למה אתה רב איתה על אוכל?

גם אני שונאת לבשל. זה הכרח ואילוץ אבל ברור שמעדיפה לעשות דברים יותר מעניינים.

זה הרי לא רק עצם הבישול.  זה כל העבודה מסביב עם כל הכלים שמתלכלכים וניקיונות אחרי.  

הלכת וקנית. ברור שזה לשניכם 

 מתכוונת…?

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%AA_%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%AA_%D7%9C%D7%90

כמה זמן אתה נשוי?

אתה עדיין לא מכיר את הלך המחשבה הנשי? ומה שאומרים זה לא תמיד מה שמתכוונים?

ובכל אופן - ברור שאם הלכת וקנית, זה הרבה יותר מעורר חשק מאשר מה שיש בבית.

גם אם נניח היה בבית שפע של אוכל מבושל וטעים- ברגע שקנית משהו, הכי ברור מאליו שכל מי שבבית, משתתף באכילה.  

זה הכי מתבקש וטבעי.

(ולא נכנסתי מלכתחילה להטפות המוסר - שאם לא בא לה לבשל ולהתאמץ, מדוע אתה לא עושה זאת?  אצלנו שנינו במטבח, כל אחד לפי הפנאי והחשק והתיעדוף באותו זמן) 

טוב לשמוע עוד דעות.

תודה רבה!

יצאת מתוך נקודת הנחה שהתפקיד של אשתך הוא לבשל (בין אם מתוך הנחה שזה תפקיד האשה ובין אם מהסיבה שהיא יודעת להכין מאכלים טובים) ולכן אתה מצפה שהיא תכין לך אוכל ואם לא היא לא בסדר, ולכן אתה עושה טובה שדואג לעצמך ולא רב איתה על זה.

אבל זה ממש לא ככה. היום כשהאשה עובדת ועושה הרבה דברים אחרים החלוקה המקורית של התפקידים השתנתה ממש ומה שלא יודעים אפשר ללמוד. כך שנקודת ההנחה שזה תפקידה לא נכונה.

ויותר מזה זה משהו שהיא אמרה לך בפירוש שהיא שונאת! אתה היית רוצה לעבוד יום יום בעבודה שאתה שונא, שמתסכלת אותך עושה לך רע? מניחה שלא. אז למה אתה דורש מאשתך לעשות את זה?

אתה רוצה שיהיה אוכל? תכין אתה לשניכם. אתה לא שונא את זה ואין סיבה שזה יהיה התפקיד שלה ולא שלך.

ואם מכל מיני סיבות שאתה לא יכול לבשל (לא יודע זו לא סיבה, מה שלא יודעים אפשר ללמוד. תבקש ממנה ללמד אותך אם האוכל שלה טעים) אז תנסו לראות מה עושים שכן יהיה אוכל. אולי לקנות אוכל מוכן, אולי להתחלק במטלה ואולי מלא אפשרויות שאם תבין אותה באמת והיא לא תרגיש שאתה דורש ממנה לעשות משהו שהיא שונאת אלא איתה בבעיה בטח יעלו לכם.

זו הדרך הנכונה לגשת לנושא.

וברור שהיא נפגעה, היא לא מסוגלת לבשל כי זה קשה לה וממש רוצה אוכל טעים, ואז אתה בא עם אוכל טעים ומגרה אותה איתו ולא מרשה לה לאכול? זה נשמע לך יפה? לי זה נשמע הכי אגואיסטי שאפשר או נקמני, נותן הרגשה שממש לא אכפת לך ממנה.. לא התנהגת בהתנהגות של בעל אוהב ודואג..

ממליצה לך אם אתה רוצה לבנות את הבית שלך ולא להרוס אותו חלילה להתנצל בפניה ולשנות מעכשיו גישה

הקטע שלא הבנתי על מה, היא אמרה לי שהיא סבבב עם מה שיש בבית. ואני לא. אז מה היא רוצה ממני?

ואם יש אוכל טעים ברור שהוא עדיף על סבבה

בפרט שלקנות רק לעצמך יוצר אצלה תחושה שלא אכפת לך ממנה ואתה לא דואג לה. זה מה שאתה רוצה ליצור אצלה?

