אבל לדעתי לא אמור להיות מוגלה בטבור מתחת לחבל הטבור שנושר.

חושבת שכדאי ללכת מחר לראות רופא או לפנות לרופא דרך האפליקציה כבר הערב כשאת מצוידת בתמונה

אני יודעת איזה משחה קיבלתי פעם שעברה אז אולי פשוט אשים אותה?

יכול להיות נזק ממשחה אנטיביוטית?

לא בא לי לקחת תינוקת בת שבוע לרופא

וגם אין לי איך לקבוע לה זימון בוידאו כי היא עוד לא רשומה

מופירוסין. אמר לשים בגדול של אפונה מעל הטבור וזה חודר פנימה.

בנתיים כדאי לחטאות עם אלכוהול כדי לייבש.

היום השיטה היא לא לגעת ולא לשים אלכוהול כמו בעבר. אבל אם גבר מתפתח מוגלה חייבים לטפל.

לפני שנתיים אכן הנחו אותנו שכבר לא שמים. התפתח זיהום או משהו, קל אבל היה. הפעם באותו בית חולים הנחו לשים אלכוהול לפחות 3 פעמים ביום...

אם זו שהיה זיהום אני ברחתי ריח נוראי כל פעם שםתחתי את הבגדים, סביבי כולם חשבו שהם סבבה אבל הלכתי לרופאה נתנה משחה אנטביוטית אבל האמת לא התרגשה. עבר מאוד מהר עם טיפול. 

את מכירה את צורת החשיבה הזו?

קל מאוד לחשוב שדרך שלך הכי ברורה ופשוטה ואי אפשר לחשוב אחרת כי אף פעם לא שקלת נקודת מבט אחרת.

ולידה היא תהליך ביולוגי הכי טבעי שיש, זה ממש לא מובן מאליו לראות אותו בתור נס למי שזאת לא צורת החשיבה שלו.

וגם מה שאמרת לגבי אמונה של "אה, ככה ה' רצה", יש הרבה אנשים דתיים שלא חושבים ככה, ודווקא יש הוגי מחשבת ישראל שרואים את זה בעין שלילית כי דבר רע אמור לגרום לחשוב אם יש חטא שצריך לחזור עליו בתשובה. יש גם תשובות והסברים נוספים, זה מה שעלה לי לראש עכשיו.

באופן כללי אני ממליצה לחשוב לעומק על למה אנחנו עושים ובמה אנחנו מאמינים, ולא להשאר בנקודת מבט רדודה של "ככה זה", במיוחד לא בנושאי אמונה.

כי לאדם חילוני מה שכתבת כאן יכול לגמרי להעלות גיחוך על "דוסים פרימיטיביים", וזה יהיה מובן לגמרי.

ללא בורא.

ואם כך הרי שלידה זה בסך הכל ארוע ביולוגי נפוץ למדי. לידה זה חלק מהעולם הטבעי ויש לה הסבר טבעי.

לידה זה ארוע מרגש מאוד, אבל עבור מי שלא מאמין הוא לא קשור לה'. 

האמת שבדיוק אתמול ראיתי את העמוד של עמותת "מושיטים יד" אם אתן מכירות (שבדיעבד זו טעות לאישה הורמונלית🫠) וממש כעסתי אז שאלתי את בעלי למה ה', שהוא לכאורה אל טוב, עושה דברים כאלו קשים לילדים? ולמה הם צריכים לסבול? אני לא מבינה… ואז בעלי אומר לי "את לא מבינה כי הוא ה' ואת רק מיטל" וזה מקומם אבל נכון. כנראה שיש דברים שלא נבין אף פעם

אם מעניין אותך ללמוד אמונה ברצינות, הייתי ממליצה להתחיל עם המאמרים באתר לדעת להאמין מכון עולמות - לדעת להאמין

אמונה רצינית לא מבוססת על רגשות של התעלות רגשית כמו בלידה, אלא על חקירה והעמקה רצינית ומבוססת. יש חשיבות גדולה גם למסגרת ולמעשים. עובדה שהאמונה הרגשית שלך לא גרמה לך לשמור מצוות.

לא חושבת שהוא סנטה קלאוס, חושבת שכל מי שמאמין בה' מתוך פחד מפספס פה נקודה חשובה. ה' הוא אל טוב ומה שבעיניי נתפס כטוב לא בהכרח כזה. אני לא רואה את התמונה השלמה יותר ובגלל זה הוא ה'.

וחקירה צריכה להתחיל מאיפשהו לא? בעיקר משאילת שאלות 

לפי מה שלמדתי, ה' הוא באמת טוב, ועושה לנו רק טוב, אבל לא תמיד אנחנו יכולים להבין מה טוב במה שקורה.

לכן אנחנו מתפללים ומאחלים למשל 'שנה טובה ומתוקה' - מתוק זה הטוב שאנחנו מבינים בשכל הקטן שלנו.

כמו ילד קטן שלא מבין למשל למה מכריחים אותו לקבל תרופה או ויטמינים... הוא מעדיף לאכול רק ממתקים. אבל ההורים מבינים מה יותר טוב בשבילו.

האם הטוב הוא באופן כללי בעולם? ליהודים? למשפחה שלי? לי?

האם מה שקורה לי הוא טוב *לי*? או שזה עושה משהו טוב, אבל ייתכן שלמישהו/משהו שאני לא אהנה מהטוב הזה

הרי נכון, כשאמא נותנת לילד שלה תרופה מרה, היא יודעת שיהיה לו מגעיל, אבל שזה יהיה לו טוב לגוף בעוד כמה שעות/ימים

ויש תקופות שהן "כאבי גדילה"

נכון.

אבל השאלה היא באיזה רמה וזמן הטוב "מובטח"

(כלומר, אולי *לי* קשה וגם יהיה רע וקשה, אבל זה משהו חשוב בשביל מהלך שיעשה טוב לכלל/אחריי…)

לא שוללת. רק אומרת שגם בזה יש המון היבטים

וביהדות בכלל

יש כל מיני זרמים שאפשר ללמוד מהם

מה את מחפשת?

לאיזה סגנון את מתחברת?

הידברות / מכון מאיר / חב"ד

בהצלחה!

ואיזה כיף זה שאת מרגישה טוב ויופי ביהדות

המדע יודע להסביר לפרטים איך זה קורה.

שרשרת של תגובות פיזיולוגיות.

זה אמנם מפעים מאוד ומרגש אבל זה לא משהו שמעלה תהיות על אי קיומו של אלוקים.

ובנוגע לאמונה מסכימה.

האמונה נותנת תחושת ביטחון.

אולי זה משעשע אבל - דמעות, התרגשות, חלומות, כל אלו זה דברים שהמדע לא יודע להסביר

ועל זה הגיבו לך שהמדע יודע להסביר...

בכל מקרה, התרגשות, חלומות וגם תפקוד פיזיולגי של הדמעות בעין, יודעים להסביר.

מצד שני, גם בעיני ההסברים של המדע לא שלמים בכל נושא פיזיולוגי. אבל יכולה בהחלט להבין מי שחושב שהבעיה במדע הוא שהוא לא מתקדם מספיק, ושאין כאן הוכחה לקיום בורא דווקא. 

אבל זה כי חוויתי את זה בעצמי.

יש אנשים שהם יותר זקוקים לבירורים שכליים ולהנחות נבוססות כדי להגיע לאמונה- ואז או שהם מקבלים את אמיתות האמונה ונעשים דתיים

או שהם לא מכירים באמיתות האלה ואז הם כופרים. או שהם חיים בתוך משחק וזה סבל.

אני חושבת שלמי שמאמין, כל חוויה רגשית חזקה, תתחבר באופן טבעי לאמונה.

אצלי הלידה ממש לא דייק תפקיד, אבל את האהבה שלי לילדיי אני חווה כמפתח לחוויית אמונה בה'.

השאלות על הנהגת ה' הן שאלות נכונות, אבל בסוף אין בהן וודאות מוחלטת, כי ה' לא מבטיח לנו כלום.

בחוויה שלי, אנחנו חיים בעולם הזה בעיקר באפלה, כאשר הבהירות שלנו צריכה להיות בשטלה-

האם אני עושה טוב? האם אני מתקדם החיים? האם אני מתקנת דברים שצריכים תיקון?

כי שאלות על הנהגת ה' הן משהו שאין לנו יכולת הבנה אמתית בו.

