על שבת פרשת "עקב". תהנו ותחכימו.
--
קוסמיי ומוגלגיי.
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"
היום הזה, הוא יום גדול בשבילי- יום בו אני מתנתק מרשת ה"פטור" שהגנה עליי מפני עונשים.
בפרשה שאקרא בשבת נאמר:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם". מלמד, שלא השתמש משה רבנו באימפריו, כי רצה שבני ישראל יקיימו את המצוות מרצונם ומבחירתם.
שואלת הגמרא במסכת קסמהדרין דף מ"ג-
האם אדם שעשה עבירה תחת קללת אימפריו נחשבת לו עבירה או שמא הוא נחשב ידא אריכתא של הקוסם - ואין אימפריו לדבר עבירה. הגמרא פוסקת שלאדם תחת אימפריו אין אחריות למעשיו, ומכאן לומדים שכשם שהוא לא מקבל על מעשיו עונש, כך לא יקבל על מעשים טובים- שכר. וזו הסיבה שמשה רבינו לא הטיל אימפריו לעם ישראל כשעלה להר סיני.
מחדש האגרי"ד הקדוש, שמשה לא ידע שדתן ואבירם היו אוכלי מוות, ולעומתו, הם דווקא כן עשו אימפריו לעם ישראל כדי שיביא את הזהב והתכשיטים, ובאמצעות מגיה שחורה, יצרו את העגל.
ומדוע דווקא עגל?
כיוון שזה היה הפטרונוס של אבירם ובאמצעות הכישוף הוא יצא מוזהב והבריח את הסוהרסנים ששמרו מפני העלייה להר סיני.
מכאן ההוכחה, אומרים הפרשנים, שלמרות שנשים תרמו את תכשיטי הזהב שלהן לעגל, הן לא המירו את דתן. זה היה משחק מילים – מי שלא הבין. ואם כבר משחקי מילים, זה מוקדש לך רון -
קרושיו ואימפריו הן קללות שאין עליהן מחילה, אבל הבית של רון הוא מחילה שאין עליה קללה. אוהב אותך רון, אתה אח ולא מלאך.
--
בהמשך הפרשה, משה רבינו מזכיר לעם ישראל את כל כשפי המדבר שהוא עשה לכבודם-
באמצעות השרביט המיוחד שלו – שבתקופה המקרא נקרא "מטה"
הורדת המן – שעוברת על חוקי היסוד של גאמפ לעניין יצירת אוכל יש מאין, המלבושים של עם ישראל שנשארו חדשים ולא בלו עם הזמן, ולימים עשו מהבד הזה את גלימת ההיעלמות, וגם רגליהם של עם ישראל שלא ניזוקו מארבעים שנות הליכה.
בהקשר הזה, שואלים חיז"ל – למה היו צריכים ללכת במדבר? מדוע לא השתמשו במטאטאים, מפתח מעבר או אמצעי קסם שונים כדי להגיע לארץ ישראל ולחסוך את כל ההליכה במדבר וכו'?
ומחדש לנו הסנייפלר, שלוחות הברית המקוריות היו מפתח מעבר. וכל מי שהיה נוגע בהם היה עובר ישר לנחלתו בארץ ישראל, אבל כשירד משה רבינו וראה את חטא העגל – ניתץ את הלוחות באמצעות בומברדה מקסימה וביטל את מפתח המעבר, והלוחות השניים היו כבר ללא קסם.
ולמה היו צריכים לחכות עד מעמד הר סיני?
שהרי ידוע שחרטומי מצרים היו הקוסמים הגדולים ביותר באותה תקופה, ובכוחותיהם וכשפיהם הגנו על מצרים ועד היום אי אפשר להתעתק אליה או ממנה.
ולימים, מי שבנה את ק"ק הוגוורטעס השתמש גם הוא באותם כישופים כדי להגן על הטירה. שנאמר, אל טירה ישראל, אל טירה.
הפרשה עוד ארוכה, אבל זמנכם קצר, ואני רואה שהרמיוני כבר שלפה מחולל זמן.
לסיום, התורה מזהירה אותנו שלא נשכח את הקב"ה.
שואלים הפרשנים - ואם עשו לאדם אובליוויאטה, ונמחקו זכרונותיו וכך שכח גם את ה' באונס? האם הוא חייב משום "לא תשכח"?
ועונים המפרשים: שכחנו מה התשובה
(לחכות שיצחקו ולהמשיך)
סתם, פשוט הרב דמבעלדור אמר לי להכניס קצת הומור.
אוקיי, עונים המפרשים –אובליוויאטה בגימטריה 86, "אלהים" בגימטריה גם 86. מכאן אנו למדים שלחש אובליוויאטה יכול למחוק הרבה דברים, אבל לא יכולה למחוק את ידיעת הבורא כי היא כל כך טבועה בנו.
אז תודה רבה לכולכם שבאתם, וגם לדוד ורנון והדודה פטוניה שכיבדו אותנו בנוכחותם, למי שלא מזהה- זה הבלונים שהיו בכניסה.
מנה שנייה תוגש לשולחן בעוד מספר דקות, אני ממליץ על סוכריות בטעמים, במיוחד על הטעם אתנחתא שגורם לך לעצור וליהנות.
ערב טוב!
