שמתוך הכרות עם המעון זו לא הייתה דירה 1 אלא 2...

כלומר 25 ילד בדירה

וה יעזור כנראה ההורים לא ראו את מה שכשהכוננים נכנסו באמצע כן ראו

איך זה שהורים מחכים 9 חודשים ללידת האוצר שלהם, לפעמים קדמו לזה חודשים או שנים של ציפייה והמתנה, אחרי הלידה הם בכו מהתרגשות, ברכו שהחיינו / הטוב והמטיב, חזרו הביתה עם התינוק החדש ושימחו את כל האחים הגדולים, הסבים והסבתות...

ואז הם נוסעים איתו ועם האחים שלו בלי לחגור אותם כראוי.

ואז הם נותנים להם בגיל לא מתאים (מתחת ל9!!!) לחצות כבישים לבד. (סליחה לא לבד, הילד בן השבע לוקח איתו את אחיו בן ה4).

ואז הם נותנים להם ליסוע באופניים/קורקינט בלי קסדה.

ואז הם משאירים אותו ברכב כש'רק' קופצים למכולת, כאילו לא היו דברים מעולם.
 

וכן, אני לא מדבר על אחרים, אני מדבר על אנשים בפורום הזה, על שכנים שלי, על חובשי כיפות סרוגות שמשרתים במילואים גם בגיל חמישים...

שאם היו נהרגים היום 2 תינוקות בגלל אחת הסיבות שכתבת,

הייתי כותב משהו דומה שמתייחס לאותן הסיבות.

ואדרבה, אתה לגמרי צודק. תזכורת כואבת לכולנו להקפיד על כל החוקים, ההוראות וההמלצות שנועדו לשמור עלינו ועל ילדינו בחיים.

לא להתכתב בנהיגה, לא לגנוב רמזורים, לא לתת לקטנים לחצות כביש וכיוצ''ב. בנפשנו הדבר.

אנשים שמרשים לעצמם ליסוע בלי חגורות, הם, ילדיהם וגם ילדים של אחרים (יום אחד הבן שלי אמר "במכונית של משפחת... אפשר ליסוע בלי חגורה", מאז אנחנו לא שולחים איתם...). בלי חגורות זה עוד עדין, עם ילדים שעומדים על המושב, נהג שנוהג עם תינוק על הברכיים, עקיפות על קו לבן ובמהירות עצומה, להמשיך?! (או שרק את 'החרדים' צריך לתקן)

פשוט כשזה לא חרדים - לא מעניין.

היה דיווח כאן בערוץ, כמו גם בשאר אתרי החדשות על הטרגדיה שבה נדרס ילד למוות, גם כשנדרסה ילדה היה דיווח.

אבל היה צריך לקרוא ממש בין השורות, כדי להבין את ההקשר, את האירוע ואת העובדה שהקפדה על כללי בטיחות בסיסיים - יכלה למנוע את הטרגדיה.

רק כשמדובר ב'חרדים' פתאום הכל מותר - מותר לחרוץ דין בלי לדעת את העובדות, מותר למלא כותרות בנסיבות שונות ומשונות שמתחלפות כל שעה, מותר להפיץ חופשי תמונות מזירה שלא נחקרה.

אני שותף להרבה מהביקורת המוצדקת על ההתנהלות החרדית בכלל ובתחומי בטיחות בפרט, אני יכול למלא ספר שלם מדוגמאות מופקרות שראיתי בעבר כשגרתי בשכנותם. אבל כל עוד ששכני דהיום, הדתיים לאומיים למהדרין (וגם החילונים) מגלגלים עיניים על זה שאיני מרשה לבן ה6 לחצות כבישים לבד, או לא מוכן להעלות טרמפיסטית מהישוב עם תינוק כשאין כסא בטיחות מתאים - אני משתדל לא לרקוד על הדם שעוד לא התקרר באירוע שעוד לא התברר.

רק אני לא מסכימה להקפיץ ילדות מהגן של הילדים אם אין לי עוד בוסטר🤦‍♀️

מה קורה עם ההורים היום שהשם ישמור

לרבים באזכור שמם של תינוקות שמתו

קחו על עצמכם משהו טוב או פשוט אל תריבו

זה מה שחסר עכשיו.. 

זו לא היהדות שלי 

זה סתם מוסיף לחילול ה' מעבר למה שהיה שם

לבין ההוא שדרש לא ללבוש חצאיות עם שסע?

שניכם באים לחנך את האחרים

אבל אתאר לך סיטואציה

זוג הורים עובדים קשה קשה. מנצלים כל זמן וכוח שיש להם כדי לשמור על הבית

ב"ה נולד ילד (מין הסתם לא ילד ראשון כך שיש עוד הוצאות )

עושים חישוב חודשי כמה כסף נשאר בסוף החודש כדי  לפרנס את התינוק המתוק שלהן.

