אני כבר לא מסוגלת, זה קורע אותי מבפנים ומשפיע על כל האוירה בבית..
בני 7 ו5, כל היום רבים, אבל במיוחד היחס של הגדול לקטן.. לא משנה מה הקטן יעשה, היא ידבר אליו בזלזול, מרביץ לו על כל דבר קטן ובאופן כללי עוין אותו בצורה ממש בוטה..
יש מה לעשות עם זה? אני נגמרת מזה כבר😪
וגם - איך את מגיבה בזמן אמת? ואיך את מגיבה להם כשהם ב"שלום"?
יכול להיות שהדרכת הורים טובה שתלווה אתכם כל שבוע תוכל לעזור.
וחיבוק❤️
למשל, הקטן מצא משחק של הגדול מתחת למיטה, אז הוא הגיע עם זה לסלון והביא לו בשמחה, הגדול בתגובה שאג עליו שלא יגע לו במשחקים ודחף אותו..
הרבה מריבות סתם על מי יפתח את האוטו או מי יביא את המיץ ענבים מהמקרר..
משתדלת לא להתערב אבל לפעמים כן משקפת אחר כך ל"פוגע" את ההתנהגות שלו. כשהם בטוב, אני ממש מפרגנת (אבל באמת לא מספיק..)
מתחילים השבוע בדיוק הדרכת הורים.. תודה!!
אחיך הקטן הביא לך משהו? אתה תגיד לו תודה יפה.
התנהגת לא יפה? תעמוד מולו, תסתכל בעיניים ותבקש סליחה. וכמובן לא תשכח לומר את התודה אחכ.
להתעקש על זה ולעמוד שם פעם אחרי פעם לוודא שזה יקרה מפחית משמעותית את ההתנהגויות שאת מתארת. לשקף את הבעייתיות זה מעולה, אבל כשאין השלכה ברגע האמת להתנהגות- שניהם לומדים שזו התנהגות לא סבבה אבל כן ברמה מסויימת לגיטימית.
וזה יוצא על הקטן?
זו נקודה שכדאי להעלות בהדרכת ההורים...
בהצלחה!
זה המקום שלו בבית.
החפצים, המעמד, אולי גם התשומת לב של ההורים.
להעלות את זה בהדרכת הורים זה מעולה, יעזור לכם בפרקטיקה.
מבחינה רעיונית, ילד לא סתם מתנהג כפי שהוא מתנהג, יש שם משהו עמוק יותר שמפריע ומציק לו,
יכול להיות שהוא אפילו לא מודע למה שמפריע לו.
עד שלא מטפלים ברובד העמוק יותר המריבות לא יפסקו.
זה לא עוזר לשקף לילד בן 7 ששאגות זו לא צורת תקשורת ראויה, כשלא מדברים על מה שהביא אותו לידי שאגה.
לצורך הדוגמה, אם תראי ילד עומד ליפול בצורה מסוכנת, לא תתני שאגה?
אולי כן וזה יראה לך כמו תגובה הגיונית לסיטואציה.
לכן לפסול התנהגות בד"כ לא זה מה שעוזר, אלא להבין שלגעת במשחק שלך זה לא אירוע מאיים.
אפשר למשל לנתח איתו את המקרה ולשאול:
כשראית את המשחק בידי אח שלך,
מה חשבת?
מה הרגשת?
לתת לגיטימיה לתחושה עצמה.
זה לא נעים שנוגעים בחפצים שלך בלי רשות. אולי חששת שהוא השתמש בזה כבר וכד'.
ואז לדבר על מה שבאמת קרה.
האם הוא השתמש בזה? איך היית מעדיף שיספרו לך שמצאו משהו ששייך לך? איך אפשר לשמור על החפצים שלא יגעו בהם? (למשל לסדר אותם)
ואז לקבוע כללים בסגנון:
חפצים אישיים שבמדף x אסור לגעת בהם בלי רשות.
חפצים אישיים שמסתובבים בבית, מה דינם?
חפצים שאינם אישיים (כמו משחקי קופסה) מותר לכולם להשתמש כי הפרשנות היא שאם זה במרחב הכללי כנראה הסכמת לאחרים להשתמש גם.
ככה הילד מקבל לגיטימציה לתחושה שהוא רוצה לשמור על החפצים האישיים שלו בלי שיגעו לו בהם, וגם מקבל כלים איך לשמור על מה שחשוב לו, ואיך להגיב נכון בפעם הבאה.
ממילא לא יהיה צורך בשאגות.
לגבי התנהגות הולמת ולא הולמת, אפשר לדון בכך בנפרד (למשל באמצעות הסיפור אריה הספריה, ספר פשוט מעולה בשביל לדון בדרכי תגובה מהסוג של שאגות)
אבל שזה לא יהיה המוקד בטיפול באירוע.
לגבי מי יפתח ראשון את האוטו כדאי להעלות יותר למודעות, לשאול למה היה חשוב לך לבצע את זה ראשון? מה זה אומר עליך? למה אנחנו מרגישים טוב להיות הכי.. כמובן שהוא לא ידע להסביר במונחים של דופמין וכו' אבל זה כן מעלה למודעות מתי תחרותיות היא בריאה ומתי היא מיותרת.
כשהוא עוד קצת יגדל ויהיה מסוגל לחשוב על דברים יותר לעומק, אפשר למשל לשאול: אם זה כיף להגיע ראשון, וזה באמת כיף, למה אני לא רצתי ראשונה לאוטו?
או בסיטואציות אחרות, למה אני לא התפרצתי ועניתי ראשונה?
לפי התשובות להבין איך הוא רואה את העולם. קצת לכוון למשל לחשיבה שאם אני יודעת שאני יכולה, אני לא צריכה "להוכיח" את זה. ויותר מזה לשמוח בשמחת האחר שאצלו הנושא מהווה אתגר והוא הצליח להתגבר עליו.
(למשל בסיטואציות שבהן הקטן מתאמץ מאוד ואז הגדול מגיע בנונשלנטיות ועושה במקומו ללא מאמץ)
לתת לו להבין מעצמו מתוך התבוננות בטבעו של עולם, שלפעמים הבגרות היא לא להגיע ראשון, לפעמים הבגרות היא לא להיכנס לתחרות.
למשל אם מישהו עוקף בסופר, אפשר לדון בכך עם הילדים ולהסביר שאמנם מה שהאיש עשה היה ל בסדר, אבל זו בחירה שלי האם לריב על זה או לבחור לא להיכנס לתחרות על נושא שולי בעיני.
למשל אצלנו זה יכול להיות שהגדולים מתקנים שגיאות כתיב לקטנים והקטנים נעלבים מזה.
אני מפנה שאלת חשיבה לגדולים:
למה לדעתכם אני לא תיקנתי את הקטן על השגיאת כתיב?
לפעמים התשובה היא בסגנון של אולי לא שמת לב, או לא ידעת שזו שגיאה.
אני עונה שראיתי ואני יודעת ומתאגרת עוד קצת ולפעמים משאירה שאלת חשיבה פתוחה:
למה לדעתכם בחרתי שלא לתקן על שגיאת הכתיב. תחשבו על זה.
באמצעות ההתבוננות הזו התובנה (כשהיא תגיע) תהיה יותר מחוברת אליהם ויותר יפנימו אותה,
מאשר שאני אסביר להם או אגער בהם שהם העליבו את הקטן.
תזכרי שמריבות לא נגרמות כי הם לא אוהבים אחד את השני, אלא כי הם מאוד אוהבים את עצמם, וזה דבר שבבסיס שלו הוא חיובי.
וגם תואם התפתחות שקודם האדם הוא אגוצנטרי ורק אח"כ מתפחת חמלה כלפי הסביבה,
לכן כמה שקשה לראות מריבות, זו התפתחות טבעית ונורמיטיבית לחלוטין וזה יעבור ככל שהם יתבגרו וככל שילמדו לתקשר.
תהיי חזקה זה עובר בסוף.
נ.ב שימי לב אם בכללי בבית יש ציפיות נמוכות מהקטן שגורמות לתסכול גדול.
זה בסדר לצפות מכל ילד למשהו אחר בהתאם לאופי לגיל וליכולות שלו, אבל צריך לשים לב אם זה גורם לתחושת חוסר הוגנות מתמשכת אצל הגדולים, צריך לתת לזה מענה ולא להשאיר ברמת ה"ככה החלטתי" כי זה יכול לייצר מרמור מתמשך של הגדול כלפי הקטן.
