תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

כמו הגיישות ביפן וכיו"ב

כי האיכרות היו שזופות ובנות המעמד העליון יכלו לשבת בבית ולכן היו בהירות יותר

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

נכון, יש לנו דרישות מינימליות, כדאי להעריך את זה ;)

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

תשתף ותשאל

מצד שני.

יש הרבה כאלה שהכרתי היטב את שני הצדדים ומעולם לא חשבתי לשדך בניהם.

כאילו מה הקשר?

ובכל זאת ב"ה הקימו בית.

בכל מקרה, זה דורש אומץ ואני מאחל לך הצלחה רבה וכל הכבוד על המוכנות להשקיע בכך 

צריך לחשב נזק מול תועלת:

תועלת אפשרית:

– אולי תתחתנו ותחיו באושר ועושר

נזק אפשרי

– תצא סטוקר מטריד ותרצה לקבור את עצמך מרוב בושה עד סוף ימי חייך

לשיקולך.

לך על זה מה יכול לקרות כבר

על בחור ישיבה אחד שעצר בבסטה לממכר פירות וירקות בתקווה לקנות מלון עסיסי וטעים.

ואולם, כשראה המחיר גבוה מדי, והוא פנה ללכת.

אלא שאז ניגשה נערה חיננית ונפלאה ואמרה שהיא תוזיל את המחיר, ואף הוסיפה ואמרה, "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא מלון?"

מצאה חן בעיניו האמירה והביט בה ונוכח לדעת שלא די בכך שהיא בקיאה ברש"י פ"ש ובמקח וממכר אלא גם חמודה להפליא.

אלא שאז קלט את חומרת עוונו (שמירת העיניים וזה) וחזר מרוסק לישיבה.

כששאלו רבו למה פניו רעות הסביר לו את העניין, ורבו אמר לו שאם יישאנה לאישה יוכל לתקן את העוון למפרע, וכך היה.

נראה לי.

אוקיי הנה הסיפור המלא:

רבה של קרלסבורג בהונגריה, בעל ה'מראה יחזקאל', שלח את בנו מנחם מנדל לישיבתו של ה'חתם סופר' בפרשבורג. הבן המוכשר ובעל המידות למד יומם וליל בישיבה והתעלה במעלות התורה והיראה. כאשר הגיע לפרקו התעתד לשוב לבית הוריו כדי למצוא את זיווגו. לפני כן ניגש לרבו כדי לקבל ברכת פרידה. 
אמר לו ה'חתם סופר': "בדרכך לביתך כדאי שתסור לעיר אויהל ותכיר את הרב הקדוש בעל ה'ישמח משה', שהוא מופת לגדלות בתורה וליראת ה' תמה, והידבק בדרכיו". 
מנחם מנדל עשה כדבריו והגיע לאויהל, שם שכר חדר באכסניה המקומית ופנה ללמוד במחיצת ה'ישמח משה'. בקרבתו התעלה עוד ועוד בלימוד התורה ובמעלות הקדושה. 
יום אחד, כאשר חזר מלימודו אצל ה'ישמח משה' ופנה לעבר האכסניה שבה התגורר, חשקה נפשו לקנות מֶלון באחד מדוכני השוק שנמצא בדיוק בדרכו. הוא ניגש לאחד מדוכני הפירות ושאל את הנערה המוכרת למחירו של המלון. היא נקבה במחיר שנשמע לו גבוה למדי והוא עמד לפנות לדוכן אחר. אז שמע את הנערה אומרת בלשון נופל על לשון: "צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא מלון?!"
מנחם מנדל התפעל מאוד מלשון המליצה של הנערה בשוק. הוא נשא את עיניו והביט בה לשנייה אחת. מיד נשא את רגליו לעבר אכסנייתו, עלה בריצה לחדרו, השתטח על הארץ והחל למרר בבכי. שמע האכסנאי את בכיו הרם, חשב שקרהו אסון, מיהר לחדרו ושאלו בדאגה רבה לסיבת הדבר. ענה לו הנער בקולו הנשבר: "איך לא אבכה אם נשאתי את עיניי להסתכל בבת ישראל? איך אוכל לשוב על כך בתשובה?!"
שמע האכסנאי את פרטי המקרה ואמר: "יש לי עצה עבורך כיצד תוכל לתקן את הדבר למפרע. הרי חז"ל אסרו על האדם לקדש אשה עד שיראנה. אותה נערה בוודאי הגיעה לפרקה. ובכן, אם תסכים לשאתה, יהיה התר למפרע להסתכלותך זו!".
העצה התקבלה על דעתו של הנער והרגיעה אותו מעט, אבל הוא התנה את החלטתו בהסכמת המרא דאתרא. שמע ה'ישמח משה' את המקרה מפי הנער ויעץ לו כי יכתבו מכתב להוריו בו יבקשו מהם שיגיעו לאויהל כדי לבדוק את השידוך, ואם יסכימו לו, יגמר הדבר בכי טוב. 
המכתב נשלח ליעדו ולאחר כמה שבועות הגיעו לאויהל הרב מקרלסבורג ורעייתו. הם נועדו תחילה בביתו של ה'ישמח משה', שהביע בפניהם את דעתו שכדאי להם להסכים לשידוך כדי להציל את בנם מצערו ועגמת נפשו הכה מרובים. 
הרבנית התמרמרה על כך שעליהם לשדך את בנם העילוי בתורה והמושלם במידותיו עם נערה מוכרת פירות בשוק המשתייכת לדלת העם, אבל שני הרבנים נמנו וגמרו שאם הנערה נאה במידותיה ובמעשיה, די בכך כדי שתינשא עם הבן. 
אמו של הנער ביקשה לראות את הנערה כדי להתרשם ממנה. הפגישה סודרה מהרה ובסיומה חזרה האם לביתו של הרב מאויהל כשהיא ממררת בבכי: "פגשתי בה... אמנם היא נערה עדינה בהחלט, אבל מכוערת!... מדוע מגיע לנו עונש כזה?! אם הקדוש ברוך הוא חנן אותנו בבן כליל המעלות, מדוע עליו לשאת נערה פשוטה ובנוסף לכך מכוערת?!"
ה'ישמח משה' לא מצא תשובה משכנעת לטענתה של האם. הוא פנה לבנה שנכח עמם ואמר: "אכן, נראה כי אמך צודקת בדבריה..."
כאשר שמע זאת הבן, פרץ בבכי עז וזעק: "אבל מה יהיה על המבט?! מה יהיה על המבט?!"
ראה ה'ישמח משה' כי צערו של הבן גדול אפילו מצערה של אמו. הוא קם ממקומו וקרא לרב ולרבנית שיכנסו עמו לחדר הפנימי בביתו. כאשר נועדו שלושתם, פייס את האם והבטיח להורים:
"אם תסכימו לשדך את בנכם עם הנערה, מבטיח אני לכם שתזכו לדורות ישרים מזיווג זה!"
ההורים נמלכו בדעתם והחליטו לשמוע בקולו של הרב, והשידוך נגמר בכי טוב. 
מנחם מנדל הקים עם רעייתו בית לתפארת והפך לרבה של דעש, ונודע לימים כבעל ה'מעגלי צדק'. ברבות הימים זכו בני הזוג לשושלת רבנים גאונים, גדולים בתורה וביראה לדורי דורות.

עם אחד מהרבנים הליטאיים של הדור הקודם או משהו כזה שדיבר עם ספרנית ועד שדיבר איתה חשב לעצמו טוב אם כבר דיברתי יותר מדי ועברתי על קלות ראש עדיף כבר להתחתן וזהו.

איני יודע אם הסיפור אמיתי או לא אני מניח מאוד שלא אבל לך תדע.

אכן לקחת את המסר כפשוטו זה מאוד בעייתי אבל אם להפשיט את המסר ולקחת אותו במבט מאוד כללי ורחב, אני חושב שהרעיון הוא להסב *קצת* את הפוקוס ממה שבא לי וצרכים אישיים וחלומות ופנטזיות שזה משהו שקל לשקוע בו לתודעה של שליחות ורצון ה'. או משהו כזה.

עדיף צד שלישי. אבל אם אין אז לפנות אליה,

ולומכ לה שהיא מעניינת אותך ושהיית שמח להכיר.

לתת לה לקחת זמן לחשוב על זה/ לתת לה מספרים לבירורים. לתת לה מרחב לחשוב ולתת לה להרגיש בנוח לומר לא במידה והיא לא רוצה.

והכל בצורה צנועה ומכובדת

זה אפילו יפה מאוד!

זה מאוד יכול להיות

אבל ממש לא בהכרח

זה קצת מעצבן אותי.

א. ואם אני מכירה מישהי שהיא רווקה מאוחרת ולא מלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

או מישהי שהיא צעירה ונשואה, ומלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

ב. איך את יכולה לקבוע שזה בגלל הייאוש מאי המציאה?

החיים שלנו הם הרבה מעבר לרק לחפש זוגיות, ואני יכולה להעלות בדעתי עוד דברים רבים שיכולים להוביל לזה - נניח קשיים בעבודה, במשפחה, בבריאות...

ג. בסופו של דבר אנחנו חיים בעולם, והבחירה בידינו איך להגיב לזה. אין דרך אחת שבה כל הרווקים, או כל הרווקים המבוגרים מגיבים.

האם סטטיסטית רווקים מבוגרים יותר ציניים וממורמרים מאחרים?

לא יודעת.

לא בדקתי.

אבל אני לא רוצה לתחזק סטיגמה כזאת בכלל.

לא לצאת מנקודת הנחה שכל מי שעבר את גיל X והוא רווק, אז זה אומר משהו על האישיות שלו.

לא נחרצתי אלא שאלתי האם יש קשר.

לצערי ממה שחוויתי מעל גיל 36.. יש לא מעט מרמור, ציניות כתוצאה נקודתית מהכאב הענקי מהרווקות שלא נגמרת.

כרגע מתמקדת ברווקים כי זה נושא הפורום.

לא נכנסת לסיבות נוספות לכך אלא מתמקדת ברווקות מאוחרת בגין כך.

זה לא אומר שכולם ככה, אבל יש סיבה ש סטיגמה קיימת.

איך כל אחד מתמודד עם המצב בסוף - זה אינדיבידואלי.

אגב, היה לי חבר שהתייחס לרווקות מגיל x כ"שבורות". הוא היה שבור יותר מכולן ביחד. אז אולי זה גם בעיני המתבונן. 

בדייטים זה שובר את הקרח ..

ולא הכל the same

נראה לי בתחילת הקשר. אבל לא להגזים ולא כזו שמתייחסת לזולת.

הגיוני שבחורות מבוגרות יותר שעדיין לא הקימו בית, מתקשחות יותר

מרירות, קצת או הרבה, מתוך כאב. זה לא אופי. נכון שאצל כל אחת

זה יכול להיות שונה. אבל כללית...

טובה לראות את אלו הצעירות יותר מקימות בתים ודוחפות עגלות תינוקות

ואת עדיין לא....אז צריך לחיות את עצמנו, בלי להסתכל אחורה בעצב

(אשת לוט....זוכרים מה קרה לה?), לנסות לעשות דברים שאוהבים

שמועילים לנפש שלנו ולהתפלל.

ואולי לשנות משהו בתפישה שלנו? האם הציפיות מציאותיות?

נכונות לנו באמת?

או אולי יש משהו שמונע לפתח קשר או משהו כזה?

אני מרגישה שאני סתם מקשקשת ונותנת עצות סבתא (אני באמת סבתא!)

חושבת שבכל גיל אפשר למצוא אהבה; אדם שמתאים לי בדיוק.

קשר טוב. מספק. אמיץ.

העניין שלנו הבנות, זו הילודה.

יש היום פתרונות למי שמוכנה ללדת ולהיות אם יחידנית, על כל הכרוך בזה.

עם יד על הלב, לא הייתי מייעצת לבתי לעשות זאת. אבל מכירה אמהות

נהדרות שכן בעד.

לא. לא הייתי רוצה בשבילך כזה דבר. לא נתייאש. בשום אופן לא!!!!

מה עם ללכת לקבל ברכות מאנשים גדולים? למשל הרב דוד אבו חצירה?

אני לא כל כך טיפוס של סגולות (כי אין לי סבלנות לזה), אבל יש.

יש אנשים גרושים שלא באשמתם. לא משהו חריג. 

יש אלמנים צעירים עם ילד אחד או שניים (לא כל אחת יכולה)

כל דבר לגופו, למרות שגם לבתי, אני לא שמחה לקבל מלכתחילה

הצעה כזו. אבל גם לא לדחות זאת מייד על הסף. וברור שצריך

לבדוק היטב היטב היטב....)

להתחנן להשם. 

ורגע, אולי בכלל את צעירה? אז תתעלמי מכל מה שכתבתי.

ואנא, אל תכעסי. 

גם אני מהנודניקות, כפי שאת רואה.....

לא הבנתי כלום

א. רווקות לא מרירות לא הבנתי איך הסקת שכן.

ב. לא בהכרח כואב להסתכל על אחרות הפוך אנחנו אומרת אם בחורה הזו התחתחנה בטוב ובכיף למה שאני לא? לכל אחד יש את שלו זה רק גורם לי להגיד ישתבח הזיווג משמיים

ג. אני מייעצת לך להסתכל על כל אדם באשר הוא לפני הסטטוס

ד. את לא חייבת להיות נדנוקית עדיף יותר רגישה במילים לזולת שאין לי שמץ של מושג איזה נסיון זה

ה. לפני שאת שולחת נשים לחיות לבד זכרי שאת בעולם של ה' יתברך ישועת ה' כהרף עין .

אפשר גם להיות בחוסר גם בכאב וגם בשמחה כי הכל מה' יתברך ואם הוא רוצה עבורך משהו זה הכי טוב שיש 

 וזהו יקרה שבוע טוב בשורות טובות 

ממש לא היתה לי שמץ כוונה לפגוע. חלילה. חושבת שפשוט לא הבנתי

את ה"מבוגרות"? שלך. הייתי באמת צריכה לברר קודם למה הכוונה.

אין  ספק גם שעשיתי השלכה ממקרים שאני מכירה.

אני שמחה שאת אופטימית. זו תכונה נהדרת בלי קשר לנישואין,

קל וחומר...

ממש לא שלחתי אף אחד לחיות לבד. שוב, חשבתי על בחורה

שאני מכירה. כנראה הרבה יותר מבוגרת ממך.

הרי כתבתי שלא הייתי ממליצה לך לעשות דבר כזה.

כמו שלא הייתי ממליצה לבתי לעשות זאת.

ממש סליחה; התגובה שלי באמת היתה נחפזת מדי וערטילאית

מדי, מבלי להכיר אותך באמת.

אין ספק שאני צריכה לעבוד על יותר רגישות לבני אדם,

וגם אני חושבת שזה עלול יותר להתבטא בפורום, כל

פורום שהוא, כי אין כל כך יכולת לברר על ידי דיבור

כן, פנים מול פנים, למה הזולת מתכוון.

ממש כואב לי שאת רואה את זה כנסיון מכאיב.

סלחי לי.

בשורות טובות. באמת. בקרוב!

חשבתי על זה אחר כך שאני שוכחת שאתם כל כל צעירים. המקרים שעליהם דיברתי, הם אנשים

הם בגיל 40+,  לא שייך לכם בכלל.

שוב, סליחה.

פשוט שימי לב

הכל טוב גם אני אשתדל לשים לב כולנו חוטאות בזה 

אבל אם יש מצב שמבאס ומתסכל לאורך הרבה מאוד זמן זה שוחק את האופי ומעודד מרירות

בקשר מנסים לתת מקום לשני הצדדים

ובאותה מידה שסליחה היא בשביל לראות את הצד השני ולהתנצל

היא יכולה גם להיות דרך להביע את התסכול שלי שאני לא מצליח להיות מספיק כמו שאני רוצה

המסר העיקרי היה מבחינתי שכשמבקשים סליחה בגלל שמשהו נפגע - שזה יהיה אמיתי ולא מזוייף.

אם משהו רוצה להביע ככה תסכול, נשמע לי קצת מוזר אבל מה שאמרתי הוא לא "קדוש" בהקשר הזה.

אישית, מעדיף להתבטא בצורה אישית יותר "כואב לי" "מציק לי" "קשה לי" "מפריע לי" "מעיק עלי" וכו' במקום לבקש סליחה

ממש מתאר את הצלע שאבדה

לקוח מתוך שיר של משינה. עם שינוי אחד.

זה שיר של משינה שאני אוהבת 

חוץ מזה את תמיד, תמיד תהיי איתו

זה תמיד תהיי איתי ..

איתו זה לא מתחרז

(כמו להבדיל - שאומרים 'מרכז', יש גבעת שמואל, ויש פתח תקוה, ויש תל אביב, וראשון לציון, ובני ברק… ויש בשולי המרכז - רעננה וכפר סבא. וכל מקום וריכוזי הקהילות שלו) 

אבל כן מוכן לעשות נסיעות קצת כי מבין שזה חא כמו המרכז שהכל קרוב

אם התכוונת לשאול פרקטית לגבי המרחק מהמרכז- 

אז כמובן שזה כרוך במאמץ והשקעה,

אבל בסוף.. מאמינה שכשאתה גר במרכז אין לך שיקול אם לגור שם 'כי אולי זה יהיה קשה להיפגש עם בחורות מהצפון'. אז על אותה הדרך לא צריך לעשות שיקול בצפון אם אתה רחוק מבחורות שגרות במרכז או בדרום.

וחוץ מזה שגם בצפון קיימות בנות, פרט שולי 😅

ואם התכוונת לשאלה אחרת, אז נשמח לשמוע במה צריך התחשבות מיוחדת...?

אבל בסוף החשש שלי הוא לעבור לצפון ואני לא ככ מכיר אז גם ההצעות פחותות..

שאלה אם יש לך מוכנות לנסוע מרחקים ארוכים

שאלה מה האופציות שלך להיכרויות באיזור

זוכר שפעם חשבתי להיות בתוכנית חברתית כלשהי בצפון למשך חודש וחצי ובסוף לא הלכתי עליה כי להפסיק דייטים לחודש וחצי זה לא בתכנון אצלי.

בחינם, רק ע"י חסדיו