יצא 3000 שח. סכום נאה בסך הכל.

טיטולים+מגבונים+ביגוד+מטרנה (כי האמא לצערנו לא יכולה להניק)  יוצא 1500 בחודש (זה בערך המחיר. אל תתפוס אותי על השקל)

ואז לאמא ואבא יש התלבטות.

1.לשים את הילד בגן "מוזנח" שעולה 1500 שח. אבל הילד יקבל אוכל וטיטולים וכו' כמו שצריך.

2. לשים את הילד בגן סביר. ויאללה נחליף טיטול פעם ב6 שעות. מידי פעם נדלג לו על ארוחה

3. נשים אותו בגן בינוני שיש שעולה 2500 שח לחודש.  הוא יבכה חזק והמטפלת כבר תתן לו מאוכל של ילד אחר. בבית שיהיה חזק, ניתן לו חלב תנובה כי מטרנה זה יקר.

4. אפשר לשים אותו בגן הכי טוב שיש. יעלה 3000 שח. מי צריך לאכול ולהחליף טיטול? למה בטבע מישהו מחליף טיטול לגור של הג'ירפה?

אתה כאבא. מה היית בוחר?

אבל צריך להבין איפה גם עובר את הגבול

קולגה שלי שיתף אותי לאחרונה שהוא החליט להביא רק 2 ילדים לעולם, כי הוא חישב שהוא יוכל לקנות רק 2 דירות. ומבחינתו המינימום (כן כן, זה המינימום) זה לתת לילד דירה

לשמחתי אני לא מכניס את השיקול הזה למשוואה, כי אחרת לא היו לי ילדים

מישהו אחר, יביא ילדים רק אם הוא יוכל לשלוח אותם לחוגים

שלישי רק אם הוא יוכל להעניק להם חדר נפרד בבית

רבעי השכלה גבוה

חמישי, רק אם הוא יוכל לתת להם אוכל בריא

שישי, אם הוא יוכל לדאוג להם לצרכים בסיסיים

והזנחה של אחד, זה לאו דווקא הזנחה של אחר

כי זה שאני אפילו לא מעלה על דעתי שאני אקנה לכל ילד דירה, לדעתו של הראשון אני מזניח אותם

אז נכון, לשים תינוק בארון זה קו אדום (איפה קראת את זה?)

או 25 ילדים בדירה זה הרבה

אבל אם 99% מהחברים שלך עושים את זה, כנראה זה הופך להיות סוג של נורמה

קראתי שאותו מעון עובד כבר 25 שנים

משמע זה לא איזה מוסד שנפתח אתמול, מי שניהלה אותו ידעה מה היא עושה

מה מידת האשמה של יקבע בית המשפט 

הנקודה היא

שנורמה של אחד זה לא נורמה של אחר

ולפעמים לפעמים,

יש גם מצבים שלא ממש בוחרים להביא את הילדים לעולם

או שהיה תכנון לX תקציב והמציאות שינתה את התכנון ב180 מעלות (ויש לצערנו הרבה סיבות למה זה זה יכול לקרות)

אתה באפשרויות הבאת בכל האפשרויות הזנחה.

יש דברים ש*אני* הייתי רוצה להעניק לילדיי, ויש דברים שאני, וכולנו, *מחוייבים* להעניק לילדינו.

אוכל, ביטחון, אהבה, חינוך (כאן כבר אפשר להתווכח איזה), בריאות (גם כאן אפשר להתווכח).

אל תסתכל מהמבט שלך, תסתכל ממבט של מורה שומרת חוק במערכת החינוך. באילו מקרים צריך להתערב כי קיימת הזנחה של הילד?

תמ"ל (או חלב אם), חיתולים, בגדים תואמי עונה, השגחה אחראית, קורת גג, כל אלו הם חובה.

חוגים, רכב משפחתי בשביל תחבורה, הלבנת שיניים, קניית דירה, מימון חתונה, ילקוט חדש כל שנה, קולקציית בגדים חדשה דנדשה כל שנה - יש הורים שיציבו לעצמם כסטנדרט. אבל היעדר של הדברים האלו לא מהווה *הזנחה*

למה הילדים נפטרו?

לא יודעים.

מהבוקר שמעתי 7-8 קביעות למה.

