מחשבה שעלתה לי בעקבות השרשור של משלוחי המנותהשקט הזה

מקווה שלא יהיה נפיץ מידי אבל שואלת באמת מתוך רצון להבין את הגישה.


היו כמה תגובות שכתבו שלא אוכלות משלוחים ביתיים כי לא סומכות על הכשרות.

עכשיו ממש התכווצתי לקרוא את ההודעות האלה.

בסוף המטרה של משלוחי מנות היא להרבות אהבה ואחווה, אז איך זה שאפשר בשם איזשהו הידור בכשרות לזרוק את המשלוח הזה לפח כלאחר יד? (אני לא מדברת על איסטנסטיות אלא על כשרות)

זה אפילו קצת הזכיר לי את הסיפורים מימי בית שני שהיו מחלוקות על טהרה וקבוצות שהחמירו יותר אז לא אכלו אחת אצל השניה בגלל המחלוקות וכולנו יודעות לצטט על מה חרב בית שני.


אצלי בבית הקפידו על כשרות מהדרין בהכל, בשר חלק, לא חלב נוכרי וכו' אבל כשהיינו נוסעים לסבא וסבתא שלי, למרות שההורים שלי ידעו שאצלם מספיקה כשרות רבנות- אכלנו הכל רגיל. אני חושבת שזה קשור לאיזו פסיקה שההורים שלי קיבלו בתחילת נישואיהם אבל בכל אופן יש פה איזה שיקול ערכי בתוך הפסיקה ההלכתית.


אני גם מכירה (מקווה שאני מדייקת) שאדם נאמן להעיד על עצמו, ואם אדם אומר שהוא שומר כשרות אז מותר לאכול אצלו (זה נכון כמובן רק במטבח פרטי ולא מסחרי- מסעדה וכו')


גם בסוף מה כבר מביאים במשלוחי מנות ביתיים- מאפים כאלה ואחרים בד"כ? מה כבר יכול להיות כ"כ משמעותי בכשרות? זה לא בשר, עוף וכו'.


וגם, נראה לי שבדכ גם אנשים שמסתפקים בכשרות רגילה (שהיא כשרה לחלוטין, חשוב לי להגיד), ישתדלו שהמשלוח יהיה באיזה סטנדרט שמתאים לכולם (נגיד חברים שלנו שתמיד מכינים משלוחים ממש שווים תמיד דואגים לכתוב שכל המוצרים מהדרין, כי הם עצמם ביום יום לאו דווקא משתמשים במהדרין)


בקיצור, חפרתי קצת מסביב אבל באמת אשמח להבין איך בשם הידור בכשרות, יוצרים התבדלות כזו ובעצם פוגמים ברעיון המקורי של משלוח מנות?


ובאמת שזה לא מופנה לאף אחת באופן אישי כביקורת. אני באמת אשמח להבין את הגישה שעומדת מאחורי זה


(ואני מדגישה גם שאני מדברת רק על העניין הכשרותי ולא על אלא שאמרו שזה מגעיל אותן מקטע איסטניסטי)

כשאוכלים אצל אנשים אחרים אני מכירהמרגול

למשל אשכנזי שאוכל אצל ספרדי בכלי זכוכית… (ספרדים משתמשים בזכוכית גם לבשר וגם לחלב, ואשכנזים לא)

מכירה שיש הרבה שזה בסדר, כי זה המנהג בבית של האדם, והוא ספרדי אז זה כשר. משהו כזה.


ויש גם כאלו שעוד יותר. נניח ענייני קטניות בפסח.


אבל חושבת שיש בזה הרבה עניין של בין אדם לחברו והמשפחתיות… גדלתי בבית שבו אוכלים קטניות בפסח (עדות המזרח), אבל המשפחה האשכנזית באו גם ואכלו אצלנו (עשו שינוי בחומרי הגלם לפי הצורך). זה לא שזה היה מעליב אם לא היו אוכלים (כי ברור ההבדל במנהגים), אבל זה היה אומר שאי אפשר להיפגש אצלנו, ואולי בגלל זה היה יוצא שלא נפגשים כלל.


אבל כאמור, לא יודעת בדיוק מה הפסיקה (אני הצד שאצלו כל כשרות תופסת). רק יודעת שיש אנשים שנוהגים אצל אחרים אחרת ממה שנוהגים בביתם. 

אני כן אוכלת מאחריםלב אוהב

אבל יש כאלו שלא אוכל מהם..

בכל אופן יצא לי לדוג לראות בית שבאותו תנור אפו בשרי ולאחריו חלבי בלי המתנה

או כל מיני מקרים שלא בכוונה אבל זה ספק טרפות נטו מחוסר ידיעת הלכה...

אז מובן מאוד אנשים שמקפידים על זה

וגם מבחינת כשרות המוצרים

בעיניי זה לא אישי, פשוט מראש לשאול אם אתם אוכלים ביתי... 

אם אני לא טועההשקט הזה
הפסיקה הספרדית יותר מקלה לגבי אפייה בתנור אחד לחלבי ובשרי. 
מותר בתנאים מסוימיםלב אוהב

מינימום זה על חום הכי גבוה בין לבין למשך כמה זמן

(ויש כאלו שלא בקיאים בהלכה)

לא זוכרת בדיוק את ההלכה בענייןשמעונה
אבל בעלי בוגר לימודי רבנות והוא כן מרשה לגבי תנור חלבי ובשרי ... (צריכה לשאול אותו בדיוק מה, ואיך) מה שאני באה לומר שכשיודעים את ההלכה גם יודעים מה בעייתי , ואיפה מותר להקל
בדיעבד אולי האוכל מותר באכילהלב אוהב
לא מכירה שמתירים לכתחילה בשרי אחרי חלבי מיד בתנור... 
זה בדיוק ההבדל בין משלוח מנות לבין לאכול אצלם בביתמתואמת

כשאנחנו אוכלים אצל אחרים נאכל (כמעט) הכול, כי הם רואים אותנו וייפגעו אם לא נאכל.

אבל אוכל שהם הביאו אלינו הביתה - הם לא רואים אם אנחנו אוכלים אותו או לא. אז כן, בכאב לב לפעמים נזרוק אותו אם אנחנו לא סומכים על הכשרות...

מבינה את השאלה שלךבארץ אהבתי

אבל חושבת שאם באמת המטרה של המשלוחי מנות זה להרבות באהבה ושמחה, אף אחד לא באמת צריך לדעת מה קורה עם המשלוח שהוא נתן אחר כך.

אצלנו למשל דווקא רוב הדברים הקנויים שאנחנו מקבלים לא נאכלים. יש כמה דברים שכן נשמור לנו, אבל את הרוב אנחנו או מצרפים למשלוחים שהילדים נותנים לחברים תוך כדי פורים, או מביאים לעבודה שלי אחרי החג (ויש גם דברים שאני זורקת. מכל הממתקים שהילדים רוצים לטעום, אנחנו טועמים קצת מכל דבר ואת השאר זורקים).

ולפעמים אני תוהה אם זה 'לא יפה' שאנשים טרחו וקנו בכסף דברים כדי לתת לנו ואנחנו מעבירים הלאה או אפילו זורקים. אבל אני אומרת לעצמי שאנחנו לא לא צריכים לאכול דברים שאנחנו לא רוצים רק כי אחרים נתנו לנו. מה שאנחנו כן מקבלים זה את המחשבה והאכפתיות שלהם שהם הביעו דרך המשלוחי מנות, ואנחנו מרגישים את זה גם בלי לאכול הכל...


וגם כשאני מכינה משלוחי מנות ביתיים, אני לא יודעת אם כולם אוכלים הכל (יודעת שלפחות חלק כן, מהתגובות שאני מקבלת...). אבל אני משקיעה כדי לשמח, ונותנת לפי מה שמתאים לי, ואם מישהו לא אוכל - אני מאמינה שלפחות שמחו מהמחשבה והנתינה שלנו...

בעיני להעביר מוצרי מזון סגורים זה שימוש ממש הגיוניקופצת רגע
במשלוח מנות.

מצד שני, אם כבר הייתי מכינה הכנה ביתית הייתי מתבאסת לחשוב שהיו זורקים את זה. ועוגיות שמישהי הכינה רוב האנשים כנראה לא יעבירו למישהו אחר, אז אם הם לא יאכלו זה יזרק... 

אז לכן אנחנו לא באמת יודעים מה אחרים עושיםבארץ אהבתי

אותי היה יותר מבאס לחשוב שאני משקיעה כסף במשלוחי מנות ואחרים חושבים איך 'להיפטר' מהם..

בכל מקרה מעדיפה להתמקד בכוונה שמאחורי המשלוח. גם במה שאני מקבלת וגם במה שאני נותנת...

(די בטוחה שאין לנו חברים שלא אוכלים את הדברים שלנו בגלל כשרות... בגלל איסטניסיות אולי, אבל אני באמת לא נכנסת לזה...)

מסכימה עם זההשקט הזה
למה מראש מה שמעליב אותך זה הכשרות ולא האיסנטנסטיות112233445566

אם להעלב אז שנגעלים מהאוכל שלי יותר מעליב מאשר שמקפידים על כשרות אחרת

האמת שגם אני ככהדיאט ספרייט

חמי וחמותי למשל אוכלים בכשרויות מהודרות יותר מאיתנו וכשרות רבנות לא מספקת אותם- במקרה הזה אני ממש זורמת ומקבלת את זה באהבה רבה ממש.

מצד שני מישהי כתבה שחמותה לא אוכלת אצלה מטעמי ניקיון והיא מקבלת את זה ובעיניי היא גיבורה ממש.

אם דבר כזה היה קורה אצלי, אני חושבת שממש הייתי נעלבת.


התכוונת אליי? (לחמותי שלא אוכלת אצלנו)מתואמת

מכיוון שאני איסטיניסטית בעצמי אני לגמרי יכולה להבין אותה🤭 (היא גם לא תלך לשירותים אצלנו... אבל נראה לי שזה לא רק אצלנו, אלא בכל מקום כמעט. באופן כללי היא כמעט לא יוצאת מהבית לאורך זמן, וגם אני די כזו. גם לי קשה להתפנות במקומות אחרים...)

מה שהכי מסקרן אותי - אם לחמותי היו תשעה ילדים (שחלקם רחוקים מאוד מלהיות מסודרים ונקיים...) האם היא הייתה מצליחה לשמור על בית נקי או לא?... (לחמותי יש שלושה ילדים ועוזרת צמודה מאז ומתמיד...)

מסכימה ממשרקאני

אם הייתי נעלבת זה מזה

 

לא מעליב אותי לא זה ולא זה

אף אחד לא מעדכן אותי שזרק את המשלוח שלי לפח

אם מישהו עשה את זה הפסד שלו- המשלוחים שלי ממש טעימים 

כי אם מישהי איסטניסטיתהשקט הזה
אז אני מקנאה בה כי הבית שלה בטח יותר נקי משלי, אבל גם קצת מרחמת כי זה די מגביל בסופו של דבר. אבל אני לא רואה את זה כמשהו פתיר או החלטה. זה איזה משהו נפשי שאי אפשר ככ לשחרר (נראה לי)

אבל עניינים הלכתיים זה אחרת. כי זה לא שהשכנה שלי מבשלת לא כשר. זה כשר. זה פשוט לא עומד באיזה סטנדרט כשרותי שאני נוהגת לפיו. ושם זה כואב לי ש"משתמשים" בהלכה כביכול ונוצר איזה בידול כשאותם חכמים הם גם אלו שקבעו את המצווה של משלוחי מנות שהמטרה שלה היא לשלוח מנות לסעודת פורים

אני לא חושבת שאדם אחד הוא צדיק יותר כי מקפיד עלאמהלה

כשרות כזו או אחרת. כך הוא נוהג. בין אם בענייני כשרות, בין אם בענייני טהרת המשפחה וכד'.

כך אצלנו מקפידים, זה לא מוריד ח"ו מהערך של השני.

ומצטרפת מאד לאלו שלא מבינות למה האינסנסטיות מקובלת עלייך וענייני כשרות לא.

אף אחד לא יודע אם אכלתי את המשלוח או לא.

אני מקבלת אותו בשמחה ובאהבה רבה

ומחזירה משלוח מכובד ויפה.

בבית שלי הפרטי אעשה מה שאני רוצה עם מה שקיבלתי.

זה לא אמור לפגוע באף אחד ואף אחד לא יודע מה עשיתי עם זה.

ואני למשל מגיעה מבית שהכניסו אליו הרבה כשרויות שבעלי מקפיד לא להכניס ולא לאכול גם לא בחוץ.

למה לא לרחם עלי? מסכנה שכמוני, לא יכולה לאכול הכל. כי בעלי מחמיר מאד.....

זה יותר ממשהו נפשי, זה שלום בית....

 

בואי נשאיר את כבוד החכמים במקומם

המצווה של משלוח מנות חשובה לעין ערך

חשוב לקבל בשמחה את כולם

וכל אחד שיעשה כרצונו בביתו.....

על זה נאמר- "כרצון איש ואיש"

 

זה לא שזה סבבה מבחינתי שזורקים בגלל איסטניסטיותהשקט הזה
אבל פשוט אני מבינה שאין פה עניין לנהל על זה דיון כי זה כמו שינסו לשכנע אותי שכלב זה לא מפחיד.

ועל כשרות יש מה לדון כי ההלכה רחבה יותר מ"מגעיל אותי/ לא מגעיל אותי"

ישנם פסקים שונים, יש שיטות שונות. לא רואה איך אפשראמהלה

לנהל על כך דיון.

יש מחלוקות הלכתיות

יש פסקים

נראה לי הלכנו קצת רחוק אם נחליט שבגלל שמשלוח מנות עיקרו להרבות שלום ואחווה

לכן נוותר על עקרונות והנהגות בביתנו....

יכולה לשתף אותך שבתור מחנכת, קבלתי בשנה שעברה באחד החגים מארז מפנק מאד של צנצנת זכוכית יפיפייה

עם עוגיות מאפה בית מאחת התלמידות שהשקעתי בה המון לב ונשמה.

