למה אתה רב איתה על אוכל?

גם אני שונאת לבשל. זה הכרח ואילוץ אבל ברור שמעדיפה לעשות דברים יותר מעניינים.

זה הרי לא רק עצם הבישול.  זה כל העבודה מסביב עם כל הכלים שמתלכלכים וניקיונות אחרי.  

הלכת וקנית. ברור שזה לשניכם 

 מתכוונת…?

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%AA_%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%AA_%D7%9C%D7%90

כמה זמן אתה נשוי?

אתה עדיין לא מכיר את הלך המחשבה הנשי? ומה שאומרים זה לא תמיד מה שמתכוונים?

ובכל אופן - ברור שאם הלכת וקנית, זה הרבה יותר מעורר חשק מאשר מה שיש בבית.

גם אם נניח היה בבית שפע של אוכל מבושל וטעים- ברגע שקנית משהו, הכי ברור מאליו שכל מי שבבית, משתתף באכילה.  

זה הכי מתבקש וטבעי.

(ולא נכנסתי מלכתחילה להטפות המוסר - שאם לא בא לה לבשל ולהתאמץ, מדוע אתה לא עושה זאת?  אצלנו שנינו במטבח, כל אחד לפי הפנאי והחשק והתיעדוף באותו זמן) 

טוב לשמוע עוד דעות.

תודה רבה!

יצאת מתוך נקודת הנחה שהתפקיד של אשתך הוא לבשל (בין אם מתוך הנחה שזה תפקיד האשה ובין אם מהסיבה שהיא יודעת להכין מאכלים טובים) ולכן אתה מצפה שהיא תכין לך אוכל ואם לא היא לא בסדר, ולכן אתה עושה טובה שדואג לעצמך ולא רב איתה על זה.

אבל זה ממש לא ככה. היום כשהאשה עובדת ועושה הרבה דברים אחרים החלוקה המקורית של התפקידים השתנתה ממש ומה שלא יודעים אפשר ללמוד. כך שנקודת ההנחה שזה תפקידה לא נכונה.

ויותר מזה זה משהו שהיא אמרה לך בפירוש שהיא שונאת! אתה היית רוצה לעבוד יום יום בעבודה שאתה שונא, שמתסכלת אותך עושה לך רע? מניחה שלא. אז למה אתה דורש מאשתך לעשות את זה?

אתה רוצה שיהיה אוכל? תכין אתה לשניכם. אתה לא שונא את זה ואין סיבה שזה יהיה התפקיד שלה ולא שלך.

ואם מכל מיני סיבות שאתה לא יכול לבשל (לא יודע זו לא סיבה, מה שלא יודעים אפשר ללמוד. תבקש ממנה ללמד אותך אם האוכל שלה טעים) אז תנסו לראות מה עושים שכן יהיה אוכל. אולי לקנות אוכל מוכן, אולי להתחלק במטלה ואולי מלא אפשרויות שאם תבין אותה באמת והיא לא תרגיש שאתה דורש ממנה לעשות משהו שהיא שונאת אלא איתה בבעיה בטח יעלו לכם.

זו הדרך הנכונה לגשת לנושא.

וברור שהיא נפגעה, היא לא מסוגלת לבשל כי זה קשה לה וממש רוצה אוכל טעים, ואז אתה בא עם אוכל טעים ומגרה אותה איתו ולא מרשה לה לאכול? זה נשמע לך יפה? לי זה נשמע הכי אגואיסטי שאפשר או נקמני, נותן הרגשה שממש לא אכפת לך ממנה.. לא התנהגת בהתנהגות של בעל אוהב ודואג..

ממליצה לך אם אתה רוצה לבנות את הבית שלך ולא להרוס אותו חלילה להתנצל בפניה ולשנות מעכשיו גישה

הקטע שלא הבנתי על מה, היא אמרה לי שהיא סבבב עם מה שיש בבית. ואני לא. אז מה היא רוצה ממני?

ואם יש אוכל טעים ברור שהוא עדיף על סבבה

בפרט שלקנות רק לעצמך יוצר אצלה תחושה שלא אכפת לך ממנה ואתה לא דואג לה. זה מה שאתה רוצה ליצור אצלה?