חומרי הדברה

ואז הוחלף בהרעלת co

ואז בחנק

ואז בהתייבשות

ואז במוות בעריסה

בנתיים אין קביעה חד משמעית

היו 20 ילדים עם 2 מטפלות קבועות

ועוד מטפלות מתגברות (כך מעדויות של הורים במשפחתון הזה)

מתמונות שראיתי. נראה בית נורמטיבי לחלוטין

אולי אפילו יותר טוב משל חלק מכותבי השרשור

מי אמר שחסכו בבטיחות?

מי אמר שיש אשמה של ההורים או של המטפלת?

נגמרה החקירה שאת יכולה לקבוע כך?

פינו את כל המעונות שהיו שם בכמה דירות ןלכן פונו סהכ 55 אבל בפועל בדירה לא היה כמות כזו

דבר נוסף לא יודעת מי הפיץ את הקטע שילדים בארונות צפיתי בסירטונים אף ילד לא היה בארון והמקום לא היה נראה מוזנח

רק הילד בשירותים צריך בירור האם באמת פינו אותו לשם

מעבר לזה אפשר לראןת שגם הילדים שפונו היו נראים מתוקתקים וממש לא מוזנחים

היה כאן המון ניפוח תיקשורתי ואני מתחילה לחשוב שלא סתם...

הבלאגן בתקשורת

האמת שהזדעזעתי להיחשף ככה לחדר שינה של זוג רק כי יש שם עגלה

אבל מי שחי במציאות כזאת שכולם סביבו שולחים למקומות כאלה כנראה לא מרגיש שהוא מזניח את הילד שלו.

חוץ מזה אנחנו לא יודעים מה ההורים ידעו\חשבו ומה לא, לא יודעים מה מצבם הכלכלי מאפשר להם, לא יודעים מה הנורמה באזור הזה ומה היו הברירות שלהם.

מה שכן המקרה הזה יכול להעלות את נושא העוני בציבור החרדי, ואיך אפשר לשפר אותו. אני מעריך שכל האימהות ששלחו למעון הזה הן נשים עובדות, שלא יכלו להישאר עם התינוק בבית, ואולי הן גם המפרנסות העיקריות.

דיי אני בטוחה שההורים האלה היו הכי מסורים ורצו את הכי טוב בשביל ילדיהם

תפסיקו לשפוט אותם

מניחה שברוב המשפחות החרדיות יש אבא בתמונה, ובמקרים רבים הוא לומד תורה.

וכאן מדובר על פיקוח נפש ועל ילדיו שלו. אם כבר מגיעים למצב שאין כסף לשלוח את הילד לטיפול הולם, אז שהאב יתכבד וישמור על התינוק (או שניים) שלו בבית.

למה אנשים שוכחים שזו אופציה???

אפשר גם להיות יצירתיים ולהתאחד שתי משפחות, חצי מהזמן האבא מהמשפחה הראשונה שומר והשני לומד, ובחצי השני להיפך.

אבל לא. שכחו שזו אופציה. הכי קל להאשים את המדינה או העוני. 

אולי הוא עובד במשרה מלאה ועדיין הכסף לא מספיק?

אולי הוא עובד במשרה כפולה כי אישתו לא יכולה לגדל את התינוק (למנות לך סיבות?) אז שמו את התינוק במשפחתון?

איך קבעת את זה?

בגלל שהם חרדים?

(אני לא חרדי. אבל רוב החרדים שאני מכיר. ואני מכיר לא מעט. הגבר הוא המפרנס העיקרי בבית. )

ולהבנתי המלגה בכולל היא אלף וקצת בחודש. גם על המשפחתון העלוב הוא משלם, אז הפער הכלכלי קטן ממה שזה נראה (מה גם שהוא יכול ללכת לכולל לחלק מהיום, כלומר אחהצ-ערב כשאשתו חזרה הביתה, אז זה לא לגמרי לא להיות)

ויחד עם זאת אני מצליח להבין ולקבל שיש שיקולים ורצונות אחרים בעולם.

ואם זוג החליטו שיותר נכון להם שהאבא ישב בכולל, זכותם

במקרה הספציפי הזה זה לא שהמעון היה בהתעללות או משהו. אלה בצפיפות.

לא אמרו שהצפיפות היא זאתי שגרמה לפגיעה בילדים. רק אחרי שיהיה תשובה חד משמעית מה קרה לילדים, נוכל לדעת אם יש אסיפות במעון גם אשם תורם

גם זוג יכול להחליט שיותר נכון להם לצאת כל שבוע למסעדה. בגדול אין לי בעיה עם זה שכל אחד יעשה מה שבא לו.

אבל אם הם לא מספקים לילדים שלהם צרכים בסיסיים אז אין להם את האופציה בכלל לבחור ללכת למסעדה, כי יש להם פה חובה בסיסית קודם לעשות.

