התייעצות על יחסים בין אחים מבוגריםאור10

יש לי אח לא מאובחן אבל ככל הנראה עם איזשהי בעיית תקשורת, מתפקד וחכם, ברמה גבוהה. גרוש עם 5 ילדים חלקם בוגרים.

אמר לי כמה דברים ממש לא במקום. נפגעתי ומתקשה להמשיך הלאה ביחסים כרגיל.

לא יעזור לי לדבר איתו על זה. לא שהוא לא יקשיב, אלא אפילו לא ישמע. בדכ לא עובר שום מסר אליו למוח, הוא עסוק במה שלו עצמו יש לומר. הוא מבחינתו צודק, כולם אשמים, מה שהוא אמר זה נכון לטעמו (אפילו שלמעשה זה די מופרך) וכדאי לאחרים להקשיב לו, הוא הרי חכם ויודע הכל.

הבעיה היא שמאז מה שקרה אני שומרת על ריחוק ממנו. ואמא שלי עצובה מזה ממש. (שלושתנו גרים קרוב זה לזה והיינו רגילים להיפגש הרבה יחד) הוא נראה כאילו לא קרה שום דבר חריג והכל מתנהל כרגיל. ואם קרה משהו, בכל מקרה זה לא קשור אליו, לא בעיה שלו, אחרים אשמים, בעיה שלהם.

הטענה היא ש"יש לו את האוטיזם שלו/האופי שלו שלא ישתנה, הוא גרוש, מסכן. ולי לא חסר כלום השבח לאל. אז למה לי לקחת אותו קשה. לא משנה כמה הגזים צריך לתת לדברים לעבור."

והשאלה שלי היא איפה הגבול, עד כמה אפשר לספוג, בגלל שהוא איך שהוא. האם אי אפשר לצפות מבן אדם מבוגר להתנהג כמו בן אדם. האם בשביל אמא שלי אני צריכה להמשיך איתו את היחסים כאילו כלום לא קרה.

?

שאר האחים לא גרים ככ קרוב ולא צריכים להתמודד איתו באותה תדירות כמוני. הם בעצמם גם התרחקו ממנו כבר מזמן. זה פעם ראשונה שהוא ממש הגזים בהתנהגות שלו כלפיי ככה, הם נפגעו ממנו כבר מזמן.

ובסוף בעלי גם סובל ממנו למרות שהוא ממש סבלני ונותן לי להחליט לבד עד כמה אני רוצה שנמשיך לפגוש אותו.

חיבוק גדול. לא קל.קמה ש.
בס"ד

השנקל שלי לשמור על קשר אבל במינון. לשמור על עצמך קודם, ואיפה שזה מתאפשר לך להמשיך להיות בקשר בצורה סבירה מבחינתך, להיות בקשר, גם אם על אש נמוכה. ראיתי מקרוב במשפחה שלי ושל בעלי כמה מקרים של נתק בין קרובי משפחה מדרגה ראשונה ובסוף כולם סובלים מזה. בכל המקרים אחד הצדדים היה עם בעיה נפשית כזאת או אחרת, וזה הקשה מאד על הקשר, אבל בסוף ברגע שמתנתקים גם הצד הבריא מרגיש סבל גדול מאד. ושוב חיבוק גדול, זה ממש ניסיון 🫂

נכון זה ממש מלא אנרגיות סתםאור10

שצפים כל שבת מחדש שאז היינו רגילים להיפגש

אם הייתי גרה רחוק יותר היה יותר קל להתעלם

אבל עכשיו כל הזמן זה עולה ונמאס לי

"עושה שלום במרומיו...." הייתי רוצה שלא יהיה שום קושי בקשר. גם מוכנה להתעלם. אבל הוא הגזים ממש. ולא בטוחה שהתירוץ הוא עם קשיים בתקשורת מספיק כדי לגרום לתחושה שאני שלמה ים ההתעלמות מצידי על הפגיעה.

אני במקרים כאלה מציבה את הגבולכורסא ירוקה

וכן, מנתקת את הקשר עד שהוא יבוא ויבקש סליחה. לא אכפת לי הסליחה, זה לא הנקודה, המטרה היא שהוא יבין שהוא עבר גבול. בין אם זה גבול הזוי מבחינתו ובין אם הוא מבין שהיה לא בסדר - זה לא אכפת לי. הקטע שידע לא להתנהג אליי ככה.

הסיבה שלוחצים עלייך היא לא כי לך יש חיים טובים והוא מסכן, אלא כי את מתקפלת והוא לא. הסיבה שהוא מסכן היא לא את אלא הוא וההתנהגות שלו. אם יתנהג כמו שצריך אנשים לא יתרחקו ממנו והוא יהיה פחות מסכן. יש אנשים גרושים עם חיים מלאים ונפלאים, הבעיה שלו היא ההתנהגות שלו עצמו ולא שום נסיבות חיים. ברגע שיבינו שאת לא מתקפלת יעברו ללחוץ עליו, וגם אם הוא לא מסוגל להוציא את המילה סליחה מהפה, לאט לאט יחלחל לו מה הגבול שהוא לא יכול לעבור.


ולגבי ההורים - זה באמת החלק הכי שובר לב, לדעת שהם סובלים מלראות אתכם ככה וה"תיקון" הוא בהישג ידך. אבל לבוא ולהגיד להם בצורה מכובדת אני מבינה את הקושי שלכם, אבל יש גבולות להתנהגות, זה דבר לגיטימי..

אני לא מכירה את אחיך אבל גם לנו יש מצב דומה וחוויתי מקרים כמו שאת מתארת. בתחושה שלי, הקושי היותר משמעותי של ההורים, זה שגם הם נפגעו ונפגעים ממנו הרבה, והם כל הזמן מורידים את הראש כי "הוא מסכן" ואז פתאום את באה וכאילו "הורסת", מבחינתם, לא במודע אפילו, הם מקריבים את הכבוד העצמי שלהם מול הילד הזה ופתאום את באה ודורשת שאלייך יתייחסו אחרת. מבינה את הקושי? זה לא העובדה שאתם בנתק כמו המראה שזה מציב להם, שכן אפשר לדרוש ממנו יחס סביר, שלא לומר מכבד. 

תודה על ההתייחסות המפורטת, נקודות מעניינותאור10

אז לשבת שלח שוקולדים שזה כנראה סוג של לומר סליחה.

למרות שלדעתי אין לו בעיה לחזור על אותם הדברים שפגעו שוב כי הוא מאמין שזה נכון.

עכשיו השאלה איך חוזרים למצב 'רגיל', נגרם נזק מהסיפור הזה. מתעלמים?! פתאום חוזרים כאילו כלום. לא תהיה שיחה, כי היא לא יעילה, וכי מבחינתו הכל בסדר. שלח שוקולד אז זהו לחזור להיפגש כרגיל?! זה יהיה מוזר

נשמע שהוא "ביקש סליחה" מבחינתוכורסא ירוקה

יותר מזה זה כבר לבקש ממנו להיות בנאדם אחר..

אני הייתי יורדת מהעץ בשלב הזה. כי זה הכי טוב שיכלת לבקש, אם אני מבינה את הסיטואציה ואת הבנאדם.

מצד שני זה לא אומר שצריך להסתחבק ולהפגש פעם בשבוע. אפשר להגיד אחלה תודה קיבלתי, ולהתנהל יותר בקרירות, להשתדל להפגש יותר עם ההורים לבד, פחות איתו. לא כהצהרה, אלא כהבנה שזה פחות נכון לך. כמו שיכולים להיות אנשים שהם אחלה ובסדר גמור אבל אין כימיה אז תצמצמי מפגשים פשוט כי זה לא זה. אז אותו הדבר.

לענות לו באופן קונקרטי, מכבד אבל לא יותר מזה.

זה לא המלצה, כן? סתם אומרת לך מה אני הייתי עושה במצב כזה..


ולגבי מה שענית לאמאשוני על איך היית רוצה שהילדים שלך יהיו, אז מבחינתי זה בול מה שהייתי רוצה -

שידעו לעמוד על שלהם

שידעו שיש להם מקום והכבוד העצמי (לא במובן של אגו, במובן של הערך שלהם כבני אדם) שלהם ושל בן הזוג שלהם לא שווה פחות משל אחים שלהם

שידעו לומר - זה לא טוב לי, ולהתרחק. אם מישהו רע אליהם.

שידעו שאם הם לא ילמדו להתנהג אז יש לזה מחיר. חברתי, אישי, משפחתי.

שידעו שהם לא צריכים לשלם מחיר על התנהגות של אחרים

שידעו להתנצל

שידעו לקבל התנצלות


אלה דברים ממש חשובים, ולדעתי בדינמיקה משפחתית בריאה, כשיודעים להתנהג בכבוד לצד ואחרי הכעס, זה חלק ממה שיהפוך אותם לאחים טובים יותר ולא טובים פחות.

דווקא להיפך ראיתי, שבמשפחות שיש צד אחד שתמיד נדרש להתנצל ולהתכופף, הדינמיקה בין האחים הרבה יותר רעילה, כי יש צד אחד שמרגיש שלא רואים אותו בכלל, וצד אחד שיודע שהוא יכול לעשות מה שירצה כי אין לזה מחיר

כל מילה^^^רקאני
אני לא חושבת שהבנת את העמדה של ההוריםשיפור
מדברת בתור אחת ממשפחה עם סיטואציה דומה. ההורים התרגלו להכיל את הקושי שלו, ולצפות מכולם להכיל תמיד. שום דבר לא אשמתו, כי יש לו לקות שלא מאפשרת לו להתנהל בצורה נורמלית. 
הבנתי..כורסא ירוקה
גם אצלנו יש סיטואציה דומה. אבל זה ממש לא המצב שאת מתארת, אלא שההורים התרגלו שהוא כזה ולא ידעו להציב לו גבולות ואז כל פעם מצאו תירוץ למה הוא מתנהג ככה "כי ..." והוא מסכן ולכן צריך להכיל אותו. ובאמת הוא יודע להתנהל בצורה נורמלית, רק לא תמיד טורח. 
זה נשמע קצת שונהשיפור

למרות שלפעמים קשה לדעת מה עניין של גבולות והרגלים וחוסר התחשבות. ומה עניין של חוסר הבנה חברתית.

לעניות דעתיכורסא ירוקה
אם רואים פער בין סביבות שונות, קל יותר להבין שסה בעיית גבולות. אדם עם קושי בהבנה יתנהג אותו הדבר בכל מקום. אדם שמתנהג משמעותית יותר בכבוד לחברים במסגרת הלימוית, ורק בבית פעם אחרי פעם לא מבין איך להתנהג - זו לא בעיה אובייקטיבית אלא בעיה בדרישות שהוצבו לו
לא דווקאשם משתמש:

לפעמים ילד עם לקות יודע איך מצופה ממנו להתנהג,

בסביבות ציבוריות הוא ינסה להחזיק את עצמו ויתאמץ להתנהג בהתאם.

אבל בסביבה הבטוחה, הוא ישחרר ויתנהג באופן הטבעי שלו.


בסביבה ציבורית במצבי קיצון/לחץ/עומס אפשר יהיה לראות גם כן את ההתנהגות הטבעית

You rest my caseכורסא ירוקה
מילא אם היית אומרת הוא לא מבין ואי אפשר לצפות. אבל את בדיוק אומרת את מה שאני אומרת - הוא מבין ומסוגל.

בין אם יש תווית של לקות ובין אם לא, מי שמצליח להבין מה מצופה ממנו, ויותר מזה, מסוגל להתאים את עצמו למצופה - יכול לעשות את זה גם בבית. ברור שיותר נוח לו להתפרק בבית. גם לי נוח להתפרק בבית ולצעוק ולכעוס ולאכול בצורה לא מנומסת. זה לא אומר שאעשה את זה. כי אני בת אנוש ומסוגלת לשלוט בעצמי גם כשזה קשה ומבאס, ואם אני רוצה לפרוק אז אני אנסה למצוא פעילות שמאפשרת לי לפרוק כעס ועצבים, כי המשפחה שלי היא לא שק האיגרוף שלי.


לכולנו יש את ההתנהגות "הטבעית" שלנו ואת ההתנהגות המעודנת יותר שאנחנו מציגים לעולם, ואנחנו פה ושם טיפה משחררים (בעיקר בבית), וכולנו במצבי קיצון מתנהגים יותר דומה לטבעי שלנו ולא להתנהלות המאופקת שאימצנו. אבל לאפשר למישהו בשם איזשהי תווית של לקות לשחרר כל רסן מול אנשים מסויימים זו בעיניי האישיות תפיסה מוטעית, וזה הביטוי הכי עדין שהצלחתי למצוא.


ובכל מקרה אם זה היה המצב, אישית הייתי תופסת ממנו פי אלף יותר מרחק. אני לא צריכה להיות שק איגרוף של אף אחד. 

אף פעם לא יצא לך לצעוק על מישהו מבניקופצת רגע

המשפחה הקרובה שלך?

אשרייך

כמובן שכןכורסא ירוקה

אבל אני מבינה שזה לא בסדר ומתנצלת, גם בפני הילדים, אחרי שזה קורה.

לצפות ממישהו לקבל את הצעקות האלה - זו הבעיה. אם מי שצעק מבין שזה לא סבבה הוא יכול להבין את זה גם מול המשפחה, אבל מה שהפותחת מתארת זה מישהו שמסביר למה כל העולם אשם ורק לא הוא

אם הנקודה היא ההתנצלות, אוקיי הבנתיקופצת רגע

אם הנקודה היא התנהגות שונה בסביבות שונות, למשל התנהגות סבירה ומנומסת בעבודה והתנהגות יותר משוחררת וקצרת רוח בבית - שזה עיקר תוכן ההודעה אליה הגבתי, אז התנהגות שונה בסביבות שונות מאפיינת כמעט כל אדם.

כמובן שגם בני אדם שיש להם איזו שונות נוירולוגית יכולים להתנהג אחרת עם חברים ועם משפחה. זה שהם מצליחים להתנהג באופן מספיק מקובל בעבודה או אפילו עם חברים לא מוכיח בכלל שאין להם קושי בהבנת הסביבה והתקשורת. 

כן, הענין הוא להכיר בזה ולהתנצלכורסא ירוקה
לרובנו יש התנהגות שונה בסביבות שונות ואנחנו מרשים לעצמנו לשחרר בסביבה קרובה. כמובן השאלה עד כמה... אבל גם כשזה קורה הקטע הוא לדעת להכיר בזה ולהתנצל במקרה הצורך, ופה המצב הפןך
הנקודה שלי היא שעצם העובדהקופצת רגע

שאדם 'יודע' איך להתנהג בעבודה,

ומתנהג אחרת בבית, לא שולל את העובדה שייתכן שיש לו הפרעת תקשורת. זה פשוט לא סותר. 

אני מבינהכורסא ירוקה

פשוט מה שנאמר פה בכמה מהתגובות בשרשור היה שמי שיש לו הפרעת תקשורת לא אשם בהתנהגות כזאת כי הוא לא מסוגל אחרת ולכן לצפות להתנצלות זה כמו לצפות מאדם נכה שילך על שתי רגליים. שבלתי אפשרי להסביר להם איך כן להתנהג והם בכלל לא מודעים לכך שההתנהלות שלהם לא בסדר.

(שזה בפני עצמו דיון שלם שאני לא נכנסת אליו... לא מזמן נתקלתי בפייסבוק בכך שיש בחור בתל אביב שמסתובב בתחבצ ומציג את עצמו לנשים כאוטיסט שצריך עזרה ואומר שהוא בחרדה וצריך חיבוק ובחסות זה מטריד אותן מינית.

מניחה שהבחור הזה הוא נוכל ולא אוטיסט, אבל עצם הלגיטימציה הציבורית לכל התנהגות רק כי יש עליה תווית של לקות היא בפני עצמו דבר שאמור להיות עליו סימן שאלה)


אז מה שניסיתי לומר היה שבין אם יש לו הפרעת תקשורת ובין אם לא, בתפקוד שמאפשר לו להבין איך להתנהל מול חברים - הוא מסוגל גם להבין איך להתנהל מול משפחה. ברור שלפעמים מתפלקת אמירה לא במקום. לכולם. אבל אז מצופה שיתנצל.

בן אדם כמו שמתואר פה, שיש לו חברים, אבל כל המשפחה נפגעת ממנו כל הזמן, הייתי מצפה שיתנהג אליהם לפחות כמו לחברים.. יוצאת אמירה לא במקום? שיתנצל. במקום זה נשמע שהוא רק מסביר למה כולם אשמים חוץ ממנו.


וזה בלי קשר לכך שיכול להיות שאין לו שום הפרעת תקשורת אלא הוא פשוט אדם לא נעים, שמצפה שיכילו אותו כי זה הצליח עד היום.

יש גם אנשים כאלו... 

את פשוט מציגה את זה מאוד חד משמעיקופצת רגע

אין לי מושג האם יש לאדם המדובר הפרעת תקשורת,


 

אבל בתור אמא לילד על הרצך בתפקוד גבוה, שבהחלט לגמרי מבין שהוא אמור להתנצל אם הוא פוגע במישהו, אני יכולה לומר לך שזו חוויה מאוד קשה עבורו, להיות כל הזמן זה שלא בסדר. וזה שלא הבין מה אמורים לעשות/לומר עכשיו ומה מתאים או לא מתאים. ולא בגלל שהוא טיפש להיפך הוא ילד חכם.

אבל הרבה דברים שמובנים מאליהם לכולם בשבילו הם עבודה קשה.


 

תארי לך לצורך העניין שהיית פתאום עוברת למקום ששם אמורים לצעוק על כולם, לדרוש את שלך ולא להתחשב ולדבר בקללות. וכשאת סתם מבקשת באופן הכי רגיל שלך אנשים נפגעים. נכון שיהיה קשה להחזיק ראש ולהבין מה לעשות? יכול להיות אפילו שתנסי להתנצל וגם את זה תעשי בדרך פוגענית בלי לדעת את זה. יכול להיות שאפילו תעדיפי לפעמים להתכנס לתוך עצמך ולהפסיק קצת לנסות לתקשר ולהסביר את עצמך כי ממילא זה לא הולך לך טוב... 

 

אני לא אומרת שהדוגמא הזו קולעת אחד לאחד, 

ואני לא אומרת שמי שאוטיסט יכול להתנהג לכל אחד איך שבא לו( אנחנו עובדים הרבה על זה 🥴), 

אבל כן, בהחלט יכול להיות מצב שיש אנשים שקשה להם יותר. וגם אם הם מצליחים להעמיד פנים ולהשתלב בחלק משעות ביממה זה דורש מהם המון והגיוני שהתסכול משפריץ החוצה לפעמים. 

 

אני לא אומרת שאנחנו אמורים לקבל התנהגות פוגענית כלפינו, אבל אני פחות אוהבת גם את האמירה הנחרצת ההפוכה, שכל אחד יכול להתנהג בסדר ובוחר שלא לעשות זאת, או משהו כזה, שזה מה שעלה לי כשקראתי מה שכתבת. זה יותר מורכב מזה.

גבולות חייבים לשיםאמאשוני

גם במקרה של לקות תקשורת חמורה, גם בדמנציה וגם כשאדם נמצא על ערש דווי.

ועדיין לצפות להתנצלות זה מוזר.

אדם עם לקות תקשורת שמתנצל, באמת מתחרט? באמת מבין למה זה פוגע? לדעתי לא

אז מה הטעם בהתנצלות. זה לא סותר להפיק לקחים להבא להגדיר מחדש את יכולת ההכלה (או ליתר דיוק החוסר הכלה)

אני חושבת שלרוב יכול להבין שפגעשיפור

ולהתנצל על זה. לפחות בתפקוד גבוה.

גם אם לא מבין למה זה פגע. אבל בסיטואציה כמו דכורסא ירוקה מתארת, שזה משהו שלא היה עושה לחברים, אז הוא גם אמור להבין למה זה לא בסדר.

הוא מבין שכללי המשחק הואאמאשוניאחרונה

שצריך להתנצל.

לא מבינה מה הערך של זה בתור מקבל ההתנצלות.

עבדתי עם מישהו כזה,

היה עושה דברים (במובן של תקשורת עם אחרים) כי ככה לימדו אותו שצריך.

ההתנצלות הייתה כמו שאני מתנצלת אם עשיתי טעות טכנית. בלי להבין באמת את ההקשר ולמה זה לא תקין בתקשורת בין אנשים.

לשלוח שוקולדים זה בדיוק זה- להבין שלפי הספר אתה צריך להתנצל, בלי להבין באמת על מה ולמה.

גם בבעיה אובייקטיבית אפשר ללמד להתנהג לא?!אור10

אין שיטות ללמד אוטיסט גבוה איך לקרוא סיטואציות ואיך להתנהג??

ספציפית אצלנו האח מבוגר, לפני שהיו מאבחנים כל דבר. אז ההורים התייחסו כאילו זה האופי שלו, והכילו, ואהבו. ומצפים מכולם להכיל כמותם.

בשנה שנתיים האחרונות זה עלה שבואו תכלס ההתנהגות שלו היא של אוטיזם.

כשיש אבחנה כזו אולי יש כלים איך ללמד להתנהג, איך להציב גבולות, איך לחנך.

אבל בגיל מבוגר (45+) אפשר עדין לחנך ולשנות?

שואלתכורסא ירוקה

הוא בכל מקום מתנהג באופן הזה? או שיש לו למשל חברים טובים שאיתם הוא מתנהג בצורה נעימה יותר? הוא מצליח להחזיק עבודה בלי להסתכסך עם אנשים?

לא בטוחהאור10

עובד מול מחשב., לא בטוחה עד כמה יש צוות. חלק מהימים מהבית.

כן מחזיק עבודה

משתתף לא מעט במפגשים חברתיים, של לימוד או חוג.


 

יכוֺל להיות באמת שסתם בזמן האחרון הדבקנו עליו תווית כזו של אוטיסט, כי זה עזר לנו לקבל את החוסר אכפתיות שלו. עושה מה שבא לו אפילו שכבר 1000 פעמים מבקשים ממנו משהו (חוסר התחשבות בסביבה ברמה חצופה כבר ממש, שלא מכבדת את הגבולות של אנשים אחרים).


 

בכל אופן אתייחס לשוקולדים כסליחה, ואבקש מהמשפחה האישית שלי להמשיך להכיל את השריטות שלו בשם אבחנה או בשם חוסר הצבת גבולות שכבר אי אפשר לשנות בגיל שלו.

ברור שנצמצם פגישות ושיחות וכו.

פשוט בשל הקירבת מגורים, והיותו גרוש, החיכוך היומיומי גבוה בעיקר עם אמא.

כרגע הקושי שלי לדמיין איך שוברים את הקרח, אחרי הניתוק הזה שהיה בחודשיים האחרונים.

דורש ממני יותר מדי אנרגיות לשמור מרחק ולכן מעדיפה לחזור לאיזשהו קשר. ולקוות , לקוות ממש, שאולי הוא כן הבין שהגזים וישתדל בעצמו להתנהג יותר מכבד כשניפגש שוב.

רק לגבי הסוףכורסא ירוקה

כי על השאר עניתי בהודעה אחרת.


המלצה אישית שלי, כי מדובר על התמודדות לאורך שנים, תעשי את מה שלוקח *ממך* פחות אנרגיות, בלי להתחשב במה הוא יחשוב על זה. אם לוקח לך יותר אנרגיות לנתק קשר אל תעשי את זה כי זה יותר נכון. אחכ לחשב כל פעם אם הוא כן נמצא איפשהו או לא ואם לבוא או לא, ואם כן לדבר או לא. וזה באמת צורך ככ הרבה כוחות..

אם מה שמרגיש לך הכי נוח זה פשוט להיות בקשר קריר - לכי על זה.  את לא צריכה להילחם את כל מלחמות הצדק, רק לחשוב מה נכון לך ולמשפחה שלך ולנפש שלכם ואיך יהיה לכם הכי טוב. 

תודה, ההודעות שלך היו לי משמעותיותאור10
ברור שיש דרכים לשפר את היכולתשיפור

של אדם עם אוטיזם להתנהג בצורה מותאמת ולקרוא סיטואציות חברתיות. אני יודעת שעושים את זה בגן תקשורת וכיתות תקשורת. אבל לרוב זה רחוק ממאה אחוז, ועדיין הגיוני שההורים יצפו מהסביבה להכיל המון.

אני חושבת שכדי שאדם מבוגר ילמד וישתנה הוא צריך לרצות את זה. כי זה ידרוש ממנו מאמץ.

מה שאמא שלך מצפה לא רלוונטיאמאשוני

ברור שאמהות רוצות לראות אחווה בין אחים,

זו משאלת לב טבעית והגיונית והיא לא מבוססת על המציאות בפועל,

ובדיוק בגלל זה לא צריך להתרגש ממנה.

צריך לכבד את ההורים ואפשר להכיל דברים עד רמה מסויימת בנוכחותם.


השאלה מה נכון לך לעשות עם הקשר הזה.

כןאור10
וכל הזמן מתנגן לי ברקע איך את רוצה שהילדים שלך יהיו בקשר ביניהם, תשמשי להם דוגמא אישית.... בכל זאת מייסר
עם המלחמה, מחזיר דברים לפרופורציותאור10

מניחה שפשוט אוותר על להיות צודקת

ומקווה לא לפגוע בבעלי שלא ייראה שמוותרת על הכבוד שלו בשביל האח (כשפגע בי הזיק לו. זה היה משולב.)

שימי לברקאני

כמה שחשוב להיות הצד המוותר והכל

שימי לב לא למחוק את עצמך 

מגיע לך יחס מכבד 

לא מגיע לך שישפילו אותך ויגידו לך דברים פוגעים

יש דברים שלא בטוח שהמקום שלך הוא לוותר והוריד ראש

מותר לשים גבולות בכבוד

 

רק את יודעת איפה הגבול בין לוותר לבין מחיקה עצמית

אני מרגישה שהראיה שלך מעט דיכוטומיתמרגול

כלומר - או שאני מתרחקת מאוד עד כדי ניתוק קשר, או שאני מוותרת על להיות צודקת וסופגת מלא עלבונות.


רוצה להציע את הרעיון של יש דרך אמצע.

בגדול אני חושבת שניתוק קשר לא כדאי לרוב, בעיקר כי הוא לפעמים גובה יותר מחירים וכוחות. (יש מפגש משפחתי- נבוא? רגע, אבל הם באים? ואחותי אמרה עליו עכשיו משהו, אני תוהה איך לו עכשיו, וכו וכו. כלומר, זה מעסיק)


נשמע שאולי כדאי קשר פחות קרוב ותדיר?

לא להיפגש סתם כך אתם, אבל אולי יש לו ילד שחבר של ילד שלך ואז סבבה שיבוא שישחקו.

מפגשים משפחתיים רחבים להגיע, אבל רוב הזמן לשבת לפטפט עם אחיות/גיסות/ איזשהו מעגל אחר.

לשלוח הודעת חג שמח, אבל לא להזמין אותם לארוחה.


אני חושבת שגם בלהיות בחווית ויתור מתמשכת מולו. זה משהו שלא נעים בכלל, ויכול גם בטווח ארוך לעשות יותר נזק (כי זה מצטבר, וגם זה לא נעים וכו)

לא אומרת לא לוותר, לפעמים כדאי.

אני בעיקר ברעיון של ליצור איזשהו שקט תעשייתי. בכמה מפגשים משפחתיים בהם את מדברת איתו שלום שלום ובקטנה, לרוב לא יווצר משהו משמעותי (עדיין צריך להבליג לפעמים, אבל דורש פחות כוחות)

מראש להשתדל לא להיכנס לשיחות שהנושאים בהם נפיצים.

כזה…

כןאור10

עיקר הבעיה שהוא נמצא כל שבת עם אמא ואמא רוצה שנחזור גם אנו לאכול איתם מדי פעם

אז כדי למצוא את דרך האמצע עדין נצטרך להיפגש יותר מאשר רק בחגים


גם כן לא ברור, באיזו תדירות גרושים נמצאים אצל ההורים?!.... 

כל שבת כל הארוחות?מרגול

זה אכן מאתגר יותר.

אני גם לא עפה על הרעיון של להיות כל שבת אצל ההורים (גם כשגרושים), אבל זה לא ענייני ולא עניינך. בחירה של הורייך ושלו.


אולי אפשר להמיר את השבתות אצל ההורים בארוחות ערב באמצע שבוע? (לא כל שבוע, אלא בתדירות שנוחה לכם)

הכוונה המפגש שלך ומשפחתך עם ההורים

מדי פעם זה לא כל שבתאמאשוני

ואפשר להזמין אותם אליכם גם.

ההורים אף פעם לא מזמינים ולא מתארחים?

זאת לגמרי בחירה שלהם

אני גם אחות לאוטיסט ואמא לאוטיסט קטן וחמודאנונימית בהו"ל

ואני רוצה לענות לך תשובה קצת שונה.

קודם כל חיבוק גדול, הוא באמת יכול להתנהג בצורה נוראית ולעלות על העצבים ממש. וצריך אינסוף סבלנות אבל כאילו סך הכל הוא בן אדם בוגר, עצמאי, נורמלי, אז שיתאפס על עצמו.

לא יודעת לגבי אח שלך, אח שלי מנסה להשתפר ולהיות יותר טוב ומתחשב, הוא פשוט לא יודע וזה לא עובד לו.

הרבה אסימונים על אח שלי נפלו לי בעקבות הבן שלי. 

הלוואי שאני אספיק להרחיב בהמשך, כרגע זמן נורא עמוס לי.

אבל חשוב לי להגיב גם על מה שכתבה @כורסא ירוקה אנשים עם בעיית תקשורת הם לא אנשים מסכנים מניפולטיביים שלא מתקפלים. זה קושי אמיתי, אובייקטיבי שמאוד מאוד קשה לשנות אותו, על גבול הבלתי אפשרי, זה מאוד נחמד להגיד אם הוא יתנהג כמו שצריך, זה כמו שתגידי על ילד עם לקות למידה "אם הוא ילמד כמו שצריך הוא יצליח" אז לא, הוא הרבה פעמים לא מודע למה זה "כמו שצריך" ולא תמיד מסוגל להתנהג כמו שצריך אפילו אם הוא באמת בתפקוד גבוה ונראה כלפי חוץ בן אדם רגיל ונורמלי.

 

ומתייגת את @מתואמת שאולי תסכים איתי ואולי לא, אבל בתור אמא לילדה על הרצף נראה לי יהיה לה מה להוסיף...

האמת שלא ידעתי כל כך מה להגיב פהמתואמת

חוץ מזה שטוב לאבחן כמה שיותר מוקדם אוטיזם, כדי שהסביבה כולל המשפחה תדע איך נכון להתחשב, וגם האדם עצמו יבין את עצמו ואת הסביבה שלו...

במקרה של הפותחת זה לא קרה, ואני לא יודעת איך נכון עכשיו להתנהל...

תודה לכן על התגובות מהניסיון האישי שלכןאור10

כאם, או אחות.

מעניין אותי פתאום איך קולטים שאבא שלך מה שחינך אותך מדוגמא אישית זה בעצם לא ככ נורמטיבי.... ואולי עדיף לא ללמוד ממנו, ואיך בדיעבד סולחים לו על דברים כשנופל האסימון. קשוח

בדיוק מה שרציתי להגידטרכיאדה

זה כמו שתבקשי מאדם נכה שיתגבר על עצמו וילך על שתי רגליים.

יש לו קושי אמיתי אמיתי, הוא לא רוצה לעשות לך רע, גם ככה החיים שלו קשים והוא לא מבין את הסביבה

ולא יודע איך להתנהל לפי הכללים שבשבילנו הם כל כך טבעיים.

בעיני ממש אין מה להפגע, תסתכלי על זה כנכות

כמה נקודותכורסא ירוקה

1. יש פה פרט חשוב שהפותחת כתבה - אח שלה לא מאובחן.

יש הרבה הרבה אנשים סביבנו שמרוכזים בעצמם ולא טורחים ללמוד איך להתנהג בחברה, הרבה פעמים בעיקר מול המשפחה בבית ולא בחוץ, ואנשים כל כך מופתעים שהאנשים האלה מתנהגים בצורה כזו שהם בטוחים שיש לבנאדם בעיית תקשורת. אולי יש לו ואולי לא, אבל בואי נגיד ככה, בנאדם שמגיע לגיל מבוגר בלי צורך באבחון והוא מתפקד בחברה, גם אם לא בצורה מיטבית, כנראה מבין ברמה בסיסית איך מתנהלים. זה לא ברמה שהוא לא מסוגל להבין שx זה דבר שפוגע באנשים.

אז לא הייתי יוצאת מנקודת הנחה שהוא אוטיסט, זו פשוט תווית שמדביקים להרבה אנשים חסרי הבנה חברתית שגם אם יש להם בעיה כלשהי זה ממש לא מוכרח שהבעיה היא בעיית תקשורת.


2. נניח שהוא כן. ממש לא אמרתי שמדובר באנשים מניפולטיביים.


3. לא מכירה אוטיסטים מאובחנים, מכירה אנשים שכמו שאמרתי - אנשים בקלות מדביקים להם את התווית הזאת, בעוד שאני רואה שבמצבין מסויימים הם בהחלט יודעים איך להתנהג ולהתנהל, ובמקומות אחרים שפחות אכפת להם, הם מרשים לעצמם כי פשוט נותנים להם להיות גסי רוח, וכשמעירים להם הם לא מבינים מה הבעיה בכלל/לא הבינו אותם נכון/בשפה הלכתית הכוונה היא אחרת/הרבה תירוצים אחרים.

אז אני מבינה שאת כותבת מנקודת המבט שלך (למרות שמעבר לתווית של אוטיסט לא נשמע שזה בהכרח אותה התנהגות), אני כותבת מנקודת המבט וההיכרות שלי.. ועם אנשים כמו שאני תיארתי, מה שכתבתי עובד מצוין, מנסיון, כי אלה אנשים בלי גבולות ולא עם בעיה נוירולוגית

תודה על זהאור10

אני באמת לא יודעת איך הוא עם חברים

יש לו חברים, לא מעט

ויכול להיות באמת שהוא בכלל לא אוטיסט, ואז אבל יש לו איזו הפרעה נפשית. כי אז אין הסבר איך הוא מצליח להרחיק ממנו את אשתו את אחים שלו את מי שאוהב אפילו הילדים נראה לי מתרחקים ממנו.

אני לא בטוחה מה זה מניפולטיבי. הוא לא גורם לנו לעשות דברים. הוא כן גורם לנו להשקיע המון אנרגיות רגשיות.


ופה באמת נראה לי הנקודה. האם לרחם כי הוא מוגבל שבמשך כל השנים לא היה הכלים איך להתמודד ועליי להוריד את הראש. או שגם אם יש לו קשיים כלשהם יש גבולות שמצופה שיבין.

פעם הייתי בהרצאה על אלימות בזוגיותכורסא ירוקה

והמרצה נתנה שם כל מיני תכונות והתנהגויות שהיא תיארה כנורות אדומות לבן זוג אלים.

ואז היא המשיכה לתאר עוד כל מיני תכונות והתנהגויות אחרות, אבל דומות, שהיית חושבת שהן על אותה הכותרת, ואמרה - "זה לא סימן לאלימות, פשוט אופי לא טוב שהאדם צריך לעבוד עליו"


מה אני באה לומר?

שאם אתם לא עם הכשרה לאבחן אותו, אז יכול להיות שזה יראה לכם בול כמו אוטיזם בזמן שזו פשוט גסות רוח.

האם יש לו בעיה כלשהי? כן!

האם אפשר לעבוד עליה? ככל הנראה, במיוחד אם יש לו הרבה חברים. כלומר הוא יודע איך מצופה ממנו להתנהג.

האם אפשר לעזור לו לעבוד עליה? רק אם הוא רוצה.


ואני רוצה להגיד לך שהרבה פעמים לאנשים יש דינמיקה שונה לחלוטין מול המשפחה ומול מי שבחוץ. ולפעמים בחוץ הם טורחים להתנהג כמו שצריך, כי הם יודעים שאם לא - אז לא יהיו להם חברים. אבל בבית הם התרגלו שיקבלו אותם בכל מצב אז הם מתנהגים איך שבא להם. וזה מוכיח את עצמו - אכן מקבלים כל התנהגות שלו. אז אולי הגיע הזמן לשנות את המשוואה הזאת

מסכימה איתך ממשרקאני
נשמע יותררקאני

כמו נרקסיזם מאשר אוטיזם

 

אני חושבת שלא משנה אם הוא מאובחן או לא

ולא משנה מה האבחנה

את לא אמורה לתת לאף אחד לפגוע בך ולהקטין אותך

אולי יש יותר מקום להכיל אוטיסט אבל גם זה בגבול

כמו שלא תתני לאוטיסט להטריד נשים כי הוא אוטיסט ולא מבין

אז גם לא תתני לא לפגוע בך ובבעלך

ובגלל שאת לא אמורה וגם לא יכולה לחנך אותו וללמד אותו איך מתנהגים

את יכולה לדאוג לעצמך

ולשמור מרחק

לא צריך נתק

אפשר רק להתקרר

להיות בקשר אבל לא קרוב מידי ולא מעיק

שהבחירה שלך תהיה איפה לעצור ואיפה לשים גבולות

לשלוט במינון ובקצב

כן תודהאור10
עבר עריכה על ידי אור10 בתאריך י"ג באדר תשפ"ו 15:57

האמת עלתה גם האופציה של נרקיסיזם

ובאמת בסוף זה לא משנה מה זה ואם בכלל

 

חיבוק!❤️ סיטואציה מורכבת!!!שיפור

את צודקת שאת לא רוצה לשהות בסביבת מישהו שפוגע בך.

ואמא שלך צודקץ שהיא רוצה אהבה ואחווה במשפחה. ואני גם ממש מבינה את הציפייה שלה שתבליגי כי זה מגיע ממקום של חוסר הבנה חברתית.


עולים לי פה 2 נקודות-

1. את פגועה כי הוא אמר דברים ממש לא במקום. זה באמת ממש לא נעים.

2. את חוששת שהוא ימשיך לפגוע בך בהמשך.


לגבי 1- הוא נתן לך שוקולדים כנראה כי זאת הדרך שלו לומר סליחה, עם זאת הנקודה העיקרית, אולי כן שווה לחשוב מה יעזור לך לסלוח לו. אולי ההבנה שזה באמת לא מגיע מרוע.

אם 2 הוא גם מרכזי זה יותר מורכב. אם יש נושא ספציפי שיש יותר סיכוי שיפגע שם- אולי אפשר לבקש ממנו פשוט לא לדבר איתך על הנושא הזה? אבל אם הוא עלול לפגוע בכל מיני מקומות, אז באמת נראה לי הגיוני כמו שאמרו כאן לתפוס קצת מרחק, למרות שזה יצער את אמא שלך, את צריכה לעשות מה שנכון בשבילך.

בהחלט עושה סדראור10

הבעיה גם היא שזה דרישה מהמשפחה האישית שלי.

המפגשים הם משפחתיים, אם אנחנו קצת חוזרים לשגרה גם אם לא כמו פעם אבל כדי להרגיע את אמא, אז זה דורש גם מהם להכיל אותו...


ואני לא יודעת ממה זה נובע ההתנהגות שלו. לא מרוע. לא מטוב. מתפיסה לקויה של המציאות. במציאות שלו הוא עשה לי חסד הוא האיר את עיניי. במציאות של שאר העולם הוא התנהג כמו חמור.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !