אוף התעצבנתי על בעליהדרים

יש יום אחד בשבוע , אחד !! שאני עובדת מחוץ לבית והוא עם הילדים, אני ארבעה ימים עובדת מהבית ועוד יום אחד נוסעת למקום ממש רחוק לעבודה שלי .

תמיד יום לפני הנסיעה אני מאפסת את הבית קומפלט (בכללי אני זו שאחראית על תחזוקת הבית מתי שיש לי הפסקה בעבודה וכו זה כביסות כלים ארגון , לפעמים הכנת אוכל, מצעים וכו).

אתמול חזרתי אחרי יום עבודה ארוך פלוס קניות שעשיתי כבר לשבת, באתי לבית חורבה- אוכל שהכין לילדים על השיש , סירים על הפינת אוכל וכלים, רצפה לא נקייה אחרי שאכלו, סל כביסה מפוצץ וכו. עכשיו לא משנה שזה בדיוק חצי שעה להרים את הלכלוך , ועוד ביקשתי ממנו כשהייתי בדרך חזור שלפני שהוא מרדים אותם שיארגן קצת כי אני ממש עייפה ולא באלי מחר להתחיל את הבוקר באיפוס מאסיבי של כלים מסריחים וכו (אציין שעוד שבוע וחצי בע"ה מתחילה תשיעי וגם ככה מנסה לסחוב את עבודות הבית סלש הקריירה סלש היחס לילדים).

בקיצור לא עשה באתי ראיתי אותו ישן עם הילדים ואז הוא התעורר להביא את הקניות מהרכב ולא היה באלי להחליף איתו מילה פשוט השתבללתי ונכנסתי לישון, גם ככה הייתי על 4.5 שעות שינה מלילה קודם כי הילדים התעוררו לנו זוועה משיעולים וצמא וכו .

ועוד לבוא לבית כזה אחרי שהשארתי קו אפס פשוט ריסק אותי , לפני יומיים הוא יצא עם חברים לבילוי ישר אחרי העבודה ואני הייתי לבד עם הילדים כולל איסוף מהגנים וגם חברה שבאה לבן שלי , ותקתקתי את כל הבית הוא חזר לבית מדוגם וילדים ישנים ואוכל שהיה במקרר , אז כאילו בסדר אתה גבר ולא מפריע לך כמוני הניקיון אבל אתה לא רואה שאני משתדלת כל יום להחזיק פה שיהיה לנו נעים? קל וחומר כשביקשתי ממך בחזור לעשות את הארגון הזה לפני שאתה מרדים את הילדים (זה לא שהוא ישב איתם שעות עכשיו כן? תקע להם סרט ופשוט כנראה נח לו , שזה בסדר אבל כאילו נחת אז תתן יד יש פה מישהי שעבדה ברצף מהבוקר והלכה אח"כ לקניות פלוס מלא שעות נהיגה ).

ואני עצבנית גם הבכור שלי משתעל והוא הרדים את הילדים במיטה שלנו, שזה גם מעצבן אותי הלך לישון בחדר שלהם כמו רווק ואני כל שנייה קמה מהשיעול של הילדים, אני יודעת שהוא לא התכוון וסתם היה לו נוח להרדים אותם פה כי המיטה גדולה יותר אבל ביקשתי !!!! כשבאתי , שתעביר אותם לחדר שלהם.

אוף וכל השבוע בקושי הספקנו להחליף מילה וממש רציתי אתמול שיהיה לנו ערב כיפי והכנתי את עצמי לפניות נפשית אליו למרות שחזרתי גמורה אבל המראה של הבית שבר אותי, ועכשיו עוד הוא נעלב כי במקום להעריך שהיה עם הילדים לבד אני מתלוננת על הבלאגן, אבל מי מעריך את זה שאני ארבעה ימים זאת שמפזרת ואוספת ומתחזקת כשהוא בא ב18 בערב מהעבודה ??? ואני גם עובדת במשרה מלאה ועוד בהייטק אז מלא פעמים משלימה בערב חורים שנוצרים לי כתוצאה מזה שאני זאת שיותר זמינה לאסוף

את

הילדים וכו . 

אםoo

הייתי רוצה שבעלי יעביר את הילדים הישנים לחדר שלהם

הייתי קוראת לו ומבקשת להעביר ועומדת שם עד שהיה מסיים להעביר את הילדים

כי להגיד ולא לראות שזה מבוצע

מזמין שכחות


 

להיות עם הילדים ארה"צ וגם לסדר/ לנקות/ לכבס

זה להיות סופרמן

הרבה גברים לא יכולים לעמוד בסטנדרט הזה

וגם חלק מהנשים (למשל אני)

כדאי להנמיך ציפיות

חבל על הכעס והאכזבה


 

את עושה הרבה מאד ומצפה ממנו לעמוד בקצב

לעשות הרבה ולתקתק זה לא תמיד דבר טוב

לפעמים זה יותר מדי

ולפעמים זה גורם להסתכל באופן שלילי על האחר

אני לא מצפה ממנו לזה אף פעם, אתמול פשוט ביקשתיהדרים
בצורה מאוד מפורטת שירים אחריהם את הלכלוך פלוס ירחץ כלים, זה היה לוקח לו חצי שעה לכל היותר, וגם אני יודעת שבזמן הזה הם ראו טלוויזיה והוא בחר לשבת לנוח למרות שביקשתי, אני מתחזקת את הבית לבד מהבחינה של כלים כביסות וכו ולא מבקשת אף פעם עזרה , אתמול הייתי עם מיגרנה רצינית מחוסר שינה ובקושי נהגתי חזור והסברתי לו את זה , אז מאוד פגע בי שהוא בחר להתעלם . 
לדעתי חלק מהבעיה זה שאת לא מצפה לזה אף פעםהמקורית

למה לא בעצם?

למה שהכל יהיה עלייך?

תבקשי עזרה בתדירות גבוהה יותר גם אם את יכולה. לא חייב שזה יהיה חצי חצי, אבל כן שיתרגל לעזור ולעשות דברים בבית. לדעתי רק ככה לא לוקחים אישה כמובנת מאליה

כשכל הזמן את זו שעושה - הוא כנראה מניח שגם אם ביקשת והוא לא יעשה זה לא נורא כי מחר תקומי שוב סופרוומן ותעשי. אז לא.

ואפשר גם לדבר על זה שנפגעת וציפית שיירתם

צודקת לגמריהדרים
גםoo

כבקשה חד פעמית זו בקשה קצת גדולה


את בעצם מגיעה לקצה ואז מבקשת עזרה שבעינייך היא הגיונית אבל בעיניי אחר היא יכולה להראות גדולה מדי


אולי כדאי לארגן את החיים ככה שלא יגיעו לקצה

וגם שהדינמיקה של תפעול הבית לא תהיה בקשות שלך וצפייה שדברים יעשו לפי הבנתך

אלא

דברים שהוא יעשה באופן קבוע

בקצב ובצורה שמתאימה לו

ומה יקרה אם לא ירחץ כלים ביום הזה?אמאשוני

את אומרת שזו יציאה פעם בשבוע, מה היה קורה אם יום אחד הבית יהיה במצב כאוס?

רביעי חמישי את בבית, אפשר שאחד יהיה עם הילדים והשני יסדר בהדרגה על פני יומיים.


לא הגיוני שאת מחוץ לבית יום אחד, והוא ביום הזה צריך גם לשמור עליהם (לא רגיל לזה) וגם לנקות (לא רגיל לזה)


אני חושבת שמה שבעיקר מעצבן זה שעושים מהפיכהיעל מהדרום

לק"י


אחרי שטרחת והשארת בית מסודר.

יש קצת בלגן, ויש קצת הרבה.....

זה לא שהיא בקשה ממנו לעשות כל מה שהיא עושה ביומיום, שזה באמת הרבה ומעורר הערכה בעיני.

אז הבעיה היא בלהשאיר בית מסודר ולצאתאמאשוני

ברור שהוא יתבלגן.

לפעמים צריך לדעת לעבור "מעל"

הדברים ולא "לראות" אותם עד שיש זמן בהדרגה לטפל בהכל.

גם אני כשאני חוזרת מאוחר מהעבודה הבית במצב כאוס,

לא לכולם מפריע להם הבלאגן, ולא כולם יודעים לסדר אחריהם.

לדעתי הפתרון הנכון הוא לשחרר ולא לצפות למשהו אחר.

במיוחד שיש לה יומיים לאפס את הבית.

אני הרבה פעמים חוזרת לבית אנדרלמוסיה ביום חמישי בלילה כששישי קצר,

אני גם צריכה לבשל, גם כביסות של כל השבוע, גם אני מלמדת את הבן שלי (זה יכול לקחת שעתיים+ על חשבון הבוקר) גם לאפס את כל הבית, לפעמים לוקח לי שעה לטפל בניקיון המטבח רק כדי להתחיל בכלל לבשל,

אחרת כל השיש דביק, הכלים מפוזרים בכל מקום, גרגירי מלח מפוזר בכל מקום,

הכיריים מלאות בכלים משומשים וכד'.


הילדים חוזרים מהמסגרות לפני שאני מספיקה לומר "ג'ק רובניסון"

אני מגיעה להדלקת נרות מעולפת ממש,

ועדיין ברור לי שאם אני רוצה שזה לא יקרה, אני זאת שצריכה לשנות את ההתנהלות שלי, ולא האחרים (כי זה לא יקרה)

הרבה פעמים כשהגדולים שלי שומרים על הקטנים הבית במצב מחריד תוך שעתיים, ועדיין זאת החלטה שלי אם להשאיר אותם לבד עם הקטנים ולחזור לבלאגן אטומי,

או לא להשאיר אותם לבד.

מעריכה את הכוחות להשאר שלווה נוכח המצביעל מהדרום
לק"י


ולקבל בהשלמה....

חח אין חכם כבעל הניסיוןאמאשוני
גם אני מעריכה , לא יודעת אישית אם מסוגלתהדרים
זה עבודת חיים גם לי לא היה קלאמאשוני

ומודה שבשבלב מסויים קרה לנו אירוע חריג שגם עזר לתחושת הכאפה לחיים,

לא להישאר באותו מקום מתוסכל,

להבין שיש לי בחירה איך לראות את הדברים ומה לקבל ומה לא

ולהבין שאני לא יכולה לצפות מאחרים לעמוד בסטנדרט שלי.

שיש להם זכות בחירה משל עצמם להחליט מה חשוב להם ומה לא.

אני חושבת שזה שאת הגעת למיצוי היכולות שלך לעמוד בסטנדרט הזה לבד, זו בהחלט מתנה.

להתבונן על החיים בצורה אחרת,

לשים את האצבע על שורש הבעיה ולא לגרום לריחוק ותסכול בגלל חוסר הבנה וחוסר נתינת מקום לסדר עדיפויות שונה של השני.

זה לא בושה להגיש הבעיה בי,

התרגלתי לצפות לתמונה מסויימת

ושכחתי שלכל אחד ממי שבביצ יש את הזכות לראות תמונה אחרת

וזה קשה, ולוקח זמן.

ולפעמים גם צריך עזרה מקצועית להבין איפה מתפספס האושר ולחשוב איך מגיעים אליו..


כרגע מה שחשוב זה טווח המיידי מה את עושה על מנת לעבור את חודש תשיעי בשלום ואת כל תקופת משכב לידה

אם צריך מנקה בשביל זה כדאי לחפש.

בלאגן של צלחות שלא פינו, סירים או בגדים על הרצפהשופטים

לוקח בגג רבע שעה לארגן.

אני לא מצפה שהבית יראה כאילו הייתי בבית, אבל להשאיר צלחת שאכלתי בה לאמא שתבןא לפנות זה מוגזם מאןד בעיניי, זה מוגזם גם ביום שהיא נמצאת כן?

זו לא איזו הגדלת ראש מטורפת או לבוא לקראת כי היא ביקשה, זה נימוס בסיסי.


יכול להיות שאחרי יום שלא הייתי יהיו יותר כביסות, אולי אצטרך לשאוב אבק, לשטוף, לנקות שיש, אבל להקדיש יומיים כדי לטפל בברדק של מישהו אחר? ועוד כל שבוע מחדש??

זהoo

לא ברדק של מישהו אחר אלא של הילדים

אם זה לוקח רבע שעה אז על מה הכעס?

אם זה קל לעשות

יתכבד מי שחושב שקל ויעשה

אם זה קשה

אז מובן שקשה לעשות

לכל אחד

בולאמאשוני

אצלנו זה תגידי תודה שבישלתי- אל תתלונני שלא פיניתי סירים.

תגידי תודה שקילחנו את הקטנים- אל תתעצבני על איך שהשארנו את האמבטיה.

תגידי תודה שהעסקנו את הקטנים- אל תכעסי על כל חומרי היצירה או כל הטושים שמפוזרים בכל הבית.

וזה לא עניין של צלחת על השולחן או לא (אצלנו לפחות)

זה כל השולחן מלא בפירורים מהארוחה, ובשאריות קלמנטינה שהקטן קילף לעצמו..

אף אחד לא רואה את עצמו אחראי לנקות את זה.

אם יש שם גם צלחת או לא בתוך כל הלכלוך, זה לא מעלה ולא מוריד מבחינתי.

השולחן ג'יפה ולא שמיש עד שיפנו וינקו אותו.


כשבאתי שנים בגישה של בבקשה תעשה מינימום א ב ג לא התקדם שום דבר


כשבאתי בגישה של אתה לא חייב לי כלום והערכתי באמת את המעט שעושה, דווקא אז התחלתי לראות שינוי קטן.

(למשל התחיל לבשל קצת לילדים וזה מוריד ממני מלא בימים שאני כן בבית, לפחות לא צריכה לבשל להמשך השבוע, נגיד אתמול הייתי בבית והזמנתי לילדים פיצה, היום בעלי יבשל להם משהו)

ולמשל התחיל לתלות כביסה אז לפעמים אני יכולה להפעיל מכונה ולצאת והוא בהמשך היום יתלה ולא יחכה לי מסריח עד שאחזור,

זה מקל ממש כי מאפשר להפעיל מכונות לא רק בימים שאני מהבית.

אבל השינויים תמיד קרו דווקא איפה שהציפיות היו נמוכות (וכנראה הובילו להערכה אמיתית)


ועוד משהו שממש עזר, לבקש דברים שקלים בשבילו, לא דברים שאני רואה אותם כקלים.

למשל לאסוף דואר בשבילו זה קליל, בשבילי זאת יציאה מתישה. לפזר את הילדון בשישי בבוקר, אצלו זה על הדרך.

אז אני מבקשת ממנו דברים כאלה, בזמן הזה אני עושה 20 דברים שבשבילו הם כנראה קשים (כמו לאסוף בגדים מהרצפה) ושנינו מרוצים מהמטלות הקלות שכל אחד עושה, ומעריכים את המטלות הקשות שהשני עושה 😉

את מתארתoo

זרימה בדינמיקה

לזרום לא בגלל שזה מושלם

אלא בגלל שמכירים את הדינמיקה ויודעים מתי מגיע גל ומתי יש פיתול


זו פריווילגיה שאפשר להגיע אליה בניסיון עתיר שנים בזוגיות


כמו שבעלי שוטף כלים

אבל הרבה פעמים אני לוקחת צלחת ושוטפת אותה שוב כי היא לא מספיק נקייה

זה לא אומר שאני אתחיל לשטוף כלים

אין לי כוח לזה

מתאים לי שהוא אחראי על זה

וזה בסדר מבחינתי לשטוף צלחת שוב כדי להשתמש

אז כנראה כל בית והלאגן שלושופטים

כי גם אני צריכה לעבור על השולחן ושיש אחרי שהילדים ובעלי מסדרי, אבל ז עדיין לא כמו להתחיל מאפס.


ואם בישול, קניות, כביסה או דברים בסגנון אני יכולה להבין שמי שלא עושה בשוטף יותר נרתע מזה, פה זה פשוט דרך ארץ.

שאף אחד לא אמור לפנות אחריהם את השולחן, בטח לא מישהו שלא נכח בארוחה.

אפשרoo

להתקטנן על פינוי שולחן שלא נכחו בארוחה

לא יודעת לאן אפשר להתקדם עם זה


או לחילופין

להתעסק במאקרו

בחלוקת תפקידים הוגנת והולמת לצרכי הבית ולבני הזוג

שוב, זה בשביל היחסשופטים

זה שבשבילו להשאיר בית נוצץ לא אפשרי זה מובן, אבל רבע שעה כדי להרים את הדברים הגדולים זה מבחינתי ולהראות יחס מכבד ונעים. בטוחה שתישאר מספיק עבודה.


זה כמו שהיא תחזור מהקניות עם דברים רק בשבילה כי היה לה כבד להוסיף גם מה שהוא היה צריך, או תכבס רק את הבגדים שלה כי אין לה כוח לתלות עוד, או לבשל רק לעצמה.

היא גם לא הלכה לבלות כן? היצה בעבודה.פ


ובעיניי בכלל רוב הבלגן שילדים עושים הם יכולים לסדר בעצמם, הוא רק צריך להזכיר להם, או לבחור שלא ואז לעשות לבד

אפרופו יחסoo

בעיניי

עדיף יחס שאומר

הכל בסדר

גם אם הבית מבולגן

אין מתח בגלל תפעול הבית


מאשר מישהו שצריך ללהטט בין ילדים וסידור הבית

רק בשביל שאישתו תהיה מרוצה

אז בואו נזרוק עטיפות על הרצפהשופטים

נשאיר בגדים איפה שהורדנו אותם

קליפות נשאיר על השיש

וחיתולים מסריחים בחדר


והכל זורם ונחמד כי אנחנו לא מתקטטנים וחשובה האווירה ואמא תבוא ותאסוף..


ואגב, אני ממש לא בעד לרדת עליו ולהעכיר את האווירה, וכמו שכתבתי במקרה דמה חיכיתי וכתבתי הודעה מפורטת ודברים הסתדרו.  


אם לא נגיד מה חשוב לנו איך דברים ישתנו? הוא לא יכול לנחש שזה חשוב לה

תראיoo

את התגובה שאני כתבתי

ומה שאת הבנת ממנה


כתבתי אין מתח בגלל תפעול הבית

ואת בטוחה שהכוונה שהאמא תבוא ותאסוף

(כשכתבתי את זה עלתה לי מחשבה

שבעלי כבר לא מתבאס על בלגנים שאני לא מסדרת)


ברור שצריך לומר מה שמפריע

אבל

יש דרך לומר יפה ולא בכעסים ומריבות

וגם

צריך לתעדף על מה להעיר

כי אם מעירים כל יום למישהו

זה גם לא יעיל

וגם מבאס את החיים

עם הפיסקה השניה אני בהחלט מסכימהשופטים
זה לא ככ היה ללהטט כי דיברתי איתו בשלבהדרים
שהוא שם להם סרט וסתם ישב עם הפלאפון לפני ההרדמות, אז לגמרי יכל לעשות את המאמץ הזה של ה20 דק בעיניי נטו כי ביקשתי, מה שגם בדרכ אני לא מבקשת אלא פשוט באה ועושה , אז אם ביקשתי והסברתי שאני חלשה אפשר מבחינתי להתייחס לזה .. 
בעיניךoo

זה לא ללהטט

בעיניי לקום לסדר אחרי שהתעסקתי הרבה עם הילד (אחד לא כמה) זה מאמץ גדול


אם את רוצה לפתור סיטואציות כאלה בעתיד

כדאי לך לנסות להבין את הצד שלו

את אופן המחשבה שלו

כי את מצליחה לראות רק את הצד שלך


אולי בגלל שאת עושה כ"כ הרבה

את לא פנויה לראות את הצד שלו

אז אולי קודם כדאי להפחית עשייה

כשאני לבד עם הילדיםאפונה

אני משכיבה אותם יש לי עוד איזה שעה-שעתיים (תלוי מתי נרדמו) של שקט עד שבעלי חוזר,

ותיאורטית אני יכולה לאפס את הבית בזמן הזה

אפילו לתקתק אותו.


אבל אני בדרך כלל בוחרת לרבוץ על הספה במקרה הפחות טוב או לעשות משהו כיף במקרה היותר טוב.


וככל שבעלי יתבאס עלי יותר שהבית הפוך - ככה המוטיבציה שלי לסדר ולנקות תצנח.

את נשמעת תקתקנית על

קשה להבין שיש אנשים שרואים בלגן ולא עושים עם זה משהו

או לא רואים.


לשנות אותו לא תוכלי

(אולי תוכלי להפעיל מניפולציות שיגרמו לו לעשות מה שאת רוצה אבל יהיו לזה מחירים שאת לא רוצה לשלם)


אני הייתי מציעה לך הפוך.

לקחת מהעולם של בעלך

ללמוד להיות בלי לעשות.

זה יפתח לך ולכם שערים חדשים למקומות נפלאים.

מתחברת לתגובה שלך, תודה רבההדרים
בדיוקהדרים
אין לה יומיים לסדר כי היא עובדת.ואז את תראי

זה שהיא עובדת מהבית, לא אומר שהיא פנויה לסדר ולנקות כל היום.

חוץ מזה שלא הייתי משווה בין ילדים ששומרים על אחים שלהם לבין בין זוג ואבא לילדים.

מסכימה איתך שלא כולם מסוגלים לעמוד בסטנדרטים האלה אבל זה לא אומר שהיא האחראית היחידה לשינוי המצב.

לא כל היוםאמאשוני

אבל אין לה נסיעות, ובימים מהבית היא אומרת שהיא עושה הכל לבד, אז היא תעשה קצת יותר מיום רגיל, וגם אפשר שבעלה יעשה דברים, כי כשהיא בבית הוא לא גם עם הילדים וגם צריך לנקות,

לכן הגיוני שהוא יעשה דברים דווקא כשהיא כן בבית ולא ביום שהיא לא בבית וממילא הוא עושה יותר לעומת הימים האחרים.

יכול להיות שהיא לא היחידה לשינוי המצב, אבל בד"כ המפתח לשינוי נמצא דווקא אצל מי שמחזיק בציפיות הגבוהות, ולא במי שלא מממש אותם מבחינת הדינמיקה.

ברור שאח"כ גם הוא יצטרך להגיב לשינוי שהיא עושה.

אני אתן לך דוגמאהדרים

לא שטפתי יסודי חדרים כבר שלושה שבועות, ועכשיו בדיוק סיימתי לעשות את זה , וכשאני אומרת חדרים אני מתכוונת כולל סידור תילי תילים של כביסה , אבק, מקלחות, אסלות , שטיפה של רצפה בקיצור כמה שעות טובות יש פה בית גדול ואני לא מוצאת באזור שלנו מנקה לצערי למרות שמחפשת. ביקשתי מבעלי שנשים לילדים טלוויזיה וננקה ביחד לקראת שבת , הוא אמר לי מצידי שהבית יתהפך אני לא מסוגל לעבוד כל היום (קילח את הילדים והרדים), עכשיו אני מבינה שאתה רוצה לנוח אבל בינינו בסוף גם לו זה יפריע אם ניכנס לשבת עם בית מסריח (ובאמת יצאה מלא טינופת כי כמה שבועות שלא היינו בבית ויצא לי באמת רק לטאטא בלי לשטוף !)

ואתה רואה אותי שוטפת ואתה יושב בפלאפון רבאק קום קח מגב אני לא מבקשת את זה כל יום וגם לא בסופשים, אבל באמת שקשה לי , ולא לא מסוגלת להיכנס לשבת עם בית מסריח  , מודה . אז אני לא יודעת אם זה ציפיות גבוהות כי אם הוא היה עוזר לי לנקות זה היה מסתכם בשעה כנראה ולא ב3 שעות שלי . 

אם הוא אמר לך מצידו שהבית יתהפךאמאשוני

אז כנראה שבאמת מצידו שהבית יתהפך.


זה באמת לא הגיוני לצפות שהוא יקום לעזור אם מבחינתו שאף אחד לא יעשה.

את לא מסוגלת לזה, ולכן רק את עושה.

ככה זה עובד בדינמיקה.


תנסי טיפין טיפין

אי אפשר לשנות הרגלים מהיום למחר

אם כל הזמן את עושה, הוא כל הזמן לא עושה, ולכן לא רגיל לעשות.

אם הוא לא רגיל אחרי יום עבודה לקלח את הילדים ולהרדים אז באמת בשבילו זה מספיק אתגר ליום אחד.

אז שחררי אותו מניקיונות ותתני לו בעקביות רק לקלח את הילדים עד שיתרגל.

אח"כ גם שינקה את המקלחת אחרי שהוא מקלח אותם. לאט לאט.

לבינתיים תחשבי מה אפשר לעשות כדי לעבור את שלושת החודשים הקרובים בשלום  עם מעט מאוד עזרה שלו,

כי אם תצפי להרבה, לא תקבלי לא עכשיו ולא בהמשך.

חשוב להשאיר טעם טוב למה שהוא כן עושה.


יש מצב שחמותך תבוא באופן חד פעמי לנקות יסודי?

נניח כשאת יולדת, לפני שאת חוזרת הביתה עם תינוק, היא תנקה יסודי הכל?

אולי ממנה הוא טיפה יתבייש יותר לשבת מול טלוויזיה כשהיא מנקה,

וגם אם לא יתבייש העיקר שהבית יהיה נקי.

ואולי תמצאי מישהי שתגיע נניח 3 שבועות אחרי הלידה שוב לניקיון יסודי,

ובין לבין זה יהיה לנסות להחזיק מעט מה שאפשר..

כמו שהיה עכשיו 3 שבועות לא יסודי.


ציפיות גבוהות הכוונה לתוצאה, לא למאמץ.

אם בן אדם טאטוא מספיק נקי בשבילו, גם אם שטיפה תיקח לו דקה, בזבזת לו דקה מהחיים כי אין לו תועלת בתרומה של הדקה הזאת לחיים שלו, בטח אם בזבזת לו שעה שהוא יכל לשבת רגל על רגל.

תודה רבה לך את מאוד חכמה ומחכימההדרים
לוקחת לי, בעיקר את עניין הקניית ההרגלים בהדרגה אצלו … ולהנמיך ציפיות לא לצפות שיקרה ב "מכה" אחת … תודה יקרה 
לגמרי לגמרי זה נטו על זה שזה באמת היה לוקח לוהדרים
לכל היותר 25 דקות והייתי נכנסת לבית כיפי ונעים כמו שהשארתי 
אבל למה בגלל שהוא לא רגיל אז אני צריכה לפצותהדרים
על החוסר רגילות שלי ביום לאחר מכן? אחרי שיום לפני השארתי בית מצוחצח ? לא ביקשתי ממנו לשטוף רצפה או לנקות אסלות, לפנות את הלכלוך שהילדים עשו במשמרת שלו 
את יודעת מה יקרה?שירה_11

קודם כל לדעתי זה לא בסדר

מינימום של אכפתיות

הם לא עושים טובה שהם גרים יחד בבית הזה ובעיניי זה ממש לא בסדר

ויום אחד של כאוס גורר אחריו עוד בלגן שאם לא תשלטי עליו בזמן יהיה קשה לצאת ממנו


אני כל הזמן אומרת לבעלי, לסדר בלגן בערב זה סבבה

אבל אם לא סידרתי וקמתי לבית מבולגן למחרת אז הערב השני יהיה ממש קשה יותר מפי 2

זה הצטברות

ואני לא יודעת איך אפשר להישאר שאנן בבלגן זה עושה לחץ

נכון … זה מה שאני מרגישה ..הדרים
קודם כול, חיבוקמתואמת

חוסר הערכה למאמצים שאנחנו עושים זה אחד הדברים המתסכלים שיש

ועכשיו - שתי נקודות:

1. לא כולם מסוגלים לעשות שני דברים ביחד - גם לטפל בילדים וגם לסדר את הבית (בהכללה גסה אפשר לומר שגברים פחות מסוגלים לזה).

2. יש אנשים שפשוט לא "רואים" את ההבדל בין בית מסודר ללא מסודר, ודאי אם הם לא מסדרים בעצמם.


יכולה לשתף אותך שאתמול במשך שעה וחצי בלילה עמלתי על הסדר והניקיון של הסלון-מטבח, והבוקר קמתי - ואני רואה "שאריות" של בעלי על גבי הניקיון (צלחות אוכל, טישואים...)

ברגע הראשון עלה בי כעס, אבל אז נזכרתי שבעלי היה ער עם התינוקת יותר משעתיים (בעוד אני ניסיתי לישון), והוא היה צריך להחזיק את עצמו ער - והוא לא היה יכול תוך כדי לשים לב לניקיון של הסביבה... (האמת, אני מתלבטת אם אני הייתי מסוגלת... כנראה שהיה אכפת לי יותר לשמור על הניקיון, כי אני בעצמי ניקיתי, אבל יכול להיות שהייתי עייפה מכדי להתאמץ על זה...)


אבל בעלי כבר יודע לרוב להכיר במאמצים שלי לנקות את הבית, פשוט כי אני משקפת לו אותם: "ראית איך סידרתי פה יפה? הייתה מהפכה לא נורמלית, הילדים היום התעלו על עצמם..."

אחרי הרבה שנים של נישואין הוא כבר יודע בעצמו להחמיא על כך...

וגם אני מחמיאה לו בחזרה ומודה לו על כל מה שהוא עושה עם הילדים ומחוץ לבית.


ונראה לי שזה העניין בזוגיות - לדבר ולשתף, ולפרגן (גם לבן הזוג וגם לעצמנו).

בהצלחה, יקרה❤️

יכול להיות שבאמת יושב לי הקטע שאני מרגישה שקופההדרים

כי הוא פשוט התרגל שהבית תמיד נקי, אף פעם לא נכנס ואומר "וואי איזה כיף שהכביסות מריחות ככה, איזה כיף שהמטבח נקי , איזה כיף שעשית עם הילדים חוברת במקום לתקוע להם מסך" וכו,

ועכשיו כשאני שבוע לפני חודש תשיעי אני עוד יותר מצפה לא להיות מובנת מאליה , ברוך השם יש לי גוף חזק אני לא חלשה גם בהריונות אבל כמובן שכן יותר מתעייפת ומרגיש לי שהוא פשוט התרגל שיש לו אישה גדעית ובלבוסטה (ברוך השם !) אבל לפעמים באלי להיות במקום הזה שהוא קצת ירחם עליי שאני מתכופפת או עושה קניות וכו, אני פשוט לא מבקשת עזרה בזה אבל הוא כאילו חושב שאני עושה מה שאני אוהבת , אני באמת אוהבת לנקות ולסדר וזה גם בא לי בטבעי אבל באלי להיות מוערכת 

אז באמת תבקשי את ההערכהמתואמת

וגם - תרשי לעצמך להיות "מסכנה" לפעמים... זה מעורר את רחמיו של הגבר...

ותדברו, תדברו, תדברו. דברו כבר עכשיו מה יקרה אחרי הלידה, שאז לא תוכלי להיות "ג'דעית" ולתפקד... אבל מתוך בקשה והערכה גם לפועלו שלו, לא מתוך כעס ודרישה...

מצטרפת ללבקשהשקט הזה

אני ממש לא אלופה כמוך @הדרים והבית פה בדכ מהפכה, אבל כשמגייסת את עצמי לסדר וכו אני מרימה לעצמי מולו "ראית איך הבית מסודר?" או "וואי עשיתי היום איזה 5 כביסות"

ומוסיפה עוד משהו-

אני תמיד משתדלת להודות לבעלי כשעושה דברים למען הבית והוא לא הבין למה אני עושה את זה. הוא הרגיש כאילו זה שאני אומרת לו תודה זה אומר שבדכ הוא לא עושה/ שותף אז כשהוא עושה משהו זה אקסטרה ואני אומרת לו תודה. והסברתי לו שאני לא רואה את זה ככה, אלא שפשוט כמו שכיף לי לקבל את ההערכה על מה שעשיתי אני גם נותנת לו את ההערכה. אבל אז גם הבנתי שגם כשאני עושה משהו הוא פשוט מקבל את זה כמובן מאליו, לא כי הוא לוקח אותי כמובן מאליו, אלא כי בעיניו זה ברור שאנחנו עושים דברים למען הבית.


 

תקשיבי, לא. זה לא נורמאליבאתי מפעם

את אמא במשרה מלאה, חודש תשיעי, עובדת, מנקה, מכבסת מבשלת.

הוא מתנהג כמו בייביסיטר יום בשבוע.

את חייבת לדבר איתו על זה, לא תקין בשום צורה. את תמשיכי לעבוד ולנקןת שום דבר לא ישתנה! זה מאוד נח שאתה חוזר הביתה והכל מאופס.

תתחילי לדבר על זה שיקח אחריות בעוד דברים, שהוא יהיה שותף בבית, אין שום סיבה בעולם שיתנהג כמו אורח ועוד את בתשיעי, אני לא מצליחה לדמיין את עצמי עושה את כל זה בתשיעי. תפתחו את הדברים ותסבירי מה קשה לך, מה חשוב לך, מה פוגע בך. תקשורת. 

אני מנסה אבל מאוד קשה לו לקבל הערות, אוליהדרים
גם לי קשה להתנסח בעדינות, הוא מבחינתו לא מבין למה אתמול הייתי מבואסת ולא נישקתי את רגליו שהיה עם הילדים לבד !!
אני מבקשת הערכה במילים. ואין לי בעיה עם זה.אונמר

ראית איך תיקתקי היום?
ושטפתי גם שירותים אמבטיה.

 

ואז הוא מתפעל. יודעת שיש בנות שיגידו שזה פייק. אני חושבת שלא.

הוא רחפן מאד ולא שםלב ולא זוכר.

אני יודעת שהוא כן מעריך ואוהב בית מסודר ונקי.

אז אני אומרת כמעט על כל דר שאני עושה.

 

מאמי איזה שייישים, אהה??

 

וואו מושלם.

 

אשריך חח.

איזו אלופה תאמיני לי, אני בן אדם פחות רגשי אז קשההדרים
לי לבקש מחמאות אבל אולי באמת זה מה שיעורר אותו להבין שאין פה איזה רובוט בלתי נראה שעושה הכל 
חחחח גם אנישירה_11אחרונה
בדיוק אותו הדבר 
אל תדברו על זה כשאת כעוסה ופגועה.באתי מפעם

תנסי למחרת, כשאת כבר יותר רגועה , תנסי לחשוב איך להגיד בלי לפגוע.

בואי, כל אדם ששומע ביקורות נאטמות לו האוזניים, תנסי להגיד כמה את זקוקה לו , כמה קשה לך , כמה את מותשת. לא כמה *אתה* לא בסדר

צודקת ממש , בע"ה אלמד להבא , בתקווה שלהבאהדרים
הכלים יהיו רחוצים חחח … סתם : )
לא, אל תחכי שזה יקרה שוב.באתי מפעם

תדברי איתו על זה היום!

אוטוטו בע''ה את צריכה ללדת ואז בדיוק הנקודות האלה מועדות לפורענות!

תקדימי תרופה למכה. תעשו תיאום ציפיות. דווקא מתוך הקושי הזה אפשר ממש לצמוח, זה מביא לתקשורת ולקרבה. 

מסכימה ..הדרים
אני מבינה אותו האמתאמאשוני

ביום בשבוע שהוא עם הילדים תנשקי את רגליו שהוא היה איתם (גם אם שם להם טלוויזיה)

בימים שאת מהבית, תשאירי לו לעשות כלים ותנשקי את רגליו כשהוא עושה כלים.

לאט לאט משימות נוספות- כלים, זבל ולהרים בגדים מהרצפה.

הוא באמת לא אשם לא בציפייה שלך ולא בעשייה שלך. אם את עושה הרבה את מצפה להרבה, זה לא קצב החיים שמתאים לו, וזו לגמרי זכותו.

יש אנשים שכלים שלושה ימים בכיור לא מטרידים אותם והם אנשים טובים ובני זוג מסורים.

פשוט פחות בקטע כזה.


ושיהיה ברור שאם לא תתחילי היום להרגיל אותו לאט לאט לעשות דברים, זה לא שאחרי הלידה הוא יתחיל פתאום לתקתק הכל בעצמו.

אז תחשבי מה יותר חשוב לך מחר, שהכלים יהיו רחוצים טוב, או שבעוד חודש הם יהיו רחוצים סביר.

ואם את מעדיפה א', תזכרי שזאת בחירה שלך ולא שלו, ולכן את זאת שבסוף תשלמי את המחיר.

תלמדי להיכנס למיטה ולשחרר קצת מטלות לאחרים

^^ בדיוקוואלה באלה

וכנל לכל תגובה שלך לאורך השרשור.

ממש מתחברת

אנימלגמרי יודעת שבעלי בקצב חיים שונה משליהדרים
אני אדם ממש חרוץ והוא אדם הרבה יותר נינוח ושאנטי, אבל בזמן האחרון עלה לי על זה שבגלל שהאופי שלי הוא לתקתק אני לוקחת על עצמי למשל פיזור בבוקר של שני הילדים עם בטן גדולה של כמעט תחילת תשיעי, והוא בזמן הזה יכול להתקלח לו גם כשמתחיל מאוחר ויכול לעזור, מרגישה שההכלה שלי מתחילה לקטון לנוכח עומס החיים , למה זה מובן לו מאליו שאני מרימה ילדה בת שנתיים פלוס על הבטן שלי כי הוא לא טיפוס של בוקר ? 
אז תעזרי בו בבקרים, תבקשי דברים ספציפייםיעל מהדרום
לק"י


מבינה אותך לגמרי.

תודה על ההבנה זה באמת מעודד ❤️הדרים
זה מובן מאליו כי זה מה שאת עושהאמאשוני

אם לא תעשי, משהו בחלוקת התפקידים יצטרך להשתנות, אבל אם את לא מרפה, למה שהוא יעשה?

זה מעגל שמזין את עצמו.

את צודקת אבל מאוד קשה לשחרר כשאת רואההדרים
שלמשל כשהוא מפזר את הילדים הם מגיעים למסגרות הפוכים מהאדישות שלו , באזור השעה תשע , ואם אני לא אתקשר להזכיר לו שהאוכל של הקטנה במעון בבוקר הוא עד 08:30, היא גם תפספס ארוחת בוקר ותישאר רעבה עד הצהריים של המעון
אין דבר כזה שילדה נשארת רעבהאמאשוני

תדברי עם המנהלת של המעון, יותר יעיל לדעתי.

לגבי פתק נחת ועוגיות אפשר לשים בבוקר לפני שאת יוצאת.

תבחרי את המלחמות שלך, אל תנסי לחנך אותו.


 

נשמע שיש לו בעיות התארגנות

זה נקרא תפקודים ניהוליים.

את יכולה ללמוד על זה כדי להבין קצת איך זה עובד מבחינת הכימיה,

יש דברים שזה ממש קשה עבורו.

אולי זה יעזור לך להבין מה ריאלי ומה לא.


 

בכל אופן תשמרי על עצמך.

שום חדרים מתוקתקים לא שווים 3 שעות של מאמץ פיזי בחודש תשיעי.

תדאגי לבריאות שלך.

מבינה שצריכה גם בריאות נפשית, אבל תעשי ממש מינימום מה שאת חייבת בשביל לא להיות בדיכאון ולא מעבר, גם אם בפוטניצאל יש הררי אבק להוציא.

הם יחכו בסבלנות..

ולמחר תקנו אוכל מוכן או משהו.. שלא תעמדי עוד שעות לבשל.

תודה רבה יקרה לוקחת לי , וחייבת לסנגר ולהגידהדרים
שהוא זה שמבשל לשבת תמיד . ויש לו אוכל נדיר . 
ואוואישהואימא

אני בשוק כמה בעלך דומה לבעלי(לטוב ולמוטב...כולל הבישולים ...)

תדעי לך שאצל בעלי אני יודעת שזה יושב בעיקר על הפרעת קשב וריכוז.

אז למה בעצם את עושה את זה?שירה_11

אולי תחשבי מה הכי קל לך לשחרר ומשם תתחילי?

עם איך שאני מבינה יותר קל לשחרר לו פיזור של ילדים מאשר לשחרר לו כלים בכיור 😅

אני עושה את זה כי בעלי אדם אדיש מאודהדרים
לדוגמא פיזור ילדים למסגרות , גם כשהוא יעשה את זה הם יגיעו בתשע הפוכים, כנראה שתוך כדי הוא ינהל שיחה בפלאפון , והקטנה שלי תפספס ארוחת בוקר ותהיה רעבה עד שמגישים שם צהריים. גם ביום שאני עובדת מחוץ לבית אני צריכה להתקשר שבע פעמים לראות שהתעורר ושהם מספיקים לארוחת בוקר במסגרות . מבינה ? אז דווקא אם היה עושה כלים היה עדיף כי מנקה יסודי האמת חח .. אבל לגבי הילדים זו נקודה רגישה אפילו הבכור שלי אומר שהוא לא אוהב שאבא לוקח לגן (כי הוא פשוט מפוזר ולא זוכר לשים לו למשל עוגיות בבוקר בשקית, או פתק נחת וכו) וגם הוא מגיע מאוחר 
היה לי בול אותו מקרה לפני כמה שבועותשופטים

חזרתי הביתה ב23 לבלאגן היסטרי, שכמוך מאוד חשוב לי שהבית יעבור איפוס כל ערב.

גם אני הלכתי לישון, ידעתי שאם אדבר זה לא יצא טוב.

יום למחרת הוא יצא לעבודה וכתבתי הודעה מפורטת של מה שהפריע לי וזה התקבל הרבה יותר טוב והוא הצליח להבין יותר טוב משציפיתי.


באופן כללי כתבתי שאלו דברים שאני עושה כל יום ולא מבקשת הרבה עזרה כי יודעת שזה התחום שלי, אבל לחזור לברדק כזה זה כבר בסיסי יותר וממש עניין של בין אדם לחברו,  גם אם לו זה לא מפריע.  

לא יודעת באיזה גילאים הילדים שלך, אבל אצלי יש גדולים גם ואמרתי לו שזה מפריע לי מבחינת החינוך שלהם שייראה להם הגיוני להשאיר כזה  בלאגן אחריהם למי שלא נמצא בבית שיסדר.


יכול להיות שהייתי צריכה לכתוב הודעה במקום להתפוצץהדרים
פשוט היה לי ככ רע נפשית לראות ככה את הבית עוד אחרי שביקשתי, שלא הצלחתי להסתיר את הפרצוף החמוץ פשוט … 
ותודה על השיתוף שלך ❤️הדרים
בתוספת ה4 שעות שינה1112
כשאנחנו עייפים אנחנו גם יותר לוקחים ללב וגם מגיבים פחות טוב
נכון באתי הביתה ממש על הקצההדרים
אני רק שאלהכנה שנטעה

איך את מצליחה שיהיה מסודר ונקי וריחני עם כביסות כלים מטבח אוכל והכל? אני בקושי מצליחה ואני רק עם ילד אחד..  😅😅

שאפו

חחחח תודה יקרה , למזלי נטו כי עובדת מהבית לרובהדרים
למעט יום אחד שמחוץ, אחרת כנראה הייתי צריכה להעסיק פה איזה אופר, פשוט מפעילה מכונות תוך כדי העבודה , וב "הפסקת צהריים" שלי תולה מקפלת מעבירה סמרטוט … לא נגמר ב"ה 
תצאי לעבוד בחוץ. את גם תהני מהיציאהסיה

כשאת עובדת בבית את גם עובדת בעבודה

אם את יושבת על הספה שמונה שעות עם המחשב אין בעיה.

אם את גם עובדת בעבודה וגם עובדת בבית באותן השעות זה בלתי אפשרי

אני עובדת בהייטק וזה היברידיהדרים

כרגע בגלל שהמשרדים שלי בצפון אני נוסעת יום בשבוע, יכול להיות שאעבור לצוות במרכז ואז אצא ליומיים או שלושה למרות שמבחינתי ככה יש לי עוד איכשהו איזון בית עבודה

אני אמנם עובדת קשה אבל לא רואה איך הייתי מספיקה להיות גם אמא וגם בעבודה אם הייתי צריכה לצאת לשלושה ארבעה חמישה ימים מהבית …. אבל כן אין ספק שביום הזה שאני נוסעת זה האוורור שלי למרות המרחק 

את אומרת שאת לא רואה איך היית מספיקהסיה

נכון! את לא אמורה להספיק

אין אישה שגם עובדת בחוץ וגם מספיקה הכל בבית

אלא אם כן את אוהבת את זה ואת מוכנה לעבוד קשה בזה

ואם את אוהבת את זה ( עבודות הבית) את לא אמורה לכעוס אם לא עשו מה שאת רוצה

תורידי הילוך. תשאירי כלים ולכלוך לא יקרה כלום זה לא ילך לשום מקום

מה שיש לך כח תעשי מה שלא ישאר 

ממש ככהoo

וגם לבקש ממנו לקחת על עצמו משימה או יותר באופן קבוע

לא משהו שצריך לבקש אלא משהו שהוא עושה כשותף בבית

לא הגיוני לתפעל בית לבד

זה ממש קשה ליישם למישהי כמוני שבלאגן משגעהדרים
אותה, אני אולי אשקול להביא עזרה מבחוץ אבל גם שם קשה לי לשחרר כי יש לי סטנדרטים גבוהים מאוד של סדר וניקיון , יודעת שחייבת לשחרר אבל קשה לי מאוד 
כל הכבוד לך!נעומית

איך את עושה את זה? (אני סקרנית, את לא חייבת לענות).

את טיפוס פעיל שנהנה לתפקד? 

אני בן אדם חרוץ מטבעי, פלוס קשה לי מאוד עם בלאגןהדרים

זה יכול להיות יתרון אבל זה גם הרבה פעמים חיסרון כי אני לא מאפשרת לעצמי לנוח כל עוד יש מה לעשות , והרי תמיד יש מה לעשות.

מנסה לעבוד על הגבול בין מתי אני מסדרת כי כיף לי (באמת אוהבת את זה בפועל) לבין מתי זה מפעיל אותי למרות שלא באלי כרגע 

חח את מתארת את זה כאילו זה כזה מובן מאליוהשקט הזה

אני בחופשת לידה עכשיו אז פחות דוגמא אבל כשעבדתי ביום החופשי שלי בבית בדכ פשוט ישנתי רוב היום😅 ממש לא "רק הכנסתי מכונה והעברתי סמרטוט בקטנה"..

כאילו בגדול או שאת אישה סופר חרוצה או שמגיעה לך מדליה או משהו

תודה רבה יקרה מעריכה את התגובה שלך ❤️הדרים
אני יכולה להבין את הבאסה שלךמתיכון ועד מעון

אבל בתור בעלך כנראה שגם אני הייתי נעלבת

אין לי (וכנראה שגם לך) איך עבר עליו היום, כמה היה לו קשה , והגיוני שהיה לו קשה יותר ממה שקשה לך בד''כ כי הוא פחות מתורגל.

אני לגמרי מבינה שאת חוזרת הביתה את מפנטזת על שקט וסדר, אבל יכול להיות שבאמת הוא פחות שם לב לכל הבלאגן הזה. אני יכולה להעיד על עצמי שלא מפריע לי בלאגן ולכלוך בד''כ, אני מנסה לסדר בשביל בעלי ובד''כ זה לא מספיק מסודר. עם השנים הוא למד לראות את המאמץ שלי במקום את התוצאה ואני למדתי יותר לנסות לשים לב.

אבל בהחלט יכול להיות שהוא כן התאמץ ובסוף התעצבנת, וואלה, לא כיף בכלל.

זה לא סותר שכל הכבוד לך על התפקוד שלך.

אני יודעת שהוא לא שם לב , ובגלל זע לוקחת על עצמיהדרים
בדרכ את הכל; אבל אתמול ביקשתי ממש שישקיע את ה20 דק האלו אז מבחינתי זה היה זלזול בבקשה שלי ולא חוסר שימת לב 
זלזול זו פרשנותמתיכון ועד מעון

וזו הפרשנות שלך לסיטואציה, ואני לגמרי מבינה למה את חשה זלזול, בחוויה שלך הדרישה שלך היא בקטנה, אבל יכול להיות שעבורו זו דרישה גדולה ועצומה וקשה.

מה שאני מתכוונת להגיד שלא להענות לבקשה זה לא בהכרח נובע מזלזול אלא מקושי.

את כאשה סופר מסודרת לא רואה מה קשה בבקשה, אבל יכול להיות שעבורו זה היה ממש קשה 

את מלכהואז את תראי

ושתדעי שיש הרבה אנשים שלא מסוגלים לזה.

כותבת לך בתור אחת שגם מפזרת ואוספת ועובדת ומתקתקת את הבית כביסות ניקיונות כלים ועוד ועוד חסדי ה'


 

אל תצפי לזה ממנו כי הגיוני מאוד שהוא פשוט לא מסוגל והוא לא היחיד.

מבינה את האכזבה מזה שביקשת והוא לא עשה אפילו את זה...

ואגיד לך משהו נוסף - אפילווווו שאת יכולה לעשות הכלללל לבד! אל תעשי!

תבקשי עזרה גם אם את יכולה. לא בפנקסנות, לא במעקב אחרי מה הוא עושה ומה את עושה, אלא מתוך שותפות ומתוך רצון לחלוק.

שיישאר לך גם קצת אוויר ואולי אפילו 2 דקות לנשום❤❤❤

 

ודבר אחרון - דברי איתו על זה בזמן רגוע ותגידי את מה שאת מרגישה. אל תשמרי בבטן.

את ממש צודקת , עבודת חיי, חייבת לשחרר חייבת …הדרים
תודה יקרה 
ממש מזדהה איתך, לשחרר זו עבודה קשהההואז את תראי
וזה מקיף אותי בכל תחום בחיים💜
קודם כלתקומה

זה מעצבן. ממש.

אני מבינה אותך מאוד.

אולי קצת תחושה שהוא לא רואה אותך?


דבר שני,

את עובדת משרה מלאה בעבודה אינטנסיבית

ובנוסף את גם עובדת במשרה מלאה בבית כאמור

זה קשה. מאוד.


לא רוצה להגיד רוב או כל או לצאת בהכללות.

אבל אני חושבת שאי אפשר להיות בהכל 100%, זה פשוט בסוף מוביל לקריסה.

אם את נהנית מזה וזה טוב לך, מצויין. יש אנשים שמתאים להם לחיות בקצב כזה.

השאלה אם את כזו?

או שאת מרגישה שאין לך ברירה אלא להיות סופרוומן

ואם את מרגישה שאין לך ברירה, אני חושבת שהגיע הזמן קצת לערער על ההנחות שהיו עד עכשיו.


לעבוד מהבית זה מאוד נוח עם הילדים, אבל זה יוצר אינטנסיביות גדולה יותר, בדיוק בגלל מה שאת מתארת


אם היית עובדת מהמשרד, הייתה לך הפרדה ברורה בין הבית לעבודה.

הייתה לך את הנסיעה שנותנת לך רגע להתאפס לפני שאת מגיעה הביתה. היו לך הפסקות יותר מסודרות, היו לך אנשים מבוגרים לדבר איתם ולפטפט.

ואת כל זה אין לך, כי את עובדת מהבית.

ואת עובדת מהבית, אז את עם הילדים, כי מה יותר נוח מזה?

אבל את בבית, אז למה שלא תקבלי קצת כביסה? תשטפי כלים?

מבינה את הכיוון?

מה שיוצר זה, שאת פשוט בעבודה לא נגמרת, בדרישות לא נגמרות. וזה לא נותן לך לנוח

ויכול להיות שאת אומרת, לא לא, אני בסדר עם זה.

אבל מהתיאור שלך, נשמע שזה כן קשה לך. שאת מתאמצת בשביל להחזיק את זה. ואולי כבר כל כך התרגלת, אז את בכלל לא חושבת שיש אפשרות אחרת.


ואני חושבת שיש.


קודם כל לגבי אחריות - אחריות היא עניין של פינוי מקום.

אם את לוקחת את כל האחריות על עצמך, וזה כרגע מה שאת עושה - את גם עובדת, גם אמא, גם מסדרת את הבית - לבעלך לא נשאר מקום. ואת האמת, שזו ממש לא ביקורת עלייך. זה הכי מובן בעולם. יכול להיות שזה גם נובע מניסיונות קודמים שבהם הרגשת שהוא לא מספיק על זה, אז את עשית. אני לא יודעת.

אבל העובדה היא כרגע, שאת עודה כמעט הכל.

אני לא יודעת איך הדינמיקה ביניכם. אבל אני לא חושבת שאבא שנמצא עם הילדים שלו, צריך לקבל כפיים. סליחה על הציניות.

ברור שיש מקום להערכה בין בני זוג. והכי מתאים לפרגן גם על דברים קטנים.

אבל זה התפקיד שלו בדיוק כמו שלך.

ואם את סידרת את הבית, עבדת, עשית קניות חוזרת מאוחר. אני לא רואה שום סיבה שבעולם שתצטרכי לפרוס לו שטיח אדום על זה שהוא היה עם הילדים, מה שאת עושה בכל הימים האחרים.

מה שכן, אולי זה זמן לשאול, למה הוא מרגיש ככה? מה בדינמיקה או בהתנהלות גורם לו להרגיש שזה שהוא היה עם הילדים זה בונוס? זה מעבר ל"הגדרת תפקידו"?

האם זה קשור למקום המשמעותי שאת תופסת ולא משאיר לו מספיק מקום? (ושוב, לא ביקורת, שאלה)


ואני חוזרת רגע אלייך.

אני הייתי מנסה לייצר עד כמה שניתן, הפרדה ברורה בין העבודה לבית, אפילו שאת עובדת מהבית. או לכל הפחות, לייצר לך זמנים ביום של מנוחה, אפילו שמטלות הבית קוראות לך.

לקחת הפסקה מהעבודה?

נהדר. שבי תתפנקי בקפה עוגה, הכביסה תחכה לזמן אחר.

אין זמן אחר?

תזמיני מישהי שתעשה את זה במקומך.

כן, זה לא מצחיק. אפילו שאת בבית כל היום. מה זה משנה?

זמן ופניות זה משאב חשוב, מי אמר שהוא צריך להיות מנוצל למחלות הבית כל הזמן?

כשאני הייתי בראש שמחוייב לבית כל הזמן, כשהרגשתי שאם יש כלים בכיור אז אם אני נחה אני צריכה להרגיש מצפון, לא היה לי כוח לעשות כלום בבית.

רק כשיחררתי את תחושת המחוייבות להיות העשייה תמידית סביב הבית, היה לי גם הרבה יותר כוח, וגם הרבה פחות כעס.


אני חושבת, (ולא בטוח שאני יודעת מספיק להסביר את זה בהודעה), ששווה לחשוב עד כמה את מרגישה שבחרת את הדרך שבה את חיה היום (מבחינת אינטנסיביות ויחס עבודה בית) ועד כמה נגררת לזה ואת מחזיקה את זה בצורה של חוסר ברירה.

אם את מרגישה שנגררת או שאין לך ברירה, זה כשלעצמו מייצר הרבה כעס ותסכול, עוד לפני השאלה האם בעלך שותף או לא (שכמו שכתבתי לפני כן, אני באמת חושבת שהסיטואציה כאן מרגיזה מאוד). אבל יכול להיות שבלי קשר אליו, גם לך יש מה לעשות כדי להקל על עצמך יותר מלהיות במקום שיותר בוחר ומאפשר לעצמך גם מנוחה ורוגע, ולא רק מירוץ סביב החיים כל הזמן.


כתבתי מבולגן מאוד

מקווה שמשהו מזה אולי יוכל להאיר לך

וואו, איזו תגובה מושקעת ומעמיקהשוקולד פרה.
את לגמרי מדוייקת וקולעת מאוד למהלך חיי.הדרים

אני אדם שלוקח אחריות על מלא דברים, ואם מרגישה שהכל דופק אז לא מטריחה את האחר, הגיוני מאוד שבעלי התרגל פשוט לזה שיש לו אישה וונדרוומן שגם עובדת גם מתייחסת לילדים גם מתחזקת את הבית, ולאחרונה בעיקר בגלל העייפות הפיזית של סוף הריון, אני מרגישה שחיקה וצורך בעזרה, והוא לפתע מופתע מה קרה הרי כל השנים זה מה שהתרגלתי ושמחתי (ועדיין שמחה ברוך השם) לעשות.

לגמרי עבודת חיי זה לדעת לפנות לעצמי זמן, אני מגיעה לעצמי אחרונה ובסוף אם בכלל,

מאוד מאוד אוהבת למשל לקרוא ולא זוכרת מתי פעם אחרונה פתחתי ספר כי תמיד יש כביסות כלים עוד עבודה במחשב יחס לילדים הכנות למחר , ובזמן הזה בעלי יכול לשבת בכיף שלו שעות בערב אחרי שהילדים ישנים. אני תמיד אמצא מה עוד לעשות.

תודה יקרה על הדיוק שלך 

שמחה שזה נגע בך❤️תקומה

ממש מבינה אותך,

כי גם אני הייתי כזו.

אבל למדתי לשחרר (ממש עבדתי בללמוד את זה, זה היה קשה)

וזה ממש מקל

אני גם חזרתי לקרוא מאז

מתאמנת

כי זה עושה לי טוב

בדיוק תכף יושבת כאן לספר ותה ומולי ערימת כביסה ענקית. שתחכה.

פעם לא הייתי ככה, והייתי מרגישה על זה מצפון.

אבל הבנתי שהמצפון בצורה קצת הפוכה, גורם לי להרגיש בסדר עם זה שאני נחה, כי זה לא שלא אכפת לי, נכון?

אבל המצפון ככה לא באמת מאפשר לנוח.

אז שיחררתי גם אותו

ועכשיו אני נחה בלי מצפון 😉


לגבי בעלך, זה גם מאתגר, אבל שווה לנסות להפריד בין הרגש שהוא מעלה בך כי אובייקטיבית הוא לא היה בסדר, לבין הרגש שזה מעלה בך כי "כמה היית רוצה עכשיו גם לשחרר ולנוח. אבל אני לא יכולה, כי יש כביסה..."

זה יעזור גם זוגית ויעזור למקד את הקושי.

ובזמן רגוע, לנסות להסביר מה קשה *לך* ולא מה לא בסדר *בו*. נסי לשקף לו שלך קשה לשחרר. שאת ממש היית רוצה להצליח גם ככה להיות בנחת עם הילדים, אבל הכביסה או הכלים משגעים אותך ומציקים לך מהצד. ונסו לגשת לזה ביחד ממקום של לעזור לך להיות יותר משוחררת.

ולא לכעוס על עצמך יותר מידי אם התעצבנת. קורה. את בן אדם.

אז תראי איך הוא הזיווג שלך משמייםאמאשוני

אם שניכם הייתם כמוך, לא הייתם נחים לרגע, כל היום מתקתקים בלי לעצור, כי תמיד יש מה לעשות.

מכירה בתים כאלה, לא בטוח שזה בריא נפשית להורים ולילדים.

לעומת זאת אמנם כרגע הפער ביניכם מוציא אותך מדעתך, אבל גם שם לך מראה שאפשר אחרת.

אפשר לקרוא ספר או לראות טלויזיה או לבלות בערב בנחת עם הילדים.

אולי יום אחד תצליחי לקבל ממנו השראה איך להיות נוכחת ברוגע, להתפנק, להרפות,

למרות שתמיד יהיה מה לעשות.

קודם כל אני מדמיינת את הבית מבולגן ומלוכלךנעומית
ואז כשאני חוזרת מקסימום אני מופתעת לטובה.


וואו, זה באמת קשה מאוד להרפותשוקולד פרה.

יכולה להגיד לך שאני ממש לא מצליחה בזה.

תמיד כשאומרים לי תרפי, אז מה אם מלוכלך ומבולגן, אני פשוט לא מצליחה. בשבילי בלגן עושה אותי עצבנית, ואני לא יכולה פשוט להעביר את זה.


לי היה חצי יום שנה שעברה שעבדתי מחוץ לבית (אחה"צ- ערב) וקבוע הייתי מגיעה - לסדר

כי פשוט לא יכולתי לאכול איתם ארוחת ערב אם מבולגן לי בעין..


ידעתי שאם אני אעיר לבעלי אז הוא ממש לא יאהב את זה, והעדפתי לעשות בעצמי.


אבל זו בחירה. זו בחירה לא להרפות. זו בחירה להתאמץ כדי שיהיה לי נעים בעין, והמחיר של זה הוא קצת לחץ ומתח.

אבל בשבילי זה עדיף מאשר לראות בלגן, שאז אין לי מנוחת נפש כלל.


אני חושבת שאם את רוצה ללמוד להרפות, כדאי לך לקרוא על זה וללמוד את זה.

כנ"ל , אם הבית לא מאופס בבוקר זה ברמה שאניהדרים
מודיעה להם בעבודה שאתחיל חצי שעה מאוחר יותר כי אשכרה לא מצליחה להתרכז !! הלוואי שאצליח לשחרר קצת !!
אני כמעט כל בוקר מאפסת את הבית בתחילת יוםאמאשוני

או שאני עובדת מהבית או שאני יוצאת אחרי הפקקים אז יש לי שעה בבוקר עם עצמי.

השואב שוטף הוא חברי הטוב ביותר. (לא מספיקה שטיפה רצינית יותר ובסטנדרטים שלי זה דווקא סבבה לניקוי יומי של הרצפה)

אבל אני עושה את זה בנחת ובכיף בלי להתעצבן, מתוך קבלה של המחירים של הבחירות שאני עושה. ומתוך ידיעה ברורה שאני היחידה שמבסוטית מבית נקי ומסודר. ברור לי שמבחינת בעלי מדובר ב"ברכה לבטלה". במאמץ לא נצרך שלא מקדם את מה שחשוב לו בחיים,

בדיוק כמו שאם אני עושה שיפור אסטתי בבית זה לא מזיז לו, אלא רק לי.

אני חושבת שזה בעיקר שינוי בראש.


אני לא אומרת שאני מושלמת בזה, הנה שבת שעברה נחרדתי להיכנס לחדר הילדים, קיבלתי סחרחורת, תחושות הלם וחרדה.

ולא היה אפשר לעשות הרבה בשבת.

זה גרם לי לתחושות לא טובות בגוף, אבל זה לא יצא כעצבים על אף אחד ב"ה.

כי מהבחינה הזאת אני כן מתורגלת להבין שהבלת"ם הוא לא בגלל שמישהו לא עשה משהו לפי איך שאני מדמיינת את הדברים ולכן אף אחד לא אשם ואין על מי לכעוס.

כן יש לחשוב עם עצמי איפה אני מונחת ואם לחכות פשוט שימי שישי יתארכו שוב או לנסות לעבוד יותר מהבית בימי חמישי (הלוואי)

ואז להיות אחר"צ על זה,

או לפחות לחזור יותר מוקדם (נראה אם אצליח לעמוד בזה היום)

או לחפש איפה אפשר לחזק את הנקודות האלו בלי מאמץ מנטלי מיוחד של אף אחד,

נגיד לפני חודש קניתי לחדר הילדים שידה עם קופסאות לכל הפיציפקס כי הכל היה להם מעל ומתחת למיטות ולשולחן כתיבה, בתוך מדפי הבגדים, כמו מכת צפרדעים (סליחה על ההשוואה)

ויש שיפור מדהים בלי תהליך ארוך ומייגע.

ועכשיו נגיד אני מזהה שמשהו עם התליה לא עובד טוב, אז חושבת איך לשפר את המתלים שיהיה להם יותר קל,

וגם שמתי לב שמלא בגדים על הרצפה בתכלס זה בגדים נקיים אז חושבת איך להנגיש את הבגדים שיהיה יותר קל לקחת בלי להפיל הכל וגם חשבתי לשים סלסילה גדולה בתוך הארון במדף התחתון שאם בגד לא מתאים משום מה שישימו שם ולא על הרצפה (הם עדיין לא בגיל שיודעים לקפל לבד)

ברור שבסוף צריך גם חינוך, אבל חינוך לא נרכש בעצבים ולכן דווקא כשנמצאים בקצה על גבול חוסר יכולת להכיל את הבלאגן,

זה לא הזמן לחנך ולהרגיל לסדר, זו נורה לעשות שינוי עם *עצמי*

(ולהביא עוזרת בית זה אחלה)


חינוך זה דווקא כשהלהבות נמוכות ולכאורה אני יכולה לעשות לבד, דווקא אז לעבוד על השיתוף פעולה שלהם, כי תהליך הלמידה מצריך הרבה סבלנות והכלה.

יכול להיות שעד היום לא חשבת על דרך אחרת להתמודד כי לא חשבת שיש גובה להבות שלא תצליחי לעמוד בהם, והנה עכשיו שזה קורה ואת על הקצה, את יכולה כרגע לבחור בפתרונות מיידיים להורדת גובה הלהבות, ואחרי שתתואוששי מהלידה ותחזרי לשגרה, דווקא אז להבין שזה בדיוק הזמן לתהליך יותר עמוק של שינוי ויותר הדדיות ושיתוף, ופחות לרוץ לבד כל הזמן.

העיקר כרגע להכיר בכך שיש לך חלק לא מבוטל במצב שנוצר (לא מתוך אשמה אלא מתוך לקיחת המושכות לשינוי בידיים שלך) ולא רק לאחרים שסביבך שלא רצים בקצב שלך, ואולי בכלל לא מאמינים בסטנדרטים שלך, אולי היעד שאת רצה אליו בכלל לא מתאים להם והם מתוסכלים ממך באותו מידה שאת מתוסכלת מהם ואם את רוצה שמדי פעם יעזרו לך לסחוב את האלונקה, אז תמיד את צריכה לוודא שאתם רצים לאותו מקום ובהלימה אחד לשני תוך שמירה על כבוד והדדיות תוך ראייה והכרה בצד שלהם בסיפור כי לא כל האמת נמצאת אצלך.

אחרת אל תתפלאי שאת מסתכלת ימינה ושמאלה ומוצאת את עצמך לבד במסלול אם מראש לא דאגת שתהיו באותו קצב ועם אותם שאיפות.


אם את רוצה באמת ולא יודעת איך לעשות שינוי, זה ממש בסדר לקחת מפגשי אימון בשביל זה..


מבטיחה לך שאפשר למצוא את האושר לא רק במקום שהכל צריך להיות מתוקתק. זה תהליך ארוך, אל תצפי להנות בשלב הראשון של ההרפייה והשחרור, אבל בהמשך את תגלי שהלימון זה בעצם לימונדה ויש דברים שמגלים בדרך שאפשר להסתכל אחורה על התהליך ולהגיד וואלה, אולי היה עדיף שנגיע לאי יכולת לתפקד לבד על הכל. אולי המגבלה הזו היא למעשה קרש קפיצה..

איזה שידה עם קופסאות קנית?יעל מהדרום
הכוורת של 2*4 של איקאה, עומדתאמאשוני

והקופסאות זה לפי צבעים מה שאת בוחרת.

יש שם מלא מקום.

לא חייבים בכל התאים לשים קופסאות,

אפשר חלק להשאיר פתוח כמו מדף בשביל הדברים הגדולים יותר.

יש גם מקום למעלה לשים דברים, עוד לא החלטתי מה חח

תודה! חבל שאין להם משלוחים במחירים נורמליםיעל מהדרום
תבקשי ממישהו שישים לך את זה באוטואמאשוני

יש להם עגלות נוחות לזה, עובד חנות יכול לשים לך את זה בעגלה, ויש איזור שמביאים את הרכב ממש קרוב, ואז נשאר להרים מהעגלה לאוטו.

זה מגיע מפורק.

אני ביקשתי מגבר שהיה שם. מקסימום בטוחה שגם העובדים שם מסייעים

בעיה- אין לנו אוטו😅יעל מהדרום
תודה על התגובה המפורטת, אשרייך על התהליךהדרים
שעברת ועדיין עוברת כדי לשחרר, הלוואי הלוואי שאצליח !!
יש בי כאב מטורף (פריקה, מילואים)אנונימית בהו"ל

אין לי אפילו כח לכתוב

אבל אני במצב נפשי מזעזע

בהריון+ פיצפונים שמאבדים את זה לגמרי מאז שאבא גויס ועברנו למקום אחר בשביל ממ"ד קרוב

לא מפסיקה לבכות והסביבה הכי לא תומכת בעולם

יותר נכון לומר עוקצנית ומכאיבה מאוד

אין לי כח לפרט אבל אין לי אופציה למקום אחר כרגע

לא ידוע על צפי של חזרה או יציאות, הוא הוקפץ מהרגע להרגע, והשתחררנו רק לפני חודש מסבב של כמה חודשים!!!

וגם מזה עוד לא התאוששנו, הזוגיות, הבית, הילדים, הכל עוד הפוך ופתאום סבב נוסף עם אזעקות וטילים ואנחנו בכלל לא בבית, הכל הפוך

מרגישה שיש שני יקומים

של נשות המילואים ושל כל השאר

ושאר הנשים שיוצא לי לדבר איתן, כולן קורסות לגמרי

ומרגישה שבמלחמה הזאת אף אחד לא שם עלינו, פעם עוד הייתי רואה סטטוסים או משהו תודה לנשות המילואים

מרגישה שקופה, מרגישה נטל, לא מפסיקה לבכות..

משלוח מנות אחד לא קיבלתי ואני שבורה ומרוסקת לגמרי

עכשיו הבת שלי במרד של את לא מחליטה עליי ואני לא יודעת איך לקלח ולהרדים אותה. ב"ה שאת השאר הצלחתי, אבל היא נהיית עכשיו קשה ברמות ואין לי במי להעזר, אין לי כוחות, כל דבר קטן הוא טריגר מטורף בשבילי, אני על הקצה ולא מפסיקה לבכות ולהשבר

פשוט אשמח שיראו אותי, שאני ארגיש שרואים ושזה לא סתם

אוי זה ממש קשה😰שיפור
שרשור של דברים שכדאי לזכור לפורים הבאהף..תוהה לעצמי

מוזמנות לרשום פה לטובת כולם דברים שאתם רוצות לזכור לפורים הבא, מהכי טכני ועד הכי מהותי..
 

מתחילה-


 

1. לזכור לארגן למוצאי פורים אוכל מהיר להכנה או לחימום, בדגש על אוכל ולא ממתקים. כולם גוונים מרעב וטוחנים אינסוף ממתקים מהמשלוחי מנות אם אין אוכל מגרה אחר.


 

2. לזכור שיפורים חג שדורש סבלנות וגמישות. לא משנה כמה הלוז שלכם סגור וידוע מראש, סיכויים גבוהים מאוד שיהיו שינויים ובלתמים ברגע האחרון. כדאי להכין מראש מלאי סבלנות ונחת לכל השינויים האלו ולזרום איתם במקום להתעצבן.

פורים יכול להיות שמח בלי משלוחים מפואריםאמאשוני

כל השכנים הורידו סטנדרטים וזה יצא ממש בול.

חצי מהמשלוחים שמתי בשולחן החג (לחמים, סלטים, אפילו זיתים וכד' ועוגות עוגיות למנה אחרונה)

היה מגוון כיף וטעים ולא תקועים עם מלא ממתקים.

השעות של סוף החגאמאשוני

המבוגרים גמורים, הילדים עוד מוקדם להם לישון.

לקחת בחשבון את הזמן הזה, לתכנן פעילות מרגיעה.

(מקודם הוצאתי את הילדים לפארק לשעה, לא היה מוצלח. חזרנו. בעלי משחק איתם משחק קופסה עכשיו)

שנה הבאה כדאי לחשוב על משהו מראש.

אולי יצירה בבצק או משהו.

חושבת שזה מתקשר גם לאוכל שכתבו למעלה. אצלנו אוכלקופצת רגע
אמיתי זה מה שמרגיע ומאפס, במיוחד אחרי כל הממתקים
אני מתכוונת לשעות שאחרי הסעודהאמאשוני

הירידת מתח של האחרי

וואי גם אצלנו בדיוק השלבתוהה לעצמי
אני פשוט נמרחת על הספה גמורה, הם למזלי הוציאו מגנטים ומשחקים בהם..אין לי טיפת כח לקדם את הערב.
בול.שומשומונית

אני גמורה על הספה. בעלי מעולף אחרי ששתה.

הקטנים פה ואין לי כח לקלח אותם ולהתקדם עם השינה.

מחר בעז"ה נוסעים להורים בירושלים, עוד יום של בלאגן.

נראה לי שהמסקנה הכי חשובה היאמתואמת

שלא תהיה מלחמה בפורים🤭

(כאילו שזה תלוי בנו...)

אצלנוoo

החג היה כמעט בתכנון המקורי מלפני המלחמה

הילדים חגגו עם משלוחי מנות לחברים

נסעתי כרגיל לסעודה להורים מחוץ לעיר

(האזעקה תפסה אותי בחניה צפופה בין מכוניות ועם ילדים רבים מכות

אז התרכזתי בלהשאר רגועה בסיטואציה ולא באזעקה

ואז מישהו יוצא מבניין ונוזף בי 'גברת את שומעת שיש אזעקה'

במקום להציע בנימוס מרחב מוגן

לכולנו שלום)

אני טיפוס לחוץ, לא מסוגלת להתנהל כרגיל...מתואמת
כן הגיוניoo
רוב האנשים ככה
גם ככה אלו ימים שלא עובדיםפילה

כך זה היה הגיוני מבחינת המשק

וגם מבחינת תאריך

בטח שעובדיםoo
רק מערכת החינוך לא
ימי ראשון - שני היו אמורים להיות קצריםפילה
כמה כבר אפשר לעבוד בהם 
זה יום בחירה במקומות עבודהבתאל1אחרונה
במשק. אפשר לבחור אותו או את ט' באב כיום חופש והמעסיק חייב לתת. 
מה זה קשור?🤔מתואמת
לא דיברתי על הקושי לעבוד, דיברתי על הקושי לחגוג פורים בצל מלחמה...
סעיף 2 שלךoo

הוא מהות מרכזית של החג (הזה ובעצם כל חג)

חג= בלתמים/ שינויים/ ילדים נרגשים/ מפגשים משפחתיים

ומצריך סבלנות וגמישות בכמות גבוהה

1. אפשר להכין יותר אוכל מראש. שיאכלו ממנו גם בערביעל מהדרום
לגבי המשלוחיםמולהבולה

מסיבה מסוימת ובנוסף המלחמה לא יצא לנו להתארגן עד הסוף עם משלוחים לשכנים ומכרים ולא קנינו הרבה דברים בכלל

בבוקר נלחצתי נורא וניסיתי לצאת עוד לקנות

עצרתי ונשמתי ופשוט ממה שקיבלנו התחלתי לייצר משלוחים חמודים ממש ועוד נשארנו עם עודף ולמזלי לא הרבה כך שגם יהיה פחות זבל בבית

אז ממש הולכת לזרום על זה גם בשנה הבאה

איך אתן מתארגנות על קריאת מגילה היום,?אנונימית בהו"ל
התייעצתי גם בקבוצת המשפחה, לכן מאנונימי
שאלה שכולן שואלות. אין צורך באנונימי מנגואית
מתחלקים עם הבעל והולכים לאיפה שיש
אני עם תינוק ועוד בן 3, + כמה גדולים שיכולים ללכתאנונימית בהו"ל

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

אני לא לוקחת בגיל הזהמנגואית
בגיל שלוש לא לוקחים לקריאת מגילהמתואמת

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

בעיני זה קביעה שהיא לא חד משמעיתמתיכון ועד מעון

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

אני אגיד לך משהו-יעל מהדרום

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

 

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

 

כתבתי שיש ילדים נדירים שיכולים לשבת בשקט בגיל הזהמתואמת

והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)

נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.

אני באמת תוהה האם ילד צריך לשבת בשקט מוחלטמתיכון ועד מעון

בעיני זו ציפייה לא מחויבת בטח לא בקריאת מגילה שיש בה את הזמן שמרעישים ברעשן אבל גם אם ילד אומר מילה או שתיים זה לא אסון באופן בו אני תופסת את חינוך הילדים לתפילה ולשהות בבית הכנסת.

כמובן שאם ילד מתקשה לשבת, בוכה, צועק אז לא מתאים אבל ילד רגוע יחסית לא רואה סיבה שלא יבוא

בעיקרון במגילה השקט יותר נצרךמתואמת

כי צריך לא לפספס כמעט אף מילה מהקריאה.

כן, גם הרעשים בהמן הם לא בסדר... אבל מכיוון שהקורא מכוונן עליהם, בדרך כלל הוא חוזר אחר כך על הפסוק האחרון.

בקריאת מגילה מילה-שתיים זה כן בעייתינירה22
וגם בתפילות רגילות-אנחנו לוקחים רק ילדים בוגרים שמסוגלים להתפלל או לפחות לשתוק כל התפילה. זה ב"ה הסטנדרט בבית כנסת שלנו. אין עניין להפריע לציבור, ויחס נכון לתפילה הוא מתוך כבוד לתפילה.
הסיבה שהוא לא אמור להגיע אם הוא מרעישפה לקצת
זה כי צריך גם לחנך אותו להתחשב באחרים.

אני הסברתי לבת שלי שרצתה לבוא שהיא לא יכולה כי צריך להיות בשקט הרבה זמן וזה יכול להיות לה קשה וזה יפריע לאחרים אז נחכה שתגדל.


ולצורך החינוך אני לוקחת אותם בזמנים שבהם זה פחות מפריע אם יש רעש ושיש לי אפשרות להוציא אותם

מוסיפה על הנאמריעל מהדרום
לק"י

שכשיש הרבה ילדים, וכל אחד אומר רק מילה-שתיים, זה הרבה רעש.


בזמנים שלא צריך שקט כמו בקריאת מגילה, אני נוטה להסכים איתך.

אני באתי לקריאהעוד מעט פסח

יחד עם בן השלוש, מתוך ידיעה שאצא באמצע.

רק רציתי שיחווה קצת את פורים בבית כנסת ויעשה קצת רעש בהמן. הוא לא שרד בשקט אפילו פרק אחד.

אח''כ הלכתי לקריאת נשים בבית של מישהי, שכנה הביאה ילד נוסף בן אותו גיל (בעלה מגויס- לא היתה אופציה אחרת), והוא פשוט נרדם עליה במהלך הקריאה.


נראה לי ממש תלוי ילד (ותלוי באורך הקריאה. יש מקומות שמסיימים בחצי שעה, יש כאלה בשעה וחצי...)

שעה וחצי? יעל מהדרום
בשנים רגילותעוד מעט פסח

עם 'המנים' משוגעים, ובעל קורא שלוקח את הזמן...

כן. יש אצלנו גם מניין כזה (בד''כ אני מבקרת בו עם הקטנים רק להתרשם, בלי לנסות בכלל לצאת ידי חובה. גם מקשטים שם את בית הכנסת בתור ארמון, השנה גם 'תלו' את כל הארכי-מחבלים כעשרת בני המן... משקיעים).

נשמע מעניין.יעל מהדרום

לק"י

 

אני גדלתי על קריאה מהירה של סבא שלי ובלי רעש בהמן. וזה מה שאני אוהבת😅

אני תמיד שומעת מגילה עם הילדיםפה משתמש/תאחרונה

בכללי כל שבת מגיעים איתי לקבלת שבת

לרוב משחקים עם חברים בגינה שמחוץ לבית כנסת.

לפעמים נכנסים לשבת לידי

לפעמים לא מתאפשר בגלל הקטן שבן שנתיים. לרוב האחיות הגדולות עוזרות איתו ומכינה הפתעה שינשנש וספר

זה הנורמה פה ..אני לא חריגה וברור שאם יפריע אצא מיד


ולוקחת בחשבון שאצטרך לצאת אפילו בהתחלה אם צריך מבחינתי מקסימום הרווחתי קצת אווירת חג

שנה שעברהפה לקצת

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

אצל אשה מבוגרת שלא יכולה לצאת מהביתאמאשוני

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

אין לי שמץ.פצלשהריון

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

יש קריאה מקוונת של צוהראמאשוני

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

כדאי לכל אחת לבדוק אם לפי הפסיקה שלהם זה מספקאמהלה

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

אצלנו מארגנים קריאה אצל מי שלא יכול לצאתשם משתמש:

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.


או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

נראה לי בעל של חברה יקרא לכמה נשים ביחדהשקט הזה
בקרבת ממד.. 
אצלנו ביישוב התארגנו על קריאות מגילהקופצת רגע

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.


מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

האמת שדי דומה לשנים אחרותהשם שלי

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

ומקסימוםהשם שלי
בעלי יכול לקרוא לי גם בבית.
שכן קורא לכל הבנייןניגון של הלב

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

אצלנו התארגנו עם קריאה לנשים, בחניון תת קרקעיאמהלה

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

מאז שהתחתנו - לא הייתי בבית כנסת בקריאהמקרמה

בעלי קורא לי בבית

והשנה אני מודה על זה במיוחד

בואו לקטר, יחד לא נשבר!!הרבנית הקדושה

הוי אהובות,
מה אדבר ומה אומר

ימים לא קלים וזה לא נגמר

אל תשאלו מה שכאן נשאר

בוקה ומבלוקה עליי נאמר

 

 

מתחת הרגליים הילדים מסתובבים

גומרים כל מה שמכינה בסירים 🍲🍲🍲

מודדים תחפושות שוב ושוב ושוב 

להחליף כל רגע זה ממש חשוב 🎉👺🎭

 

וההתרעה פה מצפצפת כל דקה

רק נגמרת אחת ומגיעה עוד אזעקה

בכל פעם את הצאן סוחבים 🐑🐏🐑🐏

ובמקלט למטה מצטופפים

 

ושלא תדעו מה ששם קרה

כל השכונה וכל החבורה

רציתי להצטנף, לשבת בפינה

להגיד תהילים מכריכה לכריכה

אך השכנה ממול אותי סימנה 🎯

 

"היא כבר את פסח כמעט גמרה

את כל הארונות ואת כל המגירה"

 

ונכון שסיפרתי שאצלי פסח כבר מוכן

אבל יש עוד עבודה וממש מעט זמן 

נשאר לי רק לנקות החדרים

את הארונות ואת המדפים

 

יש צעצועים לנקות ולשמור

ואת הספרים של אישי האדמו"ר 📚

על המטבח עדיף שלא לפתוח

כמה עבודה בא לי לברוח

 

בקיצור, אהובות קדושות יקרות

אנא שתפוני בקשיים ובצרות

שאזכור ואדע שאני לא בדד

קבוצת תמיכה נפתח הידד!

 

אני מתייגת כאן באהבה

כל אחת שבשרשוריי הגיבה

וכל אחת ואחת בתשובה

אנא תייגו נוספת בחדווה

ואם חלילה וחס מישהי התפספסה

אני מראש כורעת לבקש סליחה 🙏🙏

 

יאלה עלמות נצא לדרך

אני רוצה פה שרשור מפלצת!!!

 

 

@באתי מפעם 

@,שגרה ברוכה 

@❤️ 

@דיאט ספרייט 

@לפניו ברננה! 

@אהבה. 

@אבןישראל 

@אחת פשוטה 

@פצלשהריון 

@הבוקר יעלה 

@אנונימית בהריון 

@מתיכון ועד מעון 

@תוהה לעצמי 

@חושבת בקופסא 

@רוני_רון 

@ואני שר 

@רקאני 

@ממתקית 

@יעל מהדרום 

@בארץ אהבתי 

@מכחול 

@ממצולות 

@שוקולד פרה. 

@אמאשוני 

@לומדת כעת 

@Seven 

@חשבתי שאני חזקה 

@שושנושי 

@Doughnut 

@אשת מקצוע 

@פרח חדש 

@לפניו ברננה! 

@אמהלה 

@דרקונית ירוקה 

@מקקה 

@נפש חיה. 

@אוהבת את השבת 

@צלולה 

@הבוקר יעלה 

@נחלת 

@איזמרגד1 

@ילדה של אבא 

@יהלומה.. 

@nik 

@דיאן ד. 

@לאחדשה 

@קופצת רגע 

@שירה_11 

@ראשונית 

@חגהבגה 

@המקורית 

@מחי 

@יערת דבש 

@אמא טובה---דיה! 

@עוד מעט פסח 

@עכבר בלוטוס 

@שמש בשמיים 

@א.ק.צ 

 

 

יותר מגעיל לנקות את זהיעל מהדרום
יסלח לי אלוקים אבל אני שונאת את פוריםניק חדש2

מאז שהתחתנתי.

לפני מאד מאד אהבתי

מאז שהתחתנתי לא יכולה לסבול את הלחץ להספיק.

הלחץ להכין.

אבל בראש ובראשונה- שונאת שבעלי שיכור.

אני לא מכירה את זה.

במשפחה שלי אף אחד לא היה עד כדי כך אלא רק תופסים ראש בקטנה.

הוא משתכר לגמרי.

לא זוכר כלום אח"כ.

כל התפעול של הילדים והארגון עלי.

כל הפדיחות שהוא עושה.

כל שנה היו מתקשרים אלי לעדכן אותי מה בעלי עושה (כי לא הסכמתי לחגוג איתו בצורה כזו. והיינו עושים חג בנפרד)


והנה שוב מתחיל החג.

והפעם אני חייבת להיות צמודה אליו כי מלחמה.

ולא באלי.

לא יודעת אם מאוחר מדיכורסא ירוקה

אבל את יכולה לבקש שלא ישתכר.

זה נכון בכל שנה, בטח השנה.


לגבי הלחץ לארגן - לשנים הבאות תדעי שאפשר את הרוב להכין מראש בנחת.

אבל ממש מבינה את הסלידה מהשכרות. הייתי מנסה לעמוד על זה, אם הוא עדיין פיכח כרגע

לגמריאיזמרגד1
ואם לא-לפחות לבקש שלא יעדכנו אותך במה שהוא עושה. למה את צריכה לדעת?
אי אפשר לבקשניק חדש2
הנה הוא כבר מסטול. אחרי שהשתגע פה 
חיבוקכורסא ירוקה
נראה לי שזה כמו כל נושא זוגי, אם חשוב מאד לשניכם כדאי לשבת ללבן את זה בזמן רגוע ומראש.

לקראת פורים הבא ממש ממליצה לך מכל הלב לשלוח לעצמך מעכשיו תזכורת לחודש לפני (שימי לב שיש שני אדר, אז לא לטו בשבט) כדי להתארגן עם המשלוחים לפני כדי לא להיות בלחץ עם זה, וגם את יכולה להזמין את עצמכם מראש לדייט באותה תקופה כדי לדבר על זה...

קצת מורכב מזהניק חדש2

אני חושבת שכמו שמתואמת כתבה.

אני בעיקר צריכה ללמוד להכיל את זה ולקבל את הדברים הטובים שבזה. כי יש.

את יכולה אם זו הבחירה שלךכורסא ירוקה

אגב אני הבנתי הפוך את מה שהיא כתבה..

בכל מקרה אם את רוצה לקבל את זה - זה סבבה,את יכולה לעבוד על זה.

אבל אם את לא, אז גם אם נגיד שהשכרות היא דבר טוב - את לא חייבצ לקבל אותה... וראוי לדבר על זה ולהגיע להחלטה משותפת בנושא ולא החלטה חד צדדית.

זה היה נכון גם אם היה מדובר במשהו שקשה יותר לראות את הצד השלילי שלו, כמו למשל שהוא יחליט להתנדב בערבים במקום להיות בבית. אתם עדיין זוג, ויש לבעלך תפקידים, ואם הוא תורם זמן וכוחות בחוץ, זה גם על חשבונך ולאמירה שלך בנושא יש משקל. 

צודקתניק חדש2אחרונה
אבל כמו שכתבתי זה יותר מורכב מזה לצערי🥺

אבל כן נעשה תיאום ציפיות יותר רציני לקראת שנה הבאה

כאילו כתבת אותי...שאלה גנים
מאז החתונה לא אוהבת את החג. חיבוק ❤️
❤️💙💛💜💚 מבינה אותך ! מאחלת רק טוב.נפש חיה.
וואו אני כל כך מזדהה. חשבתי שזה רק אני🫣nik
לקח לי הרבה זמן לקבל את השכרות של בעלי בפוריםמתואמת

ולראות בה גם את הטוב. (הוא באמת אומר דברים חמודים כשהוא שיכור...)

עדיין קשה לי עם זה שהוא לא ב"עניינים", ובעיקר קשה לי עם התגובה שלו אחר כך (הוא הרבה פעמים מקיא הרבה), אבל לרוב מסתדרת עם זה, ומקבלת מחמאות על השכרות היפה שלו.

אבל:

גם כשהוא שיכור הוא עדיין אחראי על חלק מהילדים (הגדולים) ועל חלוקת משלוחי המנות המרוחקים.

ויש שנים שאני מבקשת ממנו לא להשתכר (כמו סביב הריונות ולידות או כשהוא או אני לא מרגישים טוב), והוא מקבל את זה מיד. השנה למשל הוא לא ישתכר (אנחנו בירושלים) כי ההוא צריך להיות מפוקס בשביל זמני האזעקות.


מקווה שגם אתם תצליחו להגיע לעמק השווה בנושא הזה❤️

(ואם תרצי, אשלח לך קטע שכתבתי פעם בנושא...)

הוא גם לא משתכר מגעילניק חדש2

אלא אומר דברי תורה ומצחיק פה את כולם.

אבל אין לי סיכוי לבקש ממנו לא להשתכר.

הוא לא מקבל את זה.

אשמח לקרוא.

ניסית פעם לנבין לעומק למה חשוב לו להשתכר?מתואמת

ולחלופין - ניסית להסביר לו למה קשה לך כשהוא משתכר?

כמו בכל עניין זוגי, ההבנה ההדדית חשובה פה...❤️


אחפש ואשלח לך בע"ה.

קיבלתי תודה רבהניק חדש2

הסברתי

כל שנה אנחנו עושים בנפרד.

השנה לא הסתדר בגלל המלחמה.

זה ממש ממש קשה לי.

למרות שאני כאילו הכי זורמת וצחוקים ואנשים שפה כזה רואים אותי בסבבה אבל בלב אני גמורה.

והנה נגמר היום

הוא ישן במיטה

הילדים רחוצים אכולים

אני קצת מתאפסת.

תודה לאל דיי מסודר פה.

אבל אשאיר לן חלק למחר.

❤️❤️❤️הרבה כוח!מתואמת
שירשור: השנה הייתי חכמה ו..פרח חדש

הצטיידתי מראש בורמוקס 😁

 

ברצינות.. כבר התחילו פה חגיגות וגירודים 😬🤐 

השנה הייתי חכמה ו..Doughnut
דחיתי את הכנת משלוח מנות למורה ולגננת ברגע האחרון, בסוף לא היו לימודים ולא שלחו כלום🤣
זה באמת חכם מאוד!! זכית 😄פרח חדש
חחחח זו כבר בינה! לא סתם חכמהעדינה אבל בשטח
נבואה🤣 (או נבואה שמגשימה את עצמה)יעל מהדרום
אוי ואבוי🫢 אז מה זה אומר עלי?🤣Doughnut

שוטה או תינוקת?🤣🤣🤣

צעירה😅יעל מהדרום
השנה הייתי חכמה ואנונימית בהו"ל

הכנתי לי תעסוקה לליל פורים שלא אשתעמם

 

מקווה שהיה לך ליל פורים נחמד 🙂פרח חדש
השנה הייתי חכמה ו...מחי
לא נשארנו הרבה זמן בבית הכנסת בפעילות לילדים אחרי קריאת המגילה. הילדים התלוננו שיצאנו מוקדם, אבל בבית שרנו ורקדנו, כל ילד בתורו הראה את היצירות שלו מהגן והיה פשוט כייף רגוע בקצב שלנו. 
איזה יופי.. ב"ה!!פרח חדש
השנה הייתי חכמה ו...עוד מעט פסח

לא קניתי מארזים למשלוחי מנות.

סוף סוף התחלתי להיפטר מכמויות החד''פ שיש לי כבר בבית.

מקסים!! אני כמעט תמיד מאלתרתפרח חדש

עם דברים שיש לי בבית

זה ממש כיף לרוקן ארונות לפני פסח 

השנה היינו חכמים ו...מתואמת

דבר ראשון קנינו את הממתקים בשביל משלוחי המנות של הילדים.

לולא זה - מה הם היו אוכלים בימים טרופים אלה, שאין חשק וזמן לעמוד במטבח??


(לא משנה שהם מתעקשים בכל זאת לשלוח משלוחים, ולכן נאלצנו לעשות עוד גיחות של קניות... ולא משנה שבעצם הבכורה שלי לא ויתרה על הרעיונות המקוריים שלה למשלוחים, ולכן עומדת הרבה זמן במטבח... בקיצור, זה רק תירוץ שלי🤭🙈)

וואי השילוב הזה של הרבה גילאיםפרח חדש

זה באמת מאתגר

וגם אצלינו אכלו את הממתקים שהבאתי ממשנת יוסף יום רביעי שעבר 🙃

וקניתי מראש דברים למשלוחיםנפש חיה.
והכנתי יום קודם את הבסיס למשלוח.

ותודה לאל שעבר בסדר  . 

חכם מאוד! אצלי תמיד זה נשאר לרגע הכי אחרון 🙃פרח חדש
וגם המשלוח היה מינימלי: לחם/ לחמניה, יין, ומטבעותנפש חיה.אחרונה

שוקולד.

 

והכנתי ממש משלוחים ספורים

רק בשביל לצאת יד"ח המצווה.

 

 

 

יש כאן מי שצמה היום?קופצת רגע

אני צמה, אבל גרועה בצומות וכבר כואב לי הראש.

בא לי לאכול ולשתות...


יודעת שאין כאן ממש פואנטה, סורי. 

את מניקה? בהריון?ממתקית

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

לא לא, אין לי שום תירוץקופצת רגע

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל


וואו כל הכבוד לך!!!! אלופה!!!!ממתקית

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

תבדקי עם רברקאני

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

בהריון והנקהרקאני

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

חחחח צוחקת כאן...ממתקית

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

זה בכלל לא קשור לצדיקהאמא לאוצר❤
באמת לא צריך לצום צומות קלים בהריונות ובהנקה
אני. לשעבר אבל. לא מזמן פתחתיהמקורית

דיברתי עם רב והתיר לי

אנידרקונית ירוקה

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

אתן אוכלות לפני מקרא מגילה?אנונימית בהו"ל

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

לשתות בטוח אפשרדרקונית ירוקה
בגלל שאני הולכת לקריאה מאוחרת יותר (בעלי לראשונה ואני לשניה) אז אנחנו נוהגים שמותר לאכול כמות שאינה סעודה, בתנאי שממנים מישהו שיזכיר את קריאת המגילה (במקרה שלנו, זה שבעלי חזר מהתפילה)
יש בזה פסקים שוניםדרקונית ירוקה
תבררי מה המנהג שלכם
למה לא?ניק חדש2

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

כדי שלא ישכחו לשמועדרקונית ירוקה
כמו שאסור לאכול לפני הבדלה
בחיים לא נתקלתי בזהניק חדש2

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

 

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

 

נראה לי רק לגבריםבתאל1אחרונה
אסור לאכול לפני ... נשים יכולות. גם ככה הקריאה לנשים מאוחרת בדכ. 
ירושלמית?ים...

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

לאניק חדש2

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

במעלה אדומים חוגגים בי"ד, אז הוא לא נחשב ירושלמיבארץ אהבתי

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

אז אין לי מושג למה הוא לא מכירניק חדש2

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

אני ירושלמית במקורשומשומונית

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

פעם ראשונההשם שלי

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

לנשים מותרלפניו ברננה!
לא אכילה של קבעלפניו ברננה!
תנסי לבלוע כדור בלי מים, זה ממש הציל אותי פעם בצוםבאתי מפעם
אני צמהרק לרגע9

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

אני צמההשם שלי

עובר בסדר.

אני צמה קל בדרך כלל ב"הDoughnut
בינתיים די סביר, תקתקתי עבודה במטבח ועכשיו התיישבתי לנוח קצת.
ציפייה למשיחהריון ולידה

אתן יכולות לעזור לי לחכות לו?

כולם מחכים מצפים ומייחלים לבואו

ואני? לא יודעת למה אבל אני ממש פוחדת, המחשבה על משיח שיבוא מכניסה אותי להתקף חרדה ואני לא מגזימה


למה כולם מחכים ואני לא? למה המילה גאולה מלחיצה אותי???


אני יותר מאשמח אם תוכלו להאיר את עניי

אני גם רוצה לחכות לו מתוך הבנה אמיתית ולא מתוך ייסורים 💔

חח נווו מזה שכחתי!! , עכשיו הזכרת לי גם את החלש מזעדינה אבל בשטח

אולי יעניין אותך