באמת ממליצה לשנות גישה והסתכלות

אז כאן נראה שלא רק שאתה לא חכם( עובדה, התוצאה לא הייתה טובה) אלא גם לא צודק 🥴.

אתה באמת לא מבין למה או שאתה מתמם?

יש עוד תחומים בחיים שנראה לך שאנשים אחרים מבינים בטבעיות דברים שלדעתך לא מובנים, או מסכימים כולם יחד עם דברים שלדעתך לא צודקים? 

אבל אם אתה מחליט שזה לא מספיק וקונה אוכל איכותי - פשוט וברור שקונים לשניכם ואין מצב שאתה אוכל אוכל שווה לבד ואומר לה שיש חביתה.

אחרי שתפנים את האמור ואחרי שתתנצל בפני אשתך על מה שקרה במוצאי שבת - כדאי קצת 'לחפור' בזה. להבין על מה המתח יושב.

יכול להיות שבמודע או שלא - המתח סביב האוכל בבית הוריה מלחיץ בינכם. יתכן שאשתך מרגישה שאתה מאשים אותה בזה שבגללה הייתם שבת במקום עם אוכל פחות מוצלח וממילא היא מרגישה צורך להתגונן. יתכן שהיא מרגישה שכשביקשת שהיא תטרח ותכין אוכל, בעצם ביקשת שהיא תפצה אותך על שבת. זה מציב אותה במקום מתגונן, של אשמה שהיא לא מסוגלת שתקח על עצמה ואין סיבה שהיא תקח על עצמה.

מציע לבקש עוד דיוק מהמנהלת @נגמרו לי השמות.

נראה שכתבת כאן בצורה ממצה, וגם אחרים, כך שלא יודעת אם יש לי מה להוסיף

(ואם כן זה כנראה רק לאחר הבנה יותר מעמיקה של הסיפור והתמונה היותר רחבה ולא רק על סמך הודעה זו, שאולי טומנת בחובה עוד דברים שלא נכתבו, או שנכתבה בהלצה? או ברצון באמת לעורר תנועה? או ברצינות אבל חסרים פרטים? קשה לדעת ולעזור מעבר כך...)

כל עוד יש יכולת בסיסית להשגיח לא לשרוף את האוכל ולחתוך ולקלוף ירקות, אפשר לעקוב אחרי כמעט כל מתכון. אין דבר כזה

אם אתה רוצה אוכל מושקע, תתכבד ותכין אותו בעצמך.

אתה מצפה ממה שתבשל לשניכם ואתה קונה אוכל רק לעצמך?

כל ההתנהלות פה נשמעת מאוד ילדותית ורכושנית. אתה מנסה להוכיח שאתה צודק?

ולא הבנתי איזה מין "סלט שרוף" לקחתם מהבית של ההורים שלה שלא נאה לך לאכול.

אתה מצפה ממנה מה שהיא לא.

וגם קונה אוכל ג'אנק בתור הפגנה.

תשנה גישה. תכין בעצמך או שתסתפק במה שיש.

היא תלמד לא להתערב לך ולא לומר לך מה לאכול.

שבישול זה לא מדע טילים...

אם חסר לך אוכל מבושל וטעים, אתה יכול להכין לבד. יש מתכונים מאוד מאוד קלים שאי אפשר לטעות בהם, הכל בסיר אחד וכמעט בלי עבודה, ובסוף יוצא מעדן מלכים.

מה אתה רוצה שיהיה?

אסאדו עם ירקות שורש? קלי קלות. עוף עם תפוחי אדמה? ילד בגן יכול. אורז/פתיתים/פסטה? אתה יכול להכין עם יד קשורה מאחור. קציצות צהרון ברוטב אדום? 10 דקות עבודה אם עובדים לאט.

ברצינות, במקום להגיד ''אני לא יכול'', תנסה. ואם לא יצליח אז תנסה שוב.

באופן אישי אני מאוד נהנה לבשל, זאת התרפיה שלי, אני מכין אוכל בכמויות ואוהב לארח ואוהב לקבל מחמאות ולחלוק מתכונים...

וכל זה אחרי שב-20 השנים הראשונות של חיי, הכי הרבה שעשיתי במטבח זה לערבב טחינה גולמית עם מים ותבלינים. אפילו חביתה לא הכנתי, כי אמא שלי לא הסכימה ש''נהרוס את המטבח''.

