אם אני מסתכלת על החלק של תנועות לא מתוכננות.

ובכל מקרה, ממש כדאי לפנות להתפתחות הילד ולתת להם להחליט.

בהתפתחות בילד מאבחנים מגיל צעיר ממש ואין צורך לציין שהחשש שלכם נוגע בהפרעות קשב אלא בקושי כללי מול הילד.

אני כן מציינת משהו שרופא ילדים אמר לי כשהוציא לי הפניה להתפתחות הילד: עדיף לכתוב שיש יותר בעיות ולהעצים בעיות קיימות כדי לקבל שבכלל יכניסו אותך להתפתחות הילד.

האבחנה הסופית בין כה וכה נקבעת רק כשנוירולוג ופסיכולוג בוחנים בעצמם את הילד, ולכן הרצון הוא רק לקבל הפניה.

כמובן שכל אחת תעשה כראות עיניה וכפי הבנתה. 

בהצלחה.

באמת עד היום לא התחלנו איתו תהליך

אני חושבת שהעיקר שבבית ירגיש מוצלח ושהוא טוב

דבר שני לגבי פתרונות תזונתיים - הוכח מחקרית שתזונה בריאה ולא מתועשת אכן מאזנת את ההתנהגות במקרה של היפר

איך השינה שלו אגב? 

אבל איך עושים את זה כשכל היום רודפים אחרי כיבוי שריפות?

זה מעגל בלתי נגמר של קושי...

לגבי התזונה - בבית אנחנו אוכלים בריא

הבעיה שהוא מקבל בגן ובעוד מקומות מחוץ לשליטתנו (תהילים וכדומה) 

והוא ברמה שעולה על השיש לקופסת סוכר ומלקק סוכר

אם אנסה להחליף איתו ממתק במשהו הוא לא מסכים

ואם אאסור הוא יברח או פשוט יאכל לפני שאדע

אין לי באמת שליטה עליו לצערי (נראה לי בעיקר כי גם לו אין מספיק שליטה על עצמו)

הוא ישן טוב

אתם לא יכולים להיות בטוחים שמדובר בהיפראקטיביות, וגם אם כן - אז לפעמים מאבחנים את זה גם בגיל קטן, ואז אפשר לעזור. (יודעת את זה מהגן חנ"מ שעשיתי בו שירות לאומי - היו שם שני ילדים עם היפראקטיביות. אולי היו להם עוד דברים ולכן עברו אבחון, אני לא יודעת בוודאות...)

בכל אופן, אבחון לא פותר את הבעיה, אבל כן יכול לכוון לטיפול מתאים...

כמו ריפוי בעיסוק (בדגש על קוג-פאן), הדרכת הורים אצל מומחית לילדי קשב והרבה ספורט.

כל הכבוד על המודעות ועל הרצון לטפל!

זה אחרי איבחון אבל?

כשמקבלים בעצם ריפוי בעיסוק?

הם רואים הרבה ילדים ויש להם ניסיון.

גם לי נשמע שהכיוון הוא ריפוי בעיסוק - אבל זה לוקח זמן...

רופא ייתן לכם הפניה מתאימה.

וגם  ימליץ לכם האם יש טעם לפנות לפרטי בינתיים.

במקרה דומה - הרופא נתן לי טיפים לבנתיים (כמו חשיפה למרקמים, איך להגיב להתקפי זעם ועוד) שמאוד עזרו לי 

לצד בדיקה ואבחון במידת הצורך, אבל יעזרו גם במידה ויאובחן משהי וגם במידה ולא

הרבה חום, אהבה, קשר, פידבקים טובים,

ליזום זמן איתו, מילים טובות, קשר עין, חיבוק, התכרבלות, כיסוי.

לעזור לו לפרוק אנרגיות בדברים חיוביים כמו טרמפולינה או משחקי כדור לגיטימיים, קפיצות וגילגולים במקומות שלא מפריע.

אפילו משימות בבית שבסדר מבחינתך יכולות ממש לתת בטחון ומשמעות לצד פורקן.

נניח לנקות ארונות מטבח, להעביר סל כביסה, לטאטא.

כל זה יכול לעזור מאד לווסת אותו, ולעזור לו לבנות קשר טוב ובריא איתכם שהוא מקור לבריאות נפש,

לתת לו הרגשה שהוא טוב ורצוי ואהוב ומוצלח.

