למה אתה רב איתה על אוכל?

גם אני שונאת לבשל. זה הכרח ואילוץ אבל ברור שמעדיפה לעשות דברים יותר מעניינים.

זה הרי לא רק עצם הבישול.  זה כל העבודה מסביב עם כל הכלים שמתלכלכים וניקיונות אחרי.  

הלכת וקנית. ברור שזה לשניכם 

 מתכוונת…?

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%AA_%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%AA_%D7%9C%D7%90

כמה זמן אתה נשוי?

אתה עדיין לא מכיר את הלך המחשבה הנשי? ומה שאומרים זה לא תמיד מה שמתכוונים?

ובכל אופן - ברור שאם הלכת וקנית, זה הרבה יותר מעורר חשק מאשר מה שיש בבית.

גם אם נניח היה בבית שפע של אוכל מבושל וטעים- ברגע שקנית משהו, הכי ברור מאליו שכל מי שבבית, משתתף באכילה.  

זה הכי מתבקש וטבעי.

(ולא נכנסתי מלכתחילה להטפות המוסר - שאם לא בא לה לבשל ולהתאמץ, מדוע אתה לא עושה זאת?  אצלנו שנינו במטבח, כל אחד לפי הפנאי והחשק והתיעדוף באותו זמן) 

טוב לשמוע עוד דעות.

תודה רבה!

יצאת מתוך נקודת הנחה שהתפקיד של אשתך הוא לבשל (בין אם מתוך הנחה שזה תפקיד האשה ובין אם מהסיבה שהיא יודעת להכין מאכלים טובים) ולכן אתה מצפה שהיא תכין לך אוכל ואם לא היא לא בסדר, ולכן אתה עושה טובה שדואג לעצמך ולא רב איתה על זה.

אבל זה ממש לא ככה. היום כשהאשה עובדת ועושה הרבה דברים אחרים החלוקה המקורית של התפקידים השתנתה ממש ומה שלא יודעים אפשר ללמוד. כך שנקודת ההנחה שזה תפקידה לא נכונה.

ויותר מזה זה משהו שהיא אמרה לך בפירוש שהיא שונאת! אתה היית רוצה לעבוד יום יום בעבודה שאתה שונא, שמתסכלת אותך עושה לך רע? מניחה שלא. אז למה אתה דורש מאשתך לעשות את זה?

אתה רוצה שיהיה אוכל? תכין אתה לשניכם. אתה לא שונא את זה ואין סיבה שזה יהיה התפקיד שלה ולא שלך.

ואם מכל מיני סיבות שאתה לא יכול לבשל (לא יודע זו לא סיבה, מה שלא יודעים אפשר ללמוד. תבקש ממנה ללמד אותך אם האוכל שלה טעים) אז תנסו לראות מה עושים שכן יהיה אוכל. אולי לקנות אוכל מוכן, אולי להתחלק במטלה ואולי מלא אפשרויות שאם תבין אותה באמת והיא לא תרגיש שאתה דורש ממנה לעשות משהו שהיא שונאת אלא איתה בבעיה בטח יעלו לכם.

זו הדרך הנכונה לגשת לנושא.

וברור שהיא נפגעה, היא לא מסוגלת לבשל כי זה קשה לה וממש רוצה אוכל טעים, ואז אתה בא עם אוכל טעים ומגרה אותה איתו ולא מרשה לה לאכול? זה נשמע לך יפה? לי זה נשמע הכי אגואיסטי שאפשר או נקמני, נותן הרגשה שממש לא אכפת לך ממנה.. לא התנהגת בהתנהגות של בעל אוהב ודואג..

ממליצה לך אם אתה רוצה לבנות את הבית שלך ולא להרוס אותו חלילה להתנצל בפניה ולשנות מעכשיו גישה

הקטע שלא הבנתי על מה, היא אמרה לי שהיא סבבב עם מה שיש בבית. ואני לא. אז מה היא רוצה ממני?

