פתאום חשבתי לדבר על זה כאן, במציאות אני מתביישת אפילו להגיד את זה לבעלי. אני חושבת שבצדק.
אידיאל הילודה.
לא יודעת, לא אוהבת את האידיאל הזה.
אני חוששת ממש לכתוב כי יש לי שני ילדים. מתוקים ומקסימים ואני אוהבת אותם מאוד! אגב, שניהם צפופים וקטנים (פער של פחות משנתיים בינהם).
עכשיו רגע לטענה
אני לא רואה הגיון להביא מלא ילדים. אני גם לא ממש רואה הגיון בעצם הבאת הילדים לעולם. שיוולדו, יגדלו, יחיו חיים טובים יותר או פחות ואז ימותו. למה ליצור מלכתחילה מעגל כזה... לא מבינה למה בכלל להכניס אותם לסרט הזה.
אני יודעת שזה נשמע רע, מאוד, וחלקכן כנראה מרחמות על הילדים שלי שזה מה שאמא שלהן חושבת, אבל זה חס וחלילה לא משפיע על האהבה או הנתינה להם. זה עצם הרעיון...
אני אישה דתייה מאוד, משתדלת לקיים מצוות כמו שצריך. בסביבה שלי כולם דוסים ממש... ומדברים על החשיבות של הבאת נשמות לעולם וכל מיני דברים כאלו שאני פשוט לא מרגישה בשכל שמסכימה איתם... גם ברגש לא כל-כך.
אגב עכשיו זה צף לי כי אני רוצה למנוע הריון הרבה זמן ובעלי אומר שאני מחליטה אבל אני יודעת שהוא ממש לא שמח ממניעה ארוכה...
אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה מכן. אולי תגובות של נשים כמוני שחוו את הפער הזה בין הדת לבין מה שהן חשבו/הרגישו ומה עזר להן להבין מה הדבר הנכון להן.
אולי נשים שיעזרו לי להתחבר לרצון ללדת
או נשים שהרגישו רצון לקחת מנוחה בין הלידות ועשו את זה למרות שידעו שלבעל יהיה קשה עם הרווח.
וסליחה אם יש נשים שזה מציף אותן ממקום הפוך, שרוצות ללדת וחוות קשיים.
