אני כן משקיעה גם בדירות זמניות, לא המון כסף ובחכמה, לרובנו לוקח זמן עד שמגיעים לדירה משלנו, ולי חשוב שתמיד יהיה נעים בכל בית.

זה משפיע על איכות החיים, המצב רוח שלי ושל שאר הבית (ובסוף לדעתי גם על ההכנסות לבית החדש)

מחסור בכסאות וארון שבור, אם לא מדובר בכמה שבועות / גג כמה חודשים עד למעבר, היית קונה לפחות ביד שניה.

ריהוט מלא לדירה זמנית (פחות משנה)

והעבירו לי את הכל בלי שריטה לדירה החדשה

הריהוט של חדר השינה עבר 3 דירות והוא עדיין במצב מצויין (למעלה מ2 עשורים)

כנ"ל שולחן וכסאות סלון

אפילו מזנון סלון עם דלתות זכוכיות עבר דירה

הייתי קונה חופשי מה שצריך

אי אפשר לחיות בלי תנאים טובים בבית גם אם הם זמניים

ארון זה תלוי איזה ארון ובאיזה מחיר.

בין ארון עץ מלא בנגרות אישית לפי גודל או עיצוב החדר, לבין ארון מפורק, יש המון באמצע.

חוץ מזה שנשמע שמאחורי השאלה עומדת גם הרגשה כללית,

ובית נאה מרחיב דעתו של אדם

ודעה רחבה של אישה (במיוחד אחרי לידה)

יש בזה מן הדיני נפשות,

אז אם יש איך, כדאי להתפנק ולו במקצת להקל על תהליך ההחלמה.

זה לא משהו שנהרס במעבר...

ארון קיר גדול באמת לא כדאי, אבל אפשר לקנות ארונות קטנים פשוטים (יש כאלה ב-300 ש"ח).

שמרוב כמויות הדירות דיברנו ונהרסו לנו ממש הרהיטים

הוא בטראומה לקנות רהיטים ואז במעבר זה נהרס

חשבתי לקנות כיסאות יחסית פשוטים העיקר ישלימו לי מראה סלוני נורמלי

ברמה שנגעלת מהשירותים והאמבטיה ברמות...

גם לא עושה כל כך חשק להשקיע בדירה עצמה כי בעלת הדירה קמצנית ברמות

המכירות את המשפט "ההגנה הכי טובה היא ההתקפה"?

ברגע שמבקשים ממנה משהו היא תוקפת ולא נותנת להשחיל מילה

גם אם זה משהו שרשום בחוזה 🥺

החלפנו שירותים בדירה שכורה.

זו היתה דירה משופצת כולל ריצוף, דלתות וצבע. אבל השירותים והכיור בחדר אמבטיה היו ממש ישנים ומגעילים.

פירקנו את הישנים, קנינו שירותים עם ניאגרה צמודה, כיור, ברז, וארון עליון ותחתון לכיור באיקאה. יצא הכל ביחד בערך 1000-1500 שקל, אם מחלקים את הסכום הזה לשלוש שנים שגרנו שם זו ממש לא תוספת משמעותית כל חודש לשכירות, והבדל ענק באיכות חיים והרחבת הדעת. החדר אמבטיה היה נראה פתאום חדש ממש.  לא היה לנו אז שקל מיותר וזה היה הון עבורנו אבל הבנו כמה זה חשוב.

בסייל של איקאה (שמתחיל ממש עוד כמה ימים) קנינו וילונות וגופי תאורה יפים, שהעברנו אח"כ איתנו לדירה הבאה.

מחזקת אותך להיטיב את המצב שלך כמה שאפשר ולדאוג לך שיהיה לך נעים בבית שלך. לא חייבים לקנות ריהוט באלפי שקלים בשביל זה.

בדירה שכורה

בהסכמת בעל הדירה כמובן, אבל הרבה אנשים משקיעים בבתים שכורים

יש כאלה שצובעים ומחדשיןץם מטבחים גם

בית שכור הוא גם בית 

לא הייתי משקיעה במשהו יקר, אבל כן כיסאות או ארון זה משהו בסיסי בעיני שאפשר גם לקנות בזול.

אם תמצאו משהו טוב למסירה אז אחלה, אבל לא הייתי מחכה עם קניה עד שמשהו יצוץ, רק אם יש משהו מתאים עכשיו.

אי אפשר להסתדר בלי כסאות, ובלי ארון הכל יותר קשה ולא נעים

כי זה לא משהו שבפוטנציאל לההרס במעבר דירה

לעומת זאת ארון הייתי קונה יד 2

למה שכיסאות אוכל לא יעברו איתכם הלאה?

כנ''ל לגבי ארון 

יושבת על יד2

אתר אגורה או קבוצות מסירות שכונתיות (לא יודעת אם יש לך באזור, אצלינו יש)

אנחנו לא נהיה בדירה הזאת יותר מעוד שנתיים. ועדיין, צריך נוחות מסויימת. 

אני לא יכולה לעשות שינויים כי לא נישאר בדירה הזו עוד הרבה זמן

וממש חבל לי על הכסף...

אבל האמת שריהוט זה לגמרי מינימום..אני צריכה לשכנע את בעלי

שדי חי בסרט שקונים הכל כשעוברים כי זה לא אפשרי מבחינה כספית בכלל

של קניות הוא מאד נפוץ

הבסיס של פתרון קונפליקטים הוא ראית הצרכים של 2 הצדדים ומציאת הפתרון הנכון ביותר

בעיקרון הקונפליקט הזה מבוסס בעיקר על חוסר בכסף

אני מנעתי אותו אצלנו ע"י הכנסה מספיקה

אז חוץ ממציאת הפתרון למקרה הספציפי הזה

ממליצה לחשוב לטווח ארוך להגדיל הכנסה

להבין את החשיבות של הגדלת הכנסה לטובת איכות החיים והזוגיות 

וכן את צודקת,אנחנו כל הזמן במירוץ להגדלת ההכנסות

פשוט שיש בעל שחושב שלא צריך וצריך לשכנע אותו למה כן 😋

בעלי חושב שלא צריך הרבה דברים שאני קונה

אבל אני לא צריכה לשכנע אותו

אני מחליטה בעצמי

הוא לא מחליט בשבילי מה אני אקנה

מקסימום מעדכנת מראש אם זה גם קשור אליו כמו רהיט אולי הוא רוצה בצבע אחר

כי יש לו כאלה נגדיים משל עצמו

דברי אל הלב. לדעתי יותר יעזור

לשאול את מי שקונים ממנו אם היו לכם פשפשים...

ואם כן לא לקחת!

חברה נפלה בזה לאחרונה וזה קשוח ממש...

רובו במצב טוב+

רק נדרש לנסוע להביא את זה

לא לנסות יד 2. אצלינו בבית כל הריהוט ( למעט דברים בודדים ממש) יד 2 וב"ה הכל מעולה.

מה שכן כדאי ללכת לראות ולשאול שאלות לפני שלוקחים.

בסוף זו פלטפורמה שיכולה להיות מאוד משתלמת 

לא מבין איך אפשר ליפול בזה.

נוסעים עם הרכב.

רואים את המוצר,

לא מתאים. לא מעמיסים.

נדיר שיש מזיקים.

וגם אותם בדרך כלל אפשר לראות אם בודקים טוב

אנחנו אישית לקחנו (בחינם)

כסאות. שולחן. מקרר. ארונות. ארונית*2. מיטה ועוד כל מיני דברים קטנים מיד שניה

וכמובן מסרנו עוד הרבה מאוד דברים.

לא כאן לפרט. אבל מסרנו ב"ה הרבה.

בסופו של דבר זה לא עניין רק של חיסכון

זה גם עניין של הרבה יותר נוח (מבחינה רגשית) אחרי זה להחליף/למסור

כיסאות- למה שלא יעברו לדירה הבאה? זה לא קשור בעיניי, אז אם צריך קונה.

ארון - עוד לא התנסיתי במעברים עם ארונות רציניים אבל אם זה בקטגוריה של רק לעכשו - לשקול לקנות משהו יותר פשוט וזול / יד 2.

קשה לי להשקיע במה שרלוונטי רק לדירה הזאת ולכן זה שיקול בבחירה האם/כמה להוציא.

אבל דברים שיוכלו לעבור איתנו הלאה - לגמרי כן.

מזכירה לעצמי שגם בדירה זמנית צריך להיות לי נעים ונוח.

ומנסה לשקלל בהתאם.

בימים האחרונים הבת שלי (שנה וחצי) רוצה לאכול מאז שחוזרת ב2 ועד שהולכת לישון

איך יודעים מתי היא שבעה???

אם היא חוזרת ב2 הגיוני שלא נתנו להם עוד אוכל מהארוחה ב11:30-12:00, ואז היא צריכה לאכול ארוחה משביעה כשהיא חוזרת ולא רק לנשנש

היא מגיעה ואוכלת ארוחת צהריים מבושלת

אבל גם כשמסיימת אותה תמיד רוצה לאכול עוד

משחקת חצי שעה ושוב מבקשת אוכל

כל הזמן רוצה לאכול

יכול להיות שזה לא משביע אותה.

או שיש נשנושים/אוכל בטווח ראיה וזה מגרה אותה? ואז היא מבקשת לאכול גם אם לא באמת רעבה

היא נראית שבעה

זורקת שאריות על הרצפה 

מסרבת לעוד ביס

אבל אחרי כמה דקות זוחלת שוב לכיסא אוכל ומצביעה על הארונות והמקרר בדרישה

ככה כל חצי שעה

והיא אוכלת מנות מכובדות

לא שרואים עליה חחח רזה מאוד

אני שמחה שאוכלת כי באמת כדאי שתעלה במשקל

אבל זה ממש כל היום נהיה סביב אוכל

בסביבות גיל 1.8 זה עבר לה.

אצלנו הרגשתי שזה סוג של תעסוקה בשבילה.

הבעיה היא שהיא לא מוכנה לרדת מהכסא אוכל

והיא עוד לא הולכת

ואם היא תמשיך לשבת כל היום איך היא תתקדם?

אולי זה קפיצת גדילה או משהו ויעבור?

ותנסי כשהיא מבקשת להביא לה לשתות, אולי היא מערבבת צמא ורעב.

