התייעצות על יחסים בין אחים מבוגריםאור10

יש לי אח לא מאובחן אבל ככל הנראה עם איזשהי בעיית תקשורת, מתפקד וחכם, ברמה גבוהה. גרוש עם 5 ילדים חלקם בוגרים.

אמר לי כמה דברים ממש לא במקום. נפגעתי ומתקשה להמשיך הלאה ביחסים כרגיל.

לא יעזור לי לדבר איתו על זה. לא שהוא לא יקשיב, אלא אפילו לא ישמע. בדכ לא עובר שום מסר אליו למוח, הוא עסוק במה שלו עצמו יש לומר. הוא מבחינתו צודק, כולם אשמים, מה שהוא אמר זה נכון לטעמו (אפילו שלמעשה זה די מופרך) וכדאי לאחרים להקשיב לו, הוא הרי חכם ויודע הכל.

הבעיה היא שמאז מה שקרה אני שומרת על ריחוק ממנו. ואמא שלי עצובה מזה ממש. (שלושתנו גרים קרוב זה לזה והיינו רגילים להיפגש הרבה יחד) הוא נראה כאילו לא קרה שום דבר חריג והכל מתנהל כרגיל. ואם קרה משהו, בכל מקרה זה לא קשור אליו, לא בעיה שלו, אחרים אשמים, בעיה שלהם.

הטענה היא ש"יש לו את האוטיזם שלו/האופי שלו שלא ישתנה, הוא גרוש, מסכן. ולי לא חסר כלום השבח לאל. אז למה לי לקחת אותו קשה. לא משנה כמה הגזים צריך לתת לדברים לעבור."

והשאלה שלי היא איפה הגבול, עד כמה אפשר לספוג, בגלל שהוא איך שהוא. האם אי אפשר לצפות מבן אדם מבוגר להתנהג כמו בן אדם. האם בשביל אמא שלי אני צריכה להמשיך איתו את היחסים כאילו כלום לא קרה.

?

שאר האחים לא גרים ככ קרוב ולא צריכים להתמודד איתו באותה תדירות כמוני. הם בעצמם גם התרחקו ממנו כבר מזמן. זה פעם ראשונה שהוא ממש הגזים בהתנהגות שלו כלפיי ככה, הם נפגעו ממנו כבר מזמן.

ובסוף בעלי גם סובל ממנו למרות שהוא ממש סבלני ונותן לי להחליט לבד עד כמה אני רוצה שנמשיך לפגוש אותו.

חיבוק גדול. לא קל.קמה ש.
בס"ד

השנקל שלי לשמור על קשר אבל במינון. לשמור על עצמך קודם, ואיפה שזה מתאפשר לך להמשיך להיות בקשר בצורה סבירה מבחינתך, להיות בקשר, גם אם על אש נמוכה. ראיתי מקרוב במשפחה שלי ושל בעלי כמה מקרים של נתק בין קרובי משפחה מדרגה ראשונה ובסוף כולם סובלים מזה. בכל המקרים אחד הצדדים היה עם בעיה נפשית כזאת או אחרת, וזה הקשה מאד על הקשר, אבל בסוף ברגע שמתנתקים גם הצד הבריא מרגיש סבל גדול מאד. ושוב חיבוק גדול, זה ממש ניסיון 🫂

נכון זה ממש מלא אנרגיות סתםאור10

שצפים כל שבת מחדש שאז היינו רגילים להיפגש

אם הייתי גרה רחוק יותר היה יותר קל להתעלם

אבל עכשיו כל הזמן זה עולה ונמאס לי

"עושה שלום במרומיו...." הייתי רוצה שלא יהיה שום קושי בקשר. גם מוכנה להתעלם. אבל הוא הגזים ממש. ולא בטוחה שהתירוץ הוא עם קשיים בתקשורת מספיק כדי לגרום לתחושה שאני שלמה ים ההתעלמות מצידי על הפגיעה.

אני במקרים כאלה מציבה את הגבולכורסא ירוקה

וכן, מנתקת את הקשר עד שהוא יבוא ויבקש סליחה. לא אכפת לי הסליחה, זה לא הנקודה, המטרה היא שהוא יבין שהוא עבר גבול. בין אם זה גבול הזוי מבחינתו ובין אם הוא מבין שהיה לא בסדר - זה לא אכפת לי. הקטע שידע לא להתנהג אליי ככה.

הסיבה שלוחצים עלייך היא לא כי לך יש חיים טובים והוא מסכן, אלא כי את מתקפלת והוא לא. הסיבה שהוא מסכן היא לא את אלא הוא וההתנהגות שלו. אם יתנהג כמו שצריך אנשים לא יתרחקו ממנו והוא יהיה פחות מסכן. יש אנשים גרושים עם חיים מלאים ונפלאים, הבעיה שלו היא ההתנהגות שלו עצמו ולא שום נסיבות חיים. ברגע שיבינו שאת לא מתקפלת יעברו ללחוץ עליו, וגם אם הוא לא מסוגל להוציא את המילה סליחה מהפה, לאט לאט יחלחל לו מה הגבול שהוא לא יכול לעבור.


