השנקל שלי:

1. ברור שאם אין תכנית לילדים משותפים, הכול באמת אחרת.

2. יכול להיות שבאופן כללי, יש אנשים שלמדו מנסיון חייהם מהם הדברים "החשובים באמת", ומה "פחות חשוב", ולכן יהיה קל יותר לגשר על פערים חיצוניים כל עוד הם לא מהותיים באמת.

איך הם רואים יחד את החיים המשותפים.

מי שחשובים לו או לה נושאי הדת, לא אמור להתפשר עליהם. עד כדי כך שזה לא נושא לדיון. מי שלא חשוב לו. שיעשה את החשבון. עם מה אפשר להתמודד ועם מה לא.

חבל, זה יכול לייצר אחלה טראפיק

נראה לי  שלפורום כאן יש פוטנציאל (מנחש שהרבה צפיות), אבל בפועל אין הרבה כותבים,  אז קשה לדעת מה "יתפוס"...

אני כבר מרגיש סלבריטי 🤣

אבל בינתיים לא נראה שהשיווק הצליח לגרור כל כך הרבה אנשים להגיב כאן...

שחשוב לי יראת שמים.  לא חושבת שאני מעריכה חפיפניקיות בהשקפה וכל הכרוך בכך.

כשייכת למגזר החרדי, אולי אפשר להתפשר על הלבוש החרדי וכו'. גם אם יתלה ביום העצמאות

את דגל המדינה או יגיד הלל, לא נורא. אבל שתהיה לו יראת שמים אמיתית, שזה יהיה הכיוון

שלו.

חשוב לי דברים שפעם הייתי מתפשרת עליהם

מה נראה לי פחות חשוב? שם, ייחוס , מראה חיצוני, עדה.

לא קשור לילדים. היחס לרבנים והיחס לסמכות וסתם ככה המחויבות להלכה ולדת זה השיקול.

ואני בעצמי בעבודה הזו לראות את בתי הדין פוסקים מזונות נמוכים

ולאבא אין צורך להראות קבלות, למה?

אני בעבודה גדולה להמשיך להאמין בממסד.

אבל הדת ואלוקים לא קשורים לזה!!! ה’ טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו.

האמת לא הבנתי כל מילה, אבל תודה על התגובה המושקעת.

העיקר שענית על מה ששאלתי - שדווקא הרמה הדתית נעשתה לך חשובה יותר. זה מקסים.

וגם תודה ל@נחלת (וסליחה על הדילי)

כלל שגדלתי ואני ממשיכה לגדול אני מבינה שעבור הרבה אנשים

דת זה הרבה יותר מחוקים והשתייכות.

יש בה המון המון בסיס רגשי. לפעמים אנשים חושבים שהם רוצים לברוח מהדת

למרות שזה לא הדת שמפריעה להם אלא כל מיני דמויות או דברים אחרים שהציקו להם.

לכן ברוך ה’ אנחנו לומדים יהדות ולא יהודים, כי כולם בשר ודם רק ה’ אמת ותורתו אמת.

זה נושא מאוד מדובר בסוציולוגיה, עד כמה הדת היא מרכיב אינדיבידואליסטי או דווקא חברתי, ומה ממנה מגביל לעומת החלקים שדווקא נותנים משמעות. נדמה לי שניסים מזרחי הוא זה שמדגיש את האמונות והתפיסות של תרבויות מסוימות, כגורמים משמעותיים יותר מהמעמד הסוציאלי שלהם (לדוגמה, מזרחיים הם מקופחים ולכן הם לכאורה אמורים להתאחד עם מקופחים אחרים, כמו הערבים, אבל זה לא קורה כי הדת יותר חשובה מהמעמד החברתי של הקהילה הזו).

לגבי ההבדל בין יהדות ליהודים, אישית אני לא מסכים איתך. כמונוטאיסט, אני מצפה שתהיה התגלמות של הטוב האלוהי בעולם. לא יתכן שיש אלוהים אחד וטוב אחד אבל אלוהים לא מצא אפילו אדם אחד שיבטא את הטוב הזה

ככה אני חושב ברמה העקרונית, אהל זה לא קשור לעובדות. מי שמחפש, ימצא בקלות אנשים טובים ורעים בכל קהילה (וגם צריך להגדיר מה זה טוב, אבל נניח שאני קנטיאני ואני רואה את הטוב בפספקטיבה של כוונה וחוק). ברור לי שיש הרבה חמאבניקים שהם אנשים נפלאים עם כוונות טובות ומסירות, ויש הרבה אנשים במגזר שלי שהם נוכלים וצבועים. אבל אם אני טוען שאלוהים הזה לא טוב, אני צריך להגיד שכ-ו-ל-ם לא טובים (או לפחות: כל המגזר שלי הם רעים), וזה לא נראה לי נכון...

ושוב נגררנו לפילוסופיה 😅

אלוקים הוא טוב, אבל כפי שכתבה מ.ג    בני אדם הם בשר ודם; נופלים וקמים, נופלים וקמים.....לכן נבראה התשובה. לא?

ומאז חטא האדם הראשון, העולם, הכל , הכל ירד לדרגה נמוכה יותר. וצריך לעמול הרבה כדי להיות טוב, כמו שהשם רוצה -

יש כאלה כמובן שנולדים עם מידות טובות מלכתחילה, אבל אין ספק שגם להם יש עבודה לעשות. הרי מאז החטא הגיע

המושג, תיקון.

לא הבנתי את העניין של קאנט; בכלל, המילה "דת" לא נשמעת  לי כל כך טוב.  לא יותר נכון לאמר "האמת", "המטרה של הבריאה"

וכד' ? קצת קשה לי עם הסוציולוגיה מבחינה זו;  לקחת מושג כל כך רוחני ( על אף שמתגשם על ידי המצוות והמעשים) ולנתח

אותו כמו שמנתחים איזה שבט בג'ונגל - אנטרופולוגית....או חברתית - כמו הגורמים למהפכה התעשייתית או למהפכה הצרפתית -

זה לא גם מפריע לרגש הדתי?, לתפילה? לחיבור עם השם?

אז דבריי היו מכוונים כלפי מי שמערער על הדת, "רוצה לברוח מהדת" כלשונה של @מתייעצת גירושין היקרה. למצבים כאלה אי אפשר להגעב ב"הדת היא האמת", כי על זה עומדת השאלה - האם הדת היא האמת? מה המטרה הסוציולוגית של הדת? מהו טוב והטם האנשים הדתיים מתנהגים בצורה שתואמת לאותו טוב אידאי?

(לגבי השאלה האחרונה, כאן כמובן קאנט מאוד משמעותי. כי אנחנו רוצים להגדיר אובייקטיבית מהו "טוב", לא בכלים דתיים. רק אציין שאת שאלת הטוב והגשמתו עסקו כבר דורות רבים, לפחות החל מסוקרטס בדיאלוגים המפורסמים "פרוטגוראוס" ו"אותיפרון", וכלה הרבה אחרי קאנט...).

בקיצור, מבחינתי, התגובה עסקה בשאלת השכנוע למי שמראש מוכן לפקפק בדת, ואז נכונות השאלות הסוציולוגיות וכו' (ואגב לא ציינתי כאן את גירץ, נדמה לי שיש פרק או שניים מאוד מעניינים בנושא הזה, בספרו "פרשנות של תרבויות"). כמובן, שמי שמאמין, כל הטרמינילוגיה שלו היא דדוקטיבית יותר.

ולא מכירה את הגותם של האישים שהזכרת.

אולי לא הבנתי, אבל חושבת שלשכנע מישהו שכדאי להיות דתי, מטעמים חברתיים וכאלה - זה לא בסיס טוב לשמירת מצוות.

אבל אולי לא הבנתי.

מה שכן, לא בטוח שהפתרון תמיד הוא להתגרש, לפעמים אפשר לפתור את הבעיה...

תהיה חזק, ותרגיש חופשי לפנות בפרטי אם תרצה לשוחח עוד.

מניפולציות, אהבה על תנאי, הרגשה שאתה צריך להקטין את עצמך או לשנות את עצמך כדי לזכות באהבה, תחושה של "ללכת על ביצים" כי אתה לא יודע מאיפה זה יתפרץ הפעם, הקטנה שלך (למשל אתה כלום בלעדיי, מי תרצה אותך וכו')

אם זה מגיע עם בידוד מהסביבה, נגיד הרחקה שלך מהמשפחה וחברים (זה יכול להיות בכל מיני מנפולציות רגשיות, לאו דווקא הרחקה "אלימה" אבל התוצאה בסוף היא אותה תוצאה)

זה יכול להגיע יחד עם הרבה מילות אהבה ופרגון, אבל אם אתה תמיד מרגיש דרוך לידה, גם כשטוב כביכול, זה סימן רע.

אם אתה יכול להיות גם חלש ופגיע וגם חזק ומצליח לידה, והיא מקבלת את שני המצבים ואתה מרגיש שאתה יכול להיות עצמך, זה סימן בריאות.

