חוכמת נשים:
מזכירה לבעלי שיש לי בחינה מסכמת ב־2/2
ושמה ביקשתי ממנו להיות בבית עם הילד
זה לא שאני מבקשת ממנו כל יום וכדורגל יש כל הזמן ואני צריכה ללמוד וקשה לי ורע לי ואפילו קצת דמעות, ולכן: היום זו שעת רצון! התפילות נענות! 🤣🤣 מה לבקש מהבעל??
חוכמת נשים:
מזכירה לבעלי שיש לי בחינה מסכמת ב־2/2
ושמה ביקשתי ממנו להיות בבית עם הילד
זה לא שאני מבקשת ממנו כל יום וכדורגל יש כל הזמן ואני צריכה ללמוד וקשה לי ורע לי ואפילו קצת דמעות, ולכן: היום זו שעת רצון! התפילות נענות! 🤣🤣 מה לבקש מהבעל??
תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.
גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉
אנחנו נשואים 8 שנים, עם ארבעה ילדים (הקטנה בת שבועיים אם זה רלוונטי)
תוהה לעצמי מתי הופכים מזוג עם ילדים למשפחה7כרגע אנחנו זוג.
כובן יש לנו ילדים אוהבים אותם מגדלים אותם מתחזקים בית אבל הבסיס שלנו זה שאנחנו זוג
כאילו עוד לא התרגלנו עד הסוף למציאות של הילדים ...(לא שהם באו לנו בהפתעה, כן? )
עדיין שאני שולחת את הילדים לשאול משהו את אבא זה מצחיק אותי..
כשמסתכלת מהצד על הילדים זה מוזר לי שהם כולם הילדים שלי... ב"ה!
ומענין אותי לשמוע מכם
מתי הופכים למשפחה.
קשה לי לדייק את השאלה יותר אבל במבט מהצד זוגות בשלב שלנו המיקוד שלהם זה הרבה יותר בגידול הילדים ובבניית הקן המשפחתי מאיתנו.
טיולים ונופשים משפחתיים
תחפושות משפחתיות
דיונים משפחתיים
קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת
בדיחות משפחתיות
וכן הלאה...
הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)
בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.
אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...
לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח
אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣
הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.
ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.
ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה
חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה
יוצאים עם הילדים
עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית
אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים
אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף
כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.
והנחתם את דעתי... אז תודה
אני יכול לכתוב ספר על זה.
ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה
בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...
"מי זה ומה הוא עושה פה"
וכבר יש לנו ילדים ב"ה...
אולי פשוט לא מתרגלים חחחח
באיזה גיל הייתן שולחות לגן (אם בכלל) במידה ויש לכן יכולת?
רוצה לשלוח את הקטן לגן בגיל חצי שנה ומתלבטת
עד גיל 3. עם כולם.
בפועל
את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים
אמצעי בגיל 4 חודשים
קטן בגיל חצי שנה.
גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.
אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.
זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות
בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה
זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..
כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.
כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית)
בלי להכניס את הילדים למסגרת.
הלוואי עלי עד גיל 3.
אמאגיבורהגם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)
בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.
מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.
אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.
קמתי ביום ראשון עם שעורה בעיין ימין בעפעץ העליון. הכל אדום וכואב מאוד. התנפח לי גם באיזור של השעורה. היום קמתי בבוקר לנפיחות גם בעפעף התחתון. (לא אדום רק נפיחות).
הייתי אצל הרופא ביום ראשון נתן לי משחה ואמר לי לנקות עם מגבונים יעודיים ולעשות קומפרסים.
וכלום לא עוזר
הפוך
זה יותר כואב יותר אדום ויותר נפוח
ניסיתי לקבוע שוב התור והרופא התקשר אלי ואמר לי שאני צריכה להמשיך באותו טיפול וזהו.
מה לעשות?
כמה זמן זה לוקח?
יכול להיות 4 ימים והמצב רק מחמיר ברמה שקשה לי לפתוח את העיין?
סיוט
מפלצתקטנהאני באמת מנסה להבין,
ללמד זכות,
לחשוב מה הייתי עושה אם מצבי הכלכלי היה אחר (ואני מזכיר שבעבר הוא בהחלט היה אחר)...
ובכל זאת, אני פשוט לא מצליח לתפוס את זה.
איך זה שהורים מחכים 9 חודשים ללידת האוצר שלהם, לפעמים קדמו לזה חודשים או שנים של ציפייה והמתנה, אחרי הלידה הם בכו מהתרגשות, ברכו שהחיינו / הטוב והמטיב, חזרו הביתה עם התינוק החדש ושימחו את כל האחים הגדולים, הסבים והסבתות...
ואז, בגיל 3 חודשים, שולחים את הפעוטות חסרי הישע האלה למקומות נוראיים שכאלה. דירה בבניין עם 55 תינוקות. מזרנים בכל פינה, ילדים הולכים לישון מתחת לאסלה ובתוך ארונות הבגדים.
לפעמים יש מטפלות שנראות מקסימות, ובסוף מתברר שהן מתעללות. ה' ישמור. לא תמיד אפשר לזהות מראש, לצערנו, לא תמיד אפשר לדעת היכן הסכנה.
אבל במקרה הזה - זה כ''כ זועק לשמיים! מטפלת אכזרית יכולה לחייך מול ההורים ולהסתיר את הכיעור הפנימי שלה, אך קירות לא יכולים לשקר! דירת 100 מטרים לא יכולה להתרחב לכדי אחוזה מפוארת, ולהכיל 55 ילדים בצורה נורמלית!
איך 110 הורים הרגישו בנוח לשלוח את ילדיהם למעון כ''כ צפוף, שבו ילדים הולכים לישון בזוגות בתוך ארונות בגדים?
אני לא יודע מה סיבת המוות והאם היא בכלל קשורה להזנחה הפושעת הזאת. אבל מה שלא יהיה, אני פשוט מקווה שמחר בבוקר כל אותם הורים ששלחו את ילדיהם למעונות מוזנחים ומזניחים שכאלה, יבינו את המסר המזעזע.
שאותם הורים ירשמו עוד היום את ילדיהם למקום אחר, גם אם יעלה כמה מאות שקלים יותר.
יהי זכר תינוקות של בית רבן, שנהרגו על קידוש הכסף, ברוך.
על יפה או לא יפה אפשר לדון
בדיוק היום גיליתי ששתיים מתוך ארבעת הגיסות שלי מדברות עלי לא יפה בינן לבין עצמן (ואולי גם באופן כללי). מרגישה תמימה כזו ונשבר לי הלב כי כל מה שאני עושה זה להגיד כמה זכיתי שיש לי משפחה כזו . ובאמת שחשבתי שהן לא הגיסות מהסיוטים כמו שכולם הזהירו אותי לפני שהתחתנתי עם משפטים כמו: "ואי ארבע גיסות זה סיוט. תזהרי" ועוד ועוד. הן חושבות שהכל הולך לי ולבעלי טוב , בפרט לי . שבאתי ממשפחה עם כסף (זו הייתה ועות שלי כי בתחילת הקשר סיפרתי להם שיש לי עזרה כלכלית מהמשפחה והרחבתי), הן בטוחות שאני איזו עשירה שבפועל זה ממש ממש לא ככה. גיליתי שהעיניים שלהן צרות עלי מאוד . שהן ממש מקנאות . העדפתי להאמין באמת ובתמים שהן אוהבות אותי . לא סתם חז"ל אמרו לא לדבר רעות על אחרים אבל גם לא לדבר טובות . כי כך או כך העין רעה הכי גדולה מגיעה מהמשפחה ( בין אם בכוונה ובין אם לאו) משתפת שאני מרגישה ממש שברון לב .
הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.
נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה. בהצלחה רבה.
לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.
איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?
בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.
תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.
אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.
בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת
כדאי להחליף.
בהצלחה עם הגיסות ובכלל.
להיות פה אנונימיים
כדי לשתף בנוח דברים אישיים
הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆
קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה.
כן יש בזה מן האמת
תודה הכנסת אותי לפרופורציות
ממש לקחתי את זה קשה אתמול
רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב
לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך
לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים
בעיקר כי מקנאים
תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.
זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.
יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.
בשביל מה להתבוסס בזה?
אשתי נפגעה ממני כי הרגישה שאני לא מספיק רואה אותה.
באישורה - אמרה לי לפנות לפורום ולבקש מכם הצעות איך אוכל להראות לה שהיא חשובה לי.
רעיונות?
מכיוון שהדבר יעלה בהמשך - אסביר הזמנתי חבר שהיה לבד בלי מקום להיות בו בשבת ואז ביום חמישי היא התחילה להרגיש לא טוב (לצערי דבר שקורה לה הרבה, אבל היא מתפקדת ועובדת כרגיל) - פשוט הפעם, לטענתה, זה היה יותר חמור.
היא ניסתה לרמוז לי שאבטל אותו (היא מסרבת להגיד לי באופן ישיר כי היא לא רוצה לצאת האדם הרע ולכן מצפה שאבין לבד), אבל הרגשתי רע בשבילו כי הוא קבע איתי מזמן ולא היה לו ולילדות שלו איפה להיות.
בשישי בצהריים כשהיא הודיעה לי שהיא לא תגיע לארוחה, הבנתי שהיא לא רוצה שיגיע, התייעצתי איתה מה לעשות וזה היה מאוחר מדי.
הייתה לה ערב שבת סיוט, אבל משבת בבוקר קצת יותר סבבה.
עכשיו דיברנו על מה שהיה ושאלתי אותה מה יגרום לה להרגיש שהיא חשובה לי ולא החבר הזה או אחרים.
אמרה לי להתייעץ איתכם כי היא לא יודעת ואין לה רעיונות.
וישר חשבתי להביא לפה