מחשבה שעלתה לי בעקבות השרשור של משלוחי המנותהשקט הזה

מקווה שלא יהיה נפיץ מידי אבל שואלת באמת מתוך רצון להבין את הגישה.


היו כמה תגובות שכתבו שלא אוכלות משלוחים ביתיים כי לא סומכות על הכשרות.

עכשיו ממש התכווצתי לקרוא את ההודעות האלה.

בסוף המטרה של משלוחי מנות היא להרבות אהבה ואחווה, אז איך זה שאפשר בשם איזשהו הידור בכשרות לזרוק את המשלוח הזה לפח כלאחר יד? (אני לא מדברת על איסטנסטיות אלא על כשרות)

זה אפילו קצת הזכיר לי את הסיפורים מימי בית שני שהיו מחלוקות על טהרה וקבוצות שהחמירו יותר אז לא אכלו אחת אצל השניה בגלל המחלוקות וכולנו יודעות לצטט על מה חרב בית שני.


אצלי בבית הקפידו על כשרות מהדרין בהכל, בשר חלק, לא חלב נוכרי וכו' אבל כשהיינו נוסעים לסבא וסבתא שלי, למרות שההורים שלי ידעו שאצלם מספיקה כשרות רבנות- אכלנו הכל רגיל. אני חושבת שזה קשור לאיזו פסיקה שההורים שלי קיבלו בתחילת נישואיהם אבל בכל אופן יש פה איזה שיקול ערכי בתוך הפסיקה ההלכתית.


אני גם מכירה (מקווה שאני מדייקת) שאדם נאמן להעיד על עצמו, ואם אדם אומר שהוא שומר כשרות אז מותר לאכול אצלו (זה נכון כמובן רק במטבח פרטי ולא מסחרי- מסעדה וכו')


גם בסוף מה כבר מביאים במשלוחי מנות ביתיים- מאפים כאלה ואחרים בד"כ? מה כבר יכול להיות כ"כ משמעותי בכשרות? זה לא בשר, עוף וכו'.


וגם, נראה לי שבדכ גם אנשים שמסתפקים בכשרות רגילה (שהיא כשרה לחלוטין, חשוב לי להגיד), ישתדלו שהמשלוח יהיה באיזה סטנדרט שמתאים לכולם (נגיד חברים שלנו שתמיד מכינים משלוחים ממש שווים תמיד דואגים לכתוב שכל המוצרים מהדרין, כי הם עצמם ביום יום לאו דווקא משתמשים במהדרין)


בקיצור, חפרתי קצת מסביב אבל באמת אשמח להבין איך בשם הידור בכשרות, יוצרים התבדלות כזו ובעצם פוגמים ברעיון המקורי של משלוח מנות?


ובאמת שזה לא מופנה לאף אחת באופן אישי כביקורת. אני באמת אשמח להבין את הגישה שעומדת מאחורי זה


(ואני מדגישה גם שאני מדברת רק על העניין הכשרותי ולא על אלא שאמרו שזה מגעיל אותן מקטע איסטניסטי)

כשאוכלים אצל אנשים אחרים אני מכירהמרגול

למשל אשכנזי שאוכל אצל ספרדי בכלי זכוכית… (ספרדים משתמשים בזכוכית גם לבשר וגם לחלב, ואשכנזים לא)

מכירה שיש הרבה שזה בסדר, כי זה המנהג בבית של האדם, והוא ספרדי אז זה כשר. משהו כזה.


ויש גם כאלו שעוד יותר. נניח ענייני קטניות בפסח.


אבל חושבת שיש בזה הרבה עניין של בין אדם לחברו והמשפחתיות… גדלתי בבית שבו אוכלים קטניות בפסח (עדות המזרח), אבל המשפחה האשכנזית באו גם ואכלו אצלנו (עשו שינוי בחומרי הגלם לפי הצורך). זה לא שזה היה מעליב אם לא היו אוכלים (כי ברור ההבדל במנהגים), אבל זה היה אומר שאי אפשר להיפגש אצלנו, ואולי בגלל זה היה יוצא שלא נפגשים כלל.


אבל כאמור, לא יודעת בדיוק מה הפסיקה (אני הצד שאצלו כל כשרות תופסת). רק יודעת שיש אנשים שנוהגים אצל אחרים אחרת ממה שנוהגים בביתם. 

אני כן אוכלת מאחריםלב אוהב

אבל יש כאלו שלא אוכל מהם..

בכל אופן יצא לי לדוג לראות בית שבאותו תנור אפו בשרי ולאחריו חלבי בלי המתנה

או כל מיני מקרים שלא בכוונה אבל זה ספק טרפות נטו מחוסר ידיעת הלכה...

אז מובן מאוד אנשים שמקפידים על זה

וגם מבחינת כשרות המוצרים

בעיניי זה לא אישי, פשוט מראש לשאול אם אתם אוכלים ביתי... 

אם אני לא טועההשקט הזה
הפסיקה הספרדית יותר מקלה לגבי אפייה בתנור אחד לחלבי ובשרי. 
מותר בתנאים מסוימיםלב אוהב

מינימום זה על חום הכי גבוה בין לבין למשך כמה זמן

(ויש כאלו שלא בקיאים בהלכה)

לא זוכרת בדיוק את ההלכה בענייןשמעונה
אבל בעלי בוגר לימודי רבנות והוא כן מרשה לגבי תנור חלבי ובשרי ... (צריכה לשאול אותו בדיוק מה, ואיך) מה שאני באה לומר שכשיודעים את ההלכה גם יודעים מה בעייתי , ואיפה מותר להקל
בדיעבד אולי האוכל מותר באכילהלב אוהב
לא מכירה שמתירים לכתחילה בשרי אחרי חלבי מיד בתנור... 
אז לנו יש תנור אחד במטבח שבוודאות מתבלבליםלא מחוברתאחרונה

כי זה גם וגם

אבל לפורים קירצפתי לפני והכשרתי כי אני יודעת שיש מלא שמקפידים

אגב גם לפני אירוח אני תמיד מכשירה לפני

יש לנו עוד 2 תנורים שאחד תמיד בשרי והשני תמיד חלבי

ובדכ אני מכינה שם  

אבל במבטח הוא משמש בעיקר לחימום של פיצות קפואות

את כנראה לא היית אצלי כי אין לי חברים שמקפידים ככ

אבל בכל מקרה בד"כ מה שאנשים מביאים לאחרים זה לא בסטנדרטים של עצמם. 

זה בדיוק ההבדל בין משלוח מנות לבין לאכול אצלם בביתמתואמת

כשאנחנו אוכלים אצל אחרים נאכל (כמעט) הכול, כי הם רואים אותנו וייפגעו אם לא נאכל.

אבל אוכל שהם הביאו אלינו הביתה - הם לא רואים אם אנחנו אוכלים אותו או לא. אז כן, בכאב לב לפעמים נזרוק אותו אם אנחנו לא סומכים על הכשרות...

מבינה את השאלה שלךבארץ אהבתי

אבל חושבת שאם באמת המטרה של המשלוחי מנות זה להרבות באהבה ושמחה, אף אחד לא באמת צריך לדעת מה קורה עם המשלוח שהוא נתן אחר כך.

אצלנו למשל דווקא רוב הדברים הקנויים שאנחנו מקבלים לא נאכלים. יש כמה דברים שכן נשמור לנו, אבל את הרוב אנחנו או מצרפים למשלוחים שהילדים נותנים לחברים תוך כדי פורים, או מביאים לעבודה שלי אחרי החג (ויש גם דברים שאני זורקת. מכל הממתקים שהילדים רוצים לטעום, אנחנו טועמים קצת מכל דבר ואת השאר זורקים).

ולפעמים אני תוהה אם זה 'לא יפה' שאנשים טרחו וקנו בכסף דברים כדי לתת לנו ואנחנו מעבירים הלאה או אפילו זורקים. אבל אני אומרת לעצמי שאנחנו לא לא צריכים לאכול דברים שאנחנו לא רוצים רק כי אחרים נתנו לנו. מה שאנחנו כן מקבלים זה את המחשבה והאכפתיות שלהם שהם הביעו דרך המשלוחי מנות, ואנחנו מרגישים את זה גם בלי לאכול הכל...


וגם כשאני מכינה משלוחי מנות ביתיים, אני לא יודעת אם כולם אוכלים הכל (יודעת שלפחות חלק כן, מהתגובות שאני מקבלת...). אבל אני משקיעה כדי לשמח, ונותנת לפי מה שמתאים לי, ואם מישהו לא אוכל - אני מאמינה שלפחות שמחו מהמחשבה והנתינה שלנו...

בעיני להעביר מוצרי מזון סגורים זה שימוש ממש הגיוניקופצת רגע
במשלוח מנות.

מצד שני, אם כבר הייתי מכינה הכנה ביתית הייתי מתבאסת לחשוב שהיו זורקים את זה. ועוגיות שמישהי הכינה רוב האנשים כנראה לא יעבירו למישהו אחר, אז אם הם לא יאכלו זה יזרק... 

אז לכן אנחנו לא באמת יודעים מה אחרים עושיםבארץ אהבתי

אותי היה יותר מבאס לחשוב שאני משקיעה כסף במשלוחי מנות ואחרים חושבים איך 'להיפטר' מהם..

בכל מקרה מעדיפה להתמקד בכוונה שמאחורי המשלוח. גם במה שאני מקבלת וגם במה שאני נותנת...

(די בטוחה שאין לנו חברים שלא אוכלים את הדברים שלנו בגלל כשרות... בגלל איסטניסיות אולי, אבל אני באמת לא נכנסת לזה...)

מסכימה עם זההשקט הזה
למה מראש מה שמעליב אותך זה הכשרות ולא האיסנטנסטיות112233445566

אם להעלב אז שנגעלים מהאוכל שלי יותר מעליב מאשר שמקפידים על כשרות אחרת

האמת שגם אני ככהדיאט ספרייט

חמי וחמותי למשל אוכלים בכשרויות מהודרות יותר מאיתנו וכשרות רבנות לא מספקת אותם- במקרה הזה אני ממש זורמת ומקבלת את זה באהבה רבה ממש.

מצד שני מישהי כתבה שחמותה לא אוכלת אצלה מטעמי ניקיון והיא מקבלת את זה ובעיניי היא גיבורה ממש.

אם דבר כזה היה קורה אצלי, אני חושבת שממש הייתי נעלבת.


התכוונת אליי? (לחמותי שלא אוכלת אצלנו)מתואמת

מכיוון שאני איסטיניסטית בעצמי אני לגמרי יכולה להבין אותה🤭 (היא גם לא תלך לשירותים אצלנו... אבל נראה לי שזה לא רק אצלנו, אלא בכל מקום כמעט. באופן כללי היא כמעט לא יוצאת מהבית לאורך זמן, וגם אני די כזו. גם לי קשה להתפנות במקומות אחרים...)

מה שהכי מסקרן אותי - אם לחמותי היו תשעה ילדים (שחלקם רחוקים מאוד מלהיות מסודרים ונקיים...) האם היא הייתה מצליחה לשמור על בית נקי או לא?... (לחמותי יש שלושה ילדים ועוזרת צמודה מאז ומתמיד...)

מסכימה ממשרקאני

אם הייתי נעלבת זה מזה

 

לא מעליב אותי לא זה ולא זה

אף אחד לא מעדכן אותי שזרק את המשלוח שלי לפח

אם מישהו עשה את זה הפסד שלו- המשלוחים שלי ממש טעימים 

כי אם מישהי איסטניסטיתהשקט הזה
אז אני מקנאה בה כי הבית שלה בטח יותר נקי משלי, אבל גם קצת מרחמת כי זה די מגביל בסופו של דבר. אבל אני לא רואה את זה כמשהו פתיר או החלטה. זה איזה משהו נפשי שאי אפשר ככ לשחרר (נראה לי)

אבל עניינים הלכתיים זה אחרת. כי זה לא שהשכנה שלי מבשלת לא כשר. זה כשר. זה פשוט לא עומד באיזה סטנדרט כשרותי שאני נוהגת לפיו. ושם זה כואב לי ש"משתמשים" בהלכה כביכול ונוצר איזה בידול כשאותם חכמים הם גם אלו שקבעו את המצווה של משלוחי מנות שהמטרה שלה היא לשלוח מנות לסעודת פורים

אני לא חושבת שאדם אחד הוא צדיק יותר כי מקפיד עלאמהלה

כשרות כזו או אחרת. כך הוא נוהג. בין אם בענייני כשרות, בין אם בענייני טהרת המשפחה וכד'.

כך אצלנו מקפידים, זה לא מוריד ח"ו מהערך של השני.

