לא תמיד גברים מבינים בטעם של נשים חחחח

אז לא כדאי לקחת קשה

רק הייתי מציעה

לשבת בנחת ובפניות

ולהסביר לו

מה זה בשבילך בגד (להתחדש/ להתייפות/ להרגיש נשית ומכובדת/ מה שעולה בדעתך)

מה זה גורם בנפש

כמה זה מרים לתחושה הטובה

ומטפח

ומחמיא

ועל טעם וריח- אין להתווכח

וגם אם הוא נניח גדל בסביבה נשית וקצת קלט את הגוונים וכו- תראי איך את מסבירה לו באיזה מינון את היית שמחה לשמוע ממנו.

לפעמים העין החיצונית קולטת מה שאנחנו לא שמנו לב, אז ההערה לא מכוונה רעה! 

פשוט שגבר- במהותו משפיע- לפעמים ההשפעה מתבטאת בעיצות או מילים או כשהוא מחווה דיעה כי הוא רוצה לגונן עלייך ו"להוציא אותך מוצלחת"

לא בגלל שאת עצמך לא בסדר!

זה הטבע הגברי- להגן, לסדר, לשמור, לתת.

תסבירי מהצד שלך ותשתמשי במילים שמביעות אותך,  כי ככה הוא יראה את העולם שלך ויוכל להתאניין בך בלי תחושה שאת תוקפת אותו או משהו כזה כי השיח הוא ההרגשות שלך (ואז כל המילים ברוח "אני" למשל- אני רוצה....אני שמחה כש.... ישמח אותי כש.... הבגד גורם לי ל..... כשאני לובשת...אני מרגישה.... וכולי)

וככה אפשר בשיח נעים להגיע למסקנות/ החלטות/ אפילו סתם להתגבש בלי מטרה מסויימת אלא רק שיבין אותך.

בכל מקרה

את יפה תמיד

מעצם הנשמה האלוקית שבך !

תצליחי

את יפה תמיד! 

את ההדרכה הבסיסית לגבר נשוי שאומרת - בכל מצב אשתך הכי יפה בעולם, ושלא יהיה על כך עוררין בכלל וזה הדבר היחיד שמותר לך להגיד🤭

האמת גמני הייתי מתבאסת אבל חושבת שצריך להגיד לו שזה קצת ילדותי להתעקש על ה"אמת שלו" ולהיות מבקר אופנה פתאום  מול אישה שהרצון הכי פנימי שלה הוא באמת להרגיש הכי הכי מול בעלה,בטח כבר אחרי שהתארגנת והכל, ובדיוק בזה את הכי רוצה להיות בטוחה בעולם

וכל הכבוד לך שנשארת בשלך והחלטת לא לשנות

חיבוק♥️

מצד שני, לפעמים כשדברים באמת לא החמיאו לי והוא אמר לי את האמת שמחתי לשמוע ושיניתי וזה היה טוב, כאילו לא רוצה תמיד לשמוע שאני מהממת גם כשאני נראית זוועות, מבינה?

אבל כנראה שיש גבול שזה כבר מוגזם...

ותודה על התגובה❤️

אם את שואלת לדעתו על בגד  - ניחא

אני בכל אופן לא אוהבת לשמוע ביקורת "אמיתית" כזו כשלא התבקשו אליה, בטח כבר אחרי שהתארגנת לאירוע ואת כבר נכנסת הביתה מוכנה ליציאה

וגם - איך אומרים

אם בעלי היה אומר לי שאני נראית לא יפה אחרי שהתארגנתי, זה היה מעצבן אותי והייתי אומרת לו שישמור את דעתו לעצמו כי זה חוסר טקט רציני ואיפה הרגישות שלו

לא תמיד נכון לומר את "כל האמת" לדעתי

ולפעמים יוצא שהגזרה באמת פחות מחמיאה

או שהצבע קצת "זקן" והם לא יודעים לומר את זה בצורה שתתיישב על הלב ותתקבל

ככה שזה בכלל לא כוונה רעה!!

הם זורקים את המילים לפעמים בלי לחשוב וזה גורם את הפגיעות לצד השני. 

הסברתי איך אני הייתי רואה את זה, בעיניי זה עדיין חוסר טקט🤷 והייתי מבהירה שאני לא מעוניינת לשמוע אמת כזו גם אם אני דנה לכף זכות כי לא מתאים לי עכשיו 20 שנה קדימה לשמוע את ה"אמת" שלו בשם האמת. זה בסהכ לדייק אותו לא ליצור פה מהומה כמובן

בלהגיד לאישה - "זה לא יפה. פשוט לא יפה לך"

יש להיטיב ויש להוציא רעל, גם אם לא במתכוון.

אפשר לא להתחבר זה בסדר

אני חושבת שאם אישה השקיעה מחשבה בלהתארגן להתאפר ולקנות בגדים - היא די יודעת ובטוחה שהיא אוהבת את זה ומצפה לפידבק חיובי ושירימו לה ולא הפוך בטח אם זה שעה לפני יציאה ולא בשלב התכנון

חוצמיזה שבעיניי בשם האהבה אין מה להוריד לבן הזוג

ושוב, הכל תלוי בקונוטציה

אם שאלתי מה דעתו אחלה

אם לא מבחינתי שישתוק ויגיד שאני יפה גם אם הוא חושב אחרת. 

לא חושבת שזה להוריד, לפגוע, להעליב.

פחות נראה לי שזה שיח בין בני זוג, באופן כללי מניחה שהמטרה בהערות להיטיב ולא לפגוע ולזרוק רעל

אני לא רק מצפה בקשר אמיתי שירימו לי, אלא שיעזרו לי להתרומם בחיים, כרגע זה על בגד אבל בכלליות בעל לא אמור רק להרים לאשתו.

לא מקדם אותה

יש הבדל בין להגיד: "מאמי נראה לי השמלה הזו פחות מחמיאה לך, אולי יהיה לך זמן להחליף אותה עכשיו לאחת הכחולה? היא יושבת עלייך יותר טוב"

לבין להגיד "זה לא יפה, את פשוט נראית לא יפה."- שזה גם לא ספציפי ולא מציע אפשרות אחרת כך שזה לא מועיל ובעיקר פוגע.

מה מיטיב בלהגיד לאישה שהיא לא נראית טוב לפני אירוע?

אם זה לפני שהיא מתרגמת או בנימה אחרת ניחא אבל הטון פה היה ממש לא לעניין בעיניי

זה יגרום לה להרגיש טוב עם עצמה? היא תחליף פתאום בגדים ואיפור ותהפוך להיות אישה אחרת?

ומי קבע שהדעה של בן הזוג נכונה לי?

אני בדיעה שביקורת היא תמיד הרסנית. תקראי לזה הערה אם תרצי

אני מעדיפה שבעלי ידבר איתי על דברים אחרים בנימה ובתזמון אחרים..

לפעמים רוצים לומר הארה ( בשביל להיטיב ולשפר) וזה יוצא עקום. 

זה ממש לא הופך את כל מי שאומר ביקורת כרעלן וכהרסן. 

אם אנחנו נמדוד בסמטימטר את בן הזוג

על כל פיפס שהוא אומר ובאיזה צורה 

ברור שנצא עליו ב 200 קמש

וברור שנתחיל לחשוב שיש פה מערכת רעילה והרסנית ואולי בכלל כדאי לחשוב עליה ....

זאת לא המטרה 

זאת לא הכוונה בכלל.

אולי הבעל אמר לתומו

משהו שיצא עקום מאוד 

או נשמע דפוק מידיי? 

היחידה שמכירה בעלה זאת הפותחת.

ולכן לצאת בתגובה כלכך חריפה

זה יכול להיות מסוכן.
 

אני חושבת אחרת

הביקורת הייתה פה חריפה ולכן אני הייתי מגיבה לה בצורה חריפה. הפותחת לא חייבת להיות כמוני אבל הפורום מכיל מגוון דעות וזו דעתי

בעל הוא ראש משפחה ב"ה, הוא ילד גדול, הוא יכול ללמוד להתנסח בצורה אחרת או לכבוש את הצורך להגיד דברים לא רלוונטיים. אבל אם לא נבהיר שזה לא רלוונטי לא לעניין וחריף - איך הוא יידע?

אישה שתגיב לביקורת כזו בצורה פושרת ותשתוק תמשיך לקבל תגובות כאלה

בדרכ אגב אנשים ביקורתיים זה לא דבר נקודתי וחולש על כל תחומי החיים. מנסיוני לפחות

אז אני בעד לשים לזה גבול

לא אמרתי לשרוף את המועדון, זה תיאום ציפיות לגיטימי בעיניי. לא מתאים לי לשמוע דברים כאלה. אם אין לך משו טוב להגיד עדיף שלא תגיד. לא חריף מבחינתי

אין היתר לפגוע באישה כי לא יודעים להעביר את המסר. ולדעתי זה חלק מבנייה של תקשורת בריאה 

מהניסוח כשהוא חריף  

לא תמיד מבינים את הכוונה

בכל מקרה

ההבדל בין הדעות שלנו

הוא שונה וזה בסדר

זה המינון והאופן של ההבעה.

גם גבולות/ בקשות/ רצונות במערכת הזוגית

צריך לשים לב שזה בצורה עדינה

שלא תקלקל.
 

את מציגה את שלך

אני הצגתי את שלי

והגבתי לשלך

יש דרך להגיד.

בתחילת החתונה שמתי כיסוי ראש בצורה שפחות החמיאה לי, וראיתי שבעלי ממש מתלבט אם להגיד.

ובסוף הוא אמר ממש בעדינות, וסייג, ולפי דעתו, וכמובן שאלך איך שאני רוצה וכו' וכו'.

יש משהו מאוד חותך בלבוא ולהגיד "זה לא יפה. וזו האמת שלי מה לעשות"

זאת אמירה ממש מבאסת שמאוד מתמקדת במי שמגיע את דעתו ופחות במי ששומע.

אני כן חושבת שיש מקום לכנות, אבל זה מאוד תלוי דינמיקה בין בני זוג, והרבה יותר מתאים להגיד בצורה עדינה אחרי שמישהי מזמנת שאלה - "מה אתה חושב?" מאשר אחרי שהיא מאורגנת לבוא ולהגיד את זה ככה חותך, ולהמשיך ולחפור בזה.

כווץ בלב

בול כמו בעלי-רק בעלי עם פרצופים.

לא יודעת מה יותר גרוע שעושים פרצוף או שאומרים

זה אירוע בקירבה משפחתית ממש.

אחרי שהיא הלכה בעלי אמר שאני נראית כמו דראג (באלו המילים!! 😆)

טישטשתי במאמצים רבים חלק המאיפור שעלה לי הון וכשהגעתי לאירוע כל הנשים שאלו אותי למה התאפרתי כ"כ מעט.

בקיצור מה שאני מנסה לומר זה שבטוח נראית מהמם.

בעלך לא מבין את מה שבעלי לא מבין- אני מתאפרת בשבילי ובשביל החברות שלי, אתה לא צד בעניין בכלל.

בכל מקרה, לא הייתי עושה עניין גדול מזה.

זה גבר, בתחום הזה מה שהוא אומר אני מוציאה מהאוזן השניה, זה בקושי עובר אצלי עיבוד מוח.

ממליצה לך בחום- זה הכי בריא והכי שלום בית. 