יש דברים שגם מתאזנים עם הגיל, ובכל מקרה איסוף וקשרטוב מאפשרים לו גם להרגיש יותר בטוח ונינוח בע"ה.

ואו דברים טובים לעכשיו

גזרתי שמרתי

רק שימו לב לא להדביק לו תוויות בלי אבחון מקצועי, ממה שאת מתארת הביטחון העצמי גם ככה נמוך, אז חשוב לא לתייג אותו ולשים אותו המשבצת מסויימת שיהיה לו קשה לצאת ממנה.

מצטרפת למי שכתבה שזה מתאים גם לוויסות חושי, והטיפול בזה הוא על ידי ריפוי בעיסוק.

התחנה הראשונה היא רופא ילדים, ובקשה להפנייה להתפתחות הילד לאבחון ומשם להתקדם הלאה.

בינתיים, לנסות להכיל אותו ולכוון אותו.

לא להגיד רק מה אסור, אלא גם מה מותר.

לנסות להסתכל דרך העיניים שלו, הוא לא מתכוון להציק, יש לו קושי והוא כנראה לא מצליח להתנהל בצורה מותאמת.

סתם דוגמה לגבי מגע בכם ובאנשים בצורה מציקה - זה יכול להיות רצון למגע, ולקרבה. אז במקום להתרחק או לכעוס,  להגיד בצורה נעימה, זה לא נעים בי כשאתה נוגע בי ככה, אבל הנה, אפשר חיבוק גדול ואז לחבק.

כוס שנשפכת באופן קבוע - אפשר לעבור לבקבוק עם קש או לשים פחות מים, חבל להכניס כרגע את ההתמודדות הזו.

מגע בתינוק - בתיווך איתכם. וואי, אתה ממש רוצה לשחק עם אח שלך? אז בא נעשה לו טובה בעדינות. ואז עושים יחד, ומחמיאים לו.

לגבי דיבור - אני עשיתי המחשה על דיבור מותאם בעזרת סולם. שלב 1- שתיקה, מתאים לזמן מפגש בגן או כשמקשיבים למישהו, שלב 2 - לחישה, כשרוצים לספר סוד, שלב 3 - דיבור רגיל, שיחה רגילה בין שני אנשים קרובים, שלב 4 - הרמת קול, כשרוצים למשל לקרוא לחבר שנמצא בקצה של החצר. שלב 5 - סכנה, ילד רץ לכביש רוצים להזהיר את אמא ואבא.

ואז אחרי שעשינו את ההדגמה על הסולם בבית, בכל מיני סיטואציות אני מזכירה את זה. וככה יש אמצעי עזר מוחשי להדגים איך מתאים להתנהג באיזו סיטואציה.

אני כן רוצה להגיד על התקווה שריטלין ישנה הכל, אני לא יודעת מה הקושי שלו, לא יודעת אם זו הבעיה. אבל אל תתלי בזה תקוות. אני הכי בעד טיפול, וזה מאוד עוזר. אבל אל תחכי ליצור אמון ואהבה רק אחרי טיפול. אני יודעת שזה קשה ובלתי נסבל, אבל הזמן ליצור אמון הוא עכשיו, דווקא בקושי שלו, ולא לחכות למשהו חיצוני ורק אחר כך להתחיל.

קצת חפרתי ואולי זה לא הכי ברור, אבל לסיכום:

1. להתחיל תהליך אבחון דרך קופת החולים כמה שיותר מהר (אגב, מה עם הגננת? מה היא אומרת? אתם סומכים עליה?)

2. לנסות לגייס את עצמכם מולו, למצוא בו רגעי חן ולהעצים אותם. לתת לו להרגיש אהוב למרות הכל. תחשבי שכמה שאתם מתוסכלים, הוא מתוסכל פי כמה. לזכור שאתם ההורים המובילים וזה העוגן שהוא צריך עכשיו. המון חמלה, תוך הצבת גבולות במקום שצריך. לא לקחת דברים כמובן מאליו, אלא ללמד. ללמד טון דיבור מותאם, ללמד הפעלת כוח מותאמת, ללמד מגע נעים ולא נעים. ללמד הכל הכל. זה קשה, זה מאתגר. אבל זה הרבה פעמים עובד.

עונה רק מהניסיון שלי

יש דברים שאני אומרת 1000 פעמים, באמת המון המון, ורק אחרי זמן ותקוםה ובפעם האלף ואחת זה נקלט.

