זכור לי שלפני בחירות 2003, אלי ישי אמר משפט שבדיעבד היה סוג של נבואה (גם אם לא תועלתית במיוחד), שאריק שרון הוא באמת חשוב מאוד וצריך שהוא יהיה ראש הממשלה (היה לשס קמפיין כזה לטובת שרון, לא זוכר את הניסוח). אבל הוא צריך את שס לידו כדי שתכוון אותו.

בדיעבד אריק שרון יצא חלום ושיברו, ואכן שס של אלי ישי עמדה אז בגבורה מול הצומאיזם החרדי שתמך אז בהתנתקות והבעא את הטילים לנתיבות ואשדוד ואת המחבלים לאופקים.

כשמצביעים ימין, מכוונים לראש ממשלה שהוא איפשהו במרכז אבל למפלגה ימנית באמת, שתשמור עליו. לכן אני לא מתפלא על ביבי ושרון ובדיוק בגלל זה אני גם ככלל לא מצביע ליכוד...

הוא תקוע באנטנות. אפשר לשאול כל ראש ישיבה גבוהה/הסדר/מכינה/אולפנה וכו' יגיד לך שדאגו לחינוך כמו שמעולם לא דאגו.

אין לו שום אחריות, אף אחד לא מצפה ממנו לשום הישג ממשי, אז הוא יכול להטריל באלף הצעות חוק שכל המחנה האמוני מסכים להם בעיקרון, אך הוא עושה את זה באפס התחשבות במציאות וגבולות הכח. ככה הוא גם מוציא את כל האחרים לא מספיק דתיים/ימניים, וגם נשאר בכותרות, כך שיהיה לו חומר לבחירות הבאות.

לגופם של דברים - עוסקים הרבה מאוד ביהדות בכלל המשמעויות של זה. השרשור המקנטר שפתחת בסוף השבוע - בדיוק מוכיח את זה.

כמובן, עוסקים בתמיכה חסרת תקדים במוסדות התורה והחינוך - אין יותר דאגה ליהדות מזה.

כמובן - מצוות ישוב ארץ ישראל ששקולה ככל המצוות, אינה פחות יהדות מדברים אחרים.

לבוא בטענות על זה שבקדנציה אחת (עם עשיה חסרת תקדמים בשלל תחומים משמעותיים מאוד), לא פתרו את כל הבעיות שמלוות אותנו מקום המדינה, זה תינוקי.

בפועל - טיפול במערכת המשפט והחזרתה לגודלה הטבעי, זה שמירה על היהדות של המדינה. רוב ככל הפרצות שהתחדשו בארבעים השנה האחרונות (הן במשפחה, בצניעות, בחמץ, בשבת) לא הגיעו מהמערכת הפוליטית, אלא מהתערבות הלא תרינה של מערכת המשפט.

מעבר לכך - שמחה רוטמן עובד על צמצום כניסת הגויים לארץ. אופיר סופר (כמעט לא מדברים על כך ואולי טוב שכך, אבל כאן כדאי שידעו) הסיט את המיקוד של משרד הקליטה להבאת יהודים לארץ, אחרי שבכל שנות ישראל ביתנו על השאלטר, עבדו בעיקר על להביא גויים.

שלא אהודים בלשון המעטה במחוזות מרכז הרב.

כך או כך, הציונות הדתית של פעם הגדירה עצמה גשר מחבר בין זרמים והשקפות עולם שונות.

מכל זה נשאר לנו עורבא פרח.

נהפוך הוא.

עינינו הרואות קטטות עם דרעי, ועם מעוז, ועם גפני, ועם גולדקנופף, ועם בן גביר כמובן., ועם מי לא.

במקום לכנס את כולם כאיש אחד בלב אחד, ולתעדף את הנושאים שעל סדר היום האמוני שלנו.

ככה לא בונים חומה.

בצורה הפשוטה ביותר - מעוז יכול להביך את כולם עם חוק שיהודי הוא רק לפי ההלכה או שהחלת ריבונות על כל גבולות ההבטחה - כי הוא לא צריך להסתדר עם אף אחד (ובאמת הוא לא מסתדר עם אף אחד...)

לעומתו, כל מי שבקואליציה, גם אם מפעיל מנופים פוליטיים - בסופו של דבר מסתדר עם האחרים וע"י כך פועל לטובת העם והארץ כפי יכולתו.

ואיך הדמיונות שלך עובדים שעות נוספות. לא יודע מי ומה הגדיר, למזרחי היו קטטות עם אגודה. היו גם בין המזרחי לפועל המזרחי. היו גם קטטות בין המפדל לאגודה ולאחרים.

