?

(ממה שאני יודעת, הקטע של שם מהתורה הוא יותר לבנים, ככה אני יודעת ממה ששאלו אחים שלי על האחיינים)

מעלה חשש- אפשר להפיג.

מצד שני, בגלל שזו בת ומן הסתם פגשת הרבה בנות בחיים שלך חלקן אהבת וחלקן אולי פחות,

אז יש יותר קונוטציות לעומת בנים אז זו בעיה..

מהניסיון שלי, כשאת קוראת בשם מסויים לבת שלך, אח"כ תשתמשי בו כ"כ הרבה בהקשר של הילדה שהמחשבות כבר לא ילכו לבנות האחרות שאת מכירה.

מה עם שני שני?

אם תקראי לבת שלך תמר משהו

ולגיסתך משהו תמר,

אז זה כבר בכלל לא אותו שם..

עוד שמות:

יעל

אלישבע

אביה (אמא של חזקיהו אם אני לא טועה)

יסכה

אבישג

אביגיל

עטרה

נועה

בסמת

אביטל

אני מכירה מלא תמר מהממות

לא הייתי חוששת מזה 

זה שם ממש יפה

נחת ובריאות!

אם יש לך תחושה שלילית על השם אז נראה לי פחות כיף. למרות שזה שם סבבה ויש מלא מקסימות. למה לא איילה אז? גם יפה.

מה עם- אביגיל, יעל, נועה, נעמה. סתם מה שעלה לי יפה, כולם מהתנ''ך. 

בעיני,  אם לא שלמים עם שם, לחפש שם אחר.

גם אם זה לוקח קצת יותר זמן.

בסוף יהיה שם.

בהצלחה.

בלי ספק (ולגבי בטיחות התרופה אין לך מה לדאוג)

אם את פחות או יותר מתפקדת

הייתי אומרת לך לנסות בלי כי התרופה עצמה מאוד גורמת לעייפות (יש לה חומר מרדים) וזה לכשעצמו קושי מאוד גדול.

תנסי לקחת ויטמין b6, תראי אם יש שיפור בהרגשה שלך. זה אחד מהמרכיבים של בונגסטה ואולי יספיק לך. 

בריאות הנפש.

לאישה ולסביבה.

(לפעמים מצב ממושך כזה גורם לקושי נפשי)

ובאחד מההריונות הנקתי. באותו הריון משמעותית היה הרבה פחות בחילות.

כל שאר ההריונות לקחתי מהבחילה הראשונה.

ברגע שמגלה הריון מבקשת מרשם 

אתן מצליחות לתפקד בשליש הראשון?

לקפל כביסה, לשטוף כלים, לבשל

לצאת לגינה?

לעבוד בלי לבכות שצריך ללכת לעבוד?

זה נראה לי הר לא עביר.

זה נורמלי? או שהתפקוד שלי מתחת לנורמה? 

לכתחילה אציע לך לא לסמוך על הנחה אף פעם, תמיד נחמד לקבל אבל תתייחסי למחיר הראשוני כמחיר הסופי.

זה מבאס לשלם יותר ממה שתכננת, אבל אין לזה קשר לטיפ.

שוב אומרת, אני לא נותנת. מבחינתי נותני שירות עושים את עבודתם וצריכים לסמוך על המשכורת שלהם ולא על חסדים של אחרים, בדיוק כמו שאני לא מקבלת טיפ.

בקיצור, אם את מביאה בדרכ וחושבת שזה מגיע למלצרים, לא הייתי מחסירה בגלל שלא קיבלת הנחה, לא קשור אליהם. 

נראה לי שאנחנו חלוקות בגישה. אני מתייחסת להנחות כחלק מבחירה שלי אם לקנות משהו

לא רואה עניין להתעלם מזה כשאני עושה השוואות מחירים

תודה על הכנות

למרבה הצער, המשכורת של נותני השירות בנויה על טיפים.רובם בני נוער.היה נסיון כמה פעמים לשנות אפילו דרך תביעות משפטיות, כי לכאוקרה זה ניצול.אבל זה לא עבד.אז כרגע ככה זה.לא תתני טיפ- למי ששרית אותך תהיה פחות משכורת.לכן אני בעקרון נותנת .בני נוער שיוצאים לעבוד- כנראה צריכים.

לק"י

או שחייבים להשלים להם מהטיפים למינימום. משהו כזה.

(וזכור לי שיש מקומות שהטיפים לא מגיעים ישירות למלצרים. אולי מחלקים ביניהם?!).

בכל מקרה, ברור לי שיש פה התנהלות בעייתית מצד המעסיקים.

לק"י

לפחות בחלק מהחברה.

לאו דוקא כי אין כסף בבית.

זה בשביל תעסוקה/ חינוך לכלכלה נכונה וכו'/ מותרות שהם רוצים.

שהתלבטנו בין 2 מקומות

אמרנו אוקיי, שם יש הנחה, אז זה עדיין יעמוד בתקציב

אחרת היינו הולכים לסתם פיצרייה פשוטה

פתאום זה פער רציני, והגיע לסכום שלא תיכננו להוציא

אז עכשיו הסיפור מסופר אחרת.

את צריכה להחליט כמה טיפ חשוב לך לבי יוצא דופן...

אם באמת החריגה מהתקציב היא לא אפשרית, אז תמחלו לעצמכם ואל תשלמו טיפ

ולמדתם להבא לוודא לפני שיוצאים..

מבינה את העוגמת נפש שחשבתם שהכל יותר זול עבורכם ב20 אחוז... 

זה כמו שתגידי בגלל שחטפתי קנס חניה על הבילוי אז לא אשלם טיפ..

מבאס לשלם יותר ממה שתכננת, אבל זה לא קשור לטיפ.

הקשר הוא יותר רגשי.

(אלא אם זה טיפ שהולך למסעדה עצמה ולא למלצרים)