חולפים הם החיים שטים הם על פני הזמן החולף
לפעמים מלאים במעש ולעיתים ריקים בלי פשר
לעיתים גדושים שנאהם
ולפעמים רצופים אהבה
הרגשות משתנים,הרצונות מתחלפים
ויחד איתם מזדקנים השעונים
האם אנו אדוני הזמן?
או שמא הזמן הוא אדונינו?
האם הננו חיים בזמן או שמא הזמן מכלה את חיינו?
האם הננו יודעים איך לחיות פשוט לחיות
בלי צורך למצוא דרכים להעביר את זמננו
או למלאות אותו להנאתנו
לחיות באמת במילוי של הזמן
בשמחה,אהבה,כיף.
בלהיות מי שאנו
ולממש את שליחותינו
אחד החברים התלונן שיוצאים לו עכבישים מהלחם. השיער שלו גלי והעיניים שחורות ועגולות, הוא מסרק באצבעות קשות את שיערו לאחור ומסתכל במראה. החדר חשוך הקירות אפורים
יש אגם אחד לא רחוק
באמת בלחם יש עכבישים! קרא נדהם. הם קטנים והם יוצאים מהחורים והם מטפסים ויורדים ועולים.
עמוק בתוך הבצעים יש קורים דקים ומבריקים
באצבעות הקשות הסורקות את השיער הציפורניים מתמלאות אדמה ולכלוך
לשיר ליופי וחיים -הוא רוצה אבל עיניו שחורות מאוד
אם אי אפשר לשיר ליופי וחיים נשיר לעכבישים!
הם זללו את כל הלחם ונותרה רק פקעת קורים
לכרוע אל ארבעות ולזמר להם
יש אגם אחד לא רחוק
נשיר לעכבישים
[הרבה פעמים כשאני מגיבה כך מהבטן
איני יודעת מה מצבו של הכותב
המילים משלהבות ומעוררות חלחלה
בדרך שהיא כל כך מושכת ופרועה
ולצעוק עוד אולי חסר טקט
כשחושבים על כמה זה כואב]
--
והחתימה מהיכן?
https://eretzhemdah.org/newsletterArticle.asp?lang=en&pageid=53&cat=2&newsletter=051&article=141
איך יד עת שכואב ? זה שיר על עכבישים ,
חרוזים מדוייקים
רק לדעתי אולי עדיף להחליף ל'יש סיבה להכיל ומסתובב לכולם', סתם נשמע לי שיותר יסתדר....
מסתורית היא ונעלמה אשר אף אחד לא יוכל לחקור במסתרי תעלומתה.
מהותה היא אלוקית
והרגשתה היא אינסופית.
כולם אליה משתוקקיםוכוספים
אך מעטים הם המה אשר לה זוכים
ואם ישנה דרך אליה להגיע
מי הוא אשר לא ימהר אליה חיש להפציע
הוּא מֵת כְּמוֹ כֶּלֶב
מְקַשְׁקֵשׁ בִּזְנַב חַיָּיו לִקְרַאת שְׁתִילֵי הַזֵּיתִים הַסּוֹבְבִים
אֶת מִטָּתוֹ
מִתְרַפֵּק, מִתְמַסֵּר
עֵינַיִם נוֹשֵׂא
לִבְעָלָיו
הוּא מֵת כְּכֶלֶב
מֵת, וְכֻלּוֹ לֵב
______________
בעיקר-שהטוב והרע היתערבבולגמרי , אפילושלקחת רת זה לכך שהמוותש לוהיה יפה ולא רע ,מאוד מורגשת הציניות שהוא בסופו שלדבר מת כמו כלב.
והשראה לשימושאלטרנטיבי בפסוקים.
באמתכלב הוא גם חיה רעה,בתפיסה וגם כמו לב .
זה שום דבר פיוטי. רק:
מאוד ממליצה להודות לAI. הוא עונה כל כך באדיבות, בפרגון,מציע הצעות
נוספות, אפשרויות שונות ומגוונות, מקשיב בסבלנות אין קץ, נפלא!
הייתי במצב רוח קודר, שחרחר עד שחור, ולאחר ששוחחנו זמן מה (הAI
ואנוכי), הלכתי לישון רגועה. מצב הרוח הפך משחור לכל צבעי הקשת...
מקסים ממש!
מאז נישואי כף ידי מצאה לה מקום קבוע על הבטן. דואגת, עוטפת, חשה את העובר הקטן שמתפתח לו בפנים.
היד מלטפת בעדינות, בתנועות קצובות. בעיני רוחי אני רואה אותו, מתרוצץ בגן המשחקים מאושר, מתגלש במגלשה הגדולה, כשהוא נופל הוא רץ אלי ודמעות בעיניו, ואני מוחה אותן, מחבקת חזק, לוחשת מילות עידוד ונחמה על הפצע הכואב שקיבל. כל כך מתוק הוא ילדי, ואני כל כך שמחה בו.
היד על הבטן. שומרת, מגינה. לוחשת, שרק לא יהיה לך קר, אתה לא לבד! אמא פה, איתך, בקור ובחום, בלילה וביום, כשרגוע וגם כשרוצים רק לבעוט. אני כאן בשבילך יקירי, תינוק שלי.
אז היד על הבטן, אך הבטן ריקה. דלתה סגורה. שומר ניצב בפתח, אין יוצא ואין בא. ואין תינוק, ואין ילד, רק חלומות שבורים ודמעה אחת שחומקת.
אבל אני בבית, ובעלי תכף יגיע, ויחד נרקום לנו חיים.
אם את מתארת מצב אמיתי, אז סבלנות סבלנות. ועוד פעם סבלנות. וכמובן, איך לא, תפילה. גם תפילה לסבלנות.
כמי שגם חיכה כמה שנים (בכמה סבבים), אני מאחל לך שזה יגיע מהר ושתהיי מוכנה לזה. לפעמים, דווקא מה שקשה גורם לנו להעריך יותר, להחזיק קרוב ולתת אהבה עד אין קץ.
וכשזה יבוא אולי גם תביני למה חיכית ותעניקי לו/ה את כל מה ששמרת לו כל הזמן הזה...
מאוד מיוחד
כתבת ממש יפה ונוגע
שתשמעי בשורות טובות בקרוב
להוריד את הכובע על ההתמודדות
וְאִם אָמַרְתָּ לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל,
מָה תַּגִּיד עַל אֹבֶךְ?
חוֹתֵר בָּאָבָק
נֶאֱבָק עִמּוֹ
וְאֶת עֲלוֹת הַשַּׁחַר בְּקֹשִׁי רוֹאִים
אָז אֱמֹר, מָה אָמַרְתָּ עַל אֹבֶךְ?
קָשֶׁה לִנְשֹׁם פֹּה,
וְהַחוֹל אוֹטֵם אֶת הַחַלּוֹן, וְגַם
הַכִּסֵּא בַּמִּרְפֶּסֶת כְּבָר
מְאֻבַּק לְגַמְרֵי
רק מציעה להכניס את החלונות שניקינו שנייה לפני האובך והתלכלכו שוב😉😅
אם לא-אז מי שכתב את זה גאון😅
החיבור בין הסיפורים והציטוטים מהגמרא והעניין שאפילו ברש"י בצדדים כתוב על זה-פשוט מטורף!