שום דבר היום אינו שונה מכל התנהלות פוליטית אחרת. אתה מצפה לאנשים שגם פועלים ומצליחים להוביל במערכת הפוליטית וגם עושים זאת בסטרליות גמורה - כשאף אחד סביבם לא מתנהל ככה.

ולכן חינוך יהודי שהוא מקדם זה "להטריל"

זה כמו שהקואליציה מצביעה תמיד נגד כל הצעת חוק של האופוזיציה. 

אבל הוא לא מקדם, לפחות לא במליאה.
 

כמו אופוזציונר טוב, כמה קל, הוא מעלה אחת אחרי השניה הצעות חוק, שחבריו שכן בקואליציה מאמינים בהם אידיאולוגית, אבל מבינים שאין להם התכנות וצריך לעבוד על מה שנסבל עבור השותפים. הוא יודע טוב מאוד, שמה שראש הממשלה לא מסכים לו - לא יעבור, אבל אם אפשר להביך את שותפיו לריצה בבחירות (שגם בבחירות הבאות הוא יזדקק להם...) למה לא?!

אגב, גם מעוז עצמו בשלבים שחשב שהוא בקואליציה, ידע להיות פרגמטי, עד כדי הצבעה בעד אוחנה לתפקיד שהוא אחד מסמלי השלטון. אפשר רק לדמיין את מתקפת הסטטוסים של נערי מעוז אם הוא היה מצביע נגד ובן גביר וסמוטריץ' בעד. האמת שלא צריך לדמיין - מספיק לראות את המחאות שלהם כל פעם שבן גביר עולה להר הבית (כשרצתם איתו ברשימה אחת לא ידעתם שהוא עולה???) או את המתקפות המגוכחות שלהם על רפורמת החלב.

נראה שמעוז ישונמך למקום 13-14, והכל יבוא על מקומו בשלום.

ובינתיים הוא מסמן לציונות הדתית מה עוד חזוב לעם ישראל חוץ מיהודה ושומרון.

אל תזלזל בו.

בכנסת צריך כאלו שמסוגלים לשתף פעולה, הם לא משיגים אף פעם את כל תאוותם, אבל הרבה מאוד כן.

זו בדיוק הנקודה שבן גביר הבין ובה נפרדה דרכו מדרכם של רבותיו. אולי אני מסכים שהיה ראוי שיקים תנועה חדשה ולא יגנוב להם את המפלגה, אבל בסופו של דבר הוא הזיז בקדנציה הזאת - הרבה יותר ממה שהרב כהנא ותלמידיו הזיזו בארבעים וחמש שנות פעולה פוליטית.

חוץ מווסרלאוף המצויין, אף אחד מרשימתו אינו מזוהה עם תלמידי הרב כהנא.

מחציתם אינם שומרי מצוות, והשר אליהו, להבדיל, הוא נכדו של הרב אליהו זצ"ל מעמודי התווך של המגזר הציוני דתי.

וחזרה למעוז, הסוגיות שהוא מעלה הן כבדות משקל וחבל שמטאטים אותן אל מתחת לשטיח, גם אם כוונותיו אינן לשם שמיים- לשיטתך.

(קרויזר בהחלט גדל בבית של תלמיד מובהק של הרב כהנא, ראש ישיבת הרעיון היהודי. נכון שהיום אינו בדיוק בכל דרך הבית שגדל בו, אבל האמירה הפוליטית שלו יונקת משם)

שפסל את בן גביר ומרזל.

ועכשו תורו של בן גביר עצמו להפסל בבג"ץ.

אתה מן הסתם לא תזיל דמעה.

לגבי ווסרלאוף, דומני שהוא נצמד לעוצמה יהודית בטרם נבחר לכנסת. לא כך?

לגופו של עניין, אני בשונה ממך מסתכל על הדברים לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. שיבחתי כאן לא פעם את בן גביר על רפורמת הנשק, על הרעת תנאי המחבלים בבתי הכלא ועל שינויי העדיפויות בימ"ר ש"י. 

כי חרב תמידית בדמות נבצרות מונחת על צוארו.

אבל תמהני על רוטמן שלא יוזם תיקון לחוק, כך שבג"ץ לא יוכל להתערב במינויים שאישרה הממשלה מכל סוג שהוא.

אולי כי עסוק בלשריין את מקומו ברשימת הליכוד.

שמעתי שגם אופיר סופר מתנדנד, ומחפש לעצמו סידור עבודה לכנסת הבאה.

אין שם טעם בלחוקק חוק כמו זה שאתה מציע. גם היום המצב החוקי הוא כזה שלא מאפשר לבג"ץ להורות על פיטורי שרים. הכח שלהם נובע רק מזה שמקשיבים להם.

