עם כל הקושי שבדבר, 

תינוק בן 5 חודשים שנראה ככה ואין שיקוף מלא- לי זה גם יוצר חרדה ואי אמינות. 

כל הכבוד שחזרת ובדקת. 

שאמון בעיניי זה הכי בסיסי.

ונשמע שזה לא קיים ואת יודעת שהיא לא אומרת לך את האמת.

אז הייתי מוציאה

קל לכתוב כשזה לא הדילמה שלי, אני יודעת.

אבל אם נסתכל רגע אובייקטיבית, חושבת שעדיף להוציא

מה אתן מצפות ממטפלת לגיל הזה ? זה שלא שמעתי אותה באינטראקציה איתם, זה נורמאלי ( כשפתחה את הדלת אז כן דיברה לילדים וכו' אבל שעמדו בחוץ לא שמענו ) ? נראה לי של הגדול היתה משמיעה שירים, משחקת איתם וכו'

אמא שלי ממש טוענת שזה שהיא קלטה שאני חרדתית היא כנראה אמרה שלא בכה עכשיו ולא סיפרה שכן כי יש כאלה שנלחצות מזה ( היא גם אמרה לי אני רואה שאת לחוצה, זה בסדר, הוא היה רק איתך אז זה הסתגלות ושהוא רגיש מאוד )  

כנראה באמת רצתה להרגיע אותך שלא תלחצי, אולי היא מהממת וטובה ומעולה בטיפול בתינוקות.
אבל בטיפול בכמה תינוקות קשה להתיחס לכל ילד, תינוק ולכל בכי.
מובן מהסיפור שהוא בכה הרבה חד משמעית (ריסים רטובות, השתנקות, עיניים אדומות...)

ופה זה הבחירה שלך שאת יודעת שהוא אוהב ידיים, ואם לא הוא בוכה.
לא תהייה למטפלת אפשרות להרימו כל היום וכל יום, ולא בטוח שתמצא עוד דרכים להרגיע אותו
את מוכנה לשים אותו שם?
אני אישית הייתי מוציאה לאלתר. 
5 חודשים זה פיצי, לא הייתי עושה לו את זה (ולא לעצמי...)

והוא יכול להיות הרבה זמן על הרצפה עם יש עוד תינוקות

לא יודעת אם לתת לזה עוד יום

בעלי לא רוצה

ואני חוזרת לעבודה ואין לי עוד אופציה

ואולי באמת היא טובה בגילאים יותר גדולים שהם יותר מעסיקים את עצמם ( כמו אחינית שלי ששם ואחותי אומרת שטוב לה )

אבל קשה לי ששאלתי ישירות אם הוא בכה והיא אמרה "דווקא עכשיו לא, עשה לי ככה גם בבוקר" וגם זה שחוץ מ"שקט!" לא שמעתי כלום רק שהיא פתחה לי

ומי אומר שמשהו אחרת תיהיה יותר טובה

בעעעעע

שאלת שאלה, היא פשוט צריכה לענות.

יום יום נסתדר איכשהו

ונמשיך לחפש

לא יודעת מה האופציות שלכם אבל לא חושבת שהייתי מחזיקה 3 ימים בשיטה הזאת.  למצוא בייביסיטר ליום שלם זה לא משהו קל בכלל.  

נראה לי שתנסו לדבר פרקטית ואז תראו מה אתם חושבים.

אני אגב לא בהכרח הייתי משאירה אצלה על חוסר האמינות, אבל חייבים במצב כזה להאריך את החלד עד שיש פתרון אמיתי 

נתנו לי בחסד עד עכשיו ( אני כמעט בלי ותק ) וממש לא נראה לי שאפשרי

יש לנו משפחה אבל לסמוך עליהם קצת לא מרגיש לי

את לא באמת תקחי חופש על ההתחלה, ואם המשפחנ לא תשמור ואין מסגרת, אז האפשרוץ היחידה שבעלך יהיה איתו מניחה שגם זה יגמר טחרי 2-3 ימי חופש.

אז מה שנשאר זה להחליט אם שולחים לנוכחית או לא. אם כן אז צריך למצוא פתרון לענין האמון, ואם לא אז להשלים עם זה שאין מסגרת ולחשוב פרקטית מה עושים.

אז אני לא יודעת אם להשאיר עד שנמצא או להוציא

יכולה לספר לך שהוצאתי תינוקת בתחילת שנה ממש בנסיבות דומות לשלך, אך לצערי רק אחרי חודש של סבל לקטנה

בכתה בלי סוף, הייתי מגיעה ורואה אותה נשנקת, והמטפלת אומרת לי שדווקא הייתה רגועה, ולא ברור מה זה ההשתנקות 

הזאת (מעניין מה זה באמת??) הייתה שולחת לי תמונות וראיתי תינוקת עם עיניים נפוחות.

שמתי מקליט ושמעתי שעות ארוכות מאד שהמטפלת לא מדברת מילה עם הילדים- מילה!!!

הם בוכים והיא בשקט, יתכן שטיפלה בהם או הרימה או לא יודעת מה, אבל אף מילת הרגעה

שמעו אותה מצוין מדברת עם אנשים, אבל לא עם הקטנים.

זה מה שגרם לי להוציא סופית.

אז כן, לדעתי לדבר עם הילדים זה מאסט

אז בטוח שהיא מדברת כי אחיינית שלי למדה ממנה מילים בעברית

תוהה אם הייתה באמצע להכין להם אוכל ( כי אמרה שבדיוק באה להאכיל את הגדולים ) ולכן לא שמענו אותה מדברת?  ( חוץ מה שששש ושקט כמה פעמים בודדות ), לא יודעת. מרגישה שמנסה ללמד עליה זכות ושאולי זה לא כזה נורא ואולי היא כן מדברת איתם ופשוט זה זמן לא טוב ( ברור שפתחה את הדלת דיברה איתם, כן ? לא מי יודע מה אבל כן ) 

אבל נשמע שבמקרה שלך את יותר מאשר מלמדת זכות, את מנסה לחנוק את האינטואיציה שלך כי כמה אנשים אמרו לך שאת לחוצה ומגזימנית. אל תדאגי אם תגלי שמשהו לא בסדר קורה שם הם הראשונים שיגידו לך שהם מהתחלה הבינו ממך שמשהו לא תקין. מנסיון...

תחשבי מה את עושה אם מחר היא אומרת לך שהחליטה לסגור את המשפחתון? זה מה שכדאי לך לעשות

למה את מתכוונת כשאת אומרת שאחייניתך למדה ממנה עברית?

הרי אי אפשר לבודד את זה.

ילד לומד מילים מההורים, מהאחים, אפילו מטלוויזיה שדלוקה ברקע.

זו למידה אינטואיטיבית, לא מכוונת אפילו.

ואי אפשר לזקוף זאת רק לטובת המטפלת. 