יש דברים שאני אומרת, זה מחזיק לפעם אחת ואחר כך צריך להגיד שוב פעם.

כמה שיותר משתדלת לא להגיד לא בלי להגיד מה כן. בכל מה שקשור למגע אני חושבת שמאוד חשוב ללמד גבולות, וחשוב גם לילד שידע שיש מגע שהוא לא מתאים. אבל אני אציע מגע אחר. חיבוק, ליטוף ביד במקום בצוואר למשל, אגיד לו לשאול לפני כן.

עבור מגע חזק שאני מרגישה שיש צורך - אני מציעה כרית, בובה או ספה.

ומשתדלת גם לתת מגע יזום משלי, בצורה שמתאימה לי.

חוץ מזה, אם יש ילד שזקוק למגע, אפשר נגיד אחרי המקלחת ללטף. אפשר לעטוף בשמיכה חזק ולחבק, לתת לו להגדיר איך נעים לו, איזו עוצמה (ומתוך זה שהוא לומד להגיד על עצמו, הוא מבין שגם לאחרים יש את הגבול שלהם. אבל זה נותן מענה גם בפני עצמו).

ובאופן כללי, עוזר לי להסתכל על זה בעוד צורך. כמו שאני צריכה לאכול ולשתות, יש כאלו שהקטע של מגע או חושים לא מווסת מספיק, והם צריכים מענה לצורך הזה. אם ניתן אותו במהלך היום בצורה שנעימה וטובה לכולם, זה יפחית את הרגעים הפחות נעימים.

לגבי הסולם, נראה לי הכי קריטי אצלנו ללמד אותו איזה מגע מתאים מתי

איך פרקטית מבצעים את זה במוצר מוחשי?

כי לא כל כך הבנתי וזה נשמע לי פתרון שיעזור לנו

אולי לנסות עם המחשה של רמזור?

אצלנו רמזור עוזר בכל מיני מקרים שצריך רגע לעצור ולחשוב לפני שפועלים.

ואז לחלק מגע לפי רמות

אדום - לא עושים בכלל, בתוך זה נכלל:

מגע באזורים פרטיים של אחרים

מגע מכאיב

מישהו אומר "די"

כתום - מגע שצריך לשאול לפני:

חיבוק לחבר

לקחת משחק למישהו מהיד

ליטוף למישהו מהמשפחה

ירוק - מגע שמותר:

חיבוק לאמא ואבא

כיף

בזמן משחק יחד בחצר / בגן (לתת יד, כיף)

אני כן אומרת בזהירות, כי אני לא מהתחום. אולי לא כל הגדרה כאן מתאימה

אבל ככה הייתי מנסה לחלק את זה.

ובהקשר של מגע - לנסות לתת מענה אורך היום, לא לחכות לצורך דחוף שלו.

משחקי קפיצות

עיסוי

משחק בפלסטלינה

חיבוק חזק

וגם הייתי מנסה להסביר על חוזק של מגע.

אחרי מקלחת, אני עוטפת את הילד בשמיכה ואז מתחילה לעשות עיסוי בגב. ואז אני מבקשת שיגידו לי מתי זה נעים לו. אז אני עושה קצת חזק (לא ברמה שכואב כמובן, אבל כן יותר עמוק), ואם הוא אומר שזה חזק לו מידי, אני מחלישה. ואז נגיד אני עושה בצורה שכמעט לא מרגישים (את יכולה לתת לזה דימוי, נגיד כמו נוצה), ואז הוא יבקש יותר חזק.

וככה הוא גם לומד להכיר את עצמו, וגם לומד שכמו שלו יש מגע שנעים ומגע שלא נעים, ככה אצל אחרים

הרבה פעמים ילדים עם הפרעות קשב אבל גם עם קושי בויסות או קושי אחר בהתארגנות חווים את עצמם בעולם באופן שלילי כמו שכתבת עושים המון דברים בטעות ומקבלים משבים שליליים, מהסביבה אבל גם מעצמם.

הייתי מנסה ליזום כמה שיותר אינטראקציות של משחק, של סיטואציות שהוא יחווה הצלחות כדי למקסם עד כמה שאפשר את הסיכוי שיחווה הצלחה, לחשוב בראש שלו, מה יכול להתפקשש, ולעזור לו להתמודד.

ומצטרפת להמלצה לאבחון ולטיפול תואם ולהדרכה מתאימה עבורכם איך להתמודד בהתאם לקושי

גם הסרבול, גם עולים פה קשיים בוויסות חושי.

וגם אם יש הפרעת קשב יש כלים מועילים בריפוי בעיסוק ותרופות בכל מקרה פחות רלוונטי בשלב הזה.

אז לכי לכיוון הזה. גם הדרכת הורים תמיד טוב, לכולנו...

אבחון בהתפתחות הילד- לבדוק כיוון של ריפוי בעיסוק

הדרכת הורים

אולי משהו בסגנון של שחייה טיפולית, רכיבה טיפולית, ספורט טיפולי

(מקבלים דרך סל של ילד אחר)

היא זאת שאמרה שזה כנראה קשב

נתחיל באיבחון...זה באמת הכיוון הכי פרקטי עכשיו

אבחון מלא על פי כלים קבועים מראש ומשווה ובודקת יחד עם רופא נוירולוג האמירה שלה לא משמעותית בכלל.

גם תלוי איזו פסיכולוגית זו?

האם מדובר בפסיכולוגית התפתחותית? 

עברנו כבר אבחנה עם פסיכולוגית לילד רצף

אז תכלס מבינה על מה את מדברת

תודה שנתת לי לראות את זה

לא חשבתי על זה עד עכשיו

מנסיון, זה די קל לאבחן ילד היפראקטיבי והרבה פעמים האבחון מתבצע ע"י שאלון פשוט. 

והיפראקטיביות זה לא אותו הדבר.

בסה"כ נתתי נקודה למחשבה עד לביצוע אבחון רציני ומלא לאם מודאגת.

לא שללתי אבחון,אפילו המלצתי למעלה לפנות לאבחון בהתפתחות הילד והפותחת ענתה לי ולאחרות שבכוונתה לעשות זאת.

היה לי חשוב להדגיש ואני עומדת מאחורי הדברים

שהרבה אנשי מקצוע אומרים הרבה מאוד דברים שלא לפי האתיקה ולא לפי ההיגיון.

אני אומרת מניסיון של אבחנה על שקיבלתי מפסיכולוגית חינוכית שאילולא היה אאוטינג הייתי מפרטת. 

היא רכיב בתוך הפרעת קשב, היא יכולה להופיע או לא, אבל לא הפרעה שונה

תסתכלי באבחנות של נוירולוגים ופסיכיאטרים או בdsm 5

אצל רופאים מקצועיים

היד קלה מאד על ההדק ממה שראיתי...

יש המון ילדים שמציגים תסמינים של ADHD או ADD

אצל הרבה מהם זו תגובה הגיונית למצבי רקע - קשיים רגשיים, קושי משפחתי וכו'

הנוירולוג/פסיכיאטר לרוב לא מתעמקים ברקע אלא בתסמינים ומאבחנים את ההפרעה ומשם לעתים קרובות לטיפול תרופתי

כשיש הרבה מה לעשות לפני כן.

קצת ממשיכה את פאז..

כותבת מניסיון אישי (אני ורוב ככל הילדים שלי עם בעיות קשב) וקצת תפיסת עולם מקצועית

קושי בויסות קשב, זה מצב שבו ה"מנהל" (האונה הקדמית) של המח לא הגיע לעבודה עדיין והפועלים עושים מה שנראה להם, כלומר מה שנראה כרגע הכי דחוף.

אצל הרבה ילדים האיזור הזה מתעכב להבשיל, כלומר הוא מתפתח אבל באיחור. ואז אנחנו נראה ילד בן 7 עם שליטה בדחפים שמתאימה לגיל 4. כשהוא יגדל זה יתאזן,

אבל עד אז הוא עלול לחוות המון פידבקים שליליים על ההתנהגות שלו ולסחוב דימוי עצמי שלילי.

הביקורת פוגעת מעוד שני כיוונים -

לטווח הקצר, ילד שיש לו קושי בוויסות קשב יתקשה מאד להתרכז במה שהוא אמור לעשות, כשכועסים עליו, לדוגמא, או כשיש מתח בבית. זה תופס המון רוחב פס אצלו על חשבון פניות ללמידה.

