בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

נשמע שאתם מגיבים נכוןמתואמת

ונשמע שיש לכם התמודדות ממש לא קלה❤️

אני חושבת שכדאי למצוא פסיכולוג טוב להתייעץ איתו, לבדכם ואולי גם להביא אליו את הילד. ובמקביל להתחיל תהליך של אבחון בהתפתחות הילד (מתחילים מרופא הילדים).

אם תרצי עוד הרחבה מניסוננו האישי - אז בשמחה בפרטי❤️

תודה!חדשה ישנה4

הגננת שלו המליצה לי טיפול רגשי

האם אבחון בהתפתחות הילד שייך לטיפול רגשי או שזה תחום אחר?

לא מבינה בזה בכלל.

אבחון בהתפתחות הילד זה יותר מטיפול רגשימתואמת

בודקים מה המקור להתנהגויות של הילד, וכך יודעים טוב יותר איך לטפל בו ולעזור לו.

כדאי במקביל ללכת לטיפול רגשי, אבל לדעתי כדאי דווקא אצל פסיכולוג, כי פסיכולוגים יותר עם הכשרה לטיפול במקרים מורכבים.

אציין שאפשר להגיע לפסיכולוג דרך התפתחות הילדמרגול

קודם אבחון שם

הם יגידו גם איך מומלץ לטפל

כשיש כמה אנשי מקצוע במקביל, דווקא עדיף לפעמים התפתחות הילד כי שם הם בתקשורת ביניהם

וכמובן זה בסבסוד…

וכן, יש שם גם *פסיכולוגים* לילדים.


אבל תלוי מה זמן ההמתנה. אם רחוק, כדאי להתחיל טיפול רגשי עוד קודם

בהתפתחות הילד יש פסיכולוגים, ברורמתואמת
אבל זמני ההמתנה שם ארוכים, ולכן ממליצה בינתיים לגשת לפסיכולוג ילדים באופן פרטי, רק כדי לוודא שאין פה משהו אקוטי.
הוא מחונן?תהילנה
אם עוד לא אבחנתם, שווה לנסות לאבחן כדי לקבל ליווי מתאים. השאלה שלך היא נקודתית אבל נשמע שיש פה יותר מזה.
איך מאבחנים באופן רשמי?חדשה ישנה4

בכל מקום אפשרי אמרו לי עליו שהוא מחונן.

גם בעיינינו המשפחה הוא מחונן.

אבל איך באמת מקבלים את האבחנה הזו רשמית?

מאבחנים אצל פסיכולוגתהילנה

אני מחוננת בעצמי ויש לי הכשרה בתחום. יצא לי לעסוק הרבה בתחום של מחוננות והפרעות רגשיות ונפשיות, לכן העליתי את השאלה, אין לי כמובן שום הכשרה לאבחן או משהו דומה.

הסיבה שהעליתי את ההשערה שהוא מחונן ,זה כי היום יש הרבה מחקרים שמראים שמחוננות זה לא תמיד רק יכולת קוגניטיבית גבוהה מהממוצע אלא

באופן כללי חווית חיים הרבה יותר אינטנסיבית שיכולה להוביל להתנהגויות קצה כמו שתארת

את יכולה לחפש באינטרנט מידע על תאוריית ה- Overexcitabilities


חשוב לי שתדעי שעם הדרכה נכונה לגמרי אפשרי לעזור לילד ולכם, אבל חשוב שתיהיה אבחנה רשמית קודם כי ככה הדברים עובדים במערכת לצערי...

מנסה להביןחדשה ישנה4

כדיי לקבל ייעוץ פסיכולוגי עבורו אני חייבת לפתוח תיק במכון להתפתחות הילד או שלא חייב?

אני לא מספיק בקיאהתהילנה

באיך הדברים עובדים בגיל הזה ולא רוצה להגיד לך מידע שגוי. הוא בכיתה א' או בגן?

לא הייתי מחכה.זווית אחרת

שווה להתייעץ אתמול עם מומחה.אני מורה במקצועי, מלמדת כיתות יסוד, על אמירות מסוג זה שולחים למיון פסיכיאטרי לבדוק רמת מסוכנות אישית.

ומה יעשו לו בדיוק במיון הפסיכאטרי?לב אוהב

ה' ירחם... הכל לפי פרוטוקלים. שום הבנה אמיתית בנפש האדם. רק סימפטומים וכדורים...

הוא ילד. ויש פתרונות...

@חדשה ישנה4 יש לי המלצה רק בבקשה אל תשלחי לשום מיון פסיכאטרי... 

אם הילד בסכנה העצה שלך לא אחראיתמתיכון ועד מעון

ואפילו מסוכנת

ממש לא מענייו אותי.. עולם הפסיכאטריה פי 10לב אוהב
יותר מסוכן וחסר אחריות
אני לא יודעת מה המצב של הילדמתיכון ועד מעון

ואין לי שום כלי לאבחן מעבר למקלדת.

ואני חושבת שלקחת אחריות על אמירה שיש בה גוון אובדני ולהציע להורה להתנגד להערכה פסיכיאטרית במידת הצורך (שאני לא יודעת מה היא כרגע) היא אמירה ממש חסרת אחריות ומסוכנת.

אני בטוחה שהיא מגיעה מרצון טוב אמיתי, זה לא עושה אותה פחות חסרת אחריות 

אני עומדת על דבריילב אוהב

העולם הפסיכאטרי הוא עולם מנותק מהרגש ומהנפש הוא כולו שכלי בנוי על אבחנות סימפטומטיות ופרוטוקלים...

הכדורים שהם עלולים לתת לילד יכולים להזיק לו ולמח שלו בכל מיני טענות שזה מה שיאזן ויציל...

הילד צריך עזרה ופסיכאטרים הם לא האלוקים של הנפש היחידים שמבינים מה הילד עובר.. למעשה כנראה שאין להם שמץ של מושג מה הוא באמת עובר ואין להם שום פיתרון פרקטי חוץ מלהביא לו כדורים...מיותר לחלוטין...

ממש לא נכוןזווית אחרת

במיון עושים הערכה בלבד של המסוכנות.ילד כל כך צעיר שמדבר וחוזר על דיבורים כאלה- זה חריג מאוד.בהערכה בודקים אם זה סתם דיבורים כדי להשיג תשומת לב או משו כזה או שיש לילד באמת כוונות אובדניות.זה רק הערכה.

נכון ורק כבוד הפסיכאטרים ידעו להגידלב אוהב

אם זה ברמת מסוכנות או פחות

נו באמת.. אינטואציה בסיסית

וגם אז.. אין להם שום מענה אמיתי...

אבל עזבי אני לא אכנס איתך מעבר לזה.

מי שתמיד האמין למערכת הזאת ימשיך להאמין...

אין לך בושהtears

אנשים שלמדו שנים על גבי שנים על נבכי הנפש ובאה אחת וככה מטנפת עליהם. אינטואיציה?? את לוקחת אחריות אם חס וחלילה ילד ימות מהאמירות האלה שלך??? לא יאומן אין בושה אין מודעות אין אחריות אין הגיון.

מה עדיף? לתת לילד בן 6 שרוצה למות פרחי באך ולקרוא לו בשם שלו וזה יפתור לו הכל?? איפה יעבור הגבול שלך תגידי? את לא מבינה שזו סכנת נפשות מיידית? עוד חיים צריכים להילקח חס ושלום?!

רק לומרבתאל1

שזה לא כזה חריג מה שהוא אומר הילד.

זה נשמע מאד מניפולטיבי ומרצון שההורים יעשו מה שהוא רוצה ולהוציא את עצמו מסכן.

אלא שהוא קיבל הורים עם עמידה וגבולות אז הוא מנסה...

לא הייתי נבהלת אבל כן מתחילה תהליך מול פסיכולוג או התפתחות הילד. 

חשוב שתדייקי שאת אמנם לא מאמינהטרכיאדה

בעולם הפסיכיאטריה אבל כן מאמינה בבונים החופשיים!

מי שלא זוכרת את זה עלולה לקבל את דברייך ברצינות

אני עוזרת למי שרוצה. כל השאר תצחקו עליילב אוהב
הכל טוב.. 
את מסוכנת ומסכנת באמירות שלךtears
אז הכל טוב זה הפוך ולא מצחיק בכלל 
אוקי... מוזמנת לדווח עליילב אוהב
עשיתי את זה ישרtears
איזה אלופה!!לב אוהב
זה ממש לא מצחיק אותיtears

ההודעות האלה שלך

את כותבת דברים עם סכנת נפשות שוב ושוב ושוב עוברת כל גבול

עשית את שלך...דיווחת.. הכל בסדרלב אוהב
הלוואיtears

רק שפותחת השרשור לא תפחד בגללך ללכת לאבחון מקצועי באמת. עם ההפחדות האלה שלך.

ורק שלא תלך למי "שיאבחן" לפי השם את הילד שלה במצב הזה שלו. אבא תרחם

היא ילדה גדולה...לב אוהב
היא אישה במצב רגיש עם מצוקה של בנהtears

מצוקה ממשית, עכשווית, לא צריך להפחיד אותה רק לחזק אותה לפנות לגורם מקצועי.

ואת גם הפחדת ולכלכת

וגם נתת הצעה "לטיפול" לפי שם או שאר שרלטנות

חבל על האנרגיות שלךלב אוהב

שיהיה לך לילה טוב וחנוכה שמח

ואל תדאגי, הכל בסדר...

לא לא חבלtears
שלשם ילכו האנרגיות שלי, למחות על סכנה לילד שגם ככה נמצא במצב סכנה. מה יותר חשוב מחיים של ילד?
תדברי איתה... אני את שלי עשיתילב אוהב
🛑✋️די לנצלש.טארקו

אנחנו לא רוצות לנעול כי הנושא חשוב

וההתנצחות הזו על גבי השרשור מסיתה את הדיון ופוגעת בפותחת.


אם ימשיך ככה נתחיל למחוק הודעות ללא התראה.


לילה טוב.

מצטרפת להמלצה לפנות להערכהמתיכון ועד מעון
בעיני עדיף לא מיון אלא גורם שיכול לתת תמיכה לאורך זמן כגון פסיכיאטר בקהילה או באופן פרטי שיעשה תשאול מקיף ויתאים את המענים בהתאם לצורך, יכול להיות טיפול תרופתי אבל בכלל לא בהכרח 
כמה דבריםלב אוהב

קודם כל כתבתי לך בתגובה אחרת שיש לי המלצה למישהו שבע"ה יכול יעזור...

וגם יש לי שיטה שלי לדעת מה קורה בנפש (אני מטפלת ...) לפי שם... אני יכולה לנסות לעזור להבין ממה זה יושב ואיך תוכלו לדייק את המענה שלכם אליו...

למרות שגם האיש טיפול שאני מכירה יוכל לעזור...

צריך לחסום אותך מהפורום כמה שאת מסכנתtears

ילד בן 6 עם אובדנות אפשרית ועכשווית.

הגזמת לגמרי מזמן, עברת כל גבול.

ילד בן 6 אומר שרוצה למות כולל תכנון כמה פעמים של סכין ועוד ואת יורדת כאן על מטפלים אמיתיים שלמדו 10 שנים עם התמחות פסיכיאטרים אומרת שאת "מטפלת" לפי שם ובטח נותנת שם של שרלטן.

מי את?? שככה תסכני ילד ותפחידי את אמא שלו?! מה נסגר איתך 

טוב ...לב אוהב
זה נשמע מטריד האמתמתיכון ועד מעון

ילד בגיל צעיר כ"כ זה די נדיר שאומר אמירות כאלה על מוות.

ממליצה ממש בחום לבקש מהגננת ליצור קשר בהקדם האפשרי עם הפסיכולוגית שמלווה את הגן להתייעצות ראשונית ולחשיבה מה רמת הסיכון באמירות שלו וכיצד כדאי לפעול.

לא הייתי מחכה שיחלוף.

יכול להיות שזו "מניפולציה" אבל בכל מקרה יש פה זעקה עצומה שהוא זקוק לכם ולתשומת לב שלכם ולסיוע

זה לא נדיראמאשוני

אולי לצערנו, אולי זה שלב התפתחותי אצל חלק מהילדים.

אבל להגיד שזה נדיר, היום- זה לא.

יכול להיות שמשהו בניואנסים של מה שהוא אומר באירוע הזה ספציפית נשמע לך חריג,

אבל כאמירה כללית, זה לא נדיר בכלל.


לגבי השאר כולל המלצה לסיוע, מסכימה מאוד.

אין בדבריי לחלוק על חשיבות טיפול.

בגיל הזה זה כן נדירמתיכון ועד מעון

בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות

הכוונה האמירות הספציפיות

הבן שלי גם היה ככה תקופה בגן חובהתודה לה''

הרבה משפטים כאלה

אני רוצה למות

למה אני חי

אני אשים שקית על הראש

וכזה


הוא גם מחונן ומזכיר בהרבה דברים את מה שכתבת..


האמת עבר לגמרי ולא מזכיר את זה יותר...


הבן שלך כן נשמע במצב יותר קיצוני

לא הרגשתי שהוא מעייף אותי יותר מאחרים..

פשוט רק היה לו את הקטע הזה של המשפטים האלה


אגב אני זוכרת את עצמי כילדה בוכה לאבא שלי שאני רוצה למות

ואת הרצון שלי למות..

הרגשתי שזה עולם מבאס,  לא זוכרת בדיוק מה...

נראלי זה היה יותר מציף אותי כשהיו כועסים עלי או שולחים אותי למיטה... והרגשתי שזה לא פייר...

אבל רציתי למות...

חברות שלי היו מדברות על זה שהן רוצות לחיות כמו נח עד גיל 600 ואני זוכרת שהייתי בשוק... מה??

אני מרגישה שה100 שנים שלנו זה יותר מדי אז אתם רוצות להאריך את הסבל???? חחחחח

לא זוכרת מה גרם לזה לעבור... פשוט עבר..


עוד משהו

לגבי השכבות

גם הבן שלי שונא את זה

זה גם קושי במעברים..

אבל הוא תמיד משתפך

אוף למה יש דבר כזה לילה?

שונא את הלילה

וכו וכו


אצלנו עזור שהוא למעלה בקומותיים אז לא יכול לצאת בקלות...

וגם

לפעמים הוא ככ מלא מרץ שהוא פושט הולך לסלון כשכולן מנסות להירדם וקופץ מקצה לקצה בלי סוף....

עושה פעילות עצימה ביותר מלא זמן...


לא פשוטיעל מהדרום

לק"י

 

מצטרפת למייעצות לפנות לעזרה מקצועית.

קודם כל, שתדעו בכלל מאיפה נובעות האמירות. והאם יש פה סיכון.

משם, בעיני גם אם אלה אמירות סתמיות, כן כדאי להתייעץ איך אפשר למנוע אותן.

ואם זה אמירות "אמיתיות", אז למצוא טיפול מתאים. מניחה שידעו להפנות אתכם הלאה.

 

מאחלת לכם ולו הרבה הרבה טוב!

חשוב מאוד לא להשאיר את ההתייעצות בפורוםטארקו

אלא לפנות לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש בילדים

לכל רשות יש שירות פסיכולוגי חינוכי שאמורים לתת מענה גם מיידי

יש לכל גן פסיכולוג שיכול וצריך להיות זמין במקרה הצורך, כדאי לבקש מהגננת את המספר.


אנשי מקצוע יידעו לשאול את השאלות הנכונות כדי להבין את המצב יותר לעומק ולתת הנחיות איך להתנהל הלאה(איזה טיפול יכול להתאים או איך להגיב או אם צריך הערכת מסוכנות אצל פסיכיאטר וכו)


עצות בפורום עלולות להיות מסוכנות.

אני מאמינה שאם הגעת למצב שפתחת שרשור לבתייעץ בנושא הלב שלך מרגיש שמשהו לא תקין, וחשוב שתפנו לגורם מקצועי שלמד את התחום ויודע איך לזהות מצבי סיכון.


בהצלחה ממש, חיבוק גדול! לא פשוט בכלל..

אבחון וטיפול מהר. גם אם זה רק בשביל "צומי"מרגול

אולי יש פה סכנה, ואז ברור שצריך סיוע וטיפול. תראי עצמך כמדקדקת בדיני נפשות.


גם אם המצב זה שזו נטו מניפולציה או בשביל צומי.

נשמע לי שקשה לו גם בכללי. כלומר שזה לא רק ההבלחות של המשפטים בסיטואציות של כעס למשל.


כל ערב סצנה עם ללכת לישון ברמה של להתעקש לישון על הרצפה (כשהוא גם אומר שזה לא נוח לו), חווית חיים שכל גערה קטנה שלך מובילה לתגובה מוקצנת.

לא יודעת, לא נשמע לי שנחמד לו בשגרה. וגם אם התגובות הן רק בשביל הצומי. וואלה צודק, רוצה תשומת לב לקושי שלו.

או מניפולציה - כל יום מניפולציות קיצוניות בשביל דברים שגרתיים כמו ללכת לישון?

הייתי שולחת לטיפול או בירור גם אם אין פה "בעיה"

בשביל שיחווה את השגרה כמשהו אחלה ונחמד.

(ילדים מגיבים בשניה לפי הרגשות שלהם, ויש ילדים שכל ערב זו מלחמה להכניס אותם למקלחת. השאלה מה החוויה הכללית שלהם… בסופו של דבר - היה להם כיף אתמול?)


*דיסקליימר - אין פה האשמה כלפיכם ההורים חלילה. את נשמעת מהממת שאוהבת אותו ומטפלת בו במסירות ודאגה*

חיבוק❤️❤️בארץ אהבתי

זה באמת מטלטל ולא פשוט לשמוע משפטים כאלו מהבן שלך.

וזה נשמע שבאופן כללי לא פשוט לכם איתו (כל ערב הוא הולך לישון על הרצפה אחרי שמציק ומשתולל - זה נשמע ממש מתיש ומתסכל...).

אז קודם כל - שולחת חיבוק והרבה כוחות בהתמודדות...


לגבי השאלה ששאלת -

המשפטים שהוא אומר נחשבים משפטים אובדניים. זה ממש לא מחייב שזה אומר שהוא באמת חושב על זה באופן מעשי. אבל זה כן מצריך התייעצות עם גורם מקצועי. וממש לא הייתי הולכת לדברים 'אלטרנטיביים' בשלב הזה. צריך פה גורמי מקצוע אמיתיים שיתנו מענה מקצועי ומותאם.

זה מצוין שאת מתייעצת בפורום, אבל תזכרי שאת לא יודעת מי נמצאת מאחורי המקלדת, ואף אחת פה לא תיקח אחריות על הבן שלך. זו האחריות שלך לברור את העצות הנכונות פה שיעזרו לך לטפל בילד שלך ולעזור לו באמת.


באופן אישי, אצלנו פעם היתה תקופה מורכבת לאחד הילדים, וגם הוא אמר פעם משפט דומה (אצלו זה היה לגמרי חד פעמי). אני התייעצתי עם חברה שלי שעובדת כפסיכולוגית ילדים, והיא הפנתה אותי לשפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי), והיתה לי שיחה עם הפסיכולוג של בית הספר, שנתנה לי כיוונים טובים, וסה"כ באמת אחר כך הדברים התאזנו  ב"ה (למרות שלא הצלחתי ליישם את כל מה שהפסיכולוג אמר, אבל עדיין זה מאוד עזר לי וכיוונן אותי בהתנהלות מולו).

יכול להיות שגם את יכולה לנסות בכיוון הזה כמענה ראשוני (לשאול את הגננת אם יש אפשרות להתייעץ עם הפסיכולוג של הגן).

@מתיכון ועד מעון את חושבת שזה כיוון נכון במקרה הזה? כתבת פה שאת מהתחום אז בטח תדעי יותר טוב ממני...)

אני אכן בתחוםמתיכון ועד מעון

לא אוהבת אווטינג, ולא לנפנף בידע שלי... אבל אובדנות זה תחום שאני מתעסקת איתו כפסיכולוגית חינוכית

אבל @חדשה ישנה4 הבן שלך ממש זועק לעזרה ונשמע שהוא צריך מענה מידי ממש.

אני כן הייתי שוקלת לפנות בדחיפות להערכה פסיכיאטרית כדי לוודא שהוא לא חלילה יפגע בעצמו.

אם תרצי להתייעץ, אשמח לסייע פה או בפרטי

הבן שלךאישהואימא

מאד מזכיר לי במובנים מסויימים את הבן 6 שלנו.

הוא גם ילד מהמם מאד רגיש וחכם , והיפראקטיבי.

ואנחנו בתהליך איתו אצל כמה וכמה אנשי מקצוע.


גם אצלנו עלה העניין שאולי הוא מחונן.

והוא מטופל בריטלין כבר מגיל 5 (בעיקר לוויסות רגשי ובגלל התנהגויות מסכנות שהיו לו)


לגבי השינה על הרצפה- יש מצב שזה בגלל שהוא מחפש מגע עמוק שמרגיע ומווסת אותו. והרצפה נותנת לו את זה. אצלנו כשהוא לא מווסת (כמו שאת מתארת שהוא משתולל לפני השינה. אצלנו זה קורה לו דווקא בעיקר כשהוא קם מהמיטה בבוקר) המרפאה בעיסוק נתנה לנו רעיונות איזה דברים יעזרו לו לעניין הזה: קפיצות, חיבוקים עמוקים, ריצה בבית כמה דקות, הליכה על הידיים שמחזיקים אותו ברגליים. אצלנו גם מאד מווסת אותו אמבטיה ארוכה והתנדנדות בערסל.


כמה דבריםאמאשוני

קודם כל, כן, לפנות לייעוץ מקצועי, זה לא מסוג הדברין שמנהלים אותם לבד.


לא הייתי פונה למיון פסיכיאטרי, הוא באמת מאוד צעיר,

זה לא גיל 13 שאפשר לחשוב שאסור לחכות למחר בבוקר.

אבל גם אם מחכים למחר בבוקר, לא לחכות לעוד שנה, כדאי להתחיל טיפול.

מסכימה עם מי שכתבה לגבי מחוננות,

חוסר הלימה בין יכולות קוגניטיביות ליכולות רגשיות יכול להציף הרבה קשיים- בין השאר גם קשיים מהסוג הזה.

אני לא אומרת את זה כדי להגיד הוא מחונן הכל בסדר זה יעבור מעצמו.

אלא כדי כשאתם הולכים ליעוץ מקצועי, חשוב שזה יהיה אצל מי שמבין במחוננים- כי גם אצל בעלי מקצוע יש את מי שמבין בתתי סוגים, ודווקא בגלל שזה איש מקצוע לפעמים מצפים ממנו לדעת הכל ולהיות הכי מקצועי שאפשר, וזה לא בדיוק עובד ככה ולכן האחריות של ההורים לוודא שהאיש מקצוע שפונים אליו יש לו מספיק ניסיון עם מקרים כמו שלכם. (תבררי גם בהמלצות וגם תוך כדי הטיפול לשים את הדגשים שמאפיינים את הילד שלך ספציפית)

גם אם הילד שלך לא מחונן רשמית- בגלל שיש לו מאפיינים דומים למחוננות- סביר להניח שאיש מקצוע שעוסק עם מחוננים בגיל הזה יוכל לסייע גם לבן שלך גם בלי הטייטל של מחונן.


לגבי זה שהוא די פחדן, זה אמנם מגן עליו בגיל 6 (ב"ה!)

אבל ככל שהזמן יחלוף והמצוקה לא תיפתר, ההגנה תיחלש ואז כבר תהיו בבעיה הרבה יותר קשה.

צריך לנצל את תקופת ההגנה הזו לטיפול שורש ולא לחשוב שזה יעבור מאליו. (ואפילו בגילאים קצת יותר גדולים חוץ מזה שפחות מפחדים, יש חשיפה הרבה יותר גדולה לעולם בחוץ.

היום יש ילדים בני 8-9 חשופים לדברים שבקושי מבוגרים מצליחים להתנהל מולם מבחינה נפשית. (בעיקר בסביבות שתומכות בסמארטפון בגיל הזה, אבל לא רק שם)


לגבי מה אתם כהורים יכולים להגיב לו, אני חושבת שאפשר להוסיף בשיח שלכם שיקוף של התחושות שלו ומתן לגיטימציה אליהם.

למשל הוא אומר "אני אשן על הרצפה"

לפני שאומרים לו בסדר תישן על הרצפה, שזו תגובה להתנהגות שלו,

תנסי להבין ולהגיב ל"מאחורי הקלעים" של האמירה.

יש שם קושי לקבל את הסיטואציה עם האחיות, אפשר וכדאי לדבר על זה.

"אני רואה שאתה נסער בגלל מה שקרה/ אני מבינה שקשה לך לקבל את ההחלטה" (לתמלל את מה שעובר עליו)

"זה קשה לקבל דברים שלא הולכים לפי מה שאנחנו רוצים/ זה מבאס שאי אפשר גם.. וגם.." (לגיטימציה לתחושה להבדיל מלגיטימציה להתנהגות)

אחרי זה, כשהוא ממשיך "לא אכפת לי אני אשן על הרצפה"

אז לענות לו: אני מבינה שזה מה שאתה בוחר לעשות בסערת הרגשות, אני מצטערת בשביל ההחלטה שלך, אם תשנה את ההחלטה או אם תרצה שנדבר על זה עוד ונחשוב יחד על פתרון, אשמח לעשות זאת.

בצורת שיח כזאת את לא נותנת לגיטמציה להתנהגות, אבל גם לא נבהלת ממנה, ומאפשרת לא נקודת חיבור להשתמש בה בהמשך וכך אין צורך להחריף את ההתנהגות.

ככל שמתרגלים שיח כזה עם הילדים החל מגיל צעיר, הילדים משתמשים בפתח שמשאירים להם אחרי שהם נרגעים ומכבדים אותו גם בגיל גדול יותר.

גיל 6 זה ממש גיל מעולה להתחיל עם זה לפני שהם מפתחים ציניות והתנגדות לעזרת ההורים בקטע הזה.


שימי לב למשל בשיח על השינה על הרצפה, הןא התחיל עם אמירות לא קיצוניות כדי לבטא את הקושי שלו, ומשלא קיבל מענה החריף את האמירות.

לכן עוד בשלב קר וכואב לישון על הרצפה כדי להגיב:

אכן קר וכואב לישון על הרצפה. אני מבינה. איך תרצה שנעזור לך?

אני סובל כ"כ- כן אני רואה. זה באמת סבל לישון על הרצפה. אולי יש דרך אחרת?

עם הרבה חמלה ואמפתיה למצוקה שבכלל הניעה אותו לבחור בלישון על הרצפה אבל מבלי להיבהל מרעיון השינה על הרצפה.

כי התגובה היא לתחושה ולקושי ולא להתנהגות. (בחירה לישון על הרצפה זו תגובה התנהגותית לתחושה)


(זה יכול להיות משהו שנשמע "דבילי" כמו אני לא אוהב את הציור על הסדין, זה יכול להיות יציאה מהשגרה כמו דובי אהוב ששכחנו באוטו ואין אפשרות להביא עכשיו, זה יכול שמיכי בכביסה, וזה יכול להיות משהו גדול יותר כמו עצם המעבר מעירות לשינה)


דבר נוסף- מרחב- עוד מאפיין של ילדים מחוננים, הם צריכים שקט ומרחב יותר מאחרים.

אם הוא ישן עם עוד שתי אחיות באותו חדר, זה יכול להיות מאוד צפוף ומעמיס בנשמה עליו. יכול להיות שזה לא מאפשר לו את מרחב ההתרגעות שהוא זקוק לו.

כדאי לחשוב על זה, כי אם זה זה, לא רק שזמן לא יעזור, זה יתדרדר במהירות.

כל שנה שהוא גדל, הצורך בפינה שקטה ילך ויגדל דווקא.


לגבי המעבר מעירות לשינה- זה מאפיין, אפילו אפשר להגיד "מובהק" של מחוננים, ולכן כדאי לטפל בזה בלי קשר לטיפול פסיכולוגי,

כלומר גם אם האמירות שלו לא היו על רקע זה, בכל מקרה זה נושא בפני עצמו, שחוזר יום אחרי יום, ודורש הרבה מאמצים לכם ההורים,

אבל גם לילד עצמו זה מציב אתגר יומיומי לא פשוט בכלל.

מתחברת למה שאישהואמא כתבה על ההמלצות של הריפוי בעיסוק. חשוב שיהיו לך כלים לעזור לו במעברים האלו.

במקרים שצריך יש גם טיפול תרופתי (אבל זה לא הייתי עושה בלי אבחון מחוננות ולפני שמנסים דרכים אחרות- למרות שאצלנו הרופא נתן המלצה לטיפול כקו ראשון אז אולי זה בסדר בכל אופן לא משתמשים אבל שתדעי שאפילו זה פתרון קיים)


נקודה נוספת- את מתארת שהגידול שלו שואב אתכם. מצד אחד יש ילדים כאלה, מצד שני רק בשביל זה כדאי לכם לפנות לטיפול והדרכת הורים, אפשר לעזור לכם ולילד ואפילו להנות מגידול שלו בע"ה.


את מדהימה, ובע"ה עם שליחים נכונים והכוונה נכונה תוכלו לעלות על דרך המלך איתו.

בהצלחה רבה!!


ההשקעה משתלמת בסוף..

בלת''קפשוט אני..

אני ממש לא איש מקצוע בתחום, אבל שמתי לב למשהו:

כל הטעמים שאתם נותנים לו, הם חיצוניים אליו.

אל תמות כי אנחנו אוהבים אותך. כי ה' רוצה שתחיה. אלה מילים שלא אומרים''.


 

אני הייתי מוסיף גם סיבות פנימיות ולא חיצוניות אליו, מסביר לו איזה דברים נהדרים יש בחיים האלה, כמה הנאות, כמה חוויות, כמה טוב לחיות ואיזה כיף זה למי שזכה לחיות.

 

ובקשר ל''אלה מילים שלא אומרים'' - דווקא אם הוא רוצה לפגוע בעצמו, המסר לדעתי חייב להיות ש*כן* מדברים על זה, לא שמסתירים חלילה. הוא צריך לדעת שהוא תמיד יכול לספר לכם הכל.

אוסיף מהכיוון של טיפול רגשי...השתדלות !אחרונה

תחום שאני לומדת...

מעבר כמובן להתערבות רגשית/התפתחותית שצריך לעשות כאן, ולתת לילד לדבר עם איש מקצוע שרגיש לילדים, והוא יוכל לפרט לו בדיוק מה הוא מרגיש ולמה הוא משתמש באמירות האלה-


 

מציעה לך במקום להסביר לו למה לא כדאי לו למות- ובעצם ככה להנכיח את מה שאמר- לתת לזה מילים אחרות.

"אני מבינה שממש קשה לך עכשיו. אתה רוצה אולי עוד זמן איתי ועם אבא?" למשל... בהתאם לסיטואציה, תבהירי לו שהמילים שלו בעצם מתארות שקשה לו. כשהמילה היא קושי- יותר קל למצוא לה פתרון. מוות זה דבר סופי.

עם הזמן ללמד אותו להגיד מה קשה לו. בהתחלה את תציעי לו מה קשה לו, והוא יאשר לך או יגיד שלא, בהמשך הוא יידע להשתמש במילים האלה בעצמו❤️

לפתח תקשורת בונה, מיטיבה.


 

כרגע נשמע שכשהוא חווה מצוקה הוא מתקשר אותה בצורה מאוד קטסטרופלית. הוא צריך עזרה בלהנגיש מצוקה. תני לגיטימציה למצוקה שלו, אבל תעזרי לו לחשוב בעצמו על הבעיה האמיתית שגרמה למצוקה ושייתן פתרון.

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידהאחרונה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

אבל בא' צריך לתרגל הרבהמתיכון ועד מעון

גם קריאה, גם כתיבה

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואית

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אצלינו הלו"ז הוא כזה-שימושית

מגיעים ב16 הביתה, עד 16:30 מתאפסים

אני מביאה ירקות ומים

ואז משחקים

ב18:30 גומרים עם ארוחת ערב ואז יושבת על ש.ב. אבל אצלינו זה יוח"א ולא צהרון, אם היה צהרון היו עושים ש.ב. שם

אולי כדאי לך לדבר עם המורה של הצהרון שתעשה ש.ב. בכיתה?

ב20:00 נמצאים במיטה אחרי מקלחת

לעבוד על אנגלית את יכולה לעשות כחלק מהשעת צפיה (סרטונים ומשחקי מחשב של לימוד אנגלית)

ספורט אני עושה פעם בשבוע בערב ועוד 3 פעמים בשבוע בבוקר לפני העבודה. (לא אימון מלא, 15-20 דק' בבית)

חברים זה פעמיים בשבוע

אם הם בצהרוןמתיכון ועד מעוןאחרונה

אז לא עושים שם שיעורי בית?

בעיני לו"ז הגיוני מכיל מנוחה שחוזרים, נניח לראות קצת טלוויזיה נשמע הגיוני, או איך שחוזרים לשתות ביחד שתיה חמה עם פרי או נשנוש ולהקשיב לסיפורים אז שיעורים

(אצלנו לרוב בא' זה לא המון זמן)

ואם מספיקים חבר וכו'... עד 18 גג, ואז אנחנו לומדים קצת (לימודי קודש) למשך כמה דקות, מקלחות, ארוחות ערב והולכים לישון סביב 8, אחרי שנמרחים ומקשקשים עוד קצת