מאנונימי כי חפרתי על זה בחיים האמיתיים. 😅
אני כמעט בשבוע 40.
עם סימפיזיוליזיס מסוף שליש ראשון והיסטוריה של הריונות ארוכים. (הקודמת הייתה כמעט 42 ובלי דליים של פיטוצין שום דבר לא קידם את הלידה)
התקשרתי למיון יולדות של שערי צדק, הדסה עין כרם והדסה הר הצופים.
בגדול, אמרו לי שאני יכולה לבוא ולבקש זירוז, אבל שיכול להיות שאצטרך לחכות עד שיתפנה חדר לידה (את זה ידעתי מראש מהפעם הקודמת) ושיכול להיות שאחרי בדיקת רופא/ה יגידו לי שכל המדדים תקינים, שאין עילה לבצע זירוז וישלחו אותי הביתה.
אני לא רוצה למשוך את ההיריון הזה יותר.
אני מושכת עד 40 כי אני רוצה לתת לבייבי את התנאים הכי טובים שאני יכולה. אני סובלת בכל צעד וצריכה לחשוב פעמיים ולתכנן כל התהפכות במיטה. נשבר לי. כמה שנשבר לי. אני לא תפקודית ואני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שטיאטאתי את הבית או עשיתי פיזור בבוקר. הכל נופל על בעלי (ש-ה' יברך אותו!) ולי נמאס להיות כל כך שבורה.
יצא למישהי להגיע למיון יולדות ולומר להם - תיילדו אותי?
אני פוחדת נורא שישלחו אותי הביתה.
אני כבר מדמיינת את עצמי עם התמוטטות עצבים במיון יולדות.
בו-בזמן אני כבר מתכננת שקרים משכנעים כדי שייקחו אותי ברצינות, וזה ממש לא מי שאני. (תלונה על מיעוט תנועות, תלונות על כאבים בבטן. דברים מהסוג הזה)
אני לא רוצה לשקר ואני לא רוצה להגזים ולעשות דרמות.
אני רק רוצה להיות אחרי זה. בידיים מלאות. עם לידה נעימה וכמה שפחות סיבוכים. להתחיל את השלב של ההחלמה מהלידה ולסיים עם השלב של היריון כואב וקשה.