נשמע לך הגיוני שיתקמצנו על חיתולים בזמן שיושבים במסעדה כל שבוע?

אז כן, הם קודם כל מחוייבים לדאוג לביטחון, בריאות, אוכל, וצרכים בסיסיים של הילדים. אח"כ שיחשבו מה מסתדר עם זה תעסוקתית, כלכלית, וכל שיקול אחר שירצו. 

בבית שלה.

גם במעון יש בקבוצה כמות כזו של ילדים.

ה55 הגיעו מכל הבנין כי חששו מהרעלה.

ב. כי מעון מעין זה הוא אפשרות לגיטימית בסביבה שבה הוא חי.

ג. אולי הם חשבו שהרמה קצת יותר רצינית.

ד. דוקא במשפט האחרון באתי להדגיש שכנראה בעית העוני באותן משפחות מגיעה אחרי מקסום של כח העבודה הנשי, שהן גם לפעמים בעלות תארים וקריירה מוצלחת. מה שממקד את הבעיה בדבר אחר. בין היתר, הגברים. אבל לא בטוח, ובטוח שלא רק.

התעלמות מוחלטת של מאות אלפים מהנחיות מצילות חיים בזמן מגפה,

אסון מירון,

אסון הטריבונות בגבעת זאב,

ילדים ונערים שצריכים חילוץ מעמודי חשמל ומגגות של אתרי בנייה אחרי הפגנות בירושלים,

ילד שנדרס למוות אחרי שהוא וחבריו ביצעו לינץ' בנהג אוטובוס,

האסון במעון הפיראטי ברוממה...

האם כל אירוע כאן הוא מקרי ועומד בפני עצמו, וזה סתם מזל רע שבכולם הקרבנות היו חרדים? או שיש קו מחבר שגורם לכל זה, למשל זלזול בוטה בחיי אדם, זלזול בהוראות בטיחות, מחשבה שתמיד יהיה בסדר, מחשבה גלותית שהוראות תכנון ובנייה נכתבו על ידי הפריץ הרשע ולכן חובה לעקוף אותן וכיוצ''ב?

‏הריקבון הזה מושרש בחלקים גדולים מדי של החברה החרדית. אפיקורסי ככל שזה יישמע, להורים יש אחריות לפרנס את ילדיהם. אבא שבוחר לא לעבוד, גוזר על ילדיו חיי דלות ועוני. חמישים שנה הצליחו החרדים לכפות על הציבור העובד לסבסד את העוני הזה (מאז עליית בגין לשלטון). עכשיו המדינה דורשת השתתפות בנטל הבטחון. במקום להרכין ראש מול ההחלטה הקדושה לסבסד את המשפחות המשרתות בצה"ל, או לפחות את אלה שבהן שני ההורים עובדים ומפרנסים, יוצאים פה במקהלה צינית על "היועמשית".

‏אריה דרעי לא מאמין לאף מילה שהוא אומר פה. הוא איש חכם ויודע בדיוק מי אחראים לתרבות המופרעת הזאת. זה אותם אחראים גם לאסון מירון ולתאונות בהפגנות שבהן נערים מטפסים על עמודי חשמל ועגורנים. דרעי יודע היטב מי האחראי, אבל הוא לעולם לא יודה באחריות. לכל היותר ימלמל בבכי שאוי לנו מלנחש חשבונות שמיים. לא משנה כמה השמיים האלה יבהירו לו בפסוקים מפורשים מה החשבונות שלהם.

‏האסונות הבאים ברחוב החרדי הם עניין של זמן. ככה זה כשמתעקשים לטמון את ראש בחול ולצפצף על כללי בטיחות ואחריות. אבל מה זה משנה? דרעי ולהקתו כבר ימצאו את מי להאשים גם בהם

ככה זה נוביק. אין לו בושה אפילו להאשים אחרים בריקוד על הדם. שיקשוט עצמו קודם.

2. לא זו בלבד, היא גם החברה שלפי כל מדד, מקבלת מהמדינה הכי הרבה.

3. האסון בירושלים והתגובות האוטומטית של פוליטקאים ועסקנים חרדים, הם דוגמה ומופת לסתירה הלוגית המובנית שעליה מושתתת החרדיוּת בישראל.

4. זה שהורים שלחו את הילדים שלהם למעון שהוא מחסן ילדים, והתרחש שם אסון מחריד, לשיטתם של עסקנים ופוליטיקאים חרדים, זה בעצם בגלל המדינה האנטישמית.

5. זאת שברשעותה הקוזאקית כבר לא מממנת את הגבר החרדי שמתעקש שלא לעבוד ולשלם מיסים, ולא להתגייס לעזרת ישראל מיד צר.

