זה שייך לפה. יש לך עבודה רגשית לעשות על המנגנון שלך. בעיקר על החרדה שמופיעה בקשר שאתה רוצה בו (להבדיל מקשר שאתה פחות רוצה בו). פחד להיכשל או משהו כזה.

זה שהיא החליטה לסיים זה מתנה בשבילך. אתה - בשבילך - לא יכול לחיות במצב שבו אם תטעה (בקשר) יהיה אסון. זה נראה לך עכשיו כואב ומבאס אבל אי אפשר לחיות חיים שבהם אסור לך לטעות ואתה כל הזמן הולך על חבל דק וזו התחושה שלי מהקשר שלך.

הרגשה באסה כזאת שזה כל כך טוב ולכן אני מפחד לזוז

אני לא כל כך מבין למה זו מתנה, הבעיה היא לא איך שניגשתי ומה שעשיתי? המתנה היותר גדולה זה אם הייתי בא מוכן רגשית ופועל אחרת לא?

והוא יגמר כי מבחינת הגוף שלך הקשר הוא סכנה והוא מפחיד ובלעדיו יותר קל לך.

(קצת קשה להבין את זה כי נורא רצית את זה והכל ,אבל בפועל - הקשר הזה היה לך סכנה ואתה נושם יותר טוב אחרי שהוא הלך).

העניין זה שאתה לא צריך להיות  "מוכן" אלא צריך להיות אתה. וכרגע אתה מפחד להיות כזה וממילא הבחורה קלטה את זה ועפה.

ובאמצעות עבודה רגשית האני האמיתי שלי יתגלה? מה מטרת העבודה הרגשית? להשלים ולחיות בשלווה עם מי שאני או להבין שאני מישהו אחר?

קטונתי.

הרעיון זה פשוט להתחיל להבין איך עובד המנגנון ממה אתה מפחד וממה אתה מסתיר. יש כמובן אנשי מקצוע שיודעים לעשות את זה אבל ברמה הבסיסית, זה.

המקלדת סובלת הכל. אל תצנזר. גם קללות, גם מילות גנאי על חברים, גם רצונות שההלכה או הגוף אוסר. הכל. לא צריך לצנזר ואין בזה שום איסור או משהוכ זה.

כתבת משהו והתכווצת? מעולה. תכתוב גם שהתכווצת. ותנסה להבין מתי התכווצת ככה פעם קודמת. עם הזמן המנגנון שלך שכרגע אתה חייב "להחזיק אותו חזק" כדי שלא יהרוס את הקשר, יהיה מובן יותר ותוכל לשים לב לאיך אתה פועל.

באותו הקשר, פוד על רגשות

(וכל העמוד של האיש המדהים הזה, על נושאים שונים של רגשות ושל גברים רגישים ושל איך המערכת עובדת, יש לו שפה פנימית שלוקח זמן להבין אבל היא שווה את זה)

דווקא אחרי הקשר הזה כי הרגשתי שיושב בתוכי כל כך הרבה שצריך לצאת לאנשהו

אבל עדיין לא הרגשתי שונה...לא עשיתי את זה בתדירות ובניואנסים כמו שאתה מתאר אולי זה קשור

ואני מתחיל לחשוב שאי אפשר לברוח מלהיפתח ולדבר עם איש מקצוע אמיתי ולחשוף את כל הפחדים והסודות שלי בכנות פעם ראשונה בחיים שלי...למרות שרק המחשבה על זה עושה לי בחילה...

מישהו עלול לגלות מי אתה באמת? כזה?

עד היום ניסית כנראה לרצות את הסביבה שלך ולדאוג שהכל יהיה מושלם. זה נגמר.

ולכבד אותה.

(ואפילו לאהוב אותה)

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

זה עונש כבד. בשבילך. אתה צריך להיות אתה ואם יהיה לה טוב עם זה - נפלא. אם לא יהיה לה טוב עם זה - אז למה אתה בכלל זקוק לקשר איתה? בשביל להיות עבד?

בהצלחה !

בקשר ל"רשימות" שכתבת בתגובה בלנ"ו (כותב כאן כי כתבת שזה שייך יותר לכאן)

כל דבר שעובר עליך לכתוב. כל רגש שמציף לכתוב. הכל. גם קללות, גם ביטויי גנאי, גם דברים שאסור להגיד או לרצות. בעצם לשחרר את הגוף מהצורך להחזיק את הכל חזק כדי שלא יתפרק.

הדבר השני הוא שמותר להרגיש. פשוט לפנות זמן ל "להרגיש". שלא יכפה עליך. ויש לך עוד הרבה עבודה אבל הכלים הפשוטים האלה יתחילו לעשות את החיים שלך קלים יותר.

ללמוד על כל מיני שיטות טיפול. כמובן אפשר ורצוי ללכת גם למטפל, אבל כדאי במקביל גם ללמוד בעצמך.

יש המון ספרים שעוסקים בזה. לי גם עוזר מאוד להתכתב עם בינה מלאכותית, אני מרגיש שהוא מאוד עוזר לי,

ואני יכול לשאול אותו כל מה שמטריד אותי בלי חשש.

ואח יקר, ליבי איתך! אני גם בשידוכים וגם רגיש מאוד, ומבין מאוד את התחושה שלך. אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו כמה שאנחנו יכולים, אבל האמונה שה' באמת אוהב אותנו ואת הכל הוא מתכנן לנו בצורה מדויקת, זה מה שנותן לי את הכח. נלמד מיוסף שהיה בכלא שתים עשרה שנים, ולא התייאש, ואומר לאחים בסוף "א-להים חשבה לטובה". 

ודרך אגב, מאוד מזדהה עם השרשור שלך לגבי "אולי עכשיו היא החזירה תשובה?" ועם מה שכתבת על התייחסות לתמונות לפני פגישה. ממש.

כשהתחלתי ללמוד הבנתי בכללי שזה מאוד עוזר לי. אני קורא עכשיו את הספר "האטלס של הנפש" של ד"ר אורי נויבירט, 

זה לא מדבר דווקא על רגישות אלא על כל מיני עניינים נפשיים. 

ובנוגע לרגישות ואסרטיביות בכללי, אשמח קצת לשתף מהמקום שלי:

אני גם מאוד רגיש, אבל יחד עם זה אני מרגיש שבפנים יש בי את התכונה הזאת של האסרטיביות, גם אם לא תמיד אנשים סביבי שמים לב אליה.

בעיקר כשאני נמצא במקום שאני מרגיש בנוח. לדוגמא כשאני לומד עם חברותא, אני זה שמוביל ונותן את הטון.

גם כשהתחלתי להפגש, הציעו לי הרבה פעמים בנות שהן מאוד רגישות ופחות כריזמטיות בגלל שככה תפסו אותי. 

ובפנים תמיד הרגשתי שאני מחפש מישהי עם יותר כריזמה, בגלל שזה באמת מי שאני.

כלומר אם באמת הייתי רק רגיש, בלי אסרטיביות טבעית, אני חושב שגם הבנות שהייתי שמח בחברתן היו כאלה,

ובנות כאלו לרוב מחפשות בעיקר את הרגישות אצל מי שהן נפגשות איתן ולא מחפשות שהוא יהיה איזה גיבור על.

ודוקא בגלל שאני מרגיש שיש בי בטבע שלי באמת אסרטיביות, זה גם מה שאני מחפש באשתי.

ועיקר העבודה בשבילי היא להוציא מהכוח אל הפועל את האסרטיביות והגבריות הזאת שבאמת קיימת בי.

מה שבעצם אני רוצה לומר, שאם אתה לא מרגיש כמוני (שהתכונה הזאת קיימת בך אלא שלא ממוממשת), אז אולי גם תתאים לך מישהי כזאת, ולפי נסיוני יש הרבה בנות (בעיקר עדינות ורגישות) שמחפשות גבר שיהיה רגיש אליהן יותר משיהיה אסרטיבי. ואם אתה גם מרגיש שיש בך את התכונה הזאת בפוטנציאל אז ההתמקדות צריכה להיות בעבודה עליה (וגם בלי קשר צריך לעבוד עליה, כי מה שכתבת "בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה", צריך להצליח להתגבר על זה). ויש איך לעבוד על זה!

נסיתי לכתוב גם מה עזר לי לחזק את הבטחון העצמי והאסרטיביות, וראיתי שהכל מוסבר הרבה יותר טוב על ידי אנשים מקצועיים שכתבו על זה. אז רק אציין שהשירות הצבאי עשה לי ממש טוב בהקשר הזה.

ותודה רבה על הפרגון על דברים אחרים שכתבתי! רואים את הרגישות שלך בקטע הכי טוב שיש, וואי מי תזכה בך, מקנא בה!

שצריך לעשות הפרדה בין תכונות שונות שהעלת- רגישות היא דבר חיובי ונראה לי שנשים (גם כאלו שלא מודעות לזה) אוהבות גברים רגישים שרואים אותן ושמבינים ושאפשר להעמיק איתם בשיח רגשי- זה יוצר חיבור ונשים מאוד מאוד מחפשות את זה. 

אבל הססנות, חששנות, וכדומה הן תכונות קצת פחות מושכות בגבר. אבל כשאתה עושה את ההפרדה הזאת בראש זה מאוד מעודד ,כי יוצא שאתה ממש לא צריך לשנות את מי שאתה ואת האופי הבסיסי שלך. אלא פשוט לעבוד יותר על ביטחון, אסרטיביות, ותכונות מאוד ספציפיות .

כל אחד מאיתנו יש סל תכונות ומידות שמבינהן קיימות גם כאלו שצריך לדייק ולשייף..

הרב יובל מיטלמן / להקשיב ללב החיים, שיעור 2 - חברים

הרב מדבר שם על הערך והביטחון העצמי של האדם, אני חושבת שבתור אנשים רגישים מאוד- העניין הזה הרבה פעמים מתבטא אצלנו..

בעיקר בשידוכים (יכולה אפילו להגיד על עצמי שאחרי פגישה לא כ"כ מוצלחת, או תקופה שנפגשת ולא מתקדם מרגישה את החלישות הזאת).

ובאמת באמת צריך גבורה עצומה.. אשריך!

שמעתי ולא הצלחתי לקחת עצה מעשית מהשיעור אלא רק אבחנות טובות.

איך הוא עזר לך?

שבעיקר ההמלצות המעשיות זה להתחזק במי שאנחנו, שזה נעשה ע"י מפגש עם האנשים החיצוניים (כפי שהוא מדבר שם על הסוגי חברים).

הרבה פעמים בפגישות, אם יצאנו מקשר ארוך ונפגשנו אחר כך לאיזה פגישה אחת- קורה שאנחנו קצת 'נשברים'..

כי הרגישות באמת באה לשמור עלינו (לענ"ד), לכן בתחושה של הלופ שאמרת.. להציג את זה שוב מחדש,

זה בוודאי מגיע עם אישיות מאוד מיוחדת ולכן כביטוי לזה הרגישות קצת מנסה להתגבר ולסגור אותנו..

הטיפ אולי הכי גדול משיעור הזה, זאת הגידה של החבר האוהב.

להגיד לעצמך שאתה טוב, לחזק את הביטחון, הערך והאהבה העצמית. ואז בוודאי מי שנמצא מולנו רואה את זה- ואולי זה קצת יותר מקל על התהליך.

מקווה שזה עוזר..

אפשר לפתח את הרעיון מהשיעור יותר במסרים. (:

אני חושב אחורה ומבין כמה שהמנגנון הזה ניהל אותי ואולי מותר להגיד גם דפק אותי. היום יש לי הרבה יותר כלים להבין מה עבר עליי אז.

אולי יכול לתת משהו:

כלומר, עם ילדים (וגם עם בני זוג, אל דאגה) כמה שאוהבים אותם והכל לפעמים פשוט נגמר ורוצים שיעזבו את הגוף שלנו. זה לא דבר שצריך להתנצל עליו כמו שצריך להכיר אותו.

ומוסיפה, שאם קראת את יודעת שחלק מהעניין של להיות אדם רגיש מאוד, נוגע גם לרגישות תחושיתית ולחוויה שמגע/גירוי שמגיע מבחוץ ולא בשליטתנו יעורר את מערכת העצבים יותר. פתחתי את הספר אדם רגיש מאוד, ורואה שהיא מדברת על זה קצת בעמ' 32-34, את מוזמנת לקרוא שם.

אז אם זה קשור? יש סבירות גבוהה שכן.

בכללי חושבת שלאר''מ יש עבודה משמעותית עם הצבת גבולות, ולאור מה שקראתי בספר בעמודים הנ''ל יש מצב שחלק מהריפוי והתיקון שם עוברים דרך הצבת גבול לצד בחירה מותאמת ליכולת שלך.

שולחת לך את ההמשך באישי @Avigailh1

זה דורש עבודה איך להתמודד עם זה.

קצת פחות מתאים לפרט בפורום פתוח.

בכל אופן, אני חושבת שכל אחד מפתח לעצמו אסטרטגיות משלו.

לא להתייאש מטיפול פשוט צריך טיפול שיתאים לטראומה וגם כאן יש כמה שיטות אני אכתוב לך מה מכירה אולי זה ייתן לך כיוונים חדשים ❤️

Emdr יכול לאפשר שחרור ללא דיבור

דמיון מודרך- צריך חיבור, ריכוז והדרכה טובה

S.e - נועד לריפוי טראומות. מצריך חיבור לתחושות הגוף ורמה גבוהה יחסית של מודעות.

See far c.b.t- פיתוח של s.e ריפוי באמצעות שילוב של שיטות: קלפים טיפוליים, דמיון מודרך קצת, s.e וc.bt

שיטה מעניינת

פרחי באך- אנרגטי. בשילוב עם טיפול רגשי לא מומלץ לבד כשלוקחים תמצית לשחרור מטראומות...

ריפוי באנרגיה- ריפוי באמצעות אנרגיה שאדם שולח... לא קונבנציונלי אך לפעמים יכול לעזור במקום שטיפול רגשי לא הצליח...

בהצלחה יקרה...

אם תרצי להתייעץ עוד בפרטי בשמחה 

אם זה עייפות מהחיים בכללי

אני מאמין שבמצבים מסויימים זה מתבקש

בפרט זמן קצר אחרי מה שתיארת..

אני בגישה שמותר להתחתן מתוך תקווה

שהביחד יסתדר משהו

בפרט אם שני הצדדים מודעים

דווקא אין לי את הצד הזה של עייפות מהחיים.. אני מאוד מודעת למה שקורה איתי.

מבחינת מצב רוח, מאוד סובלת. כרגע בגדר "נכה רגשית", לא מצליחה לבכות או לבטא את עצמי.. וגם מאוד צריכה 'להחזיק את עצמי' בשביל לתפקד בדברים שאני עושה.

אני בעיקר עצבנית, בא לי כבר להיות נורמאלית.

לגבי להתחתן.. בחור רוצה מישהי 'שמחה'- ובפועל אני בן אדם מאוד שמח.

אז מרגישה הרבה פעמים שבקשר זוגי אני מאוד צריכה להסתיר את הצד הטראומטי בשביל שירצו אותי בכלל.

כי זה חתיכת תיק.

הייתי שוקלת אם לצאת עכשיו עם גברים. חבל לצאת ולאכול את הלב ולחיות כל רגע על הסיכוי לטריגר.

אם מה שקשה לך זה החסם בלב, שלא מסוגלת להיפתח ולבכות. קחי זמן עם אנשים רגועים, תטיילי בטבע, תחיי בשאנטי ולאט לאט זה ייפתח (ברור שבהתחלה גם כשיושבים בשיא הרוגע של הטבע, עדיין לחוצים. אבל כשנמצאים שם 3 ימים כבר נהיים שאנטי...).

זו דעתי, מקווה שהעצה הזו נכונה לך.

אולי כדאי לך לנסות את שיטת ימימה-או כל דרך שנועדה לתת לך תהליך של ריפוי ובניין רוחני פנימי שיתן לך יציבות וחוסן כלליים... בהצלחה ממש אחותי

יש מקום הנקרא "למרחב". גם במרכז וגם בירושלים. מקום דתי.

רק כרטיס של קופ"ח. מכירה אנשים שנעזרו אצלם. מאוד מרוצים.

מלבד זו - נסי לעשות דברים המשמחים אותך. חוגים למיניהם

(דברים שאת אוהבת/אהבת בדרך כלל גם אם עכשיו לא).

לספר לחברה טובה טובה ודיסקרטית, אם יש לך כזו.

הליכה רגלית מהירה, או סתם טיול בטבע (יש קבוצות כאלה של נשים)

מאוד יכולים, לענ"ד לעזור.

מוסיקה. ריקוד (ריקודי עם? סלסה?), התעמלות (אירובי?)

כדאי לעשות לעשות ולעשות ולהסיח את הדעת.

רב אושר פרוינד זצ"ל, שעסק עם כל סוגי הבעיות

ולא נבהל מדבר, אמר:

אין חבל. אין אולי. כאן ועכשיו!

.

מה שהיה, היה. הנשמה שלך גדולה מזה! 

חשבי עליה. איך היא טהורה וענקית ולמעלה

מן הנפש הפגועה שלך.

בירושלים, "למרחב" ברח' חירם. ליד רח' ירמיהו

ליד שמגר. אם את ירושלמית.

במרכז הארץ - צריך לשאול אותם.

יש תורים ארוכים. רבים הם המתייעצים....

אבל הכל סד"ש.

חבל שזה תמיד מגיע בסוף:

תבקשי מהשם שיראה לך את השליחים שלך. 

שליחים - יכול להיות כל דבר. לא רק יועצים.

עוד משהו, נורא חשוב:

התנדבות במשהו שקרוב לליבך. אנ י משערת שתגידי

מה לי ולהתנדבות עכשיו. אבל ברגע שאת מעניקה

משהו מעצמך, ולא הדבר הקטן ביותר, את מרגישה

טוב יותר. זה מחזק את הדימוי העצמי שלך. זה

מסיח את הדעת.

את יכולה לעשות המון ולהיות מאוד מאוד מאושרת!

שמעת על לואיס היי?  היא היתה מעין מדריכה

רוחנית נפשית, ומה שהיא עברה (בגיל 5) -

נורא.

בינתיים, לדעתי כן כדאי ליטול תרופות לזמן מה,

אני בעד. סך הכל, אנחנו בשר ודם. רק גוף.

כמו תרנגולת למשל...... אז להתייחס אליו

בהתאם.

וגם - תקני לך (אם אפשר) דברים יפים

ו...תתגנדרי. כל יום, אחרי הקימה בבוקר.

באמת!

בהצלחה רבה, מתוקה. השם יעזור. עוד תראי.

רק תרצי.

קודם כל, אם אני מבינה נכון יצאת עם בחור והוא חצה את הגבולות שלך בידיעה שהם הגבולות שלך? או ששניכם הייתם שם ואת מתחרטת בדיעבד?

התקפי חרדה זה חוויה נוראית. חיבוק.

זה סופר חשוב לתקשר כלפי עצמי וכלפיו את הגבולות שלי. אבל למה את באה אליו בטענות שמבחינתו הוא מדמיין וחושב שהסכמת/רצית?

ואחרי שכתבתי את זה, מותר לך להרגיש שזה היה טוב. מותר לך להרגיש שאת לא רוצה. מותר לך להרגיש פגועה ונפגעת.  והכי חשוב זה לדעת לתקשר לעצמי את  מה אני מרגישה עכשיו.

גם אם "צריך" להרגיש אחרת. אני מרגישה עכשיו פגועה. אני מפחדת לצאת לדייט עכשיו כי הוא שוב יפגע בי (או ליתר דיוק: אני ארגיש לא בנוח ולא אדע לתקשר לו את זה, ואז הוא יפגע בי פשוט כי ככה זה).

צאי להפסקה מדייטים. צאי לעשות את העבודה הרגשית שלך. תחזרי להיפגש עם בנים כשאת מסוגלת בלב שלם ונפש חפצה להגיד להם לא והם ישארו בקשר. אה - ואם הוא גבר שאת לא יכולה להגיד לו לא ואת מרצה אותו, גם אם הוא הבחור הכי מקסים בעולם והוא בסדר - ביי. את צריכה להיות אישה, לא סמרטוט.

לא מעניין אותי מה הצד השני חושב. או מרגיש. או מדמיין.

יש הבנת סיטואציה בסיסית.

וגם כל התגובה שלך חסרת הבנה אחותי.

לא מנסה לחפש רחמים על האנשים האלה, כי יכולה להבטיח לך שהם חיים את החיים שלהם *כרגיל*- ספויילר.. אני לא

האנשים האלה ב"ה כבר לא חלק מהחיים שלי, אז אין שום דבר לתקשר לאף אחד.

מקווה שהעצבים שלי עוברים.. כי הצלחת לעצבן אותי.

שיחשוב מה שהוא רוצה. למי אכפת.

(יש מצב שהוא באמת פוגע, שוב, אני לא מכירה אותו או את הקשר שהיה לכם).

העניין זה שאת צריכה לדעת לתקשר את הגבולות שלך כדי לשמור על עצמך. קודם כל כלפי פנים ואחר כך כלפי חוץ.

בקשר הבא שבעז"ה יהיה לך טוב ומיטיב יש סיכוי סביר שבחור טוב ונחמד ירצה משהו שלא מתאים לך. והכי חשוב זה שאת תדעי את הגבולות שלך כדי להגיד לו לא. אם הגבולות נשארים "בתוך הראש שלך", אז את שוב תיכנסי למקום של פגיעה כואבת ואת זה אני רוצה למנוע.

לא יודעת מה היה הסיפור שם באופן ספציפי

אבל צריך להיזהר עם רמיזות לכיוון האשמת הנפגע

יש התנהגות חברתית סביבתית נורמטיבית שלא אמורים להגיד אותם בגלוי, זה פשוט אמור להיות ידוע לכולם

משל לאדם שנגנב לו הארנק וישאלו אותו אם הוא לא תלה שלט לא לקחת את הארנק שלי 

יש קווים אדומים ואני חושבת שכולנו אמורים להכיר אותם 

מה אכפת לנו מידת האשמה שלו?

היא חווה כאב גדול וסבל של שנים, ואנחנו דואגים/ות לה. מצידי שההוא יהיה צדיק יסוד בניין.

העיסוק בשאלה כמה אותן בחור אשם, סתם הורס את הנושא עצמו. לא לטוב ולא לרע.

הריפוי שלה לא עובר בשום צורה דרך החשיבה כמה ההוא לא בסדר, וגם לא ממש רלןןנטי המליר החברתי או העונש שהוא יקבל (אם וכאשר).

הערתי הערת אגב בלי קשר לנושא הריפוי של הפותחת... 

בנוגע לכניסה לסוגיה של האם זאת שנפגעה באמת נפגעה או באיזה חומרה היתה הפגיעה, אולי הוא עבר גבול שבסדר לעבור ומצידה אם רק היא היתה אומרת לו מראש שזה הגבול שלה אז הדברים היו נראים אחרת...

שככה היה נשמע שנרמז ועל זה הגבתי (אולי גמאני לא הבנתי נכון 😅)

בתכלס, לא כזה קריטי באמת ההערה הזו כי זה לא משנה לפותחת 

גם לי אין כוח להיכנס לזה.

רק רציתי להגיד שאם השיח על בחורה שחיה בחרדות ופלשבקים, יהפוך לכתב אישום לאיזה איש גשם לא רלוונטי, זה הפסד לכל הצדדים.

יתרה מזו, במקרים רבים הבחורה רק תרגיש שהוא לא האשם היחיד והמוחלט, ואז רק נגביר חה את הסבל וההלקאה העצמית.

עדיף לנתק את הסיפור משאלת האשמה, ולהתמקד בכך שיש כאן חברה כאובה ואנחנו דואגים לה!

עצם זה שיש לי כוח לכתוב ולהביע, ובעיקר להעמיד את עצמי מול מראה ולהבין את המצב שלי - זה כבר חצי מהפתרון.

כל התהליכים הנפשיים הם מאוד עניין של תודעה. מקווה שאת במקום שהתודעה מתחילה להשתנות והכל יתחיל לזרום לכיוון טוב.

מלא הצלחה נשמה מתוקה ♡