באמת ממליצה לשנות גישה והסתכלות

אז כאן נראה שלא רק שאתה לא חכם( עובדה, התוצאה לא הייתה טובה) אלא גם לא צודק 🥴.

אתה באמת לא מבין למה או שאתה מתמם?

יש עוד תחומים בחיים שנראה לך שאנשים אחרים מבינים בטבעיות דברים שלדעתך לא מובנים, או מסכימים כולם יחד עם דברים שלדעתך לא צודקים? 

אבל אם אתה מחליט שזה לא מספיק וקונה אוכל איכותי - פשוט וברור שקונים לשניכם ואין מצב שאתה אוכל אוכל שווה לבד ואומר לה שיש חביתה.

אחרי שתפנים את האמור ואחרי שתתנצל בפני אשתך על מה שקרה במוצאי שבת - כדאי קצת 'לחפור' בזה. להבין על מה המתח יושב.

יכול להיות שבמודע או שלא - המתח סביב האוכל בבית הוריה מלחיץ בינכם. יתכן שאשתך מרגישה שאתה מאשים אותה בזה שבגללה הייתם שבת במקום עם אוכל פחות מוצלח וממילא היא מרגישה צורך להתגונן. יתכן שהיא מרגישה שכשביקשת שהיא תטרח ותכין אוכל, בעצם ביקשת שהיא תפצה אותך על שבת. זה מציב אותה במקום מתגונן, של אשמה שהיא לא מסוגלת שתקח על עצמה ואין סיבה שהיא תקח על עצמה.

מציע לבקש עוד דיוק מהמנהלת @נגמרו לי השמות.

נראה שכתבת כאן בצורה ממצה, וגם אחרים, כך שלא יודעת אם יש לי מה להוסיף

(ואם כן זה כנראה רק לאחר הבנה יותר מעמיקה של הסיפור והתמונה היותר רחבה ולא רק על סמך הודעה זו, שאולי טומנת בחובה עוד דברים שלא נכתבו, או שנכתבה בהלצה? או ברצון באמת לעורר תנועה? או ברצינות אבל חסרים פרטים? קשה לדעת ולעזור מעבר כך...)

כל עוד יש יכולת בסיסית להשגיח לא לשרוף את האוכל ולחתוך ולקלוף ירקות, אפשר לעקוב אחרי כמעט כל מתכון. אין דבר כזה

אם אתה רוצה אוכל מושקע, תתכבד ותכין אותו בעצמך.

אתה מצפה ממה שתבשל לשניכם ואתה קונה אוכל רק לעצמך?

כל ההתנהלות פה נשמעת מאוד ילדותית ורכושנית. אתה מנסה להוכיח שאתה צודק?

ולא הבנתי איזה מין "סלט שרוף" לקחתם מהבית של ההורים שלה שלא נאה לך לאכול.

אתה מצפה ממנה מה שהיא לא.

וגם קונה אוכל ג'אנק בתור הפגנה.

תשנה גישה. תכין בעצמך או שתסתפק במה שיש.

היא תלמד לא להתערב לך ולא לומר לך מה לאכול.

שבישול זה לא מדע טילים...

אם חסר לך אוכל מבושל וטעים, אתה יכול להכין לבד. יש מתכונים מאוד מאוד קלים שאי אפשר לטעות בהם, הכל בסיר אחד וכמעט בלי עבודה, ובסוף יוצא מעדן מלכים.

מה אתה רוצה שיהיה?

אסאדו עם ירקות שורש? קלי קלות. עוף עם תפוחי אדמה? ילד בגן יכול. אורז/פתיתים/פסטה? אתה יכול להכין עם יד קשורה מאחור. קציצות צהרון ברוטב אדום? 10 דקות עבודה אם עובדים לאט.

ברצינות, במקום להגיד ''אני לא יכול'', תנסה. ואם לא יצליח אז תנסה שוב.

באופן אישי אני מאוד נהנה לבשל, זאת התרפיה שלי, אני מכין אוכל בכמויות ואוהב לארח ואוהב לקבל מחמאות ולחלוק מתכונים...

וכל זה אחרי שב-20 השנים הראשונות של חיי, הכי הרבה שעשיתי במטבח זה לערבב טחינה גולמית עם מים ותבלינים. אפילו חביתה לא הכנתי, כי אמא שלי לא הסכימה ש''נהרוס את המטבח''.

יצאתי (כלומר הוּצאתי אבל זה כבר סיפור אחר) מהבית, הבנתי שאני לא יכול לאכול כל יום לחם עם נקניקיות, אז לימדתי את עצמי לבשל והתאהבתי.

אם תגיד שזה מעניין אותך, אתן לך רעיונות לאוכל פשוט להכנה שיגרום לכל השכנים שלך לעמוד בתור להתארח אצלכם בשבתות.

שבו מבינים שאי אפשר לאכול כל יום פסטה ונקניקיות

עוד לא קרה לי

קציצות:

חצי קילו בשר בקר טחון,

ביצה,

מלח פלפל פפריקה,

קצת פירורי לחם,

אפשר להוסיף קישואים מגורדים דק אחרי סחיטה (דרך לדחוף לילדים ירק בלי שהם מרגישים...).

רוטב:

מים

250 גרם רסק עגבניות

שפריץ או שניים קטשופ

מלח, פלפל, פפריקה, מעט אבקת שפים

הרוטב צריך להיות בגובה שהוא כמעט מכסה את הקציצות העליונות שבסיר, אבל לא מכסה לגמרי.

הוראות הכנה:

בסיר מכינים את הרוטב ומרתיחים. אחרי שהרוטב מבעבע מחלישים את האש כדי שיהיה חם מאוד אבל לא מבעבע.

בקערה מכינים את הקציצות.

מכדררים לקציצות בגודל של פלאפל קטן, מכניסים לסיר.

מכסים.

אחרי 35-45 דקות מוכן.

הילדים שלי טורפים את זה, במיוחד אם יש גם אורז טרי.

אולי עם גירוד הקישואים אז אפשר להגיע ל-13 דקות... אבל באמת שזה מתכון פשוט ומאוד מהיר.

לגבר האומלל שרואה את זה ולא יודע מאיפה להתחיל.

כל מתכוני עשר דקות וקובי אדרי - שאז אתה מגלה שהכוונה:

עשר דקות מהרגע שכל המרכיבים מוכנים, כולל ירקות מקולפים וחתוכים, בצל מקורמל, תערובת תבלינים ושמן - ואם משם מתחילים למדוד - יוצא עשר דקות עבודה.

שלא לדבר על סידור מטבח אחרי בישול ושטיפת כלים...

אבל אם תוציא את הקישוא (שהוא באמת לא חובה),

אין כאן שום דבר שדורש הכנה.

בסיר מערבבים את החומרים של הרוטב,

בקערה את החומרים של הקציצות, 

זהו.

אין שום רכיב שדורש הכנה מוקדמת. כמו שזה יוצא מהמקרר - ככה אתה מכניס לסיר/קערה.

לא קשהההההההההההההה!

עם אוכל קנוי וחושב שזה רק שלו🤣🤣🤣🤣

גם שהוא באמת קונה לעצמו הוא יודע שהוא יחלוק

ובהריונות זה בכלל לא יגיע אליו

...ואולי תחפשו פיתרון לבישולים

נניח לבשל יחד משישי לכל השבוע

מתאים לשנים ראשונות

אבל חמוד

אתם תיבנו ביחד מכל סוגי המריבות

ואפילו בסוף תצחקו על זה 

לו אתה היית בנעליה, איך זה היה מרגיש לך שהיא מפנקת רק את עצמה?

מבינה את הצורך שלך בבית ביתי עם בישולים וסירים. זאת ציפייה לגיטימית.

אבל פה המציאות היא לא כפי הציפייה שלך, ועכשיו אתה לומד לחיות עם זה. אבל במקום לחיות עם זה בהשלמה, אתה עושה לה דווקא.

תראי, קניתי כי את לא מבשלת, ואני גם לא מתכוון להביא לך.

זה כמו שאשתך תבקש ממך לשים מדף, ואתה תדחה ותדחה כי אין לך כוח לזה,

אז היא לומדת לעשות את זה ועושה בעצמה.

וברגע שיש לה  מדף- זה רק שלה. אתה תתרחק.

מבין שזה פוגע?

באוכל זה עוד יותר פוגע. כי זה בסיסי יותר

אבל בכל זאת, כדאי להיות קצת יותר רגיש גם אם נראה לך שאתה צודק

זה טיפה פוגע איך שכתבת את זה...

כשחזרתי אשתי שתחי' מאוד כעסה עלי, "מה נראה לך? שאני מעדיפה להיות רעבה? אין אוכל בבית, ככה אתה רק דואג לעצמך?"

אז יצאנו אחרי שהיא סיימה לנקות עוד איזה משהו לפיצריה, היא אכלה פיצה ואני שתיתי בירה, לא כי זה היה לי טעים אלא כי היה חשוב לי להכניס לגוף שלי עוד חמץ שלא לצורך לפני שנפרדים מהדבר הזה אפילו שזה לא טעים העיקר חמץ, אבל הייתי בשרי.

כשאשתי קראה את הסיפור שלך זה הזכיר לה את הסיפור הזה שכבר מזמן שכחתי אותו לפני 10 שנים, שתבין שאשה זה כמו רס"ר סולחת אבל לא שוכחת.

ועצתי לך שתפנק אותה באוכל שהיא אוהבת, זה אולי יגרום לעניין לשקוע בתהומות הנשייה עד שמישהו כמוך יטרח להזכיר לה את זה שוב.

בהצלחה.

שנשמע שאתה מרגיש שלא רואים אותך בתחום הזה. שמצפים ממך לאכול אוכל שמבחינתך הוא לא מספקת לאורך זמן. וזה באמת מבאס.

מעבר לרכב הפיזי, זה יכול לתת תחושה שלא רואים את הצורך שלך ושלא אכפת ממך.

אבל מה שקרה זה שנעלבת, וכתוצאה מזה העלבת חזרה. וזה לא מאוד עוזר לשלום בית ולמציאת פתרונות...

בעיניי, הפתרון הכי זמין וסביר (בהנחה ואין לך נכות פיזית) זה ללמוד לבשל.

אפילו תבקש ממנה מפורשות 'תלמדי אותי', במקום 'תכיני לי'.

וגם- יכול להיות שלא יהיה לה אכפת לבשל אם אתה תקלף ותחתוך במקומה ותנקה אחריה את המטבח.

וגם יכול להיות שהפתרון עבורכם הוא לחיות על אוכל קנוי, או להביא מבשלת הביתה. יש מגוון רחב של אפשרויות.

אבל אי אפשר למצוא פתרונות חדשים כשעסוקים בלהעלב ולהעליב.

נסה להבין מה הצורך שלך (שכמדומני הוא אוכל מבושל וטעים), ולהפריג אותו מהפתרון האוטומטי שעולה לך לראש (אשתי אמורה לבשל).

שהרשור הזה זו מזימה שרקחת עם @פשוט אני..

כדי להביא קצת תנועה לפורום הזה 

לא יודע? תלמד.

זה לא מדע טילים.

זה הרישא.

ולגבי החלק השני,

אתה קונה משהו, ודאי שגם בשבילה.

בית זה בית זה בית.

אם קונים משהו לבית, הוא לכולם.

בטח שלא רק למי שקנה.

הייתי נפגעת מאוד במקומה

וכפרנציפ אוכלת לך הכל 😌

יש פה לא מעט אנשים בפורום שעושים את זה. גם את בדרך?

שהיא לא אוהבת לבשל, לא רוצה לבשל,

ואתה מסתמן שלא מוכן לבשל.

ובשבילה אם זה או שהיא תבשל או לקחת חביתה- היא בוחרת בחביתה. זה במצב של אין ברירה.

אבל כמובן שאם היתה אופציה של המבורגר סושי היתה בוחרת בזה.

מה שעשית היה פוגע מאוד ולא זוגי.

ולא ברור למה אתה מערב הורים, לא עניין שלך אם אמא שלה בשלנית או לא. 

יכולה להבין את החלום הגברי של אשה שמבשלת אוכל חם בבית.

זה הרבה מעבר לאוכל ורעב,

זה תחושות של חום ובית, אשה שדואגת שאוהבת.  

מאוד מבינה.

הוא בעצם מתלונן על התיפקוד הנשי שלה לפי התודעה שלו למודל נשי.

אבל מפה ועד המבורגר רק לעצמך?

הלך רחוק הבחור. 

אישתך רעבה ואתה אומר זה שלך???????

נפלת על השכל?????

היא לא חייבת לך כלום,אפס מחויבות!!

אתה??? חיב לה את כל העולם!!

חתמת על כתובה!!!

אישה בבית מלכה בבית

אתה עפר לרגליה

תאכל תפוח אדמה לא מבושל

ותקנה לה את כל האוכל שבעולם

במי אתה נלחם?

למי אתה עושה דווקא?

לא חייבת לבשל לך!!

לא חייבת לל כלום!!

אתה חייב לה את כל העולם.

גם פיצה גם המבורגר וגם סושי?? ורק לך?

תהיה בן אדם- היתה קונה פיצה לשתיכם ומוותר על השאר.

אתה רוצה להחריב את הבית שלך?

שתהיה לך אישה מושפלת בבית?

שהיא תכין לך אוכל? מה היא המבשלת שלך???

התבלבלת מותק.

אני במקומך הייתי מחפש כל דרך לרצות את אישתך

תאכל חול ובחיים את תתנהג ככה לאישתך.

ולא משנה מי זו אימא שלה

אל תנהל מלחמות דרך אישתך

כל אחת יותר טובה מהשניה

כשאישה קונה דווקא

היא לא קונה המבורגר פיצה שוסי שמסתכמים ב120 שח

היא קונה ב1200 שח

ואם תעליב או תעצבן טותה יותר היא תקנה גם בעשרת אלפים שח....

בקיצור

חשב מסלול מחדש ובהצלחה

אנחנו בחודש ניסים

שלא עוברים אותם.נקודה

אתה הרי אומלל ועצוב בחייך.

וכנ"ל הזקן גם הוא אומלל בנישואיו (לאור מכתב הפרידה ועוד)

אז אולי הדרך של שוקו בכל זאת עדיפה? 

או לכל הפחות יש משהו בדבריו?

מותר לי להביע את דעותי.

עברתי גם 8 שנות נישואין.

עברתי גירושין שלא רציתי בהם.

זה הכל.

הדרך של שוקו.

שיש לך אשה כזו שהיא מלכה ושולטת

ולחבב את הקריזות שלך.

ולהכיל להכיל. גם דברים שלא צריך לקבל..

מובילה למצב שאני הגעתי אליו..

אתם מחפשים פתרון אחיד.

לא לכל מצב מתאים להתרפס עוד ועוד בפני המלכה

וזו גם התפיסה של בתי הדין..

שמביאה הרבה כאב מיותר לכולם.

בעניין לתת לה אוכל כשהיא רעבה.

אני בעד ובטח זה הכי כיף בעולם.

הלוואי הייתה לי אשה הייתי הכי רוצה לקנות לה

ולתת לה.  וכך גם נהגתי.

כשזה גבר רגיל ומאוזן שקצת צריך להכיר ברגשות של אשתו זה אולי בסדר גמור, אבל כשמדובר  בבן אדם שמראש לא בנוי רגשית למלחמות והיא מנצלת את זה נגדו, פוסט מהסוג הזה יכול להיות ממש מכת מוות איטית לזוגיות שלהם.

כלומר, הוא יעשה מה שאתה מציע, היא לא תהיה מרוצה (כי זה מגיע מאנרגיה של ריצוי מרוקנת), ומתישהו זה יתפוצץ עליהם כשהגוף שלו לא יתן לו להתנהג ככה יותר.

או שהוא יהיה חולה (כדי להתנגד פאסיבית), או שהוא פתאום יהיה "נורא שקוע" בעבודה, או שהוא פשוט יתרחק ממנה כדי לשמור על עצמו.

זה פשוט עובד ככה.

בשביל זה קונים אשה,

בשביל להאכיל אותה.

אם אתה רעב תכין לעצמך אוכל, אתה ילד גדול.

ואם אתה בוחר שלא לבשל מכל סיבה שהיא, מן הראוי שתדאג גם לאשתך כשאתה קונה אוכל מוכן (בדיוק כמו שאם היית מבשל זה היה גם בשבילה...)

לי מרגיש שיש לך איזה צורך (הגיוני) שהיא תתאמץ בשבילך ותבשל לך , במיוחד שאתה מפרגן לה שהיא יודעת לבשל טעים

וכאילו היא לא רואה אותך ולא מנסה לרצות אותך וזה גם פוגע לדעתי...אולי אפילו יותר...

