החלפתן בין מטפחת ופיאה? הורדתן לגמרי? הורדתן חצי? והאם זה השתנה לפי הסטטוס שלכם? ז"א אומרת האם השינוי קרה רק אחרי הגט? או כבר אחרי הפרידה עוד לפני הגט?
ומה בקשר לשם משפחה? חזרתן לשם של ההורים? הוספתן? נשארתן עם השם? ומה עם הילדים?
החלפתן בין מטפחת ופיאה? הורדתן לגמרי? הורדתן חצי? והאם זה השתנה לפי הסטטוס שלכם? ז"א אומרת האם השינוי קרה רק אחרי הגט? או כבר אחרי הפרידה עוד לפני הגט?
ומה בקשר לשם משפחה? חזרתן לשם של ההורים? הוספתן? נשארתן עם השם? ומה עם הילדים?
בעיקר בשל התגובות הרבות שהיא קיבלה 🙃
אפשר להבין מה הפילוסופיה שמאחורי שינוי בכיסוי הראש לאחר גירושין?
האם זה עניין רגשי פסיכולוגי - להתנתק מהעבר הכואב,
או עניין חברתי - שבעקבות היחשפות רבה יותר עם נשים וגברים שזו הציפייה החברתית אצלהם,
או עניין רוחני - תוצאה של משבר וקשיים בלתי נמנעים בתהליך,
או עניין דתי - מתוך תפיסה הלכתית/רציונלית שבסטטוס הזה זה פשוט מותר/מיותר,
או עניין פרגמטי - מתוך תקווה שזה יסייע במציאת היהלום הבא,
או עניין טכני - שזה פשוט חם ומעצבן וסוף סוף אין מי שמצפה שאחבוש את זה.
או משלל סיבות אחרות...
זה די שילוב של הכל 😉
זה עוד התעסקות, אני לא רוצה להסתובב עם הסימן הזה של נשואה כשזה לא המצב שלי, אני מתגעגעת לשיער שלי אז אם יש לי אפשרות לחזור אליו אני רוצה וכו'.. השאלה הגיעה כי עוד לא החלטתי ממש מה אני רוצה לעשות וגם לא ביררתי את זה הלכתית עדיין (אבל אם אחליט להוריד לחצי או לגמרי נראלי שלא אשאל בכלל כי אם הרב שלי יגיד לי שאסור אז לא אעשה את זה אבל אני קצת במקום שאני רוצה לעשות את זה גם אם אסור אבל אז מעדיפה לא לדעת שזה אסור 🫢)
גם אם זו התכתבות עם פותחת השרשור. אבל אולי יהיו עוד מתנדבימות...
אני חייב להיות קצת שיפוטי ומעצבן, כי צריך להאריך את השרשור הזה (אולי סופסוף הוא יחליף את השרשור שלי שתקוע כבר שבועיים ברקע של האתר 🤣).
האם כוונתך שגם כנשואה זה עצבן אותך אבל ראית ערך או צו חברתי לעשות את זה, ולכן עכשיו כשזה לגיטימי את רוצה להיפתר מזה (מה שקראתי סיבה טכנית), או שזה יותר מחזיר אותך לסטטוס שאת לא רוצה להיות בו (סיבה פסיכולוגית)?
אני אשמח טכנית להיפטר מזה (לא שלסדר כל יום את השיער זה יותר טוב אבל מיציתי את המטפחת כשבאמת אין לזה כבר סיבה) וגם זה סימן בולט של נשואה, מה שיכול גם להביא שאלות על 'בעלך' ואין לי כוח לזה 🥴
כיסוי ראש לא אשנה בגלל הילדים.
נראה שגם ההחלטה לגבי חזרה או אי חזרה לשם משפחה קודם תהיה בשביל לא לבלבל את הילדים
היות ותכל'ס, אני הולכת בכיסוי סבבה לי, אז מבחינתי אין מקום לשינוי וגם חושבת על הילדים שאם אישה שינוי זה ישפיע עליהם
לא כיסוי ראש ולא שם משפחה- בהתחלה.
אחרי 5 שנים חזרתי לשם הנעורים שלי.
אחרי כמה חדשים שאני גר בבית משלי ב''ה
אני מצליח להתמודד עם הרבה אתגרים חדשים הנובעים מהמצב החדש (כולל גידול ילדים חצי מהזמן).
יש אתגר אחד שמאוד מקשה עלי הצורך בזוגיות בכלל ואינטימיות בפרט שאין לי אפשרות לממש בצורה ראויה.
אני לא מוכן לנישואין ככל הנראה לשנים הקרובות הנפש צריכה להתאושש ויש לי עבודה עצמית לעשות כדי לא לחזור על טעויות מהנישואין הקודמים.
אבל הצורך הזה בזוגיות ואינטימיות ממש חזק אצלי
והבעיה שגם כשאני אומר לעצמי אני אנסה למצוא מישהי שמוכנה לקשר שלא יוביל לחתונה (בלי הקפדה על נגיעה)
אני מבין שזאת לא ממש אופציה נשים דתיות לא ירצו בדרך כלל קשר שלא מכוון באיזה שהוא שלב לחתונה, והבעיה שלי שהיות שאני כהן אז אי אפשר להתחיל קשר לא מחייב עם אשה גרושה שאולי יוביל למשהו יותר רציני באיזה שהוא שלב כי אין אפשרות למשהו יותר רציני רק עם רווקה וזה כבר עולם אחר במקום אחר בחיים.
שורה תחתונה אני לא יודע איך להתמודד עם הקושי הזה הצורך הזה מקשה עלי מאד ביום יום ולא תמיד מצליח להסיח את הדעת מזה
וזה לא הלהיות לבד בבית אפילו בשבת זה נחמד לי עם עצמי עם השקט, זה הרצון לשתף מישהי בחוויות שלי לשמוע ממנה וכו' וכמובן הרצון למגע.
תודה על האוזן הקשבת עם יש לכם עצות או סתם עידוד אשמח לקרוא.
(ואם אתם רוצים לשפוט אותי או להחזיר אותי בתשובה על המחשבה שלי לעשות משהו שאסור, תעשו מה שנראה לכם נכון אני לא אכעס)
הכוונה היא למגבלות. מי חושב שהוא יכול לרצות את היצר הזה אם הוא פשוט ימלא את כל תאוותיו - יגלה שהן רק גוברות. אבל אם הוא יגביל אותו וירסן אותו - הוא דווקא יירגע.
זה באמת לא בהכרח מקור רלוונטי כאן. אבל בהחלט צריך להכיר בזה שיש תקופות קשות במיוחד - בוודאי אחרי שאדם היה רגיל לחיי נישואין תקינים והוא צריך להתכרגל לחיות בלי מימד שלם בחיים.
אני לא טוען שהכל יסתדר, אבל כן שיירגע. ולא צריך לחשוב שההתמודדות תמיד תהיה כמו עכשיו ולהתייאש. אני חושב שזה כן נעשה קל יותר עם הזמן
מרגיש כל כך חבוט
מכל הבחינות.
נפש
גוף.
ורוח.
זוגיות בסימן שאלה ענק
תפקוד בסימן שאלה ענק
איך קמים כל בוקר?
לא מרגיש אבא
לא מרגיש בן זוג
לא מרגיש.
פרקתי.
שמעתי שיעור שהרב אמר שברגע לפני שעולה השחר החושך הכי גדול ובעצם זה ככה גם בתהליכים בחיים שלנו
אחרי המעשים נמשכים הלבבות לפעמים צריך לעשות גם כשלא מרגישים ואז עם הזמן הרגש מתחבר לזה.
לפעמים לא צריך לשחות עד החוף רק להוציא את הראש מהמים ולצוף עד שמצליחים לאזור מספיק כח.
שולח עידוד
תנסה ללכת לטיפול רגשי...
כן זה נשמע קלישאה
ודי כבר להגיד את זה
אבל-
אתה לא יודע כמה זה עוזר...
מנסיון של מה שהחיים הביאו לך
והן רק שלך
שווה לשנות התניות לבד או עם עזרה של טיפול או תרגילים שונים
לשבור את המעגל האורובורוסי הזה
הלכתם לטיפול אחרי הגירושין? על מה עבדתם בעיקר?
מרגיש שאם נתגרש, הדבר הראשון שאצטרך לטפל בו יהיה להוציא את כל המילים הקשות ששמעתי ולחזור להרגיש שמותר לי לדבר בלי לפחד.
כל השאר אח"כ.
תלך עכשיו אל תחכה לאחרי גירושין
רק תדע שטיפול לא מתקן אותך
הוא עוזר לך אם אתה מוכן לעשות עבודה עם עצמך
להגיע למקום יותר טוב ולהתקדם קדימה מהמקום שאתה נמצא בו והעזרה הזאת משמעותית כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
בהצלחה.
בתור אחד שמעביר טיפולים כאלה אני יכול לומר לך שמה שאתה מחפש זה בשורש של העניין זה להחזיר לעצמך את הביטחון העצמי והאמון בעצמך.
עושים את זה דרך שיח שבו אתה והמטפל או כל מי שתבחר צוללים לשורש הפחדים והדברים שגורמים לך לחשוש לדבר ולהגיד את מה שמפריע לך ומשם מנפצים אותם.
אחרי שמוציעים את השורשים הרעילים שהגבילו והקטינו אותך(תבחר מטפל בקפידה כי אתה עלול להיות בתהליך שנים בלי התקדמות אם הוא לא מספיק טוב), ואחרי שהוצאתם
את השורשים הרעילים, עליהם אתם מתחילים לבנות ביחד שורשים בריאים יותר שיתנו לך את האפשרות "להרגיש שמותר לי לדבר בלי לפחד" והרבה יותר מזה !
תדבר איתי אעזור לך חינם. תשלח לי הודעה במדיה - משה בין
ביטחון עצמי. "מותר לי לדבר בלי לפחד" אתה כנראה בקשר של חרדה. והחרדה הייתה שם קודם.
אבל חשוב לי להגיד.
הגרושה לא יכולה לחייב אותי לטפל בעצמי. אם אני הולך זה בשבילי. שילמתי כתובה, ומפה לא להתעסק בכסף שלי. גם במחיר שהנפש שלי תשאר פצועה. לא שווה את המחיר.
עוד קצת רחוק, אבל כבר מתחיל לחשוב איך אני "מזהיר" את הילדים לא לחזור על הטעות שלי.
בבחירה ובהסכמה לקבל דברים שלא אמורים לקבל.
ובכלל....
לבחור בשביל הילד או למנוע ממנו טעויות
זה שלו
אבל
ילד שגדל בחוסר שיפוטיות ומקבל דוגמא אישית לבחירות נכונות (גם אם זה להתגרש)
יש לו סיכוי יותר טוב
לפתח חוש ביקורת
ולבחור נכון
אתה לא יכול לבטח לילדיך עושר, אושר, זוגיות טובה, כושר, דתיות, בריאות. או שום דבר חשוב למעשה.
כל מה שאתה יכול הוא לשמש דוגמה אישית ולהתפלל, אני אומר את זה לך, לעצמי ולכל הורה, ילדים לא מקשיבים לעצות, ילדים רואים דוגמה אישית ומחקים אותה (או עושים אנטי, או חושבים שעושים אנטי).
או לשאול את חנן בן ארי....יש לו שיר כזה...
אני לא צינית הרי גם אני גרושה.....
חושבת שאם הם גדלים בריאי נפש ושמחים, יקל עליהם לראות מה שצריכים
לראות וממה צריך להתרחק. בעזרת השם.
אל תדאג.
אגב, אם כבר, יש ספר הנקרא "הכל סיפור של פיקסווילים" - תמר.
על בעל מתעלל (מתאים בדרך כלל יותר לבנות), אבל בצורה כזו,
שעד שאתה לא מתקדם בספר, אינך מבין על מה המהומה בעצם.
אבל באמת לא לדאוג. וכן להתפלל. לא הכל בידיים שלנו. כידוע.
מחקרים מראים שילדים שגדלו בבתים שהיחס בין ההורים לא היה תקין יש להם סיכוי גדול יותר להקים בתים נהדרים. ילדים אלו ראו בבית דוגמה אישית מה קורה כשהיחסים לא טובים ויעשו מאמצים להקים בית שבו היחסים בין ההורים יהיה תקין.
לצערי גדלתי עם הורים גרושים מגיל צעיר. כנראה שלא ממש עזר לי. אבל לפחות שיעזור לילדים שלי בעזרת ה'!
הייתי מדריכה אותם
להתחתן רק אם הוא / היא באמת מוצא חן בעיניהם
ולא בגלל לחץ של הסביבה
רק דרך לימוד,
גם מדע.
וגם מאדם עד נח ומנח עד אברהם.
מבינים מה בכלל יכול להשתנות,
ומה נמצא מעבר לגבולות היכולת.
כמו שבע ברכות ושליש גן עדן..
איך מומלץ להכיר??
אשמח להכיר מישהי מעל גיל 40 לפרק ב