הכי בטוחה!

הכי שמחה!

הכי אופטימית!

הכי מרגשת!

הכי מתלהבת!

של החיים.

לשאול את עצמך: אם נוריד את המשיכה והרומנטיקה ליום אחד, האם זה האדם שהייתי בוחרת כחבר הכי טוב שלי?

כמו עם חברה טובה - את צריכה להרגיש בנוח להיות במצבים  פחות נוחים ונעימים לידו. (כאשר את מרגישה פגועה, כועסת, חלשה, עצובה)

ואם אני לא מרגישה משיכה ורומנטיקה?

אני דתי כיפה סרוגה.

בלי משיכה ורומנטיקה, אין סיכוי לקבל החלטה שזה זה.

מאידך, במגזרים החרדיים, כמה משיכה ורומנטיקה אפשר לפתח בכמה מפגשים בודדים, ומחליטים להתחתן? 

תרבות חברתית, נורמות, הרגשה פנימית, אופי, תכונות וחיבור לצד השני, השקפה וייעוד בחיים 

שגם אחרי שהם מתחתנים ומגלים שזו היתה טעות מבחינתם להתחתן עם x או מגלים שלא טוב להם...

ובוחרים להישאר עם הבעל/האישה ולא מתגרשים

תגובות שונות, תלוי באורח החיים, השקפה דתית/אמונית, איפה נמצא/ת מי שעונה בסקלה של הדתי-מטר….

(יש כאלו שיסתפקו בהיכרות קצרצרה של מספר מועט של מפגשים על פני כמה שבועות, לעומת מי שצריכים חודשים של זוגיות כדי להגיע להחלטה)

אני פחות מכירה ומתחברת למהירות הזאת.

יכולה לכלכל משפחה לבדך?

בתכלס. המשכורת שלך עתידה להיות לפחות כמשכורת הממוצעת  במשק?

בהתחלה אפשר קצת פחות

בהמשך, עוד שנה וחצי מיום החתונה, זה אמור להיות.

ההורים די עוזרים בהתחלה ובינתיים הזוג בונה את עצמו.

ככל שעוברות השנים גם הגבר מוצא כל מיני עבודות, רשמיות או לא רשמיות, שתורמות חלק לכיס המשפחתי.

לא אומר אם זה טוב או רע, אבל עובדתית משפחות חיות ככה וזה בסדר.

בחוויה שלי, ההורים מאוד רוצים לממן כי גם הדרך שלהם לשלוט בילדים שלהם...

כמה בפועל הם נותנים? אין לי מושג, אבל נראה לי שזה סכומים גבוהים יותר מהדלים

וזהו בערך

ואף אחד לא שולט באף אחד

אצלינו:

1. בחיים ההורים לא נגעו בכסף של המתנות. בשונה מהרבה מגזרים/עדות.

2. בין האחים שלי, 3 קיבלו דירה ראשונה בלי משכנתא ו2 קיבלו מהוריי עזרה בשכירות+סכום לא הגיוני לדירה (הסיבה שהם היו צריכים להוסיף: 1- כי הם רצו וילה 3 קומות עם חצר; 1- כי הצד השני לא חרדים ולא נתנו כלום). השאר גם קיבלו עזרה הרבה מעבר למקובל במגזרים אחרים (השונה הוא אני, שתמיד העדפתי "פת חרבה ושמחה בה", ואכמ"ל).

לגבי שליטה, ברור שההורים לא קוראים לילד לשיחת נזיפה עם רשימת חובות מול זכויות. אבל זה בדיוק העניין, שלא באמת צריך את זה.

כשלוקחים ילד/ה ללא כל השכלה, ניסיון והבנה בחיים, מממנים לו כל מה שהוא צריך לתקופה מסוימת - זו הדרך להעביר מסר, שמי שהולך בתלם יוכל להתקיים ומי שלא לא. וכמובן שכשמממנים אז נהיים מעורבים. כשמממנים חלק גדול בדירה ובשכירות, קובעים במידה מסוימת איפה יגורו וזה משליך במישרין על איפה ובמה יעסקו וכו וכו.

כלפי חוץ זה רצון טוב, וברור שהרבה אנשים באמת רואים בזה מידה טובה, אבל ראיית המכלול מבהירה מעל לכל ספק שזו פרקטיקה של שליטה.

סליחה אם הרסתי תזות 🙏

נתנו הרבה מעבר למקובל

אצלנו

ההורים של בעלי חרדים מיינסטרים

ל2 אחים שלו הגדולים נתנו דירה בפריפריה בלי משכנתא חצי חצי עם הצד השני

ההורים שלי לא נותנים דירה אז לא קיבלנו אבל גם לא רצינו

ההורים שלי מממנים לי תואר ככה שלא ממש שלחו אותנו בלי השכלה, ניסיון והבנה בחיים

לא קבעו לנו איפה לגור (שילמו שכירות שנה ראשונה איפה שבחרנו לגור)

ו2 הצדדים תמכו בבחירה שלנו איפה לגור למרות שזה לא מקום קלאסי בכלל

דירה בלי משכנתא, זה המוןןןןןן. גם בפריפריה (ודאי בפאיפריה שחרדים יכולים לגור בה). גם אם זה מתחלק בין שני ההורים. בפרט אם מדובר במחירי הדירות של 10 השנים האחרונות.

לפחות אצלינו ההורים מימנו תואר לחלק מהאחים שלי, אבל זה היה עם ככ הרבה תנאים שלא הייתי קורא לזה "עזרה לחיים" (אחד התנאים למימון רשיון-תואר, זה שהכל יקרה אחרי החתונה. איך שלא תסתכלי על זה, זה שם יפה ל"החזקה פסיכולוגית". בפרט, שלבנאדם כמוני שסיים תואר ראשון בפחות זמן ממה שסיים לימודי נהיגה 🤣🤣 זה לא באמת הוביל לעצמאות - בלי קשר שאני לא קיבלתי מהם שום מימון לשום דבר אבל זה אני החריג).

כנל לגבי דירה, אני מנסה להסביר: לרוב, כשמממנים אותך ואת גדלה לתוך זה, מראש הרצונות והאפשרויות שלך מוגבלות. אז ברור שמראש תבחרי במרחב שגם הם רוצים אותו.

התחלתי את התואר לפני החתונה

ולא היו שום תנאים (חוץ מזה שהם ישמחו שאנסה להשיג מלגות)

דירה בלי משכנתא זה בהחלט המון ולכן אנחנו לא מעוניינים לקחת

אבל זה לא כמו מה שההורים שלך נתנו

וזה לא נותן להורים שום שליטה בילדים 

לא הבנתי את המשפט האחרון

המשפט האחרון אומר שבסוף יש מסר סמוי: תעשו כמה שפחות בעיות - תקבלו כסף. אז עד גיל 20 את כבר לומדת את הסיסטם ומראש לא מגיעה לחיכוכים.

אני לא בא ללכלך או לקטרג, רק לחזור למשפט הראשון שעתבתי והכל התחיל ממנו: "ההורים מאוד רוצים לממן כי גם הדרך שלהם לשלוט בילדים שלהם".

אצלנו לא התערבו במגורים, בלימודים, למרות וההחלטות ממש לא תאמו את ההשקפה או הרצון שלהם.  

הדינמיקה היא דו כיוונית, הורה מתערב וילד בוגר מרצה - ילדותי שנותן שיתערב.

המצב הבריא הטבעי כאדם בוגר הוא לעבור ממצב מתקרבן ומאשים למצב של אחריות. במקום להאשים את ההורים המתערבים כדאי לעשות תהליך התבגרות פנימי עמוק, מעבר מילד לבוגר נפרד מההורים (אך מכבד), הצבת גבולות, ולא לבחור בתלות. 

כתבתי 100 פעם כאן ובפורומים נוספים ששנינו משוטטים בהם: בכל הקשור לעזרה של ההורים, אני מתאר את הדינמיקה בבית ולא אותי. אני לא מתקרבן, מגיל צעיר מאוד העדפתי שהם לא יתנו ותמיד הם שמחו לא לתת לי. אני מדבר על 8 אחים שלי, עם דינמיקות שכוללות צד שני וכו (ומי כמוך יודעת כמה פעמים יכולים להתחתן 9 אנשים 😉).

אני גם לא מדבר על מסכנות ולא חושב שזה רע. אני מתאר פרקטידה לשימור קהילה, שזה מאוד בסיסי אצל חרדים: המפתחות אף פעם לא נמצאים אצל האדם עצמו, ובדרך כלל המבוגר מחזיק בדרך זו או אחרת בזכות ווטו, ולרוב קיומה של זכות ווטו מונע מלכתחילה את החיכוכים. זה כל הסיפור.*

למה זה המצב? החרדים יגידו לך שהמבוגר הוא אחראי וחכם יותר וגם רואה את הדברים בהסתכלות רחבה; וגם, ככל שיותר מעורבים אצלך כך קונקרטית יותר עוזרים לך וכו וכו. אולי הם צודקים, אבל בראיה סוציולוגית זה נראה יותר כפרקטיקה של פחד, כלומר הקהילה מאוג מפחדת שאם יהיה לך שכל וכסף את תברחי משם (ועל זה ייאמר המשפט של הגשש: "אם אתה לא מאמין בסחורה של עצמך, למה שהקונים יאמינו?").

אבל זה נושא בפני עצמו ובוודאי לא באתי כאן להטיף לקהילה של מאות אלפי אנשים. כוונתי כטן זה רק להסביר עובדות ומניעים.

