ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

דבר ראשון, ההתחלות קשות וזה לרוב ממש תקין ונורמלי שלוקח זמן להסתגל למצב.

אני מבינה את אי הנעימות שלך, והוא הגיוני.

אם את מתייעצת אם אמא שלך, הגיוני שגם הוא יתייעץ עם אמא שלו.

אבל אפשר להחליט שפונים ליעוץ מקצועי או אפילו לדמות אחרת שמקובלת על שניכם ולומדים לפתור את הקשיים ביחד

עדיף באמת מישהי יותר חיצונית, ופחות מעורבת רגשית.

עם חמותך יש לך קשר. אתם באים לבקר, היא באה לבקר, נכדים בעתיד וכו.

ושיתופים כאלו עלולים להשפיע לרעה על הקשר ביניכן.

וגם יש לה מעורבות אישית בעניין.

(לא שזה איזה פשע, כן? פשוט אומרת, היא לא ככ אובייקטיבית, חכמה ונבונה ככל שתהיה בעצות).

בעיניי לגיטימי לבקש שאם הוא משתף מישהו, אז שזה יהיה מישהו שלא באמת קרוב אלייך. חבר טוב? אחלה. הקשר שלך איתו זניח כנראה.

רב מהישיבה? סבבה. כנ"ל.

אבל אמא שלו/אח שלו וכו. אז או לא לשתף, או לשתף בזהירות, כלומר רק בדברים קטנים או חיוביים.

מבחינתי זה לא להגביל אותו מול ההורים שלו, אלא לשמור על נפרדות בין הקשרים. (ב"ה אתם נשואים, וגם ב"ה שיש לו קשר עם אמא שלו. אבל זה שני קשרים נפרדים. לא לערבב)

כמה נקודות:

1. אין דבר שאי אפשר לפתור כמעט בתקשורת מיטיבה וכמה אחד עם השניה.

ללכת לחפש עזרה מבחוץ לא מאפשרת לכם לשהות במורכבות ולהגיע לפיתרון מתוך הכאב.

יש תקשורת מקרבת, לוקח זמן ללמוד את זה. לוקח זמן ללמוד להקשיב לשני מבלי להשליך מה זה אומר עליי ועל מה שאני מרגיש בתוך המערכת. לוקח זמן ללמוד לשים את האגו בצד מבלי לוותר על עצמי והערכים שלי. מה שהכי חשוב זה לא להיבהל! זה טבעי נורמלי וזה משהו שלומדים עם הזמן. זה בלי קשר לעניין החמות.

2. אם כבר לשתף מישהו, צריך לבחור בקפידה, אבל כמה שיותר להמעיט בשיתוף ההורים. למה? לא משנה מי האדם בכלל, להורים יש נטיה פנימית מהותית להצדיק את הילד שלהם. זה לא הוגן להכניס אותם למשוואה. גם אם הם חושבים שהילד שלהם טועה, אם הוא מתרגל לשתף את ההורים בזוגיות שלו נוצרת פה משוואה לא בריאה לאורך זמן, ובסוף בסוף, עלול לקרות משהו גדול ומשמעותי  וכל מה שהצטבר אצל ההורה על בן הזוג על ילדו בתת מודע במשך הזמן מתפרץ.  בין בני זוג עוברים הרבה מים בנהר. יש משברים ויש מריבות אבל לומדים להתקדם משם, בדרך כזו או אחרת. ההורה יזכור לתמיד את הכאב שנוצר בלב של הילד שלו בגלל בן הזוג והרבה פעמים הם פועלים או מדברים מהכאב הצרוב הזה.

זאת אומרת יש פה 2 אספקטים. עצם ה"בריחה" להתייעצות בחוץ, ודבר שני דווקא הדיבור מול ההורים.

חייבת לחדד, אני כן בעד התייעצות מקצועית כלום כל הקצין, כשהתקשורת לא בריאה ופוגענית, ונמצאים בספירלה לא מיטיבה שלא מצליחים להתקדם ממנה.

פשוט חושבת שצריך לדעת איך לריב נכון, והרבה מזה זה מניסיון שלכם.

שורה תחתונה לדעתי האישית, אם מפריע לך הוא מתייעץ עם חמותך חשוב שתשתפי אותו, יחד עם מציאת פיתרון אמיתי לאיך להתמודד עם ריבים ואתגרים (שיש לכולם, בטח שבהתחלה).

בהצלחה רבה!!

מצטרף לדברים

ומוסיף, טוב ובריא שיש קשר טוב עם ההורים, ממש מבורך.

אבל כל דבר שקשור לזוגיות שלכם מומלץ לא לערב אותם

בקיצור מקווה שהעיקרון מובן...

וגם זה כמובן לא עוזר לסיטואציה בדיוק באותה מידה

יש לו נטיה פנימית מוטית לצד מסויים.
ואוי ואבוי אם הוא אדיש לסיטואציה...

קיצור, לא מומלץ משום כיוון

לק"י

לא פגשתי בהם בעצמי במציאות.

מאמינה שגוגל יודע מה זה

ולא מצאתי ...

לא תחתון אלא מכנס

ככה הילד לא קם בלילה . כי נספג, לא מפריע לו ולא מרטיב את הסדינים וכו

תודה יעל אולי בכל זאת מישהו מכיר ..?

חפש בגוגל תחתוני גמילה לילדים גדולים או מכנסי גמילה (לא נראה לי שיש ממש מכנס).

יש גם לפמפרס ולהאגיס אם הגדול יעלה עליו.

לפעמים ילדים שוכחים להתפנות ביום כי הם עסוקים ואז הגוף מתרגל להתרוקן בלילה.

כדאי לשלוח אותו להתפנות כפעם בשעה וחצי, בעיקר בשעות הבוקר והצהרים המוקדמות. אצלנו זה עזר מאוד.

(אפילו ביקשתי מהמורה, להזכיר לו כשיוצאים להפסקה).

יש מכנסונים של פמפרס, שזה בעצם חיתול בצורה של תחתונים, כלומר לא צריך לחתל אלא לובשים את זה ממש כמו תחתונים רגילים. לדעתי המידה הכי גדולה שלהם, 6, יכולה להתאים עד אמצע היסודי.

זה עונה על מה שכתבת: הכל נספג, הילד לא מתעורר, לא צריך להחליף סדינים.

אבל יש תחתון טיטול.

טיטול שהוא בצורת תחתון.

הכל נשמר בפנים. אין בדרך כלל נזילות

עד גיל 10 בערך אפשר עדיין להשיג בחנויות הפארמים.

לאחר מכן אפשר ללכת לחנויות שמתמחות בפתרונות הרטבה למבוגרים.

ושימוש ביישום Google Photos לגיבוי רציף ושוטף / או לחילופין רק מה שחשוב ומועדף, של התמונות מהמחשב, לענן של גוגל - ענן google one.  

קישור לתעריפים של חבילות שירות לפי הנפח שרוכשים.  

https://one.google.com/about/plans?hl=he&g1_landing_page=0

זה מה שאני עושה.

מגבה כמותך, מחשב, כונן חיצוני וגם ענן גוגל.  

שיעודי לשמירת תמונות וסרטונים? 

גוגל דרייב הוא אומנם כמו תיקייה במחשב לשמירת קבצים - אבל ל Google photos יש ערך מוסף ספציפי לניהול תמונות וסרטונים.  

של התמונות.

זו השאלה בפוסט הפותח.

אם מעתיקים תמונות מהמחשב לגוגל דרייב,  לא נהנים מכל היתרונות של ניהול תמונות.

יכולות שכן נמצאות ב Google photos

למשל - חיפוש תמונות לפי מפתחות חיפוש מגוונים: לפי מיקום, לפי נושא, לפי עונה, לפי שמות של פנים מזוהות:

"ירושלים"

"תל אביב בחורף"

"טיולים ב 2025"

"אברהם ושרה" 

גם באייקונים של הכלים יש אייקון ייעודי לכל יישום

לא דייקתי במונח ואני מתנצלת מעומק הלב.

יש יישומים שונים וכולם תחת גוגל.

היום גוגל תמונות תופס מקום בדרייב ולכן אם רוצים מספיק מקום צריך לקנות תוספת מקום. התכוונתי באופן כללי לגבות בגוגל בענן (הלא הוא גוגל דרייב).

אולי זה באמת היה מבלבל למי שלא מכיר ולכן עדיף לדייק ולכתוב גוגל תמונות.

עד כאן נראה לי שליבנו את הנושא כראוי.

חולק את אותו נפח האחסון המשותף של החשבון.

הנפח הבסיסי הכולל הוא 15GB, וחינמי,

וכל נפח אחסון גדול יותר הוא כבר בתשלום.  

וזו היתה הצעתי המקורית לעיל בתחילת השרשור- קניית נפח אחסון גדול ב Google one.  

Google one הוא המאגד של כלל היישומים של גוגל - מייל, תמונות , דרייב, ועוד..

במקום לשלם?

הטרחה והבלגן באמת שווים את זה?

או בהתאמה בנפחים גדולים יותר?

היה זכור לי שזה חצי מחיר.

לי יש את הרגיל ב-8 ש"ח לחודש. בעלי עשה וצירף אותי בלי קשר למנוי שיש לי וחשבתי משום מה שזה זול יותר. כנראה לא שמתי לב שזה אותו נפח שמתחלק בין כמה אנשים.

הוספת בני משפחה ל-Google One היא דרך מעולה לחלוק את נפח האחסון (ואת ההטבות) בלי לשלם על כל מנוי בנפרד.

חשוב לדעת: כשאתם משתפים מנוי, אף אחד לא יכול לראות את הקבצים האישיים שלכם (ב-Drive, Photos או Gmail), אלא אם בחרתם לשתף אותם ספציפית. כל אחד רואה רק את מה ששייך לו.

להלן השלבים לביצוע הפעולה:

1. יצירת קבוצה משפחתית (אם עדיין אין כזו)

כדי לשתף את Google One, אתם צריכים להיות ה"מנהלים" של קבוצה משפחתית ב-Google.

* היכנסו לאתר families.google או לאפליקציית Google One.

* לחצו על "התחלה" (Get Started) ופעלו לפי ההוראות ליצירת הקבוצה.

2. הזמנת בני המשפחה

אתם יכולים להוסיף עד 5 בני משפחה נוספים (סה"כ 6 משתמשים):

* פתחו את אפליקציית Google One בטלפון (או היכנסו לאתר במחשב).

* הקישו על התפריט (שלושה קווים) ובחרו ב-הגדרות (Settings).

* בחרו ב-ניהול הגדרות משפחה (Manage family settings).

* לחצו על ניהול קבוצה משפחתית והזמינו את בני המשפחה באמצעות כתובת ה-Gmail שלהם.

* בני המשפחה יקבלו אימייל – הם חייבים לאשר את ההזמנה כדי להצטרף.

3. הפעלת שיתוף האחסון

לאחר שהם הצטרפו, עליכם לוודא שהשיתוף פעיל:

* תחת "הגדרות משפחה" בתוך Google One, ודאו שהמתג "שיתוף Google One עם המשפחה" מופעל.

דברים שחשוב לזכור:

* ניצול נפח האחסון: קודם כל, כל משתמש מנצל את ה-15GB החינמיים שלו. רק כשהם נגמרים, הוא מתחיל "למשוך" מהנפח המשותף של המנוי.

* חשבונות עבודה: אי אפשר לצרף לקבוצה משפחתית חשבונות Google Workspace (חשבונות של עבודה או לימודים). רק חשבונות Gmail פרטיים.

* מיקום: כל בני המשפחה חייבים להיות רשומים באותה מדינה ב-Google Play.

בעבר עשיתי את זה.  פתחתי 10 חשבונות רצופים

nane1@gmail.co

….

nane10@gmail.co

אבל מהר מאוד איבדתי את השליטה.  לא ידעתי איפה נמצא מה, מבין החשבונות.

צריך לנהל בנפרד פנקסנות של תיעוד מה מאוחסן באיזה חשבון.  

לרוב אוניברסיטאות נותנות אחסון בענן כלשהו של טרה. שזה מלא מלא.

ונראה לי בשביל תמונות משפחתיות שווה לשלם על גיבוי טוב.

מה גם שבגוגל יש עוד שימושים (מייל, דרייב לקבצים וכו) אז זה יעיל גם לדברים אחרים על הדרך. 

כי אחסון כזה, גם אם חינמי לעת עתה, הוא לא לתמיד.  מסיימים לימודים באקדמיה, או עובדים מקומות עבודה, ואז מה? איך מעבירים עשרות GB לאחסון אחר?

(אפשר עם דיסק נייד, אבל טרחה גדולה). 

לקחת אחסון בS3 (עולה בערך 5 יורו לחודש לטרה ב-BackBlaze, עשירית מגוגל) ולזרוק עליו מה שאת רוצה. צריך קליינט סטייל winscp או דומה לו ופשוט לזרוק את כל הקבצים לשרת.

אפשרות שניה - יש כלים שיודעים לגבות את כל המחשב. KopiaUI נחמד למטרה הזו. אפשר להתקין אותו על המחשב ושיגבה גם את שאר המסמכים ולא רק את התמונות.

גילוי נאות: אנח משתמש בשני סוגי הפתרונות. לא רק בשביל הבית (והמשרד בבית...) אלא גם לצרכי העסק. ערוץ 7 משתמש בS3 ויש לנו גיבוי של כמה טרות שעולה סכום זניח כל כך שרק עכשיו נזכרתי להגיש אותו להוצאות של 2025.

אולי דומה למה שיש בקרית ענבים. איך קוראים לזה?

יחסית קרוב לירושלים יש את חוות צאן קידר

יש גם באיזור גוש עציון את חוות העטים (משהו כזה)

ויש גם בדרום הר חברון דברים

בשלושתם לא הייתי

אבל לחלוטין טבע ומדבר וכאלה

אבל הבנתי שבאמת עושים שם חתונות.

מקום מהמם. (אבל לא בשביל החורף...)

אזור המרכז פחות מכירה מקומות כאלה. ומה שכן- יקר פחד! 

שהזוג לא רוצה ירושלים בגלל הקטע עם התזמורת.

אם כך, קריית ענבים בהחלט יהיה טוב עבורו

הם רוצים מקום דומה לקריית ענבים, במרכז

יש גם את אחוזת זר.

עונה להגדרת מגניב ולא יקר, במרכז בערך כמו קרית ענבים (20 דקות מזרחה מכפר סבא) אבל זה מעבר לקו הירוק.

ב. הפקקים נוראיים, ביום שישי לפני שבועיים דוב מורל כתב שהוא חיכה שעתיים בין הכיכר הראשונה לכיכר השנייה במג'דל שמס, עד שהסתובב חזרה הביתה כדי לא לאחר לשבּת. אמנם אני לא יודע מתי הוא יצא, אבל הטריק של לצאת בשעה 4 ידוע לכולם ולא תהיו היחידים שחשבו על זה...

כלומר, אם כולם רוצים ליסוע ברכב לאותו יעד הם פשוט לא יגיעו. אין מספיק כביש ואין מספיק חניה. זה נכון בתל אביב עם נתיבי איילון (5 נתיבים פקוקים) וזה נכון גם במג'דל ובחרמון (נתיב אחד לכל צד).

מכיוון שאף אחד לא רוצה ליסוע באוטובוס לחרמון וגם אין העדפה לאוטובוס (נת"צים צהובים), הייתי פשוט לא מנסה.

אבל בדיוק היום חבר שיתף אותי שהם שכרו צימר בנווה אטיב 

מרחק 20 דקות נסיעה מהחרמון

ולמחרת בבוקר, שבת בבוקר, הדרך לקחה להם 5 שעות להגיע לאתר החרמון (מהצימר לאתר החרמון)

זה היה בשבת לפני כשבועיים

לא יודע מה המצב שם בימי שישי

אבל לדעתי, אם אתם מתכננים לעשות את זה בשישי

תכוונו את עצמכם להגיע לאתר לפחות שעה לפני שעת הפתיחה 

מקסימום אם באמת תגיעו מוקדם, תעשו שוקו חם וארוחת בוקר