לטווח הארוך, ההבשלה של תהליכים מורכבים ויכולת דחיית סיפוקים מתרחשת כשילד נמצא במנוחה רגשית, וכמה שקשה להגיע למצב כזה עם ילד שההתנהלות שלו מעצבנת נורא - זה קריטי לשים לב שהוא מרגיש אהבה ללא תנאי.

כתבת שאתם נותנים לו הרבה פידבקים חיוביים, וזה מהמם. שימי לב למה שקורה דוקא כשהוא מפשל, מעצבן, מתפרץ - זה הזמנים הכי קריטיים להחזיק בהם את הקשר, להאיר את הכוונות הטובות.

בהצלחה!

וריכוז?

שיש שונות נוירולוגית מולדת באוכלוסיה? 

כי אף אחד לא מצפה מתינוקות להתרכז. זה לא תואם גיל..

זו יכולת שמתפתחת עם הגיל

ויש ילדים שמתעכבים בזה.

למה הם מתעכבים?

בעיני זו נטיה, כנראה גנטית

כמו שאנשים שונים שיצרכו תזונה גרועה

חלקם יחלו בסוכרת וחלקם לא

חלקם יסבלו ממחלות לב וכלי דם

חלקם יהיו עם משקל עודף

וחלקם לא.

יש אנשים, אני ביניהם, שהתחום הזה חלש אצלם ולכן כשיש קושי הוא יתבטא שם.

אז לא קשור מתי מצפים מילד להתרכז.

( יש לא עלינו תסמונות מולדות, עם גורם גנטי וודאי וברור שמתחילות להתבטא נניח בגיל שנתיים. עד אז ההתפתחות נורמלית. זה מולד בוודאות אבל מתבטא לא בגיל לידה. אין קשר בין מולד לבין הגיל שזה מתבטא).

כשאת אומרת נטיה כנראה גנטית, את מתכוונת שהילד נולד ככה, עם הנטיה הזו?

ברור שאיך שזה יתבטא בפועל קשור גם לסביבה של הילד, אבל פשוט תהיתי האם את מקבלת את העובדה שיש שונות שהיא מולדת. תקראי לזה נטיה או חולשה.

אומר לך למה אני שואלת.

שאלתי אותך איפשהו באחד השרשורים על הבן שלי שאובחן על הרצף. בתגובה ענית לי דברים שהרגישו לי כללים, לא התייחסת כלל לעניין הרצף והתגובה הרגישה לי ביקורתית, כאילו בגלל כל מיני דברים שלא עשיתי טוב היכולות של הבן שלי לא התפתחו כצפוי ולכן הוא אובחן על הרצף.

ואחר כך כתבת, אולי בשרשור אחר, שיש היום נטייה לגדל ילדים בצורה בעייתית ולכן מגדירים ילדים על הרצף וכו'.

ראיתי שכתבת שאת לומדת הדרכת הורים, אז חשבתי להסב את תשומת לבך לזה, שלפעמים הדרך שאת כותבת נקראת ביקורתית. יכול להיות שזה שונה כשאת מדברת עם אנשים פנים אל פנים אבל בפורום ככה אני קוראת אותך.

הייתי בכמה הדרכות הורים ונתרמתי מהן, ואני חושבת שהגישה ההיקשרותית מצויינת וחשובה, אבל אני לא יכולה להתרם כשאני מרגישה כזו ביקורתיות.

כשכתבת על קשיי קשב וריכוז כתבת בצורה הרבה יותר חיובית בעיני, צורה שמכירה בכך שלילד יש קושי או עיכוב ולכן יש צורך לשים לב לדברים מסוימים. אז תדעי שילדים שונים נולדים עם יכולות שונות, ולפעמים העיכובים והיכולות הספציפיות שהם נולדים איתם מתארגנים לכדי אבחון על הרצף. זה קיים בדומה לכך שיש ילדים שהנטייה או החולשה שלהם הם קשיי קשב.

זהו, זה כנראה יצא לי קצת התקפי כי כאמור נעלבתי ממך, אז מתנצלת.

אני מבינה מה את אומרת, ובאמת הגישה ההיקשרותית-התפתחותית שמה הרבה משקל ואחריות על ההורה,

וזה יכול בקלות לעורר בהורים תחושת אשמה, תחושה שלא נעים ולא קל להרגיש, ורובנו מנסים להתנער ממנה.

אני בעצמי מתמודדת עם תחושות דומות כי גם לי יש ילדים ואני אמא ממש בינונית, וככל שאני לומדת יותר ומבינה את עומק ורוחב ההשפעה שלי על הילדים כך פוטנציאל האשמה גדול יותר, כמו שנאמר: מוסיף דעת מוסיף מכאוב. ולפעמים בא לי להיות "ראש קטן", להגיד ככה הילד זה מולד, או לשלוח לטיפול רגשי בשיטת המוסך, אבל אני לא יכולה כי כבר טעמתי מעץ הדעת אז נגזר עלי לחיות עם האשמה ולעשות איתה עבודה פנימית, בעיקר של חמלה עצמית - כי עשיתי את הכי טוב שידעתי, וגם עכשיו אני עושה הכי טוב שאני מסוגלת.

אני בהחלט חושבת שילדים גדלים היום כברירת מחדל בתת תזונה רגשי. אבל הביקורת לא מופנית כלפי ההורים, שבוודאי יש להם כוונת טובות והמון רצון טוב (גם אם חוסר ידע והרבה פעמים חסמים רגשיים משל עצמם), אלא כלפי אורח החיים המערבי שקשה עד בלתי אפשרי לגדל בו ילד כמו שהטבע התכוון.

וכשילדים לא מקבלים את הצרכים שלהם הם עוברים למצב הישרדותי וההתפתחות וההבשלה של המח מתעכבות. איך זה יראה? תלוי אצל מי, זה אולי קשור גם לנטיה מולדת אבל הרבה לתנאים סביבתיים.

אני בטוחה שאת לא צריכה אותי כדי לראות את העליה המטאורית באבחונים והגדרות של ילדים בעשורים האחרונים, ילדים מבתים נורמטיביים - לא מזניחים או מתעללים!! - עם בעיות התנהגות קשות, הפרעות נפשיות, חרדות, דיכאון, או סתם ילדים שלא מתבגרים, מבוגרים שלא התבגרו - לא אינטגרטיביים, לא מסוגלים לקחת אחריות, לקיים קשרים עמוקים ועוד שלל רעות חולות שכל כך נפוצות היום.

אני לא זוכרת את השרשור המדובר לגבי אוטיזם, ואם מה,שכתבתי שם לא היטיב איתך כאמא אז בודאי שתזרקי אותו לפח. אין לי היכרות עמוקה עם אוטיזם ויתכן שהדברים הכלליים שכתבתי לא מתאימים לאוטיזם בכלל או לכם בפרט.

אבל עם הפרעת קשב דוקא יש לי היכרות מעמיקה וההשפעה של ההיקשרות על תסמיני הקשב כל כך דרמטית, שפשוט כואב הלב על הריצה לאבחון וטיפול תרופתי במקום לקבל הדרכה הורית טובה.

אני מאד מקווה שהדברים יתיישבו על דעתך, בכל אופן לא הבנתי למה התנצלת, כתבת יפה וענייני. שנזכה לראות ברכה בעמלנו.

לגבי כוס שנשפוך לדעתי פשוט תהיו על זה שהוא לא מצליח כרגע ותקנו כוסות כאלה עם מכסים, אפילו כוס מגניבה עם קש.

שלא יסתובב עם אוכל.

אם הוא לא רגוע אז לשלוח אותו לפרוק אנרגיה רגע ולחזור

ולהוריד כמויות סוכר 

הסוכר לצערי לא תלוי בי

הוא מקבל בתהילים וכד'

ולא מצליחים להשתלט על זה והוא לא נותן כמעט להחליף

מציק לילד . מזיזים

מטפס. מורידים

מדובר בילד. לא ברובוט

הוא לא מווסת

אז הכל נשפך

הוא נוגע בהכל

בכולם

שעוזר לי, זה לנסות להקליל וגם ללמד לקחת אחריות.

להקליל - להסתכל בחיבה, זה האופי. "מסורבלי" שלי (אני לא אומרת את זה לילד, אבל אני כן מכנה אותו ככה בלב מתוך הבנה שזה גם חלק באופי, וזה עוזר לי כשזה קורה. כי זה צפוי וברור לי)

מצד שני, כן ללמד לקחת אחריות. נשפכה כוס? אפשר קצת לצחוק, אוי הכוס התבלבלה. אוי, איזה כוס שובבה. עכשיו לך תביא סמרטוט ותנגב. למה אני? כי זו הכוס שלך, אפילו אם לא עשית את זה בכוונה.

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