תזכה לחיי נצחח

זה דבר שחייב להיות נורמה בחברה - כמו עוד הרבה דינים אחרים בנושא צניעות.

יש דברים שבהם אנחנו רוצים להנתהג כמו "חיסון קולקטיבי" כדי לעזור ולהגן על מי שפחות חסין.

לעצם הטענה ש"אנחנו גדולים ויכולים להתמודד" היא כמובן שטותית. אנחנו שמים את הטלפון על טיסה כשנכנסים לפגישה,

ואנחנו משתדלים ללכת עם רשימת קניות מסודרת לסופר, ואנחנו קובעים חברותא כדי שבטוח נשב ללמוד, ואנחנו משתמשים ביומן

ושמים תזכורות לדברים שחשובים לנו, וכן הלאה.

אדם גדול, אם הוא בוגר, הוא לא אדם פזיז - להיפך. הוא אדם שמעצב לעצמו גבולות, שדואג להגנות בתחומים שונים, שמחפש לנהל

את החיים שלו בצורה יעילה, וכו'.

לעצם ה"הרמטי" - זו שאלה אחרת: שאלת "איפה עובר הגבול" הקלאסית. סינון אינטרנט זה בוודאי דבר יהודי.

חסימה טוטאלית של נטפרי זה כבר אכן מדיניות חרדית. וזה פלא: נטפרי היא חברה חרדית, רימון היא ציונית-דתית. שוק, אה?

אבל שים לב שבאמת אלה שתי שאלות שונות שמיזגת ביחד.

בנטפרי למשל לא "חוסמים אתרים רעים", אלא פועלים בשיטה הפוכה: כל האינטרנט סגור כברירת מחדל, ורק אתרים שנבדקו ונמצאו ראויים נפתחים.

וגם יש אתרים טובים וראויים אך הם לא ברשימה המולבנת, אתה לא יכול להגיע אליהם.

לקוצר דעתי:

1. האם התנתקות מאינטרנט הם דבר נכון וטוב - אז לכאורה התשובה הדתלית היא: לא. אנחנו לא מתנתקים, אנחנו מוכנים להסתכל על המציאות והבעיות ואנחנו שמחים מאוד מכל דבר טוב שיש לקידמה להציע. בנוסף, טוב לנו להיות מעורים ולהכיר אנשים מגוונים שונים.

בשנים האחרונות הצהד נהייתה יותר קרובה לחרדיים בתפיסה הזו (אני חושב שזה חלק מהחשיבה מחדש שקרתה לאחר ההתנתקות, שגם היא בעצם אלימות חרדית ולצערינו גרמה לשטוקהולם מסוים...). כיום יש יותר תפיסה של "תעשה א' כי אתה מפחד מ-ב'", ואמירות בסגנון "זה טוב אבל לא לאנשים פשוטים/נערים" וכדו'.

אגב אני לגמרי בעד מזעור של הגישה של נערים לסמרטפון ולאינטרנט זמין 24/6. אבל לא בגלל שיש תכנים לא טובים, אלא בגלל שזה מבזבז זמן ומוציא מהריכוז הראוי ללימוד התורה.

2. הצורך בסינון מפני בעיות צניעות - לכאורה אין מקום לשאלה הזו, הרי ברור לכולם שאינטרנט פרוץ יש בו בעיות צניעות, וזה נאיבי לחשוב שנערים (לדוגמה) יחזיקו כזה דבר בכיס ולא ייכשלו לעולם.

עם זאת, יש שאלות כלליות יותר: א) האם אין דרך אמצע, של אינטרנט חסום באופן מינימלי? ב) האם באמת אנחנו מבינים מה הסיכון והסיכוי בהיחשפות של נערים לתכנים לא צנועים?

אני חושב, שעם יד על הלב, יש הרבה מה לדון לגבי התועלת של פורנוגרפיה והיחשפויות שונות. יש כאלה שדווקא רוצים מלכתחיחה שלילד תהיה אפשרות לחקור וללמוד ולהבין בגיל צעיר ולפתח את ההבנה שלו כדי להגיע בשל יותר לגיל גדול יותר.

אני חושב שבאיזשהו מקום, הורים שלא עודים שום סינון בסמרטפון של הילד, זה מה שהם חושבים (או שהם מטומטמים).

השאלה שלי נובעת ממקום של אדם שהיה בנטפרי [בהתחלה חנוק, אחרי זה פחות, תתפלאו לשמוע אבל אפשר להסתדר עם נטפרי [לא הכי חנוק..] מצויין], לפני כמה שבועות עברתי לרימון.

הבעיות שניתקלתי בהם רבות: לפעמים הסינון מתפלפ לו משהו והוא לא חוסם, יש כיתובים מזעזעים שאפשר לקרוא, תמונות מזעזעות, יצירת קשר עם אנשים בעייתיים, ועוד ועוד.

בנטפרי הכי פתוח שהייתי בו - מצאתי כלי עבודה שימושי ומעולה, אך מצד שני חסום עד כמה שאפשר..

אני לא יודע מה סף הרגישות שלכם - אולי תגידו : מה שהוא רשם ברשימת הבעיות של רימון כבר השלמנו איתם מזמן.... סוג של דברים שנהיו בסדר...

אז באמת אם יד על הלב - רימון לא מכשיר בברירת מחדל דברים שבאמת [לפני כמה שנים...] לא הייתם רוצים להיות חשופים אליהם???

איך כתב ישי ריבו: למה דברים שבמציאות אסור לראות - על המסך נהיו מותרים???

ולאסור על עצמך או להתיר לעצמך רשימה אישית בה אתה כולל דברים נוספים.

ב. ברימון יש בעיות, שאולי עכשיו הai יוכל לפתור, שבגללם לכאורה נטפרי פשוט אוסרים הכל כברירת מחדל - ושולחים כל בקשה למיקור חוץ בהודו ובמדינות נחשלות כדי שיבדקו את התמונות. רימון אכן לא מושלמים, ולמרבה הצער זה בגלל שאין להם תחרות רצינית שתדחוף אותם להשתפר בקצב "מהיר יותר" ממה שהם עושים כיום. הם בוודאי לא מכשירים שום דבר שפעם היה נחשב אסור או לא רצוי.

ג. נטפרי עושים שימוש שהוא במידה רבה "אייתולי" במערכת הסינון, כמו למשל חסימה של כל מה שהוא לא חרדי בקו המסוים של ועדת הרבנים שלו.

וכמו שאמרתי אם אתה רוצה חסימה חמורה יותר אתה יכול לשנות רמת הגנה ברימון, או לחילופין לפנות ל"אתרוג" שזה כמדומני המסלול שלהם לציבור החרדי.

בסופו של דבר, העיקרון הוא שאנשים צריכים גבולות כמו שכתבתי בהודעה למעלה, אבל הם עדיין בני חורין לקבוע את הגבולות של עצמם. רימון מציעים לך כלי, ואתה תבחר איך להשתמש בו. בנטפרי המחשבה הזו עצמה חסומה.

נ.ב. בגוגל כרום אפשר להוריד תוספים שחוסמים פרסומות, בלי קשר לאינטרנט מסונן, ורק שתדע שזה עושה פלאים של ממש.

כמובן רק מה שבחנות האפליקציות של גוגל (אם מדובר בכרום) ושיש לו הרבה הורדות - כדי שזה יהיה תוסף בטוח מבחינת אבטחת מידע.

נ.ב.ב. למה בעצם עברת לרימון? לפי מה שאתה מתאר הצלחת להסתדר יופי עם נטפרי. אז למה עשית את המעבר?

פשוט עברתי עבודה.

הרימון שלי הוא הכי חנוק.

אני מדבר על דברים שהוא מפספס

נראה לי שהגענו לליבת השאלה בזכות נקדימון ועוד אנשים טובים - למה מרגיש לי שחסר את הסינון האיכותי, מצד אחד לא ראש בקיר כמו נטפרי ומצד שני לא מפספס דברים כמו רימון???????

ועדת רבנים עלומה, ועדת הרבנים לענייני תקשורת, המחליטה באופן מאוד אינטרסנטי על תכנים והמידע אליו הציבור החרדי ייחשף.

הרבה מידע לגיטימי לחלוטין גם חסום.

מלבד האינטרנט, הוועדה גם מנחה את חברות התקשורת לחסום גישה למספרי טלפון שלא נראים להם - זוכר שהיו מאבקים מרים בתוך הציבור החרדי נגד הועדה הזו.  

מי שמחליט כך, זה מרצונו החופשי בלבד. מבחירתו.

גם לנו יש רימון וכל הזמן מתלבטים אם כן לעבור לנטפרי.

העניין (או הבעיה) הוא שההתנגדות שיש לי לנטפרי, נובעת

מזה שמפריע לי שמישהו קובע לי באופן שרירותי מה לראות

ומה לא; אין ספק שהם כנראה הרבה הרבה יותר "נקיים"

מרימון; יש לנו אימפליקציה אישית של רימון שזה אומר

שאנו יכולים לחסום או לפתוח, כרצוננו.

אז עד שאתה חוסם, יש לך בראש כבר מה שראית/קראת...

השאלה היא, מה יושב על ההתנגדות הזו לנטפרי:

גאווה? (א ת ם  לא תגידו לי מה לראות) שזה יצר

הרע? הרגשה של חנק שעדיין לא יכולים להתגבר

עליו?  סקרנות שקשה להתגבר עליה?.....

צריכים לבדוק. אולי גם, לנסות. אם מרגישים

חנוקים או "מתפוצצים" מנטפרי, אפשר תמיד לבטל.

אולי באמת לבדוק לפרק זמן מסויים. לא לבטל מייד

(מה שרוצים כנראה לעשות, אחרי שמתרגלים

לסינון חופשי יותר), אלא להמתין זמן סביר

כדי לראות אם ההתנגדויות רפו ונחלשו.

כל זה מדובר עלי. עלי בלבד. זה מה שאני

מרגישה וזו ההתלבטות שלי...

לרחם?  הלוואי והיה חלקי עם אלה

שבוחרים בנטפרי בלב שלם.

ברור שאין מה להשוות אותו לרימון.

אמצעי תקשורת, אינטרנט, סלולר, סינון, טלוויזיה, היא לא בהכרח בחירה חופשית אלא צורך להתיישר עם אילוצים חברתיים/מגזריים, כדי שלא להיות "מסומנים", לפגוע בתנאי קבלה לסמינרים, לפגוע בשידוכים וכו'…

מכיר דרך קרובי משפחה שיש שמסתובבים עם 2 טלפונים סלולריים- מספר ומכשיר כשר ורגיל. 

גם אם "מתירים" לאנשים להחזיק טלפון רגיל לצרכים של פרנסה/משהו אחר.

עדיין טוב ש"בקהילה" לא יוציאו את זה כל הזמן, גם כי זה משפיע על הילדים והנוער לדוגמה.
וגם כי טוב שלפחות בבימ"ד לדוגמה תהיה חממה מוגנת.

אם אדם מתחנך ללקיחת אחריות פנימית, לא כי 'יפגעו לאחותו בשידוך' - הוא יצליח הרבה יותר לשמור על עצמו.

האם הקהילה שולטת על האדם, האם אדם משועבד ומוכתב לפי הכרח ליצור תרבות מסוימת, האם לאדם יש בהכרח מחויבות לזהות אחת או יותר והן שולטות עליו מעבר לשאלות של חשיבה עצמאית, ביקורת ואינדיבידואליות.

בחברה החרדית יש תשובה מאוד ברורה לשאלות האלה, וגם בציונות הדתית יש תשובה ברורה לזה. משום מה, כל אחת בטוחה שהתשובה של השנייה היא ממש הזויה.

לפחות ממעט הידע והניסיון שלי, גם אם מישהו מסוגל לקבל את העקרונות החרדיים - עובדתית הם פשוט לא עובדים. אנשים כן מפתחים עצמאות, אנשים כן חושבים ומביעים את עצמם.

המקסימום שקורה זה כפל זהויות, צביעות, בזבוז אנרגיה למען יצירת תדמית שאין לה שום כיסוי.

לפחות לי זה נראה תופעות רעות באופן מהותי...

גם לילדים ונערים, גם בבית המדרש וכיוצא בזה...

חממה יכולה להיות גם בחירה.
לא אשקר שאין בי געגוע לחממה בה חייתי בבחורותי, והיצה"ר הכי גדול היה להתווכח ב"אוייצר" בשאלות פילוסופיות העומדות ברומו של עולם (אולי אפילו לקרוא הרב קוק כשאף אחד לא רואה) .

לא חושב שמישהו כפה עלי משהו, או מנע ממני עצמאות.

אין ממש כפייה להיות חרדי (אני מדגיש את המילה "ממש", כי גם בנושא הזה יש סוג של כפייה). אבל ברור לך שיש כפייה על מי שחרדי - מה טוב לו ומה עליו לעשות.

ברור לך שברגע שמישהו מסתכל בכל האינטרנט, על תועבותיו ופוליטיקותיו וכו וכו, ומחליט לך שהסטנדרט הוא כך וכך, לא כי זה מה שאתה רוצה אלא כי זה מה שהוא רוצה כסטנדרט קהילתי, בסופו של דבר אתה לא חי את החיים שלך אלא חיים של "קהילה מדומיינת" (למי שמכיר את המושג), שזה בעצם מעצור משמעותי מאוד בפני אינדיבידואליזם וחשיבה ביקורתית.

להיות בחממה.
לא חושב שזה כל כך מסובך.

אחת הבעיות באינטרנט זה אובדן האותנטיות, ובריחה לחיים ברשת, כולל חיים חברתיים וכיו"ב.

שמח שלפחות הילדים והנערים לא חיים בתוך הדבר הזה, שיפתחו כישורי חיים נורמליים לפחות בתחילת חייהם.

אז אתה רוצה לחיות בחממה, יש כאלה שחושבים שחיים בחממה בזבוז של הדבר הזה שנקרא חיים אנושיים.

זכותך - זכותם. ותשקוט הארץ 40 שנה 😃

(יש לסייג שאני יכול להבין מדינות דמוקרטיות שלא היו מסכימות לקיים כזו קהילה בתוכן, אבל זה לא הנושא כעת)

ברור שיש הרבה חולאים בקידוש החומות והפיכת האמצעי למטרה.

כן חושב שחינוך טוב שיהיה בחממה מסוימת, בה כמובן יחוסנו לקראת היציאה מהחממה.

גם "מרן" הרב שג"ר זצוק"ל "צדיק האמת" סבור כך 🙂.

אני לא בקי גדול בתורת הרב שגר, אבל מהמעט ששמעתי (בעיקר מוויכוחים אינסופיים בפורום עצכ"ח זצ"ל) נראה לי שההסתכלות שלו בנושא הזה היא קצת נאיבית

וגם תלוי מה המסלול, בעולם החרדי גם כשגדלים נשארים בחממה, מה זה העולם הגדול? העולם החילוני? אנחנו מכוונים לשם? לא בטוח..

הוא דיבר על להתחיל כחממה ואחר כך להיפתח.

ברוב המגזרים אין תהליך כזה, אבל שאלתי על דעתו הספציפית

איך ביאליק כתב? "את כולם נושא (?) האור..." (המתמיד).

אור..........?

הקרובה יש מתקני ספורט, בתי כנסת עם קהילות מגובשות סביבם, מתנ"ס עם פעילויות תרבותיות, תנועות נוער בני עקיבא ואריאל, בתי ספר ממ"ד וממלכתיים, חדרי כושר, מתקנים לחוגים.

מגרשי ומתקני הספורט עמוסים ערב ערב, חדרי הכושר,  החוגים ופעילויות מלאים במשתתפים, מאות ילדים בתנועות הנוער

לא נכנסתי לחיים הפרטיים של רובם המוחלט של התושבים. מלבד כמה שאני מכיר היטב מהשכנים והידידים. אני בטוח שכולם חיים ביחד עם אינטרנט נורמלי ולא חסום ומצונזר ברמות קיצוניות.  

או שתקועים במסכים?

אני באמת לא יןדע מה המצב של הטלפונים בממ"ד ושות', אבל אם באים עם טלפונים חפשי, אני מהמר יותר על האפשרות השנייה "משום מה"...

אסור להוציא מהתיק, למי שיש , בשטח בית הספר.  

גם בבית מגבלות של זמן מסך ע"י "בקרת הורים"  

בחטיבה ובתיכון יש שימוש נרחב, אבל זה גם כבר גיל שאין משחקי ילדות כמו ביסודי.  

לגבי חטיבה זה גם מורכב.

כמויות הנערים המדווחים על הרגלי הצפיהה הכחולים שלהם מפחידה לדעתי.

אני לא מחנך, אבל כן חושב שגם בגיל הזה, עדיף שחבר'ה יצאו לטבע וכיו"ב כדי להתפרק ולהתאוורר, ובכלל להיות אקטיביים.

האם הזמינות של הסמרטפונים והסרטים לא מכבה קצת את הנטייה להיות אקטיביים?

לא אופתע בכלל אם יתברר שמאוד.

אפילו לגשמים בחורף כבר אין איפה לזרום חופשי ולחלחל לאדמה ויש כל הזמן שטפונות בערים.

אין על מה לדבר על בילוי בחיק הטבע במרקם העירוני - מלבד במקומות שכן זכו שיש פארקים גדולים וחורשות וספורטק (אצלנו ב"ה יש).

וכן יש השתתפות בחוגים אחה"צ ופעילויות קבועות לפחות יום באמצע השבוע בתנועת הנוער.  

בחודש הארגון יש פעילות אינטנסיבית בתנועות הנוער הדתיות.  

בקיץ יש יציאה למחנות קיץ.  

במקומות פתוחים שלימדתי, הילדים הפקידו טלפונים בבוקר. כך שגם אם מישהו לא הפקיד, הוא לא יכל ככ להשתמש בו חאורך היום.

במקומות דוסים אסור פלאפון עם אינטרנט, אז גם אם מידהו מביא זה בודדים והם מאוד מפחדים להיתפס.

מניח שביסודי זה עוד יותר מפוקח...

אין חממה, התלמידים תיאורטית עושים מה בא להם (אגב, לטעמי זה עצוב לראות כמה אין פיקוח... זוכר שעבדתי בחטיבות וכמעט התחננו לתלמידים לשים חסימה מינימלית).

אבל בזמן ביהס רוצים שיהיו מרוכזים בלמידה ועשייה וחברתיות

שאתה טיפה סותר את עצמך, מהודעתך בנושא בתי ספר יסודיים.

בכל מקרה, חממה מבחינתי היא לחסום ילד/נער מלהכיר דברים. כשדורשים שילד בבית ספר לא ישתמש בסמארטפון זה לא למנוע ממנו מידע, אלא להציב גבולות במסגרת וזמן הלימודים. בערב הוא משוחרר לחקור וללמוד

ורוב האנשים לא משתמשים בסמארטפון כדי לצבור מידע, לפחות לא מידע קריטי וחשוב. 

ממש ילד אחרי בית ספר פותח סמארטפון כדי לחקור וללמוד חחח, זה לא קורה.

אני גם נגד סגירות יתר אבל הטיעון שלך לא נראה לי.

לא לחקור..או לא אפילו ללמוד.

התנסחתי בעדינות. התכוונתי הם רובצים במחשב חלק מהזמן וגם נכנסים למקומות שכדתיים אנחנו פחות שמחים שהם נכנסים אליהם.

בבקשה לא לדקדק במילותיי, אני מתנסח בעדינות, גם כי יש קשת של דברים וזה מאוד משתנה בין ילד לילד ובין משפחה למשפחה

שהם יכולים לבדוק אמיתות לבד, להכיר, ללמוד. גם ללמוד על דברים שאנחנו נמנעים מהם, זה גם טוב במובן מסוים.

העחקר שלא יהיו תלותיים בידע וביכולת שלהם 100% ממה שהקהילה מרשה ונותנת. שיהיו עצמאיים וביקורתיים.

אני שב ואומר, גם אותי מצער מצב הסינון בקהילות מסוימות. אבל כשיש גוגל, הילד יכול לבדוק ולחקור בעצמו כל דבר וזה מאוד חשוב, או ליתר דיוק: זהו בדיוק מותר האדם מן הבהמה...

למה שלא ילמדו גם על אסלם ונצרות כדי שיבחרו בעצמם?

המטרה לדעתי, שהם יוכלו לנתח בעצמם, לפחות ברמה בסיסית, וכשישאלו אותם "למה אתם לא מוסלמים/נוצרים" הם יוכלו לענות או לבדוק ולתת לעצמם תשובה.

תפקיד ההורה הוא לנווט, לתווך, לעזור בידע, להנגיש וללבן. אין תפקיד ההורה לחסום את העיניים ולהפוך הבן שלו לעיזה עיוורת. ולו בגלל שבמצב כזה גם האבא הוא עיזה עיוורת ואין לדבר סוף.

בתור חרדי שעשה דרך ארוכה החוצה יש קונפליקט עצום שאני נתקל בו אבל אף אחד מבחוץ לא מבין אותו: חרדי בגלל שהוא כל החיים היה בחממה הוא פשוט לא מחוסן. לא סתם הרבנים של החרדים מפחדים על הצעירים שלהם כי מה שהצעירים הדתלי"ם ישרדו את החרדים זה יגמור. הם גם אומרים את זה במפורש.

זה כמו לקחת מישהו לא מחוסן ולהצניח אותו בקסבה של סין!!!!!!! תחשבו על זה.

קהילה אמיתית, אני הולך לבית כנסת א ולא לבית כנסת ב, אני הולך לאירוע של פלוני ולא של אלמוני.

קהילה מדומיינת זה משהו שיושב על הנפש. קשה לי להסביר לך לפחות מהחוויה שלי (ואני ממש מתנצל מכל מי שעלול להיפגע), אבל אתה חייב להבין שילד חרדי גדל על אינדוקטרינציה שלימה, כמה הוא טוב, כמה כולם רעים, כמה יש רק דרך אחת נכונה וכמה חבל ומסוכן וכמה מתחרטים אחכ (להערכתי, זה גם מה שגורם בדרך זו או אחרת, שהרבה חזבשים מתאבדים). זה הרבה מעבר לשאלות של גיאוגרפיה וחברה.

שבו אדם כזה יכול למצוא לו קהילה כלבבו.

אני יכול להעיד על עצמי. יש לי והיו לי כמתבגר תכונות נפש ותחביבים שהיו חריגים לסביבה שלי. בעולם סביבי לא היה אף אחד שעסק בזה. באינטרנט הגדול והענקי היה. וזה היה שיפור עצום לאיכות החיים שלי.

גם היום אני עוקב אחרי תתי קהילות. במידה רבה הפורום הוא תת קהילה כזו.

אם כי אני לא בטוח שקהילה אינטרנטית מוגדרת כקהילה מדומיינת.

בהנחה שזה בני אדם אמיתיים ויש השקה ומפגש כלשהו, זה כבר לא מדומיין. אני טועה?

הכוונה למשהו אמורפי לחלוטין. כמו "מגזר חרדי", קשה להכליל בתוך זה אנשים ספציפיים ויש הרבה הגדרות שונות שמכלילות או מוציאות מהכלל חלקים מהן.

בויקיפדיה זה מנוסח כך:

המושג "קהיליה מדומיינת" משמש את אנדרסון לתאר קבוצות אנשים גדולות, המאוחדות סביב רעיון מלכד הגורם להן לפעול כקהילה, למרות שבפועל הקשר והדמיון בין הפרטים המרכיבים אותן, וקבוצות פרטים בתוכן, מזעריים או לא קיימים כלל. תודעת הקהילה כה חזקה בקבוצות אלה, עד כי יש בכוחה להוציא את אנשיהן למלחמה בשדות קרב רחוקים ולמות למענן, כאילו היה מדובר בהגנה על ביתם הפרטי ומשפחתם

אין ספק שבכל דבר יש את ההשקפה העכשווית החילונית;

אפילו קמצוץ - זה מספיק .

מספיק שההדרדרות בעולם החילוני מקרינה על הכל, צריך עוד

להתחכך בה?

האם, במבט לאחור, אתם רואים איזשהו הבדל, ברמה הרוחנית,

בין איך שאתם עכשיו לבין שהייתם לפני שבחרתם באינטרנט

לא מסונן או כמעט ולא?

גם הרשתות החברתיות, אני לא מעורה, אבל בטוחה שבין

כל התגובות החכמות ורציניות, יש גם די הרבה גועל נפש.

אני, ממש לא רוצה להיות מחוסנת!

מספיק מה שאני יודעת ושומעת, כדי להיות מחוסנת

מאה שנה בערך. עכשיו אני מנסה לגרד את זה ממני,

אבל, חברים, אחרי שזה נמצא, נורא קשה להיפטר

מזה. ועוד להיות בקדושה. זה יושב על הדיסק

בראש טוב טוב; עם ציפורניים ולפיתה של דרקון.

לא יודעת איך במגזר הדתי לאומי, אבל במגזר

החרדי, שאני מכירה (ואני לא נתקלתי בצביעות

וזיוף כפי שאתם טוענים), מנסים לשמור על הילדים

ועל עצמם כמה שיותר. ומתפללים. מה עוד אפשר

לעשות.

אבל אם כבר, אם היה להם כל כך טוב בעולם החילוני - חופש, עצמאות, חירות לראות ולעשות הכל -

אז למה רע להם כל כך?!

כי הם גדלו בחממה, אתה אומר והם לא היו מחוסנים; העולם החילוני , גרם להם להלם. אין

ספק. שהתנגש אולי בערכים שספגו לפני שפרשו. איך זה שלא התגברו על הערכים האלה?

עד כדי כך עשו להם שטיפת מוח? כי זה מה שאתם למעשה אומרים.

לאיזה עולם בדיוק הם צריכים להתרגל ובאיזה עולם הם צריכים להיות מעורים?

לא כדאי לפרט נכון? לא נרד למכולת...

אבל אני חושב שהספיקות והשבירה הזו גומרת אותם מבפנים.

תביני שכל החיים אמרו להם שככה נראה שאול תחתית. איך הם מרגישים כשהם שם?

ולבחור בהם - זו בחירה של כל אחד ואחד; אין שום כפייה לצרוך סינון אחר.

בכל קהילה (מתארת לעצמי שגם במגזר הלאומי-דתי) יש סטנדרטים מקובלים

שאם חורגים מהם, מרגישים ונחשבים ליוצאי דופן. לא כך? אפילו בלבוש,

נעליים, סנדלים כאלה או כאלה ובטח עוד....לא כך?

יש דברים, שבהיותינו בני אדם חברתיים, אנו לבושים או מתנהגים, או חוגגים

את האירועים שלנו, כמו כולם מסביב. לא כך?

אז זה טבעי, וגם זה מס שאנו מוכנים לשלם כדי להיות שייכים.

אבל כל היתר? אדם אמיתי עם עצמו, שרוצה לחיות כיהודי

באמת, עושה את הבחירות שלו בהתאם.

זה לא אומר שלא מתחשק לו ל פעמים לראות סרט א טלוויזיה

או משהו באינטרנט. וזה גם לא נורא אם לפעמים הוא מציץ

קצת. אבל הוא רוצה אחרת. הוא רוצה להיות נקי ככל האפשר

ולהיות יהודי טוב. אמיתי.

מישהו הכריח את מישהו להיות חרדי?

קשה מאוד להיות שומר מצוות באמת אם יש בפנים

התנגדות.

מתארת לעצמי שבכל חברה דתית יש אנשים שלא באמת

דתיים כל כך כמו שהם נראים.

מה פירוש אינדבידואליזם וחשיבה בקורתית מבחינת היהדות?

אני יכולה לחשוב שסגנון חברה מסויים לא מתאים לי ולעבור

לסגנון אחר. אני יכולה לחשוב שלמרות שכולם מנגנים על

אורגנית, אני רוצה דווקא כינור, וכאלה....

האינדבידואליזם האמיתי הוא איך מתאים לי, לאישיות

שלי, לאופי שלי, לעבוד את השם. בזה, כל אדם הוא

אינדיבידואל; אתם בטח מכירים: בשמים לא ישאלו

אותך למה לא היית כמו משה רבינו אלא למה לא

היית אתה.

חשיבה ביקורתית על המצוות? חשיבה ביקורתית

על התורה?  זו כבר בעיה בהשקפה. לא אינדבידואליזם.

לא כך?

למה, בשם השם, אתם חושבים שהחברה החרדית

כפויה ופועלת תחת כפייה ואילוצים?

מה בעצם הכוונה ל חברה חרדית?

הבעיה עם הגיוס? הלבוש השחור לבן?

הפיאה במקום מטפחת? למה הכוונה

החברה החרדית?

אנחנו שומרים מצוות אחרת מכם?

אנחנו אוהבים ומתייחסים לתורה אחרת מכם?

בעצם, זו שאלה שהיתה צריכה להישאל כבר

בתחילת דברי.

כשאני חושבת על זה (כבר מאוחר ואני

די עייפה, אז זה לא כל כך בהיר), אז

השוני הוא, אם אני לא טועה, בישראליות;

אנו, כביכול, יותר...גלותיים. לא?

פחות ישראלים (יפי הבלורית והתואר...)

לא נועלים סנדלים, העגה של האברכים

תורנית יותר, הכיפה כהה יותר, פחות

מעורים, מבחירה,  עם החברה החילונית,

יותר נזהרים מלהתערב, לא מקשיבים

לשירים חילונים, לא קוראים ספרים חילונים  -

מ ב ח י ר ה. לא מכ פ י י ה!

ואם אני למשל מקשיבה למוסיקה

או זמר חילוני או גוי, שאצלו אהבה

זה לא בדיוק למה שהתכוון הרב דסלר

זצ"ל - רחוק מאוד מזה....ונהנית ממנה,

אני רוצה ומקווה שיבוא יום ומוסיקה

מסוג זה פחות תמשוך אותי.

ויש הרבה הרבה חרדים שלא מקשיבים

כי נפשם נוקעת מזה. באמת. כאן,

באמת זה לא מבחירה....

כי הכל הכל משפיע על הנשמה. אין

לי בכלל ספק בזה. והיות ויש לנו רק

אחת, אז רוצים לשמור אותה. כמה שיותר.

מה עוד? לא עולה על דעתי כרגע.

אשמח לשמוע מכם.

הזכרת לי משפט של אחד המרצים שלי: "לא היה לך זמן, ולכן כתבת נורא ארוך" 🤣🤣

ברוב הכתיבה שלי כאן לא עסרתי בסינון של האינטרנט. אני ממש לא מבין בזה. כשרציתי סינון התייעצתי ים מישהו והוא סידר לי הכל, אני משלם פה ושם ואין לי מושג אפילו איך מבטלים וכדו.

לגבי שאר הדברים זה לא נראה לי נכון. חרדי לבוש בצורה שמאוד דומה לכל חבריו, ולא ממש מעז לשאול שאלות או לבדוק לבד מה טוב ונכון. אצל הדלים הלבוש מאוד מגוון (יש גם כיפות שחורות וכיפות נחמן, גדול וקטן ומה לא...), אבל גם הלבוש היותר קלאסי בדתל, עדיין הוא מגוון מאוד (יש אורך, צבע וכו). זה מאוד בולט, אין מה להתווכח על זה.

לגבי מה לחשוב, על מה לערער, מה לבחור לעצמי - אצל חרדים ההסללה קשה מאוד, כואבת נורא למי שמסתכל מהצד. האנשים הצליחו לצאת מהבועה הם מעטים שעבדו קשה מאוד (אתמול הייתה לי שיחה של חצי שעה עם בחור ישיבה שלא לומד ולא עושה כלום, אבל מאוד קשה לו להתחיל לחשוב מה הוא כן רוצה ולאן הוא שואף. בסוף השיחה, עם כאב ענק, הרמתי ידיים והשארתי אותו לבזבז את חייו היקרים).

אגב, יש הבדל גדול בין גברים לנשים במגזר החרדי. יש מאמר יפה ב"צריך עיון" (הוא נקרא "גברים ממיר משים מאינטל" או משהו כזה. כמדומני הכותבת היא אסתי שושן). כתוב שם שגדולות הפמיניסטיות לא היו חולמות על המצב במגזר החרדי, שהגבר בור ומוגבל בכמעט כל בחינהת והאישה יכולה להיות משכילה ובעלת ידע וכוח וכסף. מצד שני, (זה לא כתוב במאמר) החינוך החרדי לנשים (ואצל חסידים- גם אצל גברים) כולל משתטרת מחשבות וכפייה יותר גדולה מאצל גברים.

בכל הקשור לגברים, נורא כיף ומרשים לראות את טליי הצאן הולכים בתלם ומפלפלים במסכת בבא מציעא, אבל מה לעשות - המחיר הוא שלוקחים את השנים הכי יפות ומשמעותיות שלהם ובמקום להרגיל אותם לחשוב ברצינות על החיים, להבין מורכבויות ולמצוא את החלק שלהם בעולם - נותנים להם עוד טקסט ועוד טקסט ועוד כמה סיפורי צדיקים ברמה של כיתה ג, וכל היום הם מפעילים את המוח על לוגיקה שממש לא תקדם אותם כבני אדם (אגב את הפלפולים האלה ברמות שונות, עושים גם דתיים וחילונים בכל מיני תחומים, אבל זה חלק קטן מאוד מהחיים שלהם וזה לא מחליף את ההתפתחות האישית).

עובדתית, רוב חבריי בישיבות הכי יוקרתיות - חלקם הגדול כבר לא אברכים ועשו דרך מאוד קדה לעולם הגדול ועדיין מתקשים. חלק אחר נשארו אברכים מכוח האינרציה, אבל לא טוב להם ולא נראה לי שהם לומדים ככ הרבה תורה. אז הרומניטקה הזו של הישיבע והכוילל בסופו של יום מתהפכת עליהם למשחית. זה עצוב אבל זו המציאות...

מוזר לי בכלל שצריך לדבר על זה, ובפרט איתך שבעצמך את קשורה למגזר החרדי. ואפשר לתת לכל דבר הרבה מאוד דוגמות.

(ברור דבכל חברה יש מיסים חברתיים קטנים, אבל לפחות לפי הערכתי, המגזר שזה הכי אכזרי הוא החרדי, והכי פחות זה אצל החרדלים).

מי שלומד תורה ברצינות - יש הרבה מאוד אברכים כאלה. ומי שרוצה לצאת ממסגרת הלימוד

יכול ללמוד משהו אחר; ורבים, אלה שלא יכולים ללמוד הרבה וברציפות, עושים זאת.

עניין הלבוש -  מי שיוצא ממסגרת הכולל והישיבה, יכול להתלבש כרצונו.

אני דווקא רואה את הלבוש החרדי הגברי, מכבד, שונה מהרחוב וגם שומר.

כן. אנו בני אדם ועקב כך, גם זקוקים לדברים חיצוניים ולא הכי הכי מהותיים

כדי להזכיר לנו. כן.

לגבי השכלה - האם השכלה מקדמת אותנו ביראת שמים?

האם זה שהשכנה לא י ודעת מי זה דוסטיובסקי (למשל -

אם נתייחס לכפייתיות והצמצום שאתה מביא כטענה

לבורות), זה באמת משמעותי? באמת משמעותי לי

כיהודי?

האם אחרי 120 זו אחת השאלות שישאלו אותנו?

האם הכרת את הספרות העולמית, האם למדת מתמטיקה

ברמה גבוהה, האם ....

יש לי תואר ראשון, ואני עדיין מאוד מאוד רחוקה

מהמידות שבהן בורכו שכנותי שלמדו בסמינרים

חרדים, מהצניעות שלהן, מהחסד שהן עושות.

הבעיה לצאת לעסוק במשהו הכרוך בלימודים

במסגרת לא ממש דתית, בעבודה במקום

כזה (או רחוק מזה), מרתיעה רבים, אפילו

אם היו רוצים לצאת וללמוד.

כבר הרמב"ם אמר שעדיף לברוח למדבר

מאשר לשהות בחברה רעה. נכון?

אני באמת חושבת שההבדל בין המגזר

החרדי לדתי לאומי, זו הקרבה של האחרון

לחברה החילונית. פחות נזהרים, פחות

שומרים.

איני יודעת מאין לקחת את מה שלקחת;

אני לא גדלתי במסגרת חרדית ובכל

זאת בחרתי בה. כי אני רואה ומרגישה

שיש במגזר הזה יותר הקפדה יותר זהירות

יותר מאמץ להישמר מרוחות רעות למיניהן,

אווירה תורנית יותר, בכללה.

לי, זה מתאים. ולך, מתאים מה שאתה בחרת בו.

אגב, אחד מבני משפחתי הקרובים למד

בישיבה מצויינת, יצא לעבוד במשהו קשה

וחשוב, ואין ספר שרואים הבדל מאז .

אולי הוא מעורה יותר במה שקורה

בעולם, אולי הוא קורא ספרים שקודם

לכן לא היה קורה, אבל מבחינת קרבה

לקב"ה, הוא כבר לא עם שחור לבן

כמובן, אבל.... משלמים מחיר. מחיר

קשה, לדעתי. וחבל.

אבל באמת, מדוע להתווכח?

אתה תישאר בדעותיך ואני - בשלי

אפילו אם כל אחד יביא הוכחות

ניצחות לדעתו.

אז שכולנו נזכור תמיד, מה הכי

חשוב. עם מה נבוא אחרי 120,

מהי מטרת החיים שלנו. באמת.

שבוע טוב!

ויש הרבה כבוד לך ולדעותייך (ולא רק בשרשור הזה).

אני יכול לכתוב מה שאני חווה ומרגיש: לדעתי הדיבורים על "כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה" ו"יש המון אברכים שלומדים בשקיקה ומי שלא רוצה הולך", הם סיסמאות שלא מאוד מתאימות למציאות. הסיכוי שילד שגדל באינדוקטרינציה מאוד חזקה, שהקהילה הקטנה שלו הם היחידים החכמים והמושלמים ומצילי העולם, מאוד יהיה לו קשה לעזוב. מאידך, ילד שכל הזמן האכילו אותו בכפית - כשהוא יראה שרוב העובדות והתפיסות שהוא גדל עליהן לא ממש מדויקות ולא מחזיקות מים, אם הוא ילד חכם הוא יחווה משבר מאוד גדול.

(אתן לך דוגמה, היה לי חבר בחיידר, ילד חמוד ומאוד חכם. יום אחד הוא סיפר לי שכידוע יש בספרי תורה כתב אשכנזי וכתב ספרדי. ורצו לבדוק בספר יחסית ישן וקדום לתקופה של המחלוקת - בספר התורה של מהר"י אבוהב בצפת - מה הכתב שם. וגילו משהו מוזר, שיש מקומות שזה כמו הכתב האשכנזי ויש כמו הכתב הספרדי. ואז הבינו שכנראה חלק מהספר התקלקל ומישהו אחר תיקן והוסיף והוא השתמש בכתב אחר. עד כאן זה עובדות די מקובלות, אבל הילד-חמד הזה, סיפרו לו שברור שהספר המקורי הוא האשכנזי, כי זו הרי האמת כי ככה בא לנו לחשוב. ואם כן ברור שמהספר תורה הזה רואים שהאשכנזים צודקים כמו תמיד, וזה שיש סתירה בספר עצמו - זה בגלל הסופר האהבל שהגיע אחר כך ושינה ועשה בלגן.

זו דוגמה אחת ואני יכול לתת לך דוגמות קצת מעבר לשיח של ילדים בחיידר - אצל חרדים האמת נקבעת לפני הבדיקה, וכל העובדות הם כלים להוכיח אותה או שדינם להמיחק. לא מזמן היה כנס של ארכיאולוגיה והלכה, ואיזה מלומד חרדי נשא שם נאום שכותרתו "ארכיאולוגיה מפרשת או מתפרשת" - כלומר, את האמת אני יודע, וכל הגילויים יכולים מקסימום לזכות להסברים הנפלאים על פי ידיעתי הקודמת.)

זה דבר אחד. דבר שני, מבחינה עובדתית, אנשים לא ככ מהר עוזבים את הקהילה שלהם. זה דורש הרבה אומץ ומחשבה ויכולת חברתית וכלכלית. אז טכנית זה לא נכון שלחרדי יש בחירה - בפרט שחרדים ככלל הם די בורים וחסרי יכולת עבודה.

עוד דבר שאולי לא ברור. אני ממש לא בעד שיקראו דסטייבסקי וסולגניצין או אפילו עגנון. אני בעיקר מפחד מהרגע שהם ייחשפו למידע מעבר למה שסיננו להם. עובדתית זה מסוכן לילד חרדי.

אז כן, הכי כיף לראות כמה הוא מתוק בתוך החממה,אבל כעוצמת המתיקות בפנים כך עוצמת הסכנה בחוץ, וזה בדיוק הבעיה. החרדיות טובה רק למי שלעולם לא ייחשף או שלעולם יפחד לחשוב ולמתוח ביקורת (בזמנו מיכאל אברהם טען, שאין ספק שאם הייתה מדינה חרדית הייתה בה אינקווזיציה. אני הסתפקתי לגבי זה ושאלתי חרדים. מסתבר שאכן, יש חרדים שתומכים באינקווזיציה).

אני בספק אם זה טוב ונכון לבני אדם לגדול כך ואם נכון לקהילה לפעול כך. וכמובן זה יוצר בעיות בכל מקום שיש חריגה, קושי או יציאה (כפויה או רצויה) מהמסגרת.

כן חשוב לומר בשוחי דבריי על החרדים, שהחזון החרדי לא באמת עובד ויש הרבה מאוד סטיות תקן. אולי זה גם מה שמתחזק את זה.

אתה קורא את מה שאתה כותב?

סתם נדחף

אבל בכל חברה יש את הדברים הפחות מקובלים.

כמו שלדוגמה מי שבוחר לא להתגייס במגזר הדתי לאומי, לא יתגאה בזה בדרך כלל. 

בכל חברה יש דברים פחות מקובלים, אז אתה טיפה שונה וזה בסדר.

אצל חרדיים אתה בקהילה מאוד מצומצמת שיודעת עליך ושופטת אותך על כל דבר, ואת המחיר אתה מקבל במידי עם ריבית והצמדה, בשידוכים, במוסדות חינוך וכו וכו. וגם אין לך כמעט דרך למחוק את עברך או לשנות מיקום.

וכפי שכתבתי איפשנו באתר כאן, הבעיה העיקרית היא לא האם אתה קורא הרב קוק או מה עושים למי שקורא הרב קוק. הבעיה היא כמה אנשים מפחדים לקרוא הרב קוק, וכמה אנשים קוראים בסתר ומתענגים אבל לא יכולים לדבר ולממש את התכנים שהם נהנים ומאמינים בהם.

ואפילו עין איה 🙂.

המחתרתיות הייתה לספרים המתקדמים יותר.

(אבל זה חלק מהכיף, בסוף נחשפים להכול בצורה "מחתרתית", יש בחןרי ישיבות ש"מונחים" מאוד בתורת הרב קוק יותר מהרבה "בנישי"ם" דתיים לאומיים, כך גם אומר הרב אלחנן ניר שליט"א לגבי הקבוצה החרדית שלומדת ב"שיח").

(כיף או לא כיף, זה פשוט סימן לכפיה)

שב"ספר המפתח" של רמבם-פרנקל, בהלכות מלכים ומלחמות, אתה כל הזמן מרגיש מאבק מוחות, שרק מחפשים לציין ולהסביר אין להפחית מעוצמת ומשמעות האמירות של הרמבם, וכל הציונים הם רק מויואל משה וכו (תסלחו לי, אבל כולם מכירים בטח את רמת הטיעונים בספר הזה וחבריו).

מעניין מה היה הרמבם חושב אם ככה נראית העזרה למי שלומד אותן...

בלי ספרי הרב קוק למשל, מי שלומד שם עם תורה חסרה כפשוטו.

@מחפש אהבה

ההסבר פה:

גילוי נאות וכו'

מה שמפריע לי בעיקר באינטרנט יותר מהתכנים זה בזבוז הזמן וההתמכרות על כל רצף רמות ההתמכרות (גם מי שלא מגדיר את עצמו כ"מכור", אם כל פעם שיש לו דקה מתה בהמתנה לרופא/לאוטובוס הוא מוציא את הטלפון, מבחינתי זאת התמכרות...).
פה, יש הבדל משמעותי בין מחשב לטלפון.

במילים אחרות, אני בעד לעשות בטלפון חסימה הרמטית מאוד כדי שלא ימשוך כל כך הרבה.

במחשב, אפשר קצת להוריד (מי שזה מתאים לו וצריך את זה), אבל כמובן לא יותר מדי.

זה שאתה אומר שזה יותר מפריע לך מהתכנים לא מראה לדעתך על רגישות שנפגמה קצת?

לא כל תוכן הוא "פסול" בעיני, זה הסיפור.

אני כמובן לא מדבר על תכנים פסולים באמת, שאותן כל סינון אמור לסנן.

אבל יכול להיות שיש לי פחות רגישות, לא שולל.

השאלה היא אם קידשת את זה בתור דרך חיים או שזה ברירת מחדל [אפילו על תקן קבוע...]

בוא נגיד בעדינות. חלקינו לא ממש מתרגשים מתמונה של אישה או בלבוש לא משהו. זה גם עניין של גיל ונישואין וכו'.

לא מצדיק או מאשים, רק מסביר לך את הפערים.

אין ספק שזה עניין של חיספוס, הנשמה התחספסה...

אולי הגיע הזמן להזכיר לעצמנו חלומות שכבר מזמן שכחנו...

חלומות שחלמנו כשהיינו ילדים טהורים עם פאות ארוכות...

דווקא אני לא מת על רומנטיזציה של הילד היפה עם הפאות. יופי נאיבי זה באמת משובב לב ונוסטלגי, אבל אדם לא אמור לרצות להיות חלק מזה. (היית פעם בטיול עם נופי בראשית במזרח הרחוק? זה מדהים, אבל לא היית רוצה לחיות ככה...)

לא משנה איזה ציבור אתה

לגס, למחוספס - לא כי אנו מחוסנים וחזקים יותר, אלא

במידה מסויימת, ירדנו....

בחברה בה אני נמצאת, יותר רגישים לזה

כי שומרים יותר. מה לעשות, אנחנו קצת....

פרימיטבים!

אני כל כך אוהבת פיאות; תמיד אני מציצה

אל מאחורי האוזניים של הנכדים לראות אם עדיין יש להם

פיאות ראויות ולא איזה דבלול דליל ולא ברור....

זה כל כך יהודי, בעיני.

וגם אידיש הייתי רוצה ללמוד!

זה נשמע כאילו לכולנו יש אותו סינון בדיוק ורק לי הוא עושה בעיות..

ובטלפון חסימה הרמטית.
רימון בנמוך אכן בעייתי.

אבל לפני שנים מספר ראיתי בחסימה הבינונית, משהו שעליו

נאמר יהרג ואל יעבור, בלי כחל ושרק.

נקווה שהשתפרו מאז.

אולי גם מתמכרים ל....פורום?.....

מעבר לזה זה כלי, ככל הכלים. צריך להשתמש בו בחכמה וזהירות.

מה חסר שם?

תכל'ס התחושה שלי מהשרשור שיש לנו הרבה השלמה עם המצב הקיים. כי בגלל שהעולם עבר לתלות אינטרנטית להיות בלי אינטרנט הכי פתוח מרגיש לפעמים כמו קצוץ לשון...

השאלה היא אם יש מה לעשות? האם בתוך אנשים ששואפים לשלוט על עצמנו ולא לתת לאף אחד לשלוט עלינו, אנחנו מקבלים בהשלמה את המציאות הזו או נאבקים על החירות!!!!

רימון ונטספארק זה היינו הך ממש.

רימון קנו את נטספארק, והיום מוקדי השירות שלהם הם למעשה אותו מוקד. כך סיפר לי חבר שאמר שיש לו חבר שעבד שם.

אבל הבנתי שגם הטכנולוגיה דומה מאוד, או זהה, וגם המדיניות של החברה היא זהה.

הנושא הזה מאוד מציף את תפיסת העולם השונה של הציבורים.

השאלה היא מה הכי טוב?

אבל מתנתק מעצמך. זה שווה?

שתחשוב מה מחבר אותך לעצמך, לטווח הארוך.

לא רוצה לבאס, אבל אתה יכול להסתכל ולראות את כל החסידים החמודים על הפראנטשעס, שמתלבשים אותו דבר, מתנדנדים אותו דבר ושרים בצורה שממש מרגשת אותך (להם, אגב, זה לא ממש מזיז. הם שרים את זה שנים באותה צורה...).

זה מאוד רומנטי, אבל תשאל את עצמך אם כקהילה, כעם, אתה רוצה שהכל יהיה כזה צפוי בנאלי?

קל להתחבר לפתרונות קסם: נתנתק מהאינטרנט, נאכיל את הילד בכפית, בחומר ובמידת העשייה שאנחנו רוצים ומאמינים בה. זה אחלה, אבל לטווח הארוך, אם לילד יהיה קצת שכל, כשהוא יגדל ויגיע להמון מידע חדש, הגיוני ומסקרן, לא מתוך ה"ארבע אמות של הלכה" שלך, יכול להיגרם מזה נזק.

האם אתה רואה אלטרנטיבה ריאלית? אבל כזו שבאמת תשתלם במקום? אתה מסכים להתסכל רגע למציאות בעיניים בלי כפפות ולענות לי את התשובה?

בוא נאמר שיש לכל אחד את הסינון שלו. מכירים את זה שאתם נמצאים במקום ציבורי, באוטובוס או לא יודע מה, ומזה קורץ לכם להתחבר לרשת הציבורית... מה אתם עושים אז?

כן יכול להגיד לך מה אני עשיתי:

עזבתי את המגזר החרדי שהייתי מאוד נטוע בו, אני היום באזור מאוד חרדלי. יש פתיחות וכבוד לכולם, ולצד זאת יש שאיפה חזקה לקודש (הכי גבוה זה תלמיד חכם, לא טייס ולא מדען..).

מושלם זה לא, ובחלקים מסוימים אני פוגש את מה שלא אהבתי במגזר החרדי, אבל ברור גם לי שאין דבר כזה מושלם.

לפחות באזור שלי, יש כמה דברים שמזכירים קצת את החרדי, בקטע לא טוב. לדוגמה:

1. הרבה עיסוק בחיצוניות, בלבוש, בלחנך אנשים אחרים וכדו.

2. מקרים של צביעות: בתקנון של ביהס יכול להיות כתוב משהו שאף אחד לא מיישם. זה מסר שלילי לילדים, כאילו האמת לא מספיק טובה כשלעצמה. (אצל החרדים, 90% מהשיטה עובדת ככה, אבל הייתי רוצה חברה שבה אין בכלל עיסוק כזה).

3. יש קצת מחנאות ואינטרסים ויחסנויות וכו.

4. זה יישמע מוזר, אבל לפחות לטעמי, זה המגזר שהכי פחות עוסקים בו בחינוך לערכים. (אצל חרדים כל היום סוגרים את העיניים לילדים; אצל חילונים כל הזמן יוצרים רפורמות וחושבים וכו וכו. בחרדל מנסים לחקות את שני הצדדים אבל אין אמירה חינוכית חזקה ואין משאבים).

מניח שהדוגמות האלה נתונות לויכוח ולא קיימות בכל מקום. אני כותב מה אני חווה עם ילדיי ובמוסדות החינוך שאני מלמד בהם.

אני גר בעיר רגילה, שכונה שיש בה אנשים יותר יראי שמים (לא בטוח שהייתי מגדיר כחרדלים, אולי יותר א-מגזריים). אני לא קשור לגרעין תורני וכדו, ובאזור שלי אין ככ צורך בדברים כאלה.

הילדים שלי לומדים בממ"ד שהוא יחסית דוסי בהשוואה לשאר הממדים בעיר שלי.

אדרבה, שתף אותי באיזה תתי-מגזר לדעתך דבריי לא רלוונטיים. אשמח מאוד להגיע לשם

אבל באמת אשמח לשמוע על סגנונות, ולו בשביל להכיר

תגיד, אבל מה היה כזה רע אצל החרדים?

עם החרדים כבני אדם אני מסתדר אחלה. אני עדיין נראה ומזוהה בהרבה הקשרים כחרדי...

כתבתי כאן הרבה הודעות ומהן די ברור מה אני חושב שפחות נכוןבעיניי בציבור החרדי.

הנקודה שהכי הפריעה לי אישית, זה שהרגשתי שיותר רוצים לשמר סטנדרטים מאשר להיות כנים וישרים עם עצמם. אני מניח שיש אנשים שיותר מרגישים אמיתיים עם עצמם אבל זו הייתה התחושה הכללית שלי.

הרי בסוף זה כל כך חיצוני.

כמו שאתה מבין שחולה נפש ששם חליפה לא הופך בבת אחת לנורמלי, אותו דבר גם מתחת לחליפה נשאר האדם שהיה לפני זה. צדיק צדיק ורשע רשע.

אותו דבר מי שלא לובש חליפה שחורה ארוכה ארוכה אלא הולך עם קפוצון שמפיץ מסרים חיוביים ברדיוס הקרוב שלו...

בראש שלי זה מתייחס בעיקר לגרעין הקשה (גג מעגל שני) של מרכז-הר המור (שהסעיפים שכתבת לא ממש חלים שם, בוודאי לא 4 ו2).

אבל אז הרבה הרב קוק מעורב כאן, מה שלא נראה לי כל כך קשור אליך.

אולי אתה נמצא בקבוצה שאצלנו תהיה מכונה "חרדים מודרניים"? ייתכן שהמושגים לא מצביעים אצלנו לאותו כיוון?

או למודרניים משום סוג שהוא.

תדמיין עיר רגילה בארץ, לא קריית משה בירושלים ולא איזה יישוב בשומרון. תחשוב על האוכלוסייה שבוחרת בבית ספר נפרד, ככלל הבנים עם כיפות גדולות והבנות לבושות בצניעות יחסית, רוב ככל האבות בוגרי ישיבות ועובדים במקצועות תורניים או הוראה. זה הסגנון.

אני מודה שפלח אוכלוסיה שאתה מתאר ללא ממש מוכר לי כקהילה עצמאית

בעיר, בשונה מיישובים, יש כל מיני בתי כנסת שנותנים שירות בסיסי מצוין.

אנחנו לא צריכים יותר מזה

יישמנו את כל מה שכתוב בתקנון, לפי מיטב זכרוני, אפילו אם לפעמים

היו צריכים להקפיד יותר על סוג גרביים למשל; בהתחלה זה הרגיז,

אבל עכשיו אני מבינה: כשהחברה החילונית הולכת ומדרדרת,

אז נוקטים אמצעים שכנגד. אפילו אם זה לא הכי נוח או יפה.

זה מתוך חוסר ברירה ורצון לא לגעת בערכים חילוניים.

אני לא מבין איך סוג ספציפי של גרביים קשור באיזו שהיא צורה להידרדרות חילונית כלשהי.

אולי תלבשי שקים כמו במאה שערים כדי להרחיק עוד יותר ולנקוט אמצעים שכנגד?

בחשיבה שאת מציגה יש טוטליטריות לשמה, כי הניסוח אמנם מתיימר לתאר עיקרון הגנה,

אבל המימוש שלו הוא חסר גבולות ונתון לחלוטין בידי שרירותיות של מי שבידו הכח לקבוע.

הרציונליות הפכה לרועציונליות.

א.  במאה שערים לא לובשים שקים , אלא אם התכוונת להפגנות וכאלה.

     הן דווקא מתלבשות הדור מכובד וצנוע.

ב. היכן הגבול? היכן הגבול?

משתדלים לא ליפול כלל.

הגשר צר מאוד. מסביב יש ים שורץ כרישים. חלק יפים למראה

וגם סימפטיים. הם מופיעים בכל מקום ובכל מיני תחפושות.....

כנראה, הכי חשוב זה להתפלל. לפעמים, גם עליהם.

לשיטתך, איפה מחליטים לעצור? או איזה עיקרון לכל הפחות יוכל לשמש תמרור אזהרה לכניסה למצב קיצוני ולא הגיוני?

גבולות זה כמובן השאלה הגדולה, ואני לא מתיימר לטעון שזה פשוט או קל. אבל כשאת מצדיקה תקנה של סוג מסויים של גרביים כתגובת נגד להידרדרות כללית בצניעות החילונית, אז דבר אחד מאוד ברור: גם כשנוקטים תגובת נגד היא צריכה להיות קשורה לדבר אליו היא מגיבה.

לא סתם חזל אמרו שלא גוזרים גזירה לגזירה, וכשתיקנו דברים דרבנן אמרו ש"כעין דאורייתא תקון", ובעניין פסח מענייני דיומא אמרו שלא חוששים שמא גררה חולדה כי "אין לדבר סוף".

הבעיה שלי היא כשהתקנון בכלל לא מתיימר לתאר מה אנשים עושים.

תסתכלי על תקנונים של חיידרים ושל בית יעקב, הכל שם "אין רוח בית הספר נוחה מאותם (עיתונים/ כינוסים/ אנשים/ בגדים) המתקראים חרדים, שאין רוח חכמים נוחה מהם".

אין שום דרך להסביר או להוכיח על מה הכוונה - והמטרה בזה מאוד ברורה: כשיתפסו איזה פרענק מהכיתה שגם ככה על גבול ה30%, יגידו שזה בגדר אין אוח חכמים נוחה, וכשיתפסו את הנכד של הראש הישיבע רוח חכמים תהיה נוחה, וכשיתפבו את הבן דוד של התורם רוח חכמים תדתנה בהתאם לתרומה הבאה.

כתבתי שגם אצל החרדלים מרגיש לי שהתקנונים נהיים פחות כלפי פנים (איך באמת לחזק את הקהילה ולקבוע סטנדרטים) ויותר כלפי חוץ (לספר לכולם שאצלינו ככה וככה). וזה טיפה מזכיר את מה שתיארתי קודם, וחבל.

זה כמו להגיד: תן לו קצת רעל והוא יתחסן. אולי, אבל עם רעל כבר.

לשמור ככל האפשר, זו דעתי. אם הילד מאוד סקרן ואוהב לקרוא למשל,

אפשר לתת ספרות לא משלנו, בתנאי שתהיה נקייה ועם ערכים אנושיים

נכונים.

אבל, צריך לקחת בחשבון שאז הוא ירצה עוד ועוד סוג ספרות כזה

ולא כל הספרים הם נקיים ועומדים בסטנדרטים שלך.

הוא יספיק עוד לראות זוהמה וסחי, לצערנו, אם לא גרים

בקהילה סגורה ושמורה ממש. לפחות שהילדות שלו תהיה

כזו שלא תבייש את זקנתו...

כי גם אנחנו מחפשים אינכטרנט שמור יותר מרימון ומצד שני, חוששים ש ה כ ל  יהיה סגור.

חושבים שגם נטספארק חסומים יותר. מוסיקה למשל, הם מרשים רק מוסיקה משלנו.

מבחינה זו , זה אפילו יותר סגור מנטפרי, אם איננו טועים. כדאי כמובן לברר.

אנחנו אולי כן נעבור לנטפרי ונראה איך נרגיש עם זה. 

ומה שלא בדקו, חסום וסגור.

אחרים לגיטימיים ונקיים , חסומים בנטפרי רק כי לא יכולים, מעשית, לעבור אתר אחר מבין מילוני האתרים באינטרנט ולבדוק אותם.  

למשל - חסימות לאתרים של רופאים מומחים, אתרים עם מידע רפואי. 

כך אפשר להשתמש באינטרנט ביעילות לעבודת הבורא, כדבריך.

ולא צריך "ליפול באינטרנט" כדי להבין שיש באינטרנט ללא סינון - משהו חסר אחריות.

עצם העובדה שאתה חשוף באופן ישיר ובכפייה לתכנים שאתה לא מעוניין כלל לצפות בהם - זו בעצם שלילת חופש הבחירה והצפייה.

האינטרנט של היום מלא בפרסומות כך שהתכנים הכי סטנדרטים שאתה מבקש לצפות בהם, כמעט תמיד חייבים להיות מלווים בפריצות ורמיסת כבוד האדם.

לכן - בתור אדם שפוי ראוי ורצוי מאד לקחת שליטה מרצון על הגלישה באינטרנט כך שנוכל להשתמש בו בחופשיות ובביטחון.

כל הדיבור על "חסינות" ורמה דתית, זה פשוט לא רלוונטי ואפילו תמוה... העניין הוא - האם אתה מעוניין שחופש הבחירה יישאר שלך או לא?

ד"א יש כינוי שאני ממש לא מסכימה איתו - "חסימה" זה נשמע כמו כלי שמונע ממני דברים שאני רוצה בהם, וזה לא נכון -

אני, מבחירתי החופשית - בחרתי לסנן את התכנים שלי באינטרנט לצרכיי האישיים, ולכן אני משלמת לחברה מסויימת שנותנת את השירות שאני סומכת עליו.

רוב התוכן בתקשורת החילונית לא ראוי, נכון, אבל זה כמו שלא תכניסי את 'ידיעות' הביתה.

אני בלי סינון ומעולם לא היה לי. לא זוכר שנתקלתי בתוכן לא ראוי כשלא 'חפצתי' בו. כלומר כשלא נכנסתי לאתר תוכן חילוני.

שמסוגלים לאכול/ לחיות באורח חיים בריא

למרות שאף אחד לא 'מסנן' להם את האוכל/ את הפעילות של החיים

כן רוב האנשים לא שם

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

מה לגבי אוגרים סוריים?

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....

אני ערה

לא ברור איך ולמה

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?