שממה
מחבק את החידלון קרוב אליי
נושם את הפחד
מתחמם מלהבת השנאה
כי בסוף כולם קיימים
אין סיבה להתכחש לטבע המציאות
(ונכון, ייתכן ויש לנו בחירה על הדרך בה אנו חוזים במציאות - ואולי עדיף להכחיש את המידות השליליות ובכך לבטלם.
ואכן, קשה לדבר על הנושאים הללו כי מסתבר שמילים לא עושים פה עבודה טובה.)
אבל בואו רק נזכור דבר.
ה' אחד.
ו"אני" לא קיים כחלק נפרד ממנו.
המצוי הראשון הוא גם המצוי היחידי.
כל השיטוטים שלנו בעולם קורים אך ורק בתוכו.
ייתכן ואנחנו פשוט מחשבה בתוך מודעות אינסופית.
(מודעות אינסופית שלא מחולקת. הלכות יסודי התורה פ"א ה"ג וה"ז)
לאן שלא תלכו אנא זכרו זאת.
על מנת שלא תקחו ברצינות את מנת קיומכם ה"אינדיבידואלי".
על מנת שלא תצטערו על מנת חלקכם בעולם הזה והבא.
ניהיליזם אינדיבידואלי - שחרור מתפיסת העצמי המוגבלת.
אל עבר השחרור האולטמטיבי הקיים רק אצל המצוי היחידי.
כל הדתות והמסורות הרוחניות בסוף מדברות על הדבר הזה.
התבטלות מוחלטת אל האינסוף.
מכיוון שזהו מנת חלקנו בכל מקרה.
תמיד שואלים - האם נשאר משהוא מאיתנו בסוף?
במקום לשאול - האם היינו משהוא מלכתחילה.
ובנוסף, קחו עצה לחיים - המציאות מוסברת בצורה יותר "איכותית" על ידי פרדוקסים.
...


