למה אתה רב איתה על אוכל?

גם אני שונאת לבשל. זה הכרח ואילוץ אבל ברור שמעדיפה לעשות דברים יותר מעניינים.

זה הרי לא רק עצם הבישול.  זה כל העבודה מסביב עם כל הכלים שמתלכלכים וניקיונות אחרי.  

הלכת וקנית. ברור שזה לשניכם 

 מתכוונת…?

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%AA_%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%AA_%D7%9C%D7%90

כמה זמן אתה נשוי?

אתה עדיין לא מכיר את הלך המחשבה הנשי? ומה שאומרים זה לא תמיד מה שמתכוונים?

ובכל אופן - ברור שאם הלכת וקנית, זה הרבה יותר מעורר חשק מאשר מה שיש בבית.

גם אם נניח היה בבית שפע של אוכל מבושל וטעים- ברגע שקנית משהו, הכי ברור מאליו שכל מי שבבית, משתתף באכילה.  

זה הכי מתבקש וטבעי.

(ולא נכנסתי מלכתחילה להטפות המוסר - שאם לא בא לה לבשל ולהתאמץ, מדוע אתה לא עושה זאת?  אצלנו שנינו במטבח, כל אחד לפי הפנאי והחשק והתיעדוף באותו זמן) 

טוב לשמוע עוד דעות.

תודה רבה!

יצאת מתוך נקודת הנחה שהתפקיד של אשתך הוא לבשל (בין אם מתוך הנחה שזה תפקיד האשה ובין אם מהסיבה שהיא יודעת להכין מאכלים טובים) ולכן אתה מצפה שהיא תכין לך אוכל ואם לא היא לא בסדר, ולכן אתה עושה טובה שדואג לעצמך ולא רב איתה על זה.

אבל זה ממש לא ככה. היום כשהאשה עובדת ועושה הרבה דברים אחרים החלוקה המקורית של התפקידים השתנתה ממש ומה שלא יודעים אפשר ללמוד. כך שנקודת ההנחה שזה תפקידה לא נכונה.

ויותר מזה זה משהו שהיא אמרה לך בפירוש שהיא שונאת! אתה היית רוצה לעבוד יום יום בעבודה שאתה שונא, שמתסכלת אותך עושה לך רע? מניחה שלא. אז למה אתה דורש מאשתך לעשות את זה?

אתה רוצה שיהיה אוכל? תכין אתה לשניכם. אתה לא שונא את זה ואין סיבה שזה יהיה התפקיד שלה ולא שלך.

ואם מכל מיני סיבות שאתה לא יכול לבשל (לא יודע זו לא סיבה, מה שלא יודעים אפשר ללמוד. תבקש ממנה ללמד אותך אם האוכל שלה טעים) אז תנסו לראות מה עושים שכן יהיה אוכל. אולי לקנות אוכל מוכן, אולי להתחלק במטלה ואולי מלא אפשרויות שאם תבין אותה באמת והיא לא תרגיש שאתה דורש ממנה לעשות משהו שהיא שונאת אלא איתה בבעיה בטח יעלו לכם.

זו הדרך הנכונה לגשת לנושא.

וברור שהיא נפגעה, היא לא מסוגלת לבשל כי זה קשה לה וממש רוצה אוכל טעים, ואז אתה בא עם אוכל טעים ומגרה אותה איתו ולא מרשה לה לאכול? זה נשמע לך יפה? לי זה נשמע הכי אגואיסטי שאפשר או נקמני, נותן הרגשה שממש לא אכפת לך ממנה.. לא התנהגת בהתנהגות של בעל אוהב ודואג..

ממליצה לך אם אתה רוצה לבנות את הבית שלך ולא להרוס אותו חלילה להתנצל בפניה ולשנות מעכשיו גישה

הקטע שלא הבנתי על מה, היא אמרה לי שהיא סבבב עם מה שיש בבית. ואני לא. אז מה היא רוצה ממני?

ואם יש אוכל טעים ברור שהוא עדיף על סבבה

בפרט שלקנות רק לעצמך יוצר אצלה תחושה שלא אכפת לך ממנה ואתה לא דואג לה. זה מה שאתה רוצה ליצור אצלה?

באמת ממליצה לשנות גישה והסתכלות

אז כאן נראה שלא רק שאתה לא חכם( עובדה, התוצאה לא הייתה טובה) אלא גם לא צודק 🥴.

אתה באמת לא מבין למה או שאתה מתמם?

יש עוד תחומים בחיים שנראה לך שאנשים אחרים מבינים בטבעיות דברים שלדעתך לא מובנים, או מסכימים כולם יחד עם דברים שלדעתך לא צודקים? 

אבל אם אתה מחליט שזה לא מספיק וקונה אוכל איכותי - פשוט וברור שקונים לשניכם ואין מצב שאתה אוכל אוכל שווה לבד ואומר לה שיש חביתה.

אחרי שתפנים את האמור ואחרי שתתנצל בפני אשתך על מה שקרה במוצאי שבת - כדאי קצת 'לחפור' בזה. להבין על מה המתח יושב.

יכול להיות שבמודע או שלא - המתח סביב האוכל בבית הוריה מלחיץ בינכם. יתכן שאשתך מרגישה שאתה מאשים אותה בזה שבגללה הייתם שבת במקום עם אוכל פחות מוצלח וממילא היא מרגישה צורך להתגונן. יתכן שהיא מרגישה שכשביקשת שהיא תטרח ותכין אוכל, בעצם ביקשת שהיא תפצה אותך על שבת. זה מציב אותה במקום מתגונן, של אשמה שהיא לא מסוגלת שתקח על עצמה ואין סיבה שהיא תקח על עצמה.

מציע לבקש עוד דיוק מהמנהלת @נגמרו לי השמות.

נראה שכתבת כאן בצורה ממצה, וגם אחרים, כך שלא יודעת אם יש לי מה להוסיף

(ואם כן זה כנראה רק לאחר הבנה יותר מעמיקה של הסיפור והתמונה היותר רחבה ולא רק על סמך הודעה זו, שאולי טומנת בחובה עוד דברים שלא נכתבו, או שנכתבה בהלצה? או ברצון באמת לעורר תנועה? או ברצינות אבל חסרים פרטים? קשה לדעת ולעזור מעבר כך...)

כל עוד יש יכולת בסיסית להשגיח לא לשרוף את האוכל ולחתוך ולקלוף ירקות, אפשר לעקוב אחרי כמעט כל מתכון. אין דבר כזה

אם אתה רוצה אוכל מושקע, תתכבד ותכין אותו בעצמך.

אתה מצפה ממה שתבשל לשניכם ואתה קונה אוכל רק לעצמך?

כל ההתנהלות פה נשמעת מאוד ילדותית ורכושנית. אתה מנסה להוכיח שאתה צודק?

ולא הבנתי איזה מין "סלט שרוף" לקחתם מהבית של ההורים שלה שלא נאה לך לאכול.

אתה מצפה ממנה מה שהיא לא.

וגם קונה אוכל ג'אנק בתור הפגנה.

תשנה גישה. תכין בעצמך או שתסתפק במה שיש.

היא תלמד לא להתערב לך ולא לומר לך מה לאכול.

שבישול זה לא מדע טילים...

אם חסר לך אוכל מבושל וטעים, אתה יכול להכין לבד. יש מתכונים מאוד מאוד קלים שאי אפשר לטעות בהם, הכל בסיר אחד וכמעט בלי עבודה, ובסוף יוצא מעדן מלכים.

מה אתה רוצה שיהיה?

אסאדו עם ירקות שורש? קלי קלות. עוף עם תפוחי אדמה? ילד בגן יכול. אורז/פתיתים/פסטה? אתה יכול להכין עם יד קשורה מאחור. קציצות צהרון ברוטב אדום? 10 דקות עבודה אם עובדים לאט.

ברצינות, במקום להגיד ''אני לא יכול'', תנסה. ואם לא יצליח אז תנסה שוב.

באופן אישי אני מאוד נהנה לבשל, זאת התרפיה שלי, אני מכין אוכל בכמויות ואוהב לארח ואוהב לקבל מחמאות ולחלוק מתכונים...

וכל זה אחרי שב-20 השנים הראשונות של חיי, הכי הרבה שעשיתי במטבח זה לערבב טחינה גולמית עם מים ותבלינים. אפילו חביתה לא הכנתי, כי אמא שלי לא הסכימה ש''נהרוס את המטבח''.

יצאתי (כלומר הוּצאתי אבל זה כבר סיפור אחר) מהבית, הבנתי שאני לא יכול לאכול כל יום לחם עם נקניקיות, אז לימדתי את עצמי לבשל והתאהבתי.

אם תגיד שזה מעניין אותך, אתן לך רעיונות לאוכל פשוט להכנה שיגרום לכל השכנים שלך לעמוד בתור להתארח אצלכם בשבתות.

שבו מבינים שאי אפשר לאכול כל יום פסטה ונקניקיות

עוד לא קרה לי

קציצות:

חצי קילו בשר בקר טחון,

ביצה,

מלח פלפל פפריקה,

קצת פירורי לחם,

אפשר להוסיף קישואים מגורדים דק אחרי סחיטה (דרך לדחוף לילדים ירק בלי שהם מרגישים...).

רוטב:

מים

250 גרם רסק עגבניות

שפריץ או שניים קטשופ

מלח, פלפל, פפריקה, מעט אבקת שפים

הרוטב צריך להיות בגובה שהוא כמעט מכסה את הקציצות העליונות שבסיר, אבל לא מכסה לגמרי.

הוראות הכנה:

בסיר מכינים את הרוטב ומרתיחים. אחרי שהרוטב מבעבע מחלישים את האש כדי שיהיה חם מאוד אבל לא מבעבע.

בקערה מכינים את הקציצות.

מכדררים לקציצות בגודל של פלאפל קטן, מכניסים לסיר.

מכסים.

אחרי 35-45 דקות מוכן.

הילדים שלי טורפים את זה, במיוחד אם יש גם אורז טרי.

אולי עם גירוד הקישואים אז אפשר להגיע ל-13 דקות... אבל באמת שזה מתכון פשוט ומאוד מהיר.

לגבר האומלל שרואה את זה ולא יודע מאיפה להתחיל.

כל מתכוני עשר דקות וקובי אדרי - שאז אתה מגלה שהכוונה:

עשר דקות מהרגע שכל המרכיבים מוכנים, כולל ירקות מקולפים וחתוכים, בצל מקורמל, תערובת תבלינים ושמן - ואם משם מתחילים למדוד - יוצא עשר דקות עבודה.

שלא לדבר על סידור מטבח אחרי בישול ושטיפת כלים...

אבל אם תוציא את הקישוא (שהוא באמת לא חובה),

אין כאן שום דבר שדורש הכנה.

בסיר מערבבים את החומרים של הרוטב,

בקערה את החומרים של הקציצות, 

זהו.

אין שום רכיב שדורש הכנה מוקדמת. כמו שזה יוצא מהמקרר - ככה אתה מכניס לסיר/קערה.

לא קשהההההההההההההה!

עם אוכל קנוי וחושב שזה רק שלו🤣🤣🤣🤣

גם שהוא באמת קונה לעצמו הוא יודע שהוא יחלוק

ובהריונות זה בכלל לא יגיע אליו

...ואולי תחפשו פיתרון לבישולים

נניח לבשל יחד משישי לכל השבוע

מתאים לשנים ראשונות

אבל חמוד

אתם תיבנו ביחד מכל סוגי המריבות

ואפילו בסוף תצחקו על זה 

לו אתה היית בנעליה, איך זה היה מרגיש לך שהיא מפנקת רק את עצמה?

מבינה את הצורך שלך בבית ביתי עם בישולים וסירים. זאת ציפייה לגיטימית.

אבל פה המציאות היא לא כפי הציפייה שלך, ועכשיו אתה לומד לחיות עם זה. אבל במקום לחיות עם זה בהשלמה, אתה עושה לה דווקא.

תראי, קניתי כי את לא מבשלת, ואני גם לא מתכוון להביא לך.

זה כמו שאשתך תבקש ממך לשים מדף, ואתה תדחה ותדחה כי אין לך כוח לזה,

אז היא לומדת לעשות את זה ועושה בעצמה.

וברגע שיש לה  מדף- זה רק שלה. אתה תתרחק.

מבין שזה פוגע?

באוכל זה עוד יותר פוגע. כי זה בסיסי יותר

אבל בכל זאת, כדאי להיות קצת יותר רגיש גם אם נראה לך שאתה צודק

זה טיפה פוגע איך שכתבת את זה...

כשחזרתי אשתי שתחי' מאוד כעסה עלי, "מה נראה לך? שאני מעדיפה להיות רעבה? אין אוכל בבית, ככה אתה רק דואג לעצמך?"

אז יצאנו אחרי שהיא סיימה לנקות עוד איזה משהו לפיצריה, היא אכלה פיצה ואני שתיתי בירה, לא כי זה היה לי טעים אלא כי היה חשוב לי להכניס לגוף שלי עוד חמץ שלא לצורך לפני שנפרדים מהדבר הזה אפילו שזה לא טעים העיקר חמץ, אבל הייתי בשרי.

כשאשתי קראה את הסיפור שלך זה הזכיר לה את הסיפור הזה שכבר מזמן שכחתי אותו לפני 10 שנים, שתבין שאשה זה כמו רס"ר סולחת אבל לא שוכחת.

ועצתי לך שתפנק אותה באוכל שהיא אוהבת, זה אולי יגרום לעניין לשקוע בתהומות הנשייה עד שמישהו כמוך יטרח להזכיר לה את זה שוב.

בהצלחה.

שנשמע שאתה מרגיש שלא רואים אותך בתחום הזה. שמצפים ממך לאכול אוכל שמבחינתך הוא לא מספקת לאורך זמן. וזה באמת מבאס.

מעבר לרכב הפיזי, זה יכול לתת תחושה שלא רואים את הצורך שלך ושלא אכפת ממך.

אבל מה שקרה זה שנעלבת, וכתוצאה מזה העלבת חזרה. וזה לא מאוד עוזר לשלום בית ולמציאת פתרונות...

בעיניי, הפתרון הכי זמין וסביר (בהנחה ואין לך נכות פיזית) זה ללמוד לבשל.

אפילו תבקש ממנה מפורשות 'תלמדי אותי', במקום 'תכיני לי'.

וגם- יכול להיות שלא יהיה לה אכפת לבשל אם אתה תקלף ותחתוך במקומה ותנקה אחריה את המטבח.

וגם יכול להיות שהפתרון עבורכם הוא לחיות על אוכל קנוי, או להביא מבשלת הביתה. יש מגוון רחב של אפשרויות.

אבל אי אפשר למצוא פתרונות חדשים כשעסוקים בלהעלב ולהעליב.

נסה להבין מה הצורך שלך (שכמדומני הוא אוכל מבושל וטעים), ולהפריג אותו מהפתרון האוטומטי שעולה לך לראש (אשתי אמורה לבשל).

שהרשור הזה זו מזימה שרקחת עם @פשוט אני..

כדי להביא קצת תנועה לפורום הזה 

לא יודע? תלמד.

זה לא מדע טילים.

זה הרישא.

ולגבי החלק השני,

אתה קונה משהו, ודאי שגם בשבילה.

בית זה בית זה בית.

אם קונים משהו לבית, הוא לכולם.

בטח שלא רק למי שקנה.

הייתי נפגעת מאוד במקומה

וכפרנציפ אוכלת לך הכל 😌

יש פה לא מעט אנשים בפורום שעושים את זה. גם את בדרך?

שהיא לא אוהבת לבשל, לא רוצה לבשל,

ואתה מסתמן שלא מוכן לבשל.

ובשבילה אם זה או שהיא תבשל או לקחת חביתה- היא בוחרת בחביתה. זה במצב של אין ברירה.

אבל כמובן שאם היתה אופציה של המבורגר סושי היתה בוחרת בזה.

מה שעשית היה פוגע מאוד ולא זוגי.

ולא ברור למה אתה מערב הורים, לא עניין שלך אם אמא שלה בשלנית או לא. 

יכולה להבין את החלום הגברי של אשה שמבשלת אוכל חם בבית.

זה הרבה מעבר לאוכל ורעב,

זה תחושות של חום ובית, אשה שדואגת שאוהבת.  

מאוד מבינה.

הוא בעצם מתלונן על התיפקוד הנשי שלה לפי התודעה שלו למודל נשי.

אבל מפה ועד המבורגר רק לעצמך?

הלך רחוק הבחור. 

אישתך רעבה ואתה אומר זה שלך???????

נפלת על השכל?????

היא לא חייבת לך כלום,אפס מחויבות!!

אתה??? חיב לה את כל העולם!!

חתמת על כתובה!!!

אישה בבית מלכה בבית

אתה עפר לרגליה

תאכל תפוח אדמה לא מבושל

ותקנה לה את כל האוכל שבעולם

במי אתה נלחם?

למי אתה עושה דווקא?

לא חייבת לבשל לך!!

לא חייבת לל כלום!!

אתה חייב לה את כל העולם.

גם פיצה גם המבורגר וגם סושי?? ורק לך?

תהיה בן אדם- היתה קונה פיצה לשתיכם ומוותר על השאר.

אתה רוצה להחריב את הבית שלך?

שתהיה לך אישה מושפלת בבית?

שהיא תכין לך אוכל? מה היא המבשלת שלך???

התבלבלת מותק.

אני במקומך הייתי מחפש כל דרך לרצות את אישתך

תאכל חול ובחיים את תתנהג ככה לאישתך.

ולא משנה מי זו אימא שלה

אל תנהל מלחמות דרך אישתך

כל אחת יותר טובה מהשניה

כשאישה קונה דווקא

היא לא קונה המבורגר פיצה שוסי שמסתכמים ב120 שח

היא קונה ב1200 שח

ואם תעליב או תעצבן טותה יותר היא תקנה גם בעשרת אלפים שח....

בקיצור

חשב מסלול מחדש ובהצלחה

אנחנו בחודש ניסים

שלא עוברים אותם.נקודה

אתה הרי אומלל ועצוב בחייך.

וכנ"ל הזקן גם הוא אומלל בנישואיו (לאור מכתב הפרידה ועוד)

אז אולי הדרך של שוקו בכל זאת עדיפה? 

או לכל הפחות יש משהו בדבריו?

מותר לי להביע את דעותי.

עברתי גם 8 שנות נישואין.

עברתי גירושין שלא רציתי בהם.

זה הכל.

הדרך של שוקו.

שיש לך אשה כזו שהיא מלכה ושולטת

ולחבב את הקריזות שלך.

ולהכיל להכיל. גם דברים שלא צריך לקבל..

מובילה למצב שאני הגעתי אליו..

אתם מחפשים פתרון אחיד.

לא לכל מצב מתאים להתרפס עוד ועוד בפני המלכה

וזו גם התפיסה של בתי הדין..

שמביאה הרבה כאב מיותר לכולם.

בעניין לתת לה אוכל כשהיא רעבה.

אני בעד ובטח זה הכי כיף בעולם.

הלוואי הייתה לי אשה הייתי הכי רוצה לקנות לה

ולתת לה.  וכך גם נהגתי.

כשזה גבר רגיל ומאוזן שקצת צריך להכיר ברגשות של אשתו זה אולי בסדר גמור, אבל כשמדובר  בבן אדם שמראש לא בנוי רגשית למלחמות והיא מנצלת את זה נגדו, פוסט מהסוג הזה יכול להיות ממש מכת מוות איטית לזוגיות שלהם.

כלומר, הוא יעשה מה שאתה מציע, היא לא תהיה מרוצה (כי זה מגיע מאנרגיה של ריצוי מרוקנת), ומתישהו זה יתפוצץ עליהם כשהגוף שלו לא יתן לו להתנהג ככה יותר.

או שהוא יהיה חולה (כדי להתנגד פאסיבית), או שהוא פתאום יהיה "נורא שקוע" בעבודה, או שהוא פשוט יתרחק ממנה כדי לשמור על עצמו.

זה פשוט עובד ככה.

בשביל זה קונים אשה,

בשביל להאכיל אותה.

אם אתה רעב תכין לעצמך אוכל, אתה ילד גדול.

ואם אתה בוחר שלא לבשל מכל סיבה שהיא, מן הראוי שתדאג גם לאשתך כשאתה קונה אוכל מוכן (בדיוק כמו שאם היית מבשל זה היה גם בשבילה...)

לי מרגיש שיש לך איזה צורך (הגיוני) שהיא תתאמץ בשבילך ותבשל לך , במיוחד שאתה מפרגן לה שהיא יודעת לבשל טעים

וכאילו היא לא רואה אותך ולא מנסה לרצות אותך וזה גם פוגע לדעתי...אולי אפילו יותר...

אני גם חושבת שחבל לבזבז אוכל ולקנות בחוץ אוכל למשהו שמה שיש בבית מספיק טוב לו...

היא שונאת לבשל אז בגלל מחמאות מצופה ממנה לבשל? ונשמע שהיא גם עובדת.

אפשר לבקש, ואם יש לה כוח ורצון אני מניחה שתעשה את זה. למה להגיד שהיא לא רואה אותו? למה שתרצה אותו כשהיא עייפה ועוד במשהו שהיא שונאת לעשות?

ומה הקשר ללא לקנות לה גם אוכל? הבסיס זה לפחות לשאול אותה לפני כן!

ואף אחד לא לוקח לי זה ילדותי וממש לא מפרגן.

גם אם מה שבבית טוב ברור שמה שקונים בחוץ טעים יותר 

שירצה עד מחר

אין חובות לאישה כלפי הגבר

יש חובות של הגבר כלפי האישה- התחייבת חביבי

כל מה שהאישה עושה לך זה אור חוזר

פועל יוצא של העשיה שלך.

לא חייבת לבשל לך

לכבס לך

ולצאת לעבוד

פשוט לא חייבת.

כן יש הדדיות בין בני זוג

אבל ככה לא יוצרים אותה.

ולא עניינך למה היא מביאה אוכל מאימא שלה

צורך נפשי שלה.

לא קשור אליך

שתביא ותזרוק אחרי שבוע

זה המרחב שלה

פה כתבת שנשואים 10 שנים

בהודעה לפני כמה חודשים כתבת שנשואים 12 שנים

והריב המתואר נשמע מתאים לילד בן 16 לא לגבר שנשוי עשור ואמור להכיר את אשתו לפחות קצת.

אגב במכתב פרידה גם כתבת שבישלת לשבת.

לא יודעת מוזר

אני בישלתי לשבת, אבל לא בישולים ברמה שהיא מסוגלת לעשות.

והריב המתואר אמיתי לצערי למרות שכשהייתי בן 16 ביבי לא היה ראש ממשלה..😥

בהנחה ואתה דתי, אחרי הכל ערוץ 7.

אם אצלכם כל ארוחת ערב שניה זה וולט כלשהו זה משהו אחד.

מבחינתי למשל, המבורגר ופיצה וכו', זה לא תחליף לארוחה בבית. זה יכול להיות בילוי, פינוק, אוכל לערב זוגי, אבל זה לא שאם אני רעבה אני מזמינה אוכל. וגם הוא לא…

אני מסכימה עם הרעיון הכללי שאם יש אוכל סבבה במקרר אז עדיף לאכול אותו קודם, כדי שלא יזרק.

אבל במקרה כמו שלך, שאתה לא אוהב את האוכל שיש במקרר, לדעתי לא חייב. הכל טוב, אתה לא בעונש, תאכל דברים שטעימים לך.  

ולפי מסע האוכל הקנוי שאתה מתאר, נשמע שגם לא היית מותש או משהו. ואתה מציין באחת התגובות שאתה כן יודע לבשל, אז בעיניי, הדבר ההגיוני לעשות, זה לקום ולהכין לך משהו. או באמת חביתה, או שתכין "אוכל אוכל" (נניח עוף ואורז וסלט).

וכן, אם אתה מכין אוכל, ברור שמתבקש שתשאל את אשתך אם היא גם תרצה מזה… ואם כן, אז להכין כמות מתאימה.

וגם אז, שזה יהיה משהו שהוא סטנדרטי אצלכם (נניח אצל רוב המשפחות שאני מכירה, סטנדרטי להכין סתם כך עוף, אבל לא סטנדרטי להכין סתם כך אנטריקוט).

ובכללי, אתם לא שותפים לדירה, אתם זוג! אם הייתם שותפים לדירה אז סבבה, תעשו חצי חצי בארנונה, בשטיפת כלים וכו'. זוגות זה לא ככה. האחריות על ניהול הבית בכללותו (פרנסה, חינוך, מטלות בית וכו'), היא על שניכם. אם יש מטלה שהיא לא אוהבת לעשות, אז אתה תעשה. ואם שניכם לא אוהבים אז תמצאו איזושהי דרך ביניים.

אבל אם היא ממש לא אוהבת לבשל, למה למען ה' היא זאת שחייבת לבשל???

או שלפעמים היא תבשל ולפעמים אתה. או שאם זו מטלה סבירה עבורך ובשבילה היא מתישה, אז אתה תבשל. או שתחליטו שאתם סבבה עם לקנות שניצלים של מאמא עוף ולדחוף לתנור. מה שתחליטו כזוג. אבל הנחת העבודה שלך, שזו אחריותה הבלעדית, ואם לא אז אתה תלך ותקנה אוכל בחוץ, ועוד *רק לך*, היא שגויה מהיסוד בעיניי. 

וממילא אתה "אשם".

אין לה כנראה כלים רגשיים להכיל את הקונפליקט שלה אז זה מתנפל עליך. וזה אולי לא בסדר אבל בסוף ככה זה עובד. היא עצמה רעבה אבל לא יכולה להודות בזה וכשאתה מודה בזה אתה שמת לה מראה מאוד מאוד לא נעימה.

פרקטי, היית צריך לשבת לאכול בחוץ בשקט. או לדאוג לה (ולילדים) בבית או פשוט לשבת בפיצריה עד שהפיצה שלך נגמרת. וזהו. בעולם אחר הייתי מנסה לדייק איתה את הסיטואציה מהצד שלה ואם היא רעבה ומה קורה שם (בטוח פצעי ילדות). אבל אני תוהה אם אתה מסוגל לעשות את זה.

אם לא, שב בשקט.

אגב, סלט זה אחלה דבר וזה משביע.

השנקל שלי בנושא:

1. כיום, לא כל כך קשה לגברים להכין אוכל כשהם רוצים, ממליץ על 2 הספרים הבאים שעזרו לי מאז שנהייתי חד הורי 🙂:

א. גם אבא יכול.

ב. גרוש בלי חוש.

2. לא התעמקתי בכל השרשור כאמור, אבל נראה מבחוץ שהציפייה שלך מאשתך שדווקא היא תכין את האוכל.

מתכתבת באמת עם השאלה האם גם כיום עדיין יש תפקידים "מסורתיים" לגבר ולאישה .

(הגבר "צריך" להיות המפרנס, והאישה "צריכה" לדאוג לכל ענייני הבית) או שנכון שתהיה שותפות של 2 בני הזןג בכל ה"תפקידים".

אין כמובן נוסחה חד משמעית, וכל זוג מגבש מה שנכון עבורו.

3. כשמביאים אוכל מגרה הבייתה, טבעי גם האישה תתגרה.

חוץ ממתחיל לראות את קובי אדרי  באמת שרוב הדברים שהוא מכין גם הכי פסיכיים ושנראים מסובכים הוא ככ מפשט (מלשון עושה פשוט) ומקל עם הסברים מושלמים שלא צריך להיות שף היום בשביל לדעת לבשל טוב וטעים ומהיר ונקודות בונוס תעשו את זה זוגי היא תחתול ותקלף ואתה תבשל כי הלקף זה המעצבן באמת

הסתדרה שנים עם טבעולים וציפס מוכן לתנור. היא עושה דברים אחרים היטב ולא נגרמה מריבה מהמצב. בקורונה בעלה למד לבשל, כי היה לו זמן. היום הוא הבשלן המשפחתי. כל המשפחה חוגגת והוא ממש מאושר כשאשתו נהנית מהתבשילים שלו...

אז בטח שתפנק ותזמין גם לאשתך, מקסימום היא לא תרצה- יהיה לך לאחר כך.

אם לאף אחד מכם אין כוח לבשל וזה מתסכל את שניכם ואתם רעבים- תסתכל על קניית אוכל מבחוץ כקניית שלום בית ואפשר לתת לזה תקציב שבועי/חודשי אם העניין הכלכלי הוא שיקול פה.

דבר שני- היא טובה בלבשל אבל אולי היא שונאת לבשל? אולי היא אוהבת לבשל אבל לא את המטבח בכלל ולא בא לה להיכנס לשם? שווה לשאול אותה מה הבחירה לא לבשל אם היא טובה בזה, יפתח לכם שיח עומק נחמד ומכיל, ותבין אותה יותר וגם תוכל להסביר את עצמך ואת הציפיות והתסכול שלך.