ראיתי את ההשקעה הרבה שהושקעה בכל עוגיה ובאמת הערכתי,והתקשרתי לאם להודות

והודיתי שוב לילדה אחרי החג.

אבל 

לא יכלתי לאכול את זה

ואף לא הבאתי לילדיי

ונאלצתי לזרוק כי אני לא אביא למישהו אחר בגלל שאני לא אוכלת.

זה לא הפחית כלום מערך המתנה ומהערכה הגדולה שלי.

זה כן העציב אותי מאד שנאלצתי לזרוק משהו שעמלו עליו קשה מאד.

זה משנה אם אגיד לך שזרקתי בגלל שמגעיל אותי לאכול משהו שמישהו אחר הכין, או שאצלנו בבית לא אוכלים משהו בכשרות שאינה ידועה לנו?

 

אני איסטיניסטית שלגמרי אין מה לקנא בה🤭מתואמת
כי מצד אחד הבית שלי לצערי לא הכי נקי (כשאני מכינה אוכל אני שומרת על ניקיון, אבל כשהילדים שלי מכינים הם ממש לא) ומצד שני אני סובלת מהאיסטיניסטיות (סובלת מהבית של עצמי, בעצם... מזל שיש לנו יחידת הורים, ששם אני שומרת על הניקיון ויש לי מקום של שפיות...)
למה בהלכה בעינייך צריך להתגמש ועל איסטניסטיות לא?פה לקצת
זה צרם לי יותר מהכל.

בהלכה תתגמשו, אבל אם מגעיל אותך אז מה פתאום, תעשי רק מה שטוב לך.


וזה בכלל לא דומה לביקור אצל ההורים ששם יש מצוות כיבוד הורים שבשבילה ראוי להתגמש....

אולי אני לא רואה את זה כהתגמשות?השקט הזה

אני גם מנסה להבין מה מפריע לי. באמת חשוב לי להגיד שאני לא מגיעה מתוך מקום מטיף או משהו.


אני מנסה לחשוב תוך כדי ההודעה פה. אבל בסוף בדכ אנחנו מקבלים ושולחים משלוחי מנות לאנשים סביבנו- קהילה, חברים וכו'.

ולרוב, רובינו נבחר להיות חלק מקהילה שדומה לנו יחסית. ולכן אני מנסה להבין כמה גדולים יכולים להיות הפערים הכשרותיים שבגלל אזרוק משלוח לפח. מבינה?


וגם אולי מפנה שאלה למי שאמרה שלא סומכת- האם כל משלוח ביתי היא זורקת או שיש אנשים שהיא מקבלת וכן סומכת עליהם?

אנחנו גרים בשכונה שבעיקרון רובה דומה לנומתואמת

(לא אוהבת להגדיר את זה ככה, אבל זה בגדול)

אבל יש פה גם אנשים, בעיקר מבוגרים, מהתקופה שבה לא היו הרבה סוגי הכשרים ומודעות לכשרות מהודרת בכלל, שכנראה פחות מקפידים על מה שאנחנו משתדלים להקפיד.

וכן, אנחנו מחמירים מאוד בכשרות (אחרי חקירה שבעלי עשה בעניין). אז בכל המתרחש בבית שלנו אנחנו מקפידים לפי מה שבחרנו, כשיוצאים החוצה (לבני משפחה וחברים) קצת יותר מתגמשים כדי לא לפגוע (אבל גם בזה יש לנו גבול). גם עם ממתקים שהילדים הקטנים מביאים מבחוץ אנחנו לפעמים מתגמשים, לפי העניין. לרוב ננסה להציע להם תחליף בהכשר שאנחנו אוכלים. ב"ה יש היום מגוון רחב

יש אנשים ממש בודדים שכן אוכל מהם...אמהלה

וזה הן בשל היותי אסטניסטית ברמה מוגזמת (ורחוקה מלהיות בעלת בית שנראה בית מרקחת. אין קשר בין דבר אחד לשני)

והן בשל כך שבעלי מקפיד מאד על כשרויות.

 

אני גם הכי לא נראית איסטניסטית והבית שלי בלאגן112233445566

אבל ממש לא כל דבר אני אוכל אני נגעלת גם ממגשי פירות מעוצבים ויפים שמשלמים עליהם מלא אבל מבחיני זה מלא פירות מרוחים אחד על השני

אני (ורבות מחברותיי) עם שכנים שממש לא דומים לנופה לקצת

מבחינה רוחנית ויש ביננו פערים לא קטנים.


 

וגם ביננו החברות הקרובות, לא כולן מקפידות באותה רמה.

אתן לך את זה בהכי פשוט- אני מקפידה על חלבי בדצ העדה החרדית, חברות קרובות שלי אוכלות גם בדצ מהדרין בחלבי.

אז כשאני מגיעה אליהן הן דואגות לחלבי בדצ כדי שאוכל לאכול ולא נפגעות מזה שאני לא אוכלת כי זה לא בדצ שאני מקפידה עליו. (דווקא יותר הגיוני שיפגעו מזה שאני לא אוכל כי נגעלת....)


 

אני חושבת שזאת הסתכלות לא נכונה לחשוב שאם אני לא אוכלת את האוכל שלך אז זה קשור לרמת ההערכה והשמחה שלי מהמחשבה והמאמץ שלך.

וגם הפערים הכשרותיים שאת מדברת עליהם הם "כשר" "לא כשר". בתוך הכשר יש המון המון המון דקויות שכל אחד מקפיד אחרת, אני תמיד מדייקת את הילדים שלנו כשהם שואלים אותי אם משהו שהביאו להם "כשר" אז אני מתקנת אותם ואומרת להם שזה כשר והשאלה הנכונה היא האם זה בהכשר שלנו. זה כשר; פשוט אנחנו מקפידים יותר.

בול על הפסקה האחרונה.גם אצלנו ככההמקורית
מאוד מסכימה עם מה שכתבתממשיכה לחלום
אני לא מעריכה אנשים אחרים פחות אם הם מקפידים על כשרות שונה משלי
אנשים שפחות או יותר ברמה שלי,ניגון של הלב

אני אוכל כנראה ממה שהם יביאו. או אנשים שלא בהכרח מקפידים כמוני אבל אני מכירה ויודעת וסומכת עליהם שזה כשר. אבל אצלנו יש גם הרבה שכנים ומכרים שלא דומים לנו, גם כאלה חילונים שלא שומרים כשרות בכלל. אני אמורה לאכול את האוכל שהם הכינו במטבח הכנראה או בטוח טרף שלהם רק בשביל לא לפגוע בהם? או לא בהכרח טרף אבל רחוק בכמה דרגות ממה שאני מקפידה עליו? 

אנחנו חלק מקהילה שיש בה בחברים בה שוני מאודממשיכה לחלום

גדול בהקפדה על הרבה מנהגים.


מי שמההיכרות שלי אני יודעת שהולך לפי המנהגים אני אוכל בלי לפקפק

אבל מי שאני יודעת שהוא לא הולך לפי המנהגים אני לא אוכל 

הסטנדרט הזה הוא לא הועמד סתםממשיכה לחלום

יש לו סיבות משמעותיות

זה לא בא ממקום של זלזול אבל צריך לכבד גם את זה.

מותר לאדם להחליט שהוא רוצה לאכול כשר ברמה גבוהה. החלטה דתית היא חשובה ויש לה ערך.

היית מבקשת ממישהו להקל בשמירת שבת בשביל לא לפגוע במישהו אחר?

זאת באמת התפיסה שלי


ואני באמת חושבת שאפשר להכיל את המורכבות הזאת באהבה וללמוד לשמור על רגשות הסובבים גם כאשר מקפידים על כשרות.

וואי ממש!!ממתקית

אומרת כמי שלא אוכלת אצל כל אחד ולא של כל אחד.
ומאוד נזהרת שלא ידעו ולא יפגעו.

לא יצא לירקאני

לא לאכול משלוח בגלל כשרות

אבל אם אני אקבל ממישהו שברור לי שהמטבח שם לא כשר, אני לא אוכל

חוץ מזה בגדול אני כן סומכת על מי שנותן לי (בדרך כלל גם מקבלת ונותנת לאנשים שמכירה מקרוב)

 

מסיבות ניקיון יצא לי לזרוק כמה פעמים

בעיקר מאנשים שראיתי איך המטבח שלהם נראה....

וכמובן שהחמאתי שהיה טעים מאוד

כמו שכתבואיזמרגד1

יש הבדל משמעותי בין להגיד לאנשים בפנים שאת לא אוכלת אצלם לבין לזרוק משלוח כשהם לא רואים מה קורה איתו.

ואני גם באמת חושבת שזה סתם להפוך את זה לעניין של: אתם לא סומכים עלינו ואנחנו לא אוכלים מספיק כשר בשבילכם, במקום לקחת את זה עניינית של: אנחנו אוכלים הכשר x ואתם לא אז זה לא מתאים לכם והכל בסדר... (ובדרך כלל גם אם מאוד מתאמצים שהכל יהיה בהכשרים שכן מתאימים, יכול להיות דברים קטנים שלא יחשבו עליהם בכלל כמו תבלינים או אריזות שנראות אותו דבר וכו'. קרה לי.)

יש לי אחות שאוכלת יותר הכשרים ממני וכשאני מתארחת אצלה היא אומרת לי מה בדצ ומה לא, ועוד אחות שכנראה לא תאכל אצלי מבושל, ואנחנו בסדר אחת עם השנייה...

למה שהם ידעו?ניגון של הלב

אני לא אזרוק את זה או אגיד משהו מולם, אלא אח"כ שהם לא יודעים. וגם הם יגלו במקרה שלא אכלתי, הם לא צריכים לדעת אם זה בגלל הכשרות, האיסטנסטיות או סתם כי אני לא אוהבת.

 

 

ולגבי ההידור בכשרות- זה מאוד משתנה. יש אנשים שאני אוכל אצלם גם אם הם לא מקפידים כמוני כי אני יודעת שזה כשר, אבל יש כאלה שאני ממש לא יכולה לסמוך עליהם שכשר אצלם בכלל (לא לא מהדרין, אלא שלא טרף לחלוטין). ועד אחד נאמן באיסורים לא תופס אם האדם שמעיד על עצמו לא מכיר את ההלכות...

מגיבה פה לכמה שכתבו שהם לא יודעים שאת זורקתהשקט הזה

נכון.

אבל מה שמפריע לי יותר זה הנקודה עצמה. כאילו אם אני יודעת שאני זורקת כי זה לא עומד באיזה סטנדרט כשרותי זה צורם לי.

כי יצא שבמקום שהמשלוח שלה שימח אותי וקירב אותי אליה אז אולי אפילו הכאיב לי שאני צריכה לזרוק אותו.


אני לא יודעת אם אני מצליחה להבהיר את עצמי אבל הנקודה שלי היא בכלל לא כלפיי השולח אלא כלפיי המקבל. מה זה פועל אצלי. 

אין הלכה אחתרקאני

שגוברת על הלכה אחרת

ולכן אם מישהו שאני לא יכולה לסמוך עליו שהמטבח שלו כשר

הביא לי משלוח

המצווה של לאכול את המשלוח שהביא לי ולהתקרב אליו וכו

לא גוברת משום כיוון על מצוות כשרות

ולכן נעשה את זה בלי לפגוע ובלי שהוא ידע

 

כשמישהו מביא לך מארז סגור שבהכשר שאת לא אוכלת

לא תזרקי/ תעבירי הלאה?

 

 

לא מסכימהאנונימית בהו"ל

בוודאי שיש מדרג

מה עושה רב?

מכריע איזו הלכה קודמת לאיזו

בנאדם לחברו קודם לבין אדם למקום

וכשרות בדרך כלל זה ענין של הידור ולא של הלכה.

 

אני אגיד שאצלינו במשפחה יש ממש מנעד רחב מאד

ההורים שלי מאד מקפידים, ולא אוכלים דברים שאנחנו כן (וזה לא רק באוכל אלא בכללי...)

אבל מאחר ואנחנו מכירים יש ביננו תקשורת פתוחה אז דברנו והבנו מה חשוב ומה פחות ואני מכינה להם רק מה שהם אוכלים (דברים שחשוב להם)

ואני לא נעלבת כי אני בת שלהם ומכירה אותם ויודעת כמה זה חשוב להם.

אם הייתי נעלבת ישמצב שהיו מוותרים, ולא אומרים מה חשוב להם,

כמו שהם באים אלי למרות שיש דברים שהם יודעים שאצלי לא יוכלו להקפיד כמו בבית (נניח לעשר כל דבר בשנית)

כי זה משפחה, וזה ערך חשוב, והערך של לעשר מבחינתם פחות חשוב מערך של משפחתיות..

 

נכוןרקאני

גם אצלנו יש מנעד כזה

ויש גם המון הכשרים שהפסקתי לאכול אחרי החתונה ואצל ההורים שלי כן אוכלים

 

אני פשוט לא חושבת שלאכול משלוח שמי ששלח לא באמת יודע אם אכלתי או לא

זה נקרא בין אדם לחברו

 

כשאני מתארחת אני כן אוכלת

ובוחרת אצל מי להתארח

אבל יש הבדל בין לא כשרהשקט הזה
לבין "כשר, אבל לא בכשרות שאני אוכלת"
הרבה דברים אפשר להכשיר בדיעבדהמקורית

אבל אני חושבת שזכותו של כל אדם להחליט מה הוא מכניס לפה ומה לא

את משלוח המנות כולו אכניס ללב גם אם לא אוכל אותו. ומי שמכין ביתי צריך לקחת בחשבון שלא כולם זורמים על זה

^^^ מדויק.אמהלה
גם אם יש הבדלרקאני

אצלנו לא מתפשרים בקלות על הכשר שלא אוכלים

זה לא טרף, נכון

ועדיין, אני לא אוכלת את זה

בטח לא אם גם ככה זה לא באמת פוגע כי מי שהביא לי לא יודע שאני לא אוכלת

אני חושבת שזה קצת אמירה שלאיזמרגד1

''מה כבר החשיבות של לאכול הכשר שברגיל אנחנו לא אוכלים/ לא סומכים עליו"

אז כל אחד מדרג לעצמו את הערכים שלו- אם יותר חשוב לך להרגיש שאת לא יוצרת בידול, או יותר חשוב לך לאכול רק משהו שאת סומכת על הכשרות שלו...