ומצטרפת מאד לאלו שלא מבינות למה האינסנסטיות מקובלת עלייך וענייני כשרות לא.

אף אחד לא יודע אם אכלתי את המשלוח או לא.

אני מקבלת אותו בשמחה ובאהבה רבה

ומחזירה משלוח מכובד ויפה.

בבית שלי הפרטי אעשה מה שאני רוצה עם מה שקיבלתי.

זה לא אמור לפגוע באף אחד ואף אחד לא יודע מה עשיתי עם זה.

ואני למשל מגיעה מבית שהכניסו אליו הרבה כשרויות שבעלי מקפיד לא להכניס ולא לאכול גם לא בחוץ.

למה לא לרחם עלי? מסכנה שכמוני, לא יכולה לאכול הכל. כי בעלי מחמיר מאד.....

זה יותר ממשהו נפשי, זה שלום בית....

 

בואי נשאיר את כבוד החכמים במקומם

המצווה של משלוח מנות חשובה לעין ערך

חשוב לקבל בשמחה את כולם

וכל אחד שיעשה כרצונו בביתו.....

על זה נאמר- "כרצון איש ואיש"

 

זה לא שזה סבבה מבחינתי שזורקים בגלל איסטניסטיותהשקט הזה
אבל פשוט אני מבינה שאין פה עניין לנהל על זה דיון כי זה כמו שינסו לשכנע אותי שכלב זה לא מפחיד.

ועל כשרות יש מה לדון כי ההלכה רחבה יותר מ"מגעיל אותי/ לא מגעיל אותי"

ישנם פסקים שונים, יש שיטות שונות. לא רואה איך אפשראמהלה

לנהל על כך דיון.

יש מחלוקות הלכתיות

יש פסקים

נראה לי הלכנו קצת רחוק אם נחליט שבגלל שמשלוח מנות עיקרו להרבות שלום ואחווה

לכן נוותר על עקרונות והנהגות בביתנו....

יכולה לשתף אותך שבתור מחנכת, קבלתי בשנה שעברה באחד החגים מארז מפנק מאד של צנצנת זכוכית יפיפייה

עם עוגיות מאפה בית מאחת התלמידות שהשקעתי בה המון לב ונשמה.

ראיתי את ההשקעה הרבה שהושקעה בכל עוגיה ובאמת הערכתי,והתקשרתי לאם להודות

והודיתי שוב לילדה אחרי החג.

אבל 

לא יכלתי לאכול את זה

ואף לא הבאתי לילדיי

ונאלצתי לזרוק כי אני לא אביא למישהו אחר בגלל שאני לא אוכלת.

זה לא הפחית כלום מערך המתנה ומהערכה הגדולה שלי.

זה כן העציב אותי מאד שנאלצתי לזרוק משהו שעמלו עליו קשה מאד.

זה משנה אם אגיד לך שזרקתי בגלל שמגעיל אותי לאכול משהו שמישהו אחר הכין, או שאצלנו בבית לא אוכלים משהו בכשרות שאינה ידועה לנו?

 

אני איסטיניסטית שלגמרי אין מה לקנא בה🤭מתואמת
כי מצד אחד הבית שלי לצערי לא הכי נקי (כשאני מכינה אוכל אני שומרת על ניקיון, אבל כשהילדים שלי מכינים הם ממש לא) ומצד שני אני סובלת מהאיסטיניסטיות (סובלת מהבית של עצמי, בעצם... מזל שיש לנו יחידת הורים, ששם אני שומרת על הניקיון ויש לי מקום של שפיות...)
למה בהלכה בעינייך צריך להתגמש ועל איסטניסטיות לא?פה לקצת
זה צרם לי יותר מהכל.

בהלכה תתגמשו, אבל אם מגעיל אותך אז מה פתאום, תעשי רק מה שטוב לך.


וזה בכלל לא דומה לביקור אצל ההורים ששם יש מצוות כיבוד הורים שבשבילה ראוי להתגמש....

אולי אני לא רואה את זה כהתגמשות?השקט הזה

אני גם מנסה להבין מה מפריע לי. באמת חשוב לי להגיד שאני לא מגיעה מתוך מקום מטיף או משהו.


אני מנסה לחשוב תוך כדי ההודעה פה. אבל בסוף בדכ אנחנו מקבלים ושולחים משלוחי מנות לאנשים סביבנו- קהילה, חברים וכו'.

ולרוב, רובינו נבחר להיות חלק מקהילה שדומה לנו יחסית. ולכן אני מנסה להבין כמה גדולים יכולים להיות הפערים הכשרותיים שבגלל אזרוק משלוח לפח. מבינה?


וגם אולי מפנה שאלה למי שאמרה שלא סומכת- האם כל משלוח ביתי היא זורקת או שיש אנשים שהיא מקבלת וכן סומכת עליהם?

אנחנו גרים בשכונה שבעיקרון רובה דומה לנומתואמת

(לא אוהבת להגדיר את זה ככה, אבל זה בגדול)

אבל יש פה גם אנשים, בעיקר מבוגרים, מהתקופה שבה לא היו הרבה סוגי הכשרים ומודעות לכשרות מהודרת בכלל, שכנראה פחות מקפידים על מה שאנחנו משתדלים להקפיד.

וכן, אנחנו מחמירים מאוד בכשרות (אחרי חקירה שבעלי עשה בעניין). אז בכל המתרחש בבית שלנו אנחנו מקפידים לפי מה שבחרנו, כשיוצאים החוצה (לבני משפחה וחברים) קצת יותר מתגמשים כדי לא לפגוע (אבל גם בזה יש לנו גבול). גם עם ממתקים שהילדים הקטנים מביאים מבחוץ אנחנו לפעמים מתגמשים, לפי העניין. לרוב ננסה להציע להם תחליף בהכשר שאנחנו אוכלים. ב"ה יש היום מגוון רחב

יש אנשים ממש בודדים שכן אוכל מהם...אמהלה

וזה הן בשל היותי אסטניסטית ברמה מוגזמת (ורחוקה מלהיות בעלת בית שנראה בית מרקחת. אין קשר בין דבר אחד לשני)

והן בשל כך שבעלי מקפיד מאד על כשרויות.

 

אני גם הכי לא נראית איסטניסטית והבית שלי בלאגן112233445566

אבל ממש לא כל דבר אני אוכל אני נגעלת גם ממגשי פירות מעוצבים ויפים שמשלמים עליהם מלא אבל מבחיני זה מלא פירות מרוחים אחד על השני

אני (ורבות מחברותיי) עם שכנים שממש לא דומים לנופה לקצת

מבחינה רוחנית ויש ביננו פערים לא קטנים.


 

וגם ביננו החברות הקרובות, לא כולן מקפידות באותה רמה.

אתן לך את זה בהכי פשוט- אני מקפידה על חלבי בדצ העדה החרדית, חברות קרובות שלי אוכלות גם בדצ מהדרין בחלבי.

אז כשאני מגיעה אליהן הן דואגות לחלבי בדצ כדי שאוכל לאכול ולא נפגעות מזה שאני לא אוכלת כי זה לא בדצ שאני מקפידה עליו. (דווקא יותר הגיוני שיפגעו מזה שאני לא אוכל כי נגעלת....)


 

אני חושבת שזאת הסתכלות לא נכונה לחשוב שאם אני לא אוכלת את האוכל שלך אז זה קשור לרמת ההערכה והשמחה שלי מהמחשבה והמאמץ שלך.

וגם הפערים הכשרותיים שאת מדברת עליהם הם "כשר" "לא כשר". בתוך הכשר יש המון המון המון דקויות שכל אחד מקפיד אחרת, אני תמיד מדייקת את הילדים שלנו כשהם שואלים אותי אם משהו שהביאו להם "כשר" אז אני מתקנת אותם ואומרת להם שזה כשר והשאלה הנכונה היא האם זה בהכשר שלנו. זה כשר; פשוט אנחנו מקפידים יותר.

בול על הפסקה האחרונה.גם אצלנו ככההמקורית
מאוד מסכימה עם מה שכתבתממשיכה לחלום
אני לא מעריכה אנשים אחרים פחות אם הם מקפידים על כשרות שונה משלי
אנשים שפחות או יותר ברמה שלי,ניגון של הלב

אני אוכל כנראה ממה שהם יביאו. או אנשים שלא בהכרח מקפידים כמוני אבל אני מכירה ויודעת וסומכת עליהם שזה כשר. אבל אצלנו יש גם הרבה שכנים ומכרים שלא דומים לנו, גם כאלה חילונים שלא שומרים כשרות בכלל. אני אמורה לאכול את האוכל שהם הכינו במטבח הכנראה או בטוח טרף שלהם רק בשביל לא לפגוע בהם? או לא בהכרח טרף אבל רחוק בכמה דרגות ממה שאני מקפידה עליו? 

אנחנו חלק מקהילה שיש בה בחברים בה שוני מאודממשיכה לחלום

גדול בהקפדה על הרבה מנהגים.


מי שמההיכרות שלי אני יודעת שהולך לפי המנהגים אני אוכל בלי לפקפק

אבל מי שאני יודעת שהוא לא הולך לפי המנהגים אני לא אוכל 

הסטנדרט הזה הוא לא הועמד סתםממשיכה לחלום

יש לו סיבות משמעותיות

זה לא בא ממקום של זלזול אבל צריך לכבד גם את זה.

מותר לאדם להחליט שהוא רוצה לאכול כשר ברמה גבוהה. החלטה דתית היא חשובה ויש לה ערך.

היית מבקשת ממישהו להקל בשמירת שבת בשביל לא לפגוע במישהו אחר?

זאת באמת התפיסה שלי


ואני באמת חושבת שאפשר להכיל את המורכבות הזאת באהבה וללמוד לשמור על רגשות הסובבים גם כאשר מקפידים על כשרות.

וואי ממש!!ממתקית

אומרת כמי שלא אוכלת אצל כל אחד ולא של כל אחד.
ומאוד נזהרת שלא ידעו ולא יפגעו.

לא יצא לירקאני

לא לאכול משלוח בגלל כשרות

אבל אם אני אקבל ממישהו שברור לי שהמטבח שם לא כשר, אני לא אוכל

חוץ מזה בגדול אני כן סומכת על מי שנותן לי (בדרך כלל גם מקבלת ונותנת לאנשים שמכירה מקרוב)

 

מסיבות ניקיון יצא לי לזרוק כמה פעמים

בעיקר מאנשים שראיתי איך המטבח שלהם נראה....

וכמובן שהחמאתי שהיה טעים מאוד

כמו שכתבואיזמרגד1

יש הבדל משמעותי בין להגיד לאנשים בפנים שאת לא אוכלת אצלם לבין לזרוק משלוח כשהם לא רואים מה קורה איתו.

ואני גם באמת חושבת שזה סתם להפוך את זה לעניין של: אתם לא סומכים עלינו ואנחנו לא אוכלים מספיק כשר בשבילכם, במקום לקחת את זה עניינית של: אנחנו אוכלים הכשר x ואתם לא אז זה לא מתאים לכם והכל בסדר... (ובדרך כלל גם אם מאוד מתאמצים שהכל יהיה בהכשרים שכן מתאימים, יכול להיות דברים קטנים שלא יחשבו עליהם בכלל כמו תבלינים או אריזות שנראות אותו דבר וכו'. קרה לי.)

יש לי אחות שאוכלת יותר הכשרים ממני וכשאני מתארחת אצלה היא אומרת לי מה בדצ ומה לא, ועוד אחות שכנראה לא תאכל אצלי מבושל, ואנחנו בסדר אחת עם השנייה...

למה שהם ידעו?ניגון של הלב

אני לא אזרוק את זה או אגיד משהו מולם, אלא אח"כ שהם לא יודעים. וגם הם יגלו במקרה שלא אכלתי, הם לא צריכים לדעת אם זה בגלל הכשרות, האיסטנסטיות או סתם כי אני לא אוהבת.

 

 

ולגבי ההידור בכשרות- זה מאוד משתנה. יש אנשים שאני אוכל אצלם גם אם הם לא מקפידים כמוני כי אני יודעת שזה כשר, אבל יש כאלה שאני ממש לא יכולה לסמוך עליהם שכשר אצלם בכלל (לא לא מהדרין, אלא שלא טרף לחלוטין). ועד אחד נאמן באיסורים לא תופס אם האדם שמעיד על עצמו לא מכיר את ההלכות...

מגיבה פה לכמה שכתבו שהם לא יודעים שאת זורקתהשקט הזה

נכון.

אבל מה שמפריע לי יותר זה הנקודה עצמה. כאילו אם אני יודעת שאני זורקת כי זה לא עומד באיזה סטנדרט כשרותי זה צורם לי.

כי יצא שבמקום שהמשלוח שלה שימח אותי וקירב אותי אליה אז אולי אפילו הכאיב לי שאני צריכה לזרוק אותו.


אני לא יודעת אם אני מצליחה להבהיר את עצמי אבל הנקודה שלי היא בכלל לא כלפיי השולח אלא כלפיי המקבל. מה זה פועל אצלי. 

אין הלכה אחתרקאני

שגוברת על הלכה אחרת

ולכן אם מישהו שאני לא יכולה לסמוך עליו שהמטבח שלו כשר

הביא לי משלוח

המצווה של לאכול את המשלוח שהביא לי ולהתקרב אליו וכו

לא גוברת משום כיוון על מצוות כשרות

ולכן נעשה את זה בלי לפגוע ובלי שהוא ידע

 

כשמישהו מביא לך מארז סגור שבהכשר שאת לא אוכלת

לא תזרקי/ תעבירי הלאה?

 

 

לא מסכימהאנונימית בהו"ל

בוודאי שיש מדרג

מה עושה רב?

מכריע איזו הלכה קודמת לאיזו

בנאדם לחברו קודם לבין אדם למקום

וכשרות בדרך כלל זה ענין של הידור ולא של הלכה.

 

אני אגיד שאצלינו במשפחה יש ממש מנעד רחב מאד

ההורים שלי מאד מקפידים, ולא אוכלים דברים שאנחנו כן (וזה לא רק באוכל אלא בכללי...)

אבל מאחר ואנחנו מכירים יש ביננו תקשורת פתוחה אז דברנו והבנו מה חשוב ומה פחות ואני מכינה להם רק מה שהם אוכלים (דברים שחשוב להם)

ואני לא נעלבת כי אני בת שלהם ומכירה אותם ויודעת כמה זה חשוב להם.

אם הייתי נעלבת ישמצב שהיו מוותרים, ולא אומרים מה חשוב להם,

כמו שהם באים אלי למרות שיש דברים שהם יודעים שאצלי לא יוכלו להקפיד כמו בבית (נניח לעשר כל דבר בשנית)

כי זה משפחה, וזה ערך חשוב, והערך של לעשר מבחינתם פחות חשוב מערך של משפחתיות..

 

נכוןרקאני

גם אצלנו יש מנעד כזה

ויש גם המון הכשרים שהפסקתי לאכול אחרי החתונה ואצל ההורים שלי כן אוכלים

 

אני פשוט לא חושבת שלאכול משלוח שמי ששלח לא באמת יודע אם אכלתי או לא

זה נקרא בין אדם לחברו

 

כשאני מתארחת אני כן אוכלת

ובוחרת אצל מי להתארח

אבל יש הבדל בין לא כשרהשקט הזה
לבין "כשר, אבל לא בכשרות שאני אוכלת"
הרבה דברים אפשר להכשיר בדיעבדהמקורית

אבל אני חושבת שזכותו של כל אדם להחליט מה הוא מכניס לפה ומה לא

את משלוח המנות כולו אכניס ללב גם אם לא אוכל אותו. ומי שמכין ביתי צריך לקחת בחשבון שלא כולם זורמים על זה

^^^ מדויק.אמהלה
גם אם יש הבדלרקאני

אצלנו לא מתפשרים בקלות על הכשר שלא אוכלים

זה לא טרף, נכון

ועדיין, אני לא אוכלת את זה

בטח לא אם גם ככה זה לא באמת פוגע כי מי שהביא לי לא יודע שאני לא אוכלת

אני חושבת שזה קצת אמירה שלאיזמרגד1

''מה כבר החשיבות של לאכול הכשר שברגיל אנחנו לא אוכלים/ לא סומכים עליו"

אז כל אחד מדרג לעצמו את הערכים שלו- אם יותר חשוב לך להרגיש שאת לא יוצרת בידול, או יותר חשוב לך לאכול רק משהו שאת סומכת על הכשרות שלו...

אבל כשאת מביאה משלוח מנות את בדכ מכירה את הבנאדם,פה לקצת

נכון?

את בטח יודעת שהוא מקפיד על כשרויות

למה מראש להכניס אותו למצב הזה?


זה נגיד לא מובן לי

שכנה שלי שנה שעברה שלחה לי עוגה שהכינה

עשרות פעמים דיברנו על זה שאני לא אוכלת אצל כל אחד ואפילו יצא שדיברנו שגם אצלה לא כי היא מקפידה אחרת ממני.

אז למה לא לקנות עוגת אוסם שבטוח נאכל ובמקום זה לשלוח לי עוגה בהכנה ביתית כשידוע שלא נאכל?

איפה האהבת ישראל והלכבד את השני ואת ההקפדות שלו?


ויש מקרים שבאמת לא יודעים שאנשים מקפידים ואז לא יאכלו.

אז אני פשוט אעביר למשפחה שלי שכן אוכלת, לא רואה שום קשר בין אכילת המשלוח להרגשה שלי על היחס שנתנו לי משלוח וחשבו עליי והיה להם חשוב להביא לי.

עדיין משמח אותי שחשבו עליי והביאו לי, גם בלי שאני אוכלת את מה שיש שם.

אני באמת לא אתןרקאני

למישהו שאני יודעת שלא יסמוך עליי

אבל אין הרבה כאלה

גם חמותי שמקפידה על הכשרים הרבה יותר ממני 

סומכת עליי שכשאני מביאה לה משהו לא שמתי שם דברים בהכשר שהם לא אוכלים

ובכללי היא כן סומכת על המטבח שלי

יכול להיות שבאמת אם אני יודעת על מישהי שממש מקפידההשקט הזה

אז באמת לא אביא לה.

אבל תראי מה כתבתי לך בתגובה אחרת.. כמה אנשים שסביבך לא מקפידים כמוך? 

הרבה מאודפה לקצת

יש המון דקויות שלפעמים אנשים בכלל לא מכירים.

דודים שלי דתיים ולא היה להם מושג שיש חלב בדצ ויש חלב מהדרין, הם לא שמו לב לזה עד שהייתי אצלם שבת ואמרתי להם שרק את הבדצ אני שותה.


יש הרבה מאוד אנשים שמביאים לי משהו ומרגיעים אותי שזה נקנה באושר עד אז בטוח מתאים לי


ולכן אני לא אוכלת מכל אחד גם אם יגיד לי שהכל בדצ (כי יש הרבה סוגי בדצ)

יש מלא אנשים שמקפידים על דברים שוניםהמקורית
זה בכלל לא דומה מה שכתבת..פה משתמש/ת

א. אין פה שום פגיעה- אם אני זורקת לדוגמא- אז מי שנתן לא ידע לעולם ולכן אין פגיעה. אפשר עדיין לשלוח הודעת תודה רבה שהשקעתם ושימחתם וכו

לעומת להתארח אצל סבא וסבתא ושם הם עלולים להפגע..

וגם אז- יש גם לרצון לאהבה וקרבה גבולות

נגיד אנחנו אצל ההורים של בעלי אוכלים גם כמה כשרויות שברגיל לא אבל יודעים שהם בסדר בסה''כ רק פחות מונלצים..

או במצב ויש רגישות או סיפור משפחתי אז בודאי אפשר להקל יותר לא לפגוע כל עוד זה כשר.


אבל אם מישהי לא דתיה נגיד תביא לי עוגה אני לא אוכל אותה.. כי התנור הז בעיה ובניפוי קמח

ויש גם מצרכים שיותר בעייתיים לפעמים..תלוי מה..

וגם אם היא אומרת הז כשר זה כשר- אין לה מושג מה זה אומר.. אולי היא יודעת שכשרות זה רק לא לערבב חלבי ובשרי?


ובעי י עצם הנתינה היא מרבה אהבה

לא האכילה

ש'כן שנתן לי משלוח מנות שלא אכלתי אני אעריך ואודה לו מאוד ואשמח בעצם זה שנתן והשקיע

ומאחר והוא לא אמור להפגע אם הוא לא יודע- אני לא רואה ושם סיבה להתפשר על מה שמקפידה עליו


את ממש צודקת במחשבה שלך...ממתקית

איפה   שאני גרה, בלי לומר מילה לאף אחד מאוד מכבדים אותנו ונותנים רק משלוחים סגורים, ואומרים 20 פעם קנינו ברמי לוי, הנה, תראי כתוב פה כשר, זה מספיק נכון??חחח
מי שמביא אפוי או ביתי בד"כ הוא דתי לפחות אצלנו בסביבה, ואז אין מצב שנזרק.
(אני זורקת מתוך עניני ניקיון קיצוניים שלי, אבל בעלי נהנה מזה, ומה שנשאר הולך לפח בצער רב. אבל אין לי ברירה.
וזו הסיבה שאני תמיד מביאה רק מוצרים סגורים, כי לא רוצה שמה שאני טורחת יזרק.

כדי לאזןנעומית

אני אוכלת כל מה שמביאים לי,

(אני אוכלת פלאפל שכונתי, שמכין נער בן 17, בטוחה שהאוכל של כל השכנות שלי יותר היגייני)

מעדיפה אוכל ביתי, גם כי לרוב מביאים פחות, וגם כי יותר בריא וטעים. ומעריכה ממש את ההשקעה.


לגבי הכנה, חשבתי להשקיע השנה, אבל אחרי השרשור ההוא אני אמלא עגלה ביוחננוף

גם אני אוהבת לאכול מהמשלוחים הביתיים שאנחנו מקבליםבארץ אהבתי
חחח וואי גם לי אין בעיה עם פלאפלשושנושי

אז מה הסיפור של המשלוח מנות?

טוב, מאזנת

לא אלך לכל חנות פלאפל אבל משהו שנראה לי סביר אוכל שם חופשי.

כששכנים מביאים משהו בהכנה ביתית זה ממש מגעיל אותי

למה?

לדעתי צורת ההגשה מאוד משנההמקורית

אסתטיקה בהגשה מאוד משנה את הכללים בעיניי

בתור איסטניסטית בעצמי - קשה לי ממש לאכול מאחרים, אבל אם מגישים לא יפה אז אין סיכוי בכלללל. אני אוכלת אצל חמתי חופשי אבל יש מאכלים שרק בגלל איך שהם נראים/ מריחים לא אגע. גם אצל אמא שלי אגב


אבל ממילא סביבנו כולם קונים ואני המשוגעת היחידה שמכינה🤣 אבל אני בעצמי כן מקפידה על אסתטיקה ממש, וזה גם די גורף מחמאות אז ב"ה עובד לי

אשמח מאד לקבל משלוח ממך😜 עשית חשקהשקט הזה
גם אנירקאני

נהנית מהמשלוחים הביתיים

ומכינה אחד כזה בעצמי

פשוט רוב המשלוחים שאני מקבלת ונותנת זה רק מאנשים שממש קרובים אליי

 

גם אני אוהבת רק בייתי על הקנוי לא מסתכלתפה משתמש/ת

סליחה אבל אפילו לא זוכרת מי הביא מה ישר מארגנת יחד את כל החטיפים יחד והשוקולדים יחד


אני יכולה ממש לאכול מהם וגם הילדים ולהנו. מזה שיש לי בבית פינוקים

וממש מודה למי שהביא מכל הלב


אבל משלוחים ביתיים הכי עושים לי חשק


כמובן תלוי מה ואיך..

באמת הכי אהבתי ארוחת בוקר כייפית כזאת


שזה בדר''כ דורש השקעה באותו יום ולכן עם השנים הפסקנו להכין אבל עדיין אוהבת לקבל🫣


וכל זה מראה שאין מה לנסות למצוא רעיון מושלם

לכל משלוח יהיו כאלה שהכי ישמחו בו וכאלה שלא

מכל מיני סיבות


ואני בעד להפוך את הדגש לעצם המשלוח בלי קשר למה יש בתוכו

הייתי רוצה להעלות עוד איזו נקודה למחשבהדיאט ספרייט

לגבי משלוחי מנות אצלי למשל זה לא רלוונטי כי אני אצלי באמת רק קנוי מטעמי לחץ וזמן וגם כישרון אפיה דל,  אבל אני תוהה למשל לגבי ארוחות שהכנתי ליולדות או לנשות של מילואימניקים.

הוצאתי על זה כסף רב שבאמת אין לי.

השקעתי מזמני על חשבון הילדים והבית ונכון שאני מכינה באמת מינימום וארוחה פרווה, מבחינתי בהתייחס למה שנדרש ממני ולא לתוצאה התאמצתי ממש- אז ממש ממש הייתי מתבאסת לדעת אם מישהי קיבלה ממני אוכל וזרקה אותו מטעמים איסטנסטיים. 