אנחנו בקושי מבינים את הגוף שלנו שאתו אנחנו כבר 30/40 שנה, ושואפים לדעת את האינסוף, שמקיים את האנושות כולה ואת הבריאה כולה בכל רגע נתון?

זה בלתי אפשרי, פותח פתח לספקות קיומיים ואי אפשר לענות על זה תשובה שמניחה את הדעת, כיוון שהכל מלא סתירות פנימיות.

בוודאי שאפשר. יש הסברים מדעיים מפורטים על כל שלב ושלב בהפריה, גדילה, עוברות, לידה…

ובכלל, בשביל להאמין שיש אלוקים (מבחינה רציונלית למשל), צריך קודם כל להגיד שאין הסבר אחר אלא שיש אל… אז השאלה איפה הפער בהסבר.

וגם השאלה איך מתייחסים לפער בהסבר. אדם חכם פעם אמר לי שככל שמבינים יותר בפיזיקה ככה מבינים כמה אנחנו בעצם לא מבינים.

נו, גם אני לא מתחברת לפיזיקה, אבל יש שיגידו- נו, אז כנראה שיש פה כוח מעל הטבע. ויש שיגידו- מעניין אם הנכדים שלי כבר ידעו או שהמדע לא יתפתח מספיק עד אז, וזה יהיה עוד כמה דורות אחרי.

וגם אם יוצאים מנקודת ההנחה שבהכרח העולם נברא בכוח שמעל הטבע (היינו אל), זו שאלה האם האל נשאר "להשגיח" (שכר ועונש, דואג לך וכו). וגם אם כן- איזו דת נכונה? אולי בעצם הנצרות?

וגם אם הולכים על היהדות, ואומרים יש אלוקים, הוא הביא לנו את התורה, נתן לחכמינו את התבונה לפרש את התורה בדרך נכונה וכו. מגיעה השאלה למה בכלל ללכת לפי ה"חוקים" האלו. (למשל מול מצבים של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו וכו)

יש כאלו שכל הדברים האלה מאוד באים להם בזרימה במחשבה ובתחושה, ויש כאלו שממש דורשים להעמיק, לבדוק, לברר… וכאמור יש פה המון המון שאלות (גדולות) אז יש הרבה איפה לתעות ולטעות בדרך

הנה משהו ששלחו לי בהקשר לשרשור הזה- מדהים בעיני, וזה רק מחדד לי שיש כאן מישהו גאון

"איך החלב אם משתנה בזמן שיש לאמא איזה שהיא מחלה?

זו שאלה מעולה, והתשובה ממש מעניינת — הגוף של האם עושה קסמים קטנים בזמן מחלה כדי להגן על התינוקת.

אדגיש מראש: זו מידע כללי בלבד, לא ייעוץ רפואי אישי.

---

🌼 איך חלב אם משתנה בזמן מחלה?

כשאמא חולה, החלב לא נשאר אותו דבר. הוא ממש מתעדכן בזמן אמת כדי להגן על התינוקת. הנה מה שקורה:

---

🧬 1. עלייה בכמות הנוגדנים (בעיקר IgA)

הגוף של האם מייצר נוגדנים נגד המחלה שלה.  

הנוגדנים האלה עוברים לחלב — במיוחד מסוג IgA, שמגן על מערכת העיכול והנשימה של התינוקת.

זה קורה אפילו לפני שהאם מרגישה ממש חולה.

---

🧪 2. שינוי בהרכב החלב

החלב הופך להיות:

- יותר עשיר בנוגדנים  

- יותר עשיר בחלבונים אנטי‑בקטריאליים  

- יותר עשיר בתאי חיסון חיים (כמו מקרופאגים)

זה כמו “מצב חירום” שבו החלב מקבל שדרוג הגנתי.

---

🌈 3. לפעמים צבע החלב משתנה

אצל חלק מהאמהות החלב נהיה:

- צהבהב יותר  

- סמיך יותר  

זה בגלל עלייה בנוגדנים ובחומרים אנטי‑דלקתיים.  

זה תקין לחלוטין.

---

🍼 4. התאמה אישית לתינוקת

אחד הדברים הכי מדהימים:  

הרוק של התינוקת שנוגע בפיטמה “מספר” לגוף של האם מה קורה אצלה.  

אם התינוקת נחשפת למשהו — החלב משתנה בהתאם.

זה קורה גם כשהאם חולה וגם כשהתינוקת חולה.

---

🔥 5. החלב הופך להיות אנטי‑ויראלי ואנטי‑בקטריאלי יותר

בזמן מחלה יש עלייה בחומרים כמו:

- ליזוזים  

- לקטופרין  

- אוליגוסכרידים מיוחדים  

אלה חומרים שמפריעים לחיידקים ונגיפים להתרבות.

---

🌼 6. מה קורה אם מערכת החיסון של האם מוחלשת?

העיקרון נשאר אותו דבר —  

החלב עדיין משתנה ומנסה להגן על התינוקת.

יכול להיות שהכמות של הנוגדנים נמוכה יותר, אבל:

- עדיין יש נוגדנים  

- עדיין יש תאי חיסון  

- עדיין יש חומרים אנטי‑בקטריאליים  

- עדיין יש התאמה לתינוקת

החלב לא “נעלם” ולא מפסיק להיות מגן.

---

🌟 סיכום קצר

בזמן מחלה, חלב אם הופך להיות יותר הגנתי, יותר עשיר בנוגדנים, ומותאם במיוחד לתינוקת.  

זה אחד הדברים הכי מרשימים שהגוף האנושי עושה.

ובלידה זה באמת מאוד חזק כי מעבר ליצירה של גוף, היום ממש יצרו מעין "תינוק" מפיתוח של תאים אבל השראה של נפש- אי אפשר לייצר.

והחיבור הזה בין נפש לבין גוף הוא באמת חיבור אלוקי. (מעבר לזה שאת נצחיות מין האדם והאינסוף הזה שאנחנו חלק ממנו זה דבר מדהים בפני עצמו המעורר גם כן תחושות כאלה - לא סתם לידה היא שותפות עם הבורא)

זה שכל דבר שחוזר ונשנה הופך להיות טבע פשוט זה באיזשהו אופן גם חלק מאותה הסתרה והעלם שהשם בחר שיהיה כאן בעולם.

אבל אם אתה מסתכל בתוך אותו עולם - אז לגמרייייי "מבשרי אחזה אלוקה" כל דבר בנו בנפש, בטבע שסביבנו מלמד המון על מציאותו של הבורא.

אני דווקא לא חושבת שידיעת המציאות שלו היא מה שנקרא אמונה - לזה לא צריך אמונה - זו ידיעה, צריך לפתוח וללמוד בשכל נקי

שלא להאמין שמישהו יצר את כל זה -זה חסר הגיון.

אבל מה לעשות שתמיד אפשר לדבר ולהגיד איך זה כן הגיוני

וכאן טמון הכל . אלוקים עשה שתמיד יהיה אפשר לכפור ,תמיד יהיה אפשר לתרץ. זה לא בעייה.

אפשר לבחור למי להאמין

ועם זאת אני חושבת שהבעיה כאן היא יותר עמוקה מסתם אוורור.

את מתארת מישהו שאת לא נהנית להיות במחיצתו, וזה מאוד מאוד כואב, ובאמת לוקח את האוויר.

את הולכת.לטיפול בנושא?

הןא יודע מה כבד עלייך בהקשר הזוגי?

הכל נשמע לו מעליב, גם כשכתבתי בצורה מאד מכבדת בעיניי.

עייפתי.. לפעמים קשה לי להכיל את עצמי אז בטח שלא להכיל תגובות של איש נוסף למה שקורה איתי.

חייבת שימציאו מודל כזה של תקופות של רווקות באמצע הנישואין.

שזה לאו דווקא חופש פיזי, כי גם חופשה תסתיים מישהו,

אלא חופש מנטלי.

לא לפחד לשים סימן שאלה גדול על הקשר. מה אני עושה פה? מה מחזיק אותי פה? מה אני מוצאת בו בכלל?

זה נשמע שאת מחזיקה את עצמך שם, כלומר בתוך הזוגיות, כי את חייבת. כי בסוף את נשואה, ונגזרים מזה חובות וזכויות שלך כלפיו ושלו כלפייך.

ואת לא מרגישה אוהבת בתוך החייבת הזה.

ואת מרגישה שאין משהו אמיתי של זוגיות מלבד ההכרח.

