נכון שזה מתיש המריבות, אבל בבית הילדים פורקים ויכולים לקבל את מה שהם זקוקים לו.
מחוץ לבית זה לכסות על הבעיה ואז יש עוד יותר משקעים.
לידה זה שינוי מטלטל, אם רק עכשיו את חווה את זה, כנראה שהיה לך מזל בפעמים קודמות,
אבל זה ממש טבעי והגיוני מה שקורה אצלכם עכשיו.
הטיפ שלי:
תנסי הפרד ומשול מבחינת לתת יחס לכל ילד בנפרד.
למשל אם הגדולה בחוג, זה בדיוק הזמן לתת תשומת לב מרוכזת בבן ה5.
ואם הוא בצהרון, אז לפעמים להוציא את הגדולה מביה"ס מוקדם יותר. או להשאיר אותה בבית שישי.
נכןן שזה נשמע כמו להכניס את עצמך לבעיה חדשה, כי מה תעשי איתה כל שישי בבית במקום שיהיו לך כמה שעות שקטות,
אבל זה שווה לנסות, כשילד שיש לו טריגרים עם האחים נמצא בזמן לבד והוא יודע שהאחים לא יצטו בקרוב, משהו בחומות ההגנה נפתח ומגלים ילד חדש שהרבה יותר אוהב לשתף פעולה.
ככה תנסי לסדר זמנים עם כל ילד בנפרד.
זה לא הזמן להתעסק בפרוייקטים שלא חייבים, עדיף להשקיע את הזמן והכסף במה שהילדים חווים ומרגישים.
אפשר לצאת עם כל ילד פעם בשבוע לקנות גלידה או מאפה או משהו ביחד.
את התינוק תנסי לשים במנשא שפחות תהי עסוקה בו, ויותר עסוקה בילד שהוצאת.
מבחינת ההתנהלות השוטפת בבית, יותר קל לעשות טוב מאשר סור מרע.
תנסי לשלב פעילויות מיוחדות מדי פעם שלא יחפשו לריב.
אפשר יצירות, להכין חלות ביחד משחק קופסה מעניין שאת כבר מסדרת אותו מראש לפני שהם חוזרים, זה מגרה יותר לשחק, ודברים בסגנון הזה.
אפשר גם בשעה קבועה לעשות מעין טקס התכנסות של כמה דקות עם תה ועוגיות זה גם שובר את השגרה ומאפס את הילדים מכל היום שעבר עליהם.
בד"כ כשילד מתחיל לקרוא לאמא שלו מטומאמת, זה לא בגלל חוסר גבולות ופינוק, אלא מתוך סערה רגשית שהוא לא מצליח לבטא בדרך אחרת וזו הדרך שלו לזעוק אני צריך עזרה להירגע.
כמובן שיש מקרים של חוסר גבולות אבל במכלול הסיפור כדאי לחשוב שוב אם זה אכן חוסר גבולות.
האם יש לך אפשרות להאריך קצת את החופשת לידה?