6. חוצמזה שעובדתית זה לא נכון, והמעון הספציפי הזה קיים 30 שנה, מה זה צורה החשיבה הזאת? אף מדינה לא אחראית לחוסר האחריות של אדם פרטי, לא כל שכן מדינה שאתם בזים לה במופגן.

7. וזאת תמצית התפיסה החרדית: לאחוז את המקל משני קצותיו. לא לתת יד כשצריך אתכם, לצפות שאחרים יעשו בשבילכם את העבודה, ואם מתרחשת תקלה, להתקרבן, לעולם לא לקחת אחריות, ותמיד תמיד למצוא את מי להאשים.

8. אפילו אנחנו שלא בזים למדינה, לא רק לא בזים, מתפללים לשלומה בשם ובמלכות, מציינים את יום ייסודה בתפילת הלל בבית הכנסת, אפילו חבריי ואני לא חושבים שהמדינה תיקח אחריות בשבילנו.

9. בבסיס, כל יהודי ציוני, לא רק שלא מצפה שיקחו בשבילו אחריות, הוא גם שומע שפרצה מלחמה, ורק בוער לו הישבן: איפה אני יכול להיות הכי מעורב. זאת היתה החוויה האישית שלי מרגע שהתחילה המלחמה. שלי ושל עשרות חברים מסביב.

10. ולקיחת האחריות של אדם סביר כמובן באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בחייו הפרטיים: מאות אלפי שקלים הוצאתי בחיי על מעונות ומשפחתונים לילדיי. אף פעם לא הייתי זכאי לסבסוד. ובכל זאת אף פעם לא האשמתי את המדינה על הרמה של המוסד הפרטי שאליו שלחתי את הילדים שלי.

10. אפילו שאני ציוני שרוף, אף פעם לא האשמתי את המדינה בהשלכות של חוסר אחריות שהבאתי על עצמי.

11. ובאורח פלא, דווקא החרדים, אלה שנותנים הכי פחות, אלב שבזים למפעל הציוני הכי הרבה, כשזה מגיע לרמת הציפיות שלהם מהמדינה, כל אחד יותר ציוני מא.ד גורדון.

12. המלחמה הזאת היא מכה אדירה לכולנו, אבל כמו כל מכה, יש בה גם הזדמנות לגדול ולהיפטר מהרגלים אסוניים. יש בה הזדמנות לנער את האבק מעל נורמות חולניות שצמחו בחיים שלנו למימדים מפלצתיים.

13. אין לי שום עניין להפוך אף חרדי לפחות חרדי במילימטר אחד. יש לי, לכולנו, עניין עצום, יש לנו צורך שבקרוב יהיה כבר בלתי ניתן לדחיה, לעשות סדר במבנה החברתי החרדי הבלתי אפשרי.

14. המבנה הזה רע מאוד להם, לצערנו הוא גם מתגלה שוב ושוב כמסכן חיים, וממש לא ירחק היום שבו הוא יביא לסף קריסה את החברה ואת הכלכלה הישראלית.

בעצם אשמתו שהוא נחשל.

אני רוצה לראות מה יהיו התגובות אם מישהו יאמר זאת על הבדואים (שיש אצלם המון אסונות כאלו בשל רשלנות) או על השחורים בארה"ב...

השאלה היא לא אם זה אשמת מגזר כזה או אחר. אלא מה החברה יכולה לעשות כדי לשפר את אותו מגזר (וכמובן מה המגזר עצמו יכול לעשות).

וכנ"ל, אני יכול לעשות לך סקירה כזאת על חוליי החברה החילונית ועל כמות ההתאבדויות שיש שם כתוצאה מבדידות, פירוק המשפחה ותחושת ריקנות וחוסר משמעות וכו'

אבל באופן כללי מסכים. החברה החרדית בזה לבטיחות כדבר מובנה תרבותית, וכל מי שייסע בבני ברק ויראה את הזלזול בבטיחות בדרכים יווכח בזה. איך משפרים זאת? שאלה

בסוף לא משנה מה היתה כוונתו של אתאלי. בציבור הפוסט שלו משודר כפוסט שטנה, ולא כביקורת בונה מול החרדים. האם יש סיכוי כלשהו שמה שהוא כתב ישפר את החרדים או את החקיקה בנוגע לחרדים? לא נראה לי. מה שכן זה פוסט שמלבה במילא את השנאה הקיימת

וכבר פוליטונאים משתמשים באסון כדי לקדם קמפיין. זה מגעיל באלף רמות.

שלפחות יחכו עד אחרי הקבורה.

אבל בשונה ממך, אני לא נקטתי צד כאן.

