אוף התעצבנתי על בעליהדרים

יש יום אחד בשבוע , אחד !! שאני עובדת מחוץ לבית והוא עם הילדים, אני ארבעה ימים עובדת מהבית ועוד יום אחד נוסעת למקום ממש רחוק לעבודה שלי .

תמיד יום לפני הנסיעה אני מאפסת את הבית קומפלט (בכללי אני זו שאחראית על תחזוקת הבית מתי שיש לי הפסקה בעבודה וכו זה כביסות כלים ארגון , לפעמים הכנת אוכל, מצעים וכו).

אתמול חזרתי אחרי יום עבודה ארוך פלוס קניות שעשיתי כבר לשבת, באתי לבית חורבה- אוכל שהכין לילדים על השיש , סירים על הפינת אוכל וכלים, רצפה לא נקייה אחרי שאכלו, סל כביסה מפוצץ וכו. עכשיו לא משנה שזה בדיוק חצי שעה להרים את הלכלוך , ועוד ביקשתי ממנו כשהייתי בדרך חזור שלפני שהוא מרדים אותם שיארגן קצת כי אני ממש עייפה ולא באלי מחר להתחיל את הבוקר באיפוס מאסיבי של כלים מסריחים וכו (אציין שעוד שבוע וחצי בע"ה מתחילה תשיעי וגם ככה מנסה לסחוב את עבודות הבית סלש הקריירה סלש היחס לילדים).

בקיצור לא עשה באתי ראיתי אותו ישן עם הילדים ואז הוא התעורר להביא את הקניות מהרכב ולא היה באלי להחליף איתו מילה פשוט השתבללתי ונכנסתי לישון, גם ככה הייתי על 4.5 שעות שינה מלילה קודם כי הילדים התעוררו לנו זוועה משיעולים וצמא וכו .

ועוד לבוא לבית כזה אחרי שהשארתי קו אפס פשוט ריסק אותי , לפני יומיים הוא יצא עם חברים לבילוי ישר אחרי העבודה ואני הייתי לבד עם הילדים כולל איסוף מהגנים וגם חברה שבאה לבן שלי , ותקתקתי את כל הבית הוא חזר לבית מדוגם וילדים ישנים ואוכל שהיה במקרר , אז כאילו בסדר אתה גבר ולא מפריע לך כמוני הניקיון אבל אתה לא רואה שאני משתדלת כל יום להחזיק פה שיהיה לנו נעים? קל וחומר כשביקשתי ממך בחזור לעשות את הארגון הזה לפני שאתה מרדים את הילדים (זה לא שהוא ישב איתם שעות עכשיו כן? תקע להם סרט ופשוט כנראה נח לו , שזה בסדר אבל כאילו נחת אז תתן יד יש פה מישהי שעבדה ברצף מהבוקר והלכה אח"כ לקניות פלוס מלא שעות נהיגה ).

ואני עצבנית גם הבכור שלי משתעל והוא הרדים את הילדים במיטה שלנו, שזה גם מעצבן אותי הלך לישון בחדר שלהם כמו רווק ואני כל שנייה קמה מהשיעול של הילדים, אני יודעת שהוא לא התכוון וסתם היה לו נוח להרדים אותם פה כי המיטה גדולה יותר אבל ביקשתי !!!! כשבאתי , שתעביר אותם לחדר שלהם.

אוף וכל השבוע בקושי הספקנו להחליף מילה וממש רציתי אתמול שיהיה לנו ערב כיפי והכנתי את עצמי לפניות נפשית אליו למרות שחזרתי גמורה אבל המראה של הבית שבר אותי, ועכשיו עוד הוא נעלב כי במקום להעריך שהיה עם הילדים לבד אני מתלוננת על הבלאגן, אבל מי מעריך את זה שאני ארבעה ימים זאת שמפזרת ואוספת ומתחזקת כשהוא בא ב18 בערב מהעבודה ??? ואני גם עובדת במשרה מלאה ועוד בהייטק אז מלא פעמים משלימה בערב חורים שנוצרים לי כתוצאה מזה שאני זאת שיותר זמינה לאסוף

את

הילדים וכו . 

אםoo

הייתי רוצה שבעלי יעביר את הילדים הישנים לחדר שלהם

הייתי קוראת לו ומבקשת להעביר ועומדת שם עד שהיה מסיים להעביר את הילדים

כי להגיד ולא לראות שזה מבוצע

מזמין שכחות


 

להיות עם הילדים ארה"צ וגם לסדר/ לנקות/ לכבס

זה להיות סופרמן

הרבה גברים לא יכולים לעמוד בסטנדרט הזה

וגם חלק מהנשים (למשל אני)

כדאי להנמיך ציפיות

חבל על הכעס והאכזבה


 

את עושה הרבה מאד ומצפה ממנו לעמוד בקצב

לעשות הרבה ולתקתק זה לא תמיד דבר טוב

לפעמים זה יותר מדי

ולפעמים זה גורם להסתכל באופן שלילי על האחר

אני לא מצפה ממנו לזה אף פעם, אתמול פשוט ביקשתיהדרים
בצורה מאוד מפורטת שירים אחריהם את הלכלוך פלוס ירחץ כלים, זה היה לוקח לו חצי שעה לכל היותר, וגם אני יודעת שבזמן הזה הם ראו טלוויזיה והוא בחר לשבת לנוח למרות שביקשתי, אני מתחזקת את הבית לבד מהבחינה של כלים כביסות וכו ולא מבקשת אף פעם עזרה , אתמול הייתי עם מיגרנה רצינית מחוסר שינה ובקושי נהגתי חזור והסברתי לו את זה , אז מאוד פגע בי שהוא בחר להתעלם . 
לדעתי חלק מהבעיה זה שאת לא מצפה לזה אף פעםהמקורית

למה לא בעצם?

למה שהכל יהיה עלייך?

תבקשי עזרה בתדירות גבוהה יותר גם אם את יכולה. לא חייב שזה יהיה חצי חצי, אבל כן שיתרגל לעזור ולעשות דברים בבית. לדעתי רק ככה לא לוקחים אישה כמובנת מאליה

כשכל הזמן את זו שעושה - הוא כנראה מניח שגם אם ביקשת והוא לא יעשה זה לא נורא כי מחר תקומי שוב סופרוומן ותעשי. אז לא.

ואפשר גם לדבר על זה שנפגעת וציפית שיירתם

צודקת לגמריהדרים
גםoo

כבקשה חד פעמית זו בקשה קצת גדולה


את בעצם מגיעה לקצה ואז מבקשת עזרה שבעינייך היא הגיונית אבל בעיניי אחר היא יכולה להראות גדולה מדי


אולי כדאי לארגן את החיים ככה שלא יגיעו לקצה

וגם שהדינמיקה של תפעול הבית לא תהיה בקשות שלך וצפייה שדברים יעשו לפי הבנתך

אלא

דברים שהוא יעשה באופן קבוע

בקצב ובצורה שמתאימה לו

ומה יקרה אם לא ירחץ כלים ביום הזה?אמאשוני

את אומרת שזו יציאה פעם בשבוע, מה היה קורה אם יום אחד הבית יהיה במצב כאוס?

רביעי חמישי את בבית, אפשר שאחד יהיה עם הילדים והשני יסדר בהדרגה על פני יומיים.


לא הגיוני שאת מחוץ לבית יום אחד, והוא ביום הזה צריך גם לשמור עליהם (לא רגיל לזה) וגם לנקות (לא רגיל לזה)


אני חושבת שמה שבעיקר מעצבן זה שעושים מהפיכהיעל מהדרום

לק"י


אחרי שטרחת והשארת בית מסודר.

יש קצת בלגן, ויש קצת הרבה.....

זה לא שהיא בקשה ממנו לעשות כל מה שהיא עושה ביומיום, שזה באמת הרבה ומעורר הערכה בעיני.

אז הבעיה היא בלהשאיר בית מסודר ולצאתאמאשוני

ברור שהוא יתבלגן.

לפעמים צריך לדעת לעבור "מעל"

הדברים ולא "לראות" אותם עד שיש זמן בהדרגה לטפל בהכל.

גם אני כשאני חוזרת מאוחר מהעבודה הבית במצב כאוס,

לא לכולם מפריע להם הבלאגן, ולא כולם יודעים לסדר אחריהם.

לדעתי הפתרון הנכון הוא לשחרר ולא לצפות למשהו אחר.

במיוחד שיש לה יומיים לאפס את הבית.

אני הרבה פעמים חוזרת לבית אנדרלמוסיה ביום חמישי בלילה כששישי קצר,

אני גם צריכה לבשל, גם כביסות של כל השבוע, גם אני מלמדת את הבן שלי (זה יכול לקחת שעתיים+ על חשבון הבוקר) גם לאפס את כל הבית, לפעמים לוקח לי שעה לטפל בניקיון המטבח רק כדי להתחיל בכלל לבשל,

אחרת כל השיש דביק, הכלים מפוזרים בכל מקום, גרגירי מלח מפוזר בכל מקום,

הכיריים מלאות בכלים משומשים וכד'.


הילדים חוזרים מהמסגרות לפני שאני מספיקה לומר "ג'ק רובניסון"

אני מגיעה להדלקת נרות מעולפת ממש,

ועדיין ברור לי שאם אני רוצה שזה לא יקרה, אני זאת שצריכה לשנות את ההתנהלות שלי, ולא האחרים (כי זה לא יקרה)

הרבה פעמים כשהגדולים שלי שומרים על הקטנים הבית במצב מחריד תוך שעתיים, ועדיין זאת החלטה שלי אם להשאיר אותם לבד עם הקטנים ולחזור לבלאגן אטומי,

או לא להשאיר אותם לבד.

מעריכה את הכוחות להשאר שלווה נוכח המצביעל מהדרום
לק"י


ולקבל בהשלמה....

חח אין חכם כבעל הניסיוןאמאשוני
גם אני מעריכה , לא יודעת אישית אם מסוגלתהדרים
זה עבודת חיים גם לי לא היה קלאמאשוני

ומודה שבשבלב מסויים קרה לנו אירוע חריג שגם עזר לתחושת הכאפה לחיים,

לא להישאר באותו מקום מתוסכל,

להבין שיש לי בחירה איך לראות את הדברים ומה לקבל ומה לא

ולהבין שאני לא יכולה לצפות מאחרים לעמוד בסטנדרט שלי.

שיש להם זכות בחירה משל עצמם להחליט מה חשוב להם ומה לא.

אני חושבת שזה שאת הגעת למיצוי היכולות שלך לעמוד בסטנדרט הזה לבד, זו בהחלט מתנה.

להתבונן על החיים בצורה אחרת,

לשים את האצבע על שורש הבעיה ולא לגרום לריחוק ותסכול בגלל חוסר הבנה וחוסר נתינת מקום לסדר עדיפויות שונה של השני.

זה לא בושה להגיש הבעיה בי,

התרגלתי לצפות לתמונה מסויימת

ושכחתי שלכל אחד ממי שבביצ יש את הזכות לראות תמונה אחרת

וזה קשה, ולוקח זמן.

ולפעמים גם צריך עזרה מקצועית להבין איפה מתפספס האושר ולחשוב איך מגיעים אליו..


כרגע מה שחשוב זה טווח המיידי מה את עושה על מנת לעבור את חודש תשיעי בשלום ואת כל תקופת משכב לידה

אם צריך מנקה בשביל זה כדאי לחפש.

בלאגן של צלחות שלא פינו, סירים או בגדים על הרצפהשופטים

לוקח בגג רבע שעה לארגן.

אני לא מצפה שהבית יראה כאילו הייתי בבית, אבל להשאיר צלחת שאכלתי בה לאמא שתבןא לפנות זה מוגזם מאןד בעיניי, זה מוגזם גם ביום שהיא נמצאת כן?

זו לא איזו הגדלת ראש מטורפת או לבוא לקראת כי היא ביקשה, זה נימוס בסיסי.


יכול להיות שאחרי יום שלא הייתי יהיו יותר כביסות, אולי אצטרך לשאוב אבק, לשטוף, לנקות שיש, אבל להקדיש יומיים כדי לטפל בברדק של מישהו אחר? ועוד כל שבוע מחדש??

זהoo

לא ברדק של מישהו אחר אלא של הילדים

אם זה לוקח רבע שעה אז על מה הכעס?

אם זה קל לעשות

יתכבד מי שחושב שקל ויעשה

אם זה קשה

אז מובן שקשה לעשות

לכל אחד

בולאמאשוני

אצלנו זה תגידי תודה שבישלתי- אל תתלונני שלא פיניתי סירים.

תגידי תודה שקילחנו את הקטנים- אל תתעצבני על איך שהשארנו את האמבטיה.

תגידי תודה שהעסקנו את הקטנים- אל תכעסי על כל חומרי היצירה או כל הטושים שמפוזרים בכל הבית.

וזה לא עניין של צלחת על השולחן או לא (אצלנו לפחות)

זה כל השולחן מלא בפירורים מהארוחה, ובשאריות קלמנטינה שהקטן קילף לעצמו..

אף אחד לא רואה את עצמו אחראי לנקות את זה.

אם יש שם גם צלחת או לא בתוך כל הלכלוך, זה לא מעלה ולא מוריד מבחינתי.

השולחן ג'יפה ולא שמיש עד שיפנו וינקו אותו.


כשבאתי שנים בגישה של בבקשה תעשה מינימום א ב ג לא התקדם שום דבר


כשבאתי בגישה של אתה לא חייב לי כלום והערכתי באמת את המעט שעושה, דווקא אז התחלתי לראות שינוי קטן.

(למשל התחיל לבשל קצת לילדים וזה מוריד ממני מלא בימים שאני כן בבית, לפחות לא צריכה לבשל להמשך השבוע, נגיד אתמול הייתי בבית והזמנתי לילדים פיצה, היום בעלי יבשל להם משהו)

ולמשל התחיל לתלות כביסה אז לפעמים אני יכולה להפעיל מכונה ולצאת והוא בהמשך היום יתלה ולא יחכה לי מסריח עד שאחזור,

זה מקל ממש כי מאפשר להפעיל מכונות לא רק בימים שאני מהבית.

אבל השינויים תמיד קרו דווקא איפה שהציפיות היו נמוכות (וכנראה הובילו להערכה אמיתית)


ועוד משהו שממש עזר, לבקש דברים שקלים בשבילו, לא דברים שאני רואה אותם כקלים.

למשל לאסוף דואר בשבילו זה קליל, בשבילי זאת יציאה מתישה. לפזר את הילדון בשישי בבוקר, אצלו זה על הדרך.

אז אני מבקשת ממנו דברים כאלה, בזמן הזה אני עושה 20 דברים שבשבילו הם כנראה קשים (כמו לאסוף בגדים מהרצפה) ושנינו מרוצים מהמטלות הקלות שכל אחד עושה, ומעריכים את המטלות הקשות שהשני עושה 😉

את מתארתoo

זרימה בדינמיקה

לזרום לא בגלל שזה מושלם

אלא בגלל שמכירים את הדינמיקה ויודעים מתי מגיע גל ומתי יש פיתול


זו פריווילגיה שאפשר להגיע אליה בניסיון עתיר שנים בזוגיות


כמו שבעלי שוטף כלים

אבל הרבה פעמים אני לוקחת צלחת ושוטפת אותה שוב כי היא לא מספיק נקייה

זה לא אומר שאני אתחיל לשטוף כלים

אין לי כוח לזה

מתאים לי שהוא אחראי על זה

וזה בסדר מבחינתי לשטוף צלחת שוב כדי להשתמש

אז כנראה כל בית והלאגן שלושופטים

כי גם אני צריכה לעבור על השולחן ושיש אחרי שהילדים ובעלי מסדרי, אבל ז עדיין לא כמו להתחיל מאפס.


ואם בישול, קניות, כביסה או דברים בסגנון אני יכולה להבין שמי שלא עושה בשוטף יותר נרתע מזה, פה זה פשוט דרך ארץ.

שאף אחד לא אמור לפנות אחריהם את השולחן, בטח לא מישהו שלא נכח בארוחה.

אפשרoo

להתקטנן על פינוי שולחן שלא נכחו בארוחה

לא יודעת לאן אפשר להתקדם עם זה


או לחילופין

להתעסק במאקרו

בחלוקת תפקידים הוגנת והולמת לצרכי הבית ולבני הזוג

שוב, זה בשביל היחסשופטים

זה שבשבילו להשאיר בית נוצץ לא אפשרי זה מובן, אבל רבע שעה כדי להרים את הדברים הגדולים זה מבחינתי ולהראות יחס מכבד ונעים. בטוחה שתישאר מספיק עבודה.


זה כמו שהיא תחזור מהקניות עם דברים רק בשבילה כי היה לה כבד להוסיף גם מה שהוא היה צריך, או תכבס רק את הבגדים שלה כי אין לה כוח לתלות עוד, או לבשל רק לעצמה.

היא גם לא הלכה לבלות כן? היצה בעבודה.פ


ובעיניי בכלל רוב הבלגן שילדים עושים הם יכולים לסדר בעצמם, הוא רק צריך להזכיר להם, או לבחור שלא ואז לעשות לבד

אפרופו יחסoo

בעיניי

עדיף יחס שאומר

הכל בסדר

גם אם הבית מבולגן

אין מתח בגלל תפעול הבית


מאשר מישהו שצריך ללהטט בין ילדים וסידור הבית

רק בשביל שאישתו תהיה מרוצה

אז בואו נזרוק עטיפות על הרצפהשופטים

נשאיר בגדים איפה שהורדנו אותם

קליפות נשאיר על השיש

וחיתולים מסריחים בחדר


והכל זורם ונחמד כי אנחנו לא מתקטטנים וחשובה האווירה ואמא תבוא ותאסוף..


ואגב, אני ממש לא בעד לרדת עליו ולהעכיר את האווירה, וכמו שכתבתי במקרה דמה חיכיתי וכתבתי הודעה מפורטת ודברים הסתדרו.  


אם לא נגיד מה חשוב לנו איך דברים ישתנו? הוא לא יכול לנחש שזה חשוב לה

תראיoo

את התגובה שאני כתבתי

ומה שאת הבנת ממנה


כתבתי אין מתח בגלל תפעול הבית

ואת בטוחה שהכוונה שהאמא תבוא ותאסוף

(כשכתבתי את זה עלתה לי מחשבה

שבעלי כבר לא מתבאס על בלגנים שאני לא מסדרת)


ברור שצריך לומר מה שמפריע

אבל

יש דרך לומר יפה ולא בכעסים ומריבות

וגם

צריך לתעדף על מה להעיר

כי אם מעירים כל יום למישהו

זה גם לא יעיל

וגם מבאס את החיים

עם הפיסקה השניה אני בהחלט מסכימהשופטים
זה לא ככ היה ללהטט כי דיברתי איתו בשלבהדרים
שהוא שם להם סרט וסתם ישב עם הפלאפון לפני ההרדמות, אז לגמרי יכל לעשות את המאמץ הזה של ה20 דק בעיניי נטו כי ביקשתי, מה שגם בדרכ אני לא מבקשת אלא פשוט באה ועושה , אז אם ביקשתי והסברתי שאני חלשה אפשר מבחינתי להתייחס לזה .. 
בעיניךoo

זה לא ללהטט

בעיניי לקום לסדר אחרי שהתעסקתי הרבה עם הילד (אחד לא כמה) זה מאמץ גדול


אם את רוצה לפתור סיטואציות כאלה בעתיד

כדאי לך לנסות להבין את הצד שלו

את אופן המחשבה שלו

כי את מצליחה לראות רק את הצד שלך


אולי בגלל שאת עושה כ"כ הרבה

את לא פנויה לראות את הצד שלו

אז אולי קודם כדאי להפחית עשייה

כשאני לבד עם הילדיםאפונה

אני משכיבה אותם יש לי עוד איזה שעה-שעתיים (תלוי מתי נרדמו) של שקט עד שבעלי חוזר,

ותיאורטית אני יכולה לאפס את הבית בזמן הזה

אפילו לתקתק אותו.


אבל אני בדרך כלל בוחרת לרבוץ על הספה במקרה הפחות טוב או לעשות משהו כיף במקרה היותר טוב.


וככל שבעלי יתבאס עלי יותר שהבית הפוך - ככה המוטיבציה שלי לסדר ולנקות תצנח.

את נשמעת תקתקנית על

קשה להבין שיש אנשים שרואים בלגן ולא עושים עם זה משהו

או לא רואים.


לשנות אותו לא תוכלי

(אולי תוכלי להפעיל מניפולציות שיגרמו לו לעשות מה שאת רוצה אבל יהיו לזה מחירים שאת לא רוצה לשלם)


אני הייתי מציעה לך הפוך.

לקחת מהעולם של בעלך

ללמוד להיות בלי לעשות.

זה יפתח לך ולכם שערים חדשים למקומות נפלאים.

מתחברת לתגובה שלך, תודה רבההדרים
בדיוקהדרים
אין לה יומיים לסדר כי היא עובדת.ואז את תראי

זה שהיא עובדת מהבית, לא אומר שהיא פנויה לסדר ולנקות כל היום.

חוץ מזה שלא הייתי משווה בין ילדים ששומרים על אחים שלהם לבין בין זוג ואבא לילדים.

מסכימה איתך שלא כולם מסוגלים לעמוד בסטנדרטים האלה אבל זה לא אומר שהיא האחראית היחידה לשינוי המצב.

לא כל היוםאמאשוני

אבל אין לה נסיעות, ובימים מהבית היא אומרת שהיא עושה הכל לבד, אז היא תעשה קצת יותר מיום רגיל, וגם אפשר שבעלה יעשה דברים, כי כשהיא בבית הוא לא גם עם הילדים וגם צריך לנקות,

לכן הגיוני שהוא יעשה דברים דווקא כשהיא כן בבית ולא ביום שהיא לא בבית וממילא הוא עושה יותר לעומת הימים האחרים.

יכול להיות שהיא לא היחידה לשינוי המצב, אבל בד"כ המפתח לשינוי נמצא דווקא אצל מי שמחזיק בציפיות הגבוהות, ולא במי שלא מממש אותם מבחינת הדינמיקה.

ברור שאח"כ גם הוא יצטרך להגיב לשינוי שהיא עושה.

אני אתן לך דוגמאהדרים

לא שטפתי יסודי חדרים כבר שלושה שבועות, ועכשיו בדיוק סיימתי לעשות את זה , וכשאני אומרת חדרים אני מתכוונת כולל סידור תילי תילים של כביסה , אבק, מקלחות, אסלות , שטיפה של רצפה בקיצור כמה שעות טובות יש פה בית גדול ואני לא מוצאת באזור שלנו מנקה לצערי למרות שמחפשת. ביקשתי מבעלי שנשים לילדים טלוויזיה וננקה ביחד לקראת שבת , הוא אמר לי מצידי שהבית יתהפך אני לא מסוגל לעבוד כל היום (קילח את הילדים והרדים), עכשיו אני מבינה שאתה רוצה לנוח אבל בינינו בסוף גם לו זה יפריע אם ניכנס לשבת עם בית מסריח (ובאמת יצאה מלא טינופת כי כמה שבועות שלא היינו בבית ויצא לי באמת רק לטאטא בלי לשטוף !)

ואתה רואה אותי שוטפת ואתה יושב בפלאפון רבאק קום קח מגב אני לא מבקשת את זה כל יום וגם לא בסופשים, אבל באמת שקשה לי , ולא לא מסוגלת להיכנס לשבת עם בית מסריח  , מודה . אז אני לא יודעת אם זה ציפיות גבוהות כי אם הוא היה עוזר לי לנקות זה היה מסתכם בשעה כנראה ולא ב3 שעות שלי . 

אם הוא אמר לך מצידו שהבית יתהפךאמאשוני

אז כנראה שבאמת מצידו שהבית יתהפך.


זה באמת לא הגיוני לצפות שהוא יקום לעזור אם מבחינתו שאף אחד לא יעשה.

את לא מסוגלת לזה, ולכן רק את עושה.

ככה זה עובד בדינמיקה.


תנסי טיפין טיפין

אי אפשר לשנות הרגלים מהיום למחר

אם כל הזמן את עושה, הוא כל הזמן לא עושה, ולכן לא רגיל לעשות.

אם הוא לא רגיל אחרי יום עבודה לקלח את הילדים ולהרדים אז באמת בשבילו זה מספיק אתגר ליום אחד.

אז שחררי אותו מניקיונות ותתני לו בעקביות רק לקלח את הילדים עד שיתרגל.

אח"כ גם שינקה את המקלחת אחרי שהוא מקלח אותם. לאט לאט.

לבינתיים תחשבי מה אפשר לעשות כדי לעבור את שלושת החודשים הקרובים בשלום  עם מעט מאוד עזרה שלו,

כי אם תצפי להרבה, לא תקבלי לא עכשיו ולא בהמשך.

חשוב להשאיר טעם טוב למה שהוא כן עושה.


יש מצב שחמותך תבוא באופן חד פעמי לנקות יסודי?

נניח כשאת יולדת, לפני שאת חוזרת הביתה עם תינוק, היא תנקה יסודי הכל?

אולי ממנה הוא טיפה יתבייש יותר לשבת מול טלוויזיה כשהיא מנקה,

וגם אם לא יתבייש העיקר שהבית יהיה נקי.

ואולי תמצאי מישהי שתגיע נניח 3 שבועות אחרי הלידה שוב לניקיון יסודי,

ובין לבין זה יהיה לנסות להחזיק מעט מה שאפשר..

כמו שהיה עכשיו 3 שבועות לא יסודי.


ציפיות גבוהות הכוונה לתוצאה, לא למאמץ.

אם בן אדם טאטוא מספיק נקי בשבילו, גם אם שטיפה תיקח לו דקה, בזבזת לו דקה מהחיים כי אין לו תועלת בתרומה של הדקה הזאת לחיים שלו, בטח אם בזבזת לו שעה שהוא יכל לשבת רגל על רגל.

תודה רבה לך את מאוד חכמה ומחכימההדרים
לוקחת לי, בעיקר את עניין הקניית ההרגלים בהדרגה אצלו … ולהנמיך ציפיות לא לצפות שיקרה ב "מכה" אחת … תודה יקרה 
לגמרי לגמרי זה נטו על זה שזה באמת היה לוקח לוהדרים
לכל היותר 25 דקות והייתי נכנסת לבית כיפי ונעים כמו שהשארתי 
אבל למה בגלל שהוא לא רגיל אז אני צריכה לפצותהדרים
על החוסר רגילות שלי ביום לאחר מכן? אחרי שיום לפני השארתי בית מצוחצח ? לא ביקשתי ממנו לשטוף רצפה או לנקות אסלות, לפנות את הלכלוך שהילדים עשו במשמרת שלו 
את יודעת מה יקרה?שירה_11

קודם כל לדעתי זה לא בסדר

מינימום של אכפתיות

הם לא עושים טובה שהם גרים יחד בבית הזה ובעיניי זה ממש לא בסדר

ויום אחד של כאוס גורר אחריו עוד בלגן שאם לא תשלטי עליו בזמן יהיה קשה לצאת ממנו


אני כל הזמן אומרת לבעלי, לסדר בלגן בערב זה סבבה

אבל אם לא סידרתי וקמתי לבית מבולגן למחרת אז הערב השני יהיה ממש קשה יותר מפי 2

זה הצטברות

ואני לא יודעת איך אפשר להישאר שאנן בבלגן זה עושה לחץ

נכון … זה מה שאני מרגישה ..הדרים
קודם כול, חיבוקמתואמת

חוסר הערכה למאמצים שאנחנו עושים זה אחד הדברים המתסכלים שיש

ועכשיו - שתי נקודות:

1. לא כולם מסוגלים לעשות שני דברים ביחד - גם לטפל בילדים וגם לסדר את הבית (בהכללה גסה אפשר לומר שגברים פחות מסוגלים לזה).

2. יש אנשים שפשוט לא "רואים" את ההבדל בין בית מסודר ללא מסודר, ודאי אם הם לא מסדרים בעצמם.


יכולה לשתף אותך שאתמול במשך שעה וחצי בלילה עמלתי על הסדר והניקיון של הסלון-מטבח, והבוקר קמתי - ואני רואה "שאריות" של בעלי על גבי הניקיון (צלחות אוכל, טישואים...)

ברגע הראשון עלה בי כעס, אבל אז נזכרתי שבעלי היה ער עם התינוקת יותר משעתיים (בעוד אני ניסיתי לישון), והוא היה צריך להחזיק את עצמו ער - והוא לא היה יכול תוך כדי לשים לב לניקיון של הסביבה... (האמת, אני מתלבטת אם אני הייתי מסוגלת... כנראה שהיה אכפת לי יותר לשמור על הניקיון, כי אני בעצמי ניקיתי, אבל יכול להיות שהייתי עייפה מכדי להתאמץ על זה...)


אבל בעלי כבר יודע לרוב להכיר במאמצים שלי לנקות את הבית, פשוט כי אני משקפת לו אותם: "ראית איך סידרתי פה יפה? הייתה מהפכה לא נורמלית, הילדים היום התעלו על עצמם..."

אחרי הרבה שנים של נישואין הוא כבר יודע בעצמו להחמיא על כך...

וגם אני מחמיאה לו בחזרה ומודה לו על כל מה שהוא עושה עם הילדים ומחוץ לבית.


ונראה לי שזה העניין בזוגיות - לדבר ולשתף, ולפרגן (גם לבן הזוג וגם לעצמנו).

בהצלחה, יקרה❤️

יכול להיות שבאמת יושב לי הקטע שאני מרגישה שקופההדרים

כי הוא פשוט התרגל שהבית תמיד נקי, אף פעם לא נכנס ואומר "וואי איזה כיף שהכביסות מריחות ככה, איזה כיף שהמטבח נקי , איזה כיף שעשית עם הילדים חוברת במקום לתקוע להם מסך" וכו,

ועכשיו כשאני שבוע לפני חודש תשיעי אני עוד יותר מצפה לא להיות מובנת מאליה , ברוך השם יש לי גוף חזק אני לא חלשה גם בהריונות אבל כמובן שכן יותר מתעייפת ומרגיש לי שהוא פשוט התרגל שיש לו אישה גדעית ובלבוסטה (ברוך השם !) אבל לפעמים באלי להיות במקום הזה שהוא קצת ירחם עליי שאני מתכופפת או עושה קניות וכו, אני פשוט לא מבקשת עזרה בזה אבל הוא כאילו חושב שאני עושה מה שאני אוהבת , אני באמת אוהבת לנקות ולסדר וזה גם בא לי בטבעי אבל באלי להיות מוערכת 

אז באמת תבקשי את ההערכהמתואמת

וגם - תרשי לעצמך להיות "מסכנה" לפעמים... זה מעורר את רחמיו של הגבר...

ותדברו, תדברו, תדברו. דברו כבר עכשיו מה יקרה אחרי הלידה, שאז לא תוכלי להיות "ג'דעית" ולתפקד... אבל מתוך בקשה והערכה גם לפועלו שלו, לא מתוך כעס ודרישה...

מצטרפת ללבקשהשקט הזה

אני ממש לא אלופה כמוך @הדרים והבית פה בדכ מהפכה, אבל כשמגייסת את עצמי לסדר וכו אני מרימה לעצמי מולו "ראית איך הבית מסודר?" או "וואי עשיתי היום איזה 5 כביסות"

ומוסיפה עוד משהו-

אני תמיד משתדלת להודות לבעלי כשעושה דברים למען הבית והוא לא הבין למה אני עושה את זה. הוא הרגיש כאילו זה שאני אומרת לו תודה זה אומר שבדכ הוא לא עושה/ שותף אז כשהוא עושה משהו זה אקסטרה ואני אומרת לו תודה. והסברתי לו שאני לא רואה את זה ככה, אלא שפשוט כמו שכיף לי לקבל את ההערכה על מה שעשיתי אני גם נותנת לו את ההערכה. אבל אז גם הבנתי שגם כשאני עושה משהו הוא פשוט מקבל את זה כמובן מאליו, לא כי הוא לוקח אותי כמובן מאליו, אלא כי בעיניו זה ברור שאנחנו עושים דברים למען הבית.


 

תקשיבי, לא. זה לא נורמאליבאתי מפעם

את אמא במשרה מלאה, חודש תשיעי, עובדת, מנקה, מכבסת מבשלת.

הוא מתנהג כמו בייביסיטר יום בשבוע.

את חייבת לדבר איתו על זה, לא תקין בשום צורה. את תמשיכי לעבוד ולנקןת שום דבר לא ישתנה! זה מאוד נח שאתה חוזר הביתה והכל מאופס.

תתחילי לדבר על זה שיקח אחריות בעוד דברים, שהוא יהיה שותף בבית, אין שום סיבה בעולם שיתנהג כמו אורח ועוד את בתשיעי, אני לא מצליחה לדמיין את עצמי עושה את כל זה בתשיעי. תפתחו את הדברים ותסבירי מה קשה לך, מה חשוב לך, מה פוגע בך. תקשורת. 

אני מנסה אבל מאוד קשה לו לקבל הערות, אוליהדרים
גם לי קשה להתנסח בעדינות, הוא מבחינתו לא מבין למה אתמול הייתי מבואסת ולא נישקתי את רגליו שהיה עם הילדים לבד !!
אני מבקשת הערכה במילים. ואין לי בעיה עם זה.אונמר

ראית איך תיקתקי היום?
ושטפתי גם שירותים אמבטיה.

 

ואז הוא מתפעל. יודעת שיש בנות שיגידו שזה פייק. אני חושבת שלא.

הוא רחפן מאד ולא שםלב ולא זוכר.

אני יודעת שהוא כן מעריך ואוהב בית מסודר ונקי.

אז אני אומרת כמעט על כל דר שאני עושה.

 

מאמי איזה שייישים, אהה??

 

וואו מושלם.

 

אשריך חח.

איזו אלופה תאמיני לי, אני בן אדם פחות רגשי אז קשההדרים
לי לבקש מחמאות אבל אולי באמת זה מה שיעורר אותו להבין שאין פה איזה רובוט בלתי נראה שעושה הכל 
חחחח גם אנישירה_11אחרונה
בדיוק אותו הדבר 
אל תדברו על זה כשאת כעוסה ופגועה.באתי מפעם

תנסי למחרת, כשאת כבר יותר רגועה , תנסי לחשוב איך להגיד בלי לפגוע.

בואי, כל אדם ששומע ביקורות נאטמות לו האוזניים, תנסי להגיד כמה את זקוקה לו , כמה קשה לך , כמה את מותשת. לא כמה *אתה* לא בסדר

צודקת ממש , בע"ה אלמד להבא , בתקווה שלהבאהדרים
הכלים יהיו רחוצים חחח … סתם : )
לא, אל תחכי שזה יקרה שוב.באתי מפעם

תדברי איתו על זה היום!

אוטוטו בע''ה את צריכה ללדת ואז בדיוק הנקודות האלה מועדות לפורענות!

תקדימי תרופה למכה. תעשו תיאום ציפיות. דווקא מתוך הקושי הזה אפשר ממש לצמוח, זה מביא לתקשורת ולקרבה. 

מסכימה ..הדרים
אני מבינה אותו האמתאמאשוני

ביום בשבוע שהוא עם הילדים תנשקי את רגליו שהוא היה איתם (גם אם שם להם טלוויזיה)

בימים שאת מהבית, תשאירי לו לעשות כלים ותנשקי את רגליו כשהוא עושה כלים.

לאט לאט משימות נוספות- כלים, זבל ולהרים בגדים מהרצפה.

הוא באמת לא אשם לא בציפייה שלך ולא בעשייה שלך. אם את עושה הרבה את מצפה להרבה, זה לא קצב החיים שמתאים לו, וזו לגמרי זכותו.

יש אנשים שכלים שלושה ימים בכיור לא מטרידים אותם והם אנשים טובים ובני זוג מסורים.

פשוט פחות בקטע כזה.


ושיהיה ברור שאם לא תתחילי היום להרגיל אותו לאט לאט לעשות דברים, זה לא שאחרי הלידה הוא יתחיל פתאום לתקתק הכל בעצמו.

אז תחשבי מה יותר חשוב לך מחר, שהכלים יהיו רחוצים טוב, או שבעוד חודש הם יהיו רחוצים סביר.

ואם את מעדיפה א', תזכרי שזאת בחירה שלך ולא שלו, ולכן את זאת שבסוף תשלמי את המחיר.

תלמדי להיכנס למיטה ולשחרר קצת מטלות לאחרים

^^ בדיוקוואלה באלה

וכנל לכל תגובה שלך לאורך השרשור.

ממש מתחברת

אנימלגמרי יודעת שבעלי בקצב חיים שונה משליהדרים
אני אדם ממש חרוץ והוא אדם הרבה יותר נינוח ושאנטי, אבל בזמן האחרון עלה לי על זה שבגלל שהאופי שלי הוא לתקתק אני לוקחת על עצמי למשל פיזור בבוקר של שני הילדים עם בטן גדולה של כמעט תחילת תשיעי, והוא בזמן הזה יכול להתקלח לו גם כשמתחיל מאוחר ויכול לעזור, מרגישה שההכלה שלי מתחילה לקטון לנוכח עומס החיים , למה זה מובן לו מאליו שאני מרימה ילדה בת שנתיים פלוס על הבטן שלי כי הוא לא טיפוס של בוקר ? 
אז תעזרי בו בבקרים, תבקשי דברים ספציפייםיעל מהדרום
לק"י


מבינה אותך לגמרי.

תודה על ההבנה זה באמת מעודד ❤️הדרים
זה מובן מאליו כי זה מה שאת עושהאמאשוני

אם לא תעשי, משהו בחלוקת התפקידים יצטרך להשתנות, אבל אם את לא מרפה, למה שהוא יעשה?

זה מעגל שמזין את עצמו.

את צודקת אבל מאוד קשה לשחרר כשאת רואההדרים
שלמשל כשהוא מפזר את הילדים הם מגיעים למסגרות הפוכים מהאדישות שלו , באזור השעה תשע , ואם אני לא אתקשר להזכיר לו שהאוכל של הקטנה במעון בבוקר הוא עד 08:30, היא גם תפספס ארוחת בוקר ותישאר רעבה עד הצהריים של המעון
אין דבר כזה שילדה נשארת רעבהאמאשוני

תדברי עם המנהלת של המעון, יותר יעיל לדעתי.

לגבי פתק נחת ועוגיות אפשר לשים בבוקר לפני שאת יוצאת.

תבחרי את המלחמות שלך, אל תנסי לחנך אותו.


 

נשמע שיש לו בעיות התארגנות

זה נקרא תפקודים ניהוליים.

את יכולה ללמוד על זה כדי להבין קצת איך זה עובד מבחינת הכימיה,

יש דברים שזה ממש קשה עבורו.

אולי זה יעזור לך להבין מה ריאלי ומה לא.


 

בכל אופן תשמרי על עצמך.

שום חדרים מתוקתקים לא שווים 3 שעות של מאמץ פיזי בחודש תשיעי.

תדאגי לבריאות שלך.

מבינה שצריכה גם בריאות נפשית, אבל תעשי ממש מינימום מה שאת חייבת בשביל לא להיות בדיכאון ולא מעבר, גם אם בפוטניצאל יש הררי אבק להוציא.

הם יחכו בסבלנות..

ולמחר תקנו אוכל מוכן או משהו.. שלא תעמדי עוד שעות לבשל.

תודה רבה יקרה לוקחת לי , וחייבת לסנגר ולהגידהדרים
שהוא זה שמבשל לשבת תמיד . ויש לו אוכל נדיר . 
ואוואישהואימא

אני בשוק כמה בעלך דומה לבעלי(לטוב ולמוטב...כולל הבישולים ...)

תדעי לך שאצל בעלי אני יודעת שזה יושב בעיקר על הפרעת קשב וריכוז.

אז למה בעצם את עושה את זה?שירה_11

אולי תחשבי מה הכי קל לך לשחרר ומשם תתחילי?

עם איך שאני מבינה יותר קל לשחרר לו פיזור של ילדים מאשר לשחרר לו כלים בכיור 😅

אני עושה את זה כי בעלי אדם אדיש מאודהדרים
לדוגמא פיזור ילדים למסגרות , גם כשהוא יעשה את זה הם יגיעו בתשע הפוכים, כנראה שתוך כדי הוא ינהל שיחה בפלאפון , והקטנה שלי תפספס ארוחת בוקר ותהיה רעבה עד שמגישים שם צהריים. גם ביום שאני עובדת מחוץ לבית אני צריכה להתקשר שבע פעמים לראות שהתעורר ושהם מספיקים לארוחת בוקר במסגרות . מבינה ? אז דווקא אם היה עושה כלים היה עדיף כי מנקה יסודי האמת חח .. אבל לגבי הילדים זו נקודה רגישה אפילו הבכור שלי אומר שהוא לא אוהב שאבא לוקח לגן (כי הוא פשוט מפוזר ולא זוכר לשים לו למשל עוגיות בבוקר בשקית, או פתק נחת וכו) וגם הוא מגיע מאוחר 
היה לי בול אותו מקרה לפני כמה שבועותשופטים

חזרתי הביתה ב23 לבלאגן היסטרי, שכמוך מאוד חשוב לי שהבית יעבור איפוס כל ערב.

גם אני הלכתי לישון, ידעתי שאם אדבר זה לא יצא טוב.

יום למחרת הוא יצא לעבודה וכתבתי הודעה מפורטת של מה שהפריע לי וזה התקבל הרבה יותר טוב והוא הצליח להבין יותר טוב משציפיתי.


באופן כללי כתבתי שאלו דברים שאני עושה כל יום ולא מבקשת הרבה עזרה כי יודעת שזה התחום שלי, אבל לחזור לברדק כזה זה כבר בסיסי יותר וממש עניין של בין אדם לחברו,  גם אם לו זה לא מפריע.  

לא יודעת באיזה גילאים הילדים שלך, אבל אצלי יש גדולים גם ואמרתי לו שזה מפריע לי מבחינת החינוך שלהם שייראה להם הגיוני להשאיר כזה  בלאגן אחריהם למי שלא נמצא בבית שיסדר.


יכול להיות שהייתי צריכה לכתוב הודעה במקום להתפוצץהדרים
פשוט היה לי ככ רע נפשית לראות ככה את הבית עוד אחרי שביקשתי, שלא הצלחתי להסתיר את הפרצוף החמוץ פשוט … 
ותודה על השיתוף שלך ❤️הדרים
בתוספת ה4 שעות שינה1112
כשאנחנו עייפים אנחנו גם יותר לוקחים ללב וגם מגיבים פחות טוב
נכון באתי הביתה ממש על הקצההדרים
אני רק שאלהכנה שנטעה

איך את מצליחה שיהיה מסודר ונקי וריחני עם כביסות כלים מטבח אוכל והכל? אני בקושי מצליחה ואני רק עם ילד אחד..  😅😅

שאפו

חחחח תודה יקרה , למזלי נטו כי עובדת מהבית לרובהדרים
למעט יום אחד שמחוץ, אחרת כנראה הייתי צריכה להעסיק פה איזה אופר, פשוט מפעילה מכונות תוך כדי העבודה , וב "הפסקת צהריים" שלי תולה מקפלת מעבירה סמרטוט … לא נגמר ב"ה 
תצאי לעבוד בחוץ. את גם תהני מהיציאהסיה

כשאת עובדת בבית את גם עובדת בעבודה

אם את יושבת על הספה שמונה שעות עם המחשב אין בעיה.

אם את גם עובדת בעבודה וגם עובדת בבית באותן השעות זה בלתי אפשרי

אני עובדת בהייטק וזה היברידיהדרים

כרגע בגלל שהמשרדים שלי בצפון אני נוסעת יום בשבוע, יכול להיות שאעבור לצוות במרכז ואז אצא ליומיים או שלושה למרות שמבחינתי ככה יש לי עוד איכשהו איזון בית עבודה

אני אמנם עובדת קשה אבל לא רואה איך הייתי מספיקה להיות גם אמא וגם בעבודה אם הייתי צריכה לצאת לשלושה ארבעה חמישה ימים מהבית …. אבל כן אין ספק שביום הזה שאני נוסעת זה האוורור שלי למרות המרחק 

את אומרת שאת לא רואה איך היית מספיקהסיה

נכון! את לא אמורה להספיק

אין אישה שגם עובדת בחוץ וגם מספיקה הכל בבית

אלא אם כן את אוהבת את זה ואת מוכנה לעבוד קשה בזה

ואם את אוהבת את זה ( עבודות הבית) את לא אמורה לכעוס אם לא עשו מה שאת רוצה

תורידי הילוך. תשאירי כלים ולכלוך לא יקרה כלום זה לא ילך לשום מקום

מה שיש לך כח תעשי מה שלא ישאר 

ממש ככהoo

וגם לבקש ממנו לקחת על עצמו משימה או יותר באופן קבוע

לא משהו שצריך לבקש אלא משהו שהוא עושה כשותף בבית

לא הגיוני לתפעל בית לבד

זה ממש קשה ליישם למישהי כמוני שבלאגן משגעהדרים
אותה, אני אולי אשקול להביא עזרה מבחוץ אבל גם שם קשה לי לשחרר כי יש לי סטנדרטים גבוהים מאוד של סדר וניקיון , יודעת שחייבת לשחרר אבל קשה לי מאוד 
כל הכבוד לך!נעומית

איך את עושה את זה? (אני סקרנית, את לא חייבת לענות).

את טיפוס פעיל שנהנה לתפקד? 

אני בן אדם חרוץ מטבעי, פלוס קשה לי מאוד עם בלאגןהדרים

זה יכול להיות יתרון אבל זה גם הרבה פעמים חיסרון כי אני לא מאפשרת לעצמי לנוח כל עוד יש מה לעשות , והרי תמיד יש מה לעשות.

מנסה לעבוד על הגבול בין מתי אני מסדרת כי כיף לי (באמת אוהבת את זה בפועל) לבין מתי זה מפעיל אותי למרות שלא באלי כרגע 

חח את מתארת את זה כאילו זה כזה מובן מאליוהשקט הזה

אני בחופשת לידה עכשיו אז פחות דוגמא אבל כשעבדתי ביום החופשי שלי בבית בדכ פשוט ישנתי רוב היום😅 ממש לא "רק הכנסתי מכונה והעברתי סמרטוט בקטנה"..

כאילו בגדול או שאת אישה סופר חרוצה או שמגיעה לך מדליה או משהו

תודה רבה יקרה מעריכה את התגובה שלך ❤️הדרים
אני יכולה להבין את הבאסה שלךמתיכון ועד מעון

אבל בתור בעלך כנראה שגם אני הייתי נעלבת

אין לי (וכנראה שגם לך) איך עבר עליו היום, כמה היה לו קשה , והגיוני שהיה לו קשה יותר ממה שקשה לך בד''כ כי הוא פחות מתורגל.

אני לגמרי מבינה שאת חוזרת הביתה את מפנטזת על שקט וסדר, אבל יכול להיות שבאמת הוא פחות שם לב לכל הבלאגן הזה. אני יכולה להעיד על עצמי שלא מפריע לי בלאגן ולכלוך בד''כ, אני מנסה לסדר בשביל בעלי ובד''כ זה לא מספיק מסודר. עם השנים הוא למד לראות את המאמץ שלי במקום את התוצאה ואני למדתי יותר לנסות לשים לב.

אבל בהחלט יכול להיות שהוא כן התאמץ ובסוף התעצבנת, וואלה, לא כיף בכלל.

זה לא סותר שכל הכבוד לך על התפקוד שלך.

אני יודעת שהוא לא שם לב , ובגלל זע לוקחת על עצמיהדרים
בדרכ את הכל; אבל אתמול ביקשתי ממש שישקיע את ה20 דק האלו אז מבחינתי זה היה זלזול בבקשה שלי ולא חוסר שימת לב 
זלזול זו פרשנותמתיכון ועד מעון

וזו הפרשנות שלך לסיטואציה, ואני לגמרי מבינה למה את חשה זלזול, בחוויה שלך הדרישה שלך היא בקטנה, אבל יכול להיות שעבורו זו דרישה גדולה ועצומה וקשה.

מה שאני מתכוונת להגיד שלא להענות לבקשה זה לא בהכרח נובע מזלזול אלא מקושי.

את כאשה סופר מסודרת לא רואה מה קשה בבקשה, אבל יכול להיות שעבורו זה היה ממש קשה 

את מלכהואז את תראי

ושתדעי שיש הרבה אנשים שלא מסוגלים לזה.

כותבת לך בתור אחת שגם מפזרת ואוספת ועובדת ומתקתקת את הבית כביסות ניקיונות כלים ועוד ועוד חסדי ה'


 

אל תצפי לזה ממנו כי הגיוני מאוד שהוא פשוט לא מסוגל והוא לא היחיד.

מבינה את האכזבה מזה שביקשת והוא לא עשה אפילו את זה...

ואגיד לך משהו נוסף - אפילווווו שאת יכולה לעשות הכלללל לבד! אל תעשי!

תבקשי עזרה גם אם את יכולה. לא בפנקסנות, לא במעקב אחרי מה הוא עושה ומה את עושה, אלא מתוך שותפות ומתוך רצון לחלוק.

שיישאר לך גם קצת אוויר ואולי אפילו 2 דקות לנשום❤❤❤

 

ודבר אחרון - דברי איתו על זה בזמן רגוע ותגידי את מה שאת מרגישה. אל תשמרי בבטן.

את ממש צודקת , עבודת חיי, חייבת לשחרר חייבת …הדרים
תודה יקרה 
ממש מזדהה איתך, לשחרר זו עבודה קשהההואז את תראי
וזה מקיף אותי בכל תחום בחיים💜
קודם כלתקומה

זה מעצבן. ממש.

אני מבינה אותך מאוד.

אולי קצת תחושה שהוא לא רואה אותך?


דבר שני,

את עובדת משרה מלאה בעבודה אינטנסיבית

ובנוסף את גם עובדת במשרה מלאה בבית כאמור

זה קשה. מאוד.


לא רוצה להגיד רוב או כל או לצאת בהכללות.

אבל אני חושבת שאי אפשר להיות בהכל 100%, זה פשוט בסוף מוביל לקריסה.

אם את נהנית מזה וזה טוב לך, מצויין. יש אנשים שמתאים להם לחיות בקצב כזה.

השאלה אם את כזו?

או שאת מרגישה שאין לך ברירה אלא להיות סופרוומן

ואם את מרגישה שאין לך ברירה, אני חושבת שהגיע הזמן קצת לערער על ההנחות שהיו עד עכשיו.


לעבוד מהבית זה מאוד נוח עם הילדים, אבל זה יוצר אינטנסיביות גדולה יותר, בדיוק בגלל מה שאת מתארת


אם היית עובדת מהמשרד, הייתה לך הפרדה ברורה בין הבית לעבודה.

הייתה לך את הנסיעה שנותנת לך רגע להתאפס לפני שאת מגיעה הביתה. היו לך הפסקות יותר מסודרות, היו לך אנשים מבוגרים לדבר איתם ולפטפט.

ואת כל זה אין לך, כי את עובדת מהבית.

ואת עובדת מהבית, אז את עם הילדים, כי מה יותר נוח מזה?

אבל את בבית, אז למה שלא תקבלי קצת כביסה? תשטפי כלים?

מבינה את הכיוון?

מה שיוצר זה, שאת פשוט בעבודה לא נגמרת, בדרישות לא נגמרות. וזה לא נותן לך לנוח

ויכול להיות שאת אומרת, לא לא, אני בסדר עם זה.

אבל מהתיאור שלך, נשמע שזה כן קשה לך. שאת מתאמצת בשביל להחזיק את זה. ואולי כבר כל כך התרגלת, אז את בכלל לא חושבת שיש אפשרות אחרת.


ואני חושבת שיש.


קודם כל לגבי אחריות - אחריות היא עניין של פינוי מקום.

אם את לוקחת את כל האחריות על עצמך, וזה כרגע מה שאת עושה - את גם עובדת, גם אמא, גם מסדרת את הבית - לבעלך לא נשאר מקום. ואת האמת, שזו ממש לא ביקורת עלייך. זה הכי מובן בעולם. יכול להיות שזה גם נובע מניסיונות קודמים שבהם הרגשת שהוא לא מספיק על זה, אז את עשית. אני לא יודעת.

אבל העובדה היא כרגע, שאת עודה כמעט הכל.

אני לא יודעת איך הדינמיקה ביניכם. אבל אני לא חושבת שאבא שנמצא עם הילדים שלו, צריך לקבל כפיים. סליחה על הציניות.

ברור שיש מקום להערכה בין בני זוג. והכי מתאים לפרגן גם על דברים קטנים.

אבל זה התפקיד שלו בדיוק כמו שלך.

ואם את סידרת את הבית, עבדת, עשית קניות חוזרת מאוחר. אני לא רואה שום סיבה שבעולם שתצטרכי לפרוס לו שטיח אדום על זה שהוא היה עם הילדים, מה שאת עושה בכל הימים האחרים.

מה שכן, אולי זה זמן לשאול, למה הוא מרגיש ככה? מה בדינמיקה או בהתנהלות גורם לו להרגיש שזה שהוא היה עם הילדים זה בונוס? זה מעבר ל"הגדרת תפקידו"?

האם זה קשור למקום המשמעותי שאת תופסת ולא משאיר לו מספיק מקום? (ושוב, לא ביקורת, שאלה)


ואני חוזרת רגע אלייך.

אני הייתי מנסה לייצר עד כמה שניתן, הפרדה ברורה בין העבודה לבית, אפילו שאת עובדת מהבית. או לכל הפחות, לייצר לך זמנים ביום של מנוחה, אפילו שמטלות הבית קוראות לך.

לקחת הפסקה מהעבודה?

נהדר. שבי תתפנקי בקפה עוגה, הכביסה תחכה לזמן אחר.

אין זמן אחר?

תזמיני מישהי שתעשה את זה במקומך.

כן, זה לא מצחיק. אפילו שאת בבית כל היום. מה זה משנה?

זמן ופניות זה משאב חשוב, מי אמר שהוא צריך להיות מנוצל למחלות הבית כל הזמן?

כשאני הייתי בראש שמחוייב לבית כל הזמן, כשהרגשתי שאם יש כלים בכיור אז אם אני נחה אני צריכה להרגיש מצפון, לא היה לי כוח לעשות כלום בבית.

רק כשיחררתי את תחושת המחוייבות להיות העשייה תמידית סביב הבית, היה לי גם הרבה יותר כוח, וגם הרבה פחות כעס.


אני חושבת, (ולא בטוח שאני יודעת מספיק להסביר את זה בהודעה), ששווה לחשוב עד כמה את מרגישה שבחרת את הדרך שבה את חיה היום (מבחינת אינטנסיביות ויחס עבודה בית) ועד כמה נגררת לזה ואת מחזיקה את זה בצורה של חוסר ברירה.

אם את מרגישה שנגררת או שאין לך ברירה, זה כשלעצמו מייצר הרבה כעס ותסכול, עוד לפני השאלה האם בעלך שותף או לא (שכמו שכתבתי לפני כן, אני באמת חושבת שהסיטואציה כאן מרגיזה מאוד). אבל יכול להיות שבלי קשר אליו, גם לך יש מה לעשות כדי להקל על עצמך יותר מלהיות במקום שיותר בוחר ומאפשר לעצמך גם מנוחה ורוגע, ולא רק מירוץ סביב החיים כל הזמן.


כתבתי מבולגן מאוד

מקווה שמשהו מזה אולי יוכל להאיר לך

וואו, איזו תגובה מושקעת ומעמיקהשוקולד פרה.
את לגמרי מדוייקת וקולעת מאוד למהלך חיי.הדרים

אני אדם שלוקח אחריות על מלא דברים, ואם מרגישה שהכל דופק אז לא מטריחה את האחר, הגיוני מאוד שבעלי התרגל פשוט לזה שיש לו אישה וונדרוומן שגם עובדת גם מתייחסת לילדים גם מתחזקת את הבית, ולאחרונה בעיקר בגלל העייפות הפיזית של סוף הריון, אני מרגישה שחיקה וצורך בעזרה, והוא לפתע מופתע מה קרה הרי כל השנים זה מה שהתרגלתי ושמחתי (ועדיין שמחה ברוך השם) לעשות.

לגמרי עבודת חיי זה לדעת לפנות לעצמי זמן, אני מגיעה לעצמי אחרונה ובסוף אם בכלל,

מאוד מאוד אוהבת למשל לקרוא ולא זוכרת מתי פעם אחרונה פתחתי ספר כי תמיד יש כביסות כלים עוד עבודה במחשב יחס לילדים הכנות למחר , ובזמן הזה בעלי יכול לשבת בכיף שלו שעות בערב אחרי שהילדים ישנים. אני תמיד אמצא מה עוד לעשות.

תודה יקרה על הדיוק שלך 

שמחה שזה נגע בך❤️תקומה

ממש מבינה אותך,

כי גם אני הייתי כזו.

אבל למדתי לשחרר (ממש עבדתי בללמוד את זה, זה היה קשה)

וזה ממש מקל

אני גם חזרתי לקרוא מאז

מתאמנת

כי זה עושה לי טוב

בדיוק תכף יושבת כאן לספר ותה ומולי ערימת כביסה ענקית. שתחכה.

פעם לא הייתי ככה, והייתי מרגישה על זה מצפון.

אבל הבנתי שהמצפון בצורה קצת הפוכה, גורם לי להרגיש בסדר עם זה שאני נחה, כי זה לא שלא אכפת לי, נכון?

אבל המצפון ככה לא באמת מאפשר לנוח.

אז שיחררתי גם אותו

ועכשיו אני נחה בלי מצפון 😉


לגבי בעלך, זה גם מאתגר, אבל שווה לנסות להפריד בין הרגש שהוא מעלה בך כי אובייקטיבית הוא לא היה בסדר, לבין הרגש שזה מעלה בך כי "כמה היית רוצה עכשיו גם לשחרר ולנוח. אבל אני לא יכולה, כי יש כביסה..."

זה יעזור גם זוגית ויעזור למקד את הקושי.

ובזמן רגוע, לנסות להסביר מה קשה *לך* ולא מה לא בסדר *בו*. נסי לשקף לו שלך קשה לשחרר. שאת ממש היית רוצה להצליח גם ככה להיות בנחת עם הילדים, אבל הכביסה או הכלים משגעים אותך ומציקים לך מהצד. ונסו לגשת לזה ביחד ממקום של לעזור לך להיות יותר משוחררת.

ולא לכעוס על עצמך יותר מידי אם התעצבנת. קורה. את בן אדם.

אז תראי איך הוא הזיווג שלך משמייםאמאשוני

אם שניכם הייתם כמוך, לא הייתם נחים לרגע, כל היום מתקתקים בלי לעצור, כי תמיד יש מה לעשות.

מכירה בתים כאלה, לא בטוח שזה בריא נפשית להורים ולילדים.

לעומת זאת אמנם כרגע הפער ביניכם מוציא אותך מדעתך, אבל גם שם לך מראה שאפשר אחרת.

אפשר לקרוא ספר או לראות טלויזיה או לבלות בערב בנחת עם הילדים.

אולי יום אחד תצליחי לקבל ממנו השראה איך להיות נוכחת ברוגע, להתפנק, להרפות,

למרות שתמיד יהיה מה לעשות.

קודם כל אני מדמיינת את הבית מבולגן ומלוכלךנעומית
ואז כשאני חוזרת מקסימום אני מופתעת לטובה.


וואו, זה באמת קשה מאוד להרפותשוקולד פרה.

יכולה להגיד לך שאני ממש לא מצליחה בזה.

תמיד כשאומרים לי תרפי, אז מה אם מלוכלך ומבולגן, אני פשוט לא מצליחה. בשבילי בלגן עושה אותי עצבנית, ואני לא יכולה פשוט להעביר את זה.


לי היה חצי יום שנה שעברה שעבדתי מחוץ לבית (אחה"צ- ערב) וקבוע הייתי מגיעה - לסדר

כי פשוט לא יכולתי לאכול איתם ארוחת ערב אם מבולגן לי בעין..


ידעתי שאם אני אעיר לבעלי אז הוא ממש לא יאהב את זה, והעדפתי לעשות בעצמי.


אבל זו בחירה. זו בחירה לא להרפות. זו בחירה להתאמץ כדי שיהיה לי נעים בעין, והמחיר של זה הוא קצת לחץ ומתח.

אבל בשבילי זה עדיף מאשר לראות בלגן, שאז אין לי מנוחת נפש כלל.


אני חושבת שאם את רוצה ללמוד להרפות, כדאי לך לקרוא על זה וללמוד את זה.

כנ"ל , אם הבית לא מאופס בבוקר זה ברמה שאניהדרים
מודיעה להם בעבודה שאתחיל חצי שעה מאוחר יותר כי אשכרה לא מצליחה להתרכז !! הלוואי שאצליח לשחרר קצת !!
אני כמעט כל בוקר מאפסת את הבית בתחילת יוםאמאשוני

או שאני עובדת מהבית או שאני יוצאת אחרי הפקקים אז יש לי שעה בבוקר עם עצמי.

השואב שוטף הוא חברי הטוב ביותר. (לא מספיקה שטיפה רצינית יותר ובסטנדרטים שלי זה דווקא סבבה לניקוי יומי של הרצפה)

אבל אני עושה את זה בנחת ובכיף בלי להתעצבן, מתוך קבלה של המחירים של הבחירות שאני עושה. ומתוך ידיעה ברורה שאני היחידה שמבסוטית מבית נקי ומסודר. ברור לי שמבחינת בעלי מדובר ב"ברכה לבטלה". במאמץ לא נצרך שלא מקדם את מה שחשוב לו בחיים,

בדיוק כמו שאם אני עושה שיפור אסטתי בבית זה לא מזיז לו, אלא רק לי.

אני חושבת שזה בעיקר שינוי בראש.


אני לא אומרת שאני מושלמת בזה, הנה שבת שעברה נחרדתי להיכנס לחדר הילדים, קיבלתי סחרחורת, תחושות הלם וחרדה.

ולא היה אפשר לעשות הרבה בשבת.

זה גרם לי לתחושות לא טובות בגוף, אבל זה לא יצא כעצבים על אף אחד ב"ה.

כי מהבחינה הזאת אני כן מתורגלת להבין שהבלת"ם הוא לא בגלל שמישהו לא עשה משהו לפי איך שאני מדמיינת את הדברים ולכן אף אחד לא אשם ואין על מי לכעוס.

כן יש לחשוב עם עצמי איפה אני מונחת ואם לחכות פשוט שימי שישי יתארכו שוב או לנסות לעבוד יותר מהבית בימי חמישי (הלוואי)

ואז להיות אחר"צ על זה,

או לפחות לחזור יותר מוקדם (נראה אם אצליח לעמוד בזה היום)

או לחפש איפה אפשר לחזק את הנקודות האלו בלי מאמץ מנטלי מיוחד של אף אחד,

נגיד לפני חודש קניתי לחדר הילדים שידה עם קופסאות לכל הפיציפקס כי הכל היה להם מעל ומתחת למיטות ולשולחן כתיבה, בתוך מדפי הבגדים, כמו מכת צפרדעים (סליחה על ההשוואה)

ויש שיפור מדהים בלי תהליך ארוך ומייגע.

ועכשיו נגיד אני מזהה שמשהו עם התליה לא עובד טוב, אז חושבת איך לשפר את המתלים שיהיה להם יותר קל,

וגם שמתי לב שמלא בגדים על הרצפה בתכלס זה בגדים נקיים אז חושבת איך להנגיש את הבגדים שיהיה יותר קל לקחת בלי להפיל הכל וגם חשבתי לשים סלסילה גדולה בתוך הארון במדף התחתון שאם בגד לא מתאים משום מה שישימו שם ולא על הרצפה (הם עדיין לא בגיל שיודעים לקפל לבד)

ברור שבסוף צריך גם חינוך, אבל חינוך לא נרכש בעצבים ולכן דווקא כשנמצאים בקצה על גבול חוסר יכולת להכיל את הבלאגן,

זה לא הזמן לחנך ולהרגיל לסדר, זו נורה לעשות שינוי עם *עצמי*

(ולהביא עוזרת בית זה אחלה)


חינוך זה דווקא כשהלהבות נמוכות ולכאורה אני יכולה לעשות לבד, דווקא אז לעבוד על השיתוף פעולה שלהם, כי תהליך הלמידה מצריך הרבה סבלנות והכלה.

יכול להיות שעד היום לא חשבת על דרך אחרת להתמודד כי לא חשבת שיש גובה להבות שלא תצליחי לעמוד בהם, והנה עכשיו שזה קורה ואת על הקצה, את יכולה כרגע לבחור בפתרונות מיידיים להורדת גובה הלהבות, ואחרי שתתואוששי מהלידה ותחזרי לשגרה, דווקא אז להבין שזה בדיוק הזמן לתהליך יותר עמוק של שינוי ויותר הדדיות ושיתוף, ופחות לרוץ לבד כל הזמן.

העיקר כרגע להכיר בכך שיש לך חלק לא מבוטל במצב שנוצר (לא מתוך אשמה אלא מתוך לקיחת המושכות לשינוי בידיים שלך) ולא רק לאחרים שסביבך שלא רצים בקצב שלך, ואולי בכלל לא מאמינים בסטנדרטים שלך, אולי היעד שאת רצה אליו בכלל לא מתאים להם והם מתוסכלים ממך באותו מידה שאת מתוסכלת מהם ואם את רוצה שמדי פעם יעזרו לך לסחוב את האלונקה, אז תמיד את צריכה לוודא שאתם רצים לאותו מקום ובהלימה אחד לשני תוך שמירה על כבוד והדדיות תוך ראייה והכרה בצד שלהם בסיפור כי לא כל האמת נמצאת אצלך.

אחרת אל תתפלאי שאת מסתכלת ימינה ושמאלה ומוצאת את עצמך לבד במסלול אם מראש לא דאגת שתהיו באותו קצב ועם אותם שאיפות.


אם את רוצה באמת ולא יודעת איך לעשות שינוי, זה ממש בסדר לקחת מפגשי אימון בשביל זה..


מבטיחה לך שאפשר למצוא את האושר לא רק במקום שהכל צריך להיות מתוקתק. זה תהליך ארוך, אל תצפי להנות בשלב הראשון של ההרפייה והשחרור, אבל בהמשך את תגלי שהלימון זה בעצם לימונדה ויש דברים שמגלים בדרך שאפשר להסתכל אחורה על התהליך ולהגיד וואלה, אולי היה עדיף שנגיע לאי יכולת לתפקד לבד על הכל. אולי המגבלה הזו היא למעשה קרש קפיצה..

איזה שידה עם קופסאות קנית?יעל מהדרום
הכוורת של 2*4 של איקאה, עומדתאמאשוני

והקופסאות זה לפי צבעים מה שאת בוחרת.

יש שם מלא מקום.

לא חייבים בכל התאים לשים קופסאות,

אפשר חלק להשאיר פתוח כמו מדף בשביל הדברים הגדולים יותר.

יש גם מקום למעלה לשים דברים, עוד לא החלטתי מה חח

תודה! חבל שאין להם משלוחים במחירים נורמליםיעל מהדרום
תבקשי ממישהו שישים לך את זה באוטואמאשוני

יש להם עגלות נוחות לזה, עובד חנות יכול לשים לך את זה בעגלה, ויש איזור שמביאים את הרכב ממש קרוב, ואז נשאר להרים מהעגלה לאוטו.

זה מגיע מפורק.

אני ביקשתי מגבר שהיה שם. מקסימום בטוחה שגם העובדים שם מסייעים

בעיה- אין לנו אוטו😅יעל מהדרום
תודה על התגובה המפורטת, אשרייך על התהליךהדרים
שעברת ועדיין עוברת כדי לשחרר, הלוואי הלוואי שאצליח !!
הריון עם התקן ודימוםמותקקק

התקן ושני פסים 
 

אנימיודעת שצריך להוציא את ההתקן, כרגע הוא עדיין בפנים כי הרופאה לא הצליחה להוציא


 

השאלה שלי היא לגבי הדימום, יש טעם לפניה דחופה לרופאה או שגם ככה אין מה לעשות עם זה?

דימום בינוני

להתקשר למוקד ולשאול?פילה
חיבוק גדול!!התייעצות הריון
תודה בנותמותקקק
אני בהלם, מרגישה ככ מושפלתמותקקק
מסתבר שהבדיקה היתה מזוייפת, לא שמצי לב שהיה כתוב שזאת "מתיחה חיובית של בדיקת הריון מזוייפת"

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים


ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

אמלההה איפה קנית את הבדיקות האלו?פרח חדש

הזמנתי מטמומותקקק
וואי וואיפרח חדש

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

מה??? אין גבול לאנשים. חוצפהיעל מהדרום
דווקא לא רואה את זה ככהמותקקק
זכותם למכור דברים כאלה, רק הייתי שמחה אם היו יותר מדגישים את זה שזה בדיחה
האמת שבהתחלה חשבתי שקונים כאילו בדיקה רגילהיעל מהדרום

לק"י


ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

מה??????שלומית.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

🫂💙אנונימית בהו"לאחרונה
התקנים...1375422

אני יודעת שיש כבר 1,000 שרשורים בנושא הזה

אבל אני מאבדת ידיים ורגליים וחייבת לקבל החלטה דחוף

אני רוצה לשים התקן תוך רחמי לא הורמונלי (לא רוצה הורמונים, עד עכשיו הייתי על נרות אבל מפחדץ מאוד מהיעילות הפחותה שלהן..)

אני די מפחדת מההתקנה ומכאבים או סיבוכים, מתלבטת איזה התקן לשים

ממה שהבנתי בלרין וג'נפיקס כביכול אמורים להקל על הדימומים, אבל בפועל מחוות דעת שקראתי נשמע שזה לאו דווקא המצב

יש להם באמת עדיפות על נובה טי או מונה ליזה?

ומישהי התקינה ג'נפיקס אצל ד"ר שקי תמיר יעל וממליצה/דיס?

עוקבתרקאני
קכמצברוח

את רוצה גם למנוע הריון?

כןרקאני

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

ממליצה על דוקטור שאול ברוך (פרטי)סטודנטית אלופה

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

לא התקנתי אצלו אבל הוצאתי אצלואנונימית בהו"לאחרונה

ואז ב"ה במעקב הריון אצלו

הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה

אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים

הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים 

בדיוק בימים האחרונים קראתישלומית.

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

עונהרק לרגע 1

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

פתותית השרשור1375422
למישהי יש המלצה על רופא מתקין באזור בצפון- טבריה כרמיאל וכו?
חלומות בהיריוןאהבה.

מישהי שמעה על הדבר הזה?

אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.

ממש קשה ומפחיד

אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.

מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר? 

אני יודעת שזאת תןפעה מוכרתאוזן הפיל
אני חושבת שהיו פה פעם עצות לזה
וואי הלוואי שיכתבו ליאהבה.
אני באמת מפחדת ללכת לישון, הלילה קמתי כל שעתיים בערך ופחדתי לחזור לישון
מנסה..אפרסקה

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

כן כןןשירה_11

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אני חושבת שאפרסקה
@אמא לאוצר❤ פתחה פעם שרשור על חלומות משונים, לא יודעת אם זה היה בהיריון או לא, את יכולה לנסות לחפש לה בכרטיס
חחחח יש מצב יפה לך על הזכרון😅אמא לאוצר❤

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אני גם לא מוצאתאהבה.
את זוכרת משהו שעזר לך? 
לא עזר לי כלום בגדול, זה היה סיוטאמא לאוצר❤
אצלי היו חלומות מפחידים לגבי ההריוןזמינה

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

לי זה קרהההההתייעצות הריון
באופן כללי לגבי חלומותאוזן הפיל

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

וואי אני אנסהאהבה.
חופשי היו חלומות הזויים בהריון.מוריה
תופעה ממש מוכרת, כל תחילת הריון אני ככהמסע של החיים
כן. פעם קראתי על זהבאתי מפעם

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

אולי זה קשור לשינה לא עמוקהנעמי28

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.


אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

כן אבל גם חלומות ממש טראומטייםאהבה.

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

אולי ההריון מביא איתו חרדות ❤️נעמי28

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

יכול להיותאהבה.
וואי, קרה לי גםעוד מעט פסח

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

תקראי על חלום צלולכל היופי
בגדול יש טכניקות שעוזרות להבין תוך כדי חלום שזה חלום, ואז זה מרגיע (כי זה לא אמיתי) או לפעמים אפשר לשלוט בו או לסיים אותו
גם לי היה את זה בהיריון הראשון...והרי החדשה

נוראי.


העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

את לוקחת בונגסטה ? אצלי יש קשר לכדורהרמה
כןאהבה.אחרונה

עם כדור או בלי כדור,

כי דווקא הכמה ימים רצופים של החלומות היו בימים ששכחתי לקחת, מעניין 

לא ידעתי שזו תופעה נפוצה בהריון...קוראת פהממתקית

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

אופ מה עושים עם קילקול קיבה בהריון?…חמדמדה

אתמול בערב אכלתי משו בחוץ כנראה היה מקולקל מאז כל דבר שאני אוכלת אני בשירותים או מקיאה או שילשול😭🥴

ומהבוקר זה באמת אני לא יכולה לשתות אני תוך חמש דק בשירותים

ואני חלשה

ולא כיף לי

ואני צמאה ורעבה

בה התינוקי זז בבטן

אבל אני במיטה חסרת כוח

והבית הפוך😭😭😭😭😭😭

חיבוק.. מצב מעצבןשמיכת פוך

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

כשיש קלקול קיבהאמאשוני

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.


תרגישי טוב. שבת שלום!

בעצם לא בטוחה מרק עם עוףאמאשוני

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

אמאלה אני גם!!מחכה עד מאוד
יש בבית מרקחתאורוש3

שקיות כאלה של תמיסת מינרלים להתייבשות. מגעיל אבל מציל. בקופסא אדומה עם תות. מכינים מזה כוס ושותים לאט לאט. זה מחזיר לגוף מלחים ומינרלים. אם לא עוזר לכי לקבל עירוי! תרגישי טוב 

אפשר גם להכין בבית לערבב מים עם מלח וסוכרפרח חדשאחרונה

אולי זה לא הכי טוב כמו הקנוי

אבל בתור התחלה זה גם מאוד עוזר

לא דמיינתי - פוסט פריקהשושנושי

טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.

הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.

ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.

הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.

ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.

היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים

פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.

באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.

קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.

וזה הקטע - שאני לא. 

 

רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.

 

מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.

מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.

 

בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה

יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.

בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה. 

לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.

למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?

מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן. 

למה אני תקועה על הזוגיות?

אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?

לא יודעת.

לא סגורה על עצמי.

 

איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.

אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)

בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.

אמן!רק רגע קט

נגעת ללבי.

תודה.

בעקבות השירשור סופר פהחמדמדה

שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר

אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)

ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו

ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי

מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות

מה זה הבריאות של הילדים

נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי

תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅

ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?

אני מגזימה?

חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈

כנראה היו מוצאים מה לאכול 🫣אפרסקה
אני הרבה פעמים משאירה להם את הצלחת אולי ירצו אחכ להמשיך ולפעמים זה עובד, אבל הרבה פעמים לא
אטופיק דרמטיטיס - מה אתן יכולות לספר לי על זה?מתואמת

אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -

הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.

(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)

הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.

באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...

לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.

אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.

אבל אולי אני טועה?

מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?

עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?

מצוייןבשורות משמחות

אם את בכיוון של קושי בעיכול המציאות שהיא חוותה אז כדאי לטפל בטיפול רגשי

אבל במקביל אנשים שנוטים לכך המערכת הפיזית שלהם מקבילה את הנושא הרגשי בקושי עיכול המזונות וכדאי לתמוך אולי רק בהפרדת מזונות, רווחים בין הארוחות, להוסיף לתזונה יותר אוכל שקרוב לטבע ופחות מעובד ולא לגעת בתזונה עד עכשיו -זה קריטי עבורם כדי שהגוף יוכל לפלוט את הרעלים שהצטברו עד עכשיו ובהמשך באופן יעיל שמערכת העיכול ושאר איברים נוספים חשובים יעבדו כמו שצריך בלי לנצל עליהם המון אנרגיה

ורוב האנרגיה תנוצל על ריפוי האטופיק

דימום אחרי גרידהכמהה ליותר

ברוך ה אני אחרי הגרידה.
עשיתי את זה אתמול, שבוע 13+3 להריון.

אתמול היה ממש קצת דימום, והבוקר קמתי לפד נקי לגמרי, אם לא שהרב אמר לי לחכות 7 ימים לפני הפסק, הייתי מנסה כבר היום להתחיל הפסק ושבעה נקיים.

 

זה נורמלי שאין כמעט דם?
האם לפי כל הפסיקות צריך לחכות 7 ימים אחרי הפלה בשביל הפסק? או שאולי כדאי לי לנסות לשאול רב אחר? (מציינת שעוד לא ידענו מה מין העובר)

חיבוק🫂כחל

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

תודה! ואמן ❤️כמהה ליותר

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

לא בטוחה לגמרי, אבל חושבת שהרעיוןכחל

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

חיבוק יקרה! לגבי הדימוםshiran30005
עונה לא מבחינת ההלכה- ככה זה ביום יומיים הראשונים נראה שאין דימום ואז הדימום חוזר שוב לכמה ימים, אז מציעה לך לחכות עוד טיפה
תודה על המידעכמהה ליותר

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

צריך לטבול אחרי שבועייםהשקט הזה

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

זה נראה שנגמר ואז חוזר דימוםוהרי החדשה
השם ישלח נחמה עברתי את זה לא מזמןלב המעייןאחרונה

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

אולי יעניין אותך