בין מצד הגברים (שזה אולי נפוץ יותר) ובין מצד נשים.

מקווה שאצלכם זה לא כך , אבל יש ספר (אמיתי) על התעללות רגשית מצד הבעל.

"הכל סיפור של פיקסלים" - תמר.

שם זו היתה הפרעת אישיות ממש (כך התרשמתי), שמאוד היה קשה להבחין בה: בעל אברך, א ינטליגנטי, עוזר המון....

אבל מצד שני.....

זה בערך מה שגם אני עובר.

אין לי עצה או משהו חכם להגיד, אבל שולח חיבוק גדול

"בודאי ישנה אהבה". כדאי לעלעל בו.  אפשר לשנות את הראש למקרא דבריו.

הוא עצמו, עד כמה שהבנתי, עבר יעוץ כזוג. הוא גם מטפל זוגי.

אולי זה יעזור קצת לראות את הדברים בפרספקטיבה קצת שונה.

חלילה, אני לא מטיפה. רק נותנת עצה. ייתכן שאם הייתי קוראת

את הספר בזמנו, ועוד יותר - הולכת לשוחח איתו, לא הייתי מתגרשת.

אין שמחה כהתרת הספיקות - מאחלת לך.

יש אדם העוסק ביעוץ שגר בנריה (יש מקום כזה נכון?)

שמו אלי גרון.

יש לו אתר ביוטיוב. לקראת כלה, אולי. כדאי אני חושבת

להיכנס ולקרוא שם. יש לו מאמרים רבים. מעניינים ולדעתי,

חשובים.

לא להתייאש. ולבקש מהשם "הוריני השם דרכך".

אגב, קניתי בזכותך את "בוודאי ישנה אהבה" של רן ובר.

את אומרת לתת לזה עדיפות בקריאה לפני ספרים אחרים שקניתי בשבוע הספר...

איני יודעת אילו ספרים קנית ..אבל הספר הזה נותן תקווה, שאפילו במצבים קשים

אפשר להגיע לאהבה, למצב טוב, שמח...

אבל זה נורא תלוי אולי בסבלנות, בכח רצון, בלתת לעצמנו להיפתח, לקבל (אפילו

אם זה הולך אצלנו טיפין טיפין.)

מה עם הספר שכמעט כ ו ל ם מכירים "גברים ממאדים ונשים מונוס"? יכול לתת מושג

איך חושבים גברים ואיך - נשים. קראתי חוברת טובה דומה גם אצלנו, איני זוכרת את

שם הרב שכתב אותה.

חושבת גם שעדיף ללכת לטיפול. יעוץ טוב. לא מספיק לקרוא, כדי שיהיה עוד מישהו אתי -

אפילו חבר או חברה טובה שיכולים ללכת איתנו יד ביד. להקשיב לנו כשאנו

מתוסכלים, נופלים, כמעט נשברים..

דורש אומץ ומודעות.

בספר "הכל סיפור של פיקסלים" (הזכרתי קודם), לבעל לא היתה שום

מודעות. אבל במאמר ב"מקום" אומרים שיש גם מקרים כאלה שניתנים

לעזרה.

כן. חייבים קשר אנושי כדי לצלוח את הדרך.; מקצועי או לא - העיקר

מבין, מכיל, מחזק. זה נותן כח. ותקווה.

ולא מדובר במקרים של התעללות קשה, נפשית או גופנית.

מזה ומזה אל תנח ידך.

הבדידות שבתוך הזוגיות.

לרוב אומרים לנו שזוגיות זה דבר כל כך פרטי ולא משתפים החוצה.

אבל לפעמים מילה טובה של חבר או אוזן קשבת זה מה שנותן קצת אוויר (ולפעמים גם יכול להזיק לצערי)

מניסיון של היכרות עם הרבה מאוד רגעי יאוש כאלה...

לכן אני חושבת שכדאי אם יש לך חבר טוב שאתה יכול לשתף אותו ואתה יודע שבעיקר יקשיב ואולי עצה טובה, זה רעיון טוב.

ואם לא, ללכת לפסיכולוג או ליועץ זוגי לבד, או כמובן הטוב ביותר - ללכת ליועצ/ת זוגי/ת יחד, אתה ואשתך.

הנישואים שלנו עברו ממסלול ברור של התרסקות ודיבורים על גירושים לנישואים טובים ושמחים ב"ה (ואגב חשבתי שהיעוץ בטוח לא יעזור כי המצב אובייקטיבית לא ניתן לפתרון)

האתגרים לא נעלמו אבל יש לנו יותר כלים להתמודד איתם.

לפעמים גירושים זה הפתרון. אבל בעיניי ללכת לאיש מקצוע לפני כן ולתת הזדמנות לתהליך זה חובה, אם אין מצב דרסטי כמו אלימות או התעללות מכוונת (פיזית, נפשית, כלכלית וכו')

בלי שקראתי את התגובה שלך...

שמחה נורא שהסתדר. כמה תקווה זה נותן!

מאחלת לכם עוד אהבה מתגברת ושמחה יותר ויותר, זה עם זו!

אולי יוכלו לעזור

ואם אתה כל כך לא רוצה שילך לכיוון של גירושין

אולי מישהו יכול לעזור?

כתבת שאין לך את מי לשתף

אז אולי אם תשתף יעזרו?

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

אני מקנאה בך.

וגם באשתך!

בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!

החלק במוח שעוסק בהגיון, ערכים אישיים וכדו, הוא כל כך קטן ונזיח בקבלת החלטות...

אף אחד לא מקבל החלטות רק בגלל שזה נכון לוגית, ובינינו, אף בנאדם לא יכול בשום אופן לחיות כמו מרטיר (אני מודע לאוקסימורון 😉), רק בגלל שזה טוב וחשוב. - להיפך, המרטירים, להבדיל חסידי אשכנז וכדו', הם אנשים שמראש אהבו לסבול ולהתנזר. הקרבה בשבילם הייתה חיי תענוגות.

להגיד לאדם שיום יום רע לו וסובל, "תקשיב נשמה, יש כאן איזה ערך של גוף אחד וסוד הזיווג" - מה הוא יעשה עם זה? יסבול כל חייו, יתנוון, יהיה רע ועצוב ומדוכא רק כי יש איזה ערך עליון אמורפי, מין "חומר אפל" כזה, שניזון מהסבל שלו?!

דבר ראשוו, המוח (=רציונל, שכליות) צריך להיות שליט על הלב. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד.

דבר שני, אני חושב שברוב המקרים הרציונליות מגיעה אחר כך. כלומר כשלא נעים אז מוצאים הרבה הסברים שכליים, ובהחלט לכל דבר אפשר למצוא הסברים בשכל...

אבל אין ספק שהשכל הכרחי בכל דבר. כשאדם עושה דברים שהוא לא מבין את מהותם או חושב שהם מטומטמים, בסוף הוא יפסיק (אני חושב שזה מה שגורם לרובם מתישהו להפסיק לעשן למרות שזה מאוד קשה. כי לאורך זמן א"א לעשות דברים חסרי היגיון).

אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.

תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)

אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.

אבל לא אדחוף לשם.

מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.

אני למשל התגרשתי בלי להוציא שקל על עורכי דין ויש כאלו פה ששילמו מאות אלפים, חבל... אם כבר להתגרש, אז עדיף באופן חכם, לקבל ייעוץ גירושין חינם מעורך דין ואז לעשות החלטות חכמות וללכת לגירושין בהסכמה או בתשלום נמוך ע"י גישור, אפילו אפשר לעשות הסכם גירושין לבד כמו שחברה שלי עשתה ולקחה הכל מהאינטרנט.

בתור גרושה, או רווקה מחדש, אני יכולה להגיד שגירושין זה גהנום עלי אדמות, ואני עוד נעזרת באתר שעושה מצווה בשם גירושים וגם אז ההתמודדות לא קלה בכלל, באמת לא ניסו לקחת כסף על כלום. לא מומלץ להתגרש, רק אם ממש ממש היה משהו נוראי ממש ממש

בדרך כלל ולרוב, מסכימה איתך.

אם אתה רוצה לעבוד על הזוגיות כדאי שתתרחק מפורומים כאלו ומפורומים בכלל.. זה רק יבלבל אותך. תנסו להתקרב ולטפל בעצמכם. בלי הפרעות חיצוניות.

מי שחוקר את הרשתות החברתיות מגלה שיש אנונימיים שמתחפשים לנשמות טובות אך בפועל מעודדים נשים להבין שנכון ורצוי להרוס נישואים במקום להתמודד ולתקן. אני מעריך שהם מקבלים כסף לבצע את הפעילות הזאת. 

כמה שזה נוגד את האינטואיציה, ולמרות הכאב הגדול על התנפצות החלום.

עדיין, בהרבה מובנים מצבם של גרושים טוב יותר משל רווקים, לפי מה ששמעתי זה גם מגובה מחקרית.

קודם תורם.

תחשבי על זה.