אתה לא רוצה להתגרש בגלל הילדים,

כי אתה חושש מן הסתם מהפגיעה הקשה שתהיה להם אם הוריהם יהיו גרושים.

אבל... אם תבגוד, הם לא ייפגעו?

הרי אם תיתפס, לא רק שיש סיכוי גבוה שיהיו גירושין, אלא הם יהיו הרבה יותר מכוערים, ידך תהיה על התחתונה, והילדים? לא יחיו רק עם קשיים של ילדים להורים גרושים, אלא גם עם הידיעה שאבא בגד באמא. שאבא נתן לייצר שלו לפרק להם את הבית.

באמת, עזוב הלכה ועזוב מוסר ועזוב הכל. רק על הילדים אני מדבר עכשיו: עדיף להם הורים שמתגרשים בטוב או הורים שמתגרשים אחרי בגידה מכוערת?

כמו שאמר צ'רצ'יל על הסכם מינכן:

בריטניה יכלה לבחור בין החרפה לבין המלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה.

כך אני אומר לך:

אתה יכול לבחור בין גירושין לבין בגידה.

אם תבחר בבגידה, תקבל גירושין.

וכמובן אפשר גם לא להתגרש ולא לבגוד אלא לתקן ולהיות נשוי באושר (אמנם לא תמיד זה מצליח), אבל זה כבר מחוץ לשורה התחתונה שעליה רציתי להגיב עכשיו 😊

עם אשתך.

לא על המצב שהגעת אליו, דבר איתה על זה שקשה לך  ואתה לא רוצה להעביר את החיים שלך ככה.

בלי האשמות, יותר לפתוח את הלב.

ולראות מה אפשר לעשות, אולי להוריד ממנה עומס בעבודה, לקחת עזרה בתשלום הביתה, לארגן חופשה.

אני משערת שהתמונה רחבה יותר.

אם הכל מושלם בזוגיות, עומס בעבודה הוא לא סיבה לזמן ממושך בלי אינטימיות.

כנראה שהמצב הזוגי, החברי, האינטימיות הלא מינית גם טעונים שיפור.

שים לב מה אתה יכול לעשות שם.

ודבר איתה על חוסר בקרבה בלי קשר ליחסים, שום אישה לא רוצה להרגיש שרוצים אותה "רק בשביל".

בא לי לספר לך סיפור אמיתי לגמרי

יש לי חברת ילדות אנחנו מכירות ממש מהגן

ההורים שלה היו עשירים גרו בוילה מפנקת תמיד היינו מגיעות אליה לבריכה או לקומת אטרקציות בבית

אמא שלה היתה אדם מתוק שהיה כיף לדבר איתו על הכל

יום אחד הם פשוט התגרשו! הייתי בהלם לגמרי...והחברה הזו החליטה לנתק כל קשר עם האבא וככה גם שאר האחים..וזה היה עוד הלם הוא היה אבא מעורב לגמרי אפילו הגיע לטיולים שנתיים כהורה מלווה

עברו מאז 15 שנה והחברה הזו באה לבקר אותי בחודשים האחרונים ואיכשהוא פתחנו את הנושא של הגירושין היא סיפרה שאחרי 15 שנה היא חזרה קצת לדבר עם אבא שלה..ופעם ראשונה בחיי שמעתי את הסיבה שהיא לא דיברה איתו כל השנים.

מסתבר שכשהאמא הייתה בהריון של האח הקטן הגיעה מזכירה חדשה בת 18 למשרד של אבא שלה..מנסתם היא לא הייתה נראת מושכת כמו אמא שלה שבדיוק הייתה בהריון ה...

בקיצור הוא בגד בה היא גילתה את הבגידה הסכימה לסלוח לו אבל הוא לא היה מעוניין המאהבת הייתה עדיפה מבחינתו הם התגרשו הילדים גילו מהר מאוד תסיפור וכולם ניתקו איתו קשר

והם עד היום מסתבר סוחבים רגשות כעס מאוד גדולים כלפי האבא שבבחירה פשוטה שלו בחר לפרק את המשפחה

אז נכון זה מבאס מאוד שהיא לא אמרה תודה על המתנה

אבל אם אישתך הייתה עושה פרסה ולא בוגדת בך וקונה לך מתנה לא נראלי שהיית מתלהב נכון?

הבאת ילדים הקמת משפחה קח אחריות על הקשר הזה

אם תשקיע באישתך כמו במאהבת בטוח העניינים ישתפרו

צעבר לזה שבקשר שהתחיל על בית שהתפרק אף פעם לא יהיה שלום זו הבטחה..

קל מאוד להגיד "הגיעה מזכירה יפיפייה, והבנאדם הפקיר הכל בשביל ילדונת שנכנסה אתמול" (אל תשכחי שהיא לא הגיעה מהירח, מישהו ראיין וקיבל אותה לעבודה...).

בן אדם נורמלי, אם הוא בוגד - ובוודאי אם הוא מוותר על הבית שלו - זה בגלל שהיחסים מראש לא היו משהו. האבא הזה ידע שעוד חודשיים אשתו תלד והיא תיראה יותר טוב, נכון? ואם הוא בגד הוא היה מתנצל וחוזר. זה הרי ברור.

סביר שהסיפור הוא שמראש לא טוב, ומי יודע אם הבגידה לא הייתה רק תירוץ...

ואל תתלהבי שהאמא אדם מתוק. הכרתי יותר מאישה מתוקה אחת שלבעלה עושה את המוות.

כמובן שאני לא בא להכליל ולהגיד לך מה היה עם מישהו שטת מכירה. אבל חייבים להבין שלכל תופעה יש הרבה יותר היבטים ממה שאת יכולה לדמיין, ואת חלקם הגדול אין שום אדם שיכול לראות לבד.

יש נשים רעות, יש נשים שפוגעות בבעל או שמונעות ממנו את מה שמגיע לו במסגרת המחוייבות הזוגית -

שום דבר כזה לא מצדיק בגידה, לא מצדיק טשטוש והרס המוסר וההלכה. אם נראה לו שהמצב לא בר תיקון - שיקח אחריות ויתגרש.

בעבר זה היה ברור ומוחלט בפורומים כאן והמנהלים (בעיקר @נגמרו לי השמות עמדה על המשמר) היו מוחקים, שרשורים או תגובות שהיה נשמע שנותנים לגיטימציה כלשהי לבגידה.

איפה נתתי לגיטימציה לבגידה. הסברתי למה מראש האבא ההוא ויתר על המשפחה. על הבגידה עצמה לא דיברתי (רוב האנשים שנתפסים בוגדים פעם אחד וכדו', מנסים להחזיר את הגלגל. הנושא כאן לא היה הבגידה).

לגבי הטיעון שאם רע לו שיילך בלי קשר לבגידה, זה בדיוק מה שכתבתי בהודעה נפרדת.

שום לגיטימציה לבגידה ולפגיעה אנושה כזו באחר. יהיו הנסיבות אשר יהיו.

נניח והקשר ביניהם היה על הפרצוף אז זה מסביר את הבגידה

ממש לא...הוא הפסיד הכל את הילדים את האישה את הנחת

שאנשים יתחילו לעבוד שיש קושי ולא יברחו למקומות אסורים

ולמי שככ רע עד שהוא לא מסוגל לא לפזול שיתגרש ויפזול כגרוש לאן שבא לו בלי לשמור אישה בבית על סטאנד בי

כתבתי שהוא מראש היה מסוגל לוותר על הכל כי היה לו רע.

קל לשפוט אנשים. תכלס, זה כמה תווים במקלדת...

למרות שלדעתי זה ממש לא רלוונטי. השאלה אם הוכ צריך לעזוב לא נוגעת בשאלה מה היא עושה או לא עושה מאחורי גבו.

ועוד מכניס אנשים לסרטים.

יש אנשים שלא ממש זקוקים למגע גם תקופות ארוכות.

זה אפילו מופרך.

לצערנו יש נשים רבות וטובות וגברים רבים וטובים שנוצר בינם לבין בין/בת זוגם ריחוק גדול, הן רגשי נפשי והן פיזי, ללא שום קשר אחר ח"ו וללא כל פזילה החוצה ולו הקטנה ביותר.

יש כל מיני סיטואציות.

כאן זה נראה כאילו כן יש רצון בין הצדדים ופתאום צד אחד נעלם באופן לא מובן, וגם אין לה שום אמפתיה והערכה אליו. הריחוק הפיזי הוא לא מה שהדליק לי נורה אדומה. הנושא מבחינתי היה החוסר שימת לב לדאגה שלו אליה.

בכל מקרה, כתבתי שיש כאן חשש כזה. מותר לאדם שמרגיש פתאום משהו מוזר, לשאול את עצמו. האהבה תמיד לנסות לחפש אשמים ולהצדיק צד אחד (בעיקר שכמצדיקים את האעשה ומאשימים את הגבר), זה נחמד אבל העובדות מוכיחות שזה לא תמיד נכון.

אין בתיאור המקרה אינדיקציה לחשוב כך כלל.

ואם חלילה היה - שניהם צריכים בצורה שווה לרחוק מכך ולא לתת לגיטימציה כלל לשום דבר דומה.

מה שאתה מתאר לא מאפשר לקבל החלטות, ואיך שלא יהיה - את ההחלטות אתה צריך לקבל.

יש אנשים שהתגרשו בגלל חביתה, ויש אנשים שחטפו מכות ונשארו - בסוף לא הסיפור הוא הסיבה, אלא התחושה והמשמעות שאת/ה נותן לזה.

על פניו, אתה מתאר סיטואציה של חוסר במגע. יש מצב שזה זמני ופטיר. אם זה נמשך הרבה זמן הייתי שואל אם יש לזה צ'אנס. אם אין לזה צ'אנס, אני לא מבין למה אדם נורמלי אמור להישאר עם אישה שמונעת את זה ממנו (נשים, רגע לפני אתן מתעצבנות, תדמיינו אישה שאומרת שבעלה מונע את זה ממנה...), אבל כמובן די נדיר. בדרך כלל זה עניין תקופתי וכדו', וזו בוודאי לא סיבה להתגרש.

מה שכן, חייב להגיד לך שלא הבנתי למה אתם נשארים בשביל הילדים. אם בשביל הילדים אתה עוד רוצה לחשוב איך ומתי וכדו', זה הגיוני. אבל נשמע לי טיפשי לוותר על האושר שלך רק כי יש לך ילדים (כלומר, לא תמיד זה יהיה רע לילדים; ברוב המקרים זה כנראה דווקא טוב להם).

1. ביקשת לא לשפוט, אבל זה פורום דתי ועוד לפני כן פורום ערכי ואסור לקבל מציאות של 'קירור האמבטיה.
 

כמה שהמצב קשה ומתסכל (ומצב של דחיה שוב ושוב וחוסר אינטימיות כמו שאתה מתאר, הוא קשה ומתסכל, גורם למתח נפשי ופזי גדול מאוד ומוציא מהדעת) - כל עוד שאתה נשוי, אין שום לגיטימציה ליצירת קשר רגשי ובוודאי קשר של מגע עם אשה אחרת.

גם אחרי גירושין, לגיטימי לחפש ולמצוא קשר, תוך שמירה על גבולות ההלכה, למטרת נישואין בלבד, להגיע לאינטימיות לגיטימי, אך ורק במסגרת נישואין כדת משה וישראל!
 

2. כל הכבוד, על ההתגברות.

היכולת להתגבר כשאתה כבר בדינמיקה של סיבוך - היא מאוד לא פשוטה ומעידה שיש לך כחות נפש אדירים. תמשיך להשתמש בהם בחכמה. תהיה גבר, גבר שמתגבר ומנהל את כחותיו ולא הם אותו.

3. לגבי המשפט האחרון, אני ממש ממש לא מסכים איתו. לא רק בגלל הנקודה הנכונה ש @פשוט אני.. העלה. הוא צודק אם ח"ו זה יקרה, אבל אני רוצה להאמין שכמו שהתגברת הפעם, אתה תתגבר ותשים את הרעיון הנואל הזה רחוק רחוק מהאפשרות. כמו שלא תחלל שבת, גם לא תבגוד.

אני חושב שהשיקול הזה אינו באמת בשביל הילדים. אני מכיר כמה וכמה אנשים מבוגרים - שלא סולחים להוריהם על כך שנשארו 'בשביל הילדים'.

ילדים לא צריכים בית שיש בו אדמיניסטרציה רשמית של משפחה. ילדים צריכים בית חם ואוהב, בית שבו אבא מכבד את אמא ואמא מכבדת את אבא, אבא מעריך את אמא ואמא מעריכה את אבא, אבא אוהב את אמא ואמא אוהבת את אבא. מתוך כך ובאומר משותף של שני בני הזוג, יש מרחב נפשי לילדים בבית הזה. (ממליץ לחפש בכ.א. של @נגמרו לי השמות, היא כתבה על זה כמה פעמים).

למרות האמור בפסקה הקודמת, אסייג שגם אם מורכב, גם אם לא הכל אידיאלי בין ההורים - כל עוד שיש רצון הדדי להתקדם ומתאמצים בכיוון, זה בסדר. ילדים לא חייבים הורים מושלמים, גם הם כנראה לא מושלמים. זה אפילו לימוד חשוב לילדים, לא להבהל ממורכבות לפעול ולהשתפר ו'כל עוד שהנר דולק - אפשר לתקן'.

אבל אם המציאות היא של יאוש שלך, ואולי עוד קודם לכן של אשתך. אם אתם רשמית נשואים, אבל רגשית במצב של 'גירושין אמוציונליים' - הברירה הפחות גרועה בשביל הילדים היא פרידה מסודרת, תוך מאמץ לשמור על הכבוד של השני, וגירושין כדת משה וישראל.
 

כשילדים רואים את ההורים רבים - זה הרבה יותר גרוע מהורים שמתגרשים בכבוד. אפילו אם מצליחים לא להגיע לטונים גבוהים, אפילו אם את אי ההסכמות לא חושפים לעיני ואוזני הילדים (ומן הסתם כשהמוקד הוא עניינים אינטימיים, דרך ארץ פשוטה היא שהשיח לא יהיה לאוזני הילדים) - הם חווים את המתח והאנרגיה הרעה. הם חשים את התסכול של אמא, את תחושת הקורבנות והסבל של אבא ורע להם עם זה.

רע להם עם זה עכשיו והרבה יותר גרוע שבתודעה שלהם נצרב שככה נראית זוגיות. הסיכוי שהם בלי כוונה בכלל, ישחזרו את הדפוסים שראו, או אפילו לא 'ראו' אבל חוו, בבית ההורים - גבוה מאוד.

אני לא ממליץ לגשת מחר בבוקר לפתוח תיק בבית הדין - אני כן ממליץ שהאופציה להתגרש תהיה באה בחשבון. האופציה להתגרש, בוודאי הרבה יותר באה בחשבון מהאופציה הבזויה והלא מוסרית שכמעט הגעת אליה (ושוב, בלי שום ציניות - כל הכבוד שהתגברת!).

המלצתי הכנה - אל תלכו כרגע לעוד טיפול זוגי. לך לטיפול אישי, תברר את הרצון האמיתי שלך - אם התהליך האישי, יביא ליותר רוגע בבית, הרווחת (ויתכן שבהמשך יהיה מתאים לשלב טיפול זוגי) ואם לא - תגיע לגירושין ממקום יותר שלם עם עצמך.

בהצלחה רבה מאוד, בדרך הלא פשוטה בכלל.

יכול להיות משהו אחר.

גם אם נעלבת מהתגובה שלה זו לא עילה לגירושין, לפחות לפי שיטת בית הלל ובית שמאי במסכת גיטין פרק ט משנה י, ישנה גם שיטת רבי עקיבא.

בכל מקרה אתה חושב נכון, לא מפרקים בית בשביל שטויות כאלה במיוחד אם יש ילדים.

תתקלח, לך לישון, מחר יום חדש.

לצד ג שיהיה ביניכם כ'מתורגמן' ?

שהיא תשמע את דבריך 'בקול' ניטראלי?

שהיא תצטרך לענות תשובות שיתורגמו כנל 'לקול ניטראלי ' לפני שיועברו אליך?

מאוד לא פשוט.

והקולגה שלך בעבודה מאוד מאוד חצופה בעיניי. היא רוצה לחצוץ פה עוד גבול, ולא אכפת לה בכלל מההשלכות של זה.

ואתה, אתה התגברת.

ורק על המעשה הזה מגיע לך כל כך הרבה שאפו.

ולא זו בלבד שהתגברת, הלכת לקנות לאשתך מתנה.

לנתב את הראש אל דרך ישרה ולא עקומה ואפילה כמו הבגידה.

אבל התגובה של אשתך באמת מאכזבת.

נכון שהיא לא מודעת למלחמה שנלחמת בעצמך לפני כן,

אבל בלי קשר, לפחות תודה ואפילו מנומסת

אז קודם כל,

תדע שיש נשים שמה שהכי קונה אותן זו העזרה בבית. גם אני כזאת. שטיפת כלים הרבה יותר תשמח אותי מטבעת יהלום.

כי שטיפת הכלים מראה לי שבעלי איתי. ביום יום הפשוט, בהתמודויות האמיתיות שיש לי בחיים.  

טבעת היהלום היא מלמעלה. סמלית כזאת. נייס טו האב, לא קריטי. כם סביר שלא אשים כי אפחד לאבד או להרוס.

אז זה כדי שתבין את ההיגיון הלא הגיוני הזה של נשים.

ועוד דבר-

כדי להתקרב אתם צריכים להיות נוכחים רגשית.

אתה אדם עם לב חם? אז קדימה, תתחיל מלהגיד לה שנפגעת כשהיא הגיבה ככה. אתה חשבת עליה, השקעת זמן וכסף, רצית לשמח אותה (זה הכי חשוב), רצית להראות  בזה כמה היא חשובה לך

ולא ציפית לכזאת תגובה.

וזה היה מאכזב

ואז תראה איך היא מגיבה לך.

יכול להיות שהיא תצטרך הרבה יותר הבעה רגשית ממך, כדי לתת אמון ולהפתח גם כן.

אבל השאלה היא אם היא רוצה בכך או לא. איפה הלב שלה מונח.

ולגבי הקולגה- תתרחק ממנה. הכי מהר שאתה יכול. גם אם בסוף.תבגוד באשתך, לא יישאר מהבגידה הזאת שום אושר ושמחה. רק טעם מר של הנאה אסורה שפגעה בך באופן אנוש.

אין בזה שום שמחה, תחדיר לך את זה הכי חזק ועמוק ללב ולראש.

הדבר הזה רק יביא לך רע, אך ורק, גם אם היא הכי מתוקה ומקסימה, מבינה לליבך ויש לה את כל הנתונים הפיזיים.

בגידה זה רק כיוון אחד של חורבן. 

ישר כוח גדול 

-בגידה זה מחוץ לכל גבול. נקודה.

-כל עוד אדם נשוי (או בזוגיות רצינית לצורך העניין), כל אישה אחרת היא לא רלוונטית בתחום האינטימי/רומנטי. מקסימה ומושכת ככל שתהיה. היא פשוט לא אופציה.

עכשיו כשנזכרנו בזה, זה לא אומר שאתה אדם מזעזע כי בגדת. אלא אומר שעברת את הגבול. וזה שעברת את הגבול פעם אחת לא מתיר לעבור אותו פעם נוספת.

אכן נשמע סיטואציה מורכבת ומבאסת עם אשתך.

האם להישאר או להתגרש? לא יודעת. איך עושים כל אחד מהם? לא יודעת.

מה שאני כן יודעת זה שעם אשתך יש לך ברית וילדים. אז תוציא את הקולגה מחוץ לתחום, היא לא רלוונטית ויהי מה.

ואז תחליט, בהסתכלות פנימה על הבית בלבד- מתאים? איך? לא מתאים? איך?

אם וכאשר תהיה גרוש- צא לדרך ותמצא אישה אם זה מה שתרצה. נשים מושכות ושמתאימות לך יש בחוץ, מבטיחה. תלך הקולגה תבוא אחת אחרת.

אז קודם תחליט לגבי הנישואים שלך. לגבי הבית שלך.

אחכ, אם תתגרשו ותהיה פנוי, תמצא אישה שטובה בעיניך.

אבל לא בוחנים אופציות תוך כדי.

לא בוגדים.

אתה כרגע עם אשתך, ולמרות שאולי גירושין, אתה לא בודק את השטח בחוץ. נקודה.

מי שפנוי יכול לצאת ולברר. זהו. 

גם אם לא היה מגע/יחסי אישות

להגיע לרמה שהגברת רוצה כבר להגדיר את זה כזוגיות?

בגידה. 

לא נכון.

להכניס מילה כבדת משקל לסיטואציה לא נכונה זה לא בסדר.

זו לא בגידה.

יש דרך חזרה.

לא חייבים לפרק את הנישואין.

זה שהוא צריך לקחת אחריות על מה שהוא עשה לא אומר שהוא צריך לקחת אחריות גם על מה שהוא לא עשה.

אל תאשימי אותו במה שהוא לא עשה.

הוא יכול לשקם את חייו בקלות וזה מה שחשוב.

הוא יכול לשקם את חייו וממש פירטתי על זה בתגובתי.

האם בקלות או לא? לא יודעת.

וכן, כחלק משיקום חייו הוא צריך להבין חד וחלק שבגידה זה מעבר לקו האדום. לא מבינה למה יש פה תגובות שמלטפות ונותנות לגיטימציה לבגידה.

אנשים עושים טעויות, ולאחר ההכרה בחטא מגיעה החזרה בתשובה. הכרה בחטא זו התחלה. מפה חוזרים בתשובה, לא חוזרים אחורה לבגידה

הוא עוזב את אשתו והולך לחברה הנחמדה הזו.

כל שאר הפרשנויות וההמשגות של בגידה, הן האלוגריות...

שאפילו המושג "בגידה" בהקשר הזה בתורה, מופיע כשאדם פונה לאישה אחרת - במקרה שהדבר מותר לו.

ראה רש"י בראשית ל,יא.

בפרשת יתרו.

אנחנו מבינים רגע שיש מוסר אחד והוא מוסר אלוקי.

לא מוסר אנושי כזה או אחר שמתחלף, אלא מוסר אלוקי.

אנו מצווים להיות בני אדם.

לא תרצח.

לא לרצוח.

לא לרצוח גם נפשות - של אשתך, של הילדים, ושל כל הנוגעים בדבר (גם כל קולגה וגם של עצמך בעצם עשיית ההיפך מהמוסר).

לא תנאף.

לא צריך להסביר אפילו...

לא לנאוף.

זו לא אופציה.

לא תחמוד.

לא לחמוד משהו שאינו שלי.

כן, היהדות אומרת לנו שאנחנו בעלי הבית על עצמינו

גם במחשבה

גם בדיבור

וגם במעשה

כן, זה מגיע גם עד המחשבה.

לא לחמוד.

לא תנאף.

לא תרצח.

לא תגנוב. לא תגנוב את הדעת של הנאמנות בינך לבין אשתך.

לא תענה ברעך עד שקר. ולא תענה ותענה בעינויים חמורים את רעייתך בשקרים הסתרות ובגידות.

אם הקב"ה נתן לנו את התורה, לכולנו,

זה אומר שיש בכוח כל אחד וכל אחת מאיתנו לעמוד בה. בטח בעשרת הדיברות.

ולא משנה כמה קשה לנו, אנו מחויבים לשמור על צלם אנוש בסיסי.

לעולם לא ניתן לרצוח אחרים ולייסר אחרים רק כי לנו קשה, אפילו אם קשה מאוד.

אז נזכיר את הברור מאליו - בגידה היא רצח נפשות. פשוטו כמשמעו.

היא יסורי נפש, היא ממעטת צלם האדם הנבגד שמרגיש שכבודו ומהותו נרמסו, ועוד ע"י האדם הקרוב לו ביותר,

היא רמיסת וייסורי הנפש לכל הילדים גם מהתוצאה של הדברים וגם מעצם העניין שהורה שלהם יכול לעשות זאת לאבא/אמא שלהם, אין שורף מזה,

היא רמיסת הביטחון העצמי והדימוי העצמי שאנחנו לא מאחלים כמעט לאויב את מה שזה עושה

בלא לבטוח באנשים, בעולם, באדם בעצמו, אין שום ביטחון בכלום יותר.

נשאר רק שריפה ולב שבור.

לא עושים זאת לבני אדם. ובטח שלא לאדם שכרתת איתו ברית והיא אם ילדיך. 

אין ולא תהיה לגיטימציה לזה

לא משנה כמה "יפות נחמדות מקסימות" יגיעו עד אליך

לא משנה שאתה ואשתך בריחוק מהגיהנום

קודם כל - לא רוצחים. לא נואפים. לא חומדים. לא מייסרים כך אדם ונשמה הכי קרובה אלינו.

אסור שזו בכלל תהיה אופציה מעתה ועד עולם.

וזה מדהים שבדיוק בין שתי פרשות השבוע יש קו מחבר -

בפרשת השבוע שסיימנו בשבת האחרונה, פרשת בשלח, מוזכר איך בדיוק כשעם ישראל היה בריפיון אמונה הגיע עמלק, 

בדיוק כשיש את הספק הזה הוא בא ומצנן הכל ואנו מצווים למחות אותו גם מהלב שלנו,

לזהות כל מקום של "ספק" כזה בחיינו ולמחות אותו עוד כשהוא קטן ולא לתת לו דרור,

לזהות כל מקום של ריפיון בקשר הברית שכרתנו

ולמחות אותו.

למחות כל זכר ממנו.

עמלק לא ידור אצלינו לעולם.

מלחמה לה' ולכל אדם מאיתנו בעמלק מדור ודור!

אנחנו מכריזים עליך מלחמה עמלק

עמלק שמטיל לנו ספק בנאמנות ובבלעדיות הקשר ביני לבין אשתי, ביני לבין אישי,

עמלק ששם לנו סימני שאלה על דברים בסיסיים במהות שלנו כבני אדם.

כי אתה ואשתך כבר עברתם את ים סוף,

קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף והנה מצאתם אחד את השנייה וקרעתם את ים סוף

ואתה ואשתך גם עמדתם במעמד הר סיני וקיבלתם תורה וכרתתם ברית נצח

ועמדתם תחת החופה וכרתתם ברית נצח

וקיבלתם את עשרת הדיברות

אז אם עכשיו קשה ומכאיב ורחוק ביניכם - הכיוון היחידי, *היחידי* הוא או לנסות לפתור זאת ואז *כל האנרגיה כולה* הולכת אך ורק על התיקון, הריפוי, הצמיחה הזוגית ולא לפזול ימינה או שמאלה מילימטר, ולעשות הכל כדי *להישאר יחד בטוב*

או אם כלו כל הקיצין ורואים שאין סיכוי כלל לכך, וגם ניסינו לבד וגם ניסינו בעזרה חיצונית עם אנשי מקצוע ולא אפשרי - אז לשים את כל האנרגיות וכל הכיוונון על *להיפרד בטוב*

לא להישאר ברע. זו לא אופציה.

