מי קונה אצלכם נעליים ליום חול/ מגפיים?
מי אחראי על משהו אחד שצריך בשתי הבתים כמו: ילקוטים, ספרי לימוד וכו’?
אלה שחולקים שווה בשוה הוצאות משותפות:
איך זה נעשה? חודש , חודש?
יש חשבון בנק של הילדים?
איך גורמים שהילדים לא יהיו מקופחים כשאין אפשרות להסכים יחד?
ועם זאת לא יהיה הורה אחד מנוצל?
לאלו שכל ההוצאות רק עליכן איך אתן עומדות בזה?
לאלו שמוציאות בהוצל"פ מחציות, איך הוצל"פ ואתן התמודדתן עם הר הקבלות?
תוך כמה זמן קיבלתן החזר ועל מה?
מסייגת שאצלי אין משותפת כך שהגיוני שהרוב באחריותי..
אני קונה לילדים הכל .. שיש דברים שצריך ב2 הבתים אני שולחת את הדבר הזה יחד עם הילדים ובמידה וקורה לזה משהו האבא שלהם משלם על חדש..
מבחינת הוצאות חצי חצי
אני משלמת על הכל וכל חודש שולחת לו רשימה והוא מעביר חצי (מדי פעם שהוא מבקש קבלות שולחות לו תצילומי אשראי)
הולצפ אין לי ניסיון..
ולגבי אם כל ההוצאות עליך אין כזה דבר יש מחציות גם למי שבמשמורת משותפת וגם למי שלא
יותר משמונה מאות שקל לילד?
אם הילדים במוסדות חינוך פרטיים/צהרון/הסעה/קופח/יום הולדת וכו...
אצלנו זה יוצא הרבה יותר מ800
מה כלול במחציות? יכולה לפרט?
בהסכם מה זה המחציות שלנו
אני לא יודעת מה מוגדר מחציות בחוק..
זה מה שאנחנו הכנסנו
וגם חוגים הוצאות של תחילת שנה וקייטנות
לא תמיד ההורים זו אופציה, אז מה עושים בחצי מהשבתות? אני עדיין לא הצלחתי לפתור את החידה הזו.
כמובן שיש שבתות פו"פ אבל לפעמים לא רוצים או לא מרגישים במקום הזה חוץ מזה שזו עלות לא קטנה.
שבת לבד מרגיש לי משהו מאוד בודד
אבל אולי יש משהו בללמוד להיות לבד בלי להרגיש בודד.
שקט לא חייב להיות מפחיד, שקט יכול להביא שלווה.
לא חייבים למלא את השקט ברעש.
וזה רק בינתיים.
מקווה שבקרוב תמצא את שנפשך אוהבת לחלוק איתה רעוא דרעוין ביחד.
באמת אני חייב לנסות את זה, כרגע מוקדן מדאי בשבילי, זה עוד טרי.
הכל בסדר
איך נרפאים מהמילים הקשות? מהעלבונות? ההשפלות? כל הדברים הרעים ששמעתם על עצמכם?
אני עוד לא אחרי. אבל מלא מילים רעות על עצמי.
וכמובן טיפול למי שיכול.
בנוסף, לענ"ד הצורה בה מנהלים את הגירושין עצמם,משפיעה הרבה על מה שקורה אחר כך.
מי שמצליח איכשהו לסיים יפה יחסית, למרות כל האמוציות והמשקעים, הרבה יותר קל לו לסגור מעגל ולהתקדם.
בסוף, גם הזמן הוא המרפא הגדול ביותר.
המרחק מצמצם את היכולת לשמוע דברים רעים חדשים
ותקשורת עם אנשים אחרים קרובים
כזו שמכילה/ חברית/ נעימה/ אוהבת/ מפרגנת
יוצרת חוויות חדשות טובות
מיצרת זכרונות אחרים
בונה אמון
ואז העלבונות יכולים להידחק למקום נידח ופחות לעניין
שלום לכולם.
אני משתמשת דיי ותיקה פה.
פתחתי שם משתמש חדש על מנת שלא ישב לי על הכרטיס.
אנחנו בצומת דרכים מבחינה זוגית.
נשואים 10 שנים עם כמה ילדים.
