מה שלומכם?
איך חגגתם החג?
עם/ בלי הילדים?
עם משפחה או שהעדפתם עם חברים?
מה שלומכם?
איך חגגתם החג?
עם/ בלי הילדים?
עם משפחה או שהעדפתם עם חברים?
אני כל הזמן מרגיש קרוב לשם, אבל עדיין לא.
עברתי השפלות, מול הילדים וגם לא, ביזיונות קללות אלימות, ועוד ועוד. עדיין מקווה שיסתדר ויהיה אחרת, אבל תוהה לעצמי מה כבר עוד יכול לקרות שלא קרה.
אז אשמח אם יתאים לכם לענות, אם היה איזו נקודה שפתאום אמרתם עד כאן.
נ.ב (ברור לי שאני לא בסדר לפחות אותו הדבר אם לא יותר)
שהוא לא יחזור להיות מי שהיה לא מחר לא מחרתיים ולא בעוד חמש שנים
זה היום שקמתי ועזבתי שהבנתי שהוא הגיע לנקודת אלחזור
1. כשהזוגיות היתה הכי משופרת אי פעם ועדיין הרגשתי שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת
2. כשהייתי מוכנה רגשית וכלכלית לפרידה
3. כשאזרתי אומץ לעשות צעד בפועל
שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת.
יותר פוגעת וגומרת מאשר ממלאת
בראש אני יודע שזוגיות לא אמורה להיראות ככה, בפועל לצערי כבר התרגלתי לזה שככה זה
אם אתה במקום שעדיין שואל את השאלה, הייתי מציע לך לנסות לשקם את היחסים
יכול להיות
הצטברות של דברים/
טריגר שמניע לפעולה/
קבלת אומץ לפעול למרות הפחד והבושה/
רצון לסטנדרטים אחרים בחיים
להתגרש זה קשה
צריך סיבה מספיק טובה
שעולה על הקושי הזה
אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.
תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.
למה???
שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.
והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.
אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.
גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!
חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.
הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.
יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.
כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.
האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.
או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!
בלי שום הבדל!!
מה עושים שאת מנסה ומנסה כן לשמור על הבית ןלא לפרק כי יש ילדים קטנים אמנם לא הרבה אבל בכל זאת קשה מאוד לפרק שיש קטנים..
אבל הבעל ממש חסר ביטחון ונורא נורא קשה לי לחשוב להשאר איתו כל החיים ... במילים אחרות לא נמשכת אליו ויש פערים מאוד לא פשוטים ביננו..
ואני באמת מנסה למצוא מקום בתוכי להמשיך אבל פשוט נקרעת בין לשמןר על הבית לבין לשמור על השפיות שלי עם בעל שאני פשוט מתקשה מאוד לנהל איתו זוגיות ויחסים שלא לדבר על יחסי אישות..
החוסר ביטחון הזה וחוסר הגבריות מעיב על הכל...
השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?
מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..
ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..
תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?
האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?
ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..
לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות
ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת
השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא
יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות
הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא
אלים .
בהצלחה!
אני מרגישה ממוטטת כבר..
לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..
להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?
אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי..
כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.
בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את
צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.
והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.
יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -
עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים
מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי
דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו
אלים, כמובן.
ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג
מירושלים ובטח עוד. אל תחתכי לפני זה. אנא!
ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד
כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.
ובקשה מהשם להוביל אותי נכון....
אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..
הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..
לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..
הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..
לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..
ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות..
אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.
יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.
עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.
יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.
ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.
תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!
זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב..
חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.
חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.
ולא!!
את לא צריכה להתגרש!!
לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!
תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.
כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!
אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.
יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!
בהצלחה ענקית.
תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.
עם בעלך.
כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.
לנצח.
ספר קשה ולדעתי, חשוב מאוד. לעורר מודעות.
הי
רציתי לנצל את הקבוצה ולשאול אם יש למישהו רעיון לשידוך לגיסתי המהממת. גרושה, ללא ילדים, בת 25
מחפשת בחור עד גיל 30 בחור שמח וטוב לב שאוהב לכייף, חרוץ.
דוס פתוח ואוהב את ארץ ישראל.
אם יש למישהו משהו בכיוון אכתוב לו יותר בפירוט בפרטי
תודה❤️❤️❤️
אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?
לרגל יום הגירושין היא שלחה לי מכתב מתנה וכמה שיחות טלפון מטרידות.
תוכן ההודעה;
אם לא רצית להתחתן - חבל שעשית את זה - ואם כבר - קצת אחריות לעבוד על נישואין כדי שיוכלו להמשיך - פגעת בהרבה אנשים - אינני מדברת על * אני מדברת על ה-נ-כ-ד-י-ם המקסימים שלי!!!!
אפרופו קשרים.
שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.
ספר יכול לסיים הכל.
ואם קשה לה, שתפתח חומש
זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.
מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.
אולי גימיני יכול לעזור לך?
תרד ממני בבקשה.
אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.
לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.
לילה טוב.

לאחר שעוזבים את הבית ולמעשה נהיים יותר עצמאיים אבל גם רוצים/צריכים יותר להתארח ואולי גם רוצים/צריכים יותר עזרה ותמיכה עם הילדים (ובכלל).
האם זה מחזק את הקשר עם המשפחה?
האם עש הבדל לפי גיל או כמות/גיל ילדים?
מה דעתכם ומה מניסיונכם?
(ושוב אני מבקש: מעניין אותי מה המציאות, מה קורה. פילוסופיות - מה צריך ונכון וראוי שיקרה, פחות מעניין אותי, אבל אם זה קריטי אפשר לדבר גם על זה).
יש כאלו ש"אשכרה" חוזרים לגור עם ההורים, אפילו כשיש להם ילדים ואפילו בגיל מבוגר.
יש כאלו שהולכים לקיצוניות השנייה, מפתחים חיים "בודדים"/עם להקות של גרושים/ות, ו"אין להם כוח" ללכת לאחים/ות שלהם, מסיבות כאלו ואחרות.
מהמר שאבות מהסוג ה"ישן", שהילדים פחות ישנים אצלם, יותר נוטים ללכת למשפחה כשהילדים אצלם, כי לא רגילים לטפל בילדים לבדם באופן משמעותי.
מנגד, יש אמהות שמתפקדות טוב בגידול הילדים, אבל בשבתות וחגים יעדיפו מאוד להתארח, ולא למלא את תפקיד ה"גבר" בניהול האווירה של השבת/חג.
זאת כמובן הכללה ויש מהכול.
ושכחתי להוסיף עוד פקטור בהודעת הפתיחה: גיל ההורים/אחים/אנשים אחרים בבית.
הנקראת גליה סברסוב; על פניו נראה שעושה עבודה טובה.
בכל זאת, כמה מילים על גליה:
ככלל, גליה מתעסקת בנושאי מין. אז נראה לי שזה פחות הפורום...
לגבי הכתיבה והסרטים של גליה, אני די מכיר את החומרים שלה מאז שהיא התחילה (באזור 2015, עם כמה סרטונים בנושא מוגנות לילדים), ועד היום. החומרים שלה מעניינים והיא כותבת יפה. כן יש אנשים שפחות מתחברים אליה, הטענה העיקרית היא שגליה מאוד שיפוטית ומאשימה כלפי הקורבן (היא אומרת שאלימות היא תוצאה של ההתנהגות הן של הקורבן והן של הצד האלים. זה נכון בתיאוריה, אבל מעשית בהרבה מקרים הקורבן לא יתקדם הרבה בזכות זה שיאשימו אותו...).
לגבי גליה כמטפלת, אני אישית לא מכיר ואולי באמת מעניין להכיר. אני כן חייב לכתוב (ממש ממש לא קשור לגליה!!!), שקרו לי כמה פעמים בשיחות עם נשים שהן מטפלות מוסמכות ואפילו נשים גרושות שעברו בעצמן חיים מאוד מורכבים. שאיכשהו כשהתחילה שיחה איתי, מצאתי את עצמי מול בנאדם ביקורתי, מתנשא, מתלהם, צרחני. ממש ממש לא אדם שניתן להתייעץ איתו ולחשוב ולהנות ביחד מתהליך שיתקדם לכדי חשיבה משותפת ועזרה לצרכיי וקשיי. זה קרה לי לפני כמה שנים עם מישהי שהתייעצתי איתה על נושא ממש פשטני ולא מרגיז בכלל (ככה חשבתי לתומי), וגם לפני כשבוע בהתכתבות אנונימית עם מישהי שהיא לכאורה מטפלת רגשית או עוסית. בשני המקרים, במקום לצאת עם תשובות, יצאתי כאב לב ופוסט טראומה. בחיים לא היו לי שיחות כאלה, גם לא עם תגר/ית בשוק. - אני לא אומר שום דבר בנושא על זה בקשר לגליה כי אין לי מושג, אבל כן צריך לדעת שיש גם "מטפלים" כאלה עם כל התעודות וכו, וזה עלול להיות חוויה קשה והרסנית, בפרט אם מחפשים מזור לנפש או סיוע בהתמודדויות מורכבות.
על הדברים. באמת לא מכירה את גליה אבל מהחומרים שהיא שולחת, נשמע שיש מה לשמוע. אבל בודאי שאיני לוקחת אחריות כי באמת לא מכירה אותה.
.
בודאי שמטפלות מהסוג שהזכרת, לא מומלצות ולא מטיבות; צריך באמת לברר.
שוב אני מזכירה את "למרחב" - במרכז וגם בירושלים. שמעתי עליהם דברים טובים. בכל הנושאים. רק כרטיס קופ"ח. תורים ארוכים.
בהצלחה לכולם ושבוע טוב!
גם בעיר שלנו יש משהו שדומה ללמרחב, ויש תורים מהגהינום אבל הטיפולים טובים ב"ה.
אסביר מה שהתכוונתי לגבי המטפלים:
זה שאדם כותב יפה או עודה סרטים יפים, לא אומר שבטיפול אחד על אחד הוא גם טוב. וכן, לצערי ובאופן ממש מוזר, פגשתי שתי מטפלות שבמקום שיבצעו את המינימום הנדרש - להקשיב, להכיל ולשאול שאלות מכוונות - יצאתי מושתק ומושפל. אז ידע וכתיבה מעניינת, לא תמיד מהווה ערובה לטיפול פרטני מוצלח.
אגב, מתישהו הפנו אותי למטפלת מאוד מומלצת, וכשקראתי מאמרים שלה הם דווקא נראו מאוד רדודים ובסיסיים. מצד שני, יש סיכוי שהיא מאוד אמפתית והמטופל מצליח להשיג מענה טוב לצרכיו למרות זאת.
יש מטפלים שאולי עובדים בשיטה של: קום וקח את עצמך בידיים, צא מזה;
ויש מטפלים שמקשיבים, מכילים, גורמים לך לראות דברים שאינך רואה
כמו חברותא טובה. לא?
זה, כנראה, תלוי גם בפונה עצמו; יש אנשים שצריכים את ההקשבה, את המקום הלא שיפוטי,
את ההכלה ויש אנשים שזקוקים דווקא לעצה נכונה, לדחיפה וכו'.
חושבת שבשתי השיטות יכול להיות חיסרון. למשל, בטיפול הקלאסי (הכלה,
הקשבה וכו'), אדם יכול ליצור תלות חזקה ולהמשיך ולהינות מההבנה וההכלה
ולא לזוז;
ובטיפול ה"דוחף" יכול להיות שהאדם כן יזוז ויעשה עם עצמו משהו מועיל.
ואותו אדם לפעמים זקוק לזה ולפעמים זקוק לשני.
לא בטוחה, אבל נראה לי.
לגבי הכתיבה, חושבת שאם הכתיבה היא רגישה ועמוקה, גם זה שכתב
אותה הוא כזה. אבל אולי זה באמת לא מגיע לביטוי מספיק באחד על אחד.
לפעמים אדם חייב את הגישה המכילה במאה אחוז. בלי זה הוא לא יוכל
לחיות....ממש. וזה בסדר גמור. בשלב מסויים זה כשהוא חש מספיק
בטוח, מוכל, אהוב, הוא יוכל לעמוד על הרגליים ו/או לנסות שיטת
טיפול אחרת.
ברור שיש גישות שונות, בדרך כלל ההבדל הוא בפרטים ולא בתפיסה, או שיש הבדל בין המטופלים. כלומר, יש בני אדם שמתאימים/נדרשים למטפלים יותר אסרטיביים. אגב יש גם אנשים שהולכים לאדמור או בבא שאומר להם בדיוק מה לעשות והם מקבלים את זה כתורה מסיני, וגם זה מבחינתם סוג של ריפוי.
יתכן שגליה היא באמת יותר בגישה של העצמה ומתן אחריות. אישית אין לי בעיה עם התכנים שלה (אולי עם דברים ספציפיים אבל לא ככ בגלל השיטה אלא יותר בגלל הצורה שהחומרים מועברים). רק כתבתי שיש כאלה שרואים בה "מאשימה את הקורבן", ולדעתי זה מראש האלה שמתייחסות למצבים של זוגיות מסוכנת ומצבים אקוטים.
אני הקטן, כשלמדתי על שיטות טיפול, השיח היה שהאווירה היא אמפתיה/ שיקוף/ הדהוד, והכלי ליצור תהליך הוא שאלות מנחות. כלומר, צעד אחר צעד עם המטופל עד שהוא מבין בעצמו מה נכון. אבל אני לא ראוי להגיד שזו הדרך היחידה. יתכן שיש שיטות אחרות, או שבמסגרת התהליך יש גם מקומות שבהם המטפל יותר נוכח ומכתיב.
מה שאני כתבתי, זה על אנשים שבכלל לא מתנהגים כמו מטפלים אלא כמו מטורפים. יש הבדל בין רמת ההקשבה וההכלה שלי למטופל, ובין להתנהג בקוצר רוח ועצבנות. ברור שהליך של ייעוץ וטיפול יכול להיות מתיש ומתסבך. אחרי הכל, אנשיםהגיעו לטיפול כי הם בתוך מורכבות מסוימת. אבל עדיין, המינימום הנדרש ממטפל זה להיות קשוב ואדיב, לפחות כמו חבר טוב שרוצה לשמוע ולעזור. (ואחת המטפלות עליה סיפרתי, זה בכלל לא היה הליך טיפולי, אלא מישהי שפנתה אליי מיוזמתה לשפוך עליי את כל הג'ורה שהתנקזה אצלה במוח. אם זה בשבילי כאדם זר שהיא בקושי מכירה מכתיבה אנונימית, אני לא רוצה לדמיין איך מרגיש מי שיושב איתה מתוך תקווה שהיא תעזור לו).
אני מדבר על משהו הרבה מעבר לשאלת הטקטיקה של מטפל, ובפירוש אני לא אומר כלום על גליה. אני ממש לא יודע איך היא בקליניקה. אני רק אומר שכתיבה יפה או הבנה עמוקה, לא תמיד קשורה לסבלנות ויכולת אמפתיה לאיזו מטופל/ת נודניק/ית שמשגע/ת אותך על איזו שטות.
אני לא הרגשתי שהיא "מאשימה" את הקרבן, כן מראה לו איך לקחת אחריות על החלק שלו, כידוע אחריות איננה אשמה
כדאי לראות חומר שלה במחשב; היא חכמה. מעשית.
יודעת לעבוד רק עם אחד מבני הזוג (כשמדובר בזוג).
לא חושבת שהיא הסוג העובד עם הכלה והקשבה
אבל לא בטוחה במאה אחוז.
זלטי רוזנטל
02-9999577
0548496761
חושבת שעוסקת רק עם נשים אבל לבטח תוכל להפנות. כדאי לנסות. בהצלוחה!
אני בעיקר שמח להכיר ולשמוע/לקרוא תכנים אם יש.
אחפש בזמני הפנוי בע"ה.
הם מדי פעם כותבים טיפים מעניינים ומועילים.
כדאי לקרוא.
חושבת שיש שם גם שמות של אלה הכותבים את הטיפים; הם יועצים זוגיים או משהו דומה. יכול לתת
כיוון למי כדאי לפנות.
שבוע טוב!!
תודה!
אם ממז במקרה יש לך קישור, יהיה טוב. כי בטח בגוגל המילה "השדכן" תעלה המון תוצאות לא רלוונטיות...
בס"ד
זה ארגון לחרדים. אבל אין צורך להיבהל. יש טיפים טובים.
שוב ממליצה על מר אלי גרון. האתר שלו ממש מעניין ולענ"ד חשוב .
נדמה לי שהוא גר בישוב כלשהו.
"בואי כלה" - לכולם, גברים ונשים .
בהנהלת אלי גרון.
דתי לאומי (אם זה מרגיע אתכם...). יש לו טיפים נהדרים באתר שלו.
עושה רושם של אדם חכם, מעשי ומבין. ממש. ממליצה לקרוא את התכנים שלו.
חברה שלי שוחחה עמו פעם והתרשמה שהוא ממש לעניין.
(אין לי שום נגיעות!)