בדרך כלל יולדת שמבקשת אוכלמתואמת

מתכוונת לאכול אותו...

זו הסיבה שכשמציעים לנו אוכל אחרי לידה לרוב אני מסרבת... לפעמים מסכימה ורק הילדים אוכלים (כי גם בעלי נגעל לאכול אוכל שנשים זרות הכינו).

אני מניחה שמי שמקבל דברים כאלההמקורית

ונרשמה לשירות החסד הזה - תיקח

אני מעולם לא חשבתי לבקש מאף אחד ואני גם לא קונה שום אוכל מבושל מוכן. שוב, מלבד אמא שלי וחמתי שהכינו לי מעצמן הי"ו גם לא כל דבר


ושוב. מצטערת שמעלה את זה, אבל אנשים אוכלים גם עם העיניים. אז תלוי איך זה נראה.

באמת בתור יולדת כששאלו אותי אם אני מעוניינת באוכלאמהלה

השבתי-לא.

ידעתי שזה יכול לעזור לי מאד אבל חבל שנשים יטרחו ואנחנו לא נאכל.

העדפתי לאכול שבועיים טבעול ופסטה....

אותו דבר בתקופת המילואים.

כאב לי מאד שפעם אחת הביאו לנו משלוח מפנק מאד שאת כולו לא יכלנו לאכול

באותו מקרה ובמקרים נוספים, העברתי להוריי שהם כן אוכלים.

כמו שכתבו פה באמת לרובניגון של הלב

מי שלא תאכל גם לא תבקש.

 

אבל גם במקרים כאלה, אמא שלי למרות שהיא מכינה רק לנשים בתוך הקהילה שלנו שמכירות אותה, מקפידה לציין דגשים בנושא הכשרות- בין אם יש משהו שבכשרות שלא כולם אוכלים ועד אוכל פרווה שבושל בסיר חלבי/בשרי (לאשכנזים). היא כמובן משתדלת שלא יהיו כאלה דברים כדי שכולם יוכלו לאכול, אבל גם מציינת את זה כדי שידעו

בדרך כללרקאני

זה משהו שנותנים עם תיאום מראש

ואז מי שלא מעוניינת אומרת

נכון. וגם אפשר לדייק מה אוכלים מבחינת הכשריעל מהדרום
לק"י

רגישויות וכו'.


ככה זה אצלינו בכל אופן.


אני באמת כמעט ולא אוכלת דברים ביתיים..שאלות חדשות.

גם לא בעבודה נגיד כשמישהי מביאה לכבד את כולן

מטעמי כשרות וגם מטעמי נקיון..

אנחנו מקפידים על רמה מסוימת של כשרות ואין לי דרך לדעת אם המטבח של השני מתאים לנו

והנותן לא אמור לדעת מזה, אני עדיין אגיד תודה יפה ואחמיא..


אם חברה טובה או אחות תביא לי משלוח אני אשמח לקבל

כל השאר מעבירה או זורקת לצערי הרב

זה בהחלט גורם לי להכין משלוחי מנות יותר קנויים כי אני יודעת כמה באסה זה לא להנות ממשלוח מושקע וביתי, אפילו שבעצמי אני מאד אוהבת להכין וגם יודעת לתת בצורה אסתטית..  לא שווה לי אם אחרים לא יהיו מזה. משקיעה רק לקרובים מאד שאני יודעת בוודאות שיהנו ממה שהכנתי.


יכולה להוסיף שגם כשאני מכינה ארוחות בוקר ליולדות- אני מקפידה שהרבה יהיה קנוי והשאר יהיה עם הכנה מאד מינימלית.. לי אישית יותר נעים לקבל דברים שלא נראים שהתעסקו בהם הרבה ויש יותר סיכוי שאוכל מהם.. 

לא קראתי תגובות קודמותממשיכה לחלום
התפיסה שלנו של כשרות היא שזה משפיע עמוקות על הנפש. כי האכול הופך לדם שמחייה את הגוף, וכתוב ש''הדם הוא הנפש''... זה לא משהו שידחה בגלל שיקולים חברתיים.

לדעתי זה לא בסתירה, אני לא אפגע במי שנתן לי, אודה מכל הלב ואעריך את המחשבה שמאחורי המשלוח. אם זה ברמת כשרות שמאפשרת גם אעביר את זה הלאה לאדם שאוכל את הכשרות הזאת. אבל אני ממש לא אוכל משהו לא כשר מבחינתי.


^^^^לב אוהב

בנוסף ידוע שאחד הדברים שמטמטמים את הלב בעבודת ה' וגורמים לריחוק זה אכילת מאכלות לא כשרים... יש הרבה סיפורים על זה

לא סתם אנשים ככ נזהרים

אני רק רוצה לדייק משהובארץ אהבתי

כתבת בסוף "אם זה ברמת כשרות שמאפשרת גם אעביר את זה הלאה לאדם שאוכל את הכשרות הזאת. אבל אני ממש לא אוכל משהו לא כשר מבחינתי."

ובעיני זה קצת צורם לכתוב באותו משפט שתעבירי למישהו אחר שאוכל את הכשרות הזו, ואחר כך לכתוב שזה 'לא כשר' עבורך.


גם לי יש כשרויות שאני לא אוכלת.

אני גם משתדלת להקפיד על כשרות מהודרת ולא אוכלת בכל מקום.

אבל אני לא חושבת שאפשר לומר שמה שאני לא אוכלת הוא 'לא כשר מבחינתי'.

כשרות ברמה פחותה יותר זו כשרות שנסמכת על היתרים דחוקים יותר, על קולות שקיימות בהלכה, וכדו'. אז אני בוחרת להדר ולא לסמוך על הקולות האלו, אני בוחרת לאכול דברים שאני יודעת שהם מותרים לכתחילה לכל הדעות (או לפחות לפי הפסיקה שלי מותרים לכתחילה). אבל גם מי שלא מקפיד על ההידורים האלו - לא אוכל אוכל 'לא כשר' מבחינתי, אלא אוכל אוכל בכשרות פחות מהודרת.

מסכימה איתךרקאני

אם זה משהו שהוא לא כשר מבחינתי

אני גם לא אעביר הלאה

כי אני לא אכשיל יהודי אחר (משהו לא כשר בכלל אני באמת אזרוק)

אבל אם מישהו אחר סומך על כשרות שאני לא

יש לו על מי לסמוך

וזה לא לא כשר מבחינתי

זה פשוט לא מהודר כמו שאנחנו מקפידים

צודקת חידוד חשובממשיכה לחלום
את האמתתקומה

שאני חושבת שזה קצת לחפש בעיות במקום שאין.

ואני אסביר

זה דבר אחד אם מישהו מזמין אותך להתארח ובוחרים שלא לאכול מול הפנים שלו - זה באמת מעליב ופוגע, במיוחד אם זה גם אדם דתי, שמצהיר על עצמו במקפיד על כשרות.

כאן את באמת נכנסת לעניינים של בן אדם לחברו, ואם זה בתוך המשפחה אז גם כיבוד הורים וכבוד לאנשים מבוגרים.


אבל משלוח מנות זו לא הסיטואציה.

בבסיס זה אמור להיות משהו שניתן בשביל לשמח את החבר

אז במקרה כזה, הכי מתבקש שמי שמביא יתאים את המשלוח למה שהמקבל אוכל, ולא להיפך.

בנוסף, זה לא שמישהי אמרה שהיא מקבלת משלוח מנות מול הפרצוף של השולח זורקת את זה לפח. אומרים יפה תודה, שמחים במחשבה שחשבו עלינו, ואם לא יודעים אם אפשר לסמוך על הכשרות או לא, אז למרבה הצער לא אוכלים.

אבל זה לא במוצהר, ואין כאן שום עניין של פגיעה באחר.

ואני אומרת את זה בתור אחת שאין לה הקפדות מיוחדות על כשרות. מה שכתוב כשר אנחנו אוכלים

אבל יכולה להבין את זה ביחס לכל רמה של כשרות.

בעיניי עם כל החשיבות של בן אדם לחברו (ויש לזה חשיבות עצומה), צריך לשים לב שזה לא טיעון שנשלף בכל פעם, ושהוא לא נחשב בעינינו כקלף מנצח כדי לטעון שאפשר לחרוג מהמסגרת ההלכתית המקובלת עלינו.


כן, צריך לכבד כל אחד.

אבל זה נכון לשני הצדדים

ואם כאן פגיעה ישירה ומכוונת, אני לא רואה סיבה שבגללה הכשרות תצטרך להתכופף בפני חשש לפגיעה באדם אחר (שלא רואה את זה ולא יודע את זה).

חשוב לזכור גם את החשיבות של ההלכה, ואני מרגישה שלפעמים זה קצת נעלם ומצפים לוותר על זה בקלות רבה מידי בשם הערך של "לא לפגוע".

תודה לכל מי שמגיבההשקט הזה

אתן גורמות לי לחשוב ולהרהר.

אולי סתם צורמת לי בכלל הנקודה הזאת של ההבדלים בין הכשרויות בלי קשר למשלוח מנות, והמשלוח מנות זה סתם נקודה שמציפה את זה.

קיצור, מצפה למשיח צדקינו שיעשה לנו סדר ותהיה סנהדרין ופסיקה אחידה.

ועד אז שתהיה לכולנו אורה ושמחה וששון ויקר ושבפורים הקרוב תיפול גם מלכות פרס הרשעה של ימינו!

האמת שבעניין הזהממשיכה לחלום

אני חושבת שהשוני ההלכתי הוא חלק מהיופי של העם שלנו.

מראשית היותינו אנחנו מחולקים לשבטים שונים, וביחד אנחנו מביאים גוונים שונים, חשיבה שונה ומנהגים קצת שונים.


זה יכול להיות כל כך יפה יחד, כי באמת, יש לנו הרבה יותר דברים משותפים ממבדילים


אנחנו פשוט צריכים ללמוד לחיות יחד באהבה, שלום וכבוד

את מהממת!!!אמהלה
לכל מי שכתבה שלא יודעים שהיא זרקה124816

חשוב לשים לב שהילדים לא מעבירים את המידע הזה הלאה...

פעם ילד של שכנים סיפר לנו שהם זרקו את העוגה שהבאנו להם לכבוד הלידה כי היא לא היתה טעימה...

אופסייהשקט הזה
מביך
חחחח נו אז תארי לעצמךדיאט ספרייט

שאת כיולדת מקבלת אורחה מושקעת ביותר משכנה.

כמה ימים אח"כ אני שומעת את בעלי אומר לשכנה בדלת את האמת:

אשתי לא כ"כ אהבה את האוכל שהכנת ולא אכלה אבל אני טרפתי. 

😶 אופס...חוסר טקט. פדיחותיעל מהדרום
מסתבר שהחורף לא נגמרoo

לג בעומר חורפי נדיר

זה נדיר?מתיכון ועד מעון
אני לא גרה בירושלים אבל בשומרון ולא מוציאה את בגדי החורף עד שבועות 
הטמפרטורות האלה כןoo

זה לא קור לסוודר

זה נדיר למאי

ועוד יותר נדיר ספציפית ללג בעומר

וואי וואישושנושי
החולצות בגדי חורף של הילד מזמן הפכו לחולצות בטן. איזה מבאס. .תודה על העדכון. 
לא חושבת שצריך בגדי חורף. מקסימום קפוצ'וןיעל מהדרום
יופי, עזרת לי. נשים דק ארוך עם קפוצ'וןשושנושי
תלוי איפה ומתיoo

מרכז/ דרום מספיק קפוצון

איזור ירושלים ודומיו בבוקר ובערב צריך מעיל ומשהו חורפי 

לפי המעלות זה לא נשמע כזה קר🤷‍♀️יעל מהדרום
לק"י

אנחנו בדרום שהלילות בו יכולים להיות קרים.

אצלנו ברגע זה 18 מעלות. מרגיש לי ממש ממש קר.שושנושי

היום בלילה אשלח את הגדול עם קפוצ'ון.  

אז עזרתי לך או לא?😅יעל מהדרום

לק"י

 

גם אצלינו בערבים בחוץ צריך קפוצ'ון. בבית לא...

הילדים לוקחים גם בבוקר לפעמים.

לא סגורה על זה חחחשושנושי
אז את גרה באיזורoo
שכדאי להחזיק פריטי חורף גם במאי
שנה שעברה היה יותר חם. לא?שושנושי

היינו לחלאקה במירון, אני זוכרת שלקחנו קפוצונים, הילד היה עם קצר

כולנו לא לבשנו את הקפוצון כי לא ממש היה צורך. היינו שם באמצע הלילה. 

תראי את ההבדלoo

בדרום קר בלילה אבל ביום נעים

מנעד של 10 מעלות בין היום ללילה


בירושלים המקסימום 16-17 זה קר בפני עצמו

ובגלל שבלילה הטמפרטורה די נמוכה

כל היום מרגיש קר

ואם אין שמש אז בכלל


נכוןניק חדש2

ביום מאד נעים אפילו חם

בלילה עדיין שמה לחלקם פוטרים

לדעתי לא כזה, גם השבןע היה עשר מעלות בבוקר חלק מהיבוקר אוראחרונה
אני עוד לא חמות,אז לא יודעת להגידאנונימית בהו"ל

אולי מישהי תוכל להסביר לי? והיא חמות בעצמה?

למה יש העדפה ברורה לבנות שלה מאשר לבנים וכתוצאה מכך לכלות?

אני מבינה שאם גרים קרוב אז אוטומטית מרגישים קרבה

אז הילדים של הבנים הופכים להיות כלום ושום דבר?!

למה חמותי מושיבה קודם את הילדים של הבת שלה בכיסא אוכל והילד שלי צריך

לאכול על הרצפה כמו כלב?

למה זה בסדר איך שהיא מתנהגת ולכלה אסור לפצות פה? כי החמות מארחת ומשתדלת וילדה את בעלי

ממני,

מישהי שרק רוצה להגיד לחמותה את כל האמת בפנים ולא מסוגלת 

הכל בסדר🩷ניק חדש2

מבינה מה את אומרת.

זה כואב מאד.

לי אין חמות🤷‍♀️ נפטרה. אז אני לא מכירה את המקום הזה.

כן רואה את אמא שלי בתור חמות והיא מתייחסת יפה יותר לכלות מאשר אלי🤦‍♀️


כואב ממש💔

את אמא מושלמת שעושה מה שטוב לה וככה יכולה להעניק לילדים מתוך תחושת סיפוק ולא מתוך תחושת חסך.

כמה זמן לוקח עכשיו למשלוח מנקסט?מתןתורה

חייבת טייצים עד הברך לבנות..

ולא יודעת איפה לקנות באיזור

לא יודעת לגבי נקסטהשם שלי
בארץ אני קונה בפוקס ובקיווי.
מה המחירים בפוקס?מתןתורה
אני חושבת שקניתי 4 במאההשם שלי
לא יודעת אם זה מחיר קבוע.
תסתכלי בדקטלוןבת מלך =)
אסתכל. תודה!מתןתורה
הזמתי מלא בחודשיים האחרוניםביבוש

במלחמה לקח בערך 3 שבועות וכעת בערך שבועיים

יפה. הזמנתי לפני שבועיים, וזה עוד לא הגיע לארץיעל מהדרום
אז היום קיבלתי הודעה שזה הגיע לארץיעל מהדרום
תודה רבה לכן!!מתןתורה
תבדקי בקיווי. נראה לי שיש להם טייצים 3 ב-50יעל מהדרום
לק"י

לא יודעת אם קצרים או עד הברך.

באתר יש רק ב25..מתןתורה
תבדקי בחנויות. יש להם 3 פריטים ב-50יעל מהדרום

לק"י

 

אם אני אספיק היום לצאת מהבית לקניות, אני אנסה לבדוק שם ולכתוב לך.

באתר אתמול היו טייץ אורך ברך 3 ב 50קופצת רגע
 לא היו כל המידות ולא המון צבעים
הגיע לי לארץ תוך שבוע ועוד כמעט שבועיים עד שהגיע אטארקו
אבל גם הדואר פה מעפן קצת, גם הייתי צריכה לשלם לשחרור מהמכס.. ןגם זה היה לפיי כמה ימים אני קצת מקווה שיש שיפור בעומסים.

לגבי איפה בארץ תנסי באתר של ביגוד.

וואלה, תודה!מתןתורה
הרבה...אורוש3
ממש לא שבוע כמו תמיד. לא היה לי דחוף היסטרי אז לא הייתי ממש על זה אבל אחת נראה לי לקחה שבועיים ואחת שלושה. 
ומנצלשת- כמה אפשר עכשיו בלי מכס? 75 או 130?פה לקצת
לדעתי חזר ל75!!!אורוש3
לא. בוודאותטארקו

היה 75

חתמו צו שהעלה ל150

הצו פג, הצביעו לא להאריך אותו ממניעים פופוליסטיים מעצבנים, ירד חזרה ל75 לכמה ימים

ואז חתמו צו חדש שמעלה ל130 והוא עדיין בתוקף ב"ה.

סגורה? לדעתי אחרי 130 ירד חזרהאורוש3
דיי סגורה על זה..טארקו

אבל את יכולה לבדוק שוב.

לא חושבת שירד עדיין אחרי ה130, אני דיי עוקבת על זה.

נראה שאת צודקת. אחלהאורוש3
אז אצלי באופן מוזר מופיע כבר כמה ימים שהחבילהפרח חדש

נמצאת במכס

אף פעם לא היה כזה דבר

וקניתי בסכום מעל 75 דולר ופחות מ130..

יש להם עומס פסיכי אחרי הפקק שהיה מהמלחמה...טארקואחרונה
הזמנתי שבוע לפני פסח, הגיע תוך שבועיים וחצישושנושי
לגבי עכשיו לא יודעת 
חברה אמרה לי שקיבלה כרגיל תוך שבועיים.לפניו ברננה!
עשיתי לפני כמה ימיםהתלבטות טובה

ראיתי באתר למעלה, מה שתמיד משתנה

שעד 130 דולר אין מכס

שאלת נורמות חברתיות בנושא טהרהמרגול

זה מקובל לשאול אישה (דתיה ונשואה) אם יש לה בד בדיקה?

על אותו קונספט של לבקש פד/טמפון.

מדברת נניח בעבודה/לימודים ומתקרבת שעת שקיעה.

מה עושות?

כאילו כן, צריך אחריות ושמראש יהיה איתי. אבל כאילו…


ולא מכירה מספיק נשים במציאות שרלוונטי לשאול אם זה מקובל חברתית חחח. 

עונה לכולן- תודה!מרגול

שאלתי גם בשביל הנורמה, וגם כי חלילה לא רוצה להביך מישהי אם אבקש ממנה. (למרות שמי שיש לה עד, בכלל לא בהכרח שהיא כרגע ב7 נקיים, יכול להיות שתמיד יש לה בתיק).


הכי לא מפריע לי שידעו שאני בודקת, זה גם לא דווקא ליום הטבילה.

ובד לבן אחר לרוב אין לי (תחתונים צבעוניים, גרביים לבנות לפעמים יש אבל רק מה שעליי וזה נראה לי מתכון לפטריה😅)


וגם ככה לא בודקת כל יום (בהיתר) אז אם אני צריכה זה כי אני באמת צריכה. (אולי דווקא כי לא בודקת כל יום אז שוכחת להביא איתי).


אלו שענו שלא לבקש- היה מביך אתכן אם היו מבקשים *מכן*? או שמביך רק לבקש בעצמך?

(מבחינתי- מקסימום תסייע לי במצווה, או תדע שאני קצת צדיקה חחח)

ביטוח פרטי לילדים ופסיכיאטר ילדיםפה לקצת

מי שיש לה ביטוח לילדים-

איך זה הולך?

בטח יש כמה חברות, איך יודעים מה לבחור?

יש תקופת אכשרה או שמיד אפשר להיעזר בביטוח?
 

ואני רוצה לקחת את הבן שלי לפסיכיאטר ילדים לאבחון באופן פרטי-

איך יודעים איזה פסיכיאטר טוב?

איך בכלל מגיעים לפסיכיאטר? מגוגל?

לא רוצה דרך הקופה כי זה זמני המתנה ארוכים

 

הפותחת אמרה שבאמת תבדוק את זהיראת גאולה

עם הפסיכולוגית של הגן. שזה באמת נכון לדעתי. לבדוק איתה מה בדיוק המטרה בלקחת לאבחון, והאם פסיכיאטר עדיף על פסיכולוג.

זה שהפסיכולוגית של הגן אמרה לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר לא מרשים אותי לצערי.

גם לא ברור לי מההודעה שהיא באמת ראתה אותו. (וגם אם כן ככל הנראה לא השתמשה בכלים אבחוניים)


שוב, כתבתי מהחוויה שלי, שאם משקיעים בלקחת לאבחון - אבחון פסיכולוגי נותן מענה ואבחון פסיכיאטרי פחות הכתובת. גם באבחנות שאמורות להינתן על ידי פסיכיאטר.

סתם פריקה- עבודהאפרסקה

אז כרגע אני לבדי בעבודה, אחרי שהיה תקל בין זו שעובדת איתי לבוס. מה שגורם לכך שכל האחריות שהכל יתפקד- עליי. ואם במקרה ילד לא מרגיש טוב, דברים קורסים כי אין כ'כ מי שיגבה כי אני היחידה. זה הגיע לרמה שאני מבקשת טובות מאנשים במסדרון אצלנו כדי לכבות שריפות כשאני לא נמצאת, זה מאוד נחמד מצידם אבל ממש ממש לא התפקיד שלהם.

הבוס שלי לא מתעצבן או משהו כשאני לא מגיעה/ אומרת לו שאאחר בחצי שעה, לא יודעת אם מנחמדות או פשוט שהוא מפחד שאעזוב והוא ישאר בלי עובדים, בכל מקרה, אבל עדיין הלחץ נותר והוא תמיד שואל אותי- ואיך דברים יסתדרו?? הוא פשוט טיפוס מאוד לחוץ. אני מכבדת את זה ומשתדלת ככל יכולתי אבל לפעמים יש בלתמים.

היום נגיד הילד היה חולה, ובמקום לקחת יום מחלה הייתי איתו בבוקר וביקשתי מאמא שלי שתשמור עליו כמה שעות אחה"צ כדי שאוכל לקפוץ כמה שעות לעבודה. זה גורם לי בעצם להפסיד חצי יום משכורת (יש לי ב"ה שעות) במקום לקחת יום מחלה שיש לי מלא. אבל אחרת דברים פשוט יקרסו פה וחבל לי.

וגם צריך להגיע לנו מוצר שבוע הבא, ביום שלישי מוקדם בבוקר, בזמן שקבעתי טיפת חלב לבן שלי (ב-8:00 בבוקר הכי מוקדם שנפתח, לא תגידו התפרעתי וקבעתי לו ב-10:00). הטיפת חלב הזאת גם ככה דחיתי אותה בגלל משהו דחוף בעבודה, ואני לא יכולה לדחות אותה כל פעם לנצח. אז אמרתי לבוס שלא אהיה בעבודה לקבלת המוצר, הצעתי לו כמה פתרונות אבל הם פחות להיט מבחינתו, הוא מנסה לחשוב על פתרון בעצמו.

אז מצד אחד, כן, אני אמורה להיות מוקדם באותו יום ואני מבינה אותו לגמרי. הוא גם לא אמר לי לדחות את הטיפת חלב או משהו נגיד (הוא חופשי מבטל דברים שיש טיפת חלב לבנות שלו). מצד שני הלחץץץץץץץץ כל האחריות על הכתפיים שלי.

אני לא מבינה מורות איך אתן מתמודדות עם זה, שברגע שאתן לא נמצאות אין מחליפה והכל קורס. איך מתמודדים עם הלחץ הזה??

או נגיד מי שמטופלת פוריות וחייבת לעשות בדיקות ולאחר מדיי פעם.. מה עושים עם האי נעימות? הרי יש לי דברים שאני צריכה לעשות בחיים, טיפת חלב, מוסך, רופא, ורוב הדברים לא פתוחים אחרי 4 וגם אין לי יום חופשי... אוף

הי יקרהתהילה 3>

נשמע שאת ממש לוקחת על עצמך את כל האחריות של העבודה על הכתפיים, מתוך אי נעימות, ואולי קצת ריצוי.

זה לגטימי שאת מרגישה חשש לאכזב את הבוס, אי לא רוצה לצאת עובדת פחות אחראית או משהי כזה, ויחד עם זה גם את בטח מרגישה שמשהו פה עובר את גבול הטעם הטוב, ואת משלמת מחירים משמעותיים על אובר האחריות שלך כלפי העבודה,

מחירים שבאים על חשבון האחריות הקודמת שלך אלייך ואל משפחתך.


בסופו של דבר גם מצד ההערכה, אנשים יודעים להעריך יותר אנשים שיודעים מה כן ומה לא, ומסוגליח לשמור על הגבולות שלהם.


אז מה עושים עם האי נעימות?

עובדים עם מה שיש בשורשה❤️


נניח שתקחי יום חופש בסוף, ובואי נרחיק לכת שלא ימצא פתרון. מה יקרה? מה את עלולה להרגיש מול עצמך? מה את פוחדת שיקרה אז?


זה מקום בנפש שהוא לא בטוח, והדרך היא לעבוד עם המקום הזה באופן שמשחרר את הפחדים ונותן מענה ובטחון עצמי שאינו תלוי בפרצוף שיעשה הבוס או לא.

לדעת לתת לעצמך את האישור שאת טובה וראויה בלי תלות בגורמים חיצוניים...


נכוןאפרסקה

אני ראויה ואני באמת סופר וומן. והבוס דלי יודע את זה. אבל הוא הטיפוס הדוחף, ואני מבינה את זה והוא הבוס. ותכלס אני צריכה לעשות עבודה עם עצמי, מתי מתאים לי לתת אקסטרה (אתמול נסעתי במיוחד לאיפשהו ועשיתי אקסטרה שעות, תכננתי את זה מראש וזה היה בסדר גמור), ומתי אני מציבה גבול של זה כבר מגדיש את הסיאה.

חשבתי לעצמי אם לדחות את הטיפת חלב אבל וואלה לא, זה גם חשוב. סתם ההרגשה הזאת שבדקה שמוביל המוצר יגיע, הבוס שלי ישאל אם אני שם. ולא, לא בטוח שאספיק לדלג מעל פקקי הבוקר ולהגיע בשניה. אבל אולי אני צריכה להיות ברוגע. להגיד לו שאני בדרכי. ושהכל יהיה בסדר.

יש צפי לעובדת חדשה?המקורית

מתגמלים אותך על כל העול הזה?


אני במצב דומה שמתי גבול ואמרתי עד כאן. עבודה כבודה במקומה מונח, אבל היא רק עבודה,ויש גבול לכמה רוחב פס אני נותנת לה לתפוס אצלי

לדעתי את צריכה להרגיש ממש בנח לא לתת לה להשתלט לך על החיים.. ראיתי לא מעט א.נשים שעשו מעל ומעבר וזה יצר אצלם המון משקעים, ובסוף אחרי כמה שנים עזבו ועברו למקום אחר שהיה להם יותר קל ולא הבינו למה שקעו ככ / למה השקיעו ככ על חשבון הילדים/ דברים שחשובים להם


אני לא נגד השקעה, אבל שימי לב שזה באמת לא עובר את הגבול שלך כי יש מקומות שנוטים לנצל את המסירות היתרה של העובדים 

הוא מחפשאפרסקה

אבל יש 2 בעיות-

1. הבוס שלי לא כ"כ מוצלח ביחסי אנוש אז קשה לו למצוא אנשים שהוא חושב שמתאימים

2. לפי המשכורת שהוא מציע (לגיטימית בתחום העבודה שלנו) לא מגיעים אנשים ברמה שהוא מחפש


כרגע מה שהוא מצא זו מישהי למשרת סטודנט חלקית שתגיע באוגוסט כשאני לא נמצאת רק כדי לכבות שריפות


ומה זה מתגמלים... הוא מאוד מעריך ולפני חגים נגיד הוא מצ'פר (אקסטרה מעבר למה שאני מקבלת מהארגון עצמו), וגם כשביקשתי ממנו העלאה הוא ישר הסכים. אז מניחה שכן? הוא מתגמל אבל גם מאוד דורש


צודקת. אני צריכה לראות מתי זה מתאים לי ומתי לא. ותכלס זה באמת עבודה עם עצמי כי הבוס ברור שהוא ירצה שאגיע תמיד ושתמיד הכל יתקתק, אין יותר מדיי איך לשנות את זה

פעם אמרו לי-דיאט ספרייט

אם המעסיק שלך מסכים מיד להעלאת השכר שאת מבקשת ומעלה בדיוק בסכום שביקשת משמע שהיית צריכה לבקש את ההעלאה חודשיים קודם ובסכום כפול.

זה תדעי לפעם הבאה שתבקשי 

חחחח תודה!אפרסקה
האמת שהוא דווקא דחה לי את ההעלאה ב-3 חודשים בכל מיני תירוצים חחח אבל לפחות הסכים. ולא ביקשתי סכום ספציפי, הוא אמר שהוא נתן לי את ההעלאה המקסימלית לפי משאבי אנוש (יכול להיות שחירטט עליי ואני לא אתפלא, אבל שאלתי עוד אנשים שעובדים איתי בתחום ונראה שזה באמת נכון מה שהוא אמר)
אז נראה לי שזה בסדרדיאט ספרייט
גם ככה הקב"ה מפרנס, אני מנסה תמיד לזכור את זה ולשים הכל בפרופורציות (לא אומרת שמצליחה)
נכון ממשאפרסקה
וביקשתי העלאה רק כי עבר זמן לא כי אנחנו זקוקים לעוד תזרים בחודשי, ובתכלס שאלה יהיו הסיבות ושלא נזדקק אף פעם
הייתי במקום הזהoo

שהכל היה עלי ודברים קרסו כשלא הייתי

אז קרסו

והיו הרבה בעיות

אבל הייתי חולה/ יצאתי לחופש/ הילד היה מאושפז

עד שלמדו שצריך ממלאת מקום

ומאז יש


ולא רק מ"מ

מאז למדתי לעבוד בקצב נורמלי

לא לעשות עבודה של כמה אנשים

ולא לתת ללחץ של אנשים להשפיע על קצב עבודתי


זה גם עשה את העבודה שלי טובה יותר

כי כשעובדים בקצב נורמלי

אפשר לשמור על יותר פוקוס


ואז גם הבוס שלי למד

מהו הקצב שלי

ושכדאי לו לשמור על הקצב הזה

כדי שהעבודה תצא איכותית 

תודה על התגובהאפרסקה

כמו שאמרתי ל@המקורית, הוא באמת מחפש עוד עובדת אבל זה קצת קשה לו. באמת כשהייתה עוד מישהי הכל היה הרבה יותר נעים.

ועוד בעיה עם הבוס שלי, שהוא לא קולט את הקצב 😂 ואולי אני זו שלא מסבירה מספיק... כל פעם שאני אומרת לו שזה ההספק האופטימלי, הוא מנסה לדחוף עוד דברים. ולא משנה כמה אני מסבירה לו הוא לא קולט. הוא מעריך יותר קצב עבודה מאשר איכות עבודה, זה מופלא (וטיפשי) בעיניי אבל לא ממש הצלחתי להחדיר לו את זה.

אישית אני מרגישה שתכלס אני יכולה לעבוד באופן יעיל יותר, ואולי באמת להספיק יותר, אולי זה מה שמונע ממני להגיד לו שהקצב קצת מוגזם. אבל מצד שני אם אני אתן 100% מהכוחות שלי בעבודה, לא ישאר לי כלום לבית

גם לבוס שלי לקח זמן לקלוט את הקצבoo

הוא עצמו עובד בקצב מהיר ואינטנסיבי יותר


אבל הוא ראה שהתוצאות שלי הרבה יותר טובות שאני מנהלת את הלוז

לכן הוא למד להתכוונן אלי


אני גם בוסית בעצמי

ואני נותנת ספייס לעובדים

אבל אם מישהו לא נותן עבודה טובה

אני כן מלחיצה אותו וכן דורשת יותר

זה הולך ביחד

תוצאות= ספייס

אין תוצאות טובות= יותר מעקב ולחץ


ויש בוסים שכל הזמן מלחיצים

מעבר לזה שהם פשוט גרועים

זה גם ניצול עובדים

לזה לא הייתי מסכימה (בעבר אגב הסכמתי ושלמתי על זה מחיר

עם השנים למדתי

לא לתת לאף אחד לנצל אותי)

תודה רבהאפרסקה
קראתי הכל. עכשיו צריך רק לראות איך ליישם
עובד שיודע לתת מעצמו כשצריךאמאשוני

זה עובד שטס עם הקידום והמשכורת שלו קדימה.

אם באופן זמני יש בלתם ואת נכנסת מתחת לאלונקה זה יכול להשתלם לך.


חשוב לשים לב לכמה דברים:

1. שמשהו מתקדם עם פתרון לבלתם. שאת לא תהפכי להיות הפתרון הקבוע.

2. לשקף לבוס את המחירים שאת משלמת. לא בקטע מתבכיין אלא שידע באמת מה זה דורש.

3. אם זה יותר משבוע-שבועיים לבקש הערכה לא רק מילולית.

4. להציע להם מה יכול לעזור לך לעמוד בעומס. נניח עבודה מהבית, שישלמו על יום מלא, מוניות וכל מה שמסביב שיכול לתמוך ובשבילם זה כסף קטן.

5. לספר להם כמה את עובדת טובה. לשקף את מה שאת עושה, ולא רק את המחירים. צריך לעשות את זה בטאקט ובאלגנטיות, אבל זה חשוב.


למשל בשיחת סמול טוק נגיד השבוע שיתפתי שהייתי צריכה לתדלק פעמיים השבוע (מעיד על זה שנסעתי כל יום למשרד השבוע כשלרוב עובדים פעם-פעמיים מהבית) זה התפתח לכיוון שרציתי ואז המנהל שלי אמר שאני סופרוומן או משהו כזה.

כלומר הוא רואה גם את העשייה עצמה. אחרת הוא לא מקשר בין כל החוטים. כי כל יום היה לי משהו חשוב בכובע אחר שלי וזה התנקז וזה לא שקוף לו מספיק.


גברים יודעים לדבר את מה שהם עושים, נשים הרבה פעמים עושות ולא מדברות. ואז נוצר תסכול והרגשה שהמסירות לא מוערכת מספיק.


נגיד אם חשוב לי גם לדחוף למצוא פתרון קבע אז אני אומרת שעם כל הרצון הטוב לעשות גם ד ואני מבינה שזה חשוב וממש רוצה לעשות גם ד,

אם יפול עלי א+ב+ג+ד

אז הכל יקרוס ואז לא רק שלא יהיה ד

לא יהיה גם א+ב+ג.

ואז הם נבהלים כי ממש אין מי שיעשה את א, ב, ג.

וככה נוצרת דחיפות למצוא פתרון שהוא לא אני ל-ד'.

ולבינתיים אני כן עושה הכל.


אני לא יודעת מה מורות עושות כי אני לא מורה.


אני כן בתפקיד יחיד בחברה ומתמודדת עם הרבה אחריות ועומס על הכתפיים שלי.

וכן התמודדתי עם ילדים ומילואים בחברה שעובדת בשווקים בחו"ל בזמן מלחמות ושאר בלתמים. הכל אפשרי.

לצורך הדוגמה ב8 באוקטובר 2023 אני והמנכל היינו היחידים שהגענו פיזית למשרד.

רק שאני באתי עם הילדים כי בעלי גויס ב7.10

הייתה משימה חשובה שהייתה חייבת להיות באותו יום ובשביל לבצע אותה הייתי צריכה משהו פיזי מהמשרד.

יש לי צוות שבזה דווקא כן יכל לעזור ולנסוע במקומי, אבל לא הייתי שולחת אף עובד שלי לצאת מהבית. יצאתי בעצמי.

גם עכשיו במלחמה האחרונה היה מאוד מאוד לא פשוט, (בין השאר שוב מילואים ופסח) ועמדתי בדרך לא דרך בדד ליין.

בין השורות בדיעבד הבנתי שההנהלה הייתה מסופקת אם זה אפשרי בכלל.

הסיפוק הוא אדיר.

אבל זה אופי, ברור שלא לכל אחד זה מתאים.

אבל מי שיש לו את זה, ממה שאני רואה מתקדם מאוד מהר. גם מקצועית וגם בתגמול כספי.


לגבי טיפולים לילדים, בגלל שאני יודעת לצפות את תקופות הפיקים, אני מראש קובעת טיפולי שיניים, ביקורות וחיסונים לזמנים שאמורים להיות יותר נוחים. ככה יש פחות בלתמים.


לגבי טיפולי פוריות, לא יודעת לענות אבל יכולה לתת דוגמה מהתקופה של ההריון בסיכון.

בתקןפה הזאת מראש שיקפתי שבאופן זמני אני פחות בתפקוד. הצעתי פתרונות כמו להעסיק עובד שעתי תחתי או למצוא לי מחליף עוד קודם הלידה.

בנוסף כשעבדתי זה היה מהבית ופחות שעות (אז היה פחות מקובל מאשר היום)

וככה הצלחנו לתמרן בין לא להעמיס מדי עלי לבין לא לעשות הרבה פנצרים לבין לעמוד במשימות נצרכות.


פשוט הכל היה מתוכנן ביחד ובשקיפות ואחרי שכבר הכירו אותי תקופה מסויימת והבינו שזה מגבלה זמנית ולא אופי. לגמרי הכילו את זה יפה וזה לא פגע בהערכה כלפי בשום צורה.

עוד מנהל המחלקה הנחה את הHR לסייע לי בפתרונות ולבוא לקראתי ואכן הרגשתי שאני יכולה לבקש הכל ולגמרי הם איתי ולא עיקמו פרצוף על כלום.

אבל יחס כזה משיגים מעבודה קשה ואחריות אמיתית עוד לפני..

מי שמתחילה מקום עבודה חדש במצב כזה, הרבה יותר מורכב ועדיין אם יש המלצות חמות מאוד ממקומות קודמים. שווה לשמר ולבוא לקראת עובד כזה, כי זה משתלם להם בהמשך.


בקיצור בהצלחה!

אחרי שקראתי הכל ושאפו לךהמקורית

אני חייבת לציין שזה ממש תלוי במקום העבודה

יש מקומות שלא מטיסים את השכר ולא משמרים עובדים למרות שזה ממש לא חכם ולא כדאי

מכירה כמה דוגמאות מקרוב. אז לא תמיד זה שווה את המאמץ.. אולי כדאי למנף במקום אחר 

בדיוק מה שרציתי להגיד אחרי שקראתי הכלדיאט ספרייט

@אמאשוני באמת שכתבת לעניין וכל הכבוד שהשקעת על ההודעה.

אבל במציאות החיים יש הרבה צדיקים שרע להם.

יש מקומות עבודה שלא יודעים להעריך ומנצלים ובן אדם שואל את עצמו אחרי שנים מה עשיתי פה כ"כ הרבה זמן ולמה?

אז באמת הרבה פעמים מה שאת כותבת נכון,

אבל לשים לב לאיזו חברה מדובר,

האם המנהל מראה הערכה גם בכסף ולא רק במילים, האם המנהל משווק ומעביר את ההערכה הזו הלאה לידיעת הממונים ובאופן כללי האם יש אופק קידומי בחברה. 

ברור כמובןאמאשוני

בהחלט יש הרבה מעסיקים לא הגונים שלא שווה להשקיע בהם.

שווה לעבוד במקום הגון שמבין את חשיבות ההשקעה בעובדים ושם לתת את הדחיפה קדימה.


תודה על התגובה,

גם @המקורית

זה חשוב ממש לשים לב לנקודה הזאת..

מקום שלא מתגמל עובדים טובים עדיף לשאוף לעבור למקום אחר ולא לבזבז את הזמן ואת המאמץ בניסיון לשפר מבפנים, בהחלט.

תודה!אפרסקה
קראתי הכל. אני חושבת שאני באמת נותנת מעצמי מעל ומעבר. אני גם הייתי בעבודה ב9 לאוקטובר (לא ב8, מודה, חחחחח לא כולם מושלמים) וגם עכשיו בעם כלביא ובשאגת הארי לא פיספסתי יום אחד. אבל וואלה כשרואה שאצל כולם מתגמשים לפחות בלתת לעבוד מהבית וכאלה, ויש מה לעבוד מהבית לא חסר, וואלה זה כן נותן תחושה של מה אני משקיעה גם ככה אף אחד לא מתחשב ולא סופר אותי ממטר
איזה קטע אני ממש במקרה דומה לשלךshiran30005

אני עובדת בחברה ממשלתית גדולה, מקום מסודר , קרוב לבית ועם ותק של כמעט 15 שנים באותו מחלקה.

התקדמתי מעט עם השנים בשכר אבל לא מעבר כי זה חב ממשלתית ולא נותנים העלאת.שכר לפי בקשות וכו'.

אממה אני כבר חצי שנה לבד במשרד עם הבוס שלי , עובדת 1 יצאה לחל"ד- חל"ת, עובדת אחרת יצאה לפנסיה ככה יצאה שאני והוא לבד...

אני קורסת תחת העומס ועם הזמן נהייתי אדישה כבר לעומס הזה, מן הסתם אני מנהלת ומתפעלת את כל המחלקה , יש לי בבית 4 ילדים מתוכם 2 תינוקות אחת מהם עם עיכוב התפתחותי גדול וחולה המון שמצריך יציאות/טיפולים קבועים/מעקבים וכמובן ימי מחלה שלהם שיש לא מעט...

למדתי ועדיין לומדת עם הזמן איך להיות אסטרטיבית וחזקה ברצונות שלי כי אני טיפוס מאוד מרצה ו"מתים" עלי בעבודה כי בחיים לא סירבתי למשהו אבל זהו, נגמרו הימים הטובים ואין לי זמן לעזור למה שלא בתחום אחריותי

העובדת השנייה כנראה תחזור בספטמבר רק שזה עוד ים זמן.

אז כן  לוקחת חופשעם שצריך, יוצאת קבוע פעם בשבןע מוקדם מהעבודה בשביל טיפול לילד, נותנת "גיחות" לסידורים שצריך וסוגרת את המשרד אם יש צורך.

משהו מההנהלה מגיע בתלונות? סבבה, תביאו לנו עזרה זה לא יהיה המצב...

חמישי שעבר הבן שלי קם חולה , בדיוק הבוס סימס לי שהוא לא מגיע שאדע ואני בדיוק באתי לשלוח לו שאני עם הילד בבית. קצת לא נעים, התנצלות קטנה וזהו. המשרד נשאר סגור

גם במלחמה הבהרתי שאני לא מגיעה למשרד כי אני בבית עם הילדים ואעבוד מהבית, קצת דיברו עשו רעש ושכחו מזה


זה האבה עבודה עצמית אבל לא קל. הנה היום הייתי חייבת לעשות קניות, בערב קשוח לי , אחהצ גם כן. קבעתי לו שאני מסיימת שעה לפני כי יש לי עניין אישי ויצאתי.


שיהיה המון בהצלחה ומלאא כוחות

וואי את מה זה מעודדת אותיאפרסקה

שזה גם הרבה עניין של אסרטיביות.

איזה כיף לך רק שהעבודה קרובה לבית, אצלי בגלל הפקקים זה פלוס מינוס שעה כל כיוון 😅

דווקא אחכ יותר מעריכיםshiran30005

ברגע שיודעים שאת "חזקה" ועומדת על שלך בדברים אישיים הם לא יכולים לעמוד מנגד. אבל כשאת מראה חולשה הם עולים עלייך, לצערי מניסיון מר.

לי עוזר לפעמים לשתף אותו דברים אישיים -כמו מה יש לילד שלי שהוא עובר אבחונים, היא שומע את השיחות שלי (בכוונה מדברת לידו שישמע) ואז הוא מתבייש לסרב לי שאני צריכה משהו

מעניין מה שאת אומרתאפרסקה

כי פעם שמעתי שדווקא לא לתרץ מה יש לך, פשוט להגיד שיש עניין. נגיד עכשיו לא אמרתי לבוס שזה טיפת חלב, פשוט אמרתי לו שאגיע באיחור כי יש לי משהו. 

או שלא לזה התכוונת? 

לא זה הכוונהshiran30005

הוא יודע שיש לי ילד מעוכב התפתחות ומטופל. הוא יודע שקשה לו וקשה לי אז שיתפתי , ןעכשיו שאני יוצאת קבוע לטיפול שבועי הוא שותק. שיצאתי לוודעה ולאבחונים הוא שותק. כי הוא יןדע שזה חשוב לי ממש ואין מצב שהוא מסרב לי או עושה פרצוף

ביום שני נגיד יש לי בדיקת דם לילדה הקטנה, תור מיוחד מוזמן מראש אני אגיע מאוחר אז אגיד לו יש לי עניין אישי ואני מתעכבת

אבל דברים מהותיים אני כן משתפת שיהיה לי קל יותר.

גם שהייתי בטיפולי פוריות שיתפתי בכללי כזה בלי להכנס לפרטים וזהו. הגעתי מאוחר מלא פעמים ולא היתי צריכה לתרץ את עצמי כל פעם מחדש

גם שהייתי 2 בצוות והוא זה היה ככה, אני זוג של מנהלת היחדיה אז הוא לא יכול בלעדיי אבל זה מה שיש. קשה לך?? תלך תהפוך את העולם שנקבל משהי מ"מ לזמני

אבל יש דברעם שאני מוותרת אם זה לא חשוב ככ, או שבעלי יכול ללכת, או שאם אני יכולה בפרטי אחהצ אז אני יעשה כי יש לי החזר מהביטוח , מבינה? אני כן מכבדת אבל עד גבול מסויים

הייתי במקום הזה בדיוק....רוצה לשאול שאלה

עם בוס דורש והמון אחריות עליי כי עובדים אחרים עזבו כמו זבובים...

כן בהתחלה הרגשתי אחריות וכל פעם כשהייתי צריכה לאחר השלמתי את הזמן בערב וכשלא יכולתי הרגתי את עצמי כדי לעמוד בכל מיני דדליינים והרגעתי אותו שאני אצליח וכו'. הוא נלחץ ונדנד לי כל הזמן וזה עוד יותר הלחיץ אותי. 

עד שזה עלה לי עד למעלה, ויש לי ילדים שצריכים אותי ויש טיפולים שאי אפשר לקבוע לאחה"צ, ואני עובדת משרה מלאה.

אז פשוט אמרתי לו - אני עובדת משרה מלאה, ואין לי בעיה עם זה לא מפריע לי הכמות שעות, אבל אני כן מבקשת שתהיה הבנה הדדית שאני עושה את שלי אבל אני אישה עם משפחה והוא יודע את זה, אם יש לי תור אני לא משלימה את הזמן הזה, ואם ילד לא מרגיש טוב מותר לי לקחת חופש, אני לא הבעלים של החברה. והוא זה שצריך לדעת לתעדף דברים, לא להכל יש דדליין, לא כל דבר החברה עומדת עליו ואם הוא לא יקרה עד תאריך מסוים החברה תקרוס, הכל טוב, הוא בחר בי כעובדת למרות שידע שאני אמא לילדים, הוא בוחר להשאיר אותי כי הוא יודע מה אני שווה, אז הוא צריך גם 'להקריב' איחורים וחיסורים מידי פעם. 

זה לא אמור להיות על הראש שלך, את מבחינתך שכירה, עושה מה שאת יכולה, ולא צריכה לוותר על דברים שהם יותר חשובים מעבודה. 

תודה רבה 🙏אפרסקהאחרונה
עודדת אותי
התייעצות לגבי סיוע רגשי לבן שלי בבית הספרממתקית

כיתה ד'
יש לו טיפול רגשי, שאושר על ידי פסיכיאטר בשל כל מיני סיבות של חרדה. (לא קשור למלחמה...)
בשנה שעברה עוד בישיבה עם צוות בית הספר, היועצת זרקה לנו משפט שיש ילדים שיותר זקוקים לעזרה הנפשית של בית הספר, וכביכול אנחנו "תופסים" להם מקום, נתנו לנו הרגשה רעה מאוד. כתבתי על זה פה בזמנו והבנתי שזה משפט לא מקצועי, ולא בסדר לומר לנו כזה דבר.
בכל אופן לילד נשארו שנתיים של טיפול בבית הספר. ואני חוששת שבםפגישת סוף שנה של בית הספר, לגבי חלוקת טיפולים שנה הבאה, יאמרו לנו שזה מיותר וכו, ויורידו אותנו מהסל שמגיע לו, אני כבר רואה רמזים של המטפלת שכל פעם שולחת הודעות לא טובות עליו, לא משתף פעולה, נדבר כבר על זה בישיבה
לא הגיע אתמול, נדבר כבר בישיבה
אמרתי לו להביא במבה לפעילות והוא לא הביא 
השאלה שלי- מותר לבית הספר להוריד שעות ולבטל את הסל בטענות שלא מגיע לו, או לא משתף פעולה במלואה, או כל תרוץ אחר??
האם אני כהורה יכולה להתעקש שהסל ימשיך, כמובן עם הכוונה וחשיבה להתיעלות שנה הבאה.

ממליצה קודם לדבר עם הילדמקקה

האם הוא רוצה להמשיך עם זה?

כי אם הוא באמת לא משתף פעולה ואין לו מיטיבציה אז אולי.באמת כדאי לעשות הפסקה

תודה על הטיפ.ממתקית

דיברתי איתו ובאמת אין לו הכי מוטיבציה, מצד שני, בית הספר מבחינתו לא עושה השתדלות לסייע לו ולהעלות מוטיבציה.
אלא מתייאש מה שקרה עוד לפני תחילת הטיפול (כפי שציינתי מבחינתם אנחנו תופסים שעות לילד אחר).

וזה כך עם כמה מטפלות?מקקה

או שזה אחת שאיתה לא מסתדר?

אם אותה אחת אפשר לבקש להחליף

אומר לך מה אמרה לנו המטפלת הרגשית הפרטית של הבן שלי. כשנמאס לו לבוא, היא אמרה שכדאי לעשות הפסקה כדי שלא יסרב ללכת לעוד טיפולים רגשיים בהמשך חייו.

השאלה אם לאחר ההפסקה אוכל להחזיר אותו לרצף הטיפולממתקית

בבית הספר?
או שאחרי הפסקה שוב צריכה פסיכיאטר?
זה גם השיקול שלי

אולי אפשר לדבר בבית ספר על הפסקה יזומהשושנושי

עם הסכם שבסיום ההפסקה אתם חוזרים.

זה מה שעשיתי עם טיפול אחר לילד שלי, טיפול שיש עבורו רשימת המתנה מכאן ועד - סיכמנו שעושים הפסקה של שלושה חודשים לטובת הילד והמקום שלנו יתפנה בתום התקופה. מקווה שבאמת יהיה ככה. מצד שני לעשות טיפול בלי שיש לילד חשק ומוטיבציה זה גם לא לעניין. רק מתסכל אותו. 

קוראת את ההמשך ומבינה שזה לא עובד ככהשושנושיאחרונה
וואו איזה מתסכל זה! המון כוחות יקרה מקווה שתמצאו פתרון. 
קיבלתם סל שעות מועדת איפיון וזכאות?כבתחילה
אם כן, הם מחוייבים לתת לכם. 
בדיוקיראת גאולה

אתם עם סל אישי שהתקבל בועדות אפיון וזכאות? אם כן הזכאות היא ל3 שנים ולא יכולים להוריד לכם.

אם זה במסגרת סל בית ספרי - אז לא מחוייבים להמשך.

כן. זה איפיון וזכאות.ממתקית

תודה!
ואם אומרים ומשכנעים שהילד לא צריך?
להשתכנע ולזרום איתם?
או לדרוש משהו חלופי? לראות מה ניתן לעשות?

אבל הוא כן צריך!יראת גאולה

למה לוותר אם זה יכול להועיל לילד? לא התאמצת להגיע לועדת אפיון וזכאות כי זה היה התחביב שלך, נכון? עשית את זה לתועלת הילד. אין שם סיבה שלא יתאמצו על מנת לקדם את הילד.

מצד שני, אם הם יגידו זה מה יש, ואין לנו אפשרות אחרת, זה לא שיש לך איך לשנות את זה... וגם לא יודעת אם חכם להתעקש על מטפלת שהוא לא מתחבר אליה ובמציאות גם לא נכנס, וכנראה שגם היא פחות מתחברת.

צודקת נכון.ממתקית
השאלה מה הסל שהוא קיבל באפיון וזכאותטארקו

יש סל אישי

ויש סל בית ספרי

סל אישי הוא זכאות מוחלטת שלו


סל בית ספרי זה נושא מורכב יותר..

לא יודעת אם זה מבית הספר או לא...ממתקית

באמת שאלה.

אני יודעת שזה סל אישי
הוא נחשב כביכול חינוך מיוחד.

אם במכתב של הזכאות כתוב סל אישיטארקו
אז זה 100% שלו ואין מצב שלוקחים לו את זה, תתעקשו על זה.

אבל אם הטיפול במסגרת לא מיטיב איתו שימצאו מה כן ייטיב איתו במסגרת הסל(שהוא זכאי וזקוק לו) ותקחו לטיפול פרטני.


הייתי מתאמצת ממש לעמוד על שלי שלילד יהיה מענה כמה שיותר מדויק ולא נותנת להם לסבן אותי.. אם יש לו סל אישי זה אומר שהם מקבלים תקציב צבוע לתת לו מענה, ואם הם לוקחים את זה ממנו לילד אחר זה גזל.

גם סל מוסדי נחשב חינוך מיוחדמתיכון ועד מעון

אבל אז התמיכות הן לא שלו אלא של בית הספר.

בכל מקרה אם הטיפול לא מסייע אפשר לבקש לעשות פילוח מחודש ולקבל תמיכות אחרות, אולי אם יש קבוצה חברתית או מנתחת התנהגות,

יכול להיות שהטיפול במערכת פחות מיטיב ואולי דווקא טיפול בקהילה שילווה בהדרכת הורים יהיה יותר יעיל

נראה לי שאם קיבל סל אישי אפשר להחליט איךקופצת רגע
להשתמש בו. זאת אומרת אם הטיפול לא היה מוצלח אולי אפשר להמיר בטיפול אחר או בשעות סייעת או משהו. לא מבינה גדולה בתחום... 
בלי קשר לצרכי בית הספר, לטובת הילדשיפור

כדאי לבדוק אם הטיפול כמו שהוא יותר מועיל או מעיק, ומה עושים עם זה.

מבחינתך זה צריך להיות השיקול המרכזי. את עומדת על הזכויות שלו, ולא של שאר ילדי בית הספר 

הטיפול האמת מעיק. אהל מה הכוונה שאני עומדת על הזכוממתקית

הזכויות שלו?
אם נבטל את הטיפול- ביטלתי את הזכות שלו, במידה ואין תחלופה (ואין...לפי מה שהם אומרים)

התכוונתי שאם זה לא מיטיב עם הילדשיפור

את צריכה לחשוב אם יש דרך להפוך את זה ליותר מיטיב (סתם זורקת דוג'- לעשות מבצע עם פרסים אם מגיע ומשתף פעולה יפה) או שיותר נכון לוותר כרגע לטובת הילד- בלי קשר לצרכים של שאר ילדי בית הספר.

בעיקרון ממה שאני מכירה כל שנה עושים חלוקה מחדש, לא יודעת איך עובד ספציפית אצלכם.

הבנתי תודהממתקית
הריון שהגיע מהר מהמתוכנןקינואה לבנה

טריגר,  הריונות שנקלטים בקלות


טוב נשים יקרות,

אני חברה פה בפורום אתן מכירות אותי

פתחתי ניק חדש כי הנושא אישי


ב"ה יש כמה ילדים בבית.

בחסדי ה', להריונות של כולם נקלטתי בנסיון הראשון או השני בסוף המניעה.  

ב2 ההריונות הראשונים זה שימח אותי

ב6 שאחכ פחות

תמיד הרגשתי שזה מהרררר לי מידי

עוד לא הספקתי לרצות לקוות להתפלל.

רק מפסיקה מניעה, ובהריון. אני יודעת שזו ברכה גדולה. הלב שלי מלא בהודיה על זה לה'..

עם השנים למדתי להפסיק מניעה רק כשאני לוקחת בחשבון שרוב הסיכווים שתוך חודש אהיה בהריון

עד כאן רקע


לפני חודש וחצי בעלי ואני החלטנו חהפסיק את המניעה

החלטה שהתקבלה בשמחה ובלב שלם

לפני שבוע גיליתי שאני בהריון. ב"ה. הריון 8

אבל אני לא מצליחה לשמוח

מתביישת לכתוב  שאני מזכירה לעצמי בתקווה שהרבה הריונות נופלעם בשבליש ראשון, אני יודעצ שזה הזוי מה שכתבתי עכשיו


בקיצור. לא שמח לי. ואני רוצה לרצות


לא יודעת מה אני רוצה ממכם. כיווני מחשבה??

וואו לא יודעת מה להגיד לך.ממתקית

אני גם כמוך.
בהריון האחרון גם לא שמחתי (כמובן שזה עבר ואני מאושרת...)
אולי כי אין ציפיה, אין איזה אתגר, משהו.
ידעת שזה יגיע, אז אין לך סיבה לשמוח במיוחד.
 

אני מגיעה מהקצה השני של הסקאלה אז אולי לא קולעת...קופצת רגע

האמת שלא הסברת מה בעצם לא שמח לך, כי נראה שזו כן החלטה שקיבלת בלב שלם.

ואולי בפעם הבאה להפסיק מניעה רק אם כבר יש בך רצון בוער לילד נוסף.


אבל, תחילת הריון זה הרי זמן הורמונלי, אולי זה פשוט שינויי מצב רוח בגלל הורמונים?

מניחה שבתור אמא להרבה ילדים (צפופים?) את עמוסה מאוד, נראה לי הגיוני שלא באמת תרצי עומס נוסף עכשיו גם אם משמח. אולי זה קצת כמו כשאני מזמינה חופשה משפחתית אני חושבת שיהיה ממש כיף, כשהחופשה מתקרבת אני נלחצת וכשכבר צריך לצאת אני תוהה למה בדיוק הכנסתי את עצמי ובשביל מה טוב כל הבלאגן הזה, אבל בדרך כלל בסופו של דבר אני שמחה שנסענו...

אז אולי זה קצת ככה. ובטוחה שעם הזמן תתחברי יותר ויותר ותשמחי בהחלטה שקיבלת ובהריון. 

תני לזה זמןאיזמרגד1
זה נראה לי בסדר גמור לא להתחבר להריון בהתחלה, גילית רק לפני שבוע. אני חושבת שאם עוד חודשיים כזה  עדיין תרגישי שקשה לך עם ההריון ולא תתחברי, יהיה שווה לעשות לזה בירור יותר עמוק של מה את מרגישה ולעשות עבודה להתחבר להריון...
תודה לכןקינואה לבנה

עונה פה

אני לא שמחה כי מדמיינת אצ הקושי בהריון, בחילות ואחכ כבד מאד.

מדמיינת לידה

מדמיינת חודשים ראשונים שהם אפעם לא קלים לי, תינוק מתוק אך תלוי בי לחלוטין


זה הריון 8 ברוך ה'

אוהבת ילדים

מודה עליהם לה'

רוצה עוד

וביחד עם זה כאילו נפלה עלי תחושת הכובד והטרחה שבזה, לא מצליחה לשמוח


זה שלפני חודש וחצי עוד לקחתי גלולות, וכעת בהריון, זה מהר לי מידי....

להתמודד עם כל דבר בנפרדאיזמרגד1

עכשיו יש בחילות, תתמודדי איתם. כשיהיה כבד בעז''ה תתמודדי עם זה. אחרי הלידה תמצאי פתרונות איך אפשר להקל עלייך.

הרבה יותר קל כשאת לא צריכה להתמודד מחשבתית עם הכל ביחד, אלא עם כל דבר בזמן שלו. 

מותר לך להרגיש ככהשמיכת פוך

בע''ה זה יעבור עם הזמן .. ותתחברי להריון ולתינוק שבדרך.

אני גם כמוך נקלטת מהר ומודה להקב''ה על זה ... אני עובדת במרכז רפואי ורואה מה אנשים עושים בשביל להביא ילד אחד לעולם.

בסוף מה שנשאר לנו בחיים זה רק הילדים.. וזה הזמן שלנו להביא אותם עכשיו.

חלון הפוריות הוא לא להרבה זמן .

שיהיה בשעה טובה ומזל טוב!!


הייתי מפרידה בין הנושאיםמקרמה

גם לנשים שמחכות להריון לםעמים כשהוא מגיע יש רגע של בהלה מהמציאות

זה לא קשור בעיני לכמה זמן חיכית.


החלטת להפסיק למנוע כי רצית להיות בהריון ובה ה נקלטת- הייתי ממסגרת את זה בנפרד.


עכשיו את בהריון ויש הבדל גדול בין לרצות הריון- לבין להיות בהריון

זה מציף ומבהיל ומסעיר והכל ביחד

וזה גם טבעי

תני לזה מקום


גם אני ככהבאתי מפעם

ובהריון הראשון כ"כ חיכיתי ולקח זמן, וכשזה בא הייתי מאושרת. ברור שעדיף את האופציה השניה.

אבל אל תאיצי בעצמך, בסוף בלידה זה תמיד אושר והתרגשות... והילד אהוב כמו כולם. 

אני חושבת שכל תחושה שיש לך הגיוניתשושנושיאחרונה

במיוחד בשליש ראשון. אז קודם כל אל תאכלי את עצמך.

תני לזה זמן, זה עוד ממש חדש. 

אני אישית חולמת להיקלט ככה בקלות ככה שלא ממש יכולה להיכנס לנעליים שלך.

חיבוק על התחושות, מקווה שתצליחי להתגבר עליהם.

והיי- איזה מלכה את שאת בהריון שמיני, תקשיבי את אלופה. אני ממש מצדיעה לך. 

אולי יעניין אותך