אם אין דגלים אדומים רציניים אז להמשיך, כן.

אם הוא בחור יציב ומנוהל אז לא חושבת שזה נורא.

אם הוא נגרר אחרי דברים שעוברים לידו אז אם יחמיר כמות העישון זה פחות כייף.

ואם את חושבת שיש סיכוי שיפול לסמים קשים יותר אז זה עוד יותר לא כייף.

אבל אם זה כבר שנים שזה רק פעם ביום ברגוע לא הייתי נבהלת.

מלא מעשנים ככה היום ופשוט לא היו אומרים לך.

אבל כן היתי מוודאת שזה לא מגיע ממקום נופל. שהוא לא יכול להיגרר עם זה הלאה.

בהצלחה!

למה בכלל הוא מעשן? ממתי? כמה זמן זה כבר ככה? האם זה בקבוצה או לבד? איפה הוא משיג את הסמים? כמה זה עולה? האם הוא עלול למצוא את עצמו מסובך עם דברים רעים, או ליפול למקום נרקומני?

בסוף, המחשבה המרכזית צריכה להיות על העתיד המשותף. מה דעתך שלך על המצב שלו?

1. גראס זה לא מסוכן, אז מהבחינה הזו זה לא בעיה. זה בדרך כלל מתלווה לסיגריות וזה גם מסריח (הרבה אנשים חושבים שגם סיגריות זה מסריח), אבל על טעם וריח וכו'. אז מראש ההנחה היא שסיגריות זה בסדר לך.

2. גראס יכול להיות ממכר, ואם כן זו קצת בעיה, כי זה חומר יקר. בנוסף יש חומרים שמתלווים לגראס כמו נייס גיי וכדו' שהם כן יכולים להוביל לסכנות (בעקבות ההזיות). בנוסף, גראס משפיע על הנפש וכדאי לבדוק איך הוא מתפקד כשהוא עם הג'וינט ביד.

מעבר לזה, יש הרבה אנשים שמעשנים הרבה גראס וז  סבבה לגמרי. הכרתי אנשים שאם לא היו אומרים לך, לא היית חולמת שהם משלבים חום או ירוק בתוך הריזלה. אז זה מאוד משתנה וכדאי לבדוק טוב.

1. ממש לא תמיד מתלווה לסיגריות. מה שכן- הרבה פעמים "מדללים" את זה עם טבק ואז יש בזה גם ניקוטין (אבל מעט, אם הוא מעשן גוינט בשבוע זה כמות מאוד קטנה)

2. נכון מאוד. לדעתי כדאי גם לברר איך זה משפיע עליו. האם זה משנה את ההתנהגות שלו משמעותית? (דמייני מישהו ששותה כוס ויסקי פעם בשבוע. יש כאלו שיהיו שיכורים מזה, ויש שלא ישפיע הרבה)

3. אני מכירה מישהי, אמא, כבר לא ילדונת (40 בטוח יש לה), שבגלל מצב רפואי מעשנת גראס באופן קבוע. יומיומי. במרפסת של הבית שלה גם. בשום עולם לא הייתי מדמיינת שהיא מעשנת. האישה רצינית וממוסגרת, לדעתי אם היית שואלת אותה לפני כמה שנים היא היתה בהלם מהרעיון. אבל זה קורה

אגיד בכללי שזה ממש תלוי מה המצב. אם הוא כבר הרבה זמן מעשן, וזה תקופה ארוכה אותה כמות (כלומר אין מגמת עליה) זה משהו אחד. אם הוא לאט לאט עולה זה פחות.

וגם אז, אני הייתי מגבילה את זה למחוץ לבית. לא הייתי רוצה שהילדים שלי ייחשפו לזה. רוצה? שילך ויעשן במקום אחר (כולה פעם בשבוע). אבל בבית? לא. (מתכוונת כמובן למרפסת/גינה, ברור שלא בתוך קירות הבית)

99% ממה שנמכר פיראטית מגודל בצורה לא מפוקחת.

בלי פיקוח על חומרי הדברה או אפילו על כמות החומר הפעיל בצמח

מה שגורם לכך שאת מקבלת סם לא מפוקח

ניתן משל לכדור אקמול לא מפוקח.

בכדור אקמול סטנדרטי יש כ500 מג פרצטמול.

מה יקרה אם תקחי אקמול פיראטי של 50 מ"ג. לא יעשה שום השפעה

ומה יקרה אם תקחי אקמול של 10000 מ"ג. סיכוי סביר לקריסת כבד או לכל הפחות פגיעה בו.

ונוסיף על כך. שבגלל שגלל שקאנביס זה חומר יקר,

המגדלים/משווקים מדללים אותו בחומרים נוספים.

חלקם סתם כדי ליצור נפח.

וחלקם גורמים לו להיות חומר "מחוזק". חומרים סינטטיים שלא נחקרו במדע וברפואה. אף אחד לא יודע מה באמת יש לך שם

לפעמים מפרסמים את המוצר שנמכר בשווקים השחורים כ"גראס רפואי". מה שרפואי בו זה לכל היותר השקיות עם הכיתוב רפואי.

להצליח להבריח/לגנוב כמות מסחרית של גראס רפואי. משול לפריצה/שוד בנק.

קיים, אבל ברמה מזערית ממש.

גילוי נאות.

מעולם לא עישנתי או צרכתי קנאביס.

לפני כמה שנים באמת היו מוכרים בשקיות ניילון קטנות (סגירה בלחיצה כזה, כמו שקיות להקפאה, רק בקטן)

היום המון קונים רפואי או משיגים רפואי מחברים/מכרים

(מדברת על צעירים שמעשנים לכיף)

זה לא כזה יקר

ממה שהבנתי, מי שמקבל אישור לקנאביס רפואי, עושים לו התאמה של המינון. ממש עם רוקח וכאלה

ואז יש קטע שאם נניח היה חודש שאותו אדם קנה רק חצי מהמינון שמותר לו, מורידים לו אותו

זה מה שהבנתי ממישהי עם רישיון

אז זה יוצר פלונטר שכזה

כי אם חודש הבא אצטרך יותר והירידה היא רק החודש?

אז קונים את הכמות המותרת, משאירים מה שצריך ואת השאר מגלגלים הלאה

ישירות מחבר/משפחה שיש לו מרשם.

שאר הקנאביס שיש בשוק בשאר צורותיו הוא לא רפואי בשום צורה.

ברפואי שאנשים סוחרים בו

שמסתובב בשוק הוא רפואי.

והוא נקי 100%.

הוא שייך לנכי צה"ל שמקבלים מינון גבוה מהרופא ובפועל זקוקים רק לחלק מהמינון ואת השאר מוכרים.

למה נכי צה"ל דווקא?

כי הנכה מקבל החזר מלא, לשאר האנשים יש השתתפות עצמית שגדלה ככל שהמינון גדל, ולכן לא אכפת לו לקחת יותר ואת השאר למכור.

אני לא מתעסקת כרגע בחוקיות של העניין או בהיתר ההלכתי לעשות כן.

ולפותחת-

אני לא מתייחסת לעניין זה כחריג ולא הייתי דוחה את ההצעה.

אני באופן אישי צורכת גראס במינונים קטנים יחסית באידוי.

ומכירה הרבה בקהילה שלי שצורכים (גם סיגריות, גם גראס).

כולנו נורמטיביים,

מגדלים ילדים בשמחה ובבריאות ומתפרנסים היטב בתחומי עיסוק מגוונים וסופר נורמטיביים (שאינם רק בתחום הרוח).

מן הסתם שאינני דוחקת בך להתחיל לעשן, אני רק מציינת שאנשים רבים שאת מכירה מעשנים מבלי שאת יודעת ומבלי שאת רואה את ההשפעה ולכן באופן אישי לא רואה בכך דבר רע.

בהצלחה במה שתבחרי.

כן הייתי בלא מעט הרצאות מקצועיות בנושא.

טענו שם שאין רפואי אמיתי בשוק והכל מזויף

אלא אם כן אתה קונה ממישהו באופן ישיר

ואז הוא יכול לתת לך מקסימום לעוד כמה בודדים

סחר שקונים לא ישירות ממישהו בעל מרשם

99% לא רפואי

החל מעליה משמעותית ההתפרצות של מחלות נפש ועד התמכרות .

כמובן שגם עישון עצמו מאוד מסוכן.

ואז גיליתי כמה אנשים סביבי מעשנים ירוק. לא תמצאי אות נוגע בסיגריה (או באקמול, או בירוק) אבל פגשתי הרבה אנשים שאני מעריך שיש להם יום בשבוע עם ירוק (או משהו כזה) ובשאר הם מתפקדים לגמרי בסדר.

וכמובן יש גם מעשני סיגריות רגילים.

כמה זמן הוא כבר ככה

אם זה כבר שנים פעם בשבוע זה נשמע בסדר

אם זה משהו חדש אין לדעת לאן זה ילך

בגדול פעם בשבוע ואפילו פעמיים זה ממש לא בעיה

הבעיה היא רק אם מאבדים שליטה וצורכים המון או סוגים נוספים

וגם תבדקי איך הוא כשהוא בהשפעה של זה

מאד מאד משנה למה הוא מעשן ומאיפה החומר שהוא צורך.

בעיקר ה'למה'

ואחרי שיש תשובה לזה אפשר לשקול דברים 

אלא ההתעסקות סביב זה.