* אם את רוצה להכיר את הנושא יותר לעומק, מציע לך לקרוא את הדוקטורט של שרונה נתן. כמדומני שיש אותו בגוגל.

מיותר.

נדמה לי, על פניו לפי מה שכתבת, שדווקא תיארת על עצמך שהצבת גבולות שמתאימים לך. 

לתת ככה כשיש לך 8-9 ילדים כפי שכתבת… מניחה שזה לפחות מיליון לילד.

אפילו באוכלוסיה הכללית זה לא סכום שקיים אצל רוב האנשים, אז אצל חרדים כשיש מפרנס 1 בגדול?

וזה ככה גם היה בשאר הקהילה של ההורים או שהם היו החריגים?

דירה בלי משכנתא…

כשאלו שלא קנו להם דירה שלמה זה כי הם רצו וילה מפונפנת

לכו שאלתי…

גם לי נשמע לא הגיוני ברמה של קהילה/חברה שלמה…

דבר ראשון, רוב אחיי ואני, התחתנו כשמחירי הדירות היו הרבה הרבה יותר שפויים, והיה גם יותר קל למצוא דירות בזול (לצורך העניין, אחד מאחיי קיבל דירה בבני ברק(!!!) ב60,000$, שזה בערך ×4 בשקלים).

דבר שני, לרגע לא אמרתי שרק הוריי נתנו את כל הסכום. זה התחלק בין המחותנים, חצי חצי בערך (אין לי מושג בדיוק). חוץ מחתונה אחת שהצד השני הם משפחה מאוד עשירה ובאמת הם נתנו הכל (אז הוריי לא נתנו כלום לדירה!). רק פעם אחת הוריי נתנו את כל הסכום לדירה, וזה כבר היה במחירי הדירות היותר גבוהים וזה באמת לא הספיק להכל...

דבר שלישי, מאיפה הכסף כשרק האמא מפרנסת. שאלה טובה. אני גם לא יודע. ככלל רוב השנים שני הוריי עבדו ואחד מהם במשרה די בכירה, אבל באמת אף פעם לא נכנסתי להם לכיס... (ואגב, רוב הגברים החרדים עובדים בשונה מהסיפורים ברחוב. זה נכון שחלקם עובדים רק חלק מהיום, ורובם מכניסים סכומים נמוכים יחסית לשוק העבודה, אבל גם אברכים - לרוב משלבים גם עבודה קטנה או גדולה).

דבר רביעי, האם זה היה נורמה או חריג - בזמני זה לא היה חריג, ולפחות לפי מה שבחורי ישיבה סיפרו, חלק גדול מאוד קיבלו דירה יפה רק מצד הכלה (החישוב הוא שהורי הכלה מקבלים דירה על הבנים שלהם אז זה יוצא חצי חצי, כך או כך אנשים היו נותנים חצאי דירות ולא בירוחם 😉). אני שב ומציין שזה תקופה שמחירי הדירות הן פחות מחצי מהיום, אבל גם השכר נמוך יותר ואל תשאלו אותי מאיפה - לפחות בסיפורים, אנשים היו נותנים סכומי עתק לילדים.

נשמע הרבה יותר הגיוני. באמת הזוי השוני במחירי הדיור. (ברור שיש אינפלציה, אבל גם ביחס למשכורות ההבדל עצום).

מעניין אם עדיין זה נורמה אצלם שרוכשים דירה לזוג שמתחתן. (כי נניח אותו אח שלך שרכשו לו דירה בבני ברק, גם אם ימכור את ביתו ויגור בירוחם, קשה לי להבין איך יתן חצאי דירות לילדיו).

אני יודעת שחרדים גברים גם עובדים, אבל ממה שאני מבינה (אולי אני לא בעניינים), זה עבודות שהן לא שיא השכר. (אין השכלה גבוהה לרוב, וכמה אחוז מהאוכלוסיה יכולים להיות אנשי עסקים ממולחים?)

והנשים החרדיות מכירה בהחלט שעובדות בהייטק וכו, אבל גם מכירה שלפעמים 80% משרה בגלל המסגרות של הילדים וכו.

אני יכולה להבין שיש משפחות שיכולות להרשות את זה לעצמן, אני מתקשה להבין איך זה קורה ברמת האוכלוסיה. מבין?

אולי אכן הדברים השתנו, אבל זוג חרדי בני 19-20, שמתחתן היום, ממה מתקיים? מהיכן הפרנסה למשל בעשור הראשון לנישואים?

(כי הם הדור השלישי כבר. הסבא והסבתא יכלו אפילו לקנות להורים דירה. ההורים לא היו צריכים לשלם שכ"ד או משכנתא אז הצליחו להתקיים כלכלית. אבל מה הם יעשו?)

אין ספק שההכנסה החרדית היא נמוכה יחסית. ברור שהגבר החרדי בדרך כלל לא מכניס הרבה (לפעמים עובדים קשה ובשחור וכדו, אבל לטווח הארוך זה לא רווחי כידוע). זה גם ידוע ומדובר שנשים חרדיות, גם בהייטק, מרוויחות הרבה פחות מעמיתיהן באוכלוסייה לא חרדית (יש לזה הרבה סיבות, אבל הנושא העיקרי הוא ביקוש והיצע - כל עוד הן מגיעות עם תעודות פחות נחשבות ויש להן הרבה תנאים של צניעות, הן תאלצנה להסכים לתנאי שכר פחות טובים).

אני מניח שהמשתנה שמאפשר להורה החרדי את ההוצאה הגהוהה יותר לנישואי ילדיו, זה שבסך הכל הבית החרדי הוא צנוע יותר ודורש פחות הוצאות (והרבה פעמים יש כל מיני עזרות קהילתיות ודרכים לרכישות מרוכזות וכדו). קשה לאמוד את זה בדיוק, כי הדרישות החברתיות במגזר החרדי מצריכות גם המון הוצאות שלא קיימות במקומות אחרים (שכר לימוד גבוה משמעותית מבתי ספר ממ'/ממ"ד, ילדים שיותר תלויים בהורים להוצאות, ביגוד מאוד מסוים שלפעמים הוא יקר ולא מאוד איכותי וכו וכו). אבל יתכן שעדיין במאזן, ההוצאות נמוכות יותר לנפש.

עם זאת, אני מציין שאין לי מושג כמה חרדים נותנים היום בחתונות ילדיהם. אני עצרתי לפני כמעט שני עשורים, עם מחירי דירות שונים לחלוטין, וזה מקסימום הידע שלי (את אחיי לא נעים לי לשאול על נישואי ילדיהם. ככלל אלו דברים שנסגרים בצורות נסתרות וסודיות 😆). מצד שני ברור לי שנותנים הרבה יותר מעדות אחרות ובזה התמקדתי.

נ"ב, לא ציינתי לאורך כל ההודעות - אני מדבר על אשכנזים (שהם איכשהו ה"הארדקור החרדי"). אצל ספרדיים הכל שונה.

בגלל מחירי הדירות שעלו

אלה שנותנים הרבה זה נע באיזור

לבת 500-800 אל"ש

לבנים 100-200

(יש כאלה גם במיינסטרים שנותנים הרבה פחות וגם כמעט ולא נותנים)

גם זה לא בהכרח נותנים בסוף

אלא בעיקר מתחייבים

ואז מנסים לעמוד בזה

(ההורים ממשכנים/ מוכרים את הדירה שלהם

לוקחים חובות ענק מגמחים/ בנקים

מגייסים כספים מאנשים/ משפחה

ונמצאים במצוקה כלכלית נוראית)

הגברים החרדים היום

גם במיינסטרים

חלקם עובדים בקטנה כבר במקביל לישיבה לפני הנישואים

המצוקה הכלכלית עושה את שלה

(בישיבה של הבן שלי

חרדית מיינסטרים פתוחה יחסית

חלק מהבחורים עובדים בקטנה היום

וכ50% מאלה שנישאים יוצאים לעבוד בעבודה כלשהי לאחר שנה בכולל

אלה נתונים מצוינים שלא היו קיימים לפני 20 שנה

זה אחד התהליכים שהציבור החרדי עובר מהשטח ללמעלה

כלומר הציבור מצביע ברגלים ולא מחכה שרב יגיד לו מה לעשות)

שמתחתן לא צריך הרבה כדי להתפרנס

האישה עובדת במקצוע שלמדה בסמינר

הבעל אברך ובאיזשהו שלב יוצא גם לעבוד במקביל בכל מיני עבודות

הרבה הורים נמצאים בחובות

שכירות. ועד בית. ארנונה. חשמל. מים. אוכל. ביגוד

לדעתי גם לזוג המינימום להצליח בזה זה סביב 6 אלף נטו שזה בערך משרה מלאה בעבודה בשכר מינימום

שמגיע ילד ראשון זה יכול להגיע לפי 1.5 ויותר

ועם הילדים ההוצאות גדלות...

אני היתי בלימודים שנתיים לנישואים. לא עבדתי רציני.

עבדתי פעם בשבוע בחנות. עשיתי כמה אלפים.

בעלי היה בכולל למד. עשה הסעות של ילדים מיוחדים בבקרים.

עשה עבודות מה שהגיע.

ההורים שילמו לנו שנה ראשונה שכירות של יחידונת.

אחריה עברנו לקראוון שעלה לנו 1700 בחודש. כולל הכל קח 2000.

אין אוטו. אין מידי בילויים שעולים כסף.

לא מקמצנות. באמת כי זה שלב שאתה נהנה מהדברים הפשוטים.

מיפה לשם עברו שנים וכמה ילדים. התיצבנו. אני עובדת. בעלי חצי יום לומד וחצי עובד.

וחיים מעולה.

ההורים לא נתנו לנו שקל ב"ה. ולא לאף אחד מהאחים שלי. והם חרדים.

ההורים של בעלי אותו דבר. חרדים ולא נתנו כלום.

כמובן שילמו לנו את החתונה, בסיסית ורגילה.

מתנות קילבנו גרושים גם ככה. אשכנזים.

וחיים טוב.

הינו בתקופה שלא עבדתי מכניסים אולי 4000 או 5000 בחודש.

ומצד שני כתבת שהם לא נתנו כלום

ואם כבר.

כתבת שבעלך היה עושה הסעות של ילדים.

יש לו רישיון מתאים? יש לרכב רישיון מתאים? יש ביטוח? הוציא קבלה?

כי אם לא.

אם חס וחלילה היתה תאונה

הביטוח חובה (או קרנית) היו מפצים את הילדים.

אבל היו מוצצים לכם את הדם עד השקל האחרון + ריבית והצמדה

ואז מס הכנסה ומע"מ היו מצטרפים לחגיגה והיו מוצצים לכם את שאריות הדם שלא נשארו לכם.

זה היה נגמר ככל המראה בפשיטת רגל שהיתה לא מאפשרת לכם להמשיך חיים נורמלים

אז לא הייתי מתגאה בזה

כי זה סיכון עצום

וממש לא הייתי ממליץ לחבריי לעשות כך...

שלא היה להם רכב.

משערת שהיא התכוונה שהיה מלווה בהסעה.

ומתנשא?

אתה מסיק מסקנות ותוקף

ולכן לא נפגעתי

אבל זה צורם

וואו עפת רחוק מאד. מאד ממש מאד.

תנסה לקרוא בצורה קצת יותר רגועה וחיובית ותבין דברים אחרים.

א. התכוונתי שלא נתנו דירה. לא שלא נתנו כלום מכל וכל. הם גם אירחו אותנו שבתות ב"ה וקנו לי מתנה לחג פסח.

ב. בעלי היה מלווה בהסעות של ילדים מיוחדים. זה מוסדר ורישמי.

אפילו קיבל אישור ממשטרת ישראל שאין לו עבר פלילי עם ילדים. 

אתה מסכים? מאשר לי לנשום? לחיות? לתפקד?

אפילו שאני חרדית בעיניך.

איזה מגזים אתה.

המשכורת של האישה מספיקה להכל בשנים הראשונות

לא כולן עובדות בשכר מינימום

וחיים חיים צנועים בלי הרבה מותרות

זוג חרדי לא הולך הרבה למסעדות למשל

כלומר, כבר יש מקצוע שלמדת שאפשר לעבוד בו. (תארים במכללות/אוניברסיטאות זה לרוב לא פחות מ3 שנים, אבל לא מכירה איך זה בסמינרים)

תראי, אני מסכימה איתך שזוג צעיר לא צריך הרבה. אם אני מורידה את הוצאות הרכב שלנו (כי לא חייב), אז אנחנו מוציאים פחות מ3 בחודש על כל מה שהוא בנוסף לשכ"ד. (בשכר דירה המנעד גדול כי זה מאוד תלוי מיקום מגורים)

ואני בטוחה שאפשר בפחות מאיתנו.

משהו שלחלוטין משכורת אחת התחלתית יכולה לכסות (כלומר, מפרנס אחד בתחילת הקריירה שלו).

אבל השלב של זוג בלבד עובר די מהר, לא? ככל שנולדים יותר ילדים כך צריך דירה יותר גדולה, ההוצאות גדלות (מסגרות חינוך, חיתולים, תמ"ל, בכללי יותר אוכל לבית וכו).

ובנוסף- צריך מישהו שיוכל להיות בבית בשעות שאין לילדים מסגרות.

שם הבעיה. לכן שאלתי על עשור ראשון לנישואים. כי זוג לבדו יכול להסתדר (אני רואה למשל על זוגות סטודנטים. גם להם אין יותר מדי כושר השתכרות באותן השנים).

אני ממש לא חושבת שחייב להחזיק דירה בבעלותך. אבל אין ספק שדיור זה מרכיב גדול בהוצאות משפחתיות (שכר דירה או משכנתא. כי ארנונה וכו בכל אופן צריך לשלם).

וזוג יכול לחיות ביחידונת של חדר וחצי או 2 חדרים. משפחה עם כמה ילדים לא יכולה. 