ולגבי ההורים - זה באמת החלק הכי שובר לב, לדעת שהם סובלים מלראות אתכם ככה וה"תיקון" הוא בהישג ידך. אבל לבוא ולהגיד להם בצורה מכובדת אני מבינה את הקושי שלכם, אבל יש גבולות להתנהגות, זה דבר לגיטימי..

אני לא מכירה את אחיך אבל גם לנו יש מצב דומה וחוויתי מקרים כמו שאת מתארת. בתחושה שלי, הקושי היותר משמעותי של ההורים, זה שגם הם נפגעו ונפגעים ממנו הרבה, והם כל הזמן מורידים את הראש כי "הוא מסכן" ואז פתאום את באה וכאילו "הורסת", מבחינתם, לא במודע אפילו, הם מקריבים את הכבוד העצמי שלהם מול הילד הזה ופתאום את באה ודורשת שאלייך יתייחסו אחרת. מבינה את הקושי? זה לא העובדה שאתם בנתק כמו המראה שזה מציב להם, שכן אפשר לדרוש ממנו יחס סביר, שלא לומר מכבד. 

תודה על ההתייחסות המפורטת, נקודות מעניינותאור10

אז לשבת שלח שוקולדים שזה כנראה סוג של לומר סליחה.

למרות שלדעתי אין לו בעיה לחזור על אותם הדברים שפגעו שוב כי הוא מאמין שזה נכון.

עכשיו השאלה איך חוזרים למצב 'רגיל', נגרם נזק מהסיפור הזה. מתעלמים?! פתאום חוזרים כאילו כלום. לא תהיה שיחה, כי היא לא יעילה, וכי מבחינתו הכל בסדר. שלח שוקולד אז זהו לחזור להיפגש כרגיל?! זה יהיה מוזר

נשמע שהוא "ביקש סליחה" מבחינתוכורסא ירוקה

יותר מזה זה כבר לבקש ממנו להיות בנאדם אחר..

אני הייתי יורדת מהעץ בשלב הזה. כי זה הכי טוב שיכלת לבקש, אם אני מבינה את הסיטואציה ואת הבנאדם.

מצד שני זה לא אומר שצריך להסתחבק ולהפגש פעם בשבוע. אפשר להגיד אחלה תודה קיבלתי, ולהתנהל יותר בקרירות, להשתדל להפגש יותר עם ההורים לבד, פחות איתו. לא כהצהרה, אלא כהבנה שזה פחות נכון לך. כמו שיכולים להיות אנשים שהם אחלה ובסדר גמור אבל אין כימיה אז תצמצמי מפגשים פשוט כי זה לא זה. אז אותו הדבר.

לענות לו באופן קונקרטי, מכבד אבל לא יותר מזה.

זה לא המלצה, כן? סתם אומרת לך מה אני הייתי עושה במצב כזה..


ולגבי מה שענית לאמאשוני על איך היית רוצה שהילדים שלך יהיו, אז מבחינתי זה בול מה שהייתי רוצה -

שידעו לעמוד על שלהם

שידעו שיש להם מקום והכבוד העצמי (לא במובן של אגו, במובן של הערך שלהם כבני אדם) שלהם ושל בן הזוג שלהם לא שווה פחות משל אחים שלהם

שידעו לומר - זה לא טוב לי, ולהתרחק. אם מישהו רע אליהם.

שידעו שאם הם לא ילמדו להתנהג אז יש לזה מחיר. חברתי, אישי, משפחתי.

שידעו שהם לא צריכים לשלם מחיר על התנהגות של אחרים

שידעו להתנצל

שידעו לקבל התנצלות


אלה דברים ממש חשובים, ולדעתי בדינמיקה משפחתית בריאה, כשיודעים להתנהג בכבוד לצד ואחרי הכעס, זה חלק ממה שיהפוך אותם לאחים טובים יותר ולא טובים פחות.

דווקא להיפך ראיתי, שבמשפחות שיש צד אחד שתמיד נדרש להתנצל ולהתכופף, הדינמיקה בין האחים הרבה יותר רעילה, כי יש צד אחד שמרגיש שלא רואים אותו בכלל, וצד אחד שיודע שהוא יכול לעשות מה שירצה כי אין לזה מחיר

כל מילה^^^רקאני
אני לא חושבת שהבנת את העמדה של ההוריםשיפור
מדברת בתור אחת ממשפחה עם סיטואציה דומה. ההורים התרגלו להכיל את הקושי שלו, ולצפות מכולם להכיל תמיד. שום דבר לא אשמתו, כי יש לו לקות שלא מאפשרת לו להתנהל בצורה נורמלית. 
הבנתי..כורסא ירוקה
גם אצלנו יש סיטואציה דומה. אבל זה ממש לא המצב שאת מתארת, אלא שההורים התרגלו שהוא כזה ולא ידעו להציב לו גבולות ואז כל פעם מצאו תירוץ למה הוא מתנהג ככה "כי ..." והוא מסכן ולכן צריך להכיל אותו. ובאמת הוא יודע להתנהל בצורה נורמלית, רק לא תמיד טורח. 
זה נשמע קצת שונהשיפור

למרות שלפעמים קשה לדעת מה עניין של גבולות והרגלים וחוסר התחשבות. ומה עניין של חוסר הבנה חברתית.

לעניות דעתיכורסא ירוקה
אם רואים פער בין סביבות שונות, קל יותר להבין שסה בעיית גבולות. אדם עם קושי בהבנה יתנהג אותו הדבר בכל מקום. אדם שמתנהג משמעותית יותר בכבוד לחברים במסגרת הלימוית, ורק בבית פעם אחרי פעם לא מבין איך להתנהג - זו לא בעיה אובייקטיבית אלא בעיה בדרישות שהוצבו לו
לא דווקאשם משתמש:

לפעמים ילד עם לקות יודע איך מצופה ממנו להתנהג,

בסביבות ציבוריות הוא ינסה להחזיק את עצמו ויתאמץ להתנהג בהתאם.

אבל בסביבה הבטוחה, הוא ישחרר ויתנהג באופן הטבעי שלו.


בסביבה ציבורית במצבי קיצון/לחץ/עומס אפשר יהיה לראות גם כן את ההתנהגות הטבעית

You rest my caseכורסא ירוקה
מילא אם היית אומרת הוא לא מבין ואי אפשר לצפות. אבל את בדיוק אומרת את מה שאני אומרת - הוא מבין ומסוגל.

בין אם יש תווית של לקות ובין אם לא, מי שמצליח להבין מה מצופה ממנו, ויותר מזה, מסוגל להתאים את עצמו למצופה - יכול לעשות את זה גם בבית. ברור שיותר נוח לו להתפרק בבית. גם לי נוח להתפרק בבית ולצעוק ולכעוס ולאכול בצורה לא מנומסת. זה לא אומר שאעשה את זה. כי אני בת אנוש ומסוגלת לשלוט בעצמי גם כשזה קשה ומבאס, ואם אני רוצה לפרוק אז אני אנסה למצוא פעילות שמאפשרת לי לפרוק כעס ועצבים, כי המשפחה שלי היא לא שק האיגרוף שלי.


לכולנו יש את ההתנהגות "הטבעית" שלנו ואת ההתנהגות המעודנת יותר שאנחנו מציגים לעולם, ואנחנו פה ושם טיפה משחררים (בעיקר בבית), וכולנו במצבי קיצון מתנהגים יותר דומה לטבעי שלנו ולא להתנהלות המאופקת שאימצנו. אבל לאפשר למישהו בשם איזשהי תווית של לקות לשחרר כל רסן מול אנשים מסויימים זו בעיניי האישיות תפיסה מוטעית, וזה הביטוי הכי עדין שהצלחתי למצוא.


ובכל מקרה אם זה היה המצב, אישית הייתי תופסת ממנו פי אלף יותר מרחק. אני לא צריכה להיות שק איגרוף של אף אחד. 

אף פעם לא יצא לך לצעוק על מישהו מבניקופצת רגע

המשפחה הקרובה שלך?

אשרייך

כמובן שכןכורסא ירוקה

אבל אני מבינה שזה לא בסדר ומתנצלת, גם בפני הילדים, אחרי שזה קורה.

לצפות ממישהו לקבל את הצעקות האלה - זו הבעיה. אם מי שצעק מבין שזה לא סבבה הוא יכול להבין את זה גם מול המשפחה, אבל מה שהפותחת מתארת זה מישהו שמסביר למה כל העולם אשם ורק לא הוא

אם הנקודה היא ההתנצלות, אוקיי הבנתיקופצת רגע

אם הנקודה היא התנהגות שונה בסביבות שונות, למשל התנהגות סבירה ומנומסת בעבודה והתנהגות יותר משוחררת וקצרת רוח בבית - שזה עיקר תוכן ההודעה אליה הגבתי, אז התנהגות שונה בסביבות שונות מאפיינת כמעט כל אדם.

כמובן שגם בני אדם שיש להם איזו שונות נוירולוגית יכולים להתנהג אחרת עם חברים ועם משפחה. זה שהם מצליחים להתנהג באופן מספיק מקובל בעבודה או אפילו עם חברים לא מוכיח בכלל שאין להם קושי בהבנת הסביבה והתקשורת. 

כן, הענין הוא להכיר בזה ולהתנצלכורסא ירוקה
לרובנו יש התנהגות שונה בסביבות שונות ואנחנו מרשים לעצמנו לשחרר בסביבה קרובה. כמובן השאלה עד כמה... אבל גם כשזה קורה הקטע הוא לדעת להכיר בזה ולהתנצל במקרה הצורך, ופה המצב הפןך
הנקודה שלי היא שעצם העובדהקופצת רגע

שאדם 'יודע' איך להתנהג בעבודה,

ומתנהג אחרת בבית, לא שולל את העובדה שייתכן שיש לו הפרעת תקשורת. זה פשוט לא סותר. 

אני מבינהכורסא ירוקה

פשוט מה שנאמר פה בכמה מהתגובות בשרשור היה שמי שיש לו הפרעת תקשורת לא אשם בהתנהגות כזאת כי הוא לא מסוגל אחרת ולכן לצפות להתנצלות זה כמו לצפות מאדם נכה שילך על שתי רגליים. שבלתי אפשרי להסביר להם איך כן להתנהג והם בכלל לא מודעים לכך שההתנהלות שלהם לא בסדר.

(שזה בפני עצמו דיון שלם שאני לא נכנסת אליו... לא מזמן נתקלתי בפייסבוק בכך שיש בחור בתל אביב שמסתובב בתחבצ ומציג את עצמו לנשים כאוטיסט שצריך עזרה ואומר שהוא בחרדה וצריך חיבוק ובחסות זה מטריד אותן מינית.

מניחה שהבחור הזה הוא נוכל ולא אוטיסט, אבל עצם הלגיטימציה הציבורית לכל התנהגות רק כי יש עליה תווית של לקות היא בפני עצמו דבר שאמור להיות עליו סימן שאלה)


אז מה שניסיתי לומר היה שבין אם יש לו הפרעת תקשורת ובין אם לא, בתפקוד שמאפשר לו להבין איך להתנהל מול חברים - הוא מסוגל גם להבין איך להתנהל מול משפחה. ברור שלפעמים מתפלקת אמירה לא במקום. לכולם. אבל אז מצופה שיתנצל.

בן אדם כמו שמתואר פה, שיש לו חברים, אבל כל המשפחה נפגעת ממנו כל הזמן, הייתי מצפה שיתנהג אליהם לפחות כמו לחברים.. יוצאת אמירה לא במקום? שיתנצל. במקום זה נשמע שהוא רק מסביר למה כולם אשמים חוץ ממנו.


וזה בלי קשר לכך שיכול להיות שאין לו שום הפרעת תקשורת אלא הוא פשוט אדם לא נעים, שמצפה שיכילו אותו כי זה הצליח עד היום.

יש גם אנשים כאלו... 

את פשוט מציגה את זה מאוד חד משמעיקופצת רגע

אין לי מושג האם יש לאדם המדובר הפרעת תקשורת,


 

אבל בתור אמא לילד על הרצך בתפקוד גבוה, שבהחלט לגמרי מבין שהוא אמור להתנצל אם הוא פוגע במישהו, אני יכולה לומר לך שזו חוויה מאוד קשה עבורו, להיות כל הזמן זה שלא בסדר. וזה שלא הבין מה אמורים לעשות/לומר עכשיו ומה מתאים או לא מתאים. ולא בגלל שהוא טיפש להיפך הוא ילד חכם.

אבל הרבה דברים שמובנים מאליהם לכולם בשבילו הם עבודה קשה.


 

תארי לך לצורך העניין שהיית פתאום עוברת למקום ששם אמורים לצעוק על כולם, לדרוש את שלך ולא להתחשב ולדבר בקללות. וכשאת סתם מבקשת באופן הכי רגיל שלך אנשים נפגעים. נכון שיהיה קשה להחזיק ראש ולהבין מה לעשות? יכול להיות אפילו שתנסי להתנצל וגם את זה תעשי בדרך פוגענית בלי לדעת את זה. יכול להיות שאפילו תעדיפי לפעמים להתכנס לתוך עצמך ולהפסיק קצת לנסות לתקשר ולהסביר את עצמך כי ממילא זה לא הולך לך טוב... 

 

אני לא אומרת שהדוגמא הזו קולעת אחד לאחד, 

ואני לא אומרת שמי שאוטיסט יכול להתנהג לכל אחד איך שבא לו( אנחנו עובדים הרבה על זה 🥴), 

אבל כן, בהחלט יכול להיות מצב שיש אנשים שקשה להם יותר. וגם אם הם מצליחים להעמיד פנים ולהשתלב בחלק משעות ביממה זה דורש מהם המון והגיוני שהתסכול משפריץ החוצה לפעמים. 

 

אני לא אומרת שאנחנו אמורים לקבל התנהגות פוגענית כלפינו, אבל אני פחות אוהבת גם את האמירה הנחרצת ההפוכה, שכל אחד יכול להתנהג בסדר ובוחר שלא לעשות זאת, או משהו כזה, שזה מה שעלה לי כשקראתי מה שכתבת. זה יותר מורכב מזה.

גבולות חייבים לשיםאמאשוני

גם במקרה של לקות תקשורת חמורה, גם בדמנציה וגם כשאדם נמצא על ערש דווי.

ועדיין לצפות להתנצלות זה מוזר.

אדם עם לקות תקשורת שמתנצל, באמת מתחרט? באמת מבין למה זה פוגע? לדעתי לא

אז מה הטעם בהתנצלות. זה לא סותר להפיק לקחים להבא להגדיר מחדש את יכולת ההכלה (או ליתר דיוק החוסר הכלה)

אני חושבת שלרוב יכול להבין שפגעשיפור

ולהתנצל על זה. לפחות בתפקוד גבוה.

גם אם לא מבין למה זה פגע. אבל בסיטואציה כמו דכורסא ירוקה מתארת, שזה משהו שלא היה עושה לחברים, אז הוא גם אמור להבין למה זה לא בסדר.

הוא מבין שכללי המשחק הואאמאשוניאחרונה

שצריך להתנצל.

לא מבינה מה הערך של זה בתור מקבל ההתנצלות.

עבדתי עם מישהו כזה,

היה עושה דברים (במובן של תקשורת עם אחרים) כי ככה לימדו אותו שצריך.

ההתנצלות הייתה כמו שאני מתנצלת אם עשיתי טעות טכנית. בלי להבין באמת את ההקשר ולמה זה לא תקין בתקשורת בין אנשים.

לשלוח שוקולדים זה בדיוק זה- להבין שלפי הספר אתה צריך להתנצל, בלי להבין באמת על מה ולמה.

גם בבעיה אובייקטיבית אפשר ללמד להתנהג לא?!אור10

אין שיטות ללמד אוטיסט גבוה איך לקרוא סיטואציות ואיך להתנהג??

ספציפית אצלנו האח מבוגר, לפני שהיו מאבחנים כל דבר. אז ההורים התייחסו כאילו זה האופי שלו, והכילו, ואהבו. ומצפים מכולם להכיל כמותם.

בשנה שנתיים האחרונות זה עלה שבואו תכלס ההתנהגות שלו היא של אוטיזם.

כשיש אבחנה כזו אולי יש כלים איך ללמד להתנהג, איך להציב גבולות, איך לחנך.

אבל בגיל מבוגר (45+) אפשר עדין לחנך ולשנות?

שואלתכורסא ירוקה

הוא בכל מקום מתנהג באופן הזה? או שיש לו למשל חברים טובים שאיתם הוא מתנהג בצורה נעימה יותר? הוא מצליח להחזיק עבודה בלי להסתכסך עם אנשים?

לא בטוחהאור10

עובד מול מחשב., לא בטוחה עד כמה יש צוות. חלק מהימים מהבית.

כן מחזיק עבודה

משתתף לא מעט במפגשים חברתיים, של לימוד או חוג.


 

יכוֺל להיות באמת שסתם בזמן האחרון הדבקנו עליו תווית כזו של אוטיסט, כי זה עזר לנו לקבל את החוסר אכפתיות שלו. עושה מה שבא לו אפילו שכבר 1000 פעמים מבקשים ממנו משהו (חוסר התחשבות בסביבה ברמה חצופה כבר ממש, שלא מכבדת את הגבולות של אנשים אחרים).


 

בכל אופן אתייחס לשוקולדים כסליחה, ואבקש מהמשפחה האישית שלי להמשיך להכיל את השריטות שלו בשם אבחנה או בשם חוסר הצבת גבולות שכבר אי אפשר לשנות בגיל שלו.

ברור שנצמצם פגישות ושיחות וכו.

פשוט בשל הקירבת מגורים, והיותו גרוש, החיכוך היומיומי גבוה בעיקר עם אמא.

כרגע הקושי שלי לדמיין איך שוברים את הקרח, אחרי הניתוק הזה שהיה בחודשיים האחרונים.

דורש ממני יותר מדי אנרגיות לשמור מרחק ולכן מעדיפה לחזור לאיזשהו קשר. ולקוות , לקוות ממש, שאולי הוא כן הבין שהגזים וישתדל בעצמו להתנהג יותר מכבד כשניפגש שוב.

רק לגבי הסוףכורסא ירוקה

כי על השאר עניתי בהודעה אחרת.


המלצה אישית שלי, כי מדובר על התמודדות לאורך שנים, תעשי את מה שלוקח *ממך* פחות אנרגיות, בלי להתחשב במה הוא יחשוב על זה. אם לוקח לך יותר אנרגיות לנתק קשר אל תעשי את זה כי זה יותר נכון. אחכ לחשב כל פעם אם הוא כן נמצא איפשהו או לא ואם לבוא או לא, ואם כן לדבר או לא. וזה באמת צורך ככ הרבה כוחות..

אם מה שמרגיש לך הכי נוח זה פשוט להיות בקשר קריר - לכי על זה.  את לא צריכה להילחם את כל מלחמות הצדק, רק לחשוב מה נכון לך ולמשפחה שלך ולנפש שלכם ואיך יהיה לכם הכי טוב. 

תודה, ההודעות שלך היו לי משמעותיותאור10
ברור שיש דרכים לשפר את היכולתשיפור

של אדם עם אוטיזם להתנהג בצורה מותאמת ולקרוא סיטואציות חברתיות. אני יודעת שעושים את זה בגן תקשורת וכיתות תקשורת. אבל לרוב זה רחוק ממאה אחוז, ועדיין הגיוני שההורים יצפו מהסביבה להכיל המון.

אני חושבת שכדי שאדם מבוגר ילמד וישתנה הוא צריך לרצות את זה. כי זה ידרוש ממנו מאמץ.

מה שאמא שלך מצפה לא רלוונטיאמאשוני

ברור שאמהות רוצות לראות אחווה בין אחים,

זו משאלת לב טבעית והגיונית והיא לא מבוססת על המציאות בפועל,

ובדיוק בגלל זה לא צריך להתרגש ממנה.

צריך לכבד את ההורים ואפשר להכיל דברים עד רמה מסויימת בנוכחותם.


השאלה מה נכון לך לעשות עם הקשר הזה.

כןאור10
וכל הזמן מתנגן לי ברקע איך את רוצה שהילדים שלך יהיו בקשר ביניהם, תשמשי להם דוגמא אישית.... בכל זאת מייסר
עם המלחמה, מחזיר דברים לפרופורציותאור10

מניחה שפשוט אוותר על להיות צודקת

ומקווה לא לפגוע בבעלי שלא ייראה שמוותרת על הכבוד שלו בשביל האח (כשפגע בי הזיק לו. זה היה משולב.)

שימי לברקאני

כמה שחשוב להיות הצד המוותר והכל

שימי לב לא למחוק את עצמך 

מגיע לך יחס מכבד 

לא מגיע לך שישפילו אותך ויגידו לך דברים פוגעים

יש דברים שלא בטוח שהמקום שלך הוא לוותר והוריד ראש

מותר לשים גבולות בכבוד

 

רק את יודעת איפה הגבול בין לוותר לבין מחיקה עצמית

אני מרגישה שהראיה שלך מעט דיכוטומיתמרגול

כלומר - או שאני מתרחקת מאוד עד כדי ניתוק קשר, או שאני מוותרת על להיות צודקת וסופגת מלא עלבונות.


רוצה להציע את הרעיון של יש דרך אמצע.

בגדול אני חושבת שניתוק קשר לא כדאי לרוב, בעיקר כי הוא לפעמים גובה יותר מחירים וכוחות. (יש מפגש משפחתי- נבוא? רגע, אבל הם באים? ואחותי אמרה עליו עכשיו משהו, אני תוהה איך לו עכשיו, וכו וכו. כלומר, זה מעסיק)


נשמע שאולי כדאי קשר פחות קרוב ותדיר?

לא להיפגש סתם כך אתם, אבל אולי יש לו ילד שחבר של ילד שלך ואז סבבה שיבוא שישחקו.

מפגשים משפחתיים רחבים להגיע, אבל רוב הזמן לשבת לפטפט עם אחיות/גיסות/ איזשהו מעגל אחר.

לשלוח הודעת חג שמח, אבל לא להזמין אותם לארוחה.


אני חושבת שגם בלהיות בחווית ויתור מתמשכת מולו. זה משהו שלא נעים בכלל, ויכול גם בטווח ארוך לעשות יותר נזק (כי זה מצטבר, וגם זה לא נעים וכו)

לא אומרת לא לוותר, לפעמים כדאי.

אני בעיקר ברעיון של ליצור איזשהו שקט תעשייתי. בכמה מפגשים משפחתיים בהם את מדברת איתו שלום שלום ובקטנה, לרוב לא יווצר משהו משמעותי (עדיין צריך להבליג לפעמים, אבל דורש פחות כוחות)

מראש להשתדל לא להיכנס לשיחות שהנושאים בהם נפיצים.

כזה…

כןאור10

עיקר הבעיה שהוא נמצא כל שבת עם אמא ואמא רוצה שנחזור גם אנו לאכול איתם מדי פעם

אז כדי למצוא את דרך האמצע עדין נצטרך להיפגש יותר מאשר רק בחגים


גם כן לא ברור, באיזו תדירות גרושים נמצאים אצל ההורים?!.... 

כל שבת כל הארוחות?מרגול

זה אכן מאתגר יותר.

אני גם לא עפה על הרעיון של להיות כל שבת אצל ההורים (גם כשגרושים), אבל זה לא ענייני ולא עניינך. בחירה של הורייך ושלו.


אולי אפשר להמיר את השבתות אצל ההורים בארוחות ערב באמצע שבוע? (לא כל שבוע, אלא בתדירות שנוחה לכם)

הכוונה המפגש שלך ומשפחתך עם ההורים

מדי פעם זה לא כל שבתאמאשוני

ואפשר להזמין אותם אליכם גם.

ההורים אף פעם לא מזמינים ולא מתארחים?

זאת לגמרי בחירה שלהם

אני גם אחות לאוטיסט ואמא לאוטיסט קטן וחמודאנונימית בהו"ל

ואני רוצה לענות לך תשובה קצת שונה.

קודם כל חיבוק גדול, הוא באמת יכול להתנהג בצורה נוראית ולעלות על העצבים ממש. וצריך אינסוף סבלנות אבל כאילו סך הכל הוא בן אדם בוגר, עצמאי, נורמלי, אז שיתאפס על עצמו.

לא יודעת לגבי אח שלך, אח שלי מנסה להשתפר ולהיות יותר טוב ומתחשב, הוא פשוט לא יודע וזה לא עובד לו.

הרבה אסימונים על אח שלי נפלו לי בעקבות הבן שלי. 

הלוואי שאני אספיק להרחיב בהמשך, כרגע זמן נורא עמוס לי.

אבל חשוב לי להגיב גם על מה שכתבה @כורסא ירוקה אנשים עם בעיית תקשורת הם לא אנשים מסכנים מניפולטיביים שלא מתקפלים. זה קושי אמיתי, אובייקטיבי שמאוד מאוד קשה לשנות אותו, על גבול הבלתי אפשרי, זה מאוד נחמד להגיד אם הוא יתנהג כמו שצריך, זה כמו שתגידי על ילד עם לקות למידה "אם הוא ילמד כמו שצריך הוא יצליח" אז לא, הוא הרבה פעמים לא מודע למה זה "כמו שצריך" ולא תמיד מסוגל להתנהג כמו שצריך אפילו אם הוא באמת בתפקוד גבוה ונראה כלפי חוץ בן אדם רגיל ונורמלי.

 

ומתייגת את @מתואמת שאולי תסכים איתי ואולי לא, אבל בתור אמא לילדה על הרצף נראה לי יהיה לה מה להוסיף...

האמת שלא ידעתי כל כך מה להגיב פהמתואמת

חוץ מזה שטוב לאבחן כמה שיותר מוקדם אוטיזם, כדי שהסביבה כולל המשפחה תדע איך נכון להתחשב, וגם האדם עצמו יבין את עצמו ואת הסביבה שלו...

במקרה של הפותחת זה לא קרה, ואני לא יודעת איך נכון עכשיו להתנהל...

תודה לכן על התגובות מהניסיון האישי שלכןאור10

כאם, או אחות.

מעניין אותי פתאום איך קולטים שאבא שלך מה שחינך אותך מדוגמא אישית זה בעצם לא ככ נורמטיבי.... ואולי עדיף לא ללמוד ממנו, ואיך בדיעבד סולחים לו על דברים כשנופל האסימון. קשוח

בדיוק מה שרציתי להגידטרכיאדה

זה כמו שתבקשי מאדם נכה שיתגבר על עצמו וילך על שתי רגליים.

יש לו קושי אמיתי אמיתי, הוא לא רוצה לעשות לך רע, גם ככה החיים שלו קשים והוא לא מבין את הסביבה

ולא יודע איך להתנהל לפי הכללים שבשבילנו הם כל כך טבעיים.

בעיני ממש אין מה להפגע, תסתכלי על זה כנכות

כמה נקודותכורסא ירוקה

1. יש פה פרט חשוב שהפותחת כתבה - אח שלה לא מאובחן.

יש הרבה הרבה אנשים סביבנו שמרוכזים בעצמם ולא טורחים ללמוד איך להתנהג בחברה, הרבה פעמים בעיקר מול המשפחה בבית ולא בחוץ, ואנשים כל כך מופתעים שהאנשים האלה מתנהגים בצורה כזו שהם בטוחים שיש לבנאדם בעיית תקשורת. אולי יש לו ואולי לא, אבל בואי נגיד ככה, בנאדם שמגיע לגיל מבוגר בלי צורך באבחון והוא מתפקד בחברה, גם אם לא בצורה מיטבית, כנראה מבין ברמה בסיסית איך מתנהלים. זה לא ברמה שהוא לא מסוגל להבין שx זה דבר שפוגע באנשים.

אז לא הייתי יוצאת מנקודת הנחה שהוא אוטיסט, זו פשוט תווית שמדביקים להרבה אנשים חסרי הבנה חברתית שגם אם יש להם בעיה כלשהי זה ממש לא מוכרח שהבעיה היא בעיית תקשורת.


2. נניח שהוא כן. ממש לא אמרתי שמדובר באנשים מניפולטיביים.


3. לא מכירה אוטיסטים מאובחנים, מכירה אנשים שכמו שאמרתי - אנשים בקלות מדביקים להם את התווית הזאת, בעוד שאני רואה שבמצבין מסויימים הם בהחלט יודעים איך להתנהג ולהתנהל, ובמקומות אחרים שפחות אכפת להם, הם מרשים לעצמם כי פשוט נותנים להם להיות גסי רוח, וכשמעירים להם הם לא מבינים מה הבעיה בכלל/לא הבינו אותם נכון/בשפה הלכתית הכוונה היא אחרת/הרבה תירוצים אחרים.

אז אני מבינה שאת כותבת מנקודת המבט שלך (למרות שמעבר לתווית של אוטיסט לא נשמע שזה בהכרח אותה התנהגות), אני כותבת מנקודת המבט וההיכרות שלי.. ועם אנשים כמו שאני תיארתי, מה שכתבתי עובד מצוין, מנסיון, כי אלה אנשים בלי גבולות ולא עם בעיה נוירולוגית

תודה על זהאור10

אני באמת לא יודעת איך הוא עם חברים

יש לו חברים, לא מעט

ויכול להיות באמת שהוא בכלל לא אוטיסט, ואז אבל יש לו איזו הפרעה נפשית. כי אז אין הסבר איך הוא מצליח להרחיק ממנו את אשתו את אחים שלו את מי שאוהב אפילו הילדים נראה לי מתרחקים ממנו.

אני לא בטוחה מה זה מניפולטיבי. הוא לא גורם לנו לעשות דברים. הוא כן גורם לנו להשקיע המון אנרגיות רגשיות.


ופה באמת נראה לי הנקודה. האם לרחם כי הוא מוגבל שבמשך כל השנים לא היה הכלים איך להתמודד ועליי להוריד את הראש. או שגם אם יש לו קשיים כלשהם יש גבולות שמצופה שיבין.

פעם הייתי בהרצאה על אלימות בזוגיותכורסא ירוקה

והמרצה נתנה שם כל מיני תכונות והתנהגויות שהיא תיארה כנורות אדומות לבן זוג אלים.

ואז היא המשיכה לתאר עוד כל מיני תכונות והתנהגויות אחרות, אבל דומות, שהיית חושבת שהן על אותה הכותרת, ואמרה - "זה לא סימן לאלימות, פשוט אופי לא טוב שהאדם צריך לעבוד עליו"


מה אני באה לומר?

שאם אתם לא עם הכשרה לאבחן אותו, אז יכול להיות שזה יראה לכם בול כמו אוטיזם בזמן שזו פשוט גסות רוח.

האם יש לו בעיה כלשהי? כן!

האם אפשר לעבוד עליה? ככל הנראה, במיוחד אם יש לו הרבה חברים. כלומר הוא יודע איך מצופה ממנו להתנהג.

האם אפשר לעזור לו לעבוד עליה? רק אם הוא רוצה.


ואני רוצה להגיד לך שהרבה פעמים לאנשים יש דינמיקה שונה לחלוטין מול המשפחה ומול מי שבחוץ. ולפעמים בחוץ הם טורחים להתנהג כמו שצריך, כי הם יודעים שאם לא - אז לא יהיו להם חברים. אבל בבית הם התרגלו שיקבלו אותם בכל מצב אז הם מתנהגים איך שבא להם. וזה מוכיח את עצמו - אכן מקבלים כל התנהגות שלו. אז אולי הגיע הזמן לשנות את המשוואה הזאת

מסכימה איתך ממשרקאני
נשמע יותררקאני

כמו נרקסיזם מאשר אוטיזם

 

אני חושבת שלא משנה אם הוא מאובחן או לא

ולא משנה מה האבחנה

את לא אמורה לתת לאף אחד לפגוע בך ולהקטין אותך

אולי יש יותר מקום להכיל אוטיסט אבל גם זה בגבול

כמו שלא תתני לאוטיסט להטריד נשים כי הוא אוטיסט ולא מבין

אז גם לא תתני לא לפגוע בך ובבעלך

ובגלל שאת לא אמורה וגם לא יכולה לחנך אותו וללמד אותו איך מתנהגים

את יכולה לדאוג לעצמך

ולשמור מרחק

לא צריך נתק

אפשר רק להתקרר

להיות בקשר אבל לא קרוב מידי ולא מעיק

שהבחירה שלך תהיה איפה לעצור ואיפה לשים גבולות

לשלוט במינון ובקצב

כן תודהאור10
עבר עריכה על ידי אור10 בתאריך י"ג באדר תשפ"ו 15:57

האמת עלתה גם האופציה של נרקיסיזם

ובאמת בסוף זה לא משנה מה זה ואם בכלל

 

חיבוק!❤️ סיטואציה מורכבת!!!שיפור

את צודקת שאת לא רוצה לשהות בסביבת מישהו שפוגע בך.

ואמא שלך צודקץ שהיא רוצה אהבה ואחווה במשפחה. ואני גם ממש מבינה את הציפייה שלה שתבליגי כי זה מגיע ממקום של חוסר הבנה חברתית.


עולים לי פה 2 נקודות-

1. את פגועה כי הוא אמר דברים ממש לא במקום. זה באמת ממש לא נעים.

2. את חוששת שהוא ימשיך לפגוע בך בהמשך.


לגבי 1- הוא נתן לך שוקולדים כנראה כי זאת הדרך שלו לומר סליחה, עם זאת הנקודה העיקרית, אולי כן שווה לחשוב מה יעזור לך לסלוח לו. אולי ההבנה שזה באמת לא מגיע מרוע.

אם 2 הוא גם מרכזי זה יותר מורכב. אם יש נושא ספציפי שיש יותר סיכוי שיפגע שם- אולי אפשר לבקש ממנו פשוט לא לדבר איתך על הנושא הזה? אבל אם הוא עלול לפגוע בכל מיני מקומות, אז באמת נראה לי הגיוני כמו שאמרו כאן לתפוס קצת מרחק, למרות שזה יצער את אמא שלך, את צריכה לעשות מה שנכון בשבילך.

בהחלט עושה סדראור10

הבעיה גם היא שזה דרישה מהמשפחה האישית שלי.

המפגשים הם משפחתיים, אם אנחנו קצת חוזרים לשגרה גם אם לא כמו פעם אבל כדי להרגיע את אמא, אז זה דורש גם מהם להכיל אותו...


ואני לא יודעת ממה זה נובע ההתנהגות שלו. לא מרוע. לא מטוב. מתפיסה לקויה של המציאות. במציאות שלו הוא עשה לי חסד הוא האיר את עיניי. במציאות של שאר העולם הוא התנהג כמו חמור.

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')