קודם כל כדי להשיג סמים צריכים להתערבב במקומות שהם לא תמיד טובים, ובסוף גם אם זה לא אומר כלום עצם העניין הוא לא חוקי. כל העיסוק הזה סביב להשיג, דילרים, תשלום וכו' בעייני הוא פשוט דבר שלא תואם בית תורני... אישית זה היה מפריע לי. בנוסף בסוף יהיו לכם ילדים, איזה מסר את מעוניינת שיעבור אליהם? 

(יש לנו בבית, אם כי לירוק אחר - חסות. גדל במרפסת וטעים יותר מהנמכר בחנות)

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.

נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה.  בהצלחה רבה.

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?

מרגש מאוד לקרוא

עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.

שיעור גדול לכולם

כמה זה חשוב 

ברור שנפגעת מההתנהלות שלו

אבל רואים שזה נוצר אצלו בכפיה מהאשה השניה והפחד שלו לפרק עוד בית ולהיות בודד

לא כל האבות שלנו גיבורים וחזקים עם עמוד שידרה כמו שחלמנו שיהיה

אבל לפחות לי ברור מבין השורות שהוא מאוד אוהב אותך ואת חשובה לו רק שהוא לא יודע לעמוד על שלו ולתת לך את מה שאת ראויה לו ולכן כניראה המכשפה שלו קינאה בך כי היא הרגישה את האהבה שלו אלייך!

מבטיח לך באתי לישון כבר במיטה והעלת לי את הסעיף עם הסיפור הזה! שמישהו יעז לקרוא לבת שלי זונה אם אני לא מוחק אותו! איך היא מעזה להגיד את זה!

בנוסף מציין ממה שנשמע זה שזכית לבעל מדהים ואשריכם על העין הטובה אולי יום אחד אזכה גם להיות כזה 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

טיפול. דחוף לדעתי. אגב, מי שיודע, שיתן את המספר של ער"ן.

אולי הוא הלום קרב?

לא להמשיך כרגיל, להבין וכו'. חייבת לדבר עם מישהו אמין ומקצועי.

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

במרוצת השנים שלנו יחד

עזר לא מעט

עדיין יש נפילות

למרות שהכי עזר לי המילואים

פסיכופט בקרב

ילד טוב בבית

בהצלחה

שהסכמת והלכת. בדרך כלל האגו הגברי מתקומם נגד טיפול.

"אני צריך טיפול"?  "את צריכה!"

שם הספר על ההלום קרב "רחוקי שלי". שם המשפחה של הכותבת: ברוש. אולי תמר ברוש.

ספר קשה. מאוד. חשוב כדי להיווכח מה קורה עם אדם המתכחש למצבו ומסרב לכל עזרה.

עצוב.

פשוט נזכרתי בגלל המצב ההפוך שלך: "פסיכופת בקרב ילד טוב בבית".

נחמד.

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

השירה הזאת בישיבה. נחמד מאוד מאוד!

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

שתרגיש שזה גם קצת שלך. לא האשמה, אלא ההשתתפות ברגשות. איך אמר הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל

לרופא, כשליווה את אשתו: דוקטור, הרגל של אשתי כואבת...לנו.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

אוהב אותך אח שלי, הזכרת לי הרבה סיטואציות אצלי, שלקח לי הרבה זמן להבין. אני לא יועץ זוגי, לכן לא מתיימר לייעץ. אבל יכול לשתף במה שעזר לי מניסיוני, ומקווה שיעזור גם לך, כטיפ מגבר אל גבר.

קודם כל לי עזר הרבה להבין שלא כל רגש שלילי של אשתי - הוא כתב אישום כלפיי.

לאשתך כואב. היא ציפתה לקבל ממך נחמה, ולא היה לך איך לנחם אותה. זה בסדר, בסדר גמור, לא תמיד מצליחים לעזור.

אז היא התאכזבה (מהסיטואציה, לא ממך). היא נשארה עצובה ובודדה (לא בגללך, בגלל המצב). והלכה למיטה.

אל תיקח את זה ללב. היא לא כועסת עליך, היא רק הטיחה מילים מתוך צער. 

תרחם עליה. קשה לה. תכין לה כוס תה, תכתוב לה הודעה שאתה אוהב אותה ומבין את הכאב שלה, תקנה לה שוקולד. 

ועוד משהו: הרבה פעמים עוזר פשוט להקשיב, ולהראות ששמעת (לשקף. אני שומע שממש קשה לך, שאת מרגישה בודדה). ולא לנסות בכלל לפתור. זה לא התפקיד שלך (ובאמת אין לך פתרון). העזרה שלך תהיה רק בזה שהיא תרגיש שיש מישהו איתה במצב הכואב ששומע אותה ומכיל אותה ומחבק אותה.

שצדקתי כשתמיד עמדתי על כך שאין כמו שוקולד לעשות מצב רוח  טוב!!