ואם יש אוכל טעים ברור שהוא עדיף על סבבה

בפרט שלקנות רק לעצמך יוצר אצלה תחושה שלא אכפת לך ממנה ואתה לא דואג לה. זה מה שאתה רוצה ליצור אצלה?

באמת ממליצה לשנות גישה והסתכלות

אז כאן נראה שלא רק שאתה לא חכם( עובדה, התוצאה לא הייתה טובה) אלא גם לא צודק 🥴.

אתה באמת לא מבין למה או שאתה מתמם?

יש עוד תחומים בחיים שנראה לך שאנשים אחרים מבינים בטבעיות דברים שלדעתך לא מובנים, או מסכימים כולם יחד עם דברים שלדעתך לא צודקים? 

אבל אם אתה מחליט שזה לא מספיק וקונה אוכל איכותי - פשוט וברור שקונים לשניכם ואין מצב שאתה אוכל אוכל שווה לבד ואומר לה שיש חביתה.

אחרי שתפנים את האמור ואחרי שתתנצל בפני אשתך על מה שקרה במוצאי שבת - כדאי קצת 'לחפור' בזה. להבין על מה המתח יושב.

יכול להיות שבמודע או שלא - המתח סביב האוכל בבית הוריה מלחיץ בינכם. יתכן שאשתך מרגישה שאתה מאשים אותה בזה שבגללה הייתם שבת במקום עם אוכל פחות מוצלח וממילא היא מרגישה צורך להתגונן. יתכן שהיא מרגישה שכשביקשת שהיא תטרח ותכין אוכל, בעצם ביקשת שהיא תפצה אותך על שבת. זה מציב אותה במקום מתגונן, של אשמה שהיא לא מסוגלת שתקח על עצמה ואין סיבה שהיא תקח על עצמה.

מציע לבקש עוד דיוק מהמנהלת @נגמרו לי השמות.

נראה שכתבת כאן בצורה ממצה, וגם אחרים, כך שלא יודעת אם יש לי מה להוסיף

(ואם כן זה כנראה רק לאחר הבנה יותר מעמיקה של הסיפור והתמונה היותר רחבה ולא רק על סמך הודעה זו, שאולי טומנת בחובה עוד דברים שלא נכתבו, או שנכתבה בהלצה? או ברצון באמת לעורר תנועה? או ברצינות אבל חסרים פרטים? קשה לדעת ולעזור מעבר כך...)

כל עוד יש יכולת בסיסית להשגיח לא לשרוף את האוכל ולחתוך ולקלוף ירקות, אפשר לעקוב אחרי כמעט כל מתכון. אין דבר כזה

אם אתה רוצה אוכל מושקע, תתכבד ותכין אותו בעצמך.

אתה מצפה ממה שתבשל לשניכם ואתה קונה אוכל רק לעצמך?

כל ההתנהלות פה נשמעת מאוד ילדותית ורכושנית. אתה מנסה להוכיח שאתה צודק?

ולא הבנתי איזה מין "סלט שרוף" לקחתם מהבית של ההורים שלה שלא נאה לך לאכול.

אתה מצפה ממנה מה שהיא לא.

וגם קונה אוכל ג'אנק בתור הפגנה.

תשנה גישה. תכין בעצמך או שתסתפק במה שיש.

היא תלמד לא להתערב לך ולא לומר לך מה לאכול.

שבישול זה לא מדע טילים...

אם חסר לך אוכל מבושל וטעים, אתה יכול להכין לבד. יש מתכונים מאוד מאוד קלים שאי אפשר לטעות בהם, הכל בסיר אחד וכמעט בלי עבודה, ובסוף יוצא מעדן מלכים.

מה אתה רוצה שיהיה?

אסאדו עם ירקות שורש? קלי קלות. עוף עם תפוחי אדמה? ילד בגן יכול. אורז/פתיתים/פסטה? אתה יכול להכין עם יד קשורה מאחור. קציצות צהרון ברוטב אדום? 10 דקות עבודה אם עובדים לאט.

ברצינות, במקום להגיד ''אני לא יכול'', תנסה. ואם לא יצליח אז תנסה שוב.

באופן אישי אני מאוד נהנה לבשל, זאת התרפיה שלי, אני מכין אוכל בכמויות ואוהב לארח ואוהב לקבל מחמאות ולחלוק מתכונים...

וכל זה אחרי שב-20 השנים הראשונות של חיי, הכי הרבה שעשיתי במטבח זה לערבב טחינה גולמית עם מים ותבלינים. אפילו חביתה לא הכנתי, כי אמא שלי לא הסכימה ש''נהרוס את המטבח''.

יצאתי (כלומר הוּצאתי אבל זה כבר סיפור אחר) מהבית, הבנתי שאני לא יכול לאכול כל יום לחם עם נקניקיות, אז לימדתי את עצמי לבשל והתאהבתי.

אם תגיד שזה מעניין אותך, אתן לך רעיונות לאוכל פשוט להכנה שיגרום לכל השכנים שלך לעמוד בתור להתארח אצלכם בשבתות.

שבו מבינים שאי אפשר לאכול כל יום פסטה ונקניקיות

עוד לא קרה לי

קציצות:

חצי קילו בשר בקר טחון,

ביצה,

מלח פלפל פפריקה,

קצת פירורי לחם,

אפשר להוסיף קישואים מגורדים דק אחרי סחיטה (דרך לדחוף לילדים ירק בלי שהם מרגישים...).

רוטב:

מים

250 גרם רסק עגבניות

שפריץ או שניים קטשופ

מלח, פלפל, פפריקה, מעט אבקת שפים

הרוטב צריך להיות בגובה שהוא כמעט מכסה את הקציצות העליונות שבסיר, אבל לא מכסה לגמרי.

הוראות הכנה:

בסיר מכינים את הרוטב ומרתיחים. אחרי שהרוטב מבעבע מחלישים את האש כדי שיהיה חם מאוד אבל לא מבעבע.

בקערה מכינים את הקציצות.

מכדררים לקציצות בגודל של פלאפל קטן, מכניסים לסיר.

מכסים.

אחרי 35-45 דקות מוכן.

הילדים שלי טורפים את זה, במיוחד אם יש גם אורז טרי.

לא קשהההההההההההההה!

עם אוכל קנוי וחושב שזה רק שלו🤣🤣🤣🤣

גם שהוא באמת קונה לעצמו הוא יודע שהוא יחלוק

ובהריונות זה בכלל לא יגיע אליו

...ואולי תחפשו פיתרון לבישולים

נניח לבשל יחד משישי לכל השבוע

מתאים לשנים ראשונות

אבל חמוד

אתם תיבנו ביחד מכל סוגי המריבות

ואפילו בסוף תצחקו על זה 

לו אתה היית בנעליה, איך זה היה מרגיש לך שהיא מפנקת רק את עצמה?

מבינה את הצורך שלך בבית ביתי עם בישולים וסירים. זאת ציפייה לגיטימית.

אבל פה המציאות היא לא כפי הציפייה שלך, ועכשיו אתה לומד לחיות עם זה. אבל במקום לחיות עם זה בהשלמה, אתה עושה לה דווקא.

תראי, קניתי כי את לא מבשלת, ואני גם לא מתכוון להביא לך.

זה כמו שאשתך תבקש ממך לשים מדף, ואתה תדחה ותדחה כי אין לך כוח לזה,

אז היא לומדת לעשות את זה ועושה בעצמה.

וברגע שיש לה  מדף- זה רק שלה. אתה תתרחק.

מבין שזה פוגע?

באוכל זה עוד יותר פוגע. כי זה בסיסי יותר

אבל בכל זאת, כדאי להיות קצת יותר רגיש גם אם נראה לך שאתה צודק

זה טיפה פוגע איך שכתבת את זה...

כשחזרתי אשתי שתחי' מאוד כעסה עלי, "מה נראה לך? שאני מעדיפה להיות רעבה? אין אוכל בבית, ככה אתה רק דואג לעצמך?"

אז יצאנו אחרי שהיא סיימה לנקות עוד איזה משהו לפיצריה, היא אכלה פיצה ואני שתיתי בירה, לא כי זה היה לי טעים אלא כי היה חשוב לי להכניס לגוף שלי עוד חמץ שלא לצורך לפני שנפרדים מהדבר הזה אפילו שזה לא טעים העיקר חמץ, אבל הייתי בשרי.

כשאשתי קראה את הסיפור שלך זה הזכיר לה את הסיפור הזה שכבר מזמן שכחתי אותו לפני 10 שנים, שתבין שאשה זה כמו רס"ר סולחת אבל לא שוכחת.

ועצתי לך שתפנק אותה באוכל שהיא אוהבת, זה אולי יגרום לעניין לשקוע בתהומות הנשייה עד שמישהו כמוך יטרח להזכיר לה את זה שוב.

בהצלחה.

שנשמע שאתה מרגיש שלא רואים אותך בתחום הזה. שמצפים ממך לאכול אוכל שמבחינתך הוא לא מספקת לאורך זמן. וזה באמת מבאס.

מעבר לרכב הפיזי, זה יכול לתת תחושה שלא רואים את הצורך שלך ושלא אכפת ממך.

אבל מה שקרה זה שנעלבת, וכתוצאה מזה העלבת חזרה. וזה לא מאוד עוזר לשלום בית ולמציאת פתרונות...

בעיניי, הפתרון הכי זמין וסביר (בהנחה ואין לך נכות פיזית) זה ללמוד לבשל.

אפילו תבקש ממנה מפורשות 'תלמדי אותי', במקום 'תכיני לי'.

וגם- יכול להיות שלא יהיה לה אכפת לבשל אם אתה תקלף ותחתוך במקומה ותנקה אחריה את המטבח.

וגם יכול להיות שהפתרון עבורכם הוא לחיות על אוכל קנוי, או להביא מבשלת הביתה. יש מגוון רחב של אפשרויות.

אבל אי אפשר למצוא פתרונות חדשים כשעסוקים בלהעלב ולהעליב.

נסה להבין מה הצורך שלך (שכמדומני הוא אוכל מבושל וטעים), ולהפריג אותו מהפתרון האוטומטי שעולה לך לראש (אשתי אמורה לבשל).

שהרשור הזה זו מזימה שרקחת עם @פשוט אני..

כדי להביא קצת תנועה לפורום הזה 

לא יודע? תלמד.

זה לא מדע טילים.

זה הרישא.

ולגבי החלק השני,

אתה קונה משהו, ודאי שגם בשבילה.

בית זה בית זה בית.

אם קונים משהו לבית, הוא לכולם.

בטח שלא רק למי שקנה.

הייתי נפגעת מאוד במקומה

וכפרנציפ אוכלת לך הכל 😌

יש פה לא מעט אנשים בפורום שעושים את זה. גם את בדרך?

שהיא לא אוהבת לבשל, לא רוצה לבשל,

ואתה מסתמן שלא מוכן לבשל.

ובשבילה אם זה או שהיא תבשל או לקחת חביתה- היא בוחרת בחביתה. זה במצב של אין ברירה.

אבל כמובן שאם היתה אופציה של המבורגר סושי היתה בוחרת בזה.

מה שעשית היה פוגע מאוד ולא זוגי.

ולא ברור למה אתה מערב הורים, לא עניין שלך אם אמא שלה בשלנית או לא. 

יכולה להבין את החלום הגברי של אשה שמבשלת אוכל חם בבית.

זה הרבה מעבר לאוכל ורעב,

זה תחושות של חום ובית, אשה שדואגת שאוהבת.  

מאוד מבינה.

הוא בעצם מתלונן על התיפקוד הנשי שלה לפי התודעה שלו למודל נשי.

אבל מפה ועד המבורגר רק לעצמך?

הלך רחוק הבחור. 

אישתך רעבה ואתה אומר זה שלך???????

נפלת על השכל?????

היא לא חייבת לך כלום,אפס מחויבות!!

אתה??? חיב לה את כל העולם!!

חתמת על כתובה!!!

אישה בבית מלכה בבית

אתה עפר לרגליה

תאכל תפוח אדמה לא מבושל

ותקנה לה את כל האוכל שבעולם

במי אתה נלחם?

למי אתה עושה דווקא?

לא חייבת לבשל לך!!

לא חייבת לל כלום!!

אתה חייב לה את כל העולם.

גם פיצה גם המבורגר וגם סושי?? ורק לך?

תהיה בן אדם- היתה קונה פיצה לשתיכם ומוותר על השאר.

אתה רוצה להחריב את הבית שלך?

שתהיה לך אישה מושפלת בבית?

שהיא תכין לך אוכל? מה היא המבשלת שלך???

התבלבלת מותק.

אני במקומך הייתי מחפש כל דרך לרצות את אישתך

תאכל חול ובחיים את תתנהג ככה לאישתך.

ולא משנה מי זו אימא שלה

אל תנהל מלחמות דרך אישתך

כל אחת יותר טובה מהשניה

כשאישה קונה דווקא

היא לא קונה המבורגר פיצה שוסי שמסתכמים ב120 שח

היא קונה ב1200 שח

ואם תעליב או תעצבן טותה יותר היא תקנה גם בעשרת אלפים שח....

בקיצור

חשב מסלול מחדש ובהצלחה

אנחנו בחודש ניסים

שלא עוברים אותם.נקודה

אתה הרי אומלל ועצוב בחייך.

וכנ"ל הזקן גם הוא אומלל בנישואיו (לאור מכתב הפרידה ועוד)

אז אולי הדרך של שוקו בכל זאת עדיפה? 

או לכל הפחות יש משהו בדבריו?

מותר לי להביע את דעותי.

עברתי גם 8 שנות נישואין.

עברתי גירושין שלא רציתי בהם.

זה הכל.

הדרך של שוקו.

שיש לך אשה כזו שהיא מלכה ושולטת

ולחבב את הקריזות שלך.

ולהכיל להכיל. גם דברים שלא צריך לקבל..

מובילה למצב שאני הגעתי אליו..

אתם מחפשים פתרון אחיד.

לא לכל מצב מתאים להתרפס עוד ועוד בפני המלכה

וזו גם התפיסה של בתי הדין..

שמביאה הרבה כאב מיותר לכולם.

בעניין לתת לה אוכל כשהיא רעבה.

אני בעד ובטח זה הכי כיף בעולם.

הלוואי הייתה לי אשה הייתי הכי רוצה לקנות לה

ולתת לה.  וכך גם נהגתי.

כשזה גבר רגיל ומאוזן שקצת צריך להכיר ברגשות של אשתו זה אולי בסדר גמור, אבל כשמדובר  בבן אדם שמראש לא בנוי רגשית למלחמות והיא מנצלת את זה נגדו, פוסט מהסוג הזה יכול להיות ממש מכת מוות איטית לזוגיות שלהם.

כלומר, הוא יעשה מה שאתה מציע, היא לא תהיה מרוצה (כי זה מגיע מאנרגיה של ריצוי מרוקנת), ומתישהו זה יתפוצץ עליהם כשהגוף שלו לא יתן לו להתנהג ככה יותר.

או שהוא יהיה חולה (כדי להתנגד פאסיבית), או שהוא פתאום יהיה "נורא שקוע" בעבודה, או שהוא פשוט יתרחק ממנה כדי לשמור על עצמו.

זה פשוט עובד ככה.

בשביל זה קונים אשה,

בשביל להאכיל אותה.

אם אתה רעב תכין לעצמך אוכל, אתה ילד גדול.

ואם אתה בוחר שלא לבשל מכל סיבה שהיא, מן הראוי שתדאג גם לאשתך כשאתה קונה אוכל מוכן (בדיוק כמו שאם היית מבשל זה היה גם בשבילה...)

לי מרגיש שיש לך איזה צורך (הגיוני) שהיא תתאמץ בשבילך ותבשל לך , במיוחד שאתה מפרגן לה שהיא יודעת לבשל טעים

וכאילו היא לא רואה אותך ולא מנסה לרצות אותך וזה גם פוגע לדעתי...אולי אפילו יותר...

אני גם חושבת שחבל לבזבז אוכל ולקנות בחוץ אוכל למשהו שמה שיש בבית מספיק טוב לו...

היא שונאת לבשל אז בגלל מחמאות מצופה ממנה לבשל? ונשמע שהיא גם עובדת.

אפשר לבקש, ואם יש לה כוח ורצון אני מניחה שתעשה את זה. למה להגיד שהיא לא רואה אותו? למה שתרצה אותו כשהיא עייפה ועוד במשהו שהיא שונאת לעשות?

ומה הקשר ללא לקנות לה גם אוכל? הבסיס זה לפחות לשאול אותה לפני כן!

ואף אחד לא לוקח לי זה ילדותי וממש לא מפרגן.

גם אם מה שבבית טוב ברור שמה שקונים בחוץ טעים יותר 

שירצה עד מחר

אין חובות לאישה כלפי הגבר

יש חובות של הגבר כלפי האישה- התחייבת חביבי

כל מה שהאישה עושה לך זה אור חוזר

פועל יוצא של העשיה שלך.

לא חייבת לבשל לך

לכבס לך

ולצאת לעבוד

פשוט לא חייבת.

כן יש הדדיות בין בני זוג

אבל ככה לא יוצרים אותה.

ולא עניינך למה היא מביאה אוכל מאימא שלה

צורך נפשי שלה.

לא קשור אליך

שתביא ותזרוק אחרי שבוע

זה המרחב שלה

פה כתבת שנשואים 10 שנים

בהודעה לפני כמה חודשים כתבת שנשואים 12 שנים

והריב המתואר נשמע מתאים לילד בן 16 לא לגבר שנשוי עשור ואמור להכיר את אשתו לפחות קצת.

אגב במכתב פרידה גם כתבת שבישלת לשבת.

לא יודעת מוזר

אני בישלתי לשבת, אבל לא בישולים ברמה שהיא מסוגלת לעשות.

והריב המתואר אמיתי לצערי למרות שכשהייתי בן 16 ביבי לא היה ראש ממשלה..😥

בהנחה ואתה דתי, אחרי הכל ערוץ 7.

אם אצלכם כל ארוחת ערב שניה זה וולט כלשהו זה משהו אחד.

מבחינתי למשל, המבורגר ופיצה וכו', זה לא תחליף לארוחה בבית. זה יכול להיות בילוי, פינוק, אוכל לערב זוגי, אבל זה לא שאם אני רעבה אני מזמינה אוכל. וגם הוא לא…

אני מסכימה עם הרעיון הכללי שאם יש אוכל סבבה במקרר אז עדיף לאכול אותו קודם, כדי שלא יזרק.

אבל במקרה כמו שלך, שאתה לא אוהב את האוכל שיש במקרר, לדעתי לא חייב. הכל טוב, אתה לא בעונש, תאכל דברים שטעימים לך.  

ולפי מסע האוכל הקנוי שאתה מתאר, נשמע שגם לא היית מותש או משהו. ואתה מציין באחת התגובות שאתה כן יודע לבשל, אז בעיניי, הדבר ההגיוני לעשות, זה לקום ולהכין לך משהו. או באמת חביתה, או שתכין "אוכל אוכל" (נניח עוף ואורז וסלט).

וכן, אם אתה מכין אוכל, ברור שמתבקש שתשאל את אשתך אם היא גם תרצה מזה… ואם כן, אז להכין כמות מתאימה.

וגם אז, שזה יהיה משהו שהוא סטנדרטי אצלכם (נניח אצל רוב המשפחות שאני מכירה, סטנדרטי להכין סתם כך עוף, אבל לא סטנדרטי להכין סתם כך אנטריקוט).

ובכללי, אתם לא שותפים לדירה, אתם זוג! אם הייתם שותפים לדירה אז סבבה, תעשו חצי חצי בארנונה, בשטיפת כלים וכו'. זוגות זה לא ככה. האחריות על ניהול הבית בכללותו (פרנסה, חינוך, מטלות בית וכו'), היא על שניכם. אם יש מטלה שהיא לא אוהבת לעשות, אז אתה תעשה. ואם שניכם לא אוהבים אז תמצאו איזושהי דרך ביניים.

אבל אם היא ממש לא אוהבת לבשל, למה למען ה' היא זאת שחייבת לבשל???

או שלפעמים היא תבשל ולפעמים אתה. או שאם זו מטלה סבירה עבורך ובשבילה היא מתישה, אז אתה תבשל. או שתחליטו שאתם סבבה עם לקנות שניצלים של מאמא עוף ולדחוף לתנור. מה שתחליטו כזוג. אבל הנחת העבודה שלך, שזו אחריותה הבלעדית, ואם לא אז אתה תלך ותקנה אוכל בחוץ, ועוד *רק לך*, היא שגויה מהיסוד בעיניי. 

וממילא אתה "אשם".

אין לה כנראה כלים רגשיים להכיל את הקונפליקט שלה אז זה מתנפל עליך. וזה אולי לא בסדר אבל בסוף ככה זה עובד. היא עצמה רעבה אבל לא יכולה להודות בזה וכשאתה מודה בזה אתה שמת לה מראה מאוד מאוד לא נעימה.

פרקטי, היית צריך לשבת לאכול בחוץ בשקט. או לדאוג לה (ולילדים) בבית או פשוט לשבת בפיצריה עד שהפיצה שלך נגמרת. וזהו. בעולם אחר הייתי מנסה לדייק איתה את הסיטואציה מהצד שלה ואם היא רעבה ומה קורה שם (בטוח פצעי ילדות). אבל אני תוהה אם אתה מסוגל לעשות את זה.

אם לא, שב בשקט.

אגב, סלט זה אחלה דבר וזה משביע.

השנקל שלי בנושא:

1. כיום, לא כל כך קשה לגברים להכין אוכל כשהם רוצים, ממליץ על 2 הספרים הבאים שעזרו לי מאז שנהייתי חד הורי 🙂:

א. גם אבא יכול.

ב. גרוש בלי חוש.

2. לא התעמקתי בכל השרשור כאמור, אבל נראה מבחוץ שהציפייה שלך מאשתך שדווקא היא תכין את האוכל.

מתכתבת באמת עם השאלה האם גם כיום עדיין יש תפקידים "מסורתיים" לגבר ולאישה .

(הגבר "צריך" להיות המפרנס, והאישה "צריכה" לדאוג לכל ענייני הבית) או שנכון שתהיה שותפות של 2 בני הזןג בכל ה"תפקידים".

אין כמובן נוסחה חד משמעית, וכל זוג מגבש מה שנכון עבורו.

3. כשמביאים אוכל מגרה הבייתה, טבעי גם האישה תתגרה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)

בגלל שזה פורום ולא לוח מודעות, עדיף לכתוב כאן את הדברים ולא להסתפק בקישור חיצוני שלא יוביל לשום דבר...

ולא שאחת יודע הכל ומסתכל בעליונות על השני

צריך כמה שיותר החלטות משותפות.

שלושה *שותפים* באדם.

הוא לדבר ב"אנחנו", להתייעץ, להחליט יחד, להסתכל על השני להרגיש אותו.

יש תמיד שתי תנועות במקביל, אחת היא האנחנו, לראות את המשותף, לראות את השני ולהעניק לו, להחליט יחד, להתמסר זה לזה. לא לתת לאגו להיות מעל הזוגיות, כי אנחנו אחד.

השנייה היא אני - מי אני בתוך האנחנו הזה. איפה הצורך והרצון שלי. לא לתת לו להירמס.

וכמובן כל אחד צריך לדייק איפה הוא צריך להיות כרגע בשתי התנועות האלה. ולהגיע בלב פתוח ועם אמון...