אני גם חושבת שחבל לבזבז אוכל ולקנות בחוץ אוכל למשהו שמה שיש בבית מספיק טוב לו...

היא שונאת לבשל אז בגלל מחמאות מצופה ממנה לבשל? ונשמע שהיא גם עובדת.

אפשר לבקש, ואם יש לה כוח ורצון אני מניחה שתעשה את זה. למה להגיד שהיא לא רואה אותו? למה שתרצה אותו כשהיא עייפה ועוד במשהו שהיא שונאת לעשות?

ומה הקשר ללא לקנות לה גם אוכל? הבסיס זה לפחות לשאול אותה לפני כן!

ואף אחד לא לוקח לי זה ילדותי וממש לא מפרגן.

גם אם מה שבבית טוב ברור שמה שקונים בחוץ טעים יותר 

שירצה עד מחר

אין חובות לאישה כלפי הגבר

יש חובות של הגבר כלפי האישה- התחייבת חביבי

כל מה שהאישה עושה לך זה אור חוזר

פועל יוצא של העשיה שלך.

לא חייבת לבשל לך

לכבס לך

ולצאת לעבוד

פשוט לא חייבת.

כן יש הדדיות בין בני זוג

אבל ככה לא יוצרים אותה.

ולא עניינך למה היא מביאה אוכל מאימא שלה

צורך נפשי שלה.

לא קשור אליך

שתביא ותזרוק אחרי שבוע

זה המרחב שלה

פה כתבת שנשואים 10 שנים

בהודעה לפני כמה חודשים כתבת שנשואים 12 שנים

והריב המתואר נשמע מתאים לילד בן 16 לא לגבר שנשוי עשור ואמור להכיר את אשתו לפחות קצת.

אגב במכתב פרידה גם כתבת שבישלת לשבת.

לא יודעת מוזר

אני בישלתי לשבת, אבל לא בישולים ברמה שהיא מסוגלת לעשות.

והריב המתואר אמיתי לצערי למרות שכשהייתי בן 16 ביבי לא היה ראש ממשלה..😥

בהנחה ואתה דתי, אחרי הכל ערוץ 7.

אם אצלכם כל ארוחת ערב שניה זה וולט כלשהו זה משהו אחד.

מבחינתי למשל, המבורגר ופיצה וכו', זה לא תחליף לארוחה בבית. זה יכול להיות בילוי, פינוק, אוכל לערב זוגי, אבל זה לא שאם אני רעבה אני מזמינה אוכל. וגם הוא לא…

אני מסכימה עם הרעיון הכללי שאם יש אוכל סבבה במקרר אז עדיף לאכול אותו קודם, כדי שלא יזרק.

אבל במקרה כמו שלך, שאתה לא אוהב את האוכל שיש במקרר, לדעתי לא חייב. הכל טוב, אתה לא בעונש, תאכל דברים שטעימים לך.  

ולפי מסע האוכל הקנוי שאתה מתאר, נשמע שגם לא היית מותש או משהו. ואתה מציין באחת התגובות שאתה כן יודע לבשל, אז בעיניי, הדבר ההגיוני לעשות, זה לקום ולהכין לך משהו. או באמת חביתה, או שתכין "אוכל אוכל" (נניח עוף ואורז וסלט).

וכן, אם אתה מכין אוכל, ברור שמתבקש שתשאל את אשתך אם היא גם תרצה מזה… ואם כן, אז להכין כמות מתאימה.

וגם אז, שזה יהיה משהו שהוא סטנדרטי אצלכם (נניח אצל רוב המשפחות שאני מכירה, סטנדרטי להכין סתם כך עוף, אבל לא סטנדרטי להכין סתם כך אנטריקוט).

ובכללי, אתם לא שותפים לדירה, אתם זוג! אם הייתם שותפים לדירה אז סבבה, תעשו חצי חצי בארנונה, בשטיפת כלים וכו'. זוגות זה לא ככה. האחריות על ניהול הבית בכללותו (פרנסה, חינוך, מטלות בית וכו'), היא על שניכם. אם יש מטלה שהיא לא אוהבת לעשות, אז אתה תעשה. ואם שניכם לא אוהבים אז תמצאו איזושהי דרך ביניים.

אבל אם היא ממש לא אוהבת לבשל, למה למען ה' היא זאת שחייבת לבשל???

או שלפעמים היא תבשל ולפעמים אתה. או שאם זו מטלה סבירה עבורך ובשבילה היא מתישה, אז אתה תבשל. או שתחליטו שאתם סבבה עם לקנות שניצלים של מאמא עוף ולדחוף לתנור. מה שתחליטו כזוג. אבל הנחת העבודה שלך, שזו אחריותה הבלעדית, ואם לא אז אתה תלך ותקנה אוכל בחוץ, ועוד *רק לך*, היא שגויה מהיסוד בעיניי. 

וממילא אתה "אשם".

אין לה כנראה כלים רגשיים להכיל את הקונפליקט שלה אז זה מתנפל עליך. וזה אולי לא בסדר אבל בסוף ככה זה עובד. היא עצמה רעבה אבל לא יכולה להודות בזה וכשאתה מודה בזה אתה שמת לה מראה מאוד מאוד לא נעימה.

פרקטי, היית צריך לשבת לאכול בחוץ בשקט. או לדאוג לה (ולילדים) בבית או פשוט לשבת בפיצריה עד שהפיצה שלך נגמרת. וזהו. בעולם אחר הייתי מנסה לדייק איתה את הסיטואציה מהצד שלה ואם היא רעבה ומה קורה שם (בטוח פצעי ילדות). אבל אני תוהה אם אתה מסוגל לעשות את זה.

אם לא, שב בשקט.

אגב, סלט זה אחלה דבר וזה משביע.

השנקל שלי בנושא:

1. כיום, לא כל כך קשה לגברים להכין אוכל כשהם רוצים, ממליץ על 2 הספרים הבאים שעזרו לי מאז שנהייתי חד הורי 🙂:

א. גם אבא יכול.

ב. גרוש בלי חוש.

2. לא התעמקתי בכל השרשור כאמור, אבל נראה מבחוץ שהציפייה שלך מאשתך שדווקא היא תכין את האוכל.

מתכתבת באמת עם השאלה האם גם כיום עדיין יש תפקידים "מסורתיים" לגבר ולאישה .

(הגבר "צריך" להיות המפרנס, והאישה "צריכה" לדאוג לכל ענייני הבית) או שנכון שתהיה שותפות של 2 בני הזןג בכל ה"תפקידים".

אין כמובן נוסחה חד משמעית, וכל זוג מגבש מה שנכון עבורו.

3. כשמביאים אוכל מגרה הבייתה, טבעי גם האישה תתגרה.

חוץ ממתחיל לראות את קובי אדרי  באמת שרוב הדברים שהוא מכין גם הכי פסיכיים ושנראים מסובכים הוא ככ מפשט (מלשון עושה פשוט) ומקל עם הסברים מושלמים שלא צריך להיות שף היום בשביל לדעת לבשל טוב וטעים ומהיר ונקודות בונוס תעשו את זה זוגי היא תחתול ותקלף ואתה תבשל כי הלקף זה המעצבן באמת

הסתדרה שנים עם טבעולים וציפס מוכן לתנור. היא עושה דברים אחרים היטב ולא נגרמה מריבה מהמצב. בקורונה בעלה למד לבשל, כי היה לו זמן. היום הוא הבשלן המשפחתי. כל המשפחה חוגגת והוא ממש מאושר כשאשתו נהנית מהתבשילים שלו...

אז בטח שתפנק ותזמין גם לאשתך, מקסימום היא לא תרצה- יהיה לך לאחר כך.

אם לאף אחד מכם אין כוח לבשל וזה מתסכל את שניכם ואתם רעבים- תסתכל על קניית אוכל מבחוץ כקניית שלום בית ואפשר לתת לזה תקציב שבועי/חודשי אם העניין הכלכלי הוא שיקול פה.

דבר שני- היא טובה בלבשל אבל אולי היא שונאת לבשל? אולי היא אוהבת לבשל אבל לא את המטבח בכלל ולא בא לה להיכנס לשם? שווה לשאול אותה מה הבחירה לא לבשל אם היא טובה בזה, יפתח לכם שיח עומק נחמד ומכיל, ותבין אותה יותר וגם תוכל להסביר את עצמך ואת הציפיות והתסכול שלך.

דבר נוסף- אני שונאת לבשל, לא יודעת לבשל. בעלי מבשל אצלנו (אגב לפני החתונה הוא לא היה מכין כלום! המשפחה שלו הייתה בשוק בהתחלה שהוא בכלל נכנס למטבח). אבל ברגעים של צורך גדול אני פותחת מתכונים בגוגל ועושה כמו תוכי ויוצא אחלה. תחפש מתכונים פשוטים ומהירים ולך על זה. אולי תתאהב בזה לך תדע.

עוד רעיון נחמד- ללכת לסדנת בישול ביחד, חוויה זוגית כיפית שתתן לכם טעם טוב לנושא שכרגע מר.

הבעיה היא באמת קשה. מה שעשית זה עוד קושי לא פתרון. צריך לשבת לדבר על זה ברצינות. מלב אל לב. אם היית חושב טוב קודם, היית נזהר מתשובה קצת רדיקאלית. חוץ מזה נגיד שהבעיה הזו תיפתר. הכל יהיה בסדר...? 

זה מעניין, לא גוזל יותר מדי זמן אם מכינים תבשילי קדרה, אורז עם ירקות, פשטידות וכיו"ב. בנוסף תזכה להמון מחמאות מאשתך וחמותך. 

נחמץ הלב מהרעב...

בעיני, הכל עניין של מיומנות. 

בישול זו מיומנות נרכשת. לא מתחברת לכך שבישול זה צ'יק צ'ק.

עקבו אחר ילדים שמתנסים בפעמים ראשונות לבשל...

אפילו אורז שזה עניין של 10 דקות הכנה באין הדרכה צמודה קשה לקלוט בדיוק באיזה שלב להוסיף את המים ומתי לכבות את הלהבה.

אבל מה? זה עניין של מיומנות.

אני בהמלצה ללכת על תקופת רכישת מיומנות בבישול. 

זה ייקח זמן וזה לא יהיה פשוט אבל אח''כ זה משתלם.

קח את זה כאתגר שווה כפי שאמרו קודמי בתגובות. 
בהצלחה 

התחלתי לבשל אחרי שהתחתנתי. עוד לא היה לי סמארטפון, ולא יכולתי לבדוק כל פעולה ופעולה. אפילו  לא ידעתי איך מבשלים ביצים - ישר הכנסתי אותן לתוך מים רותחים. 😂

אבל שוב, ניתן ללמוד הכול בעזרת ניסוי, טעייה ורשת האינטרנט.

קצת אחרי החתונה הוא הכין אורז, פעם ראשונה שלו.

היה צמוד ליוטיוב, וגם כל הזמן שהסיר היה על האש זה העסיק אותו.

שבת אחרי הוא חזר לאותו הסרטון ביוטיוב. כנ"ל.

וזהו, מאז הוא יודע, לא משקיע כמעט מחשבה, ויוצא ממש טעים.

בפעמים הראשונות שאני מכינה אוכל של אמא שלי למשל, אני מתקשרת כמה פעמים באמצע לקבל הוראות מדויקות. זה מתכונים פשוטים… כאלה שאין הרבה איפה לפשל בהם אם עוקבים אחרי ההוראות…

פעם ראשונה הוראות מדויקות ומתקשרת בכל שלב.

פעם שניה מתקשרת איפה שלא בטוחה

ואז לפי צורך, אבל בגדול לא צריך כי כבר יודעת…

האמת שאני באמת לא חושב שהתגובה שלך טובה,

ואתה גם בטח כבר הבנת את זה,

בתכלס כמו שאמרו לפני זה באמת לא בעיה לבשל, אני מבשל בבית ואשתי כמעט לא מבשלת, אני בד"כ דורג שיהיה לה אוכל מוכן.

וכן לפעמים קופץ לי בראש שבא לי לפעמים שיפנקו אותי באוכל טוב ואני יכול להבין ומאיפה זה בא לך, אבל ויש כאן אבל ללכת ולקנות אוכל, לבוא איתו הביתה, ולצפות שזה יעבור בשלום??

בחייאת לא באמת חשבת חח

פעם הבאה או שתכין אוכל וזה לא מסובך או שתלך לאכול אבל תזמין גם לה חח 

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה