יש בדיקות שעושים רק לאחד מבני הזוג כי אם אחד לא נשא אז גם אם השני נשא אין לזה משמעות.

אבל יש בדיקות אחרות שגם אם רק אחד מהם נשא זה מעלה את הסיכון משמעותית.

אני הייתי מסתכלת על זה בתור השתדלות הכרחית עבור הדורות הבאים.

בעבר היה שרשור על בדיקות גנטיות ונכתבו שם דברים ממש חכמים, אולי אם מישהי תמצא היא תקפיץ.

זה מחלות שרק אם שני בני הזוג נשאים יכול לצאת עובר חולה.

בעבר האישה הייתה נבדקת, אם הייתה נמצאת נשאית היו מתקשרים כדי שהבעל יבוא לבדיקה.

לפני כשנה נכנס סקר מורחב מאד שכולל המון גנים, ולכן הסיכוי להימצאות מוטציה הוא גבוה,

מבקשים משני בני הזוג לבוא לוקחים דם לשניהם אבל בפועל בודקים קודם את הדם של האישה, רק אם היא נמצאת נשאית בודקים את הדם של בן הזוג. וכך בני הזוג מקבלים תשובה משותפת .

זה מוריד את הלחץ במקרה שהאישה נמצאת נשאית מכיוון שהיא מקבלת תשובה רק אחרי שבן הזוג נבדק.

כמו כן אין קשר בין הבדיקה לבן לסקר הגנטי.

בודקים דברים שונים לגמרי

שיהיה בהצלחה!!!

אצל אחות סקר בקופםה או גנטיקאי בבית חולים?

ואם יש נגיד רק לגבר נשאות למחלה (גם כזאת שמושתקת), למה לא בודקים מראש גם/רק אותו?

לק"י

אני כל פעם חושבת שנעשה, ובסוף לא מגיעים לזה.

ואני תוהה אם יש תועלת לעשות אם מסיימים עם ההריונות (בהנחה שנגיע לזה, שנולד הילד האחרון ולא עשינו....).

במידה וחלילה תגלו שיש נשאות, תוכלו לבדוק את הילדים ספציפית לנשאות שגיליתם אצלכם

וככה לפתור את הבעיה עבור הנכדים

לא חושבת?

כשמדברים על מחלות רצסיביות (שזה מה שבודקים בסקר שעליו אנחנו מדברים פה) - אין שום משמעות לעצם זה שהאדם נשא.

למעשה, יש המון אנשים שהם נשאים לאיזושהי מחלה רצסיבית (אולי אפילו כמה) וזה לא משהו שמשפיע על שום דבר בחיים שלהם, כל עוד הם לא נושאים לבן זוג שגם הוא נשא לאותה מחלה.

לכן זה גם לא משהו ש'מטפלים' בו. גם אם אני אדע שאני נשאית למחלה מסוימת, אני לא אתחיל בתהליך של PGD וברירת עוברים כדי לא להוריש להם את הנשאות. כי גם אם אני אוריש להם את הנשאות, הם יהיו בריאים כמוני. זה ישנה להם רק בשלב בחירת בן הזוג.

חולה.

כמו למשל יש כמה סוגי סרטן, סכרת סוג 2 (אולי גם 1 אני יודעת על סוג 2)

אולי כדאי לשאול מישהו שמבין בזה.

אחד מספיק בטוחה אילו מחלות בודקים שם, ומה המשמעות של נשאות רק של ילד מבני הזוג.

ובכל מקרה זה קצת יותר מורכב לעשות ברירת עוברים במקרה כזה.. במקרים כאלה בדרך כלל מדריכים לעקוב או לנתח ניתוחי מנע וכו.

ובכללי יש הבדל בין סקר גנטי שבודק מחלות רצסיביות לבין בירור גנטי שבודק גם מחלות דומיננטיות, מוטציות וכו שיכולים להשפיע גם אם רק אחד ההורים נשא להם.

סליחה שהגבתי לך ולא בשרשור הכללי..

רק אם יבואו עם בני זוגם בעז"ה. אין שום משמעות לנשאות סתם כך

אין משמעות לנשאות של הגבר כל עוד האישה לא נשאית לאותה מוטציה.

בודקים את האישה קודם כי מוטציות על כרומוזום X אצל האישה יכולות להיות משמעותיות גם אם הגבר אינו נשא (בהורשה לבנים) .

בודקים גם מחלות כמו הx השביר, שהילד יכול לחלות גם אם יש אותה רק לאמא.

לכן גם בודקים קודם כל את הדם של האם ורק אם יש בעיה בודקים את של האב

להיות נשא למחלה גנטית

זה לא פשוט בגיל 40 לחטט בדנא 

הרי ברור שיותר מפחיד ילד חולה...

בכל אופן, אפשר שתעשי את ראשונה ואז אם את נשאית למשהו, שיעשו לו את הבדיקה הספציפית וזהו

(ואני דוקא מבינה את החשש שלו. זה לא שכלי, ועם רגש קשה להתווכח).

אקסום לילד?

ואם יעלו על משהו אז להריץ אותכם?

(אני לא באמת מבינה בזה)

השתנו מאז,

כשמנסים לאבחן את הילד מריצים 'טריו אקסום', אקסום משולש, בודקים את הילד ושני ההורים יחד.

מה שהסבירו לנו, לפעמים מוצאים באקסום אזור שיש בו שוני, אבל זה שוני שהגיע בתורשה מההורה. ואז במידה וההורה בריא, יודעים שהשוני הזה הוא לא המקור לבעיה. זאת אומרת מכיוון שחלק מהממצאים לא מובנים עד הסוף, יש להם משמעות רק בהשוואה להורים.

אין לי מושג אם על זה פותחת השרשור מדברת, היא לא כתבה שהם מבצעים אקסום אלא סקר. 

אני חוסנתי ובעלי חוסן

וכל המשפחה

ואני בינתיים רק נתקלתי במקרים שמי שלא התחסן קיבל מחלות קשה יותר

לא נתקלתי במקרים שחיסון הזיק (חוץ מחיסון קורונה שאני מכירה מלא בנות שזה שיבש להן את המחזור ועדיין אני עצמי מחוסנת)

מעדיפה לסמוך על המערכת ולא ליפול להאמין לקונספירציות וכו'

מאמינה שזה ההשתדלות שלי בשביל הילדים שלי

בעלי אמר לי פעם (הוא עצמו מפקפק בחיסונים אבל סומך עליי...)

שכל אחד צריך לעשות השתדלות, מי שמאמין שחיסון זה טוב- ההשתדלות שלו היא לחסן

מי שמאמין שחיסון זה מזיק, ההשתדלות שלו היא לא לחסן

וכולם צריכים לבטוח בהקב"ה....

לפני החיסונים הייתה הרבה יותר תמותת ילדים ותינוקות ממחלות.

חצבת מחלה מאד מאד מדבקת. יש לה סיכונים מיידים לסיבוכים וגם סיבוכים שלא ניתן לראות מייד כמו חרשות כעבור מספר שנים.

ובקצרה לגבי מידע אמין- אתר משרד הבריאות, אחיות טיפת חלב, לשניהם אין שום אינטרס מלבד בריאות הציבור.

שימי לב שהמתנגדים תמיד אומרים- ראיתי את הכתבה (לא מקור אמין)/ קראתי את המאמר אבל בדיוק הרגע זה לא לידי אז לא זוכרת את ההוכחה המדויקת. ועל זה הדרך.. בכל הדיונים האלה לא ראיתי מקור נאמן של מתנגדים.

לעומת פיתוח החיסונים שנחקר בהמון הצלבות, מחקר מקצועי ולא דוגמאות נקודתיות והציל המון חיים.

לא מקשיבה לכל מיני תאוריות קונספירציה.

כבר 12 ילדים (אם לא יותר) מתו מחצבת! מחלה שכבר כמעט מוגרה עד שכל מיני אנשים החליטו שהם יודעים יותר טוב מכולם..

היותנו הורים, אנחנו מקבלים אחריות על הילדים שלנו.

בין אם את בוחרת לחסן ובין אם את בוחרת שלא, זו בחירה. שלוקחת אחריות משמעותית.

אני לא האדם לשאול אותו, כי בעיניי ברור שמחסנים.

השאלה האם לחסן או לא היא שאלה של עולם פריבילגי שלא מכיר מגפות המוניות, ולכן מסוגל בכלל לתהות לגבי זה.

אבל קודם כל להבין, שהכל כאן זו אחריות. בין אם את בוחרת לעשות משהו, או בין אם לא.

ברור לי שיש גם סיכונים בחיסון, בדיוק כמו שיש סיכונים באנטיביוטיקה, אבל סטטיסטית לאורך השנים אפשר לראות שמחלות שמתחסנים נגדן כמעט ולא מתפרצות היום. 

חושבת שזו ההשתדלות שלי לשמור על בריאותם בעז"ה.

לצערי מכירה מקרוב משפחה של אחד הילדים שנפטרו מחצבת, ילדון מתוק ובריא בן 2+ בן יחיד להוריו, שהגיע אחרי למעלה מ-20 שנות נישואין!! מזעזע!!!!😭😭

ובינינו מאז התחלת החיסונים תמותת ילדים ירדה באחוזים משמעותיים מאוד מאוד.

בכל מקרה אפשר להחליט לחסן רק למחלות הקשות (חצבת, פוליו וכו..) 

מה?
איזה כאב בלתי נתפס. בלתי נתפס. 
 

וודאי הוא חלה בחצבת?
כמה צער

לפעמים גם שפעת , לפעמים לא.

לא מכירה אף אחד שנפגע החיסונים . 

ממליצה לא לזלזל

אגב, את יודעת שחולי חצבת עם סיכוי מוגבר לחלות באפילפסיה??

דוד שלי חלה בחצבת לפני יותר מ40 שנה כשהיה בחור, וכתוצאה מזה סבל מאפילפסיה כל חייו (נפטר לא מזמן)

אז איזה סיכון את מעדיפה?

באופן כללי למחלות לפעמים יש תופעות לוואי 

אז לא מבינה כל כך את החישוב הזה של פגיעה מחיסון/לתת לגוף להתמודד לבד עם המחלות

יש בירושלים רופאת משפחה.היא מטפלת ברפואה משלימה בנוסף .

היא מקבלת גם במכבי טבעי בביתר.

נתנה הרצאות לקהל הרחב על חיסונים.

שמה ליאורה אוריאל.

קודם כל, בהנחה שרוב החומר שאת קוראת הוא בעברית, את כנראה לא נחשפת למחקרים בנושא, ולכן ממילא את נחשפת לחומר מאוד מסויים.

מחקרים בתחום הרפואה מתפרסמים באנגלית.

אז אם למשל קוראים רק עברית, ממילא אין איזון במידע אליו נחשפים.

כי לכתוב משהו נגד חיסון, כל אחד יכול. גם בעברית. גם ברשתות חברתיות.

זה קל וזמין

בשביל באמת להבין ולקרוא, צריך לגשת לספרות אמינה ולקרוא מחקרים רציניים באנגלית. כמה אנשים עושים את זה?

דבר שני, בנושא הזה, נפוץ מאוד הטיעון "אני מכיר מישהו ש...", "הבן שלו קרה לו ככה..."

אם את באמת ניגשת לזה בכובד ראש, עדויות ספציפיות הן לא הוכחה לכלום.

הן אומנם משפיעות יותר, כי זה מה שאנחנו נחשפים אליו.

אבל עדות של אדם אחד או שניים, לא מעידה על כלום ביחס למיליונים שמתחסנים. חשוב לזכור את זה 

למרות שבמשפחה של בעלי מתנגדים לזה, בעלי סומך עלי ונותן לי את הבחירה.

בסופו של דבר צריך לסמוך על הקב''ה והרבנים שאמי הולכת לאורם מורים לחסן אז אני מחסנת.

בנוסף אני מעדיפה להיות יום-יומיים בלחץ מהחיסון עצמו מאשר להיות בלחץ כל הילדות שלו מהתפרצויות של מחלות

והכי חשוב- יש כאלה שהמערכת החיסונית שלהם חלשה והם לא יכולים להתחסן וככל שהאוכלוסייה תהיה מחוסנת יותר אז הם יהיו מוגנים יותר בחיסון עדר. מי שלא מתחסן מגדיל את הסיכוי שלהם לחלות. 

לא מובן מאליו

בעבר כל כך הרבה ילדים נפטרו ממחלות ילדים

וב"ה שהיום יש לרפואה אפשרות למנוע מראש את המחלות!

אפילו לא רק לעזור כשכבר חולים אלא מראש למנוע את המחלה.

טענות שנתקלת בהן ואת לא. מרגישה שאת יודעת לענות לעצמך עליהן

וכרגע מתכננת להקדים את המנה השניה לחצבת לקטנים שלי.  

אני מקבלת מידע אמין מרופאים שלמדו 7+ שנים ויש להם ניסיון רב. ולא מקונספירטורים ברשתות. 

זה לרוב חיסונים שכבר שנים נותנים אותם.

לרוב המחלות שנגדם מחסנים זה מחלות יותר קשות מחשש סיבוכי חיסונים. 

כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולשים לב שהתופעות לוואי לא חריגות. ולהתייעץ אם צריך.

בס"ד

הייתי מחסנת רגיל, כמו שעון...

עד שאחד הילדים פיתח (ככל הנראה) תגובה יחסית חמורה לאחד החיסונים.

ב"ה אחרי אישפוז במשך תקופה הוא חזר לעצמו.

אח"כ כבר לא הייתי מסוגלת לחסן במשך יחסית הרבה זמן ובכללי נעתי יותר לכיוון הרפואה הלא קונבנציונלית והתרחקתי מאד מכל הקונבנציונלי.

אבל אז התפרצו כמה מגפות והתחלות של מגפות (התפרצויות של פוליו, של שעלת, של חצבת עכשיו - והיה גם את הקורונה כמובן). כשנחשפים בזמן אמת, בעת התפרצות, למה שהמחלות האלה עלולות לעשות כבר מרגיש מאד מלחיץ לא לחסן.

היה לנו מקרה אחד שבו אחד הילדים שלנו פתאום הפסיק לעמוד וללכת והיה חשד של הרופאה שזה בגלל פוליו (הוא לא היה מחוסן והייתה התפרצות באותה התקופה). הרגשתי מבוהלת ברמות-על. ב"ה בסוף זה היה משהו אחר והילד חזר לתפקוד רגיל אבל זה הותיר עלי רושם חזק, שכביכול יכולתי למנוע נכות ע"י חיסון ולא עשיתי זאת. זה הבהיר לי שאני אישית מעדיפה להיות בצד של המחסנים.

היום אנחנו מחסנים אבל תמיד נותנים צדקה לפני, ומתפללים שהחיסון רק יביא תועלת ולא יזיק חלילה.

מחסנים את כל חיסוני השגרה (נכון להיום לא מחסנים לשפעת). מה שכן, מפצלים ודואגים לדחות אם הילד לא מרגיש טוב (מנוזל וכו'), למרות שכל עוד אין חום בטיפת חלב אומרים שזה בסדר לתת את החיסון.

זה סיכון. ואני לא לגמרי שקטה כשאני מחסנת.

אבל כמו שכתבו, גם לא לחסן זה סיכון...

לגמרי, לדקור אותו שזה כבר לא סימפטי,

להכניס לגוף שלו חיידקים וחומרים מסוכנים,

להתמודד עם תופעות הלוואי, וכל זה כשהוא הרי בריא

ורוב הסיכויים שבכלל לא ידבק במחלה שהחיסון מגן ממנה!

שכלית, אף שיש תופעות לוואי,

עדיין בטוח יותר והגיוני יותר לחסן. וכך גם עשיתי.

לגבי שפעת, אני לא תמיד מחסנת אבל בתכל'ס נראה לי שכן צריך. 

לפני שהספקתי לחשוב עמוקות על נושא החיסונים

2 הילדים שלי חלו באבעבועות (טרום ימי החיסון)

לשניהם זה הסתבך

(דלקת ריאות ואשפוז

דלקת עיניים חריפה כמעט פגיעה בראייה)

וילד אחד עבר ניתוח בגלל רוטה (טרום ימי החיסון)

זה הספיק לי להבין שחיסונים זו פריווילגיה והסיכון מאי חיסון לסיבוכים מאד גבוה

חיסנתי את הילדים בכל החיסונים

ואני גם מתחסנת לשפעת מאז שחוויתי שפעת a מאד קשה

מידע אמין אפשר באתר מדעת, גם באתר משרד הבריאות יש מידע.

לגבי סיכונים, כן יש סיכון במתן חיסון, ונחשפתי לילדים שנפגעו, אבל סטטיסטית יש מעט מאוד פגיעות בצד הזה, ביחס לילדים שלא חוסנו ונפגעט

אבל לא מבינה את ההגיון של לא לחסן

אם לא מאמינים למחקרים תראי מה קורה כאן עם החצבת

פשוט לדעתי זה ממש לפגוע בילדים ובסביבה לא לחסן

שפעת מתייעצת עם הרופא בהתאם למצב ( לדוג השנה כן התחסנתי כי הייתי בהריון )

כל חיסוני השגרה מחסנת וגם הקדמתי את החצבת

ב"ה יש לנו היום אפשרות כזאת

וכן, אני לחוצה שמחסנת אבל יודעת שזה ההשתדלות

מצחיק אותי שבסרטן, מחלות לב, מחלות מעיים אנשים אומרים תודה רבה על כל בדיקה, ותודה רבה לצוות הרופאים המסור, ותודה רבה שהיום הרפואה כ"כ מתקדמת

אבל חיסונים?

פה יש קנוניה(!) עולמית (!) של תאגידי התרופות והחיסונים (!) שרק רוצים כסף (!) ובכלל מזיקים לתינוקות שלנו (!)
למה על תופעות לוואי של סרטן לא אומרים שזה ניסיון להזיק לחולי הסרטן ושיש פה קנוניות של תאגידים?
 

כמעט תמיד יש ילדים לא מחוסנים שמאושפזים מסיבוכים כאלו האחרים של מחוץ שכבר לא היו צריכות להיות פה אם כולם היו מחוסנים

אני עצמי עשיתי החייאות לתינוקות עם שעלת שאמא שלהם לא התחסנה בהריון

המחלות שמחסנים אליהן הן מחלות שבעבר הרגו תינוקות בהמוניהם, לא סתם תמותת התינוקות ירדה מאוד בשנים האחרונות. כמו שכבר כתבו פה, כשאת מביאה ילד לעולם יש לך אחריות כלפיו. הקב"ה נתן לרופאים ולחוקרים את החוכמה להמציא את החיסונים שהביאו המון טוב לעולם אז נכון לכל דבר שמכניסים לגוף יכולות להיות גם ת"ל אבל תאמיני לי שזה כלום לעומת מוות או חלילה ילדים בריאים שהופכים למשותקים, סיעודיים וכן הלאה

1) מידע אמין מצאתי אצל אחות טיפת חלב שהיא גם חברה והיא עצמה לא מחסנת בכל החיסונים, הלכתי לפי עצותיה.
2) בנוסף, פתחתי פנקס חיסונים שלי ושל הגדולים שלי והשוויתי. חיסונים חדישים, בחלקם, לא חיסנתי את הקטנים.
3) יש הרבה חיסונים שבעבר ניתנו כחי מוחלש, למשל פוליו. והיום ניתנים גם כחי מוחלש , אבל גם כמומתים. אז אם יש כפילויות כאלו- אני לא מביאה את הכפילות השניה. כן את הראשון.
4) הכי חשוב השקט הנפשי. אם יש אצלכם התפרצות חצבת, וזה גורם לך ללחץ, תחסני לחצבת, הלחץ הנפשי זה הכי גרוע וזה משפיע על הילד. תחשבי אם לאחר החיסון לחצבת תרגישי, רגועה יותר? פחות? אם גם עצם החיסון מלחיץ אותך, הכי טוב להתייעץ עם אחיות טיפת חלב עם ילדים בגילאים קטנים, אני יודעת שגם אחיות טיפת חלב בעצמן לא מחסנות בהכל, ועם אחת כזו אני אישית התייעצתי.
וחד משמעית כשיש התפרצות- לחסן. בסוף זה גם הצלת חיים

כך נראה לי מניסיון אישי.

אולי באמת היום נוטים "לאבחן" הרבה אנשים כרגישים מאוד, ויש כאלה שזו טעות בעבורם, אבל מי שבאמת רגיש - לא יעזור אם ידחפו אותו בכוח, כי הוא פשוט יסתגר וייכנס לדיכאון.

אבל כל המחקר סביב "אדם רגיש מאוד" הוא יחסית בחיתוליו (זו לא הגדרה שנכנסה ל-DSM, ספר האבחנות הפסיכולוגיות, למשל), אז לא יודעת אם יש דעה מוצקה בנושא איך נכון לנהוג עם אנשים רגישים מאוד...

אני חושבת שאפשר גם וגם.

ילדים שלי בחטיבה מדברים על זה שילדות נפגעות מכל אמירה של מורה שהיא טיפה לא במקום. אותו דבר בבית.

מצד שני את עצמן הן לא ממש מרסנות באותה רמה .

מעניין אותי מה יקרה בדור הבא...

גם כי יזקין לא יסור ממנה.

השנקל שלי:

להסתכל על כל ילד בפני עצמו, לזהות חוזקות ואתגרים.

לחזק את החוזקות ולמצוא מענה לאתגרים.

בסופו של דבר אני רואה את האחריות ההורית שלי- לתת כלים ולפתח יכולות אצל ילדי שיכינו אותם הכי טוב שאפשר לחיים הבוגרים.

המדד להצלחה שלי כאמא- שיהיו הגרסה הכי טובה של עצמם.

בגיל קטן עד כיתה ב' בערך, כל הילדים פחות או יותר על אותו שטאנצ.

כולם לומדים לאכול, ללכת, להתלבש, לקרוא, לספור, היכולות החברתיות הם גם פחות או יותר על אותו טווח.

אבל מגיע איזשהו שלב שבו כל ילד מתפתח לפי הקו הייחודי שלו,

וזה מצריך ממני התבוננות מסויימת מה נכון ואיך אפשר לעזור ולסייע לאותו ילד.

אני חושבת שהגיל הזה מתאים פחות או יותר לתחילת גיל ההתבגרות או זריחת ההתבגרות.

בכל אופן, אני לא מסתכלת מה 80% בפייסבוק כותבים, וגם לא מעניין אותי אם יש אינפלציה באבחונים.

מה שמעניין אותי זה לפצח את השאלה מי הילד שלי? מה הכי יעזור לו להצליח?

אם יש אבחון/ תחום מחקר שיכול לעזור לי להבין מי הילד שלי, ועל ידי כך להבין איך אפשר לקדם אותו, אז אשתמש בכלים האלו.

לגבי מענים:

אם הכלה זה מה שיעזור לילד שלי להתקדם ולהשיג את מטרותיו בחיים, אז אדרבה. ולא מעניין אותי מה מצקצקים.

אם מה שיעזור לו זה חוסר הכלה, אז זה מה שאעשה.

וזה משתנה בין תקופות ובין הילדים.

החכמה היא לזהות איפה הילד שלי נמצא ומה הכי יעזור לו בנקודת זמן הזו.

מה שכן, בשאלה שלך יש בלבול במושגים. הכלה, אובר עטיפה ופינוק.

הכלה, זה בדיוק ההיפך, הכלה זה לאפשר את התנודות מבלי להתנגד להם. להיות קרקע יציבה גם כשהרוחות סוערות. מה שמאפשר לילד לפתח חוסן.

אם התגובתיות של ההורה היא הנמכת ציפיות, זו לא הכלה.

אם את רוצה לעשות סדר במושגים ולגבש דרך, ממליצה ממש לעקוב אחרי תכנים של רן בראון.

יש לו מאמרים וקבוצת פייסבוק, ולאחרונה שמעתי אותו בפודקאסט.

מן הסתם זה לא מאוד מעמיק, אבל כן נותן אבני דרך.

ועוד משהו, לי היה נשמע קצת צורם ושיפוטי ההתייחסות לרגישות יתר.

אני לא יודעת אם אנשים סתם משמתמשים במושג הזה כמטבע לשון,

אבל כאבחנה, יש תופעה כזאת וכדאי לתת לה את המענה המתאים איפה שרלוונטי.

את אולי לא מכירה ולכן מדברת ככה, זה בסדר- מי שלא מכיר, לא יודע.

אבל אם כאמא תיתקלי בתופעה הזו, כדאי להתייחס אליה במלוא הרצינות ללא ציניות ושיפוטיות,

בדיוק כמו שהיית מתייחסת לילד עם בעיות ראיה שזקוק להרכיב משקפיים.

ועוד דבר, אם בקבוצה הזו נותנים מענה למצבי רגישות, הגיוני שהרבה הורים פונים לשם בשביל לשאול וגם מתקבל הרושם ש"כולם כאלה".

בכל אופן, מסכימה מאוד עם מה שכתבת על ההבדל בין הכלה לבין פינוק. כל אדם זקוק להכלה, ואנשים רגישים זקוקים ליותר. פינוק נצרך יותר במידה, וזה בעיקר משתנה עם הגיל...

אבל המענה יהיה פחות או יותר אותו מענה,

יש ילדים אנרגטיים, יש ילדים מופנמים,

אבל הגידול בגילאים המוקדמים יותר הוא יותר כמו סרט נע ופחות ממוקד.

כולם לומדים לקרוא באותו גיל בערך, כולם לומדים לשתף חברים באותה רמה פחות או יותר.

אפשר להגדיר את זה אחרת, בהורות לגיל הרך, הדרכת הורים ברובה תהיה אותה הדרכה אצל כל הילדים.

אצל כולם יש טנטרומים של גיל שנתיים וכד'.

אבל בגילאים הגדולים יותר, השונות גדולה יותר.

אם אני מסתכלת על המכנה המשותף של בנות כיתה ו' לעומת בנות כיתה א',

אז בכיתה א' הבנות דומות יותר זו לזו מאשר כיתה ו'.

תחשבי על זה ככה, מי יודעת לצפות יותר טוב את אתגרי השנה, גננת של גיל 4 או מורה של כיתה ח'?

לדעתי גננת של גיל 4. ולכן גם יותר קל לה לתת מענה לילדים.

כל הילדים אוהבים להיות אבא ואמא של שבת, לכל הילדים חוגגים יום הולדת בגן, כל הילדים אוהבים לעשות יצירות ולראות הצגות, כל הילדים מסוגלים לשבת במפגש 20 דקות. וכל הילדים אם תבטיחי להם סוכריה יתנהגו יפה.

ברור שיש קצוות, אבל בגדול כולם פחות או יותר אותו דבר.

בכיתה ח' כבר צריך להכיר את הילד יותר טוב כדי להתאים את המענה אליו. אין הרבה שפנים לשלוף שיעבדו טוב במרבית המקרים.

הדברים שעובדים פחות או יותר אצל כל הילדים בגיל הזה הולכים ומצטמצמים ולכן מצריכים חשיבה יותר טובה.

למשל מדריכות בתנועת נוער של השכבות הצעירות יכולות לקחת פעולה מחברה שעשתה עבור אותה שכבת גיל ולעשות העתק הדבק, והפעולה תעבוד לה.

מדריכה של השכבה הבוגרת צריכה לעשות יותר התאמה ולהפעיל חשיבה מה עובד עבור הקבוצה שלה ספיציפית יותר טוב.

ולכן אני לא כל כך רואה את מה שכתבת...

אבל כנראה שאת צודקת.

מין צפייה להכניס את כולם לתבניות.

מניחה שאם הייתי ילדה היום הייתי מאובחנת עם קשב וריכוז+ ילדה רגישה מאד..

תוהה מה זה היה נותן לי

האם ערך חיובי

או להפך...

התרפקות על העבר

פעם לא היתה הכלה/ אבחונים/ מסכים

ולכן היה יותר טוב

אבל זה בולשיט

גם בעבר היו בעיות

וגם בעבר אנשים חיפשו סיבות לבעיות שלהם במקום לפתור אותם

האישו זה לא ההגדרה ולא האבחונים

האישו הוא ההתמודדות ההורית ואופן ההתנהלות של כל אחד מול הילד

אפשר ורצוי להכיל ילדים אבל להוביל אותם להתנהלות טובה

תראי, אני כן נוטה להאמין למה שאומר הצוות. בסוף, הילדים שלי נמצאים שם רוב שעות היום (איזה מטורף זה כשחושבים על זה), והגננת/ המורה רואה אותם במגוון רחב מאוד של סיטואציות בחברה.

אין לה אינטרס לשקר לי. אין לה אינטרס להפריז. היא אומרת את מה שהיא רואה.

ואם הילד צריך כיתה קטנה כי שם יקבל יחס אישי- אז למה לא?

תראי, מכל התמודדות בחיים מתחשלים. גם מי שמתגרשת עם עשרה ילדים יוצאת מזה אישה חזקה שלומדת שיעור על החיים. אבל את בטח לא תאחלי לאף אחת להגיע למצב הזה, נכון?
וזה לא קשור אגב, בגבולות חזקים של ההורים.

אני נגד להכיל ולהכיל בלי הפסקה.
הילד חצוף? הוא יקבל על זה עונש. בלי ספק בגלל.
מרים יד? יקבל גערה.

להרשות לילדים לאבד כל תחושה של מוסר וגבול מול ההורים- זו טעות של ההורים שלא קשורה לזה שהילד רגיש.
אפשר להגיד לו- אתה מקבל עכשיו עונש כי התנהגת לא יפה, אבל אני אוהבת אותך ומאמינה שאתה תלמד מזה איך מתנהגים.

מי שרק סופג וסופג וסופג- מביא לבלבול של הילדים, והם חווים מצוקה בגלל זה. אין פה אבא ואמא חזקים שמראים לי איפה טעיתי- אלא אני קובע את הגבולות. וזה מצב שלא טוב לילד להיות בו.

באופן טבעי...
מלחמה מתמשכת..
קורונה...
מה ההגדרה שלך לרגישות אצל ילדים? אני יכולה לכתוב משהו אחד וזה ואת משהו אחר, כי לכל אחת הגדרה אחרת לילד רגיש.
לא אמור להיות סותר התייחסות יתרה לילד רגיש מול אדם חזק בעתיד וכו...
כל ילד צריך הכלה, ואם ההכלה לא נעשית נכון, או שזה לא באמת הכלה. זה פחות יעיל.

יש לי ילדה רגישה מאד,

ממש לא מפונקת אבל בזמני לחץ מאד קשה לה לעזור זה נראה לה כמו הר מטלות שלא נגמרות וגורם לה להצפה,למי שמסתכל מהצד זה נראה פינוק כי בשיא הלחץ היא יכולה פתאום להסתגר בחדר,

וזה ממש לא הכלה זה הבנה איך היא מתמודדת ומה עוזר לה- מסימות מסוימות,אחריות על א, ב, וגם בלחץ של יום שישי זה לא תמיד עוזר.

למשל מוזיקה חזקה גורם להצפה חזקה,ואם יום שישי בצהריים אחים שלה מדליקים מוזיקה ויש לחץ של להספיק לשבת וים של מסימות סביר להניח שאני אמצע אותה שוכבת בחדר סגור וחשוך.

אבל וזה אבל גדול יש לי יופי של דרישות ממנה אני ממש לא מוותרת אני כן לומדת איך להתנהל איתה.

בגדים מסוימים מציקים לה,ממש.

בית הספר זה מקור ממש להצפה אין סופית.

מתארת לעצמי שיש הורים שלא מבינים את הגבול במיוחד אם הם בעצמם רגילים כאילו לא רגישים מאד.

אני כן חושבת שיש לי רגישות לא ברמה של הבת שלי,ולכן ממש יותר קל לי להבין מה עובר עליה.

מצד שני אם תגידי משהו מזה לאמא שלי היא באמת לא תבין ותחשוב שהילדה מפונקת ובמקום להתמודד היא פשוט בורחת מאחריות במקרה הטוב או עצלנית במקרה אחר (ושמעתי את זה מאמא שלי)

ואז התגובה שלה גם טוב אז צריך כל הזמן להתחשב באחרים בלי הפסקה כי לכל אחד יש את האיבחון שלו?

ולמען האמת אני רואה את זה כאיזה כלים מתאימים לבת שלי להתמודד בשביל עצמה מול כולם ודבר ראשון זה מודעות אני כזו ולכן אני צריכה לעבוד בצורה x ולא בדרך הרגילה של כולם.

כשבעצם הם לא באמת בתוך האבחנה הזאת...

יש ילדים רגישים/ בכיינים/ מפונקים וזה לא אומר שהם רגישים מאוד.

דור כזה של הורים רכים מידי ומתקשים לשים גבולות, אני עובדת עם ילדים קטנים ורואה כמה הילדים משחקים בהורים שלהם עם בכיות, משחקים אותה אומללים ורגישים, ברגע שההורים זזים הילד מתנהג מותק. 

(כמובן בעזרת ה' ובל"נ)

ומה שהקב"ה שם לי בראש זה אולי להציע מפגש ללא עלות (שיכול להיות פרונטלי / בזום / שיחה טלפונית) עם אישה או זוג שחפצים בכך בהיבט של ייעוץ זוגי.

אם יכול להתאים למישהי - אפשר לפנות באהבה באישי (בפורום או לפי הפרטים שלי שגם בחתימה או בכרטיס).

(מפגש אחד לפי הקדימות של הפנייה, שאורכו בעצם עד שעתיים כי בכללי עובדת עם מפגשים צמודים וזמן של עד שעתיים בכדי להגיע לעומקים והספק לכן את כל השעתיים רוצה לתת ב"ה).

ושיהא זה לעילוי נשמתו הטהורה של בעלה האהוב של seven שלנו. ב"ה ללמוד מהם ולהרבות אהבה ושלום כמו שלמדנו מהזוג המרגש שהם רבות אפילו רק כאן בפורום 🙏❤️

רוצה אבל אני משאירה את זה למישהי שצריכה יותר ממנה ואני מתפללת שזכות הוויתור תהיה גם לעילוי נשמתו.

בהצלחה רבה ובשורות טובות לכל עם ישראל. 

אם תרצי תפני אליי בפרטי וננסה לחשוב יחד מה כן בכל זאת אוכל לעשות בצורה דומה גם אם לא זהה, בסדר?

ב"ה שנזכה כולנו, כמה שזה חשוב 🙏

ממש מקווה שאצליח

בשעות הצהריים כשאני עם בעלי והילדים לא להיות עם הפלאפון אפילו לא לדקה.

וגם השבוע בל"נ לא לבטל את התורנות שיש לי אצל ההורים עם מיליון תירוצים..

כמה חשובה הנוכחות הזו

עם הילדים, האיש, וגם ההורים ❤️

ישר כוח גדול

GARNIER SIMPLY ESSENTIALS מסיר איפור 2 ב-1 לפנים עיניים ושפתיים מתאים במיוחד לעור מגורה יבש או עייף

עובד לי פצצה עם צמר גפן

על העיניים מניחה לכמה שניות ואז משפשפת בעדינות

ואני משתמשת במסקרה עמידה ....

צריך לנער היטב

שמה כמות שדי מרטיבה את הפד כותנה משאירה לכמה שניות מורידה

לפעמים צריך כמה פדים

אחר כך שוטפת עם סבון פנים ( כי זה משאיר שומניות )  

Cotton Soft פדים להסרת איפור 80 יחידות

שמה קישורים לכאלה שאהבתי

נראה לי פחות קריטי מאשר המסיר איפור

https://shop.super-pharm.co.il/cosmetics/cosmetics-brands-care-products/facial-cleansing/HYDRO-BOOST-%D7%92

https://shop.super-pharm.co.il/care/dermocosmetics/body-care-dermocosmetics/%D7%92

תנסי לפני סוג העור שלך יבש שומני וכו'

מגבונים לבד לא מסירים מספיק טוב

אפשר גם מסירי איפור רגילים. בסקארה יש אחד שהשתמשתי בו פעם לא יקר בכלל

הכי פשוטים ומוצלחים שניסיתי בנתיים היו של ניוואה בתוספת מי ורדים.

של גרנייה למשל היה סיוט.

מנערת(חשוב!) מטפטפת קצת על פד צמר גפן, ומעבירה בתנועות ישרות עד שנקי..

צריך יותר מאחד מינהסתם

שפתיים הרבה פעמים צריך לשפשף שיירד.

מוכרים אותו במלא מקומות, לדעתי פעם אחרונה קניתי ברמי לוי🤣

ואז מה ההמשך?

סתם שוטפת במים כזה אחרי בקטנה.. כמו ששוטפים פנים כשקמים בבוקר או להתרענן לא משו רציני.

ואם זה לפני מקלחת אז מסבנת בסבון פנים אחרי(מעדיפה פילינג עדין, אבל זה כבר ממש אינדיוודואלי)

אבל אני ממש לא טובה בטיפוח פנים..

בשרשור שאני לא היחידה שמשתמשת בשמן שקדים 😃

עם פדים להסרת איפור ותחליב להסרת איפור. מסירה חפיף..

במקלחת אני גם שוטפת את הפנים היטב עם סבון לשטיפת פנים. 

ההבדל העיקרי בין בדיקת צהבת מהעקב (קפילרית) לבדיקה מהווריד (וורידית) נעוץ בדיוק התוצאה ובנוחות הביצוע. הנה פירוט שיעזור לכם להבין מה עדיף ומתי:

1. בדיקת דם מהעקב (Heel Prick)

זוהי הבדיקה השכיחה ביותר בבתי יולדות ובקהילה למעקב שגרתי אחרי צהבת יילודים.

* איך זה עובד: דוקרים את העקב של התינוק ואוספים כמה טיפות דם לתוך צינורית דקה.

* יתרונות: מהירה מאוד, פחות פולשנית מבדיקת ווריד, וקלה לביצוע טכני.

* חסרונות: לעיתים התוצאה עלולה להיות פחות מדויקת. אם לוחצים חזק מדי על הרגל כדי להוציא דם ("סחיטה"), תאי דם עלולים להתפרק (המוליזה) או שנוזל בין-תאי יתערבב עם הדם, מה שעלול להטות את התוצאה.

2. בדיקת דם מהווריד (Venipuncture)

נחשבת ל"תקן הזהב" (Gold Standard) מבחינת דיוק במעבדה.

* איך זה עובד: שואבים דם ישירות מווריד (לרוב ביד או בגב כף היד) באמצעות מחט.

* יתרונות: זו הבדיקה האמינה והמדויקת ביותר. היא נותנת תמונה נקייה של רמת הבילירובין בדם ללא הפרעות של נוזלי רקמה. בנוסף, מחקרים מראים שבאופן מפתיע, דקירה אחת מהווריד עלולה להיות פחות כואבת לתינוק מאשר דקירות חוזרות וסחיטה של העקב.

* חסרונות: דורשת מיומנות גבוהה יותר של האחות/רופא, ולעיתים קשה למצוא ווריד אצל תינוק קטן מאוד.

שורה תחתונה: מה הכי אמין?

בדיקה מהווריד היא האמינה ביותר. עם זאת, ברוב המקרים בדיקת העקב מספקת בהחלט. אם קיבלתם תוצאה מהעקב שנראית גבוהה מאוד או שהרופא מתלבט לגבי טיפול, לרוב הוא יבקש "אימות וורידי" כדי להיות בטוח ב-100% לפני קבלת החלטה.

טיפ קטן: אם עושים בדיקת עקב, מומלץ לחמם מעט את רגל התינוק לפני (בעדינות!) כדי לשפר את זרימת הדם ולמנוע את הצורך ב"סחיטה" של הרגל

=================

בקצרה:

בדיקת צהבת מהעקב (כף הרגל) היא בדיקת סקר פשוטה,

ובדיקת צהבת דרך הווריד היא בדיקת דם מעבדתית מדויקת יותר.

להסבר מסודר 👇

⸻

בדיקת צהבת מכף הרגל (עקב)

🔹 נקראת לעיתים בדיקת דקירה

🔹 נפוצה מאוד אצל יילודים

🔹 לוקחים כמה טיפות דם מדקירה קטנה בעקב

יתרונות

•מהירה

•פחות פולשנית

•קלה לביצוע

•טובה כבדיקת סינון ראשונית

חסרונות

•פחות מדויקת מבדיקת וריד

•מושפעת יותר מגורמים טכניים (לחץ על הרגל, כמות דם קטנה)

•אם הערך גבולי או גבוה – צריך בדיקה נוספת

⸻

בדיקת צהבת דרך הווריד

🔹 בדיקת דם רגילה

🔹 נשלחת למעבדה

יתרונות

•הכי מדויקת ואמינה

•מאפשרת מדידה מדויקת של רמות הבילירובין

•ניתן להבחין בין סוגי בילירובין (ישיר / לא ישיר) אם צריך

חסרונות

•יותר פולשנית

•פחות נוחה, במיוחד לתינוקות

⸻

אז מה עדיף?

✔️ לסקר ראשוני – בדיקת עקב מספיקה

✔️ להחלטות רפואיות, טיפול, או מעקב – בדיקת וריד עדיפה

✔️ אם יש ערך חריג, גבולי או החמרה → תמיד עוברים לבדיקה ורידית

⸻

סיכום קצר

•👣 עקב = נוח, מהיר, פחות מדויק

•💉 וריד = מדויק, אמין, קובע

•כשיש ספק – בדיקת וריד היא ה־Gold Standard

לברית בד"כ בכף הרגל מספיק

עכשיו הקטן שלי היה עם צהבת ובדקו בווריד כי רצו לראות איזה צהבת יש לו.

הוא כבר לא היה תינוק בן כמה ימים

הרבה פעמים שלקחו אצל הילדים מהעקב הדם לא הספיק/לקח הרבה זמן להוציא/התייבש בדרך למעבדה.. מה שתרצי.