אם זה רע כששסניק עושה את זה, זה רע לא פחות כשפוליטונאי עושה את זה.

(פשוט הם לא מספיק הרבה בשביל לייצר כאוס כזה).

ברור שזה לא עומד בפני עצמו. אבל אמון זה דבר שצריך לבנות במחשבה רבה ובתהליך, במיוחד כאשר הוא נהרס פעם אחר פעם אחר פעם.

מן הסתם לא יצא לך להיות במירון בהילולה, אבל היום זה מתנהל אחרת לגמרי ממה שהיה עד ל"ג בעומר תשפ"א, ומהכאוס שעוד היה בשנת תשפ"ב.

שילוב של זלזול, אווירת סוף קורס, ידיעת הכל, בעלות על הדעת, קלפי ג'וקר אלמותיים של שמד ציוייינים ושות',

כל זה נתוני פתיחה, בנוסף לשגרה השוחקת שיש בכל חברה / בית .

לפני שתיגמר החקירה באופן מסודר.

הכי קל להאשים את החרדים בהזנחה ובקמצנות, אבל אני ממש לא בטוחה שזה המקרה.

היו מקרים של הזנחה ושל התעללות גם במקומות מפוקחים, למיטב ידיעתי.

וכן, באופן אישי גם אנחנו שולחים לכאורה למשפחתונים לא מפוקחים, פשוט כי אין לנו צורך במקומות המפוקחים (לא זכאים להנחת תמ"ת כי אני לא עובדת במשרה מלאה). ואני כמובן בודקת היטב את המטפלות (ככל שיכולתי מגעת) ואת התנאים הבסיסיים (שמבחינתי הם חום ואהבה אמיתיים, החלפת חיתולים בזמן, האכלה באוכל שאני מביאה, השכבה לישון בעגלה ובטיחות סביבתית בסיסית של דברים שבירים ושקעי חשמל מחוץ להישג יד). ויש כאלה שהתנאים הבסיסיים האלה לא מספיקים להם... בסדר, אז מה? כל אחד והסטנדרטים שלו... (והשיקול הוא בכלל לא כלכלי. אני חושבת שאנחנו משלמים יותר ממה שמשלמים למעון פר שעה בלי הנחה)

וזהו. צריך להשתדל מאוד לא לרקוד על הדם...

חגי לובר

זה קריטי להבין את הסיטואציה.

היו שם 15 ילדים כמו כל מטפלת רגילה בכל שכונה.

בכל מקום שיש מעון מפוקח יש גם מטפלות פרטיות.

בדר"כ גם יש להן ביטוח ויש עוסק פטור וזה מותר בחוק.

הילדים שפונו כל כך הרבה זה כי חששו מהרעלה ופינו את כל הבנין מכל ילדיו כשהיו בבנין עוד כמה נשים שמטפלות בילדים.

כך נוצר ריכוז גבוה כלכך.

עצוב מאד.

ומוסיפה שאין שם באזור מעון מפוקח.

ככה אמרו לי.

אמור להיות דאגה של מישהו לפתוח מעון נורמלי שיכיל את כל הילדים של האזור.

אמא אחת פרטית לא אמורה לפתוח מעון.

וכשאין מעון ואין מקום במעון הקיים זה בעיה שמוכרת בהרבה מקומות.

לא משייכת את זה בכלל להורים שהחליטו להביא ילדים ולהזניח אותם.

ואגב גם לא בטוח בכלל שזה כזה זול המטפלת הזו.

אם היא עם מלא ניסיון ואוהבים אותה חופשי שהיא גם לוקחת יקר ורק מי שמשקיע שם אצלה.

כאמא אפשר להתעלם מבית לא חדש ונוצץ ואי אפשר להתעלם מיזה שמטפלת במעון  מפוקח יכולה להיות ערביה. לדוגמא.

אני מעדיפה מישהי שאני מכירה ואוהבת ילדים וראיתי אותה כמה פעמים איך היא איתם מאשר מעון שאת לא יודעת מי היום תגיע להשלים. ולא תתן דין וחשבון לעולם.

הילדים שלי במעון מפוקח כי במקרה באזור שלי זה קיים ויש מקום.

ואני משלמת סכום שהרבה סביבי טכנית לא יכולית להוציא.

ואולי יש כאלה ששוקלים אם להביא ילד בגלל זה. אין לדעת.

אבל רק אומרת שזה לא ככה כמו שאתה מצייר את זה, שסתם בחרו להביא ילדים ולהניח אותם בסל בתחנה מרכזית.

אז אותה המטפלת שגם ככה החליטה לעבוד בזה, שתביא פיקוח… למה זה כזה הזוי?

