על הבן שלי ומתבאסת מזה?
הוא לא ילד ראשון ופה אני לא מפסיקה לקבל מחמאות עליו באופן חריג, המורים עפים עליו ואמהות רוצות שיהיה חבר של הבנים שלהם.
אבל אני מרגישה שבבית הוא ההפך, כשהוא כועס הוא ממש מתעצבן בצורה לא נעימה, יש לו לפעמים דיבור לא נעים אלינו בצורה שאני לא מכירה מהגדולים, הוא פחות עוזר כשמבקשים ממנו, הוא די מתחמק וגם כשעושה הרבה פעמים זה לצאת ידי חובה. כן אציין שהילד מעליו הוא טוב לב באופן נדיר לגילו וישר קם לעזור ולתת יד גם כשלא מבקשים.
עכשיו הוא רב עם ילד מהכיתה בצורה לא יפה, הילד התנצל והוא פשוט לא סולח לו, בענייני משיקולי גאווה ולא כי הוא מאוד נפגע, הוא מדבר עליו לא יפה.. עבר כבר הרבה זמן והילד השני מתנהג כרגיל אבל הוא מצהיר שהוא לא חבר שלו.
אז יוצא שכל פעם שאני מקבלת מחמאות עליו שזה בערך פעם ביומיים במקום לשמוח אני מתבאסת, מרגישה שהוא שם מסכה אבל בעומק שלו הוא לא כזה טוב, וזה נראה לי גרוע ממש ומצב שיכול להדרדר ולהרוס את הקשר.
איך אני יכולה לעבוד על זה? מנסה לדבר איתו על ואהבת לרעך כמוך, וכמה חשוב להיות מהסולחים ולא להיות זה שפוגע, אני מרגישה שזה עושה ההפך, כאילו הוא מרגיש עוד יותר חשוב. אני מרגישה שלא מצליחה לקבל אותו ולהכיל אותו, שיש לו פן באישיות שלא קיים אצלי ואני סולדת ממנו מאוד
שרשור פתיחה של רבנית השנה
אני גם נהנית להניק, להתכרבל איתו, להתבונן עליו, לקלח אותו ולתת לו את כל היחס שהוא לא מקבל כשהאחים שלו חוזרים.