היום בשיחה עם אבא שלי אצלם בבית יצא שדיברנו על עקרונות חשובים בזוגיות כשמחפשים בן זוג (בקשר לאחי שהתחיל לצאת).
ואבא שלי ושוב ושוב ושוב חזר ואמר כמה חשוב שהמשפחה תהיה משפחה בריאה והורים מחנכים, ושיודעים מה קורה עם הילדים שלהם, וש'יעשו משהו ביום יום' - כלומר אנשי עבודה עם סדר יום. ושהכסף במשפחה של הבן זוג לא חשוב אבל כן חשוב שההורים יהיו עם ראש על הכתפיים וידעו כן איך הם מפרנסים את המשפחה שלהם.
עד לפה הפירוט שלי
כל זה לא ממש קיים אצל חמי וחמותי. (עד שלא התארסנו לא הבנתי את הסדר גודל של האירוע... עד היום אני בהלם כל פעם מחדש).
בעלי בן אדם מדהים ולגמרי לגמרי לגמרי אחד שלוקח אחריות על החיים שלו! מאוד עצמאי בזכות זה, עובד כמובן ומאודדדד נוכח בבית. מאוד!
ואבא שלי יודע את זה!!
אז הזכרתי לו שחמותי כזו. (מבולגנת וכו' וכו' כל מה שנאמר על האחריות בשורות מעל)
ואז הוא אמר משפט על המשפחה של בעלי שממש העליב אותי. העליב כי הוא היה משפט נכון... זה פשוט כואב לי.
אבא שלי הבין את בטעות (הייתי עם דמעות בעיניים ושתקתי. הוא צדק הרי במה שאמר...) והוא אמר סליחה וביקש שאשכח ממה שאמר. התנצל על זה שהוא ביקורתי הרבה פעמים.
אגב אני לגמרי מסכימה שמשפחה מתפקדת עם זוגיות בריאה זה דבר מאוד חשוב מאוד כשמחפשים בעל/אישה
אבל זה היה מאוד לא נעים לשמוע הערה ביקורתית על אנשים שכלכך יקרים לבעלי.
ואני לא רוצה לשתף את בעלי בשיחה שהייתה עם אבא כי זה יכול לפגוע גם בו. אנחנו באמת אוהבים מאוד את המשפחה שלו.
וזהו, אני רוצה לשכוח את זה. אני לא רוצה לדבר על זה עם בעלי אבל מצד שני אני לא יכולה שזה יציק לי ככה ולא לדבר איתו על זה.
שרשור- נחשי מי הרבנית!