דבר נוסף- אני שונאת לבשל, לא יודעת לבשל. בעלי מבשל אצלנו (אגב לפני החתונה הוא לא היה מכין כלום! המשפחה שלו הייתה בשוק בהתחלה שהוא בכלל נכנס למטבח). אבל ברגעים של צורך גדול אני פותחת מתכונים בגוגל ועושה כמו תוכי ויוצא אחלה. תחפש מתכונים פשוטים ומהירים ולך על זה. אולי תתאהב בזה לך תדע.

עוד רעיון נחמד- ללכת לסדנת בישול ביחד, חוויה זוגית כיפית שתתן לכם טעם טוב לנושא שכרגע מר.

הבעיה היא באמת קשה. מה שעשית זה עוד קושי לא פתרון. צריך לשבת לדבר על זה ברצינות. מלב אל לב. אם היית חושב טוב קודם, היית נזהר מתשובה קצת רדיקאלית. חוץ מזה נגיד שהבעיה הזו תיפתר. הכל יהיה בסדר...? 

זה מעניין, לא גוזל יותר מדי זמן אם מכינים תבשילי קדרה, אורז עם ירקות, פשטידות וכיו"ב. בנוסף תזכה להמון מחמאות מאשתך וחמותך. 

נחמץ הלב מהרעב...

בעיני, הכל עניין של מיומנות. 

בישול זו מיומנות נרכשת. לא מתחברת לכך שבישול זה צ'יק צ'ק.

עקבו אחר ילדים שמתנסים בפעמים ראשונות לבשל...

אפילו אורז שזה עניין של 10 דקות הכנה באין הדרכה צמודה קשה לקלוט בדיוק באיזה שלב להוסיף את המים ומתי לכבות את הלהבה.

אבל מה? זה עניין של מיומנות.

אני בהמלצה ללכת על תקופת רכישת מיומנות בבישול. 

זה ייקח זמן וזה לא יהיה פשוט אבל אח''כ זה משתלם.

קח את זה כאתגר שווה כפי שאמרו קודמי בתגובות. 
בהצלחה 

התחלתי לבשל אחרי שהתחתנתי. עוד לא היה לי סמארטפון, ולא יכולתי לבדוק כל פעולה ופעולה. אפילו  לא ידעתי איך מבשלים ביצים - ישר הכנסתי אותן לתוך מים רותחים. 😂

אבל שוב, ניתן ללמוד הכול בעזרת ניסוי, טעייה ורשת האינטרנט.

קצת אחרי החתונה הוא הכין אורז, פעם ראשונה שלו.

היה צמוד ליוטיוב, וגם כל הזמן שהסיר היה על האש זה העסיק אותו.

שבת אחרי הוא חזר לאותו הסרטון ביוטיוב. כנ"ל.

וזהו, מאז הוא יודע, לא משקיע כמעט מחשבה, ויוצא ממש טעים.

בפעמים הראשונות שאני מכינה אוכל של אמא שלי למשל, אני מתקשרת כמה פעמים באמצע לקבל הוראות מדויקות. זה מתכונים פשוטים… כאלה שאין הרבה איפה לפשל בהם אם עוקבים אחרי ההוראות…

פעם ראשונה הוראות מדויקות ומתקשרת בכל שלב.

פעם שניה מתקשרת איפה שלא בטוחה

ואז לפי צורך, אבל בגדול לא צריך כי כבר יודעת…

האמת שאני באמת לא חושב שהתגובה שלך טובה,

ואתה גם בטח כבר הבנת את זה,

בתכלס כמו שאמרו לפני זה באמת לא בעיה לבשל, אני מבשל בבית ואשתי כמעט לא מבשלת, אני בד"כ דורג שיהיה לה אוכל מוכן.

וכן לפעמים קופץ לי בראש שבא לי לפעמים שיפנקו אותי באוכל טוב ואני יכול להבין ומאיפה זה בא לך, אבל ויש כאן אבל ללכת ולקנות אוכל, לבוא איתו הביתה, ולצפות שזה יעבור בשלום??

בחייאת לא באמת חשבת חח

פעם הבאה או שתכין אוכל וזה לא מסובך או שתלך לאכול אבל תזמין גם לה חח 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