אם זה לא המון, ויש ממד, וזה לא רחוק ממכם אז מה ההבדל מלהיות בבית?

אבל זכותך להחליט שזה לא מתאים

והילדה תתמודד אין מה לעשות

יהיו לה עוד הרבה מסיבות בהמשך החיים...

הזמינו את כולן, אחלה.

גם אחלה שהחלטת שאת לא מרשה לה ללכת במצב ביטחוני כזה.

וגם הגיוני שהיא מאוכזבת.

נשמע שאולי הקושי הוא יותר מול עוצמת התגובה של הבת שלך?

אני לא מספרת להם הכל..

ושתדעי שכל תגובה נורמלית במצב לא נורמלי.

אולי ההזמנה היא רק הטריגר להוציא את כך הבפוכו..

תעשי לה אמבטיה ארוכה עם שירים להרגיע קצת

אפילו מעל 10

זה נשמע לי גיל יותר בעייתי להסתיר (אחכ היא תשמע מהחברות. וזו כן פגיעה באמון מול אמא)

וגם לא ככ גיל להכניס אותה בעצמך לאמבטיה עם שירים (אפשר להציע לה ולהכין לה מה שצריך, האם היא תזרום זו שאלה אחרת)

בשיתוף עם צוות הביטחון של הישוב.

אין הבדל אם הם בממד שלי או בממד בבית ליד.

הכל פה אותה בניה.

לשעה והלכו.

היתה אזעקה.

שמתי חלק אצלי חלק אצל שכנה.

לא לקחתי שום אחריות מיותרת.

שיקפתי את המצב להורים.

מי שרצה לשלוח שלח מי שלא לא.

לא הסכמתי לילדים לצאת כל עוד יש התראות.

מרחק הליכה במקסימום 2 דקות מהבית שלי לכל בית אחר פה.

אז כן. מבינה את המצב. מפחדת כמו כולם.

אבל החשיבה על הילדים שככ ציפו ליום הזה וככה נהרס להם היא זו שגרמה לי לפעול.

ולכן הכל היה בשקיפות ובבהירות.

ויכולה להבין מי שלא מסכימה.

אני גם הזמנתי חברים לפה. אמנם רצף האזעקות שהיה חיזלש את ההזמנה אבל לא מבינה את הבעיה..

יש התראה מקדימה שמאפשרת להתארגן על מרחב מוגן גם בדרך, יש ממד בבית ויש ילדים משועמים שישמחו לחברה. נשמע לי מאד הגיוני ובריא לנפש של הילדים.

זכותך כמובן לא להסכים לה ללכת, אבל אני לא רואה בזה חוסר אחריות ואני אדם שמאד נשמע להנחיות וכו'. 

שאולי הרעיון לא מוצא חן בעינייך

אבל

זה לא אומר שאחרים בעייתיים

ההתמודדות שלך מול הבת שלך ושלה מול המצב

אפעם לא נצליח להתמודד אם לא יהיו לנו ניסיונות.

ואגב שמעתי על יוזמות כאלו

זה לא הזוי ולא מסוכן כל עוד כולם קרובים למרחב המוגן

(גם בדרך)

יש הורים שלא מסכימים ואז נוצר בלגן

דוגמת הילדה שלי שהיא בת 9 והיא יושבת ובוכה ומתוסכלת מכך

שלא הסכמנו לה

אחרי מה שהיה בבית שמש אני עוד יותר בפחד ולא בא לי

למה בכלל להתחיל עם זה

לחברים, זה הגיוני בסך הכל ליום הזה אם יש ממ"ד ואם זה מקום יחסית קרוב. לא חושבת שצריך תמיד להתחשב במי שלא מרשה משהו, אין לזה ממש סוף.

לא נראה לי שיש מישהו לא בסדר בסיפור, ההורים שהזמינו בסדר ואת שלא מרשה גם בסדר.

ילדה בוכה זה אכן מבאס, קרה גם אצלנו היום, חיבוק 

אם יש משהו שאני לא מסכימה להם.
מוחקת מהוואטסאפ.

אז הם יודעים מה הם אומרים

בכל אופן הבעיות הגיעו כאן בגלים מכל מיני סיבות היום...

וגם מותר שיהיה בכי ולהסביר אח''כ את ההיגיון שלכם כשהיא רגועה ולהכיל את הרגש הלגיטימי והבאסה שלה.

חיבוק!!

מקווה שמחר יהיה קצת יותר קל..

אבל זה כבר כמה שנים מהחיים🙊).

במלחמה נראה לי קל לי יותר. לפחות נמצאים עם עוד אנשים, ולא לבד.

1. לא צריך לשים מסיכה

2. זה לצורך שיפור החיים

(אישית הקורונה פגשה אותי

מיד אחרי לידה

זה לא היה זמן טוב לכלום

וזה בדיוק 6 שנים לקורונה

כי לילד היתה יומולדת)

זה רק להיות בבית עם הילדים

אפשר לעשות בבית מה שרוצים בלי הפסקות לאזעקות

אפשר לישון-תאורטית..כי התינוקת שלי לא בקטע גם ככה חח

לא צריך להרגיע ילדים מפחדים

אפשר לצאת החוצה לטבע

אין התראות חופרות

בקורונה היינו אדם לאדם זאב

עכשיו אנחנו מאוחדים

התחתנתי בסגר הראשון.. היה פחד מכל דבר קטן, חברות בודדות שהיו בחתונה היו בחשש עד ליל הסדר שיצטרכו להכנס לבידוד..

קיצור, פחות. מעדיפה מלחמה במיוחד שאנחנו מתורגלים ובמיוחד שבעז"ה נסיר את האיום המטורף הזה מעלינו

לא פחדנו על חיינו

נזהרנו מאד, התחסנו, והיינו בבית. אז לא היה מה לדאוג.. היה אפשר לנסוע למקומות פתוחים ריקים. הסכנה היתה ברורה. פה זה לא צפוי והרבה יותר מפחיד

מלחמה זה עם תוחלת, תקומת עם ישראל בארצו בדרך לגאולה שלמה.

קורונה זה סתם

(ברור שאין סתם והכל הנהגת ה', ובכל זאת..)

מודה שהצלחתן קצת לבלבל אותי...

בכל אופן, אני מעדיפה קורונה. אמנם אי אפשר לצאת מהבית (ואני לגמרי לא יכולתי, לפחות לא בהתחלה, כי לא הייתי מסוגלת לחבוש מסכה), אבל לפחות בבית אפשר להתנהל ברוגע... ובלי המתח התמידי של האפשרות של הקפצה למקלט...

(ואיכשהו אצלנו במשפחה בקורונה היה מצוין יחסית - ניהלנו סדר יום, הילדים היו רגועים ויצירתיים, יש לי ילד שלגמרי פרח אז (מבחינתו עדיף מניין קטן באוויר הפתוח מאשר מניין עמוס בבית כנסת)... ובמלחמה בשנתיים וחצי האחרונות הרבה יותר קשה כנראה כי הם גדלו, ויחסי הכוחות קצת השתנו, ויש פה מלחמות גם בבית, כאילו לא מספיק מה שהולך בחוץ... ומן הסתם זה גם מכיוון שאני מתוחה, והילדים מרגישים את זה...)

ודווקא בקורונה בהתחלה הייתה לי הרגשה שהמשיח חייב להגיע בקרוב, כי זה אירוע שמעולם (בערך) לא היה, אז רק גאולה תציל אותנו מזה... ומלחמות, לעומת זאת, חווינו הרבה

כך או כך אני מקווה ומתפללת שהגאולה באמת תגיע בקרוב, ואז יישאר לנו להתלבט אם לעלות לבית המקדש ברגל ממש או להיעזר ברכבת😇

לאומית- מלחמה, דור של גאולה.

מצד שני בקורונה ישנים לילה שלם אז זה התלבטות קשה.

שהמלחמה נחווית בצורה כל כך שונה למי שאין ממד בבית, אין מה להשוות בכלל למי שיש.

אז בגלל שיש לי ממד בבית והשבת חוויתי פעם ראשונה משהו קצת אחר- אני רוצה לשלוח המון חיבוקים וכוחות למי שאין ❤️ ואם אתן נשים מגויסות שעושות את זה לבד עם ילדים- עפר אני לרגליכן!

הוא היה מגוייס עוד קודם, אבל הוקפץ בשבת וחזר לצבא

וגם אין לי ממ"ד אז בנתיים אצל ההורים, לפחות עדיין אין ילדים... מתה מפחד מה יהיה אם זה יהיה סבב ארוך עד הלידה או אם יהיו עוד סבבים כאלה אחרי

ומרגיש שלכל שאר המגוייסות הרבה יותר קשה ממני אז אין זכות להתלונן או להחשיב את עצמי כמגוייסת

יש מספיק קושי לכולן 😉

מקווה שיחזור הביתה במהרה, שלם בגוף ובנפש

תודה ❤

איזה חמודה!

מודים לה' על כל הניסים.

ב"ה שההורים קרובים.

אבל ממש קשוח הטיפול האינטנסיבי בילדים המחורפנים שלחוצים מאזעקות ורוצים את אבא.

הרגשתי שאין לי זמן לנשום, לאכול ולכלום. ועד שהצלחתי ללכת לשירותים אז התרעה.

אבל בה אנחנו בסדר. ומשתדלים לשמוח.

הילדים עשו מסיבת פורים במקלט וממש שמחו. 

חודש אחרי לידה

נסעתי לחמותי עם ארבעה קטנטנים שמפחדים מטזעקה ומתגעגעים לאבא, אז בינתיים הגיבורה האמיתית זו חמותי שעל זה ממש

הוא הוקפץ בשבת בבוקר

חודש אחרי לידה עם עוד 3 מתוקים חוץ מהקטנה

קרים בקראוון והממד בחוץ במרחק שמספיק בדקה וחצי אבל לבד עם כולם זה קשוח, במיוחד בלילה כשקר וחשוך

כואב לי כל הגוף. גם מלהעסיק את הילדים, לרוץ לממד וכו וגם מהמתח והדריכות..

אפשר הסבר לגבי השלישי 🫣

( לרוב אני באמת לא טיפשה אבל לא ישנתי הלילה 🥴)

נראה לי בגלל שאצל המלמדים לא מתארגנים על מתנה משותפת, אז הם מקבלים המון משלוחי מנות מהתלמידים ומזה הם מייצרים משלוחי מנות בפורים עצמו.

אבל כיוון שהתבטלו היום הלימודים הם נשארו בלי משלוחים והם צריכים לקנות בעצמם...

מדברים על זה אבל עדיין מפחד מאוד

במלחמה הקודמת

הילד היה בהיסטריה באזעקה הראשונה

עשיתי איתו תהליך

1. הסברתי את המצב במילים פשוטות

הסברתי שהסיכוי להיפגע מטיל- קטן

2. נתת לו עוגנים

מגע

בובה/ שמיכה אהובה

מקום קבוע בממד עם משחקים

3. דברנו על הפחד ועל דברים שיכולים להרגיע

4. הכנסנו ללוז דברים שגרתיים

יציאות מהבית

פגישה עם חברים

5. נתתי דוגמא אישית להתנהלות ברוגע ושלווה

זה עזר לו להרגע

במלחמה הזו הוא לא מפחד בכלל

ונראה שהוא מבסוט מהחופשה השהייה בבית וחווית המלחמה

איך מתמודדים, עיבוד.

*5 משחקים פשוטים - שנראים כמו משחק תמים, אבל עושים הרבה יותר מזה!

מוקדש לכל ההורים-

*ויסות רגשי דרך חוויה – בלי שהילדים בכלל שמים לב.*

*הילדים חושבים שהם סתם משחקים.*

*אבל מאחורי כל פעילות קטנה - מסתתר מנגנון מדויק לוויסות מערכת העצבים*, להפחתת סטרס, ולהגברת תחושת ביטחון בגוף.

👐 1. *לישה של בצק*

תכינו יחד בצק מלח ביתי (או השתמשו בפליידו) ותנו לילדים ללוש, למעוך, לקרוע ולגלגל.

🔍 *מה קורה בגוף*:

תנועות חוזרות + הפעלת שרירי הידיים , עיבוד חושי עמוק שמרגיע את המערכת הסימפתטית, מפחית אדרנלין ומחזיר תחושת שליטה.

👁️ 2. *מי ממצמץ ראשון*

מבט ישיר בעיניים. מי שממצמץ - מפסיד.

🔍 *מה קורה בגוף*:

קשר עין רגוע מגייס את ענף הקדמי של עצב הואגוס, מגביר אוקסיטוצין ומייצר תחושת קרבה וביטחון - בדיוק מה שהמערכת הפרה-סימפתטית צריכה כדי לפעול.

😂 3. *אסור לצחוק*

אחד מנסה להצחיק, והשני מתאמץ לא לצחוק. תוך שניות כולם נקרעים מצחוק.

🔍 *מה קורה בגוף*:

צחוק - גם מזויף , משחרר דופמין ומוריד קורטיזול. מערכת הרוגע מופעלת, והמתח משתחרר בקלות דרך חוויה חיובית.

🫧 4. *בועות סבון אתגריות*

נשפו יחד - מי מצליח לנפח בועה הכי לאט או לתפוס בלי לפוצץ?

🔍 *מה קורה בגוף:*

נשיפה איטית מפעילה את הסרעפת → מגייסת את עצב הואגוס, מאטה את הדופק , מכניסה את הגוף למצב של רגיעה.

🐝 5. *זמזום* - נחש את השיר

אחד מזמזם שיר, השאר מנחשים.

🔍 *מה קורה בגוף*:

רטט ממיתרי הקול מגרה את עצב הואגוס ומעודד הרפיה עצבית והורדת סטרס.

🎈 *הם רק משחקים. אתם יודעים שהם נרגעים*

וזו הדרך הכי טבעית, פשוטה ומשפחתית להכניס ויסות רגשי הביתה - בלי הוראות, בלי מאבקי כוח, רק דרך נוכחות וחיבור.

*לימים רגועים ובטוחים*

שבגיל הזה התגובה של ההורים ממש משפיעה

אז אם את חשה במתח וחרדה, כדאי לחשוב מה יעזור לך להשתחרר,

אם את רגועה, בע"ה גם הילדה תחוש בטוחה שוב.

כדאי לשים לה שירים באוזניות, שלא תהיה בדריכות לשמוע את האזעקה.

שמתי לי מוזיקה רגועה (stress relief פלייליסט) מספוטיפיי והיא ממש עושה לי טוב.

אמרתי לעצמי ולבת שלי בקול דיבורים מרגיעים - אנחנו בסדר, הכל בסדר, אם תהיה נלך בנחת ובשמחה למקלט וגם שם יהיה לנו בסדר, הקב"ה אוהב אותנו ושומר עלינו.

אפשר להכין לו שוקו

ממש ממש מתוק

ולשים את התרופה ולא להגיד לו

ואז להגיד לו שהחלטת לפנק אותו בשוקו

אני ראיתי כזאת סיטואציה אצל חמותי

והילד התרגש שהכינו בשבילו

ושתה את השוקו אפילו שראו שלא טעים לו

אבל בפעם הבאה שהציעו לו אז הוא כבר לא רצה שוקו

אז עברו למשהו אחר

לבן עם קש

לקחו אותו לחנות והוא בחר מיץ בטעם שהוא אוהב- זה החזיק איזה יומיים המיץ הזה

בגדול לתת לו לבחור את הדרך שבה הוא שותה את זה

גם שוקו, גם סרט, גם פרסים, מתנות. במיץ הוא הרגיש את זה. זה כמות די גדולה 7 סיסי אז הטעם מורגש בכל דבר

הוא נעול ממש.

לחכות לתוצאה של הבדיקה? מניחה שיצא חיובי עם החום שהיה והילד הגדול שבבית

אני כבר די התייאשתי, גם קראנו לסבתות והלכנו לאחיות שינסו שם לתת לו

בגלל זה גם נורופן/אקמול קשוח ממש לתת לו ואני לא רוצה לעשות מזה אישיו

הייתי מנסה פשוט כדור במקום סירופ

זה באמת דוחה וכדור יותר קל לערבב עם יוגורט או משהו

או ללמד אותו לבלוע עם מים- אפשר להשמש בשקדי מרק לאימון ולעשות מזה ממש חוויה

פה זה משהו אחר, לא זוכרת את השם לו (לא מוקסיפן הורוד)

הוא עקשן ברמות וככל שאני יעשה מזה יותר עניין יווצר לי בעיה עם האזניל המניעתי והאקמול/נורופן כשצריך

אגב, במידה ויצא חיובי צריך לבדוק את הילדה הקטנה גם בבית? יש לה שיעולים חזקים אבל לא משהו מעבר

לא נראלי שצריך

אפשר לנסות להחליף למוקסיפן הוורוד.

ובכללי לנסות טריקים מכל הסוגים (מה שעוד לא ניסית...), פרסים /להכניס לכיוון הלחי כשהוא ישן/לערבב עם משהו שהוא אוהב...

חשוב לטפל כדי למנוע סיבוכים.

בהצלחה ❤️

הקור קצת מעמעם את החוש טעם

עם שלי זה עזר וזה היה תרופה מגעילה ממש

מה שכן גם פשוט אמרנו לו שאם לא ייקח נצטרך לחזור לבית חולים ( הרגשנו גרוע לאיים עליו אבל זה היה נכון והיינו די קרובים להתאשפז שוב ופשוט לקבל בוריד) 

לא נראה שהוא מבין מה אני אומרת לו שאם הוא לא יקח כך וכך

קראתי שיש זריקה חד פעמית לחיידק זה נכון?

לנו היה זיהום אחר רציני וכבר היינו באשפוז ככה שהבין את המשמעות ...

לגבי סטרפ לא יודעת לגבי זריקה אבל נשמע ממש טוב אם יש 

במקרה כזה אצל תינוקת שסרבה לקחת אנטיביוטיקה הייתי סותמת לה את האף כך שהייתה חייבת לפתוח את הפה ודוחפת את המזרק לחלק הפנימי של הלחי יחסית בפנים הפה, זה מבאס אבל אם חייבים אז חייבים

לכן קודם כל בודקים הריון

אם זה לא הריון, יתכן דימום בהחלט עד שהעזק מתאזן חזרה

נראה לי עדיף.

כמובן, שאם הרב לא ראה שום דרך אחרת להתיר.

לפעמים זה מתנהג אחרת ממה שחושבים.

אם כן יתכן שגלולות הנקה לא מתאימות

אם לא-מאטד נשמע כמו הריון וחשוב לבדוק כדי לשלול חלילה חוץ רחמי