לא יודעת מה להגיד על זה, כנראה זה מרצון..

כי זה ללדת כל שנה עגולה

לא יודעת איך הגוף יכול לשרוד את זה

היא מתרגשת מכל ילד.

אמא שיש לה עשרה ילדים מתרגשת מכל ילד? כמובן! ויותר מזה, ההתרגשות רק גוברת ככל שמספר הילדים עולה, כי מעמיקה ההבנה במהות הילד.

אז גם היא, עם 21 ילדים, מתרגשת.

סליחה על התקיפות, השאלה קצת עצבנה אותי..

שזה עיצבן אותך כמובן

הפורום הוא מקום רחב וגם אני אפילו נפגעת מתגובות מסוימות.

סליחה אם זה היה לא במקום

השאלה הרטורית נבעה מהמחשבה ש21 ילדים היה נשמע לרגע כמו איזה תחרות

זה בכל זאת לא מצוי במיוחד

מי שעושה מאהבה לקב"ה ומתוך שליחות בטוח שמתרגשת מהמתנות שהיא זוכה לקבל.

יעקב אבינו התרגש שנולד לו הילד ה12?

ילדתי עם בדואיות וראיתי שאפילו הן מתרגשות מלידת הילד הלא יודעת כמה שלהן, אומרים שפרה מצטערת ובוכה שמרחיקים ממנה את העגל שלה, אז בודאי שאישה יהודיה שהקב"ה שתל בה רגשות מעובדים ואהבה טבעית וחמלה כלפי הילדים שלה ודאי שהיא מתרגשת. 

מילא מתרגשת

איך זוכרים את כל השמות??

ועוד מילא האמא

אבל הילדים חחח

ילד בן 4 צריך לזכור שמות של 20 אחיםםם

😱

הכרתי משפחה מרובת ילדים שעשו שיר לילד הקטן עם כל השמות

איך לא מתפרקים נפשית? פיזית ?

בטח יש המון תמיכה מהרבה כיוונים

והיא עושה זאת מתוך בחירה, מה הבעיה בזה?

זה אפילו יותר קל עם הזמן.

אם ילדה בת 12 יכולה להחזיק תינוק בידיים, להרגיע אותו לתת לו חלב אז ברור שגם ילדים בני גדולים יותר ויש לה כמה כאלו יכולים לעזור משמעותית.

נשמע לי מקסים ביותר. 

הילדים

מעניין איך הם עם זה 

תפיסת החיים של ההורים שלו והוא משלם על זה מחיר מסוים.

לפעמים הוא גדל עם זה באהבה, לפעמים הוא משלים עם זה ולפעמים הוא בועט.

ילד שגדל עם הוריו מעבר לקו הירוק לא משלם מחיר?

ילד שגדל עם הוריו מתוך שליחות בעיר פיתוח לא משלם מחיר?

ילד שנמצא עם הוריו בשליחות בחו"ל של חב"ד או אפילו חילוני לא משלם מחיר?

אם ההורים קשובים ואוהבים ומאפשרים לילדים גם אופציית בחירה או תמרון בעיניי זה מחיר קטן לשלם.

זה כי בעיניי ילדים זו ברכה ואידיאל ואני רואה את זה בעין טובה ממש.

הלוואי שהקב"ה ייתן לי עוד ילדים ועוד כוחות.

וגם לך אם תרצי ❤️

אמן!

שה' ישלח כוחות

אני מאוד רוצה

וב"ה יש כבר חמישה, בתקווה בעז"ה לשבט מבורך

יגדלו להיות בוגרים בשלים יותר ולוקחים יותר אחריות

לא בא לי להצית להבות, אז מסייגת את זה שכמובן שהכל במידה

אבל אני מאמינה שאישה שכל כך אוהבת ילדים ומביאה ב"ה 21 ילדים

גם יודעת איך להתנהל על הילדים שכבר נולדו ולשמור על בריאות נפשם

אצל חמותי שהבנות שלה שותפות באופן מלא מלא בגידול

וכיף להן והן נהנות

ואוהבות את האחים מאוד

ומי שפחות טובה עם הילדים עוזרת יותר בבישולים ואוהבת את זה

ובגדול הן מרגישות שזה מכין אותן לחיי משפחה ושמחות בזה

הייתה איתי בחדר בביות מלא אישה ירושלמית כזו של מאה שערים שילדה את הילד ה15

שאלתי אותה ברוב חוצפתי וסקרנותי, איך? איך יש כח, אם היא לא רוצה זמן לעצמה אם לא קשה לה מידי

והיא ענתה לי כזאת תשובה מתוקה ומלאת לב

שכשמבינים מה זאת נשמה ואיזה דבר גדול זה

כשמתעסקים עם נשמות 

זה נותן כח

עכשיו בפורום זה נשמע יבש כי זה כתוב

אבל היא אמרה את זה עם כל החצי יידיש שלה

וואלה היה לי מטורף

נתן לי שיעור לחיים שהייתי צריכה באותו הזמן

אגב היה גם סצנות קורעות מצחוק שהבת הנשואה הגיעה עם הנכד והאחים לבקר את האמא/סבתא

שעשוע גדול בשמיים

זכיתי לבקר את חמותי אחרי לידה (לא בבי"ח אבל הרעיון)

כשלי כבר הייתה ילדה

ולגיסתי היו כבר שניים ואמא שלה ילדה פעמיים אחריה ועוד פעם אחת קצת אחרי החתונה שלה

וכמה שנים בין הבכורה לקטן?

13 בלי עין הרע

הבכורה בת 24 אולי כבר 25 אאל"ט

הקטן בן חצי שנה

הגיל של היולדת.

מעניין אותי איך הן מתמודדות עם זה..

כי זה מלחיץ בטירוף כל ההפחדות במעקבים

ילדה לא מזמן את הילד ה-15 שלה.

ויש לה כבר 4 ילדים נשואים (אחת מהם התחתנה חודש אחרי הלידה של האחות ה-14) וכמה נכדים בלעה"ר...

לא יוצא לי לפגוש אותה הרבה, אבל כשכן נפגשנו פעם ממש הרגשתי איך היא רואה בכל ילד ברכה אמיתית...

זה באמת דורש המון ואני לא חושבת שאני מסוגלת, אבל מעריכה מאוד את מי שכן.

וממש התגעגעה לתחושת ההריונןת.

אני אוהבת את התחושה ההריונית, ברור לי שגם אני אתגעגע לשלב הזה בהמשך, כשכבר אסיים ללדת..

לפעמים ארגיש פספוס למה לא הבאתי יותר..

אני למשל יודעת לומר על עצמי שכנראה אהיה ביניהן, כי החשק לא מגיע ואני מבחינתי כבר על הגבול בגיל (גם אם לא פיזית, הגבול ששמתי לעצמי) ועם זאת זה רק ממבט של בדיעבד כי היום זה ממש לא מתאים לי. גם לא אתמול, שלשום ולפני שנה

עכשיו אני בטוחה במידה רבה בבחירות שלי

אבל תמיד מרגישה קמצוץ של אולי והאם..

אז זה מפחיד שבעתיד זה יקבל משמעות וכבר לא יהיה ניתן לחזור אחורה..

מנגנון הבדיעבד הוא כזה שמסתמך על השכחה מהקושי

ברור לי למשל שאמא לילדים שהקטן בהם בן 20 למשל הייתה מוכנה לעוד אחד בגיל גדול מזה, כי מדובר כבר באנשים עצמאיים בפני עצמם הרבה פעמים, ולפעמים רוצים לתת ולקבל יותר ממה שיש לנו

אני בטוח אגיד שהייתי רוצה עוד, זה ממש ברור לי, אבל אני לא מוכנה לשלם את המחיר עד אז. ולכן אני עובדת על השלמה עם הקיים

אני באמת באמת שמחה ב"ה במה שיש לי וכרגע מבחינתי לא יכולה להכיל עוד

כשהילדים יגדלו ומעלה חוסר אעשה עבודה עם עצמי כדי למלא אותו בכל דבר אחר שיתאים לי

בכל החלומות שלי יש לי מלא ילדים, ויש לי זמן לכולם, ואני לא מרגישה את ההריונות בכלל, ומניקה בקלות גם תוך כדי...

אני יודעת שזה לא מתאים לי

שלי אין אנרגיה לעוד ילד ועוד ילד בלי לנוח באמצע

ולעוד הריון כשיש ילד שהוא עוד תינוק

ולהצליח ליצור קשר אוהב עם כל ילד

ולטפח את הזוגיות בזמנים כאלו הורמונליים

אבל זה לא סותר את זה שאני מקנאה במי שכן יכולה, צריכה לעבוד על המידה הזאת כי כל פעם כשאני שומעת על מישהי שמצליחה ככה כואב לי על עצמי שאני לא יכולה....

שזה שעובדתית היא הצליחה פיזית להחזיק 21 הריונות וב"ה ללדת לא אומר שהיא מצליחה בהכרח לתפעל את האופרציה ולתת יחס חם ואישי לכל ילד כמו שאת חושבת

כאילו זה בהחלט מעורר השתאות, אבל בואי לא נשקע באשליות (כאילו הלוואי וזה קורה, אבל בואי תשמעי 10 ויותר ילדים שחוזרים מבית הספר אחד אחד ותשקיעי בהם זמן אישי.. או תהיי קשובה  לבת שלך הנשואה או המתבגר  שרוצה לשתף משו מהלב ושיקשיבו לה בפניות מלאה כשיש ברקע עוד 4 -5 ילדים קטנים ממש פעוטות ועוד כמה בגילאי יסודי וצריך לתחזק את כל האופרציה) לא יודעת כמה זה ריאלי התמונה שציירת לך בראש לגבי הסיטואציה אז לדעתי פרופורציות

♥️

זה שהיא ילדה 21 ילדים.

מי אמר לך שיש לה זמן לכולם?

מי אמר שהיא עוברת הריונות בקלות? ומניקה בקלות?? (רוב הסיכויים שהיא לא הניקה בכלל...)

וכו' וכו'

שמעת עובדה אחת ובנית תיאוריה שלימה...

הזיההה

לדעתי יש לזה המון מחירים גם אם מקדשים את זה עם אמירות על נשמות וקדושה

קדימה, עגבניות

זה מה שמדהים, שיש מי שכן מתחברת, כן שמחה בזה, כן מתרגשת מזה ורואה בזה ברכה.

כל אחת והנפש שלה והדברים שמחים אותה.

ברור שזה לא מתאים לכל אחת, זה רק לנדירות ביותר.

יש את המשפט - "והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די די די! "

זה בדיוק מה שהייתי מרגישה אם היו לי 21 ילדים 😅

לכל בחירה אחרת בחיים. אין שום דבר שאין לו מחירים.

לי זה באמת נשמע מטורף לגמרי מכל הבחינות, אבל אם לה זה מתאים, כנראה שהיא שקלה את המחירים של זה והחליטה שזה מתאים לה.

אבל אפשר להעריך את מי שכן רוצה ומוכנה לשלם את המחירים 

מתקשה להאמין שזו באמת בחירה שלה באופן נקי, מהיכרות עם סגנון האוכלוסייה

עכשיו עוד יותר עגבניות

ואני בעצמי גדלתי במשפחה מרובת ילדים. כך שמכירה היטב את המחירים של הילדים, שלא לדבר על המחירים של האמא

עם המון ילדים (אבל המון באמת) 

הוא מהגדולים

ויש לו מזה זכרונות לא ככ טובים.

כל הילדים מטופחים ובסדר

אבל הוא זוכר תקופות שהאמא פחות תפקדה

וזמנים פחות טובים

הוא כבר הצהיר שלא רוצה כזאת משפחה..

אבל מניחה שזה לא גורף לכל המשפחות הגדולות

יש לזה יתרונות ויש חסרונות

בואו נהיה מציאותיים ונבין שבטוח זה דורש מהילדים המון

וגם הסתפקות במועט

יש לו עוד 9 אחים (יחסית לסיפור פה זה משפחה קטנה חחחחח)

הוא היה מהגדולים

וכל שנה לדבריו

אמא שלו הייתה במיטה לא יכולה לתפקד, בשמירת היריון.

לפי המבטים והנימה  שלו כשסיפר את זה

הסקתי שכנראה הוא לא נהנה מזה בכלל

ככה שכנראה זאת סיטואציה שיש לה שתי פנים.

כל אדם יכול לקבל את זה אחרת גם באותה המשפחה

יש ילד שיזכור: איזה כיף אכלנו כל יום לחם עם שוקולד ואבא שמר עלינו ועשינו מה שבא לנו

ויש ילד שיזכור: אמא הייתה במיטה והכל היה מבאס ולא היה מה לאכול

לדעתי זה

נקודת הסתכלות+אופי בסיסי של הילד+התנהלות הורית. לא רק התנהלות הורית

כך שאי אפשר להסיק ממקרה אחד למקרה אחר.

כן חשוב להיות במודעות.

לא בהקשר של הרבה ילדים, אבל חמותי גדלה בצורה שזכורה לה כטראומה ולא היתה מוכנה לגדל כך את ילדיה. לעומתה אחותה שגדלה באותה מציאות זוכרת זאת כחוויה טובה וכיפית. 

ועד גיל 12+ הייתה לי רק אחות אחת, ממש קנאתי בכל החברות שלי שהיו להם כמה אחים, זו ממש הייתה חוויה קשה כילדה, שאחותי הקטנה נולדה שמחתי ברמות.

כך שלכל דבר יש שני צדדים.

לי יש הרבה ילדים, וזה לגמרי בחירה בגלל החסך שהרגשתי כילדה.

גם אני סוג של גדלתי לבד

יש מעליי 3 אחים בהפרשים של 9-19 שנים ואני הכי קטנה

זה כ"כ משפיע על כל מיני גזרות בחיים

אני אישית מרגישה את ההרגל או הצורך בהרבה לבד, לא מתחברת לסביבה רועשת עם מלא מלא אנשים, גם אם זה משפחה , אוהבת את השקט והעצמאות שלי כי כך גדלתי

אבל זה בתוספת של אופי כמובן

אבל זה לא מן הנמנע שזה משפיע מספר האחים שגדלים לתוך משפחה

ובגלל הפער הזה, הבטחתי לעצמי הבטחה ללא מילים שלי תהיה משפחה גדולה, שלא יהיה לי ילד או ילדה שירגישו את הלבד שאני הרגשתי 

בכורה במשפחה עם מספר דו ספרתי של ילדים. לא מתחברת לסביבה רועשת, אפילו סובלת מהמוניות, צריכה את השקט שלי. את העצמאות שלי ואת הייחודיות שלי.

כילדה/ כנערה גדלתי עם גאוות יחידה מטורפת על המשפחה הגדולה. אבל בפועל שילמתי הרבה מחירים מצערים. (שעד היום יש להם השלכות) יכול להיות שיהיה מי שיאמר שזה לא בהכרח קשור לגודל המשפחה אלא להתנהלות ההורית והמשפחתית. אולי למקום שלי כבכורה מרצה.. אני מבחינתי כן רציתי משפחה גדולה אבל שתנוהל אחרת. לצערי התחתנתי מאוחר ועקב כמה סיבות זכיתי בילדים מדהימים ב'ה אבל במשפחה לא גדולה.. לפחות זה שהתחתנתי מאוחר מנע ממני ילודה במקביל לאמא שלי (וגם כרווקה מבוגרת זה לא עשה לי טוב..) כששמעתי על המשפחה הזו עם 21 ילדים אוטומטית ריחמתי על הילדים שם. אמא שלי אוטומטית התלהבה. להלן הפער.. אגב, עד היום, מרגישה צורך משמעותי ש''יראו אותי''. בא לידי ביטוי בכל מיני סיטואציות משפחתיות..

יקרה! שיהיה לך בעזרת ה' כמה ילדים שרצית!!!

את אהובה ורואים אותך יותר משנדמה לך!

בשמיים ובארץ ♥️💝♥️💝

אני לא יודעת איפה גדלת

אבל איפה יש בדיוק לחץ חברתי להביא את הילד ה14 וה15 וה16+? 

לגדל ילדים זה כל כך מורכב ולא מובן מאליו שלא נראה לי שיש מישהו שיולד יותר משלושה ארבעה ילדים צפופים בגלל לחץ חברתי. (יכול להיות 7-8 עם רווחים אולי, לא מכירה חברות כאלה אבל משערת, אבל מי שהתנסה בילדים צפופים, נראה לי שמביא אותם רק כי מאמין בזה בכל ליבו, אחרת אין הסבר, זה הדבר הכי קשה בעולם)

אגב האישה הנ"ל מורה לתכנות ומסיפורים של אנשים שמכירים אותה אישה מאוד מיוחדת וחזקה, ככה שנשמע שהיא אישה נורמטיבית ולא סמרטוט ללא דעה עצמית שנסחף אחרי לחץ חברתי

מעניין לראות את זה מקרוב .

אשריהם ישראל

שרק יהיו בריאים ושמחים תמיד.

אמן

שיש לה 21 ילדים או יותר, ועשו עליהם כמה כתבות (ראיתי ביוטיוב).

זה לא אותו דבר, כמובן...

שנולדה להם שישיה בריאה ושלימה

עשו מהם סדרה בטלוויזיה.

גם היו נוצרים ולכן לא עשו דילול כשגילו את ההריון.

לפני כמה שנים הייתה כתבה על משפחה מכפר חבד (הוזכרו פה בשרשור)

אז היו עם 19 בלע"ר

יותר מ10 אני בספק

שלהם?

או שזאת עמדה שלך מבחוץ?

אם אני אוכלת אבטיח כי כל החברות שלי אוכלות זה בהכרח מחייב שיש כאן לחץ חברתי או שאולי גם לי בא אבטיח?

לא חושבת שיש משפחה עם יותר משלושה צפופים גג ארבעה שלא עצרה רגע וחשבה

כי בסוף לגדל ילד זה לא פיקניק וזה לא דבר שנעשה ללא מחשבה

אולי אפשר לומר שאלו אנשים קלילים יותר, או אופטימיים יותר

אבל דווקא לומר שלחוצים חברתית לא מרגיש לי נכון

גם כשעוצרים לחשוב

החברה מאוד מאוד משפיעה

ומשפחות עם ארבעה ילדים בסביבה שלי היו זוכות לרחמים

6 היה המינימום

אני לא חושבת שזה נעשה רק מלחץ חברתי

אני מאמינה שזה נעשה מבחירה ממודעות ומתוך יכולת

אבל ברור לי שיש השפעה לחברה

כמו שהציגו בתגובות מעלי

זה כל מה שבאתי להבהיר

וככל המס' הילד יותר מתקדם ככה לחברה יש פחות ופחות השפעה

בעיני זה מגיע בערך מהילד ה4

חוץ מזה שהיום יש הרבה מודעות של לא לשפוט

ואף אחד לא יודע עם מה כל אחד מתמודד ולכן לא חושבת שיבקרו אישה עם ארבעה ילדים

יש לי חברה שצריכה למנוע ולהביא ילדים באי וי אף כי יש להם תסמונת גנטית

יש לי חברה שסתם לא מצליח להם לצערם ובבירור בלי תוצאה

ומאמינה שיש לי גם חברה שלא רוצה

לא נכנסת להן לרחם ולא שופטת ח"ו

אבל אומרת גם, שלא יכנסו לרחם מהצד השני ויגידו: אה, התינוק הזה הוא בגלל לחץ חברתי משם ומאיקס וכו'

כי מבחוץ אנשים לא יודעים כלום מהחיים שלהם

וזאת כניסה לנשים לרחם בדיוק אותו הדבר

אבל בהחלט מכירה מכמה זוויות

את הצד השופט

וזה טוב שהיום יש יותר הבנה ופחות ביקורת. 

זה בטוח לא נעים

המודעות גדלה ב"ה

אגב, אנחנו מכירות מגלגול קודם שלי בפורום

פגשתי אותך פעם. הייתי בנסיופ

הייתי הסבתא שם בערך חחח

היום אני כבר לא מכירה כלום

סתם נהנית לכתב פה

ואני חיה בחברה מאוד דוסית

יש אנשים שהחלטה עצמית שלהם לא למנוע

אפשר למצוא בודדים כאלו בכל ציבור

ואני לא בטוחה שהם לא מונעים בכלל בכלל.

הם כן מביאים הרבה ילדים.

ולא כל מי שיש לה הרבה ילדים בהכרח רצתה

שיגיד שאסור למנוע אחרי 10 ילדים

לא קיים.

כרגע לעוד הריון, מסיבות מאוד מובנות, ושהגיעה פנייה מאישה, זה כבר סיבה לתת

האמת היה קשה לי לקרוא את זה

מה זה ההזיה הזאת

האמת בשלב כזה לא בטוחה שהייתי שואלת אפילו

12 ילדים זו סיבה מספיק טובה למנוע

ברור שמי שתחליט שהיא לא רוצה וזהו אז תמצא את הפתרון

אבל מי שרגילה לעשות מה שאומרים לה ולקבל כל דבר כ"זאת ההלכה" ולא לשאול שאלות, לא תחשוב לחפש היתרים

אז האם זו באמת בחירה שלה מרצון ללדת ככ הרבה? זה כבר עניין פילוסופי איך מגדירים בחירה. אני לא חושבת שמישהו עומד מעליה עם אקדח או מאיים עליה כמובן, ועדיין בעיני זו לא באמת בחירה מודעת באופן שלם

קדימה, עגבניות

את בסדר

ולא מגיעה לך שום עגבניה

אבל שוב

אנחנו לא בדור שעושים כל מה שיאמרו בלי לשאול שאלות ולקבל בתמימות

וילדים זה דבר שיכול להביא למצבי קיצון

שגם אישה מרצה או סמרטוט תעשה חושבים ותשאל ותברר

זה קצת זלזול באינטלגנציה של נשים שמביאות הרבה ילדים ולכן זה מפריע לי שמתנסחים ככה

נראה לי להפך, אישה עם הרבה ילדים בהכרח שהתמודדה עם המון דברים בחיים שהחכימו אותה, גרמו לה לדעת יותר וגרמו לה להיות יותר מפוקסת על החיים שלה ועל עצמה אחרת אין דרך להחזיק מציאות כזו

זו דעתי בכל מקרה

(אגב אפשר לומר אותו הדבר על מאותגרת פוריות או על כל אחת שעברה חיים יותר מאתגרים. זה לא קשור דווקא בילדים. כל אתגר מחכים ומגדל אותך)

זה לא זילזול באינטלגנציה אלא היכרות עם טבע האדם

ואם זה בנורמה החברתית שילדים מסתובבים לבד או מגדלים אחד את השני אז גם לא רואים ככ את.הצד השלילי בזה

אבל אין בעיה, נסכים שלא להסכים

מפריעה לך צורת הגידול שילד עוזר בגידול אחיו או שילד מסתובב לבד? 