(למרות שהטענה אמורה להיות כלפי ההורים בכל מקרה, הרבה פעמים זה יצא כלפי האח בדומה לסיפור הכותונת של יוסף ואחיו ששנאו אותו לא בגלל משהו שהוא בעצמו עשה, אלא בגלל משהו שאבא שלהם עשה כלפיו)
בהצלחה!!
ההתנהגות היא רק קצה הקרחון. תמיד.
ממליצה מאד לא ללכת להדרכה בגישות התנהגותיות למיניהן, שיעזרו לכם להפסיק את ההתנהגות,
אלא להדרכה בגישה היקשרותית התפתחותית שתעזור לכם להבין את המכלול, מה הגורמים להתנהגות ואיך נותנים מענה מספק ואמיתי לצרכים של שני הילדים תוך שמירה על הקשר.
שיש מבוגרים שלא מסתדרים אף פעם זה עם זה
ככה יש ילדים
אצל ילדים יש גם חוסר בשלות בפתרון קונפליקטים וגישור על פערים
יש לי 2 ילדים שפחות מסתדרים אחד עם השני
עם פערים גדולים באופי ותפיסת החיים
הדבר שהכי עזר לבעיה היה
שהעברתי אותם לחדרים נפרדים
כמות החיכוכים פחתה והמריבות הצטמצמו
הם לא הפכו חברים אבל יותר מסתדרים (ואפילו יוצאים לעיתים לקניות ביחד)
למצוא פתרונות איך להפריד ביניהם מתי שאפשר במשך היום
זה שהם צמודים בגיל לא אומר שהם חייבים להיות הרבה ביחד
ככל שנמצאים יותר ביחד
יהיו יותר חיכוכים ויותר בעיות
זה מין מעגל
אם מבוגרים לא מצליחים להתמודד עם מישהו שמציק להם בעין
לילדים אין הרבה סיכוי
לעורר את ליבו לכך שהם אחים והם צריכים לשמור אחד על השני
ללמד אותו תקשורת לא עוינת
למצוא דרכים להתעסקות נפרדת
לשבח על התנהגות טובה ואחווה
לתת להם משימות של שיתוף פעולה שלא תוביל לעימות. שתהיה מטרה יותר גדולה מהחיכוך ביניהם בתיווך שלכם
לחפש משחקי קופסה שיתופיים
משחקים שהמטרה בהם היא קבוצתית ולא אחד נגד השני
בעיניי זה שינוי מרענן
אני מכירה השועל החמקמק, ינשופונים, הכבאים באים (חושבת שגם בסגנון)
זה לא אומר שזה יעשה שינוי מהיסוד
אבל דרך משחק הרבה פעמים אפשר ללמד ולעבוד על כל מיני דינמיקות
אני לא מספיק מכירה בכלל משחקי קופסה אבל ראיתי שכל מה שיש לנו זה תחרות ביניהם וזה מבאס... זה מלא פעמים נותן הרגשה לא נעימה למישהו מהמשתתפים, אווירה מבאסת...
וסליחה מהפותחת על הנצלוש!!
מתוק ממש ממש!
עשה פה הרבה טוב
הכבאים באים עם מטרה משותפת אבל בעיני לקטנים יותר
לק"י
נראה לי מר זאבי.
עם חיות שצריכות לעבור מאי אחד לאי שני.
בסוף לא קניתי אותו (די יקר), אבל על בסיס הרעיון שלו הכנתי משחק באמצעים ביתיים.
רוצה שאחפש את התמונות שצילמתי אותו ואשלח לך? (יש מצב שכבר שלחתי את זה פה)
לנסות להעצים את הטוב, את הזמן הכיף שהם יכולים לשחק ביחד, למצוא הזדמנויות ליצור נחת, שיתוף פעולה.
גם לתת לגיטימציה לכעס של הגדול בלי לתת לגיטימציה להתנהגות. זה באמת מעצבן שאחיך הקטן עושה...ואח"כ לחשוב ביחד איתו על אפשרויות להתמודדות
גילאי 8 ו6.
וואו
קשוח ברמות
נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..
אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.
בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)
יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).
בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..
קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש
אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕
ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-
שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄
והאיש זכר לבד לחמם את המרק לפני שבת וגם להכין מיחם.
תוך כדי תפעל את הילדים שיכנסו למקלחות וישמרו על הקטן.
כיף להכניס שבת בנחת בזכותו!
חולים עם התינוקת?
בהנחה שאוכל לשבת יהיה להם ואני רוצה לשלוח פינוק.
בית חולים מאיר, כשרות מהדרין. למי שיש רעיון, או עוד יותר טוב גם קישור מאיפה להזמין, אשמח
לק"י
אולי מגש פירות לא גדול.
רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים.
חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב
לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי
בשבת- קצת משעמם...
זה.
אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅
בבית חולים עצמו…
זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים
עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).
זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...
באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)
וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️
אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.
לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.
ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.
שלום לכן, סליחה על הפלישה לפורום אבל רוצה לשמוע תשובות מנשואות..
אני בשנות השלושים אז מטבע הדברים כבר פגשתי הרבה והייתי בכמה קשרים משמעותיים. כרגע בקשר עם בחור כבר מספר חודשים. יש שיחות טובות ולאט לאט נוצרה חברות ויותר פתיחות, אבל די מההתחלה הוא לא הכי מצא חן בעיני מבחינה חיצונית, גם בגלל סגנון הלבוש וגם המראה הכללי וגוון הקול שלו פחות התחברו לי. אני כרגע בצומת של החלטה האם לנסות עוד להעמיק את הקשר ולהיפתח בתקווה שהלב יתעורר או לוותר.. האם יש כאן נשים שחוו קשר כזה? האם אפשר להתקדם ולקוות שהרגש יתפתח עוד יותר אחרי חתונה? זה אפשרי להתחתן למרות שלא הכי מוצא חן בעיני?
בקשרים אחרים חוויתי יותר התרגשות ומשיכה, אבל מצד שני הם נפלו כי משהו בקשר לא היה טוב כל כך ופחות יציב מהקשר הנוכחי, שבו הבחור מכיל את ההתלבטויות שלי והקשר נמשך כבר זמן ארוך למרות חוסר מציאת החן..
ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה
גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו
זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל
חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי
אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו, זו לא הייתה החלטה שכלית, היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.
בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)
מקווה שזה עזר ולו במעט
בהצלחה🙏🏻
זה עוזר לשמוע..
אצלי זה קצת שונה
כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה..
אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..
מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".
אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.
אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.
עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...
מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.
אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות
אם יש דחיה אז לא.
מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.
היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.
והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז
ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.
אבל,
בנישואים יש כל מיני תקופות
ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה
ואז פתאום מאד בולט
האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.
ומציק.
ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)
סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.
זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...
אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.
המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...
בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק. בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.
הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב. הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..
יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים
שאין אינטימיות רגשית
יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי
הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה
שיהיו יותר שיחות עומק
בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים
מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה
אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר
חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין
יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?
משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.
אבל אסור שתהייה דחיה.
את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק.
להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.
אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך
דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים
יש אשליה שבוחרים בן זוג
אבל רב הנסתר על הגלוי
מה שכן בוחרים
זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה
זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)
גם כשנשואים
טיב הקשר תלוי בהסתכלות
אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות
הזוגיות תהיה יותר טובה
אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות
הזוגיות תהיה פחות טובה
(כולנו אנשים פגומים
גם לאנשים עם תכונות מרשימות
יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)
אני חושבת שהמיקוד צריך להיות
1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות
(גם שלך וגם שלו)
2. בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות
שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.
חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)
בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.
לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.
אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.
ימי הולדת זה קטע אצלנו. הרמנו רף רציני של השקעות.
הוא עושה לי הפקות וגם אני משקיעה בו ממש. והכל בהפתעה כמובן.
קיצר, אני בתקופה עמוסה בהיסטריה. פשוט שחוקה. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי קודם. האמת שאין לי טיפת אנרגיה לזה וגם המוח שלי לגמרי סתום.
אני יודעת שזה לא אמור להיות מתוך לחץ אבל לא רוצה שהוא ייפגע. למען האמת גם אני באה עם ציפיות ואוהבת שהוא משקיע כי זה רק פעם בשנה אז כל השאר תירוצים…
בואו לעזרתי
שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...
יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם
עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה
(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)
למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.
ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.
(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)
אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)
סדנא זוגית (בבית/בחוץ)
בריכה
לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈
אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)
רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות
סדנא/בריכה/ניווט
לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.
יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.
חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה
תחפשי בגוגל.
לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.
זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.
אני לא אוהבת הפתעות
הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש
נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.
בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף
אוהב אותי. או לפחות נראה לי...
הוא בא להראות לי משהו בטלפון ואז ראיתי את השם שלי. ואתן יודעית מה כתוב שם?!
"אימוש היקרה"
ובכלל עברנו איתו עד לפני חצי שנה תקופה לא פשוטה... הוא גמר עלי עם העצבים שלו האגואיזם היה מחובר לחבר'ה שלא השפיעו טוב...
הוא עזב אותם התחבר לילדים חמודים שמשפיעים עליו טוב. הוא כל הזמן שואל אותי אם להכין לי או לקנות לי משהו טעים... הוא מרבה לדבר איתי לאחרונה.. והכי הכי מרבה לחייך... הוא סיפר לי שכבר חודשיים חבר'ה שלו מהישיבה לא מניחים תפילין כי קשה להם עם הכפיה של הישיבה ושמעיפים הביתה מי שמאחר. הוא אמר לי אמא אמרתי להם מה אין לכם מוח?? מה הקשר שזה גורם לכם להיות באנטי?! ואני פתאם קולטת שכל ההשקעה שלי בו והאהבה והגבולות של בעלי וזה שבעלי למרות הקשיחות משחק ויתחבב עליו בכדורגל בפיפא בדיבורים על מה שמעניין אותו.. (מי ניצח אתמול בית"ר? את בעלי זה לא מעניין בעליל אבל עשה הכל להראות לו חיבה והתעניינות)אני רואה את הפירות של זה ואיך הוא מחובר אלינו ואוהב אותנו. באמת שנתתי את כולי לילד הזה ועברתי איתו לא מעט הייתי המון בצער על המצב שלו. והנה לקראת 17 אני רואה שינוי. שינוי לטובה עצום. ואני סוף סוף מתחילה לנשום....
והכי חשוב לי לציין שלא הפסקתי לרגע להתפלל
כל ערב שבת בלי סוף על כל ילד על כל דבר כבר שנים. והנה אני רואה שינוי בו ובעוד ילדה.. יש לי כל כך הרבה נחת לאחרונה. לפני רגע לא הפסיקו להתקשר אלי מבית ספר... ופשוט אני רואה אור סוף סוף..ניסי ניסים.
תודה לה'
משמח מאוד!
הוא נשמע מותק ממש.
שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה 
וטוב שיש תמיד תקווה
תודה על השיתוף!!!
נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..
בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.
בת עוד שניה שלוש
בחודש האחרון כזה מפספסת כמעט כל לילה בין פעם ל3!!!
כאילו מי הולך לשירותים 3 פעמים בלילה?
וזה מעיר אותה וכל פעם זה לקום להחליף בגדים ואת כל המצעים פוך שמיכה סדינים
התעייפתייי
מזה הדבר הזה?
היא גמולה לגמרי אני כבר אובדת עיצות כל היום תולה מכבסת מייבשת מקפלת ומחזירה
תודה להשם על הכל אבל מה עושים עם זה??
קור יכול לגרום לזה,
אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.
ואני מכסה בשמיכה ופוך
השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.
אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.
בגן? גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר
ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.
כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.
דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.
דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים. אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.
היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?
פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.
הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה
מה שאלת במשפט
"היא לא מצאה שהיא קמה"?
איך תולעים גורמים לפספוסים?
ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה
הולכים לישון.
אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.
לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?
וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים
מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??
אני בשבוע 4+4... וכמובן חוץ מבעלי אף אחד לא יודע אז בא לי שמישהו יתרגש איתי.
אני בשוקקקקקק... שמחה מאד וגם בלחץ (היפראמזיסית...)
בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!
וידיים מלאות
זה באמת מרגששש
ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.
אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...
רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.
והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה!
מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס
ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.
היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום
או שהיה לך רק קל?
כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...
אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר
וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...
באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)
והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...
לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.
אם את אומרת שיש ..
פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...
זכית😉
אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.
קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.
אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...
ובקלות!
כל תגובה משמחת ומחזקת..