רוטמן היה צריך ליזום תיקון/ הוספה לחוק יסוד השפיטה, בערך כך:

אין סמכות לבית המשפט זולת סמכות ענינית שהוקנתה לו בחקיקה ראשית.

דיון בכל עניין שהוא ללא מקור סמכות כאמור, יראו אותו חריגה מסמכות לכל דבר.

נראה את יצחק עמית וחבריו פוסלים את התיקון הזה.

אבל רוטמן סומך על לוין ולהיפך, ופה קבור הכלב.

רוטמן העביר הרבה דברים קטנים, שביחד מתחילים לאט להזיז את כיוון הספינה. מי שחשב שמהלכים שאהרון בק הוביל ומוביל בתחכום רב כמעט חמישים שנה, יתהפכו לגמרי בקדנציה אחת, הוא ילדותי.

כן, וזה לא תלוי לא ברוטמן, לא בלוין ולא באף אחד אחר שאינו ראש הממשלה - מה שבאמת יהיה שובר שוויון, זה אי ציות.

החוק לגבי פיטורי יועמ"ש מאוד ברור. בג"ץ פסק בלי שום מקור חוקי שהיא לא מפוטרת. ההחלטה מי נכנס לישיבת ממשלה, מסורה אך ורק לראש הממשלה. הוא היה צריך להבהיר שמבחינתו היא לא נכנסת, חבל מאוד שהוא ממשיך להזמין אותה.

ממנו יונק בית המשפט.

ואין כרטיסים צהובים נגד שופטים סוררים.

ואת זה חייבים לתקן, ועדיין לא מאוחר.

הצעת החוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים אושרה בוועדת החוקה | ערוץ 7

בעצם אנשי הציונות הדתית, כן דואגים לסמכויות בתי הדין הרבניים.

(טוב, אני לא באמת מניח שתהיה לך היושרה להתנצל. אם היתה לך יושרה, היית מוודה שזה לא בטיפול לפני שאתה משפריץ השמצות חסרות בסיס).

אבל בלגנוב קרדיטים אין עליכם.

והדרא קשיא לדוכתא, מה עשיתם מתחילת הקדנציה הנוכחית בשביל היהדות חוץ מכלום.

ברוב עשרים השנה שעברו גפני היה ראש סיעה שקיום הממשלה תלוי בה. ברוב עשרים השנים הללו, גפני היה יו"ר וועדת הכספים, או במילים אחרות - האיש שכל חבר קואליציה וודאי כל ראש סיעה שרוצה לקדם משהו, צריך שהוא יענה לו לטלפונים.

גפני הוא פרלמנר מצויין (שלי יחימוביץ' ציינה שגפני לימד אותה איך עובדים בוועדות...), שבהחלט הזיז לאורך השנים דברים רבים שהיו מספיק חשובים לו. כלומר הבעיה לא היתה חוסר הצלחה.

אם גפני באמת היה רוצה להחזיר את הסמכויות הגזולות לבתי הדין, הוא היה דואג לזה, מזמן. כנראה שאצל גפני, שאכן דיבר על כך שנים, זו היתה רק הצהרה מן השפה ולחוץ. יש לי כמה השערות, למה באמת לא בער לו העניין - אבל זה לא משנה.

המציאות היא, שרק כשמחה רוטמן דאג שהחוק שגפני הגיש יעבור - הוא עבר.

ולעצם העניין, כל העברת חוק היא עניין של עיתוי והזדמנות. במקרה דנן, לקח זמן כדי לשכנע את המערכת שהחוק החדש אינו נוטל סמכויות מבתי המשפט האזרחיים, אלא בא לאתגר אותה להתייעל באמת, ולא למרוח תיקים על פני חמש שנים ועשר שנים.

אגב רוטמן, הוא בסך הכל עשה את עבודתו נאמנה בהיותו יושב ראש ועדת חוקה חוק ומשפט, הן כלפי עצמו, הן כלפי תפקידו, והן כלפי שותפה קואליציונית.

וגם את זה צריך לומר: הוא קרוב יותר ליהדות התורה ולליכוד מאשר ל"חבריו" סמוטריץ', וולדינגר, וסופר, ובניגוד להם הוא מעולם לא נשמע משתלח בחרדים.

על פי מקורות זרים הוא במגעים עם גורמים בליכוד כדי להבטיח לעצמו מקום ריאלי בכנסת הבאה, ובהתאמה לנטוש את הספינה המטלטלת על פני מים סוערים בטרם תשקע במצולות.

יודע מה, אפילו על שתיים-שלוש קדנציות. עברו עשרים שנה, אף אחד כבר לא מצליח לספור כמה קדנציות וכמה הסכמים קואליציוניים היו בשנים הללו.

בכולן גפני היה ח"כ, ברובן המוחלט חבר בכיר בקואליציה וזה שיושב על השאלטר של כל מה שרוצים לקדם בה.

הוא ידע היטב לנצל את השאלטר של וועדת הכספים, בשביל לקדם את הדברים החשובים לו. בתי הדין היו מבחינתו מס שפתיים. אתה צודק - גפני אידיאולוגית לא רצה לאתגר את הגדרות השלטון, את חלוקת הסמכויות. לכן גם הרפורמה המשפטית היתה אצלו בתחתית סדר העדיפויות ולמרות שהציבור שלו הכי סובל מהעריצות המשפטית - הוא לא הוציא אותו להפגנה או תפילה על זה ובכלל לא התאמץ שהיא תעבור. היה לו נח ש'הגויים של שבת' - רוטמן ולוין יעשו בשבילו את העבודה. זה נכון על העריצות המשפטית בכלל ועל מעמדם של בתי הדין הרבניים בפרט.

נ.ב.

כמה שתחזר על השקר, הוא לא יהפוך לאמת. סמוטריץ' מעולם לא השתלח בחרדים.

אנשים היו חייבים להבין מזמן, שמי שמחליט מתי רשאים, איפשהו - הוא גם המחליט מה פירוש המילה רשאים, וכמובן הוא לגמרי בן חורין - להחליט שההוראה "רשאי" יכולה לסבול פרשנויות שונות בו זמנית.

השאלה האמיתית היא: מי מחליט?

כשיש אדם בלתי נבחר שמחליט, אין שום סיבה לשאול עליו שאלות וממש חבל על הזמן להבין אותו.

כל המשחקים של שרי הדתות האחרונים (כן, מתן כהנא, אני מדבר גם אליך), הם על מוקדי הכח שיהיו יותר בשליטתם ובשליטת מקורביהם.

ולא יעלה על הדעת שאוכל הכלבים חולדאי, ודומיו, יבחרו לנו רבנים ראשיים ומקומיים.

אין שום סיבה ששר הדתות ישלוט במינויים (וממש לא רלוונטי אם זה מתן כהנא או בובה של אריה דרעי)

וכאן המקום לשאול ברצינות איזה מעמד יש לארגון צוהר, שנמצא לעניות דעתי הקלושה איפה שהוא בין הרבאי מהמפלגה הדמוקרטית לרבני היהדות האותנטית. 

לדעתי מראש החכמה הייתה לפצל את התמיכה, כדי לא לקבל עוד תוכי של הרבנים החרדים, על הבזיון וחילול ה' האדיר שהם עושים.

אז בכל מקרה שני הרבנים היו מאוד ציוניים והרווחנו.

בראשלץ המטרה היא שוב למנות רב דתלי ולא להמשיך "הרצחת וגם ירשת" של החרדים עם כל הרבני-קומבינה שלהם.

לא ככ מכיר את הרב הלוי, אבל מבחינת האינטרס הכללי הלוואי שסמוטריץ יצליח

תרפה...

יש כל כך הרבה אנשים ראויים וברוכי עשיה בצה"ד, אבל כשסמוטריץ' בוחש הוא נתפס כמגיע בידים לא נקיות, ולכן כל מועמד שהוא יציע- ידחה על על הסף.

ביום שיביע חרטה על מעשיו ויוכיח לחרדים שהוא אכן שותף ולא יריב, היחס אליו ישתנה מקצה אל קצה

אף פעם אינך מסוגל לעמוד מאחורי דבריך, כשמאמתים אותך עם המציאות.
 

לגופו של קשקוש - בניגוד לקונספירציות שלך, החרדים (חוץ מגור שחיים בדמיונות שהעולם של אבא שלהם) יודעים היטב שאין ולא יהיה להם שותף יותר טוב יותר מסמוטריץ'. לכן הם גם התקפלו מהתניית התקדמות בתקציב מול הגיוס - הם מבינים שהוא נתן להם את המקסימום שמדינת ישראל יכולה בעת הזאת לתת לחברה אגואיסטית שאינה שותפה במלחמת קיום על חיי כולנו.

אבל עדיין לא מספיק.

לעניין יידישקייט, בחישתו ברבנות היא לשם ג'ובים ולא לשם שמיים.

הוא הגיב מאוד במתינות אל מול גל ההתקפות הבוטות של החרדים, תוך שהם יורקים על אלו שמקיזים דמם בשביל להגן גם עליהם.