מזל טוב! אבל.....נחלת
שיתוף....עם ישראל חי🇮🇱
היחסים עם אמא ומאז ומתמיד אפ-דאון ...
היא אישה מאוד קשה, עברה גירושים ואז התאלמנה והיום גרה לבד. על כל פנים יש לה התנהגות מאוד פוגענית ,קשה לי להכיל אותה..ובכלל ציניות זה דבר מעצבן בעיניי כשזה פוגע בצד השני.
הבוקר היא באה אליי לקפל כביסה, אמרה לי תקני שולחן לסלון כדי שיהיה לי איפה לשים את הכביסה, אמרתי לה שהיא יכולה לשים על גב למעלה הספה ושתקפל בעמידה,זה יותר נוח.
היא אמרה לי לקפל כביסה בעמידה? אני חושבת שאת מפגרת, האיי קיו שלך נמוך ..כאילו בחצי חיוך .
לא יודעת למה היא חשבה שזה מצחיק?
נעלבתי עד עמקי נשמתי ולא מצאתי אפילו מה להגיד.
שתקתי. והיא בתגובה "לא נמאס לך להתהפך עליי? מה את עכשיו ברוגז?... סיימה לקפל והלכה..
מה אתם הייתם מרגישים? מעניין אותי אם אני נסחפת או שזה באמת פוגע.
כואברקאני
ציניות זה דבר פוגע ממש
🫂
...אילת השחר
אולינחלת
כדאי לוותר על העזרה של אמא, אם היא מלווה ב"רעל"?
אמא שלך, כמו כל אמא, וכל אבא היא בן אדם שעבר כנראה דברים, או שלא ידע איך לעבוד
על עצמו..... הורים שפוגעים זו הפגיעה הכי קשה, לענ"ד.
אם היא היתה על כסא גלגלים עם הערות מרות כאלה, האם היית נפגעת באותה מידה?
אולי קצת פחות? האדם - מר לו אז הוא משפריץ את זה החוצה, מה לעשות...
כשמתבגרים יותר, לא אומר שאין צלקות ומרירות וכעס, אחרי הכל, זה פגע לנו בחיים,
בשמחת החיים, בבטחון העצמי - אבל יש אולי קצת יותר חמלה: היא אמנם אמא
שלנו אבל היא גם אדם בפני עצמו עם כל ההיסטוריה שלו. זה, אני סבורה, עוזר
לנו להרגיש קצת יותר חמלה, הבנה, סליחה....
מיכל ולנשטיין , באחד משיעוריה, מסבירה נפלא מערכת יחסית כזו. היא קושרת
את זה לתיקון. תיקון רוחני. מהשם. כדאי מאוד לראות את השיעור, הוא נותן
נקודה למחשבה. (אמנם זה נשכח אחר כך אבל בכל זאת...)
ואגב, באמת יותר נוח לקפל כביסה בישיבה וגם יותר טוב לרגליים...
וזה לא אומר שמשהו פגום באי קיו שלנו אם אנו רגילים אחרת....
יש הרבה דברים שיכולים לגרום לנו (או לאחרים) לפקפק באי קיו
שלנו....לא רק קיפול כביסה בעמידה....
מפאת כבודי וכבוד הציבור, לא אביא דוגמאות...
אגב, למה לא לשתף אותה בהרגשה שלך? אפילו אם
היא תתעלם ולא תתייחס....במשך הזמן היא תפנים את
זה, אני חושבת.
ובכל זאת, היא באה לעזור. אז אמרה. העיקר שהכביסה קופלה!
אומר לך דבר נוסף. לא כהטפה. מהנסיון שלי.
אחרי שהורי נפטרו, היו לי הרבה חרטות ויסורי מצפון
שהגבתי בכעס, בזלזול, בחוסר כבוד, שעניתי בחוצפה
כשנפגעתי, וכאלה....
עד כמה שאת יכולה (וזה לא סותר את השיתוף שלך
בהרגשת העלבון שלך!), נסי לכבד אותה קצת,
להבליג (מתוך התאפקות של כח ובגרות) להערותיה
המרות. מסכנה, אם קח היא מגיבה. היא אולי משליכה
עלייך את מה שהיא חשה כלפי עצמה. מסכנה.
ואם אפשר, לאמר לה מילה טובה לפעמים, אפילו
אם תגיב בדחיה וציניות. אדם הוא אדם.
שבת שלום!!
ואזנחלת
לא תהיי הקרבן המושפל אלא המבוגר החומל, המבין...
מבין לגמרינהג ותיקאחרונה
באמת פוגע.
זה קורה הרבה?
אם כן, אולי לצמצם זמני מפגש איתה.
מצד שני לקראת כל פגישה איתה ושיחה לבוא מוכנה, בעיקר בפן הנפשי, לקחת בערבון מוגבל.
זה הרבה עבודה עצמית, בסוף העניין מול אמא מוכר לרבים וטובים
רבותינחלת
ואם לא מצליחים להיות בשמחה באדר, בזכות הנס, בזכות שאנו יהודים, בזכות שאו טו טו מגיע משיח,
למה לא להביא שמחה ממקום אחר?
בכל אופן, לי זה עושה מצב רוח טוב!
אמנם מצד שני כשאני צופה בזה אני מרגישה נורא פילית אבל בכל זאת...
יש עוד משהונחלת
חח נזכרתי בזוג אומנים בעלי תשובה שסיפרואורין
שבליל שבת המשפתי הדתי הראשון שלהם, הם פיזזו ושרו באושר סביב שולחן השבת, ואז הוסיפו בהתלהבות גם תוף וגיטרה. השכנים נחרדו
מצב רוח טובאשת מקצוע
ממש שימחת
תודה שמחה ששימחתי!נחלת
Oh my godייתי ואחמיניה
נעתקה נשימתי
ולא הצלחתי להפסיק באמצע!!
אבל איך הבאת את זה לפה כסרטון?
את מתכוונת ללהקה הרוסית? נהנית? מזועזעת?נחלת
חשבתי: אולי זה לא מתאים לפורום הזה. אולי זה לא.... צנוע מספיק או משהו...
אני כל כך נהנית מזה. במצב רוח עגום אני צופה בזה שוב ונהנית....עד הגג!
אז קודם עני לי אם ענית ממקום טוב ואחר כך אגלה לך איך הבאתי...
שבת שלום!
ממקום טוב! מאוד!!ייתי ואחמיניה
אוי באסה שלא היה ברור.
נהניתי מאוד. כתבתי בפרוש שלא יכולתי להפסיק באמצע
יופי. ב"ה.נחלת
זה ביוטיוב. לפעמים עולים דברים יפים. ואת המכוערים - חוסמים.
שמחה שנהנית. כבר חשבתי שהעליתי משהו לא שייך ואף אחד כמעט לא מגיב מתוך נימוס.......
תזרמי... עד שיגיבו אחרת (:ייתי ואחמיניה
את רוצה לעשות טוב. זה העיקר!
אבל לא הבנתי איך את מביאה את זה לפהייתי ואחמיניהאחרונה
כסרטון ולא קישור
מה הגוונה?עם ישראל חי🇮🇱
לא נעים לומר אבל....שונא את פורים. ממש.מה כבר ביקשתי
כבר עכשיו שמתחילים להתנגן שירי פורים, ושיש פרסומים על מסיבות וכזה, אני מתחיל להיות מוצף. פשוט המפגש הזה עם אנשים שתויים גומר עלי. אני לא מסוגל לגעת בטיפה ככה שתמיד יוצא שאני השפוי הכמעט היחידי ואני שם לב להכל. פשוט דוחה אותי לראות אנשים שמדברים שטויות, מקיאים, או סתם יוצאים משליטה. אני רק חושב על זה זה מעורר בי חלחלה. לא סובל את כל הרעש והבלאגן. אני נמנע מהרקדות ומסעודה עם חברים. אני חוטף רעדות רק מהמחשבה של לשבת שוב בסעודה עם אנשים שתויים. אפילו פעם יצאתי עם מישהי ואיכשהו הגענו לדבר על פורים, וכשאמרתי לה שאני לא שותה היא חייכה ואמרה שדווקא היא ממש היתה רוצה לנסות פעם. באותו רגע הרגשתי כלפיה דחיה שאני לא מסוגל לתאר. זה מרגיש לי כל כך לא יהודי מה שעשו מהחג הזה. למה חכמים לא יכלו לתקן פשוט עוד חנוכה? עוד קצת ניצחון הרוח במקום ניצחון הגוף....
יש המון ששונאים את פוריםאריק מהדרום
איך מפסיקים לחשוב כל הזמן על החייםפתית שלג
ומתחילים לחיות את החיים עצמם?
תנסה לעשות דברים משמעותייםזיויק
וזה יתן לך משמעות.
ברור שאנחנו פירור קטן, אבל לכל בורג במכונה יש תפקיד וככל שהתפקיד שהוא ממלא ברור לו ככה הוא מוצא את עצמו
מזדהה.. מבחינה פרקטית-אמרלד
למרות שאנחנו לא מכונות..
אני מנסה להגדיר זמני בסיס לחשוב בהם.
באמת , אם אני יודעת שאתן לעצמי זמן לזה
אז המחשבות האלה קצת פחות טורדניות.
לדוגמה, תראה מה יכול לעבוד לך:
רק ככה מצליחה לתחזק לו"ז ובנסיעות לבד/ ששותה קפה/אחרי פעילות שבועית ספציפית להגדיר זמן לחשוב..
וגם להקדים את המחשבות ולחוות אותן בצורה מסודרת,
אם זה בתחילת שנה לכתוב מה הייתי רוצה לפעול בשנה הזו,
או אפילו בחלוקה לפי חודשים/ תקופות
חושבת שלהיות עסוקיםנחלת
בדברים רגילים של יום יום ובמה שאוהבים.
מיינדפולנס (קשיבות) - לחיות ולהרגיש כל רגע ורגע.
יש גם ביוטיוב (הרב רן ובר אם אינני טועה ועוד)
יש גם ספרים בנושא כמו של אקרט טולה.
להתנדב בדבר מה שמביא סיפוק ותחושת משמעות וערך עצמי.
( אגב, אין כמו משפחה וילדים כדי לקרקע... אין אפילו זמן לחשוב על החיים..)
דבר נוסף
למה לא לקרוא, להקשיב לשיעורים (יוטיוב וכאלה) העוסקים בכך?
אולי לנסות להקשיב לד"ר יחיאל הררי "התבוננות פנימית" - יוטיוב.
אם לא מפריע מישהו מאוד שכלתני - הרב אהרן לוי. "
מאמינה שאנשים רבים חושבים לפעמים על החיים. במיוחד שאיננו עסוקים מספיק ו/או לא מרגישים מסופקים ושבעי רצון מאורח חיינו.
מותר וצריך, חושבתני, לחשוב לפעמים על החיים ולא רק להישאב אליהם, אבל באופן כללי, צריך לחיות אותם. לא לחשוב עליהם יותר מדי.
נראה לי.
בהצלחה!
יפה.נחלת
שמעתי ממישהי רעיון:
אם למשל מטריד אותי משהו או שאני רוצה לעצור ולחשוב עליו, להקדיש לכך שעה או חצי שעה ביום.
למשל, בין 1200 ל1230 בצהריים, ואחר כך...להרפות.
👍תודהאמרלד
שאלה טובהאשת מקצוע
מה הם בעצם החיים ומה הם החיים עצמם?
הדגש הוא על מה שבין לחשוב על המשמעותפתית שלגאחרונה
לבין לחיות אותה (או משהו ממנה) בפועל
הצפה הצפה הצפהעם ישראל חי🇮🇱
גם לכם קשה לזכור הרבהאנונימי (פותח)
לפעמים אני מרגישה שבגלל שאני מוצפת חושית ורגשית כל הזמן קשה לי לזכור פרטים כמו שמות של אנשים או לשלוף מידע שיש לי
כשיש שקט ואני מרגישה בנוח המידע מגיע ואני נזכרת בהכל אבל בסביבות יותר מציפות אני לא מצליחה להזכר
זה קורה גם לכם? אתם חושבים שהקישור שעשיתי נכון או שהקושי בזיכרון נובע מגורמים אחרים
קושי בזיכרון יכול להיות מושפע מהמון גורמיםזיויק
בטחנעמי28
קורה לי לא מעט, בעיקר עם שפות ושמות.
ויש לזה הסבר פיזיולוגי.
כשאנחנו בחרדה התפקוד יורד בחלק הקדמי במוח (פרה פרונטל קורטקס) שאחראי על חשיבה מורכבת יותר, שליפה, קבלת החלטות, זיכרון (זיכרון מיידי, כמו לזכור שם או לשכוח שם כמה שניות אחרי שאמרו לך)
והתפקוד עולה בחלק אחר של המוח (האמיגדלה) אחראי לעיבוד רגשי, תגובה לאיום והיא מפעילה את המערכת הסימפתטית שמגיבה לאיום וחרדה.
לא רק בחרדה. אנחנו גם בהצפה של מידעמשה
צריך לעבד את כולו. וזה לוקח זמן.
הצפת המידע מתפרשת אצל אנשים רגישיםנעמי28
כחרדה ואיום ולכן המנגנון הוא כזה.
אצל אדם רגיל זה לא יוריד את התפקוד של החלק שאחראי על זה.
נכוןמשה
המ...מ..נחלתאחרונה
מעניין!
נפגשתי עם איזה גבר לפגישה עסקית ויש לי אנרגיהאנונימי (פותח)
הי
אני אישה בגילאי ה30 פלוס מינוס. נפגשתי עם גבר למטרות ענייניות ועסקיות
ואני לא מצליחה להירגע. משהו לא טוב שם, משהו חולני.
הוא לא נגע בי אבל החמיא לי מאד. הוא יכול להיות סבא רבא שלי
הוא אמר שאני מוכשרת ולא הפסיק לשבח אותי. הוא מעריך אותי מאד וזה
מה עושים? האנרגיה אמיתית או משקרת?
בהתחלה הוא לחש לי דברים יעני כדי שלא ישמעו, אחר כך אמר שאני מאד איכותית
ושלא פגש כמוני, הוא אמר שנזהר כשהוא פונה לנשים ושבעיקרון הוא ממש צדיק ואיכותי.
במקרה הטוב הוא טמבלנעמי28
תתרחקי ואל תעשי איתו עסקים.
גם אדם שבעניין שלך או מתרשם ממך, יש דרך לומר דברים ולשמור על פאסון.
תסמכי על האינטואיציה שלך.
תמיד אפשר לסגת. לא התחייבת ולא התחתנת איתונפש חיה.
את יכולה פשוט לומר לו שהעסק לא מתאים
או כל דבר שיישמע ענייני ולא יסבך אותך.
הבטן לא משקרת.
תצליחי!
בוגדני זה עניין שלונעמי28
השאלה אם לך מתאים להתנהל עם כזה אדם וכמה חיכוך העבודה הזאת דורשת.
מתבררת כנכון, לגמרי... האינטואציה שלך כנראה זיהתהלב אוהב
אולי מותר לשקר במקרה הזה? לשאול רב?נחלת
בפשטותמשה
אם לא נעים לך, אז לא נעים לך. גם אם הכל "בסדר" והוא לא חצה שום קו ואין מה לבוא אליו בטענות "על הנייר". פשוט לא נעים לך. וזהו.
בדיוקשלג דאשתקד
אם יש ספק - אין ספק.
לא עליו, הוא שיחשוב ויעשה מה שבא לו. אם לך לא נעים, תלכי. והכי טוב עם כמה שפחות דרמות.
זה קצת מעבר לזה, לדעתישלג דאשתקד
לא נראה לי שצריך לפחד מאעזה אירוע קיצוני. עובדתית רוב בני האדם לא מגיעים לזה.
אבל גם החוויה הבסיסית של החפצה וכניסה לרשותך במובן מסוים, זה לא נעים ואין סיבה שתעברי את זה.
כן חשוב להדגיש, שבמצב נורמלי הציפייה היא שאת תגידי בפשטות ובבהירות מה לא נעים לך ואיך את רוצה שיתייחסו אלייך
לא הבנתישלג דאשתקד
שלום לךאילת השחר
קראתי את כל השרשור.
לפני הכל, אגיד שאינטואיציה היא כלי חזק מאוד בעיניי במיוחד אצל נשים. ואם האינטואיציה שלך צורחת, ולא משנה מה בדיוק, אפילו רק עצם ההרגשה שיש צרחה, ובמיוחד אם היא צורחת הצילו, אומרת דרשני ולעשות מה שאפשר להתרחק מהמקום שמעורר את ההרגשה הזו.
דבר שני, ענייניות מתמקדת בעבודה שלך ובציפיות בנוגע לזה (''העבודה שלך איכותית ומושקעת'', אני מעריך עבודה שנעשית באופן כזה"...), ולא בך כאדם (מחמאות אישיות, שבחים, את איכותית, אני מעריך אותך...).
אם ההתמקדות היתה בך, הוא לא נשמע ענייני בכלל.
אני שומעת את מה שאת מתארת במילים שלך, והאנרגיה שם לא מתיישבת בטוב בכלל, גם לי כקוראת מהצד שלא היתה בסיטואציה. לחישות, חוויה פנימית של התמקדות בבעלת העסק הרבה יותר מהמוצר והשירות עצמו, האמירה ש'לא פגש כמוך', האמירה שהוא נזהר כשהוא פונה לנשים ובעיקרון הוא ממש צדיק ואיכותי (למה הוא הרגיש צורך להדגיש את זה? אם אתה כזה תתנהל ככזה, ואם מישהו מרגיש צורך להדגיש את זה, זה מעלה שאלה אם יש סיכוי שהוא מבין שאיך שהוא מתנהל לא נתפס ונראה כך ולכן חשוב לחזק את ההבנה אצלך 'מי הוא בעיקרון'...) -
כל זה מדליק הרבה נורות מהבהבות, ויכולה להבין למה המערכת שלך זועקת.
מעבר לזה, וגם למה שכבר אמרו לך כותבת לך כמה שאלות שעלו לי, שאולי יעזרו לכוון למה נכון לעשות.
מהאמירות שלו נשמע שהוא נמצא בצד הלקוח, תקני אותי אם הבנתי לא נכון. כי כל מה שאכתוב יוצא מנקודת הנחה שהוא הלקוח:
כמה זה קריטי מבחינתך הקשר העסקי הזה?
יש מצבים שאפשר לומר שפשוט לוותר ויגיע לקוח אחר, אבל יש מצבים שמדובר בהזדמנות עסקית שיהיה קשה לוותר עליה, מכל מיני סיבות. היכן זה מונח מבחינתך?
מה אופי ההתקשרות העסקית שהיתה אמורה להיות?
האם משהו נקודתי (כמו הזמנה של מוצר פיזי, שלא דורשים יותר מדי תקשורת וזה יסתיים בשליחת המוצר) או משהו שדורש תקשורת מתמשכת לטווח ארוך יחסית (כמו עריכה, ליווי, תכנון וכדו')?
אם זה משהו נקודתי - האם את מרגישה שזה אפשרי מבחינתך לנהל את זה מרחוק מבלי לייצר מפגשים ושעיקר התקשורת תהיה בכתיבה עניינית וטכנית, ושהדיסטנס המקצועי שחשוב לך יישמר?
האם אופי השירות הוא כזה שנוגע לדברים טכניים או לדברים שנוגעים יותר בנפש ודורשים גם תקשורת בסגנון פנימי יותר?
האם הוא לקוח פרטי או נציג של גוף אחר שאת עובדת איתו?
אם נציג מגוף, האם יש אפשרות לתקשר דרך מזכירות ולא ישירות איתו?
האם הרגשת שהשבחים שקיבלת היו עלייך או על העבודה שאת עושה?
במצבים כאלו שאת מרגישה שיש 'גלישה' מהמקום המקצועי, את יודעת להציב מתוכך גבול ברור וענייני שאת כאן בעניין הזה ולהחזיר את השיח לרובד המקצועי?
אלו השאלות שעלו לי בינתיים, אני חושבת שתשובות עליהן יוכלו לתת בהירות פנימית, האם זה משהו שתרצי להמשיך ולעשות או למצוא דרך לשחרר את הקשר העסקי הזה.
מתפללת עבורך להצלחה בהחלטות ובהירות גדולה!
ואם תרצי להמשיך את הבירור שלא על גבי הפורום, מוזמנת לכתוב לי במסר או בשיחה אישית.
יפה. חכם.נחלתאחרונה
לדעתי, לברוחאורין
נשמע קצת חלקלק לא?נחלת
אדם כה מבוגר - כבר לא מתאים לו להחניף כך. וזה שהוא הדגיש
שהוא צדיק וכו', עוד יותר מחשיד.
לדעתי, אם באמת כ פי שכתבו כאן, הקשר אמור (או עלול...) להימשך
ונדרשת מעורבות רבה בגין העבודה - תזהרי ותתרחקי.