אם הוא בונה בקשקשים ורוצה לעשות את זה מדוייק יותר, אין בעיה.
אבל אם אני זו שמתעסקת בזה, אז זה יכול לגרום לבעיות.
תחשבי כל שבת הילדים משחקים איתי באופן מסוים, ופתאום עם אבא הוא אומר להם שזה אסור.
זה לא כמו שאחד אוהב עם חריף והשני לא.
הוא לא יכול להגיד עם אמא מותר, איתי אסור.
מה הוא יגיד, אמא לא מקפידה, אני כן??
נגיד דוגמה אחרת, אצלי מהבית (ספרדים)
מחממים בשבת אם יש קצת רוטב.
עכשיו נגיד עוף שמחממים אותו כמות הנוזל גדלה בחימום.
מהבית אין לי בעיה עם זה, לבעלי כן.
עכשיו זה לא שחור ולבן.
ונכון שהתחתנו קיבלתי על עצמי את הפסיקות שלו, ועדיין בפועל זה יותר מורכב מזה.
אז מדי פעם הוא כן מעיר על זה, כי קשה לסתום כל הזמן כשמבחינתו בחימום הזה יש בו דין בישול,
ומצד שני הוא מבין שלשנות את צורת הבישול שלי באופן הדוק יותר זה גם קשה.
מהצד שלי באמת שאני משתדלת, אבל לפעמים רק בזמן החימום אני שמה לב שיש מעט יותר רוטב ממה שתכננתי. כבר קרה שבשבת בבוקר גיליתי כמות גדולה של רוטב אז לא חיממתי ולא היה לנו בשרי לאכול באותה שבת (ממילא אני לא מבשלת הרבה אוכל, הבשרי נותן את החגיגיות בארוחה)
אם הוא לא היה בבית תכלס כן הייתי מחממת.
אנחנו מאוד מנסים לכבד זה את זה,
אבל בסוף יש פה בית אחד עם ילדים משותפים ודינמיקה.
יש דברים שבהם ההפרדה נשמרת באופן טבעי (כמו הדוגמה עם הדיבור בעזרת גברים)
אבל יש מקומות שזה כן להכניס מתח לזוגיות.
נגיד עוד דוגמה, לפני כמה זמן ירד גשם בשבת והבן שלי (בן 5) ירד עם מטריה לשחק בגשם.
כשבעלי חזר מהתפילה הוא כן קצת התעצבן שנתתי לילדון לצאת עם מטריה בשבת.
עניתי לו שמבחינתי זה משחק. מעולם המטריה לא משמשת כמחסה באמת (כשיורד גשם ביום חול לוקחים אותו עם האוטו)
קניתי את המטריה סתם בגלל שהוא נהנה לשחק עם זה בגשם. מבחינתי זה משחק לכל דבר.
עכשיו להיכנס איתי לדקויות על מטריה בשבת עבור ילד שחנוק לו בבית, אני לא שם, צר לי.
וגם לא שואפת להיות שם.
גם הוא לא מלאך ולא יכול להתעלם מחינוך קלוקל שהבן שלו מקבל,
וגם אני לא רוצה להיות במתח הזה של בין לאפשר לילדון לשחק בחוץ כרצונו, לבין זה שאבא לא יאהב את השימוש הזה.
דווקא מרחב אי הוודאות ההלכתית מקל עלינו את ההתנהלות השוטפת.
מניחה שיש הרבה בתים שזה ככה, כל אחד בתחומים שלו כמובן.
עכשיו להכניס מתח לזוגיות זה לא אומר שאין דרך להתמודד עם זה, אבל זה משהו יחסית מהותי אז יותר מאתגר.
זה עוד נתון לקחת בחשבון בהחלטה הכוללת, זה לא אומר שאי אפשר להתמודד עם זה אף פעם בכלל.
זה מאוד תלוי סיטואציה.
אולי קל לי להיות בעמדה הזאת כי אני מדברת מפוזיציה, מהצד הפחות מקפיד מבין שנינו,
אולי אם הייתי בצד השני הייתי חושבת שהחשיבות על ההקפדה על ההלכה מצדיקה את ההתמודדות הזוגית בסוגיה הזו.
מה שבטוח אם הייתי לומדת דברים של עשייה היה לי מאוד מאוד קשה להתעלם מחוסר היישום שלהם מול העיניים שלי, במרחב הביתי שלי עם הילדים שלי.
כולם יודעים שסוכריות זה רע לשיניים ולגוף.
יש הבדל בין ידעעה כללית לבין לימוד. אם היית לומדת תזונה, ושעה וחצי שומעת הרצאה על כמה שזה מזיק, ובעלך בגדול היה בראש שלך כי כולם יודעים שסוכריה זה מזיק.
היית מצליחה להתעלם אם הוא היה מביא להם סוכריה?
נניח היית מצליחה לכבוש את ההתנגדות שלך ולא לומר מילה.
ושניה אח"כ הוא היה מוזג מים לילד מהכוס של אחיו החולה.
ולפני שבוע שמעת הרצאה על כמה שזה מדבק. ובכלל בלי קשר לחיידקים זה מגעיל אותך הרעיון שהם שותים מפה לפה.
אבל יש לך שליטה עצמית גדולה וזה כמעט לא מזיז לך לראות שהוא נתן להם לשתות מפה לפה.
במקרה השלישי בטווח של שעה שהדברים לא מתנהלים לפי השקפתך, עדיין תהיה לך הסבלנות? והרביעי?
אם את מצליחה לעשות את ההפרדה הזאת וזה לא מפעיל אותך, אשרייך. אז במקרה שלך יהיה יותר קל.
יש לי דוגמה גם בתור ילדה, אבא שלי אוכל קטניות בפסח, אמא שלי לא. ותמיד הם משווקים את זה שהם מצליחים לשמור על הרמוניה ומצליחים לשלב והכל בסדר.
אבל בתור ילדה שקולטת ניואנסים, אני יכולה להעיד שהנושא הזה כן הביא לפיצוצים בסוף.
כשאבא שלי מסיים לאכול צהריים בשטח מטבח שאמא שלי הקצתה לו, ולכאורה הכל עבר בשלום,
אבל שניה אחרי זה הוא לכלך את הבית שניה אחרי שהיא סיימה לשטוף, שם היה הפיצוץ כששניהם טעונים על הארוחת צהריים,
אז עם כל הכבוד לדיבורים היפים על כבוד הדדי והכלה והפרדה והלך רוח שונה, המציאות קצת יותר מורכבת מזה.
מצד שני יש זוגות של אחד דתי שני חילוני וזה עובד להם, אז אולי זה אפשרי.