פרטית

שעובדת בדיוק ככה, עם עוסק פטור וביטוח

באזור לא חרדי, כל ילדי הגן לא חרדים

מדובר ב3 דירות בבניין-שהם מעונות 

למעון הזה ספציפית היו 22 ילדים

מדובר במעון יקר ונחשב

לגבי הילדים בשירותים חשוב לציין ששמו אותם שם הכוננים שנכנסו

לא יודעת מה היה מבחינת הזנחה או לא

מקווה שיגלו מה באמת גרם לדבר הנורא הזה 

למעשה מה ששמעתי שהיה חימום מהמזגן והתייבשות…

זה נורא כמובן אבל זה שונה מהעלת מזון למשל

אישית לא שולחת עד גיל 3 לגן עיריה אז לא נכנסת לזה. 

יודעת שבכל המגזרים שולחים לפעמים למטפלת שהיא לא בדיוק עם רשיונות אלא מציעה עצמה לטפל ב1-2-3 ילדים

בדירה

מניחה שהורים בדקו ראו ויש את ה"עדר" שכולם שמים שם כולם חושבים שזה מקום נחשב אז רק מחכים להתקבל לשם.

בנוסף, לפי השמועות, מדובר בגן שפועל כבר הרבה שנים - וממש לא במשהו שנפתח בזריזות עכשיו בגלל בעיות כלכליות..

לא מדובר בדירה אחת שהכילה 55 תינוקות, אלא בבניינים סמוכים שיש בהם כמה מסגרות, ולכן המספר הגדול

תפתח כל פורום אקראי שמדבר על מטפלות, כולל זה הסמוך, ותגלה המון פוסטים על מקומות לא חוקיים/ מפוקחים שבהם ילדים ישנים ואוכלים בעגלות שלהם במשך ימים שלמים לאורך זמן ו"הכל בסדר" כי לא מדובר בחרדים. זה מותר לאחרים אבל לחרדים לא כי הם אוכלי חינם

מכאן לאסון מירון. אסון מירון לא קרה בגלל חרדים. יש גורמי אכיפה שאמורים לדאוג לסדר הציבורי ולמכסות כניסה שלא יסכנו את האנשים.. ודווח על כך בדוח מבקר המדינה. זה לא חדש שעמוס שם כל שנה. אבל זה אשמת ה "חרדים" (למרות שכל עמך ישראל בארץ ובחול מגיעים והיום שם רק שהתמזל מזלם והם לא היו מהקורבנות) שהם מתו כי הם היחידים שהיו שם, אז "בעיה שלהם ושילמדו לקח"

Really?

אתה מדבר פה על זה שהורים מקדשים את הכסף על חשבון חיי ילדיהם, וסליחה - זה פשוט לרקוד על הדם כי אתה ניזון מהתקשורת שלא מחבבת חרדים בלשון המעטה, וזו הוצאת שם רע על ציבור שלם ואני מוחה על זה

וצודק. גם היו מהציבור הדתל

אמנם מראש רצו להגביל בגלל הקורונה ולא בגלל הצפיפות,

ועדיין - היו אלה חברי הכנסת החרדים שעשו מהומה כדי שלא יהיו הגבלות, תוך סיכון ממשי לחיי המשתתפים.

למקרה שלא היה ברור:

ההאשמה הייתה מופנית כלפי המארגנים, לא כלפי הקורבנות. כנ''ל לגבי אסון הטריבונה.

מרגש מאוד לקרוא

עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.

שיעור גדול לכולם

כמה זה חשוב 

בגדול - להתעניין בשלומה, אבל להתעניין באמת, לא כמו שאנשים שואלים מה שלומך ובכלל לא מקשיבים לתשובה. להתעניין מה יעשה לה טוב, להתעניין (שוב, באמת) איך עבר עליה היום וכד'.

אבל ספציפית  - לא פירטת מה זה 'לא הרגישה טוב'.

אם היא קדחה מחום או הקיאה שוב ושוב - מובן לבד שצריך לבטל.

בגדול, תתפוס אותה לשיחה בזמן רגוע ותסביר לה שמה לעשות, אתה לא בוחן כליות ולב ולא קורא מחשבות. אם היא רוצה לשנות משהו שכבר סוכם - שתגיד בפירוש.

בהצלחה 

היא לא מעיזה להגיד את זה. וכידוע, כל מה שלא אומרים מתנהגים. כלומר תנסה לחשוב מה הסיכוי שהיא פשוט נהיית חולה (באמת, אני לא טוען שהיא משקרת!!!) כדי שאתה תעשה מה שהיא מבקשת. כמו שאמרת - היא לא  רוצה לצאת האדם הרע.

האם היא רצתה / הסכימה מראש שהחבר אמור להגיע? כלומר, זה היה על דעתה?

מרגיש לי שהיא מצד אחד אומללה ומצד שני משחקת פאסיב אגרסיב. כלומר לא משנה מה שתעשה היא תהדוף את זה ותרגיש שאתה "לא עושה מספיק". ומהצד שלך אתה פשוט רוצה שזה יקרה (שהיא תרגיש מרוצה) אבל בדרך לשם יש משהו שאתה  מפחד ממנו בצדק או שלא בצדק.

גם זה שהיא "חולה ומתפקדת כרגיל" זה נורה אדומה בעיניי. כלומר, משהו קורה שם ואם היא הייתה כותבת פה הייתי מבקש ממנה להתבונן.

של שני בני הזוג, בלב שלם.

ממה שכתבת - נראה שלא שאלת אותה לפני כן אם היא מוכנה שתזמין את החבר הזה. וגם אם כן שאלת אותה - היא לא הסכימה בלב שלם.

ומכאן מגיעים לכלל השני: לא להחליט דברים באופן כללי בלי לקבל הסכמה של בן הזוג.

ברגע שתשאל אותה על כל דבר שאתה רוצה לעשות (ומשפיע על שניכם/על הבית) ותתייעץ איתה מתוך כנות לקבל את מה שהיא מבקשת - היא תרגיש שאתה רואה אותה.

זה מה שנראה לי, על רגל אחת.

(ובאופן כללי, נשמע שכדאי לכם ללכת לייעוץ אצל איש מקצוע טוב כדי לדבר על כל הדברים האלה ולקבל "כללים" לזוגיות טובה.)

זה לא ממש משנה הרעיונות שלנו, היא צריכה להבין מה גורם לה להרגיש טוב. 

זה לא התייעצות שלך, אלא בעצם אשתך שואלת - איך אני ארגיש שאני חשובה לו? וזה שאלה שלא ממש אפשר לענות עליה. 

כשאדם לא מובן לעצמו, איך יהיה מובן לסביבה?

אתם עוד לא עשיתם את הסוויצ' בראש

שאתם משפחה ולא דירת תיכוניסטים

אם היא לא מעוניינת באורחים או היתה מעוניינת והתחרטה, מהצד שלה היא צריכה להגיד לך במפורש ולא לשחק נחש נא.

ומהצד שלך, אישתך באמת צריכה להרגיש קודמת לכל, ובמידה והיא לא רוצה, גם אם לא נעים, אתה צריך לדאוג לה במקום הראשון.

אבל אם אני זוכרת היחסים אצלכם מורכבים בלי קשר ואולי קשה לכם לקרוא סיטואציות אחד של השניה.

אאלץ לתת לה לתקן אותי ואז ארשום את התיקונים.

היא רמזה

ואתה הבנת

אבל לא רצית לבטל

בגלל ההרגשה של החבר

היא מבינה שהיא פחות חשובה

כי ההרגשה של החבר יותר חשובה משלה

היא צודקת במבט שלה

אתה צודק שאתה רוצה שהיא תדבר בצורה ברורה ולא ברמזים

יש הרבה אנשים שמדברים ברמזים ויש הרבה אנשים שלא מבינים רמזים

מספיק שאחד מבני הזוג עושה עבודה בנושא

מדבר באופן ישיר

ומברר צרכים וסיטואציות באופן ישיר עם השני

והיא צריכה לעבוד על להכיר את עצמה ולהביע את עצמה ברורות

ואתה - לגלות רגישות ולשים אותה בראש סדר העדיפויות. היא לא צריכה להיות מאוד חולה כדי לא לארח. ועם זה שהיא אמרה לך שהיא לא תגיע לארוחה (מה זה אומר בכלל לא להגיע כשאתה מארח בבית שלך?) היה אמור לגרום לך להבין שאתה מחזלש אותו

אגב,מי עשה הכנות ובישולים לאירוח הזה?

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

את צריכה להדפיס את זה

ולתלות בשער בת רבים

איזה בעל מיוחד היה לך

באיזו זוגיות מופלאה זכיתם.

איזו זכות ללמוד מכם ולגדול

תודה על מה שכתבת

תודה שזיכית אותי להכיר טיפה מן הים

שהקב"ה יתן לך המון כח ושיהיה לך רק טוב.

בבקשה תכתבי את זה גם בפורום שלנו (הו"ל)

כל כך הרבה זוגות ירוויחו מזה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

ויש בזה מחלוקת ראשונים (רמב"ם וראב"ד) למה עשו את זה

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה