עייפות וחיי אישותהבוקר יעלה

לא יודעת אם מתאים /לא.. אם לא אפשר למחוק

אנחנו באמצע שנות השלושים, עם ילדים ב"ה, ובעומס בחיים והעבודה לא מגיעים לזה מלבד בליל טבילה.

אנחנו נורמלים? דרוש טיפול?

שנינו עובדים במשרה מלאה, אחהצ יש עומס מבורך, חוגים תנועות נוער הקפצות וכו, ועד שמגיע הערב שנינו גמורים. ספורט פעם בשבוע לא מצליחה להכניס..

ב"ה עומס מבורך אבל לזמן זוגי לא מגיעים.

פעם היינו מגיעים לזה ביום שישי שזה אחלה פתרון אבל היום בשישי עמוס גם בבישולים והכנות וכשאנחנו מתארחים, אנחנו רוצים לנצל את היום המשותף החופשי היחיד לשנינו..

לי נראה לא תקין שמגיעים לזה רק בליל טבילה ואולי עוד פעם בגג.

בעלי טוען שהוא עייף וכשהוא רוצה אני עייפה, בפועל הוא לא מנסה אפילו. ונראה לי שזה מה שהכי מפריע לי.

חסרה לי ההרגשה הזאת להיות מחוזרת.

האם אתם חושבות שזה תקין? ואם לא, מה אתן מציעות? 

העומס ו-"ההתשה" היומיומית הן אכן דבר מוכר בכל ביתנייקיי

עם ילדים ושני בני זוג שנמצאים במרוץ החיים הבלתי נגמר.  

אבל למזלנו, הדתיים, יש את השבתות לדברים האלה, למלא את המצברים הזוגיים ולהינות מאינטימיות מספקת.

(כתבתי "למזלינו הדתיים", כי מקולגות חילוניים אני שומעת על היציאות בשבת עם הילדים, ופשוט אין להם טיפת מנוחה, גם לא בסופי שבוע).

זה לא המקום להאריך ולפרט - אך מתוך האפשרויות של לילות שבת, בוקר מוקדם שבת, מנוחת צהריים בשבת, מוצאי שבת (בפרט בשעון חורף), אפשר למצוא זמן זוגי בנעימים, גם עם ילדים קטנים בבית.  

^^^הריון ולידה
עניין של סדרי עדיפויות. נראה שכדאי לדבר על זה ולחשוב מחדש.
לא לחכות שזה יקרה מעצמומתיכון ועד מעון

לקבוע יום בשבוע (שבת זה נוח אבל לא חייב) שבו לא משנה מה נמצאים ביחד, גם אם עייפים גם אם אין כוח מתאמצים בשביל זה

לא כל-כך מסכימה עם הדרך הזונייקיי

אינטימיות נועדה כדי להינות. לא כדי לעשות ☑️

אי אפשר להינות כשזה מאולץ, כשזה בזמן לא נוח ובתנאים לא נוחים.  

(מזכיר את מה שקורה כאשר מנסים להכנס להריון.  שזה נעשה טכני ומשימתי סביב חלון הפוריות ולא למען הכייף והעונג) 

אפשר להתאמץרקאני

ולהינות

הרבה פעמים קשה להיכנס לזה כי עייפים

ואם עושים מאמץ בכל זאת בסוף כן זורם ונהנים

ואם נחכה שיהיה ספונטני זה יקרה פעם במיליון

אבל כמו שבליל טבילה מתאמצים לפנות זמן, כוח, ולעשות אווירה

אז אפשר להתאמץ גם בסתם יום

 

לא אמרתי לחכות לספונטני - בהחלט התכוונתינייקיי

שחשוב למצוא זמן.

לכן כיוונתי לשבתות. שיש תנאים נלווים של אוירה רגועה, ושעות רבות מאוד ביחד, ובלי לחצים של התארגנות הבוקר / עבודה/ בישולים/קניות/מטלות/מחשבות מטרידות מה עוד מחכה לי לעשות … 

אז לא הבנתירקאני

מה לא הסכמת עם מתיכון ועד מעון

מה ההבדל אם שבת או יום אחר שקובעים מראש?

 

לדעתי יש הבדל גדול מאוד בין לקבוע יום באמצע השבוענייקיי

לבין שבת

לפחות איך שזה אצלנו, וכנראה בהרבה בתים אחרים.  בסתם ערב באמצע השבוע - יכולים לקבוע ולסגור ערב זוגי, אבל לא פשוט להתמיד בזה באופן מתמשך. כי החיים מלאים באילוצים ובלת"מים והמון פעמים זה עשוי להיות בסופו של דבר לא נוח מכל מיני סיבות - ואז נכנסים למיטה עם פחות התלהבות.  

 

ליל טבילה הוא פעם בחודש. לא פעם בשבוע.  

 

ובשבת - ממש יש נשמה יתרה.  משהו באווירה האופפת, בנינוחות, ברוגע, בתנאים, בניתוק…   

גם אני חשבתי ככהרקאני

אבל בפועל גיליתי שאפילו כששבת מוקדם

אני תמיד תמיד גמורה מעייפות אחרי יום שישי של בישולים

הצטברות של עייפות של כל השבוע

תמיד נרדמת על הספה כבר

ודווקא יש ימים בשבוע שפחות עמוסים לנו באופן קבוע

 

אז זה כן משתנה בין זוגות...

מסכימה איתךנייקיי

אצלי הבישולים העיקריים בחמישי בערב. שישי להשלמות של המנה הראשונה (דג), מרק ועוגה.

וניקיונות - בעלי שיחי'!

וסלטים מבושלים מגוונים קונים במעדנייה לשבתות. לא משקיעה בזה בעצמי 🙃 

אני איתךרוני_רון

גם אנחנו דווקא פחות אוהבים את שבת לקטע הזה...

אנחנו אחרי ארוחה כבדה, לא מיד אחרי מקלחת...

עייפים תמיד תמיד

בלילות שבת של חורף בעלי נשאר ללמוד ואני קורסת למיטה..

הרבה פעמים מתארחים...

 

בקיצור, גם לנו יותר כיף ומוצלח במהלך השבוע

 

אבל אין ספק שעם ילדים וחיים עמוסים צריך לפנות זמן

 

לי מאוד מפריע שבדכ כשאנחנו יחד אני מאוד עייפה, אז אנחנו מקפידים שפעם בשבוע אני הולכת לישון עם הילדים, וקמה בערב רעננה
ככה אני גם מרוויחה ערב של איפוס עייפות, וצוברת 10-12 שעות שינה ביום הזה...

חכם מאודרקאני

ללכת לישון עם הילדים

אולי נאמץ

זו המלצה ששמעתי בעבר ממטפלת מיניתמתיכון ועד מעון

ובעיני היא נכונה מאוד.

הכותבת מציינת שהם לא נמצאים ביחד ושזה חסר במרוצת החיים.

גם שקובעים זמן זה בכלל לא בשביל לסמן וי אלא כדי לדאוג שהאינטימיות לא תתפספס ולא תדחק בתחתית רשימת המטלות.

וגם ההגדרה מאולץ היא נקודת מבט, זה לא אילוץ זה מציאת זמן בשטף החיים לדבר החשוב מהכל, אחרת הוא מתמסמס.

לא צריך לבחור כמובן את היום הכי לחוץ שחוזרים מאוחר ומגיעים על הלשון בחוץ, כדאי לבחור יום נינוח יותר, יום חופשי אם יש או שבת אבל חשוב לקבוע להכניס ללו"ז

 

אני לא יודעת כמה שנים את נשואה אבל יש שלב בחיים שאם לא קובעים זמן זה פחות קורה וזה חבל מאוד מאוד

יש הבדל גדולאנונימית בהו"ל

לקבוע זמן זוגי

שזה לומר "הזוגיות הזו חשובה לנו"

לבין לקיים יחסים כדי להרות.

 

ובדייט זוגי לא חייבים תמיד לקיים יחסים

יש גם שבועיים שאסורים ממילא.

זה פשוט זמן הטענה זוגי.

אתם לא "לא נורמלים"אמאשוני

זה עניין של תיעדוף.

החיים תמיד יכולים להיות עמוסים יותר ועמוסים פחות.

תראי איזה יופי שיש גורם חיצוני שכאילו מכריח אתכם להתייחס ללילה אחד כמשהו שאי אפשר להתנהל בו כמו כל יום.

אם היה ליל טבילה כל שבוע, כנראה שהייתם מוצאים פתרון.

זה לא אומר שאתם לא בסדר, זה אומר שכשאין משהו חיצוני, החיים בורחים אחרי השגרה.

צריך להפנים שהכל מתחיל ונגמר בתיעדוף בחיים.

אם אני לא טועה את יחסית אחרי לידה? ואתם גם אחרי/ תוך כדי סבבי מילואים,

עומס מבורך, אבל עומס.

אפשר להחליט שכרגע לא מתאים לעשות שינוי. אבל זה צריך להיות ברור שזה מתוך החלטה ולא מחוסר ברירה.

ולתכנן מתי כן אפשר לווסת את העומס כדי להגיע לכל מה שחשוב לנו בחיים ושלא נתעורר יום אחד לגלות שלא השקענו מספיק בדברים שחשובים לנו בחיים .

אני מסתכלת על זה ממבט שלאנונימית בהו"ל

האם טוב לנו (ל2 הצדדים)

כי זה פשוט לא רלוונטי מה קורה אצל אחרים.

השאלה היא האם לנו נעים טוב ומספק.

ונשמע מדבריך שאותך זה לא מספק

אז אתם צריכים לחשוב מה עושים כדי לשנות את זה.

 

באמת כולם עמוסים. וגם עייפים.

העייפות בעיני יותר חמורה מעומס כי היא מקשה על ההנאה..

 

אגב חיזור לא חייב לבוא לידי ביטוי דוקא ביחסי אישות.

אני הסברתי לבעלי שאני צריכה את התיווך שלו שמה שהוא עושה הוא חיזור

למשל, כשהוא מנקה ומסדר יפה את החדר שינה.

מחליף מצעים.

שאם הוא רק יגיד 'הכנתי לנו מיטה מפנקת' עם נשיקה- זה אחלה מחווה.

ובלי זה- זה סתם מטלה טכנית שהוא עשה בבית.

 

מה עושים בשביל לשנות את זה?

תקשורת.

אם כשהוא מנסה את עייפה, או אם הוא ניסה הרבה והיית עייפה- דחיה זה דבר מאד מרחיק.

אני אחרי שקיבלתי דחיה לקח לי כמה זמן, כמה חודשים- ליזום שוב בעצמי.

להביע את הרצון שלך, לדבר על עצמך

(לא איך לא חסר לך אלא יעשה לי הרגשה ממש טובה אם..)

 

אני באמונה מאד חזקה שמיניות טובה היא אחד מיסודות הבית שלנו.

לכן בשבילי, זה צורך.

אם ילד שלך יצטרך קלינאית תקשורת- תמצאו לזה זמן?

אז גם לזה מוצאים זמן.

למשל, אחת לחודש אנחנו עושים בוקר (חצי יום) זוגי, כי למדנו על עצמינו שבבוקר, אחרי לילה,

היחסים הרבה יותר טובים בפער.

 

זה לא אומר שאין תשוקה טבעית, זה לא אומר שלפעמים החשק כבוי בדיוק כשפינינו את הזמן,

זה לא אומר שאין חיזור וספונטניות אבל זה כן אומר שזה חשוב.

לקח לי זמן לעשות את הסוויצ' הזה במח ולהבין

שלקבוע זמן, לתכנן אותו, להתכונן אליו-

זה רומנטי לא פחות אם כי בצורה שונה...

אהבתי את המשפט האחרון. יפה!כתבתנו
כמה דבריםפילה

א) לבדוק למה זה באמת לא זורם

ב) עם כל העומס אי-אפשר לחכות לערב חופשי , לעשות משהו רומנטי כי זה יקרה ממש פעם באף פעם אלא לנצל זמן . נגיד ילדים נרדמו אז לעשות .

ג) לגבי חיזור. גם גבר צריך להרגיש שחושקים בו. אם זה בנוי בצורה כזאת שהוא צריך לחזר כל פעם ועוד לא בטוח שזה יקרה אז ברור שהוא לא רוצה. 

לא הפותחתאנונימית בהו"ל

לפעמים גבר שלא מרגיש צורך לאשתו בגלל שהוא עייף או מכל סיבה אחרת, מוצא את הצורך שלו במקומות אחרים כמו אתרים לא ראויים. ואז זה גלגל שמזין את עצמו, כי אין כוח אז הולכים לפתרון הקל שלא דורש מאמץ ואז הפתרון הזה גורם לזה שכבר אין לו חשק לאשתו אז הוא לא רוצה להתאמץ עבורה וחוזר חלילה.

אם יש ביניכם שיח פתוח שווה לשאול על זה ישירות.

לדבר איתו על זההמקורית

ולחשוב איך אפשר לזמן ימים בהם אתם עירניים

צריך להשקיע בזה

תעשו תורנות שינה, תוותרו על כמה שעות עבודה, תעשו פחות בשישי כדי לשנוץ, מוצש תשכיבו ילדים מוקדם ותישנו צהריים בתורות

אני רק אומר שאנחנואנונימית בהו"ל

גם ליל טבילה לא תמיד מצליחים.

אני מניקה הנקה מלאה תינוק בן כמה חודשים  אז מבחינתי כל הקונספט של מקווה בזמן של הנקה הוא סוג של פייק

יש שלב כזה בחיים.

האם זה מבאס? מאוד.

האם זה נורמלי? אני חושבת שגם מאוד.

לא הייתי הולכת לטיפול בשביל זה. 

האמת שזה לא נשמע לי משהו שהייתי רוצה שיהיה נורמלימתיכון ועד מעון

יש המון שלבים בחיים שהם עמוסים, אחרי לידה, לפני לידה, שהילדים גדלים והעומס בחיים גדל כי צריך לג'נגל בין הרבה מאוד משימות.

אם פעם ב... זה קורה זה נורמלי, אבל זו לא השגרה. חיי נישואין טובים כוללים חיי אישות באופן שגרתי, זה חשוב מאוד בכל שלב בחיים

לא אומר שצריך טיפול, כן שצריך למצוא פתרונות

אני דווקא לא מתחברת לתגובות המנרמלות..זברה ירוקה

חיי אישות  פעם בחודש זה מעט

חיי אישות יכולים ואמורים להיות מקור כוח זוגי.

וכשזה לא שם, נראה לי שכן נכון להשקיע בתהליך שיוכל לעזור לזה..

זה עניין של תעדוףנעמי28

החיים עמוסים, ודברים שיותר חשובים לנו מקבלים יותר מקום.

אולי יש אפשרות להוריד אחוזי משרה, עזרה בתשלום, ושהיום יום יהיה יותר רגוע ומאוזן (גם בלי קשר לחיי אישות, לא לחיות בסוג של מרדף)


יכול להיות שזה לא מפריע לשניכם, אבל לדעתי זאת נקודה שמשפיעה ישירות על כל הקשר הזוגי, ובהכרח פוגעת בו.

עומס ועייפות הם לגמרי הורגי חשקהשקט הזה
ובאמת כמה שזה נשמע מאולץ לפעמים מה שעוזר זה לקבוע לזה זמן.

כמו שלערב מקווה מפנים את הלו"ז, מתכוננים רגשית וטכנית, אולי גם מצליחים להגניב איזה שנצ קטן כדי שיהיה כח לערב, ככה אפשר לקבוע גם בתוך השגרה זמן ולהתכונן אליו. לדאוג לישון קצת בצהריים, לשבת קצת ביחד לפני, לדבר, להתקרב רגשית ואז יותר נעים גם לסיים את הערב ביחסים וזה לא מרגיש טכני ומאולץ.


אני חושבת שאפשר להגיד שזוגיות תקינה נמדדתכתבתנו

*גם* בתדירות היחסים.

התדירות היא סוג של סנסור להבין אם צריך לשנות משהו בהתנהלות.

ברוב המקרים, שכשיש יותר זמן נינוח ופחות עייפות התדירות עולה.

השאלה עד כמה המציאות הזו של העומס והעייפות זמנית או מתמשכת, והאם יש איך ואיפה להכניס קבוע פעם בשבוע מרחב זוגי שבו יש יותר היתכנות גם לקיום יחסים. כלומר, בעיני צריך להשאיר מקום שבו אם לא רוצים אז לא בכח, אבל גם צריך שיהיה זמן זוגי שמאפשר להתקדם לאישות.


ואגב, אצל גברים רבים הרצון להיות ביחד הוא עצמו חיזור והבעת אהבה, צריך לקחת את זה בחשבון. זה בסדר לרצות שהחיזור יתממש בדרך אחרת אבל אי אפשר להגיד על גבר שרוצה אישות ואיכשהו בזמנים האלה אשתו לא רוצה, שהוא לא מחזר. מציעה להגיד לו מה יכול לפתוח את הלב שלך לקירבה ואינטימיות כשהוא יודע שהוא רוצה או כשיש מצב מצידו. לפעמים לשטוף כלים, להשכיב את הילדים או לסדר את השייש היא פעולה רומנטית מאוד

ממליצה לך לקרוא-עוד מעט פסח

הלכה ח - המצווה הקבועה ומה שנוסף לה | פרק ב - הלכות עונה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א


בגדול, הרב מלמד כותב במסגרת הלכות מצוות עונה שלאנשים רגילים החיוב הוא פעמיים בשבוע (+ פעמים שבני הזוג רוצים).

ובקישור שהבאתי הוא נותן הסברים למה מומלץ, וגם מתייחס לדיון שהיה פה, האם כדאי להתחייב לזמנים קבועים או לא.



וואו, האמת שאני בהלםרוני 1234

כתבתי ומחקתי כמה פעמים כי קשה לי להתנסח.

רק אכתוב שיש בזה גישות שונות ומאד חשוב להיות קשובות לעצמנו ולהזהר לא להכריח את עצמינו בדברים האלה.

לקבוע זמןאנונימית בהו"ל

לא אומר

יום בשבוע שבו מקיימים אישות.

זו לא המצווה

המצווה הוא לקבוע מועד (עונה- במובן הכי מילולי) שבו הגבר מתפנה לשמח את אשתו.

איך משמח אותה?

גם באישות. כן. אבל גם בשיחה.

גם בחיזור

גם בהקשבה

גם בפינוק אוכל טעים

בעיקר בהקדשת זמן.

זה הצורך של האישה

לכן אגב חיוב עונה הוא גם כשאסורים.

 

זה לא מה שכתוב…רוני 1234
כתוב חובה פעמיים בשבוע (לרוב האנשים) וברור שהכוונה היא ליחסים
אין חובה בעולם כזואנונימית בהו"ל

אסור לקיים יחסים אם אין רצון מלא של 2 הצדדים.

ממילא לא יכולה להיות חובה כזו לא לאיש לא לאישה

(רצון אינו תשוקה בהכרח, כן? מותר לקיים יחסים מאהבה ולא מתשוקה אבל רצון חייב)

ולא זה בני 9 מידות וחמור מאד!

זה לא חדש מה שהוא כותבהמקורית

הכרתי את זה מזמן מספר אחר

התדירות הרצויה שהתורה כותבת באה למנוע מצד אחד שחיקה, ומצד שני מיאוס

זה שבמציאות זה אחרת אצל הרבה זוגות מכל מיני סיבות, לא אומר שזה בהכרח אידאלי לקשר זוגי כמו שהתורה רואה את זה כי במצב אידאלי בזוגיות מושקעת, אמור להיות רצון וחשק וכח לחיבור זוגי אבל צריך להיות במקום שיכול ורוצה להשקיע בזה ורובנו לא נמצאים שם מכל מיני סיבות

לדעתי מה שכתוב לא בעייתי, יותר בעייתי שאנחנו לא מצליחים לנהל חיים שמאפשרים את זה . כי בסוף זה לא רק אישות גרידא, זה חלק ממכלול של דברים כמו חיזור, התחשבות, שותפות, תחושה שרואים אותי, רצון לתת ולהשקיע בזוגיות. האישית היא ביטוי יותר מעשי לכל השאר שמעידה על בריאות הקשר הרבה פעמים (לא תמיד כמובן) או על המצב הזוגי האישי

מסכימהפילה

ומוסיפה שגם לאישה אמור להיות צורך ביחסים. כי היא גם בשר ודם ואמורה לרצות את זה.

אם הגיעו למצב שאף פעם לא רוצים , צריך לבדוק למה. אולי בעל צריך להשקיע יותר לא בחיזור אלא במעשה עצמו. כי אחרת יוצא שאישה נעינית לו תמורת חיזור למשהו שהיא לא הכי רוצה. וזה לא טוב. זה אמור להיות צורך של שני בני זוג. 

האמת, מצטרפת.נעמי28

פעם ראשונה שאני נחשפת

לכזה פירוט וחיוב גם מצד האישה, והוא מטריד.

בכלל המילים חובה ואישות יחד הן מסוכנות.

מצטרפת גםיערת דבש
אני חושבתעוד מעט פסח

שאם תקראי יותר בהרחבה את הפרק כולו, תהיי פחות בשוק.

ממה שאני מבינה ממנו, החיוב הוא לדאוג שיהיו פעמיים בשבוע שבהם יהיה כיף וטוב ורצון להיות יחד.

אני לא חושבת שזה ממקום של להכריח. יותר ממקום של למקם גבוה בסדרי העדיפויות.

בעינייoo

מה שצריך להיות גבוה בסדרי העדיפויות הוא שיהיה רצון

אם יש רצון

זמן/ עייפות זה לא מה שיעצור את זה


הדרך להגיע לשם היא לא לתכנן/ לפנות זמן לזה

אלא לעבוד על הקשר שיהיה כזה שיביא את הרצון באופן טבעי

כל דרך אחרת לא ממש תביא תוצאה נכונה 

אנחנו אומרות בדיוק אותו דברעוד מעט פסח
ממה שאני הבנתי ממנו (ולדעתי זה היה כתוב בחלק אחר אבל אין לי כח לחפש), הנקודה היא לעצור פעמיים בשבוע ולבדוק שאנחנו עדיין במקום זוגי שיש בו רצון. ואם לא- לתקן את זה מיד לפני שדברים מתדרדרים.
לאoo

ואפילו לא בכיוון

לא צריך לעצור כמות פעמים בשבוע

ולא להיות במקום זוגי שיש רצון

ובטח לא לתקן משהו אם זה לא קורה


אלא

יחסים זה רצון טבעי של אישה/ גבר

אם אין רצון טבעי

משהו נפגם

או משהו פנימי

או משהו בזוגיות

או גם וגם


אם זה משהו פנימי כדאי לעבוד עליו באופן אישי

אם זה משהו זוגי כדאי שיעבדו עליו שני בני הזוג בנפרד וגם ביחד


לא על הרצון

אלא על מה שמפריע לו

אני לא יודעתעוד מעט פסח

אם אני לא מבינה אותך או את לא מבינה אותי, אבל באמת שלא מה ההבדל שאת מנסה לחדד פה.

מסכימה שבזוגיות טובה, אמור להיות רצון באופן טבעי.

מסכימה שהדרך לעבוד על הרצון- זה דרך עבודה אישית או זוגית.


אני פשוט חושבת שמה שהרב מלמד אומר, זה שצריך פעמיים בשבוע לבוא ולבדוק האם כרגע יש רצון, שזה במילים אחרות מה המצב הזוגי שלנו, ובמידת הצורך לתקן מה שדורש תיקון, כדי שיהיה אפשר להגיע ליחסים.

ושוב, יכול מאוד להיות שקראתי את זה בחלקים אחרים, או שזה לא כתוב ורק אני פירשתי את זה ככה. לא בטוחה, ובטח שלא מוסמכת לדבר בשמו, אבל הוא חש משמעית לא בעד קיום יחסים ויהי מה. רק מתוך אהבה, רצון והדדיות של שני בני הזוג.


ואני יודעת לספר על עצמי, שהרבה פעמים הגוף שלי 'יודע' דברים עוד לפני אני 'יודעת' אותם. יש משהו בפן הפיזי של הזוגיות שמשקף ממש טוב את המצב הפנימי של הזוגיות (ומקבלת את ההארה שלך, שלפעמים מדובר על מצב פנימי של אחד מבני הזוג).

ואהבתי את הרעיון להתחייב לפחות לפעמיים בשבוע שבהם עוצרים ובודקים מה מצבנו, כי בהרבה מקרים איכשהו הזוגיות וגם התשוקה הפנימית של כל אחד- הולכים לאיבוד בתוך מירוץ החיים.

בקישור ששלחתרקאני

לא כתוב את כל מה שכתבת פה

לא מבינה מאיפה הסקת את זה

כתובה שם ההלכה של מצוות עונה שנקבעת לפי המקצוע של הבעל

והרב כותב שהיום זה פעממים בשבוע כמעט לכולם

 

מצוות עונה זה לא משהו חדש

ממה כולן מופתעות?

הבעל חייב לאישה באופן קבוע יחסים

כמובן שיש בצד את היחס למה קורה אם אחד מהם לא רוצה

ואסור לקיים יחסים בלי רצון משותף

אבל הבסיס של המצווה זה באופן קבוע

ככה כתוב בתורה ובגמרא

היא כתבה כמה פעמים שיכול להיות שזה בסימןשופטים
אחר, וגם אני עברתי על הסימנים האחרים והבנתי כמוה את רוח הדברים 
הרצון והצורךoo

לא קיימים בגלל הזוגיות

הם קיימים באופן טבעי


הם לא נאבדים בגלל מרוצת החיים

אלא בגלל דברים מהותיים יותר

תחושות עמוקות אחרות שגורמות לצורך הזה להעלם


לעצור זה דבר טוב

אבל ההסתכלות צריכה להיות אחרת

לעשות את החיים טובים יותר

נטולי תחושות (פנימיות/ חיצוניות) שמדכאות את הצורך הטבעי


אנחנו אכן מדברות דברים קצת דומים

אבל הסמנטיקה המדויקת מאד חשובה

לי לפחות


אני מדברת על מצב טבעי שהופר

ואת מדברת על מצב טבעי שבו החשק נאבד

לא קראתי את הכתבהשנהב

ברור שבטבעי בני זוג רוצים להיות ביחד.

אבל לפעמים ההתרגשות יורדת במירוץ החיים והקשר וההשקעה בבן זוג יורד בסדר העדיפויות. ולפעמים יש איזה ריב שלא נפתר עד הסוף. ולפעמים משהו אחר חוסם כמו שאמרת אישי/ זוגי.

אז נראה לי מה שהיא מנסה לומר זה שאם הם ישקיעו אחד בשני פעם או פעמיים בשבוע. פתאום הבעל יביא פרחים או האישה תכין משהו מושקע או אפילו ישבו על כוס תה ביחד, יהיה הרבה יותר רצון לפתור את העניין, תהיה הרבה יותר פתיחות ואוטומטית יהיה הרבה יותר רצון וכח להיות ביחד.

זהוooאחרונה

שהבעיה היא לא חוסר השקעה/ ריב שלא נפתר

אלא

חוסר רצון להשקעה/ לפתור ריב


לא צריך להשקיע יותר או לפתור ריב

אלא קודם כל לרצות להשקיע

אם יש משהו שחוסם את הרצון

הוא צריך טיפול

ולא ההשקעה

עונה לכולןהבוקר יעלה

תודה רבה לכל אחת שכתבה! קראתי את כולן ועונה באופן מרוכז.

שבתות אנחנו הרבה מתארחים או מארחים וזה פחות ניתן לשינוי, יש הורים מבוגרים שצריך לדאוג להם ולארח להם חברה.

כשאנחנו כן לבד ובבית, אני מרגישה כבדה אחרי האוכל, ועייפים מכל השבוע..

לקבוע יום בשבוע זה משהו שעשינו בעבר ופחות צלח כי לפעמים יש בלתמים בלוז.

מישהי כתבה על אתרים לא ראויים, זה לא המקרה. וב"ה יש בינינו שיח פתוח וזוגיות טובה על אף הקושי הספציפי הזה.

אנחנו באמת בתקופה לחוצה בגלל שינויים בעבודה, ויש ילדה עם קושי שדורשת המון תשומת לב. אבל מקבלת שזה דורש שינוי גישה.

בתור שלב ראשון הסכמנו להכנס למיטה יחד ולא בנפרד.

היה לנו שיח טוב ומקווה שיסתדר בע"ה.


בעיני, לא תקין ככה חיי זוגיות.באתי מפעם

זה לא אומר שאתם לא נורמאלים, זה לא אומר שאתם לא אוהבים.

אבל צריך להבין את החשיבות של חיי האישות במערכת הזוגיות. זה מקום מקודש וחשוב, צריך לעשות חושבים איך כן להגיע לזה, פעם בחודש זה ממש לא מספיק...

נכון, החיים ביומיום זה התשה אינסופית, אנחנו כל הזמן עייפים ורק מחכים לרגע שנישןןן כבררר...

אבל, עכשיו זה החיים עצמם. לא נוכל להגיד טוב, בעתיד...

אחרי שמבינים את החשיבות של חיי האישות, שזה חשוב לקרבה רגשית , רוחנית, שפע.

פתרונות תמיד אפשר למצוא-

לישון חצי שעה בערב כל אחד בתורו, נניח בשמונה וחצי , או שנת צהריים מתוכננת, או לקבוע יום בשבוע שזה יום מקודש, לא לעשות דברים מעייפים , לא להגדיל ראש בנקיונות וכו'. להיות מכוונים לשם, להזמין אוכל טעים או משהו משמח, נרות, אוירה.

בקיצור, לתת מקום לזוגיןת מעל הילדים, מעל הסדר וכביסות... בהצלחה יקרה! 

מעריכה ממש את הפוסטאנונימית בהו"ל

נמצאת כרגע במקום דומה.

כמה חודשים בודדות אחרי לידה. מרגישה מאוד לא מאוזנת הורמונלית, חוסר חשק ונוחות בכללי, הנקה מלאה, כמה קטנטנים בבית, בעל שבקושי בבית. בדרכ כשחוזר בלילות זה מאוחר ואני כבר נרדמתי, עומס ועייפות מטורפת.

באופן כללי העניין של החיי אישות תמיד היה לי מורכב.

אז קראתי גם כל תגובה כאילו נכתב אלי ונתן לי המון.

תודה רבה!

מטפלת חדשה, האם אני מגזימה ?אנונימית בהו"ל

היי

אז הכנסתי את התינוק בין ה5 חודשים למטפלת אתמול.

מתלבטת אם אני חרדתית או שזה מוצדק.

אחותי שולחת לשם ילדה בת 13 חד ומרוצה

כשבאנו לראות ( לפני חודשיים )הייתי נחרצת מאוד שחשוב לי שיישן בלול ולא בעגלה, היא אמרה לי שיש לה לולים אבל הבנים שלה בחדר, אוקי.

אתמול מגיעים בפעם הראשונה אז ביקשתי לראות את הלול, היא אומרת משהו שוב על הבנים שלה אז אמרתי לה שאני פשוט חרדתית ורוצה לראות שהמזרן קשיח כי ישן על הבטן אז אמרה לי שתפנה את זה ותוציא את זה מחר שאראה. שבאנו לאסוף ראינו שבדיוק צרח ואמרה שסרב לבקבוק ( אנחנו עובדים על זה כבר כמה שבועות ). טוב ניתן עוד יום.

היום מגיעים, היא מראה לי מזרן של לול ( פיצי ) ואמרה תשים אותו לישון לידה אין לי מושג איך כי הרי לא הוציאה את הלול, אוקי.

הוא היה עייף ואחרי דקה שומעת אותו צורח

נשארתי כמה דק' אבל הייתי חייבת לקחת את הגדול לגן

חוזרת אחרי שעה וחצי שומעת אותו מדבר קצת היא בדיוק כותבת לי שישן ואכל יפה. אחרי כמה דק' מתחיל לצרחחחח שומעת עוד ילדים בוכים אחרי כמה דק' שומעת אותה עושה ששששש נשמע שהרגיעה אותו ואחרי כמה דק' שוב

בתכלס הייתי שם 40 דק', מתוכם צרח 25 שמעתי אותה כמה פעמים אומרת שששש ופעמיים 'שקט!'

נשברתי ודפקתי לקחת אותו, העיניים שלו אדומות, ריסים רטובות ומשתנק קצת

היא אומרת לי שהוא מאוד רגיש אבל ישן ואכל יפה שיחק קצת וכו'

אני שואלת אם הוא בכה כי הוא קצת נשנק כזה והיא עונה שדווקא לא בכה עכשיו ושגם בבוקר הוא עשה לה את זה 🤦‍♀️

מילא, הוא רגיל יותר לידיים כי היה איתי אבל למה לשקר לי ???? מרגישה שאני לא יכולה לסמוך ככה. אמא שלי טוענת שיש אמהות שלא רוצות לדעת שבכו אבל אני ביקשתי לדעת, אמרתי לה שאני רואה שנראה שעכשיו בכה !

גם מה הסיפור שאני לא יכולה לראות איפה ישן, זה מדאיג אותי

וחוץ מזה שלא שמעתי אותה מדברת עליהם חוץ משנכנסתי

בעלי רוצה להוציא, לא יודעת אם הוא מגזים. ואל תגידו לי ללכת עם המצפון כי אם כן בחיים לא הייתי שולחת ילד ובגלל זה ביליתי שעות במיון בהריון חחח

יצא פריקה,סליחה

אשמח אם יש למישהי עצות

לישון על הבטן בעגלה זה רק באמבטיה באמתאמאשוני

אולי היא תצליח להרדים אותו בטיולון על הגב, אולי יש פתרון אחר שהוא לא לול.

אבל נשמע שהתקשורת בינכם בעייתית וזה לבד לא יפתור את הבעיה.

לפני שהכנסת אליה בדקת מטפלות אחרות?

סקר בעקבות דיון עם חברה לבוש אירוע לבת שנתייםשיח סוד

מה נראלכן יותר פרקטי

להלביש בת שנתיים וקצת באירוע קיץ-

שמלה אורך ברך עם שרוול קצר?

או בגד גוף קצר אבל חגיגי? (רק בגד גוף בלי עוד מכנסון)


גם נוחות וגם בהנחה ויהיה קריר ביום האירוע ויהיה צריך להלביש גרביון ושיראה נורמלי


מה אומרות?

גם לי זה היה נראה מוזרעדיין טרייה
זה ממש נפוץ אצל חסידים. וגם מצחיק אותי הקיצוניות שזה עובר מגיל שנתיים לשלוש שפתאום מקפידים על חצאיות וגרביונים וכו.
פורקת פה..הילושש

היי לכולן, 

 

אני בחודש שביעי ב"ה. 

אחרי תקופה ארוכה בבית עם הילדים שניסיתי לג'נגל בין עבודה מהבית, ניקיונות, ילדים ו.. שפיות. 

הילדים חזרו למסגרות ואני למשרד. 

ואני פשוט חסרת אנרגיה. מרגישה על הפנים! 

 

אני במשרד, יש לחץ, עבודה.. ואין, אני לא מצליחה לעבוד ברצף. בא לי לברוח מפה. 

פשוט קשה לי לעבוד שבוע שלם. אין לי עוד כוחות. 

 

בנוסף לכך, ובעיקר מה שמעיב על מצב הרוח- 

האיסופים של הילדים- 

שה' ישמור!!!!!!!!! 

אני פשוט סובלתתת מהחום. אני לא נושמת! יש לי הרבה הליכה ונסיעות עד שאני חוזרת הביתה. 

אני יוצאת מהעבודה ב 15.00 וחוזרת הביתה עם הילדים רק בסביבות 16.30-16.50. 

אני חוזרת גמורה, עייפה, עצבנית, וסבלנות לילדים המתוקים- אין! 

 

המרחק מהעבודה למעון של הקטנה הוא 3 תחנות- סבבה לגמרי, 

אח"כ אני צריכה לנסוע איתה ברכבת לאסוף את הגדול שלי, ומשם יש לי הליכה של 20 דק'. 

אוספת אותו, שכל הזמןןןןן הילדים שלי רוצים להישאר שם בחצר ולשחק. לרוב אני זורמת.. 

ואז.. עוד 20 דק' הליכה הביתה. 

עם עגלת תאומים- סוחבת עליי 3 ילדים. אחת בבטן, ו2 שיושבים בעגלה. כבדים!! ויש לי 2 עליות בדרך.. 

והשיא- קומה 2 במדרגות. 

מגייעה הביתה ורק רוצה להיזרק על הספה! לא אכפת לי מה הם עושים! 

אממה?! הם עושים! הרבה! בלאגן! מרטיבים את עצמם, משחת שיניים מרוחה בכל מקום. כאילו למנוחה שלי יש השלכות. 

וגם אם לא אכפת לי שיבלגנו, הקטנה שלי לא באמת מאפשרת לי לנוח, היא נצמדת אליי ברמות. היא גם חוזרת רעבה (למרות שאני תמיד מצוידת בפרי/חטיף, בנוסף לפרוסה שאוכלת בגן) 

אני חייבת להכין משהו זריז כשחוזרת הביתה.. 

 

בקיצור, 

אני במשרד, 

ולא מפסיקה לחשוב על החום בחוץ ואיך אני עושה את זה עוד יום ועוד יום ככה עד הלידה (בתחילת החופש הגדול, ד"א) 

 

 

באלי לבכות! 

 

 

 

 

אם יש אפשרות לרכבניק חדש2
אז אתמול.
לגמריהבוקר יעלהאחרונה
קוראת אותך על פעם על הסיוט בתחבצ וזה שווה כל שקל שיצא. 
בני כמה הילדים? יש אופניים חשמליים עם 2 כסאות ילדירושלמית במקור
ואם הילדים גדולים מספיק מבחינת בטיחות אז יש כאלה עם ספסל רחב מאחורה ל-3 ילדים. בעיר שלי רואה כמה שעושים ככה
עונה..הילושש

אין אפשרות לרכב, ניסינו לחשוב על זה, ואפילו חיפשנו, אבל זה יכניס אותנו ללופ בעייתי מבחינה כלכלית.. 

 

לבעלי יש אופניים חשמליות- הוא מפזר את הילדים בבקרים. (בני 4.5 ושנתיים)  

לי אין אופניים חשמליות וגם.. אני בהיריון, אין שום סיכוי שאעלה על אופניים חשמליות ועוד עם הילדים. 

 

בשעות האלה בעלי בעבודה, 

האיסופים זה עליי, לא משנה איך הוא יעבוד (בוקר/ערב) בשעות האלה הוא בכל מקרה בעבודה. 

 

ממש סליחה על השאלהשלומית.

אבל שקלתם ליווי כלכלי בארגון פעמונים/ מקימי/ משהו בסגנון?

מהתיאורים שלך עולה שאתם חיים חיים מאוד עמוסים ותובעניים אומרת בכנות שאין מצב שאני הייתי יכולה לעמוד פיזית ונפשית בעומס הזה... ואנחנו אנשים לגמרי ממוצעים ורגילים לא מתקרבים ללהיות אמידים/ עשירים

ברור שלא יהיה לך כח לילדים אחרי כל יום כזה אם כן היה לך כח זה היה הזוי...

אולי יש דרכים להפחית עומס בלי להגיע לקריסה כלכלית?

שואלת הכי באהבה ובלי שיפוטיות, ממש רוצה בטובתך. 

אממ.. היינו בייעוץ בפעמוניםהילושש

אבל ..

בואי נאמר שאין הרבה לשנות... אין לנו יותר מידי מה להזיז.. 

 

נקודת ההתחלה שלנו בעייתית- המשכנתא שלנו גבוהה ויש לנו עוד הלוואה בנוסף. (ההלוואה היא להורים שלי אז ככה שזה מאוד גמיש- בחודשים לחוצים אנחנו יכולים גם לא להחזיר, זה פשוט אי נעימות אז משתדלים). 

ובשביל לשנות את זה צריך הרבה אומץ והחלטה (בעלי ואני לא מסכימים בנושא הזה.. אני רוצה לשכור ולהשכיר ולא מוכנה למכור כי מדברים על פינוי בינוי וזה פשוט הכנסה בלי לעשות כלום , להגדיל את שווי הנכס ככה. והוא רוצה רק למכור- כי הוא לא רואה שמתקדם משהו עם הפינוי בינוי. וגם מפחד מחודשים ללא שוכרים או בלתם אחר..

שנינו צודקים וקשה להכריע. 

 

ולכן, 

המצב לא משתנה.. 

 

ניסינו לעשות מחזור משכנתא- לא עוזר לנו בהקטנת ההחזרים. 

 

 

יש פתרוןתקומה

אחר שכן אפשרי כלכלית?

יש לך אפשרות לקחת מונית או בייביסיטר שתוציא את אחד מהם מהגן?

בייביסיטר שתבוא להיות עם הילדים לחצי שעה אחרי שאת חוזרת איתם כדי שתוכלי רגע לנוח?

אני ממש מבינה אותך!! אין מצב שהייתי מצליחה לתפקד עם הילדים בצורה סבירה אם הייתי עושה מסע כמו שאת עושה איתם.

אז אני חושבת שהדבר הכי דחוף זה למצוא משהו שכן אפשרי, שיקל על עניין האיסוף.

אם תצליחו לפתור את זה, אני חושבת שזה יקל עלייך מאוד מהרבה בחינות

מה עם למכור ולעבור למקום שבועם ישראל חי🇮🇱
החזר המשכנתא נמוך יותר ותוכלו לחיות קצת פחות בלחץ,?
אז אולי להתייעץאיזמרגד1

עם יועץ נדלן, או איך שקוראים למקצוע הזה, שיעזור לכם להבין מה הנכון בשבילכם?

זה באמת נשמע שאתם קצת בלופ שצריך לחשוב איך יוצאים ממנו...

יועץ משכנתאות אולייעל מהדרום
נראה שתצטרכו להחליט בקרובהמקורית

כי לפזר שלושה בלי רכב בכל מזג אוויר ברכבות וכו ועבודה - זה די קריסה

שלא נדבר על חודש תשיעי בקיץ


אני גם חושבת שלשכור ולהשכיר זה פתרון טוב, בהנחה ותהיה דלתא בין המחירים וכך תוכלו להתנייד בצורה נוחה יותר לפחות

איכות חיים חשובה לא פחות מלהחזיק ולגור בדירה שלכם

הייתי מדברת על זה שוב עם בעלך

בהנחה וההכנסות לא יגדלו בקרוב - זה נשמע כמו פתרון הגיוני. 

עשיתם טעות פעםאפונה

אתם לא צריכים לשלם עליה כל החיים.

השנים הכי יפות שלכם מתבזבזות בגלל המשכנתא הזו...

את גמורה

לחוצה

עייפה

לא מרוכזת

גם המיקום של הדירה כנראה לא משהו אם את צריכה להיטרטר שעות בין המסגרות של שני ילדים.

שווי הנכס לא מעניין

מעניין החיים שלכם.

השנים האלה לא יחזרו

לילדים שלך לא תהיה אמא רעננה חלופית בגילאים הרכים..


תמכרו את הדירה

תחזירו את ההלוואות

בכסף שישאר תקנו דירה זולה בפריפריה עם משכנתא נמוכה במקום עם רמת חיים גבוהה, קרי: אויר לנשימה, משרה חלקית, קהילה תומכת. או לחילופין תשכרו דירה נחמדה ותשקיעו את הכסף בשוק ההון בתנודתיות נמוכה.

אולי תכניסו שותף לדירה?אמאשוני

כמובן רק עם חוזה מסודר בהתייעצות עם עו"ד.

זה לא כזה פשוט מבחינת המשכנתא אבל אפשר לנסות למצוא פתרון.

הרעיון להכניס שותף (נניח ההורים במקום הלוואה יקבלו אחוזים מערך הדירה בגובה יתרת ההלוואה שנותרה)

האחוזים יקבעו לפי המזומן שהמשקיע נותן לפי ערך הדירה היום. (שווה לקחת הערכת שמאי, בטח יש לכם אם בדקתם מחזור משכנתא)

על פניו נשמע שמספיק להכניס שותף בגובה 5%-10% מערך הדירה, תקבלו תזרים לכיס (או פטור מהמשך החזר הלוואה)

ככה לא תפסידו את כל פוטנציאל הרווח, כי עדיין רוב הרווח ילך אליכם, תוותרו רק על כמה אחוזים בודדים, אבל תוכלו לחיות קצת יותר ברווחה כלכלית.


אפשרות נוספת, לקחת בחשבון מראש אובדן הכנסות שכירות של חודש מתוך שנה (הערכה סופר שמרנית)

ובואי, מי לא מוצא שוכרים במרכז? ולא כל שנה מתחלפים שוכרים.

נניח דמי שכירות יתנו לכם 7000 כפול 11 מתוך 12

יוצא 6400

אם תמצאו דירה בפריפריה משמעותית בפחות מ6400 אז זה יוצא שעדיף לעבור.

בפריפריה כל המחיה זולה יותר, לא רק מגורים.

עוד מעט יהיה לך גם הוצאות על מסגרת לתינוק, איך תעמדו בזה?

שנה הבאה הקטנה נכנסת לגן עירייה?

אם לא, ממש שווה לשקול מעבר לשנה ולראות אם טוב לכם.

החשש שלא תמצאו שוכרים הוא חשש רחוק לעומת החיסכון הפוטנציאלי.

אימלה מהכותרת חשבתי שאת מציעה משהו אחרטארקו

שותף=דייר שיגור אצלם וישלם שכ"ד וחשבונות וככה יקל כלכלית🤣

ולא הבנתי איך זה ריאלי בכלל במשפחה בלי להרוס את הזוגיות וכו..


אז נכנסתי לקרוא אותך שזה בטח כותרת כזו שאחכ תכתבי פאנצ של הנה כמו שזו לא אופציה אז...


קיצר כבר בניתי תסריט שלם בראש חח

חח קורעתאמאשוני

לא חשבתי על זה בכלל שיכול להישמע ככה,

מבטיחה לא התכוונתי להטריל עם הכותרת 🤭

חשוב לדעת שבפריפריה גם המשכורת יותרדיאט ספרייט

נמוכה.

ויש מקומות בפריפריה שבעלי עסקים מנצלים את חוסר התחרות והם יקרים הרבה יותר מהמרכז אפילו.

מרכזי הקניות בבני ברק, פתח תקווה, באר שבע זולים משמעותית מיישוב בפריפריה שיש בו רק שופרסל לדוגמה.

אותה הרשת. מחירים שונים.

שלא לדבר על מקומות שיש בהם רק מכולת. 

 

אם אין אפשרות לרכב אז מוניתואילו פינו

שתאסוף אותך, ותקח אותך הביתה עם תחנות לאיסוף הילדים.  

או לקנות רכב מיני, קטן פשוט וזול. 

את אוספת את הילדים אחרי צהרוןכורסא ירוקה

זה שעה שבתיס כבר סיימו. קחי בייביסיטר רק לאיסופים. שתשים את הקטנה בעגלה, תיסע לגדול ותביא את שניהם.

אם בעלך לא שם את העגלה שם בבוקר שתתחיל את המסע אצלכם מלקחת את העגלה.

את תגיעי מהעבודה תנוחי תאכלי משהו תחתכי פירות, היא תעשה איתם את הסיבוב בחוץ, תעלה אותם אלייך, תני לכולם מים קרים, שחררי אותה ותשחקי איתם.

מבחינת בייביסיטר זה שעה-שעה וחצי ולא ארבע שעות משחק שהיא בבית אבל הילדים בתכלס עלייך כשאת גמורה, ובשבילך זה אויר לנשימה.

לא לאבתאל1

זה ממש לא נשמע אנושי. ממש לא!

למה עשרים דק' הליכה? אין שום תחבורה ציבורית לשם? אולי שינוי מסלול יעזור?

יואו נשמע ממש קשה כל הדרך הזאת. 

מה עם לבקש להוריד באחוזי משרה?עם ישראל חי🇮🇱

נשמע שממש קשה לך, ולא בכדי

כל ההליכה עם הילדים, ולהיות במשרד ככ הרבה שעות ובהריון..

אני הייתי שוקלת לבקש להוריד בשעות ,לעבוד עד 13 או 14 . ולנסות לבקש עזרה בתשלום מאישה בוגרת או נערה אחראית שתוציא לך את הילדים ותהיה איתם בבית עד שתגיעי.

כך אני עשיתי כשהייתי צריכה לעבוד משרה מלאה ולא הספקתי לצערי להגיע לגנים בזמן.

לקחתי אישה מבוגרת ,הוציאה אותם מהגן באיזור 4 וחצי ו,נתתי לה מפתח ,הייתה מגיעה אליי ונשארת בערך שעה וחצי שעתיים . לפעמים אצלה ולפעמים אצלי . זה יכול באמת להציל חיים לתקופה מסוימת.

או שבעלך יוציא בתורנות איתך.... 

לא הייתי מוותרת על הרכבדיאן ד.

נשמע שזה חובה בשבילך.

 

אפשר לקנות רכב ממש פשוט ב- 20 אלף ש"ח

כמובן לקחת בחשבון עלויות חודשיות של דלק וכנראה החזר הלוואה.

 

תחשבון על דרכים שבהם הרכב יעזור לכם להגדיל הכנסה.

 

לדוגמא שאת או בעלך תוכלו להגיע מוקדם יותר לעבודה או לצאת יותר מאוחר 

יותר שעות -- > יותר כסף.

 

אולי תוכלי לקחת איתך נוסעות בתשלום בדרך לעבודה.

אולי לעזור להורים בגן של הגדול להחזיר את הילד שלהם בתשלום

כל דרך שתעזור לכם להגדיל הכנסות ולממן את הרכב.

 

משכנתא אולי כדאי לעשות מיחזור משכנתא כדי להוריד את העול קצת.

אחרי הלידה מציעה לך לחפש עבודה חדשה עם קפיצה בשכר. בדר"כ כל שינוי עבודה מביא איתו עלייה בשכר.

 

 

את האמתתקומה

שאני לא בטוחה שזה כדאי.

אני כמובן לא מכירה כאן את הסיפור

אבל רכב זה אף פעם לא "בקטנה"

מעבר להוצאה החד פעמית, זה דלק, ביטוח, טיפולים.

לרוב רכב זו לא קנייה כלכלית משתלמת

יש הרבה דברים שזה מקל עוזר וזה משפר פלאים את איכות החיים

אבל בוודאי שזה גם משאבת כסף

ואם אין באופק צפי וודאי להגדלת הכנסה, והמצב הכלכלי לחוץ גם ככה, צריך לשקול היטב לפני שבוחרים בזה.

ברור שזה הוצאות חודשיות משמעותיותדיאן ד.

ולכן  כתבתי שצריך לחשוב על הצד השני, איך להגדיל הכנסות כנגד

 

אני בעצמי מנחה קבוצות של כלכלת משפחה.

בעיניי אי אפשר להתרכז רק בהקטנת הוצאות ותמיד עדיף לשים דגש על הגדלת הכנסות (כמובן שגם וגם אבל יותר על ההכנסות)

 

ברור שעדיףתקומה

תמיד להגדיל הכנסות


ממש שהיא תיארה בשרשורים קודמים, זה לא כל כך פשוט.

(ובאופן כללי זה לא כל כך פשוט)

מי לא רוצה שיהיה לו עוד כסף בחשבון הבנק? אבל בסוף המלצות לחוד ומציאות לחוד.

אז ברור שבמצב אידיאלי רכב כאן היה עושה שינוי דרמטי, אבל הם שקלו את זה, והיו בליווי פעמונים, והגיעו למסקנה שזה לא אפשרי.

אז דווקא לא לוותר על רכב, יכול להכניס לסחרור גדול יותר

אולי אפשר שהגדול יסע באופני איזון?אמאשוני

האם בעלך יוכל לפזר אותם כשהילד מחזיק באופניים?

בכל מקרה לא הייתי סוחבת בעגלה ילד בן 4.5

שיתרגל ללכת.

את העצירה אפשר לעשות נגיד אחרי רוב הדרך, לא בתחילת הדרך (אלא אם את זקוקה למנוחה בגן שלו)

אולי להביא להם שלוקים כל יום שידרבן אותם לזוז?


לגבי להכין ארוחה, אם כל יום תכיני ארוחה ליום המחרת, זה יוצא אותו מספר בישולים רק בשעות נוחות יותר

ואפשר גם להכין סיר ליומיים- שלושה.

בגיל של הקטנטונת אפילו לא חייב לחמם.

תוציאי קופסה מהמקרר ותני לה. (עוף נגיד אפשר לפרק מראש)


ובכללי ממש ממש קשה לחזור לשגרה ולנסיעות. זה ככה אצל הרבה אנשים.

אני למשל נסעתי לעבודה גם במלחמה אבל עכשיו למשל אפילו לעמוד בפקקים נראה לי בלתי.

תשכירי רכב מעכשיו עד אחרי הלידהאני וגם אני
רק לגבי ההליכות עם הילדיםשלומית.
למה שלא ילכו ברגל? ויעלו במדרגות? הגדול בטוח יכול והקטנה תלוי בהתפתחות שלה אבל גם יש מצב ( מדרגות בטוח, הליכה אולי)
רק לגבי החום - אני הזמנתי לי מאוורר צווארזוית חדשה

מאליאקספרס

אומנם לא כמו מזגן, אבל עדיף מכלום.

אפשר לבקש מאחד ההורים בתשלום שפשוט יאסוף את הילד היש לי רק שאלה

יותר או בייביסיטר

בחום קור מסלול כזה זה לא הגיוני

נשמע לא פשוטנעומית

לגבי השיקול הכלכלי

מה התוכנית שלכם? יהיה שיפור עוד 3,שנים? עוד 5?


בעיניי במצב הזה, רכב זה חובה.

הוא גם בדיעבד עוזר להגדיל הכנסה לדעתי, מתוך רווחת הנפש.

לבטים על מעבר מהמרכז לדרוםעם ישראל חי🇮🇱

היי, גרים בפתח תקווה כבר מעל 11 שנים, בעלי נולד כאן, ההורים שלו ,אמא שלי ואחותי גרים כאן גם .

אחרי המון המון חיפושים אחרי דירה שאנחנו יכולים לעמוד בה מבחינת החזרים,מצאנו שבנתיבות הכי כדאי, גם מבחינת חינוך וגם תקציב. מה גם שיש לי עוד אחות שמאוד רוצה לעבור לשם גם ויש להם כל מיני עניינים לפתור לפני ,אבל זה כרגע לא שם.

ההורים של בעלי עזרו לנו כל השנים המון מכל מיני בחינות. כרגע מאריכה את חופשת הלידה לשנה פלוס ככל הנראה.

כל הזמן הייתי עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה ועם הגעת התאומים שהצטרפו למשפחה,אני לא רואה איך המתכונת ממשיכה עם עוד ארבעה . אז כנראה שלא אחזור לעבודה במשרה מלאה או שאחפש משהו לאו דווקא במקצועי. הפחדים שלי הם שנהיה רחוקים מהיתכנות אפשרית לעזרה-בזמן המלחמה בעלי היה עד מאוחר בצבא כל יום וההורים שלו לקחו אליהם לפעמים 2-4 ילדים וזה מאוד עזר. ובמדינה שלנו בשלוש שנים האחרונות מלחמה זה לא משהו חריג, זה קורה הרבה. אמא שלי גרה לבד וכואב לי עליה שהיא תהיה בצער מהעזיבה שלנו וגם יהיה לי קשה רגשית להיות רחוקה ממנה. לא קשור לעזרה. ההורים שלו עושים לנו בייביסיטר איזה פעם בשבוע. מעבר לזה בלי קשר אני כל יום לבד עד שהילדים לאט לאט חוזרים וגם הוא אחר צהריים. מתלבטת אם שווה לעבור כי זה איכות אחרת של חיים. הבדל של עשרות אלפי שקלים בחודש, נוכל לאפשר לעצמנו ולילדים הרבה יותר. אבל המרחק מציק לי בלב. יש עוד מישהי שעשתה מעבר ויכולה לתת טיפים או עצות ? לכאן או לכאן ... סליחה על האורך ותודה לעונות 🙂

נשמע שכבר החלטתהבוקר יעלה

לפי התגובות שלך.

רציתי גם להציע לך את כרמי גת וכרמי הנדיב אבל ראיתי שאמרת שלא בשבילך.

לא פשוט לרדוף אחרי הזנב כדי לשלם משכנתא! בנאדם צריך לנשום.. ועוד עם תאומים.

שיהיה לכם בהצלחה! 

שונאת שונאת את המשפחה של בעלי!אנונימית בהו"ל

בכללי לא סובלת אותם.

ציניים ורכלנים ברמה בלתי נסבלת!

 

אבל כאילו לכאורה מגובשים, ואוהבים לעשות דברים ביחד.

 

עכשיו הם עושים טיול של יומיים כל המשפחה (הורים וכל האחים, הרבה מהם נשואים)

ורק אותנו לא הזמינו!!!

 

אני רותחת וזועמת!

וזה מבאס את בעלי שאני מדברת ככה על המשפחה שלי, אז מחפשת דרך להירגע בלי לפאור לו.

לא מזיז לו שלא הזמינו אותנו. מפרגן להם שיהנו וזהו.

 

ובטעות שיתפתי גיסה אחת בזה שלא כיף לי איתם (לא מהמשפחה עמצה, אחות של בעלי) ומאז היא מדברת איתי בקול חומל כזה.

בא לי לחנוק אותהההההה

 

הלוואי שתעזרו לי להירגע!

יכול להיותאיזמרגד1
שהם יודעים שלא כיף לך איתם ולכן לא הזמינו?
לא נראה לי. א. מה בעלי והילדים אשמים?אנונימית בהו"ל

ב. לפחות שישאלו אם אנחנו רוצים לבוא. מה זה הגועל נפש הזה??

והטיול מחר, זה לא שהם תכננו מתישהו כן להזמין.

לא חשבתי על זה שזה עם ילדיםאיזמרגד1

אז באמת לא יפה מצידם ומבאס ממש🫂

האמת שבמקומך הייתי סקרנית למה לא הזמינו אותנו, אבל כנראה שהתשובה (מה שלא תהיה) רק תהיה מעצבנת יותר...

ותודה על התגובה!אנונימית בהו"ל
הלם, פשוט הלם.ממתקית

מה קורה למשפחות היום? חמות? תתעוררו.
סליחה שאין לי נחמה.
איך אפשר לנחם? לא יודעת
הכעס שלך מובן, חיבוק!!!!!!

מבאס מאוד!!!דיאן ד.

מקווה שזה בסדר שאני שואלת

אבל עם יד על הלב.

יש להם סיבה למה לא להזמין אתכם?

וואורקאני

נשמע כואב

במקרה כזה הייתי שולחת את בעלי לברר למה לא הזמינו אתכם

אפשר לומר שזה דיי בוטה

מעצבן ממשאפרסקה

אני חושבת שאם היה קורה לי גם הייתי מתעצבנת. למרות שתכלס, אם לא כיף לך איתם, אולי עשו לך טובה.

אצלנו פעם גיסי הזמין אותנו למסיבת יומולדת של הבת שלו כשהוא ראה את בעלי במקרה יום קודם. אני התחלתי לחשב חישובים איך למען ה נצליח להגיע, ואיזה תוכניות של מחר צריך לבטל. ואז נפל לי האסימון שהם בכלל לא תכננו להזמין אותנו (כן הזמינו אחרים מהמשפחה). אז בלב שמח עדכנתי שלא נבוא והללויה רווח לשני הצדדים. 

מוזר שלא הזמינו אתכם. יכול להיות שהבינו. איכשהוקופצת רגע
שאתם לא יכולים / לא מתאים לכם?

האמת שנראה לי שלא הייתי מתאפקת והייתי מבקשת מבעלי לברר מה קורה. ואם לא היה שואל אולי הייתי שואלת איזו גיסה בעצמי. 

לדעתי זה עניין שלו מולםהמקורית

ואם זה מפריע לו - שהוא יפנה וישאל וידרוש הסברים

נכון שזה לא נעים ומעצבן, אין ספק, ואולי הגיסה גם דיברה על זה עם הורים? (מה שאמרת לה כאילו) ולכן לא הזמינו?

מציעה לשים לב מה את אומרת למי, את לא יכולה לדעת למי זה יגיע ואיך. בסוף הם הורים ואת גיסה, הקשר שונה


חיבוק♥️♥️

גם אצלנו יש תופעה כזו, ולי גם עולים הטורים כשזה קועדינה אבל בשטח
זו חוצפה ממדרגה ראשונה. תנסי לדון לכך זכות, אולי הם חשבו שהזמינו, אבל אם לא, תתעצבני ובצדק. למה הילדים שלך צריכים לשמוע שכולם יצאו והם לא? כל כך מכירה וזועמת איתך.
אפשר לנצלש לך? זה לא משפיע לך על היחס לבעלך?וואלה באלה

היו לי כמה אירועים מאוד לא נעימים לאחרונה עפ המשפחה של בעלי.

לא מסוגלת לראות אותם או לדבר איתם ואני שמה לב שזה משפיע לי על היחס לבעלי, אני קצרה אליו יותר ועצבנית למרות שמסכן הוא לגמרי בצד שלי ומבין וחושב שהם היו לא בסדר. לא מגיע לו ולא יודעת מה לעשות עם זה.


וחיבוק לך. האמת נשמע נורא❤️

האמת היא שב"ה לא. הוא כל כך שונה מהמשפחהאנונימית בהו"ל

שלו וכל כך מתוק ב"ה, אז זה לא מרגיש לי קשור אליו מה שהם עושים.

 

תודה, וחיבוק גם לך! משפחה של בעל יכולה להיות כזאת מעצבנת

איזה כיף! אולי באמת אני צריכה לחשוב על זה ככהוואלה באלה
ותודה❤️
טוב, אז האמת היא ששלחתי הודעה לגיס שארגן את הטיולאנונימית בהו"ל

והוא אמר שהוא פשוט לא חשב שנרצה לבוא.

 

אבל עדיין, הוא כתב הודעה בקבוצה המשפחתית, ותייג את כולם חוץ מאותנו!

מה הבעיה שלך לשאול אם אנחנו רוצים לבוא?

 

אם הוא כתב בקבוצה המשפחתית אז בעצם מבחינתוקופצת רגע

הוא יידע אתכם. זה כבר קצת יותר מובן.

למרות שבאמת מיותר לתייג בתוך הקבוצה את כולם חוץ מכם 

אם לחשוב על הצד השני- אולי לא רצו להיות נודניקיםיעל מהדרום
לק"י

ולהציע כשברור שלא תרצו.


אני מבינה למה זה מעליב, וכנראה שלא הייתי נוהגת ככה. אבל אולי אפשר להסתכל על זה אחרת.

הייתם רוצים לבוא?נעומית
אני כותבת מה היה איתנושואלת12

גם לא הזמינו לדברים וממש ממש נפגעתי.

והערנו על זה והיו מריבות ולא עזר.

וכעבור שנים שהבנתי שהם לא רוצים בקשר איתי ואני לא יכולה לחייב אותם לרצות אותנו וכשאני כבר לא מעוניינת בקשר הם פתאום כן מזמינים וכן מעוניינים.


אז אני רק ממליצה לך לא לאכול את הלב על זה וחבל על העצבים ומי שלא רוצה אותי אז גם אני לא רוצה קשר איתו


וראיתי שכל הדיבורים הרעים חילחלו גם לילדים ובסוף אלו סבא וסבתא שלהם ואני לא רוצה שהם יפסידו אותם

אבל גם את בעלה והילדים לא הזמינו.מרגולאחרונה

ואת נהדרת❤️


אבל זה מרגיש לי שונה (לטוב ולרע) כשגם את הבן והנכדים (בעלה והילדים) לא מזמינים.

אפילו היצר האימהי הזה של - היי, אל תפלו את הילדים שלי 

הבן שלי בן 15 מטופל אצל פסיכולוג. מתלבטים אם לבקשאנונימית בהו"ל

החזר ממאוחדת הפסיכולוג הזה נמצא במערכת שלהם ויש החזרים,

אבל חוששים שבמערכת הבן שלנו יהיה רשום בבריאות הנפש ואולי זה יהיה תווית

מצד שני קשה לנו לשלם ונשמח להשתתפות

מה אומרות?

א. מי ידע???מקרמה
מעטים האנשים והמצבים שיקבלו הרשאה לתיק הרפואי שלו

ב. לאף אחד לא איכפת מטיפול פסיכולוגי... חצי מהמדינה בטיפול פסיכולוגי


הצבאתוהה לעצמי
אבל מניחה שהם מסתכלים בעיקר על טיפול פסיכיאטרי, פחות על פסיכולוגי
בצבא צריכים לבקש ויתור סודיותכורסא ירוקה

ואז זה כולל גם את הסודיות של הפרטי והוא יהיה חייב לדווח. זכותו לא לחתום אבל זה גם יפיל אותו מתפקידים מסוימים וגם ישאיר לו חסיון גם ברפואה הציבורית.

חוץ מזה שגם מי שהולך לטיפול ואפילו לוקח כדורים מסוגים מסויימים לא בהכרח נפסל בגלל זה, פשוט יבקשו לדבר עם הפסיכולוג/פסיכיאטר ולקבל הערכה ואם הוא מתאים ימשיכו בתהליך

לא אמרתי שיפסלותוהה לעצמי
רק אמרתי ששם כנראה ידעו. האמת לא ידעתי שצריך לחתום על ויתור סודיות, אבל מאמינה שלהתעקש לא לחתום לא נראה טוב.
זה לא באמת אכפת להם, ההפסד הוא של מי שלא רוצהכורסא ירוקה

התפקידים שצריך את זה בשבילם זה תפקידים שאנשים רוצים להיות בהם, ולא לחתום ויתור זה פסילה טכנית של עצמך. לא יהיה אכפת לאף אחד וזה לא נראה לא טוב, זה מובן, ואם ירצה להתמיין בעתיד למשהו מסווג וכן לחתום קשה לי להאמיןשמישהו יפסול אותו על זה..

הוא גם לא צריך להגיד שזו הסיבה. תמיד יכול לומר שהוא מוותר על המיון לתפקידים מסווגים

לא כל מי שהולך לפסיכולוג נחשב מתמודד נפשרוני 1234
כל מקום שבו זה רלוונטיכורסא ירוקה

ישאלו אותו גם ככה, לא מעניין אם זה פרטי או ציבורי.

יש חסיון רפואי אז אף אחד לא ידע אם לא תספרו, אבל מקומות שבהם זה רלוונטי, נגיד כמו מיונים לצבא שכוללים סיווג אז ממילא שואלים ומבקשים ויתור סודיות גם על הפרטי, ואז זה לא משנה.

בקיצור לא נראה לי שתפסידו כלום מלבקש החזר. 

נניח נניח שבצבא ידעודיאט ספרייט

שהילד (סתם ילד, לא שלך דווקא) הוא מתמודד נפש ובעקבות כך לא ישבצו במקום שעשוי להביא אותו להתמודדויות מורכבות - מה רע בכך?

זה נועד לביטחונו.

אצלנו בציונות הדתית מייחסים כ"כ הרבה חשיבות לצבא והתקדמות בצבא, אבל לא בטוח שלכולם זה מתאים ויהיה טוב שהצבא יעשה אבחנות ומיונים לשלום המתגייס.

ובכל מקרה לא כל מי שמטופל פסיכולוגית הוא מתמודד נפש.

בקיצור, אני הייתי מבקשת החזר.

מסכימההבוקר יעלהאחרונה

זה לטובתו

ולא לכל אחד מתאים להיות קרבי

תודה על התשובות. הוא אצל פסיכולוג בעקבות מקרהאנונימית בהו"ל

תקיפה שעבר

איך הולך התהליך? נניח שלאחר הויתור סודיות יפתחו ויראו שהיה אצל פסיכולוג. האם יבדקו מדוע? מי יתן את הפרטים?

שואלים אותוכורסא ירוקה

ומבקשים ממנו את הפרטים של המטפל ואישור להתקשר אליו ולשאול. לא מעניין אותם מה הוא עבר, יותר לשמוע מהמטפל שמדובר בבן אדם יציב ואמין.

וזה גם לא פתוח במערכות של הצבא ולא כל אחד יכול לראות את זה, נגיד מפקדים. זה חסוי גם בתוך המעקכות ופתוח לאנשים מאד ספציפיים שאחראים על הסיווג

בד"כ מבקשים מכתב מהפסיכולוג המטפלמצפה88

והוא כותב בכמה מילים בעקבות מה הגיע המטופל (יכול גם לכתוב בצורה עמומה), האם יש אבחנה, והאם יש מצב פסיכוטי/דיכאוני/אובדני.

לרוב הפסיכולוג ישתף את המטופל/ההורים מה יהיה כתוב במכתב, ויכול לעדן את הניסוח כל עוד זה לא פוגע במקצועיות שלו.

ייתכן גם שיזמנו את הילד לפגישה אחת עם קב"ן טרם הגיוס בעקבות המכתב, וייתכן שלא.

אני לא מבינה בזהרקאני

אבל ממש קשה לי להאמין שיכולה להיות לזה השפעה רעה על העתיד שלו

היום כל בנאדם שני הולך לפסיכולוג

זה לא כזה חריג וכבר לא מדביק תווית כמו שהיה פעם

תינוק בחברהקו אדום

תינוק בן שנה וחצי לא מדבר בכלל

אבא,  אמא

כן מביע את עצמו מצוין ממש בכל מיני דרכים

אוהב מאוד שירים

ומזמזם לעצמו

מחקה תנועות 

לא נענה בכלל לקרבת מבוגרים

וגם ילדים מהמשפחה נענה והולך רק את מי שהוא בוחר

מהתמונות מהמשפחתון נראה שבזמני פעילות הוא מעדיף להיות בעמדת צופה

ולא להשתתף עם כולם בהכל

 

נשמע חריג??

קצת חריגכורסא ירוקה

כשסופרים מילים לא סופרים רק מילים שלמןת אלא גם הברות שיש להן משמעות ספציפית. אם מא זה מים אז זה נחשב מילה. קולות של חיות זה מילה וכו. אז תבדקי. אני חושבת שצריך בגיל הזה 20-30 מילים ולצרף שתי מילים (אבא בוא)

יש ילדים שפחות אוהבים פעילות של הרבה אנשים. איך הוא במשחק אחד על אחד עם ילדים בקבוצה שלו? זה גיל שיש בדכ חבר אחד או שניים. לא ממש משחקים יחד אלא אחד ליד השני אבל אמורה להיות ביניהם תקשורת

לגבי הדיבור מבינה שזה חריגקו אדום

אם כי 2 בנים שגדולים ממנו היו אצלי ככה אותו הדבר

\ובגיל שנתיים נפתח הברז...

בגלל שראיתי שמבחינה חברתית הוא מאוד בורר וחושד חשבתי אולי קשור יחד...

כשהיינו בחג הרבה עם המשפחה המורחבת ראיתי שגם שם הוא בוחר עם מי לשחק

כן התחבר לאחד במיוחד ואחרים דחה או ברח...

זא רואים שהוא מבין מה בא ומתאים לו

אבל מאוד מאוד חשדן

 

זב בסדרכורסא ירוקה

יש ילדים יותר רגישים, יותר מופנמים. לא חייב שיהיה לו כימיה עם כל אחד.. נורמלי שיברור ויפחד אם זה אנשעם שהוא פוגש לעיתים רחוקות. אבל אין הוא במעון? משחק? עם ילדים אחרים? מביע את עצמו?

יש משפחות שילדים מדברים מאוחר ולפעמים גם בתוך המשפחה יש מנעד, זה כשלעצמו לא בהכרח מצביע על בעיה. כן הייתי בודקת אם נגיד בגן הוא נמנע מחברת ילדים

הוא בגדול רוצה לבחור לעצמו את החברה שלוקו אדום

לרוב הוא מתרכך עם הגיל

מהצעירים הכי פחות חושש ומתרצה

אבל גם אם לוקחים מדי בכוח הוא מתנגד

לא אוהב שמנהלים אותו..

במעון צריכה לשאול שוב

בעבר כשציינתי להם שבתמונות נראה שהוא בצד הם אמרו שזה בסדר הוא לא חייב להיות ראשון ובמרכז

אבל מתכננת להדגיש שוב את השאלה

זה בסדרכורסא ירוקה

יש אנשים שמתחברים בקלות ויש יותר בררנים חברתית. מותר לו לרצות שליטה על עצמו. זה ממש בסדר. גם מה שאמרו  במעון נכון לא כל רחד אוהב להשתתף בפעילטת רק כי היא שם.

אם את חוששת תתייכצי עם רופא היתדים, אבל לדעתי הממש לא מקצועית כל עוד את רואה שיש לו את היכולת לקיים אינטראקציה חברתית הייתי פחות דואגת

תודה על הייעוץקו אדום

התחלתי לחשוש קצת כשראיתי את רובם סביב הפעילות 

והוא צופה

מדגישה שאני לא אשת מקצועכורסא ירוקה

ורק עכשיו קולטת את כמות שגיאות המקלדת, סליחה.

רק אומרת את זה כאמא..

יש לי ילדה מאד חברותית ותוססת שלא אוהבת את החוגים בגן. זה גם יכול לקרות

דווקא אני חושבת הפוךמקקהאחרונה

הדיבור לא מדאיג בעיני, יש המון ילדים שבגיל שנה וחצי עוד לא מדברים.

כן ההתנהגות החברתית קצת מעלה שאלות. מה זה לא נענה למבוגרים? ומה המטפלת אומרת?

אם את דואגתאיזמרגד1
אפשר לפנות להתפתחות הילד ולבקש אבחון רופא התפתחותי...
זה דרך הקופה?? רופא משפחה?קו אדום
תלכי לרופא ילדיםשלומית.

ותבקשי הפנייה להתפתחות הילד.

זה תהליך קצת מייגע, צריך למלא כל מיני טפסים, ולהמתין לתורים וכו'וכו' אבל זה שווה את זה.

אם את רוצה אפשר ללכת גם בפרטי ולשלם בהתאם...

אפילו אפשר בינתיים רק לקלינאית תקשורת בתור התחלה 

דרך הקופהאיזמרגד1
בדרך כלל צריך הפניה מרופא ילדים ושאלונים. את יכולה יצור קשר עם התפתחות הילד באזור שלך ולבדוק מה התהליך...
תודה!קו אדום
בדיקת שמיעה עשיתם?מוריה
גם הבת שלי היתה מתרחקת מכולםעדינה אבל בשטח
במשפחה למשל, היתה הולכת אך ורק ליד הילדים ובוכה מכל מבוגר שרק מתקרב אליה, בגיל שנתיים בערך זה עבר לה, היא נהייתה כבר פחות חרדתית, בכלל , היה לוקח לה זמן להפשיר, גם כששמתי אותה במשפחתון, לקח לה המון זמן עד שהיא נהייתה חלק מהחברה, וגם לא דיברה שם כמו שהיא דיברה בבית , גם זה השתחרר אח''כ , אבל היא היתה מדברת מגיל צעיר,ולידה מי שהיא מכירה היתה משוחררת ןחברותית גם מגיל קטן, ככה שלא חששתי שיש משהו חריג
מבחינה חברתית ותקשורת עם אחריםהשם שלי

אני פחות יודעת מה נחשב תקין בגיל הזה.


מבחינת דיבור, כן מצפים בגיל הזה ליותר מילים.

גם מילה חלקית ולא תקנית נחשבת מילה, אם זאת מילה קבועה שמביעה משהו מסוים.


יכול להיות שהוא ישלים את הפער לבד.


בכל מקרה, כדאי לבקש הפניה להתפתחות הילד.

בדרך כלל התורים רחוקים, אז שיהיה. ומקסימום אפשר לבטל אם כבר אין צורך.

בינתיים כדאי לעשות גם בדיקת שמיעה, לבדוק שהכל תקין.

נשמע שכדאי לבדוקאורוש3
או לפחות לקבל הדרכה מקלינאית איך לקדם אותו קצת. 
מה קונים לילדים מתנה לאפיקומן?ואז את תראי

גילאי 2-8

רוצים לקנות לכל אחד משהו משלו אבל אם אפשר שיתאים גם למשחק ביחד.


רעיונות?

בנים או בנות?יעל מהדרום
חתחתול, טאקי, דאבל,מנגואית
אני נכנסתי עם עשרה שקלים להכל בשקלשושנושי

קניתי 10 פריטים ביחד עם הילד,הוא היה מאושר.

גם ככה כל המשחקים הגדולים יותתר קיימים אצלנו והוא אחרי הכל משחק באותם שני משחקים עיקריים

רוצים משהו יותר גדול, הם מחכים לזה...ואז את תראי
הילדים שלי גם בגילאים האלההשם שלי

קניתי לשני הגדולים (6.5, 8.5) שעון יד.

לבת ה 4.5 חוברת עבודה עם מדבקות

לבן ה 2.5 קוביות


ולכולם ביחד קניתי ספרים.


שעונים לגידולים, בכל מקרה רצחתמ לקנות, אז זאת היתה הזדמנות.

ואת הספרים הוספתי, כי קיבלנו גיפטכארד לחנות ספרים, והייתי צריכה לנצל את זה למשהו.


נקודות שכדאי לקחת בחשבון:

כמה תקציב אתם רוצים להשקיע לכל אחד או לכולם ביחד?

האם יש משהו מסוים שהם רוצים, או צריכים?

אם קונים לילד מתנה אישית, האם הוא ישמור לעצמו או ישתף גם את האחים?

לפעמים ילד יותר ישמח ממתנה פשוטה וזולה, ולא דווקא ממשהו יקר.

לפעמים עדיף לקנות חלקים נוספים/ הרחבה של משחק קיים, ואין צורך בעוד משחקים חדשים.

חחח בדיוק גם אני בתהייהלפניו ברננה!
עם חבורת ילדים שהחליטו שהיום אני הולכת לקנות להם וקופצים לי על הראש עם שיר שהמציאו
חחח איזה מתוקיםאפרסקה
אז מה קניתם? 😁😁😁ואז את תראי
לא הלכתילפניו ברננה!אחרונה

הם רצו

אני לא😉

לדעתי עדיף לקנות משהו אחד גדול יחסית לכולםמתואמת
טרמפולינה קטנה, אוהל כדורים, סוס נדנדה, משחק הרכבה שווה, פליימוביל... (אפשר גם משחקי קופסה, אבל הם פחות יתאימו לקטנ/ה)

אולי יעניין אותך