הייתי בטוחה שאלד כבר. את הקודם ילדתי בסוף 38 ואפילו בלידה הראשונה לא עברתי את התאריך אלא ילדתי בדיוק ביום. לא האמנתי שלאורך כל תקופת המלחמה אמשוך את חודש תשיעי. ועכשיו אני כבר על הקצה. כי מעבר לפחד שלי מהלידה עצמה, אני חוששת מאוד מלהיות מאושפזת בשבת בביהח. יש לי פחד כזה. אולי רציונלי, אולי לא. בעיקר יושב על רגש שקשה לי לי להיות רחוקה מהילדים. ועוד בזמן מלחמה. איזה תזמון.
והנה אני, דקה לפני שבת – עוד לא ילדתי וחוששת.
ויותר מזה – אחרי שבת אצטרך ללכת למעקב הריון עודף ויש לי בערך יום או יומיים ללדת כדי לא ללדת בליל הסדר או להיות מאושפזת בליל הסדר. (הרי גם אם אלד ביום שני לא בטוח שישחררו אותי..) אני מרגישה שאני לא יכולה להתמודד עם זה. שהכל גדול עליי. שהלחץ עצמו גורם לי לא להתקדם ללידה. וניסיתי הרבה דברים שמזרזים – וכלום.
לאיודעת מה המטרה שלי כרגע, כנראה לפרוק. אולי לשמוע עצות טובות. לא יודעת. ישועת ה' כהרף עין.
