התפתחות אישית-האם אני צריכה להתאים את עצמי לבעליאנונימית בהו"ל

אם הייתן רוצות להתפתח מבחינה אישית, רוחנית, 

הייתן מרגישות איזשהו חשש שמא זה יאיים או ייצור אי נעימות בזוגיות?

 

ולמקרה האישי שלי-בעלי איש מדהים.מאד רוחני ומחובר אבל פחות בענין של הלכה.

הוא תרם לי המון מבחינת חיבור שלי לקב"ה, אמונה, בטחון בה' ועוד

 

אבל, אני מרגישה שיש איזה זלזול מסוים בהלכה, הוא לא לומד ולא תמיד יודע

וזה יכול ומביא למצבים של ממש מכשול הלכתי

בהלכות שבת, בשר וחלב, כשרות המטבח ועוד. דברים חמורים...

כמובן הכל בחוסר ידיעה.

 

אולי בגלל שגדלתי באוירה אחרת (מאד הלכתית וטכנית, אבא שלי מורה הוראה בראש מאד פרקטי ומעשי ודקדקן) התלהבתי מאד מהחיבור האמוני שלו,

מההשקפה התורנית, וזה קידם אותי מאד

אבל זה מטריד אותי. מרגישה שאני גם אדם בוגר וצריך לקחת אחריות

חשבתי להתחיל ללמוד הלכות שבת, בשר בחלב- מה ששימושי לי. לפחות שתהיה לי ידיעה בעצמי.

הוא לא רוצה ללמוד איתי, הוא אומר מפורש שקשה לו ללמוד הלכה, לא מתחבר

(לומד הרבה גמרא והשקפה)

ואני תוהה אם זה ייצור איזשהו חוסר איזון, חוסר כבוד כלפיו

גם מבחינה זוגית גם מול הילדים (הם עוד קטנים)

הוא האיש הכי מפרגן בעולם, מעודד אותי לעשות מה שטוב לי

אין לו אגו בשקל- יש לי ידיים טובות וחוש טכני הרבה יותר ממנו וזה בכלל לא מזיז לו,

הוא אומר לילדים- אמא שלנו קודחת הכי מדויק (אני תולה דברים בבית ועושה תיקונים קטנים)

מעריץ שלי שאני פותחת סתימות...

אבל עדיין בסופו של דבר רוחניות זה עיקר הבית וזה כן נוכח בקשר שלנו ובזוגיות שאני באה לקבל ממנו ולהיות מושפעת

פשוט ברובד ההלכתי זה לא המקום שלו כל כך (וכן, לא אתעלם שזה עבודה אישית שאני צריכה לעשות לא להסתכל עליו שלילי על זה.

באיך שגדלתי זה ממש קשה לי שלא יוריד לי ממנו הענין הזה.)

 

אשמח לחכמת ההמונות המדהימות פה

 

אםoo

הלמידה/ ההתפתחות חשובה לי

הזוגיות היא לא שיקול

כי אני לא אוותר על רצונות/ צרכים בהתפתחות שחשובים לי

כדי לשמור על איזון בזוגיות


ספציפית בנושא הלכה אני לא יכולה להזדהות

כי אני תמיד מושכת לצד המקל

אבל בנושאים כלכליים או התפתחות אישית

כן עשיתי דרך ולמידה

שעשו לי טוב

למרות שזה כן נוגע באיזון

לדעתי תלמדי לבדרוני 1234

נשמע שאם לא תעשי את זה, יהיה לך תסכול פנימי וכעס מודחק שבסוף יתפרצו ויפגעו בזוגיות הרבה יותר.

אני לא חושבת שיש בזה חוסר כבוד בכלל, בטח לא יותר מלדגול חורים בקירות 😂

אגב, שאלת אותו אם זה יפריע לו? כי מאיך שתיארת אותו נשמע צפוי שזה בכלל לא יפריע לו.

לא הבנתי מה הבעיהמקקה

בעלי מבין יותר בתיקונים ואני מבינה יותר בבישולים

כל אחד והתחומים שלו

נהדר שלך יש רצון, תלמדי ותהני

אני חושבת שהענין פה הוא לא חוסר כבודכורסא ירוקה

זלזול יכול לבוא גם מהצד ההלכתי וגם מהצד הרוחני אחד כלפי השני/ה. אם אתם מכבדים ומעריכים אחד את השניה שם לא תהיה הבעיה.


מהנסיון שלי התסכול יכול להגיע בעיקר מהנסיון לגשר פרקטית על הפערים ביניכם. נניח שאת לומדת שצריך בסיטואציה מסוימת לעשות איקס, והוא חושב שצריך לעשות וואי. לא כי הוא חושב שהוא יותר יודע הלכה אלא כי סדרי העדיפויות שלו שונים, הרי גם בפסיקות שונות הפער הוא הרבה פעמים בסולם ערכים שמתועדף אחרת. למשל - שבת זה חשוב ופיקוח נפש זה חשוב, אבל מה מעל מה? אז במקרה הזה כבר הכריעו פה אחד, אבל בהרבה מהמחלוקות ההלכתיות היום לא הכריעו. אנחנו קוראים לזה "מקלים" ו"מחמירים". לפעמים זה המצב, ולפעמם מדובר על תיעדוף שונה או תפיסה אחרת של הסיטואציה, וזה לא ענין שחור או לבן.

אז אני חושבת שהשאלה היא שם מה תעשו, ופה הייתי ממליצה לך להתייעץ עם רב שמבין מורכבויות זוגיות והלכתיות, אולי אפילו רב שמייעץ לזוגות מעורבים או חוזרים בתשובה שמתמודדים עם משפחות לא דתיות (למרות ששניכם דתיים) כי באמת הנושא הזה הוא לא פשוט.


ברמה האישית יכולה לומר לך שאנחנו נקלענו לאיזשהי סיטואציה הלכתית מורכבת, אני באופי שלי וגם איפה שגדלתי בנאדם מאד הלכתי, והיה ברור לשנינו שהסיטואציה היא בעייתית הלכתית. ההתנגשות היתה בין ערך אחד שנחשב יותר "הלכתי" (סטייל שבת כשרות) וערך אחד מהתחום שנחשב יותר "רך" בהלכה (מתחומי בן אדם לחברו, אבל בסיטואציה מאד רגישה ומתמשכת, לא חד פעמית). בגלל מי שאני, עמדתי פשוט נבוכה מול הסיטואציה ולא ידעתי מה לעשות. בעלי לעומת זאת ציטט לי איזשהי פסיקה שגישרה על הפער באופן שמתחשב ברגישות הסיטואציה, אבל לא היה עובר בקלות בגרון לרוב האנשים (לדעתי גם הרב שכתב אותה, כתב אותה בדחילו ורחימו) ומבחינת בעלי זה היה האפשרות היחידה.

עכשיו עמדתי מול כמה אפשרויות, ולכל אחת השלכות משמעותיות: הבחירה הראשונה אם לשאול רב או לא (או במצבך- ללמוד הלכה או לא. ותמיד זה גם תלוי איזה רב את שואלת או איזה ספרים את לומדת, 70 פנים לתורה זה לא גוזמה..). אם לא אשאל רב, כמובן שאצטרך להחליט בעצמי. אם אשאל - יש 2 אפשרויות - האפשרות הקלה והנוחה היא שיגידו לי ללכת עם מה שבעלי אומר, ואז "קל" לבלוע את הצפרדע כי יש לי היתר מרב, אבל האפשרות הפחות נוחה היא שהרב יגיד לעשות משהו שמבחינת בעלי הוא לא אופציה, ואז גם יש שתי אפשרויות - לעשות מה שהרב אמר ולגרום לקרע של ממש בזוגיות שלנו, או לוותר על הפסיקה של הרב, ועל האמת ההלכתית שלי, למען הזוגיות שלנו.

אני נשואה הרבה שנים, ועד היום לא שלמה ב100% עם מה שבחרתי ובוחרת כל פעם מחדש במצב הזה. אבל עשיתי בחירה כלשהי, שהיא איכשהו הרע במיעוטו בעיניי.


לא יודעת מה הפואנטה שלי, אולי רק להראות לך מצד אחד את המורכבות ומצד שני לומר כמה הרבה מההחלטות גם שלנו וגם של הרב תלויות במיסגור של הסיטואציה (כמו הפסיקה שבעלי ציטט), ובסופו של דבר בסדרי העדיפויות הערכיים של כל אחד.

מה שלא תעשי, מאחלת הרבה הצלחה!

בעיני חד משמעית תלמדי לבדדיאן ד.

בסוף את כנראה מבשלת במטבח ומתעסקת באוכל ועוד בשבת

ויש כל כך הרבה פרטים של הלכה שאת צריכה לדעת.

 

גם אם בעלך היה לומד הלכה את עדיין היית צריכה לדעת.

אז במצב הנתון כנראה שהוא פחות יהיה הכתובת שלך לשאלות

אז את עוד יותר צריכה לדעת בעצמך.

 

כן במקומך הייתי עושה את זה לבד.

ולא נגיד מקריאה הלכות בשולחן שבת

כדי לא לתפוס את המקום של המובילה הרוחנית בבית

 

אבל ללמוד לבד בוודאי שכן.

 

אגב, גם אני מרגישה פער רוחני בתחומים מסוימים ביני לבין בעלי

וכל הזמן משננת לעצמי שאני האחראית הבלעדית לרוחנית של עצמי.

(והוא האחראי הבלעדי לרוחניות של עצמו שזה עוד חתיכת התמודדות חח)

לדעתי זה יכול לגרום לבעיותאמאשוני

וכדאי לעשות מהלך מתואם.

למשל בהלכות המטבח, אם את המבשלת אז יהיו פחות חיכוכים,

אבל למשל בהלכות שבת זו בעיה.

נגיד אצלנו אני עם הילדים רוב השבת ויוצאת איתם לטיולים ובונה איתם בלגו, קשקשים וכו' וממש לא מתאים לי שבעלי ידייק איתי או איתם דקויות של הלכות.

בהתחלה נגיד הפריע לבעלי שהם נוסעים בקורקינט

אולי זו רוח ההלכה. אולי קיצור שולחן ערוך מפורש.

לי זה לא משנה, אני נותנת להם לנסוע בקורקינט ואם בעלי היה מחליט ללמוד בצורה מסודרת על מנת לעשות, זה בהחלט היה פוגע בשלום בית.

לעומת זאת לי מפריע שהוא מדבר בלי סוף בתפילה, אבל זה אופי, לא חוסר כבוד לתפילה

אז אין פה התנגשות כי הוא בעזרת גברים, אז אין פה בעיה.


בקיצור לא רואה בעיה שאת תלמדי דברים שבפרקטיקה לא מביאים להתנגשות.

לא רואה איזה עניין של מי דוס יותר או משהו כזה.

כן רואה בעיה בעשייה בפועל שיכולה לתסכל.

זה נכון לא רק להלכה אלא לכל מיני דיוקים.

נגיד כשהייתי בקבוצת ריצה דייקו איתנו איך נכון לרוץ,

ובעלי רץ לפי אינטאיציה, וכשהייתי מדייקת אותנו בריצות המשותפות זה גרם לבעיות אז הפסקנו לרוץ ביחד

כי אני לא רציתי לרוץ לא נכון

והוא לא רצה לרוץ לפי כללים מסויימים שהם קפדניים מדי עבורו אלא בצורה משוחררת יותר

אז בסוף התאים לנו שאני מצטרפת לסוף הריצה שלו וממשיכה אח"כ לבד

וככה יצא שבכל זאת היה לנו זמן של ריצה משותפת.


העניין הוא שהלכה זה חלק יותר מהותי מהזהות אז לשני הצדדים יותר קשה להתגמש.

בקיצור תתחילי ממה שפחות יביא לחיכוכים ותראי איך מתפתח משם.

חסר לי משהו במה שכתבתאונמר

מה הבעיה בלדעת דבריםשיכולים לגרום חיכוך ופשוט לא להביא אותם לבן זוג?

נגיד בדוגמאות שכתבת,

אולי בעלך חושב שאסור קשקשים בשבת כיז ה איסור בונה.

אז הוא לא יבנה עם הילדים בשבת. ואת לא אכפת לך אז את כן תבני.

 

מבינה מה אני מתכוונת?

 

לך יש ידע על ריצה, אבל את לא תביאי את לבעלך כי יותר באלך שיהיה לו משוחרר מולך.

תרוצו יחד בלי לדייק אותו.

תבנו בשבת וכל אחד מה שבא לו.

 

מבינה?

לא יודעת אולי יצא לי כתוב מתקיף קצת, אבל באמת שואלת בהתענינות...

אני בנקודה בחיים שאני מנסה לייצר אצלנו צורה כזו.

כל אחד מתנהג לפי החשיבה וההלך רוח שלו וזה לא חייב לגרום לבעיה. אני חולמת שזה אפשרי?

זה אפשרי אבל זה יותר מאתגראמאשוני

אם הוא בונה בקשקשים ורוצה לעשות את זה מדוייק יותר, אין בעיה.

אבל אם אני זו שמתעסקת בזה, אז זה יכול לגרום לבעיות.

תחשבי כל שבת הילדים משחקים איתי באופן מסוים, ופתאום עם אבא הוא אומר להם שזה אסור.

זה לא כמו שאחד אוהב עם חריף והשני לא.

הוא לא יכול להגיד עם אמא מותר, איתי אסור.

מה הוא יגיד, אמא לא מקפידה, אני כן??


נגיד דוגמה אחרת, אצלי מהבית (ספרדים)

מחממים בשבת אם יש קצת רוטב.

עכשיו נגיד עוף שמחממים אותו כמות הנוזל גדלה בחימום.

מהבית אין לי בעיה עם זה, לבעלי כן.

עכשיו זה לא שחור ולבן.

ונכון שהתחתנו קיבלתי על עצמי את הפסיקות שלו, ועדיין בפועל זה יותר מורכב מזה.

אז מדי פעם הוא כן מעיר על זה, כי קשה לסתום כל הזמן כשמבחינתו בחימום הזה יש בו דין בישול,

ומצד שני הוא מבין שלשנות את צורת הבישול שלי באופן הדוק יותר זה גם קשה.

מהצד שלי באמת שאני משתדלת, אבל לפעמים רק בזמן החימום אני שמה לב שיש מעט יותר רוטב ממה שתכננתי. כבר קרה שבשבת בבוקר גיליתי כמות גדולה של רוטב אז לא חיממתי ולא היה לנו בשרי לאכול באותה שבת (ממילא אני לא מבשלת הרבה אוכל, הבשרי נותן את החגיגיות בארוחה)

אם הוא לא היה בבית תכלס כן הייתי מחממת.


אנחנו מאוד מנסים לכבד זה את זה,

אבל בסוף יש פה בית אחד עם ילדים משותפים ודינמיקה.

יש דברים שבהם ההפרדה נשמרת באופן טבעי (כמו הדוגמה עם הדיבור בעזרת גברים)

אבל יש מקומות שזה כן להכניס מתח לזוגיות.


נגיד עוד דוגמה, לפני כמה זמן ירד גשם בשבת והבן שלי (בן 5) ירד עם מטריה לשחק בגשם.

כשבעלי חזר מהתפילה הוא כן קצת התעצבן שנתתי לילדון לצאת עם מטריה בשבת.

עניתי לו שמבחינתי זה משחק. מעולם המטריה לא משמשת כמחסה באמת (כשיורד גשם ביום חול לוקחים אותו עם האוטו)

קניתי את המטריה סתם בגלל שהוא נהנה לשחק עם זה בגשם. מבחינתי זה משחק לכל דבר.

עכשיו להיכנס איתי לדקויות על מטריה בשבת עבור ילד שחנוק לו בבית, אני לא שם, צר לי.

וגם לא שואפת להיות שם.

גם הוא לא מלאך ולא יכול להתעלם מחינוך קלוקל שהבן שלו מקבל,

וגם אני לא רוצה להיות במתח הזה של בין לאפשר לילדון לשחק בחוץ כרצונו, לבין זה שאבא לא יאהב את השימוש הזה.

דווקא מרחב אי הוודאות ההלכתית מקל עלינו את ההתנהלות השוטפת.

מניחה שיש הרבה בתים שזה ככה, כל אחד בתחומים שלו כמובן.


עכשיו להכניס מתח לזוגיות זה לא אומר שאין דרך להתמודד עם זה, אבל זה משהו יחסית מהותי אז יותר מאתגר.

זה עוד נתון לקחת בחשבון בהחלטה הכוללת, זה לא אומר שאי אפשר להתמודד עם זה אף פעם בכלל.

זה מאוד תלוי סיטואציה.

אולי קל לי להיות בעמדה הזאת כי אני מדברת מפוזיציה, מהצד הפחות מקפיד מבין שנינו,

אולי אם הייתי בצד השני הייתי חושבת שהחשיבות על ההקפדה על ההלכה מצדיקה את ההתמודדות הזוגית בסוגיה הזו.

מה שבטוח אם הייתי לומדת דברים של עשייה היה לי מאוד מאוד קשה להתעלם מחוסר היישום שלהם מול העיניים שלי, במרחב הביתי שלי עם הילדים שלי.

כולם יודעים שסוכריות זה רע לשיניים ולגוף.

יש הבדל בין ידעעה כללית לבין לימוד. אם היית לומדת תזונה, ושעה וחצי שומעת הרצאה על כמה שזה מזיק, ובעלך בגדול היה בראש שלך כי כולם יודעים שסוכריה זה מזיק.

היית מצליחה להתעלם אם הוא היה מביא להם סוכריה?

נניח היית מצליחה לכבוש את ההתנגדות שלך ולא לומר מילה.

ושניה אח"כ הוא היה מוזג מים לילד מהכוס של אחיו החולה.

ולפני שבוע שמעת הרצאה על כמה שזה מדבק. ובכלל בלי קשר לחיידקים זה מגעיל אותך הרעיון שהם שותים מפה לפה.

אבל יש לך שליטה עצמית גדולה וזה כמעט לא מזיז לך לראות שהוא נתן להם לשתות מפה לפה.

במקרה השלישי בטווח של שעה שהדברים לא מתנהלים לפי השקפתך, עדיין תהיה לך הסבלנות? והרביעי?

אם את מצליחה לעשות את ההפרדה הזאת וזה לא מפעיל אותך, אשרייך. אז במקרה שלך יהיה יותר קל.


יש לי דוגמה גם בתור ילדה, אבא שלי אוכל קטניות בפסח, אמא שלי לא. ותמיד הם משווקים את זה שהם מצליחים לשמור על הרמוניה ומצליחים לשלב והכל בסדר.

אבל בתור ילדה שקולטת ניואנסים, אני יכולה להעיד שהנושא הזה כן הביא לפיצוצים בסוף.

כשאבא שלי מסיים לאכול צהריים בשטח מטבח שאמא שלי הקצתה לו, ולכאורה הכל עבר בשלום,

אבל שניה אחרי זה הוא לכלך את הבית שניה אחרי שהיא סיימה לשטוף, שם היה הפיצוץ כששניהם טעונים על הארוחת צהריים,

אז עם כל הכבוד לדיבורים היפים על כבוד הדדי והכלה והפרדה והלך רוח שונה, המציאות קצת יותר מורכבת מזה.

מצד שני יש זוגות של אחד דתי שני חילוני וזה עובד להם, אז אולי זה אפשרי.

אני פשוט מנסה לא לקחת את מה שאני חושבת יותר מידי באונמר

בכובד ראש.

נכון אז אני חושבת שאסור לשים נוזל על הפלטה.

בעלי חושב שמותר.

שישים. מעולה. יהיה לנו אוכל חם.

 

אז הוא חושב שאסור מטריה בשבת, אז הוא כשהילד יהיה איתו יגיד לו שאסור.

וכשאמא תגיד לילד שהוא יכול הילד יגיד 'אבל אבא אמר שאסור' 

והאמא תענה לו 'אהה באמת? טוב לא יודעתי. אז נשמור ליום ראשון'.

 

מנגד, כשהאבא יחזור ויראה שהיד עם מטריה לא יתרגש. כי אמא שלו נתנה לו ותפדאל. היא אמא שלו בדיוק כמו שהוא אבא שלו.

 

מבינה?

 

לא לוקחת מידי בכובד ראש דברים.

אז אני חושבת שסוכיות זה זוועה. ובעלי לא.

אז אני לא יתן. ואם בעלי יתן להם אז הם יקבלו 50% סוכר מימה שהיו מקבלים אם גם אני היתי נותנת.

 

יכול להקל עלייך אם תביני את הלוז נראלי....

מסכימה איתךלפניו ברננה!

וגם בהלכה יש את המרחב של חינוך למצוות ומה זה גיל חינוך

וזה ממש מוריד עומס מההורים

אני חושבת בדוגמאותפילה

שהבאת צריך להגיע למחנה משותף . לפתוח ספר הלכה שמקובל על שני בני זוג וללכת לפי זה.

זה לא הגיוני שאבא יגיד שפעולה מסויימת אסורה בשבת שזה איסור חמור ואמא תגיד שלא, פעולה כן מותרת.

אחר כך ילד גם לומד הלכה במוסדות חינוך וגם שם כתוב משהו.

זה לא נכון חינוכית , לא נעים סתם בכללי ולדעתי גם לא נכון הלכתית. עד כמה שאני יודעת יש עניין של מנהג משפחתי / עדתי / מקומי...

גם במקומות לא קשורים להלכה. אם אני לא מרשה לשחק עם מטריות בגלל קצוות חדות , אני מצפה שבעלי יכבד את זה גם כשאני לא בבית.

אותו דבר כלפי ,אם משהו מאוד חשוב לו אז אני אעשה את זה גם אם אני פחות מתחברת לזה.

 

לא חושבת ככה.אונמר

לא נבהלת מפערים. זה טבעי.

גם בהלכה.

לא אמרתי שאמא תגיד שמותר ואבא יגיד שאסור.

אם אבא אמר שאסור מטריה, כשאמא תדמע היא תגיד 'וואלה באמת? טוב אז נחכה לראשון'

 

כשאבא יראה שאמא שמה על הפלטה סיר עם רוטב הוא יאכל יפה מאד וישמח.

 

אין פה אמירות כפולות לילד.

יש פה חיים בטוב עם מי שאנחנו.

כמובן שמה שיש פער שהוא סתם קיים אפשר ללמוד ולהגיע לעמק השווה ולהחלטה איך עושים אצלנו בבית.

אבל זה לא המצב שהיא הביאה.

היא הביאה מצב שזה טעון הפערים.

ואם טעון הפערים אז ללמוד ולהגיע לעמק השווה לא יקרה, אם לא קודם ינשמו עמוק ויחיו בתודעה של מה שכתבתי.

לא לקחת את עצמי בכובד ראש.

לא יקרה כלום אם נזוז או שיקרה משהו אחר מימה שחשבתי.

 

מבחינתי הבסיס למה שאת אומרת - לדבר ולהגיע למסקנה קבועה שמקובלת על שנינו,

הוא לחיות בתודעה שלי..

 

כי אחרת בלימוד או השיחה יהיה רק התלהמות וניסיון למשוך לצד שלי.

 

אבל אם אבא לא שם על הפלטהפילה

אבל כן אוכל מזה , הוא בעצם מראה שהוא לא יודע הלכה. כי לפי הלכה גם אם מישהו אחר ( יהודי) עושה משהו שאסור לנו זה כאילו אנחנו עשינו את זה. אז הוא סתם עושה מעצמו צחוק.

אבל אם הוא כן מסכים שזה בסדר אין שום עניין שרק אמא תשים על פלטה.

לגבי מטריה , אוקי פעם ראשונה אמא יכולה להגיד שהיא לא יודעת למרות שזה די ידוע שלא ומה בהמשך?

זה באמת לא מצב שהיא הביאה. גם אם לא שמים על פלטה, אפשר להוציא מהמקרר ולחכות קצת ואז לאכול. וגם אפשר לצאת החוצה בגשם בלי מטריה . רק שהיא עייפה והוא מפיל עליה הקפדות שלו בלי לחשוב

לא רואה את זה ככה.אונמר

אני לא יודעת מה גדר ההלכה במקרה שמישהו אחר שם על הפלטה בשבילך.

כן יודעת שספרדים שמים עוף עם רוטב. תימנים שמיים גם מרק.

אז עבירה לאכול ששמו בשבילך זה לא.

ותמיד יש פתרון או רוצים. ואם לא אז תמיד יהיה מריבות.

 

וכתבתי בעוד כמה מקומות שלא אני ולא הפותחת דיברנו רק על הלכה.

 

אם אני מחליטה שחייב מקלחת כל יום וזה זוועה עם לא.

ובעלי לא חושב ככה.

אם אני מחליטה שסוכריות זה נוראי ובעלי לא.

 

אז כל פעם של התנגשות יהיה מה?

 

המקום להגיע אליו הוא להיות עם פחות משמעות למה אני רוצה או מחליט או חושב.

יש עוד אנשים ויש משמעות לבעל שלנו ויש ערך למקום שלו.

הכובד ראש שנותנים לזה ההחלטה שלי, או זה המחשבה שלי או זה הרצון שלי הוא לא נכון.

יש עוד רצון ועוד חשיבה ועוד כיוונים.

 

זה שאת החלטת שההלכה שלך זה לא לשים בפלטה רוטב לא אומר שמי שסובר שזה בסדר הוא גוי.

זה שאת החלטת שסוכריות זה לא בריא בכלל לא אומר שמי שנותן לילדים זה נוראי.

 

יש מקום לתנודות בחיים שלנו. בטח מול הבן זוג שלנו.

 

 

איפה כתבתי את זה?פילה

ממש לא כתבתי את זה. כתבתי שצריכים לדבר ולהגיע להחלטה במקומות שזה מחייב מציאות. אפילו מקלחת. אם אני אתקלח פעם בשבוע , בעלי כנראה לא יוכל להתקרב אלי בגלל הריח , כך שאני לא יכולה להחליט דבר כזה גם אם אני ארגיש שזה נכון לי ...

ואני לא מבינה למה אחד מבני זוג יתעקש לתת לילד סוכריות אם השני חושב שזה נורא.

מתוך דווקא?

אם הורה באמת חושב שסוכריות זה ממש נורא הוא לא יכול לחיות לאורך זמן במצב שהורה שני כן נותן סוכריות. בסוף זה יתפוצץ

זה לא מדויק מה שאת כותבת לגבי הפלטהבארץ אהבתי

אני לא יודעת מה הדין במצב ששני בני זוג נוהגים שונה אחד מהשני, ובכל מקרה הפורום הוא לא מקום לפסיקת הלכה.

אבל להגיד שאסור לאכול מאוכל שמישהו אחר חימם על הפלטה, שכזה מותר לפי המנהג שלו, זה לא נכון.

אם אשכנזי מתארח אצל ספרדים - הוא לא יכול לאכול מהאוכל שלהם? הוא עובר על איסור בישול? זה לא נכון...

זה הדבר גדול בין ליהנות מאיסור שיהודי אחר עושה, לבין ליהנות ממשהו שיהודי אחר עושה שמותר לו לפי המנהג שלו, גם אם לי אסור לעשות את זה בעצמי.

טוב , בדקתי עכשיו בספר של רב מלמדפילה

אם מתארחים אז מותר כי זה מנהג בעל הבית. אבל בבית שלו עצמו אסור. כי לפי מנהג שלו זה אסור.

גם לא ברור מה ילדים שלו אמורים לנהוג. בקיצור זו תסבוכת רצינית.

זה לא נכון הלכתית אפילואנונימית בהו"ל

אם אני מוציאה שבת רגיל ומישהו מוציא שבת רבינו תם מותר לי לעשות עבורו מלאכות לפני שהוא הוציא שבת.

יודעת את זה בבירור

אני ממש מונחת נכון בקשר לנושאאמאשוני

לא צריכה להבין לו"ז של אחרים, כי טוב לי עם הדעה הזו. 😀

שכל אחת שתעשה מה שטוב לה.

לפותחת את יכולה להסביר את הלוז והיא תבחר מה שטוב לה.

היא זו שרצתה לשמוע דעות, ואני הסברתי את שלי.

👍אונמר

מחילה נהיה פה בלאגן מימה שכתבתי לך. לא התכוונתי.

ועוד לא את פתחת בכלל. מחילה 🤦‍♀️

 

יום טוב

קשה לי להתחבר למה שאת כותבת פהבארץ אהבתי

אני מבינה את המקום שממנו את כותבת את זה.

אבל אני שומעת את זה ככה:

לי לא חשוב דקויות של הלכה,

לבעלי כן חשוב דקויות של הלכה,

כשהוא מקפיד על דקויות זה פוגע לנו בזוגיות,

לכן עדיף לא ללמוד הלכה ולטעות בלי לדעת, ואז הזוגיות תהיה יותר טובה.

וזה בעצם לבטל את המקום שלו - להגיד שהדקויות לא באמת חשובות, אז במקום שתדע ואז זה ישבש לנו את ההתנהלות, עדיף שפשוט לא תדע.


אולי כתבתי את זה קצת קיצוני.

אבל מצד מי שכן חשוב לה דקויות של הלכה - זה צורם לי לקרוא את זה.


ואני חושבת שיש הבדל בין דברים שיש בהם מנהגים שונים שלכולם יש על מה לסמוך, לבין דברים שבאמת אסורים אבל 'לא נוח לי לדעת אז עדיף לא לדעת'.

במקומות שיש מנהגים שונים - אני חושבת שמי שיותר חשוב לו, כדאי שיתייעץ עם רב כדי לקבל כיוון מתי להקפיד על המנהג שלו ומתי אפשר להעלים עין כי יש פה על מי לסמוך.

אבל במקומות שיש באמת איסור - אז אני חושבת שחשוב ללמוד ולדעת כדי לקיים את ההלכה כמו שהיא, גם אם זה לא הכי נוח לנו.


ועכשיו כשאני כותבת אני קולטת שבאמת הדוגמאות שהבאת בן באמת לא חד משמעיות מבחינה הלכתית. או שמדובר במחלוקת או מנהגים שונים, או שמדובר בכמה להקפיד על ילדים שלא מחוייבים במצוות. אז באמת במקומות כאלו צריך לדון בצורה יותר מעמיקה מאשר ללמוד את ההלכה היבשה.

אבל להגיד שעדיף ללא ללמוד כדי לא להגיע למקומות האלו - בעיני זו לא התשובה.

אני כן חושבת שצריך לקחת את מה שכתבת בחשבון - כדי לשים לב שהלימוד לא גורם למתח זוגי ומשפחתי, לחשוב איך להתנהל עם הפער הזוגי בצורה נכונה, ולהתייעץ עם רב בשאלות שמעוררות חיכוך - אם יש מקום להקל, וכו'.


מקווה שהייתי מובנת. מרגישה שכתבתי קצת מבולבל.

^^ מסכימהלב אוהב

@אמאשוני


קשה לי הגישה של כביכול להעלים עין מהחשיבות של הלכה. זה לא דקויות זה הלכה! זה שצריך ללכת ולברר ויש הרבה סעיפים לכללים מסוימים לא הופך את זה להלכה פחות חשובה מהלכות ברורות וידועות כמו אכילת בשר וחלב ביחד.


מבינה אנשים שזה מכביד עליהם

אבל זה בדיוק העבודה

אם אני יודע שזה מכביד עליי אני אעשה עבודה נפשית להתחבר לזה.. אבל אני לא אתיר לעצמי לחפף בהלכה יותר מורכבת בפרטים שלה בגלל שאין לי כח או סבלנות או כאב ראש לזה..

זה עבודת ה'!!!


וילדים זה משהו אחר, לא חייב להקפיד איתם כל כך למרות שהגישה אצלי זה ללכת עם בעלי ושנהיה אותו ראש בהקשר של מול הילדים...

ואם חשוב לבעלי דקדוק הלכה או החמרה (כי הלכה לשנינו חשוב אני מדברת על החמרות או מנהגים) אז אני אלך לפי מה שבעלי נוהג או מעדיף.


ואגב בעיניי כמו שיש בחוק את העניין שאי ידיעת החוק לא פותרת מעונש אז ככה גם הלכה צריכה להיות חשובה לנו לא פחות וללכת ללמוד את ההלכה ולהשקיע בזה ולדעת פרטי ודקדוקי הלכה בשמחה ובקלילות כי באמת לאמיתה איו בזה באמת כבדות זה רק היצר הרע שמדמה לנו שזה כביכול שטויות ולא צריך ל"הגזים" עד כדי כך מי יישמע... זה ממש מילים של יצר הרע... כאן נמדדת היראת שמיים האמיתית לדעתי בהלכות האלו הקטנות שאולי אנשים פחות מכירים או פחות טורחים לברר עליה.


כשאני רואה שיש מי שמזלזל בפרטי ודקדוקי הלכה אני ממש מרגישה פגיעה אישית לא יודעת זה נוגע בי עמוק איך אפשר ככה לזלזל בדבר ה', מזה משנה אם זה כשרות, שבת, ברכות או כל מצווה אחרת, השורש הוא זהה לעשות רצון ה'. וזה העיקר.


וגם לפותחת אני מחזקת אותך שגם אם בעלך פחות בקטע,בשבילך תלכי ותלמדי את דבר ה' שבא לידי ביטוי בהלכה וכבר כתוב  "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד"


אנחנו לא נצליח לדעת את רצון ה' בעומק אם לא נבין את רצונו קודם דרך הפשט ודרך החומר הרוחני כביכול שזה ההלכות. ככה בונים קומה רוחנית אמיתית.

לא חושבת ככה. הלכה זה לא הדבר היחיד.אונמר

אני לא אישה של ציטוטים, אבל אני בטוחה שיש עוד הרבה משמעות לשלום בית חוץ מזה שיש להקב"ה בעולמו רק הלכה.

ואני בטוחה שיש משמעות לעוד הרבה דברים.

הלכה זה חשוב.

אבל לא רק.

 

אם את בגישה כזאת את מזמנת מלאי של מריבות.

 

כי כשהוא יעשה פחות ממך?

תריבי איתו שהלכה יש לו בעולמו להקב"ה.

ואין לזה סוף.

 

הבסיס להכל זה לחיות בנשימות.

לא רק הלכה יש להקב"ה. יש לו גם שלום בית. ויש לו גם רמת דיקדוק במצוות. ויש לו גם דברים שמוותרים עליהם כי הם לא דאוריתא כשיש מולם משהו אחר.

לא הכל מתחיל ונגמר שם.

 

וכל התגובה שלך ברוח של מלחמה על ההלכה.

אני לא עושה מלחמה מול בעלי גם לא על ההלכה. כל עוד זה שלו.

אני אקפיד על מה שאני חושבת לנכון כשזה אני. כשזה הוא זה שלו.

אני סומכת על הקב"ה שלא יבוא אלי בתלונות על זה שלא הערתי לבעלי.

גם כשזה לתת לילד מטריה פתוחה בשבת.

או לנסוע באופניים.

או לשים מרק על הפלטה בשבת.

לא את שמת אותו.

 

יצא לך בטוב שבמקרה הזה הכותבת היא זאת שפחות מדקדקת ובעלה יותר, אז יש פה מילה בנושא הזה בצורה הזו,

אבל במקרה כמו שלי, שאני יותר מקפידה ובעלי פחות, זה אמור להיות אותה התנהלות בדיוק.

 

וכניסה למקום נלחם כמו שאת מציגה פה מביאה רק דברים לא טובים.

 

יותר חשוב לשמוע ש'מזבח בוכה' על בית שאין בו שלום בית מאשר שיש להקב"ה רק הלכה.

 

וחשוב מאד להדגיש שהיא א דיברה פה רק על הלכה.

היא אמרה גם על מרה שאני מאד בעד בריאות ונגד סוכריות ובעלי מחלק סוכריות.

המלחמה תפעל גם במקרה זה כשאין את הגב של ההלכה לצד בו.

רגע, יש כאן שני דברים שהתייחסתי אליהםלב אוהב

אחד היה הלכה במובן האישי שלי מול הקב"ה בעבודת ה' ללא קשר לזוגיות ולשלום בית. החשיבות של זה.


והשני זה הליכה בקו אחיד לשם מצוות חינוך


זה שיש הבנה שעבודת ה' שלי כוללת התייחסות לפרטי הלכה זה לא אומר שאני אבוא בגישה לוחמנית מול הבעל, זה לא יעיל ולא חכם ולא זו הייתה כוונתי.

התכוונתי שצריך לעשות חושבים ביחד שני בני הזוג לראות איך באים מול הילדים בגישה אחידה. איפה ההלכה פוגשת אותנו במובן הזה. לא אמרתי שזה קל..כמובן שיש זוגות שיותר קל להם שם ושיש פחות פערים אבל כן יש גם זוגות שיש שם פערים... וצריך הרבה חוכמה איך לעשות את זה נכון. ובכלל, אם לבעל לא חשוב שיהיה קו אחיד בחינוך הילדים בבית זה עוד יותר מורכב... לא יודעת אפילו אם אפשר להכנס לפרטים של זה על גבי הפורום מרוב שזה מורכב בעיניי.


ולקב"ה חשוב השלום, בוודאי ...

הלכה יכולה להשתנות במצבים שונים,ניגון של הלב

וכן, הרבה פעמים מקילים בגלל שלום בית, ובדיוק בגלל זה חשוב ללמוד ולדעת מתי מותר להקל או לשנות מנהג. אני חושבת שזה לא קשור ללהחמיר יותר או פחות, אלא ליחס למנהג שלנו. אני גדלתי במקום שמה שאנחנו נוהגים, בין אם זה להחמיר ובין אם זה להקל, זה ההלכה וזה מה שעושים. אם אני נוהגת שמשהו הוא אסור, וזה יכול וצריך בעיני להיות אחרי בירור מה המנהג שמתאים לנו, הוא אסור לי וזהו. אם משהו מותר- הוא מותר וזהו. אם אני נוהגת לא לחמם אוכל לח על הפלטה, וחושבת שיש בזה בישול בשבת, לא יעזור לי שבעלי חושב אחרת, אני לא יכולה לאכול מזה. אצלנו נגיד בעלי מקפיד פחות על כשרויות ממני, אני לא אוכל כשרות שנאי יודעת שהיא לא מספיק טובה בעיני ואני לא מרגישה שנאי יכולה לסמוך עליה רק כי הוא חושב שזה בסדר. אם אני חושבת שצריך להקפיד עם ילדים על מוקצה גם בגיל צעיר, אני לא יכולה פשוט להתעלם מזה שהבן שלי משחק במטריה, כי מבחינתי זה אסור. ומהצד השני- אבא שלי שומע שירים בספירת העומר, ואחרי החתונה היה לי מאוד קשה להקפיד על זה, כי בעיני באמת שאין צורך וזה לא אסור... לכן כן חשוב בעיני לקבוע מנהג משפחתי, לפחות בדברים שמשפיעים על כלל הבית, כי אחרת אם ההלכה באמת חשובה לך אתה לא יכול פשוט לעבור עליה בשביל שלום בית (ושוב, כמו שאמרתי, יכול להיות שנתפשר במקומות מסוימים בשביל שלום בית- אבל אז זה הופך להיות המנהג שלנו ואנחנו שומרים עליו)

כל מה שכתבת זה נטו מההרגשה. אין פה כללאונמר

זה נשמע לך שזה 'המנהג שלכם' שאם משהו הוא הלכה אז ככה עושים ואין מקום לתזוזה.

אבל זה נטו כי ככה הכנסת לך או ככה גידלו אותך.

 

אין לך תורה אחרת משל כולם. ויש מנהגים ויש מצוות ויש דאוריתא ויש דרבנן.

אין מקום להגיד 'אצלנו הלכה זה חובת קיום'.

כי אצל כולם עקרונית הלכה זה חובה לקיים.

אבל זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר פה.

 

שיש דברים שיש להם חובת קיום אבל יש להם ניגודים ודברים שמזיזים אותם מחובת הקיום.

 

ואני רואה מקום של התגמשות אם בעלך סובר שמותר לאכול הכשר מסוים,

להגיד וואלה הוא יודע כנראה מה הוא אומר ואני איתו בזה.

באותה מידה אם הוא לא אוכל משהו מסוים.

 

או שאת והוא ילך איתך. לא כל כך משנה.

מה שמשנה זה התזוזה. בדיוק לא מה שכתבת. זה ההכי לא לדעתי.

זה פשוט התקבעות במקום שאליו אני רגילה ואני לא זזה ממנו.

 

לא רואה ערך בלהתקבע במקום.

ואם יבוא רב ויגיד לך שאבא שלך הרגיל אותך לא נכון בהכשרים וזה כן מותר מה שבעלך אוכל? זה כן ישנה לך את המעשה? אז מה הגבול? בעלך לא מספיק מבין בהלכה?

אני לא מדברת כאמור רק על הלכה.

 

גם סוכריות או לא סוכריות.

גם מקלחת כל יום לילדים או פעם בשבוע.

גם לצחצח שיניים חובה או לא.

כל דבר שאנחנו מחליטים שבענינו הוא חובה ואין מציאות כזו לזוז ממנו, יש מציאות לזוז מהכל. 

אם רק ניכנס להבנה שזה שככה אנחנו חושבים זה לא קצה גבול היכולת של הקיום ויש עוד מציאויות ועוד תוצאות לחישובים וחשיבות.

 

מקווה שאני מסבירה בשפה סבירה ולא יוצא לי מילים לא מובנות חח

כתבתי שאפשר לשנות מנהגים,ניגון של הלב

התכוונתי לנקודה שעלתה פה הרבה שבאותה משפחה ובאותן סיטואציות כמעט ינהגו אחרת, וזה בעיני לא נכון סתם ככה. יכול להיות שהמנהג ישתנה, אבל אז המנהג החדש הופך להיות מה שאנחנו מקפידים עליו. אם החלטנו כשהורים שמחנכים את הילדים לצחצח שיניים כל יום, אז צריך להקפיד על זה, כנ"ל אם החלטנו שלא מכניסים סוכריות לבית. וקל וחומר כשמדובר בהלכה, שלמרות שיש מנהגים שונים המנהג שלקחנו על עצמנו מחייב אותנו, ואי אפשר סתם ככה לשנות מנהג כל יומיים בלי מחשבה.

אני רק שאלההמקורית

למה לא להגיד לילד לא לצאת עם מטריה?

או למשל - להרים את הבשר מהרוטב לתבנית אחרת? או הפוך - להגיד, וואללה לא שמתי לב. זה לא שהאוכל נאסר.

מאיך שזה נקרא מהצד, זה קצת ללכת מסביב ולהתעקש על הדעה שלי בכל מחיר, וזה כולל ויתורים מעצבנים. נכון שהלכה זה דבר ברור, אבל מניסיוני כבעלת תשובה - יש הרבה באמצע בין ההלכה למעשה. וזה החלק של העבודה הזוגיות פה. לשבת ללבן סוגיות כאלה כדי לא להגיע למצב של "אני ואתה" או למצב של הרגשה של ויתור על משהו שמהותי לנו

לדעתי האתגרים הזוגים שציינת הם על בסיס אחר112233445566

לא על ידע או חוסר ידע

אלא על רמת המחוייבות להלכה...

נשמע שבעלך יותר דקדקן בהלכה וממש חשוב לו הקיום, ואת בגישה קצת יותר זורמת

יכול להיות שככל שהוא יותר ידע יהיה לו יותר על מה לדקדק,

אבל מאד יכול להיות שפתאום הוא דווקא גם ידע איפה אפשר להקל.

אז לא בטוחה שידע מה שגורם למתח, אלא פשוט תפיסה שונה ביחס להלכה בחיים או להלכה מול ילדים או משו כזה

אגב לדעתי ילדים יכולים לקבל שעם אבא כן ועם אמא לא112233445566

בהרבה דברים בחיים אנחנו שונים המורכבות היא באמת לתת כבוד לשני הצדדים בטח כשזה מול הלכה זה נורא מורכב

אני לא חושבת שזה מומלץ...לב אוהב
טכנית ילדים יכולים להסתגל להמון דברים ולהכיל, זה לא אומר שזה בהכרח נכון 
בעיני הם עושים מזה הרבה פחות עניין ממנו112233445566

כל עוד יש כבוד הדדי

לדעתי היישור קו בין הורים לא צריך ליהיות במעשים (נעזוב רגע את ההלכה), לדוגמא אפשר שהורה אחד ירדים בדרך אחת והורה אחר בדרך אחרת, אחד יקפיד על צחצוח שיניים אחד לא, אחד יאכיל בריא אחד לא.. כל עוד כל אחד מההורים נותן לשני ולילדים את ההרגשה (האמיתית, לא משחק אותה) שההורה השני הכי נםלא וטוב שיש גם אם הוא חושב אחרת ממני

במעשים באופן כללילב אוהב

זה תלוי, אבל יותר זורם שם לדעתי...

מבחינה הלכתית זה קשור כבר לחינוך לתורה ומצוות ושם צריך יותר בהירות בעיניי


(לא סותר שילדים יכולים לצאת עבדי ה' נפלאים גם בבתים שהגישות והדרך היו שונות אצל ההורים.. ) 

פשוט קשה מאד להכיל אולי דעות של יחס הלכתי שונה112233445566
זנ מתחיל להיות מורכבלב אוהב

אם הבעל שהוא לדעתי זה שאמור להוביל את הדרך הרוחנית בבית, שהוא פחות מקפיד או פחות חשוב לו...

דעות שונות לדעתי כל עוד זה דעה הלכתית מוסמכת אז אוקי אולי טיפה קשה השינוי אבל הביחד יכול להקל על זה לדעתי...

(הכוונה יש כח בלהחליט שאנחנו ביחד בזה ויש לנו מטרה טובה משותפת ונעזור אחד לשני להשיג אותה)

ואם ח"ו בעלך יחליט פחות להקפיד הלכתית?112233445566

בעיני כל עוד בוחרים לחיות יחד ולא להתגרש צריך לקבל אותו איך שהוא.

אחרי דאקבל אותו איך שהוא סביר להניח גם שיהיה מוכן לבוא לכיווני 

קבלה זה עניין אחד וזה חשוב מאודלב אוהב

בזוגיות

וזה כבר כניסה לדילמה לא פשוטה בכלל שאולי יכול להכנס בה גם כאב...

ועדיין יש כאן בעיניי קווים מנחים גם מבחינה זוגית וגם מבחינה רוחנית.

מבחינה זוגית- לאהוב להכיל לקבל ולכבד ומשם לקבל החלטות תוך הקשבה לצרכים ולרצונות.

מבחינה רוחנית- מה המטרה שלנו מול הילדים, האם המטרה זהה אם כן מצוין איך אנחנו מיישמים את זה בשטח, אם לא בעיה יש כאן עבודת גישור לעשות בהצלחה לנו בדרך זה לא קל... 

אבל אם זה לא אותו דבר112233445566

אנחנו נשואים ובעלי לא רוצה להקפיד על משהו, אז מה נותר לי מלבד לקבל אותו?

כמובן שאני יכולה לבקש שינהג מול הילדים לטובת החינוך ואם הוא יסכים זה נפלא, אבל אם לא?

אני פשוט צריכה להחליט אם מתאים לי לקבל אותו כמו שהוא

וכנראה שה' גלגל את האבה המדוייק ביותר לילדי גם אם הוא פחות מקפיד על דברים מהותיים בעיניי

אני מולו זה להשתדל בקבלהלב אוהב

גם אם קשה וצורם לי לראות אותו פחות מקפיד על משהו שאני כן מקפידה עליו... לאהוב אותו לראות את הטוב שבו..

מול הילדים צריך לחשוב ביחד מה עושים. אולי אין ברירה והוא לא מסוגל להקפיד מול הילדים על זה בשבילך... באמת זה דילמה לא פשוטה וגם אמרתי שהרבה פעמים יש שם הרבה כאב 😞

חד משמעית יש כאב112233445566

אבל גם מול הילדים לא בטוח שהוא בעניין להקפיד מולם.... אולי הוא מרגיש צבוע? אולי סיבה אחרת?

את מתארת נקודת מוצא שברור שהוא רוצה לקפיד מולם ואני מתארת נקודת מוצא שלא

 

דווקא כתבתי שיש מצב הואלב אוהב

לא מסוגל להקפיד ובתגובה אחרת כתבתי שהדילמה נהיית עמוקה יותר שהמטרה בהקשר חינוך הילדים היא שונה ולאו דווקא חשוב לשני הצדדים האחידות בדעות...

ואז צריך להיות יצירתיים, למזער נזקים רגשיים, להשלים עם חסר, כואב... אבל אולי מתרגלים לזה בסוף וההשלמה נהיית קלה יותר 

אני חושבת שעם קבלה אמיתי כבר אין כאב.אונמר

אם את באמת שלמה עם איך שהוא, הכאב יהיה מינורי.

כי השלמה אמיתי וקבלה אמיתית תכלול את ההשפעה על הילדים. א על כל דבר אחר.

 

אני רוצה את בעלי גם אם הוא חוזר בשאלה.

הילדים אולי יראו דוגמא לא טובה? כנראה שכן.

אני עדיין ירצה אותו.

הגבול שלי מאד ברור. כל עוד יש לי אמון בו ואין מציאות של נשים אחרות או דברים בנושא, מבחינתי זה שלו.

 

את צריכה להבין שאני ממש דוסית היום. וגם בעלי. לומד חצי יום תורה. בית תורני מאד.

זה לא שיש לנו באופק מציאות כזו של הפקרות.

 

אבל אני ממש יודעת שאני במקום שגם אם הוא יחליט שהוא לא שומר אני רוצה אותו. זה לא תנאי אצלי.

אז בטח שלא תנאי אם הוא ישים על הפלטה סיר עם מים או שהוא לא ילך לתפילת שבת.

 

והוא הולך לתפילה ומקפיד על הלכות.

אבל בלב אני משתדלת להיות שם. במקום של רצון רק למי שהוא. לא לשום דבר אחר שהוא עושה או לא עושה.

כתבת מקסים ונכון כ"כoo
כבר יצא לנו כמה פעמים תמימות דעים בנושא 😉אונמר
התמקדת בשאלת הרצוןלב אוהב

להשאר עם הבעל על אף... ולא דיברתי על זה אפילו

ואני חושבת שזה ממש יומרני להגיד שלא יהיה כאב אם תהיה קבלה אמיתית.

מאמינה שזה דבר מורכב וגם אם יש קבלה כלפי הבעל והבחירות שלו בחיים עדיין יכול לכאוב על הילדים שלא יראו דמות כמו שדמיינתי או חלמתי...במיוחד אם בפועל אני אראה מול העיניים איך זה משפיע לכיוון הלא חיובי מבחינה רוחנית על הילדים.


הייתי דוגרית- ניסיתי לדמיין את הסיטואציה בעיני רוחי וראיתי שזה היה כואב לי...


אנחנו לא מלאכים.... 

בעיני גם יש כאב גם עם קבלה אמיתית112233445566

אבל לפחות אין מתח ויש אהבה הערכה וקרבה למרות פערים מטורפים,

וילדים שגדלים בזוגיות בריאה ואוהבת למרות הפערים

נכון. אולי אני מערבבת בין לוותר על החלום שזהאונמר

מן הסתם מייצר כאב,

לבין זה שאין מתח וחיים בטוב.

 

 

 

מסכימהלב אוהבאחרונה
הוא יתנגד אם תגידיהמקורית

לו שבמטבח עושים כך וכך?

את אחראית בלעדית על כשרות המטבח?


אני חושבת שבלי קשר להובלה הרוחנית, אישה צריכה לדעת הלכות כשרות, ברכות וכו'. זה גם עבודת השם שלה.

השאלה היא אם זה "לא יודע" נוכח שאלות שאת מעלה או שאם תחליטי שאת דבקה בדרך x, הוא יתנגד לכך

את אלופהנעומית

ואתם נשמעים זוג מקסים

אולי יעודד אותך, הרבה גברים כאלה. מבינים את העיקרון ההלכתי ופועלים לפיו. ולא מדקדקים בסעיפי סעיפים של הלכות.

וזה ממש חשוב, ללמוד מה הערכים שלך, מה את רוצה לעשות הלאה ולעשות. אין דוגמא אישית טובה מזו לילדים 

שמעתי שיעור מעולה על הנושא הזה!יום שני

אמנם השיעור הועבר במקור  לגברים, אבל לגמרי מתאים לכולם



שיעור משמעותי ומעורר מחשבה!לפניו ברננה!
זה באמת נתן לי הרבה חומר למחשבה על איך אני רואה אתיום שני

בן הזוג שלי

האם באמת מאמינה שיש לו זכות להיות "הוא"

איזה רגישות מדהימה יש לך. זה ממש ראוי להערכה!באתי מפעם

זה שאת כותבת שאין לו אגו

ומצד שני את מלאה בהערכה ורגישות כלפי המקום שלו בבית,

שני אלו זה נקודת פתיחה מצוינת.

אני חושבת שאת צריכה ללכת ללמוד הלכה, כי אחרת בתחושה שלך את לא סומכת עליו

ואז זה בסוף מורגש ופוגע בכם.

את יכולה ללמוד ופשןט לפעול לפי מה שלמדת, לא צריכה להתריס, אפשר לשתף בנחת,

וואי אתה יודע שתמיד הייתי בטוחה שאסור ככה וגיליתי שככה. אתה יודע, היום התחדש לי שזה בעייתי לתלוש את השפתיים היבשות בשבת. 

במקומך הייתי עושה את זה לעצמי וזהואונמר

לומדת בשביל עצמי.

ומיישמת בעצמי.

בלי לערבב אותו בנושא.

את לא אומרת לו אחרי זה איך לנהוג. את נוהגת איך שאת והוא איך שהוא.

מה שמתנגד תכניסי לעצמך מראש שאת לא נלחמת ומעדיפה שלום על פני דיוק.

 

לא?

תהיי מוכנה להכילנעמי28

שהוא מתנהג אחרת ממך? גם אם את חושבת שהוא טועה? (אלא אם כן הוא מוכן ורוצה שתכווני אותו)


בגדול, התשובה היא לא.

לא מונעים התקדמות אישית אף פעם כדי לשמור על 'שוויון'.


השאלה האם תהיי מוכנה להכיל את השוני במידה והוא לא רוצה לקפוץ איתך מדרגה.

אפשרי ברור אפשרי, אבל דורש עבודת המידותלומדת כעת

לא להעיר לו על דברים שהוא רגיל אליהם ולא מקפיד.

אישית כן הייתי חוששת מפער, אבל אולי פה זה המקום להגיד שזה כן נכון ללמוד ולדעת הלכות לעצמך במיוחד שזה מבחינתך התפתחות אישית, אבל יש בזה גם עבודת המידות להמשיך להעריך אותו ולא 'לחנך' אותו...


אגב זה מזכיר לי

שרחל ארבוס בספר שלה על חינוך כתבה משהו שהתחברתי אליו (וסליחה מראש שזה לא מדוייק, אבל זה הרעיון). היא אמרה שבודדים המקרים שאנשים ישבו על כיסא הפסיכולוג וטענו שזה שההורים היו יותר מדי נוקשים איתם ערער אותם נפשית ופגע בהם. הרבה יותר נפוץ לעומת זאת אנשים שמספרים שהמריבות של ההורים ערערו אותם ופגעו בהם נפשית.

לכן היא אומרת שגם כשהבעל מציג גישה ממש שונה משלך שאת בקושי מסוגלת להכיל, בילדים הרבה יותר יפגע אם תריבי איתו על זה לידם במקום להבליג ולהכיל את השוני.

במקרים שם היא לא דיברה על הלכות אלא יותר על פער בחינוך לילדים, אבל רלוונטי לכל פער בזוגיות שיש בה ילדים.

אני בזוגיות עם פערים דתיים משמעותייםאנונימית בהו"ל

לומדת מה שאני רוצה, שומרת מה שאני רוצה. אני חושבת שפערים דתיים בזוגיות זה תמיד תירוץ ולא הדבר בעצמו.

אם יש תקשורת טובה והכלה אמיתית של הבנזוג השני אז זה לא אישו בכלל בכלל. מנסיוני ומנסיון של הרבה זוגות מעורבים שאני מכירה אישית. לי זה נשמע שקשה לך לקבל אותו, כמו שכתבת בסוגריים, וזאת השאלה שלך 

הענין לדעתי הוא שבזוגות מעורביםאונמר

מראש אתה משחרר את החלום של 'איך אני רוצה שיצאו הילדים שלי'

ובזוג שאמורים כביכול להיות באותו רקע, החלום הזה הוא ממש מוביל את הדרך ומשפיע מאד.

ולכן זה בעיקר מה שיוצא.

 

אני לא זוג מעורב ועדיין אין לי חלום של צורה מאד מסוימת שיהיו הילדים שלי אבל אני מבינה שאני דיי חריגה.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

אני חושבתooאחרונה

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

תאמת כבר לא סומכים על אף אחדאםאני

גם הרופא המטפל בקופה היה מה זה שאנן

ואני הריון ראשון אין לי מושג כמה כואב אמור להיות התכווצויות,

אומרים לי זה רגיל הרחם גדלה אז ביי…

אבל ברוך ה נראה שנעצר כרגע.

אני כל הזמן מזהירה אותו שאין לו עוד מה לחפש בחוץ,

שייקח את הזמן בפנים,

מה הלחץ😅