א. אצל כל העמים זה כך. בעצם כל המושג "עם" "אומה" זה מושג סוציולוגי-פסיכולוגי ששייך לנפש האדם, ולא מושג ביולוגי ששייך למדעי הטבע.
אם אין אנושות לא שייך לדבר עם מושג עמים לחיות למשל.
"עם" זה לא כמו משפחת הנמרים.
כל עם בעולם מבוסס על נרטיב ורגש ולא על עובדות ביולוגיות.
יכול להיות שהפולנים צאצאי הגותים וגרים באותה ארץ, והכורדים צאצאי מדי וגרים באותה ארץ. כל עוד אין זכרון לאומי קולקטיבי ואתוס ונרטיב, אין שום רצף לאומי ביניהם ומעולם לא היה עם משותף.
גם עמים שבמקרה העובדות הביולוגיות הם 100 אחוז, הרי זה לא מה שעושה אותם לעם. שהרי עמים היו קיימים לפני מעבדות ומחקרים ארכאולוגים וגנטים.
ב. לא בדמיון. אלא ברגש העובדתי הנתון. אם אני בדכאון או מאוהב, אני לא מדמיין שאני בדכאון או מאוהב,אלא באמת בדיכאון או מאוהב. רגש הוא דבר כפוי על האדם, בעוד דמיון לא. הדכאון הוא כפוי על האדם והוא לא יכול לנתקו בשניה, אבל אדם בשניה יכול לדמיין פיל מעופף.
ג. לא באידאולוגיה, אלא ברגש קולקטיבי.
אתוס לאומי אותנטי (בניגוד לתחפושת הידועה בשם "אידאולוגיית הנאשיונאליזם" שהומצאה במאה ה19) הוא רגש קולקטיבי ולא אידאולוגיה.
כלומר עמים תמיד עשויים מרגש שמדביק אותם (כאשר יוצרי הרגש הקולקטיבי הם בדרך כלל דברים המחוללים רגש משותף, כמו ארץ משותפת, שפה משותפת, והזדהות רגשית עם נרטיב ומורשת וזכרון קולקטיבי).
זאן דארק בימי הביניים אחדה את הצרפתים בגלל רגש לאומי, ללא טיפת אדאולוגיה נאשיונאליסטית.
כמו שאמרתי - רגש הוא כפוי, או קיים או לא.
בניגודחאידאולוגיה שהיא אמונה ברעיון,לא הרגשת רגש.
אמונה ברעיון יכולה להתנסח איך שבא לה, וכרגע אם אצליח לשכנע את כל הגינגים שמקומם באנטרקטיקה אז תווצר אדאולוגיה נאשיונאליסטית של גינגים, אך רגש לאומי לא,לכן אין פה עם. כנל הפלסטינים זה אעדאלוגיה מזוייפת ןלא עם רגשי נתון.
כנל הציונות החילונית, היא התבססה על רגש לאומי נתון קיים, אך האידאלוגיה שניסחה שהציונות אין לה דבר עם הדת, בעצם התכחשה לרגש הנתון של האתוס הקיים באומה.
אידאולוגיה באה מהשכל והאמונה ברעיון, בעוד אתוס לאומי מהרגש. לכן אסור להתבלבל ביניהם.
ד. אנו עם אחד לא כי אנו חושבים ומאמינים ברעיון שאנו עם אחד. אלא כי אנו חלק מ**רגש קולקטיבי** שכפוי עלינו באווירה הקבוצתית, נרצה או לא. כשם שרגש הקשר של אדם להוריו (באהבה או שנאה) כפוי עליו, גם אם ירצה בהגדרה שכלית להתנתק מהם.
הרגש הקולקטיבי הזה הוא עובדה סוציולוגית נתונה במציאות, כמו זה שהעולם עגול זה עובדה. לא אנחנו בחרנו להרגיש אותו.
ה. אפשר להיות בן עם גם אם מנסים לברוח מהרגש הקולקטיבי, בכל עם בעולם. גם כי הרגש כפוי ונשאר, גם כי שאר הקבוצה רואה קשר רגשי לאדם המוגדר בן העם גם אם הוא לא רוצה.
ו. יהודי ועם ישראל זה מילים נרדפות.
נסיון לייצר "דת משה" אצל הרפורמים מנותקת מיהדות הוא פיקציה, שהרי גם הם מציינים תכנים לאומיים כמו 3 האבות ויציאת מצרים. אם הם גרמנים בני דת משה, למה הם טורחים לחגוג יציאה ממצרים של עם רחוק שבמקרה גם היה בן אותה דת. וכי הערבים יחגגו נצחון אינדונזי?
כנ"ל "ישראליות" היא פיקציה. כלומר הרצון לייצר עם שאינו העם היהודי. שהרי המדינה היא מדינת היהודים. או הרצון לייצר זהות עברית שמנותקת מהקודש, שהרי כל מה שעושה את האומה חאומה ומקשר אותה לנרטיב שלה והארץ זה האתוס על אלוהים והקודש.