זה נשמע לי סבבה לגמרי. זה בסהכ יום שני שלו שם, אין סיכוי בעולם שלא יבכה, אפילו אם הייתה מרימה אותו כל היום על הידיים. במיוחד בגיל 5 חודשים שזה התחלה של חרדת נטישה והם מבינים את הסביבה כבר.

לגבי המזרן לול הקטן, ברור שיהיה לה קטן ולא מזרן גדול ומפנק כמו בבית. האינטרס שלה זה משהו קטן שיהיה מקום לילדים האחרים וכו'.

זה שהיא לא מדברת כן נשמע לי קצת מוזר.

בקיצור, אני לא הייתי על סמך יומיים מוציאה ממטפלת. תני לילד סיכוי להסתגל. בנוסף, יש לך מישהי אחרת במקומה? מה בעלך מציע? הכי קל להגיד להוציא כשלא אתה נושא בתוצאות (אי חזרה לעבודה).

אני ממש ממש מצטערת שניסחתי ככה את הדברים, אם לא לעניין אפשר למחוק.

בהצלחה! זה קשה מאוד להיפרד מהתינוק, במיוחד אם מדובר בילד ראשון (לא יודעת איזה מס' ילד זה בשבילך)

כלומר כן אבל יותר מפריעה לי ששאלתי אותה בפירוש היא לא אמרה את האמת

וגם זה שמרגיש שמשהו מוחבא כי לא מוכנה להראות את החדר שישנים וכמה לולים יש.( סתם ככה לא נתנה לי להשאר בבוקר וכשבאתי לקחת ניסתה שאני לא אכנס)

ואין לי עוד אופציה כרגע

זה ילד שני, בראשון גם ממש פחדתי והקשבתי מאחורי הדלת והיא הייתה מנשקת אותו, מדברת איתם וכו' לצערי היא לא עובדת 

או כי הן לא רוצות להדאיג, או כי הן לא רוצות שיתעצבנו עליהם. המטפלת של הקטן שלי תמיד מוציאה אותו "הו הוא בדיוק התעורר!" כשאת רואה על הפרצוף שלו שהקימו אותו ישן מהמזרון, כשאני בפירוש מבקשת שאם הוא עדיין ישן ישאירו אותו לישון (אני מגיעה לפני סיום שעות המעון). אבל בסהכ היא מטפלת מצויינת אז בולעים צפרדע או שניים, ואני יודעת שהרבה לא יסכימו איתי על זה.

לגבי החדר תבדקי, מעניין, אולי אין לה בכלל לולים, רק מזרנים, והיא לא רוצה להגיד לך

חברה הציעה שאכתוב לה שמאוד חשוב לי לראות אז מתי נח שאבוא

וגם כנראה אמרה לי שלא בכה כי ראתה שאני חרדתית ולא רצתה להלחיץ

ובתכלס, אין לי עוד מקום עדיין

במקרה שאהיה רלונטי, הייתן שולחות את הילד שלכן למישהי שאתן מכירות שיש לה 2 קטנים בבית ורוצה עוד הכנסה ?

דיברתי עם חברה שאמרה שיש לה ניסיון לא טוב עם זה כי בתכלס הילד הנוסף תמיד יהיה בסוף ( כלומר אם הם כולם בוכים תלך לילדים שלנו קודם וכו' ) והרבה פעמים לא יודעים מה זה לשמור על ילדים נוספים שלא שלך וזה לא תמיד מוצלח

תוהה אם יהיה רלוונטי זה רעיון טוב 

כלומר הילד שלי יהיה ראשון אז אין לה ניסיון בכלל עם ילדים נוספים אחרים

זה חברה טובה של אחותי, אוהבת ילדים מאוד מסורה וגם אני הכרתי אותה 

היתה מסורה ואמהית, הרגשתי שאני מביאה אותה לאמא אוהבת.

חבל שאחרי כמה זמן היא החליטה לחזור לעבודה🤭

לדעתי זה תלוי גם בגילאי הילדים שלה, אם הגילאים שונים לדעתי זה יותר פשוט (נגיד, לא שלושה קטנטנים יחד, אלא אחד קטן ושניים יותר גדולים).

אחותי באה עם בלונים לשניינו 😅

והגדול שלה בן 1.5 נראה לי אז די קטנטנים 

המטפלת לא נשמעת מתאימה לבן שלך. אולי לאחיינית שלך כן, לא יודעת.

א. בתור מישהי שעתה את זה דווקא את הילדים האחרים את מרגישה יותר אחריות כי האמא סומכת לך ומשלמת עליהם.

ב. כשילדים עם האמא שלהם מראש הם פחות בוכים..

ג. גם מגוון גילאים וגם כמות קטנה מאוד של ילדים תאפשר לה יחס אישי לתינוק

ג- בכלל א בטוח, תלוי במטפלת.
 

ככל שתינוק הוא יותר צעיר כך יותר צריך להתייחס אליו.

אם יש לה ילד בן שנתיים אז היא כבר יכולה לומר לו לחכות רגע ולטפל בקטנים או לתת לו משהו קטן לאכול לפני הארוחה בזמן שהיא מאכילה אץ הצעירים יותר..

ואם יש רק את שני הילדים שלה ואת הילד שהיא מוסיפה בתור טובה לחברה והכנסה מהצד אז זה גם יותר טוב ממשפחתון שיש בו 7 ילדים בקבוצב וכולם באותו הגיל.

אין לי ניסיון עם זה אבל אם הייתה לי אפשרות כזאת בהחלט הייתי שוקלת אותה לחיוב במיוחד שזה יחס של 1 על 3 שזה יחסית טוב. ואגב ממש לא נראה לי שאם הייתי שומרת על תינוק לא שלי הייתי ניגשת קודם לילדים שלי להפך אני מצפה ממטפלת לגשת יותר מהר ממה שאני בעצמי ניגשת לילדים שלי כשזה ילד לא שלך צריך להיות לה תחושה יותר של אחריות.

היא עדיין חושבת על זה ...

זה נשמע לי חלום באמת

עכשיו הוא עם 7 ילדים וזה יותר מידי

לפחות זמנית

אם אני הייתי מחליטה לשמור על עוד תינוק בנוסף ל2 שלי ברור לי שהייתי מתייחסת אליו בדיוק כמו לשלי

דואגת לו ומרגיעה והכל

גם המטפלת של הבת שלי עם 2 משלה + 4 נוספים

והיא מהממת ואני ממש לא דואגת מאפליות

כשהבת שלה מרביצה היא כועסת עליה יפה מאוד

קודם כל, אם יש כמה תינוקות אז תמיד יהיו מצבים שכמה בוכים ביחד וחלק לא מקבלים מענה מידי פשוט כי זה בלתי אפשרי.

כששמרתי אצלי בבית על כמה תינוקות וכמה בכו ביחד הגישה שלי הייתה להתחיל עם מי שהכי מהיר, למשל תינוק שבוכה מטיטול מלוכלך ותינוק שלא יודע להירדם עצמאית וצריך חצי שעה להרדים אותו, שניהם בוכים, מה תעשי? ברור שקודם נחליף טיטול לאחד, הוא יהיה רגוע ושמח ואני אהיה פנויה להרדים את השני, נכון? ואם זה התינוק שלי שאני יודעת להרדים תוך דקה ותינוק אחר שמאוד קשה לו (או להאכיל) אז קודם טיפלתי בשלי כי זה הרבה יותר מהר במקום ששניהם יבכו הרבה... אז כן, לרוב טיפלתי קודם בבן שלי אם כמה בכו ביחד, לא בגלל שאני אוהבת אותו יותר אלא כי זה הרבה יותר יעיל.

אני פשוט מדברת אם אנשים ( חברה / אמא ) והם אומרים לי שכנראה לא התכוונה לשקר אבל לא רצתה שאלחץ שהוא בכה. ולגבי הלולים פשוט להגיד לה שאני חייבת לראות ומתי נח לה

אז זה מערער אותי שאולי לתת עוד צ'אנס 

תילחצי ולא תספר שהוא לא ישן כדי שלא תילחצי ואם חס ושלום חס ושלום יקרה משהו היא גם לא תספר.

העיקר שלא תילחצי... 🤭

לא נראה לי שהיא כל כך דואגת לזה כמו לזה שלא תוציאי את הילד. חוץ מזה שאין מה להגיד בקול "שקט" לתינוקות קטנים. הם לא מבינים את זה, זה סתם מבהיל אותם.

לא אהבתי בכלל, אבל רק את יודעת מה נכון לכם 🙏

זה גם מבלבל אותי כי אחותי שולחת ומרוצה והבת שלה שמחה

כן, היא הרבה יותר גדולה ואחותי טוענת שהמטפלת ממש אוהבת אותה 

הן אמהות טובות ללא ספק ועדיין אנחנו שונות.

מה שחשוב לי פחות חשוב להן ולהיפך, לכן אם אחותך מרוצה זה בסדר לגמרי שאת לא מרוצה, שתיכן מחפשות דברים שונים וגם הצרכים של הילדים שונים. 

לפעמים הם לא רוצים לראות. למדתי בחיים,,במיוחד בתחום הזה של מסגרות לילדים, שמה שמתאים ומצוין לאחד יכול להיות ממש לא רלוונטי לאחר.

חוץ מזה לצערי אני ראיתי מקרה שמישהי ממש התנהגה שונה עם הורים שונים ועם ילדים שונים, כך שאולי לה זה טוב ולך לא

כי אחותי אמרה שהבת שלה ועוד אחד שהן הגדולים בחבורה אז רואים שהיא ממש אוהבת אותם

יכול להיות כי הם כבר בגיל גדול היא יותר מתחברת גם אחיינית שלי סופר חייכנית ומתוקה ( הבן שלי מתוק אבל פחות חייכן חחח )

אני הפסקתי לסמוך לגמרי על המלצות של אנשים גם כאלו קרובים מאד, לא שהם לא אומרים אמת

אלא שההסתכלות שלהם שונה משלי. למדתי לסמוך רק על עצמי, לפגוש את המטפלת פנים מול פנים

ולהרגיש בעצמי אם היא מתאימה או לא מתאימה לילד שלי.

שונה מאוד מאחיינית שלי באופי, אז גם בלי כל בעיית האמון וכו' לא בהכרח מתאים לו

זוכרת שמשהי פעם אמרה לי שאת מקבלת המלצות תנסי לברר למה הן מרוצים. בגלל השעות נוחות?,נותנת להביא ילד חולה וזה נח להן וכו' כי יש כאלה שרק בגלל הדברים האלה מהללות את הגננת כי זה נח להן 

ואת תוציאי.

זה שלך אין אמון בה

לא אומר שגם לאחותך אין...

אולי המטפלת מסתדרת יותר עם הגיל הגדול

אולי לאחותך פחות מפריע כאלה דברים

אם הבת שלה שמחה ולה לא מפריעה לי לא אכפת

זה פשוט מתעתע קצת כי אני אומרת אולי משהו דפוק בי אבל נכון אנחנו והילדים שלנו שונים 

לא רצתה שתילחצי

מה זה השטויות האלה

אמא צריכה לדעת אם הבן שלה בכה

ואם אמא שואלת לא משקרים כדי לא להלחיץ

אפשר להגיד כן הוא בכה הרבה אבל זה הגיוני בימים הראשונים

אפשר הרבה דברים 

לא לשקר ככה במפורש כששואלים

אני איתך, מבינה לחלוטין אם הם בוכים הרבה בימים הראשונים, אבל חד משמעית צריך להגיד לי מה היה. זה מה שאני הרבה פעמים בודקת ההקלטות...

האמת גם אם הייתי מכניסה עוד יום, לא הייתי עושה את זה בלי מקליט, כדי לוודא אם ואיך היא מדברת לילדים, משחקת איתם. וגם אם היא מתייחסת לבכי (יש הבדל בין התעלמות מוחלטת מהבכי, ליחס אפילו קטן של ''עוד מעט אני אגיע אליך'').

ואחרי שתהיה תמונה יותר ברורה של מה הולך שם לקבל החלטה.

אין לי איך להשים מקליט כי אני משאירה את העגלה בחוץ אז רק בוא נכנס בפנים ( כל שאר הדברים שלו נשארים אצלה )

אני יכולה להמשיך לעמוד מאחרי הדלת בפחד שתפתח חחח

לדעתי יהיה לך קשה מאוד מאוד למצוא מטפלת ככה.

קודם כל הלול לא הבנתי מה קריטי, זה לא שנת לילה.

ביקשת משהו שהיה לה קשה לבצע טכנית ומשם הכל הסתבך.

הילד רק בהסתגלות.

ותדעי שאמא שלא רגועה זה מקרין למטפלת ומקשה.

האמת אם הייתי המטפלת הייתי מעדיפה שתוציאי את הילד ולהכניס במקומו הורים נוחים יותר, אלא אם החרדתיות שלך זה רק הסתגלות שלך בעצמך ובהמשך תשחררי.

אחרי שאמרה שכן אמרתי לה שחשוב לי שיישן שם

הוא ישן רק על הבטן

מסרב בגב גם בעגלה

ולישון על הבטן בעגלה מרגיש לי פחות בטיחותי 

אולי היא תצליח להרדים אותו בטיולון על הגב, אולי יש פתרון אחר שהוא לא לול.

אבל נשמע שהתקשורת בינכם בעייתית וזה לבד לא יפתור את הבעיה.

לפני שהכנסת אליה בדקת מטפלות אחרות?

לא היה לי הרבה אופציות כי רב המקומות מלאים כבר

אבל מקום עם לול זה דרישת סף שלי ולא הייתי רושמת אותו לשם 

היא ממש לא חרדתית.

לדעת איפה התינוק שלה ישן זה אלף בית ואין קשר לשנת לילה או יום. במיוחד שהיא אומרת שהוא ישן על הבטן.

נניח שהבקשה של המזרון מוגזמת, יכולה להבין את כיוון החשיבה. אבל להגיד שהוא לא בכה כשהיא שמעה אותו בוכה?..

אשמח להבין אותך.

רוב התינוקות שלי בכו בהסתגלות. תמיד הבנתי את זה, והמטפלות היו ישרות ואמרו בדיוק כמה הם בכו (ברמה של- היא כל היום בכתה, היתה רגועה רק כשישנה וכאלה. הייתי מקשיבה מבחוץ / הקלטות ומשווה למה שהן אמרו, קשה לשמוע את הבכי אבל כשיש שקיפות אני מרגישה שיש על מי לסמוך).

כי נתת להן את ההרגשה הנכונה כנראה.

אם מראש באים בגישה היסטרית (הפותחת מתארת את עצמה ככזאת)

אז זו אנרגיה בעייתית מלכתחילה.

בגישה כזאת כל מטפלת ממוצעת עלולה "לאבד" את זה בקבלת החלטות מול האמא.

פעם עצר אותך שוטר?

איך תפקדת כשהאנרגיה שלו הייתה רגועה לעומת כשהוא היה מתלהם? (לא אומרת שהפותחת מתלהמת, אבל שניהם אנרגיות שליליות)

והאמת,

שאני הרבה יותר סומכת על מטפלת פשוטה שרואים על הפרצוף שלה את האמת, ושהיא מתערערת מול אנרגיה לא טובה

מאשר מטפלת שהיא קולית ויודעת איך להרגיע את האמא החרדתית ולחייך חיוך מתוק להגיד את המשפטים הנכונים ולהציג מקום יפה ונקי ומטופח ואין לך מושג מה קורה כשהדלת נסגרת או מתי היא תתהפך עליך. זה תכונות שמתאימות לפוליטיקאית אולי, לא למטפלת בתינוקות.

ככה שאין לי הרבה מה להוסיף על מה שהסבירה.

רק אומרת שאפשר גם לשקם אמון. זה דורש מאמץ, וההחלטה לנסות לשקם אמון תלויה גם באלטרנטיבות.

אם כי אם יש תנאים פיזיים שמפריעים לך אז זה לא רק בעיית אמון.

בסוף זה החלטה שלך, אבל אם רצית לשמוע דעות, אז כתבתי את דעתי על סמך מה שאת כתבת בלבד.

בהצלחה בכל אופן!

ואני רק רוצה לומר לך- תקשיבי לעצמך ולאינטואיציה שלך.

שכולם יגידו מה שהם רוצים ושיעשו מה שנראה להם נכון ואת תעשי מה שאת מרגישה וחושבת שטוב לילד שלך.

ממני שהקשבתי לחברות שאמרו שאני סתם חרדתית, ומגזימה, ולא יודעת מה זה כי זה ילד ראשון, וכולם שמים אצלה והיא טובה.

ובסוף לצערי גיליתי שצדקתי אבל זה היה אחרי שנה שלמה שהילד שלי היה אצלה ושלא הייתי ישנה בלילות וחופרת לבעלי שאני רוצה את הילד חזרה בבית ושלא יילך למעון יותר...

החברה רוצה שנעשה שבוע ניסיון

מה אני אומרת למטפלת ?

היום  הבאתי וביקשתי לראות את החדר כי אני לחוצה וכו ואמרה לי תקשיבי את מאוד לחוצה את צריכה לשחרר

ניסיתי שוב אמרה לא היום

בקיצור נראלי מוציאים

הקשבתי עכשיו איזה שעה, שמעתי הרבה בכי אבל לא שמעתי אותה יותר מידי שוב .... 

מציינת שהה קשה להקשיב כי גם היה הרבה רעש מהשנים ליד וקפצתי מכל דבר כי פחדתי שמשהו יוצא. .. לפחות יודעת שבלשות לא בשבילי 

שנכון להוציא, כי אין לך אמון בה.

מה שכן, אני חושבת שלצד כל הדאגה (המובנית), כן שווה לחשוב איך מגיעים יותר רגועים ומשדרים למטפלת שאת סומכת עליה.

מותר לך כאמא לשאול הכל, אבל רגע לפני השאלה מי צודק, יש עניין של איך יוצרים את הקשר עם המטפלת.

ואם את משדרת מצידך חוסר אמון ולחץ, זה בוודאי משפיע על התגובה שלה.

אני לא מצדיקה אותה, אני חושבת שחשוב שמטפלת תענה באמת ולא תשדר משהו שהוא לא.

אבל אם את עוברת מטפלת, כן שווה לחשוב בעיניי איך מורידים את הלחץ ומנסים לשאול ממקום מתעניין שמשדר רוגע ואמון ורצון לעשות יחד הכי טוב לילד.

ובאמת שזה לא ניסיון לביקורת, אלא פשוט כדי להקל עלייך.

גם הניסיון להקשיב מאחורי הדלת, אני מבינה אותו!!

אבל מה תשמעי משקף רק באופן חלקי, לא תמיד אפשר לשמוע הכל.

וזה מכניס אותך למחשבות שאולי הם לא קיימות.

שוב, זה לא משנה את השורה התחתונה בעיניי, שאם את לא סומכת עליה, אז לא.

אבל כן חשיבה לפעם הבאה🙂

דרך אגב, הייתי מאוד נחמדה אליה וכו'

ניסיתי לא לשדר אי אמון ורק אחר כך התפוצצתי

זה לא ילד ראשון ולא מטפלת ראשונה ועם כל השאר היה בסדר ( אצל כולם הקשבתי מאחורי הדלת אבל נרגעתי ) כולם הראו לי איפה ישנים, משחקים וכו' ואם היה לי שאלות היו בסדר... אז גם אם היא מטפלת אלופה אם היא לא יכולה לשאת אותי אז זה לא מתאים וחלאס 

למה היא לא רוצה שתראי?
אם מישהו יושן שם- שתגיד
אם יש בלאגן- גם שתגיד את האמת
לא ברור למה היא מתחמקת.

את שומעת אותו בוכה הרבה, והיא מנסה להרגיע? הוא אולי עליה?
יש הבדל אם הוא בוכה עליה וזו בעיית הסתגלות לבין שהוא בוכה והיא לא מתייחסת, או עם פעוט אחר לזמן רב

אולי החזיקה אותו ? אני לא יודעת אבל רק פעם ב שמעתי ששש אולי אם הייתי שמה אוזן ממש ליד הדלת הייתי שומעת יותר טוב

והוא גם לא היה היחיד שבכה

אולי היה עוד ילד חדש? באמת שאין לי מושג אולי כי יש כמות ככ גדולה של ילדים זה נורמלי שיש הרבה בכי יחסית אבל אני לא יכולה ככה

ולגבי החדר ממש מוזר

גם כשאני הבאתי הוצאתי היא כזה ניסתה שלא אכנס לא יודעת להסביר קצת חסמה אותי ככה שיכלתי לראות רק את הסלון

זה באמת תמוהה

עכשיו אני חייבת להגיד לה שאני מוציאה ופשוט לא נעים לי 😔

היא אמרה לי 6 ילדים + אחד שמגיע חלקית

בפועל לא אין לי מושג כי כאמור לא הצלחתי ככ להכנס לבית 

ורק על זה הייתי מוציאה.

להבא -לדעתי, לא להביע חששות לפני שמקליטים וגם לא לרשום למקום שהתנאים הטכניים לא ברורים לך מלכתחילה💜

תעדכני אם תסביר מדוע לא מסכימה להיכנס לחדר וכו... מוזר.

בבית ופחות מתאים לה שיכנסו, וזה מובן ממש.

ולמשל להזמין לראות כשהם בתפילה או משהו...

אפילו היום אמרתי לה שאני יודעת שזה בין הזמנים אס אם היום לא טוב שתגיד לי איזה יום/שעה להגיע ועל זה אמרה לי שאני צריכה לשחרר 

לזה במקום אחר.

שאלו מתוך סקרנות מה יכולה להיות הסיבה,

אז נתתי דוגמה.

לא להביע לה ?

וברור שלמדתי את המסר הזה .... כשבאנו חשבתי שלא רצתה שמיכנס כי אולי חד פעמי הבן נמצא או משהו לא חשבתי יותר מידי אבל זה כשביקשתי שוב ושוב והיא מסרבת וזה מוזר 

קרה לנו מקרה ממש דומה, הוצאתי.

לימים גיליתי שאכן היה אצלה הזנחה (ממקורות שונים).

הייתי סקפאית, אבל יש מקומות טובים

ב"ה הוצאנו אותו ואני הרבה יותר רגועה אפילו שכרגע אין לי אלטרנטיבה ודאית.

חברה שלי מנסה כמה ימים לראות אם מסתדר לה איתו אם יילך יהיה מצויין ואם לא נצטרך איכשהו להסתדר

ב"ה גרים ליד משפחה שיוכלו לתת יד.

גם אם המטפלת אישה טובה והכל בסדר

הקשר בין האמא למטפלת הוא חשוב

ואם את לא מסתדרת איתה ואין בינכן אמון

אז להוציא אותו זה בהחלט מה שצריך לעשות

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

היינו יוצאים קונים אוכל ותמיד יצא שנשארתי רעבה.

בעלי התחיל טיפול במונגרו.

היום סלט אנחנו לא מסיימים במסעדה.

הויא ירד 15 קילו תוך חודשיים.

גם כי נכנס לזה ברצינות ממש והוריד פחמימות מהתפריט, עושה ספורט וזה...

יש מרפאות ייעודיות להפרעת אכילה

שיתחיל בפנייה לרופא משפחה

שם גם יאבחנו אם זה הפרעת אכילה ואיזה טיפול צריך

חיבוק לך❤️ נשמע שאת מתמודדת עם זה הכי טוב שאפשר

אמיתית ומאובחנת זה מקום שונה מהתמודדות זוגית רגילה, וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמומחה לתחום איך להגיב ולהתנהל עם זה. איך להיות המסגרת תמיכה שלו ולא להחמיר את המצב...

מסכימה שיש פה אכילה לא בריאה רגשית וכזה אבל לא נראה לי חריג ולא נראה לי ברמת הפרעה אלא ברמה נורמטיבית... וואללה לא הייתי מתערבת בכלום.. אמרת את שלך. אם ירצה עזרה יבקש ממך.. אם לא הכל בסדר יאכל יאכל עד שישמין עוד יותר ויחליט לעשות אולי משו ואולי לא.... אבל בעיני אם יותר מדי תשפטי אותו על זה (גם בלי מילים) זה סתם יהפוך למאבק....

מכירה את זה על עצמי יש לי תקופות כאלו וברור שזה מאד מאד רגשי אבל אם בעלי יתחיל לשפוט אותי זה יהיה ממש לא כיף....

מציעה לשחרר את זה לגמרי

אם זה מפריע לו תציעי לו דיאטנית , אגב יש פסיכולוגיות תזונאיות. שעושות בעצם שילוב של תזונה עם פסיכולוגיה.

אבל לדעתי זה יותר שלו. נכון שזה מבאס אבל בטח אם לא מפריע לך חיצונית אז חבל שתיכנסי למקום כזה שאחראי עליו.

תהיי איתו יחד ולא כמפקחת.

אצלנו סביב דברים אחרים אני הבנתי שאין לי שום שליטה ואחריות ושזה לגמרי שלו. אז לפעמים מבאס אותי אבל עובדת על עצמי. וראיתי שבסוף הוא זה שמבין בעצמו שלא מיטיב איתו הרגלים מסויימים עובד לבד לשנות אותם

את ההתמודדות הספציפית

אבל חייבת לכתוב לך שמתוך המילים שלך רואים כמה את אישה טובה ומיוחדת!!

אין לי ניסיון בתחום

אם הייתי במקומך הייתי מנסה לקרוא על זה כדי להבין אותו יותר.

וכנראה להימנע מהערות פרקטיות, אם זאת הפרעת אכילה זה נפשי, וצריך מענה נפשי ולא רק פרקטי.

ובאופן כללי אנשים יודעים איך להרזות, זה די ברור, אולי אפילו זה מטרגר אותו אם הוא קיבל המון הערות בעבר.

תנסו לדבר על זה בפן הרגשי, מתי זה התחיל, מה הוא מרגיש בקשר לזה, מה הוא מרגיש אחרי שהוא אוכל.

זה כנראה מה שהייתי עושה אם הייתי בנעליים שלך❤️

לא הערתי לו פרקטית גם כשדיברנו, אלא אמרתי לו מה אני רואה ושאני חושבת שכדאי שיחזור לטיפול

הוא לא אוהב לדבר על זה, אז זה היה ממש קצר. פחות מ 5 דק שיח כי באמת זה שלו.

גם לפעמים הוא זורק הערות על התחושות שלו סביב זה.

ושהוא כל היום במחשבות סביב אוכל. או מה רוצה לאכול או שמתבאס על עצמו שאכל כמות/דברים לא טובים.

אני ביומיום ממש לא מעירה לו על כלום בקשר לזה.

ברור שהוא יודע איך לרזות ומה תזונה נכונה וכמה ספורט כדאי שיעשה

הבעיה שלי היא אפילו לא שהוא אוכל דברים מאוד לא בריאים, אלא שזה בלי הכרה.

נניח יש הבדל בין לאכול כל פעם שורה של חבילת שוקולד כמה פעמים ביום, לבין לקחת שוקולד לנשנש ואחרי 20 דקות להסתכל סביבך ולקלוט שאכלת 2-3 חבילות.

כאילו… תקום תמלא את הצלחת כמה פעמים שתרצה, אבל אל תקח מראש תבנית כאילו היא צלחת אישית…

שזה איזה הפרעה קיצונית

כן 2 לאפות זה הרבה יוסית, אבל גברים אוכלים הרבה.

בעלי לא שמן ואין לו בעיה לאכול 2 פיתות שווארמה בלי בעיה. האמת גם אני מסוגלת לפעמים 🫣

וכן זה הרבה גבינצ , אבל לפעמים יש הרגשה קיצונית של רעב וקשה להפסיק

נכון שיותר בריא לחיות אחרת אבל אני לא חושבת שאת צריכה ''לעשות משהו'' בנידון

אני לדוגמא אוהבת שוקולד ומתוק ויש ימים שאני מסוגלת לטרוף את כל הארון.

כדי לא להגיע לזה אני ממש לא צריכה שבעלי יבדוק מה אכלתי ולמה

זה לא מה שיגרום לי להפסיק

ואם הוא יתחיל להעיר זה רק יגרום לי לאכול עם עצמי בלי לעדכן אותו, אין לי כח להטפות מוסר

של קופות חולים או בבתי חולים

אבל בעלי גם מסוגל לאכול 2 לאפות שווארמה

והוא רזה מאוד מאוד

הוא לא קונה שניים רק כי זה יקר

ואני מסוגלת לדמיין סיטואציה שאני רעבה ואין לי מה לאכול

אז מכרסמת חבילת גבנצ....

את מכירה אותו הכי טוב ויודעת אם זה באמת הפרעה או סתם רעב

אני רק מנרמלת שהמקרים האלה לא נראים לי הזויים...

בעלי אוכל כמו מתבגר, הרבה יותר ממני..ולא רואה סיטואציה שהוא יאכל שתי לאפות שווארמה (זה גם ממש לא אותו דבר כמו שתי פיתות) ועוד אוכל.. בטח לא להזמין מראש

וחבילה שלמה של גבינה צהובה.. נשמע לי המון גם לאדם מאוד רעב

לפותחת- אין לי המלצות, אבל בהצלחה בהתמודדות❤️

גם הבת שלי לפעמים אוכלת שתי פיתות

אבל לא מפוצצות בשווארמה וסלטים

(ובלי קשר היא לדעתי לא באמת צריכה את זה לרוב ואוכלת עם העיניים)

באמת לא מספיק כתבתי מובן.

אבל גם זה אני רואה ילדים סביבי שאוכלים חצי פיתה, ואצלי גם ילדה בת שנתיים אוכלת 2 פיתות שלמות.

האם היא חייבת? לא בטוח. זו המציאות

וככה גם מבוגרים אני לפעמים אוכלת כמויות פסיכיות. האם זה בריא? לאמפה עד להפרעת אכילה הדרך ארוכה מאד בעיניי

וכשאני מורעבת או עצבנית אני בהחלט יכולה לאכול 2 לאפות

לא מומחית בזה..

רק מופתעת שיש בנות שכותבות שזו לא כמות קיצונית. אולי אני טועה, אבל לא מכירה אנשים שאוכלים בכמויות האלה בטח לא יותר מפעם ב.. ואני מכירה אנשים שאוכלים כמויות שונות על סקאלה די רחבה נראה לי

אני מגדירה את זה כאילו שמנים יותר באופי (ואני לגמרי שם לפעמים והרבה גם מהמשפחה שלי וגם משל בעלי...) בגלל זה הגבתי לנרמל את הכמויות...

ברור שזה לא בריא ולא אידיאלי (על הגבנץ בעיקר.. הלאפות סבבה)

אבל בעיני ממש לא הפרעה

הם דוחסים לך שם מלא בשר וכאלה. זה מגיע לרמה שזה יותר דומה לכדור מאשר לפיתה

גם אני יכולה לנשנש שתי פיתות ריקות או עם ממרח קל.

ולאפה שווארמה זה יותר גדול מפיתה

ובאמת הבעיה של להזמין מראש. זו מנה גדולה, בטח עם צ'יפס גדול ושתיה. תשב בנחת תאכל. תרצה תקנה עוד אחת.

הבעיה היא שהוא כבר שם/קונה לעצמו (תלוי אם בבית או בחוץ), ואז הוא אוכל כל מה שיש בלי לשים לב. גם אם אחרי חצי שעה תכאב לו הבטן מרוב הכמות…

וההפרעת אכילה זה דבר ידוע, זה לא אני אבחנתי. היה על זה בטיפול אצל אנשי מקצוע.

גם הוא בעיקר מתאר שהוא כל הזמן חושב על נושא האוכל…

בעיקר מרגיש לי שהוא בחרדה שלא יהיה מספיק אוכל (אז מכין/לוקח הרבה)

ואז הוא אוכל את כל מה שיש ולא משנה מה הכמות…

(וזו היתה חבילת גבנ"צ כפולה בתכלס)

אז זה בכלל לא משנה הכמות.. זה התפיסה בראש

והפרעת אכילה היא לכל החיים

הוא רוצה טיפול?

בטיפול הוא צריך להתמסר לתהליך.

וזה גם קשה ליישם בפועל

וגם זה להודות עוד יותר בזה שיש הפרעה ומצבו עם האוכל לא תקין

אני ממש מבינה את הקושי.

הוא גם הגיש פניה לבירור על טיפול באותו יום שדיברנו

אחכה לראות מה קורה כמובן

אבל נראה לי שהוא צריך את הדחיפה הקטנה לטיפול, אבל גם ממש לא רוצה להיות זאת שנותנת אותה כי זה להכניס את זה בינינו…

השאלה מה הוא עושה אחרי שאוכל? זה מפריע לו? הוא מדבר על זה?

כותבת בכוונה מאנונימי כי אני חוששת שאני במצב דומה לא בכמויות כי אני אישה

אבל דומה

חיבוק.

קודם כל אני לא יודעת בוודאות כמובן, אבל ממה שיודעת הוא לא מרוקן את עצמו אחרי בדרכים לא בריאות.

מבחינת תחושות:

הוא מתאר שהוא כל הזמן חושב על זה. או על האוכל או על השמנה, או על זה שהוא אוכל כמו חזיר (מילים שלו)

קם בבוקר חושב מה יאכל, מכין אוכל או שאני או שמוצא מה לאכול, כל לילה במיטה חושב על זה. מרגיש רע עם עצמו

מתאר שתמיד יש תחושות רעות עם האוכל

בגלל שכתבת שאת אולי במצב דומה:

בעיניי, ואני לא אשת מקצוע, הפרעת אכילה זה לאו דווקא השמנה או כמות האוכל שאוכלים, כמו שזו מערכת יחסים בעייתית עם אוכל.

שאוכל לוקח לך מקום גדול מדי בחיים, ובסופו של דבר מפריע לחיים השגרתיים שלך.

וכמובן שהפרעת אכילה יכולה לבוא אצל אנשים ונשים בכל משקל וצורה.

מעודדת אותך לפנות לטיפול או עזרה בנושא. אפשר להתחיל אצל אשת מקצוע מהתחום הרגשי, ואפשר גם ללכת לרופאת משפחה ולהתייעץ.

אל תישארי עם זה לבד❤️

תתחילי מזה זאת לא אוסרת עליו דברים כי זה בדיוק זה

אני מבינה שזה נראה לך חריג אבל כמו שכתבו פה - ייתכן וזה לא

בנאדם רעב אוכל גם עם העיניים ולא סתם אומרים לא ללכת לסופר רעבים, כי קונים יותר

אז הוא רצה להזמין 2 לאפות.לא בטוח שהיה אוכל את שתיהן. תחושת שובע מגיעה רבע שעה עשרים דקות אחרי האכילה. הכי הרבה היה לומד את זה בכאב בטן + פחות כסף בכיס

גם לגבי הגבנצ. לא חריג לדעתי לגבר רעב. לא בריא אבל לא חריג. זה לא מאוד משביע בפני עצמו.

נשמע שבעלך אוכל לא בריא ושהרגלי האכילה שלו לא נכונים אבל לא בטוח שזו איזו הפרעה

אני חושבת ששוב, את צריכה להתייחס אליו כאאדם בוגר ולא לנהל את האוכל שלו/ להעיר/ לאסור. התנהלות כזו ביחס לכמעט כל דבר בזוגיות היא התנהלות של אמא מול ילד אז אם חשוב לך לא להיות שם כדאי לשים לב

הכי הרבה את יכולה לומר בעיניי - הרגלי האכילה שלך לא בריאים וזה מדאיג אותי. ולשאול אותו אם זה מפריע לו ומה הוא רוצה לעשות עם זה

היום יש הרבה דרכים לטפל בהשמנה ובנאדם שרוצה בכך יגיע לשם בסוף, גם אם ייקח לו זמן

חיבוק♥️

לא הצלחתי… זה לא היה עניין העוד כמה עשרות שקלים, אלא שידעתי שאם הוא מזמין הוא גם יאכל ולא משנה כמה הוא שבע.

ובשיחה בעיקר אמרתי לו שאני רואה שלאחרונה הוא אוכל ונראה שבלי לשים לב, שאני חושבת שזה לא בריא, שממה שאני שומעת ממנו זה מפריע לו גם רגשית. שמבחינתי זה בכלל לא עניין של המשקל או הנראות, אלא של הרגלי אכילה בריאים. שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו בכל משקל וזה לא מה שמפריע לי. שאפילו אם לא יאכל רק בריא, וגם אם יאכל פסטות ושוקולדים, שאני חושבת שצריך שהגישה לאכילה תהיה בריאה.

הוא אמר שהוא מסכים איתי.

ובזה סיימנו את השיחה. היא ארכה דקות ספורות ולגמרי העברתי לו את המושכות…

באמת הבעיה שלי היא לא עם ההשמנה (ברור שזה כשלעצמו לא בריא, אבל כרגע זה לא העניין כי גם כשאורח החיים שלו היה בריא לאורך תקופה הוא לא הגיע למשקל תקין)

הבעיה היא שזה באמת כאילו כשהוא אוכל משהו מתנתק משאר הגוף.

זה כאילו הוא בחוסר שליטה כשהוא אוכל. מהרגע שהרים את המזלג המוח נכבה בכל מה שקשור לאם הוא רעב או שבע, והוא ידלק שוב רק כשהצלחת (והתבנית) יהיו ריקות. הוא אפילו לא מתלבט אם בא לו עוד או לא. זה לא עובר בראש. זה כמו מכונה- יש אוכל אז אוכלים עד שנגמר.

בעלי גם עם עודף משקל, אוכל לא מסודר, ומסוגל לנשנש כמויות של אוכל בלי לשים לב בכלל.

בחודשים האחרונים לוקח זריקות להרזיה, החליף סוג, בעידוד שלי, בזריקות עם פחות תופעות לוואי, והשחרור שהוא לא מרגיש כל הזמן רעב ולא חושב על אוכל כל הזמן עושה לו ממש טוב. לגלות שעבר יום והוא אכל כמות ממש קטנה ולא נשנש.

שווה לברר את הכיוון הזה, אולי גם עבורו זה יהיה משחרר

שמדברת על זה,שיש שחרור מההתעסקות באוכל עם הטיפול הזה

שיש אנשים שסובלים ממעין "רעש רקע" תמידי של מחשבות על אוכל והתרופות עוזרות לזה מאוד. אולי באמת כדאי לנסות

רטלין עזר

ללימודים והתנהגות בכיתה

אבל אצלנו מוקסו יצא מובהק קשב וריכוז

עוזר ממש. הציונים עלו מאוד.

היא התחילה לקחת בכיתה ז‘.

כפסיכולוגית מנסיוני יש בעיה עם המוקסו שהו בעיקר בודק חלקים מסויימים ולא אחרים בקשב....

עזר מאוד גם בהשמנה שהייתה, כי תופעת לוואי זה חוסר תיאבון.

בנוסף בהתחלה היו הרבה כאבי ראש חלף אחרי חודש.

לוקחת כבר 4 שנים, כיום לוקחת גם בסופי שבוע, כי יותר אוהבת את עצמה ככה.

עזר להתנהגות בכיתה

לימודי לא היה צורך אז לא יודעת

גם יצא גבולי במוקסו ועכשיו אובחן עם אוטיזם

התחלתי רק לאחרונה,

התופעות כמובן משתנות מאדם לאדם.

ריטלין LA הרגשתי יותר מידי תחושה שאני חייבת להיות בפעילות קוגניטית. הפכתי להיות סופר יעילה, אבל לא הצלחתי להירדם עד 1 כי המוח רצה להיות כל הזמן בפעילות.

בנוסף, ירדתי עם זה יפה במשקל, ברמת עילפות בגלל שלא אכלתי כמעט.

ניסיתי מינון יותר נמוך, וזה הרדים אותי.

עברתי לאטנט, כדור יותר יקר. לא לוקחת כל יום אלא רק בימים שיודעת שצפוי עומס, אני מרוצה.

אקמול זה לא רק לחום. אם תינוק סובל אני בעד לתת, אין סיבה שיסבול סתם.

ויש גם משחה לחניכיים שעוזרת, טיג'ל או ג'נג'יג'ל, לא זוכרת בדיוק.

ולמה לך היום אפשר להביא נשכנים שהיו במקרר או במקפיא או דברים כמו חתיכות של גזר שאפשר לנשוך וזה יקל.

יש לנו משחה אבל היא לא מספיק עוזרת אולי פעם הבאה באמת אתן לה אקמול

ולשים קובית קרח בנגיסון סיליקון (זה ששמים בתוכו פירות)

יש משהו מומלץ? עוד לא יצא לי לקנות כזה

מנסיוני יותר יעיל ויותר נעים לתינוק למצוץ

וזה ממש מדהים וככ לא מובן מאליו...

אבל עם העומס של החיים קצת פחות מוצאים זמן ופניות להשקיע בקשר לעומק ומתחילים להרגיש שדברים פחות עובדים כמו פעם.. וזה יכול להיות קרירה להתעורר ולעבוד על זה.. ולמצוא אוצרות...

אנחנו היינו אצל @נגמרו לי השמות והיה לנו ממש ממש ממש טוב!!!

באמת..

ממליצה לך ממש עליה ובכלל על ייעוץ מקצועי ולהשקיע עד שמוצאים איך מתקדמים כאן.. לא לחכות עוד ועוד שהקשר ייחלש...

בהצלחהההההה

מבאס שזה המצב.

את נפגשת עם חברות בעצמך? יוצאת לפעמים בלעדיו?

לפעמים עם כל האהבה, מפגשים כאלה באמת ממלאים הרבה יותר מיציאה זוגית, יש משהו בשינוי אנרגיה ואנשים שממלא בצורה אחרת (כשזה בתדירות של פעם ב..)

איך היציאות שלכם? מדברים על בעיות / ילדים / החיים

או שחרור וכיף (אולי כדאי לצאת למשל למופע סטנדאפ או משהו קליל).

כשאני יוצאת עם חברות, לפעמים זה באמת ממלא יותר מיציאה עם הבעל שגם ככה החיים מפגישים אותנו הרבה.

כרגע נשמע שאתם במצב שאת נואשת ליציאה ויחס והוא מרגיש חייב.

כשזה הפך למטלה זה באמת פחות מרגש.

אולי תקבעי עם חברות? אחיות? כדי שהאיוורור שלך לא יהיה רק דרכו, זה יקל עליך ועליו.

אני חושבת שהטרימינולוגיה חשובה בהבנה של מה שקורה ביניכם ולכן אני מרשה חעצמי לומר לך - הבעיה היא לא שכיף לו בלעדייך, אלא לדעתי - את מרגישה שאת לא ראשונה בסדר העדיפויות שלו

לפעמים דווקא עם בן הזוג מרגישים בנח להיות עייפים,לישון מוקדם וכו

והאמת שאני מסכימה עם @נעמי28. יציאה עם חברים יכולה מאוד לרענן. והאמת שכן, גם יותר מאשר עם אישה + תינוק. וכמובן גם הפוך מצד האישה.

אני חושבת על זה כמה דברים

1. אתם צריכים זמנים שלכם בלי ילדים/ תינוק ברקע. שינוי שגרה. אם בזמן שאת שותה קפה הוא עם הילדים כדי שתהיי פנויה לכך זה מהמם. הוא נותן לך זמן שקט . אתם יכולים לקבוע אחרת, ששניכם עם הילדים ואחרי זה זמן ביחד.

2. גם את צריכה לצאת ולעשות עבור עצמך ולהנות

3. את יכולה להגיד מה את מרגישה ולא לצאת עליו. זה הרבה יותר יעיל,ממוקד ונכון. אולי הוא לא מודע לאיך שהמציאות נראית בעיניך וכמה זה כואב לך והוא מאוד משתדל מצדו אבל עדיין לא עומד בציפיות.

4. בהמשך לסעיף הקודם - אין צורך להתנגח ולעמת אותו עם עובדות. אתה עמוס ועובד מול - איך יש לך כח לצאת. זה פתח לשיח ממקום לא נכון אלא - כמו שיש לך זמן וכח לצאת אני רוצה שיהיה לנו גם זמן שלנו. אני רוצה יותר ממך.

5. זה ידרוש גם ממך כמובן התאמות וסבלנות רגע. אמרת שבוע שעבר - תני לו רגע לעבד. לתהליכים לוקח זמן. לא כי הוא לא אוהב אותך,אלא כי זה דורש שינוי מסויים מהתנהלות שהתרגלתם אליה

לפעמים הזוגיות צריכה להתארגן מחדש עם תינוק חדש, וזה קצת משנה את הכללים...

בזמן כזה, כדאי למצוא את השמחה והמילוי שלך במקומות אחרים, חיצוניים. זאת אומרת גם את: לצאת עם חברות, להתמלא...

וגם- באמת שלצאת עם תינוק זה מכביד על היציאה טכנית... יכולה להבין..

זאת משימה.

צריך לדאוג לו ולה.

אולי גם מקבלים ביקורת/ נזהרים מלעשות משהו שלא יהיה לה טוב,

ולצאת עם חברים זה משחרר וממלא כוחות ואתה הרבה פחות דופק חשבון.

מכאן תחשבי מה את עושה עם זה.

בתור התחלה- בייביסיטר. ואם זה תינוק פיצי ואתם מעט זמן אחרי לידה, אז מן הסתם שהכל גוזל אנרגיה וזה נורמלי והציפיות צריכות להיות בהתאם ולא להיפגע.

אין לה שום אפשרות תזוזה בגלל התופסנים שיש לשתי המיטות יחד. פטנט פשוט פשוט וגאוני.

והרווח כמעט לא מורגש. כן מרגישים שזה שני מזרנים.

אולי זה תלוי מזרן .קנינו את היקר יחסית ומרגישים קצת את המעברים של המזרונים שזה סך הכל הגיוני, אבל בלי רווח בכלל.

מה שכן היא גבוהההה

בחכמתי לקחתי רק מידות אורך ורוחב ומדדתי את החדר. לא חשבתי על הגובה. ולפחות במקרה שלנו היא גבוהה משמעותית ממיטה סטנדרטית.

כותבת רק כדי שתקחי בחשבון, מאמינה שיש כאלו שלא יפריע להם. ויכול להיות גם שתוכלי לבחור מראש מזרונים שונים או רגליים בגובה שונה לפי מה שיתאים לך.

יש להם מזרוניים ממש גבוהים

אנחנו עם מיטות משם ומזרונים לא משם והמיטה יחסית גבוהה

והמיטה טיפה גבוהה

אבל מתרגלים

היא אכן גבוהה אבל לנו זה לא מאד מפריע.

המזרונים מעולים נוחים מאד.

המיטה יציבה ולא זזה, גם כשאין את התופסנים מלמטה.