בעיקר בעלי משתגע מזה

כי הוא כל היום איתה

היא יודעת יפה לבקש לשתות ותוך כדי הארוחה מבקשת שתיה גם מידי פעם

לא מדברת אבל דורשת את שלה יפה מאוד 😅

בבוקר אוכל בדרך כלל וופלים כשהוא קם, ולפני זה הוא יונק.

אוכל 3 ארוחות במעון, ב 8:30, 11:30, 14:30.

כשהוא חוזר ב 16:00 הוא יונק.

ארוחת ערב בסביבות 17:00-17:30.

פרוסת עוגה בסביבות 18:15-18:30.

ארוחת ערב שנייה בסביבות 21:00-21:30, כשאנחנו אוכלים.

לפעמים מנשנש תוך כדי גם קצת חטיף וכד'.

אצלינו בד"כ לפני 16 מביאים להם במעון כריך קטן ופרי למי שרוצה

חחח הילדים שלי ב"ה אוהבים לאכול ובאים הביתה עם תאבון

משתדלת שתהיה קופסת פירות זמינה לזמן הזה בין החזרה מהמסגרות ועד ארוחת הערב

מנסה לחשוב רגע

אוכלת משהו קטן באיזור 7:30(בסקוויט/פריכית)

בערך 8:30 ארוחת בוקר במעון

12:00 ארוחת צהריים במעון(אני חושבת שהם לא אוכלים עוד משו באמצע)

15:00 בערך פרוסה ופרי במעון

16:15 בערך כשחוזרים מהמעון היא מורעבת הרבה פעמים ואוכלת את מה שאנחנו אכלנו לצהריים, מנה יפה ומלאה

18:00 בערך ארוחת ערב שלפעמים ארבע ושש מתאחדות אם ארבע מתאחר, ואם לא אז היא אוכלת אבל לא ארוחה גדולה.. נגיד איזה חצי פיתה או קערה קטנה של פסטה או משו כזה, חביתה לפעמים, ירק..

בקיצור לשאלתך היא אוכלת כל שעתיים-שלוש בערך ולפעמים במרווחים קטנים יותר..

כל שלוש שעות🤣

אוכלת בבוקר לפני המעון- כריך/ ירקות/ עוגיות, מה שהיא רואה ומחליטה שהיא גם רוצה.

8:30 א. בוקר במעון

12 א. צהריים במעון

15:15 כריך ופרי במעון

16:00 מגיעה הביתה ואוכלת את מה שרואה- א. צהריים שנשארה/ פרי

17:30 א. ערב

שהחשק יגיע (אם אין לחץ הלכתי.. לא יודעת איך אצלכם). אני אחרי שנה לא יכולה לחשוב על עוד ילד. ולפעמים גם עד כמעט שנתיים.

ואחכ פתאום אני כן רוצה…… את בתוך הקושי של ילדים קטנים. זה הגיוני

לא תכננתי בשנים הקרובות אבל בעוד כמה שנים ארצה?

מרגיש לי שהרצון הזה לעולם לא יבוא. 

אני יכולה להגיד לך בוודאות שהזמן עושה את שלו.

לא דומה תינוק בן שנה לילד בן שלוש, מבחינת הצרכים, הטיפול, התלות, (הכסף..) וכו'..

לא הייתי מטרידה את עצמי בשאלה הזאת, זה במילא לא רלוונטי לך לעכשיו, בהתבסס שכתבת שאת עם התקן ולא תהיי מעוניינת בשנים הקרובות.

עוד שנתיים-שלוש תעשי חשיבה מחודשת ותבחני אם יש חשק ורצון או שלא.

וזה גם בסדר לחכות עוד, או לא לרצות בכלל.

בינתיים, באמת אל תטרידי את עצמך בשאלה הזאת כי זה עושה יותר נזק מתועלת. 

לי היו תחושות מאוד קשות אחרי ההריון הרביעי

ובאמת עשיתי הפסקה יותר ארוכה

באיזשהו שלב זה עבר

וזה נהפך לרצון חזק ואמיתי

אין סיבה להילחם במחשבות/הרגשות שלך כרגע.

זה בדיוק הזמן לחיות את ההווה

לעשות הכל כדי שההווה יהיה טוב יותר ונעים

זה לא שאני רוצה אבל כרגע לא..

אני מרגישה חוסר רצון וחשק לזה. חוסר רצון להיכנס לזה עוד פעם.

מרגיש לי הזוי

זה מעסיק אותי בימים האחרונים, מרגישה עוף מוזר בסביבה שכולם כל שנתיים מביאים ילד וחצי מהאנשים בכלל לא מעלים על דעתם את האופציה של מניעה

ומי שכן רק עם ''אישור'' ולפרק זמן מוגדר

אני לא שם. לא שואלת ולא לפרק זמן מוגבל. 

אבל דווקא אני רואה שהיום יש הרבה יותר מודעות לנושא המניעה

אני נמצאת בסביבה חרדית של ספרדים ליטאים וחסידים ונשים מונעות יפה מאוד כשאין כוח וחשק ומסוגלות לעוד הריון. 

בתיאוריה, ברור שיש מלא חרדיות שמונעות

בפועל - אני נתקלת רק במי שלא חחח 

אולי זה קשור לגיל שלך ושהם עדיין מאוד צעירות ועוד לא הגיעו לשלב הזה שרוצות למנוע

אבל אם אנחנו מדברות על הסביבה

נניח תביאי ילד כל שנתיים, ואז מה? יחשבו שאת סופר ומן (כשבעצם את לא, גמורה וממוטטת מבפנים)?

מישהו מהם יבוא לעזרתך כשלא תצליחי להחזיק את הראש מעל המים בגלל העומס שזה מביא לך?

הסביבה גם יכולה להתחלף

אנשים באים והולכים

ואת תשארי להתמודד עם החיים שלך וההשלכות של ההחלטות שלך.

בעז"ה אני מאמינה שתחזרי לכוחות שלך (הייתי שם ויודעת איך זה) ויש מצב שעוד שנה או יותר תרגישי רצון עז לעוד הריון.

מי שמונעת בדרך כלל

זה מי שההריונות יותר קשים לה

או בסיכון 

או צריכה קיסרי וכד'

ואלה שלא מונעות זה אלה שכל ההריונות קלים להן והן לא מרגישות אותם

כי אי אפשר לסכם ילד רק להריון ולידה, זה חיים שלמים.

וה10 חודשים של הריון קשים ככל שיהיו, הם זמניים ושוליים ביחס להשקעה של הגידול.

יש מי שמונעת כי לא רוצה עוד ילדים גם בלי קשר. זה יכול לקרות. לא על הנשים רוצות הרבה ילדים

הממוצע בחברה הכללית הוא 3 ילדים, בלי קשר לקושי. לא לכולן קשה בהכרח

יש מי שעושה שיקול כלכלי

יש מי שקשה לה נפשית

יש נשים עם אתגרי פוריות שממש לא קל להן גם בהריונות, ועדיין

יש היפראמזסיות שלא מונעות

לצמצם את זה להריון קל או לא זה לגמד את ההשפעה של ילד על החיים שלנו

של תפיסה.

יש מי שלא מונעת בדרך כלל, אלא אם כן יש סיבה טובה.

ויש מי שברירת המחדל היא למנוע, אלא אם כן רוצים עוד ילד.

זה שתי הסתכלויות מצדדים שונים של המטבע.

לפותחת @שושנושי, לנו יש שני ילדים, ברווחים יותר גדולים המקובל סביבנו. זו שאלה שמעסיקה גם אותי המון.

בפועל, הרצון לעוד ילד התעורר רק כשהקטן היה בן 3-4, וגם אחרי זה מכל מיני סיבות לקח עוד זמן עד שהוצאתי התקן.

זה כן מעורר בי שאלות לגבי עצמי, למה אני מונעת כל כך הרבה זמן שכולן סביבי כבר עם ארבעה ילדים?

משתדלת להסתכל בנושא הזה פנימה ולא החוצה.

לא בטוחה שהדרך שלי הכי נכונה

כן מאמינה שילד צריך להגיע רק מתוך מסוגלות ורצון, ולא כברירת מחדל. אבל זו ההסתכלות שלי, ואני רואה ערך גם בהסתכלות אחרת.

האם בעוד כמה שנים אתחרט?

יכול להיות.

באופן כללי, חושבת שזה נושאים שטוב להם שיישמרו בן בני זוג, ולא יהפכו לשיח ציבורי.

בכל פעם מתפלאת לשמוע נשים משתפות על זה בכזו פתיחות, וכל אחת יודעת מה המצב אצל השנייה.

היה ראוי וכדאי שכל זוג יעשה את הדיון הזה בפני עצמו, מכל מיני היבטים. (לא מדברת על התביעה שאת העלית כאן, אלא על מקרים ושיחות במציאות).

למרות ההכחשות הרבות, אני חושבת שכמות הילדים זה לגמרי גם עניין בכל השפעה חברתית. זה לא רע, אבל כדאי להיות מודעים לכך.

ובעיניי שיח פתוח בעניין, לא בהכרח תורם ליכולת לבחור בחירה אובייקטיבית ונטולת השפעות זרות.

(משפטים ששמעתי: "עדיף להביא אותם ברצף אחד אחרי השני, כדי שכל התקופה של הקטנים תהיה מרוכזת" - אולי נכון, אולי לא, אבל מה עם הפניות והנחת לגבי הילדים הקיימים? זו אמירה שמתאימה לשיח בין בני זוג, ופחות כשיח ציבורי בעיניי, שלא באמת משקף מורכבות ודיון, אלא בעיקר תורם לסיסמאות בעניין. עוד משפט - "הולך לי בקלות עם הילדים, אז אין לי בעיה להביא עוד אחד" - לא חותמת על הניסוח, אבל זה היה הסגנון. ומה עם מי שלא הולך לה בקלות? מה עם מי שקשה לה? למה זה מועיל חוץ מלעשות כווץ' בבטן?)

בקיצור, חצי פרקתי חצי שיתפתי מהגיגיי.

מבינה מאוד את התהיות שלך, שותפה להן גם, ובעיקר חושבת שכדאי לנסות כמה שיותר לסנן את הסביבה, ולהיות מודעים להשפעה הגדולה שלה עלינו

אישית ההריונות שלי ממש בסדר

ואפילו נחמד לי בחלק מהזמן

אוהבת את הלידות והגיל הפיצפון

יותר קשה לי אחכ כשהם גדלים ואני עושה רווחים ביניהם כי ככה זה טוב לבית שלנו

כתבתי את זה מתוך עייפות

אז לא ממש הסברתי את עצמי נכון

לא התכוונתי שזה הסיבות היחידות למנוע

התכוונתי להגיד לשושנושי שרואה סביבה שכולן יולדות כל שנתיים

שמי שעושה את זה לא צריכה שמירת הריון

והריונות בסיכון וכו

כי היא כתבה שלא מסוגלת לחשוב על להיכנס לזה שוב

ובאמת כשזה כזה סרט זה סיבה הגיונית לא לרצות שוב כל כך מהר...

ברור שיש מלא סיבות למנוע

אני אישית מביאה עכשיו ילד שני צפוף

ובהחלט מתכוונת להגדיל את ההפרש לפעם הבאה

למרות שההריונות בסדר גמור.....

של החרדיות

רוצות להיות כמו כולן ולהביא כמות מקובלת של ילדים (מינימום 5-6)

שזה דבר שלא מאפשר מניעה ארוכת שנים

(3 שנות מניעה זה מעט בעיניי)

ברור שתרגישי שונה בחברה כזו

יש לי חברה חרדית

שהיא בכלל לא בקלאסה

ויחסית עם מחשבות עצמאיות בנושא ילודה

יש לה 4 ילדים

ועדיין שמשהו איים על הפריון שלה טרם הזמן

היא מיהרה לעשות שימור פוריות

למרות שהסיכוי שהיא היתה מממשת אותו אפסי

ככה נראה לחץ חברתי

אני הייתי שם

כעוף מוזר

בין נשים שכל הזמן יולדות

וזה חלק מהסיבה שעזבתי

לא רק בגלל שקשה להיות שונה

בגלל שלא רציתי להיות חלק מזה

זה מאד מובן שקשה להיות שונה

הייתי אומרת שקשה יותר לגדל ילדים שלא רוצים אותם (וזה נכון)

אבל אני לא אגמד את הקושי להיות שונה

כי זה באמת קשה

ומצריך

התמודדות

יכולות נפשיות

ומבזבז אנרגיה 

שיכול להיות שקל להן יותר, ויכול להיות גם שהן לא מספיק מודעות לעצמן.

יכולה לספר לך על עצמי שהלידות והגידול של שני הראשונים שלי היו קלים יחסית, והייתי בטוחה שאלד תמיד בקצב של שנה וחצי-שנתיים.

אבל אז היה לי דיכאון אחרי לידה, וקיסרי, ואז עוד קיסריים, ובשנים האחרונות גם אתגרים לא פשוטים עם הילדים. ועכשיו אני מבינה שזה לא מובן מאליו...

אז אל תהיי קשה עם עצמך❤️

אחרי שני הראשונים שההפרש ביניהם דומה לשלך,

לא היה על מה לדבר על עוד הריון,

בסוף אחרי 3.5 שנים ילדתי שוב, ואח"כ עוד פעם פער כזה

ועכשיו אחרי 5 שנים אני רוצה וזה לא יקרה,

וזה מוזר לי להיות בסיטואציה שבאמת רוצים את זה.

בשלב שלך אגב בקושי היה לי כוחות לשניים

יש ילדים שהגידול שלהם מאתגר

ונראה לי אמרתי לך את זה פעם, שההכי מאתגר שלי היום הוא ילד נחת את כל האנרגיות שלו משקיע לדברים טובים ב"ה, ממש פיצוי על הילדות שלא נשמתי שניה,

בע"ה גם את תחווי הקלה כשהם יגדלו.

גם ילדים גדולים יש להם טיפולים ועניינים אבל זה אחרת, יש עם מי לעבוד וזה לא נחווה כעומס כמו שהם קטנים.

בקיצור לא הייתי מסיקה מסקנות מכרגע על מה שתרצי בהמשך, אם האתגר פוריות לא קשור לגיל אז אין סיבה שהנושא של אם תרצי בעתיד או לא, לא צריך להטריד אותך.

אם זה כן קשור, אז כדאי לקחת בחשבון שסיכוי גדול שבהמשך כן תרצי, אם זה משפיע על ההחלטות של היום.

כתבת שיש לך שני קטנטנים . אמהות בגינה שואלות ? ולמה את חושבת שזה מעניין אותן מעבר לשיחה קצרצרה?

גננת של הבן שלי אמרה לי שאנחנו צריכים עוד ילד. ולא , היא לא נכנסה לי לרחם , היא פשוט החמיאה , כאילו ילד כזה טוב אז צריך עוד כאלו. אבל אם היו לי שני ילדים ולא הרבה כמו שיש לי , כנראה הייתי מפרשת את האמירה הזאת -למה יש לך כל כך קצת ילדים? אבל לי יש הרבה ילדים לכל הדעות ( גם יותר ממנה) אז אני יודעת שהיא לא התכוונה לזה.

3 בנים

הקטן בן תיכף 4

הגדול בן 8.5

אין לי חשק לעבור את כל זה שוב.

ומבאס אותי שאני מרגישה ככה

והשעון דופק.

אבל אני לא אביא עוד ילד כשאני לא יודעת אם אהיה מסוגלת נפשית להתמודד.

אצלי החשק לא הגיע והקטנה בת 7 תכף

לא כדי להבהיל אותך או משהו. כולן מבטיחות שעוד מעט יהיה קל יותר (שזה נכון במובנים מסוימים) והחשק יגיע. אז לא לכולן הוא מגיע🤷

ומצד שני, קראתי פה על נשים שההחלטה לנסות להרות הגיעה נטו מהשכל

אני כן ממליצה לקחת פרק זמן של הפסקה כי הילדים עוד קטנים ולראות אם את רוצה בשכל ויש מחסום רגשי שצריך לטפל בו.

למרות שיש לי ב"ה ארבעה ילדים,

אבל לפעמים חושבת על זה שלא בטוח שיהיו לי כוחות להביא עוד ילדים במיוחד שההריון האחרון היה לי ממש מאתגר עם כאבים שכנראה היו סימפוזיוליס והקאות וסוכרת.

אני נתתי לעצמי את הזמן וחיכתי שאהיה מוכנה ויש רווח יחסית גדול מהילד הקטן לתינוקת אבל אני שלימה עם זה.

לדעתי תקשיבי לעצמך ותראי מה טוב בשבילך.

בהצלחה רבה!

אם היית אומרת- אני ממש רוצה אבל אני לא רואה איך אצליח, או מפחדת או משהו. אז אפשר לפרק את זה ולנסות למצוא דרך שתתאים.

אם היית אומרת- כרגע אין חשק אבל אני רוצה עקרונות ואני בסוף גיל הפוריות, זו גם מחשבה שכדאי לפרק בעיניי ולהחליט לפי מה שמתאים לך.

אבל אין חשק עכשיו, את לא יודעת אם יגיע חשק, ואין פקטור משמעותי?

לדעתי פשוט לא לחפור בזה יותר מדי. הגיוני שהחשק יגיע. והגיוני שכרגע אין. תגדלי את ילדיך ותשקיעי במשפחתך. אם וכאשר תרצו- תוכלו לחשוב על איך וגם לפעול במציאות.

כאילו, איך זה יעזור לחשוב אם תרצי בעתיד או לא?

זה ישנה את ההחלטה האם להפסיק מניעה עכשיו?

זה ישנה איזושהי התנהלות בהווה?

אם לא, אז אין מה להתבחבש בזה. (קל להגיד קשה לבצע חחח אבל זו דעתי מבחינת ההיגיון).

(למרות שבשלב הזה של 2 היה לי רצון לעוד),

יכולה לשתף אותך שבאחת ההפסקות שעשיתי מישהי קרובה אלי ילדה אחרי שאת הקודם ילדנו יחד, וממש הרגשתי הלם כזה, של מה הקשר ללדת שוב. מה שיש מספיק בהחלט. אחרי כ4 שנים נולד לי ב"ה עוד אחד מתוק.

קודם כל את נורמלית.

בע"ה מקווה בשבילך שהרצון יגיע,

אומרת ככה כי באמת מאמינה וממש מרגישה שהילדים הם ברכה עצומה, בע"ה ברצון והלוואי שכמה שיותר בקלות!

היום היה לי מקרה לא נעים עם הבן שלי

יש לו ירידה ממש משמעותית בשמיעה, עקבית לאורך זמן בגלל נוזלים, עיכוב משמעותי בשפה, לפני חודש וחצי היינו אצל הרופא והוא אמר בואי נמתין עוד 3 חןדשים ונראה אני לתומי הסכמתי. מיום ליום אני שמה לב שהילד לא שומע בכלל (בן 3) הקדמתי את התור לבדיקת שמיעה ובאמת יש החמרה והגעתי לרופא הזה גם מןקדם יותר והוא דיבר ככ לא יפה, זילזל וממש פגע בי אפילו תוך כדי שאני מתווכחת איתו זהו תשלח לכפתורים הוא סובל וגם אנחנו בסוף לא היה לו ברירה והוא הסכים. כי תחילה אמר לי תבואי שוב עןד 3 חודשים ונחליט ולא הבנתי למה לחכות אם עכשיו זה כבר גרוע, נכנסתי איתו ממש לעימות וקראתי למנהל מחלקה ובסוף הוחלט על ניתוח באמת.

סתם חוויה מגעילה שהייתי צריכה לעבור לכן זה חשוב לבדוק לפני

שיהיה בהצלחה 

ואיזה אמא מדהימה את שדואגת לבן שלך ולא מוותרת...

ואת לגמרי צודקת. זה כל כך משמעותי להתפתחות שהילד ישמע טוב, וכשכבר יש עיכוב שפתי אז פשוט חבל לחכות...

כשיש פחות נוזלים באוזניים..

אז יכול להיות שבגלל זה הוא הלך לכיוון הזה...

וחיבוק על החוויה!!

רופאים שמדברים בזלזול, גם אם הם צודקים, זה הכי נורא

גם הבת שלי עם הנוזלים באוזניים כבר כמה שנים, והיינו אצל רופאה בגישה שמרנית שהעדיפה לא לשלוח מיד לניתוח. אבל לא היה לה עיכוב בדיבור וסך הכול היא שומעת... והכי חשוב, הרופאה הזו היא הרופאה הכי אנושית שפגשנו! כשהיינו נכנסים לחדר שלה היא הייתה מדברת קודם כול לילדה, מדברת בגובה העיניים שלה... לצערי היא עזבה את הקופה. לפחות גם הרופאה החדשה נחמדה, גם אם לא ברמה הזו

(בכל אופן, המצב של הבת שלי מורכב מבחינות אחרות, לא בגלל הפגיעה בשמיעה. ויש לה עוד משהו במערכת של אא"ג שדורש התייחסות בניתוח. בהתחלה היינו אמורים ללכת לניתוח אצל רופאה מסוימת מצוינת שאנחנו מכירים, אבל לא אמרנו לה על העניין הנוסף. עכשיו סוף סוף הצלחנו להגיע אליה ולומר לה, והיא המליצה שלא נלך אליה אלא לאחד הרופאים שהזכרתי לעיל. וכאן באתי לבקש המלצות...)

בהצלחה לכם!!❤️❤️

כי אם לא, אז שווב לנסות גם אצלה, למרות שהיא מבוקשת מאוד וממש קשה לקבוע אצלה ניתוחים.

בכל מקרה,

נותחנו ע"י שני הרופאים שציינת.

שניהם נחשבים מאוד מצויינים (קשה לשפוט מאירוע אחד, מה כבר הספקנו להכיר)

אני חושבת שד"ר גפרי הוא טיפה יותר שמרן וד"ר גרוס קצת יותר חותך (למרות שקשה להשליך ממקרה בודד)

ככה יצאתי בהרגשה שלי.

ד"ר גפרי לא מומחה ספציפית בילדים, בד"כ הוא לוקח ניתוחים מורכבים במבוגרים.

הייתי הולכת על ד"ר גרוס, ואם לא מסתדר אז גם אצל ד"ר גפרי אתם בידיים טובות.

(ספציפי על גרוס אני יכולה להעיד גם על גדלות רוח, שזה מעיד גם על האדם, אם תרצי אוכל להרחיב בפרטי)

היא אמרה לנו שהרופאים האלה הם רופאי אא"ג לילדים, ובמקרה שלנו כדאי ללכת לאחד מהם. (האמת שהיא אמרה רק את שמות המשפחה, אז אולי אני טועה בשם המלא? חיפשתי באתר של הדסה...)

אולי באמת אשמח שתפרטי לי בפרטי. (המקרה שלה מורכב גם מבחינת האוזניים וגם מבחינת עוד משהו שקשור למערכת של אא"ג, וכנראה לכן היא המליצה דווקא על אלה)

לד"ר ויינברגר אין תורים בכלל, ולפרופ' גרוס יש תור רק בעוד כמעט שנה!

וזה כשאנחנו רוצים ללכת בפרטי🤦‍♀️

אין לי מושג מה נעשה

קודם כל תקבעי את התור לעוד שנה, שיהיה,

תבקשי מהמזכירה להכניס אותך לרשימת המתנה ותדגישי שאתם זמינים וגמישים( תשתדלו גם להיות כאלה 😉),

אם היא לא חוזרת עם תור מוקדם יותר תוך כשבועיים תתקשרי שוב, תשאלי גם מתי הן מבקשות אישורי הגעה, לפעמים יש יום בשבוע שבו עושים את זה, אז ביום הזה צריך להתקשר אליהן שוב...

חוץ מזה תמשיכי בבירורים, אבל את התור הזה תקבעי כבר, מקסימום תבטלו בהמשך ותשמחו מישהו אחר שנמצא ברשימת המתנה.

וכן, מבאס ממש שגם בפרטי קשה כל כך להשיג תורים 

בינתיים קבענו תור לעוד רופאה שאנחנו יודעים שמומלצת (אבל לא בטוחים אם ספציפית למה שאנחנו צריכים) - היה לעוד חודשיים (אמנם בעיר אחרת, אבל גם זה טוב).

אוף, אני ממש מקווה שהדחיות האלה לא יגרמו לנזק...

לגבי הלידה:

הכנתי את עצמי שלידה בניתוח זה לידה.

תכננתי מה ארצה לחשוב/לשמוע במהלך הלידה.

תוך כדי הזכרתי לעצמי את הדברים, התפללתי על דברים שרציתי.

באיזשהו מקום, היה יותר קל בלידה כזו החיבור לקב"ה ולתפילות.

לגבי כאב- במהלך הלידה, בכלל לא כואב בגלל ההרדמה

אחרי הלידה- לקחתי משככי כאבים ברצף כדי לא להרגיש כאבים, אחרי כמה ימים לאט לאט ריווחתי עם הקשבה לגוף ולכאב.

אין שום עניין לסבול ולכאוב כל כך.

הכנתי טבלה על המקרר וכתבתי איזה כדור לקחתי באיזה שעה וככה לקחתי לסירוגין 2 סוגים שהיה אפשר לקחת במקביל ולשמור על רצף שיכוך כאבים.

אבל כשאני מאחלת לידה קלה אני בדרך כלל מתכוונת גם לכל ההתאוששות שאחרי הלידה, וזה לגמרי במקום גם פה.

(ואם אפשר שאלה סקרנית- למה לא לספר למי שסביבך? או שאת מתכוונת לסתם מכרים רחוקים)

נשמע שממש קשה לך עם הניתוח המתוכנן. אני לגמרי מבינה אותך אבל יש לך כמה הנחות שאפשר להסתכל עליהן אחרת. לידה טבעית היא אמנם טבעית אבל היא מאד מפחידה, כואבת, מלחיצה ומסוכנת. גם אם את מבואסת מאד מהניתוח אפשר למצוא בו נקודות חיוביות כמו שיש בו פחות מתח ופחות "לא נודע" (מתי זה יקרה? כמה זמן זה יקח? כן או לא אפידורל וכדו').

אז אמנם ההתאוששות מהניתוח לא תמיד קלה אבל וואלה הלידה עצמה כנראה קלה יותר מלידה טבעית אז אפשר פשוט לשמוח בנקודה הספציפית הזאת ולהנות מהאיחול.

אגב, יש נשים שאפילו מעדיפות ללדת בניתוח מאשר בלידה טבעית…

אבל נשמע שקשנ לך בפנים עם זה.. בעבר המליצו כאן על הכנה ללידה קיסרית עם יעל גריינר.. היא מקסימה..

אחרי 4 קיסריים מתוכננים

זה איחול לגיטימי לחלוטין לדעתי. כבר היה לי סיבוך בניתוח, והתאוששויות קשות, ושמחתי לכל ברכה ואיחול.

ואצלי גם לא הסתרתי את עניין הניתוח. כולם ידעו 🤭

ואני לא הייתי מוכנה לעבור את הכאב הזה (בנוסף לעצם הכאב שבניתוח) ולכם אמרתי לכולם שאני יולדת בקיסרי... (אבל אצלי זה היה ברור שאלד בקיסרי, למי שהכיר את ההיסטוריה שלי - שלושה קיסריים לפני כן)

בכל אופן, אם בכל זאת יצא שאנשים איחלו לי את זה, אמרתי להם או לפחות חשבתי בלבי ש - כן, הלידה בהחלט תהיה קלה, מהירה ובלתי מורגשת... גם אם אחר כך יהיה פי כמה וכמה קשה...

אני מתכוונת

שהכל ילך בקלות בבריאות ובידיים מלאות

וכמובן התאוששות קלה

גם לידה קיסרית היא לידה

זאת לידה לכל דבר ועניין

וצריך איחולים ותפילות שהכל יעבור בטוב ובקלות

לא פחות מלידה רגילה

האמת שאני אף פעם לא עושה סקירה מוקדמת, אני עושה אולטרסאונד רגיל בזמן הזה.

אבל גם טעות של זו שקבעה לך, היא אמורה לתת לך תור לפי תאריך ווסת אחרונה.

אולי תנסי לנדנד במוקד של הקופה

לק"י

הגעתי סתם עם הילדים.

אז רק מזדהה איתך...

הייתי פשוט קובעת סקירה מאוחרת ממש בשבוע הראשון שאפשר לעשות שזה בעצם התור שיש לך כרגע נראלי.

מוקדמת היא לא ככ משמעותית..

ובעצם אפשר לעשות מוקדמת עד שבוע 19 ומאוחרת אפשר מ20 או 21 אז זה לא כזה משנה אם עושים רק מאוחרת...

לבת שלי היה ניתוח בקיץ, וקבענו תור לביקורת,

לקחתי חצי יום חופש בזמן שלא התאים בכלל (הייתי צריכה לשתף מלא אנשים בהשלכות וכמה זה חשוב מרוב עקימות אף)

נסעתי באוטובוס עם הקטנים כי אין חניה וזה..

באמת הייתה טרחה עצומה

נפגשתי עם בעלי, עלינו למרפאה וגילינו שפספסנו ביום.

עכשיו עזבי את הטרחה והפאדיחה

תור חדש נקבע לעוד כמה חודשים ולבינתיים היא עוד עם ההגבלות של הניתוח ומפסידה מלא דברים..

הלוואי שהכל יסתדר לטובה!! אולי תתקשרי אליהם פעם בשבוע לראות אם התפנו תורים?

גם אם זה לבד.

להליכה, לקניון, לבית קפה.

הכביסות והבית יחכו (מבטיחה😅).

זאת תקופה קשוחה במיוחד כשאין למה

לחכות.

היא תעבור בסוף,

עכשיו תנסי לעבור כל יום ביומו ולמלא את עצמך במה שאפשר כרגע.

האוויר של החוץ זה מה שהכי עזר לי באופן אישי.

לק"י

זה גם נחמד.

יש כל מיני מפגשים לנשים בחל"ד.

סתםםם

אבל באמת שהיציאה עושה טוב!!

מוזמנת להתקשר אלי כשאת שם אם באלך לפטפט..

אני גם חודשיים אחרי לידה גז יש לנו הרבה משותף חחח

באמת מוזמנת!

תכתבי לי באישי אם באלך

יעבור ובינתיים עשי צעד אחד קטן.

בהצלחה 😀