ילדים בני עשרה אי אפשר להשכיב מספיק מוקדם בשביל  להתארגן בזמן למקווה...

הנס שלי הוא יחידת הורים. אפשר ללכת "לנוח" בזמן שהבית עוד שוקק חיים, ואז להתארגן בנחת...

מתארגנת וטובלת מוקדם

כשהקטן ער

(בעלי אחראי עליו בזמן הזה)

בעלי שומר עליה בזמן שאני מתארגנת וטובלת

בעבר גרנו עם מקווה חדיש ומפנק. הילדים היו קטנים יותר ואהבתי להתארגן שם בנחת בזמן שבעלי משכיב את הילדים.

היום הילדים קצת גדלו והערב הזה שונה. אני מעדיפה לעשות את רוב הארגונים יום קודם (הורדת שערות וכדו').

מתארגנת כמעט הגל בבוקר כשהילדים במסגרות או ערב קודם.

ככה שבערב עצמו של המקווה, מחכה שבעלי יחזור מהעבודה וכשהוא בא ישר מצחצחת שיניים וכו

ואם נשאר דברים קטנים וזהו! עפה למקווה.

החיים שלי השץנו מאז, ממש

ובחורף מעדיפה לטבול מוקדם.

לק"י

אולי רק אם יוצא חג- שבת צמוד.

(לא בקיאה בזה).

אבל אפשר להוריד שיער/ לגזור ציפורניים וכדומה יום לפני. ואז ביום המקווה להתקלח/ להסתרק/ לצחצח שיניים.

כולל השיער ומסדרת אותו אסוף ושמור

במקווה כשאני באה אני עושה שטיפה זריז ורק מסרקת את השיער (בלי לשטוף אותו)

כמובן עיון

וזהו

אם התקלחתי ערב קודם אז כן משאירה את השיער ושוב מקלחת טובה לערב המקווה

אבל גם אז, הכל הרבה יותר מהר כי אני יודעת שאתמול עשיתי ממש בנחת ויסודי..

כי אז ההשכבות לחוצות והכל מאחר

למדתי שעדיף לצאת כמה שיותר מוקדם..  ממש ברגע שאפשר...

אבל כן, גם למדעי שלא לצפות לשום דבר ביום הזה ואם מתאחר לא להתעצבן שהתוכניות שלי משתנות...

כשיוצאים מוקדם

אז את מהטובלות הראשונות

הבשלניות לא לחוצות

את יוצר בכוחות

המתח מאחורייך...

וגם, אם בעלי לא יכל להגיע מוקדם היה כמה פעמים שהזמנתי בייביסיטר לשעה אמרתי שיש לי תור יצאתי לטבול וחזרתי לפני שחזר.. 

גם אם לא נרדמו אני הולכת. יש להם אבא מדהים שנמצא איתם  

אצלנו קובעים תור מראש ככה שלא יכולה לאחר..

מסייגת שאני כולה עם שני קטנים, לא מצליחה להבין איך אמהות למתבגרים מנתבות ביום כזה

בקיץ בדרך כלל אני הולכת אחרי שהילדים הולכים לישון, או שאני הולכת ובעלי בינתיים משכיב אותם.

בחורף המקווה פתוח יותר מוקדם, ואז אני הולכת לפני ההשכבות. בעלי שומר עליהם בינתיים.

אנחנו דואגים שבעלי יתפלל ערבית בזמן שלא מתנגש עם המקווה. לפני או אחרי.

כשאני הולכת מוקדם, יותר קשה לתרץ לילדים את זה שאני יוצאת, וגם את ההכנות שלפני.

אני הולכת בכל מקרה כמה פעמים בשבוע לחדר כושר/ סטודיו אז ביום של מקווה קובעת את האימון בשעה מוקדמת ומיד אח"כ מתקלחת כבר שם ומיד ממשיכה למקווה (את ההכנות שדורשות הרבה זמן כמובן עושה יום לפני, כמו שהרבה כאן כתבו).

ככה גם אין שאלות מצד המתבגרים- הם לא מרגישים משהו שונה מכל יום אחר.

את 2 המקרים האחרים

אבל המקרה הזה מלמד שמסוכן להתפרע בכביש

שאוטובוס עומד יכול לנסוע פתאום ולכן כדאי להיות על המדרכה

אם רוצים להפגין

כדאי לעשות את זה באופן מסודר ומאובטח 

להצדיק רצח זה לעולם לעולם לא יהיה הגיוני

אנחנו יצורים בעלי בחירה ולא חיות 

זה בכוונה תחילה

לא ברור אם זה היה בכוונה

וברור שלא הצדקתי את הפעולה

אלא

אמרתי מה כדאי ללמוד

על הדברים שבשליטתנו

אין לנו שליטה על החלטה/ טעות של אחר

יש לנו שליטה על עצמנו

איפה להיות ואיך להפגין (אם בכלל)

אבל אני לא חושבת שהיה פה רצח (גם המשטרה הורידה את האישום ברצח). אני כן חושבת שזה עצוב ואסון, חד משמעית.

הנהג היה לכוד בתוך המון מתפרע שניסה לפרוץ לתוך האוטובוס שלו. הוא ביקש חילוץ עוד קודם. אני לא חושבת שאפשר להאשים רק אותו במקרה הזה

ולברוח.

לא לדהור אל ההמון ולדרוס אנשים

זה בן אדם שבגלל המצב שהיה

בין אם זה עצבים או בין אם זה פחד/לחץ פעל לא נכון. והוא נהג אוטובוס, לא נוסע פרטי שאני לא יודעת מיהו.

זה אדם שיושב ליד ההגה כי זאת העבודה שלו, הוכשר לזה ומחוייב לכללים וגם להסתדר במצבי קיצון. 

אני בכלל חושבת שכשמדובר בערבי בעיני לא משנה מה היה, הוא אשם קודם כל

בוודאי לפני ילד יהודי..

הקבה נתן לערבים תכונה בולטת והיא רצח

בכלל לא מתחברת לצדד בנהג ערבי ולצאת על נער יהודי שבכלל גם לא יכול להביא את הצד שלו בענין...

הנהג הערבי חיי ,הילד הזה כבר לא יחזור לעולם...

זו דעתי

אבל

אפשר לדון בשאלה הזו.. 

מה עבר לו בראש, האם ידע שמסכן חיים האם פעל מתוך כוונה, אדישות וכו

לצטט את המשטרה זה קצת מצחיק, המשטרה היא לא דוגמא וסמל לארגון צדק

כל, אני חושבת שמה שאת אומרת זה מאוד גזעני ולא אמור להיות חלק משיח.

דבר שני, הבעיה כאן היא אנרכיה.

כשכל אחד יכול להפגין איך שהוא רוצה

כשמעלימים עין מאלימות קטנה

כשאין כללים אחידים ואכיפה אחידה

זו אנרכיה

ואנרכיה יכולה להוביל גם לכך שבני אדם ייפגעו

הילד כמובן לא אשם

הוא קורבן של האנרכיה, של איש הישר בעיניו יעשה.

של תרבות שמצפה שיאכפו את החוק על כולם, אבל כשאנחנו עוברים על החוק זה בסדר.

אותו קו עובר מאסון מירון, האלימות בחברה הערבית (שלא מטופלת מספיק), חסימות הכבישים בהפגנות למיניהן (מימין ומשמאל, לא משנה), אלימות נגד שוטרים, יריקה על נהגי אוטובוס ערבים בירושלים וזריקת אבנים, העלמת עין ממקרי אלימות ביהודה ושומרון.

הכל קשור אחד לשני

הכל קשור לתרבות שמעלימה עין כשנוח

שמאשימה את האחר כשנוח

שלא יודעת לקחת אחריות

ועצוב מאוד מאוד, שזו התוצאה

בקפלן שמרו עליהם כמו צמר גפן

אנשים הגיעו באיחור לבתי חולים כי חסמו להם את האמבולנס!!! זה בסדר

אבל אוטובוס לא יכול לחכות?

יש משהו שנכנס לנו בתרבות מהשמאל להגן על הערבים שהם בסדר וצודקים

את סומכת על השופטים שיחליטו שהוא לא אשם? אפשר לסמוך עליהם במשהו?

רצח זה רצח

בואי לא ניתן לזה יד לפחות בשיח בינינו 

אני אסיים את הדיון כאן

אני מרגישה שאת צועקת עליי וזה לא נעים לי.

אם אתן רוצות לנהל דיון גזעני בבקשה.

ענייני זה לא

זה בדיוק מה שאני אומרת, כל אחד רואה רק את הצד שלו, ולא מסוגל להסתכל על האחר.

אם תלכי בלב פתוח לדבר עם אנשים שהיו בהפגנות של השמאל, תשמעי מהם גם ביקורת על התנהלות המשטרה.

ספציפית במקרה הזה, האוטובוס בכלל לא היה במוקד ההפגנה שאושרה על ידי המשטרה. זה רחוב ליד, הייתה שם התקהלות בשולי ההפגנה שלא בהכרח קשורה אליה באופן ישיר. יש תיעוד שהוא התקשר למשטרה וביקש עזרה.

האם אני מצדיקה אותו? האם זה בסדר מה שהוא עשה?

לא.

מכאן ועד רצח הדרך ארוכה

ויש כאן עוד הרבה דברים ללמוד מה קרה הזה, מלבד לכעוס על ערבים באשר הם

אני לא יכולה לסבול, וסליחה על החריפות, אמירות כמו "יש משהו שנכנס לנו בתרבות של השמאל..."

מי זה לנו?

מה זה תרבות של שמאל?

מי זה בינינו?

יש לי דעה עצמאית משלי ב"ה

אני מסוגלת לחשוב

ואני לא חייבת תמיד להתיישר לפי מה ש"צריך" לחשוב

מותר לי לחשוב שיש כאן בעיה רחבה יותר של אנרכיה

של הנהגה שלא לוקחת אחריות (גם ההנהגה החרדית, גם הממשלה, גם בכלל. אין כאן דיון שמכוון לחרדים ספציפית)

וחבל מאוד, שלא מסוגלים לראות גם את זה, וללמוד גם את זה.

מדהים כמה השיח שונה

בין המגזר הדתי לחרדי

על אותו נושא

שהוא יותר שייך לחרדים מאשר לדתיים

החרדים כואבים בעיקר

הדתיים מדליקים את הקטע הלאומני

נראה שהסיטואציה לא משנה

רק מחכים שהגפרור יידלק כדי לתדלק את השיח הלאומני הרגיל

כמו מנטרה

אפשר לקחת את התגובות העתק הדבק לשיח הבא שקשור לערבים

אותו שיח עשרות שנים

זה בעיקר משעמם 

לדבר בצורה אחרת על המקרה

חלילה לקחת אחריות או ללמוד משהו מזה

קשה לי לכתוב על המקרה

בגלל שאני חרדית מחד

אבל לא נגד הגיוס מאידך

ואני לא יודעת בדיוק מה אני חושבת על כל ההפגנות האלה 

את תראי מאות (!!!) תגובות של יהודים ששמחים שיש להם פחות פה להאכיל (לשיטתם) ואומרים שאותו ילד זכה לקיים בגופו את המאמר: נמות ולא נתגייס.

יהודים!

ממש אין פה קשר לנהג ערבי.

עוד לפני זה בכל כתבה על הפגנות חרדים תראי תפילות וברכות למותם של חרדים.

יהודים.

אם אנשים היו יכולים לצאת לרחובות ולחלק בקלאוות הם היו עושים את זה גם.

אין לי ספק שאילו היה זה נהג יהודי, היה נוהג אותו הדבר בדיוק ואולי אפילו קודם.

יש ביטוי שאת אולי לא מכירה: דרוס כל דוס.

ויש חילונים שעושים זאת בשמחה.

מה שאני באה להגיד, זה שהחרדים משניאים עצמם על הזולת, בעיקר עקב אי הגיוס והמלחמה, נבחרי הציבור של הציבור הדתי במקום להרגיע את הרוחות עוד מלהיטים אותן, ליברמן ולפיד מחפשים כל הזדמנות לקושש קולות ואלו התוצאות.

שנאה על גבי שנאה.

והשנאה הזה יוצרת אלימות.

ערבי דרס יהודי ועדר יהודים מוחא לו כפיים.

לאן הגענו?

המינימום זה לשתוק.

אין לדעת-

אולי אפילו אם היה זה יהודי שדורס ערבי (כשהוא מוקף המון ערבי מאיים להיכנס לאוטובוס) בדיוק באותה הסיטואציה, כל השמאל היה מזועזע והימין היה מוחא לנהג כפיים ומרים אותו על הכתפיים כמו המעריצים שיש לאלאור עזריה.

וכשלעצמי אני אומרת שאני נגד גיוס של חרדים בכפייה.

וגם נגד ההפגנות.

ובכל מקרה, בכל הפגנה שהיא אני נגד אלימות.

נגד אלימות ממוסדת למשל של שוטרים נגד קפלניסטים ויסמניקים נגד נערות גבעות ושאינה ממוסדת.

שאלתי את צ'ט  gpt והוא טוען שאת צודקת...

מי יודע, אולי עוד יש לנו תקווה

רק לאחרונה טוויטר עדכנו גירסא שבה אפשר לראות את ארץ המקור של הניק

אנשים שנראים ישראליים לחלוטין, חשבונות אמינים עם תוכן מגוון, שפתאום נחשף שהחשבון שלהם בכלל בארצות אוייב,וזה לא ישראלי ולא יהודי ולא נעליים אלא אוייב שמנסה להשפיע על הדעת קהל פה

זה מלחמה מלחמה

ראיתי כל מיני דברים שחקרו גם מאיפה אנשים כותבים וכו'

וזה בכלל לא מהארץ

הם יודעים שזה מה שהורג אותנו מבפנים ושזה חזק יותר מהכל

זה מרעיל את הנפש לקרוא טוקבקים ולא ממש משנה מי כתב אותם

וגם הכתבות של ווינט הרבה פעמים לא תורמות לבריאות הנפש 

מייצר גועל נפש של תגובות

שמירת הלשון.שמירת הלשון ועוד פעם שמירת הלשון.

למילים יש כח. 

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו.

אני לא רבנית.אבל בעיני הפשוטות לי זה מאוד ברור- הקב"ה רומז, "אני לא אוהב את המילים האלה".

תכתבו:"עולם התורה בסכנה:... תכתבו: התורה שומרת על ישראל"... לא יודעת.אבל פעם אחר פעם לצעוק באלימות "נמות ולא נתגייס", ו3 מתים בהפגנות בעיני זה ממש מהדהד.

והלב בוכה על הילד הצעיר כל כך.וגם על כל היתומים שאביהם מסר את נפשו במלחמת המצווה כשהוא מגן עם עם ישראל.

כנראה זה היה היה טעות לשונית

אבל צריך להבין את העובדות

ולא למסמס אותם..

הנער לא היה בין ההמון שהקיף את האוטובוס

(ואגב אם תרצו דיוק בסדר הדברים, לפי הרבה עדויות ההתפרעות סביב האוטובוס החלה אחרי שהנהג כמעט דרס עוד לפני כן)

הוא היה בפינת רחוב מרוחקת משם... וגם פה לפי הרבה עדויות לא היה בין המפגינים

יש בלבול כי  הנער שנתלה על האוטובוס לא היה הנער שנדרס ונהרג בסופו של דבר!

והנהג גם אם נלחץ מההמון סביבו  אין הצדקה בעולם!!!!!! לדריסת אדם

הוא בוודאי היה צריך להקגיש שמשהו מסתובב לו בין הגלגלים ולא להמשיך לגרור אותו מאות!!!!! מטרים

הנער שנהרג בהפגנה הגדולה גם לא נפטר... הוא נהרג בנסיבות עצובות מאוד משלו.. (שזה סיפור משל עצמו)

נער שלישי לא מכירה את הסיפור

אני גם נגד נגד נגד השתתפות של נערים בהפגנות

אבל למה לבלבל את העובדות???

ולסיום...

מאמינה שאם הנער היה מצד אחר של המפה...בלי מגבעת.. מישיבה אחרת.. וממשפחה אחרת ...ההתיחסות אליו היתה אחרת

שחווה מצוקה וכו' ודורס מפגין מקפלן.
וואו על כמות הגינויים מחרישת האוזניים שהייתה פה.

אז מה שעשה הנהג הערבי זה לרצוח. בפשטות. הם לא באו עם סכינים, לא עם אלות, לא עם גרזנים. הם גם לא באו אליו כי הוא ערבי.

הוא פשוט רצה "ללמד אותם לקח" ובחר לסיים את הסיפור ברצח.

זה רצח.

וזה ממש כמו להאשים אישה מוכה שהיא מביאה את בעלה לקצה, אז שלא תתפלא.

אז בהחלט כדאי שנהיה הוגנים והגונים בשפיטה שלנו כלפי הנהג.

וכלפיי החברה החרדית-

האמת היא שהם מזיקים לעצמם המון. ברמה הציבורית, אולי גם כלפי שמיא.

להוציא את עצמך מחוץ לכלל ישראל, ולהגיד למשפחות שכולות "נמות ולא נתגייס" זה עוול וזו חוצפה, וזו התרסה, וזה חילול ה', וזו יריקה בפרצוף.

חושבת שהחברה החרדית צריכה בדק בית פנימי עמוק בשאלה מהי המדינה, ובשאלה כמה חילול ה' נובע מהעובדה שהם רק מקבלים מהמדינה אבל דורסים אותה במגף מהכיוון ההפוך.

זה צריך קודם כל להתחיל בהכנעה של הבנה שמי שמיטיב איתי- אין מצב לא להכיר בו. ואין מצב להעלים מיסים, ואין מצב לא לתרום, ואין מצב להגיד "נמות ולא נתגייס".

מי שעושה ככה הוא כפוי טובה. פשוט כפוי טובה ברמה הכי בסיסית שיש

לא לתרום??

בשביעי באוקטובר ובשבועות שאחריו ,  ו בכל זירה של פיגוע וגם שלא , וגם בקצה העולם, מי הראשונים שרצים לזירת הארוע ועושים את העבודה הכי קשה שיש, בלי הבדל בדת ???

אותו הדבר לגבי איחוד הצלה שפועלים בכל הזירות במסירות יוצאת דופן...

ידידים בכבישים...

 לבעיות רפואיות ועזרה כולם יודעים לפנות לעזר מציון, לרב פירר , ליד שרה...

ויש עוד המון דוגמאות

תחזרי בך משהשפט שזה ציבור שלא תורם

כי זה פשוט  לא נכון עובדתית

(על העלמת מיסים אותו הדבר.. יש לך נתונים שמוכיחים?? אבל זה דיון שאני מעדיפה לא להכנס אליו)

החיים לא שוויוניים

אז אין מה לצפות לשוויון

עזרה מאחרים זו פריווילגיה

אז אני לא מצפה לעזרה

אלא דואגת לה בעצמי

(גם בעלי נוסע ותכננתי עזרה לפרטי פרטים למרות שאין פה באמת הרבה עבודה

ובכללי לא מצפה מאף אחד לשום עזרה)

יש איזה חוקר סוציולוגיה אחד בשם דן אריאלי שהוציא הרבה ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית או משהו כזה, והוא מדבר על זה שאנחנו משווים את עצמנו בעיקר בעיקר לסביבה שלנו. ולמרבה ההפתעה הוא ממליץ להקיף את עצמנו באנשים שהם "פחות".. פחות חכמים, פחות עשירים, פחות מצליחים.. כדי שלא נרגיש כל הזמן הטיפשים/העניים/הגרועים.