ואני אשמח לשאול אתכם שאלה- יש פה מישהו או מישהי שהתגרשו למרות שהיתה אהבה?
יש ביננו אהבה.
אבל יש עניין שמעיק על הקשר ביננו וככל הנראה לא יאפשר לנו להמשיך לחיות ביחד.
המחשבה על לפרק את הבית הזה גומרת אותי. אבל גם המחשבה על להישאר לא עושה לי טוב.
אני מדמיינת אותנו ברבנות וקשה לי.
לא מצליחה לדמיין את עצמי עם גבר אחר.
מצד שני הזוגיות ביננו לא עושה לשנינו טוב.
יש לו מחשבות טורדניות בכל הנוגע לקשר ביננו. הוא כל הזמן עסוק בי ובאיך שאני מתנהגת. זה מקשה עלי מאד מאד מאד. גם נפשית וכמובן שהנפש משפיעה גם על הגוף.
ניסינו לחיות בנפרד כמה ימים וביקשתי שיחזור.
כשהוא בתוך התקף או סי די אני מרגישה שאני נפגעת ונסגרת ושאין מנוס מלבד להיפרד.
וכשהוא בשאר הזמן הוא קסם. אז זה נורא מבלבל אותי.
*הוא התחיל טיפול תרופתי בשבועיים האחרונים.
אשמח לתובנות אם יש.
כל מי שסביבי אומר לי לקום וללכת ושלא מגיעים לי חיים כאלה ושאני כמו אישה מוכה שלא מבינה וחוזרת כל פעם לאותו מקום.
מצד שני אני לא מצליחה להבין איך מפרקים בית אם עדיין יש לי רגש אליו.
יש בזה משהו דפוק אני מבינה את זה אבל לא מצליחה לעמעם את הרגש שלי.
אני גם מתחילה טיפול בע"ה בשבוע הקרוב.
אבל אשמח להבין אם משהו כזה קיים.
תודה לעונים🩷
מדובר על נישואין עם בני זוג על הרצף.
לא בטוחה שזה המצב אצלכם, אבל כדאי לקרוא. כדאי.
מישהו יכול לעשות סדר - מה זה אומר אלימות רגשית?
נראלי זה מה שאני עובר , רוצה להיות בטוח
מה שכן, לא בטוח שהפתרון תמיד הוא להתגרש, לפעמים אפשר לפתור את הבעיה...
תהיה חזק, ותרגיש חופשי לפנות בפרטי אם תרצה לשוחח עוד.
מניפולציות, אהבה על תנאי, הרגשה שאתה צריך להקטין את עצמך או לשנות את עצמך כדי לזכות באהבה, תחושה של "ללכת על ביצים" כי אתה לא יודע מאיפה זה יתפרץ הפעם, הקטנה שלך (למשל אתה כלום בלעדיי, מי תרצה אותך וכו')
אם זה מגיע עם בידוד מהסביבה, נגיד הרחקה שלך מהמשפחה וחברים (זה יכול להיות בכל מיני מנפולציות רגשיות, לאו דווקא הרחקה "אלימה" אבל התוצאה בסוף היא אותה תוצאה)
זה יכול להגיע יחד עם הרבה מילות אהבה ופרגון, אבל אם אתה תמיד מרגיש דרוך לידה, גם כשטוב כביכול, זה סימן רע.
אם אתה יכול להיות גם חלש ופגיע וגם חזק ומצליח לידה, והיא מקבלת את שני המצבים ואתה מרגיש שאתה יכול להיות עצמך, זה סימן בריאות.
בין מצד הגברים (שזה אולי נפוץ יותר) ובין מצד נשים.
מקווה שאצלכם זה לא כך , אבל יש ספר (אמיתי) על התעללות רגשית מצד הבעל.
"הכל סיפור של פיקסלים" - תמר.
שם זו היתה הפרעת אישיות ממש (כך התרשמתי), שמאוד היה קשה להבחין בה: בעל אברך, א ינטליגנטי, עוזר המון....
אבל מצד שני.....
זה בערך מה שגם אני עובר.
אין לי עצה או משהו חכם להגיד, אבל שולח חיבוק גדול
שאתה מרגיש שלעולם כלום לא יסתדר כבר וזה הולך רק לכיוון של גירושין😞
כל כך לא רוצה שזה ילך לשם. והלוואי שהיה לי את מי לשתף. להתייעץ או משהו.
גם כשזה נראה שזה הולך לכיוון טוב, זה 2 צעדים קדימה ו5 אחורה.
"בודאי ישנה אהבה". כדאי לעלעל בו. אפשר לשנות את הראש למקרא דבריו.
הוא עצמו, עד כמה שהבנתי, עבר יעוץ כזוג. הוא גם מטפל זוגי.
אולי זה יעזור קצת לראות את הדברים בפרספקטיבה קצת שונה.
חלילה, אני לא מטיפה. רק נותנת עצה. ייתכן שאם הייתי קוראת
את הספר בזמנו, ועוד יותר - הולכת לשוחח איתו, לא הייתי מתגרשת.
אין שמחה כהתרת הספיקות - מאחלת לך.
יש אדם העוסק ביעוץ שגר בנריה (יש מקום כזה נכון?)
שמו אלי גרון.
יש לו אתר ביוטיוב. לקראת כלה, אולי. כדאי אני חושבת
להיכנס ולקרוא שם. יש לו מאמרים רבים. מעניינים ולדעתי,
חשובים.
לא להתייאש. ולבקש מהשם "הוריני השם דרכך".
אגב, קניתי בזכותך את "בוודאי ישנה אהבה" של רן ובר.
את אומרת לתת לזה עדיפות בקריאה לפני ספרים אחרים שקניתי בשבוע הספר...
איני יודעת אילו ספרים קנית ..אבל הספר הזה נותן תקווה, שאפילו במצבים קשים
אפשר להגיע לאהבה, למצב טוב, שמח...
אבל זה נורא תלוי אולי בסבלנות, בכח רצון, בלתת לעצמנו להיפתח, לקבל (אפילו
אם זה הולך אצלנו טיפין טיפין.)
מה עם הספר שכמעט כ ו ל ם מכירים "גברים ממאדים ונשים מונוס"? יכול לתת מושג
איך חושבים גברים ואיך - נשים. קראתי חוברת טובה דומה גם אצלנו, איני זוכרת את
שם הרב שכתב אותה.
חושבת גם שעדיף ללכת לטיפול. יעוץ טוב. לא מספיק לקרוא, כדי שיהיה עוד מישהו אתי -
אפילו חבר או חברה טובה שיכולים ללכת איתנו יד ביד. להקשיב לנו כשאנו
מתוסכלים, נופלים, כמעט נשברים..
דורש אומץ ומודעות.
בספר "הכל סיפור של פיקסלים" (הזכרתי קודם), לבעל לא היתה שום
מודעות. אבל במאמר ב"מקום" אומרים שיש גם מקרים כאלה שניתנים
לעזרה.
כן. חייבים קשר אנושי כדי לצלוח את הדרך.; מקצועי או לא - העיקר
מבין, מכיל, מחזק. זה נותן כח. ותקווה.
ולא מדובר במקרים של התעללות קשה, נפשית או גופנית.
מזה ומזה אל תנח ידך.
הבדידות שבתוך הזוגיות.
לרוב אומרים לנו שזוגיות זה דבר כל כך פרטי ולא משתפים החוצה.
אבל לפעמים מילה טובה של חבר או אוזן קשבת זה מה שנותן קצת אוויר (ולפעמים גם יכול להזיק לצערי)
מניסיון של היכרות עם הרבה מאוד רגעי יאוש כאלה...
לכן אני חושבת שכדאי אם יש לך חבר טוב שאתה יכול לשתף אותו ואתה יודע שבעיקר יקשיב ואולי עצה טובה, זה רעיון טוב.
ואם לא, ללכת לפסיכולוג או ליועץ זוגי לבד, או כמובן הטוב ביותר - ללכת ליועצ/ת זוגי/ת יחד, אתה ואשתך.
הנישואים שלנו עברו ממסלול ברור של התרסקות ודיבורים על גירושים לנישואים טובים ושמחים ב"ה (ואגב חשבתי שהיעוץ בטוח לא יעזור כי המצב אובייקטיבית לא ניתן לפתרון)
האתגרים לא נעלמו אבל יש לנו יותר כלים להתמודד איתם.
לפעמים גירושים זה הפתרון. אבל בעיניי ללכת לאיש מקצוע לפני כן ולתת הזדמנות לתהליך זה חובה, אם אין מצב דרסטי כמו אלימות או התעללות מכוונת (פיזית, נפשית, כלכלית וכו')
בלי שקראתי את התגובה שלך...
שמחה נורא שהסתדר. כמה תקווה זה נותן!
מאחלת לכם עוד אהבה מתגברת ושמחה יותר ויותר, זה עם זו!
אולי יוכלו לעזור
ואם אתה כל כך לא רוצה שילך לכיוון של גירושין
אולי מישהו יכול לעזור?
כתבת שאין לך את מי לשתף
אז אולי אם תשתף יעזרו?
אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.
תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.
למה???
שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.
והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.
אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.
גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!
חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.
הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.
יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.
כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.
האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.
או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!
בלי שום הבדל!!
אני מקנאה בך.
וגם באשתך!
בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!
החלק במוח שעוסק בהגיון, ערכים אישיים וכדו, הוא כל כך קטן ונזיח בקבלת החלטות...
אף אחד לא מקבל החלטות רק בגלל שזה נכון לוגית, ובינינו, אף בנאדם לא יכול בשום אופן לחיות כמו מרטיר (אני מודע לאוקסימורון 😉), רק בגלל שזה טוב וחשוב. - להיפך, המרטירים, להבדיל חסידי אשכנז וכדו', הם אנשים שמראש אהבו לסבול ולהתנזר. הקרבה בשבילם הייתה חיי תענוגות.
להגיד לאדם שיום יום רע לו וסובל, "תקשיב נשמה, יש כאן איזה ערך של גוף אחד וסוד הזיווג" - מה הוא יעשה עם זה? יסבול כל חייו, יתנוון, יהיה רע ועצוב ומדוכא רק כי יש איזה ערך עליון אמורפי, מין "חומר אפל" כזה, שניזון מהסבל שלו?!
דבר ראשוו, המוח (=רציונל, שכליות) צריך להיות שליט על הלב. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד.
דבר שני, אני חושב שברוב המקרים הרציונליות מגיעה אחר כך. כלומר כשלא נעים אז מוצאים הרבה הסברים שכליים, ובהחלט לכל דבר אפשר למצוא הסברים בשכל...
אבל אין ספק שהשכל הכרחי בכל דבר. כשאדם עושה דברים שהוא לא מבין את מהותם או חושב שהם מטומטמים, בסוף הוא יפסיק (אני חושב שזה מה שגורם לרובם מתישהו להפסיק לעשן למרות שזה מאוד קשה. כי לאורך זמן א"א לעשות דברים חסרי היגיון).
אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.
תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)
אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.
אבל לא אדחוף לשם.
מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.
אני למשל התגרשתי בלי להוציא שקל על עורכי דין ויש כאלו פה ששילמו מאות אלפים, חבל... אם כבר להתגרש, אז עדיף באופן חכם, לקבל ייעוץ גירושין חינם מעורך דין ואז לעשות החלטות חכמות וללכת לגירושין בהסכמה או בתשלום נמוך ע"י גישור, אפילו אפשר לעשות הסכם גירושין לבד כמו שחברה שלי עשתה ולקחה הכל מהאינטרנט.
בדרך כלל ולרוב, מסכימה איתך.
אם אתה רוצה לעבוד על הזוגיות כדאי שתתרחק מפורומים כאלו ומפורומים בכלל.. זה רק יבלבל אותך. תנסו להתקרב ולטפל בעצמכם. בלי הפרעות חיצוניות.
מי שחוקר את הרשתות החברתיות מגלה שיש אנונימיים שמתחפשים לנשמות טובות אך בפועל מעודדים נשים להבין שנכון ורצוי להרוס נישואים במקום להתמודד ולתקן. אני מעריך שהם מקבלים כסף לבצע את הפעילות הזאת.
מישהו פה יכול להגיד שהוא מעודד גירושין?
בכללי יש מקרים שיהיה מאוד קשה לגשר ולטפל, אבל, גם אם זה לא פשוט להערכתי יש לא מעט מקרים שהיה רצוי לנסות לפחות.
..