לומדים מקצוע במשך שנתיים

ככה שמסיימים בגיל 20 (מיד אחרי התיכון לומדים שנתיים מקצוע)

רוב הבנות מתחתנות רק אז, כשמסיימות

חלקן כבר עובדות

מיעוט מתחתנות תוך כדי הלימודים ואז באמת יותר קשה 

אבל בסמינר יש הקלות לנשואות בלימודים (לא חייבות להשתתף בשיעורי קודש שזה הרבה שעות)

וכשמגיעים הילדים לאט מגדילים הכנסה

זה מאוד תלוי גם במקצוע של האישה

הרבה משפחות הבעל האברך נמצא בצהריים בבית עם הילדים בין 13:00 ל16:00 ואז האמא חוזרת והוא הולך לכולל לסדר ב

ובאיזשהו שלב האבא גם יוצא לעבוד, הרבה פעמים בעבודות תורניות

(ר"מ בישיבה, מלמד בחיידר, וכו)

ומשפחות חיות הרבה שנים בדירת שניים וחצי חדרים

היום הרבה מהזוגות הולכים לגור במקומות קצת יותר זולים

ואז גם מתאפשר דיקות קצת יותר גדולות

אני יכולה לומר רק מהניסיון שלי ומההיכרות שלי עם כמה משפחות (חמי וחמותי למשל)

שיש המון סיעתא דשמיא

ויש לכולם תקופות יותר לחוצות ותקופות פחות לחוצות

ומוסדות החינוך החרדים לא עולים הרבה?

או שיש הנחות משמעותיות לרוב האוכלוסיה?

באמת מתעניינת. לא בקטע מתריס בכלל.

(אני גדלתי עם לא מעט אחים, משפחה דתית לאומית, שני ההורים שלי עבדו אבל. ההוצאות על המסגרות העל יסודיות היו גבוהות מאוד. ותכפילי בטפו חמסה ילדים… כלומר, היסודי לדעתי עלה סכום סביר לחלוטין, מעט אלפים בשנה לילד. אבל היה שלב שהם הוציאו רק על חינוך הרבה אלפים בחודש.

להם זה התאפשר כי שניהם עבדו, ובמשכורות בהחלט מעל המממוצע. אבל אפילו להם זה לא היה כל כך קל).

וזוגות חרדים מבוגרים, כלומר מעל גיל פנסיה, מצליחים להסתדר? כי אם חסכו לפנסיה רק את ההפרשות שחייבים בחוק, נראה לי קשה מאוד…

אין לי תשובות לכל השאלה שלך

אני לא מכירה מספיק מקרוב

עולה הרבה פחות מפרטי דת"ל.

לישיבות קטנות יש מתן

לישיבה תיכונית יש עלית הנוער,

בית יעקב וחיידרים ש"ל נמוך מממ"ד. 

לשניהם יש סבסוד. 

והמקצוע בסמינר עולה המון

ואין מלגות....

מה זה מתן?

בית יעקב זה משרד החינוך זה באמת כמו כל יסודי

וגם חיידרים לא נראלי יקר לא יודעת מקרוב

אבל בפועל יש עוני מאד גדול בציבור החרדי

לקבל אוכל לחג זה נפוץ מאד

מכירות במחירי צדקה זה כבר סטנדרט

זה לא מחזיק בגלל מה שכתבת

אלא בגלל צדקה וערבות הדדית 

לא אמרתי שלא

היום גם בדת"ל יש מלא. יש המון ישובים עם נקודות של משנת יוסף.

זה לאו דווקא נזקקות הדברים האלה, או תרומות.

זה פשוט יותר בזול.

כמובן שיש גם תרומות וחלוקות בחינם.

לא מכירה מקרוב כי אצלנו לא קיים, אבל יודעת שנפוץ מאד בציבור החרדי. 

לא מדברת על מכירות מוזלות (אם כי מכירה מוזלת של אוכל זו מראה על עוני גדול

שמשפחה לא יכולה להרשות לעצמה ללכת לסופר ולקנות אוכל

אלא רק במכירה מוזלת)

אני מדברת על תרומות/ צדקות

לחיות על צדקה זה בעיה

להתמך

לא לקחת אחריות אישית

והחיים נראים בהתאם

בין מי שנתמך למי שקונה בזול

לא רואה שום חסרון בלקנות בזול

לא בטוח שזה בא ממקום שלא יכולים להרשות לעצמם

אלא עניין של התנהלות של חיסכון איפה שאפשר

מסכימה איתך שלחיות על צדקה זה לא תקין

בטח שלא קבוע ולא להסתמך על זה

מהמכירות הזולות בציבור החרדי מסובסדות

מסובסדות =צדקה

על חלוקות חינם

צדקה של מזון

משנת יוסף למשל, זה לא מסובסד

ואפילו ללכת לקניות מרוכזות באושר עד ולא למכולת השכונתית

זה לקנות בזול

עמי אני יושבת

לפני חגים זה מאד בולט

כל השכונה שלי (החרדית)

מלאה במכירות/ חלוקות של צדקה

לא משנת יוסף

לא אושר עד

צדקה

אני מכירה את זה

לא מקרוב כי ההורים שלי לא היו לוקחים

לא אמרתי שלא קיים

קיים ונפוץ

רק אמרתי שאני בעד לקנות בזול 

בגלל הסוגריים שלך פה אני - נשואים טריים 

אם קונים כדי להתייעל בסדר

אם קונים כי אין כסף לקנות אוכל בסופר זו בעיה 

לא מתכוונת לדברים שהם צדקה,

אלא לדברים שזה לנצל את הכוח הצרכני, או להוציא בצורה מחושבת יותר.

גם בציבור הכללי העובד יש כל כך הרבה משפחות שחיות במינוס, או בלי חסכונות כמעט בכלל (לפנסיה, לתקלה הבאה ברכב, וכו).

והרבה מהם זה בגלל התנהלות כלכלית לא משהו.

מה זה לנצל את הכוח הצרכני?

רכישות מרוכזות, כמו למשל שעושים לספרי לימוד בבתי ספר (את באה וקונה 100-200 ספרים ישירות מההוצאה לאור, אז זה יוצא פחות יקר לכל הורה, ולפעמים אפילו יותר כסף להוצאה לאור- שבדרכ מוכרת לחנויות הספרים)

זו לא צדקה, זה על אותו העיקרון של לקנות בסיטונאות.

באמת אפשר לעשות את זה על הרבה דברים (בעיקר בקשר לדברים שהביקוש מרוכז בזמן אחד- תחילת/סוף לימודים, חגים וכו)

אגב זה כן קיים גם בקהילות שהן ממעמד בינוני-גבוה, אבל בדברים מפונפנים יותר. למשל מכירה מרוכזת של ירקות ופירות אורגניים ישירות מהחקלאי. כזה…

לעשות תחשיבים על ההוצאות למשל.

מי שיש לו מספיק כסף ולא צריך לחשוב על הוצאות שוטפות- נהדר.

אבל יש המון אנשים שבלחץ כלכלי בעיקר בגלל התנהלות (וזה מחריף ככל שהמשכורת גבוהה יותר אגב).

באמת המון ישראלים חיים מעל לפופיק, וזה סתם חבל. 

שאמרה שכיוון שחמותה מממנת אותם היא חייבת לקרוא לבת שתיוולד לה על שמה.

לפי דבריה לא מדובר בדבר חריג במגזר.

אבל אני לא יודעת האם היא מייצגת

הורים חרדיים עם הרבה ילדים, שחיתנו ילדים, האבא, כמקובל, לא עובד, וההורים נמצאים בעצמם עמוק בחובות בגלל החתונות ובריתות ושמחות במשפחה הברוכה. 

הסבא והסבתא אפילו נאלצים לתמוך 

אבל לא הייתי מגדירה את זה כבסדר

עוני גדול מאד

מצוקה קיומית

גם אלה שאינם עניים מרודים נמצאים קרוב לשם

גם אם מצליחים בהמשך להכניס יותר

רוב המשפחות כבר עם מלא ילדים

וההכנסה בקושי מספיקה לבסיס

יצאה לי כותרת קיצונית אולי. אני כנראה בצד ה"פתוח" של הפורום (מעידה על עצמי)

את רואה אותו, ככה, כמו שהוא. האם את מוכנה ורוצה לחיות איתו את חייך? האם את מוכנה ורוצה לעבוד על הזוגיות שלכם גם כשהוא יעלה לך על העצבים? האם את מוכנה ורוצה שהוא יהיה לצידך במסלול חייך? ושאת תהיי לצידו במסלול חייו? האם אתם, שניכם, מודעים לזה שעוד 5 שנים (וגם פחות, וגם יותר…) סביר ששניכם תהיו שונים מאיפה ששניכם היום (כל אחד לחוד, וגם ביחד כזוג), אבל עדיין תרצו להיות יחד?

זה נשמע אולי חוזה? לא יודעת איך זה נשמע מבחוץ. אני יכולה להגיד עליי, שהוא הרגיש לי בית. (קשר יותר ארוך מ2-3 פגישות…)

כאילו. בית. משהו בי נרגע לצידו. וגם קצת יותר אהבתי את מי שאני כשאני לידו.

(וגם אותו אני אוהבת ואהבתי, כן?)

1. הרבה תפילה להשם שיכוון את הדבר הכי מדוייק

2. התאמה למה שאת מחפשת בחיים- תכונות, שאיפות, מקום/שלב בחיים והשקפה

3 משיכה ומציאת חן. פרפרים, רצון לשהייה ממושכת יחד, געגוע. לא חייב נצנצים זיקוקים ובלאגן, אבל שיהיה משהו.

אולי נכון גם לציין שלא ממש יש כללים.

מצד שני זו החלטה חשובה לכל החיים

צריך פה איזון נכון של שכל ורגש והרבה אמונה ותפילה.

בע"ה בחירות טובות ומשמחות והרבה סיעתא דשמיא!

אני לא חושבת שחייב משיכה ורומנטיקה ופרפרים

כן רצון לקרבה

לחשוב עליו כשאת לא איתו

מנסה לענות באופן עקרוני, וכמובן שחשוב לזכור שכל מקרה, כל זוג, כל אישה, כל איש - הם עולם ומלואו ואינדיבידואלים ולכן חשובה הרגשת הדיוק, הבהירות והשלמות עבור כל אחד בפני עצמו.

בבואנו לעשות החלטה כה חשובה של האם להתחתן איתו/ה, חשוב מאוד לבחון מהם הצרכים העיקריים שלנו.

לא סתם אומרים שהדבר החשוב ביותר בראש ובראשונה הינו הלב הטוב.

האישיות הטובה. שהאדם כאדם טוב.

ישנם כמובן גם ערכים נוספים ותכונות נוספות שיכולות לעלות לנו כחשובות עבורנו, כגון: ראיית האחר, עזרה לזולת, יכולת הכלה, אינטלגינציה רגשית, מה שנקרא "חוכמת הלב", נאמנות, בלעדיות, כנות, תקשורת טובה, הבנה עמוקה וכו'

אז אם לסכם ולנסות לראות מה בעצם הכיוון אליו נשאף במציאת החצי השני שלנו,

אני חושבת שצריך להקשיב גם ללב וגם לשכל וגם לגוף.

למצוא אדם עם לב טוב ומידות טובות.

שנעים לנו בחברתו/ה

בהמשך ולאט לאט בהתקדמות הקשר למצוא גם את התקשורת הטובה,

את ההתאמה בערכים, במה חשוב בחיים, בתפיסות כלליות על העולם בכלל ועל חיינו שנבנה בפרט (עם ידיעה שגם פערים שם יכולים להיות פתירים, מאוד אינדיבידואלי ותלוי הסתכלות על התמונה השלמה),

שאני יכול/ה להיות אני לידו/ה, 

שאני אפילו רוצה להיות הגירסא היותר טובה שלי לידו/ה,

שיש נשיאת חן ומשיכה הדדית,

שאנו יודעים גם איך לריב וגם איך להשלים (לגמרי נבנה ונקנה בעמל ובלימוד. זה לא בא סתם כך. כלומר אם נמצא אדם טוב כנ"ל אפשר לפתח את זה עוד ועוד ב"ה).

מה שגם חשוב לזכור שכל הנ"ל לא יכול להתגלות ישר. כלומר כדי להכיר אדם, עולם ומלואו צריך להכיר אותו

כמו שמי שמכיר אותנו, ידרש לו זמן לפגוש את כל החלקים העמוקים שבנו, את כל המקומות בנו, את המורכבות, את היופי, את החוזקות, את החולשות וכן הלאה.

לכן צריך גם לדעת בכל שלב של קשר מה מתאים שם ומאוד יכול להיות שאותה היכרות ברגע נתון היא מותאמת שלב. ובהמשך ההיכרות הולכת ומעמיקה.

אני בדעה שצריך לקחת את כל הזמן שאנו מרגישים שאנו צריכים להיכרות.

בין אם זה חודש ובין אם זה שנה.

כל אדם הוא עולם ומלואו

וזה מאוד מאוד אינדיבידואלי.

אבל הרגשת הלב הזו, שהגעתי לבית,

שזה זה,

שאני נמצא/ית במקום הנכון,

אותה שלמות בבחירה, בהחלטה, 

בהחלט חשובים כאשר מגיעים לנישואים עצמם.

אז כל אחד וכל אחת שיקחו בצורה המותאמת והמדויקת ביותר עבורם את כל הזמן שהם זקוקים לו כדי להגיע באמת לשלמות בבחירה.

הידיעה שבחרתי בלב שמח ובשלמות באיש שלי/באשתי מאוד חשובה.

וכמובן שלא נוכל לדעת זאת בהתחלה, אבל לשם כך בדיוק יש את ההיכרות. לפגוש את הנשמה שמולי ולהתחיל להכיר אותה עוד ועוד.

לפעמים זה אפילו רק ב"אנרגיות" או ב"אינטואיציה" או ב"תחושת הלב" בהתחלה, שיש כיוון, בלי לתת לזה הגדרות או כללים או אפילו מילים. וזה בסדר גמור.

לאט לאט בונים משהו טוב.

חשוב גם לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא *העבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. 

לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, 

גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, 

גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - 

הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

זו באמת תורה שלמה וקשה לשים הכל על הכתב.

מצרפת כאן הודעה ארוכה שכתבתי בעבר שיש בה הרחבה גם בנושא זה:

✨ איגרת לכל הרווקים והרווקות היקרים והיקרות ✨ - לקראת נישואין וזוגיות

שתהיה המון ברכה והצלחה, בהירות שלמה ונחת עצומה בלב ב"ה 🌹🙏

כמובן שאפשר להמשיך להגיב.

בעז"ה מקווה שיהיה בשורות טובות בקרוב(:

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת