מפת שעוונית לשולחןהשם שלי

אני משתמשת במפת שעוונית לשולחן במטבח ובסלון.

בשבת אני שמה מעל מפת בד לבנה ומפת ניילון.


הבעיה שהילדים לא שומרים בכלל על המפה.

אני לא מדברת על קשקושים וכד', אלא על חורים חותכים במפות.


יש דרך לשמור טוב יותר על המפות?

לקנות מפה איכותית יותר, שתצליחי לשרוד יותר זמן?

או דווקא לקנות את המפות הכי פשוטות, ולהחליף בתדירות גבוהה?


או רעיון למפה אחרת שאפשר לשים ליום יום.


אשמח לדעת מה אתן עושות, ואם יש לכן רעיונות בשבילי.

לא יודעת אבלאפונה
אולי לתת להם מידי פעם לגזור ולקרוע, אפשר מגזינים וכד'.
זה לא נראה לי מה שימנע מהם לגזור דווקא את המפההשם שלי
אצלנו המפות השקופות שורדות יותר מהשעווניותנירה22

הצבעוניות.

יש גם שקופות עם דוגמא

תודההשם שלי

את יודעת באיזה עובי?

אני יודעת שלשקופות יש עוביים שונים.

פחות מעדיפה שקוף, אבל אולי זה יהיה פתרון.

לא יודעתנירה22
אני לאחרונה שמתי במטבח גם וגם.מוריה
וואלה זה נשמר יותר טוב.
אני עושה כאפשרות השנייהמתואמת

זה ממש מבאס, המצב שהמפה מגיעה אליו אחרי פחות מחודשיים! אבל אף אחד לא הבטיח לי שזה לא יקרה במפה איכותית יותר...

האמת הייתה לנו תקופה שעוונית שקופה שמתחתיה שמתי מפה יפה, והיא נשמרה טוב יותר (פחות חורים). אבל כבר לא זוכרת איפה קניתי אותה...

(ועכשיו התאפקתי בערך חודשיים לא לקנות מפה חדשה כדי לקנות רק לפני פסח, ועכשיו אני לא יודעת אם נוכל לקנות, כי אנחנו לא כל כך מסתובבים בחנויות... ואני מכירה את השעווניות האלה רק מחנויות סטוק)

לקנות במשנת יוסף גליל מפה שקופהמוריה

שעולה זול יותר פר מטר.

ולהחליף כשמעצבן. 🫣

 

אני שמתי לב שלשים מעל שעוונית מפה שקופה מחזיק מעמד יותר. 

מה העובי של זה? התלבטתי גם אם לקנות משהו כזה...מתואמת
כתוב 25 מיקרון. לא יודעת מה זה אומר. 😅מוריה
תודה!מתואמת
בדיוק ראיתי את זההשם שלי
אולי באמת נשים גם שעוונית וגם מפה שקופה, לפחות בסלון.
השקופות חזקות יותרלפניו ברננה!
הצבעוניות נקרעות ממש בקלות.
שאלת השאלות..בדיוק קניתי אתמול חדשות (לבשרי ולחלבייעל מהדרום

לק"י

 

כי לא יכולתי להשאיר את הישנות עד פסח, כי הן היו במצב גרוע.

מקווה שישרדו.

לא נראה לי לצערימולהבולה
תגובה קצת אחרת - הצבת גבולותתהילה 4

זה כמובן תלוי בציפיות שלך מעצמך ומהילדים:


אם חשוב לך שהמפה תישאר שלמה- פשוט תאסרי על הילדים לחתוך אותה. נקודה.

רוצים לגזור? סבבה אבל דברים אחרים. השעוונית צריכה להישאר שלמה. וזהו.

בדיוק כמו היחס לקשקוש על הקירות, זריקת לכלוכים בבית וכד'. (ולא- הבית שלי רחוק רחוק מלהיראות מוזיאון. השאלה מה הגבולות שלך).

אם זה מפריע לך. תעשי לתופעה סוף. ואם זה חלק מהחיות אצלכן בבית - אז גם סבבה.

(מה שכן- אם הם גוזרים את המפה בהחלט חבל להשקיע במפה איכותית)



נורא קל לומר להציב גבולות...מתואמת

וסליחה שאני אומרת את זה בצורה בוטה כזו

וכן, אצלנו גם מקשקשים על הקירות וגם זורקים לכלוכים על הרצפה. יש ילדים שהרעיונות היפים של הצבת גבולות פשוט לא עובדים עליהם🤷‍♀️ (וכן, אני מעדיפה שהטושים והמספריים יהיו נגישים כדי שהילדים יוכלו ליצור ולהיות עסוקים בפיתוח היצירתיות שלהם, ואני מעדיפה את הגבולות להציב בדברים חמורים באמת, ולא לגדל ילדים בצל ה"לא" - ששוב, לא על כולם הוא עובד...)

זה לא באמת חייב להיות ככה שגדליםהמקורית

בצל הלא

אפשר לגדל ילדים בדגש על ה- מה כן, ועדיין שיהיו גבולות


נכון, וזה מה שאני עושה.מתואמת
תיראי. גם הבן שלי גזר ביצירתיות את המטען של המחשב.תהילה 4

ברור שיש לילדים ניסוי ותהייה.

אבל -כנראה שהוא הבין היטב שלא שייך שהוא יעשה את זה שוב.


כמו שכתבתי- הבית שלי רחוק מאד מאד מלהיות מוזיאון וגם הילדים שלי- עדיין משאירים עטיפות חטיפים ברחבי הבית.

וגם הגדולים שלי קשקשו על הקירות בילדותם.


אבל כשמקרה כזה קורה כמה פעמים ו-זה מפריע לאמא- יש פה בעיה.

כתבתי בהודעה למעלה- הגבולות הם בחירה של כל הורה בהתאם לסדרי הבית שלו.

אבל אני אולי בטעות זיהיתי פה איזה חולשה שסוברת שאי אפשר להגביל את הילדים ואני חולקת עליה מכל וכל.

מתחברת למה שכותבת 'מקורית'- אפשר להציב המון גבולות דרך מה *כן* מותר לעשות ואיפה כן אפשר לגזור ולשחק (כולל שימוש בשעווניות ישנות ואפילו לקנות שעווניות מאוירות למטרות יצירה) אבל שזה יהיה מתוך שליטה ולא מתוך חוסר אונים.


עוד דבר- כשמפה נחתכת פעם אחת מסכין לחם - ברור שזה יכול לקרות  אבל אם זו תופעה שחוזרת על עצמה אז חבל שלא מפיקים  לקחים ובוחרים איך לחתוך בצורה שלא תקלקל. מה יותר מזה חינוכי לילדים?

באמת שואלת

איך הבן שלך הבין שלא שייך לעשות את זה?מתואמת

לא כל ילד מסוגל להבין את זה, לפחות לא בצורה מיידית.

כותבת את זה כאם לילדים על הרצף האוטיסטי - אחת מהם מקשקשת לא רק על הקירות אלא גם על עצמה ועל אחותה התינוקת, והשני עד גיל גדול היה מצייר וכותב על הקירות, בהיסח הדעת מוחלט.

אז גבולות אצל ילדים כאלה נעשים בצורה אחרת (וכרגע הגבול שאני מנסה להציב לילדונת שלי הוא לא להרוג את אחותה התינוקת. אז מי מדבר בכלל על קשקושים וכדומה...)

תראי. אין לי ניסיון עם ילדים על הרצף.תהילה 4

אני יוצאת מנק' הנחה שאני מדברת על ילדים נורמטיביים.


את שואלת איך הילד שלי למד לא להמשיך לגזור מטענים למחשבים? אולי כי התגובה שלי הייתה מאד נחרצת וברורה שהוא גרם לנו פה נזק.


אני גם בהחלט מאמינה בזה שאפשר לצפות מהילדים לא להשחית דברים:

אפשר ליצור, לבנות לתקן- וגם לפרק מכשירים מקולקלים- כרגע אני יושבת מול מיקסר מקולקל שפורק לחלקים ברגע שהוצאנו אותו מהמטבח.


אבל יש גבול מאד ברור בין יצירתיות לבין השחתה ופגיעה בסביבה על מנצ ליצור.


במישור אחר: אם יש למישהו בדיחה ממש ממש מצחיקה, קורעת מצחוק- על מישהו אחר.

יש חברות שבהן זה לגיטימי. "כי מה, זה רק בצחוק!"


אני מודה שאצלי יש רגישות יתר לדבר הזה- לא יכול להיות שתתכבד על חשבון מישהו אחר.


אותו המשקל פה- יצירתיות זה נהדר- כל זמן שזה לא מוביל להשחתה.

ובכיף - אפשר בטקס החלפת השעוונית המדוברת לתת לילדים ליצור מהמפה הישנה עולמות ומלואם אבל לא להשחית את מה שאמור להישאר שלך.



אהבתי את הרעיון לתת לגזור מפות ישנותיעל מהדרום
רק הערה קטנהמותקקק
ילדים על הרצף הם ילדים נורמטיבים
הם לא...מתואמת

כלומר, קשה לקבוע מה נורמלי ומה לא, אבל כן יש רצף כלשהו של "נורמליות", ויש פרמטרים לקבוע מי נמצא בטווח ה"נורמליות" ומי לא.

זה לא אומר שאנשים על הרצף האוטיסטי הם דפוקים... אבל זה כן אומר שהראש שלהם עובד קצת אחרת, וצריך להתנהל בהתאם. מה שמתאים לילד "רגיל" לא יתאים לילד אוטיסט, וצריך לכוון את הגבולות שלהם בהתאם לפעולת הראש שלהם (ובהתאם לכל ילד בפני עצמו, בעצם).

אבל להיות "קצת אחר"מותקקק

זה לגמרי נורמטיבי, יש אנשים עם קשב וריכוז, יש עם נטיות למצבי רוח ויש על הרצף


כל אחד וה"קצת אחר" שלו


רק 7% מבני האדם הם נורמטיבים, מה שהופך גם את כל השאר לנורמטיבים

מסכימה איתך שיש עוד סוגים של "ראשים"מתואמת
שפועלים אחרת, ושצריך לכוון את ההתנהלות בהתאם לכל אחד.
אני רוצה להגיד על זהבארץ אהבתי

שלפעמים הניסיון 'לנרמל' את האוטיסטים, עשוי רק לפגוע בהם.


האמירה שלך יכולה להיות נכונה לאוטיסטים בתפקוד גבוה++ - כאלו שמתפקדים באופן עצמאי, עם תפקוד קוגניטיבי תקין, אבל עדיין חווים את העולם אחרת מאחרים - מבחינת העיבוד החושי, מבחינת הצורך בסדר והקושי להתמודד עם שינויים, מבחינת 'סגנון התקשורת' שלא מותאם לתקשורת שאנחנו רגילים אליה, וכדו'.

ואז אולי באמת אפשר לראות את זה כ'עוד סוג של מוח', כמו אנשים עם קושי בקשב וריכוז, שגם המוח שלהם עובד קצת אחרת.


אבל לפעמים אוטיזם גורם לקושי משמעותי בהרבה מובנים. גם לאוטיסט עצמו, וגם לסביבה שלו (וגם מי שהקוגניציה שלו תקינה, עדיין האוטיזם לרוב יגרום לקשיים משמעותיים, שבהחלט מעבר להתמודדות נורמטיבית).

