בהתחלה מספרים קצת על עצמכם, על המשפחה, למה באתם.

המטפל מכוון אתכם בהתאם לדברים שאתם אומרים.

אתם צריכים לחשוב מה המטרה שלכם מהטיפול, לאן אתם רוצים להגיע, וגם לדעת שסביר להניח נושא האישות גם יעלה על הפרק (כי זה חלק בלתי נפרד מהזוגיות, מן הסתם), אז לחשוב אם ומה מתאים לכם, תוך כדי ידיעה שככל שתשטפו יותר ותיהיו יותר פתוחים, ככה יהיה אפשר לעזור לכם יותר (אבל אתם יכולים לחשוב על זה בהמשך)

דבר נוסף שכדאי לדעת, לפעמים יעלו דברים שיכולים להיות פחות נעימים ואפילו כואבים, לקחת את זה בחשבון.

בהצלחה!

אבל המטפלת תכוון אתכם ותשאל שאלות, אולי יהיו גם שתיקות.

אל תשפטי את הטיפול והמטפלת על סמך פגישות ראשונות, תני לזה זמן (אלא אם כן משהו חריג וקיצוני קרה)

בגדול חשוב להבין שהטיפול לא בא להגיד מי צודק ומי טועה.

המטרה שלך לא לשכנע את המטפלת בצד שלך, ולהוכיח שאת צודקת והוא אשם.

אלא להבין לעומק עם כל אחד מה בדיוק הצורך שלו, על מה זה יושב ולתווך את זה לשני.

לתת כלים לתקשר.

ולפעמים קשה להבין מטיפול זוגי על מה דברים יושבים, כי המיקוד הוא יותר הזוגי מאשר האישי, ובאישי יותר הולכים אחורה לחקור על עצמך.

ההתחלה יותר קלילה ולא כבדה

רק בהמשך שאת כבר רגילה קצת זה יותר לעומק

ויכול מאוד להיות שדווקא תהני מאוד לדבר

בהצלחה

הלוואי ותרגישו שזה עושה לכם טוב

מנסה לרכז כמה נקודות מרכזיות מניסיוני בתקווה שישפכו לך אור על התהליך באופן כללי: 

א. בעיניי כל זוג באשר הוא יכול להיתרם מתהליך של יעוץ זוגי.

ההבנה הזו שזוגיות היא לימוד, עבור כולנו. שאין אדם אחד שנולד יודע זוגיות, שגם גדולי המטפלים והיועצים ושמות הכי מוכרים היו צריכים ועדיין צריכים ללמוד זוגיות וליישם גם בחייהם הפרטיים יום יום שעה שעה. שאין אחד שהוא יותר נעלה מהשני אלא כולנו שווים ופשוט צריך ללמוד. וכמה שנלמד יותר, כמה שנשקיע בזה אנרגיה *אקטיבית* כך נוכל לגדול יותר ב"ה.

ממש "תורה היא ולימוד היא צריכה".

לכן, גם זוג שהוא 10 מ10 יכול להיתרם ולהגיע אפילו ל11 מתוך 10 בעזרת הגברת הלימוד והעמקה, קבלת הכלים והצמיחה המתמשכת.

וגם זוג שהם 9 מ10 או כל דבר אחר יכולים להיתרם, לשים דגש ומקום על הזוגיות שלהם (אפילו בפן הטכני של זה: להקדיש זמן קבוע בשבוע לכך, להשקיע מחשבה, מאמץ, אנרגיה, פתיחות בתהליך. זה כבר עושה המון.) ולהמשיך לצמוח ולהעצים עוד ועוד ב"ה.

ב. מתוך כך, כל זוג שפונה לתהליך כזה צריך לתת לעצמו *תעודת גבורה* על עצם זה שאכפת להם מהחיים שלהם עצמם. מאיכות החיים עצמה. שהם מבינים שהם חיים פעם אחת ורוצים למקסם את הטוב שבחיים שלהם. לא לחיות ליד או בערך אלא ממש לחיות את החיים עצמם בכמה שיותר שמחה ואושר ואהבה ב"ה.

לכן זוג שפונה לתהליך לא צריך חלילה לחשוב על עצמו "מה דפוק בי/בה/בו/בזוגיות שלנו ש"הצטרכנו" להגיע ליעוץ זוגי וזו תעודת עניות עבורנו" - ממש ממש לא! אלא בדיוק להיפך - "איזה מדהימים אנחנו שככה אכפת לנו מהאושר שלנו ומהחיים שלנו עצמם ואנו מבינים שזוגיות היא לימוד ואנו באים להמשיך ולהעמיק וללמוד!

וכמו שאנו יכולים אולי לפתוח סתימה בצנרת בעצמינו אבל אנחנו לא מעוניינים בכל הכאב ראש, הבלאגן, הזמן הארוך, הבוץ שישפך עלינו וכו' שבדרך - אז אנו פונים לאיש מקצוע שלמד את זה וישחרר לנו את הסתימה יותר במהירות וביעילות, כך אנו עושים גם בתחום הזה של הזוגיות שלנו".

ג. מניסיוני המקצועי, כל זוג אשר מגיע עם שלושה דברים עיקריים לתהליך - הסיכויים שלו להצלחה עולים בצורה משמעותית וגדולה מאוד:

1. רצון - זוג ששני בני הזוג עם רצון להיות יחד אחד עם השנייה, בטוב כמובן. (כלומר גם אם עכשיו פחות טוב - יש לשניהם רצון להיות ולחיות יחד בטוב. אחד עם השניה).

2. מוכנות - זוג אשר שני בני הזוג עם מוכנות לעבודה, להבנה שזה תהליך ודברים לא קורים ברגע אחד, עם סלבנות והתמדה, עם פתיחות ומוכנות לעבור דברים ולעשות תהליך - אחוזי ההצלחה עולים פלאים.

3. לקיחת אחריות - זוג אשר כל אחד מבני הזוג לוקח אחריות אישית *על הצד שלו* - האישה לוקחת 100% אחריות על ה50% שלה בזוגיות הזו והאיש לוקח 100% אחריות על ה50% שהוא בזוגיות.

- גם זוג שרק אחד מהם באים לתהליך עצמו בלי השני אבל יש להם את 3 הסעיפים הללו יכולים להצליח לגמרי ב"ה.

ד. בתוך התהליך עצמו, בעיניי ישנם 5 שלבים משמעותיים שכדאי לעבור עם איש המקצוע:

1. מודעות - להעלות דברים מעל לפני השטח, כמובן דברים משמעותיים אבל גם דברים שלפעמים נראה שאין להם חשיבות וע"י הכיוון של איש המקצוע מגלים שהם קשורים וממש בונים פאזל שלם של עוד ועוד חלקים שבסוף מתחברים כולם יחד ועוזרים לתת תמונה רחבה ודיוק במענה המותאם לזוג הזה ספציפית.

2. שימת לב שכל הסעיפים שכתבתי בסעיף ג' מתממשים - שיש לקיחת אחריות אישית, מוכנות ורצון, וכמובן רצף תהליכי שמאפשר את הדברים ואת התהליך עצמו.

3. הבנה עמוקה ונגיעה בשורש של הדברים - ממש לראות את השורש של כל דבר בפני עצמו ושל הכל יחד.

4. קבלת כלים - מתן כלים, תובנות וידע איך לצלוח בפועל את מה שלומדים ובונים.

5. תירגול - התרגול בפועל ובשטח הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. גם בין הפגישות וגם בפגישות עצמן - לתרגל ולהתאמן עד שהדברים יעשו לנו הרגל חדש.

זה מצריך זמן וסבלנות אבל זה קריטי. כי גם אם נלמד הכל, נדע את החשיבות של הכל אבל לא ניישם ולא נתרגל בפועל - האחוזים שנצליח ירדו.

בדיוק כמו שאם הלכתי לפיזיותרפיסט והוא נתן לי תרגילים לעשות כדי שלא יהיה תפוס לי הצוואר, הבנתי את החשיבות, הבנתי את השורש ממה זה נבע, הייתה לי מודעות ורצון וכו' - כל עוד לא תירגלתי בפועל את התרגילים הצוואר שלי עדיין ישאר תפוס...

ה. חשיבות ההתאמה בין איש המקצוע לזוג - וכאן חשוב בעיניי לברר את ההתאמה הראשונית כבר בשיחת היכרות טלפונית, עוד לפני שמגיעים פיזית למפגש. ממש לברר ולדייק מהם המטרות של הזוג, מהם הציפיות שלהם מהתהליך, הרקע לפנייה וכו', וגם עבור הזוג לשאול ולשמוע הכל על מי שהם פונים אליו - וכך לדייק את המענה ולדעת מה בתחום ההתמחות של איש המקצוע ומה פחות, מה מתאים לנו ומה פחות.

לוודא שהמטרות שלנו נמצאות בתוך תחום ההתמחות של איש המקצוע. לוודא הוא מתאים לסיפור שלנו ספציפית.

וגם לברר את שיטת העבודה והאם זה מתאים ונכון לנו, וכמובן בפגישה/ות עצמה ועצמן לראות שיש חיבור נכון ומי שעומד לפנינו באמת מקדם אותנו.

חשוב לזכור שאיש המקצוע נמצא שם בשביל הזוג ולא להיפך. הוא שם עבורם. לכן אם הם מרגישים שזה נכון להם ויש התקדמות, גם אם יש תהליך וכמובן עליות וירידות בדרך, אבל המגמה היא של התקדמות, שהם נמצאים במקום שיכול להיות כתובת נכונה עבורם - מעולה.

ואם הם לא מרגישים כך - לשקף לו זאת בזמן אמת. 

ולדעת שלעיתים מציאת הכתובת המדויקת ביותר עבורנו היא מסע בפני עצמו ולא להתייאש!

לא כל אחד מתאים לכל אחד ובאמת צריך שתהיה התאמה וחיבור ובעיקר הרגשה שאנחנו במקום שמטיב איתנו ב"ה.

ו. לגבי התהליך עצמו - בעיניי תהליך מוצלח הוא תהליך שמקדם את הזוג. תהליך שבו הם יכולים כבר בזמן אמת לשקף למי שמולם את כל מה שהם מרגישים. גם בתוך הפגישות וגם בין הפגישות. שהם מרגישים חיבור נכון. שהם מרגישים שמבינים אותם ומקשיבים להם.

שיש התאמה ספציפית לכל זוג ולא מנסים להכניס אותם לאיזו תבנית מוגדרת מראש, אלא ממש רואים אותם באינדיבידואליות שלהם ומדייקים את המענה הכי נכון עבורם.

שהם מקבלים כלים לצלוח את כל הדרך הזוגית גם לבד ולא רק בתלות באיש המקצוע, אלא לאחר שמקבלים ומתרגלים בתהליך עצמו - מקבלים גם כלים להמשך הדרך לעשות זאת בכוחות עצמם כי בסופו של דבר הכוח האמיתי והחיים האמיתיים נמצאים אצלם עצמם.

ותהליך וגישה שרואה אותם כמכלול של האדם שהם, בפן האישי, הזוגי, ההורי, המיני, התעסוקתי, הנפשי, הרגשי, המשפחתי וכן הלאה - הבנה שאני כאדם מורכב מכל המקומות שבי ושלי, ולראות גם את הפן האישי, את האדם הנפרד שאני והנפרדות שלי בתוך הביחד וגם את הביחד בתוך הנפרדות ואת הפן הזוגי. ולראות מתי צריך עבודה אישית ומתי צריך עבודה זוגית ומתי גם וגם ולהגיע ב"ה לאיזון נכון בין הכל.

ז. ואיך בכלל מתנהל התהליך עצמו?

זו שאלה נפלאה אבל כמספר אנשי המקצוע כך מספר התשובות

כלומר זה מאוד תלוי במטפל עצמו ובתהליך שהוא עושה.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה למשל עם מחויבות לכל התהליך, בזמן ובשעה קבועים, למשל חודשים או שנים, במתכונת של פעם בשבוע פגישות זוגיות.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה ללא התחייבות אלא כל פגישה בפני עצמה, עם יותר מרחב מאפשר וגמישות בזמנים, במתכונת שמתאימה לזוג וגמישה גם היא (אחת לשבוע/שבועיים/משתנה עם הזמן וכן הלאה), ושישלבו פגישות זוגיות ופגישות אישיות לפי הצורך, והתהליך יהיה יותר ממוקד ומתפרס על כמה חודשים

יש אנשי מקצוע שיעבדו בעיקר על העבר, ויש שיותר יתמקדו בהווה

יש שיעבדו לפי פרקטיקה ותיאוריה, ויש שרק לפי תיאוריה

יש שיהיו כמו "משפך" ששופך ידע "מלמעלה למטה" ללקוח ויש שיאמינו שהתשובות רובן ככולן מצויות אצל האדם העומד מולם עצמו והם רק מסייעים לו להביא אותן מן הכוח אל הפועל

ויש עוד הרבה מאוד סוגים.

גם את זה מאוד ממליצה לברר כבר בשיחת ההיכרות הטלפונית אם יש. או לכל הפחות בפגישה הראשונה.

ח. לגבי החשש שיכול לעלות אצלנו ש"מה, נצטרך ישר לשפוך את כל סיפור חיינו?" או מה בכלל פותחים בתהליך: 

אז גם כאן, זה מאוד תלוי באיש המקצוע.

יש שיענו שכן ויש שיענו שלא.

אישית אני מאוד מאמינה שהאדם והזוג יביאו רק את מה שהם מרגישים בנוח להביא. בקצב שלהם. במרחב הבטוח שלהם.

אפשר לשאול בעדינות אבל תמיד עם נתינת מקום לבחירה ואוטונומיה על מה יפתח ומה לא, ובאיזה קצב.

חשוב להזכיר שוב גם כאן - איש המקצוע הוא כאן עבורכם ולא להיפך.

לכן רק מה שנכון ומתאים לכם הוא מה שנחשב.

המטפל יכול לכוון את כל התהליך בהחלט, אך תמיד עם רגישות ושימת לב אליכם, לקצב שלכם, לרוגע שלכם, לביטחון שלכם.

המרחב הזה של האמון והביטחון והרוגע והרגישות מאוד חשוב.

ט. לגבי התהייה כמה כוח בכלל צריך להכין לפני הכניסה לתהליך:

בהחלט צריך כוח בכניסה לתהליך.

אבל חשוב לזכור שהכוח הזה מתרגם אח"כ ב"ה לתועלת רבה מאוד.

כלומר זו עבודה מתגמלת מאין כמוה ועם פירות מתוקים מתוקים ב"ה, כיוון שאנו עוסקים באיכות חיינו ממש.

וגם חשוב לזכור שזה תהליך.

לאט לאט.

לא הכל בבת אחת.

וגם אם יש קשיים מאוד חשוב לשקף זאת למטפל.

שיהיה קשוב אליכם, גם בטוב וגם בקושי, שיהיה רגיש אליכם, שיהיה אכפת לו מכם באמת

שיעזור לתת כוח גם לכוח של התהליך עצמו

וב"ה רואים בתהליך גם תקופות של הנאה וסיפוק ולא רק רק עבודה קשה כל הזמן, אם כי אין ספק כמו שכתבתי בסעיפים קודמים שרצון ההדי של הזוג להיות יחד *בטוב*, מוכנות של שניהם לתהליך (זה נכון גם אם רק אחד מהם מגיע לתהליך), ולקיחת אחריות אישית - מקפיצים את אחוזי ההצלחה בצורה משמעותית.

ב"הצלחה רבה יקרה!

תחזקו את עצמכם ובהחלט תנו לעצמכם את תעודת הגבורה הזו על הבחירה בחיים ובאיכות החיים שלכם

ושהקב"ה ילווה אתכם בכל צעד ושעל

ותזכו לראות בחוש התקדמות, צמיחה והעצמה גדולה ב"ה 🙏❤️

אין אפשרות לרכב, ניסינו לחשוב על זה, ואפילו חיפשנו, אבל זה יכניס אותנו ללופ בעייתי מבחינה כלכלית.. 

לבעלי יש אופניים חשמליות- הוא מפזר את הילדים בבקרים. (בני 4.5 ושנתיים)  

לי אין אופניים חשמליות וגם.. אני בהיריון, אין שום סיכוי שאעלה על אופניים חשמליות ועוד עם הילדים. 

בשעות האלה בעלי בעבודה, 

האיסופים זה עליי, לא משנה איך הוא יעבוד (בוקר/ערב) בשעות האלה הוא בכל מקרה בעבודה. 

אבל שקלתם ליווי כלכלי בארגון פעמונים/ מקימי/ משהו בסגנון?

מהתיאורים שלך עולה שאתם חיים חיים מאוד עמוסים ותובעניים אומרת בכנות שאין מצב שאני הייתי יכולה לעמוד פיזית ונפשית בעומס הזה... ואנחנו אנשים לגמרי ממוצעים ורגילים לא מתקרבים ללהיות אמידים/ עשירים

ברור שלא יהיה לך כח לילדים אחרי כל יום כזה אם כן היה לך כח זה היה הזוי...

אולי יש דרכים להפחית עומס בלי להגיע לקריסה כלכלית?

שואלת הכי באהבה ובלי שיפוטיות, ממש רוצה בטובתך. 

אבל ..

בואי נאמר שאין הרבה לשנות... אין לנו יותר מידי מה להזיז.. 

נקודת ההתחלה שלנו בעייתית- המשכנתא שלנו גבוהה ויש לנו עוד הלוואה בנוסף. (ההלוואה היא להורים שלי אז ככה שזה מאוד גמיש- בחודשים לחוצים אנחנו יכולים גם לא להחזיר, זה פשוט אי נעימות אז משתדלים). 

ובשביל לשנות את זה צריך הרבה אומץ והחלטה (בעלי ואני לא מסכימים בנושא הזה.. אני רוצה לשכור ולהשכיר ולא מוכנה למכור כי מדברים על פינוי בינוי וזה פשוט הכנסה בלי לעשות כלום , להגדיל את שווי הנכס ככה. והוא רוצה רק למכור- כי הוא לא רואה שמתקדם משהו עם הפינוי בינוי. וגם מפחד מחודשים ללא שוכרים או בלתם אחר..

שנינו צודקים וקשה להכריע. 

ולכן, 

המצב לא משתנה.. 

ניסינו לעשות מחזור משכנתא- לא עוזר לנו בהקטנת ההחזרים. 

אחר שכן אפשרי כלכלית?

יש לך אפשרות לקחת מונית או בייביסיטר שתוציא את אחד מהם מהגן?

בייביסיטר שתבוא להיות עם הילדים לחצי שעה אחרי שאת חוזרת איתם כדי שתוכלי רגע לנוח?

אני ממש מבינה אותך!! אין מצב שהייתי מצליחה לתפקד עם הילדים בצורה סבירה אם הייתי עושה מסע כמו שאת עושה איתם.

אז אני חושבת שהדבר הכי דחוף זה למצוא משהו שכן אפשרי, שיקל על עניין האיסוף.

אם תצליחו לפתור את זה, אני חושבת שזה יקל עלייך מאוד מהרבה בחינות

עם יועץ נדלן, או איך שקוראים למקצוע הזה, שיעזור לכם להבין מה הנכון בשבילכם?

זה באמת נשמע שאתם קצת בלופ שצריך לחשוב איך יוצאים ממנו...

כי לפזר שלושה בלי רכב בכל מזג אוויר ברכבות וכו ועבודה - זה די קריסה

שלא נדבר על חודש תשיעי בקיץ

אני גם חושבת שלשכור ולהשכיר זה פתרון טוב, בהנחה ותהיה דלתא בין המחירים וכך תוכלו להתנייד בצורה נוחה יותר לפחות

איכות חיים חשובה לא פחות מלהחזיק ולגור בדירה שלכם

הייתי מדברת על זה שוב עם בעלך

בהנחה וההכנסות לא יגדלו בקרוב - זה נשמע כמו פתרון הגיוני. 

אתם לא צריכים לשלם עליה כל החיים.

השנים הכי יפות שלכם מתבזבזות בגלל המשכנתא הזו...

את גמורה

לחוצה

עייפה

לא מרוכזת

גם המיקום של הדירה כנראה לא משהו אם את צריכה להיטרטר שעות בין המסגרות של שני ילדים.

שווי הנכס לא מעניין

מעניין החיים שלכם.

השנים האלה לא יחזרו

לילדים שלך לא תהיה אמא רעננה חלופית בגילאים הרכים..

תמכרו את הדירה

תחזירו את ההלוואות

בכסף שישאר תקנו דירה זולה בפריפריה עם משכנתא נמוכה במקום עם רמת חיים גבוהה, קרי: אויר לנשימה, משרה חלקית, קהילה תומכת. או לחילופין תשכרו דירה נחמדה ותשקיעו את הכסף בשוק ההון בתנודתיות נמוכה.

כמובן רק עם חוזה מסודר בהתייעצות עם עו"ד.

זה לא כזה פשוט מבחינת המשכנתא אבל אפשר לנסות למצוא פתרון.

הרעיון להכניס שותף (נניח ההורים במקום הלוואה יקבלו אחוזים מערך הדירה בגובה יתרת ההלוואה שנותרה)

האחוזים יקבעו לפי המזומן שהמשקיע נותן לפי ערך הדירה היום. (שווה לקחת הערכת שמאי, בטח יש לכם אם בדקתם מחזור משכנתא)

על פניו נשמע שמספיק להכניס שותף בגובה 5%-10% מערך הדירה, תקבלו תזרים לכיס (או פטור מהמשך החזר הלוואה)

ככה לא תפסידו את כל פוטנציאל הרווח, כי עדיין רוב הרווח ילך אליכם, תוותרו רק על כמה אחוזים בודדים, אבל תוכלו לחיות קצת יותר ברווחה כלכלית.

אפשרות נוספת, לקחת בחשבון מראש אובדן הכנסות שכירות של חודש מתוך שנה (הערכה סופר שמרנית)

ובואי, מי לא מוצא שוכרים במרכז? ולא כל שנה מתחלפים שוכרים.

נניח דמי שכירות יתנו לכם 7000 כפול 11 מתוך 12

יוצא 6400

אם תמצאו דירה בפריפריה משמעותית בפחות מ6400 אז זה יוצא שעדיף לעבור.

בפריפריה כל המחיה זולה יותר, לא רק מגורים.

עוד מעט יהיה לך גם הוצאות על מסגרת לתינוק, איך תעמדו בזה?

שנה הבאה הקטנה נכנסת לגן עירייה?

אם לא, ממש שווה לשקול מעבר לשנה ולראות אם טוב לכם.

החשש שלא תמצאו שוכרים הוא חשש רחוק לעומת החיסכון הפוטנציאלי.

שתאסוף אותך, ותקח אותך הביתה עם תחנות לאיסוף הילדים.  

או לקנות רכב מיני, קטן פשוט וזול. 

זה שעה שבתיס כבר סיימו. קחי בייביסיטר רק לאיסופים. שתשים את הקטנה בעגלה, תיסע לגדול ותביא את שניהם.

אם בעלך לא שם את העגלה שם בבוקר שתתחיל את המסע אצלכם מלקחת את העגלה.

את תגיעי מהעבודה תנוחי תאכלי משהו תחתכי פירות, היא תעשה איתם את הסיבוב בחוץ, תעלה אותם אלייך, תני לכולם מים קרים, שחררי אותה ותשחקי איתם.

מבחינת בייביסיטר זה שעה-שעה וחצי ולא ארבע שעות משחק שהיא בבית אבל הילדים בתכלס עלייך כשאת גמורה, ובשבילך זה אויר לנשימה.

זה ממש לא נשמע אנושי. ממש לא!

למה עשרים דק' הליכה? אין שום תחבורה ציבורית לשם? אולי שינוי מסלול יעזור?

יואו נשמע ממש קשה כל הדרך הזאת. 

נשמע שממש קשה לך, ולא בכדי

כל ההליכה עם הילדים, ולהיות במשרד ככ הרבה שעות ובהריון..

אני הייתי שוקלת לבקש להוריד בשעות ,לעבוד עד 13 או 14 . ולנסות לבקש עזרה בתשלום מאישה בוגרת או נערה אחראית שתוציא לך את הילדים ותהיה איתם בבית עד שתגיעי.

כך אני עשיתי כשהייתי צריכה לעבוד משרה מלאה ולא הספקתי לצערי להגיע לגנים בזמן.

לקחתי אישה מבוגרת ,הוציאה אותם מהגן באיזור 4 וחצי ו,נתתי לה מפתח ,הייתה מגיעה אליי ונשארת בערך שעה וחצי שעתיים . לפעמים אצלה ולפעמים אצלי . זה יכול באמת להציל חיים לתקופה מסוימת.

או שבעלך יוציא בתורנות איתך.... 

נשמע שזה חובה בשבילך.

אפשר לקנות רכב ממש פשוט ב- 20 אלף ש"ח

כמובן לקחת בחשבון עלויות חודשיות של דלק וכנראה החזר הלוואה.

תחשבון על דרכים שבהם הרכב יעזור לכם להגדיל הכנסה.

לדוגמא שאת או בעלך תוכלו להגיע מוקדם יותר לעבודה או לצאת יותר מאוחר 

יותר שעות -- > יותר כסף.

אולי תוכלי לקחת איתך נוסעות בתשלום בדרך לעבודה.

אולי לעזור להורים בגן של הגדול להחזיר את הילד שלהם בתשלום

כל דרך שתעזור לכם להגדיל הכנסות ולממן את הרכב.

משכנתא אולי כדאי לעשות מיחזור משכנתא כדי להוריד את העול קצת.

אחרי הלידה מציעה לך לחפש עבודה חדשה עם קפיצה בשכר. בדר"כ כל שינוי עבודה מביא איתו עלייה בשכר.

שאני לא בטוחה שזה כדאי.

אני כמובן לא מכירה כאן את הסיפור

אבל רכב זה אף פעם לא "בקטנה"

מעבר להוצאה החד פעמית, זה דלק, ביטוח, טיפולים.

לרוב רכב זו לא קנייה כלכלית משתלמת

יש הרבה דברים שזה מקל עוזר וזה משפר פלאים את איכות החיים

אבל בוודאי שזה גם משאבת כסף

ואם אין באופק צפי וודאי להגדלת הכנסה, והמצב הכלכלי לחוץ גם ככה, צריך לשקול היטב לפני שבוחרים בזה.

ולכן  כתבתי שצריך לחשוב על הצד השני, איך להגדיל הכנסות כנגד

אני בעצמי מנחה קבוצות של כלכלת משפחה.

בעיניי אי אפשר להתרכז רק בהקטנת הוצאות ותמיד עדיף לשים דגש על הגדלת הכנסות (כמובן שגם וגם אבל יותר על ההכנסות)

תמיד להגדיל הכנסות

ממש שהיא תיארה בשרשורים קודמים, זה לא כל כך פשוט.

(ובאופן כללי זה לא כל כך פשוט)

מי לא רוצה שיהיה לו עוד כסף בחשבון הבנק? אבל בסוף המלצות לחוד ומציאות לחוד.

אז ברור שבמצב אידיאלי רכב כאן היה עושה שינוי דרמטי, אבל הם שקלו את זה, והיו בליווי פעמונים, והגיעו למסקנה שזה לא אפשרי.

אז דווקא לא לוותר על רכב, יכול להכניס לסחרור גדול יותר

האם בעלך יוכל לפזר אותם כשהילד מחזיק באופניים?

בכל מקרה לא הייתי סוחבת בעגלה ילד בן 4.5

שיתרגל ללכת.

את העצירה אפשר לעשות נגיד אחרי רוב הדרך, לא בתחילת הדרך (אלא אם את זקוקה למנוחה בגן שלו)

אולי להביא להם שלוקים כל יום שידרבן אותם לזוז?

לגבי להכין ארוחה, אם כל יום תכיני ארוחה ליום המחרת, זה יוצא אותו מספר בישולים רק בשעות נוחות יותר

ואפשר גם להכין סיר ליומיים- שלושה.

בגיל של הקטנטונת אפילו לא חייב לחמם.

תוציאי קופסה מהמקרר ותני לה. (עוף נגיד אפשר לפרק מראש)

ובכללי ממש ממש קשה לחזור לשגרה ולנסיעות. זה ככה אצל הרבה אנשים.

אני למשל נסעתי לעבודה גם במלחמה אבל עכשיו למשל אפילו לעמוד בפקקים נראה לי בלתי.

מאליאקספרס

אומנם לא כמו מזגן, אבל עדיף מכלום.

יותר או בייביסיטר

בחום קור מסלול כזה זה לא הגיוני

לגבי השיקול הכלכלי

מה התוכנית שלכם? יהיה שיפור עוד 3,שנים? עוד 5?

בעיניי במצב הזה, רכב זה חובה.

הוא גם בדיעבד עוזר להגדיל הכנסה לדעתי, מתוך רווחת הנפש.

ב. לפחות שישאלו אם אנחנו רוצים לבוא. מה זה הגועל נפש הזה??

והטיול מחר, זה לא שהם תכננו מתישהו כן להזמין.

אז באמת לא יפה מצידם ומבאס ממש🫂

האמת שבמקומך הייתי סקרנית למה לא הזמינו אותנו, אבל כנראה שהתשובה (מה שלא תהיה) רק תהיה מעצבנת יותר...

מה קורה למשפחות היום? חמות? תתעוררו.
סליחה שאין לי נחמה.
איך אפשר לנחם? לא יודעת
הכעס שלך מובן, חיבוק!!!!!!

מקווה שזה בסדר שאני שואלת

אבל עם יד על הלב.

יש להם סיבה למה לא להזמין אתכם?

נשמע כואב

במקרה כזה הייתי שולחת את בעלי לברר למה לא הזמינו אתכם

אפשר לומר שזה דיי בוטה

אני חושבת שאם היה קורה לי גם הייתי מתעצבנת. למרות שתכלס, אם לא כיף לך איתם, אולי עשו לך טובה.

אצלנו פעם גיסי הזמין אותנו למסיבת יומולדת של הבת שלו כשהוא ראה את בעלי במקרה יום קודם. אני התחלתי לחשב חישובים איך למען ה נצליח להגיע, ואיזה תוכניות של מחר צריך לבטל. ואז נפל לי האסימון שהם בכלל לא תכננו להזמין אותנו (כן הזמינו אחרים מהמשפחה). אז בלב שמח עדכנתי שלא נבוא והללויה רווח לשני הצדדים. 

האמת שנראה לי שלא הייתי מתאפקת והייתי מבקשת מבעלי לברר מה קורה. ואם לא היה שואל אולי הייתי שואלת איזו גיסה בעצמי. 

ואם זה מפריע לו - שהוא יפנה וישאל וידרוש הסברים

נכון שזה לא נעים ומעצבן, אין ספק, ואולי הגיסה גם דיברה על זה עם הורים? (מה שאמרת לה כאילו) ולכן לא הזמינו?

מציעה לשים לב מה את אומרת למי, את לא יכולה לדעת למי זה יגיע ואיך. בסוף הם הורים ואת גיסה, הקשר שונה

חיבוק♥️♥️

היו לי כמה אירועים מאוד לא נעימים לאחרונה עפ המשפחה של בעלי.

לא מסוגלת לראות אותם או לדבר איתם ואני שמה לב שזה משפיע לי על היחס לבעלי, אני קצרה אליו יותר ועצבנית למרות שמסכן הוא לגמרי בצד שלי ומבין וחושב שהם היו לא בסדר. לא מגיע לו ולא יודעת מה לעשות עם זה.

וחיבוק לך. האמת נשמע נורא❤️

שלו וכל כך מתוק ב"ה, אז זה לא מרגיש לי קשור אליו מה שהם עושים.

תודה, וחיבוק גם לך! משפחה של בעל יכולה להיות כזאת מעצבנת

והוא אמר שהוא פשוט לא חשב שנרצה לבוא.

אבל עדיין, הוא כתב הודעה בקבוצה המשפחתית, ותייג את כולם חוץ מאותנו!

מה הבעיה שלך לשאול אם אנחנו רוצים לבוא?

הוא יידע אתכם. זה כבר קצת יותר מובן.

למרות שבאמת מיותר לתייג בתוך הקבוצה את כולם חוץ מכם 

ולהציע כשברור שלא תרצו.

אני מבינה למה זה מעליב, וכנראה שלא הייתי נוהגת ככה. אבל אולי אפשר להסתכל על זה אחרת.

גם לא הזמינו לדברים וממש ממש נפגעתי.

והערנו על זה והיו מריבות ולא עזר.

וכעבור שנים שהבנתי שהם לא רוצים בקשר איתי ואני לא יכולה לחייב אותם לרצות אותנו וכשאני כבר לא מעוניינת בקשר הם פתאום כן מזמינים וכן מעוניינים.

אז אני רק ממליצה לך לא לאכול את הלב על זה וחבל על העצבים ומי שלא רוצה אותי אז גם אני לא רוצה קשר איתו

וראיתי שכל הדיבורים הרעים חילחלו גם לילדים ובסוף אלו סבא וסבתא שלהם ואני לא רוצה שהם יפסידו אותם

ואת נהדרת❤️

אבל זה מרגיש לי שונה (לטוב ולרע) כשגם את הבן והנכדים (בעלה והילדים) לא מזמינים.

אפילו היצר האימהי הזה של - היי, אל תפלו את הילדים שלי 

ב. לאף אחד לא איכפת מטיפול פסיכולוגי... חצי מהמדינה בטיפול פסיכולוגי

ואז זה כולל גם את הסודיות של הפרטי והוא יהיה חייב לדווח. זכותו לא לחתום אבל זה גם יפיל אותו מתפקידים מסוימים וגם ישאיר לו חסיון גם ברפואה הציבורית.

חוץ מזה שגם מי שהולך לטיפול ואפילו לוקח כדורים מסוגים מסויימים לא בהכרח נפסל בגלל זה, פשוט יבקשו לדבר עם הפסיכולוג/פסיכיאטר ולקבל הערכה ואם הוא מתאים ימשיכו בתהליך

התפקידים שצריך את זה בשבילם זה תפקידים שאנשים רוצים להיות בהם, ולא לחתום ויתור זה פסילה טכנית של עצמך. לא יהיה אכפת לאף אחד וזה לא נראה לא טוב, זה מובן, ואם ירצה להתמיין בעתיד למשהו מסווג וכן לחתום קשה לי להאמיןשמישהו יפסול אותו על זה..

הוא גם לא צריך להגיד שזו הסיבה. תמיד יכול לומר שהוא מוותר על המיון לתפקידים מסווגים

ישאלו אותו גם ככה, לא מעניין אם זה פרטי או ציבורי.

יש חסיון רפואי אז אף אחד לא ידע אם לא תספרו, אבל מקומות שבהם זה רלוונטי, נגיד כמו מיונים לצבא שכוללים סיווג אז ממילא שואלים ומבקשים ויתור סודיות גם על הפרטי, ואז זה לא משנה.

בקיצור לא נראה לי שתפסידו כלום מלבקש החזר. 

שהילד (סתם ילד, לא שלך דווקא) הוא מתמודד נפש ובעקבות כך לא ישבצו במקום שעשוי להביא אותו להתמודדויות מורכבות - מה רע בכך?

זה נועד לביטחונו.

אצלנו בציונות הדתית מייחסים כ"כ הרבה חשיבות לצבא והתקדמות בצבא, אבל לא בטוח שלכולם זה מתאים ויהיה טוב שהצבא יעשה אבחנות ומיונים לשלום המתגייס.

ובכל מקרה לא כל מי שמטופל פסיכולוגית הוא מתמודד נפש.

בקיצור, אני הייתי מבקשת החזר.

זה לטובתו

ולא לכל אחד מתאים להיות קרבי

תקיפה שעבר

איך הולך התהליך? נניח שלאחר הויתור סודיות יפתחו ויראו שהיה אצל פסיכולוג. האם יבדקו מדוע? מי יתן את הפרטים?

ומבקשים ממנו את הפרטים של המטפל ואישור להתקשר אליו ולשאול. לא מעניין אותם מה הוא עבר, יותר לשמוע מהמטפל שמדובר בבן אדם יציב ואמין.

וזה גם לא פתוח במערכות של הצבא ולא כל אחד יכול לראות את זה, נגיד מפקדים. זה חסוי גם בתוך המעקכות ופתוח לאנשים מאד ספציפיים שאחראים על הסיווג

והוא כותב בכמה מילים בעקבות מה הגיע המטופל (יכול גם לכתוב בצורה עמומה), האם יש אבחנה, והאם יש מצב פסיכוטי/דיכאוני/אובדני.

לרוב הפסיכולוג ישתף את המטופל/ההורים מה יהיה כתוב במכתב, ויכול לעדן את הניסוח כל עוד זה לא פוגע במקצועיות שלו.

ייתכן גם שיזמנו את הילד לפגישה אחת עם קב"ן טרם הגיוס בעקבות המכתב, וייתכן שלא.

אבל ממש קשה לי להאמין שיכולה להיות לזה השפעה רעה על העתיד שלו

היום כל בנאדם שני הולך לפסיכולוג

זה לא כזה חריג וכבר לא מדביק תווית כמו שהיה פעם

כשסופרים מילים לא סופרים רק מילים שלמןת אלא גם הברות שיש להן משמעות ספציפית. אם מא זה מים אז זה נחשב מילה. קולות של חיות זה מילה וכו. אז תבדקי. אני חושבת שצריך בגיל הזה 20-30 מילים ולצרף שתי מילים (אבא בוא)

יש ילדים שפחות אוהבים פעילות של הרבה אנשים. איך הוא במשחק אחד על אחד עם ילדים בקבוצה שלו? זה גיל שיש בדכ חבר אחד או שניים. לא ממש משחקים יחד אלא אחד ליד השני אבל אמורה להיות ביניהם תקשורת

אם כי 2 בנים שגדולים ממנו היו אצלי ככה אותו הדבר

\ובגיל שנתיים נפתח הברז...

בגלל שראיתי שמבחינה חברתית הוא מאוד בורר וחושד חשבתי אולי קשור יחד...

כשהיינו בחג הרבה עם המשפחה המורחבת ראיתי שגם שם הוא בוחר עם מי לשחק

כן התחבר לאחד במיוחד ואחרים דחה או ברח...

זא רואים שהוא מבין מה בא ומתאים לו

אבל מאוד מאוד חשדן

יש ילדים יותר רגישים, יותר מופנמים. לא חייב שיהיה לו כימיה עם כל אחד.. נורמלי שיברור ויפחד אם זה אנשעם שהוא פוגש לעיתים רחוקות. אבל אין הוא במעון? משחק? עם ילדים אחרים? מביע את עצמו?

יש משפחות שילדים מדברים מאוחר ולפעמים גם בתוך המשפחה יש מנעד, זה כשלעצמו לא בהכרח מצביע על בעיה. כן הייתי בודקת אם נגיד בגן הוא נמנע מחברת ילדים

לרוב הוא מתרכך עם הגיל

מהצעירים הכי פחות חושש ומתרצה

אבל גם אם לוקחים מדי בכוח הוא מתנגד

לא אוהב שמנהלים אותו..

במעון צריכה לשאול שוב

בעבר כשציינתי להם שבתמונות נראה שהוא בצד הם אמרו שזה בסדר הוא לא חייב להיות ראשון ובמרכז

אבל מתכננת להדגיש שוב את השאלה

יש אנשים שמתחברים בקלות ויש יותר בררנים חברתית. מותר לו לרצות שליטה על עצמו. זה ממש בסדר. גם מה שאמרו  במעון נכון לא כל רחד אוהב להשתתף בפעילטת רק כי היא שם.

אם את חוששת תתייכצי עם רופא היתדים, אבל לדעתי הממש לא מקצועית כל עוד את רואה שיש לו את היכולת לקיים אינטראקציה חברתית הייתי פחות דואגת

התחלתי לחשוש קצת כשראיתי את רובם סביב הפעילות 

והוא צופה

ורק עכשיו קולטת את כמות שגיאות המקלדת, סליחה.

רק אומרת את זה כאמא..

יש לי ילדה מאד חברותית ותוססת שלא אוהבת את החוגים בגן. זה גם יכול לקרות

הדיבור לא מדאיג בעיני, יש המון ילדים שבגיל שנה וחצי עוד לא מדברים.

כן ההתנהגות החברתית קצת מעלה שאלות. מה זה לא נענה למבוגרים? ומה המטפלת אומרת?

ותבקשי הפנייה להתפתחות הילד.

זה תהליך קצת מייגע, צריך למלא כל מיני טפסים, ולהמתין לתורים וכו'וכו' אבל זה שווה את זה.

אם את רוצה אפשר ללכת גם בפרטי ולשלם בהתאם...

אפילו אפשר בינתיים רק לקלינאית תקשורת בתור התחלה 

אני פחות יודעת מה נחשב תקין בגיל הזה.

מבחינת דיבור, כן מצפים בגיל הזה ליותר מילים.

גם מילה חלקית ולא תקנית נחשבת מילה, אם זאת מילה קבועה שמביעה משהו מסוים.

יכול להיות שהוא ישלים את הפער לבד.

בכל מקרה, כדאי לבקש הפניה להתפתחות הילד.

בדרך כלל התורים רחוקים, אז שיהיה. ומקסימום אפשר לבטל אם כבר אין צורך.

בינתיים כדאי לעשות גם בדיקת שמיעה, לבדוק שהכל תקין.

קניתי 10 פריטים ביחד עם הילד,הוא היה מאושר.

גם ככה כל המשחקים הגדולים יותתר קיימים אצלנו והוא אחרי הכל משחק באותם שני משחקים עיקריים

קניתי לשני הגדולים (6.5, 8.5) שעון יד.

לבת ה 4.5 חוברת עבודה עם מדבקות

לבן ה 2.5 קוביות

ולכולם ביחד קניתי ספרים.

שעונים לגידולים, בכל מקרה רצחתמ לקנות, אז זאת היתה הזדמנות.

ואת הספרים הוספתי, כי קיבלנו גיפטכארד לחנות ספרים, והייתי צריכה לנצל את זה למשהו.

נקודות שכדאי לקחת בחשבון:

כמה תקציב אתם רוצים להשקיע לכל אחד או לכולם ביחד?

האם יש משהו מסוים שהם רוצים, או צריכים?

אם קונים לילד מתנה אישית, האם הוא ישמור לעצמו או ישתף גם את האחים?

לפעמים ילד יותר ישמח ממתנה פשוטה וזולה, ולא דווקא ממשהו יקר.

לפעמים עדיף לקנות חלקים נוספים/ הרחבה של משחק קיים, ואין צורך בעוד משחקים חדשים.

הם רצו

אני לא😉