לא להיפרד ברע. זו לא אופציה.

ובטח שלא לבגוד. זו הכי לא אופציה וזו ממש רציחת נפשות ובגידה לא רק בנבגד חלילה אלא גם באדם הבוגד עצמו ובצלם האנוש שבו ושל כל הנוגעים בדבר.

לכן תלחם בעמלק

תלחם ב"טשטוש" הזה שאומר לך כאילו יש דרך אפשרית ולגיטימית לבגוד אם רע לאדם

תלחם בטשטוש הזה שאומר שאם ניסיתי ואשתי כבויה ומרוחקת ממני עדיין אז זהו זה אומר שאין סיכוי ואולי כן אפזול החוצה.

תחתוך את זה הכי מהר שאפשר.

בדברים האלה שהם דיני נפשות בעיניי צריך אפילו לעזוב עבודה היום.

או לעשות שיחה חותכת עם אותה קולגה, אישה מרשעת (כן, מרשעת) בנוכחות עוד אדם אפילו ולהבהיר חד וחלק את הדברים,

כמו רב עמרם שצעק "אש בבית אש בבית" ואמר שעדיף שיתבייש בעולם הזה מבשר ודם ולא מהקב"ה בעולם האמת...

לא לראות אותה יותר, לא לדבר איתה יותר, היא לא קיימת. וכדאי פיזית להתרחק ולעזוב את המקום גם אם יש מחירים.

המחיר של החיים של אשתך, ילדיך ואתה יותר יקר.

ולשים באמת את כל כיוונון הלב, הראש, המחשבה, הדיבור, המעשה, האנרגיות, המשאבים, המאמץ, התיכנון - הכל לראות איך אתה ואשתך מצליחים להיות יחד בטוב.

מתקרבים. צומחים. גדלים. אוהבים.

וכנ"ל אם לצערנו לא מצליחים ובאמת ובתמים אין סיכוי - כל הכיוונון הנ"ל הולך לגירושין בכבוד ובצורה מלווה ועוטפת לכם ולילדים.

לא ללכת שבי אחר עצת הגיהנום עלי אדמות בכל מיני קולות כאלה ואחרים בהם תיתן לעצמך אפילו בדל של לגיטימציה אפילו לחשוב על קשר עם מישהי אחרת ואז ככל שאשתך תהיה יותר "מעצבנת" או רחוקה או מכאיבה הקולות הללו רק יגידו לך "הנה, אמרנו לך! זה לא שווה את זה!"

כי אי אפשר, פשוט אי אפשר לחיות כאן וכאן! אף אדם לא יכול באמת להצליח לעשות משהו ב100% ואת כל הריכוז שלו אם תמיד יש לו מאחורי הגב את הקול הזה, את האופציה הזו, את הלגיטימציה הזו, את הזר או הזרה ההם, את הפיתוי הזה, את האיש/ה האחר/ת הזו, לא ניתן כך.

לכן צריך לחתוך לגמרי כל אפשרות של קולות מהגיהנום האלה - אין אותם כלל, ורק אז כאשר מכוונים כל כולנו אך ורק באשתי/באישי ניתן להצליח.

ואז גם אם נתקלים בריחוק, בכאב, בפגיעה, בקושי - לא מתרחקים עוד יותר אלא מנסים להתקרב, לתקן, לרפא, להעמיק. רק זו הדרך היחידה.

אם מבעבע בך כל המטענים ואתה לא מצליח לחשוב בבהירות תנסה אפילו לחשוב על הבת שלך.

אם בעלה של בתך היה כותב את ההודעה שאתה כתבת - מה היית רוצה לומר לו?

מה היית מאחל לבת שלך? שאיך ינהג בה בעלה? גם אם היא מאוד מקשה עליו ורחוקה ממנו או מכאיבה לו?

היית רואה אותו בוגד בה?

תנסה להביא רגע את הפנים שלה מסתכלות עליך.

כאילו זו היא.

ואם יעזור לך תביא גם פנים ושם של אחותך, של אמך, של בתך.

אם זה היה האיש שלהן ששואל זאת?

והבא גם את הפנים של בנך, בתך, אשתך, כאשר יודעים (בעולם הזה או אחרי ה120 בעולם האמת) מה אבא עשה לאמא,

מה הפנים האלה אומרות לך עכשיו?

והנשמה

שלך

מה היא אומרת לך עצמך?

מי אתה? מי זה "אריזה משפחתית" האדם?

ומה הוא יעשה מעכשיו?

יכולה לכתוב עוד הרבה אבל כרגע אעצור.

דע שיש כאן פורום ויש כאן קריאה של תגובות, מילים, אנשים, 

אבל בראש ובראשונה יש כאן אותך.

אף אחד לא יוכל לבחור במקומך, לחיות במקומך.

ובאמת באמת שניתנה לך כאן הזדמנות לעצור רגע ולבחור האם לקחת חיים מהאהובים שלך או לתת להם חיים.

אם היית יודע שאתה יכול להציל את ילדיך ממוות, את אשתך ממוות, אם היית יכול להחיות אותם, מה היית עושה?

אם היית יודע שבידך ובכוחך לתת להם חיים או חלילה לקחת מהם חיים וכל רצון וסיכוי ליצור אמון, חיים, ביטחון, שמחה, מה היית עושה?

שוב - בראש ובראשונה יש כאן אותך.

האדם שכתב, שקורא, ושילך לישון היום ויקום מחר ויעשה כל דבר ודבר ביומיום שלו עם המשפחה שלו, עם החיים שלו.

בסופו של דבר יש כאן רק אותך.

אדם.

יהודי.

עם צלם אנוש.

חלק אלו-ק ממעל.

מה אתה תעשה עם חייך

ומה אתה תעשה לחיי כל האהובים שלך

זה באמת אך ורק בידך.

אנא,

בחר בחיים

למענם

למען כולם

ובעיקר -

למענך.

את זה שבגידה זה חמור נורא.

הוא בא לבקש עצות.

לא שיטיחו בו מוסר.

כל נראה לי

שאף אחד לא יעמוד בנסיון הזה אמן.

והלוואי, הלוואי שמנהלי הפורומים הצדיקים היו מזדעקים ומזדעזעים עד עמקי נשמתם מכל הלשון הרע המטורף שהולך פה..

אולי חלקם בתקשורת ישירה עם ריבונו של עולם יודעים מה חמור יותר?

אשרינו שזכינו להיות מנוהלים על ידיכם!

ומי ששרד את ההקדמה המלבבת,

לעיקר הדברים

אתה רוצה פיתרון לבעיה. כי קשר אסור, נחמד ככל שיהיה (ואני בכלל לא נכנסת להשלכות העצומות שברורות לכולם, לא פותר את הבעיה במהותה מהשורש)

אני לא אשת מקצוע ולא אומרת מה לעשות

אבל גם טיפול לא תמיד עוזר. רוצה לומר, אולי לפעמים צריך לנסות כמה סוגים? ולפעמים לעשות עבודה לבד

הבעיה שזה קשה ולא נעים בכלל אז בורחים מזה.

אבל זה מה שזה, בריחה ותו לא...

ניסיתם לבודד מה באמת גורם לה למרחק, לחוסר רצון באינטימיות?

הבסיס בקשר שלכם טוב, פתוח, אוהב?

כל אחד מכם דואג למלא את עצמו בדברים שעושים לו טוב, בלי קשר למשפחה ולזוגיות?

אנחנו לפעמים שוכחים שיש חיים, תחביבים, תשוקות, כשרונות מעבר לקן המשפחתי, שאין ספק שהוא המטרה הנעלה, אבל כאמור כלי צריך להיות מלא על מנת שיהיה לו ממה לתת ..

מתנה גדולה יכולה להעיד על מעשה לא חיובי.

תמיד כשאני ובעלי רואים בכביש איזה ג'יפ יפה חדש עם מדבקה על השמשה 'לאשתי באהבה' אנחנו צוחקים שלילה לפני הוא בגד ובבוקר נתן לה נחמה.

אז אולי גם אשתך מבינה מבין הדברים. שמשהו לא תקין אם פתאום באת לה עם מתנה גדולה שהיא מבקשת כבר שנים ואין צפי.

קצת כמו ילד ששפך את כל השמפו על הרצפה ואז בא לאמא עם חיוך ענק ו 'אמא אני אוהב אותךךך'

ומה עשית נשמה???

רק קח בחשבון.

את הזמן שאתה מקדיש לדבר עם הגברת תקדיש לעבודות הבית.

אשתך תהיה יותר שמחה, רגועה ובעלת יכולת להרעיף אהבה.

אם אני מתחננת 7 פעמים לבעלי שיכניס כלים למדיח והוא מכניס אחרי 7 שנים, לא יעזור לי שום תכשיט.

וגם לא עוזר שדברים באיחור,

כי עד אז הבית משתגע והילדים משתגעים והכל נוזל,

מטפטף, צפוף (בכוונה נותנת כמה דוגמאות כי אני לא יודעת מה בדיוק אשתך ביקשה).

לאישה יש שלוות נפש מכך שדברים בבית נמצאים במקום,

שאין נזילות,

שתלית איפה שהיית אמור לתלות וקדחת איפה שהיית אמור לקדוח.

עדיף תוריד את הזבל במקום לבזבז את הזמן.

עניתי לו באותו המטבע.

תגובה מטומטמת לתגובה מטומטמת.

התגובה שראויה לבן אדם שבעיניי הוא גועל נפש.

במקום שיתעורר על עצמו,

מצפה שנמחא לו כפיים על זה שהוא סר מרע אבל עדיין לא עשה טוב.

וזה שיש פה אנשים שהם סו קולד דתיים ולא יוצאים חוצץ באופן מפורש, גלוי וחד משמעי כנגד זה זו תעודת עניות לחברה שלנו.

הלוואי יהיה חלקי עם עובדי ה' אמיתיים שמבינים שחובתנו להתרחק מן הכיעור ומכל הדומה לו.

אם תתנהג איתה כמו שאתה מתנהג עם אישתך היא כנראה גם תגיב לך כמו אישתך בסוף.

נשים הן כמו דפדפן אינטרנט עם המון לשוניות פתוחות.

תסגור לה כמה לשוניות. תהיה מעורב במטלות הבית חביבי.

ותזכור, נישואין זה למצוא את האדם המיוחד שתרצה לעצבן אותו למשך שאר החיים שלכם ולשאול אחד את השני "מה אתה רוצה לאכול?" עד שאחד מכם ימות.

אולי דומה למה שיש בקרית ענבים. איך קוראים לזה?

יחסית קרוב לירושלים יש את חוות צאן קידר

יש גם באיזור גוש עציון את חוות העטים (משהו כזה)

ויש גם בדרום הר חברון דברים

בשלושתם לא הייתי

אבל לחלוטין טבע ומדבר וכאלה

אבל הבנתי שבאמת עושים שם חתונות.

מקום מהמם. (אבל לא בשביל החורף...)

אזור המרכז פחות מכירה מקומות כאלה. ומה שכן- יקר פחד! 

שהזוג לא רוצה ירושלים בגלל הקטע עם התזמורת.

אם כך, קריית ענבים בהחלט יהיה טוב עבורו

הם רוצים מקום דומה לקריית ענבים, במרכז

יש גם את אחוזת זר.

עונה להגדרת מגניב ולא יקר, במרכז בערך כמו קרית ענבים (20 דקות מזרחה מכפר סבא) אבל זה מעבר לקו הירוק.

ב. הפקקים נוראיים, ביום שישי לפני שבועיים דוב מורל כתב שהוא חיכה שעתיים בין הכיכר הראשונה לכיכר השנייה במג'דל שמס, עד שהסתובב חזרה הביתה כדי לא לאחר לשבּת. אמנם אני לא יודע מתי הוא יצא, אבל הטריק של לצאת בשעה 4 ידוע לכולם ולא תהיו היחידים שחשבו על זה...

כלומר, אם כולם רוצים ליסוע ברכב לאותו יעד הם פשוט לא יגיעו. אין מספיק כביש ואין מספיק חניה. זה נכון בתל אביב עם נתיבי איילון (5 נתיבים פקוקים) וזה נכון גם במג'דל ובחרמון (נתיב אחד לכל צד).

מכיוון שאף אחד לא רוצה ליסוע באוטובוס לחרמון וגם אין העדפה לאוטובוס (נת"צים צהובים), הייתי פשוט לא מנסה.

ושימוש ביישום Google Photos לגיבוי רציף ושוטף / או לחילופין רק מה שחשוב ומועדף, של התמונות מהמחשב, לענן של גוגל - ענן google one.  

קישור לתעריפים של חבילות שירות לפי הנפח שרוכשים.  

https://one.google.com/about/plans?hl=he&g1_landing_page=0

זה מה שאני עושה.

מגבה כמותך, מחשב, כונן חיצוני וגם ענן גוגל.  

שיעודי לשמירת תמונות וסרטונים? 

גוגל דרייב הוא אומנם כמו תיקייה במחשב לשמירת קבצים - אבל ל Google photos יש ערך מוסף ספציפי לניהול תמונות וסרטונים.  

של התמונות.

זו השאלה בפוסט הפותח.

אם מעתיקים תמונות מהמחשב לגוגל דרייב,  לא נהנים מכל היתרונות של ניהול תמונות.

יכולות שכן נמצאות ב Google photos

למשל - חיפוש תמונות לפי מפתחות חיפוש מגוונים: לפי מיקום, לפי נושא, לפי עונה, לפי שמות של פנים מזוהות:

"ירושלים"

"תל אביב בחורף"

"טיולים ב 2025"

"אברהם ושרה" 

גם באייקונים של הכלים יש אייקון ייעודי לכל יישום

לא דייקתי במונח ואני מתנצלת מעומק הלב.

יש יישומים שונים וכולם תחת גוגל.

היום גוגל תמונות תופס מקום בדרייב ולכן אם רוצים מספיק מקום צריך לקנות תוספת מקום. התכוונתי באופן כללי לגבות בגוגל בענן (הלא הוא גוגל דרייב).

אולי זה באמת היה מבלבל למי שלא מכיר ולכן עדיף לדייק ולכתוב גוגל תמונות.

עד כאן נראה לי שליבנו את הנושא כראוי.

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)

בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

והנחתם את דעתי... אז תודה

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

פשוט לא מעכלת. אז אם לא מעכלת את זה קל וחומר שאת האמהות והילדים...

ומה אני עונה לעצמי? למי יש זמן לענות חחחחח

לא לזה התכוונתי

רק מאוד הגיוני שיש מחשבות ותהיות.

ובהחלט לוקח זמן לעכל שינויי חיים שכאלה

ואם אין לך זמן לענות אז רק מקווה שעסוקה בדברים טובים .... כנראה שאת אמא במשרה מלאה. לא? 😉

לפעמים אני מסתכלת עליהם ונקרעת מצחוק שאשכרה ילדים אותם..

אני גם עובדת. בקיצור עסוקה

ילדה ילדה ילדה(ים)

שתמיד תצחקי ותהיי עסוקה רק בדברים טובים

בקיצור

את אמא במשרה מלאה פלוס הרבה שעות נוספות.

תכלס 2 משרות

מהיום תקראי לעצמך מנכלית תפעול 

אבל מניחה כשהילדים גדלים ומתחילים לעשות דברים כמשפחה

העיקר, שיהיה בהצלחה 

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

אני שלחתי רק מגיל 3 לגן עיריה

אבל זה ממש כל משפחה ומה שמתאים לה.

לא כולם יכולים, לא כולן מסוגלות נפשית וכולי.

היי

אני הכנסתי למסגרות בגיל שנה וחתי, זה מאוד תלוי בך ובצרכים של הבית, צרכים כלכלים, רגשיים  וכו.

אני חושבת שגיל חצי שנה זה קטן מדי אבל לפעמים זה נחוץ ואין ברירה אחרת.

ממליצה לחפש מסגרת קטנה,ולקחת בחשבון שמכניסים למעון הם חולים הרבה