ילד מסתובב לבד זאת באמת הזנחה ולא חושבת שמשפחה מרובת ילדים=בהכרח ילד מסתובב לבד

ילד שעוזר בגידול אחיו זה באמת עניין של גישה האם זה טוב או שלא

וגם בתוך הכותרת הזו יש מהי רמת העזרה הנדרשת+מה מקובל בסביבת הילד שמרגיש לו בסדר+מה יכולות הילד

ככה זה בעצם כמה וכמה משתנים שלדעתי לא יכולים לבוא תחת כותרת אחת של 'ילד עוזר בגידול אחיו=רע'

מסכימה איתך שיש רמות שזה רע

אבל יש רמות שזה בסדר גמור ומעצים את הילד

גדלתי במשפחה ברוכה ומגדלת סך ילדים ב"ה ועד כה ראיתי שכל עוד בקשת העזרה בגדר הסביר, זה טוב לילד ומחזק אותו

אני ממשפחה של 9 ילדים, לא כמו המשפחה עליה מדובר פה, אבל גם הרבה ילדים ב"ה. והייתי שותפה בגידול האחים שלי (בדברים שהתאים לי - לא החלפתי להם טיטולים, אבל כן עשיתי הרבה בייביסיטר לאחים, עזרתי להם בשיעורי בית וכדו') ולי זה נתן הרבה.

לא חושבת שנכון לראות את זה כמשוואה פשוטה שזה שילד צריך לעזור בגידול האחים שלו זה בהכרח רע.

בנות דודות של בעלי חרדיות ולא שמעתי שוני גדול

אני שייכת לחרדל

גיסתי ממשפחה חסידית (היא דתלשית) גם שם לא שמעתי שוני מטורף

קיימים פערים גדולים בין הזרמים השונים

וכן עדיין יש אוכלוסיות שלמות שעושות מה ש'צריך' גם אם זה מכניס אותם למצב השרדות/ מצוקה

(אני מכירה לא מעט באופן אישי)

וממילא לא מעידים על הכלל?

כלומר נשים שנמצאות בסיטואציה מסוימת רק בגלל השתייכות מגזרית/ חברתית

עם פחות יכולת בחירה

החרדית?

ניקח את כמות האחוזים של החרדים בתוך האוכלסיה הדתית?

נסכם

מה קיבלנו? כמה אחוז הם באוכלסיה שומרת תומ"צ?

אבל מדובר במיינסטרים השמרני

במשפחה שלי ושל בעלי כמעט כל האחים והאחיות עם 6 ילדים ומעלה

וחלק מהדור הבא שלהם הולך בדרך דומה

השוני קורה כשמישהו זז מהשמרנות

ובוחר דבר אחר מרצונו החופשי

כל עוד נשארים בחברה השמרנית

אין כמעט סיכוי לבחור משהו אחר

שלי הבסיסית- אנשים רוצים ילדים

שלך הבסיסית- אנשים לא רוצים ילדים

וממילא את רואה בזה בעייתיות

ואני רואה בזה ברכה

וכמו שכתבתי למעלה, לא מאמינה שמישהו מביא ילד מלחץ חברתי אחרי שהוא יודע מה זה לגדל ילד (בואי נגיד, גידל ילדים כבר לפחות כמה שנים בודדות וקלט מה זה)

יותר מאמינה שכשמשהו הוא הגיוני בסביבה שלך הוא נשמע לך הגיוני וביכולות שלך (וזה בדכ נכון)

כשכולם עושים אותו דבר

(עומדים בסטנדרט של 6 ומעלה)

זו הכתבה חברתית יותר מאשר בחירה

כן כשמשהו הגיוני בסביבה

זה משפיע על שיקול הדעת

בהחלט

אבל זה לא בהכרח נכון

וגם עלול להיות שגוי

ואין ספק (לי) שסטנדרט מינימום של ילדים זה שגוי

לכל אישה באשר היא 

אני לא חושבת שיש סטנדרט מינימום לאישה שלא מסוגלת

אני רואה סביבי שמכבדים נשים שלא יכולות מסיבותיהן השונות (מרצון ועד צורך) גם בצד החרדי של המשפחה של בעלי.

אני רק מבקשת כבוד לנשים שכן מסוגלות ורוצות ולא אמירות שמסבירות למה הן לא אינטליגנטיות או שהילדים שלהם בהכרח פחות באיקס ואי זד

כי בעיני אישה שה' עשה איתה שותפות כל כך הרבה פעמים יש בה משהו כנראה מיוחד

ואני אבקש ממנה ברכה אם יום אחד אפגוש בה

ואני מעריכה אותה בטירוף

כי יודעת שאני לא אהיה מסוגלת למי שהיא כן

בגלל שזאת הקרבה גדולה ובגלל שזה לחיות חיים עם משמעות הרבה יותר רחבה אבל גם הרבה יותר מחייבת בפער מהחיים שלי

יש פה שורש עמוק שלא התייחסו אליו בעיני

שבסוף החיים שלנו מתחילים ונגמרים ברצון להיות עובדי ה'

(ולא עובדי הסביבה)

ואני משתדלת לחשוב מה ה' רוצה ממני עכשיו ולא אף אדם אחר

וחושבת שעוד עובדי ה' משתדלים לדייק מה רצון ה' מהם

ולא רצון הסביבה

בנוסף יש עוד נתון שלא התחשבת בו

שנכון, הריון, לידה וגידול הם לא תמיד קלים

אבל גם התואר שעשיתי לא היה קל

היו בו רגעים קשים ורגעים שרציתי לעזוב

ובסוף אני שמחה שעשיתי אותו למרות הקושי והמאמץ

וכן לא תמיד היה לי זמן לעצמי

היו תקופות שלא היה לי יום חופשי

אבל היה שווה והחזקתי את מטרת העל לאורך התקופה (וכן הרשיתי לעצמי גם להישבר לפעמים או לפרוס את התואר ליותר שנים כדי לחיות בשפיות)

למה? כי הייתי מוכנה להקריב עבור מה שחשוב לי

וכמו שאני מעריכה מישהי שהגשימה חלום ולמדה מקצוע שדורש הרבה זמן לימוד והרבה מאמץ

אני מעריכה אפילו יותר מישהי שעוסקת בנצח ומוכנה להתאמץ עבור ילדים

הלוואי שנגיע להבנה של שני הצדדים

ברור לי שהדעה לא תשתנה כי עמדות המוצא שלנו שונות מאוד מאוד (מן הסתם בגלל נתוני חיים והמקומות בהם גדלנו)

אבל כן אשמח שתביני כדי שיהיה לך בראש שאולי יש עוד פרשנות למציאות

התחברתי לכל מילה

גם כאן ובכל השרשור אהבתי ממש את ההסתכלות שלך

❤️

שההיכרות שלך עם המגזר החרדי לא רחבה

כי סטנדרט מינימום פשוט קיים שם

(בזרמים הרלוונטיים)

ולא

אין כבוד למי שלא מצליחה לעמוד בו

לכן רובן עומדות/ נאלצות לעמוד בו

אני חושבת שכבוד בסיסי מגיע לכל אדם באשר הוא אדם

מעבר לזה

נניח הערכה

כל אחד כראות עיניו

אני לא מעריכה ע"פ תוצאות טכניות (כמות ילדים/ סוג משרה)

אלא ע"פ איכות תוצאות

יכולות של האדם בתקשורת/ במודעות/ ביישום

וזה יכול להיות בכל נושא

אבל בסדר, זכותך

אז מציעה לך לעבור זרם בתוך החרדיות או לעבור לחרדל (כמובן בקריצה)

אנשים שופטים זה בעיה

יש משפט של רבי נחמן (אנחנו לא ברסלברים אבל אהבתי אותו)

זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ומה לנו לדבר מאחרים (מקווה שהציטוט מדוייק)

אז או שאנשים ירגישו חזקים מספיק כדי לשים פס

או שיעברו חברה

או שלא יקטרו כי זו בחירה מודעת שלהם לשלם את המחיר החברתי הזה כדי לא לעשות שינוי

החברות שלך מאמינה הן נשים בוגרות וגדולות

אבל לתלות את האשמה בסביבה זה שלב התבגרותי שעוברים אותו מתישהו, יש כאלה שגם בגיל 70

מאמינה שבעז"ה יגיעו לזה

דווקא את בעיני סמל ללקיחת אחריות אישית על החיים

אני לוקחת מהתכנים שאת כותבת כאן תובנות

הלוואי הן גם יקחו תובנות

ויפסיקו להאשים את הסביבה

שאני לא מדברת על עצמי

אני מזמן לא שם

ולא ילדתי ע"פ ה'נהלים'

פשוט בעיני הן גם כן יכולות לקחת אחריות על החיים שלהן

אני לדוגמא בחרתי שלא יהיה לי ווצאפ למרות שזה ממדר אותי מהרבה חברות או משפחה

הכל קורה בלי שאני יודעת

שילמתי על זה אינסוף מחירים

אבל זאת בחירה שאני עומדת מאחוריה

יכלתי לבחור בצד השני ולשלם מחירים אחרים

גם הן יכולות לבחור

הדבר היחיד שלא הבנתי הוא למה את שמקדשת בחירה ואחריות אישית כותבת על זה

הרי לכל אדם יש בחירה ואף אחד לא עומד להן עם אקדח לראש

כל אחד יכול לבחור

אבל לפעמים המחיר על הבחירה מאד גבוה

וזה מקשה על הבחירה

המחיר ללדת פחות ילדים בחברה שזה לא מקובל

גבוה מאד

(שלמתי אותו)

(שלמתי אותו)

אני גם מקבלת הרבה ביקורת, מעט הערכה, יש לי גם ילד נכה אז עוד יותר.

וזה בסדר

זאת בחירה שלי ואני עומדת מאחוריה

ויש לי מטרת על

אני לא בחרתי לשלם

נאלצתי לשלם

אם את לא יולדת כמצופה בסביבתך, מה המחיר?
יש מחיר גם לחילוניה עם הרבה ילדים בסביבה מעוטת ילדים?
מעניין...
אצלנו בכל אופן, יש מכל הסוגים, לא ראיתי שמישהי נסחפת אחרי כללים או משהו

לגבי המחירים שמשלמות משפחות שבחרו ללדת קצת ילדים.  

מכירה סביבי כמה משפחות כאלו

אלו מחירים בדיוק הם משלמים? לא מקבלים אותם במוסדות לימוד? ברור שלא. מדירים אותם מהקהילה? בוודאי שלא. לא משתדכים איתם? לא מכירה שזה קריטריון.

תפרטי בבקשה אלו מחירים משלמים חרדים שיש להם בין 2 ל4 ילדים "בלבד". 

ומ2 צידי המתרס יש הסתכלות "עקומה"

גם מהחרדי וגם מהחילוני. כי יש לי אפילו פחות מהממוצע הקדוש של 3

אולי @oo מדברת על מחיר נוסף מעבר לברכות לעוד ולבירורים על בעיות פוריות ולמבטי הרחמים והפליאה, כי אני זוכרת ששיתפה גם על שינוי דתי

אגב אני באה ממשפחה לא דתית גדולה וכן מסתכלים על זה מוזר. לגמרי. היינו נדירים בנוף לחלוטין בסביבה שיש בה גג גג 4 ילדים בהגזמה. 

יש גם לצד השני

מי שיש לו מלאאא

גם מסתכלים בפליאה (לא תמיד חיובית), לא שמעו על מניעה?

מה עם יחס אישי לכל ילד וכו וכו.

בעיני זה לא נקרא מחירים.

אני רוצה להבין על אילו מחירים היא מדברת.

כתבתי גם על זה

חוצמיזה שמבחינתי בעיניי זה מחיר ל2 הצדדים

ההתערבות המיותרת של החברה בעניין היא לא נעימה בלשון המעטה 

רק שלדעתי זה לא נקרא מחירים.

אשמח לשמוע מ@oo על אילו מחירים היא מתכוונת שמשלמת משפחה שיש לה קצת ילדים במגזר החרדי. 

באמת שמעניין אותי
מנסה לחשוב ולא מבינה אילו מחירים משלמת משפחה עם מיעוט ילדים בחברה שדוגלת בריבוי ילודה?

שזה עניין חברתי?

אני רואה את זה כעניין של אמונה או חובה דתית…

לא משנה אם מסכימה עם החובה הזאת או לא אבל אפשר לתת קצת קרדיט לנשים חרדיות ולבחירות שלהן.

לתת לדת מקום מאוד משמעותי בחיים שלי. עד כדי השפעה על החלטות כאלה..

(אני כדוגמא;))

אפשר להתפלסף על זה רבות…

אני התכוונתי שאני לא רואה פה איזשהו סטנדרט שאישה חרדית צריכה לעמוד בו מול החברה, אלא מבחינה דתית, לכן אגב יש נשים ששואלות רב (ולא את השכנות 😉)

סטנדרט דתי/ חברתי

מגיע מאותו רעיון

אל תחייה כפי הבנתך

אלא

כהבנה של מישהו אחר

לחיות על פי חוקים של מישהו אחר (אלוקים..),וכהבנה של מישהו אחר (רבנים, פרשנים…)

אפשר להגיד את זה גם על כשרות, צניעות, שבת וכל מצווה שמגבילה/מכריחה אותנו באופן כזה או אחר.

אני כמובן מציגה את זה מאוד מוקצן ואני חושבת שה*בחירה* היא איפה למקם את עצמך על הסקאלה הזו של ה"ביטול" של המחשבה האישית. 

ספציפית ילודה זה הרבה יותר משמעותי

מאיזו כשרות לאכול ואיזה בגד ללבוש

יש לזה הבטים עמוקים בחיים

והפגיעה ביכולת הבחירה

לא ניתנת לתיקון

(אפשר לשנות לבוש

אפשר לשנות כשרות

אי אפשר לחזור אחורה עם הולדת ילד)

ולכן אני מאמינה (ויודעת על עצמי, בתור חרדית)

שנשים עושות את השיקולים שלהן בכובד ראש בנושא הזה.

אגב אני מסכימה איתך שנשים דוחקות את עצמן לפינה בנושא הזה, אבל שוב, בגלל החשיבות שהן מייחסות להלכה, לא לחברה. 

הם ממש לא. הם חיים בתוך לחץ חברתי ואידיאולוגי.

דתיים לא מבינים את זה כי הם לא מבינים שגם חילונים מתחלקים לתתי- מגזרים. 

אני בוחרץת כל יום באמונה שלי

בוחרת כמה פעמים ביום בקיום החובה הדתית

ואגב זה קצת מפליא אותי שאת כותבת שאין בחירה במגזר מסוים

ואז מסבירה שאת מהמגזר הזה וכן בחרת.

אני בטוחה ששילמת מחיר

אבל זה אפשרי.

אני גם חרדית. לכולן בגילי סביבי יש יותר ילדים ממני

כי בחרתי בחירות מסוימות (לא למנוע, אפילו. אבל להניק שנתיים וחצי ואני נקיה בהנקה..)

וזה בסדר.

ומי שרוצה לחטט או לנזוף (האמיני לי, אפילו אחיות שלי!)

בעיה שלהם.

ובעלי אמר לי

שלא נעים לו מההורים שלו שבטוחים שאני מונעת

ואמרתי לו שאני לא מוכנה לספק הסברים על דברים שקשורים לחיים הפרטיים שלי.

מה, לחרדיות אין בעיות ]פוריות?

אין ניתוחים קיסריים?

אין סיבות אחרות שמאלצות למנוע?

באישור רב!! רבנים אומרים למנוע.

ואגב אמא שלי יש לה 8 ילדים כי רפואית לא יכלה ללדת עוד

והיא עצובה מזה מאד

אכן לכל הדודות שלי יש 15-16 ילדים..

אבל בדור שלי כבר פחות.

לדעתי 10 ילדים זה כבר נדיר בגיל שלי.

כי כן רבנים מבינים היום צורך במניעה

בגלל מצב נפשי

בגלל מצוקות אחרות.

בסוף זה כן בחירה.

אני חושבת שחלק מהבחירה זה הבחירה בהשתיכות לחברה שזה הנורמה בה.

יותר קל לגדל משפחה ברוכה בחברה שמעריכה את זה.

גם מי שרוצה הרבה ילדים לא ילד יותר כי זה לא בהתאם לסטנדרט.

שמעתי מכמה וכמה

שלא הייתי משלימה עם תשובה כזו

ויותר מזה - פעם התייעצתי עם רב שאמר שנדיר שנותן היתר למנוע ולכן הוא לא הכתובת ואמר לי לפנות לרב אחר

אסור לנו להיות פאסיביים בהחלטות כבדות משקל מעין אלה לדעתי

אני לא יודעת/זוכרת איזה רב מדובר

רק יודעת את הזווית שלה שזה הרב שלהם והיא מבחינתה לא יכולה לשאול רב אחר ומצד שני מרגישה שכבר לא יכולה .. עצוב

מי הרב

מה נאמר לו

אני חרדית

חיה באחת הקהילות השמורות והברוכות בארץ...

אישית לא שואלת רב אם למנוע כי לדעתי זה לא שאלה הלכתית 

אבל כולן סביבי שואלות..

הרב שלנו כשמספרים לו על לידת ילד שלישי מבהיר לבעלים שזה הזמן להציע לאשה מניעה

שלפעמים אשה מתבישת להעלות קול כזה מעצמה וזה תפקידם כבעלים

פעם חבד לא היו מונעים אפילו הם היום מסיבות רפואיות מתירים (רפואי זה גם נפשי)

לא פגשתי מישהו שפוסק ככה אפעם

פשוט כי ביקשתי (הרב רק וידא שזה הרצון שלי ולא רק של בעלי)

זה רק מה שאמרה לי מישהי פעם

אני פשוט זוכרת מפעם את המשפחות החבדיות עם 13-17 ילדים

ודיברתי על זה פעם עם חבדניקית אחת

אבל הגיוני שהחיים השתנו

היא אגב אמרה לי שהיום כבר מתירים למנוע מסיבות רפואיות-נפשיות

כנראה שהיום זה התקדם

בעיני עצם זה שזוג שואל רב על זה אחרי ככ הרבה לידות

מראה על בעייתיות מסוג אחר. 

כשנותנים למישהו אחר את האחריות

במקום לקחת אחריות בסיסית על החיים

חיים את הטעויות של אחרים 

בקטע של לשאול רב אם להיות בהריון או לא-

וואו כמה אני לא מתחברת.

מה הקשר רב אם אני לא שמחה בפס שני?

מה הקשר רב אם אין לי כוח לעוד ילדים?

לא צריכה אף אחד שיפסוק לי או שיאשר לי.

נראה לי הזוי, ונראה לי גם כל כך מבזה את היהדות.

כביכול הפכנו להיות עדר ללא חשיבה עצמאית, שעל כל דבר רץ לרב.

חילונים ששומעים דבר כזה יכולים להתפלץ, ולא בכדי.

מה שייך להסתבך עם הרב בזה? את לא שמחה בעוד פס, אז תביאי בכוח כי הרב פסק?!

לא מבינה את זה.

ה' נתן לך שכל ישר ולב להרגיש? תשתמשי באלו.

תזרקו עליי כל מה שיש לכן. אני מבחינתי כופרת בדבר הזה. וזה בעיניי כל מה שמקטין את האדם, כי נוטל ממנו את הבחירה האישית על מהלכי חייו

בין מניעה אחרי שיש בן ובת (שכמעט לכל הדעות- בכל אופן, רק כאן שמעתי שיש דעה שונה)

זה בכלל לא שאלה הלכתית אלא שאלה השקפתית.

מניעה כשאין בן ובת זה כבר כן שאלה הלכתית (חיוב פרו ורבו)

מתחברת לרוח דבריך רק הניסוח היה לי קצת בוטה

יש אנשים שיש להם רבנים לא רק לשאלות בהלכה

אלא להתיעצות כללית.

גם אני מאמינה שלרב יש כתפיים רחבות וראיה רחבה יותר של רצון ד'

וזה יכול לדייק לנו את התפיסה

לצערי אין לי רב כזה

זה מצריך הכרות עם האדם לעומק

ולכם לא שואלת רב.

אבל מי ששואלת ממקום כזה- וואלה לא מזלזלת

הלוואי והיה לנו רב כזה

אני חושבת שהתפיסה היא שבגדול לא מונעים

הם ישאלו רב אם ירגישו צורך גדול מאוד

וגם אז ימנעו לשנה שנתיים גג

כי זה דבר נדיר גם בק"ס..

תסתכלי ברב המשפחות שם יש ילד, שתיים, שלוש- צפופים.

אחר כך נהיה מרווח יותר

או כמו שאמרה לי אישה פעם- עם הקשיים מגלים שיש 'פתרונות' (אמצעי מניעה..)

אבל נניח והיה מעורב בהחלטה שלה גם הערצה סביבתית למשפחות גדולות

עדיין היא היחידה מכלללל הנשים בק"ס שיש להן כזו משפחה

הרי אחרי 18 ילדים היא בוודאי יכלה להפסיק והיו מעריכים אותה מאד מאד

והיה נחשב שיש לה משפחה גדולה?

ועדיין היא ממשיכה

אז כנראה היא גם מתחברת לזה

ונהנית מזה

ויש לה מסוגלות.

אז כן, אני מעריכה. מאד.

בסופו של דבר אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות

אז היא מקרבת לנו את הגאולה

באופן שאני לא מסוגלת לו...

דרך אגב החויה והמחירים זה ענין של אופי

אני מכירה מקרוב מאד משפחה עם 16 ילדים

אחת הבנות ממש לא בענין (עדיין יש לה ילד כל שנתיים וחצי, כן?)

ובת אחרת החלום שלה זה 20 ילדים

ואומרת לי כל הזמן 'יש לי בית יותר גדול משל ההורים שלי'

שלא תטעי, 16 הילדים גדלו בדירת 70 מטר 3 חדרים בלי מרפסת, ישנו בחדר ובסלון ובבוקר לא היתה בלטה פנויה ממזרנים בבית.

לבת שיש לה בית יותר גדול יש 4 חדרים...

והיא אמרה לי בהתרגשות שכשעשו חנוכת הבית אבא שלה ברך אותם שיזכו 'לילד על כל בלטה' 

והיא ענתה בכוונה רבה אמן.

שלא מתאים להם ונשמע להם שזה על חשבון הילדים וכל האמירות המתנשאות האלה,

שבתל אביב אומרים אותו דבר עליכן על זה שיש לכן 5 ילדים כל 3 שנים לידה ולא 2 ילדים וכלב.

אז קחו הכל בעירבון מוגבל.

ותבינו שכל מה שלא בסגנון שלכם ובאוירה שלכן נשמע לכן פסיכי.

לא ממש נאור הייתי אומרת.

ואני לא עם מאה ילדים ולא בכיוון ולא מגיעה מבית כזה.

אני עם 2 ילדים ומבחינתי לעצור פה ואני עפה על זה אפילו שאני חיה בחברה ממש לא כזו.

כי זו הבחירה שלי ואני שמחה איתה. וכשאני ירצה עוד בעז"ה אני יביא עוד.

אבלל

אני ממש לא מתנשאת על מי שמביאה יותר. או רוצה יותר. או חולמת על יותר.

וגם לא על מי שרוצה 1.

או לא רוצה בכלל.

למה אם זה אחרת ממני זה אידיוטי או מזניח??

זו לא התנשאות

וממש לא משנה מה אומרים עלי בתל אביב

אבל לא אמשיך בסוג הדיון הזה

זה עוד יותר גורם לי להסתכל עליהם בהערצה...

סתם מביאה פה עוד היבט, מעבר לבעד ונגד, בחירה שלה או לא…

זה משהו שהוא מעל הטבע, גם לאישה שרוצה הרבה ילדים.

יש פה 21 הריונות מוצלחים שהסתיימו בלידות, ושוב כניסה מידית להריון תקין וחוזר חלילה… מטורף

וגם נראלי שרוב הנשים מניקות ורוב הנשים לא נכנסות להריון בהנקה או לפחות לא בתחילתה

כדי ללדת כל שנה צריך להיכנס להריון ממש מיד אחרי הלידה...

קודם כל מה זה אומר צעירה

גם אם היא התחילה בגיל 17 ללדת

ויש לה בן 22

היא חייבת להיות לפחות בת 39

בעיני זה כבר לא כזה צעיר

דבר שני איך למען ה'

שנה אחרי שנה אחרי שנה אחרי שנה

לא הניקה אף אחד?

תוך חודש כבר יכלה לטבול?

סורי אם זה נשמע חטטני ממש

אבל זה מוזר לי ברמות

וזה רק הצד הטכני

מה עם הגוף שלה

באיזה מצב הוא?

אני היחידה שמתפרקת פיזית בהריון ולידה?

גם אלה שעוברות הריון קל

עדין יש לזה הרבה השפעה

כך שבקטע הזה זה הגיוני

טולי היא לא מניקה

ואולי נקלטת למרות ההנקה

אני איתך בתהיה איך גוף יכול לשרוד כזה דבר. איך האיברים הפנימיים עוד מתפקדים,

איך ריצפת האגן שלה לא קורסת

זה להיות כמעט 16 שנה בהריון!!! מטורף לגמרי

היא קיבלה ברכה מהרב אז כנראה שיש כאן משהו שמימי מעבר לטבע כי אחרת אין הסבר לזה..

אם בין הגדול לקטן יש 22 שנים, אז בממוצע היא ילדה כל שנה וחודש, שנה חודשיים. להכנס להריון אחרי 4 חודשים מהלידה זה אמנם מהר, אבל לא נדיר כ"כ, גם אצל נשים מניקות.

לעבור כ"כ הרבה הריונות ולידות זה באמת מאוד קשה אבל אולי אצלה זה יחסית בקלות, וגם היא רגילה שזה המצב הנורמלי...

זה כמעט לא משאיר זמן להריונות שלא המשיכו מסיבות שונות, כאשר ההערכה היא ש10-20% מההריונות מסתיימים עד סוף השליש הראשון. או אפילו לסתם עיכוב רגיל בכניסה להריון. 

בהריון הכל רגיש ויש כל כך הרבה סיכויים להסתבכויות

אגב כנראה גם לא ילדה בקיסרי, כי אחרת היתה צריכה להמתין יותר בין ההריונות

ככה תתחזק יותר את הגוף

בויטמינים, ספורט, תרגילי רצפת אגן

אחרי שתי לידות מחפפים

גם אחרי שלוש..

בלידות מתקדמות כבר אין חיפופים כי יודעים שיש משמעות לכל חיפוף

אז אני חושבת שכנראה א. היא מאוד מתחזקת את עצמה וב. כנראה באמת ההריונות שלה והלידות מאוד קלים

ככה שהמציאות הזו של ילד כל שנה מצליחה להתקיים

לפני שנתיים גיסי התארס עם מישהי ממשפחה של 14 ילדים, ואחות של חמותי, חילוניה שהילד הרביעי שלה התפשל בטעות בהתה באמא של הכלה כל הערב ולא הפסיקה להעיר איך היא נראת טוב ואיך לא רואים עליה ואיך היא אחרי ארבע לידות סמרטוט ואמא של הכלה כל כך מתוחזקת ורזה אחרי 14 לידות וכו' וכו'

אז זה קיים ואפשרי, פשוט ה' לא נותן לכל אחת את אותן מתנות. גם אותי הריון ולידה מפרקים פיזית ולפעמים גם נפשית אבל אני כן מאמינה שיש נשים שהתחום הזה בא להם בקלות יותר

וספיציפית לגבי המקווה, אני בלידות שנחתי בהן באמת אחרי הלידה טבלתי חודש וכמה ימים אחרי הלידה. חברות שלי שאני פוגשת בגן שבוע אחרי הלידה באיסופים, מספרות שטובלות אחרי שלושה חודשים. זה לא זהה אצל כולן לגמרי אבל מנוחה מאוד מאוד משפיעה (ודווקא אצל חרדיות יש מודעות למנוחה ויש בתי החלמה)

אבל בסוף כמה כבר אפשר לנוח

כשיש שיירה של ילדים בבית שצריכים אותך?

חמותי עכשיו חצי שנה אחרי לידה ולדעתי לא נחה מספיק בכלל בכלל

ילדה באלול וכבר בחגים אירחה את הזוגות

כן נסעה לבית החלמה יומיים אבל מיד כשחזרה חזרה לתפעל את הבית

יש אישה עם שלושה ילדים שחוזרת מהבי"ח לשטוף רצפה ויש אישה שזה חשוב לה ותתאמץ בשביל מנוחה ככל יכולתה

אבל בסוף גם אישה שמודעת

כמה אפשר לנוח כשכל שניה ילד אחר צריך אותך?

חמותי מאוד מודעת 

וגם כל הילדים בבית משתדלים לעזור לה

וכשאני הייתי אחרי לידה היא לא נתנה לי לזוז בערך

ועדיין אני לא חושבת שהיא נחה כמו שצריך

יש לה מידי הרבה עול 

אני מדברת אבל על מנוחה פיזית ולא על מנוחה נפשית (שהיא גם מאוד חשובה כדי לא לפתח דיכאון אחרי לידה אבל מצד שני באמת עוד יותר קשה להשיג אותה)

אבל עדיין אפשרי

להכין עתודות מראש במקפיא

לבשל בישיבה ולא בעמידה

רק להפעיל מכונה ושיכניסו ויוציאו

ללמד ילדים להתקלח לבד

לקנות שואב שוטף

להביא עוזרת

בייביסיטר

להתכופף לילים ולא להרים אותם אליך

הכל עניין של מודעות

וכן, גם האחים הגדולים מתפקדים במסגרת רצונם ויכולתם.

אחרי שבלידה של ההבת השמינית שלי הייתי מבודדת משאר המשפחה (שהיו חולי קורונה ורצינו שאני והתינוקת לא נידבק) - הבנתי שבהחלט אפשר להשאיר את הניהול של הבית אחרי לידה בידי הבעל, ולהתנתק לגמרי מהטיפול בילדים. ובזכות זה נהגתי כך גם אחרי הלידה הבאה (לא שהייתה לי הרבה ברירה, אחרי קיסרי), והעולם לא התמוטט...

זה אפשרי גם אם ב40% או 50%

נכון האמא תצטרך לתפקד בצורה המינימלית שהאבא יגיע 

אבל כשיש הבנה כמה משכב לידה קריטי לשיקום והתאוששות

אז כולם מתגייסים ככל יכולתם

אני ממש זוכרת שבשבועות אחרי שאמא שלי ילדה ידענו שהיא צריכה לנוח הרבה ועזרנו הרבה יותר. זה היה חלק מההתרגשות של התינוק החדש, וזה היה ממש בשמחה.

הכי קשה זה כשיש רק קטנים, וכשיש הרבה צפופים אז אכן עם הילדים הראשונים זה נשמע לי לא פשוט. אבל מהרגע שיש ילדים בגיל 9-10 ומעלה, זה כבר אחרת לגמרי...

זה תמיד אפשרי לפחות חלקית או לעשות השתדלות בנושא וזה עניין של רצון ושל ראש

כמו שכתבתי להעדיף ישיבה על עמידה

אפילו סתם להחליט שישנה יותר במקום מסך

יש מגוון השתדלויות קטנות שמתאימות אפילו לאמא לעשרה

וכו'

מפורקת פיזית

כמות הריונות/ לידות כזו הורסת את הגוף

וכידוע גוף ונפש חד הם

וגם הפניות שלה לעצמה

להתפתחות ללמידה ולהתקדמות אישית

לא יכולה להיות יותר ממעטה עד לא קיימת

אז עם כל המילים היפות סביב הסיפור הזה

הסיפור האמיתי חייב להיות עם הרבה בעיות

מי אנחנו שנדע? נחליט?
22 ילדים זה לא פשוט, אין ספק.
אבל מפה ועד להרבה בעיות... לא מחייב.
יש נשים עם כוחות על, מכירה כמה עם הרבה ילדים, מעל 15
הן חיות טוב. יותר ממני אפילו

תמיד יש מחיר/ ים

הם בדר"כ כבדים

כן אפשר לחיות לא טוב גם עם מעט ילדים

זה לא בהכרח מקביל

שיכולות ללדת
והמחירים שציינת כמו גוף מפורק או אחרים לא קיימים אצלן.
למה? לא יודעת... כוחות על כאלה אין לי הגדרה אחרת.

לפעמים זה תלוי אופי, חוסן, חוזק, אישיות
ולא במספר הילדים.
כפי שכתבת אפשר גם מעט ילדים ולחיות לא טוב.
 

לי קל לראות מחירים

גם במשפחות 'רגילות' של 5-6 ילדים

כמובן שיש פעמים שיש מחיר גם עם ילד אחד- שתים- שלוש 

זה לא שהכל מושלם, אבל לא "הרבה בעיות" ממש לא.

מי שמחפש "מחירים" כנראה ימצא אאותם בסוף.

 

של גוף - נפש

זה סוג של בעיה גופנית נפשית

בעיניי

אפשר לרצות לשלם אותם

וזה בסדר

ואפשר לרצות הרבה ילדים ולא לשלם אותם...
או מעט ילדים ולשלם אותם.
אנחנו לא יכולות להכריע על נשים עם ילודה מרובה שיש להן "הרבה בעיות" בטוח פשוט כי יש להן הרבה ילדים.

אלא בוודאות יש מחיר גופני

מה שלא קורה בוודאות בפחות לידות

ועל זה הגבתי לך.
 

שהבעיות בוודאות קיימות

המילה הרבה באמת פחות מדויקת 

אין אנחנו יכולים להחליט על מישהו אחר אם יש לו בעיות או אין לו לפי מספר ילדים.
יכולים לשער על סמך דברים מוסויימים שאנחנו משערים כי... וכי.... וכיוון
אך אל לנו להחליט שאישה מסוימת יש לה בוודאת בעיות, מי אמר לך?
אני יכולה לחשוב ככה, לציין שלדעתי... או להשערתי...
אבל לא בוודאות
מי אני הקטנה שאחליט???

יש לי 2 ילדים ומבחינתי אני מסובכת לגמרי לגמרי בכל מיני ענייני גוף נפש

אנשים לא רואים את זה מבחוץ

כמו שהם לא יכולים לראות על אישה שיש לה כמה וכמה ילדים שהיא לא. או שכן, ומוכנה לשלם את המחיר

לכל דבר יש מחיר

אנחנו בוחרים מה לשלם ובתמורה למה

בעיניי גם לגדל משפחה קטנה זה מחיר מסויים

אני אעדיף לשלם מחיר שהגוף שלי יחווה הריונות ולידות (לא 21 חחח)

כי אני רוצה משפחה גדולה

ספציפית מחירים של נשים שיולדות הרבה

די שקופים ופחות מדוברים

ואם מדברים

מייפים את המציאות 

כולל אחת בניתוח

הלכתי לבדיקה

הרופאה אמרה לי וואו לא רואים על הרחם שלך שילדת יותר מילד אחד

ב"ה

אני באמת מרגישה שההריון שלי קשה אבל אחר כך מאוששת מאד1

מתעמלת

הכושר חזר לעצמו

שרירי רצפת אגן..

שאלתי פעם רופאה אגב אמרה לי שחוץ מהמתנה של 9 חודשים עד ההריון הבא אין המלצה למס ילדים מסוים או קצב ילודה

ובילדים?

זה נדיר בימינו, נכון, אבל זה לא אומר שזה לא קיים...

ויכול להיות שהיא גם ניחנה בגוף חזק במיוחד? 

גם זה נדיר, אבל יכול להיות שזה קיים.

בקיצור, אין לנו איך לדעת...

אני כן מכירה אישה שילדה 16 ילדים, ונראית ממש טוב - גם מבחינה חיצונית וגם מבחינת אנרגייה. היא בהחלט מעוררת את קנאתי...

התפתחות אישית יכולה להיות גם עם הילדים שלך, יש נשים שבוחרות בזה.
מוותרות על עבודה, קרירה ובוחרות להשקיע בילדים מעבר למה שקיים היום.

וזה בסדר
מי אמר שצריך תואר? או תעודה?
כל אחת ושאיפותיה ודרכה לממש עצמה.

יש גם כאלה שמגדלות ילדים ואז פורצות בגיל מאוחר יותר
הייתה לי מרצה כזו באונברסיטה, מבוגרת, חדה . שמתגאה בשנים שהייתה בבית והשקיעה בילדים שלה
אני מעריצה נשים כאלו

לא באמת אומר שבפנים זה טוב

ראיתי לא מעט נשים

שנחשבות ועושות ומתפעלים מהן

ובשיחה של 2 דקות ראיתי דברים אחרים

לא שאני חושבת שזה לא לגיטימי

אבל ספציפית מבחינת גוף זה בוודאות פוגע

רפואית/ פיזית

הרבה יותר מעבר והרבה יותר עמוק.
בדעתי שכתבתי זה לא מתחיל ונגמר ב"נראית טוב"
זה באמת לא סממן לדעת למי טוב יותר ולמי פחות.
או למי יש הרבה בעיות ולמי אין

ברור שאין לי איך לדעת מה בדיוק עובר עליה, ויכול להיות שהיא כבר הספיקה להתאושש מהשנים האינטנסיביות של לידתם וגידולם של ילדיה (הקטן שלה בן 5 בערך), אני פשוט יודעת עליה יותר מאשר על האישה שעליה מדובר כאן.

ונזכרתי שאני מכירה מקרוב יותר אישה שילדה 17 ילדים, ובאמת כשהם גדלו היא פנתה להתפתחות האישית שלה ומצליחה במה שהיא עושה, כך שזה אפשרי... (והילדים שלה נראים שמחים ומטופחים ובעצמם רוצים משפחות גדולות)

בקיצור, המדד לתחושה טובה פיזית ונפשית הוא לא מספר הילדים אלא מימוש הרצון בהתאם ליכולת, ואצל כל אחת זה מתבטא אחרת...

הסיפור פה שהיא ילדה עכשיו (ולפני שנה/ שנתים וכו)

אז היא בתוך זה

ובוודאות משלמת עכשיו את המחיר

לוותר על התפתחות בשנים הכי משמעותיות

זה מחיר משמעותי מאד

וגם אחרי שנות ילודה

יש נישאי ילדים ונכדים

זה נשאר עם הרבה אינטנסיביות 

זה להביא הרבה ילדים לעולם?

אני כותבת את זה בתור מישהי שממש לא מתכננת משפחה עם מספר דו ספרתי של נפשות והמקצוע שבחרתי תובעני בטירוף.

אבל למה לצאת מנק' הנחה שהיא מוותרת על עצמה?

לגבי המחירים ששאר הילדים משלמים אני לא יודעת להגיד, מניחה שיש מחירים וכבדים...

כדאי לחלק פה בין שני דברים:

הקושי הפיזי שבנשיאת הריונות רבים והולדת ילדים (שכולל גם את ההשפעות הנפשיות),

וההתפתחות האישית שקשה לעשות אותה כשיש ילדים והריונות צפופים.

אז הקושי הפיזי כנראה קיים, כי זה משהו שאי אפשר לברוח ממנו, אבל כנראה שאצלה הוא פחות גדול מאשר אצל נשים אחרות,

אבל הרצון שלה להתפתח באופן אישי כנראה שונה ממה שקיים אצל אישה ממוצעת בימינו - והיא פשוט באמת *נהנית* ומרגישה שהיא ממצה את עצמה בגידול הילדים... כמה שקה להאמין בזה - זה קיים...

(יכולה לספר לך על אמא שלי, שאמנם היא דור אחד לפני, אבל היא באמת אהבה להיות עקרת בית ולגדל את הילדים, ולא חיפשה משהו אחר... יש לה פחות מחצי מהילדים של האישה הזו אבל עדיין משפחה ברוכה. וגם היום היא עקרת בית, ויחסית מטפלת הרבה בילדים. זה קשור גם לזה שיש לה מחלה שפוגעת לה חלקית בתפקוד, אז בכל מקרה היא לא יכלה לחשוב על לעבוד אחרי שהילדים גדלו, אבל היא לא מרגישה "מבוזבזת"... ובאופן אישי היא מאוד משקיעה בהתפתחות האישית שלה, מבחינת הנפש... והשקיעה בזה גם בשנות גידול הילדים)

זה לא הנאה ממשהו בחיים

זה לא להרגיש שמשהו ספציפי זה מהות החיים

זה התפתחות

התקדמות

למידה יישום התמדה

וזה אישי/ עצמי

לא רק בהקשר של נושא אחד (כמו ילדים) אלא משפיע על כל התנהלות החיים

יכול להיות כל דבר שתורם ומפתח אותנו או שלמדנו מזה לחיים וזה הפך אותם לטובים יותר

ז

אלא למידה רגשית/ תהליכית

מודעות עצמית/ סביבתית

כשמגדלים כל כך הרבה ילדים באינטנסיהיות.

זה פשוט לא היה קורה אם לא

שגידול משפחה גדולה תמנע את כל מה שפירטת פה

זה דבר חשוב

הרבה נשים לא מספיק מודעות לעצמן

חלק מהן עם הרבה ילדים וחלק בלי

זה לא קשור למספר הילדים 

זה קשור למודעות

היא קטליזטור רב עוצמה להתפתחות אישית.

ואני חושבת שדוקא הורים למשפחות ברוכות (בהכללה כמובן) מושקעים בהורות שלהם יותר מאשר במשפחות קטנות, שם נדמה לפעמים שאפשר לעסוק בגידול הילדים "מהצד", יותר מיקור חוץ וכד'.

אפשר להתפתח כמובן גם דרך מקצוע, עיסוק חברתי, התנדבות, למידה ועוד דרכים, אבל אף אחת מהן לא דומה לגידול ילדים, באינטנסיביות, באחריות, בקצוות שמגיעים אליהם, בוויסות העצמי ושל האחר שנדרשים תדיר, זה ניהול רב תחומי, זה תיעדוף מתמיד

עבודה סופר אינטנסיבית על הנפש.

לקצת/ הרבה ילדים

שלא מתקדמים אישית בחיים

הורות לא גורמת להתפתחות

אלא

אפשר להתפתח שם

כמו בכל נושא

אבל צריך פניות של הנפש- גוף

בהורות צפופה יש פחות פניות לזה

טכנית לפחות

ההורות בהחלט גרמה לי להתפתחות אישית מדהימה. הפגישה אותי עם עצמי וחייבה אותי להתקדם ולטפל בהמון דברים שעשו לי טוב בכל תחומי החיים, ממש

היום אני יודעת להגיד שבתור בחורה ונשואה טרייה הייתי בדיכאון קל וההורות עודדה אותי לצאת מזה (כמובן שבעזרה של טיפול וכו')

אז אני חושבת שמה שאת כותבת פה ממש לא נכון לכל המקרים...

לעשות עבודה

אגב רואה את זה במינון מופחת גם בכיבוד הורים

שתופסים את הזמן ואת הפניות של הנפש- גוף

גם מי שמשקיעה את כל כוחה בקריירה 

לא תמיד תתקדם אישית בחיים

כי עמוס לה בעבודה

ואין פניות

הצפיפות של הילדים יכולה להפוך את זה למורכב

אבל היא לא מונעת את ההתפתחות האישית בהכרח

אני אישית חושבת שאמא שבמהלך החיים (תוך כדי הריונות ולידות)

דואגת לעצמה ומפתחת את עצמה

תחווה הורות הכי טובה

והילדים יחוו אמא הכי טובה

ולא משנה כמה הריונות ולידות יש תוך כדי

רק חשוב לא לדחות את זה לעתיד אלא לחיות במקביל

לא לחכות שהילדים יגדלו או כל מיני תירוצים בסגנון

ילדים תובעים ממך - יותר

זה חשוב לא לדחות את זה

אבל לא תמיד זה אפשרי

(אני בזמני הריון ותינוק קטן

לא הצלחתי לשמור על הקיים ובוודאי שלא לחוות התפתחות

רק בזמנים שלא היה לי תינוק קטן ולא הריון עשיתי צעדים משמעותיים

זו החוויה שלי

כמובן לא מחייבת

אבל מצביעה על קושי מובן להתמודד בזמן קושי עם התפתחות)

אתה חייב לעשות עבודה כדי לגדל ילדים בריאים בנפשם

ואם זה לא המצב הילדים מגיבים... עם התנהגות בעייתית מכל מיני סוגים, שגם אם אתה מנסה לטאטא או להדביק פלסטרים או לטפל בילד - בסוף זה חוזר אליך

לא מכירה שמצליחים לעקוף עבודה עצמית לאורך זמן.

עומס וחוסר פניות זו מחלה של העולם המערבי, וזה הרבה נמצא בנפש, יותר מאשר ברשימת המטלות.

להפחית עומס זה מאד חשוב אבל זה ממש לא תנאי להתפתחות אישית. אפילו להיפך.

התפתחות וצמיחה אישית מתרחשת בעיקר במקומות שבהם צפוף לי ולא נח.

בין מקומות שצפוף ולא נוח

לבין מצבי השרדות

אדם בהשרדות לא יכול להתפתח

הוא רק יכול לשרוד

רק אחרי שמצב ההשרדות עובר הוא יכול לקחת וללמוד/ לא ללמוד מזה

הלוואי וכל ילדי ישראל היו בריאים בנפשם

בלי חסכים משמעותיים מההורים

והלוואי ורוב ההורים היו עוברים תהליכים עצמיים משמעותיים 

שיש הרבה מאוד נשים שההתפחות האישית שלהם, השליחות והמשמעות זה להיות אימהות, לגדל ילדים מדהימים ולגדול בתור אמא.

לא יודעת מה המקרה בסיפור הספציפי הזה, אבל זה לגמרי יכול להיות🤷🏻‍♀️

אני עצמי מאמינה בזה על עצמי

כן לומדת מקצוע תובעני

ומתכוונת לעבוד בו ולהתקדם

אבל בהחלט העיקר בשבילי זה הבית וגידול הילדים

מניעה מבחינתי זה כי קשה לגדל אותם צפופים או כדי שתהיה יותר פניות לכל אחד או כי הגוף צריך לנוח

אבל לא כדי לתת לעצמי להתפתח בחוץ כי זה לא מה שאני מחפשת

כמה מורות מאולפנה אזורית שלנו תרמו כליה. אחת אמא לעשר, שניה לשלוש עשרה. כידוע לא נותנים לתרום כליה עם בעיות בריאות .

ותמיד היו נשים כאלה. אמא של מלך אנגליה ריצ'רד לב אריה ילדה עשרה ילדים , תיפקדה על מלא וחיה שמונים שנה. וזה היה במאה 12 , בלי רפואה מודרנית

מותר להביע כל דיעה שהיא, אבל בכבוד.

ומצד שני די ברור שזמן אישי עם אמא זה משהו שלא קיים שם.

אמא היא כאילו בלתי מושגת בכלל. איזו דמות שנמצאת אי שם למעלה, בקצה הפירמידה.

פעם עשיתי אבחון גרפולוגי למישהו שגדל במשפחה ברוכה, והרבה ילדים שנאספו מפה ומשם- גם הגיעו לבית שלהם.

האבחון הראה בוודאות שאין לו קשר נפשי ראשוני עם ההורים. משהו בבסיס של ההגדרה הנפשית היה חסר.

זה משהו שכביכול את לומד לחיות אתו, ואולי אפילו להגיד לעצמך שאתה גדלת אצל הורים מיוחדים,

אבל אלו חלקים של הרציונל.

בנפש הילדית הם לא קיימים.

ולכן הייתה לו בעיה של אלכוהול וחוסר יציבות בעבודה לאורך זמן.

כי משהו בסיסי היה חסר.

עכשיו, אני לא מכירה את האמא הזאת,

וכל הדיון פה הוא ספקולציות על ספקולציות, כי אף אחת מאתנו לא היא ולא הבת שלה,

אבל אני כן בדעה שהוואו הראשוני מכסה על הרבה חסכים שהילדים לא מקבלים.

גדל במשפחה ברוכה

עם אמא מאוד נוכחת

עד היום הוא מתקשר לפטפט איתה, ומתייעץ איתה על הדברים הכי קטנים

היא זאת שקובעת לו תורים לרופאים

מייעצת לנו על הקטנה

מאוד מעורבת בחיים של כל אחד מהילדים שלה

הרבה פעמים אני אומרת לו שהקשר שלו עם אמא שלו זה משהו שאני מקנאה

ואני גדלתי עם משפחה קטנה

ומאמינה שאם תאבחני אותי תמצאי חסכים אחרים שקשורים בהורים

בסוף כל ילד והמסלול שלו בחיים

למקרה אחר...

לי נשמע שדווקא הגיוני שמכיוון שהאמא בסיפור הזה כנראה נמצאת כל הזמן בבית - יש לה יותר זמן להיות עם הילדים. גם אם לא ממש זמן אישי פרטי, אבל גם זמן משותף לכמה ילדים יכול להועיל לנפש של הילד.

ולא נראה לי שהיא "בלתי מושגת" אם היא כל הזמן בבית... (אמא בלתי מושגת היא אמא שנמצאת כל היום בעבודה וחוזרת רק כדי לתת נשיקת לילה טוב לילדים במקרה הטוב...)

שחלקם ענו על מה שכתבת, כך שזה לא מוכיח בהכרח

אתן מכירות משפחות בגודל ענק? איך זה ביום יום?

אני לא מצליחה להבין איך מתנהלים!

הוצאות אוכל ביום לכזאת משפחה זה כמה מאות שקלים ביום לפחות אם לא אלף שח.

זה מטורף!!

בגדים

נעליים

טיפולי שיניים

איך?????

אני יכולה להגיד לך מה אני רואה אצל חמותי

יש לה 13 ילדים 3 נשואים כבר 

לכל אחת מהבנות יש תפקידים

התפקידים דיי מותאמים לאופי שלהן

אחת אוהבת לאפות היא אחראית על עוגות בבית וקולעת את החלות ובגדול אופה

אחת אוהבת ילדים היא אחראית על ההשכבה של 2 הקטנים

2 בחורות אחראיות כל חמישי לשטוף את כל הבית

והבת הגדולה מבין הקטנים אחראית לשמור על הקטנים בבית הזה

אחת אחראית על ניקיון שוטף של האמבטיה והשירותים

אחת מקלפת לאמא שלה את כל הירקות וחותכת (רק האמא מבשלת)

אחת אחראית לתלות ולקפל כביסות (האמא מכבסת)

בגדול הילדים שותפים מלאים בבית

כשיש טיול לאחת הבנות מרגישים בחסרונה

ואם יש משהו משותף לכולן בסמינר או משהו כזה אז ממש מרגישים

אבל מסתדרים בסדר

האבא גם הוא שותף פעיל

לומד כל היום אבל בצהריים מגיע להפסקה ועוזר

ובערב שותף בהשכבות

ובשישי מנקה את כל המטבח וכל הזמן שוטף כלים

מבחינה כלכלית אין לי מושג איך הם מסתדרים

קונים במשנת יוסף ובאושר עד

כמויות אסטרונומיות של מוצרים

הכל בכמויות

אין לי מושג מאיפה הכסף

בגדים קונים בעיקר בסוף עונה וכד' אבל כל חג קונים לכולםםםם לפחות בגד אחד אם לא יותר (לפי הצורך)

ואני מנסה לחשוב כל זה עם 22 ילדים
וואו לא להאמין
צריך בבית 22 מיטות
22 כיסאות 
לפחות 3-4 שרותים ומקלחות
יואו הייתי רוצה לראוות את הבית שלהם ואת ההתנהלות.

לא נאמתי וגם בעלי לא נאם. ואני הייתי בעוד בת מצוות שההורים לא דיברו

אצלנו בחגיגות בת המצווה רק בעלי ואבא שלו דרשו. אצלנו זה מצד צניעות - בנות לא עומדות ומדברות בפני גברים.

אנחנו עשינו בהמשך האירוע חלוקה לגברים ולנשים - בעלי העביר שיעור לגברים ובינתיים לנשים הייתה תוכנית נשית של יצירה ועוד משהו. בבת מצווה הקאשונה הבת שלי אמרה גם דרשה, ובשנייה הבת שלי לא דיברה בכלל (רק הקרנו מצגת עם שיר שהיא שרה ברקע), כי היא לא בעניין הזה.

לא רואה צורך ללכת לפי "מוסכמות" בנושאים כאלה, כל עוד זה לא משהו שמובנה בהלכה או במסורת... עושים לפי מה שמתאים לחוגגת הספציפית. (לצורך העניין, יכול להיות שלבת הבאה בכלל לא נעשה חגיגה גדולה, כי זה פשוט לא מתאים לה...)

בכל זאת אענה לך גם על ההתחלה

יש ספר מקסים בשם פרקי הלל, שיש בו 12 שערים שמובנים ללימוד חודשי בשנת בת המצווה לאם ובת. ממליצה מאוד, אם לבת שלך זה מתאים.

אפשר גם ליצור מסע בת מצווה, שבו הולכים ופוגשים דמויות נשיות משמעותיות (האם והבת), ואז יוצרים מזה משהו - חוברת שמתעדת את המפגשים, סרטון, או משהו בסגנון...

אפשר גם להתמקד בשם של הבת ובמשמעותו, וליצור קונספט למהלך השנה לפיו וגם לחגיגה עצמה. (למשל - קוראים לה הודיה, אז לפגוש אנשים שמודים במיוחד, לעשות יצירה סביב הודיה לה' וכו')

שתהיה לכן שנה מוצלחת ופורייה!

(והכי חשוב - ללכת לפי מה שמתאים לילדה עצמה, ולא לפי הפנטזיה של האמא... זה משהו שלמדתי גם בעצמי)

אבא שלי וכלת בת המצוה דיברו

זה נראה לי ממש בסדר.

פשוט ההורה שיותר זורם לו..

לגבי השנה עצמה השאלה מה את מחפשת?

אפשר משהו חודשי בתאריך הלידה - נגיד אם היא נולדה ביט חשון אז מיט כסלו כל יט בחודש לעשות משהו מיוחד - זה יכול להיות לימוד, יציאה למקום לימודי, יציאה למקום כיפי, טיול קטן, התנדבות, יצירה משותפת, משהו שיתחבר בסופו של דבר למשהו גדול יותר שתסיימו לקראת בת המצווה (אם זו יצירה אפשר גם להציג אותה באולם).

יש כאלה שלומדים ספר/מסכת לאורך השנה ועושים סיום בבת/בר מצווה, הכי קלאסי שאני מכירה זה לסיים שס משניות אבל זה לדעתי דורש שנתיים בשביל שיהיה יחסית בנחת. בשנה זה קצת צפוף.

מכירה משפחה שהאבא יצא עם הילדה לשבועיים של חלק משביל ישראל

יש כאלה שלוקחים דמות או 12 דמויות ומעמיקים עליה במהלך השנה או חודש תלוי כמה דמויות בוחרים

לק"י

יפה שמישהו יגיד דבר תורה או משהו.

אבל לא חייב מעבר.

תחליטי מה היכולת שלך להשקיע.

אפשר לעשות כל ערב ר"ח לימוד על אישה בתנך/ בהיסטוריה ומה הילדה לוקחת איתה הלאה מאותה דמות

אפשר ללמוד משהו (מסכת משניות או ספר הלכה/ מוסר)

וכל זמן מסויים (שבת מברכין לדוגמה)

לעשות לימוד משותף ואז באירוע היא עושה סיום מסכת.

אפשר לעשות שבכל שבוע שחל בו ראש חודש נוסעים להיפגש עם אשה חשובה בת ימינו

(2 סבתות, מחנכת מהעבר/ שכנה/ רבנית/ אמא שכולה)

לעשות מעין "ראיון" עם שאלות מובילות

אפשר לשבת איתה כל כמה זמן ליציאה של דייט אמא ובת וללבן ביחד סוגיה מסויימת מעולמה (לחץ חברתי, קבלת החלטות, אחריות, מעורבות חברתית, גבולות ועוד).

יש את הספר פרקי הלל, שהוציאה אמא של הלל אריאל ז"ל, אפשר לעשות לפי זה.

אני מכנה את זה "תסמונת האפטר"

לצערי עוד לא מצאתי פתרון יעיל חוץ מתקשורת ישירה, אבל קל להגיד..

שולחת חיבוק וחיזוק

אבל לא תמיד אני מבינה אפילו למה אני כועסת כדי לתקשר את זה

אני חושבת שאנחנו כועסות כי נכפית עלינו מציאות בלתי אפשרית.

יעזור אם תכיני אותו לפני שיחזור שיביא לך פרחים/ משהו טעים כדי להביע הערכה? שישחרר אותך לכמה שעות לבד?

לנו עזר שכתבתי לו לפני שחזרתי מה חשוב לי, באילו שעות ביום חשוב שיעזור, אילו דברים חשוב לי שיספיק וכו'. ולקחתי בחשבון שביום הראשון אחרי שחוזר הוא רק ישן.

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,

את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.

המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.

אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.

גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.

אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.

כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..

בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,

כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.

הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.

הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת

(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)

בהצלחה!

מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה

מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

מה הסגנון של זה?

כאילו מבחינה דתית?

יש לנו הפרשה מספרת לי וממש קשה לנו עם הסגנון החרדי של זה- זה שלא מסופר על חטאים של עם ישראל, זה שקוראים לעם ישראל "יהודים" ולא עם ישראל/ בני ישראל וכו', זה שמדרשים משולבים כאילו הם הפשט.

אז מחפשים משהו אחר שלא יהיו בו את הדברים האלו

לא היה משהו שצרם לי בכיוון הזה. גם האיורים יפים.

כן מסופר על חטאים של עם ישראל.

לדעתי כן סגנון חרדי.

סגנון דתי לאומי אני מכירה רק "בדרכה של תורה", שם המדרשים מופיעים בנפרד בצבע אחר מופשט ואפשר לבחור אם רוצים רק פשט או גם דרש.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה לא הפסוקים ממש אלא בשפה יותר פשוטה

אבל זה נצמד לפשט ב100%, וכשזה מדרשים או פרשנים הם בצבע אחר וזה מאוד ברור מה פשט הפסוקים ומה מעבר.

עובר על כל הפרשה על הסדר וממש מוצלח.

מתאים מגיל 5 כזה לדעתי.

או את ההוצאה של החומשים שלו שגם מצוינת

חמישה כרכים, לא זול אבל שווה כל שקל !!! הבן שלי בן חמש כל שבת מחכה לזה בנרות, כתוב בשפה מותאמת לילדים ברורה ועשירה בשילוב פסוקים, עם איורים מטורפים

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

רק אולי אם יהיה לך קשה תוכלי לברוח לכמה שעות בבית שלך או לקצר את השהות

מקווה ששבת עברה בטוב♥️

המסקנה היא שהיה נחמד בסוף והכל אבל אין הצר שווה בנזק המלך חח

כילו הנחמד שבזה לא מצדיק את המסביב והמאמץ

בדיוק ילדה גיסתי גם אז שבת הקרובה אבי הבן שלהם חחחח מקסיייםםם

אבל לא ניראלי נלך🙈 מה יש לי תירוץ מספיק טוב חח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

חחח סתם

יאללה מחכה להמשך

מסתיים המוניטור, מחכים לסניטר ועולים, בדרך יש לי איזה כמה ושוב אני עושה קולות אבל גם נושמת ומרגישה את עצמי ובעלי מבין שזה מה שאני צריכה אז בעיקר מחזיק לי את החלל ונותן לי להיות מרוכזת בי 

נכנסים לחדר מיילדת חמודה ממש מתשאלת מה שצריך ואז שואלת אם לבדוק אם אני חושבת שהתקדמתי אני עונה שניראלי שכן וישר מסייגת אבל לא יודעת אולי לא אני לא בטוחה היא אומרת לי הכל טוב מותר לך, בודקים- 6! אני נרגעת שלידה תהיה פה היום חח

עדיין לא רוצה אפידורל כי אני מרגישה שאני באמת עוד לא בצירים ה'כואבים' (כאב חי למות אבל זכרתי מהלידה הקודמת כאבים של באמת איבוד שליטה וחיים אז אמרתי אני בסדר בינתיים ופחדתי לקחת אפידורל)

היא מציעה לי לעלות על המיטה עם ראש מוגבה ולעמוד על הברכיים אני עולה זה עוזר כי גם יש לי לאן להיתפס בציר 

כל ציר אני ממש מרגישה שיש לי פיפי כאילו השק ממש ממש 'רוצה להיפקע' אחרי כמה צירים הוא באמת נפקע

המיילדת נכנסת ואומרת שהמשמרת שלה מסתיימת וזו המיילדת החדשה אנחנו אומרים שהמים פקעו ובין ציר לציר בודקים שוב פתיחה (אני הצהרתי שאם זה פחות מ8 אני לוקחת) שבע 'טובים' ובשנייה שאני מתרוממת שוב מגיע ציר מהגהינוםםםםםםם אני זזה כמו חיה פצועה גם משו במדבקה של הטנס זז ואני ממש מרגישה את הציר וצועקת באמת על הםנים ואני שומעת את המיילדת אומרת שאחרי הציר הזה כנראה אני כבר לא שבע וזה עלה

היא יוצאת ואני נשארת עם החדשה. היא לא עוזבת את החדר לשנייה (יאמר ממש ממש לזכות איכילוב, הזמן שהייתי בלי מיילדת בחדר הוא ממש קצרצר!!! גם הראשונה וגם השנייה היו כל הזמן איתי עשו עיסויים הרגיעו דיברו, מדהימות ממש!)

וגם ממש כיף לשמוע על חויה טובה מאיכילוב

יצא לך להיות שם שבת או רק יום חול?

היא שואלת אם אני ריצה אפידורל ואני לא מצליחה לחשוב אם אני רוצה (או בכללי לחיות אבל לא משנה) אחרי שני צירים אני אומרת לה תקשיבי אני צריכה ללחוץ ( אני עדיין עומדת על הברכיים אוחזת את משענת המיטה) היא אומרת לי אוקיי בואי נעשה נסיון תלחצי ואני אעזור לך למרות שאת לא פתיחה מלאה

ציר הבא אני מנסה ללחוץ וקורה משו מוזר אני לא מצליחה  ונלחצת וצועקת שאני מפחדת ואני לא יכולה, אני מאבדת את זה

היא אומרת לבעלי שהיא הולכת להביא מישהי שתעזור ושלא אלחץ, קוראת למישי מהדלת ונכנסת עם מיילדת נוספת מבוגרת יותר (שהייתה בביבי בום וכבר שם אהבתי אותה חח אז כשנכנסה כזה סמכתי עליה) היא אומרת לי לשכב על הגב ואני צועקת שאני מפחדת היא אומרת שככה תוכל לעזור לי ואני צועקת שאני רוצה אפידורל היא שואלת אם אוכל לשבת בלי לזוז כדי לקבל אותו ואני צועקת לאאאאאא😭

איכשהו אני עוברת לגב ושתיהן מתחילות לשפוך עליי שמן ולהגיד לי מתי ואיך ללחוץ 

המבוגרת מעודדת אותי כאילו זה שיעור ספורט בכיתה ג (איזה יולדת אלופה מאיפה הבאתם כזו מדהימה??? אין את נהדרתתתתת😅אבל וואלה עזר לי חח) אני משתדלת להיות קשובה 

אחרי איזה שתי דקות שאין לי מושג מה הן עשו שם המבוגרת יוצאת והצעירה אומרת לי לא ללחוץ היא שומרת שלא אקרע וזה קשההההה בעלי מדבר איתי ואני מתרכזת בקול שלו כדי להתגבר על הצורך המטורף הזה 

ואז פתאום, בגלל התנוחה הפעם (לידות קודמות הייתי ממש על הגב חצי שכובה, היה טוב אבל לא ראיתי כלום, עכשיו אני אמנם על הגב אבל ממש תופסת את הרגליים שלי ומקופלת כמו עובר כזה) פתאום אני רואה אותו יוצאאאא ואני אומרת למיילדת אמא הוא יוצאאאאא 

וזהו

הוא עליי

19 דק אחרי ירידת המים

שעה בערך ועשר דק אחרי שנכנסנו לחדר לידה

אגב לדעתי אם לא מיילדות ככ מקצועיות הייתי נקרעת ממש, יצאתי בלי תפרים ברוך ה'

אגב שתיים הטנס הוא נס גדול מאוד ואני חושבת שכמו שיש בחדר לידה אפידורל וגז צחוק ומקלחת- צריך גם אותו

ואגב שלישי- לידה היא נס ופלא עצום וכל לידה הנס הזה גודל

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

ואם לא היא, יש עוד מטפלים במכון ריין

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

אני לא שמה באלבומים, אבל יש לי מעטפה של כל הריון ושם יש את כל האולטרסאונדים, מכתבי שחרור שלי ושלו, בדיקות במהלך ההריון,הידונים ששמים אחרי הלידה, הפתק על העריסה וגם סיפור ההריון והלידה שכתבתי אחרי הלידה.

ביום הולדת של כל אחד, בדכ אוהבת להסתכל על הדברים ואת הסיפור לידה קוראת יחד עם בעלי.

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו