אל תשפטו!תמימלה..?

אתם, שראיתם בחורה רצה בדיוק כשמתחילה הצפירה לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אתם, שהתחלתם לצקצק בלשון, אולי גם לומר "החרדים האלו" או "מי שלא מכיר את הפחד הזה לא אמור לגור פה" ו"הם הרי לא משייכים את עצמם למדינה"-תפסיקו, אתם לא יודעים את הסיפור...

אם הייתי אומרת לכם שההורים שלי נרצחו בפיגוע לפני שלוש שנים וחצי והסיבה שרצתי עכשיו היא כדי להגיע לאח שלי התאום, הוא אמנם גדול ממני בחמש דקות אבל מאז הפיגוע הדאגה עליו עברה אליי, אתמול הוא חזר מהישיבה, אמר שהוא לא רוצה להיות שם ביום הזיכרון, שאלתי אם הוא רוצה שנלך לטקס, הוא גמגם משהו על הכובע והחליפה והחולצה הלבנה ואמר שהוא לא רוצה, בצפירה של הערב אמרנו יחד תהילים בבית, אחרי כמה דקות יאיר הלך כבר לישון, אני נשארתי בסלון ללמוד למבחן מתכונת שיש לי מחר כי לא חשבו שיש בעיה לקבוע אותה דווקא ביום הזה... כמעט ולא ישנתי בלילה, מפחדת מהחלומות שיגיעו, האמת שיותר מהחלומות שיהיו ליאיר מאשר לי, והיה סיבה לחשוש, באחת וחצי בלילה הוא הופיע בסלון עם עיניים אדומות ושאל אם אני חייבת ללכת מחר ללימודים, ישבנו יחד לדבר, הסברתי לו שזו מתכונת שאני חייבת לעשות ולא יכולה לדחות אותה אבל הבטחתי לו שאני אחזור לפני הצפירה ונהיה בה ביחד, הכרחתי את שנינו לאכול משהו והלכנו לישון.

בבוקר הוא יצא לתפילה ואני לסמינר, עשיתי את המבחן בזריזות, מנסה למהר אבל לא להלחץ מזה וברגע שסיימתי-יצאתי לכוון הבית, הפקקים היו בלתי נסבלים והייתי כל כך לחוצה להגיע כבר שהחלטתי, ירדתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת מהר לבית, הטלפון שלי בלי בטריה, אפילו מה השעה אני לא יודעת, יצאתי מהסמינר באזור עשר ועשרים אז כנראה שאני יכולה להספיק להגיע הביתה לפני הצפירה, אני ממלמלת תהילים, מתחננת שאגיע לבית לפני שיאיר ייכנס להתקף חרדה שגם לי קרה משהו, אני כל כך בלחץ שאני מרגישה שאני כמעט נכנסת להתקף, אני הולכת יותר מהר, מכריחה את עצמי לא ליפול, דמעות מתחילות לזלוג על הלחיים שלי ועשר דקות הליכה מהבית בהר נוף-הצפירה מתחילה, אז בלי לחשוב אני מתחילה לרוץ, מתעלמת מכל האנשים שעומדים דום סביבי, מהרעש שהנעלים שלי עושות, מהצקצוקים של האנשים, אני אפילו לא רוצה לצרוח שהצפירה הזו נועדה בשבילי, רק רוצה להגיע כבר ליאיר, להראות לו שהכל בסדר, כשאני נכנסת הביתה שתי דקות אחרי שהגיע הצפירה התפוגגו- יאיר יושב על הספה עם עיניים עצומות, אני מעירה אותו, הוא מביט בי בהלם, "גם אני מת?" הוא שואל, אני בוכה, לא יודעת אם מהקלה או מעצב,  "לא, הכל טוב, פשוט היו פקקים ונגמרה לי הבטריה בטלפון, אתה בסדר?" הוא הביט בי, תוהה אם להאמין, רק אחרי שהוא רואה שאנחנו בבית ושנינו חיים-הוא נרגע, עדיין קצת מבולבל ואולי גם כועס קצת, הרי הבטחתי שאני אהיה איתו בצפירה אבל הוא לא אומר כלום, "מה את עשית בצפירה?" שאל, "האמת שרצתי לבית, פחדתי שתפחד..." הוא גיחך בלי שמחה, "באמת פחדתי" הגיב, שנייה של שקט חלפה, "אבל תודה" הוסיף בסוף והבנתי שלמרות חוסר הנעימות שעובר בי כשאני חושבת על הריצה שדפקתי בדיוק כשהתחילה הצפירה-זה היה המעשה הנכון, גם אם אנשים חשבו אחרת, גם אם צקצקו, אפילו אם זה פגע במישהו... לכן אני כותבת את זה, כי אני לא רוצה שיפגעו, אני לא רוצה להוציא לעז על מגזר שלם, אני לא רוצה לגרום לשנאה, רק לטוב, אם ראיתם אותי או מישהו אחר-תזכרו שאתם לא יודעים את כל הסיפור, יכול להיות שמאחורי הריצה של החרדית מסתתרת יתומה על סף התקף חרדה שרוצה רק להגיע כבר הביתה.


(הסיפור לא אמיתי, המסר כן!)

יאומחפש שם

לרגע חשבתי שאת מספרת על עצמך...😶

יפה! תודה על העין הטובה🙏

🙏🙏תמימלה..?

ברוך ה' לא קרה לי, סתם רעיון שעלה לי לראש...

וואומשה
פיסוק היה משפר את החוויה של הקריאה.
תודהתמימלה..?

זה לא מפוסק? פיסקתי איפה שחשבתי שצריך, בכללי אני כותבת שורות מאוד ארוכות, אני מודעת לזה, אבל הפעם פשוט חשבתי ששורות ארוכות יכניסו את הקורא לחוויה...

מאוד נוגע ימימה. תודה!נחלת
כל הכבוד על הרצון לגון לכף זכותשלג דאשתקד
כחרדי (לשעבר), קשה לי להבין איך הסיפור הזה מתחיל ומה הקטע שלו. שום קטע, לא הטכני (אין לימודים בסמינרים בחגי המגינה, וברור שלא תהיה מתכונת ביום הזיכרון) ולא הרגשי (לא נראה לי שחרדים נפגעי פעולות איבה מייחסים חשיבות ליום הזיכרון, ואם מייחסים חשיבות אז לכאורה מצופה שכולם עומדים בצפירה - גם הילד היתום. אבל זה בעצמו בלוף כי חרגים כעיקרון לא עומדים בצפירה).

בקיצור, אם זה כתיבה שלך אז יש רגש וכישרון, אבל דווקא בגלל שזה מרגש - זה ממש לא לעניין.

תודהתמימלה..?

חרדים חד משמעית לומדים ביום הזיכרון, אין הבדל בינו לבין יום לימודים רגיל למעט סיום מוקדם יותר כדי שתלמידים שנמצאים באזורים פקוקים יוכלו לחזור לבית בלי בעיה, לכן גם הרבה פעמים יש מבחנים ואז משתחררים אחריהם(אם כי נכון שביום העצמאות לא לומדים).

חלק מהעניין של הסיפור היה באמת להראות את המקום וההתייחסות של חרדים נפגעי פעולות איבה ליום הזיכרון, ברוך ה' אני באמת לא יודעת מה חרדים פגועים חושבים על זה (ומקווה בע"ה גם לא לדעת...) אז כנראה שזה לא יצא מדויק מספיק אבל זה פשוט מה שהרגשתי.....

המחשבה שלי הייתה שלא מייחסים חשיבות לעמידה אלא חושבים על הנרצחים ואומרים תהילים, לכן, אם שמת לב-לא אמרתי כלום על העמידה בצפירה בערב, הם אמרו תהילים, לא בהכרח בעמידה ולא בהכרח בישיבה...

תודה על המחמאה אם כי לא לגמרי הבנתי מה לא לעניין, אולי השתנת לך הדעה אחרי מה שכתבתי...

יפהשלג דאשתקד

התכוונתי לומר ככה:

1. אצל בנות חרדיות שעות הלימוד הוא כמו ממלכתי וממ"ד. כלומר ביום הזיכרון מסיימים מוקדם אז לא סביר שתהיה מתכונת.

2. ממה שאני מכיר, משפחות של נפגעי פעולות איבה חרדיים ככלל לא מייחסות מחשיבות ליום הזיכרון (זה בשונה ממשפחות חיילים, שמטבע הדברים הן יותר מחוברות לצהל ולטקסים). אני מניח שזוכרים ומתאבלים באזכרה ותו לא.

3. הנושא של עמידה בצפירה ואמירת תהילים הוא בדיוק הנקודה. ההנחה היא שרוב החרדים לא עומדים בצפירה אם אין הכרח (מכרו להם שזה חוקות הגויים ושזה מנהג של נאצים או משהו כזה), מאידך הם מספרים שהם אומרים תהילים ובטח חלקם לא משקרים. כך שבפרט הזה אין חידוש גדול בסיפור שלך.

4. מכיוון שהסיפור שלך נראה לי תלוש מהמציאות וגם לא מתאר סיפור אמיתי אלא מביע רגש ובאמת מאוד מרגש - אז הסיפור נשאר קצת לא לעניין, כי הוא לא תורם כלום חוץ מלרגש; ומצד שני אי אפשר שלא לנתפעל מכישרונותייך הברוכים!

5. (אגב באופן אישי לא כ"כ חוויתי קשרים רגשיים משמעותיים בין אחים, אז כנראה יש לי נטייה לסלוד מסיפורים שמתארים את מה שקצת היה חסר לי. וזו כמובן בעיה שלי...)


גם יתכן שאני בכלל טועה. אחרי הכל, כל אחד מספר על מה שהוא רואה ומכיר...

והכי חשוב זה שתוחמאי! גם על הכישאון וגם על הרצון לדון לכף זכות

וואו, אוקיי, דבר ראשון תודה על התגובה המפורטת...תמימלה..?

האמת שהסיפור נכתב ממקום של מישהי על התפר שבין חרדית לדת"ל מה שאולי גרם לי לשלב בין שניהם גם בדמויות...

תודה רבה על המחמאות, מחמם ממשש!!

מטורףשבור לרסיסים

בלעתי כל מילה

מעריך מאוד

תודה🙏תמימלה..?

שמחה שהתחברת...

נחמדנתקה
עבר עריכה על ידי נתקה בתאריך ו' באייר תשפ"ו 20:25

אהבתי את העובדה שהעובדות מתקלפות אחת אחרי השנייה

זה נותן תחושה שאתה אפפעם לא יכול לדעת את המציאות המלאה

ואז בסוף הפאנצ' שהיא יתומה

תודה, שמחה שהתחברת...תמימלה..?
וואו, איזה כישרון! תודה!קמה ש.

בס"ד


הסיפור שכתבת מזכיר לי (סיפור קצת יותר בנאלי, אבל אמיתי):


ביום הזיכרון האחרון ישבתי עם בני הפעוט ועם אחותי בבית קפה מפנק, בין 9:00 ל-10:00. ותהיתי מה אנשים סביבי חושבים על הנשים האלה שבוחרות להיפגש לכיף שלהן דווקא בבוקר יום הזיכרון.


והסיבה שישבנו שם הייתה -

שבעלי היה במילואים,

שבני הפעוט קדח מחום (40.5 מעלות),

שלבת הגדולה שלי היה טקס בבית הספר הקרוב לבית הקפה והיה לה שם תפקיד מרכזי והיה לה חשוב מאד שאגיע.


שלא ידעתי באיזה ילד לבחור -

הבן החולה או הבת המציגה,

ושבסוף נאלצתי לבקש מאחותי שהיא תשמור על הפעוט בזמן הטקס.


שאנחנו גרים רחוק מאד מבית הספר,

ושלא ידעתי איפה להסתובב עם הפעוט החולה בשעתיים שבין הפיזור בשעה 8:00 לבין הטקס בשעה 10:30,

ושרציתי שבני יהיה קצת עם אחותי לפני שאני נפרדת ממנו, כדי שיהיה לו יותר קל,

ושבית הקפה הזה היה פחות או יותר המקום היחיד בסביבה שהיה רלוונטי שניפגש בו.


ואם מישהו אכן חשב משהו (מקווה שלא, אבל אם קרה ומישהו חשב), אז שידע שבכיתי במהלך כל הטקס של הבת שלי, כי יום הזיכרון זה אחד האירועים הכי חזקים אצלי בלב בלוח השנה.

וואי, איזה קשוחחחתמימלה..?

כל כך חשוב לא לשפוט אנשים לפי מה שנראה לך ממבט ראשון, אמנם כתבתי את זה קיצוני בכוונה בשביל להדגיש את המסר אבל ברגע שמדובר בסיפור אמיתי שאשכרה קרה ובמישהי שגם הרגישה את החוסר נעימות וחששה מהמחשבות של הסביבה-זה כל כך יותר חזק...

מהממת את ❤️קמה ש.
בצדק תשפוט עמיתךנחלת

הכוונה, עד כמה שאני מבינה, זה ללמד זכות; זו מצווה חשובה מאוד,

כך הבנתי, על פי הרמב"ם.

 

שני ספרים שעוזרים לי לזכור זאת (לא קל, לא קל, במיוחד בשעת נסיון) הם:

 

הצד השני של הסיפור - יהודית סמט

מאזני צדק - ערוך על ידי דוד גבריאל.

 

האדם רואה לעיניים והשם - ללב.

 

אם היינו במקום הזולת, היינו, מן הסתם, מדברים/מתנהגים כמותו.

 

נכוןתמימלה..?

לדעתי הכוונה היא אפילו יותר עמוקה, שהרי לעולם לא נגיע באמת למקום של הזולת כי כל אחד נבנה מסיפורי החיים שלו שהפכו אותו למה שהוא היום ואפילו אם תהיה את אותה סיטואציה בדיוק לשני אנשים-כל אחד מהם יגיב אליה בצורה שונה על פי המציאות בה הוא נמצא עכשיו... 

נכון מאוד. וגם כל אחד עם סוג הנשמה שלו.נחלתאחרונה
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה