קודם כל, כן, לפנות לייעוץ מקצועי, זה לא מסוג הדברין שמנהלים אותם לבד.
לא הייתי פונה למיון פסיכיאטרי, הוא באמת מאוד צעיר,
זה לא גיל 13 שאפשר לחשוב שאסור לחכות למחר בבוקר.
אבל גם אם מחכים למחר בבוקר, לא לחכות לעוד שנה, כדאי להתחיל טיפול.
מסכימה עם מי שכתבה לגבי מחוננות,
חוסר הלימה בין יכולות קוגניטיביות ליכולות רגשיות יכול להציף הרבה קשיים- בין השאר גם קשיים מהסוג הזה.
אני לא אומרת את זה כדי להגיד הוא מחונן הכל בסדר זה יעבור מעצמו.
אלא כדי כשאתם הולכים ליעוץ מקצועי, חשוב שזה יהיה אצל מי שמבין במחוננים- כי גם אצל בעלי מקצוע יש את מי שמבין בתתי סוגים, ודווקא בגלל שזה איש מקצוע לפעמים מצפים ממנו לדעת הכל ולהיות הכי מקצועי שאפשר, וזה לא בדיוק עובד ככה ולכן האחריות של ההורים לוודא שהאיש מקצוע שפונים אליו יש לו מספיק ניסיון עם מקרים כמו שלכם. (תבררי גם בהמלצות וגם תוך כדי הטיפול לשים את הדגשים שמאפיינים את הילד שלך ספציפית)
גם אם הילד שלך לא מחונן רשמית- בגלל שיש לו מאפיינים דומים למחוננות- סביר להניח שאיש מקצוע שעוסק עם מחוננים בגיל הזה יוכל לסייע גם לבן שלך גם בלי הטייטל של מחונן.
לגבי זה שהוא די פחדן, זה אמנם מגן עליו בגיל 6 (ב"ה!)
אבל ככל שהזמן יחלוף והמצוקה לא תיפתר, ההגנה תיחלש ואז כבר תהיו בבעיה הרבה יותר קשה.
צריך לנצל את תקופת ההגנה הזו לטיפול שורש ולא לחשוב שזה יעבור מאליו. (ואפילו בגילאים קצת יותר גדולים חוץ מזה שפחות מפחדים, יש חשיפה הרבה יותר גדולה לעולם בחוץ.
היום יש ילדים בני 8-9 חשופים לדברים שבקושי מבוגרים מצליחים להתנהל מולם מבחינה נפשית. (בעיקר בסביבות שתומכות בסמארטפון בגיל הזה, אבל לא רק שם)
לגבי מה אתם כהורים יכולים להגיב לו, אני חושבת שאפשר להוסיף בשיח שלכם שיקוף של התחושות שלו ומתן לגיטימציה אליהם.
למשל הוא אומר "אני אשן על הרצפה"
לפני שאומרים לו בסדר תישן על הרצפה, שזו תגובה להתנהגות שלו,
תנסי להבין ולהגיב ל"מאחורי הקלעים" של האמירה.
יש שם קושי לקבל את הסיטואציה עם האחיות, אפשר וכדאי לדבר על זה.
"אני רואה שאתה נסער בגלל מה שקרה/ אני מבינה שקשה לך לקבל את ההחלטה" (לתמלל את מה שעובר עליו)
"זה קשה לקבל דברים שלא הולכים לפי מה שאנחנו רוצים/ זה מבאס שאי אפשר גם.. וגם.." (לגיטימציה לתחושה להבדיל מלגיטימציה להתנהגות)
אחרי זה, כשהוא ממשיך "לא אכפת לי אני אשן על הרצפה"
אז לענות לו: אני מבינה שזה מה שאתה בוחר לעשות בסערת הרגשות, אני מצטערת בשביל ההחלטה שלך, אם תשנה את ההחלטה או אם תרצה שנדבר על זה עוד ונחשוב יחד על פתרון, אשמח לעשות זאת.
בצורת שיח כזאת את לא נותנת לגיטמציה להתנהגות, אבל גם לא נבהלת ממנה, ומאפשרת לא נקודת חיבור להשתמש בה בהמשך וכך אין צורך להחריף את ההתנהגות.
ככל שמתרגלים שיח כזה עם הילדים החל מגיל צעיר, הילדים משתמשים בפתח שמשאירים להם אחרי שהם נרגעים ומכבדים אותו גם בגיל גדול יותר.
גיל 6 זה ממש גיל מעולה להתחיל עם זה לפני שהם מפתחים ציניות והתנגדות לעזרת ההורים בקטע הזה.
שימי לב למשל בשיח על השינה על הרצפה, הןא התחיל עם אמירות לא קיצוניות כדי לבטא את הקושי שלו, ומשלא קיבל מענה החריף את האמירות.
לכן עוד בשלב קר וכואב לישון על הרצפה כדי להגיב:
אכן קר וכואב לישון על הרצפה. אני מבינה. איך תרצה שנעזור לך?
אני סובל כ"כ- כן אני רואה. זה באמת סבל לישון על הרצפה. אולי יש דרך אחרת?
עם הרבה חמלה ואמפתיה למצוקה שבכלל הניעה אותו לבחור בלישון על הרצפה אבל מבלי להיבהל מרעיון השינה על הרצפה.
כי התגובה היא לתחושה ולקושי ולא להתנהגות. (בחירה לישון על הרצפה זו תגובה התנהגותית לתחושה)
(זה יכול להיות משהו שנשמע "דבילי" כמו אני לא אוהב את הציור על הסדין, זה יכול להיות יציאה מהשגרה כמו דובי אהוב ששכחנו באוטו ואין אפשרות להביא עכשיו, זה יכול שמיכי בכביסה, וזה יכול להיות משהו גדול יותר כמו עצם המעבר מעירות לשינה)
דבר נוסף- מרחב- עוד מאפיין של ילדים מחוננים, הם צריכים שקט ומרחב יותר מאחרים.
אם הוא ישן עם עוד שתי אחיות באותו חדר, זה יכול להיות מאוד צפוף ומעמיס בנשמה עליו. יכול להיות שזה לא מאפשר לו את מרחב ההתרגעות שהוא זקוק לו.
כדאי לחשוב על זה, כי אם זה זה, לא רק שזמן לא יעזור, זה יתדרדר במהירות.
כל שנה שהוא גדל, הצורך בפינה שקטה ילך ויגדל דווקא.
לגבי המעבר מעירות לשינה- זה מאפיין, אפילו אפשר להגיד "מובהק" של מחוננים, ולכן כדאי לטפל בזה בלי קשר לטיפול פסיכולוגי,
כלומר גם אם האמירות שלו לא היו על רקע זה, בכל מקרה זה נושא בפני עצמו, שחוזר יום אחרי יום, ודורש הרבה מאמצים לכם ההורים,
אבל גם לילד עצמו זה מציב אתגר יומיומי לא פשוט בכלל.
מתחברת למה שאישהואמא כתבה על ההמלצות של הריפוי בעיסוק. חשוב שיהיו לך כלים לעזור לו במעברים האלו.
במקרים שצריך יש גם טיפול תרופתי (אבל זה לא הייתי עושה בלי אבחון מחוננות ולפני שמנסים דרכים אחרות- למרות שאצלנו הרופא נתן המלצה לטיפול כקו ראשון אז אולי זה בסדר בכל אופן לא משתמשים אבל שתדעי שאפילו זה פתרון קיים)
נקודה נוספת- את מתארת שהגידול שלו שואב אתכם. מצד אחד יש ילדים כאלה, מצד שני רק בשביל זה כדאי לכם לפנות לטיפול והדרכת הורים, אפשר לעזור לכם ולילד ואפילו להנות מגידול שלו בע"ה.
את מדהימה, ובע"ה עם שליחים נכונים והכוונה נכונה תוכלו לעלות על דרך המלך איתו.
בהצלחה רבה!!
ההשקעה משתלמת בסוף..