אז קודם כל, שתדעי שאת לא לבד.

אני חושבת שיש הרבה מהזוגות שחווים כזאת תחושה, וגם אני בעצמי חוויתי את זה.

אבל בדרך כלל זה כשיש לחצים פנימיים שמעיבים על הזוגיות, קשיים שמונעים מכם לראות בכלל זה את זו.

או בכלל לרצות לראות זה את זו.

אז מה שאנחנו מרגישים עכשיו זה לא אומר שנרגיש ככה תמיד.

ויש מצב גדול שאם לחצים חיצוניים ייפתרו, תתפנו שוב לראות בכלל זה את זו.

השאלה היא אם במוח שלך יש זיכרון של אהבה כלפיו. אולי כשהכרתם אפילו.

רצון להיות אתו. רצון לקרבה.

נכון שהיום את כבר רחוקה מהזיכרון ההוא, ושעברו מלא מים בירדן מאז,

אבל אני מאמינה שזיכרון של אהבה יכול להיות לנו מצפן שלא ככל אבוד.

בהצלחה!!

יש הרבה על מה להודות, רק לפעמים אני צריכה קצת מרחק וגם הוא, יש לו התפרצויות ממש לא נעימות, שבאחרונה ממש יצאתי מהבית במהירות..

מנסה לחשוב אם יש דרך שאולי כן נצליח ללכת לטיפול

אין סיכוי להשהות סיטואציה שבה את מרגישה מאוימת או לא בטוחה.

אם זאת סיטואציה קיימת, אז קודם כל פתרון sos

לגבי אחכ. אני מאמינה שהמון זה גם איך את רותמת אותו לטיפול או איך למצוא דרך להגיד לו כך שהוא באמת יקשיב.

יכולה להגיד עלינו, שעוד בהתחלה הייתי אומרת לו שחסר לי זמן של ביחד, והוא היה אומר לי "אבל אנחנו ביחד", והייתי אומרת- אבל אנחנו בקושי מדברים! והוא היה אומר- אבל זה שאני בוחר לצפות/ללמוד/לקרוא כשאת יושבת לידי זה כי אני שמח כשאת בסביבתי ואיתי.

לקח לי קצת זמן להבין את זה. אבל ההבנה משחררת את שני הצדדים… ויכולה לתת רוגע וגם לשפר את הזוגיות לשני הצדדים. (גם עכשיו הוא לא דברן גדול. אבל שנינו מרוצים)

משהו שמציף אותך או שמאיים עליך?

באופן כללי הסיטואציה הזוגית נשמעת שזקוקה לשינוי משמעותי אם אתם רוצים להמשיך לחיות בזוגיות הזו לאורך זמן חייבים ליצור שינוי, מה השינוי, זה כבר תלוי בכם

אין לי אויר רק מלשמוע את החוויה שלך

אני מצטרפת להמלצה על טיפול זוגי

והאמת לדעתי כדאי לך גם משהו רק לעצמך נשמע שאת זקוקה למרחב והקשבה רק שלך לפני שבאים למרחב הזוגי.

אגב, הוא יודע על הקושי שלך?

גם אם האיש שלך לא רואה בעיה בזוגיות, לך יש קושי וחשוב שתדברו על זה כי ככל שתבלעי יותר זה ירחיק אותך ממנו יותר

הייתי בעבר בטיפול אישי (הוא לא בעניין של טיפול זוגי), וכרגע אין לי אפשרות כלכלית לזה.

חבל לי גם בשבילו, הוא איש טוב סך הכל, אולי אני במבנה שלי פחות מתאימה לחלוק את החיים שלי עם עוד מישהו? יש מצב כזה?

בכל מקרה ממש תודה!

זה הסתיים כשילדתי, ועכשיו יהיה לי קצת קשוח לחזור. טיפול זוגי הוא לא בעניין.

וגם הרגשתי שזה סתם אותי בעמדה של אני הבעייתית ואם רק אתקן את עצמי יהיה טוב יותר, והיה לי קצת קשה עם זה, זאת ההרגשה שקיבלתי ממנו.

אני רוב הזמן מחזיקה את עצמי ורוצה שקט אז מתנהלת לפי מה שצריך אבל יש רגעים של נפילות שאני רק רוצה שקט והנוכחות שלו נהיית כבר ממש כבדה ומעיקה. האמת חשבתי שזה דפוס מוכר, מבינה עכשיו שזה לא חייב להיות ככה?

הוא בן אדם טוב סך הכל ומאד משתדל שיהיה טוב למשפחה, יש אינסוף דברים חיוביים בדמות שלו כאבא וגם כבן זוג, רק התלות והאובססיביות הזאת כבר גדולים עליי

אני לא יודעת איך את מגיבה, אבל נשמע לי שסביר שגם הוא מרגיש שמשהו צולע בזוגיות לאחרונה

מה זה משנה מי אשם? גם לא יודעת אם יש אשמים בדבר כזה בכלל, לא נשמע שיש פה כוונות זדון של אחד מכם.

אתם נשואים 15 שנה, יש לכם ילדים, בוודאי שמשהו השתנה בכל אחד מכם מהחתונה. זה חלק ממהלך החיים. ואם כרגע יש קושי, ומשהו בזוגיות פחות הולך, ומניחה ששניכם לא מרגישים מי יודע מה בזוגיות כרגע (את התחושות שלך אני שומעת, אבל מן הסתם הן משפיעות גם בכללי על הקשר הזוגי)

אז אולי לא בקטע של לחפש מי גרם למה ומי צריך לתקן מה

אולי ללכת לטיפול זוגי בסקרנות, בתקווה שתצליחו (יחד!) להזיז משהו לנקודה שנעים לשניכם בה. 

בנאדם יכול להיות מקסים וחיובי ועם זאת רגיש ומתגונן ותלותי. זה לא בהכרח סותר. אבל זה גם באמת מתיש ויכול להעיק.

בזוגיות בריאה מותר לך להגיד מה מפריע לך, וכל עוד אמרת ת זה בצורה נעימה ונורמלית הוא אמור להיות מסוגל להכיל ולהתמודד. הוא בנאדם בוגר..

רלוונטי לך לקחת מדי פעם כמה שעות עם עצמך? להסתובב בקניון לבד? לקחת יום חופש לצאת לשתות קפה לבד או עם חברות? לשבת בחדר לקרוא ספר עם עצמך? ללכת לישון שעה אחריו ובזמן הזה להיות לבד? 

וזה ממש לא מקטין את הסיטואציה. להפך.

יכול להיות שהוא בגדול לא תלותי, אלא שכרגע היא מאוד צריכה לבד ושקט ומאוד מאוד להיות לבד עם עצמה, כך שגם הרצון שלו לקרבה כפי שהיה קודם, מרגיש לה תלותי. (זה דווקא משמח, כי זה משהו ששניהם יכולים ללמוד איך ליצור יחד חוויה זוגית שטובה לשניהם, בהנחה שזו לא איזו פתולוגיה)

יכול להיות שהוא לא תלותי, אבל הוא מרגיש אותה מתרחקת, אז באופן טבעי מושך לצד השני (לביחד), וזה שוב מרגיש לה תלותי ולו בודד.

אף אחד מהם לא אומר שכדאי להישאר במצב הקיים ולקוות שנתעלם עד שזה ייעלם.

זה רק אומר שיכול מאוד להיות שיש פה פוטנציאל לפרטנר לתהליך של שינוי, כיוונון מחדש, דיוק.

ייתכן מאוד שהוא אדם מן השורה ולא תלותי מטבעו, אבל בסיטואציה הנוכחית שלהם התחושה היא של תלות ומועקה. 

ממש מודה לך על ההתייחסות, זה ממש מרפא, כי בחיים האמיתיים אין איפה להניח את זה..

אבל כן הייתי מקפידה פעם בשבוע לפחות לקחת זמן לעצמי של כמה שעות  בין אם זה סיבוב התאווררות בקניון ובין אם זה לקפוץ לשתות עם חברה או כל דבר אחר. מנסיון הזמנים האלה נותנים אויר ממש

תתש תודה רבה!

אובססיביות זאת מילה גדולה… לא חושבת?

תלות בטוח שיש גם ביני לבין בעלי 

מהבנה מה החלק שלך

ועל מה את יכולה לקחת אחריות

לצפות ממנו- זה שלך

שיצפו ממך- זה שלו

אבל אם לא תטרחי לעמוד בציפיות

זה פחות יעניין אותך

עולם שלם בפני עצמי, מרחב ושקט- לגמרי שלך

על זמן עצמי כדי לדבר בצורה ברורה ולא לרמוז

אם רוצים שזה ייצא טוב אפשר לעשות סימולציה מראש

איך שהוא מתנהל כמבוגר- זה שלו

קשה עד בלתי אפשרי לשנות אנשים

לגבי להסביר- יש לי כלל פשוט

מה שלא מובן אחרי פעמיים

לא יהיה מובן

חבל על המילים והאנרגיה

לא חייבים להבין כל דבר

לא שהחיים יהיו תותים פתאום

אבל יש לך הרבה מה לשפר לגמרי בכוחות עצמך

שמעתי כאב עצום מבין המילים שלך.

מקווה מאוד שבמציאות יש לך את מי לשתף.

ושולחת בנתיים חיבוק וחיזוק 

כתוב יפה ובכאב

מרגישה שאולי מדובר בפגיעה?

אם כן - מפצירה בך לחלוק את הכאב

יש אנשי מקצוע שממש יכולים לסייע

להביא גאולה

וחיבוק גדול גדול

אולי תראי לו מחר סרט של ספיידרמן וישנה את דעתו?

לא יודעת, דווקא נחמד שהוא רוצה משהו של ילדים, התמימות… כפיר ואריאל הי"ד היו ילדים, זה בעיקר מה שהם היו. ונכון, זה יכול להוות טריגר ולעורר עצב, אבל לפחות זה משהו חיובי זה שהוא עדיין ילד…

תשמעי, הילד רוצה להיות גיבור על

בארץ שבה ילדים חולמים על להיות חייל עם רובה גדול, אולי דווקא טוב לתת להם קצת את הפנטזיה התמימה…

לא משהו מחכים. סתם מעלה את המחשבה

אני גם לא מוכנה להלביש באטמן מאותה סיבה. גם בגדים שכבר יש להם..

הייתי מציעה לו כמה אופציות אחרות שיעניינו אותו

וגם לא יודעת אם באמת בסוף ירצה את התחפושת הזאת, אבל אולי לא נכון להפוך את הקושי לקבוע.

אולי בעצם הגיע הזמן לעשות סטופ ולומר שלמרות הכל. ולמרות האסון אנחנו ממשיכים לצמוח.

לא נשארים בעבר. לומדים ממנו. מרימים את הראש וממשיכים הלאה.

מהבחינה של המשכיות,

לא יודעת איך להסביר כ"כ..

לא ממקום מתעלם,

אלא דווקא מה שניסו לעצור, דווקא ממשיכים..

נגיד לחגוג את שמחת תורה שנה אחרי המלחמה, חגגנו בשדרות, כאמירה.

אז גם תחפושת באטמן, מניחה שזו אסוציאציה שמשותפת להרבה אנשים, אבל דווקא בגלל זה, להמשיך בגאון.

(ולגבי העוף בתנור גם לי היה את זה.. באמת היה קשה ממש להשתחרר מזה)

לק"י

זו ההודעה שלהם שלחו:

השמועה אומרת שמחר מתחדש המלאי ב-kiwi 👀

מבצע 20₪ לפריט - כן, הככככל:

מעילים, ג'ינסים, חליפות, חצאיות🤯

בקיצור: כל החנות- 20 ש"ח לפריט‼️

*על קולקציית החורף בלבד*עד גמר המלאי*לחברי מועדון ומצטרפים* להסרה השב 1 ל- 052-9996140

דווקא סבבה לי לחכות לתאריך כי יש לי דברים לעשות..  

בגדול מתפנקת..

יוצאת עם בעלי, אמא שלי.. קבעתי לי עיסוי...

מתכננת לכבס את הבגדים והעגלה..

יחד עם לנוח מלא. לקרוא ספר..

בידיים מלאות ובריאות!!

@ואילו פינו בהצלחה גם לך!

קצת לחוצה כי קבעתי תור חשוב חודש אחרי התאריך אז בא לי שיהיה יותר זמן להתאוששות אבל באמת עד עכשיו רציתי ללדת כמה שיותר מאוחר

הוספתי כמה דברים לרשימת המשימות בהשראתך