יצאתי (כלומר הוּצאתי אבל זה כבר סיפור אחר) מהבית, הבנתי שאני לא יכול לאכול כל יום לחם עם נקניקיות, אז לימדתי את עצמי לבשל והתאהבתי.

אם תגיד שזה מעניין אותך, אתן לך רעיונות לאוכל פשוט להכנה שיגרום לכל השכנים שלך לעמוד בתור להתארח אצלכם בשבתות.

שבו מבינים שאי אפשר לאכול כל יום פסטה ונקניקיות

עוד לא קרה לי

קציצות:

חצי קילו בשר בקר טחון,

ביצה,

מלח פלפל פפריקה,

קצת פירורי לחם,

אפשר להוסיף קישואים מגורדים דק אחרי סחיטה (דרך לדחוף לילדים ירק בלי שהם מרגישים...).

רוטב:

מים

250 גרם רסק עגבניות

שפריץ או שניים קטשופ

מלח, פלפל, פפריקה, מעט אבקת שפים

הרוטב צריך להיות בגובה שהוא כמעט מכסה את הקציצות העליונות שבסיר, אבל לא מכסה לגמרי.

הוראות הכנה:

בסיר מכינים את הרוטב ומרתיחים. אחרי שהרוטב מבעבע מחלישים את האש כדי שיהיה חם מאוד אבל לא מבעבע.

בקערה מכינים את הקציצות.

מכדררים לקציצות בגודל של פלאפל קטן, מכניסים לסיר.

מכסים.

אחרי 35-45 דקות מוכן.

הילדים שלי טורפים את זה, במיוחד אם יש גם אורז טרי.

אולי עם גירוד הקישואים אז אפשר להגיע ל-13 דקות... אבל באמת שזה מתכון פשוט ומאוד מהיר.

לגבר האומלל שרואה את זה ולא יודע מאיפה להתחיל.

כל מתכוני עשר דקות וקובי אדרי - שאז אתה מגלה שהכוונה:

עשר דקות מהרגע שכל המרכיבים מוכנים, כולל ירקות מקולפים וחתוכים, בצל מקורמל, תערובת תבלינים ושמן - ואם משם מתחילים למדוד - יוצא עשר דקות עבודה.

שלא לדבר על סידור מטבח אחרי בישול ושטיפת כלים...

אבל אם תוציא את הקישוא (שהוא באמת לא חובה),

אין כאן שום דבר שדורש הכנה.

בסיר מערבבים את החומרים של הרוטב,

בקערה את החומרים של הקציצות, 

זהו.

אין שום רכיב שדורש הכנה מוקדמת. כמו שזה יוצא מהמקרר - ככה אתה מכניס לסיר/קערה.

לא קשהההההההההההההה!

עם אוכל קנוי וחושב שזה רק שלו🤣🤣🤣🤣

גם שהוא באמת קונה לעצמו הוא יודע שהוא יחלוק

ובהריונות זה בכלל לא יגיע אליו

...ואולי תחפשו פיתרון לבישולים

נניח לבשל יחד משישי לכל השבוע

מתאים לשנים ראשונות

אבל חמוד

אתם תיבנו ביחד מכל סוגי המריבות

ואפילו בסוף תצחקו על זה 

לו אתה היית בנעליה, איך זה היה מרגיש לך שהיא מפנקת רק את עצמה?

מבינה את הצורך שלך בבית ביתי עם בישולים וסירים. זאת ציפייה לגיטימית.

אבל פה המציאות היא לא כפי הציפייה שלך, ועכשיו אתה לומד לחיות עם זה. אבל במקום לחיות עם זה בהשלמה, אתה עושה לה דווקא.

תראי, קניתי כי את לא מבשלת, ואני גם לא מתכוון להביא לך.

זה כמו שאשתך תבקש ממך לשים מדף, ואתה תדחה ותדחה כי אין לך כוח לזה,

אז היא לומדת לעשות את זה ועושה בעצמה.

וברגע שיש לה  מדף- זה רק שלה. אתה תתרחק.

מבין שזה פוגע?

באוכל זה עוד יותר פוגע. כי זה בסיסי יותר

אבל בכל זאת, כדאי להיות קצת יותר רגיש גם אם נראה לך שאתה צודק

זה טיפה פוגע איך שכתבת את זה...

כשחזרתי אשתי שתחי' מאוד כעסה עלי, "מה נראה לך? שאני מעדיפה להיות רעבה? אין אוכל בבית, ככה אתה רק דואג לעצמך?"

אז יצאנו אחרי שהיא סיימה לנקות עוד איזה משהו לפיצריה, היא אכלה פיצה ואני שתיתי בירה, לא כי זה היה לי טעים אלא כי היה חשוב לי להכניס לגוף שלי עוד חמץ שלא לצורך לפני שנפרדים מהדבר הזה אפילו שזה לא טעים העיקר חמץ, אבל הייתי בשרי.

כשאשתי קראה את הסיפור שלך זה הזכיר לה את הסיפור הזה שכבר מזמן שכחתי אותו לפני 10 שנים, שתבין שאשה זה כמו רס"ר סולחת אבל לא שוכחת.

ועצתי לך שתפנק אותה באוכל שהיא אוהבת, זה אולי יגרום לעניין לשקוע בתהומות הנשייה עד שמישהו כמוך יטרח להזכיר לה את זה שוב.

בהצלחה.

שנשמע שאתה מרגיש שלא רואים אותך בתחום הזה. שמצפים ממך לאכול אוכל שמבחינתך הוא לא מספקת לאורך זמן. וזה באמת מבאס.

מעבר לרכב הפיזי, זה יכול לתת תחושה שלא רואים את הצורך שלך ושלא אכפת ממך.

אבל מה שקרה זה שנעלבת, וכתוצאה מזה העלבת חזרה. וזה לא מאוד עוזר לשלום בית ולמציאת פתרונות...

בעיניי, הפתרון הכי זמין וסביר (בהנחה ואין לך נכות פיזית) זה ללמוד לבשל.

אפילו תבקש ממנה מפורשות 'תלמדי אותי', במקום 'תכיני לי'.

וגם- יכול להיות שלא יהיה לה אכפת לבשל אם אתה תקלף ותחתוך במקומה ותנקה אחריה את המטבח.

וגם יכול להיות שהפתרון עבורכם הוא לחיות על אוכל קנוי, או להביא מבשלת הביתה. יש מגוון רחב של אפשרויות.

אבל אי אפשר למצוא פתרונות חדשים כשעסוקים בלהעלב ולהעליב.

נסה להבין מה הצורך שלך (שכמדומני הוא אוכל מבושל וטעים), ולהפריג אותו מהפתרון האוטומטי שעולה לך לראש (אשתי אמורה לבשל).

שהרשור הזה זו מזימה שרקחת עם @פשוט אני..

כדי להביא קצת תנועה לפורום הזה 

לא יודע? תלמד.

זה לא מדע טילים.

זה הרישא.

ולגבי החלק השני,

אתה קונה משהו, ודאי שגם בשבילה.

בית זה בית זה בית.

אם קונים משהו לבית, הוא לכולם.

בטח שלא רק למי שקנה.

הייתי נפגעת מאוד במקומה

וכפרנציפ אוכלת לך הכל 😌

יש פה לא מעט אנשים בפורום שעושים את זה. גם את בדרך?

שהיא לא אוהבת לבשל, לא רוצה לבשל,

ואתה מסתמן שלא מוכן לבשל.

ובשבילה אם זה או שהיא תבשל או לקחת חביתה- היא בוחרת בחביתה. זה במצב של אין ברירה.

אבל כמובן שאם היתה אופציה של המבורגר סושי היתה בוחרת בזה.

מה שעשית היה פוגע מאוד ולא זוגי.

ולא ברור למה אתה מערב הורים, לא עניין שלך אם אמא שלה בשלנית או לא. 

יכולה להבין את החלום הגברי של אשה שמבשלת אוכל חם בבית.

זה הרבה מעבר לאוכל ורעב,

זה תחושות של חום ובית, אשה שדואגת שאוהבת.  

מאוד מבינה.

הוא בעצם מתלונן על התיפקוד הנשי שלה לפי התודעה שלו למודל נשי.

אבל מפה ועד המבורגר רק לעצמך?

הלך רחוק הבחור. 

אישתך רעבה ואתה אומר זה שלך???????

נפלת על השכל?????

היא לא חייבת לך כלום,אפס מחויבות!!

אתה??? חיב לה את כל העולם!!

חתמת על כתובה!!!

אישה בבית מלכה בבית

אתה עפר לרגליה

תאכל תפוח אדמה לא מבושל

ותקנה לה את כל האוכל שבעולם

במי אתה נלחם?

למי אתה עושה דווקא?

לא חייבת לבשל לך!!

לא חייבת לל כלום!!

אתה חייב לה את כל העולם.

גם פיצה גם המבורגר וגם סושי?? ורק לך?

תהיה בן אדם- היתה קונה פיצה לשתיכם ומוותר על השאר.

אתה רוצה להחריב את הבית שלך?

שתהיה לך אישה מושפלת בבית?

שהיא תכין לך אוכל? מה היא המבשלת שלך???

התבלבלת מותק.

אני במקומך הייתי מחפש כל דרך לרצות את אישתך

תאכל חול ובחיים את תתנהג ככה לאישתך.

ולא משנה מי זו אימא שלה

אל תנהל מלחמות דרך אישתך

כל אחת יותר טובה מהשניה

כשאישה קונה דווקא

היא לא קונה המבורגר פיצה שוסי שמסתכמים ב120 שח

היא קונה ב1200 שח

ואם תעליב או תעצבן טותה יותר היא תקנה גם בעשרת אלפים שח....

בקיצור

חשב מסלול מחדש ובהצלחה

אנחנו בחודש ניסים

שלא עוברים אותם.נקודה

אתה הרי אומלל ועצוב בחייך.

וכנ"ל הזקן גם הוא אומלל בנישואיו (לאור מכתב הפרידה ועוד)

אז אולי הדרך של שוקו בכל זאת עדיפה? 

או לכל הפחות יש משהו בדבריו?

מותר לי להביע את דעותי.

עברתי גם 8 שנות נישואין.

עברתי גירושין שלא רציתי בהם.

זה הכל.

הדרך של שוקו.

שיש לך אשה כזו שהיא מלכה ושולטת

ולחבב את הקריזות שלך.

ולהכיל להכיל. גם דברים שלא צריך לקבל..

מובילה למצב שאני הגעתי אליו..

אתם מחפשים פתרון אחיד.

לא לכל מצב מתאים להתרפס עוד ועוד בפני המלכה

וזו גם התפיסה של בתי הדין..

שמביאה הרבה כאב מיותר לכולם.

בעניין לתת לה אוכל כשהיא רעבה.

אני בעד ובטח זה הכי כיף בעולם.

הלוואי הייתה לי אשה הייתי הכי רוצה לקנות לה

ולתת לה.  וכך גם נהגתי.

כשזה גבר רגיל ומאוזן שקצת צריך להכיר ברגשות של אשתו זה אולי בסדר גמור, אבל כשמדובר  בבן אדם שמראש לא בנוי רגשית למלחמות והיא מנצלת את זה נגדו, פוסט מהסוג הזה יכול להיות ממש מכת מוות איטית לזוגיות שלהם.

כלומר, הוא יעשה מה שאתה מציע, היא לא תהיה מרוצה (כי זה מגיע מאנרגיה של ריצוי מרוקנת), ומתישהו זה יתפוצץ עליהם כשהגוף שלו לא יתן לו להתנהג ככה יותר.

או שהוא יהיה חולה (כדי להתנגד פאסיבית), או שהוא פתאום יהיה "נורא שקוע" בעבודה, או שהוא פשוט יתרחק ממנה כדי לשמור על עצמו.

זה פשוט עובד ככה.

בשביל זה קונים אשה,

בשביל להאכיל אותה.

אם אתה רעב תכין לעצמך אוכל, אתה ילד גדול.

ואם אתה בוחר שלא לבשל מכל סיבה שהיא, מן הראוי שתדאג גם לאשתך כשאתה קונה אוכל מוכן (בדיוק כמו שאם היית מבשל זה היה גם בשבילה...)

לי מרגיש שיש לך איזה צורך (הגיוני) שהיא תתאמץ בשבילך ותבשל לך , במיוחד שאתה מפרגן לה שהיא יודעת לבשל טעים

וכאילו היא לא רואה אותך ולא מנסה לרצות אותך וזה גם פוגע לדעתי...אולי אפילו יותר...

אני גם חושבת שחבל לבזבז אוכל ולקנות בחוץ אוכל למשהו שמה שיש בבית מספיק טוב לו...

היא שונאת לבשל אז בגלל מחמאות מצופה ממנה לבשל? ונשמע שהיא גם עובדת.

אפשר לבקש, ואם יש לה כוח ורצון אני מניחה שתעשה את זה. למה להגיד שהיא לא רואה אותו? למה שתרצה אותו כשהיא עייפה ועוד במשהו שהיא שונאת לעשות?

ומה הקשר ללא לקנות לה גם אוכל? הבסיס זה לפחות לשאול אותה לפני כן!

ואף אחד לא לוקח לי זה ילדותי וממש לא מפרגן.

גם אם מה שבבית טוב ברור שמה שקונים בחוץ טעים יותר 

שירצה עד מחר

אין חובות לאישה כלפי הגבר

יש חובות של הגבר כלפי האישה- התחייבת חביבי

כל מה שהאישה עושה לך זה אור חוזר

פועל יוצא של העשיה שלך.

לא חייבת לבשל לך

לכבס לך

ולצאת לעבוד

פשוט לא חייבת.

כן יש הדדיות בין בני זוג

אבל ככה לא יוצרים אותה.

ולא עניינך למה היא מביאה אוכל מאימא שלה

צורך נפשי שלה.

לא קשור אליך

שתביא ותזרוק אחרי שבוע

זה המרחב שלה

פה כתבת שנשואים 10 שנים

בהודעה לפני כמה חודשים כתבת שנשואים 12 שנים

והריב המתואר נשמע מתאים לילד בן 16 לא לגבר שנשוי עשור ואמור להכיר את אשתו לפחות קצת.

אגב במכתב פרידה גם כתבת שבישלת לשבת.

לא יודעת מוזר

אני בישלתי לשבת, אבל לא בישולים ברמה שהיא מסוגלת לעשות.

והריב המתואר אמיתי לצערי למרות שכשהייתי בן 16 ביבי לא היה ראש ממשלה..😥

בהנחה ואתה דתי, אחרי הכל ערוץ 7.

אם אצלכם כל ארוחת ערב שניה זה וולט כלשהו זה משהו אחד.

מבחינתי למשל, המבורגר ופיצה וכו', זה לא תחליף לארוחה בבית. זה יכול להיות בילוי, פינוק, אוכל לערב זוגי, אבל זה לא שאם אני רעבה אני מזמינה אוכל. וגם הוא לא…

אני מסכימה עם הרעיון הכללי שאם יש אוכל סבבה במקרר אז עדיף לאכול אותו קודם, כדי שלא יזרק.

אבל במקרה כמו שלך, שאתה לא אוהב את האוכל שיש במקרר, לדעתי לא חייב. הכל טוב, אתה לא בעונש, תאכל דברים שטעימים לך.  

ולפי מסע האוכל הקנוי שאתה מתאר, נשמע שגם לא היית מותש או משהו. ואתה מציין באחת התגובות שאתה כן יודע לבשל, אז בעיניי, הדבר ההגיוני לעשות, זה לקום ולהכין לך משהו. או באמת חביתה, או שתכין "אוכל אוכל" (נניח עוף ואורז וסלט).

וכן, אם אתה מכין אוכל, ברור שמתבקש שתשאל את אשתך אם היא גם תרצה מזה… ואם כן, אז להכין כמות מתאימה.

וגם אז, שזה יהיה משהו שהוא סטנדרטי אצלכם (נניח אצל רוב המשפחות שאני מכירה, סטנדרטי להכין סתם כך עוף, אבל לא סטנדרטי להכין סתם כך אנטריקוט).

ובכללי, אתם לא שותפים לדירה, אתם זוג! אם הייתם שותפים לדירה אז סבבה, תעשו חצי חצי בארנונה, בשטיפת כלים וכו'. זוגות זה לא ככה. האחריות על ניהול הבית בכללותו (פרנסה, חינוך, מטלות בית וכו'), היא על שניכם. אם יש מטלה שהיא לא אוהבת לעשות, אז אתה תעשה. ואם שניכם לא אוהבים אז תמצאו איזושהי דרך ביניים.

אבל אם היא ממש לא אוהבת לבשל, למה למען ה' היא זאת שחייבת לבשל???

או שלפעמים היא תבשל ולפעמים אתה. או שאם זו מטלה סבירה עבורך ובשבילה היא מתישה, אז אתה תבשל. או שתחליטו שאתם סבבה עם לקנות שניצלים של מאמא עוף ולדחוף לתנור. מה שתחליטו כזוג. אבל הנחת העבודה שלך, שזו אחריותה הבלעדית, ואם לא אז אתה תלך ותקנה אוכל בחוץ, ועוד *רק לך*, היא שגויה מהיסוד בעיניי. 

וממילא אתה "אשם".

אין לה כנראה כלים רגשיים להכיל את הקונפליקט שלה אז זה מתנפל עליך. וזה אולי לא בסדר אבל בסוף ככה זה עובד. היא עצמה רעבה אבל לא יכולה להודות בזה וכשאתה מודה בזה אתה שמת לה מראה מאוד מאוד לא נעימה.

פרקטי, היית צריך לשבת לאכול בחוץ בשקט. או לדאוג לה (ולילדים) בבית או פשוט לשבת בפיצריה עד שהפיצה שלך נגמרת. וזהו. בעולם אחר הייתי מנסה לדייק איתה את הסיטואציה מהצד שלה ואם היא רעבה ומה קורה שם (בטוח פצעי ילדות). אבל אני תוהה אם אתה מסוגל לעשות את זה.

אם לא, שב בשקט.

אגב, סלט זה אחלה דבר וזה משביע.

השנקל שלי בנושא:

1. כיום, לא כל כך קשה לגברים להכין אוכל כשהם רוצים, ממליץ על 2 הספרים הבאים שעזרו לי מאז שנהייתי חד הורי 🙂:

א. גם אבא יכול.

ב. גרוש בלי חוש.

2. לא התעמקתי בכל השרשור כאמור, אבל נראה מבחוץ שהציפייה שלך מאשתך שדווקא היא תכין את האוכל.

מתכתבת באמת עם השאלה האם גם כיום עדיין יש תפקידים "מסורתיים" לגבר ולאישה .

(הגבר "צריך" להיות המפרנס, והאישה "צריכה" לדאוג לכל ענייני הבית) או שנכון שתהיה שותפות של 2 בני הזןג בכל ה"תפקידים".

אין כמובן נוסחה חד משמעית, וכל זוג מגבש מה שנכון עבורו.

3. כשמביאים אוכל מגרה הבייתה, טבעי גם האישה תתגרה.

חוץ ממתחיל לראות את קובי אדרי  באמת שרוב הדברים שהוא מכין גם הכי פסיכיים ושנראים מסובכים הוא ככ מפשט (מלשון עושה פשוט) ומקל עם הסברים מושלמים שלא צריך להיות שף היום בשביל לדעת לבשל טוב וטעים ומהיר ונקודות בונוס תעשו את זה זוגי היא תחתול ותקלף ואתה תבשל כי הלקף זה המעצבן באמת

הסתדרה שנים עם טבעולים וציפס מוכן לתנור. היא עושה דברים אחרים היטב ולא נגרמה מריבה מהמצב. בקורונה בעלה למד לבשל, כי היה לו זמן. היום הוא הבשלן המשפחתי. כל המשפחה חוגגת והוא ממש מאושר כשאשתו נהנית מהתבשילים שלו...

אז בטח שתפנק ותזמין גם לאשתך, מקסימום היא לא תרצה- יהיה לך לאחר כך.

אם לאף אחד מכם אין כוח לבשל וזה מתסכל את שניכם ואתם רעבים- תסתכל על קניית אוכל מבחוץ כקניית שלום בית ואפשר לתת לזה תקציב שבועי/חודשי אם העניין הכלכלי הוא שיקול פה.

דבר שני- היא טובה בלבשל אבל אולי היא שונאת לבשל? אולי היא אוהבת לבשל אבל לא את המטבח בכלל ולא בא לה להיכנס לשם? שווה לשאול אותה מה הבחירה לא לבשל אם היא טובה בזה, יפתח לכם שיח עומק נחמד ומכיל, ותבין אותה יותר וגם תוכל להסביר את עצמך ואת הציפיות והתסכול שלך.

דבר נוסף- אני שונאת לבשל, לא יודעת לבשל. בעלי מבשל אצלנו (אגב לפני החתונה הוא לא היה מכין כלום! המשפחה שלו הייתה בשוק בהתחלה שהוא בכלל נכנס למטבח). אבל ברגעים של צורך גדול אני פותחת מתכונים בגוגל ועושה כמו תוכי ויוצא אחלה. תחפש מתכונים פשוטים ומהירים ולך על זה. אולי תתאהב בזה לך תדע.

עוד רעיון נחמד- ללכת לסדנת בישול ביחד, חוויה זוגית כיפית שתתן לכם טעם טוב לנושא שכרגע מר.

הבעיה היא באמת קשה. מה שעשית זה עוד קושי לא פתרון. צריך לשבת לדבר על זה ברצינות. מלב אל לב. אם היית חושב טוב קודם, היית נזהר מתשובה קצת רדיקאלית. חוץ מזה נגיד שהבעיה הזו תיפתר. הכל יהיה בסדר...? 

זה מעניין, לא גוזל יותר מדי זמן אם מכינים תבשילי קדרה, אורז עם ירקות, פשטידות וכיו"ב. בנוסף תזכה להמון מחמאות מאשתך וחמותך. 

נחמץ הלב מהרעב...

בעיני, הכל עניין של מיומנות. 

בישול זו מיומנות נרכשת. לא מתחברת לכך שבישול זה צ'יק צ'ק.

עקבו אחר ילדים שמתנסים בפעמים ראשונות לבשל...

אפילו אורז שזה עניין של 10 דקות הכנה באין הדרכה צמודה קשה לקלוט בדיוק באיזה שלב להוסיף את המים ומתי לכבות את הלהבה.

אבל מה? זה עניין של מיומנות.

אני בהמלצה ללכת על תקופת רכישת מיומנות בבישול. 

זה ייקח זמן וזה לא יהיה פשוט אבל אח''כ זה משתלם.

קח את זה כאתגר שווה כפי שאמרו קודמי בתגובות. 
בהצלחה 

התחלתי לבשל אחרי שהתחתנתי. עוד לא היה לי סמארטפון, ולא יכולתי לבדוק כל פעולה ופעולה. אפילו  לא ידעתי איך מבשלים ביצים - ישר הכנסתי אותן לתוך מים רותחים. 😂

אבל שוב, ניתן ללמוד הכול בעזרת ניסוי, טעייה ורשת האינטרנט.

קצת אחרי החתונה הוא הכין אורז, פעם ראשונה שלו.

היה צמוד ליוטיוב, וגם כל הזמן שהסיר היה על האש זה העסיק אותו.

שבת אחרי הוא חזר לאותו הסרטון ביוטיוב. כנ"ל.

וזהו, מאז הוא יודע, לא משקיע כמעט מחשבה, ויוצא ממש טעים.

בפעמים הראשונות שאני מכינה אוכל של אמא שלי למשל, אני מתקשרת כמה פעמים באמצע לקבל הוראות מדויקות. זה מתכונים פשוטים… כאלה שאין הרבה איפה לפשל בהם אם עוקבים אחרי ההוראות…

פעם ראשונה הוראות מדויקות ומתקשרת בכל שלב.

פעם שניה מתקשרת איפה שלא בטוחה

ואז לפי צורך, אבל בגדול לא צריך כי כבר יודעת…

האמת שאני באמת לא חושב שהתגובה שלך טובה,

ואתה גם בטח כבר הבנת את זה,

בתכלס כמו שאמרו לפני זה באמת לא בעיה לבשל, אני מבשל בבית ואשתי כמעט לא מבשלת, אני בד"כ דורג שיהיה לה אוכל מוכן.

וכן לפעמים קופץ לי בראש שבא לי לפעמים שיפנקו אותי באוכל טוב ואני יכול להבין ומאיפה זה בא לך, אבל ויש כאן אבל ללכת ולקנות אוכל, לבוא איתו הביתה, ולצפות שזה יעבור בשלום??

בחייאת לא באמת חשבת חח

פעם הבאה או שתכין אוכל וזה לא מסובך או שתלך לאכול אבל תזמין גם לה חח 

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)

בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

והנחתם את דעתי... אז תודה

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

העיקר, שיהיה בהצלחה 

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.

נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה.  בהצלחה רבה.

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?