בוריד לא נתקלתי בבעיות הללו 

לק"י

(וכל החמישה היו עם צהבת).

אבל לא יודעת מה פחות מציק לתינוק.

מהעקב נראה לי פחות נורא, אבל אני לא תינוק. וכשעושים לתינוק כמה פעמים, אז הייתי מנסה קודם מה שפחות מציק.

כמה פעמים ניסיתי עם הגדולים מהעקב..

היו צרחות, עד שיצא כמות דם מספיקה, היה נראה כמו זירת קרב וכל פעם הייתי צריכה לחזור שוב.

מאז הווריד זה 2 אחיות ושלום על ישראל.

לק"י

אני למשל לא ידעתי שיש אפשרות מהוריד.

נראה לי שווה לנסות מהעקב, ורק אם לא הולך- לבקש מהווריד (גם בפעמים הבאות).

הקטן שלי כנראה כל כך התרגל, שיצא שעשו לו בשינה, והוא אפילו לא התעורר...

וכל אחד יכול לעשות

בוריד - כואב לתינוק. צריך הרשאה מיוחדת כדי לעשות, לרופאי ילדים מותר ורק לאחיות מסוימות (אולי עברו איזה קורס או משהו כזה). ואם קשה למצוא לתינוק וריד זה בכלל סיוט.

לק"י

ואפילו לא התעורר מזה.

אבל נראה לי שהוא פשוט התרגל כבר מרוב בדיקות (שזה החלק הפחות מעודד😅).

או לינוק ולא הגיבו בכלל לדקירה.

אם בכו זה בגלל ניסיון לסחוט את העקב כשצריך יותר דם.

ולקחו לו גם מהוריד?

כי לפי הצרחות אני משערת שזה כואב פי כמה... בפרט אם מי שעושה את זה לא הכי מיומן ולוקח לו זמן למצוא את הוריד.

העדפנו לבדוק במכשיר באוזן

גם אם זה אומר לדחות בעוד יום

ברגע שהברית כבר דחויה- זה פחות קריטי

כי של המצח לא מדוייק.

אבל למה צריך דיוק?

אם יש ספק - דוחים בעוד יום

(הרופא שלנו אמר לנו שהגבול הרפואי הרבה יותר גבוהה מהגבול "ההלכתי" כך שסיכון רפואי אין פה)

לק"י

לא רק בשביל הברית. אלא בכלל לדעת.

אני באמת שואלת, כי במכשיר של האוזן לא נתקלתי, ועל של המצח אני לא סומכת...

(והגבול ההלכתי והרפואי משתנה בין דיעות שונות ותלוי גם בגיל של התינוק).

היה לי דימום חזק רק בחודשים הראשונים אח"כ התאזן לגמרי

והייתי משתמשת בטמפון + פד בימים הראשונים שהזרימה חזקה

לא מתחברת לטמפונים בכלל

תודה רבה

אני עם מירנה הורמונלי וכמו פרח,

בהתחלה היו לי דימומים ארוכים כבדים + חגיגה של דימומים בין וסתיים (ברמה שהצלחתי לעשות הפסק ויום למחרת שוב מחזור)

אחרי שלושה חודשים בערך התאזן לגמרי.

למזלי אין לי דימומים בין לבין

שמחה ממש שהתאזן אצלך

מקווה שילך וירגע גם

זה אחת התופעות המעצבנות של התקן.

שמה 2 פדים גדולים, מחליפה הרבה פעמים.

ממליצה לנסות ללמוד שיטת שרמן,  לי עוזר חלקית.

עזבי שקר לי ואני חלשה על כל הדם הזה שאני מאבדת

טוב אלך לחפש את הפדים הכי גדולים בסופר פארם

איכות חיים אחרת

לפחות בלילה

את יכולה לנסות את הכי קטן ולבדוק אם את מסתדרת

אני בלי טמפון הייתי מתחרפנת כמויות של דם

והרגשתי שאני לא מצליחה להשתלט על זה חח

כמובן טצפון עם פד ביחד

ולהחליף בתדירות ממש גבוהה

אפילו כל חצי שעה בהתחלה לפחות

כן אני לא מכירה את התדירות הזאת בכלל

זה חדש לי

לאחרונה גיליתי שיש לאולוויז פדים יותר גדולים מהכחולים של הלילה, אז קניתי אותם ומאז המצב יותר טוב. שמה אותם כמעט לאורך כל הוסת.

האמת שאחרי הלידה הקודמת שמתי התקן לא הורמונלי והיה דימום חזק (אחרי שנה נגיד מאז שחזר המחזור זה התמעט)

ועכשיו אני בלי התקן (אחרי שנה וחצי הנקה כזה חזר המחזור ועדיין מניקה) וגם יש דימום חזק.. אז לא יודעת מה התרומה של התקן בכלל..

אחפש אותם

אצלי בוודאות לא היה ככה אף פעם

מעניין מה יהיה אחרי שאוריד אותו

לא יכולתי עם הדימום הכבד. עשה לי ממש רע. וגם לקח לי מלא זמן להיטהר ואז ריווחתי עם פרימולט נור..

ברגע שכבר חודש אחרי חודש לקחתי פרימולט נור הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

גלולות לא מתאימות לי

בנתיים ההתקן בסדר חוץ מהדימום המוגזם הזה

אני פסע מלשים את התחתון של קוטקס של אחרי לידה😅

לגמרי מבינה..

גם הגלולות לא היו לי מושלמות בכלל.. והיו להן תופעות לוואי אחרות..

אבל עיניין של סדרי עדיפויות.. מה מול מה בכל פעם...

גם גרם לי לדימומים כבדים וגם ארוכים

נחלשתי נורא 

יש יום אחד של דימום מאד חזק

משתמשת בפד 100% כותנה שמחזיק ספיגה גם ל12 שעות ביום כזה

אשמח גם לשמוע פירוט לגבי זה.

הייתי משתמשת פעם בתחתוניות 100% כותנה חדפ והיו מתפרקות די מהר..

סיוט.
יש לי חברה שלא יוצאת לעבודה בגלל הדימום המוגבר במחזור. היא פשוט חייבת שרותים צמוד.