אבל כשאת מביאה משלוח מנות את בדכ מכירה את הבנאדם,פה לקצת

נכון?

את בטח יודעת שהוא מקפיד על כשרויות

למה מראש להכניס אותו למצב הזה?


זה נגיד לא מובן לי

שכנה שלי שנה שעברה שלחה לי עוגה שהכינה

עשרות פעמים דיברנו על זה שאני לא אוכלת אצל כל אחד ואפילו יצא שדיברנו שגם אצלה לא כי היא מקפידה אחרת ממני.

אז למה לא לקנות עוגת אוסם שבטוח נאכל ובמקום זה לשלוח לי עוגה בהכנה ביתית כשידוע שלא נאכל?

איפה האהבת ישראל והלכבד את השני ואת ההקפדות שלו?


ויש מקרים שבאמת לא יודעים שאנשים מקפידים ואז לא יאכלו.

אז אני פשוט אעביר למשפחה שלי שכן אוכלת, לא רואה שום קשר בין אכילת המשלוח להרגשה שלי על היחס שנתנו לי משלוח וחשבו עליי והיה להם חשוב להביא לי.

עדיין משמח אותי שחשבו עליי והביאו לי, גם בלי שאני אוכלת את מה שיש שם.

אני באמת לא אתןרקאני

למישהו שאני יודעת שלא יסמוך עליי

אבל אין הרבה כאלה

גם חמותי שמקפידה על הכשרים הרבה יותר ממני 

סומכת עליי שכשאני מביאה לה משהו לא שמתי שם דברים בהכשר שהם לא אוכלים

ובכללי היא כן סומכת על המטבח שלי

יכול להיות שבאמת אם אני יודעת על מישהי שממש מקפידההשקט הזה

אז באמת לא אביא לה.

אבל תראי מה כתבתי לך בתגובה אחרת.. כמה אנשים שסביבך לא מקפידים כמוך? 

הרבה מאודפה לקצת

יש המון דקויות שלפעמים אנשים בכלל לא מכירים.

דודים שלי דתיים ולא היה להם מושג שיש חלב בדצ ויש חלב מהדרין, הם לא שמו לב לזה עד שהייתי אצלם שבת ואמרתי להם שרק את הבדצ אני שותה.


יש הרבה מאוד אנשים שמביאים לי משהו ומרגיעים אותי שזה נקנה באושר עד אז בטוח מתאים לי


ולכן אני לא אוכלת מכל אחד גם אם יגיד לי שהכל בדצ (כי יש הרבה סוגי בדצ)

יש מלא אנשים שמקפידים על דברים שוניםהמקורית
זה בכלל לא דומה מה שכתבת..פה משתמש/ת

א. אין פה שום פגיעה- אם אני זורקת לדוגמא- אז מי שנתן לא ידע לעולם ולכן אין פגיעה. אפשר עדיין לשלוח הודעת תודה רבה שהשקעתם ושימחתם וכו

לעומת להתארח אצל סבא וסבתא ושם הם עלולים להפגע..

וגם אז- יש גם לרצון לאהבה וקרבה גבולות

נגיד אנחנו אצל ההורים של בעלי אוכלים גם כמה כשרויות שברגיל לא אבל יודעים שהם בסדר בסה''כ רק פחות מונלצים..

או במצב ויש רגישות או סיפור משפחתי אז בודאי אפשר להקל יותר לא לפגוע כל עוד זה כשר.


אבל אם מישהי לא דתיה נגיד תביא לי עוגה אני לא אוכל אותה.. כי התנור הז בעיה ובניפוי קמח

ויש גם מצרכים שיותר בעייתיים לפעמים..תלוי מה..

וגם אם היא אומרת הז כשר זה כשר- אין לה מושג מה זה אומר.. אולי היא יודעת שכשרות זה רק לא לערבב חלבי ובשרי?


ובעי י עצם הנתינה היא מרבה אהבה

לא האכילה

ש'כן שנתן לי משלוח מנות שלא אכלתי אני אעריך ואודה לו מאוד ואשמח בעצם זה שנתן והשקיע

ומאחר והוא לא אמור להפגע אם הוא לא יודע- אני לא רואה ושם סיבה להתפשר על מה שמקפידה עליו


את ממש צודקת במחשבה שלך...ממתקית

איפה   שאני גרה, בלי לומר מילה לאף אחד מאוד מכבדים אותנו ונותנים רק משלוחים סגורים, ואומרים 20 פעם קנינו ברמי לוי, הנה, תראי כתוב פה כשר, זה מספיק נכון??חחח
מי שמביא אפוי או ביתי בד"כ הוא דתי לפחות אצלנו בסביבה, ואז אין מצב שנזרק.
(אני זורקת מתוך עניני ניקיון קיצוניים שלי, אבל בעלי נהנה מזה, ומה שנשאר הולך לפח בצער רב. אבל אין לי ברירה.
וזו הסיבה שאני תמיד מביאה רק מוצרים סגורים, כי לא רוצה שמה שאני טורחת יזרק.

כדי לאזןנעומית

אני אוכלת כל מה שמביאים לי,

(אני אוכלת פלאפל שכונתי, שמכין נער בן 17, בטוחה שהאוכל של כל השכנות שלי יותר היגייני)

מעדיפה אוכל ביתי, גם כי לרוב מביאים פחות, וגם כי יותר בריא וטעים. ומעריכה ממש את ההשקעה.


לגבי הכנה, חשבתי להשקיע השנה, אבל אחרי השרשור ההוא אני אמלא עגלה ביוחננוף

גם אני אוהבת לאכול מהמשלוחים הביתיים שאנחנו מקבליםבארץ אהבתי
חחח וואי גם לי אין בעיה עם פלאפלשושנושי

אז מה הסיפור של המשלוח מנות?

טוב, מאזנת

לא אלך לכל חנות פלאפל אבל משהו שנראה לי סביר אוכל שם חופשי.

כששכנים מביאים משהו בהכנה ביתית זה ממש מגעיל אותי

למה?

לדעתי צורת ההגשה מאוד משנההמקורית

אסתטיקה בהגשה מאוד משנה את הכללים בעיניי

בתור איסטניסטית בעצמי - קשה לי ממש לאכול מאחרים, אבל אם מגישים לא יפה אז אין סיכוי בכלללל. אני אוכלת אצל חמתי חופשי אבל יש מאכלים שרק בגלל איך שהם נראים/ מריחים לא אגע. גם אצל אמא שלי אגב


אבל ממילא סביבנו כולם קונים ואני המשוגעת היחידה שמכינה🤣 אבל אני בעצמי כן מקפידה על אסתטיקה ממש, וזה גם די גורף מחמאות אז ב"ה עובד לי

אשמח מאד לקבל משלוח ממך😜 עשית חשקהשקט הזה
גם אנירקאני

נהנית מהמשלוחים הביתיים

ומכינה אחד כזה בעצמי

פשוט רוב המשלוחים שאני מקבלת ונותנת זה רק מאנשים שממש קרובים אליי

 

גם אני אוהבת רק בייתי על הקנוי לא מסתכלתפה משתמש/ת

סליחה אבל אפילו לא זוכרת מי הביא מה ישר מארגנת יחד את כל החטיפים יחד והשוקולדים יחד


אני יכולה ממש לאכול מהם וגם הילדים ולהנו. מזה שיש לי בבית פינוקים

וממש מודה למי שהביא מכל הלב


אבל משלוחים ביתיים הכי עושים לי חשק


כמובן תלוי מה ואיך..

באמת הכי אהבתי ארוחת בוקר כייפית כזאת


שזה בדר''כ דורש השקעה באותו יום ולכן עם השנים הפסקנו להכין אבל עדיין אוהבת לקבל🫣


וכל זה מראה שאין מה לנסות למצוא רעיון מושלם

לכל משלוח יהיו כאלה שהכי ישמחו בו וכאלה שלא

מכל מיני סיבות


ואני בעד להפוך את הדגש לעצם המשלוח בלי קשר למה יש בתוכו

הייתי רוצה להעלות עוד איזו נקודה למחשבהדיאט ספרייט

לגבי משלוחי מנות אצלי למשל זה לא רלוונטי כי אני אצלי באמת רק קנוי מטעמי לחץ וזמן וגם כישרון אפיה דל,  אבל אני תוהה למשל לגבי ארוחות שהכנתי ליולדות או לנשות של מילואימניקים.

הוצאתי על זה כסף רב שבאמת אין לי.

השקעתי מזמני על חשבון הילדים והבית ונכון שאני מכינה באמת מינימום וארוחה פרווה, מבחינתי בהתייחס למה שנדרש ממני ולא לתוצאה התאמצתי ממש- אז ממש ממש הייתי מתבאסת לדעת אם מישהי קיבלה ממני אוכל וזרקה אותו מטעמים איסטנסטיים. 

בדרך כלל יולדת שמבקשת אוכלמתואמת

מתכוונת לאכול אותו...

זו הסיבה שכשמציעים לנו אוכל אחרי לידה לרוב אני מסרבת... לפעמים מסכימה ורק הילדים אוכלים (כי גם בעלי נגעל לאכול אוכל שנשים זרות הכינו).

אני מניחה שמי שמקבל דברים כאלההמקורית

ונרשמה לשירות החסד הזה - תיקח

אני מעולם לא חשבתי לבקש מאף אחד ואני גם לא קונה שום אוכל מבושל מוכן. שוב, מלבד אמא שלי וחמתי שהכינו לי מעצמן הי"ו גם לא כל דבר


ושוב. מצטערת שמעלה את זה, אבל אנשים אוכלים גם עם העיניים. אז תלוי איך זה נראה.

באמת בתור יולדת כששאלו אותי אם אני מעוניינת באוכלאמהלה

השבתי-לא.

ידעתי שזה יכול לעזור לי מאד אבל חבל שנשים יטרחו ואנחנו לא נאכל.

העדפתי לאכול שבועיים טבעול ופסטה....

אותו דבר בתקופת המילואים.

כאב לי מאד שפעם אחת הביאו לנו משלוח מפנק מאד שאת כולו לא יכלנו לאכול

באותו מקרה ובמקרים נוספים, העברתי להוריי שהם כן אוכלים.

כמו שכתבו פה באמת לרובניגון של הלב

מי שלא תאכל גם לא תבקש.

 

אבל גם במקרים כאלה, אמא שלי למרות שהיא מכינה רק לנשים בתוך הקהילה שלנו שמכירות אותה, מקפידה לציין דגשים בנושא הכשרות- בין אם יש משהו שבכשרות שלא כולם אוכלים ועד אוכל פרווה שבושל בסיר חלבי/בשרי (לאשכנזים). היא כמובן משתדלת שלא יהיו כאלה דברים כדי שכולם יוכלו לאכול, אבל גם מציינת את זה כדי שידעו

בדרך כללרקאני

זה משהו שנותנים עם תיאום מראש

ואז מי שלא מעוניינת אומרת

נכון. וגם אפשר לדייק מה אוכלים מבחינת הכשריעל מהדרום
לק"י

רגישויות וכו'.


ככה זה אצלינו בכל אופן.


אני באמת כמעט ולא אוכלת דברים ביתיים..שאלות חדשות.

גם לא בעבודה נגיד כשמישהי מביאה לכבד את כולן

מטעמי כשרות וגם מטעמי נקיון..

אנחנו מקפידים על רמה מסוימת של כשרות ואין לי דרך לדעת אם המטבח של השני מתאים לנו

והנותן לא אמור לדעת מזה, אני עדיין אגיד תודה יפה ואחמיא..


אם חברה טובה או אחות תביא לי משלוח אני אשמח לקבל

כל השאר מעבירה או זורקת לצערי הרב

זה בהחלט גורם לי להכין משלוחי מנות יותר קנויים כי אני יודעת כמה באסה זה לא להנות ממשלוח מושקע וביתי, אפילו שבעצמי אני מאד אוהבת להכין וגם יודעת לתת בצורה אסתטית..  לא שווה לי אם אחרים לא יהיו מזה. משקיעה רק לקרובים מאד שאני יודעת בוודאות שיהנו ממה שהכנתי.


יכולה להוסיף שגם כשאני מכינה ארוחות בוקר ליולדות- אני מקפידה שהרבה יהיה קנוי והשאר יהיה עם הכנה מאד מינימלית.. לי אישית יותר נעים לקבל דברים שלא נראים שהתעסקו בהם הרבה ויש יותר סיכוי שאוכל מהם.. 

לא קראתי תגובות קודמותממשיכה לחלום
התפיסה שלנו של כשרות היא שזה משפיע עמוקות על הנפש. כי האכול הופך לדם שמחייה את הגוף, וכתוב ש''הדם הוא הנפש''... זה לא משהו שידחה בגלל שיקולים חברתיים.

לדעתי זה לא בסתירה, אני לא אפגע במי שנתן לי, אודה מכל הלב ואעריך את המחשבה שמאחורי המשלוח. אם זה ברמת כשרות שמאפשרת גם אעביר את זה הלאה לאדם שאוכל את הכשרות הזאת. אבל אני ממש לא אוכל משהו לא כשר מבחינתי.


^^^^לב אוהב

בנוסף ידוע שאחד הדברים שמטמטמים את הלב בעבודת ה' וגורמים לריחוק זה אכילת מאכלות לא כשרים... יש הרבה סיפורים על זה

לא סתם אנשים ככ נזהרים

אני רק רוצה לדייק משהובארץ אהבתי

כתבת בסוף "אם זה ברמת כשרות שמאפשרת גם אעביר את זה הלאה לאדם שאוכל את הכשרות הזאת. אבל אני ממש לא אוכל משהו לא כשר מבחינתי."

ובעיני זה קצת צורם לכתוב באותו משפט שתעבירי למישהו אחר שאוכל את הכשרות הזו, ואחר כך לכתוב שזה 'לא כשר' עבורך.


