אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

הכאוס נוצר בגלל ההסתכלות שלך

אולי היא שגויה

והפתרון הוא לנסות לשנות הסתכלות 

הכאוס הוא כאוס.

ההתנהלות שלו מבולגנת ומאפשרת לילדים משחק עם הגבולות.

עובדתית הילדים חצופים כשהם איתו.

עובדתית הוא מסוגל לתת להם לצפות במסכים עד 21 בלילה, כאשר מדובר בילדים בין 4.5-8 והם זקוקים לשינה. איתי כולם במיטות מתוך שמחה ונחת ב20 כבר.

ההסתכלות שלי היא מה בריא ונכון לילדים שלי ולי.

הם צריכים שינה מספקת.

הם זקוקים לסדר בענייני לימודים.

הם צריכים תזכורות הגיינה.

הם נצרכים לגבולות בריאים בכל תחום, ובוודאי בהתנהגות כלפינו ההורים ואחד כלפי השני.

הוא לא מצליח לספק את אלו, את רוב הרשימה הוא אפילו לא מנסה. כי הוא לא מכיר בחשיבות שלהם, למרות שרוב ההורים יסכימו שזה ברור שכל אלו נצרכים.

יש גבול לכמה דברים הם בתחושה או במחשבה.

הבית מתנהל על ידי הילדים, ולא על פי מה שהוא רוצה.

זו עובדה. 

אבל שוב,כלום לא יעזור לשפצר את האדון.

בטח ובטח כשאתם בהליכים...

חצופים זה גם עניין של פרשנות (אני לא מפרשת אף פעם את ההתנהגות של הילדים כחוצפה אלא מפרשת את זה לפי הסיטואציה)

גם הבן שלי לעיתים במסך אחרי 21 (בן כמעט 6)

אני גמישה איתו בהרבה דברים

גם בעלי

עדיין הילד גדל בטוב

והוא ממש לא מנהל את הבית למרות שהרבה פעמים אנחנו זורמים איתו (וגם עם הילדים היותר גדולים שכבר אפשר לראות תוצאות טובות לחינוך הזורם שלנו)

בעיניי הראייה שלך קיצונית מדי וחד צדדית

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

לא כותבים 
אללה באבאלה?

אוכלת תסביך

את צדקת ואני פשעתי

יבין מרות מהי....
פיתרון לבעיה

האפריקן אמריקן של הבית

שתיים זה טו מאצ 

קיבוץ גלויות

אני שומעת ממך נימה מזלזלת בו, אולי אני טועה.

איך הזוגיות שלכם? איך התקשורת?

אם אתם בדו קיום ולא בזוגיות כל פער מקבל מימדים דרמתיים והילדים תקועים באמצע. 

זה תמיד היה שם.

הוא פשוט עכשיו עובד הרבה יותר שעות משהיה תמיד.

ונוצר לי הרבה יותר מרווח ללמוד את הבית ואת ההתנהלות בו.

וזה מצב שזועק לשמים.

בכל אופן, אנחנו לקראת התחלת הליכי גירושין.

אם אתם גם ככה בהליכי גירושין. לא ברור.

מחפשת שפיות לילדים שלי.

גם אם זה לחמש דקות.

לא ברור לי מה צריך להסביר בכלל 

זה כבר סיפור שונה לחלוטין, ובכלל לא מובן למה את לא משחררת אותו.

תעברי מסטייט אוף מיינד של מי צודק ומי טועה למיינד שמכוון למינימום רעל בין ההורים ולמינימום נזק לילדים.

לייצר נרטיב שהוא הבעייתי ולא אחראי לא מסודר ושלל כינויים (גם אם זה בינך לבין עצמך) זה מסוכן לילדים.

הם צריכים הורים מתפקדים ביחד מעריכים אחד את השני ולא הורים במאבק.

כמה שיותר להפחית חיכוך, להפסיק לנסות לתקן אותו ולחשוב הלאה.

וגם כשעוברים הלאה כדאי שתהיה לך הערכה אליו.

למקרה שלא היה ברור.

הנרטיב הזה הוא רק פה וביני לבין עצמי.

אני רק רוצה שיהיה איזון בריא.

לא משנה מה ומי 

כל עוד זה אצלו או אצלה זה דבר אחד. שיתמודד עם ההשלכות של ההתנהלות שלו.
ברגע שזה בבית ביחד וממש חשים את ההבדל, זה משו אחר לגמרי

אני רק מתפללת שיהיה להם טוב 

יהיה לה פחות אכפת כי הברדק יחגוג אצלו בבית ולא אצלה.

הוא זה שיצטרך להתמודד עם ההתנהגות,הבלאגן והחוצפה שלהם

גילוי נאות, אצלנו קם כשאני עם הילדים לגמרי יכול להיות בלגן כמו שתיארת בהתחלה ועדיין הכל בסדר.

בעיניי זה הזמן לסמוך על הקב''ה ולדעת שהוא הביא את הילדים הללו לאבא הזה- כי הוא האבא המדויק עבורם.

להרפות ולהרשות לו להיות אבא כפי ראות עיניו.

אם משהו ספציפי מפריע לך- את מוזמנת לבקש *בשבילך*. למשל- 'לי מפריע כשהספה נרטבת מהמגבות'.

אבל ההתנהלות שלו לא יותר טובה או רעה משלך. היא רק שונה.

אני בטוחה שהילדים גם מרוויחים מהשהות איתו.

(ובסוגריים אוסיף, שהכל שיותר תנסי לשנות אותו ולגרול לי להיות כמוך- כך הוא יותר יהיה כמוהו. ככל שתרפי, תאפשרי לו להיות אבא כמו שהוא ותראי את הצדדים הטובים שבזה- כך הוא יהיה פנוי יותר להיות הורה דומה לך (ואולי גם את תאמצי דפוסי התנהלות טובים שיש לו, אין לדעת). אבל לא זו המטרה. המטרה המרכזית היא לתת לילדים הזדמנות לחוות את שני ההורים שהקב''ה חשב שהם צריכים לקבל).

ומסתבר שאתם בהליכי גירושין?

אז אם את רוצה שלאבא תהיה מילה מול הילדים- אין ברירה אלא לכבד אותו מולם.

אם אמא מעירה לאבא על מה שהוא עושה, ותופסת אותו כעוד ילד, למה שהילדים יתייחסו אליו כהורה ולא כילד?

ובטח ובטח כשלא תגורו באותו בית. את חייבת ללמוד לקבל את ההתנהלות השונה של האבא, כי היא תהיה חלק מחייך לנצח.

הביקורת מגיעה בצד. בחיים לא מול הילדים.

הפוך, כשאני מיישרת את הילדים באירועי חוצפה,

אני דורשת כבוד בשבילו שהוא לא דורש לעצמו אפילו. 

אפרט על הבעיה

זה מה שאמורים לעשות, לא?

את חושבת שאני מסתובבת כל יום בבית וממלמלת לי את זה?

זה עלה פה במרוכז כי אני מנסה למצוא את התשובה הנכונה. זה הכל.

הילדים שלי ממש לא חווים את זה.

אני לא משפילה אותן בחיים. לא מזלזלת בו.

החוסר כבוד שיש לי כלפיו הוא שלי ושלי בלבד.

הם חווים דברים ברמה מינורית כמו אצל כל זוג.

מתעצבנת פה, הוא מתעצבן שם. זה הכל.

ובראדרים של הילדים, וביכולת שלהם לקלוט מה הלך הרוח.

כשאני חושבת על עצמי כילדה, יכולתי לדעת טוב מאוד מה אמא שלי חושבת על אבא בלי קשר למה שהיא אמרה או לא אמרה. אפילו היום, שאני גרה מחוץ לבית כבר שני עשורים, כשאני אצלם בשבת אני מרגישה דברים כאלה.

אצלך זה לא ככה?

לדעתי כל עוד את חושבת שהוא לא אבא טוב, הם קולטים את זה. וזה מפריע לו להיות אבא טוב.

וזה חשוב במיוחד אם אתם מתגרשים- שלא תכניסי אותם למצב שהם צריכים לבחור צד ולהחליט מי טוב ומי רע.

שניכם טובים, כל אחד בדרכו.

רק אם תאמיני בזה, הם יאמינו בזה גם.

(לא הייתי כותבת את זה אם היית מתארת אלימות או הזנחה קשה. אבל השארת באלגן ולהשכיב לישון מאוחר- צר לי, זה בסך הכל סגנון הורות שונה. לגמרי בטווח הנורמה).

את מדברת פה על אמונה כללית באדם שהוא עושה את תקפידו בצורה טובה.
הפותחת מתארת מצב שהוא לא מצליח בכלל בשום צורה לנהל תקשורת בסיסית חינוכית ועמידה מול הילדים. מה קשור אם היא מאמינה בו או לא?
יש פה כשל,
יש פה בעיה.
להתעלם ולסמוך עליו זה פיתרון?

וזה בכלל לא קשור לזה שהוא האבא שהשם החליט לתת לילדים האלה. גם אני בתפקיד שלי שהשם בחר לי יש לי עבודה לעשות ומה לתקן ולאן להשתפר אז לשבת בחיבוק ידיים ולומר, טוב השם שם אותי פה מה שיקרה יקרה?
 

בצורה זהה.

לא רואה פה אבא לא מתפקד, או שלא מצליח לנהל תקשורת מול הילדים. הוא רק אבא ששונה ממנה מאוד.

את הרעיון של מעגל ההשפעה את מכירה?

יש הבדל אדיר בין דברים שיש לי יכולת השפעה עליהם, לכאלו שלא. צורת החינוך של בן הזוג- היא מחוץ למעגל. אז אין כאן עניין לנסות לתקן ולשפר- זה לא שלה בכלל. לה נשאר רק לקבל את הסיטואציה.

אלא עונה על המהות.

בעיניי המהות של מה שצריך לעשות במצב כזה זה לקבל את מי שהוא (ואני לגמרי לא אומרת שזה קל! אבל זה הדבר הכי נכון שהיא יכולה לעשות).

ואני לא יודעת מה קורה ביניהם במישור הזוגי ומה הסיבות שהביאו אותה לבחור הגירושין. אבל על פניו, בנוגע לנושא הספציפי הזה, נשמע לי כמו מקרה קלאסי שבו רק אחרי הגירושין, כשהיא תלמד בעל כורחה להרפות ולשחרר (כי מה שקורה בבית שלו זה כבר לא עניינה)-

רק אז היא תגלה שאם היתה עושה זאת כשעוד היו נשואים- היתה יכולה להמשיך לחיות איתו בטוב.

תגובה כזו היא לא עדות לענווה גדולה.

גם בגרות. 

איתך שצריך ללמוד לקבל

רק לא בטוח שאחרי גירושין הלמידה תתרחש

יש שלא מקבלים/ משחררים גם אחרי הגירושין וממשיכים מלחמות על כל מני

אפשר לראות בשרשור הזה את הפער בין אנשים שמבינים שצריך לקבל את השני לבין כאלה שלא

גם אחרי הגירושין עלולים להמשיך לחוות את השני כ'לוקה בחסר' ולא ללמוד את הלקח. זה רק יהיה עצוב יותר.

אמא שמלכלכת על אבא (או רק חושבת עליו רעות בלב), זה הרבה יותר גרוע לילדים מאבא שמשאיר בית מבולגן או לא מציב מספיק גבולות.

וישר ונאמן ואהוב וחביב

וכו' עד וטוב ויפה הדבר הזה.

גם להכלה, וגם להצבת גבולות. יש ערך בהורות

מאוד קל להדגיש את התועלת של צד אחד.

ללא הצד השני.

והלכלוך שיש בשנאת השוני של בן הזוג

יותר מכוער מהבית הכי מסודר שקיים.

תודה שהייתם עימנו.

נתראה בפעם הבאה.

חג חנוכה שמח.

מי אמור להישאר יחד ומי לא ומה עדיף ומה מגלים.
מעניין אם היית מגיבה אותו הדבר למישהי שאין לה בכרטיס האישי הסטוריה של שרשורים על מחשבות להתגרש.
 

לימדת אותי דברים שלא ידעתי על עצמי.

ממש פורום לימודי.

אני אחת המשחררות.

הגירושים הגיעו מסיבה שאינה קשורה ולא נוגעת בשום צורה בבעיה שהועלתה פה.

אין לי בעיה עם בלאגן. יש לי בעיה עם כאוס.  

אני לא טיפשה. לא נולדתי אתמול. ואף אחת פה לא מכירה את החיים שלי.

יש לכן עצה? תתנו.

את החינוך תשאירו לילדים שלכן. 

לְמה את קוראת כאוס

בעיניי זו הגדרה והסתכלות בעייתית

וזו העצה

לבחון את ההסתכלות שלך שוב

אולי היא גורמת לך לחשוב שעל אנשים/ דברים כבעייתיים בשעה שהם לא בהכרח כאלה 

אתן שוב את עצתי-

שחררי אותו ותני לו להיות אבא על פי ראות עיניו.

העצה לא מתאימה לך? נפנפי.

ויהי רצון שתראי הרבה ברכה בחייך, נחת מהילדים זוגיות מאושרת.

הוא אוהב אותם? הוא משחק איתם? הוא מדבר איתם? הוא רואה אותם? הם אוהבים אותו? הם שמחים להיות איתו?

בעיני אלו השאלות החשובות.

כל מה שתארת קשור לקשיים שלך מולו כזוג.

אין לזה שום קשר לאחריות הורית

אין טוב או לא, כל עוד זה בצורה אחראית, והוא אדם נורמלי, יכול להיות שהוא מביא להם סוג הורות שדווקא את לא מצליחה להביא.

סדר וארגון של ילדים ואפילו שקט רוגע זה לא בהכרח המדד להורות מוצלחת יותר או פחות, זה חשוב מאוד אבל אולי הוא מאזן לצד השני, לשבירת השגרה, לזרימה, שגם חשובים.

אין לך הרבה מה לעשות בנושא במיוחד אם אתם לקראת גירושין, כן אפשר לראות גם את סוג ההורות הזאת בעין טובה (כמובן רק אם זה בגבולות הנורמה ואין סכנה) או לבקש דברים ספציפיים שמפריעים לך (לדעתי פחות על סדר אולי יותר על דרך חינוך שמתאימה לשניכם)

ואני לא חושבת שנכון להשתמש ברמיזות בקשר זוגי (או כל קשר), זה מתכון למריבות וציפיות מיותרות, אפשר לומר הכל בצורה הנכונה.

אתם תכף פותחים הליכים אז בכלל לא יהיה לך סיי כשהילדים יהיו אצלו במשמורת

זה ההורה שהוא, הכי חשוב שהוא מיטיב. מגבות זרוקות ומסך זו הדרך שלו להתמודד ועוד מעט זה יניה לגמרי הבעיה שלו וזהו

ילדים מבינים גם שיש הבדלים בגישות החינוכיות ובהתנהלות של אבא ואמא לפעמים

אצלנו זה גם ככה ואני לא נופלת מהרגליים האמת. זה מי שהוא וזו מי שאני 

אולי אץ יכולה להעזר בשהות שלו עם הילדים בזן ביום שבו מספיק שיהיה איתם מבוגר להשגחה. זמנים ביום שבהם פחות צריך להקפיד על לו"ז של שינה/ התארגנותוכדו', אלא יותר כהשגחה.

עוד רעיון: אולי גם לו עצמו קשה עם התארגנות והבניה? איך הוא יגיב אם תפרטי לו כלל אות שניים (לא יותר) שחשוב לך להקפיד איתם? לדוגמא- שעתיים מסך ולא יותר או להשכיב אותם לישון עד שעה X, או לבקש לא לתת ממתקים- ז"א מעיין גבול גזרה גדול,גמיש וכללי שמכיל כלל או שניים שממש חשובים לך?

רעיון נוסף- לימוד משותף קבוע בפר הנחיית הורים-שייך?

ואני באמת חושבת שזה מצער מאוד לראות שהוא לא שומר על שגרה סטנדרטית מול הילדים.

זה לא שהדרישות שלך הן וואו. הן די סטנדרטיות.

ואולי הוא פשוט לא רוצה להתעמת, ורוצה מינימום חיכוכים. ואולי פשוט רוצה חופש.

אני חושבת שזה שבר שצריך להתבונן בו.

אין לי ספק שכבר נשברת המון פעמים בגלל המציאות הזאת.

ואין לי ספק שכואב לך מאוד שהגעת למצב של גירושים.

לפעמים אין לנו מה לעשות מול השבר, חוץ מלבקש.

לבקש מתוך הבנה פנימית שאני לא יכולה לשלוט עוד, ושגם אני בת אנוש, ושכואב לי שאני מנסה, משתדלת ומתאמצת, ובסוף נמצאת בזה לבד.

מאחלת לך ריפוי שיגיע מתוכך. לא פשוט המצב הזה. 

אולי הנגישות הרבה שלך לאירועי גירושין גורמים לך ישר למתוח את הקו הזה, אבל בסהכ מדובר במריבה די נפוצה  בין בני זוג.

גברים פחות מפריע להם בלגן והם גם פחות אוהבים עימותים ומשברים. נשים יותר צריכות סדר וארגון ומצב של שליטה. זה די נפוץ הסיפור הזה...

אני לא אומר שזה לא קונפליקט קשה, אבל בסופו של דבר זו הזדמנות לחשיבה, וגם לחשיבה על השאלה - למה כאשה שכל כך צריכה סדר ושקט, התחתנתי עם גבר שזה ככ לא מעניין אותו.

כך או כך, הפתרון הרגע הוא לא גירושין אלא טיפול או הרבה מחשבה עצמית או משותפת.

שלוקחים אחריות על מה שקורה בבית.

זה לא כזה רחוק ולא דמיון. זו מציאות.

וכן, יש ציפייה שיהיה שיתוף.פעולה בנושא.

זה כמו שתגיד לגבר שיש הרבה גברים שמיובשים מינית, שיחשוב עם עצמו למה הוא נמצא בצד הזה של הסקאלה.

הגבר ישאף לשנות את המצב, נכון?

גם פה כנ"ל.

ברור שזו לא עילה לגירושין. אבל אני מתארת לעצמי שמה שכואב לפותחת זה חוסר התקשורת הבסיסי ביניהם, שמתבטא *גם* בזה.

בהודעה הקודמת שלי לא כתבתי שזו עילה להתגרש, פשוט להתבונן בשבר מתוך קבלה ולא מתוך התנגדות

הפותחת זרקה את זה במילה, ופרה הדהדה את זה באופן שלטעמי הוא יותר מדי.

לפחות לדעתי, כל עוד זה לא על הפרק, עדיף להדהד בכלל את המחשבות האלה על גירושין, ועל זה הגבתי שחבל שהיא שזרה את נושא הגירושין בתגובתה.

תגובתה הייתה שגם היא לא חשבה כך, ורק שגבר צריך לקחת אחריות וכו וכו (אני מתנצל @שוקולד פרה. שאין לי כוח להגיב לזה, אני מבין את דברייך אבל לא מסכים לחלוטין, ואצטרך ספר כדי להביר...).

לגבי מה עילה לגירושין ומה לא, אני אוהב את האמירה (שפעם שמעתי מהרב אמנון יצחק), שיש זוגות שהתגרשו בגלל חביתה, והשאלה היא לא מה הטריגר אלא מה התהליכים הנפשיים של שני הצדדים ושלהם כזוג, לפני אירי ותוך כדי.

או שאתה לא הבנתי אותי.

מה במה שכתבתי קודם מזכיר גירושים...??? היא כתבה לאורך השרשור שהיא בהליכים, ואני הצעתי לה להתבונן במצב כמו שהוא, ומתוך זה לקבל אותו דווקא.

זה שיש מלא גברים שלא עוזרים- סו וואט? מה זה עוזר לה? זה כואב לה שהיא לבד בקטע של שגרה יציבה ואסופה לילדים.

בגלל זה להתגרש? לא

אבל מניחה שמן הסתם חוסר התקשורת עמוק יותר מזה, ולכן היא מתגרשת

תאמין לי שזו לא החלטה לפורום. זו החלטה שמתבשלים איתה שנים עד שנוקטים צעד. היא בטח לא חושבת שעכשיו חייה יהיו תותים

או ליתר דיוק לא קראתי את כל ההתכתבויות וההסתעפויות, ולכן לא שמתי לב שהיא כתבה איפשהו שהם כבר בהליכים ומסיבה אחרת. אז אכן דבריי כהערה אלייך - לא רלוונטיים בכלל.

לא דיברתי על השאלה אם וכמה גברים עוזרים (שונא את המילה הזו, אבל נעזוב את זה לרגע). דיברתי על כך שגבר שלא שותף בנושא סדר וניקיון לא אומר שהוא אדם חסר אחריות (זה קצת השתמע מדברייך, יתכן שגם בזה אין לנו מחלוקת).

למה הם מתגרשים? בינינו, כל עוד היא ביקשה לשוחח על הנושא -מה אכפת לך/לי/לנו?!

שגם בו מצופה שהגבר יתן יד,

לבין טיפול בילדים.

אף אישה לא מביאה ילדים לבד. אבל משום מה יש כאלה שמסרבים להיות שותפים פעילים *בגידול ילדיהם שלהם*.

וזה אכן מצב מאוד מאוד מתסכל עבור האישה (במקרה הזה- הפותחת).

אם סדר וניקיון אפשר איכשהו לטאטא את הבעיה,

בגידול ילדים זה יותר אקוטי. 

ואגב, יש לא מעט נשים שמביאות ילד לבד. היה ילד כזה בגן עם הבן שלי (גן ממד) לפני כמה שנים 😉

זה בריא ומייצר גמישות נפשית ומחשבתית שאבא ואמא שונים. ושעם כל הורה מתנהלים אחרת. את נותנת להם צד חשוב מאוד באישיות . אבל נם יכולים כם להתרם ממה שקורה אצלו. שם הם קצת מתפרקים ומרשים לעצמם להשתולל ולהיות פחות בתוך הגבולות,  מי אמר שזה רע? אני חושבת שזה בריא לנפש שיש גם מקום להשתולל, לפרוק ואפילו להתחצף קצת. זה לא באמת מזיק להם. מבינה ממש שזה קשה לך, גם לי קשה להגיע לבית הפוך... ואני יכולה להתחרפן מזה, רק שב"ה יש ביני לבין בעלי יחסים טובים, ועל כל פשעים תכסה אהבה... וממה שאני מבינה אתם במצב אחר. במצב זוגי לא טוב יש נטיה לשחור לבן, וככה את מתארת את המצב אצלך יש קסם, ואצלו כאוס. טובת הילדים שלך שתתני לילדים שלך לחוות את 2 ההורים שלהם . מניחה שרוב הזמן את איתם ואת נותנת גבולות וסדר , אז מידי פעם עם אבא יש בלאגן, זה לא יפגע בהם, הפוך הם יגדלו להיות ילדים יותר בריאים בנפשם( הסדר נותן רוגע ושגרה  , קצת בלאגן מייצר ילדים יותר יצירתיים, ועם יותר אומץ ותעוזה , חשוב מאוד בחיים ). לכן, אני מציעה, שחררי, תני להם להנות עם אבא שלהם, זה האבא שהם קיבלו מהקב"ה ואת לא המחנכת שלו , הוא באמת לא הילד'שלך, תני לו להיות אבא בדרכו. לא תארת פה שום דבר מסכן חיים( זה הדבר היחיד שאני רבה עם בעלי עליו בענין , כשהוא מרשה דברים שמסוכנים בעיני , לראות מסך בשעה מאוחרת לא מסכן חיים...)

מחלקת את התשובה ל2:

1. ההתנהלות שלו לא חייבת להיות זהה לשלך, יש תפיסות הורות שונות, יש סוגי אופי וגם יכולות שונות, ועד כאן אין כמעט זוג שאין הבדלים בין שני הזוג בתחומים האלו.

2. מה שכן ניתן לעשות זה שיח, אבל שיח אמיתי ועמוק. לא האשמה, לא תלונות, לא זעם, ובעיקר לא יציאה מנקודת מוצא שחובה להתנהל איך שאת רואה לנכון ואם לא זה לוקה בחסר.

כדאי לדבר איתו בזמן פנוי, ולשתף אותו כמה חשוב לך ובעינייך שהבית אסוף, למה בעינייך נכון לא לוותר, איך אפשר וכדאי ליצור הרמוניה ושלווה.

הגיוני מאד שאין לו את הכלים והיכולות שיש לך גם אם היה רוצה להצליח בהרמוניה ושלווה כמו שלך, ויש מקום ממש לשוחח על איך ומה נכון בעינייך לעשות.

נשמע מדברייך שיש איזה ריחוק ביניכם, וזה באמת מצב גם מתסכל כאישה להרגיש שאת לא יכולה לסמוך ולהוריד אחריות כשאת לא נמצאת, אבל ממליצה ממש למצוא את הדרך לשיח ולשותפות, בלי זה זה כנראה לא יעבוד...

מצרפת לך גם סרטון קצר בנושא שהעליתי לפני כמה שנים:

בהצלחה

זה באמת נשמע מתסכל ממש. הלוואי ותצליחו לנהל את זה בטוב

***עריכה***:

רואה בהמשך השרשור שאתם לקראת הליכי גירושין.

ראשית, סליחה על ההתערבות, אבל מרגיש לי מהשרשור הזה, וכמובן אולי אני טועה, שלא יצא לכם ללמוד לנהל נכון שיח קונפליקטים ותקשורת. 

אין לי מושג מה סיבת הגירושין, אבל זוג שיש לו ילדים, בעיני כמעט בכל מצב לקראת גירושין (למעט אלימית ומקרי קיצון) קריטי להגיע לטיפול ולנסות ללמוד לנהל את הזוגיות בצורה בריאה.

קונפליקטים כמו שאת מתארת זה דבר מובנה מעצם הפורמט של זוגיות, והיכולת לנהל אותם, לשוחח, למצוא דרך לעבוד בה במשותף, למרות כל זה היא בייס שבביס, וזה לא משהו שדפוק בחיבור ביניכם, אלא להיפך, זה האופן

שבו נוצר חיבור אמיתי, משיח על הכמיהה העמוקה שלך להרמוניה וסדר ובית נעים, ומשיח על זה שמבחינתו חשוב שיהיו אהבה זרימה וקבלה או ווטאבר, ומשיתוף כמה כאוס יוצר אצלך מצוקה כי... ומלשתף מה חשוב לך, ולראות איך הוא משתדל עבורך גם כשזה לא הדיפולט שלו, וכן הלאה. 

ולכן, אם לא יצא לכם לקבל עזרה סביב הזוגיות, ואתם לא חושבים להתגרש בגלל מקרה קיצון יוצא דופן שבגללו אין מה לנסות בכלל לגשר לפתור ולהתחבר, בשביל הילדים שלך, השמחה, הבריאות הנפשית שלהם, וגם בגלל שכנראה לא סתם התחתנתם, 

ממש ממש ממליצה לנסות ללכת לטיפול שיסייע לך ולכם❤️

אני גם אוסיף כאן שגם אם תתגרשו, זה יכול לסייע לכם לתקשר, לנהל דברים ביניכם, ללמוד ליצור שיח.

ברגע שיש ילדים אי אפשר באמת להתנתק אחד מהשני..

וצריך ללמוד לתקשר סביבם, לדאוג להם יחד, ולהשתדל ככל האפשר שיגרם להם מינימום נזק מהמצב הנוכחי. 

וכן, לדעת ששום דבר לא כאן בטעות. לא החיבור ביניכם, לא זה שהוא ודווקא הוא עם כל הפגמים אבא של הילדים שלכם,

וכנל גם לא את, הכל מדוייק ומכוון, וכשאין מה לעשות, להרפות, לסמוך על השותף השלישי ולבקש ממנו שידאג להם. אף אחד מאיתנו לא יודע יותר טוב ממנו, ולא דואג לטוב לילדים שלו יותר ממנו...

מה שמתואר לא מבטא חוסר אחריות הורית. לא נשמע שמדובר במשהו מסכן את הילד או חוסר דרגה למשהו בסיסי. בגדים על הרצפה ומגבות מפוזרות? זה אומר שקילח אותם/דאג שיתקלחו?

זה מעצבן בטירוף, אני יודעת וגם אצלינו ככה. אבל לא מעיד על כלום.

לגבי גבולות, גם כאן זה נתון לדיון, אבל לא נשמע משהו אקוטי או חריג. 

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.