מבינה אותך ממש

פעם הייתי מלווה בחתונה של חברה

ובעלי לא אהב את הלוק בכלל

לזכותו יאמר שהוא התאפק לאחרי הארוע (הוא פגש אותי רק שם)

אבל עד היום אני לא מסוגלת לראות תמונות מהארוע הזה

(נראה לי אני פשוט מסכימה איתו שלא הייתי נראית טוב אבל אז כן אהבתי)

ותמונות שאני לא יכולה להסתכל עליהם יש לי לרוב לצערי חח

הבעיה שהפעם באמת אהבתי וזה נדיר, אז עוד יותר מבאס...

תגידי לו שילמד את הסוגיה על כלה נאה וחסודה...

לפעמים אישה צריכה לדעת שהיא יכולה לסמוך על בעלה שיתן לה תחושה טובה על דברים שכבר נעשו, נקנו או נלבשו, יותר מאשר לסמוך על האמת שלו.

את האמת שישמור להתייעצויות על בגדים לפני שקונים אותם (זו גם ההלכה אגב) 

ספרתי לו על מה שכתבת הוא אמר שזה נשמע כמו בחור שפגוע ממשהו אחר שמחליט לעקוץ ולפגוע, כי זו שיטת ההתגוננות של גברים.

כמו בחורה שמשתבלללת ומסתגרת בפתאומיות בלי להסביר, הבחור כנראה צריך להבין שהיא פגועה ממשהו.

ברור שגם לבחור וגם לבחורה זאת לא שיטת תקשורת שהיא לא מוצלחת בלשון המעטה, אבל ככה המנגנון הפסיכולוגי עובד לפעמים.

כנראה שזה קשור לנושא של כנות, אחרת למה הוא כל כך מדגיש את זה?

ברור שהוא מבין שזה פוגע וחסר טאקט, והוא מחפש לתקוף כי הוא נעלב ממשהו.

ואני גם לא חושבת שיש דבר כזה שיטת התגוננות של גברים.

לכל גבר ולכל אישה יש שיטה אחרת.

בניסוח שלך- הוא מבין שזה פוגע וחסר טאקט והוא מחפש לתקוף- נוצרת התחושה שמדובר בבעל אלים ובשביל זה צריך רקע.

לא כל חוסר טאקט זה רצון לפגוע, בסה"כ מדובר באדם שאמר כמה משפטים לא במקום, זה יכול לקרות בין בני זוג, גם לי זה קורה (בתחומים אחרים) ואני אישה בפעם האחרונה שבדקתי והכל טוב.

לייחס לכמה משפטים משמעות כזו זה יכול ליצור אצל הפותחת תחושה של קיפוח וההיפך משלום בית.

בכלל עדיף תמיד שמי שמהצד יהיה במקום של פיוס והפחתת גובה הלהבות במקום לחמם כשאין צורך.

***ואני מוסיפה. יש מקומות שיש צורך. יש מקומות שצריך לברוח מהם ולמזהירה ולנזהרת וכו'... אבל לדעתי בלבד זה לא המקום. ולפותחת אני ממליצה תמיד תמיד לדפדף, לדלג, לשמוע בחצי אוזן. אין כלי מחזיק טובה יותר מהשלום. צאי מנקודת הנחה שבעלך הוא בעל טוב, ברח לו קצת, אפשר לדבר על זה וטוב לדבר על זה, אבל מעבר אפשר לדלג ולהמשיך הלאה.וכמובן שכל אחת זכאית לדעתה, מותר לכל אחת לכתוב מה שבא לך. כתבת את דעתך ואני מכבדת אותה, אני כותבצ גם את דעתי כדי שהדברים ייראו גם באור אחר.  ***

מרגישה שזה קצת יצא מפרופורציות וגם כשלא שומעים את הטון זה נקרא שונה.

הוא בעל מדהים ורגיש ועדין אבל יש בינינו איזה הסכם לא כתוב שעליו אני יכולה לסמוך באמת ואם הוא אומר לי שהוא אוהב זה באמת ובתמים נכון ובדרכ הוא אוהב אז זה כיף וגם כשלא זה קצת כמו ש@מתיכון ועד מעון כתבה, הוא רוצה בטובתי ןשאני אראה הכי יפה שיש.

אני חושבת שהפעם הוא אפילו קצת נבהל כי באמת עשיתי משהו שונה מבדרכ וגם הוא לא רגיל שאני אוהבת את איך שאני נראית כי תמיד יש לי דברים שמציקים לי אז כל הסיטואציה היתה לו אחרת.

ואחכ דיברנו על זה קצת והוא אמר שגם אחכ כשכבר חזרנו הביתה שאלתי אותו אם הוא אהב ואיך הייתי נראית (אני לא זוכרת את זה ככה אבל בסדר חח) ואז הוא אמר את דעתו שוב פעם.

בקיצור אני כזה מתלבטת כי תמיד הייתי בדעה של @מתיכון ועד מעון ןעכשיו @המקורית הביאה זווית קצת שונה

כאילו אני מנסה להבין מה הערך במחמאות כשהם לא אמיתיות או לא תמיד אמיתיות, מבינה?

ו@חושבת בקופסא תודה על התגובה! אבל זה ממש לא הכיוון... זה אני בטוחה. כנראה שכשקוראים זה נשמע אחרת ולא מועבר כמו שצריך.

קודם כל אני חושבת שלתת היתר לבעלך להגיד לך מה הוא אוהב ומה פחות בכל מצב זה בעייתי קצת לדעתי כי זה יכול לגרום לו לחשוב למשל שאם עלית במשקל אחרי לידה וזה פחות יפה לך בעיניו אז מותר לו כי זו האמת שלו.. האמנם? מרגיש לך נכון? לי לא.

הצורך בלומר לבעל מה מציק בעומקו לרוב הוא רצון בחיזוק הדימוי העצמי ובזה שהוא אוהב אותך בכל מצב, ולא כמבקר אופנה או מתקן ליקויים. וזה ההבדל בעיניי (אאכ ואצלך זה אחרת וזה לא כזה רגיל בעיניי)

בכללי בענייני דימוי עצמי ונראות אני לא נכנסת לשיח של יפה יותר או פחות בעיניי אחרים באופן כללי אבל כשמדובר בבעל אני עדיין חושבת שהאיך והמה משנים, אם בכלל

לגבי מחמאות לא אמיתיות - בואי לא הפכת לאישה אחרת פתאום. הוא יכל להגיד שהאיםור מבליט יפה את העיניים נניח, שבחירת הצבעים מדויקת או פשוט להגיד - איזו הפתעה אשתי! עם חיוך ואז אולי אפשר להגיד בעדינות -את תמיד יפה בשבילי אני אוהב את ההתארגנות הרגילה שאני מכיר. מבינה את ההבדל בין הפתיחה הזה למה שאמרו לך ?

נניח זה עוד עובר בגרון. אבל כוולקאם על הופעה אני לא חושבת שאף אחד תרצה תגובה כמו זו שקיבלת ועובדה שגם את התבאסת.

אני חושבת שהתגובה שלך עזרה לי להבין קודם כל שיותר ביאס אותי שהוא לא אהב מאשר הצורה שבה הוא אמר (שדווקא הרבה תגובות התייחסו לצורה, מעניין)

שזה כנראה באמת יושב על המקום של הערך העצמי וזה סופר מפתיע אותי כי זה לא מסתדר לי עם הדימוי של עצמי, אבל כנראה שזה יושב שם.

והצורה, כנראה ביאסה יותר מהרגיל אבל ניסיתי לחשוב אם הוא היה מחמיא לי על דברים מסוימים שהוא כן היה אוהב כמו שכתבת @אמאשוני ולא אומר שבמכלול לא, הייתי מרגישה שמשהו באמון נפגע וזה היה מבאס אותי עוד יותר. נראה לי.

וכנראה זה גם המקום הזה של לרצות להיות אהובה. הכי. תמיד. בעיניי כולם. ובטח בעיניי האהוב שלי.

@ממצולות חידדת לי את זה, תודה!

טוב זה היה נושא ממש שטחי ויצאתי קצת רדודה אבל רואה שיש לי עבודה פנימית לעשות, איזה כיף זה ללמוד על עצמי ממקרים שטותיים כאלה ואיזה כיף שיש אתכן להתייעץ ולהיעזר בכן ולחדד את הנקודות❤️

בפעם הראשונה שהבן שלי הלך לבד לחנות צעצועים לקנות לעצמו משהו,

המוצר עצמו היה די דבילי

אבל התהליך שהוא עבר היה מדהים ומרגש ברמות אחרות.

אני יכולה לבחור להתמקד במוצר

ואני יכולה לבחור להתמקד בתהליך.

שניהם אמת לאמיתה.

כשקראתי אותך בתגעבה הראשונה, אין לי מושג איך היית נראית, אבל שמחתי בשבילך ממש שהרגשת טוב עם עצמך, הרגשתי כמו אנחת רווחה.

הכי אמיתי אני שמחה לשמוע נשים שמרוצות מהמראה שלהן.

במיוחד שכתבת שזה נדיר.

אז מה? משהו באמון בתגובה שאננ כותבת לך מרגיש לא אמיתי? (חוץ מזה שזה מרחב אינטרנטי וזה)

ועוד שאלה,

כשילד מכין לך ציור ושואל איך הציור, איך את מגיבה?

גם בין הורה לילד מאוד חשוב האמון. גם אצל ילד כשהוא לא בטוח ב100% שאומרים לו את האמת זה גורם לביטחון שלו להתערער.

מצד שני גם לתת ביקורת כמבקר אומנות זה לא שייך.

אז מה עושים?

ואת מהממת ששמחת איתי!

ואם הוא היה שואל אותך מה דעתך על המשחק שקנה? פה זה כבר טריקי

ואולי אם אני שואלת אותו ישירות לגבי המראה אז הגיוני שככה יענה.

טוב אני מתפלספת פה, נראה לי הגזמתי חח

אם הוא בחר במשחק הזה,

זה אומר שהוא ראה טעם/ ערך במשחק.

הייתי מחזירה לו שאלה ומתחברת לנקודה שאני מסכימה איתה.

למשל:

זה נוצץ

זה נעים (בדיוק השבוע קניתי לבת שלי מחברת בעשרות שקלים כי יש לזה "קטיפה נעימה")

זה מעניין

זה עם מנצח

זה עם חיילים.

אז הייתי עונה, נכון זה באמת יפה שזה עם נצנצים/ זה באמת כיף לנצח/ זה מעניין שיש הרבה פריטים וכד'.

אחרי התייחסות לפריט עצמו, הייתי שואלת על תהליך הבחירה. איך הוא הרגיש, האם היה מלחיץ ומה היה מלחיץ. שזה התהליך שהיה חשוב לי. ולהיות גאה בו שהצליח במשימה המורכבת והמאתגרת.

לאחרונה הבן שלי היה צריך לבחור ישיבה.

הוא שאל אותנו כמה פעמים מה אנחנו חושבים.

בכל אחת מהפעמים הוא קיבל תשובה שונה:

פעם אחת אמרנו: זו החלטה שלך

פעם אחרת הגבנו: פירטנו יתרונות וחסרונות ומה לדעתנו עדיף

פעם שלישית הגבנו: אם אחרי ט תראה שאתה לא מרוצה נוכל לעבור.

פעם רביעית הגבנו: זה בסדר שאתה מתלבט ולא מצליח לקבל החלטה, זו באמת החלטה קשה.

(לא דווקא בסדר הזה)

מה אני באה להגיד?

שלמרות שנשאלנו אותה שאלה בדיוק פעמים רבות, כל פעם התשובה הייתה אחרת לחלוטין, וכולם נאמרו באופן הכי כנה ואמיתי שיש.

איך זה יכול להיות?

כי כל פעם כזאת השאלה נבעה ממקום אחר. ולכן התשובה השתנתה מפעם לפעם.

אם חשוב לך לקבל חוות דעת על לוק מסויים אז בסדר לבקש את זה, רק שימי לב שהגיוני שיהיה לו טעם שונה.

בד"כ כשאשה מאורגנת לקראת יציאה, ולא רק מקרבת קולב מול המראה, זה אומר שהיא רוצה לקבל ביטחון, אולי לקבל שיקוף לתחושה הטובה שלה.

אם זה הצורך שלך, יש דרך לקבל את זה בלי לפגוע באמון.

אם זה לא הצורך שלך, אז בסדר.

וגם ממש מובן שאת רוצה שיאהבו אותך תמיד

כולנו כאלה הכי לגיטימי ואנושי שיש אבל תכלס לא תמיד חופף למציאות..

השאלה היא אם את פועלת לשם כך מתוך ריצוי ומבקשת מבעלך כנות אינסופית כדי להתכוונן לדעתו כי את לא בטוחה בעצמך שאת טובה אהובה יפה ורצויה כמו שאת

זה דקויות , ואת יכולה לקבל את זה גם בצורה אחרת דרך מחמאות על דברים כמו שכתבה @אמאשוני למשל. זה לא שקרי ומעושה, זה לגמרי אמיתי

בסופו של דבר בכל אדם שאנחנו אוהבים יש דברים יותר ופחות והעבודה היא עין טובה. אז זה חלק מזה לדעתי. 

מאד יכול להיות שהוא לא אהב

ואת כן אוהבת

אתם אנשים שונים

זה בסדר שהוא לא יאהב לוק מסויום

ואת כן תאהבי אותו

אם את שואלת את דעתו הוא יכול להגיד אני פחות אוהב

אני פחות מתחבר

בעייני זה לא יפה וכו..

אבל הוא לא יכול להחליט אם את יפה כרגע או לא

כי זה טעם שונה

ויש כאלה שאוהבים ויש כאלה שלא

אפשר גם לומר:

היית נראית מושקע

היית נראית שמחה

היית נראית זוהרת

היית נראית שלמה עם עצמך

אני שמח בשמחתך

אני שלם עם זה שאת אוהבת את המראה הזה

עופי על מה שעושה לך טוב.

כל זה דברי אמת לאמיתה.

מסכימה עם ההגדרה של המקורית, כשאת שואלת אותו איך את נראית את לא מצפה לקבל תגובה של מבקר אופנה.

הגיוני לצפות לקבל תגובה שרואה עומק.

שמבינה ניואנסים. שמודעת לתהליך פנימי שמתרחש אצלך בהקשר הזה.

אם הוא לא מצליח לעשות את זה, זה עניין אחר.

אבל אולי כדאי ללבן עוד קצת מה זה אומר תשובה אמיתית.

כנות ויושר זה הכי חשוב במערכת יחסים

אבל זה לא אומר שחייב להגיד הכל.

ממש מבינה אותך למה התבאסת

באופן כללי, לא חושבת שיש דבר אחד שהוא הכי נכון.

אני לא חושבת שנכון לחיות בעולם שמפחד מביקורת, ובמיוחד בין בני זוג, יש לזה מקום.

אני פשוט לא בטוחה שהסיטואציה הזו עונה על ביקורת

אלא על יותר פתיחות וכמה את רוצה לשמוע ואיך

יש זוגות שבהם אומרים הכל דוגרי, וזה מתאים להם

יש כאלו שיותר נזהרים וזה מתאים להם

אני רואה יתרונות וחסרונות גם בזה וגם בזה

ולכן מה שחשוב זה מה שמתאים לכם.

אם זה היה לך לא נעים או ישיר מידי, תגידי לו שתשמחי לשמוע אמת, אבל בצורה עדינה יותר 🙂

או תבקשי שלגבי מראה יגיד לך רק אם את שואלת (כמובן אם זה מה שאת רוצה)

אני נגיד אף פעם לא הערתי על בגדים, עד שקיבלתי בקשה מפורשת. אז אני אומרת בכנות גם בלי שאלה

אבל מהצד השני, אני יותר סומכת על עצמי בעניינים האלו, אבל אם אני רוצה לשמוע דעה, אני שואלת ישירות, ואחרת בעלי לא יגיד כלום.

בקיצור, כל אחד מה שמתאים לו

בעיקר אל תנסי להתאים את עצמך לאיזושהי תבנית

לאף כיוון

העיקר מה שמתאים לך ומה שמרגיש לך נעים

שכנראה הפוך לתגובה שנתנה @המקורית .

אני חושבת שקשר בין בני זוג הוא פתוח ואמיתי, ואם יש משהו שבעלי פחות אוהב אשמח לשמוע. וכן, בעיני זה הגיוני גם שהוא יגיד לי שהשמנתי אחרי לידה, לא כי הוא מזלזל בי, אלא כי הוא דואג לי ורוצה בטובתי, וכן, בעלי אמר לי שהשמנתי. אגב, ראיתי את זה בעצמי.

אבל, זה נגע בך ופגע בך ומאוד הפריע לך, וזה בסדר גם להגיד לו שהפריע לך ושרצית שהוא יחמיא לך, גם זה לגיטימי שיהיה שיח על מה נכון ומדויק לך, וזה יכול להיות שונה בכל סיטואציה.

בעיני העיקר זה לדבר על זה, ולפתוח.

מה הטעם שיגידו לך?

אני לא רואה טעם. לרוב הנשים נשאר משקל אחרי לידה שלוקח זמן לרדת, מה הטעם בלהגיד? יש לך מה לעשות עם זה בכאן ועכשיו? רוב ככל הנשים מודעות לנראות שלהן אחרי לידה ופחות מעדיפות שיזכירו להן כי זה עניין רגיש ממילא

אם הוא שואל אם את רוצה שיעזור וידאג לך לזמן פנוי להתאווררות וכושר, שינה, שיהיו לך ארוחות בריאות - ניחא. אבל להגיד בשביל להגיד? למה? אני רואה כמוהו אותו דבר.

בעלי מבחינתי לא אמון על הדברים האלה לצורך האמירה בלבד מבחינתי. בשביל זה קיימת מודעות עצמית

לרוב הדברים האלה נאמרים לא כי הבעל הופך לשף פרטי או מתגייס לשעות שינה וזמן פנוי (לרוב) אלא כי זה לא בא לו טוב בעין. אחרי לידה בעיניי זה ממש לא המקום. אם זה בא לך טוב אחלה אבל לדעתי את חריגה בנוף

אם אני רוצה שנלך לסבב קניות שיהיו לי בגדים שישמחו אותי, או אם הוא רוצה שביחד נעשה יותר כושר וכו...

זה גם לא נאמר אחרי לידה אלא הרבה אחרי.

אני לא מרגישה שזה רגיש כמו שאת חווה את זה, כן היה לי רגיש שאמא שלי אמרה לי משהו דומה, אבל כי זה הגיע מכיוון אחר.

באופן כללי, אני חווה אחרת דברים שאת מרגישה שהן הערות פוגעניות

אבל שזה אחרת לגמרי איך שכתבת את זה בתגובה עכשיו לבין איך שהצגת את זה בתגובה הקודמת?

אם מישהו פשוט מציין לאשתו "השמנת", זה נשאר תלוי באוויר, זה קצת חסר פואנטה ויכול להיות מאוד רגיש. כאילו ציון עובדה ידועה לכל, כאילו היא לא שמה לב והוא צריך להאיר את עיניה.

ולעומת זאת בתיאור השני שלך, ממש ברור שזה מגיע יחד עם דאגה אלייך ועם רצון כנה ואמיתי לעזור. (יש כאלו שגם זה לא יתאים להן, כי המוטיבציה לדברים האלו בעיקר צריכה להגיע מהאדם עצמו. אבל כאן זה באמת משתנה)

זה פשוט באמת כל כך הבדל בין להפטיר אמירה ולהשאיר אותה תלויה באוויר, מה שעלול להתפרש הביקורת או זריית מלח על הפצעים

לבין לשתף שיתוף כנה ולהציע עזרה או להביע דאגה אמיתית מתוך פתיחות בין בני זוג

שאני בטוחה שהמטרה של ההערה היא להיטיב, ולעזור ולקדם

אמירה של הערה על מראה, שלא מגיעה עם הצעה פרקטית לעזרה או אמירה במפורש על הכוונה מאחורי זה, בעיניי יותר פוגעת מאשר עוזרת.

אולי זה כבר קצת לטחון מים

אבל רק אסביר שההודעה הראשונה שלך הייתה נשמע שהאמירה היא "השמנת". זהו, כאן זה נגמר. זו אמירה שבעיני יש לה פוטנציאל לקפל בתוכה המון פגיעה ותחושת אשמה אצל אישה. לא כל אישה תהיה בטוחה שמירה כזו מטרתה להיטיב, ובעיניי באמת קשה לראות את זה ככזו אם זה נשאר ככה. זה חותך ולא נעים.

לעומת מה שהצגת בהודעה השנייה, שזה הרבה יותר רך ודואג כשזה מגיע עם הצעות פרקטיות.

מה שבעצם אני אומרת, זה שבהתחלה משתקף מהדברים שלך כאילו פתיחות ושיתוף בין בני זוג = אפשר להגיד הכל איך שרוצים.

אבל כשאת מפרטת יותר, לא נשמע שזו הכוונה וזה כן חשוב ההבדל. בסוף בעיניי ההבדל העיקרי ביחס לביקורת, זה האם היא נאמרת בצורה חותכת שסוגרת דיון או מאפשרת איזשהו שיח או שיתוף ודיבור.

אם בעל אומר לאשתו שהשמינה

הוא מיטיב איתה או איתו?

מניחה שרוב הנשים ישמעו באמירה הזאת -

השמנת ועכשיו את פחות נאה לי

הייתי שמח שתרזי כדי שיהיה לי יותר כיף להסתכל עלייך

שיהיה לי טוב.

זו הרגשה מאד לא נעימה, להיות חפץ, להרגיש שאת צריכה להתאמץ כדי לעמוד בסטנדרט.

מעטות הנשים שישמעו -

השמנת, לי טוב איתך כך או כך, אבל אני יודע שחשוב לך להיות מאד רזה ואולי לא שמת לב שהשמנת (?). אז אם יהיה לך טוב לרזות אני כאן בשבילך.

אני אצא בשבת עם פיג'מה לבית כנסת הוא לא ישים לב.
אני אלבש סמרטוט הוא לא ישים לב.
חשבתי שכל הבעלים ככה... 

כבר תהיתי מה לא בסדר...
הוא לא שם לב לכלום. כלום.
אשים מטפחת חדשה הוא לא ישים לב...חחחח

זה לא שיש איזו אמת מוחלטת אם מה שלבשת יפה או מכוער ורק אחד מכם צודק.

מותר לו לחשוב שזה מכוער

ומותר לך לחשוב שזה יפה

אבל נשמע שהוא מנסה לשכנע אותך שזה מכוער,

וזה פוגע

כי א' זה זלזול בטעם שלך, בשיקול הדעת שלך

וב' זה מרגיש כאילו יותר חשוב לו איך את נראית בעיניו מאשר איך את מרגישה.

אני במקומך הייתי רוצה לשמוע: הבגד הזה לא הטעם שלי בכלל, אבל אני רואה כמה את שמחה בו ואני שמח בשבילך.

אני לא רוצה הורמונלית אבל חייבת כמובן מניעה לשנה וחצי

איזה אפשרויות חדשות שמותרות אחרי קיסרי?

מתייגת לי לכל השאלות את @מתואמת

כתבת שעברתי ארבעה ניתוחים שכאלה, אז בטח תדעי לענות❤️

אני הייתי אחרי הניתוח עם התקן לא הורמונלי והיה מצויין ממש

כדור או נובה טי

מה עדיף?

ואיך זה עובד, הולכים לרופאה, היא אומרת איזה התקן, הולכים לקנות וקובעים עוד תור ורק אז מתקינים? או שמגיעים מראש עם ההתקן שאני בוחרת והיא מתקינה?

קבעתי תור לרופאה פרטית שהמליצו לי עליה (ד"ר רחל פיקאר)

אמרתי לה שאני רוצה התקנה של התקן לא הורמונלי והיא שמה לי במקום.

הייתי הולכת לבדוק במיוחד שאמרת שהיה זיהום

זה מין כאב עמום כזה.. אני מתפקדת איתו סבבה.

הוא מוזר, אבל כל הסיטואציה חדשה ומוזרה לי.

אני רק שבועיים אחרי הניתוח. זה משנה? או שעדיין לא נשמע תקין?

אני עוסק בתחום ולכן אני "מעז" לענות בתקווה שאוכל להיות לעזר.

שבועיים אחרי ניתוח קיסרי (עד חצי שנה) זה לגמרי תקין להרגיש כאב. המקום עדיין רגיש והגוף עבר טראומה.

יכול להיות שהכאבים נובעים כתוצאה מהתכווצות חזרה של הרחם, או הידבקויות של הרקמות שנחתכו. צריך לזכור שנחתכו שרירים ועצבים והם עוברים תהליך של החלמה שמשפיע על הכאבים.

יתכן גם, וזה דבר שקורה המון בעיקר אחרי ניתוחים, סיכון מוגבר לבקע טבורי (הרניה) לשבר כתוצאה מפעילות מאומצת וכו'. לפעמים זה מאוד קטן ורגיש ולא מורגש אך הולך וגדל. לפעמים הכאב הוא רק בנגיעה כמו שתואר פה. לכן כל עוד הצלקת לא מזדהמת או מפרישה או שאין חום וכדו' סביר להניח שמדובר באחד מהמקרים הנ"ל וזה לגמרי תקין.

אצל המון נשים קורה התפתחות של בקע טבורי אפילו בלי לשים לב (הנפיחות מטשטשת את זה) עד שזה בולט וכואב זה אחד הדברים שצריך לשמור ולהיזהר אחרי ניתוח. לשמור שלא להתאמץ יתר על המידה.

מקווה שהייתי לעזר

מאוד נזהרת

גם שקיות מהסופר, ואפילו להרים את התינוק/ת לצורך הנקה נחשב מאמץ.

ההמלצה היא להיזהר במיוחד בחצי שנה הראשונה. ואם יש צורך בהנקה אז שמישהו יגיש את התינוק או להרים אותו בישיבה.

מעבר לזה אם אין משהו חריג אין מה לחשוש כל כך

מותר להרים את התינוק ודברים נוספים ששוקלים כמותו, וצריך להיזהר ממאמץ עד שישה או שמונה שבועות.

אולי במקרים חריגים ההנחיה היא אחרת...

במספר הניתוחים, במצב אחרי הניתוח וכו'.

לרוב ההמלצה היא 3-עד 6 חודשים.

העניין זה לאו דווקא עם המשקל בפני עצמו אלא התנוחה שבה נמצא הגוף. אפשר להרים תינוק על הידיים ולא יקרה דבר אבל אם לצורך העניין מתכופפים לכיוון העריסה ומרימים את התינוק ואחר כך מתכופפים ומחזירים זה עלול ליצור לחץ על הבטן שיכול לגרום לשבר. אלה מקרים שנתקלים בהם יום יום. כמובן שזה לא קורה פעם אחת, וגם צריך להיות מותאם לכל יולדת ולמצבה הרפואי. שבועיים בכל מקרה זה מעט זמן ומומלץ להיזהר ולהימנע.

בכל אופן, באמת שבועיים זה מוקדם מכדי לחזור לתפקוד.

לי לא הזדהם ב"ה אז לא יודעת לענות מניסיון.

אם עברו כבר כמה שבועות, נראה לי שכדאי לבדוק...

בקשר למניעה - בעיקרון אפשר את כל סוגי המניעה. אבל אולי במקרה שלך ספציפית אסור התקן? צריך לשאול רופא שמכיר בעצמו את מה שעברת בקיסרי...

תודה!

כשהילדות מתקלחות יחד.

אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.

זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך

גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים

אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה

וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,

זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,

והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.

הוא העדיף, ואחריו גם היא..

אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..

חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.

אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.

והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?

לא שמתי לב שאמרה את זה...

ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים

עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...

נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.

אולי הכוונה למקלחת משותפת?

אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.

ומאוד מוזר

נורא מציק וגם איך אפשר לשטוףככה כמו שצריך?

כי לבד זה נשמע לי אפילו בעייתי ואנטי הגייני..

אבל אם פעם ב.. עושים אמבטיית משחקים משותפת(נגיד קצף/צעצועים וכאלה)

מגיל שמבינים פרטיות(סביב 3-4-5, תלוי ילד) הייתי מכוון באמת להישאר עם תחתונים או ללבוש בגד ים...

לא באופן יומיומי(באופן יומיומי הגיל הזה הוא בעיני גם השלב שנכון להפריד מקלחות, כשכבר יש הבנה ששומרים על הפרטיות של הגוף שלי)

כל הקטע להתנקות מהחיידקים שנאספים עלינו במהלך היום, לא להדביק אלינו את מה שנדבק לבד..

ואם זה כי הילדים מתקלחים יחד אז אולי הגיע הגיל לקלח אותם בנפרד

שיש אנשים שנסיעות מרדימות אותם כמו שתינוקות נרדמים מנדנוד (או עגלה\נסיעה) - משהו בתנודתיות שבנסיעה משפיע על הפעילות המוחית שלהם באופן הזה.

לא זוכרת אבל איפה וכמה זה היה מוסמך ^^'

זה עוזר פחות להתעייף מנהיגה.

אבל בכללי מזדהה עם התחושות.

אני מזדהה ממש

הייתי נגמרת עד טיפת דמי האחרונה מהנסיעות.

מאז שעברתי לעבוד בעיר שלי, החוויה שלי אחרת לחלוטין!!

קצת עזר לי לישון בדרכים... אבל עדיין נגמרתי

וואי תודה על ההזדהות!! בדיוק ככה אני מרגישה

ואיזה כיף לך שאת עובדת בעיר! חלום שלי שכרגע לא נראה שהולך להתגשם בקרוב...

(אין בעיר שלי הרבה משרות שמתאימות לי וגם פרט שולי, אני לא שולחת קו"ח😂)

נסי לעשות את השאלון באינטרנט.

גם אני מתעייפת מנסיעות מחוץ לעיר (נדירות לשמחתי) ובעצם מנסיעות באופן כללי ומכל שהייה במקום הומה ומציף חושים... וזה לא קשור לעייפות הפיזית שלי באותו רגע (שתכל'ס היא תמיד נוכחת🤭).

טוב, אולי זה בעצם לא קשור אלייך... אבל כתבתי את זה בכל זאת ככיוון מחשבה.

אני כל הזמן מתלבטת אם אני כזאת, אבל אז זה אומר שנגזר עלי לעולם להיות מותשת מנסיעות?

לא בטוחה שאני אוהבת את הכיוון הזה אם כן חח

יש דרכים להתמודדות, אבל קשה למצוא אותן.

לי לפעמים עוזר לשמוע משהו תוך כדי, עוזר לי להתנתק מהסביבה. ולפעמים הפוך - זה רק מעצבן אותי...(מציינת שאני לרוב נוסעת בתחבורה ציבורית, שזה מציף יותר)

מקווה שתקבלי פה רעיונות.

גם בטיפול טוב אפשר לקבל רעיונות...

ביום שיש לי נסיעה (שאני נוהגת) יודעת שאסיים אותו בכאבי ראש ומיגרנה🤦‍♀️

מה שאני עושה ומאוד מקל עלי

לצאת כמה דקות קודם ולסוע בנחת

לשמוע משהו נחמד

או לדבר בטלפון עם מישהו, ממש מעביר בקלות.

וזה ממש מעייף

אולי לנסות לישון מוקדם לילה לפני?

את השאר אני עושה וזה עוזר לי בנסיעה עצמה

ממש שומרת לי פודקאסטים ספציפיים שאני יודעת שישאירו אותי ערה כי בכיף אני נרדמת במיוחד אם פקוק...

הבעיה היא שגם אחכ כשאני חוזרת הביתה אני מותשת ממש ולא מצליחה לתפקד

בינעירוני כל יום

נסיעה אצלי לרוב זה תרפיה

מוזיקה ומחשבות

נסיעה במהירות סבירה שלא דורשת ריכוז גבוה

לפני נסיעה תמיד אוכלת ושותה או מצטיידת עם אוכל ושתיה

אם זו נסיעה ארוכה

עושה הפסקות

ובכל מקרה אף פעם לא ממהרת לאנשהו

ראיתי שנסיעות שלא מתוכננות טוב עם אוכל/ שתיה/ הפסקות

גורמות לכאבי ראש ועייפות

בימים כאלה.

איםה את עושה הפסקות? וממש נרדמת או לא להגזים?

זה להתרעננות

בתחנת דלק/ מקום חניה מסודר

לצאת לרגע מהאוטו

לחלץ עצמות

לאכול לשתות

יכול לקחת שנתיים ויותר.

אל תהיי קשה עם עצמך.

תנסי לשלב כושר ותזונה נכונה, זה מאוד מאוד עוזר להחלמה.

גם ההנקה לוקחת הרבה כוחות.

את מתארת שבימים של נסיעות את אחראית עם האיסוף והפיזור.

האם אפשר לשנות את זה שלא תהיי אחראית גם וגם?

נניח אם את יכולה לצאת מוקדם לפני הפקקים, לסיים קודם ולנוח חצי שעה, או לאסוף את הילדים ולשים להם סרט חצי שעה או משהו בזמן שאת נחה

ואז לקום להמשך היום, אולי זה יעזור.

באמת אחרי שכתבתי את זה פה אמרתי לעצמי שוואלה אני עושה די הרבה ביום כזה ואולי זה כן הגיוני שאני עייפה אחרי הכל.

פשוט בתחושה אני קצת במרדף ומרגישה שלא מספיקה הרבה ממה שתכננתי.

העלית רעיונות טובים

ואולי אני צריכה ללמוד לשחרר את עניין הסרטים כי יש אצלנו רק בשישי לזמן מוגבל אבל אולי צריך פה חשיבה מחודשת.

תודה!

אצלי זה עובד מעולה אבל אין לי קטנטנים ממש.

אני שמה לילדים רמקול על הספה/ שטיח.

כל אחד תופס עמדה.

הרמקול מחובר בבלוטוס לפלאפון שלי שנמצא לידי ורק לי יש שליטה על מה ששומעים.

אצלי ממש אוהבים לשמוע את הרב עקיבא צוקרמן, הוא מספר סיפורי תנך (עשיתי את המנוי)

יש סיפורי חזל של אמיתי המספר נראה לי,

גם ממש יפה.

בזמן השמיעה הם יכולים להתכרהל עם דובי/ שמיכה/ לצבוע משהו.

אפשר גם להבטיח תה עם ביסקוויטים אם הם מצליחים לתת לך לנוח.

לפעמים מקלחת טובה גם יכולה לעשות את העבודה.

עשית בדיקת ראייה בזמן האחרון? יכול להיות שאת מאוד מתאמצת וזה דורש המון אנרגיה