זה לא בהיכרח קשור לגבולות.מוריה

מספיק שחתכו עם סכין לחם על השולחן וזה יכול לגרום לחתך.

או משכו משהו וזה גרר את המפה ועשה חור.

גם נכון. אולי כדאי לנסות לבקש לחתוךהמקורית

על קרש חיתוך כדי לשמור על המפה

כמובן שיכולים לקרות תקלות חד"פתהילה 4

אבל כמו שהשאלה נכתבה היה נראה שזו התנהלות קבועה. ולזה הגבתי.

אן כמה פעמים קורה שהמפה נחתכת מסכים הלחם- ובכן- יש פה בעיה. הייתי מצפה להפקת לקחים. 

הבן שלי לא ממש חותך בכוונהשיפור
יותר כזה משפשף על הפינה של השולחן, מגרד עם המזלג, מושך בטעות כשיורד מהשולחן, וכו' ועדיין המפה נקרעת.
לקנות את השעווניות הקצת יותר עבותפה משתמש/ת

כשהיתי קונה את הדקות היה קורה הרבה שנקרע או שהיו גוזרים את זה

עם היותר איכותיות הן מחזיקות פה חודשים 

תודה על כל התגובותהשם שלי

קודם כל, טוב לדעת שאני לא יחידה. וגם בבתים אחרים ילדים הורסים מפות.


נראה לי שהמסקנה היא שהכי טוב לשים שתי שכבות- שעוונית צבעונית ומעליה מפה שקופה.

ננסה ונראה אם יהיה לנו נח.


לגבי גבולות לילדים,

הם יודעים שאסור לגזור את המפה, אבל לא תמיד זה עוזר.

זה יכול להיות גם קרע שנוצר בטעות, או על ידי ילד קטן שעוד לא מבין.

יש מקרים שהם כן חותכים בכוונה, אני חושבת שזה בעיקר כצורך תחושתי.

הרבה פעמים אני מגלה את זה רק אחרי מעשה, ולא תמיד אני יודעת איזה ילד עשה את זה. ואני גם לא יכולה לתת תחליף באותו הרגע.


סך הכל, זה לא משהו שקורה באופן יום יומי.

אבל מספיק שמידי פעם ילד עושה חור או קרע קטן במפה, ואז בטעות ילד אחר מגדיל אותו, והמפה כבר לא ראויה לשימוש.

יכולים לעבור כמה חודשים עד הפעם הבאה, ויכול להיות שהם יהרסו גם מפה חדשה.

רק מציעהבארץ אהבתי

שאם גם ככה שמית מעל שעוונית שקופה, אז אפשר מתחתיה לשים מפת בד אמיתית. בעיני זה יותר יפה...

(אצלנו בסלון תמיד יש רק מפת בד, שמכבסים מידי פעם. אבל לא אוכלים על השולחן הזה במהלך השבוע, וגם לא עושים עליו יצירות וכדו' - אותם עושים על הרצפה או על שולחנות קטנים...).

ממליצהתהילה 3>

על זכוכית מחוסמת/פיברגלס

בדיוק הודיתי לה' היום על היעלמות המפות הסיוטיות מחיי😅

איפה קונים וכמה זה עולה?מתואמת

והיא באמת נשארת שלמה?🤔 ומה קורה אם מקשקשים עליה?

(היה לנו כזה, נדמה לי, בבית הראשון שגרנו בו, בית שכור מרוהט חלקית. שמחתי שעברנו משם לפני שהיו לנו ילדים שמסתובבים, כי לא נראה לי שזה היה נותר שלם😵‍💫)

קנינותהילה 3>

בחנות שעושה זכוכיות בירושלים. הם גם עושים פיברגלס.

נקראים בית הזכוכית נדמה לי. נונתנים מידה מדוייקת של השולחן וזהו

הזכוכית מתנקה בקלילות במגבון בדרך כלל. היא עבה, כבדה ומחוסמת אז לא אמורים לקרות לה דברים...

בואי נגיד שכבר היה ילדון שעלה על השולחן מספר פעמים וזה לא דיגדג לה  

לגבי המחירתהילה 3>

זה תלוי בגודל כמובן. אפשר להתקשר ולשאול בטלפון. למיטב זכרוני המחירים שלהם טובים.

זכוכית מחוסמת יקרה יחסית, פיברגלס זול יותר אבל נראה לי יותר יכול להשרט.

ויחד עם זה בסוף גם שעווניות למיניהן כל כמה חודשים מגיעות בכיף למאות שקלים בשולחן גדול.. בעיני זה משתלם.

תודה רבה! נתחיל לשקול את האפשרות...מתואמת
גם לאמא שלי ישהמקורית

הרבה שנים

אין צורך במפה באמת


אצלי אין מפות כי אני שונאת 

אני רוצה שתהיה מפההשם שלי

לא רק בשביל לשמור על השולחן.

לכן אני גם פחות רוצה מפה שקופה.

אז אפשר מפה ומעלה שעוונית שקופהתוהה לעצמי
הרבה יותר יפה שעוונית אטומה בעיני
אנחנו שמים מפהתהילה 3>אחרונה

בשבת על הזכוכית.. מפת בד ואחר כך לכביסה

אפשר שעוונית יפה עם דוגמא יש מלא

אני שמה מעל המפה שעוונית שקופה עבה ממשאהבה.

ואז זה גם יותר קל לניקוי

ואפשר להחליף

אני חשבתי שזה הילדיםבתאל1
והבנתי שממש לא... פשוט נוצרים חורים במפות האלה. זה ממש מעצבן. פעם לא היה קורה ככ הרבה. עכשיו מפה חדשה אולי שבוע על השולחן וכבר יש שני חורים קטנים. אחד במקום שהילדים לא נוגעים.. 
מעניין. אני קונה שעווניות באושר עדהמקורית

רק לשבת וחג והן נשמרות להמון זמן

אני מחליפה רק בגלל שאני כבר נגעלת

וכמה הן עולות למטר שם?בתאל1

אני קונה מחנות סטוק רנדומלית בעיר...

10 או 15 שח למטר

לא לפי מטר,זה ארוז בגודל אחידהמקורית

ואני גוזרת

פעם אחרונה היה 2 ב25

בדרכ מביאים לפני חגים ואני קונה בכפולות

לשבת וחג זה יכול להישמר הרבה יותרהשם שלי

כי אז הילדים לא מתעסקים עם מספריים וכד'.

האמת שאני בכלל לא מרשה מספרייםהמקורית

כשיש מפה על השולחן

וספויילר - היא לא יורדת מיד בצאת השבת לפעמים

אצלי זאת מפה של יום חולהשם שלי

שנמצאת כל השבוע על השולחן.

כולל בזמן שימוש במספריים.

ושבת אנחנו פורסים מעליה מפה מבד.

האמת שלצפות מילדים קטנים שתדיר משתמשיםהמקורית
במספריים לא להרוס את המפה, זו לא ציפייה תואמת מציאות לדעתי

אני מציעה במידה והם גוזרים שירימו את המפה

זה לא שהם גוזרים על השולחןהשם שלי

ובטעות גוזרים את המפה.

אלא יותר מחליטים לעשות חורים במפה עם המספריים. (זה יכול להיות גם עם עט).

זה לא משהו שקורה הרבה, אבל קורה מידי פעם.


לא מציאותי להרים כל פעם את המפה, כי בדרך כלל יש דברים על השולחן.


ומה נחשב ילדים קטנים?

אני חושבת שזה בעיקר בן ה 6.


לא עקבתי בדיוק ממה נהיה כל קרע במפה, אבל אני חושבת שזאת הסיבה העיקרית.


לא חייב להרים את כולההמקורית

רק את החלק שהם יושבים בו

ואני חושבת שאם זה משו שחוזר על עצמו לא הייתי מרשה לו לשבת לגזור.

אה ברור.. זה מתבלה פחותבתאל1
גם אצלי זה קבוע על השולחן ומתבלה מאד מהר. ואין פה גזירות על השולחן ולא שום דבר חריג... 
אצלי זה מהילדיםהשם שלי
כשהיינו בלי ילדים, וכשהם היו עוד קטנים, הייתי כמה שנים עם אותה מפה.
גם אצלי פעםבתאל1

היו נשמרות יותר טוב. גם עם ילדים וגם בלי..

אני חושבת שהורידו את האיכות של המפות האלה

אולטראסאונד פרקי ירכיים. חשוב לעשות? הבן שלי כמעטפלפלונת
בן חצי שנה ויש לו רשרושים בברכיים. לרוב הילדים לא בדקתי. האחות אמרה שדחוף לבדוק. באמת חשוב?
אשמח לתגובות. כי התור מחר. פשוט קשה להגיע .פלפלונת
אם האחות אמרה שדחוף לבדוקאיזמרגד1
הייתי סומכת עליה יותר מאשר על נשים אנונימיות בפורום שהמקרה שלהם כנראה שונה משלך...
היא אמרה טלפונית כשסיפרתי שלא נבדק כיפלפלונת

אחרי גיל חצי שנה זה רנטגן ולא אולטראסאונד. לא בדקה את הבן שלי.

השאלה למה צריך. את הילדים האחרים לרוב לא לקחתי..

אני מניחה שאם המדינה טורחת לממן בדיקהכורסא ירוקה
כנראה שהעלות שלה, גם בכסף אבל גם במן ובכוחות שלי, יותר קטנה מהעלות של טיפול בבעיה שמאובחנת באיחור.. אם את רואה שהילד עם משהו שונה מאחים שלו וזה לא רגיל אז לדעתי כדאי ללכת לבדיקה. מי שמבצע אותה הוא אורטופד ותוכלי על הדרך לשאול על ענין הברכיים
מבינה. כולם פה הולכות להבדק?פלפלונת
אני כן. תמיד לוקחתקינואה לבנה
כן, כל הילדיםאפרסקה
כתוב שזה יותר אצל מי שיש לה ריבוי מי שפירפלפלונת

ועוד נתונים. מי שהולכת זה כי היא בקבוצת סיכון, או נבדקת בלי קשר?

סליחה על השאלות הרבות.

אני עשיתי לשני הילדיםדיאן ד.
הם שינו את ההנחיות פעם היו מפניםעדיין טרייה
רק ילדים שהרופא איבחן שיש סיכוי לבעיה. עכשיו מפנים את כולם.
ממה שהבנתי שגם בעבר היו מקומות שהפנו את כולםיעל מהדרום
לא. רק לילדים שקיבלו הפניהיעל מהדרום

לק"י


זה כנראה תלוי ברופא/ באזור בעיקר.

מלכתחילה כנראה הייתי מתייעצת עם רופא ולא עם אחות טלפונית. אבל אם התור מחר, ואין תורים זמינים כנראה שהייתי הולכת מחר.

אני הלכתי עם כולםכיוונים

עם אחת שהתעכבתי, הלכתי באיחור בהמלצה של אורתופד.


יש מדיניות שונה בין רופאים שונים.

יש כאלה שולחים את כולם, ויש כאלה שולחים רק מי שקבוצת סיכון או אם יש סיבה.

הרופא ילדים אמר לישושנושי

שבעבר שלחו את כולם לבדיקה באופן גורף, לטענתו ההנחיות השתנו.

אצל הגדול הוא בדק אותו ואמר שלא צריך.

את הקטן כן המליץ לבדוק. לא היה משהו אלא סתם החליט שבא לו. אולי כן הייתה סיבה וכבר לא זוכרת. 

הפורום שה לא מקום להתייעצות רפואית...מדברה כעדן.
אף אחת פה לא תיקח אחריות על הבן שלך

אולי תתייעצי עם גורם רפואי כלשהו?


אני באופן אישי תמיד לוקחת בגיל 6 שבועות. לא שמעתי מעולם שההנחיה השתנתה. לא בשום בית חולים שילדתי ולא בשום טיפת חלב שהייתי... 

אני הייתי עושה מאמץ ומבצעת את הבדיקהshiran30005

למקרה ש...חלילה יהיה משהו יש אפשרות לטפל, ואם לא תבצעי ונניח חלילה יש בעיה כלשהו את עלולה לאכול את עצמיך כל החיים למה לא טיפלת בזה בזמן

מניסין מר אישי בנןשא אחר ברפואה של הילדים...

כן, חשוב מאודיראת גאולה

לדעתי ההשקעה של כמה שעות לתור מתגמדת לעומת ההשקעה שתידרש אם חלילה יש בעיה שלא עולים עליה בזמן.

לרוב הילדים ב"ה הבדיקה יוצאת תקינה, אבל בשביל האחוזים הבודדים שלא - לא כדאי לדלג על הבדיקה.

תודה על התגובות.פלפלונת
אצלנומתיכון ועד מעון

עשיתי לשבעה ילדים והכל היה תקין, אצל השמינית לא היה תקין והיא הייתה צריכה רצועות.

בעיני שווה את הטרחה, אם יש בעיה ולא מטפלים בזמן אח"כ הנזק משמעותי ומצריך טיפול קשה יותר

לא אמרו לי ללכתשמ"פאחרונה

סתם תוהה אם אני אמורה לבקש

סליחה על הניצלוש

עיצוב אלבום חתונההתלבטות טובה

אז, היום נישואין שלנו מתקרב... הצלם נעלם לנו אחרי שנתן תמונות של החתונה ואיך לנו אלבום. רוצה להכין אחד ליום נישואין.

מישהי עיצבה אלבום חתונות ויש לה אתר מומלץ? חשוב לי שיהיה ברמת איכות כמו של צלם.

אני עיצבתי לנו בלופהרק רגע קט

מה שעשה את זה טוב, שהשתמשתי בתמונות של הצלם לרקעים של העמודים, נגיד של הפרחים באולם או של הנוף, וזה יצא מאוד יפה.

בגדול אני לא אוהבת את הסגנונות של העיצובים שיש בתוכנה שלהם.


אם יש לך גישה וניסיון לקנבה אפשר גם שם, ואז לייצא להדפסה באיכות גבוהה.

וואו יפההתלבטות טובהאחרונה

זה בטח שעות עבודה לעצב ממש בעצמך.

לא?

אלי באמת אסתכל בקנבה. תודה!

איך האיכות של הספר? כאילו ההדפסה?

מה העסקה שסגרתם איתו?חושבת בקופסא

הוא התחייב לספק לכם אלבום?

בעיקרון אתם צריכים לשלוח מעצבת הגרפית שהוא עובד איתה את התמונות הנבחרות שלכם והיא מעצבת, שולחת לכם לאישור, ושולחת להדפסה.

מצטרפת - אם לפי החוזה הוא אמור להביא אלבוםשושנושי

תחסכי לך את הכאב ראש הזה.

אחרי שהוא מעביר את כל התמונות הוא לרוב מחכה שתפקידו לו מה אתם רוצים באלבום, ככה לפחות היה אצלנו. 

מוזר שהוא לא נותן אלבוםואני שר
אני עושה את האלבומים שלנו בwow ומרוצה מהאיכות.
עונה לכולםהתלבטות טובה

העסקה כללה אלבום.

בחרנו את התמונות שרצינו, ואז לא הצלחתנו להשיג אותו. כנראה חסם אותי ולא עמה למיילים. ניסינו גם ממספרי טלפון אחרים. קיצור... כפרת עוונות.

מספרת עכשיו כאילו כלום, כי עבר יותר מידי זמן. 

תכנית לירידה במשקל המלצותחושבת לעצמי

היי כולן, אני זקוקה לדיאטה כדי להוריד במשקל. אני בעודף משמעותי וזה משפיע עליי ברמה ההורמונלית.

כדי לאזן את עצמי אני מחפשת תכנית בסגנון של שומרי משקל (עשיתי שנים, ירדתי והייתי מרוצה בגדול).

כי אני אדם שאוהב לאכול ולהנות.


יש למישהי המלצה על תכנית כזו?

לא משהו שמצריך פייסבוק או רשת חברתית כלשהי.


חשוב שיהיה פרקטי וישים במציאות עמוסה של אימהות וכו'.

אשמח ממש לקבל מהניסיון שלכן! 

אחיות של הטבע הן אחלהנקודה טובה
אני עשיתי איתן ניקוי, אבל יש להן תוכניות ארוכות יותר
תודה! חשוב לי שיהיה תפריט שאפשר להשיג בסופר רגיל וחושבת לעצמי

בחנויות טבע וכאלה

כן, זה לא משהו מסובך..נקודה טובה
אולי אמא חטובה? ממשק בעיקר ווצאפ, לא פייסבוקמרגולאחרונה

את צריכה ליווי או מספיק תפריט?

בגדול אם תתחילי בלהוריד סוכר ומזון מעובד את כבר תשפרי משמעותית את מצבך. וזה נראה לי כלול בכל דיאטה.


אם מספיק לך קווים מנחים ותפריט- תזונה ים תיכונית נחשבת מעולה ובריאה, ולגמרי קניה בסופר רגיל (מניחה שעם הזמן אולי תעדיפי ירקניה וחנות פיצוחים, כי סחורה טובה יותר, אבל סופר סטנדרטי יספיק לגמרי)

על מה פוסלים ללידת מים?פיצקית24

בהנחה שאני עושה את כל הבדיקות שצריך (חוץ ממי שפיר)..

בלידה הקודמת לא הסכימו לי כי הרופא בקופה הפריז וכתב שהעובר 4 קילו…

חוץ מזה לא הייתה סיבה אחרת. אבל בהיריון הזה נוספו עוד כמה דברים לתיק הרפואי ואני עדיין חיה בסרט שיתנו לי פעם אחת לידת מים…

ועוד שאלה.. אם במקום העמסת סוכר אבדוק סוכר כמה שצריך.. מקבלים את זה?

קודם כלשושנושי

אני ממש מקווה שתצליחי לידת מים, עשיתי וזה היה אחד הטובים!

אני יודעת שהעסכת סוכר ממש קריטי, לא יודעת מה לגבי בדיקות ביתיות.

אם היה לך דימום מוגבר באחד הלידות הקודמות - זה גם בעייתי

כנל גם קיסרי - לא מאשרים אחרי קיסרי

לפני כניסה למים עושים ניטור 20 דקות שחייב להיות תקין 

תודה!! הלוואיפיצקית24
וניתוח אחר, לא קיסרי? מעניין אם אפשרי… 
לא נראה לי קשור. החשש אחרי קיסרי קשור ללידותיעל מהדרום
העמסת סוכר לדעתי קריטי מבחינתםיראת גאולהאחרונה
(ולא רק בשביל לידת מים. זה יהיה מאוד חריג אם בקבלה ללידה יתייחסו למעקב סוכר כמו בדיקה של העמסה, זה לא לפי הפרוטוקול)
מה עושים כשהבעל רוצה לעבוראנונימית בהו"ל

דירה ואני לא?


אנחנו נשואים 15 שנים עם ארבעה ילדים,

גרים ביישוב שמאוד התחברתי כבר כמעט 6 שנים, לפני זה גרנו במקומות אחרים שהיה לי קשה שם.

ממש נח לי שיש פה הכל, ספריה, סופר, גנים, ביה"ס, מרפאה.

אני גם לא נוהגת אז זה נח שהכל נגיש.


בעלי יותר מתחבר לגבעות ולמקומות שאחים שלו גרים ואני פחות.


הוא כל הזמן אומר שהוא רוצה לעבור דירה וקשה לי עם המחשבה הזו.

גם ביום יום הוא כמעט לא נמצא בבית,

יוצא מוקדם בבוקר לעבודה, סביבות 5 וחצי וחוזר ב19.00

כך שרוב היום אני נמצאת בבית, ביישוב..


עברנו לבית שקנינו ביישוב הזה לפני שנה..


מחשבות שלירקלתשוהנ

1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר,  אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.

2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת

3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...

 

תודהאנונימית בהו"ל

מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.

ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה

אם הוא כל היום עובדאמאשוני

מה יש לו לחפש בגבעות?

את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.

מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?

אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.

אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.

לא הייתי עוברתפילה

בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים

אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...

אולי לנסות לדבר על זה עם כבוד לרצונות של שניכםשיפוראחרונה
שכל אחד יסביר את העמדה שלו, מה חשוב לו, מה היתרונות והחסרונות. ובאמת תקשיבו ותנסו להבין אחד את השני. ומתוך כך תחליטו ביחד מה הכי מתאים לכם כמשפחה ותחשבו גם אם יש דרך להשיג את חלק מהרצונות/ יתרונות של השני, גם אם בסוף לא תקבלו את הרצון המלא שלו בתוך ההחלטה הסופית שתקבלו.

אני עוד לא חמות,אז לא יודעת להגידאנונימית בהו"ל

אולי מישהי תוכל להסביר לי? והיא חמות בעצמה?

למה יש העדפה ברורה לבנות שלה מאשר לבנים וכתוצאה מכך לכלות?

אני מבינה שאם גרים קרוב אז אוטומטית מרגישים קרבה

אז הילדים של הבנים הופכים להיות כלום ושום דבר?!

למה חמותי מושיבה קודם את הילדים של הבת שלה בכיסא אוכל והילד שלי צריך

לאכול על הרצפה כמו כלב?

למה זה בסדר איך שהיא מתנהגת ולכלה אסור לפצות פה? כי החמות מארחת ומשתדלת וילדה את בעלי

ממני,

מישהי שרק רוצה להגיד לחמותה את כל האמת בפנים ולא מסוגלת 

אמאלההההSeven

קיבלתי עצבים מלקרוא

ואו עם מה את מתמודדתת

ואת באמת ממשיכה להסכים להגיע??? אמאלה 

עייפות קיצונית שבוע 32שאלות חדשות.

נורמלי בשלב הזה להיות עייפה מאד?

ממש ברמה שקשה לי לתפקד במשך היום

עושה את המינימום וקורסת לישון.


בדיקות ברזל שעשיתי במשך ההיריון היו תקינות..  


וסתם לפרוק שזה מבאס כי אני מדמיינת שעד הלידה אגיע עם בית מתוקתק, כל הקניות שאני רוצה, בגדים לברית לכולם..

ובקצב הזה אני מספיקה בעיקר לישון, הבית מוזנח לגמרי והרשימה של המשימות נשארת במלואה

אני חושבת שלאאמאשוני

ושזה מעיד על חוסרים.

שווה לעשות בדיקות מקיפות כי כשעולים על מה חסר ומשלימים, ההקלה היא עצומה.

לפעמים אפילו חוסר שתיה יכול להשפיע ככה..

בדקת B12?אפונה
ותבדקי שוב המוגלובין (הכי טוב בירור אנמיה מלא מראש), הוא יכול לצנוח במהלך ההיריון.
תודה לשתיכן, מבינה שצריך לחזור לרופאה..שאלות חדשות.אחרונה
כבר תקופה ניסיתי לשכנע את עצמי שזה פסיכולוגי, אבל זה כבר ממש מטריד ומגביל להיות עייפה ככ.. 
התייעצות לגבי סיוע רגשי לבן שלי בבית הספרממתקית

כיתה ד'
יש לו טיפול רגשי, שאושר על ידי פסיכיאטר בשל כל מיני סיבות של חרדה. (לא קשור למלחמה...)
בשנה שעברה עוד בישיבה עם צוות בית הספר, היועצת זרקה לנו משפט שיש ילדים שיותר זקוקים לעזרה הנפשית של בית הספר, וכביכול אנחנו "תופסים" להם מקום, נתנו לנו הרגשה רעה מאוד. כתבתי על זה פה בזמנו והבנתי שזה משפט לא מקצועי, ולא בסדר לומר לנו כזה דבר.
בכל אופן לילד נשארו שנתיים של טיפול בבית הספר. ואני חוששת שבםפגישת סוף שנה של בית הספר, לגבי חלוקת טיפולים שנה הבאה, יאמרו לנו שזה מיותר וכו, ויורידו אותנו מהסל שמגיע לו, אני כבר רואה רמזים של המטפלת שכל פעם שולחת הודעות לא טובות עליו, לא משתף פעולה, נדבר כבר על זה בישיבה
לא הגיע אתמול, נדבר כבר בישיבה
אמרתי לו להביא במבה לפעילות והוא לא הביא 
השאלה שלי- מותר לבית הספר להוריד שעות ולבטל את הסל בטענות שלא מגיע לו, או לא משתף פעולה במלואה, או כל תרוץ אחר??
האם אני כהורה יכולה להתעקש שהסל ימשיך, כמובן עם הכוונה וחשיבה להתיעלות שנה הבאה.

ממליצה קודם לדבר עם הילדמקקה

האם הוא רוצה להמשיך עם זה?

כי אם הוא באמת לא משתף פעולה ואין לו מיטיבציה אז אולי.באמת כדאי לעשות הפסקה

תודה על הטיפ.ממתקית

דיברתי איתו ובאמת אין לו הכי מוטיבציה, מצד שני, בית הספר מבחינתו לא עושה השתדלות לסייע לו ולהעלות מוטיבציה.
אלא מתייאש מה שקרה עוד לפני תחילת הטיפול (כפי שציינתי מבחינתם אנחנו תופסים שעות לילד אחר).

וזה כך עם כמה מטפלות?מקקה

או שזה אחת שאיתה לא מסתדר?

אם אותה אחת אפשר לבקש להחליף

אומר לך מה אמרה לנו המטפלת הרגשית הפרטית של הבן שלי. כשנמאס לו לבוא, היא אמרה שכדאי לעשות הפסקה כדי שלא יסרב ללכת לעוד טיפולים רגשיים בהמשך חייו.

השאלה אם לאחר ההפסקה אוכל להחזיר אותו לרצף הטיפולממתקית

בבית הספר?
או שאחרי הפסקה שוב צריכה פסיכיאטר?
זה גם השיקול שלי

אולי אפשר לדבר בבית ספר על הפסקה יזומהשושנושי

עם הסכם שבסיום ההפסקה אתם חוזרים.

זה מה שעשיתי עם טיפול אחר לילד שלי, טיפול שיש עבורו רשימת המתנה מכאן ועד - סיכמנו שעושים הפסקה של שלושה חודשים לטובת הילד והמקום שלנו יתפנה בתום התקופה. מקווה שבאמת יהיה ככה. מצד שני לעשות טיפול בלי שיש לילד חשק ומוטיבציה זה גם לא לעניין. רק מתסכל אותו. 

קוראת את ההמשך ומבינה שזה לא עובד ככהשושנושי
וואו איזה מתסכל זה! המון כוחות יקרה מקווה שתמצאו פתרון. 
קיבלתם סל שעות מועדת איפיון וזכאות?כבתחילה
אם כן, הם מחוייבים לתת לכם. 
בדיוקיראת גאולה

אתם עם סל אישי שהתקבל בועדות אפיון וזכאות? אם כן הזכאות היא ל3 שנים ולא יכולים להוריד לכם.

אם זה במסגרת סל בית ספרי - אז לא מחוייבים להמשך.

כן. זה איפיון וזכאות.ממתקית

תודה!
ואם אומרים ומשכנעים שהילד לא צריך?
להשתכנע ולזרום איתם?
או לדרוש משהו חלופי? לראות מה ניתן לעשות?

אבל הוא כן צריך!יראת גאולה

למה לוותר אם זה יכול להועיל לילד? לא התאמצת להגיע לועדת אפיון וזכאות כי זה היה התחביב שלך, נכון? עשית את זה לתועלת הילד. אין שם סיבה שלא יתאמצו על מנת לקדם את הילד.

מצד שני, אם הם יגידו זה מה יש, ואין לנו אפשרות אחרת, זה לא שיש לך איך לשנות את זה... וגם לא יודעת אם חכם להתעקש על מטפלת שהוא לא מתחבר אליה ובמציאות גם לא נכנס, וכנראה שגם היא פחות מתחברת.

צודקת נכון.ממתקית
השאלה מה הסל שהוא קיבל באפיון וזכאותטארקו

יש סל אישי

ויש סל בית ספרי

סל אישי הוא זכאות מוחלטת שלו


סל בית ספרי זה נושא מורכב יותר..

לא יודעת אם זה מבית הספר או לא...ממתקית

באמת שאלה.

אני יודעת שזה סל אישי
הוא נחשב כביכול חינוך מיוחד.

אם במכתב של הזכאות כתוב סל אישיטארקו
אז זה 100% שלו ואין מצב שלוקחים לו את זה, תתעקשו על זה.

אבל אם הטיפול במסגרת לא מיטיב איתו שימצאו מה כן ייטיב איתו במסגרת הסל(שהוא זכאי וזקוק לו) ותקחו לטיפול פרטני.


הייתי מתאמצת ממש לעמוד על שלי שלילד יהיה מענה כמה שיותר מדויק ולא נותנת להם לסבן אותי.. אם יש לו סל אישי זה אומר שהם מקבלים תקציב צבוע לתת לו מענה, ואם הם לוקחים את זה ממנו לילד אחר זה גזל.

גם סל מוסדי נחשב חינוך מיוחדמתיכון ועד מעון

אבל אז התמיכות הן לא שלו אלא של בית הספר.

בכל מקרה אם הטיפול לא מסייע אפשר לבקש לעשות פילוח מחודש ולקבל תמיכות אחרות, אולי אם יש קבוצה חברתית או מנתחת התנהגות,

יכול להיות שהטיפול במערכת פחות מיטיב ואולי דווקא טיפול בקהילה שילווה בהדרכת הורים יהיה יותר יעיל

נראה לי שאם קיבל סל אישי אפשר להחליט איךקופצת רגע
להשתמש בו. זאת אומרת אם הטיפול לא היה מוצלח אולי אפשר להמיר בטיפול אחר או בשעות סייעת או משהו. לא מבינה גדולה בתחום... 
בלי קשר לצרכי בית הספר, לטובת הילדשיפור

כדאי לבדוק אם הטיפול כמו שהוא יותר מועיל או מעיק, ומה עושים עם זה.

מבחינתך זה צריך להיות השיקול המרכזי. את עומדת על הזכויות שלו, ולא של שאר ילדי בית הספר 

הטיפול האמת מעיק. אהל מה הכוונה שאני עומדת על הזכוממתקית

הזכויות שלו?
אם נבטל את הטיפול- ביטלתי את הזכות שלו, במידה ואין תחלופה (ואין...לפי מה שהם אומרים)

התכוונתי שאם זה לא מיטיב עם הילדשיפור

את צריכה לחשוב אם יש דרך להפוך את זה ליותר מיטיב (סתם זורקת דוג'- לעשות מבצע עם פרסים אם מגיע ומשתף פעולה יפה) או שיותר נכון לוותר כרגע לטובת הילד- בלי קשר לצרכים של שאר ילדי בית הספר.

בעיקרון ממה שאני מכירה כל שנה עושים חלוקה מחדש, לא יודעת איך עובד ספציפית אצלכם.

הבנתי תודהממתקית
בגיל הזה לשיתוף פעולה יש משמעות קריטיתנעומית

(בניגוד לדוג' לכיתה א' ב' שאפשר לשכנע ילד להגיע).


 

אם ילד בגיל הזה לא רוצה לשתף פעולה, לא טוב לו. אם לא טוב לו צריך שתהיה סיבה ממש ממש טובה כדי שהוא ילך למקום שהוא לא רוצה בו.

יש לזה השלכות נוספות, תחושת חריגות, שוני מול החברים בכיתה, אי עמידה בציפיות של המטפלת והצוות, פערים לימודיים וחברתיים.

ולכן, כדאי לחשוב מה הסיבה  והאם זה בטוח נצרך (חשש מאיבוד הזכאות, זו לא סיבה מספיק טובה בעיניי).

מציעה לך לקבוע שעה עם המטפלת הרגשית (במקום טיפול ובנוסף לישיבת פילוח תמיכות) לשמוע ולדבר איתה. מציעה לך/לכם לבוא בלב פתוח ולא בגישה רק של 'לקבל את המגיע לכם'


 

בהצלחה! 

קודם כל, אם זה סל אישיאפונהאחרונה

כמו שכתבו לך זה התקציב שלו וזה מגיע לו. יכול להיות שיש להם מצוקת כ"א אבל זה לא מעניין אותך.

מה שכן מעניין זה שהילד לא מעוניין ללכת לטיפול.

צריך לראות מה קורה שם.


אצלנו אחד הילדים שובץ לטיפול באומנות. הוא לא ממש רצה ללכת, שכנעתי אותו עודדתי אותו והוא הלך רוב הזמן אבל לא באמת קרה שם שום דבר. זה היה פשוט חסר תועלת.

בשנה לאחר מכן לא האמנתי כי הוא שוב שובץ לטיפול באומנות!! ושוב לא רצה ללכת, והפעם עודדתי אותו לנסות אבל ממש לא התעקשתי איתו והוא באמת לא הלך.

שנה שאחר כך התעקשתי שימצאו טיפול רגשי אחר והפלא ופלא נתנו לו טיפול CBT.


הדבר הכי חשוב זה שיהיה חיבור בינו לבין המטפל/ת. בלי זה לא יקרה כלום והוא גם לא ירצה ללכת. אז תפגשי איתו/ה ותדברי על זה, לפעמים ילדים לא נותנים את הלב שלהם בקלות וצריך לחזר אחריהם ולבנות אמון. אפשר גם להוציא אותו יחד עם חבר טוב תקופה עד שירגיש מספיק בנח לפגישה 1:1.


ובכנות אם הילד באמת במצוקה רגשית ממש לא הייתי בונה על הטיפול הרגשי בבית הספר אלא הולכת בעצמי לטיפול משולב הדרכת הורים, או אפילו רק הדרכת הורים בגישה היקשרותית.

אולי יעניין אותך