הדודה מאמריקה שלחה מימון: 

שמחה וששון – לכל מפלגה פתרון.

לרבקה – בלון כחול (ממלכתיות)

 ליאיר – בלון צהוב (יש עתיד)

 לזהבה – בלון סגול (מרצ-המחנה הדמוקרטי)

 לעופר – בלון ירוק (איכות הסביבה והעבודה)

 לאהוד – בלון אדום (הדגלים של פעם)

כל הראשי-מפלגות – וכל הבלונים יצאו לקמפיין.

עופר שמח. רץ וקפץ – וזרק את הבלון הירוק למעלה – למעלה:

 זרק למזרח תיכון חדש

 תפס את אוסלו

נפל הבלון הירוק על אחוז החסימה ——– נדקר.

 ופתאום… בום! טר-ח! מה קרה? 

הקונספציה התפוצצה… הבלון נקרע. 

אנא – עופר – אל תצטער! 

נארגן לך איחוד אחר.

פגשו הח"כים את האסטרטג האמריקאי. 

שמח יאיר ואמר:

 יועץ – נפח את הבלון הצהוב! 

שיהיה גדול – כמו האגו שלי! 

גדול – גדול כמו… כמו… ממשלת השינוי!! 

היועץ ניפח את הבלון

 ניפח את הסקרים

וניפח את הציפיות

 ופתאום….. בום! טרח! מה קרה?

 הבלון התפוצץ…. המנדט נקרע.

 אל תצטער יאיר-היהיר! 

זה סופו של כל קמפיין מהיר.

פגשו הילדים את "ביבי" – חתול הרחוב של השכונה. 

התכופפה זהבה, רצתה ללטף את ביבי, להציע רוטציה.

חטף ביבי את הבלון הסגול של זהבה – 

– גלגל אותה במליאה – 

ותפס….. גלגל בוועדה – ותפס……

 שרט את הבלון עם הרפורמה המשפטית.

 ופתאום… בום! טרח! מה קרה? 

הבג"ץ התפוצץ… הבלון נקרע.

 אל תצטערי זהבה! 

כך קרה גם ליאיר. זה סופו של כל בלון שביר.

הבלון הסגול התפוצץ.

 הבלון הצהוב התפוצץ…

 וגם הבלון הירוק לא עבר.

נשארו רק שני בלונים:

 בלון כחול לרבקה, בלון אדום לאהוד.

פחדה רבקה שגם הבלון שלה יתפוצץ.

 חיבקה רבקה את הבלון הכחול של ה"ממלכתיות"

 כמו שמחבקים כיסא…. 

כמו שמחבקים את גנץ…. 

ופתאום…. בום! טרח! מה קרה?

 הממשלה התפרקה. הבלון נקרע.

 אל תצטערי רבקה! 

כך קרה גם לזהבה – זה סופו של כל בלון.

נשאר רק בלון אחד:

 בלון אדום – הבלון של אהוד. 

פתאום….. נשבה רוח ימנית חזקה – – –

 חטפה את הבלון האדום, 

העיפה אותו למעלה – למעלה – עד לאופוזיציה הנצחית.

אהוד נפנף בידיו וקרא: 

שלום! שלום! חלום אדום!

עמדו הפוליטיקאים, נפנפו בידיים –

 וקראו בקול אל השמים: 

שלום! שלום! נתראה בבחירות, אוטוטו, עוד יומיים!

היה זה תורה של חדווה, אמא של רותי, להביא לילדים מתנה.

מאז ומתמיד חדווה הייתה ידועה כקמצנית, ולכן זה לא הפתיע אף אחד שהיא קנתה להם את הבלונים הכי זולים שמצאה, מגומי דק שנקרע בקלות.

זו, אגב, הסיבה שאבא של רותי, ציון, התגרש ממנה כמה שנים קודם לכן ובכלל לא מוזכר בספר.

**

היא קנתה בלונים בכל הצבעים ודווקא לבת שלה היא נתנה בלון בצבע של בנים. היא גם תמיד הלבישה אותה באוברול גברי, ובכלל היה קשה מאוד לפספס שהיא בכלל רצתה בן.

**

כל הילדים וכל הבלונים יצאו לטיול.

אורי היה דביל מספיק כדי להתייחס לבלון שלו כאל כדור - וזרק אותו בקרבה של שיח קוצני. ולמרות שזה היה כמו לזרוק כדור בהילוך איטי, איכשהו האינפנטיל הצליח לעשות את הבלתי יאמן ולא לתפוס אותו והוא נחת על שיח קוצני, נדקר והתפוצץ. כפיים אורי.

הילדים שהיו מסביב ושמעו את הפיצוץ, רצו למרחב מוגן. כי הסיפור מתרחש בישראל. ואחרי שהם הבינו שזה לא טילים הם הלכו לנחם את אורי ועשו את זה בצורה בוגרת להחריד, כאילו הם השתתפו בכל מלחמות ישראל וצורת והשקפת העולם שלהם על החיים הייתה של ניצולי שואה. "זה סופו של כל בלון". וואו.

**

פגשו הילדים את אבא של רון.

הסיבה שאבא של רון היה בכלל בבית ולא בעבודה, היא שאבא של רון עבד מהבית. כלומר- מובטל. מיד נבין למה.

רון ביקש מאבא שלו לנפח את הבלון למימדים שלא תואמים את העמידות שלו. על אף שאבא שלו רון היה אדם בוגר, הוא לא השכיל להבין שניפוח יתר יגרום לפיצוץ הבלון והעדיף להשוויץ בגבריותו הרעילה אל מול ילדים תמימים שלא מבינים בזה. אגב, זאת מבלי להתייחס לעובדה שלפי האיור בעמוד הראשון - אמא של רותי הביאה את הבלונים כשהם כבר מנופחים.

טוב, אוויר לא עלה לה כסף.

ואז אבא של רון המשיך לנפח את הבלון, שבשלב די מוקדם כבר היה עם יותר נפח מהמוח שלו, והוא התפוצץ. שוק.

הילדים הלכו לנחם את רון, כי היה להם ניסיון בלנחם. הם היו נחמנים מאומנים.

בשום שלב, אגב, לא מוזכר שאבא של רון התנצל או הציע לקנות בלון אחר למרות שברור שהייתה כאן טעות בשיקול הדעת שלו. הוא בטח חזר לאבטלה.

**

מאוחר יותר פגשו הילדים את מיצי, החתולה של סיגלית. (שבאופן מדי נוח הבלון שלה היה סגול. מה קרה? צהובית היה תפוס?)

מיצי הצליחה איכשהו לחטוף את הבלון מידיה של סיגלית בלי לפוצץ אותו במהלך פעולת החטיפה, ורק בסוף אחרי שהיא שיחקה איתו יפה (גלגלה ותפסה) החליטה פתאום לשרוט אותו עד כדי פיצוץ.

הילדים ניחמו אותה שזה קרה גם לרון, מה שגרם לו להיזכר בבלון שלו ולבכות. וגם באביו המובטל שזייף שיחת טלפון ונעלם מיד אחרי שהבלון התפוצץ.

**

נותרו רק 2 בלונים. בלון בצבע גברי לרותי ובלון בצבע נשי לאלון.

רותי פחדה שהבלון שלה יתפוצץ. למה? פשוט אל תביאי אותו לאדם מבוגר עם שיקול דעת של מצנם, ותיזהרי מחתולות.

אבל היא בחרה בטקטיקה של לחבק אותו חזק. כמו בן. "כמו שמחבקים את אמא". זה יכול להסביר למה אין שם יותר מדי אהבה. לרותי, שגדלה להיות אלופת ישראל בהיאבקות חופשית, לא הייתה מודעות לכוח שלה באותה תקופה - והבלון שלה התפוצץ. חדי העין ישימו לב שבניגוד לשאר הילדים, לא מוזכר שרותי בכתה. כיוון שהיא לא. למעשה, לא סתם היא דמיינה את אמא שלה כשהיא מחצה אותו בקהות חושים. היו להן המון בעיות.

**

נותר רק בלון אחד. הבלון של אלון.

ומכיוון שאלון היה חסר אינטליגנציה רגשית, הוא דילג עם הבלון שלו כששאר החבורה עם הפנים ברצפה, כועסים על אמא של רותי הקמצנית.

כשהבלון שלו עף סוף סוף, הילדים שמחו שלאף אחד לא נותר בלון, וסיגלית אפילו החזירה את המאוורר התעשייתי שהיא לקחה מהמחסן של אבא שלה כדי להעיף את הבלון של אלון לשמים. זה לא היה הליום. אין הסבר אחר.

**

@פתית שלג

@שלג דאשתקד

@פ.א.

אני מתבלבל בין שלושתכם והדבר מרגיז אותי. בואו ניצור הבדלים ברורים!

(הבהרה - אני יודע להבדיל בין שלושתכם כשאני מתאמץ אבל שלושתכם שמורים שלא בצדק באותה מגרה במוחי)

פאר לי שחר: להעמיד לדין את הורי הפעוטות שנספו במעון

אני לא יודעת מה זה יותר, מגעיל או מטומטםםםם, באלי להקיא או לבכות או גם וגםםםם...

במקום להסתכל על ההורים בצורה הכי מעריכה שיש על האמונה המטורפת שיש להם בזמן כל כך קשה מאשימים אותם????

לא נכנסת לשאלה מה היה שם והאם זה נכון או לא אבל הם איבדו ילד, נמצאים באחד הניסיונות הכי קשים שאדם יכול לעבור בעולם הזה וזה מה שאומרים עליהם? כמו שהאשימו את צביקה מור שהוא לא אוהב את הבן שלו, מטומטמיםםםםםםם!!! הבנאדם מקריב את הדבר הכי יקר לו בשביל הערכים שלו, מאמין הקב"ה ואתם יורדים עליו, איכססס🤮

המשחק הזה ממכר רק בהתחלה ובסוף

וכל השאר משעמם

(אני בסוף ולא מצליחה לצאת משם)