לא יודעת מה אני חושבת על ההמלצה הזאת באופן כללי, אבל נשמע שסביב הקשר עם חמותך והגיסות אולי שווה לנסות את האסטרטגיה הזאת, בחינת מה שלא יודעים לא כואב. הרי עד עכשיו התארגנת והרגשת שאת מאפשרת ומצליחה וזה יהיה קשה אבל אפשרי, ופתאום לראות מישהי קרובה באותה סיטואציה שאפילו לא מנסה להתמודד זה ממש מרפה את הידיים וגורם לזה להרגיש סיטואציה בלתי אפשרית.

לא יודעת אם בעלך מדבר עם חמותך ומספר לך, או שאת מדברת איתה ישירות אבל אולי כדאי סביב תקופות מאתגרות לתת לו לדבר איתה ולבקש שיסנן...

אנחנו כמעט לא בקשר

הזמינה אותנו לשבת הזו ועל הדרך אמרה שתהיה שבת מאוד גדולה כי מתארחים הרבה וגם הגיסה עם הילדים ואז הזכרתי שהוא אמור לטוס (היא יודעת אך לא ידעה תאריך יעד)

עניתי שכל הכבוד שמארחת ועוד מחזירה לה את כל הילדים

אני ממש בוכה מאז

לא מעניין אותי ישירות שהיא לא עוזרת לי

זה פשוט באמת גרם לי מיד להשוואה וקרע לי את הלב

אמא שלי לא יכולה לעזור מבחינה בריאותית גם שזה מוסיף לקושי

ולא מספיק שהוא טס יש גם הכנות ופגישות כל יום עכשיו בכל שעה אפשרית וכמהה שהוא מנסה לעזור לי זה עדיין קשוח

עכשיו למשל אני נגמרת עם הילדים לבד והתינוק לא יורד מהידיים לרגע 

זה באמת ממש מכאיב לראות את החוסר בשיווין אבל מה ששלך שלך...

בעזרת ה' תעברי את זה בטוב ותקיפי את עצמך במי שעושה לך טוב.

לא אכפת לי שתעזור לה לנצח!

ההשוואה וההבדלים כאן קרעו אותי.. כי אני עם הקושי הענק הזה גם ככה שמנסה להתגבר וחחדטב מה לעשות וכו'

לה לא קשה לשלוח בעל לטיסה כי היא יודעת שהיא פשוט אורזת

את עצמה עם הילדים והולכת לאמא שלה

וזה כולל שמירה על הילדים אם צריך אחה"צ,עזרה כל אחה"צ , פיזור ולקיחת הילדים מהגנים ובתי ספר, הכנת סנדוויצ'ים,ארוחות במהלך היום וכמובן שבת. בקיצור פנסיון מלא.

שוב... בכל זמן אחר מפרגנת

אגב זו ממש לא פעם ראשונה ובעלה טס מלאאאא

מקריאה מבחוץ נראה שפשוט כואב לך החוסר שלך והשיתוף מול חמותך לא בדיוק מועיל כי זה מנכיח אותו מאוד

תרשי לעצמך לכאוב את זה. את התחושה של הבדידות בקושי. זה באמת כואב. את זה שאת מתמודדת לבד.

ועם זאת, תחיי את חייך ותצאי מהמצב הקורבני. נכון קשה לשמוע את זה כרגע, אבל אפשר גם וגם. אפשר גם לכאוב את החוסר וגם להתמלא בכוחות שהשם שם אותך בסיטואציה הנתונה ושאת יכולה להתמודד איתה. שאת באמת בחרת להקים את השבט שלך, ילד ילד, בידיעה שזה את ובעלך ותמצאי פתרונות שיקלו למרות שהיית רוצה אחרת..

חיבוק♥️

השאלה אם הסבתא ''אשמה'' בזה

אני מנחשת שהבת פשוט מעמידה עובדה ומגיעה, בלי לשאול ולבקש.

ולך זה פחות זורם להתנהג ככה.

היה אפשר לצפות שהסבתא תהיה רגישה יותר להבדלים האלו, אבל כנראה שלא כולם ניחנו ברגישות עד עדי כך

לא מבינה למה את לוקחת את זה כל כך קשה.למה זה צריך לקרוע אותך??

2.גיסתך זו הבת שלה.מניחה שהן בקשר.יותר קל לארח בת שבוע מאשר כלה שבכלל לא בקשר איתה.מאוד מאוד הגיוני.

3.קחי אויר.תחשבי על נשות המילואים ששבועות וחודשים נמצאות לבד.ובנוסף לקושי של הלבד יש חשש שמא יקרה משו לבעל....בעלך טס לשבוע.נראה לי שאת לוקחת יותר מידי בדרמה.

לק"י

וקשה להתווכח עם רגש, כך שאם היא מרגישה קשה עם זה שאין לה עזרה, אין טעם להוכיח אותה על זה.

חלק מהכיף בפורום זה לקבל אמפטיה, גם אם זה "צרות של עשירים" או שישנן צרות גדולות יותר.

(והאמת שלא רק בפורום. גם בחיים).

זה נכון מה שאת אומרת.יש גם צרות של עשירים.אבל לפעמים צריך להאיר את העינים ולתת קצת פורפורציות.לא תמיד האמפתיה היא זו ו היא זו שתתן את המענה הנכון.לפעמים דווקא שמעמידים מראה מול האדם שישים לב ממה הוא עושה כזה עינין- זה יכול לעזור. ולא רק העצמה של המיסכנות לכאורה.מה גם שמיד אחריה היה שרשור של אישה שבעלה במילואים שכותבת על הקושי.וגם שרשורים של נשים שהבעלים שלהם התנדבו והן תמכו בכך למרות הקושי והזמן הארוך.ואף אחד לא מתווכח עם רגש, אבל הרגש מביא אותה לבכי בלי סוף, לצרות עיין וכעס על חמותה.בעיני זה דרמטי מידי וצריך להאיר לה.כי בדרך הזו היא פוגעת בסוף בעצמה.וחלילה גם אולי תהוא לידי כעסעל בעלה.

אמפתיה לקושי מגבירה את תחושת המסכנות ורק תביא בעיני לאכזבה והעצמת הקושי.

אני ממש לא רוצה שחמותי תבוא לעזור לי  ממש אבל ממש לא!

פשוט הקושי שלי להישאר עם 7 ילדים בלע"ר לבד הוא גדול במיוחד שאני רק חודשיים וחצי אחרי לידה ולי אין עזרה מאף כיוון, זה לא שהייתי רוצה שהיא תבוא

גם אם היא הייתה רוצה לבוא לא הייתי מסכימה, מי צריך את חמותי על הראש?

רק כתבתי שמידת ההשוואה כאן גדולה

שאני צריכה לגייס עזרה בכוח ולה זה בא בקלות

ציפיתי לאמפתיה ולא יותר 

כל אחד מתמודד אחרת עם קשיים

בעיניך זה שטויות, מבחינתי זה קושי 

לק"י

ואמפטיה לא חייבת לגרום לתחושת מסכנות. אפשר להביע אותה בעדינות.

ואם רוצים להוסיף על זה הארה בונה, אז לנסח בזהירות. המינוס בכתיבה שאין את האינטונציה, ולפעמים מבינים לא נכון את הנכתב.

וזו הארה חשובה לכותבות ולקוראות. ייתכן שאני קראתי את ההודעה שלך ביותר "קשיחות" ממה שאת רצית להביע.

יש הרבה פעמים שזה לא מתאים להעמיד בן אדם מול המראה ולתת לו פרופורציות. זה לא התפקיד שלך. את לא מכירה אותה, את לא יודעת מה הסיפור המלא, הרבה פעמים זה עושה יותר נזק מתועלת.

תאמיני לי, עברתי דבר או שניים בחיים ואני יודעת מה זה.

הרבה עשו לי את זה במלחמה בלי בכלל לדעת שזה שבעלי לא במילואים לא אומר שהוא נמצא כל היום בבית, הפוך. בתור איש כוחות ביטחון, מעט האנשים שיודעים במה הוא עובד, מבחינתם הוא לא עושה מילואים אז זהו, אסור לי להתלונן שאני נמצאת ימים שלמים לבד בבית עם ילדה בת פחות מגיל 3 ובהריון, שהילדה בוכה שהיא מתגעגעת לאבא שלה, ואני איתה מתגעגעת אליו גם, ואין מישהו בעולם שמבין אותי, כי 'תגידי תודה שהוא ישן איתך בלילה'..

וכן, נגעת פה בנקודה מאוד רגישה אצלי.

מבטיחה לך שאין צורך להאדיר את הקושי שלך ע"י הקטנת קושי של מישהי אחרת

לק"י

אני רוצה להוסיף ולהגיד שגם לנשות המילואים "אסור" להתלונן, כי הן צריכות להגיד תודה שיש להן בעל בכלל. או בעל בריא שיכול לעשות צבא.

(ציניות כמובן).

תמיד אפשר למצוא מישהו שקשה לו יותר.

לא את כולן זה מעודד.

ובפורום אנחנו רוצות לאפשר לנשים לפרוק ולהתלונן, גם אם יש צרות גדולות יותר.

תסבירי לה שזה לא כזה עניין וכו.
בשבילי זה כן כזה עניין, במראה שאני אציב מולה אראה לה שהיא צודקת וזה ממש מתסכל.
כל אחת זה משהו אחר, לאחת מפריע משהו שלאחרת זה לא מזיז. לכן המראה הזו לא תמיד מדוייקת.

אם היית מקבלת את העזרה מדי פעם, כל פעם היתה צפייה, תקווה ואכזבה, כאן את מקבלת מסר ברור שאת לא יכולה לסמוך על עזרה חיצונית.

עם כל הקושי, ברגע שמשחררים את הציפייה קל יותר להרים את הראש, להתרכז בדברים שאת יכולה לעשות ולהקל על עצמך, ואחכ לטפוח לעצמך על השכם שעמדת בזה. ולא לשכוח לתכנן פינוק או יציאה בשבילך כשיתאפשר

חיבוק גדול 

אבל חד משמעית הייתי מצפה לאמפתיה מינימלית.

אני מבינה שמה שבעיקר קשה זה הידיעה הזאת

כמו לקבל בוקס לפנים

שאת נשארת בלי עזרה

ולמישהי אחרת בסיטואציה דומה

יש מלא עזרה

זה כואב

לא משנה אם זה גיסה או שכנה

זה כזה מראה מול הפנים...

הייתי מנסה לשנן לעצמי שמה ששלי שלי

ולי יש דברים אחרים טובים

את כנראה מלאך אם את עצמך לא צועקת וזה מביך אותך לשמוע שהשכנות כן.. אבל רובינו כנראה צועקות מידי פעפ ואומרות דברים מתוך לחץ.. 

זה נשמע שמידי פעם את שומעת אמהות כועסות וזה לא נשמע משהו קיצוני ..

רוב האנשים לפעמים נופלים בכעס ובצעקות ..

שוב, אם מדובר על משהו נורמלי ולא קיצוני שאז כן לא אמורים להתעלם.

אני אישית הייתי מאוד מובכת אם שכנה שלי הייתה פונה אליי בהצעת עזרה כזו .

כן הייתי מנסה לעזור אם יש סיטואציה שאתן לדוגמא בחוץ יחד ואת רואה שהחברה קצת בעומס אז אפשר להציע לה לשמור כמה דקות על הילדים שתעשה לעצמה לשתות/תאכל בנחת או אם את פנויה וזה בכיף ליותר זמן שתנוח

כאן את לא "תופסת" את החברה בנפילה שלה וזה יכול להתפרש בצורה יותר חברית.

אבל אם את רואה שמישהי במצוקה ויש לךאיך לעזור בלי להסגיר (נגיד להזמין את הילדים אלייך מדי פעם אחהצ להקל על עומס, או אם הם במילואים/אחרי לידה וכד'אז לשלוח ארוחות) - זה מבורך

את אף פעם לא כועסת על בעלך ועל הילדים?

תמיד מדברת בנחת?

אף פעם לא צורחת עליהם שיכבו את הטלוויזיה? יכנסו למקלחת? יאספו את הצעצועים?

שומעים, אז מה.

אם זו לא אלימות או לא משהו חריג באופן מיוחד.

ממשיכים הלאה. 

התכוונתי שלדעתי הן לא צריכות עזרה, כמו שאת לא צריכה עזרה.

אף פעם לא שמעת את עצמך מהצד.

אולי מהצד את נשמעת לא כמו שאת חושבת.

ואני גם לא נשמעת כמו שאני מדמיינת.

פעם שמעתי שכנה צועקת לבעלה שהיא לא טובלת יותר.

קצת דאגתי, אבל בינתיים נולדה לה תינוקת, אז כנראה הכל טוב 😄

לעזור לאנשים כועסים ולחוצים

רק הם יכולים לעזור לעצמם

אם מישהו צריך להיות מובך זה מי שצעק ולא מי ששמע 

קורה לכולנו שאומרות דברים מתוך לחץ
ושצועקות פתאום.
לא?
אנושי לגמרי...ברור שצריך עבודת המידות, אבל יש נפילות.

כל עוד הן בריאות בנפשן ורגילות, בטוחה שזה מציק להן והן עובדות על זה כפי יכולתן.
לא שמעתי על אמא שאיננה צועקת, או על אמא שלא אומרת דברים מתוך לחץ.

את לא צועקת אף פעם?
יפה שכואב לך את כנראה מאוד רגישה, אבל אין מה לעשות עם זה...

כאילו כשאני בלחץ עם כל הילדים בבוקר, שכנה עם חיוך ברוגע ומילים של: את רוצה עזרה?
יכולה עוד יותר לעצבן אותי...חחח

מה שכן אפשר בנחת אם את רואה את השכנה, ובאמת רוצה לעזור לה, למשל להציע לקחת את הילד להסעה בבוקר.
או להיות רגע עם התינוק בידיים כשהיא מארגנת את הגדולים יותר.
בסוף מה שיוצר לחץ וצעקות זה העומס, אם רלוונטי לך להוריד להן בעומס זה באמת עזרה. אבל מן הסתם יש לך את העומס של החיים שלך.

או יושב על משהו שקשה לך לשמוע צעקות?

בהרבה בתים צעקות זה נורמטיבי לגמרי...

הייתי בודקת עם עצמי למה זה כל כך נוגע בי

לא לשפוט

ובטח ובטח לא להתערב

מסייגת כמובן שאם ישנם סימנים לאלימות מכל סוג צריך וחשוב לדווח

אני יכולה לצעוק הרבה פעמים

בעלי תמיד מתפדח שאולי שומעים אותי

אבל לא אכפת לי

בדרך כלל לא צעקות של עצבים

אני יכולה לצעוק פתאום "אבאאאא אין לי כוחחחח"

או לצעוק על הילדה שלי "את מתוקההההההההה"

לא חושבת שזה בעיה

יצא לשמוע גם שכנות צועקות

לא ריחמתי עליהם

המליצו כאן בימים האחרונים על ניצוצות ענבר..

נשמע לי שכדאי בהחלט ליווי רפואי ורגשי איכותי...

חיבוק גדול

וישהיו לכם בשורות טובות בקרוב!!

ושהתהליך יעבור בקלות ממש...

אני חושבת שלא זכאים בשבוע כזה לחופשת "לידה" אבל קחי חופשת מחלה משמעותית.. זה לא דבר פשוט לגוף.., ולנפש..

שה' ימלא חסרונכם

מוסיפה ברמה הטכנית שאם ההריון ימשיך עד שבוע 22, החל משם זה נחשב לידה ולא הפלה ואת זכאית לזכויות כמו חופשת לידה להתאוששות וכו

רבקי וצלר היא הפדולה, ואולי גם יכולה להפנות אותך למקומות כמו קבוצות תמיכה וכו'

‏‪+972 54-684-4049‬‏

ראיתי כמה בגוגל פליי

אם יש מישהי שמכירה אחת שאפשר להעלות את התוכנית של הבית ובאופן חינמי זה מעביר אותה לאפליקציה (ולא מבקש ממני למתוח קווים) אשמח לשמוע

אני השתמשתי בג'ימיני 

והוא פשוט מצוין!!!

שמר על כל הפרטים ברקע ורק הוסיף פריטים שמייפים את החלל

מסייגת שעשיתי על 3 חדרים וחדר אחד כן שיבש אותו

אבל 2 חדרים סלון וחדר שינה עשה לי מצוין

וחשוב מאוד לכתוב הוראות סופר ברורות.

גם במה לא לגעת

אני נעזרת בגיפיטי לכתוב את זה ככה שיהיה ברור בדיוק מה לעשות (ומה לא לעשות).

מברכות לפני ההדלקה.

כמו שמברכים לפני שאוכלים,

מברכות לפני שטובלות - מה שנקרא "עובר לעשייתן."

אשכנזיות מדליקות ומכסות את העיניים, ואז הן מברכות וכך הן בעצם נהנות מאור הנרות רק לאחר הברכה. 

משום שלשיטתן מי שמברכת על הדלקת נרות שבת בעצם כבר קיבלה שבת ואם תדליק את הנרות תחלל את השבת. 

ואף פעם לא אמרו לי שצריך לכסות את העיניים

חידשת לי ממש!!!

כן מכירה שמברכים אחרי ההדלקה.

אז מה שזורם לי משם, לפעמים את כל התפילות ולפעמים רק חלק.

או סתם את התפילה שיש בסידור, אחרי הברכה

או סתם שותקת ואחר כך מבקשת מהלב מה שאני רוצה. 

זו התפילה שאני אומרת:

(אני חושבת שזה הכי נפוץ)

הדלקת נרות שבת – הנוסח המלא

אחרי התפילה הזו אומרת תפילה לשלום חיילי צה"ל וזהו.

לברך את הילדים זה מנהג מאוד יפה, לצערי זה לא במסורת של בעלי אז לא עושים.

דבר ראשון אחרי הברכה אני מתפללת תפילות אישיות על בני ביתי ועל עם ישראל, ואז את הנוסח הרגיל ועוד תפילה על גישול ילדים.

את הילדים אני מברכת ביחד עם בעלי לפני קידוש, קודם בעלי מברך ילד ואז אני. אצל ההורים שלי רק האבא מברך, אבל אני ראיתי פעם באיזה מקום שהתארחתי שגם האמא ברכה ומאוד אהבתי, אז אני גם מברכת, בעיני זה רגע מרגש כל שבוע

אבל תמיד שורף לי בלב שאין לי פניות לעמוד ולהתפלל בנחת אז..

כל כך לא מגיעה להתפלל ביומיום.

אוהבת להתפלל המקווה גם, אבל בלחץ שעוד מישהי תכנס פתאום או לא יודעת מה..

מזל שהפרשת חלה אני עושה כשמתאים לי.

אבל זה גם לא קורה לי אפעם כי אנחנו עמוסים נורא אז מצמצמים באפייה, וגם משתדלים לא לאכול באמצע שבוע

אומרת יהי רצון

ומסדרת תוך כדי את השיש ועפה להתאפר

וכל פעם מחדש התפילה העיקרית היא ששבוע הבא נכניס שבת יותר בנחת 🤭

הייתי אומרת גם נוסח כתוב אבל מאז שעברנו דירה עוד לא תלינו אותו ואני לא יודעת בע"פ 😅

אז פשוט מדברת מהלב את מה שיושב לי באותו רגע, תודה על הטוב, בקשות על מה שצריך...

אנחנו מברכים את הילדים לפני הקידוש. זה מנהג של המשפחה האשכנזית שלי (אם כי לא יודעת אם הוא אשכנזי) שבעלי הספרדי אהב אז אימצנו גם לבית שלנו.

ואומרת את היהי רצון הרגיל

שתחונן אותי ואת בעלי וכו...

לא מכסה את העיניים ואני אשכנזיה

לא מברכת את הילדים ובעלי גם לא