גם לי יש כשרויות שאני לא אוכלת.

אני גם משתדלת להקפיד על כשרות מהודרת ולא אוכלת בכל מקום.

אבל אני לא חושבת שאפשר לומר שמה שאני לא אוכלת הוא 'לא כשר מבחינתי'.

כשרות ברמה פחותה יותר זו כשרות שנסמכת על היתרים דחוקים יותר, על קולות שקיימות בהלכה, וכדו'. אז אני בוחרת להדר ולא לסמוך על הקולות האלו, אני בוחרת לאכול דברים שאני יודעת שהם מותרים לכתחילה לכל הדעות (או לפחות לפי הפסיקה שלי מותרים לכתחילה). אבל גם מי שלא מקפיד על ההידורים האלו - לא אוכל אוכל 'לא כשר' מבחינתי, אלא אוכל אוכל בכשרות פחות מהודרת.

מסכימה איתךרקאני

אם זה משהו שהוא לא כשר מבחינתי

אני גם לא אעביר הלאה

כי אני לא אכשיל יהודי אחר (משהו לא כשר בכלל אני באמת אזרוק)

אבל אם מישהו אחר סומך על כשרות שאני לא

יש לו על מי לסמוך

וזה לא לא כשר מבחינתי

זה פשוט לא מהודר כמו שאנחנו מקפידים

צודקת חידוד חשובממשיכה לחלום
את האמתתקומה

שאני חושבת שזה קצת לחפש בעיות במקום שאין.

ואני אסביר

זה דבר אחד אם מישהו מזמין אותך להתארח ובוחרים שלא לאכול מול הפנים שלו - זה באמת מעליב ופוגע, במיוחד אם זה גם אדם דתי, שמצהיר על עצמו במקפיד על כשרות.

כאן את באמת נכנסת לעניינים של בן אדם לחברו, ואם זה בתוך המשפחה אז גם כיבוד הורים וכבוד לאנשים מבוגרים.


אבל משלוח מנות זו לא הסיטואציה.

בבסיס זה אמור להיות משהו שניתן בשביל לשמח את החבר

אז במקרה כזה, הכי מתבקש שמי שמביא יתאים את המשלוח למה שהמקבל אוכל, ולא להיפך.

בנוסף, זה לא שמישהי אמרה שהיא מקבלת משלוח מנות מול הפרצוף של השולח זורקת את זה לפח. אומרים יפה תודה, שמחים במחשבה שחשבו עלינו, ואם לא יודעים אם אפשר לסמוך על הכשרות או לא, אז למרבה הצער לא אוכלים.

אבל זה לא במוצהר, ואין כאן שום עניין של פגיעה באחר.

ואני אומרת את זה בתור אחת שאין לה הקפדות מיוחדות על כשרות. מה שכתוב כשר אנחנו אוכלים

אבל יכולה להבין את זה ביחס לכל רמה של כשרות.

בעיניי עם כל החשיבות של בן אדם לחברו (ויש לזה חשיבות עצומה), צריך לשים לב שזה לא טיעון שנשלף בכל פעם, ושהוא לא נחשב בעינינו כקלף מנצח כדי לטעון שאפשר לחרוג מהמסגרת ההלכתית המקובלת עלינו.


כן, צריך לכבד כל אחד.

אבל זה נכון לשני הצדדים

ואם כאן פגיעה ישירה ומכוונת, אני לא רואה סיבה שבגללה הכשרות תצטרך להתכופף בפני חשש לפגיעה באדם אחר (שלא רואה את זה ולא יודע את זה).

חשוב לזכור גם את החשיבות של ההלכה, ואני מרגישה שלפעמים זה קצת נעלם ומצפים לוותר על זה בקלות רבה מידי בשם הערך של "לא לפגוע".

תודה לכל מי שמגיבההשקט הזה

אתן גורמות לי לחשוב ולהרהר.

אולי סתם צורמת לי בכלל הנקודה הזאת של ההבדלים בין הכשרויות בלי קשר למשלוח מנות, והמשלוח מנות זה סתם נקודה שמציפה את זה.

קיצור, מצפה למשיח צדקינו שיעשה לנו סדר ותהיה סנהדרין ופסיקה אחידה.

ועד אז שתהיה לכולנו אורה ושמחה וששון ויקר ושבפורים הקרוב תיפול גם מלכות פרס הרשעה של ימינו!

האמת שבעניין הזהממשיכה לחלום

אני חושבת שהשוני ההלכתי הוא חלק מהיופי של העם שלנו.

מראשית היותינו אנחנו מחולקים לשבטים שונים, וביחד אנחנו מביאים גוונים שונים, חשיבה שונה ומנהגים קצת שונים.


זה יכול להיות כל כך יפה יחד, כי באמת, יש לנו הרבה יותר דברים משותפים ממבדילים


אנחנו פשוט צריכים ללמוד לחיות יחד באהבה, שלום וכבוד

את מהממת!!!אמהלה
💕💕השקט הזהאחרונה
שרשור היכרות 🔗🔗🔗הרבנית הקדושה

שלום אהובות, קדושות וצדקניות

רוצה אני אתכן להכיר

ללמוד לכבד ולהוקיר

ולכן בשרשור זה 

כל אחת מציגה את עצמה 

עם עובדה נכונה ולא נכונה

 

ספרי לנו יקירה

מהם מעשייך ביומיום ובשגרה

ולמה דווקא לך מגיע כתר ועטרה  👑

 

ומתכבדת אני בזאת להתחיל,

 

אני ידועה כ"הרבנית הקדושה"

נשואה לעטרת ראשי האדמו"ר שליט"א

ילדינו מניין כפול שלושה 

מעסיקים אותי ביום ובלילה

במטבח אני לעשות מפליאה

מרק עטלפים ורול לביאה 🍜

 

 

מי יודעת מי מכירה

מהי העובדה הנכונה?
 

כל אחת שמגיבה, 

מתייגת ניק רנדומלית בתשובה
 

@המקורית 

@חשבתי שאני חזקה 

@שושנושי 

@דרקונית ירוקה 

@מחי 

@אוהבת את השבת 

@יערת דבש 

@ראשונית 

@רקאני 

@יעל מהדרום 

@Doughnut 

@א.ק.צ 

@אשת מקצוע 

@איזמרגד1 

@ילדה של אבא 

@יהלומה.. 

@דיאן ד. 

 

 

רבנית קדושה ואהובהיעל מהדרום

לק"י

 

העובדה הנכונה היא שיש לך מניין*3 ילדים, כי לא ייתכן שאת מבשלת דברים טרפים.

 

עכשיו תורי:

1. מאז שהתחתנו אנחנו גרים באותה שכונה.

2. אני עושה כל שבוע הפרשת חלה.

 

@בארץ אהבתי 

אני חןשבתרקאני

ש1 נכון ו2 לא

איך אפשר כל שבוע??

אמת (ויש כאלה שעושות אני חושבת)יעל מהדרום
אני עושה כל יומיים הפרשת חלה ב"הממתקית
וואורקאני

אלופה

וכל הלחם נאכל??

כן...מה שנשאר עובר להקפאהממתקית

ומפשירים שוב למחרת
לפעמים אופה באופה לחם חלק, וחלק אני לשה

שווהההרקאני
אתם אוכלים לחם ביתי ביומיום?יעל מהדרום
ללא ספק הפרשת חלה בכל שבועהרבנית הקדושה

אצלך זהו מעשה קבוע

קחי לך צדיקה

על הצוואר ענדי מדליה 🥇

העובדות שליבארץ אהבתי

1. אנחנו גרים בקומה רביעית בלי מעלית

2. אף פעם בחיים לא לעסתי מסטיק


@שוקולד פרה.

מנחשתמכחול
2 נכון
הרבנית היקרהרקאני

זכות להיות מתוייגת אצלך ברשימה

אני ממש לא רוצה לדעת

מה הטעם של מרק עטלפים ורול לביאה

אז מקווה שזו לא העובדה הנכונה

 

30 ילדים זה בקטנה 

בטח את מגדלת אותם ברוגע ושלווה

 

עובדות עליי:
יש לי עיניים כחולות 

אני לא אוהבת ירקות

 

@רוני_רון 

יש לי הרגשה (או שמא ציינת זאת פעם)יעל מהדרום

לק"י

 

שאת לא אוהבת ירקות.

 

@לומדת כעת 

 

חחח נכוןרקאני

נראלי אין לי שום סודות ממכן חחח

הכל גלוי וידוע

זכות להיות מתוייגתלומדת כעת

1. אני ציליאקית

2. גרה במרכז הארץ.


@אמאשוני

1. את צליאקיתאמאשוני

(ואם לא, אז אתן ממש מקוריות עם ההטרלה)


עלי:

1. התחלתי פסח

2. גדלתי בישוב


@מתואמת

2. (את נשמעת לי מהרגועות שמתחילות פסח מאוחר)יעל מהדרום
למה ככה אהובה?הרבנית הקדושה

כל השכונה אצלי מחכה

למנה חמה ומשביעה.

 

לדעתי הצודקת והנכונה

ירקות לא גדלים אצלך בגינה

 

 

 

איזה כיף את מכניסה קצת שמחSeven
עבר עריכה על ידי Seven בתאריך ח' באדר תשפ"ו 14:05

לפורים שאני לא מצליחה להרגיש השנה

אשמח למתכון איך מגדלים 30 ילדים🫣


 

1. אני לא אוהבת מתוקים

2. מתאמנת כל יום שעה לפחות

 

שכחתי לתייג

@אוהבת את השבת 

חיבוק חזק ושמח לך אהובה 💖הרבנית הקדושה

לפעמים זו רק תקופה קשה

הנה לך עצה בדוקה

כיצד להחליף המצב רוח במהרה

 

בטלי מיד את המנוי

כושר זה דבר בזוי

קני לך ערימה

של דברי מתיקה

 

כי אין פה שום ספקות

2 העובדות שלך לא מתקיימות

חחחחח לא את צריכה להחליטSeven
אין מצברקאני

שמישהו לא אוהב מתוקים

אז כנראה את מהגיבורות על שמתאמנות כל יום

 

ההפךSeven
הלוואי להתאמן כל יום..
רבנית קדושה אמא לשלושיםחשבתי שאני חזקה

בטח ברחם המתומנת גדלו לך כל הפשושים.

כן, כן, אני ותיקה פה בשכונה,

רק החלפתי שם כי התגלה סוד מדינה...


2 עובדות:

1. יש לי יומולדת היום

2. אני ובעלי מכירים מילדות


תיוג @שמש בשמיים

מהמרת על 1...שזה נכוןממתקית
כמעט..חשבתי שאני חזקה
2 זה התשובה
נעים מאדאשת מקצוע

 

1. אני צמחונית, אוכלת רק טופו וחסה

2. מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת



 

@פרח חדש


 

ניקית שמופיעה פה בשרשורים

הייפרח חדש

שלום שלום

1. אני שמאלית (ולא שמאלנית 🤪)

2. בבית שלי אני מאוד מיוחדת ונדירה 😅 התדעו מה הסיבה??

 

אתייג את @אמהלה המיוחדת ונדירה ❤️

מהמרת על 1אשת מקצוע
2? יש לך רק בנים?לפניו ברננה!אחרונה
מנחשת ש2 הוא הנכוןדרקונית ירוקה
צודקת הצדקתאשת מקצוע
תודה על ההזמנה, רבנית קדושהדרקונית ירוקה

1. הבית שלי כבר כשר לפסח (מלבד אוזני ההמן)

2. אני אוהבת את החורף 

 

@אובדת חצות 

אוהבת את החורףף נשמע יותר סבירSeven
שרשור פתיחה של רבנית השנההרבנית הקדושה

ערב טוב נשים צדיקות,

את החגיגה נפתח בשרשור של עיצות.


עיצות לשכנות,

וגם לחמות,

עיצות לבעל,

וגם לילדים.

שכולם יהיו מאושרים ושמחים!


וזכורנה בנותי הצדיקות:

שלייעץ לכולן זו מצווה אדירה,

גם אם יחשבו שאת פרה.


ואפתח בעיצה חשובה במיוחד:

כל אשה שעושה כושר,

להסביר לה שזה מפחית את האושר.

כך שאני לא אשאר בבטטתותי בדד.

ואוכל לקרוא בקול "הידד"!

יואו! עלית על פטנטיעל מהדרום
לק"י

אני שולחת לך את הקטנצ'יק לשיעורים.

מה ישמח אותך מתנה ללידה?ואילו פינו

שאלו אותי ואין לי מושג מה לענות..

בגדים יש לה מלא.. עגלה אוניברסיטה טרמפולינה אמבטיה יש..

משחקים לגדולים יש המון וכבר אין מקום

ספר לא משמח אותי.

שובר נמאס לי.. יש לי מלא ולא מצליחה באמת להשתמש בהם

עיסוי זה נחמד אבל לא מכירה מישהי מומלצת באיזור ואין לי כוח לברר וגם זה מסובך אם למצוא פתרון לתינוקת..


רעיונות? 

להזמין לכם אוכל, תכשיט, מטפחת, מוצר חשמלי קטןיעל מהדרום
לק"י

באמת שאלה מסובכת😅

ברוך ה לא עולה משהו שצריכים..ואילו פינו

תכשיטים לא ממש לובשת מטפחות יש לי המון ובאמת לא צריכה..

וחבל לי שיוציאו כסף על אוכל... 🤦‍♀️זה חד פעמי

אם זה חד פעמי ומשמח אותך זה שווהיעל מהדרום
לק"י

בעיקר אם אין משהו דחוף יותר 

זה לא חבלהמקורית

ואת ממילא לא צריכה עוד כלום, והכסף מוגש לך

הייתי מבקשת מארז קינוחים מפנק/ ארוחת בוקר/ משלוח לצהריים שיחסוך לך להכין/ אוכל מוזמן לשבת

מה עם לשלם שעתיים לעוזרתאיזמרגד1
או משהו בסגנון? 
אם רק היו פה עוזרות או בייביסיטרואילו פינו

עונה גם ל @כורסא ירוקה

ממש קשה למצוא פה מישהי.. 

אולי בייביסיטר שתאפשר כמה שעות שינהכורסא ירוקה
אולי תוספת מרעננת לפריט שכבר ישיראת גאולה

מצעים לעריסה

כרית צפה לאמבטיה

מזרן לעגלה


או מכשיר מפנק כמו מחמם מגבונים, סטריליזטור אם את משתמשת בבקבוקים, יש מכשיר שמכין ארוחות לשלב הטעימות, מכשיר שמשמיע את הבכי של התינוק מהחדר השני.

חברה יקרההרבנית הקדושה

כל הכבוד על המחשבה

 

מתנה ליולדת

זאת מחווה נחמדת

 

אני ממליצה על ארוחה שווה

חכי בפתח אני כבר מגיעה

חח.. מי שרוצה לקנות לי גרה 3ואילו פינו

שעות נסיעה מפה..

איך יכול להיות יותר מדי שוברים? כשהם טוביםקופצת רגע
זה כמו כסף. לא?

נניח ביי מי אול תקף למלא דברים ויש לו תוקף של כמה שנים. את לא תצטרכי בגדים לילדים מתישהו בהמשך? נעליים? לעצמך אפילו? 

אפשר גם בקניה באינטרנט בחלק מהמקומותיעל מהדרום

לק"י
 

תמיד שווה לנסות.

מזמינה משיין בדרכואילו פינו

לא באמת מצליחה. להגיע לקניות וכשכן ממש קשה לי למצוא..

אז לא מצליחה לממש את השוברים..

יש לי ביי מי אול ותו הזהב.. 

לא יודעת בעיני זה תמיד שימושיקופצת רגע

בפסח לא תקני לילדים מתנות?

התוים האלה טובים גם לקניה אונליין, למשל סטימצקי או צומת ספרים,

עם תו הזהב נראה לי את יכולה לעשות קניות בשופרסל גם באונליין

זה לא חנויות שאני קונה בהם בדרכואילו פינו
ואני לא אוהבת את המבחר שיש באונליין בארץ לבגדים.. תמיד מגיע קצר קטן או שאני לא אוהבת.. בשיין האפשרות להחזיר בקלות מהבית ממש מקל אם מגיע לא מוצלח.. 
אז לא...קופצת רגעאחרונה

בצומת ספרים למשל יש גם משחקי קופסא,

כאילו זה להמון דברים שבעיני ממילא קונים,מצעים מפוקס הום עלה לי עכשיו לראש למשל.


אבל רואה שלא הצלחת לשכנע אותך, אם תחפשי למי למסור אני מתנדבת לקבל 🤪

אולי תמכרי אותם?יעל מהדרום

לק"י


ואחותי אמרה לי שאפשר לקנות בבימי באשכר מטפחות. אם עוזר לך או למישהי אחרת.

(גם אני פחות מוצאת מה לקנות לעצמי עם ביימי. בסוף קניתי לילדים בקסטרו, והשתמשתי שם. יד להם שמלות וסרפנים ממש חמודים לילדות, ובמבצעים של 2+2 זה שווה).

תנסי לחשוב לא במושגים של מה צריכהחשבתי שאני חזקה

אלא מה יפנק אותך...

לא יודעת באיזה סכום מדובר (כל המתנות שאני רוצה יקרות מידי כנראה🤭)

אולי משהו כיף למטבח. או אולי כרטיס כניסה לאיזה אטרקציה משפחתית לנצל בחופשת פסח..

מציעהנועה לה

שובר לארוחת בוקר זוגית באיזה בית קפה

שמעתי על גלידריות שיש להם שוברים לגלידה משפחתית, זה ממש כיף לצאת עם הילדים להתפנק ולשלם בשובר

שובר לטיפול פנים או מוצרי קוסמטיקה אצל קוסמטיקאית

נעלי בית או פיגמה מפנקת - תמיד כיף להתחדש 

 

 

מקום עבודה חדש ונטלה חחחאנונימית בהו"ל

לא קשור להריון ולידה אבל מקום מגוון להתייעצות ❤️

התחלתי עבודה חדשה

הייטק

חברה קטנה בערך שישים איש כולם חילוניים לגמרי, יש שניים שהם 'דתיים' אבל לא חובשי כיפה ואמרו לי שמקפידים על כשרות כזה רק שיהיה כשר

עכשיו בשירותי נשים אין נטלה, ולקחת כל פעם כוס מהמטבח לא נוח לי

אני רוצה להביא נטלה לשים ליד הכיור שם

הייתן אומרות למשאבי אנוש? לפני? אחרי? שואלות? מבקשות שיביאו?

אני מתלבטת איך נכון

הייתי שואלת את המשא אם זה סבבה שאביאכורסא ירוקה
אם הם יציעו לשים מעצמם אחלה, אבל אם לא אז פשוט מביאה בעצמי אחת קטנה. 
הייתי שואלת אם זה בסדררקאני

שאני אביא

אגב אנחנו לא מקפידים אחרי שירותים ליטול ידיים מכלי

נטילת ידיים אחרי שירותים | שאל את הרב - כיפה 

גם אנחנו- שטיפה 3 פעמים לסרוגיןיהלומה..
הייתי מביאה פשוטSeven
למה לא להביא את הזו של ה2 שח פשוט?אוהבת את השבת
כי יזרקו את זהאמאשוני

מנקים זורקים כל מיני דברים שנראים כמו שמישהו שכח. הם לא יודעים מה עושים עם נטלה, חלקם לא יהודים בכלל. אולי יפריע שזה צובר מים מסביב או לכלוך. או סתם מפריע בעין ליד הכיור המעוצב להפליא.

אם זה נראה כמו משהו יוקרתי שמישהו השאיר בכוונה אולי הם יגדילו ראש וישאלו קודם.

בכל מקרה בתיאום עם משאבי אנוש יגידו להם מה אמור להישאר ומה לא.


באופן כללי בחברות חילוניות פחות מקובל שאנשים מגדילים ראש ומביאים דברים מעצמם,

וספציפית יש רגישות מיוחדת לנושאים שיכולים להתפרש כהדתה ולכן הגיוני לבוא ולהציג את הנושא.

פעם הבאתי טוסטר מהבית שאוכל להכין טוסט בטוסטר כשר

איך יצאו עלי שלא עושים את זה ומה נראה לי, הייתי פעורה בתחילת דרכי בהייטק

גם כשהסברתי שאני מבינה שמוצרי חשמל זה רגיש ועשיתי טעות

זה לא התקבל בהבנה, זה לא היה רק כי זה מוצר חשמל (זה היה התירוץ הרשמי) זה היה על ההגדלת ראש. כאילו מישהו הזיז את הגבינה שלהם.

(אגב כשאנשים הביאו מכונות קפה בוטיקיות מגניבות אף אחד לא פצה פה.. עד כאן אסור להביא מכשירים חשמליים מהבית)

כמו שהיום מסתכלים עקום אם אני קונה חלב למשרד כשנגמר.

מבחינתם הכמות שנרכשת אמורה להספיק לשבוע ותתמודדו. ויש חלב אלטרנטיב של מגניבים אז בכלל איפה הבעיה..

אם מישהו קונה מבחוץ זה מציג את המש"א באור קצת חיוור,

הייטקיסטים, לכי תביני 😄

יש ניואנסים בתרבות ארגונית הזו ואני בהחלט יכולה להבין את הבסיס לשאלה.

עבדתי המון שנים בחברת הייטק גדולההריון ולידה

ולא ראיתי שום דבר ממה שתיארת

למי אכפת אם מישהו יביא חלב?

המקרר היה מלא בכל מני דברים שאנשים הביאו לעצמם. ואף אחד לא היה שם לב אם הביאו עוד חלב.

בטוחה שגם לא היה מפריע שיביאו טוסטר. אולי אולי רק בקטע של החשמל.


ונכון שנטלה יכולה להזרק על ידי המנקה

או שהיא תשתמש בזה לשים סקוטצים

אבל זה סתם מחוסר ידע

אם הפותחת תבקש ממשאבי לקנות נטלה בטוח שלא יהיה אכפת להם 

נראה לי תלוי בגודל החברהכורסא ירוקה

כשיש כמה קומות של עובדים והמון אנשים והמשאבי אנוש עסוקות באלף דברים וממש לא על כל מה שקורה אז באמת אף אחד לא יראה את זה בכלל.

אם מדובר בחברה של 50-60 איש אז כולם מכירים את כולם ורואים הכל וזה יהיה די מוזר פשוט להניח נטלה בשירותים

גם אם כולם מכירים את כולם אני לא מבינה מה מוזרהריון ולידה

בלשים נטלה.

זה אביזר שקיים בכל שירותים של אולם ארועים או מסעדה. לא איזה משהו כזה מוזר ויוצא דופן.

אז יבינו שזאת היא ששמה נטלה, אז מה?

הייתי נגשת או כותבת לאחראית משאבי אנוש שיש לי צורך בנטלה ומודיעה לה שהנחתי אחת בשרותים. וזהו 

הענין הוא לא שיבינו שהיא שמהכורסא ירוקה
אלא שבחברות בגודל הה דברים עוברים דרך הhr בדכ. לא בהכרח שיש משהו מהותי נכון בזה יותר, זה פשוט איך שעושים דברים. 
בדיוקאמאשוני

אם היא תבקש ממש"א זה לפי הפרוטוקול,

הגבתי למה יש בסיס לחשוב שזה לא יתקבל בעין יפה כיוזמה פרטית ללא תיאום.

החל מחוסר מודעות ועד לעקימת אף

(לא שזה כזה נורא, כן? אבל יכולה להבין את השאלה)

לגבי החלב, יש הבדל בין להביא אוכל אישי מהבית לבין לרכוש מוצר שהחברה אמורה לספק.

במקרה הראשון מש"א לא אמורים לדאוג לזה, במקרה השני זו אחריות שלהם ואם מישהו משלים זה יכול להיות מתורגם כחוסר שביעות רצון מהשיקול דעת שלהם, סוג של התערבות לא ראויה. אם הם החליטו ש10 בקבוקים בשבוע זה מספיק לצורכי המשרד, מי אני שאקנה מיוזמתי לפני הזמן.

זה ניואנסים.

כמובן זה לא מחייב אבל נפוץ בחברות מאוד הייטקיסטיות חילוניות.

הפותחת חדשה במשרד ורוצה לוודא איך לעשות את זה יפה בלי לעצבן.

מביאה בעצמיניק חדש2
שאלתי אמרה שכמובן באהבה רבה, אז אביא 😊אנונימית בהו"ל
תודה לכולן
מעולה ובהצלחה בעבודה החדשה! תהני!כורסא ירוקה
אמן!! בעז"ה שייתן שכללחאנונימית בהו"לאחרונה
כל הכבוד לך אשה צדיקה!הרבנית הקדושה
בזכותך כולם ילמדו עוד מצווה!
שרשור ממים!!הרבנית הקדושה

בול השיין😅ילדה של אבא
ענקקק😄😄😄יהלומה..
בתי היקרההרבנית הקדושה

כשאת מניקה את חוסכת מטרנה

ולכן לשוטט בשיין זה מן הנמנע

לא ייתכן שאת תעבדי כל הזמן ⏱️

וחשבון הבנק יהנה מהמזומן 💰💰

הרבנית- את אלופה בחרוזים🤣יעל מהדרום
אין על שרשור ממים בעולם🤣🤣🤣🤣דיאן ד.
אהבתי😂יעל מהדרום
🤣🤣Seven
יאלההההיהלומה..

אהבתי את ה"שטויות יפות"😂יעל מהדרום
לק"י

וגם המתבגרת...

ללדת בלי כאבים זו משאלה יפההרבנית הקדושה

ממש כמו לעשות כושר מהספה 🤣

חחחחרקאני

ללדת בלי כאבים 🤭

 

מה זה הממים? מגניב!אשת מקצוע
הידד!nik

עוד כמהnik

האחרון🤣🤣 (זה נכון גם עם חברים)הרבנית הקדושה
יואוווו כמה צחקתי על הטיטול 🤣🤣🤣דיאן ד.
הטיטול 😂😂😂😂😂😂רקאני

אמאלה זה כל כך נכוןןןן

וואו כולם מצוינים ממש👏👏קופצת רגעאחרונה

צחקתי בקול 😅😅😅


@איזמרגד1

@דיאן ד.

@יהלומה..

@nik

ילד בן שנתיים עם קושי רגשיאנונימית בהו"ל

הבן שלי בן שנתיים וקצת, הוא מדבר מדהים, אבל במקומות זרים הוא כמעט לא מדבר, רק מילים בודדות. אצל המטפלת שלו הוא מדבר בקושי בקושי במילים, משפטים היא לא שמעה, היא נדהמת כשאני מספרת לה על דברים שהוא אמר. בבית של חברים הוא לא יוציא מילה או ילחש לי בשקט, אצל סבא וסבתא הוא יתחיל לדבר רק אחרי איזה שעתיים שלוש שאנחנו שם, אבל אחר כך הוא כן מדבר אצלם שוטף.

חשבתי בכיוון של אילמות סלקטיבית. הוא ילד רגיש וגם היו לו הרבה שינויים השנה (לידת אח...)

 

אבל לאחרונה (כבר הרבה זמן) הוא ממש לא רוצה ללכת למטפלת שלו, ממש מבקש לא ללכת, מסרב לצאת האוטו, בוכה כשמגיעים. פעם לא היה ככה, תמיד היה לו קשה להסתגל היינו נכנסים והוא היה עומד בצד כמה דקות עד שמפשיר ומתחיל לשחק. הוא מדבר על זה גם בבית, כבר מהערב הוא יכול לומר שמחר הוא לא הולך ומחר הוא נשאר בבית עם אמא.

 

הבוקר הוא שיחק עם דובי משחק מדהים, הוא ניהל איתו שיחה, דיבר איתו וענה במקומו (בן שנתיים ורבע, כן?) והוא אומר לו "מה קרה לך? אתה בכתה כל היום?" "לאאאא" בשלב הזה שלחתי לו נשיקה אז הוא שם לב שאני מקשיבה והפסיק את השיחה ורק חזר על המשפטים האלה "אתה בכית כל היום?" "לא..."

 

אז הדובי ענה שהוא לא בכה כל היום, אבל בכל זאת הילד ממש ממש ביקש לא ללכת והכריז שהוא לא הולך וסירב לצאת מהאוטו. 

בסוף הוא אצל המטפלת שלו ואני בבית מלאת מצפון, אני בחופשת לידה (עוד רגע נגמרת) אז יש לי את היכולת להשאיר אותו והוא פצפון וכל כך לא רוצה ללכת אז למה אני מכריחה?

 

אבל נראה שטוב שם, גם בתמונות שהיא שולחת וגם ממה שאני שומעת מאחורי הדלת כשבאים לקחת אותו או להביא אותו, היא אחלה מטפלת ואני סומכת עליה. יכול להיות שהחיבור שלו איתה פחות מוצלח אבל היא בן אדם טוב וגם היא דואגת לו וגם מחבקת ומביעה אהבה. ואף פעם לא שמעתי אותה צועקת עליהם.

 

אז אני צריכה עצות, מה לעשות? להאריך חופשת לידה ולהשאיר אותו איתי? הוא יפרח נראה לי, לי זה יהיה קשה מאוד מאוד! או שאני צריכה פשוט שתרגיעו את המצפון שלי...

רק רוצה להגיד לך ולעודד אותךדיאן ד.

שאילמות סלקטיבית אפשר לטפל.

וככל שזה גיל צעיר יותר ככה קל יותר לטפל בזה.

 

ממליצה לך מאוד על הספר אילמות סלקטיבית 

אילמות סלקטיבית - ספר מודפס או דיגיטלי

 

אני נתקלתי באילמות סלקטיבית כשהבת של חברה שלי התחילה להשתתק מחוץ לבית (בערך בגיל שנתיים וחצי)

הייתה מגיעה אלי הביתה לשחק ולא מוציאה מילה  מהפה.

וממש ראו שקשה לה ושהיא עצובה.

 

החברה שלי קנתה את הספר ועבדה עם הילדה כמו שמציעים בספר 

(צריך גורם חיצוני שישתף פעולה והיא ביקשה ממני לעזור)

תוך כמה חודשים הילדה התהפכה.

מילדה שקטה ועצובה לילדה מלאת חיים, עליזה ושמחה.

 

הרעיון של אילמות סלקטיבית זה חרדה חברתית

ולכן גם אם המטפלת חמה מסורה ומקסימה

ברגע שהילד מפחד וחרד לדבר מחוץ לבית הוא ייפחד להגיע אליה.

 

אני חושבת שלא כדאי לך להאריך חופשת לידה בגלל זה

כי את בעצם מעודדת את ההימנעות החברתית שלו

אבל כן כדאי שאם את חוששת בכיוון להתייעץ על זה ולטפל כמה שיותר מהר.

 

שמת מקליט?כורסא ירוקה

יכול להיות שיש ילד חדש אצל המטפלת שיש ביניהם בעיות והיא לא מתמודדת עם זה טוב ורע לו?


אתם שואלים אותו בבית אם הוא בכה כל היום?

כי אם לא, יכול להיות שהוא מקבל הוראות דיבוב אצל המטפלת? שואלת כי אנחנו היינו בהלם כשגילינו שזה קרה אצלנו והשפיע על הילד ועל כושר הביטוי שלו מאד!


גם אצלנו היתה מטפלת מקסימה אוהבת מחבקת, לעולם לא צועקת, גם אם את עומדת מאחורי הדלת. אבל מסתבר שכל זה היה בתוקף בשעות הפיזור והאיסוף ולא בין לבין....

ואם את מקליטה אז יום אחד לא מספיק  יש ימים טובים יותר או גרועים יותר בכל מקום. ויום יומיים זה לא מייצג

וממליצה לךכורסא ירוקה
אם הוא מתחיל לדבר עם הבובות לא לומר כלום ולהקשיב לשיחה
הוא נשמע ילד ממש ממש בוגר ומביןממתקית

תקשיבי הוא חכם!!
איזו רמה גבוהה של הבעת רגש, וואו

הוא נשמע מתוקי וחכם, הייתי חד משמעית מאריכה חופשת לידה בפרט כשיש אפשרות, ונשארת איתו בבית
לפני כן, תבררי בסביבתך על עוד אימהות שבבית עם הפעוטות שלהם, כך שתוכלו להיפגש, ובלי קשר אם את יכולה קצת לצאת איתו לגינה או משהו לראות האם בנוכחותך הוא רגוע יותר?
 

מתואמת

תנסי להתחיל איתו טיפול אצל קלינאית תקשורת, אם זכור לי נכון הן מטפלות גם באילמות סלקטיבית.

זה לא בהכרח שהמטפלת לא טובה, אבל יכול להיות שהוא "פשוט" רגיש מאוד, ולכן לוקח קשה גם דברים קטנים. וזה יכול להשתנות במהלך השנים...

לא כל קלינאית תקשורת מטפלת באילמות סלקטיביתממתקית

צריך לשים לב לזה
גם לא כל פסיכולוג...
בשניידר יש מרפאה לאילמות סלקטיבית, אולי כדאי להתייעץ איתם?
אפשר גם להתיעץ עם קלינאית, איך ניתן לעזור בגיל הזה...
אם זכור לי נכון, הם לא מטפלים בגיל הזה...(רק מעל גיל 5 או שש, לא זוכרת)
הוא מדבר שוטף בבית? או עדיין הדיבור לא מבוסס?
אם הוא מדבר טוב לגילו, יש כמה דרכים לעודד איתו דיבור במקום זר. אבל זה השקעה
 

רק מתקנת, קלינאיות תקשורת בהחלט מטפלות גם בגיל הזהקטנה67
אפשר להתחיל טיפול ממש בכל גיל, כמובן בהתאם לצורך ולמטרה
להקליט או לבוא בשעות שהיא לא מצפה ולהקשיב מבחוץים...

יכול להיות אילמות סלקטיבית אבל הוא עוד קטן מלפתח את זה לדעתי. בגדול זה מגיע מחרדות...

ילד שמרגיש בטוח, הוא מדבר ומרעיש... ברור שיהיה הבדל בין ההתנהגות בבית ובחוץ, זה אצל כולם. אבל מה שאת מתארת נשמע מדאיג 

 

מניסיון אישי, גם בגיל שנתיים יכולה להיותמתואמת

אילמות סלקטיבית. (אמנם לא קיבלנו אבחנה רשמית, אבל זה היה ברור שהסיבה היא רגישות יתר ולא המטפלת, שאנחנו מכירים כבר שנים וסומכים עליה)

כמובן, צריך בכל זאת לשלול אפשרות של מטפלת לא טובה...

נשמע ילד מתוק ומודע לעצמותהילנה

ממש. חכם ורגיש, אולי מחונן.

יש ילדים כאלו. אין מה לעשות עם זה. לא חושבת שנכון לתייג את זה כ"קושי ריגשי"

גן זה לא כיף. הכי כיף ובריא ונורמלי זה להיות עם אמא בבית. נשמע שהוא ואת יודעים את זה.

אין לי עיצה, רק אומר שאני הייתי כזאת. ובעלי היה כזה, ואני לא מתכננת לשלוח ילדים למסגרות.

אבל אם הייתי שולחת, היה לי חשוב לתת המון מקום לקושי ולנסות להשאיר בבית מתי שאני יכולה.

(ואני מורה עם 10 שנות ניסיון. אז לא עונה רק בהיבט האישי אלא גם המקצועי)

את צודקת שבאמת יש ילדים רגישיםמתואמתאחרונה

שלא טוב להם להיות מחוץ לבית. אבל יש ילדים שהם בדיוק הפוך מזה, ופורחים במסגרת!

בכל אופן, אני עדיין לא גיבשתי עמדה מוחלטת על ילדים רגישים - האם נכון לשלוח אותם למסגרת ובאיזה גיל. בכל אופן, לא לנצח הם יוכלו להישאר בכנפיים המגוננות של הבית, בלי להתרועע עם העולם שבחוץ... וכאן צריך לשקול - ובעיקר להתייעץ עם אנשי מקצוע - באיזה גיל נכון להוציא את הילד מהבית למסגרת מיטיבה, כדי ללמד אותו בצורה בטוחה להתמודד עם העולם.

מישהי מכירה את רופאי אא"ג לילדים בהדסה:מתואמת

ד"ר ג'פרי ויינברגר

פרופ' מנחם גרוס

?

נשמח להמלצות ישירות עליהם...

תודה!

פרופ' מנחם גרוס הוא ממש מומחה מומלץ מאודאנונימית בהו"ל
תודה רבה!מתואמת
איך הוא מבחינה אנושית? (אם כבר דיברנו על כך בתת השרשור...)
חשוב שאת בודקת לפני!!shiran30005

היום היה לי מקרה לא נעים עם הבן שלי

יש לו ירידה ממש משמעותית בשמיעה, עקבית לאורך זמן בגלל נוזלים, עיכוב משמעותי בשפה, לפני חודש וחצי היינו אצל הרופא והוא אמר בואי נמתין עוד 3 חןדשים ונראה אני לתומי הסכמתי. מיום ליום אני שמה לב שהילד לא שומע בכלל (בן 3) הקדמתי את התור לבדיקת שמיעה ובאמת יש החמרה והגעתי לרופא הזה גם מןקדם יותר והוא דיבר ככ לא יפה, זילזל וממש פגע בי אפילו תוך כדי שאני מתווכחת איתו זהו תשלח לכפתורים הוא סובל וגם אנחנו בסוף לא היה לו ברירה והוא הסכים. כי תחילה אמר לי תבואי שוב עןד 3 חודשים ונחליט ולא הבנתי למה לחכות אם עכשיו זה כבר גרוע, נכנסתי איתו ממש לעימות וקראתי למנהל מחלקה ובסוף הוחלט על ניתוח באמת.

סתם חוויה מגעילה שהייתי צריכה לעבור לכן זה חשוב לבדוק לפני


שיהיה בהצלחה 

אוף, איזה חוויה מבאסת...בארץ אהבתי

ואיזה אמא מדהימה את שדואגת לבן שלך ולא מוותרת...

ואת לגמרי צודקת. זה כל כך משמעותי להתפתחות שהילד ישמע טוב, וכשכבר יש עיכוב שפתי אז פשוט חבל לחכות...

רק אומרת שיש דעות שעדיף להחליט אחרי החורףאוהבת את השבת

כשיש פחות נוזלים באוזניים..

אז יכול להיות שבגלל זה הוא הלך לכיוון הזה...


וחיבוק על החוויה!!

איזו חוויה קשה❤️מתואמת

רופאים שמדברים בזלזול, גם אם הם צודקים, זה הכי נורא

גם הבת שלי עם הנוזלים באוזניים כבר כמה שנים, והיינו אצל רופאה בגישה שמרנית שהעדיפה לא לשלוח מיד לניתוח. אבל לא היה לה עיכוב בדיבור וסך הכול היא שומעת... והכי חשוב, הרופאה הזו היא הרופאה הכי אנושית שפגשנו! כשהיינו נכנסים לחדר שלה היא הייתה מדברת קודם כול לילדה, מדברת בגובה העיניים שלה... לצערי היא עזבה את הקופה. לפחות גם הרופאה החדשה נחמדה, גם אם לא ברמה הזו

(בכל אופן, המצב של הבת שלי מורכב מבחינות אחרות, לא בגלל הפגיעה בשמיעה. ויש לה עוד משהו במערכת של אא"ג שדורש התייחסות בניתוח. בהתחלה היינו אמורים ללכת לניתוח אצל רופאה מסוימת מצוינת שאנחנו מכירים, אבל לא אמרנו לה על העניין הנוסף. עכשיו סוף סוף הצלחנו להגיע אליה ולומר לה, והיא המליצה שלא נלך אליה אלא לאחד הרופאים שהזכרתי לעיל. וכאן באתי לבקש המלצות...)


בהצלחה לכם!!❤️❤️

את מדברת על ד"ר הודיה טובי?אמאשוני

כי אם לא, אז שווב לנסות גם אצלה, למרות שהיא מבוקשת מאוד וממש קשה לקבוע אצלה ניתוחים.

בכל מקרה,

נותחנו ע"י שני הרופאים שציינת.

שניהם נחשבים מאוד מצויינים (קשה לשפוט מאירוע אחד, מה כבר הספקנו להכיר)

אני חושבת שד"ר גפרי הוא טיפה יותר שמרן וד"ר גרוס קצת יותר חותך (למרות שקשה להשליך ממקרה בודד)

ככה יצאתי בהרגשה שלי.

ד"ר גפרי לא מומחה ספציפית בילדים, בד"כ הוא לוקח ניתוחים מורכבים במבוגרים.


הייתי הולכת על ד"ר גרוס, ואם לא מסתדר אז גם אצל ד"ר גפרי אתם בידיים טובות.


(ספציפי על גרוס אני יכולה להעיד גם על גדלות רוח, שזה מעיד גם על האדם, אם תרצי אוכל להרחיב בפרטי)

לא, היינו אצל ד"ר שגית שטרןמתואמת

היא אמרה לנו שהרופאים האלה הם רופאי אא"ג לילדים, ובמקרה שלנו כדאי ללכת לאחד מהם. (האמת שהיא אמרה רק את שמות המשפחה, אז אולי אני טועה בשם המלא? חיפשתי באתר של הדסה...)

אולי באמת אשמח שתפרטי לי בפרטי. (המקרה שלה מורכב גם מבחינת האוזניים וגם מבחינת עוד משהו שקשור למערכת של אא"ג, וכנראה לכן היא המליצה דווקא על אלה)

אוף, אין להם תוריםמתואמת

לד"ר ויינברגר אין תורים בכלל, ולפרופ' גרוס יש תור רק בעוד כמעט שנה!

וזה כשאנחנו רוצים ללכת בפרטי🤦‍♀️

אין לי מושג מה נעשה

מנסיון אצל מנתחים בתחום אחרקופצת רגע

קודם כל תקבעי את התור לעוד שנה, שיהיה,


תבקשי מהמזכירה להכניס אותך לרשימת המתנה ותדגישי שאתם זמינים וגמישים( תשתדלו גם להיות כאלה 😉),

אם היא לא חוזרת עם תור מוקדם יותר תוך כשבועיים תתקשרי שוב, תשאלי גם מתי הן מבקשות אישורי הגעה, לפעמים יש יום בשבוע שבו עושים את זה, אז ביום הזה צריך להתקשר אליהן שוב...


חוץ מזה תמשיכי בבירורים, אבל את התור הזה תקבעי כבר, מקסימום תבטלו בהמשך ותשמחו מישהו אחר שנמצא ברשימת המתנה.


וכן, מבאס ממש שגם בפרטי קשה כל כך להשיג תורים 

תודה רבה!מתואמת

בינתיים קבענו תור לעוד רופאה שאנחנו יודעים שמומלצת (אבל לא בטוחים אם ספציפית למה שאנחנו צריכים) - היה לעוד חודשיים (אמנם בעיר אחרת, אבל גם זה טוב).

אוף, אני ממש מקווה שהדחיות האלה לא יגרמו לנזק...

גם אני מקווה 🙏🙏🙏קופצת רגע

יכולה לספר לך שלאחרונה בעלי היה צריך נוירו כירורג, פרטי, שבעקרון לפני כמה שנים היה מטופל אצלו. כשהתקשרנו לפני חודשיים לקבוע תור התור הפנוי למטופלים קיימים (!) היה לאוגוסט (!!) וזה בגלל שבדיוק היה שם ביטול של תור כי התור הפנוי הבא היה רק בינואר 2027.

מפה לשם, בעלי לקח את התור הזה, הקדימו את התור ואז הקדימו שוב וכבר היינו אצל הרופא 💪

וואו, הזוי!מתואמת

חשבתי שרק בתורים לאבחוני אוטיזם זה ככה🙈

כשמבקשים להיכנס לרשימת המתנה - הם בעצמם מתקשרים לומר אם התבטל תור, או שאנחנו צריכים לנדנד?...

הם התקשרו בעצמם. אבל היינו צריכים גםקופצת רגע

תור לרופא כאב וכאן בעלי נדנד.

אז אם הם לא מתקשרים תוך שבוע שבועיים, ולא מצאתם משהו יותר טוב בינתיים, תתקשרו אתם.

בכל מקרה נסו לקחת את התור הקיים כרגע, להדגיש למזכיר שזה דחוף ואתם גמישים ומבקשים להכנס לרשימת המתנה.


אני גרועה בביורוקרטיה אבל זה באמת חמש דק' שיחה, אם לא ילך לא הםסדתם כלום, אם ילך הרווחתם 

תודה! קבענו בינתיים לרופאה אחרתמתואמת
שגם עליה שמענו שהיא טובה, ויש לה תור בעוד חודשיים. אנחנו רק מקווים שהיא מטפלת בבעיה הספציפית שיש לבת שלנו... ושאם לא לפחות היא תוכל לצרף אליה בעצמה רופא אחר שמבין בזה.
מנסיון בחודש האחרון. תקבעי את התוראמהלה

תתקשרי למגן לחולה, לרב בני פישר, ותבקשי שיעזרו לך להקדים את התור.

ד"א ממליצה מאד לשאול גם איזה רופא מבינהם הוא הכי ממליץ.

הם עזרו לי להקדים תור דחוף שנתנו לי לעוד כמה חודשים לעוד שבוע....

בהצלחה יקרה

תודה על הרעיון! אולי באמת נפנה אליומתואמת
יש להשיג את המספר שלו ברשת?
כותבת לךאמהלה

026442000 מגן לחולה

מדברים עם המזכירה, נותנים לה את כל הנתונים ואת השאלה ולקראת ערב חוזרים עם תשובות.

תודה רבה!!מתואמת
וואי מבאסאמאשוני

בכל מקרה צריך לקבוע קודם תור לייעוץ, לא?

אם הולכים לייעוץ הם מסדרים תורים בשרפ לניתוח, הם יודעים איך לארגן את זה.

(זה עדיין המתנה אבל לא של שנה)

אכן, דיברתי פה על התור לייעוץמתואמת
ואז בטח התור לניתוח ייקבע לעוד הרבה זמן אחר כך... אבל באמת לא יודעת כמה זמן המתנה. נקווה לטוב...
דווקא מניסיוננו, שוב בתחום אחר לא אאגקופצת רגע
ברגע שאת כבר בתוך המערכת, אחרי הייעוץ, דברים כן מתקדמים יותר מהר
ניסית דרך קופ"ח גם?אמאשוני

דרך מאוחדת פעמיים נתנו לנו תור לעוד שלושה חודשים לד"ר גרוס.

אצל ד"ר ג'פרי הלכנו לייעוץ בהדסה, ודווקא היה ממש בסדר מבחינת הזימון תורים.

אבל כמו שאמרתי, ההגדרה שלו היא לא רופא אא"ג ילדים,

אולי בגלל זה לא מצאתם תור כי הוא לא במערכת תחת מטפל בילדים?

(בפועל הוא מטפל גם בילדים, גם אנחנו טופלנו אצלו עם ילד אבל זו לא ההגדרה שלו לפחות בתפקיד בהדסה.. כלומר ייתכן והבעיה היא בירוקרטית)

אני לא יודעת כמב מורכב השילוב עם הבעיה הנוספת, יש עוד רופאים (מחוץ לירושלים)

שמומחים בניתוחי אאג ראש צוואר

אם לא מדובר במשהו מורכב במיוחד אולי עדיף ללכת לרופא זמין יותר. תבדקי אפשרויות באסותא.

לפעמים גם עדיף לפצל לשני ניתוחים מבחינת ההחלמה, אז אם יש כפתורים ומשהו מורכב יותר, אז אפשר להתחיל עם הניתוח כפתורים בינתיים.

תבדקי גם אם את הדבר השני עושה גם רופא כירוג

אולי זה גם יקדם אתכם.

אנחנו בכללית, הם לא עובדים עם כל הרופאים...מתואמת

(אבל לא בדקנו עליו)

ולא יודעת כבר לגבי ד"ר ג'פרי, היה נשמע שהוא קיים במערכת אבל פשוט אין תורים.

(זו ילדה שרגישה לכל טיפול רפואי מכל סוג שהוא, לכן חשוב לנו לאחד בין הניתוחים כדי לחסוך לה, למרות שתיאורטית אפשר כל אחד בנפרד. את הדבר השני באמת לכאורה יכול לעשות גם כירורג פלסטי, אבל צריך קודם ייעוץ של אא"ג)

יש לך (או לאחרות) המלצות לרופאים מחוץ לירושלים?

בדקת הודיה טובי או טובי הודיה?אשת מקצוע
אנחנו נותחנו אצל פרופ' גרוס.שומשומוניתאחרונה

לדעתי אז הוא עוד היה ד"ר...

מומחה ממש! ממליצים

יום אחד יהיה לי חשק להביא עוד ילד?שושנושי

ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מרגישה שזה חסר סיכוי.

שלא תטעו - הילדים שלי מתוקים אבל אמאל'ה מרגיש לי עמוס ומלחיץ. קשה ומתיש.

בכלל הבעיית פוריות שהייתה בעבר שמי יודע מה תהיה הדרך בהמשך.

הריון בסיכון

החרדה התמידית שהכל יהיה בסדר (בהריון, עוד לפני הלידה חח)

ילד בן שנה וחצי שמרגע הלידה היו דרמות, אם זה בגלל המשקל או עכשיו נגיד שלא הולך, ממש בקטנה ומי שישמע אבל וואלה מעסיק

וילד בן 3.5 רגיש שמציף אותי. הוא הילד הכי מתוק וחכם ועדיין קשוח.


איך יהיה לי את האומץ להיכנס לזה עוד פעם?

אני הייתי מחכהאוויר לנשימה

שהחשק יגיע (אם אין לחץ הלכתי.. לא יודעת איך אצלכם). אני אחרי שנה לא יכולה לחשוב על עוד ילד. ולפעמים גם עד כמעט שנתיים.

ואחכ פתאום אני כן רוצה…… את בתוך הקושי של ילדים קטנים. זה הגיוני

אני עם התקן ואין לחץשושנושי

לא תכננתי בשנים הקרובות אבל בעוד כמה שנים ארצה?

מרגיש לי שהרצון הזה לעולם לא יבוא. 

הם פיציים... בעיני, טבעי שאין רצון כרגעירושלמית במקור
וטבעי שבעוד שנתיים שלוש זה יהיה אחרת
(שיא העומס הוא עכשיו)ירושלמית במקור
אני יכולה לעודד אותךכבתחילה

אני יכולה להגיד לך בוודאות שהזמן עושה את שלו.

לא דומה תינוק בן שנה לילד בן שלוש, מבחינת הצרכים, הטיפול, התלות, (הכסף..) וכו'..


 

לא הייתי מטרידה את עצמי בשאלה הזאת, זה במילא לא רלוונטי לך לעכשיו, בהתבסס שכתבת שאת עם התקן ולא תהיי מעוניינת בשנים הקרובות.


 

עוד שנתיים-שלוש תעשי חשיבה מחודשת ותבחני אם יש חשק ורצון או שלא.

וזה גם בסדר לחכות עוד, או לא לרצות בכלל.


 

בינתיים, באמת אל תטרידי את עצמך בשאלה הזאת כי זה עושה יותר נזק מתועלת. 

למה חשוב לך לרצות את זה?פרח חדש

לי היו תחושות מאוד קשות אחרי ההריון הרביעי

ובאמת עשיתי הפסקה יותר ארוכה

באיזשהו שלב זה עבר

וזה נהפך לרצון חזק ואמיתי

אין סיבה להילחם במחשבות/הרגשות שלך כרגע.

זה בדיוק הזמן לחיות את ההווה

לעשות הכל כדי שההווה יהיה טוב יותר ונעים

מוזר לי שאני לא רוצה את זהשושנושי

זה לא שאני רוצה אבל כרגע לא..

אני מרגישה חוסר רצון וחשק לזה. חוסר רצון להיכנס לזה עוד פעם.

מרגיש לי הזוי

זה מעסיק אותי בימים האחרונים, מרגישה עוף מוזר בסביבה שכולם כל שנתיים מביאים ילד וחצי מהאנשים בכלל לא מעלים על דעתם את האופציה של מניעה

ומי שכן רק עם ''אישור'' ולפרק זמן מוגדר


אני לא שם. לא שואלת ולא לפרק זמן מוגבל. 

לא יודעת מי זאת הסביבה שלךפרח חדש

אבל דווקא אני רואה שהיום יש הרבה יותר מודעות לנושא המניעה

אני נמצאת בסביבה חרדית של ספרדים ליטאים וחסידים ונשים מונעות יפה מאוד כשאין כוח וחשק ומסוגלות לעוד הריון. 

למה אני נופלת על אלה שלא מונעות?שושנושי

בתיאוריה, ברור שיש מלא חרדיות שמונעות

בפועל - אני נתקלת רק במי שלא חחח 

אני לא יודעת בת כמה אתפרח חדש

אולי זה קשור לגיל שלך ושהם עדיין מאוד צעירות ועוד לא הגיעו לשלב הזה שרוצות למנוע


אבל אם אנחנו מדברות על הסביבה

נניח תביאי ילד כל שנתיים, ואז מה? יחשבו שאת סופר ומן (כשבעצם את לא, גמורה וממוטטת מבפנים)?

מישהו מהם יבוא לעזרתך כשלא תצליחי להחזיק את הראש מעל המים בגלל העומס שזה מביא לך?


הסביבה גם יכולה להתחלף

אנשים באים והולכים

ואת תשארי להתמודד עם החיים שלך וההשלכות של ההחלטות שלך.

בעז"ה אני מאמינה שתחזרי לכוחות שלך (הייתי שם ויודעת איך זה) ויש מצב שעוד שנה או יותר תרגישי רצון עז לעוד הריון.

מההיכרות שלירקאני

מי שמונעת בדרך כלל

זה מי שההריונות יותר קשים לה

או בסיכון 

או צריכה קיסרי וכד'

 

ואלה שלא מונעות זה אלה שכל ההריונות קלים להן והן לא מרגישות אותם

זה מוזר בעיניינעמי28

כי אי אפשר לסכם ילד רק להריון ולידה, זה חיים שלמים.

וה10 חודשים של הריון קשים ככל שיהיו, הם זמניים ושוליים ביחס להשקעה של הגידול.

לא נכון בעינייהמקורית

יש מי שמונעת כי לא רוצה עוד ילדים גם בלי קשר. זה יכול לקרות. לא על הנשים רוצות הרבה ילדים

הממוצע בחברה הכללית הוא 3 ילדים, בלי קשר לקושי. לא לכולן קשה בהכרח

יש מי שעושה שיקול כלכלי

יש מי שקשה לה נפשית

יש נשים עם אתגרי פוריות שממש לא קל להן גם בהריונות, ועדיין

יש היפראמזסיות שלא מונעות


לצמצם את זה להריון קל או לא זה לגמד את ההשפעה של ילד על החיים שלנו

זה גם ענייןאנונימית בהו"ל

של תפיסה.

יש מי שלא מונעת בדרך כלל, אלא אם כן יש סיבה טובה.

ויש מי שברירת המחדל היא למנוע, אלא אם כן רוצים עוד ילד.

זה שתי הסתכלויות מצדדים שונים של המטבע.


לפותחת @שושנושי, לנו יש שני ילדים, ברווחים יותר גדולים המקובל סביבנו. זו שאלה שמעסיקה גם אותי המון.

בפועל, הרצון לעוד ילד התעורר רק כשהקטן היה בן 3-4, וגם אחרי זה מכל מיני סיבות לקח עוד זמן עד שהוצאתי התקן.

זה כן מעורר בי שאלות לגבי עצמי, למה אני מונעת כל כך הרבה זמן שכולן סביבי כבר עם ארבעה ילדים?

משתדלת להסתכל בנושא הזה פנימה ולא החוצה.

לא בטוחה שהדרך שלי הכי נכונה

כן מאמינה שילד צריך להגיע רק מתוך מסוגלות ורצון, ולא כברירת מחדל. אבל זו ההסתכלות שלי, ואני רואה ערך גם בהסתכלות אחרת.

האם בעוד כמה שנים אתחרט?

יכול להיות.

באופן כללי, חושבת שזה נושאים שטוב להם שיישמרו בן בני זוג, ולא יהפכו לשיח ציבורי.

בכל פעם מתפלאת לשמוע נשים משתפות על זה בכזו פתיחות, וכל אחת יודעת מה המצב אצל השנייה.

היה ראוי וכדאי שכל זוג יעשה את הדיון הזה בפני עצמו, מכל מיני היבטים. (לא מדברת על התביעה שאת העלית כאן, אלא על מקרים ושיחות במציאות).

למרות ההכחשות הרבות, אני חושבת שכמות הילדים זה לגמרי גם עניין בכל השפעה חברתית. זה לא רע, אבל כדאי להיות מודעים לכך.

ובעיניי שיח פתוח בעניין, לא בהכרח תורם ליכולת לבחור בחירה אובייקטיבית ונטולת השפעות זרות.

(משפטים ששמעתי: "עדיף להביא אותם ברצף אחד אחרי השני, כדי שכל התקופה של הקטנים תהיה מרוכזת" - אולי נכון, אולי לא, אבל מה עם הפניות והנחת לגבי הילדים הקיימים? זו אמירה שמתאימה לשיח בין בני זוג, ופחות כשיח ציבורי בעיניי, שלא באמת משקף מורכבות ודיון, אלא בעיקר תורם לסיסמאות בעניין. עוד משפט - "הולך לי בקלות עם הילדים, אז אין לי בעיה להביא עוד אחד" - לא חותמת על הניסוח, אבל זה היה הסגנון. ומה עם מי שלא הולך לה בקלות? מה עם מי שקשה לה? למה זה מועיל חוץ מלעשות כווץ' בבטן?)

בקיצור, חצי פרקתי חצי שיתפתי מהגיגיי.

מבינה מאוד את התהיות שלך, שותפה להן גם, ובעיקר חושבת שכדאי לנסות כמה שיותר לסנן את הסביבה, ולהיות מודעים להשפעה הגדולה שלה עלינו

זה לא קשור רק להריוןפרח חדש

אישית ההריונות שלי ממש בסדר

ואפילו נחמד לי בחלק מהזמן

אוהבת את הלידות והגיל הפיצפון

יותר קשה לי אחכ כשהם גדלים ואני עושה רווחים ביניהם כי ככה זה טוב לבית שלנו

וואירקאני

כתבתי את זה מתוך עייפות

אז לא ממש הסברתי את עצמי נכון

 

לא התכוונתי שזה הסיבות היחידות למנוע

התכוונתי להגיד לשושנושי שרואה סביבה שכולן יולדות כל שנתיים

שמי שעושה את זה לא צריכה שמירת הריון

והריונות בסיכון וכו

כי היא כתבה שלא מסוגלת לחשוב על להיכנס לזה שוב

ובאמת כשזה כזה סרט זה סיבה הגיונית לא לרצות שוב כל כך מהר...

 

ברור שיש מלא סיבות למנוע

אני אישית מביאה עכשיו ילד שני צפוף

ובהחלט מתכוונת להגדיל את ההפרש לפעם הבאה

למרות שההריונות בסדר גמור.....

וואירקאני

כתבתי את זה מתוך עייפות

אז לא ממש הסברתי את עצמי נכון

 

לא התכוונתי שזה הסיבות היחידות למנוע

התכוונתי להגיד לשושנושי שרואה סביבה שכולן יולדות כל שנתיים

שמי שעושה את זה לא צריכה שמירת הריון

והריונות בסיכון וכו

כי היא כתבה שלא מסוגלת לחשוב על להיכנס לזה שוב

ובאמת כשזה כזה סרט זה סיבה הגיונית לא לרצות שוב כל כך מהר...

 

ברור שיש מלא סיבות למנוע

אני אישית מביאה עכשיו ילד שני צפוף

ובהחלט מתכוונת להגדיל את ההפרש לפעם הבאה

למרות שההריונות בסדר גמור.....

 

@נעמי28  @המקורית @פרח חדש @אנונימית בהו"ל 

לאו דווקאאונמר

אני עצמי וגם כמה וכמה חברות שלי מונעות רק בכלל שלא כזה באלהם עוד ילד עדיין.

לא מרגישות מוכנות לעוד ילד, או שפשוט לא מרגישות רצון לעוד ילד ולא רוצות להביא ילד לא מתוך רצון ממש בילד.

...רקאני

נכון

הסברתי את עצמי פה וואי - הריון ולידה 

וואו ממש לא.אנונימית בהו"ל
ההריונות שלי קשים ואני לא מונעת (אם כי ההנקה מונעת לי לשנה)
כי רוב מוחלטoo

של החרדיות

רוצות להיות כמו כולן ולהביא כמות מקובלת של ילדים (מינימום 5-6)

שזה דבר שלא מאפשר מניעה ארוכת שנים

(3 שנות מניעה זה מעט בעיניי)


ברור שתרגישי שונה בחברה כזו


יש לי חברה חרדית

שהיא בכלל לא בקלאסה

ויחסית עם מחשבות עצמאיות בנושא ילודה

יש לה 4 ילדים

ועדיין שמשהו איים על הפריון שלה טרם הזמן

היא מיהרה לעשות שימור פוריות

למרות שהסיכוי שהיא היתה מממשת אותו אפסי

ככה נראה לחץ חברתי


אני הייתי שם

כעוף מוזר

בין נשים שכל הזמן יולדות

וזה חלק מהסיבה שעזבתי

לא רק בגלל שקשה להיות שונה

בגלל שלא רציתי להיות חלק מזה


זה מאד מובן שקשה להיות שונה

הייתי אומרת שקשה יותר לגדל ילדים שלא רוצים אותם (וזה נכון)

אבל אני לא אגמד את הקושי להיות שונה

כי זה באמת קשה

ומצריך

התמודדות

יכולות נפשיות

ומבזבז אנרגיה 

אל תשווי את עצמך לאחרותמתואמת

שיכול להיות שקל להן יותר, ויכול להיות גם שהן לא מספיק מודעות לעצמן.

יכולה לספר לך על עצמי שהלידות והגידול של שני הראשונים שלי היו קלים יחסית, והייתי בטוחה שאלד תמיד בקצב של שנה וחצי-שנתיים.

אבל אז היה לי דיכאון אחרי לידה, וקיסרי, ואז עוד קיסריים, ובשנים האחרונות גם אתגרים לא פשוטים עם הילדים. ועכשיו אני מבינה שזה לא מובן מאליו...

אז אל תהיי קשה עם עצמך❤️

אני חוויתי את המהפך הזהאמאשוני

אחרי שני הראשונים שההפרש ביניהם דומה לשלך,

לא היה על מה לדבר על עוד הריון,

בסוף אחרי 3.5 שנים ילדתי שוב, ואח"כ עוד פעם פער כזה

ועכשיו אחרי 5 שנים אני רוצה וזה לא יקרה,

וזה מוזר לי להיות בסיטואציה שבאמת רוצים את זה.

בשלב שלך אגב בקושי היה לי כוחות לשניים

יש ילדים שהגידול שלהם מאתגר

ונראה לי אמרתי לך את זה פעם, שההכי מאתגר שלי היום הוא ילד נחת את כל האנרגיות שלו משקיע לדברים טובים ב"ה, ממש פיצוי על הילדות שלא נשמתי שניה,

בע"ה גם את תחווי הקלה כשהם יגדלו.

גם ילדים גדולים יש להם טיפולים ועניינים אבל זה אחרת, יש עם מי לעבוד וזה לא נחווה כעומס כמו שהם קטנים.

בקיצור לא הייתי מסיקה מסקנות מכרגע על מה שתרצי בהמשך, אם האתגר פוריות לא קשור לגיל אז אין סיבה שהנושא של אם תרצי בעתיד או לא, לא צריך להטריד אותך.

אם זה כן קשור, אז כדאי לקחת בחשבון שסיכוי גדול שבהמשך כן תרצי, אם זה משפיע על ההחלטות של היום.

במה זה מתבטא בפועל?פילה

כתבת שיש לך שני קטנטנים . אמהות בגינה שואלות ? ולמה את חושבת שזה מעניין אותן מעבר לשיחה קצרצרה?

גננת של הבן שלי אמרה לי שאנחנו צריכים עוד ילד. ולא , היא לא נכנסה לי לרחם , היא פשוט החמיאה , כאילו ילד כזה טוב אז צריך עוד כאלו. אבל אם היו לי שני ילדים ולא הרבה כמו שיש לי , כנראה הייתי מפרשת את האמירה הזאת -למה יש לך כל כך קצת ילדים? אבל לי יש הרבה ילדים לכל הדעות ( גם יותר ממנה) אז אני יודעת שהיא לא התכוונה לזה.


אני בדיוק באותה נקודה.אונמר

לא בלחץ בכלל, ובעלי איתי, ואין משפחה או חברה לוחצת,

ואני מונעת,

אבל עדיין מוזר לי שאין לי רצון לזה,

וקצת חשש שאולי אני בכלל לא ירצה.

 

זה לא בבאמת חשש, כי אין לי בעיה להיות עם שני ילדים. זה אחלה ומהמם ומדהים.

אז אני מנסה פשוט להזיז את זה ולחכות שיגיע בזמן שיגיע.

מסכימה עם כולן🫂🫂יהלומה..
וזה ממש הגיוני איך שאת מרגישה. השגרה והעומס, בן 3 ובן שנה עדיין קטנים ודורשים.. 
אחותי אני כמוךניק חדש2

3 בנים

הקטן בן תיכף 4

הגדול בן 8.5

אין לי חשק לעבור את כל זה שוב.

ומבאס אותי שאני מרגישה ככה

והשעון דופק.

אבל אני לא אביא עוד ילד כשאני לא יודעת אם אהיה מסוגלת נפשית להתמודד.

אולי כן ואולי לאהמקורית

אצלי החשק לא הגיע והקטנה בת 7 תכף

לא כדי להבהיל אותך או משהו. כולן מבטיחות שעוד מעט יהיה קל יותר (שזה נכון במובנים מסוימים) והחשק יגיע. אז לא לכולן הוא מגיע🤷


ומצד שני, קראתי פה על נשים שההחלטה לנסות להרות הגיעה נטו מהשכל


אני כן ממליצה לקחת פרק זמן של הפסקה כי הילדים עוד קטנים ולראות אם את רוצה בשכל ויש מחסום רגשי שצריך לטפל בו.

הייתי מחכה עוד שנתייםפילה
שיגדלו קצת
אני מזדהה איתךחולמת להצליח

למרות שיש לי ב"ה ארבעה ילדים,

אבל לפעמים חושבת על זה שלא בטוח שיהיו לי כוחות להביא עוד ילדים במיוחד שההריון האחרון היה לי ממש מאתגר עם כאבים שכנראה היו סימפוזיוליס והקאות וסוכרת.

אני נתתי לעצמי את הזמן וחיכתי שאהיה מוכנה ויש רווח יחסית גדול מהילד הקטן לתינוקת אבל אני שלימה עם זה.

לדעתי תקשיבי לעצמך ותראי מה טוב בשבילך.

בהצלחה רבה!

אני במצב דומה. לדעתי צריך להפריד בין חשק למסוגלותמרגול

אם היית אומרת- אני ממש רוצה אבל אני לא רואה איך אצליח, או מפחדת או משהו. אז אפשר לפרק את זה ולנסות למצוא דרך שתתאים.


אם היית אומרת- כרגע אין חשק אבל אני רוצה עקרונות ואני בסוף גיל הפוריות, זו גם מחשבה שכדאי לפרק בעיניי ולהחליט לפי מה שמתאים לך.


אבל אין חשק עכשיו, את לא יודעת אם יגיע חשק, ואין פקטור משמעותי?

לדעתי פשוט לא לחפור בזה יותר מדי. הגיוני שהחשק יגיע. והגיוני שכרגע אין. תגדלי את ילדיך ותשקיעי במשפחתך. אם וכאשר תרצו- תוכלו לחשוב על איך וגם לפעול במציאות.

כאילו, איך זה יעזור לחשוב אם תרצי בעתיד או לא?

זה ישנה את ההחלטה האם להפסיק מניעה עכשיו?

זה ישנה איזושהי התנהלות בהווה?

אם לא, אז אין מה להתבחבש בזה. (קל להגיד קשה לבצע חחח אבל זו דעתי מבחינת ההיגיון).

האמת שאני מבינה אותךחשבתי שאני חזקה

(למרות שבשלב הזה של 2 היה לי רצון לעוד),

יכולה לשתף אותך שבאחת ההפסקות שעשיתי מישהי קרובה אלי ילדה אחרי שאת הקודם ילדנו יחד, וממש הרגשתי הלם כזה, של מה הקשר ללדת שוב. מה שיש מספיק בהחלט. אחרי כ4 שנים נולד לי ב"ה עוד אחד מתוק.

קודם כל את נורמלית.

בע"ה מקווה בשבילך שהרצון יגיע,

אומרת ככה כי באמת מאמינה וממש מרגישה שהילדים הם ברכה עצומה, בע"ה ברצון והלוואי שכמה שיותר בקלות!

חשק לעוד ילדאשת מקצוע

במרחק של כמה שנים וכשמזדקנים כמוני, כן יש חשק.


בהצלחה 😀

את צעירה נכון?ממתקיתאחרונה

חכי
הם יגדלו
את תשכחי את הקשיים
והסיכוי שתרצי עוד אחד, יגדל.
שיכחה זה הסוד...

אולי יעניין אותך